רע"פ 9952/09 דוד חודדה נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 12.1.04 פגע המבקש עם רכב בו נהג בזוג קשישים שחצו את הדרך במעבר חצייה, וגרם להם חבלות של ממש (שברים בצלעות, באף, בידיים ובאגן). לאחר כחודש נפטר אחד מהולכי הרגל בעודו מאושפז בבית-החולים, אולם לא נטען וממילא לא הוכח כי קיים קשר סיבתי בין מותו של המנוח לתאונה. המבקש הודה בעובדותיו של כתב האישום בתום שמיעתן של ראיות המשיבה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של נהיגה בקלות ראש ואי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חצייה בבטחה, תוך גרימת חבלה של ממש. על כל אלה נדון המבקש למאסר על תנאי, קנס בסך 5000 ש"ח, פסילה מנהיגה למשך 6 שנים, והוא חויב לבצע שירות לתועלת הציבור בהיקף 220 שעות.

2.

ערעור שהגיש המבקש כנגד העונש, נדחה. מנגד, התקבל ערעורה של המשיבה על קולת גזר הדין, ולעונש הוספו רכיבים אלה: 6 חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, 6 חודשי פסילה על תנאי, ופיצוי להולכת הרגל שנפגעה בסכום של 10,000 ש"ח.

3.

בבקשה שבפני עותר מבקש להתיר לו להביא את עניינו בפני בית משפט זה, ולכך אין בידי להיעתר. הלכה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה למתן רשות לערער למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם. יתרה מכך, נוכח נסיבות התאונה - פגיעה בהולכי רגל בעת חצייתו של כביש במעבר חצייה, וחומרת הפגיעה, אין בעונש אותו השית בית המשפט המחוזי חומרה כלשהי המחייבת בחינה בפני ערכאה שלישית.

על כן, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.