רע"פ 9731/04 גרשון רכטמן נ. מדינת ישראל

1.ביום 9.6.99 התקשרו המבקש והמתלונן בחוזה במסגרתו התחייבה החברה אשר בניהולו של המבקש (להלן:"קורקט"), לבצע עבודות בניה ואינסטלציה עבור החברה שבניהולו של המתלונן (להלן:"חרושת"). זו האחרונה שילמה לקורקט במעמד החתימה על החוזה מקדמה בסך 35,000 ש"ח, המהוה מחצית מהתמורה עבור העבודות.

2.בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים כנגד המבקש נטען, כי הוא ערך שני נספחים אשר היו אמורים להיטיב את מצבו ביחס לזכויותיו על פי החוזה המקורי. משסירב המתלונן לחתום על הנספחים, זייף המבקש את חתימתו והטביע על המסמכים חותמת הנחזית כחותמתה של חברת חרושת. בעקבות תקלות בביצוע העבודות ומחלוקות כספיות, הגישה חרושת תביעה נגד קורקט והמבקש, וזה האחרון הגיב בתביעה משלו, לה צירף את שני הנספחים. בגין כל אלה יוחסו למבקש עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בידוי ראיות בכוונה להטעות רשות שיפוטית, ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי סעיפים 418, 238 ו-244 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

3.במהלך משפטו הכחיש המבקש את הטענה לפיה המסמכים זויפו, אולם גרסתו לא קנתה אחיזה בלבו של בית המשפט לנוכח חוות דעתה של מומחית מטעם המשיבה, אשר מצאה כי חתימתו של המתלונן וחותמת החברה הן מזויפות. מאחר והמבקש הוסיף לדבוק בגרסתו לפיה חתם המתלונן על המסמכים, והואיל והמבקש היה אמור להיות הנהנה הישיר מהזיוף, הוסיף בית המשפט וקבע כי יש בסיס לחשד שדבק בו כמי שהיה מעורב בביצוען של העבירות, גם אם הוא לא ביצען בעצמו.

לאור כל האמור הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות שיוחסו לו, ובעקבות כך גזר לו 3 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות ו-6 חודשי מאסר על תנאי.

4.כנגד פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור, ובית המשפט המחוזי לא מצא כי נפל פגם בהרשעת המבקש, הואיל והערכאה הראשונה היתה רשאית להעדיף את חוות דעתה של המומחית מטעם המשיבה על פני חוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה. כמו כן, נמצא כי היה בסיס להניח שידו של המבקש היתה במעשה הזיוף, באשר הוא היה אמור להיות הנהנה ממנו. גם בעונש לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להתערבותו לאחר שמצא כי אין בו חומרה.

5.המבקש עותר לקבלתה של רשות ערעור בפני בית משפט זה, אולם חוששני שאין בידי לסייע לו. כידוע, הלכה היא שרשות לקיומו של ערעור נוסף נועדה ללבן שאלות להן נודעת השלכה חוקתית או שאלות משפטית שחשיבותן חורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת. לא זה המצב בעניינו של המבקש, אשר את בקשתו ניסח כערעור-בזכות לכל דבר ועניין, והיא עוסקת כולה בניסיון לשוב ולהשיג על ממצאים שבעובדה אשר נקבעו בערכאה הראשונה. נראה אפוא, כי הסיבה האחת להגשתה של הבקשה מקורה בכך שהמבקש מתקשה להשלים עם הרשעתו, אולם עניין זה לבדו אינו מהווה עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.