פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9611/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
אורלי משומר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.12.10 בעפ"ג 9157-04-10 שניתן על ידי
כבוד השופטים: ד' ברלינר – נשיאה, מ' סוקולוב וד"ר ק' ורדי
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד יוסי זילברברג
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"ג 9157-04-10, כבוד השופטים ד' ברלינר - נשיאה , מ' סוקולוב ו- ד"ר ק' ורדי ) מיום 18.10.2010 אשר דחה את ערעור המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת.פ 6092-08, כבוד השופט ח' אפרתי –
סגן נשיא ).
כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של גניבה בידי עובד, לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירה של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק; עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר, לפי סעיף 418 לחוק; עבירה של שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק; עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק; וכן עבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד, לפי סעיף 425 לחוק. כתב האישום עוסק בתקופה שבין התאריכים 14.11.2005 ו-10.6.2006, אשר במהלכה עבדה המבקשת כמזכירה בחברת "צור יועצים ותקשורת בע"מ (להלן: החברה ). במועדים שונים במהלך תקופה זו גנבה המבקשת מהחברה על ידי כך שנטלה שלא כדין שיקים אשר היו שייכים לחברה. בכדי להסתיר את הגניבה רשמה המבקשת פרטים כוזבים במסמכי החברה ובמערכת ניהול החשבונות שלה. בנוסף, גנבה המבקשת מהחברה סכום כסף במזומן. סך הסכום שנגנב מהחברה עמד על 33,303 ש"ח.
ביום 5.5.2009 הרשיע בית משפט השלום את המבקשת בעקבות הודאתה במסגרת הסדר טיעון וביום 30.9.2009 הטיל עליה עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שלא תעבור עבירה בה הורשעה או כל עבירת מרמה אחרת, קנס בסך 2,000 ש"ח וכן התחייבות עצמית בסך 30,000 ש"ח לתקופה של שנתיים.
על גזר דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט דחה את הערעור בציינו כי העבירות בהן הורשעה המבקשת הן עבירות חמורות וכי העונש שהוטל עליה אינו חמור בנסיבות המקרה וזאת גם לאחר התחשבות בנסיבותיה האישיות.
מכאן הבקשה שבפניי במסגרתה חוזרת וטוענת המבקשת כי העונש שהוטל עליה הינו עונש חמור אשר אינו מתחשב בנסיבותיה האישיות הקשות.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.
בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה חדשה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות, והיא לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). העונש ש הוטל על המבקשת הוא עונש ראוי בנסיבות העניין ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.
מעבר לנדרש אציין כי אף לגוף העניין, דין הבקשה להדחות. בית משפט השלום שמע את המבקשת והיה מודע לנסיבותיה האישיות הקשות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אין בנסיבות אלה בכדי לאיין את חומרת הפגיעה באינטרס הציבורי. ההתחשבות בנסיבותיה האישיות של המבקשת באה לידי ביטוי בכך שלא הוטל עליה העונש המקסימאלי אליו עתרה המשיבה במסגרת הסדר הטיעון. בנסיבות אלה, מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקשת, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.
סוף דבר הבקשה נדחית.
לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"א (28.12.2010).
ש ו פ ט