רע"פ 9844/03 מ.נ ציוד לגינון וחקלאות בע,מ נ. מדינת ישראל

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ז' כספי ) בה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע שתי החלטות של בית משפט השלום בנתניה (השופטת א' טלמור ). שתי ההחלטות האמורות של בית משפט השלום, דחו את בקשת המבקשים לעכב את מועד כניסתו לתוקף של צו סגירת עסקם וכן עונש מאסר על תנאי של 10 חודשים התלוי ועומד כנגד המבקשים.

המבקשים 2 ו-3 הורשעו על-פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון בבית משפט השלום בנתניה, בעבירות של אי קיום צו בית משפט, שימוש בלא היתר ובשתי עבירות של בזיון בית המשפט, בשל אי קיום פסקי דין פליליים קודמים שהורו על הפסקת שימוש חורג במקרקעין וסגירת עסק שפעל שלא כדין. עוד הורשעו המבקשים, במסגרת כתב אישום נוסף, בעבירות לפי חוק רישוי עסקים. בגין הרשעות אלה, נגזר עליהם, בין היתר, עונש של 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים וצו סגירה הוצא לעסקם. עונשים אלה עוכבו בהסכמה למשך שמונה חודשים, עד ליום 10.7.03. לאחר חלוף מועד זה, ומשלא הצליחו להסדיר כחוק את עסקם, הגישו המבקשים לבית משפט השלום שתי בקשות, בזו אחר זו, לעיכוב ביצוע גזר הדין ב-12 חודשים נוספים, ובקשות אלה נדחו. על החלטות אלה ערערו המבקשים לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור, ביקשו המבקשים עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, ובקשתם נדחתה. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

עיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בתגובת המדינה והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. מדובר בגזר דין שניתן בהסכמה ואף המועדים לביצועו נקבעו בהסכמה. בקשתם לעיכוב ביצוע נדונה בבית משפט השלום פעמיים ונדחתה, והבקשה לעיכוב ביצוע זמני עד להכרעה בערעור התלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא. הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות לערעור בפני ערכאה שלישית בעניין זה. בבקשתם טוענים המבקשים בין היתר כי בעייתם תבוא על פתרונה באמצעות רישוי העסק וקבלת ההיתרים הדרושים לשימוש חורג. אולם מאז הגשת הבקשה עבר זמן, ומתגובת המדינה עולה כי ההיתרים אינם צפויים להינתן בזמן הקרוב. לפיכך, אין בסיס המצדיק דחיית מועד נוספת שיש בה עידוד לאי-קיום צווים של בית משפט. גם בהודעה הנוספת שהוגשה מטעם המבקשים מיום 16.12.03 אין כדי לשנות מקביעתי זו. צודק בא-כוח המשיבה גם בטענתו כי המבקשים אינם יכולים במסגרת הליך זה לבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה וצו איסור השימוש, שבגין הפרתם הורשעו המבקשים בהפרת צו של בית משפט ובזיון בית המשפט, שכן אלה ניתנו בהליך נפרד, בשנת 1998.

מטעמים אלו הבקשה נדחית.