רע"פ 973/06 ג'בר אבו גזאלה נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בירושלים כתב אישום (ת . פ 4451/03) הכולל שני אישומים. האישום הראשון מייחס למבקש שלוש עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) והאישום השני מייחס למבקש עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בנסיבות סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

לפי הנטען באישום הראשון, תקף המבקש במועדים שונים את אשתו (להלן: המתלוננת) במהלך תקופת נישואיהם. כן נטען, כי בשנת נישואיו הראשונה, לאחר שאשתו הניחה אשפה מחוץ לבית בכוונה לרוקן אותה מאוחר יותר, כעס עליה, כי פתחה את הדלת ללא רשותו ולכן נתן לה מכת אגרוף בעיניה. כן נטען, כי במהלך הריונה השני של המתלוננת, גרש אותה המבקש לבית הוריו ולאחר שהוריו גירשוה שוב לביתה, הוא סטר על פניה, הכה אותה באגרופים ובעט ברגליה. לאחר הולדת בנם השני, כשהגיעו הורי המתלוננת לבקרם בביתם, כעס המבקש על בואם ולאחר שהוריה עזבו את הבית, הכה את המתלוננת בכל חלקי גופה. לפי הנטען באישום השני, בתאריך 27.2.03 תקף המבקש את המתלוננת שלא כדין וגרם לה חבלה של ממש. הרקע למעשה היה, שהמתלוננת ביקשה ממנו לקנות גז לחמם את הבית והוא בתגובה הכה אותה לרבות הטחת פניה במכונת-הכביסה ולאחר שהמתלוננת נמלטה אל החדר, רדף אחריה, זרק אותה על הרצפה והמשיך להכות בה. כתוצאה ממעשיו של המבקש נגרמו למתלוננת כאבים ביד ובחזה והמטומה בפניה.

בתאריך 27.11.05 הרשיע בית-משפט השלום בירושלים (כבוד סגן-הנשיא י' שמעוני) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו 7 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על-תנאי של תשעה חודשים לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שמיום שחרורו לא יעבור כל עבירה של אלימות.

על גזר-דינו של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא צ' סגל והשופטים ע' חבש ו-י' נועם) דחה את הערעור בקובעו, שלא מצא את הנסיבות לקולא עליהם מצביע המבקש כנסיבות שצריך לייחס להן ערך של ממש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש, הכוללות היעדר עבר פלילי ואחריות לאשתו וילדיו. לטענת בא-כוח המבקש, המבקש ואשתו הצליחו לשקם את מערכת היחסים ביניהם במהלך שלושת השנים האחרונות ועובדה היא שהמתלוננת נכנסה להיריון במהלך תקופה זו. לדברי בא-כוח המבקש, לאחר שהמתלוננת נוכחה, שבית-המשפט המחוזי דחה את הערעור וכי המבקש אמור לרצות עונש מאסר בפועל, סירבה להצעתו של המבקש לחזור לביתם המשותף, מתוך חשש שנוצר אצלה להתגורר בקרבת הסובבים אותו, כשזה ירצה את עונשו בכלא.

מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הטענות בבקשה עניינן נימוקים להקלה בעונשו של המבקש ואין הן מעלות כל שאלה בעלת חשיבות כללית אשר מוצדק להעלותה בפני ערכאה שלישית. לגופו של עניין, המבקש הורשע במעשי אלימות קשים ובנסיבות אלה, לעצם העובדה שלמבקש אין רישום פלילי, יש ליתן משמעות מוגבלת בלבד בענישה. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי יושם לב שהמבקש אינו נוטל אחריות על מעשיו ואינו מכיר בבעייתיות שבהתנהגותו האלימה ולכן לא ניתן לטפל בו באמצעות שיקום.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כך נקבע בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ). בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. המבקש הורשע במעשי אלימות קשים כנגד אשתו לאורך שנות נישואיהם. כעולה מהכרעת הדין של בית-משפט השלום, אין מדובר רק בהפעלת אלימות פיזית מצד המבקש כלפי המתלוננת, אלא גם ב"אלימות כלכלית" כלפיה, במסגרתה שלל המבקש ממנה את זכותה לקבל את דמי הביטוח הלאומי אותם שלשל לכיסו וכן באלימות חברתית שבמסגרתה ניתק את אשתו מחוג מכריה וממשפחתה. לחובתו של המבקש עומדת גם העובדה, כי הוא לא לוקח אחריות ואינו מביע חרטה מלאה על מעשיו. מעשיו של המבקש והתנהגותו כלפי אשתו כאל חפץ, ראויים לכל גנאי ומן הדין הוא שירצה את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 1.2.06, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 4.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו.