רע"פ 9796/05 רן אלדר נ. מדינת ישראל

בעת הרלוונטית לאישומים נגדו, שימש המבקש, רן אלדר, כמנכ"ל של חברת 'יונקס בע"מ' (להלן: "החברה"), אשר בבעלותה מפעל בבת-ים לרענון שרפים מחליפי יונים (תהליך רענון זה נדרש כדי שיהיה ניתן לשוב ולהשתמש בשרפים המשמשים בתעשיית המים המזוקקים). בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב כנגד המבקש, החברה ומי ששימש כמנהלה, נטען, כי בשמונה-עשר בדיקות אקראיות שערך המשרד לאיכות הסביבה בין השנים 1997-2000, נמצאו בשפכי המפעל חריגות ברמת הכלורידים והסולפיטים המותרות על-פי חוק, וחריגות אלה לא הופסקו אף לאחר שלמנהלי המפעל נשלחה התראה. חריגות אלה, כך נטען, גורמות לפגיעה בקולחים המועברים להשקיה בדרום הארץ, ואף עשויות לגרום לזיהום מי-תהום ולהמלחתם של המים באקויפר החוף.

בפני בית המשפט הונחה, בהסכמת הצדדים, חוות-דעת מומחה אותה ערך המהנדס רוברטו צימרמן (להלן: "המומחה"), אשר אישר את ממצאי הבדיקות שנערכו במי השופכין של המפעל ואת החריגות שנמצאו בהם. בית המשפט אימץ את האמור בחוות דעתו של המומחה, ואגב כך דחה את טענת המבקש לפיה שיטת הדיגום האקראי בה נקטה המשיבה בבדיקת מי השופכין של המפעל – היתה לקויה. קביעה זו נסמכה אף היא על מסקנותיו של המומחה, אשר העיד בפני בית המשפט אודות מהימנותה של שיטת הדיגום האקראי, מהימנות אשר מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה כי במי השופכין של המפעל נערכה יותר מבדיקה אחת.

טענה נוספת שהייתה בפי הסנגור, ואף היא נדחתה על-ידי בית המשפט, הייתה כי בנסיבות העניין קמה לו הגנה מן הצדק, לאור מה שהגדיר כאפליה בה נקטה המשיבה בין החברה לבין חברת 'זיליון בע"מ' המתחרה בה בתחום רענון השרפים. נקבע, כי "לא הובא ... ביסוס לאפליה אסורה בין המפעל למפעל המתחרה. החומר שהוגש בפני מעלה, שהרשות נהגה באיפוק ואורך רוח כלפי הנאשמים, למרות שהנאשמים הפרו את החוק הפרה מתמשכת. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אם אקבל, למרות שאין הדבר כך, שהתייחסות הרשות למפעל המתחרה שונה מהתייחסותה לנאשמים, אין בזה להועיל להם. הלכה היא, שאכיפה סלקטיבית אינה עילה לזיכוי" (עמוד 6 להכרעת הדין).

לאור כל זאת, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירות של ניהול עסק תוך חריגה מתנאי הרישיון וזיהום מים, עבירות לפי סעיפים 4, 14, 15 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968, וסעיפים 20ב, 20כא, ו-20כב לחוק המים, התשי"ט-1959. בהמשך, הטיל בית המשפט על המבקש קנס בסך של 18,000ש"ח.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב נדחה. טענתו החוזרת של הסנגור, באשר לאפליה בה נהגה הרשות בין החברה לחברה המתחרה, נדחתה, ובתוך כך ציין בית המשפט כי מאז הרשעתה של החברה, הוגש כתב אישום גם כנגד חברת 'זיליון' המתחרה, ואף היא הורשעה. כן נקבע, כי את טענת האפליה יש לדחות גם מכיוון שכתב האישום כנגד החברה והמבקש "הוגש לאחר שנים של מגעים, התראות, משאים ומתנים עם המערער והנאשמים האחרים, לאחר הפרות חוזרות ונשנות והבטחות שלא קוימו" (עמוד 14 לפסק-הדין).

המבקש, שלא השלים עם פסק-דינו של בית משפט קמא, עותר עתה לקבלתה של רשות לערער. לטענת המבקש, כתב האישום נגדו הוגש לאחר מה שהגדיר כ"מסע ציד אכיפתי מפלה", בעוד שהמפעל המתחרה, של חברת 'זיליון', "הונח לנפשו ללא כל בדיקה ושאלות" (לשון הבקשה). ועוד נטען, כי מאחר והמפעל של חברת 'זיליון' הוא גדול יותר מבין השניים, ההיגיון מחייב כי רמת התמלחות המופרשות ממפעל זה היא גדולה יותר.

דין הבקשה להדחות. הטענה בדבר אכיפה סלקטיבית, אותה מעלה המבקש בשלישית, נדחתה על ידי שתי ערכאות ולא מצאתי בהחלטות אלה ובהנמקותיהן כל פסול. יתרה מכך, כאמור, מאז שניתן פסק-דינו של בית משפט השלום הוגש כתב-אישום גם כנגד חברת 'זיליון' ובסופו של אותו הליך היא אף הורשעה. זאת ועוד, גם הטענה לפיה במסגרת ההליך שהתנהל כנגד חברת 'זיליון', לא הועמדו לדין נושאי המשרה בחברה, אינה מצדיקה קבלת רשות ערעור, הואיל והיא אינה מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ומשכך, אינה מצדיקה כי עניינו של המבקש ידון בגלגול שלישי.

הבקשה נדחית.