רע"פ 9555/07 פריד אבו חמדי נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בעכו (פ 1910/02) בגין עבירה של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ושימוש, ללא היתר, לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו-208 לחוק התכנון ובניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ); וכן תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 19.11.2001 נתגלה בשטחים פתוחים מדרום לירכא, בגוש 18902 חלקה 2 (להלן: המקרקעין ), ביצוען של עבודות בניה של רפת בשטח כ-1275 מ"ר מחוץ לתחום וללא היתר בניה, בנוסף ל"שימוש חורג" במקרקעין. יוער כי המשיבה ציינה בכתב האישום כי תבקש להטיל על הנאשמים, בין השאר, תשלום כפל אגרות.

ביום 8.1.2006 הרשיע בית משפט השלום בעכו (כבוד השופטת ר' יצחקי ) את המבקש בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום וזאת על בסיס הודאתו. ביום 19.10.2006 גזר בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: קנס בסך 45,000 ש"ח או 225 ימי מאסר תמורתם; מאסר על תנאי של שלושה חודשים והתנאי הוא כי לא יעבור המבקש בתוך שלוש שנים עבירה לפי חוק התכנון והבניה ויורשע בה; הוצא צו הריסה כנגד המבנה נשוא כתב האישום עד ליום 19.10.2007 אלא אם כן יתקבל היתר בניה כדין; וכן הוצא צו להפסקת השימוש החורג במבנה אשר נכנס לתוקפו ביום 19.4.2007. לבסוף חויב המבקש לחתום על התחייבות כספית בסך 20,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם כי יימנע תוך 3 שנים מלעבור עבירה לפי חוק התכנון והבניה וכן חויב בתשלום כפל אגרה בסך 6,936 ש"ח.

על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2282/07).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא ) דחה בפסק דינו מיום 6.11.2007 את ערעור המבקש בקובעו כי לא נפל פגם בהקראת כתב האישום ומתן התשובה לכתב האישום, וכי אין בסיס ראייתי לטענתו של בא כוח המבקש כי המבקש אינו בעל הדין הנכון בתיק. באשר לעונש שהוטל, קבע בית המשפט כי העונשים שנגזרו על המבקש אינם חמורים יתר על המידה בנסיבות המקרה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי מקרהו מהווה חלק מבעיה עקרונית ומהותית הקיימת בתיקי תכנון ובניה, ואשר לפיה מוגשים כתבי אישום בענייני תכנון ובניה מבלי שנגבית מהנאשמים גרסתם. עוד טוען המבקש כי אין הוא בעל הדין הנכון בתיק זה. לבסוף, טוען המבקש כי לא הוקרא בפניו כתב האישום כדין וכי בפועל, הוא לא הודה בעובדות הנטענות כלפיו בפני בית המשפט, ועל כן, ישנו מקום לבטל את ההחלטה של בית משפט קמא מחשש לעיוות דין.

מנגד, טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות הן מהטעם כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן מהטעם כי לגופו של עניין צדק בית המשפט המחוזי בפסיקתו כי לא נפל פגם בהקראת כתב האישום ומתן התשובה לו וכן כי אין בסיס ראייתי לטענה כי המבקש אינו בעל הדין הנכון בתיק זה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579 (1987)); בין היתר, כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו. אולם, במקרה שלפנינו לא הונחה תשתית עובדתית לכך, ואין מקום לאפשר למבקש לחזור מהודאתו. המבקש היה מיוצג בבית המשפט על ידי סניגור, אשר הודיע לבית המשפט כי הקריא למבקש את כתב האישום וכי המבקש הבין את תוכנו ומודה בעובדות שיוחסו לו. המבקש אינו טוען כעת טענה מפורשת בדבר כשל בייצוגו, או כל טענה אחרת שיש בה כדי לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. יתרה מכך, המבקש נכח בבית המשפט

בעת הטיעונים לעונש בעניינו ויכול היה לפנות לבית המשפט ולטעון כי אין הוא קשור לתיק אך הוא בחר שלא לעשות זאת.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנומק ומבוסס היטב ולא מצאתי מקום להתערב בו.

אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להדחות.