רע"פ 9652/02 יצחק מנצור נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם, בבית משפט השלום בחדרה, בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות. על-פי כתב האישום, תקף המבקש את רעייתו – היא המתלוננת – בכך שהכה אותה במקל בחלקי גופה השונים, וגרם לה שטפי דם אשר הצריכו טיפול רפואי. לאחר מספר ימים, שב המבקש ותקף את המתלוננת, בכך שמשך בשערותיה.

2.בית משפט השלום (כבוד השופט סברי מוחסן) הרשיע את המבקש בעבירות שייוחסו לו בכתב האישום, תוך שהוא מעדיף את עדותה של המתלוננת, אשר נתמכה בתעודה רפואית, על-פני עדות המבקש.

לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד למתן גזר-הדין, ולאור גילו של המבקש, ראה בית המשפט להסתפק בעונש של מאסר על-תנאי לתקופה של 36 חודשים, וכן קנס בשיעור של 2,000 ₪.

3.המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ד' ברלינר, י' דר וא' שיף), ובו טען טענות שונות באשר להליך שהתנהל בבית משפט השלום ובאשר להחלטת בית משפט השלום ליתן אמון בעדות המתלוננת. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור.

4.מכאן בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש. המבקש מלין על כך שהערכאות הקודמות לא התייחסו לנתונים שונים ולא ניאותו לקבל ראיות מסוימות וכן הוא טוען כי שגתה הערכה הדיונית בבחירתה ליתן אמון בעדותה של המתלוננת. טענות אלה אינן מגלות כל שאלה בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מתחומי נסיבותיו הספציפיות של ההליך שבנדון והן אינן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".למעלה מן הדרוש אציין, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי כל פגם בהחלטות הערכאות הקודמות.

על כן, הבקשה נדחית.