רע"פ 9745/01 יהושע כץ נ. מדינת ישראל

בקשת רשות הערעור נדונה בפנינו בפירוט רב ובה נשמעו טענות בא-כוח המבקש הן לענין רשות ערעור על ההרשעה והן על העונש שנגזר עליו, והסניגור העלה טענות לגוף ההרשעה.

לא מצאנו עילה למתן רשות ערעור. הרשעתו של המערער מבוססת על עדותו של עד מדינה, מורה לנהיגה, שחשף את פרשת השוחד והעיד נגד המבקש. בית משפט השלום ניתח את הראיות בהרחבה וקבע ממצאי אמון ביחס לעד התביעה המרכזי ואף הצביע על חיזוקים התומכים בעדות. הוא היה ער לעובדה שהעד הוא עד מדינה. בית משפט השלום הרשיע בפרשיה נוספת המבוססת על עדותו של עד מדינה נוסף, אך מאישום זה זוכה המבקש בערעור בבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום גזר על המבקש 40 חודשי מאסר בפועל ו-20 חודשי מאסר על-תנאי, ובית המשפט המחוזי המיר את העונש והעמידו על 35 חודשי מאסר בפועל והיתרה על-תנאי, עקב זיכויו של המבקש מאישום אחד.

כאמור, בא-כוחו של המבקש עשה על מאמץ לשכנענו כי עניינו של מרשו ראוי לרשות ערעור ולליבון מחדש, הן לענין ההרשעה והן לענין העונש. אך נוכח טיבה של ההרשעה ובסיסה המעוגן במהימנות, לא עלה בידו להצביע על עילה למתן רשות ערעור בהתאם לכללים הנהוגים בבית משפט זה.

לענין העונש אין אנו נוהגים ליתן רשות ערעור אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן ועניינו של המבקש אינו אחד מהם.

אשר על כן, הבקשה נדחית.