רע"פ 977/09 ג'מיל אלחורי נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שנבדק באמצעות מכשיר הינשוף ונמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו חורג מן המותר. בגזר-דינו, פסל בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו את המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים בפועל וחודשיים על-תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 700 ש"ח.

2.

במהלך ערעור שהגישה המשיבה כנגד קולת העונש, עתר בא-כוח המבקש לדחות את הדיון עד אשר תתקבל תוצאתו של ניסוי שנערך, כך לטענתו, באותם ימים על-ידי גורמים מוסמכים בשאלת מידת הדיוק של מכשיר הינשוף. בקשתו נדחתה נוכח הודאת המבקש בהליכים בפני הערכאה הדיונית. בהמשך, קיבל בית-המשפט המחוזי את ערעור המשיבה, ודן את המבקש ל-15 חודשי פסילה ושלושה חודשי מאסר על-תנאי. יתר רכיבי העונש נותרו על כנם.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש לקבלת רשות לערער, תוך שהוא מנמק זאת בכך שבחוות הדעת שהגיעה לידיו לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, נקבע כי ריכוז האלכוהול שנמצא בבדיקת הינשוף שנערכה לשולחו מצויה בטווח ביניים – אותה כינה המומחה "תחום אפור" – ועל כן לא ניתן להסתמך עליה לצורך הרשעה בפלילים.

3.

אין בידי לקבל טענה זו. בפני המבקש היתה פתוחה הדרך להעלות את השגותיו כנגד אמינותו של מכשיר הינשוף בערכאה הראשונה, ומטעמים השמורים עמו בחר שלא לעשות זאת ולהודות בעובדות, ובכללן, שהיה שיכור בשעה שנבדק. יתרה מכך, המבקש היה יכול לבקש מערכאת הערעור להתיר לו לחזור בו מהודאתו, מכוח סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 . אולם גם בדרך זו הוא בחר שלא ללכת, ואפשר שנהג כך משום שלא היה בידו להצביע על פגם שנפל ברצונו החופשי או בהבנתו את משמעות ההודאה. בנסיבות אלו משמעות הבקשה היא להתחיל בהליכים בעניינו של המבקש מראשיתם, וזאת אין בידי להתיר.

הבקשה נדחית.