רע"פ 9624/11 וג'יף אמירסלנוף נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בן יוסף) בעפ"ת 38001-10-11 מיום 7.12.11 בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב (סגן הנשיא ויטלסון) בת"ת 12029/09 מיום 8.9.11 ומיום 27.4.10. עניינו של התיק, בקשה להחזרת הדיון לבית המשפט לתעבורה לשם ניהול הוכחות, בעבירות שעיקרן נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת נשיפה.

רקע

כתב האישום

ב.

ביום 20.2.09 בשעת בוקר נהג המבקש (יליד 1965) ברכב פרטי בעיר חולון. בהתקרבו לאחד העיקולים סטה ימינה, פגע במדרכה ואיבד שליטה על הרכב. הרכב סטה שמאלה, התקרב לחניה ופגע בשני כלי רכב חונים. מעוצמת הפגיעה נהדפו כלי הרכב ועלו על המדרכה. המבקש סירב לערוך בדיקת שכרות. למבקש יוחסו עבירות של נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רשיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה בשכרות, וסירוב למסור בדיקת נשיפה.

בית המשפט לתעבורה

ג.

במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש ביום 27.4.10 בעבירות שיוחסו לו ונתבקש תסקיר מבחן. לאחר קבלת התסקיר, ביקשה באת כוחו של המבקש אז, עו"ד אלה רייט, לדחות את הטיעונים לעונש, נוכח משא ומתן בין הצדדים. יצוין, כי בתסקיר נמצא המבקש אדם נורמטיבי, לא אימפולסיבי, קשה יום, ללא צורך בהתערבות טיפולית. הומלץ על הטלת 120 שעות של"צ.

ד.

עיקר המחלוקת בנדון דידן מתמקדת בשאלה אם ידע והבין המבקש את המיוחס לו ואת משמעות הודייתו. בדיון ביום 8.9.11 רשם בית המשפט בטופס הדיון, כי הצדדים הגיעו להסדר. במשבצת של הכרעת הדין נמחקה האפשרות כי "הנאשם הודה", נותרה האפשרות ש"הסניגור הודה", אולם בכתב יד הוסף כי "הנאשם הודה". כן נרשמו בטופס טיעוני המשיבה לעניין העונש ובקשתה של עו"ד רייט לכבד את הסדר הטיעון ואת מצבו הכלכלי והאישי של המבקש. בית המשפט לתעבורה נעתר להסדר, והשית על המבקש 30 חודשי פסילה או 10 ימי מאסר תמורתם, 30 חודשי פסילה על תנאי וקנס בסך

1,800 ₪.

ה.

המבקש עירער לבית המשפט המחוזי, וטען כי לא הבין את ההליך בבית המשפט לתעבורה, וכי היה על בית המשפט לתעבורה שלא לקבל את הודייתו. נטענו טענות נוספות באשר לעונש. בית המשפט המחוזי ציין, כי הטענות כלפי ההליך הקודם לא נתמכו בתצהיר של עורכת הדין המייצגת, וכי "ראוי היה שבית המשפט קמא יברר עם המערער האם הוא מודה, אם לאו, ומפרוטוקול הדיון המובנה שם בתיק בית משפט קמא, הדברים אינם עולים, ומשאינם עולים, כנראה שלא נעשו". עם זאת נקבע, כי אין מדובר בטעות מהותית הדורשת התערבות בהכרעת הדין. לעניין העונש התקבל הערעור בחלקו וקוצרו העונשים המותנים, כך שהמאסר המותנה קוצר לשישה חודשים והפסילה המותנה לארבעה חודשים, הואיל והיה בהם כדי לצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט ככל שיידרש להפעילם אם יופר התנאי.

הבקשה

ו.

טענותיו של המבקש מופנות כלפי שתי הערכאות הקודמות וכלפי באת כוחו הקודמת, אשר ייצגה אותו בהליכים בבית המשפט לתעבורה. כנגד ההליכים בבית המשפט לתעבורה נטען, כי נגרם למבקש עוול, הואיל ולא הבין את הסדר הטיעון ולא הסכים לו. בהקשר זה הפנה המבקש לתסקיר שנערך לו, ממנו עולה כי לא הודה במיוחס לו. עוד נטען, כי מכוח סעיף 154 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ( חסד"פ ) היה על בית המשפט לתעבורה שלא לקבל את הודייתו של המבקש.

