רע"פ 9519/05 מוסטפא עלי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בקריות (ת"פ 429/03) בגין תשע עבירות של אי הגשת דו"חות מס, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף) בקשר עם סעיף 67 לחוק מס ערך מוסף ויחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976.

לפי הנטען בכתב האישום, המבקש היה המנהל הפעיל בחברה, אשר עסקה בעבודות חקלאיות ואשר הייתה בבעלותו המלאה של המבקש (להלן: החברה). המבקש לא הגיש תשעה דוחות מס ערך מוסף תקופתיים מחודש יוני 2001 ואילך, כאשר סכום המס הכולל שלא שולם הוא לפחות 45,563 ש"ח.

בית-משפט השלום בקריות הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על-פי הודאתו וגזר עליו עונש של שני חודשי מאסר בפועל, חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וקנס של 1,000 ש"ח, אשר הוטל על החברה. בנוסף, הפעיל בית-המשפט עונש של חמישה חודשי מאסר על תנאי, אשר היה תלוי ועומד כנגד המבקש, כך שבפועל נגזרו על המבקש 7 חודשי מאסר בפועל. בגזר-דינו ציין בית-המשפט, כי זו הפעם השלישית בה הורשע המבקש בעבירות מס ועל-כן ראה עצמו בית-המשפט מחויב ליתן משקל משמעותי לרכיב ההרתעה בעונשו של המבקש. כן ציין בית-המשפט, כי אינו רואה מנוס מהפעלת המאסר המותנה, הואיל ולפחות שניים מהדו"חות נשוא כתב האישום מחייבים את הפעלתו.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן-הנשיא ש' ברלינר והשופטים י' גריל ו-א' שיף) דחה את הערעור בציינו, כי לחובת המבקש עמדו שתי הרשעות קודמות וכי על אף המאסר המותנה שתלוי היה כנגדו, חזר המבקש ועבר עבירות מס ערך מוסף.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לכוונתו של המבקש להסיר את המחדל ובכך שלא החשיב לקולא את נסיבותיו האישיות של המבקש ובהן העובדה, כי הוא נקלע לתסבוכת כלכלית, כתוצאה מהיותו קורבן להונאה של רואה-חשבון אותו העסיק.

מנגד, טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. עוד טוענת המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואף מקל עם המבקש. כן טוענת המשיבה, כי הגם שהמבקש הביע נכונות להסרה חלקית של מחדליו, בדרך של תוכנית פריסה, הרי שעדיין לא העביר בפועל את התשלומים המגיעים ממנו.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בענייננו, מדובר במבקש, שעל-אף שהורשע כבר פעמיים בעבר בעבירות של אי תשלום מס ערך מוסף ואף תלוי היה ועומד כנגדו עונש של מאסר על תנאי, לא נרתע מהעונשים שנגזרו עליו ושב וביצע עבירות מס. לאור זאת, בצדק קבע בית-משפט השלום, כי אין מנוס מלהטיל על המבקש עונש משמעותי. על משקלו של השיקול ההרתעתי לגבור בנסיבות המקרה גם לאור פסיקתו העקבית של בית-משפט זה בנוגע לצורך להטיל עונשי מאסר בפועל בעבירות כלכליות (ראו ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד לה(3) 211; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 10.10.2005, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 29.1.2006 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.