רע"פ 9593/17 מור משה קריידלמן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים: א' טל – נשיא; ש' בורנשטיין ; ו- ד' עטר ), בע"פ 9557-05-17, מיום 24.10.2017. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט ח' טרסי

– סג"נ), בת"פ 21283-09-14, מיום 15.3.2017.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 15.10.2015, הודה המבקש, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן המייחס לו ביצוע עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהתאם להסכמת הצדדים, בגדרו של הסדר טיעון, הורה בית משפט השלום בפתח תקווה כי בטרם ההרשעה, שירות המבחן ימציא תסקיר בעניינו של המבקש אשר יתייחס, בין השאר, לאפשרות של סיום ההליכים ללא הרשעה ולגיבוש תכנית של"צ בהיקף של 60 שעות.

ביום 10.4.2016, התקבל תסקיר בעניינו של המבקש, בו נמסר כי שירות המבחן מתקשה להמליץ על סיום ההליך ללא הרשעה. בנוסף, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על ביצוע של"צ, מאחר שהמבקש התנה את הסכמתו לכך בהמלצת שירות המבחן לאי הרשעה בעניינו. שירות המבחן הגיש לבית משפט השלום שלושה תסקירים נוספים בעניינו של המבקש. בתסקירו האחרון, מיום 20.2.2017, תיאר שירות המבחן מצב של חוסר שיתוף פעולה מצידו של המבקש, נמנע מהמלצה טיפולית, והמליץ לסיים את ההליך בענישה צופה פני עתיד.

3.

בד בבד, ביום 16.2.2017, הגיש המבקש, אשר החליף את ייצוגו, בקשה לחזור בו מהודייתו, בטענה כי הוא הודה בביצוע העבירה בלב כבד, ועל מנת "לשים את הסיפור מאחוריו" , וברצונו להיאבק על חפותו . ביום 15.3.2017, דן בית משפט השלום בבקשה זו, בציינו כי השיקול המרכזי הינו שיקול המניע – הסיבה לבקשת הנאשם לחזור בו מהודייתו. בית משפט השלום ציין, כי כאשר מדובר בבקשה המוגשת לפני שניתן גזר דין, ניתן להחיל מבחן מקל יותר, אך אין משמעות הדבר כי בכל מקרה שבו נאשם מבקש לחזור מהודיה בטרם ניתן גזר הדין, יש לעשות כן. לאחר זאת, דחה בית משפט השלום את בקשתו של המבקש לחזור בו מהודייתו, בקובעו כי הסדר הטיעון בעניינו גובש לאחר תהליך ממושך של משא ומתן בין הצדדים, ובעקבות פעילות מקצועית מתמשכת, אשר חזקה שנעשתה על דעת המבקש. עוד צוין, כי במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום באופן משמעותי, ואף הוסכם על עתירה לענישה מקלה. בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי ככל שיש בסיס לטענת המבקש, לפיה הוא פעל מתוך אי הבנה, ניתן היה לצפות כי הוא יפנה בבקשה לחזור בו מהודייתו בתוך זמן קצר מהצגת ההסדר. אלא שהוא עשה כן רק לאחר 16 חודשים, ובעקבות החלפת ייצוגו. צוין בנוסף, כי המבקש נטל אחריות על ביצוע העבירה ועל המעשים המפורטים בכתב האישום המתוקן בפני שירות המבחן.

4.

לאחר זאת, הרשיע בית משפט השלום את המבקש במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, על יסוד הודייתו במסגרת הסדר הטיעון. בית משפט השלום עמד על כך שהמבקש הוא בחור צעיר; ללא הרשעות קודמות; ואשר הביע בושה וחרטה על מעשיו, והוסיף כי רמת הסיכון העתידית בעניינו של המבקש נמצאה נמוכה. על כן, הבהיר בית משפט השלום, כי לוּ היה מוגש בעניינו של המבקש תסקיר מבחן הממליץ על אי הרשעה, סביר כי בית המשפט היה מאמץ זאת, בהתאם להסדר הטיעון. יחד עם זאת, למרות הצהרותיו של המבקש בדבר נכונותו להשתלב בהליך טיפולי, הוא ניתק את הקשר עם שירות המבחן, והפסיק את השתתפותו בקבוצה טיפולית. יתרה מכן, המבקש מסר בדיקת שתן שבה נמצאו שרידי קנביס, ולאחר מכן הוא לא התייצב לביצוע בדיקות שתן נוספות, אליהן הוא הוזמן. משכך, שירות המבחן לא המליץ על סיום ההליכים דנן ללא הרשעה, ואף הבהיר כי המבקש אינו מתאים לביצוע של"צ. נוסף לכך, ציין בית משפט השלום כי המבקש השמיע דברי איום בוטים כלפי מספר מתלוננים, לרבות כלפי קטין. על יסוד האמור, קבע בית משפט השלום, כי התנאים לאי הרשעה אינם מתקיימים בעניינו של המבקש. בהמשך לכך, גזר בית משפט השלום על המבקש 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור את העבירה שבה הוא הורשע, למשך 3 שנים; וקנס בסך 1,000 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתו.

