רע"פ 9742/11 נועם רייך נ. מדינת ישראל

א.

שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (הנשיאה ברלינר והשופטים קרא וסוקולוב) בעפ"ג 12492-07-11 ו-15492-07-11 מיום 14.11.11, בגדרם התקבל ערעור המשיבה על קולת העונש שהשית בית משפט השלום בתל אביב (השופט פורג) בת"פ 1050/09 מיום 26.5.11. עניינה של הבקשה גובה הקנס שהוטל בפרשת עבריינות כלכלית.

ב.

מדובר בפרשה מרובת נאשמים שעיקרה משיכת כספים שלא כדין מקבוצת "כים ניר", אשר במרכזה חברת כים ניר. בתקופות שבכתב האישום, כיהן המבקש ברע"פ 9764/11 (להלן קריב ) כמשנה למנכ"ל ואחראי על הנהלת הכספים בחברת כים ניר, וכדירקטור בחברות הזרות שבהחזקתה. המבקש ברע"פ 9742/11 (להלן רייך ) החזיק בתקופות השונות שבכתב האישום כשליש עד שני שלישים ממניות חברת "סקל תעופה", אשר החזיקה כ-70% ממניות חברת כים ניר. במישרין, החזיק כ-7.4% ממניות החברה, ובחלק מן התקופה כיהן כיו"ר דירקטוריון החברה וכיועצה הכלכלי. המבקשים הודו והורשעו, יחד עם אחרים, בשורה של עבירות כלכליות בהיקף של כשלושה מליון ₪. בעקבות הפרשה נפסקה פעילות החברה והיא נמחקה מן הבורסה. מרבית הסכום שנלקח לא הוחזר.

ג.

ברע"פ 9561/11 קרקובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) דנתי בבקשת רשות ערעור של מעורב אחר בפרשה זו ונדרשתי לעובדות המקרה. במסגרת זו אציין בתמצית, כי נוכח היקף הסכומים שנלקחו מקבוצת כים ניר, מצא בית המשפט המחוזי להחמיר בעונשם של המבקשים באשר לרכיב הקנס; עונש המאסר נותר על כנו. הקנס שהושת על קריב הועמד על 300,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתו. זאת, נוסף על 9 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשים על תנאי. הקנס שהוטל על רייך הועמד על 400,000 ₪ או 8 חודשי מאסר תמורתו. זאת, נוסף על 11 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשים על תנאי. יצוין, כי הקנס שנגזר על המבקש ברע"פ 9561/11, קרקובסקי , הועמד על 800,000 ₪, נוסף על 11 חודשי מאסר בפועל ו-10 חודשים על תנאי.

הבקשות

ד.

טוען קריב, כי ההחמרה בהיקף הקנס מ-80,000 ₪ ל-300,000 ₪ יוצרת פער ענישה בין שתי הערכאות, המצדיק מתן רשות ערעור. כן טוען, כי עבירותיו פחותות משל שותפיו לכתב האישום, הואיל ולא ביצע את עבירת הגניבה. עוד טוען, כי נוכח מצבו הכלכלי אין בידו לשלם את הסכום שהושת; ואם לא יופחת, יהא עליו לרצות מאסר חלף הקנס. גם רייך טוען כי החמרה בהיקף קנס מ-50,000 ₪ ל-400,000 ₪ יוצרת פער המצדיק מתן רשות ערעור. עוד טוען הוא, כי בית המשפט המחוזי סטה ממדרג החומרה שבין הנאשמים, כפי שקבע בית משפט השלום, מבלי שנתן לכך טעם, וכי התעלם מכך שהמבקש לא שלח ידו בכספי העבירות. כן נטען, כי מצוי הוא בהליך של כינוס נכסים ואין ביכולתו לעמוד בתשלום הסכום שהושת; ואם לא יופחת, יהא אף עליו לרצות מאסר חלף הקנס.

ה.

