פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9543/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
באהר זועבי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.11.10 בעפ"ת 32753-08-10 שניתן על ידי כבוד
השופטת אסתר הלמן
בשם המבקש:
עו"ד ע' דאהר
בשם המשיבה:
עו"ד נ' גרנות
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 32753-08-10, כבוד השופטת א' הלמן ) מיום 23.11.2010 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בצפת (המ"ש 3869-07-10, כבוד השופטת ד' שרון-גרין ).
המבקש הגיש לבית המשפט לתעבורה בצפת בקשה להארכת מועד להישפט בגין שני דו"חות שקיבל בימים 4.10.2008 ו-11.12.2006, הראשון בגין שימוש בטלפון בזמן נהיגה והשני בגין עבירת אי ציות לתמרור. בבקשה ציין המבקש כי שלח במועד טופס בקשה להישפט בגין שני הדו"חות אך עד ליום הגשת הבקשה לא קיבל הזמנה לדין. עוד ציין המבקש כי המשיבה מסכימה לבקשה.
ביום 25.7.2010 דחה בית משפט השלום בצפת את הבקשה מהטעם שהמבקש השתהה שיהוי בלתי סביר בבירור גורלן של הבקשות שהגיש.
על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש פעל בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בחוק, אף אם לא פעל בנמרצות בכדי לברר מה עלה בגורל הבקשות שהגיש. יחד עם זאת, דחה בית המשפט את הערעור לאחר שהתברר במהלך הדיון בפניו כי המבקש שילם, עוד בשנת 2009, את שני הדו"חות אך לא ציין פרט זה בבקשה שהגיש לבית המשפט לתעבורה ואף לא בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי עם תשלום הדו"חות, רואים במבקש כמי שהודה, הורשע וביצע את עונשו ולכן לא ניתן כיום להחזיר את הגלגל לאחור ולדון בבקשתו להישפט.
מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי הסכמת המשיבה לבקשה שהגיש לבית המשפט לתעבורה יוצרת השתק שיפוטי וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שקיבל את טענת המשיבה לפיה לא ניתן לקבל את בקשתו להישפט כיוון שהדו"חות שולמו.
מנגד, טוענת המשיבה כי המבקש הוא שנהג בחוסר תום לב בכך שהגיש בקשה להארכת המועד להישפט מבלי לציין כי שילם את דו"חות החנייה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מטעם זה בלבד, דין הבקשה להדחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע כי "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". מאחר והמבקש שילם את הדו"חות שקיבל, עוד בטרם הגיש את הבקשה לבית משפט השלום ולא סיפק הסבר לכך שהודה בביצוע העבירות, צדק בית המשפט המחוזי בכך שדחה את הערעור, אף אם מנימוק שונה מהנימוק של בית המשפט לתעבורה (השוו לתקנה 454 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). המבקש לא יידע את הערכאות הקודמות בכך ששילם את הקנס ולכן אין הוא יכול לטעון כעת כי המשיבה היא שנהגה בחוסר תום לב.
סוף דבר הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ב' באדר ב התשע"א (8.3.2011).
ש ו פ ט