רע"פ 9716/04 יצחק פרנקנשטיין נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים י' כהן, א' אברהם, ג' לוי) בע"פ 1006/04 מיום 21.9.04, אשר דחה את הערעור שהגיש המבקש על פסק-הדין ועל גזר-הדין של בית המשפט לענייני תעבורה בקריית שמונה (השופט פיילס בן) בת.ד. 772/97.

2.

המבקש הורשע בבית המשפט לענייני תעבורה בקריית שמונה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. בהכרעת הדין נקבע, שהמבקש גרם ברשלנותו עת נהג ברכבו, למותה של המנוחה, הגם שאף המנוחה תרמה לאירוע התאונה ברשלנותה, כאשר הלכה על הכביש עם כיוון התנועה, בחשיכה, כשהיא לובשת בגדים כהים. בית המשפט התחשב ברשלנותה התורמת של המנוחה בגזר הדין, כאשר גזר על המבקש שישה חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, שישה חודשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה של המבקש למשך שלוש שנים (למעט רישיון נהיגה בטרקטור) וקנס בסך 7,500 ₪.

3.

המבקש ערער על פסק-הדין ועל גזר-הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת, כאשר טענתו המרכזית הייתה שעובדות כתב האישום לא הוכחו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי המבקש "בהתרשלותו, באי-זהירותו ובהפרת חובתו כלפי המנוחה כהולכת רגל בנסיבות כאן גרם לפגיעה במנוחה". אשר לעונש נקבע, כי בית המשפט לענייני תעבורה לא סטה ממדיניות הענישה המקובלת כנגד נהגים רשלניים.

4.

לפניי טוען המבקש, כי בית המשפט לענייני תעבורה הרשיעו ללא הנמקה וללא קביעת ממצאים שבעובדה אשר מבססים הרשעה.

5.

דין הבקשה להידחות.

רשות לערעור שני אינה ניתנת, כידוע, אלא במקום שבו הערעור מגלה שאלה עקרונית בעל חשיבות כללית, החורגת מעניינו המיוחד של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

הערעור הנוכחי, שכולו מתמקד במישור העובדתי, אינו מגלה שאלה כזאת, ומשנדחו טענותיו של המבקש בשתי הערכאות הקודמות, אין מקום לקיים בהן דיון נוסף בפני ערכאה זו.

הבקשה נדחית.