רע"פ 9527/05 קיריל צרניאק נ. מדינת ישראל

1.בתאריך 23.2.2004 הורשע המבקש בבית-משפט השלום בבאר-שבע, בשני אישומים של סחר בסם מסוכן מסוג הירואין, ובעבירה של החזקת סם מסוכן, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הורה בית-המשפט על פסילת המבקש מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים. המבקש ערער כנגד גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בנימוק שניכוי ימי מעצרו מסך כל תקופת המאסר שנגזרה עליו, בתוספת ניכוי שליש בגין התנהגות טובה, יביאו לכך שישיבתו בבית-הסוהר תארך כארבעה חודשים בלבד. להשקפתו, כניסתו לכלא למשך תקופה קצרה זו, תחשוף אותו לסביבה העשויה לדרדרו בשנית לשימוש בסמים, ותפגע בתהליך הגמילה בו החל לפני כשנה וחצי. עוד טען המבקש, כי יש להימנע ממימוש המאסר בפועל שהושת עליו בשל העובדה שעברו הפלילי אינו מכביד, ובגין כך שהתמכרותו לסמים נמשכה זמן קצר בלבד. משכך, טען המבקש להמרת עונש המאסר בפועל שהוטל עליו למבחן סמים או לעבודות שירות.

בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בהתבסס על תסקיר שירות המבחן, ממנו עלה כי: "הטיפול לגמילה מסמים שהמערער עבר עד כה לא הוביל לשינוי מהותי בניהול חייו ודפוסי חשיבתו ... בעתיד הוא ימצא שוב בסיכון לשוב לשימוש בסמים וניהול אורח חיים שולי" (עמ' 5 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי).

2.כעת, עותר המבקש לקבלת רשות ערעור על יסוד הטיעונים ששימשו אותו בערעורו, והוא מוסיף וטוען את אלה: ראשית, כי בשל נסיבות שונות, לרבות היותו חייב בתשלום דמי מזונות והיותו סובל ממחלות שונות, אין מקום לכלוא אותו; ושנית, כי פסקי-הדין של ערכאות קמא ותסקירו של שרות המבחן, לקו בטעויות שונות.

3.דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי רשות ערעור ניתנת רק מקום בו מעלה הבקשה סוגיה כללית, שהשפעתה חורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים המתדיינים. הבקשה שבפני, על ראשיה השונים, אינה מעלה כל סוגיה כזו, והיא סובבת כל כולה סביב העונש שהוטל על המבקש. משכך, אין בטענות שהועלו על ידו כדי להצדיק מתן רשות ערעור. באשר ל"טעויות" שכביכול נפלו בתסקיר המבחן ובפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, גם באלו אין כדי להועיל לו, מאחר והמבקש לא הצביע על כשל או טעות קונקרטיים, ולטענותיו לא נמצאה אחיזה של ממש.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.