רע"פ 997/99 דוד ארבץ נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של תקיפת קטין אשר גרמה חבלה של ממש לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977. בהכרעת הדין נקבע כי המבקש הניף קומקום שהכיל מים רותחים לעבר בנו והלה נכווה בבטנו ובחזהו. נקבע עוד כי הטחת הקומקום בבן באה כפעולה אינסטינקטיבית בתגובה להתגרות והקנטה מצד הבן.

בית משפט השלום גזר על המבקש 4 חודשי מאסר על תנאי וכן 120 שעות שירות לתועלת הציבור. בגזר דינו התחשב בית משפט השלום, בין היתר, במערכת היחסים המעורערת בתוך המשפחה, בכך שמדובר במעידה פלילית ראשונה ויחידה של המבקש ובזמן הרב שחלף מאז ארע המקרה.

המבקש ערער על פסק דינו של בית משפט השלום. לדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי הופיע כשאיננו מיוצג ובקשתו למנות לו עורך דין נדחתה. כעולה מפרוטוקול הדיון, טען המבקש בפני בית המשפט המחוזי טענות עובדתיות שונות באשר לנסיבות האירוע ותקף את מהימנות גירסת הבן, היא הגירסה על פיה הורשע.

בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש תוך שהוא מבהיר כי ככלל, בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאי מהימנות שנקבעו בערכאה הראשונה. יחד עם זאת, ונוכח הסכמת התביעה המיר בית המשפט המחוזי את סעיף ההרשעה והרשיע את המבקש בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין. אף לעניין העונש נדחה ערעורו של המבקש ונקבע המועד להתחלת ביצוע שירות לתועלת הציבור ליום 14.2.99.

מכאן הבקשה לרשות לערער.

בבקשתו מעלה בא-כוחו של המבקש טענות שונות כנגד ההרשעה עצמה וכן טוען כי העובדה שהמבקש לא היה מיוצג בערעור בבית המשפט המחוזי פגמה בזכותו לקיום הליך הוגן ומנעה ממנו למעשה למצות את זכות הערעור הנתונה לו.

על פי הכללים הנהוגים בפסיקתו של בית משפט זה, אין בטענותיו השונות של בא-כוח המבקש כדי לבסס מתן רשות לערער. כעולה מפרוטוקול הדיון, אף שלא היה המבקש מיוצג בבית המשפט המחוזי ניתנה לו הזדמנות מלאה לטעון את טענותיו בערעור ולא נגרם לו עיוות דין.

הבקשה נדחית. מאליו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע .