רע"פ 9717/07 בוז'ו יוסף נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש בנהיגה במהירות מופרזת, ובעקבות כך דן אותו לקנס בסך 900 ש"ח, פסילת רישיון לשבעה ימים, ושני חודשי פסילה נוספים על-תנאי. העובדות הדרושות לעניין הן אלו: שוטר שעמד בצדה של דרך, דגם את מהירות רכבו של המבקש באמצעות מכשיר ממל"ז. מאחר ורכבו של המבקש עקף אותה עת רכב אחר, בחר השוטר שלא להורות לו לעצור מיד, אלא נכנס לניידת המשטרה, נסע בעקבותיו ואז הורה לו לעצור בצד הדרך. בדיון בפני בית-המשפט לתעבורה טען המבקש, כי השוטר טעה בזיהוי הרכב אשר ביצע את עבירת התנועה. עוד נטען, כי השוטר לא ביצע את בדיקות הכיול הנדרשות למכשיר. את כל אלה דחה בית המשפט אשר קבע (ראו עמ' 2 להכרעת הדין) כי "מדובר... בשוטר ותיק בעל ניסיון הפעלה רב... אמינה עלי עדותו של השוטר על כך שהממל"ז כויל, בתחילה ובתום המשמרת, על כך שהממל"ז כוון כהלכה לעבר רכב הנאשם, כי רכב הנאשם נקלט במהירות גבוהה מהמותר והנאשם נעצר לאחר מרדף, במהלכו הקפיד השוטר לשמור על קשר עין רצוף עם רכבו". השופט היה ער לטענה בדבר הטעות שנפלה בדו"ח העבירה, אולם מצא כי "אין בכך כדי לפגוע באמינות השוטר ומדובר בטעות שאינה יורדת לשורשם של הדברים".

2.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לפני בית-המשפט המחוזי, שם חזר על ההשגות אותן העלה בפני הערכאה הדיונית. הוא הוסיף, כי לא היה מקום לקבל את עדותו של השוטר, הואיל והדו"ח בו נעזר כדי לרענן את זכרונו במהלך עדותו בבית המשפט, לא דייק לפחות בעובדה אחת, היינו, בניגוד לאמור בו, השוטר לא הציג למבקש את תוצאתה של בדיקת המהירות. עוד נטען, כי בניגוד לנוהלי המשטרה, לא הביא השוטר עמו לבית-המשפט את דו"ח הכיול, ובכך נמנעה מהמבקש האפשרות לסתור את החזקה בדבר אמינות הבדיקה שנערכה.

בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי אין מקום לסטות מקביעותיה של הערכאה הדיונית בדבר מהימנות העדים וממצאי עובדה אחרים. נקבע, כי אין חשש לטעות בזיהויו של מבצע העבירה, הואיל והשוטר שמר על קשר עין עם הרכב בו נהג המבקש, רכב "בעל 'תווי-זיהוי' מיוחדים" (עמ' 4 לפסק-הדין). באשר לשגגה שנפלה בדו"ח העבירה, נקבע כי אין בה כדי לפסול את הרישום בו, הואיל ומדובר בטעות גרידא אותה תיקן השוטר במהלך עדותו אשר נמצאה אמינה.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, אולם לא אוכל להיעתר לה, באשר היא אינה מגלה עילה לקיומו של ערעור נוסף. כידוע, הרשות לערער יוחדה למקרים חריגים, המעוררים סוגיות שמפאת חשיבותן עשויה להיות להכרעה בהן השלכה על קהל רב של מתדיינים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982 )). זה אינו המצב בבקשה הנוכחית, הואיל וחרף הכסות המשפטית אשר ניתנה לבקשה, בסופו של יום מדובר במחלוקות פרטניות שבעובדה, אשר נבחנו בידי שתי ערכאות ואין מקום ללבנן בשלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית.