רע"פ 957/00 טל כהנא נ. מדינת ישראל

המבקשת הורשעה ב3- עבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה בחוסר זהירות וגרימת תאונה בה נפגע אדם ונגרם נזק. היא נדונה לקנס בסך 600 ש"ח, פסילה של 4 חודשים בפועל ופסילה על תנאי לחודשיים למשך שנתיים. ערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה. על כך בקשת רשות הערעור שלפנינו, שעניינה ההרשעה ולחילופין העונש.

לטענת המבקשת הסוגיה הנדונה מעוררת שאלה ציבורית חשובה לכלל הנהגים ו"עוסקת בהיקף חובת הזהירות ליתן זכות קדימה ככלל ולרכב ציבורי בפרט". על פי הטענה, השאלה היא "האם לרכב ציבורי זכות קדימה עדיפה על זכותו של רכב פרטי, בכל מקרה?". עוד נטען, כי בסוגיה זו פסיקות סותרות וראוי שבית משפט זה יתן דעתו עליה.

אכן, הסוגיה הולבשה בלבוש משפטי; אלא שעיון בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, מלמדות שאין הדבר כך. בית משפט השלום לתעבורה, הרשיע את המבקשת על פי העובדות שקבע, מהן הסיק התנהגות חסרת זהירות ואי ציות לתמרור עצור. מהחומר שהיה בפניו יכול היה להסיק זאת. בית המשפט המחוזי קבע, כי ההתייחסות לנושא האיתות וזכות הקדימה של המונית נעשתה כאמרת אגב וההרשעה מבוססת על כך ששופטת הערכאה הראשונה לא התייחסה באמון לגרסת המבקשת והוסיפה וקבעה כי גם על פי גרסתה היה מקום למצוא אותה אשמה בעבירות שיוחסו לה. אין באלה כדי לעורר שאלה בעלת חשיבות כללית. לאור זאת, אין מקום לתת רשות ערעור לערכאה זו, על ההרשעה. נושא העונש אינו מצדיק - ככלל - רשות ערעור לערכאה שלישית, מה עוד שאין העונש בעניין שלפנינו, חורג מהענישה ההולמת את העבירות.

הבקשה נדחית.