ז.

לפיכך נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית המשפט לתעבורה לשמיעת ראיות; כי בית המשפט התעלם מן הטענה לפיה סירובו של המבקש לבצע בדיקת נשיפה נבע מהסכמתו לבצע בדיקת דם; וכי השוטרים לא נעתרו לבקשתו כאמור, המנוגדת לפסיקתו של בית משפט זה. כנגדה ייצוג נטען, כי מעולם לא הודה באמצעות עו"ד רייט, וכי היתה מעוניינת לסיים את ההליך מהר ככל הניתן.

ההליכים בפני בית משפט זה ותגובת המשיבה

ח.

בבקשה נטען כי עולה שאלה עקרונית של היחס למכלול פגמים, שעניינם זירוז ההליך, היעדר מתורגמן והסכמת המבקש לבדיקת דם חלף הנשימה, ועל כן יש להיעתר לבקשה.

ט.

בהתאם להחלטה מיום 24.1.12 נתקבל תצהירה של עו"ד רייט באשר לנסיבות ההליך בבית המשפט לתעבורה ולגבי מידת הבנתו של המבקש את ההליך. בתצהירה מסרה עו"ד רייט, כי המבקש הגיע למשרדה עם כתב האישום, וכי הסבירה לו בשפה הרוסית את חומרת העבירה. בהמשך היה במשרדה מספר פעמים נוספות והיא הסבירה לו את משמעותה של ההודייה. כן הסבירה לו את משמעותו של הסדר הטיעון והוא הסכים לו.

י.

מנגד הוגש תצהירה של המתורגמנית לשפה הרוסית מטעם בית המשפט אוילין קירס שנכחה בדיון מיום 8.9.11. בתצהירה מסרה, כי משהחל הדיון שאלה את באת כוח המבקש אם נזקקת היא לעזרה בתרגום, אולם היא לא נזקקה לכך. בהמשך שוחחה באת כוח המבקש ברוסית עם המבקש, אשר החל לצעוק ברוסית "אני לא מסכים". השופט הורה לו לצאת מן האולם ובאת כוחו יצאה עימו. לאחר מכן חזרו והמבקש צעק שוב שאינו מסכים. אז יצאה המתורגמנית מן האולם ולא שמעה את המשך הדיון. לאחר מכן ניגש אליה המבקש, שסבר כי היא סניגורית, וביקש להחליף ייצוג.

יא.

לאחר דברים אלה ובהתאם להחלטה מיום 5.3.12 הוגשה תגובת המשיבה. נטען, כי אין בדברי המתורגמנית, אשר נכחה בחלק מן הדיון ושמעה חלקים מן השיחה, כדי לסתור את תצהירה של עו"ד רייט; כי אם אכן צעק המבקש בדיון ש"אינו מסכים", אין לקבל טענתו שלא הבין את ההליכים; כי אין לקבל את הטענה לפיה לא הסכים להסדר הטיעון, הואיל ולאחר קבלת התסקיר - בו ציין המבקש בפני קצין המבחן כי אינו מודה במיוחס לו - נדחה הדיון מספר פעמים כדי להגיע להסכמות עם המשיבה, אולם בשום שלב לא באה בקשה לחזרה מן ההודיה. אשר לדיון מיום 8.9.11 נטען, כי מחיקת "הודיית הנאשם", וכתיבתה שוב בכתב ידו של השופט מעידה, כי המבקש עצמו הודה במעמד הדיון במיוחס לו. מכך מסיקה המשיבה, כי בית המשפט השתכנע שהודייתו של המבקש במסגרת ההסדר ניתנה מרצון.

דיון והכרעה

יב.

לאחר העיון, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. אפתח בטענה להסכמתו של המבקש לבדיקת דם חלף בדיקת נשיפה. באחת הפרשות ציינתי:

"סעיף 64ב(א1) לפקודת התעבורה קובע כי:

'שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז [...]'.

סעיף 64ד(א) לפקודה קובע כי:

'סירב נוהג ברכב [...] שבסעיף 64ב [...] לתת דגימה [...] לפי דרישת שוטר, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3) [...]'.

