רע"פ 9841/07 ברוך אבאי נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 3.2.078 נהג המבקש ברכב בעיר רחובות, וכאשר נערכה לו "בדיקת נשיפה" נמצא כי ריכוז האלכוהול בדמו עולה על הכמות המותרת בדין. בעקבות כך הוא זומן להישפט בפני בית משפט השלום לתעבורה, אולם מטעמים השמורים עמו נמנע מלעשות כן. בחודש יוני 2007 הרשיע בית המשפט את המבקש בהעדרו, וגזר לו קנס בסך 3,000 ש"ח ורישיונו לנהוג נפסל לשלוש שנים.

2.

על פסק דינה של הערכאה הדיונית ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי, והשגותיו התמקדו בשני עניינים: משקלה של בדיקת האלכוהול באמצעות מכשיר ה"ינשוף", וחומרתו של העונש. מעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי בפועל כוון טיעונו של בא-כוח המבקש לסוגית העונש בלבד, ובקשה שהוגשה בחלוף מספר ימים לתיקון הפרוטוקול, בנימוק שבפני בית המשפט הועלו טענות במישורים נוספים, נדחתה. בסופו של יום נעתר בית המשפט לערעור בחלקו, כאשר העמיד את

תקופת הפסילה על שנתיים בלבד, וסייג אותה בכך שלא תחול על הפעלת מלגזה.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולכך אין בידי להיעתר. בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, נקבעו סדרי דין מיוחדים בעבירות תעבורה, וביניהם ההוראה שבסעיף 240(א)(2), לאמור:

בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה: ...

(2) נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

כאמור, בחר המבקש שלא להתייצב למשפטו, ועל כן הוא בבחינת מי שהודה בעובדות אשר יוחסו לו, וביניהן, זו שלפיה הוא נהג ברכב מנועי כאשר היה שיכור. אם סבר המבקש, באמת ובתמים, כי יש בפיו טענות לחפותו או השגות נגד כשרותו של המכשיר באמצעותו נבדק ריכוז האלכוהול בדמו, היה עליו להתייצב בפני הערכאה הדיונית, ולטעון שם את טענותיו, הואיל וזו הערכאה בידיה הופקדה הסמכות לברר שאלות בהן שלובות סוגיות שבעובדה ודין. את אשר החסיר בבית המשפט לתעבורה לא היה רשאי המבקש להשלים בערכאת הערעור, ועל כן לא נפלה שגגה כלשהי בפסק דינה של האחרונה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.