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על החלטתו של בית משפט השלום, שלא להתיר לו לחזור בו מהודייתו, ולחילופין, כנגד החלטתו של בית משפט השלום, אשר דחה את בקשתו להימנע מהרשעתו. ביום 24.10.2017, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש על שני חלקיו. במסגרת זו נקבע, כי חלפה שנה מיום הגשת כתב האישום ועד ליום שבו הודה המבקש בביצוע העבירה, וכשנה נוספת מיום ההודיה, ועד למועד בו הגיש המבקש את בקשתו לחזור בו מהודייתו. זאת, כאשר, בין לבין, הודה המבקש בפני שירות המבחן בביצוע העבירה. בית המשפט המחוזי הטעים כי מדובר בתקופה משמעותית, שבמהלכה הצדדים ניהלו ביניהם מגעים, ובסופם הוצע הסדר הטיעון, אשר משמעותו והשלכותיו הוסברו למבקש. עוד צוין, כי ככל שהמבקש היה משתף פעולה עם גורמי שירות המבחן, ושירות המבחן היה ממליץ על אי הרשעתו – יש להניח כי בכך היה מסתיים עניינו של המבקש. אך המבקש בחר, "מסיבות שאין כל מקום להסכים להן" , שלא לשתף פעולה עם שירות המבחן, ולפיכך שירות המבחן נמנע מלהמליץ על אי הרשעתו. בשלב זה, ולאחר שהמבקש החליף את ייצוגו, הוא ביקש לראשונה לחזור בו מהודייתו, תוך שהוא מעלה טענות "חסרות כל בסיס" כנגד סנגורו הקודם. לנוכח האמור, סבר בית המשפט המחוזי כי הבקשה לחזרה מהודיה נעשתה ממניע תועלתני בלבד, ולאחר שהמבקש נוכח לדעת כי תסקיר שירות המבחן "אינו לפי רוחו" . נקבע, לפיכך, כי הבקשה לחזרה מהודיה אינה נופלת בגדר החריגים שנקבעו למתן רשות לחזור מהודיה, אף שהיא הוגשה לפני מתן גזר הדין. אשר לשאלת הרשעתו של המבקש בדין, קבע בית המשפט המחוזי כי צדק בית משפט השלום, בקובעו כי לא מתקיימים בעניינו של המבקש התנאים הנדרשים על מנת להימנע מהרשעה, וזאת מהטעמים שנמנו בהכרעת הדין.

הבקשה לרשות ערעור

6.

בבקשה לרשות הערעור שלפניי, משיג המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. במסגרת זו, התבקש בית משפט זה להורות על ביטול הודייתו של המבקש, ולחילופין, להורות על ביטול הרשעתו בדין. לטענת המבקש, כיומיים לפני התרחשות האירועים המתוארים בכתב האישום דנן, תקפו המתלוננים את אביו, אליהם הצטרפו אימם ושני אחים נוספים, וזאת באמצעות מוטות וגז מדמיע. עוד נטען, כי ביום 4.12.2017, הוחלט על פתיחה בחקירה בעניינם של "תוקפי אבי המבקש" , עובדה שלטענת המבקש שינתה את התמונה העובדתית בעניינו. זאת, לאחר שבמהלך התקופה שבין מתן פסק דינו של בית משפט השלום, למועד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שונתה העילה לסגירת התיק שנפתח נגד אביו, בהקשר לאירוע התקיפה, לחוסר אשמה. נטען בנוסף, בהקשר זה, כי לוּ הייתה המשטרה פותחת בחקירה נגד המתלוננים ובני משפחתם בסמוך לתקיפתו של אביו, "היה נמנע כלל האירוע מושא בקשה זו והרשעתו של המבקש אשר מצא את עצמו נאלץ לפנות בתקיפות למתלוננים [...] במטרה להזהירם פן יתקפו שוב את אביו" . המבקש הוסיף וטען, כי אילו ההחלטה על פתיחה בחקירה הייתה מתקבלת מוקדם יותר, ייתכן שכתב האישום נגד המבקש לא היה מוגש כלל, או שהמשיבה הייתה מוכנה להגיע להסדר המקל יותר עם המבקש, "ולמצער כזה במסגרתו תבוטל הרשעתו ללא התנאים שהוצבו לכך כגון המלצת שירות המבחן" . זאת, לטענת המבקש, משום שהמגעים עם המשיבה התבססו על ממצאי החקירה שניהלה המשטרה בנוגע לאירועים אלה. אשר לשיתוף הפעולה של המבקש עם שירות המבחן, נטען כי הוא נדרש להשתתף מידי שבוע במשחקי כדורגל

