רע"פ 9950/05 חפצי מלוכה נ. מדינת ישראל

1.המבקשת הועמדה לדין בפני בית משפט השלום ברמלה, באשמת ביצועה של עבירת תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. ביום 10.9.2003, ובעת שהייתה מיוצגת על ידי סנגור, הודתה המבקשת בעובדות שיוחסו לה, הורשעה, והתביעה עתרה לגזור לה מאסר על-תנאי, קנס בסך 1000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 1,500 ש"ח. סנגורה של המבקשת עתר לדחות את הדיון כדי שעונשה ייגזר ביום בו ייגזר עונשם של שלושה הנאשמים אחרים באותה פרשה, ובית המשפט נעתר לו.

2.בתאריך 23.2.04 נקראו הצדדים לטעון לעונש, והפעם התייצבה המבקשת עם באת-כוחה דהיום, עו"ד ר' עזריאלנט. זו האחרונה עתרה להתיר לשולחתה לחזור בה מהודייתה, וזאת לנוכח האמור בתסקיר שהגיש שירות המבחן בעניינה, ובו נכללה המלצה להסתפק בהעמדתה בפיקוח השירות.

3.בית משפט השלום לא נעתר לבקשה זו, וכך נימק את החלטתו: "לא שמעתי הסבר שהוא על שום מה ולמה חוזרת בה [המבקשת] מההסדר. העובדה ש[המבקשת] החליפה סנגורים בין לבין אינה עילה לביטול הסדר טיעון, גם אם הוגש בין לבין תסקיר חיובי ביותר בעניינה" (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון). בית המשפט הוסיף והבהיר כי החלטתו ניתנת גם לאור העובדה שלמבקשת הרשעה קודמת, וגם על רקע חומרתו של האירוע בו הייתה מעורבת.

המבקשת, שמאנה להשלים עם פסק-דינו של בית משפט השלום, הביאה את השגותיה בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורה נדחה. עתה עותרת המבקשת להתיר לה להביא את דברה גם בפני בית משפט זה.

4.אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, הלכה היא שרשות ערעור אינה ניתנת כעניין שבשגרה, והיא מיוחדת למקרים שלתוצאתם עשויה להיות השלכה כללית החורגת מעניינם של הצדדים המתדיינים. זה אינו המצב בעניינה של המבקשת, אשר טענותיה נבחנו בכובד ראש בפני שתי ערכאות, ולא הוכחה בפני עילה המצדיקה ללבנן בפני ערכאת נוספת.

הבקשה נדחית.