רע"פ 9858/08 אמג'ד אכתילאת נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, בהעדרו, בעבירה של נהיגה ברכב שאורכו עולה על המותר. כתוצאה מכך נדון המבקש לעשרה חודשי פסילה, 3 חודשי פסילה על-תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. לטענת המבקש, הוא נעדר מן הדיון בשל מחלה שפקדה אותו. עוד טען המבקש, כי נודע לו על גזר-הדין רק ביום 31.7.2008 עת נעצר על-ידי שוטר תנועה, ובעקבות כך הגיש, בחודש אוגוסט 2008, בקשה לביטול פסק הדין. בית-המשפט לתעבורה, בהחלטה מיום 20.8.08, דחה את הבקשה עקב האיחור בהגשתה, וכן הדגיש את העובדה כי למבקש 9 עבירות זהות מאז שנת 2004.

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, אולם ערעורו נמחק הואיל והוגש באיחור ומבלי שלווה בבקשה להארכת מועד. בנוסף, קבע בית-המשפט המחוזי, כי התנהלות המבקש נגועה בחוסר תום לב, שכן הוא לא ציין בכתב הערעור כי בקשתו לביטול גזר-הדין נדחתה על-ידי בית-המשפט לתעבורה, ושהיתה התייחסות לעברו והתנהלותו בפרשה.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובאמתחתו שתי טענות עיקריות. ראשית, כי בית משפט קמא שגה כאשר דחה את הערעור עקב האיחור בהגשתו. בהקשר זה נטען, כי המבקש הגיש את הערעור בזמן, אלא שמזכירות בית-המשפט סירבה לקבלו בשל חוסר במסמכים שלא היו בידי המבקש. לגופו של עניין נטען, כי העונש שהוטל על המבקש חמור ובלתי מידתי, וכראיה לכך מצביע המבקש על עונשים שהושתו עליו במקרים קודמים.

4.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)) . למבקש ניתנה הזדמנות להביא את דברו בפני בית המשפט, אולם הוא בחר שלא להתייצב לדיון, ואף לא טרח ליתן טעם לכך או לבקש דחייה. עיון באישור הרפואי שצרף המבקש מעלה כי הוא התלונן על כאב-ראש, והומלץ כי ינוח במשך 3 ימים, אולם הודגש כי האישור "אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים". כך או כך, המבקש היה חייב להניח כי התקיים דיון בהיעדרו, ומטעמים השמורים עמו לא ראה צורך לברר מה עלה בגורלו.

באשר להשגות כנגד העונש, ההלכה הנוהגת היא כי חומרתו כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור נוסף, למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אותם חריגים.

הבקשה נדחית.