רע"פ 9821/07 יוסף אמזלג נ. מדינת ישראל

ביום 3.12.2006 הוצא צו הריסה מינהלי, על פי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כנגד מבנה פח ברחוב תל גיבורים 9 בתל-אביב-יפו (להלן: המבנה). בהתאם לאמור בצו, המבנה הוקם ללא היתר כדין.

ביום 24.12.2006 הגיש המבקש לבית המשפט לעניינים מקומיים תל-אביב-יפו בקשה לביטול צו ההריסה, בטענה שמדובר במבנה שקיים מזה עשרות שנים (ב 14948/06).

ביום 28.5.2007 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת א' גזית) את הבקשה, בקובעו כי הצו הוצא כדין, שכן למבנה לא ניתן היתר בניה. בית המשפט ביסס את הכרעתו על עדותו של מהנדס הבניה שהעיד מטעם המשיבה (להלן: מהנדס הבניה), אשר עדותו נסמכה על תצלומי אוויר שהראו כי נעשה שינוי משמעותי במבנה. תצלומים אלו נתמכו בעדותו של מפענח התצלומים מטעם המשיבה (להלן: המפענח).

על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 92529/07), בטענו כי נפל פגם בניהול ההליך עקב היותו אי מיוצג, וכי תצלומי האוויר שהוגשו בעניינו אינם קבילים.

ביום 18.10.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שיצר) את הערעור, בציינו כי אי ייצוגו של המערער נבע מהתנהלותו שלו עצמו. לגבי תצלומי האוויר קבע בית המשפט כי קבילותם של אלו הוכשרה באמצעות חוות דעתו של המפענח.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי, אשר במסגרתה הוא שב וטוען כי שגה בית המשפט משדחה את בקשתו, על רקע היותו בלתי מיוצג בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים ובשל אי קבילותם של תצלומי האוויר. בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

דין בקשת רשות הערעור להדחות, וזאת אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. משאין בקשת רשות הערעור מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), לא ניתן לקבלה. מסיבה זו בלבד דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יועבר, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בקשתו של המערער מושתתת למעשה על תקיפת ממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית בהתאם לעדויות שנשמעו על ידיה והראיות שהוצגו לה. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, ובפרט בממצאי מהימנות אותם קבעה בהתרשם מן העדים שהופיעו בפניה (ראו ע"פ 993/00 שלמה נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 205 (2002)). גם במקרה שלפנינו, לא ראיתי מקום לסטות מהלכה זו ולהתערב בקביעותיו של בית המשפט לעניינים מקומיים.

בכל הנוגע לשאלת ייצוגו בבית המשפט לעניינים מקומיים, הרי שהמבקש לא הביא כל ראיה להראות מדוע לא יכול היה להסדיר את ייצוגו בתקופה שהועמדה לרשותו על ידי בית המשפט. מכל מקום, לא מצאתי כי נגרמה למבקש כל פגיעה בשל היותו בלתי מיוצג.

בכל הנוגע לתצלומי האוויר, הרי שאלו הוגשו כבסיס לעדותו של מהנדס הבניה, ונלוו לחוות של המפענח. במצב זה, אין כל פגם בהצגת תצלומי האוויר, לשם חיזוק לעדותו של מהנדס הבניה. יש לציין כי עדותו של המהנדס לא נתקפה על ידי המבקש, הגם שבית המשפט לעניינים מקומיים העמיד אותו על זכותו לחקור את המהנדס, ולמעשה אין בפיו כל טענה עובדתית שיש בה כדי לסתור את עדותו.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.