פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9630/11
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
ד"ר מרים רוסמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.12.11 בעפ"ת 44746-11-11
שניתנה על ידי כבוד השופט ר' בן-יוסף
החלטה
המבקשת הואשמה בנהיגה ברכב מבלי שהייתה חגורה בחגורת בטיחות ביום 27.5.2010. הזמנה למשפט, שכללה את פירוט האישום נגדה, נשלחה אליה ביום 28.7.2010 בדואר רשום ומעולם לא נדרשה על ידה. זאת על פי מסמכים שהגישה בעצמה לבית משפט זה. בהמשך, נשפטה המבקשת ביום 4.11.2010 בהעדרה ולאחר שהוזמנה כדין, ונגזר עליה לשלם קנס בסך של 250 ש"ח (תת"ע 3754-10-10 פסק דינו של כבוד השופט ש' איזקסון ).
ביום 24.7.2011 פנתה המבקשת לבית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו, בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה, ולאפשר לה להישפט שוב. בקשה זו נדחתה ביום 1.8.2011 (החלטת כבוד השופטת ש' קריספין-אברהם ) ונקבע כי "משלא הקפידה המבקשת לאסוף את דברי הדואר שנשלחו לכתובתה, אין לה להלין אלא על עצמה, שכן על פי חוק, זומנה כדין". עוד צוין כי לא נגרם לא כל עיוות דין. המבקשת המשיכה ושלחה מספר בקשות לבית משפט השלום, ערעוריות באופיין, עד אשר הובהר לה כי מקום טענותיה בפני ערכאת הערעור – בבית המשפט המחוזי.
ביום 13.9.2011 הגישה המבקשת הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 20.11.2011 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להגשת נימוקי הערעור. בקשתה זו נדחתה ביום 30.11.2011 (עפ"ת 44746-11-11 כבוד השופט צ' קפאח ), בין היתר לאור תגובת המשיבה שלפיה לא הוברר מדוע חיכתה זמן כה רב להגשת בקשה זו. בהמשך, משלא ניתנה הארכת מועד, נמחק הערעור (החלטת כבוד השופט ר' בן יוסף מיום 7.12.2011).
מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. בגדרה פורשת המבקשת את השתלשלות העניינים שהביאוה עד הלום. לדבריה, קיימה ניסיונות רבים, לרבות פניות שונות למרכז גביית הקנסות ולערכאות השונות, על מנת להביא לביטול הקנס שהוטל עליה. עוד היא טוענת כי התעכבה בהגשת הבקשה להארכת מועד בשל נסיעתה לחוץ לארץ בתפקיד ומסיבות אישיות, ותוך הסתמכות על המלצת הפקידה במרכז המידע הטלפוני של בתי המשפט. בנסיבות הללו היא מבקשת כי תינתן לה הזדמנות להישפט.
לאחר עיון במסמכים (הרבים) שהגישה המבקשת, בבקשתה ובהחלטות הקודמות שניתנו בעניינה, אין לי אלא לחזור על דברי בית המשפט לתעבורה, שלפיהם המבקשת לא סיפקה הסבר המצדיק היעתרות לבקשתה לביטול פסק הדין, וכי ממילא לא נגרם לה כל עיוות דין בעקבות העונש שנגזר עליה. באשר לדחיית הבקשה להארכת מועד, הרי שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט לא מצופה לפעול על פי לוח הזמנים הספציפי של כל בעל דין בכל מקרה ומקרה. מדובר בהחלטה סבירה בנסיבות.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בטבת התשע"ב (19.1.2012).
ש ו פ ט