רע"פ 9961/05 עופר איטח נ. מדינת ישראל

1.המבקשים הורשעו בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשירת קשר לביצוע פשע, זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר בנסיבות מחמירות והונאה בכרטיסי חיוב, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1), 415 סיפא, 418, 420, 29 ו-25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 ולפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב התשמ"ו-1996. בית-המשפט קבע כי שלושת המבקשים עמדו בראש רשת מאורגנת שעסקה בזיוף אלפי כרטיסי אשראי השייכים ללקוחותיו של בנק דיסקונט ומשכה, באמצעות הכרטיסים המזויפים, סכומי עתק מכספומטים בכל רחבי הארץ. הסכום המשוער שקיבלו המבקשים במרמה עמד על 7 מיליון שקלים. הרשעתם של המבקשים, התבססה, בין היתר, על אמרות-חוץ של אחד המעורבים בפרשה, טירן נס (להלן:"טירן"), ועל אמרות-חוץ של רותי אלקיים, חברתו לחיים לשעבר של המבקש 1, עופר איטח (להלן: "רותי", להלן:"איטח"), כמו גם על ראיות נסיבתיות משלימות. הטענה שהעלו המבקשים, לפיה יש לראות את רצף האירועים כעבירה אחת רבת-פרטים, נדחתה.

2.בעקבות ההרשעה נגזרו למבקשים העונשים הבאים: לאיטח 84 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר על תנאי; למבקש 2, חן עינב (להלן:"עינב") 60 חודשי מאסר ו-16 חודשי מאסר על תנאי; למבקש 3, סרגיי אוסיפוב (להלן:"סרגיי") 60 חודשי מאסר, והופעל, במצטבר, מאסר על תנאי בן 7 חודשים, כך שמבקש זה נכלא ל-67 חודשים. כמו כן, חויב כל אחד מהמבקשים לשלם קנס בסך 2 מיליון ש"ח.

3.המבקשים ערערו בפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב כנגד הרשעתם, ולחילופין, כנגד חומרת העונש. מנגד, ערערה המדינה על קולת העונש. בערעורם, השיגו המבקשים, בין היתר, על קבלתן והעדפתן של אמרות-החוץ של טירן ורותי על-פני דברים שנאמרו על ידם בבית-המשפט, כמו גם על המשקל הרב שיוחס לאמרות אלה לצורך ההרשעה. עוד השיגו המבקשים על הרשעתם בעבירות נפרדות, חרף זאת שמדובר בעבירה אחת מרובת פרטים.

בית-המשפט המחוזי דחה את ערעורם של המבקשים, למעט עבירת הזיוף ממנה זוכו, כאשר הוא מחרה מחזיק אחר קביעותיו של בית-משפט השלום לעניין קבלתן של אמרות-החוץ, ולעניין הקביעה כי המקרה אינו בגדר "עבירה מרובת פרטים". כך, לעניין קבלת אמרות-החוץ של טירן נס, קבע בית-המשפט המחוזי כי:

"אין ספק כי מסירת הודעה מסודרת על ידי טירן, שיש בה סיפור כרונולוגי ומידע מלא על כל אחת מהנפשות הפועלות, היה מקל ומפשט את הדברים...אלא שהמציאות אינה פועלת תמיד בנתיב מוכר שנחרש היטב, והיא דורשת מדי פעם התמודדות גם עם מצבים יחודיים וקשיים שהוערמו בדרך להפעלת ההלכה המשפטית הרלוונטית ... הכלים העומדים לרשותו של בית-המשפט כשהוא נדרש להחליט אם להעדיף אמרה במשטרה על פני העדות בבית-המשפט, עומדים לרשותו גם במקרה זה: נסיבות אמירת הדברים, השתלבותם הנקודתית במקומות שבהם נאמרו, הספונטאניות העולה מהקשרם ... כל אלה מצביעים על כך שצדק בית-המשפט קמא כאשר סבר כי הוא יכול לקבוע ממצאים של ממש על בסיס היש-חרף הלאקונות הקיימות לכאורה" (עמ' 13-16 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי).

השקפתו זו של בית-המשפט המחוזי עמדה אף ביסוד קבלת אמרות החוץ של רותי, אשר לגביהן נקבע כי "בית-המשפט רשאי היה להתרשם מן האמרות ולקבוע את משקלן" (עמ' 20 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי). כאמור, בית-המשפט המחוזי דחה אף את הטענה בדבר התקיימותה של עבירה מרובת-פרטים, בקבעו כי במקרה דנן, הערך החברתי המוגן בעבירות בהן הורשעו המבקשים, מחייב ראייתן כעבירות נפרדות, משום ש"לא דומה כרטיס מזויף אחד ושימוש בו לצורך גניבת כסף, לשימוש באלפי כרטיסים במהלך פשיטה על מכשירי כספומט רבים, וביצוע כ-7,400 משיכות, בו זמנית או קרוב לכך" (ראו עמ' 40 לפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי).

בסופו של יום, התקבל ערעורה של המדינה על קולת העונש, ובהתאם, הוחמר עונשו של איטח והועמד על 108 חודשי מאסר, עונשם של עינב וסרגי הועמד על 84 חודשי מאסר, ובעניינו של האחרון הופעל המאסר המותנה במצטבר, כך שהוא ישא ב-91 חודשי מאסר. הקנס שהושת על כל אחד מן המבקשים, הופחת למיליון ש"ח.

4.כעת עותרים המבקשים לקבלת רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, על יסוד הטענות אשר שימשו אותם בערעורם, עליהן הם מוסיפים את הטענה לפיה לא היה זה מן הדין להחמיר בעונשם בערכאת הערעור, נוכח זיכויים מעבירת הזיוף.

5.דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור אינה ניתנת על דרך הכלל, אלא במקרים בהם מעלה הבקשה שאלה בעלת חשיבות ציבורית, חוקתית או משפטית, החורגת מגדר עניינם הקונקרטי של הצדדים. הבקשה שבפני, נסבה כולה סביב פרטי הרשעתם של ה מ בקשים ומשכך, אין היא מעלה כל שאלה מעין זו. עוד אוסיף, כי הטענות אותן מעלים המבקשים נידונו ונדחו זה מכבר בידי הערכאות קמא, והן מסבות עצמן על קביעות מהימנות הנובעות מהתרשמותן הישירה של ערכאות אלה מחומר הראיות שהונח בפניהן. בקביעות מסוג זה, אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב, לא כל שכן, כאשר מדובר בערעור בגלגול שני.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.