קריאת שני הסעיפים - עליהם פסחו טענות המבקש - יחדיו מעלה, כי מקום שהשוטר דרש שתיערך בדיקת 'ינשוף', והנהג בחר שלא להיעתר לדרישתו, כמוהו כמי שנהג ברכב בהיותו שיכור. הרשות (של השוטר – א"ר) לדרוש בדיקת נשיפה עומדת לבדה ללא קשר לסוגים אחרים של בדיקות, כגון בדיקת דם. אם מעוניין שוטר לדרוש בדיקה מסוג אחר, כגון בדיקת דם או שתן, בידו לעשות זאת לפי סעיף 64ב(ב) [...] השוטר רשאי לבחור בבדיקה, ואינו כפוף אלא לתנאים ולמגבלות שבסעיפים עצמם, ובודאי לא לסוג הבדיקה שמעוניין בה הנבדק" (רע"פ 8624/11 אליסי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) - פסקה ז').

לא ראיתי להלום את טענתו של בא כוח המבקש לפיה פסיקתו של בית משפט זה מורה אחרת, וזאת מבלי שהובאה לכך אסמכתא.

יג.

קשה גם להלום את טענות המבקש כנגד הייצוג שקיבל. כלל הוא ש"כדי שכשל בייצוג ישמש עילה לבחינה מחודשת של ההליך לא די בהצבעה על שאלה שלא נשאלה או על עד שלא זומן. צריך להצביע על כך שאילו לא היה כשל כזה, הייתה תוצאת ההליך שונה" (ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 25, 45-44). המבקש לא הביא מיוזמתו את תגובתה של עו"ד רייט, ולא הצביע על כשל קונקרטי. אופן התנהלותם של ההליכים מעיד, כי היא לא מיהרה לסיים את עניינו של המבקש. היא עמדה על מתן תסקיר לאחר ההודיה הראשונה, שהיתה בישיבת 2.9.10, ולכשהגיע, ובדיונים מיום 2.2.11 ומיום 15.2.11, לאחר התסקיר, ביקשה לדחות את הטיעונים לעונש כדי להמשיך במשא ומתן עם המשיבה לעניין זה.

יד.

אופן התנהלות ההליכים גם אינו תומך בטענת המבקש כי לא הבינם ולא הודה במיוחס לו. התסקיר ניתן בעקבות הודייתו ונתקיימו מגעים באשר לעונשו. בדיון מיום 8.9.11 הודיעו הצדדים על ההסדר, המבקש הודה שוב במיוחס לו ונגזר דינו. מן הדיון ביום 27.4.10 ועד הדיון ביום 8.9.11 לא ביקש לחזור בו מהודייתו, הגם שטען בפני שירות המבחן אחרת. מכתב הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (שלא צורף לבקשה) עולה, כי גם שם לא ביקש לחזור מן ההודיה.

טו.

בנסיבות אלה, אין לקבל את הטענות כלפי הכרעת בית המשפט המחוזי, כי היה עליו להחזיר את הדיון לשם שמיעת ראיות. סעיף 215 לחסד"פ קובע, כי "בית המשפט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין". אכן, בית המשפט המחוזי הניח, כי בית המשפט לתעבורה לא בדק אם הודייתו של המבקש ניתנה מרצון, כיון שהדבר לא נזכר בפרוטוקול. עם זאת, הואיל וסבר כי הפגם אינו מהותי, הותיר את הכרעת הדין על כנה – ובנסיבות נראה כי בדין עשה כך, שכן כעולה מן הפרוטוקול מ-8.9.11, בית המשפט הוסיף בכתב-יד כאמור, את הודיית הנאשם (המבקש) עצמו.

טז.

בטרם סיום, אשוב ואעיר מעבר לתיק זה , כי טופס הפרוטוקול (הקרוי כנראה בשם החידתי "טופס דיון חצי מובנה") מותיר מעט מאוד מקום לדברי הצדדים. בית משפט לתעבורה הוא כמובן בית משפט ככל אחר, וגם אם הדיונים בו צפופים וקצרים לא אחת, בשל העומס, קשה להלום פרוטוקול של "מיטת סדום" לצדדים, במיוחד לנאשם; בשעתו הערנו על כגון דא בדין המשמעתי בצה"ל (בג"ץ 266/05 פילנט נ' סגן הפרקליט הצבאי הראשי , פ"ד נט(4) 707, בעמ' 215 (פסקה 3(א) לחוות דעתי)) והדברים – כך נמסר לי – טופלו בהמשך. לא בשמים היא גם כאן.

יז.

נוכח כל האמור מעלה, איני נעתר לבקשה.