פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
9933/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אחמד אבו סרור
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 18.11.09 בע"פ 4721/09 שניתן על ידי כבוד
השופטים: י' צבן – סג"נ, ח' בן עמי ור' כרמל
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4721/09 כבוד השופטים י' צבן - סג"נ , ח' בן עמי, ר' כרמל ) מיום 18.11.2009 בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 9619/08, כבוד השופטת ר' שלו גרטל ).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים המייחס לו עבירות של גניבת רכב; החזקת כלי פריצה וכניסה לישראל שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום גנב המבקש רכב ברחוב "ים המלח" בירושלים, והוא נעצר כאשר הוא נהג ברכב. באותן נסיבות הוא שהה בשטח ישראל שלא כדין. המבקש הודה במיוחס לו בכתב האישום והורשע על ידי בית משפט השלום. ביום 15.7.2009 נגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל, וכן הופעלו עונשי מאסר על תנאי בחופף ובמצטבר, אשר היו תלויים ועומדים כנגדו, ובסך הכל ירצה המבקש 6 שנות מאסר בפועל. בנוסף הוטלו עליו מאסרים על תנאי בגין התיק הנדון. בית משפט השלום ציין כי למבקש עבר פלילי עשיר ביותר, ונראה כי גניבת רכוש הינה דרך חייו. מאסרים אשר נגזרו עליו בעבר ומאסרים על תנאי אשר היו תלויים ועומדים כנגדו לא הרתיעו אותו לשוב ולבצע עבירות חמורות. במצב דברים זה, נסיבותיו האישיות של המבקש נסוגות מפני האינטרס הציבורי, ואין מקום למידת הרחמים במקרה הנדון. אשר על כן נגזר על המבקש עונש מאסר משמעותי, כפי שפורט לעיל.
המבקש ערער על גזר הדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 18.11.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי נוכח עברו הפלילי המכביד מאוד של המבקש, אין מקום להתערבות בעונש אשר נגזר עליו, ואין מנוס מהרחקתו מהחברה לתקופה ארוכה.
מכאן הבקשה שלפניי.
המבקש טוען כי יש מקום להקל בעונשו לאור נסיבות חייו הקשות, ורצונו להיגמל מסמים. כמו כן הוא מבקש כי יינתן משקל ראוי לחרטה אשר הביע ולרצונו לשנות את דרך חייו. על כן, לטענתו, יש מקום לתת משקל גבוה יותר לשיקול השיקומי במקרה הנדון ולהפחית מתקופת מאסרו.
דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' אור מצת (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (1982). בענייננו לא מצאתי בבקשתו כל עילה שתצדיק מתן רשות ערעור.
יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר, והוא לא היה נכון לנצל את ההזדמנות הרבות שניתנו לו ולנתק עצמו ממעשי עבירה, אלא במקום זאת חזר וביצע עבירות מאותו סוג ממש, כאשר רק נקרתה ההזדמנות לפניו, למרות שמאסר על תנאי היה, כאמור, תלוי ועומד מעל ראשו. בנסיבות כגון אלה לא היה מקום לכך שבית המשפט ישליך יהבו על הבטחותיו החדשות של המבקש שלא יחזור לסורו (ע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משאלי , פ"ד לב(3) 245, 248 (1978)). במקרה זה אין מנוס מגזירת עונש מאסר משמעותי ומרתיע, בתקווה שלאחריו ינסה המבקש, בצורה כנה ואמיתית, לשנות את דרך חייו.
לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ב בטבת התש"ע (29.12.2009).
ש ו פ ט