החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 9840/06 גבריאל קטשוילי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

הגירה ומעמד · העסקת תושב זר שלא כדין והסעתובקשת רשות ערעור פלילית על גזר דין של בית המשפט המחוזי שהחמיר את העונש בערעור המדינה

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור של מי שהורשע בהעסקה והסעה של תושב זר שלא כדין, לאחר שבית המשפט המחוזי החמיר את עונשו בערעור המדינה. נקבע כי חומרת העונש אינה עילה לרשות ערעור, וכי בית המשפט רשאי לשקול את משך העבירות כשהנאשם לא כפר בעובדות כתב האישום.

העובדות

נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין העסקת תושב זר ללא אישורי כניסה ועבודה והסעתו ברכב, לפי חוק הכניסה לישראל. המבקש הודה, הורשע ונדון לעונש מאסר על תנאי וקנס. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור המדינה והוסיף מאסר בפועל של חודשיים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם חומרת העונש כשלעצמה מקימה עילה למתן רשות ערעור לבית המשפט העליון?
  2. 2.האם מצדיק העונש שהוטל בערכאת הערעור ליבון נוסף בבית המשפט העליון?

הלכות

  1. 1

    חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער בפני בית המשפט העליון, אלא בנסיבות חריגות.

    ״כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער בפני בית משפט זה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בית המשפט רשאי לראות בחומרה את מימד הזמן שבו בוצעו העבירות, כאשר הנאשם בחר שלא לכפור בעובדות כתב האישום והביא גרסה שונה רק לשלב הטיעון לעונש.

    ״בנסיבות אלו רשאי היה בית המשפט המחוזי לראות את מימד הזמן בו בוצעו העבירות בחומרה״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • חומרת העונש
  • הסעה שלא כדין
  • תושב זר
  • מאסר בפועל

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"פ

9840/06

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקש:

גבריאל קטשוילי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה למתן רשות ערעור

בשם המבקש:

עו"ד עמית שגב

בשם המשיבה:

עו"ד אלעד פרסקי

החלטה

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלום נטען, כי במהלך שנת 2002 ועד ליום 9.2.05, העסיק המבקש תושב זר שאין בידו אישורי כניסה ועבודה בישראל. כמו כן, נטען כי ביום 9.2.05 הסיע המבקש את התושב הזר ברכבו, ובעקבות כך יוחסו לו עבירות של העסקה והסעה שלא כדין, לפי סעיפים 12א(ב) ו-12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. המבקש הודה בעובדות שיוחסו לו, הורשע, ובהמשך נדון ל-45 ימי מאסר על-תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח.

ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי כנגד קולת העונש, התקבל, ולגזר-הדין הוסף רכיב של מאסר בפועל למשך חודשיים.

2.

המבקש עותר ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואלה הם טעמיו: בערכאת הערעור חל שינוי מהותי בעונש, ולפיכך נכון להתייחס לבקשתו כאילו היתה ערעור ראשון בזכות; העונש מופרז לחומרה, וככזה יש לציבור עניין מובהק בביטולו; בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו של המבקש בכלל, ולנסיבותיו של מקרה זה בפרט; בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, הוא לא פעל ממניע כלכלי ורדיפת בצע.

3.

כידוע, הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער בפני בית משפט זה (רע"פ 10213/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646) . אקדים ואומר, שלא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על החריגים המצדיקים סטייה מאותה הלכה. הבסיס לדיון בפני ערכאות קמא היו עובדותיו של כתב-האישום בהן הודה המבקש, ובמרכזן הטענה כי מאז שנת 2002 ועד לחודש מרץ 2005 הוא העסיק תושב זר ששהה בישראל שלא כדין. אם סבר המבקש כי עובדה זו אינה נכונה או לא מדויקת, וכי רק במועד מאוחר יותר נודע לו כי התושב הזר שוהה בישראל שלא כדין ( ראו סעיף 7(א) לנימוקי הבקשה ) - היתה פתוחה בפניו הדרך לכפור בחלק מעובדות כתב האישום, ולנסות להוכיח עניין זה בטרם ניתנה הכרעת-הדין. אולם, מטעמים השמורים עימו בחר המבקש שלא לעשות זאת, אלא להביא את גרסתו, השונה מהנטען בכתב-האישום, רק בשלב הטיעון לעונש. בנסיבות אלו רשאי היה בית המשפט המחוזי לראות את מימד הזמן בו בוצעו העבירות בחומרה, שהרי אין מדובר בכישלון חד פעמי או מעשה שנעשה בשגגה, אלא בהעסקה ממושכת ורציפה של מי שגלום בו פוטנציאל של סיכון לציבור בישראל.

נוכח כל אלה, לא מצאתי כי העונש שהושת על המבקש מצדיק קיומו של ליבון נוסף בפני בית משפט זה, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, ביום ט"ז בשבט התשס"ז (04.02.07), עד לשעה 11:00.

ניתנה היום, י"ד בטבת התשס"ז (04.01.07).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • רעפ 10213/03

הלכות

  1. 1חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער בפני בית המשפט העליון, אלא בנסיבות חריגות.
  2. 2בית המשפט רשאי לראות בחומרה את מימד הזמן שבו בוצעו העבירות, כאשר הנאשם בחר שלא לכפור בעובדות כתב האישום והביא גרסה שונה רק לשלב הטיעון לעונש.