רע"פ 9597/09 יהודה בן זרואל נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק ע"פ 4696/09, מיום 5.11.2009, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו בבית משפט השלום בירושלים בתיק פלילי 4969/05, מיום 21.5.20009.

כתב האישום אשר הוגש כנגד המבקש, ייחס לו עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין; ועבירה של היזק בזדון לנכס, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

בנו של המבקש עובד בחברה לשיווק תכשיטים. בחודש יוני 2005, מכרה חברה זו סחורה בשווי של כ-21,500 דולר לבעל חנות תכשיטים בירושלים (להלן: המתלונן ), אך הלה התקשה לשלם תמורתה. על פי עובדות כתב האישום, לאחר שמספר ניסיונות גבייה כשלו, הגיע המבקש לחנותו של המתלונן ביום 6.7.2005 ודרש ממנו לפרוע את חובותיו. הוא איים על המתלונן שיהרוג אותו אם לא ישלם ואף יצר בפניו מצג שהוא מחזיק בכלי נשק. לאחר שהמתלונן אמר שבכוונתו להזמין משטרה, השליך המבקש לעברו שני מעמדים של שעונים ולאחר מכן הלם באגרופו על דוכני התכשיטים, ניפץ את דופן הזכוכית באחד מהם ואמר שייקח את התכשיטים אם המתלונן לא יסלק את חובותיו.

ביום 7.10.2007 קבע בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מילנוב ), כי המבקש ביצע את המעשים נשוא כתב האישום והרשיע אותו בעבירות שיוחסו לו (פ 4969/05).

התסקיר הראשון אשר הוכן בעניינו של המבקש על ידי שירות המבחן ביום 6.7.2008, התייחס לאורח החיים העברייני שהוא ניהל, להתמכרותו רבת השנים לסמים קשים ולאחרונה גם לאלכוהול וכן לכישלונותיהם של טיפולי גמילה קודמים. קצין המבחן העריך, כי קיים טיפול מתאים לבעיותיו ואולם נמנע מהמלצה שיקומית בעניינו, זאת בעקבות התנערותו מנטילת אחריות על העבירות, כוחותיו האישיותיים הדלים ומורכבות מצבו. עם זאת, בתסקיר משלים מיום 27.5.2009 ציין שירות המבחן, כי בתקופה שחלפה הצטרף המבקש לתכנית גמילה במרכז מתדון ירושלים ואף השתלב בטיפול קבוצתי של שירות המבחן. קצין המבחן התרשם הפעם, כי הוא מצליח להתמודד עם התמכרותו ואף ציין, כי הוא לוקח אחריות על מעשיו וחייו. נוכח זאת, המליץ שירות המבחן להסתפק בהטלת צו פיקוח על המבקש למשך שנה.

עוד יצוין, כי בטרם מתן גזר הדין הורה בית המשפט לבקשת המבקש, על צירופו של תיק נוסף (פ 2057/07), בו הורשע המבקש על פי הודאתו בעבירת גניבה של מעטפת דואר, משנת 2004.

ביום 21.5.2009, גזר בית משפט השלום בירושלים על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל ושלושה חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט לקח בחשבון שיקולי הענישה את נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש ואת גילו ואף ייחד "משקל מיוחד להמלצת שירות המבחן". מאידך, התייחס בית המשפט לעברו הפלילי העשיר וקבע, כי לא ניתן להתעלם במקרה זה מחומרת מעשיו, אשר שילבו סחיטה באיומים עם תקיפת המתלונן. בעקבות כך, נדחתה המלצת שירות המבחן להימנע מהשתת עונש מאסר על המבקש ועונשו נגזר כאמור לעיל.

המבקש ערער על חומרת העונש שנגזר עליו לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 5.11.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא י' צבן והשופטים מ' מזרחי ור' כרמל ) את הערעור, תוך שהוא מציין, כי בגזר הדין לא נמצאה כל טעות או חריגה מרף הענישה ההולם.

מכאן הבקשה שלפניי במסגרתה טוענים באי כוח המבקש, כי הערכאות הקודמות לא איזנו כראוי בין מכלול שיקולי הענישה. הם מפרטים בשלישית את חייו למודי הסבל של המבקש, מציינים כי הוא הפנים את חומרת מעשיו ומדגישים את התרשמותו החיובית של שירות המבחן ואת המלצתו. לדידם, אין להעניק במקרה זה משקל מכריע לאינטרס ההרתעה, אלא להתמקד בשיקומו של המבקש.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא מצאתי בטענות המבקש כל שאלה עקרונית המצדיקה דיון בתיק בגלגול שלישי ודין הבקשה להידחות מטעם זה בלבד.

יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). לא מצאתי כי קיימת במקרה דנן חריגה מנורמת הענישה המקובלת בעבירות של אלימות וסחיטה ודינה של הבקשה להידחות גם מטעם זה.

מעבר לדרוש אוסיף, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה היה להידחות. האיומים והכוח האלים שהופעלו על המתלונן ראויים לענישה מרתיעה ולגינוי חריף. הדברים נכונים בייחוד לנוכח עברו הפלילי העשיר של המבקש בגינו כבר ריצה תקופות מאסר שונות, אך לא נמנע מלשוב לדרך הפשיעה. אכן, יש לראות בחיוב את מאמציו להיגמל מסמים ואת השתתפותו בתכניות השיקום של שירות המבחן ואולם מאידך, אין להפריז בערכם בשל העובדה שהמבקש החל בפעולות אלה לאחר שהורשע בעבירות נשוא התיק הנוכחי ובעודו ממתין למתן גזר הדין. נסיבותיו המשפחתיות הקשות של המבקש והתרשמותו החיובית של שירות המבחן נלקחו בחשבון בגזירת העונש ואולם באיזון עם חומרת מעשיו, אין הצדקה לפטרו מריצוי עונש מאסר בפועל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית וממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע.

המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 6.12.2009 בשעה 09:00 בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים, כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.