בתשובות המדינה נטען כי אין מקום להתערבות בגלגול שלישי על פי קני המידה המקובלים, כי בית המשפט המחוזי ראה את הענישה כמתונה, וכי כספי הגזילה לא הושבו. נאמר עוד ספציפית, כי הקנס שהושת מתון ביחס לאפשרי על פי הדין.

דיון והכרעה

ו.

הטענה העיקרית, בדבר הפער בין העונשים שהטילו שני בתי המשפט בפרשה זו, נדונה בהחלטה ברע"פ 9561/11 ונדחתה, ובנסיבות לא מצאתי להידרש לה בשנית. אין גם להלום את טענתו של קריב, באשר לפחיתות החומרה שבעבירותיו כבסיס למתן רשות ערעור. המדובר בעניין נסיבתי, שאינו חורג מעניינם הקונקרטי של הצדדים ומצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגופה של טענה, בית משפט השלום נדרש לה במפורש, ונתן ביטוי להבדלים בין העבירות שבוצעו במסגרת מדרג החומרה שבין הנאשמים. בית המשפט המחוזי סבר, כי המדרג שנקבע תואם את חומרת העבירות (עמוד 9 שורה 33 והלאה) והשית את העונשים בהתאם לו.

ז.

לא מצאתי להיעתר לטענתו של רייך לפיה בית המשפט המחוזי חרג מן המדרג, שכן סבורני, כי אין אלה פני הדברים. בית המשפט המחוזי ציין, כי במסגרת המדרג שנקבע לא היתה כלל מחלוקת, שרייך ראוי לענישה מחמירה מזו שתוטל על קריב [שם]. עצם העובדה כי הקנס שהושת על רייך גבוה משל קריב אינו סוטה מן המדרג אלא מקיים אותו. יצוין, כי גם אם פרופורציה כאמור לא היתה נשמרת, אין בה כדי לסטות מהסדר הטיעון, ואינה מעלה סוגיה המצדיקה מתן רשות ערעור.

ח.

הטענה בדבר הקשיים הכלכליים נשמעה בשתי הערכאות הקודמות. בית משפט השלום נדרש הן למצבו של רייך (עמוד 14 פסקה אחרונה), הן למצבו של קריב (ראש עמוד 15), כל אחד על פי נסיבותיו. בית המשפט המחוזי נדרש גם הוא למצבו הכלכלי של רייך (עמוד 5 שורות 27-25); וכן לזה של קריב (עמוד 5 פסקה אחרונה). יכולת פרעונם של המבקשים היא עניין שבעובדה. שני בתי המשפט היו ערים לה בגזרם את הדין, ואף נעתרו לבקשת הנאשמים לפריסת החוב. המדובר בטענות שעניינן העונש; בנסיבות, ובכללן אופיין הכלכלי של העבירות, לא מצאתי כי יש בטענות האמורות כדי ליתן רשות ערעור (רע"פ 7201/97 בשירי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אציין, כי בעבירות מסוג זה, ניתן משקל נמוך יחסית לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית (השוו לעניין עבירות מס כלכליות, ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(3) 721, 727-726). ובסופו של יום, נזכור כי חלק ניכר – לא יחיד – מן הענישה בתיקים כלכליים הוא קנס כ"תשובת משקל" לעבירות שתכליתן בצע כסף; לא כל שכן כאשר אין משיבים את הגזילה.

ט.

מעבר לצורך, גם אם אצא מהנחה שהמבקשים לא יוכלו לשאת בעול הקנס ויידרשו לרצות תחתיו מאסר, אין בכך כדי לסטות מטווח ההסדר המקורי שנקבע. באשר לרייך – נקבעה תקרה של 22 חודשים. בפועל נדון ל-11 חודשים. אם לא ישלם את הקנס יהא עליו לרצות 8 חודשי מאסר תמורתו. באשר לקריב – נקבעה תקרה של 18 חודשים. בפועל נדון ל-9 חודשים. אם לא ישלם את הקנס יהיה עליו לרצות 6 חודשי מאסר תמורתו. כך או אחרת, לא אביע דעה באשר לאפשרות לפנות לפי סעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995.

י.

נוכח כל האמור אין בידי להיעתר לבקשות.