פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9517/11
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
עמרם גריב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.10.11 בע"פ 52216-05-11 שניתן על ידי כבוד
השופטים: ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל וא' רומנוב
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 52216-05-11, כבוד השופטים ג' כנפי-שטייניץ, ד"ר י' מרזל וא' רומנוב , מיום 25.10.2011), שבמסגרתו התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט השלום בירושלים בת"ת 38815-04-10 (כבוד השופטת א' זיסקינד ), כך שעונש המאסר בפועל שהוטל עליו הומר לעונש של 36 חודשים.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 26.4.2010 פצע המבקש את המתלוננת, גרושתו, בכך שהכה אותה בפניה באגרופיו בעת שישבה ברכבה. ביום 24.1.2011 הרשיע בית משפט השלום את המבקש. בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי עדותה של המתלוננת והגרסה שמסרה עדיפה בעיניו על עדות המבקש שהייתה מאולצת, מקוטעת ולא אמינה. ביום 14.4.2011 הטיל בית המשפט על המבקש עונש של 3.5 שנים מאסר בפועל; הפעלת ארבעה חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו באופן מצטבר; שמונה חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך של 100 ש"ח; וכן פיצוי למתלוננת בסך של 5,000 ש"ח. בגזר הדין התייחס בית משפט השלום לחומרת מעשיו של המבקש בקובעו כי:
" חומרת
האירוע
מתבטאת
באלמנט
ההפתע ה,
של
מבול
מכות
וחבטות
שהנחית
הנאשם
על
המתלוננת
עד
זוב
דם
מפניה ,
בכך
שהאירוע
האלים
התרחש
בשעת
לילה -21:00,
ובהפתעה
גמור ה,
כשהמתלוננת
שהמתינה
ברכבה
כדי
לקבל
את
בתם
המשותפת
של
בני
הזוג
לאחר
ביקורה
אצל
הנאשם ,
זכתה
למטר
מכות
וחבטות
בפניה , בכך
שהנאשם
לא
הסתפק
במכות
ובחבטות
במתלוננת ,
אלא
הסלים
את
האירוע
בהורידו
את
בלם
היד
של
רכב
המתלוננת ... ובכך
שהמתלוננת
המוכה , נותרה
ברכב
מעורפלת
כשראשה
שמוט
לאחור ,
רכבה
מדרדר
והנאשם
נמלט .
אילולא
עצרו
המתלוננת
והמאבטח
שנחלץ
לעזרתה
את
הרכב ,
היה
עלול
להתרחש
אסון
כבד
ביותר .
לא
די
בכ ,
אלא
שלתוך
סיטואציה
אלימה
ומסוכנת
זו , הנאש ,
שמילט
עצמו
בריצה
מהמקו ם,
שלח
את
בתו
בת
ה -9 בגפה
מרכבו
לרכב
המתלוננ ת...".
בנוסף, התייחס בית המשפט להשפעה הקשה של האירוע על בתם המשותפת של המבקש והמתלוננת, שהייתה עדה לאירוע וכן להשפעת האירוע על המתלוננת עצמה. כמו כן התייחס בית המשפט לחומרתן של עבירות אלימות בתוך המשפחה. עוד התייחס בית המשפט להרשעותיו הקודמות של המבקש, הכוללות עבירות של איומים ותקיפה, אף כלפי המתלוננת בתיק זה.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. כאמור, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור באופן חלקי כך שתקופת המאסר בפועל שהוטלה על המבקש קוצרה ל-36 חודשים ועונש מאסר התנאי שהיה תלוי ועומד נגדו הופעל באופן חופף לתקופה זו. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם. בכל הנוגע לטענותיו של המבקש שנגעו לקביעות עובדתיות של בית משפט השלום, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבלן. בית המשפט התייחס לעברו הפלילי של המבקש ולכך שמעשיו מלמדים כי לא הפנים את חומרת מעשיו וכי נדרש להטיל עליו עונש מאסר ממושך במטרה להרתיעו.יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי לנוכח נסיבות המקרה העונש שהוטל עליו חורג לחומרה מרף הענישה הנוהג בעבירות אלה.
מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה חוזר וטוען המבקש טענות בנוגע לקביעות עובדתיות של בית משפט השלום. בהקשר זה טוען המבקש, בין היתר, טענות בנוגע לעדות השומר שנכח במקום, לעדות המתלוננת, לקביעת בית משפט השלום שלפיה המתלוננת זכתה ל"מבול של מכות", וכן לעדותה של בתם המשותפת. עוד חוזר וטוען המבקש כי פעל להגנה עצמית. בנוסף, הוא טוען המבקש כי יש להפחית מעונשו לנוכח נסיבותיו האישיות.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
הלכה היא כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).הבקשה שלפניי, על אף טענותיו של המבקש, אינה מעלה שאלה מסוג זה. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו למשל: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.
מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה. העונש שהוטל על המבקש הוא עונש ראוי ההולם את חומרת העבירות בהן הורשע ואת כלל נסיבות המקרה. זאת, בייחוד נוכח העובדה שהמבקש הורשע בעבר בעבירות אלימות ואיומים כלפי המתלוננת ולמרות זאת, תוך זלזול בשלטון החוק, ותוך שהוא מסכן את המתלוננת ואת בתו הקטינה, ובעת שתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה, בחר לבצע שוב מעשים דומים, שאין חולק על חומרתם. יחד עם זאת, בחר בית המשפט המחוזי ללכת לקראת המבקש ולהפחית מעונש המאסר שהוטל עליו בבית משפט השלום.
בנסיבות אלה לא ראיתי לנכון להתערב בעונש שהוטל על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, ג' בטבת התשע"ב (29.12.2011).
ש ו פ ט