פרטי ההליך
בבית-המשפט העליון
רע"פ 975/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
נדב דגגה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט
המחוזי בבאר-שבע מיום 20.12.01 בת"פ 7184/01, שניתנה על-ידי כבוד הנשיא ג'
גלעדי
תאריך הישיבה:
ט' בתמוז תשס"ג
(9.7.03)
בשם המבקשת:
עו"ד נעמי גרנות
בשם המשיב:
עו"ד יעקב חודורוב
החלטה
השופטת ד' דורנר :
בגדר הסדר-טיעון בבית-משפט לתעבורה באשדוד, הופחתה מהירות הנסיעה ברכב שיוחסה למשיב ובגינה הועמד לדין. אלא שמלכתחילה, לו היה מואשם בנהיגה במהירות זו, הייתה העבירה עבירת קנס, שבגדרה היה מחויב בתשלום של 750 ש"ח, ואילו בית-המשפט לתעבורה הוסיף לעונש הנ"ל גם עונש של פסילה.
ערעורו של המשיב לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע התקבל. בית-המשפט המחוזי פסק, כי "אם מלכתחילה היה מוגש כתב-אישום נגד המערער באישום של נהיגה במהירות מופרזת, [שאינה] עולה ב-30 קמ"ש על המהירות המותרת, בתוך תחומי העיר, הייתה ניתנת לו האפשרות לשלם ברירת קנס ... במקרה זה לא היה מקום להטיל על המערער, מעבר לקנס, עונשים נוספים של פסילת רשיון הנהיגה בפועל או פסילה על-תנאי". בית-המשפט המחוזי קבע איפוא בפסק-דינו, כי לבית-משפט לתעבורה, בנסיבות אלה, לא הייתה סמכות עניינית להוספת עונש הפסילה.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שהגישה המדינה.
אנו סבורים, כי לבית-המשפט לתעבורה הייתה הסמכות להטיל על המשיב עונש בנוסף לחיובו בתשלום קנס. אלא שלא ראינו להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט המחוזי, שסבר כי בנסיבות כמו במקרה שלפנינו, לא ראוי כי יוטל עונש חמור יותר מהעונש שהיה צפוי על-פי ההסדר של ברירת קנס.
אנו דוחים את איפוא הבקשה למתן רשות ערעור.
ניתנה היום, ט' בתמוז תשס"ג
(9.7.03).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט ת