"עם קבוצת עבריינים" . לטענת המבקש, רצונו לחזור בו מהודייתו לא נולד בשל כישלונו לשתף פעולה עם שירות המבחן וידיעתו כי המלצת שירות המבחן אינה לרוחו, אלא שרצון זה התעורר בו בשלב מוקדם יותר. המבקש טען עוד, כי "בשל רצונו זה, בשילוב הדרישות המוזרות והבלתי חוקתיות מבחינתו של שירות המבחן, נמנע הוא משיתוף פעולה עם השירות ולא להיפך" . משכך, הוסיף וטען המבקש, העובדה שהוא לא התייצב למשחקי הכדורגל שבהם הוא נדרש להשתתף, והימנעותו משיתוף הפעולה עם שירות המבחן, אינן מצדיקות את ההחלטה שלא לאפשר לו לחזור בו מהודייתו.

דיון והכרעה

7.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על סף, משהיא אינה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים להליך; ואין מתעורר במקרה זה חשש ממשי מפני עיוות דין מהותי או אי-צדק שנגרם למבקש (רע"פ 460/17 אבו הדואן נ' מדינת ישראל (20.3.2017); רע"פ 10059/16 בדיר נ' מדינת ישראל

(14.3.2017);

רע"פ 226/17 מסיקה נ' מדינת ישראל (6.3.2017); רע"פ 9171/16 כלבונה נ' מדינת ישראל (5.1.2017)). חרף ניסיונותיו של המבקש לעטות על בקשתו כסות של שאלה משפטית עקרונית, הרי שהיא נ סובה, כל כולה, על עניינו הפרטי של המבקש, הא ותו לא. די בכך, על מנת לדחות את הבקשה.

8.

למעלה מן הצורך, אציין כי דינה של הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. לבקשת הצדדים, ובהתאם לתנאים שנקבעו ביניהם, במסגרת הסדר הטיעון שהוצג בבית משפט השלום, הופנה המבקש לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, טרם שיוכרע דינו. המבקש, על דעת עצמו ומטעמים שאין בידי לקבל, נמנע משיתוף פעולה עם שירות המבחן, ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו. בהמשך לכך, נמנע שירות המבחן מלהמליץ על סיום ההליך בעניינו של המבקש ללא הרשעה, והוסיף כי המבקש אינו מתאים לביצוע של"צ. יתרה מכן, בקשתו של המבקש לחזרה מהודיה הוגשה מעל לשנה לאחר שהסדר הטיעון הוצג בפני בית משפט השלום, ולא לפני שהוא החליף את ייצוגו וכשברקע לכך עומדת, כאמור, בחירתו של המבקש שלא לשתף פעולה עם שירות המבחן. כל זאת, לאחר שהמבקש עצמו הודה בפני שירות המבחן בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בנסיבות אלה, מקובלות עליי קביעותיהן של הערכאות הקודמות, כי אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו, וכי המבקש אינו עומד בתנאים הנדרשים לסיום ההליך בעניינו בלא הרשעה. עוד יצוין, כי אין בהחלטה על פתיחת חקירה בעניינם של המתלוננים, בחשד לתקיפת אביו של המבקש, כדי להפחית מחומרת דברי האיום שהמבקש השמיע כלפיהם, כמפורט בכתב האישום.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.