החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9578/11 אושרי וקנין נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · ענישה ורשות ערעור על חומרת עונשבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על גזר דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשת רשות ערעור על דחיית ערעור על גזר דין של 16 חודשי מאסר בפועל בגין התפרצות לדירה וגניבה בצוותא. בית המשפט העליון קבע כי טענות לחומרת עונש אינן מצדיקות רשות ערעור אלא במקרים חריגים של סטייה משמעותית ממדיניות הענישה. לא נמצאה סטייה כזו, והבקשה נדחתה.

העובדות

המבקש הורשע על פי הודאתו בהתפרצות למקום מגורים ובגניבה בצוותא, ונטל תכשיטים וכרטיסי אשראי. בית משפט השלום גזר עליו 16 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים, תוך התחשבות בתסקיר שירות המבחן. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בערכאת ערעור בחומרת העונש שנגזר על המבקש בעבירות התפרצות וגניבה בצוותא?
  2. 2.האם שגה בית המשפט המחוזי כשלא הורה על תסקיר משלים ולא נתן משקל מספק להמלצות שירות המבחן ולאינטרס השיקום?

הלכות

  1. 1

    טענות הנוגעות לחומרת העונש וככלל לשיקולי גזירתו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת

    ״טענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • גזר דין
  • חומרת העונש
  • התפרצות למקום מגורים
  • גניבה בצוותא

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

9578/11

לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:

אושרי וקנין

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית

המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.12.11 בע"פ 1158-08-11, ע"פ 7633-08-11

וע"פ 11238-08-11 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' שפירא, ע' גרשון וא' קיסרי

בשם המבקש:

עו"ד מיכאל כרמל

החלטה

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 1158-08-11, ע"פ 7633-08-11 וע"פ 11238-08-11 (כבוד השופטים ר' שפירא, ע' גרשון וא' קיסרי ) מיום 8.12.2011 בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בקריות (ת.פ 6988-05-08, כבוד השופטת ט' תדמור-זמיר ) מיום 13.7.2011.

המבקש הועמד לדין בגין עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה בצוותא. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי התפרץ המבקש, בצוותא עם נאשמים אחרים, לדירה ונטלו ממנה תכשיטים רבים וכרטיסי אשראי. ביום 7.12.2010 הורשע המבקש בבית משפט השלום, על יסוד הודאתו. בטרם גזר את עונשו של המבקש הוגש לבית המשפט תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. ביום 13.7.2011 ניתן גזר הדין ובו הוטל על המבקש עונש של 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה ופיצוי כספי למתלוננים. ערעורו של המבקש

נדחה ביום 8.1.2011 על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק דין מפורט ומנומק נקבע, כי העונש שנגזר לו הולם את נסיבות המקרה ועל אף המלצת שירות המבחן בעניינו וכן בהתחשב בניסיונו להשתקם ובעברו שאינו מכביד, אין מקום להתערב בו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש, כי שגו הערכאות הקודמות משלא נתנו משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולעברו הפלילי שאינו מכביד אשר מצדיקות את אבחון עניינו מעניינם של הנאשמים האחרים באירוע נשוא כתב האישום. עוד הוא טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא נעתר לבקשתו שלפיה יוכן תסקיר משלים אודותיו בטרם ההכרעה בערעורו; בהתעלמו מהמלצות שירות המבחן; ובכך שלא נתן משקל מספק לאינטרס שיקומו.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה. המבקש חוזר על הטענות שטען בפני בית המשפט המחוזי – ונדחו. טענותיו מופנות אך ורק כנגד חומרת העונש וכנגד השיקולים שהובילו לגזירתו. כידוע, טענות מסוג זה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת ( רע"פ 1174/97

רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997). לא מצאתי במקרה דנן סטייה שכזו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' בטבת התשע"ב (29.12.2011).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (4 תיקים)

הלכות

  1. 1טענות הנוגעות לחומרת העונש וככלל לשיקולי גזירתו אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, אלא במקרים חריגים בהם ניכרת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת