ע"א 9845-06-22 ע"א 9845-06-22 אוחיון נ' גלוסקא

4 5

.1לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (ע"א ;57326-11-20כבוד השופט נועם רף; מיום ,)30.3.22אשר בו נפסק כי פרסום שפרסם המערער בחשבון האינסטגרם שלו מקיים את יסודות עוולת לשון הרע כלפי המשיבה ,אין לו הגנה ,ועל כן על המערער לשלם למשיבה ₪ 3,600כפיצוי ללא הוכחת נזק ועוד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של .₪ 3,784

6 7 8 9

.2לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הערעור ,ולהורות על דחיית התביעה.

10

העובדות והפרסום הנדון

11

.3המערער והמשיבה ,כבני 17בעת הפרסום ,היו בקשרי ידידות ,וחבר של המערער היה בן זוגה של המשיבה עד זמן קצר לפני הפרסום הנדון.

12 13

.4ביום 2.10.22עלתה בעמוד האינסטגרם של המערער תמונה בשיטה של הרכבת תמונות (פוטומונטאז') ,שבמרכזה צילום של היפופוטם ,שעל פניו "הודבק" צילום פניה של המשיבה, כאשר במעין "בועה" מעל הראש מופיע כיתוב בצרפתית ומעליו תרגומו בעברית ,בזו הלשון: "תאהבו את מה שאלוהים נתן לכם 'אני גאה בגוף שלי' ".בצד שמאל למעלה מופיע כיתוב בצרפתית ולידו תרגומו בעברית "יערה_סמדג'ה ,תעשו כמו שהיא עושה" .מתחת לתמונה מופיע כיתוב בצרפתית ותרגומו לעברית" :את דוגמא לכולנו יערה".

14 15 16 17 18 19

.5אין חולק ,שסמוך לאחר הפרסום ,הסיר המערער את הפרסום מדף האינסטגרם שלו ,ולפי עדותו שלא נסתרה צפו בו כ 25-אנשים בלבד.

20 21

1מתוך 7

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 9845-06-22מימון אוחיון נ' גלוסקא תיק חיצוני:

.6ביום 4.10.20הגישה המשיבה תלונה למשטרת ישראל נגד המערער בגין הפרסום .לא הוברר מה עלה בגורל התלונה ויש להניח שהתיק נסגר .על פני הדברים ,פניה למשטרה ביחס לפרסום הנדון ,היא אמצעי לא מידתי ,אולם משהדברים לא הובררו בבית משפט קמא ,לא אדרש לכך.

1 2 3

.7ביום 8.11.20שלח בא כוחה של המשיבה למערער "דרישה להתנצלות ופיצוי כספי" על סך .₪ 10,000מספר ימים לאחר מכן הוגשה התביעה בסדר דין מהיר על סך .₪ 50,000

4 5

.8המשיבה העידה בבית משפט קמא ,שנודע לה על הפרסום מחברה שלה ,ולאחר שראתה אותו בכתה והדבר פגע בביטחונה העצמי .לדבריה ,המערער היה ידיד שלה ולא היה ביניהם כל סכסוך.

6 7 8

.9בבית משפט קמא ,המערער לא חלק על עצם הפרסום בחשבונו ,אולם טען ,שלא הוא העלה את הפרסום ,ולכן אינו אחראי לו ,ושמדובר ב"תמונה היתולית ללא כיתוב משפיל או מבזה שהורדה מיי ד לאחר שנודע לו על כך שהועלתה לחשבונו" .הוא העיד ,שלא הייתה לו כל כוונה לבוז למשיבה ושאין לו כל סכסוך עמה .לטענתו ,אין בפרסום לשון הרע ,ולחלופין זהו מעשה של מה בכך כמובנו בפקודת הנזיקין.

9 10 11 12 13

.10בית משפט קמא קבע שהמערער לא הרים את נטל הראיה כדי להוכיח שאחר עשה את הפרסום בחשבונו שלו ,ועל כן דחה את טענתו שאינו אחראי לפרסום.

14 15

באשר לפרסום עצמו ,מצא בית משפט קמא ,שיש בפרסום לשון הרע כמובנו בדין ,שכן הצמדת תמונתה של המשיבה לתמונת היפופוטם היא בבחינת "השוואה של התובעת לבעל חיים גדול שהתכונות המיוחסות לו בעיני האדם הסביר אינן חיוביות" ,ובכך יש כדי להשפילה ולבזותה בעיני הבריות ,בשל תכונות גוף המיוחסות לה.

16 17 18 19

.11משלא נטענו טענות הגנה לגופו של פרסום (קרי לא נטען כי 'אמת הפרסום' או שהוא נעשה בתום לב) ,דן בית משפט קמא בסעד המבוקש ,ומצא שנוכח היקפו המצומצם יחסית של הפרסום ,הסרתו זמן קצר לאחר שעלה ,היעדר תגובות לפרסום ,התנצלותו של המערער בדיון וגילם הצעיר של הצדדים ,יעמוד הפיצוי על סך של .₪ 3,600כן פסק לחובת המערער תשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כפי שהוצגו בכתב התביעה בסך של .₪ 3,784

20 21 22 23 24

.12בערעור ,הבהיר המערער ,שהוא מרכין את ראשו בפני קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא שהוא אחראי לפרסום ,אך עמד על טענותיו המשפטיות .כך טען ש"תמונה היתולית של המשיבה שהיא צעירה נאה על רקע תמונת היפופוטם ,אינה מהווה לשון הרע מבחינה אובייקטיבית" (הקו התחתי במקור); וכן ,שמדובר בפרסום אזוטרי במרשתת המהווה "מעשה של מה בכך" כמובנו בפקודת הנזיקין.

25 26 27 28 29

2מתוך 7

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 9845-06-22מימון אוחיון נ' גלוסקא תיק חיצוני:

.13ב"כ המשיבה שב וטען שהמשיבה נפגעה מאד מהפרסום ,והפנה למקרים נוספים בבתי שבהם תביעות על ביטויים לא חריפים במיוחד הסתיימו בפיצוי ,ותמך בפסק הדין קמא מהטעמים שפורטו בו .בנוסף אישר ,שאביה של המשיבה הוא שוטר ,ושהיא הגישה את התלונה במשטרה נגד המערער ,כאשר טרם מלאו לה .18

1 2 3 4 5

דיון והכרעה

6

.14הצדדים לא חלקו על כך ,שאפשר לפרסם לשון הרע בדרך של תמונה או פוטומונטאז' .אכן, סעיף 2לחוק איסור לשון הרע ,התשכ"ה( 1965-להלן :החוק) קובע ,כי "פרסום לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס ,לרבות ציור ,דמות ,תמונה ,צליל וכל אמצעי אחר", (ראו :ע"א ( 1003/96ירושלים) בן חורין נ' מוניטין (.))1998

7 8 9 10

.15השאלה שעומדת במרכזו של הערעור היא ,האם יש בפרסום הנדון משום לשון הרע ,כמובנו בסעיף 1לחוק ,ובפרט בס"ק ( )1ו .)2(-קרי ,האם על פי תוכנו (תמונה ומילים) הוא עלול לעשות את המשיבה ללעג ולבוז בפני הבריות ,ובשל תכונות המיוחסות לה; או שמא הוא ממין הפרסומים ,שאף שרמתם נמוכה ,ואפשר שגלומים בהם אי נעימות ועלבון ,אין לייחס להם כל משקל משפטי והם אינם מגיעים לכדי עוולה נזיקית.

11 12 13 14 15

.16שאלה זו – האם יש לשון הרע בפרסום – מוכרעת במבחן אובייקטיבי המבקש לעמוד על הפגיעה הפוטנציאלית בעיני קורא סביר (שנהר ,דיני לשון הרע ,מאגר נבו ,ע' .)109

16 17

זוהי עמדתו של המשפט המקובל ושל המשפט הישראלי מקדמת דנא ,ועליה חזר בית המשפט העליון בע"א 466/83אג'מיאן שאהה ,ארכיהגמון בכנסיה הארמנית בירושלים נ' הארכיהגמון יגישה דרדריאן (( )1986בפסקה 7להנמקתו של כבוד השופט דב לוין):

18 19 20

"המבחן ,שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני ,אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו ,לאמור :לא קובע ,מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע .אלא הקובע הוא ,כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום " ...

21 22 23 24 25

.17כך ,הפרסום אף לא מתפרש על פי כוונת המפרסם ,אלא על פי מילות הפרסום והמסר שהוא מעביר למי שנחשף לפרסום (ע"א 1104/00אפל נ' חסון ( ;)2002שנהר ,שם ע' ,11פסקה .)9.2.3

26 27

.18פרשנותו האובייקטיבית של הפרסום נבחנת גם בהתחשב בנסיבות החיצוניות הסובבות אותו (ע"א 723/74הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ) ; (1977ע"א

28 29

3מתוך 7

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 9845-06-22מימון אוחיון נ' גלוסקא תיק חיצוני:

5653/98פלוס נ' חלוץ ( .))2001את המילים יש לקרוא בהקשר שבו נאמרו .הטקסט מצוי לעולם בקונטקסט.

1 2

.19בפרשת ע"א 4534/02רשת שוקן נ' הרציקוביץ' ( ,)2004אליה הפנה בית המשפט קמא ,נדון דימויו של אדם לעכבר ,ונפסק כי -

3 4

"כאשר מדובר בביטוי ציורי ,סאטירי או פרודי ,משימה זו מורכבת .מטבע הדברים ,ביטויים אלה נעזרים בלשון ציורית ,במוטיבים ,בהגזמה ובעיוות המציאות עד כדי גיחוך .פירוש מילולי של הביטוי יוביל למסקנות מוטעות, כיוון שהוא מפשיט מן הביטוי את אופיו המטפורי ...לכן יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה של הסוגה ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר .עם זאת כאשר בית-המשפט נתקל בקושי פרשני ,עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע( ".הקו התחתי אינו במקור).

5 6 7 8 9 10 11 12

.20בעניין הרציקוביץ' ,דחה בית המשפט העליון את התביעה (בקבלו את הערעור על בית המשפט המחוזי) .ראשית ,הוא פירש את הביטוי הפוגע ,ומצא ש"הדימוי לא נועד להפשיט את הרציקוביץ' ממהותו האנושית ולהציגו כעכבר ".על יסוד זה פסק ,כי "לאחר שפירשתי את הביטוי ,וכיוון שנוכחתי כי הביטוי איננו בבחינת לשון הרע ,בהתאם לסעיף 1לחוק ,נמצא כי אין חבות".

13 14 15 16 17

.21מכאן לענייננו .בית המשפט קמא מצא שהפרסום ,תמונת הפוטומונטאז' והכיתוב שעליה, מייחס למשיבה תכונות גוף לא חיוביות (אשר לא נטען שהן אמת) ,ופרשנות זו מקובלת עלי. חומרתו של הפרסום מצוי בהצמדת תמונת פניה של המשיבה לתמונה של היפופוטם בהוספת הטקסט "אני גאה בגוף שלי".

18 19 20 21

אין חולק שהפרסום נעשה בטעם רע ,ואין מקום להרהר אחרי דבריה של המשיבה שהיא נפגעה ונעלבה מכך .אולם השאלה אינה האם הפרסום פגע ברגשות המשיבה ,אלא האם בנסיבות העניין ,הוא חצה את הרף שבין התבטאות לא מוצלחת ,גידוף או נאצה ,לבין עוולה נזיקיות של לשון הרע.

22 23 24 25

.22בלי למעט מתחושת הפגיעה של המשיבה ,הרי שהפגיעה האובייקטיבית הגלומה בפרסום זה נמוכה באופן ממשי מזו שנבחנה בפרשת הרציקוביץ' – אשר נמצא שאין בה לשון הרע – אשר כללה את השוואת את הנפגע לעכבר ביבים ,שהוא דימוי טעון במיוחד.

26 27 28

.23הפרסום הנדון ,הכולל היבט גרפי וטקסט ,הוא בעל גוון הומוריסטי ,כמעין פארודיה .מדובר בהומור בטעם רע שבא על חשבון הנפגעת ,אולם לאור אופיו של הפרסום ,הוא לא חרג מעלבון

29 30

4מתוך 7

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 9845-06-22מימון אוחיון נ' גלוסקא תיק חיצוני:

או אי נוחות .כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא ,מדובר בייחוס תכונת גוף בעלת משמעות לא חיובית .כך ,משמעותו הפוגעת של הפרסום הנדון היא כהטחת מילת גנאי או גידוף.

1 2

הלכה היא ,שלא כל מילת גנאי – ולענייננו תמונת גנאי – היא לשון הרע" .לא כל גידוף ,ולא בכל הנסיבות ,יקים עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע( ".רע"א 10520/03בן גביר נ' דנקנר (.))2006

3 4 5

"קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה ,ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב'לשון הרע' תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן ... .ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר ,כך נעשית פגיעתו לקשה פחות ,עד כדי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות ,לא תגרום עוד לפגיעה ממשית" (א' שנהר ,דיני לשון הרע (נבו) ע' .))131

6 7 8 9 10

. 24יתירה מכך ,הפרסום נעשה בנסיבות חברתיות ,על רקע היכרות ויחסי ידידות קודמים ,בדף אינסטגרם שצפו בו רק כ 25-אנשים ,ולמשך זמן קצר ביותר ,עד שהמערער הסיר אותו .לא הוצג יסוד לכך ,שהפרסום היה עלול לגרום למי מקוראיו לבוז לתובעת.

11 12 13

. 25לפרסום מעין זה כיוון כבוד השופט ריבלין ,כשקבע ,כי "...כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה ,כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהוה עילה .רבות מן התגוביות באינטרנט הן דברי הבל ברמה ירודה ,שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל ,וערכן 'העוולתי' הוא בהתאם ( ".רע"א 4447/07רמי מור נ' ברק אי.טי.סי ) 1995 ( .חברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ ( ).) 2010

14 15 16 17 18

. 26יש מקום לבחון את העניין במבט רחב יותר .העולם הדיגיטלי והרשתות החברתיות מוצפים באינספור פרסומים מד י יום .כתבות ,רשימות ,דואר אלקטרוני ,בלוגים, וולוגים ,תמונות מקוריות וערוכות ,סרטונים ,תגוביות ,תמונות ,פוסטים ,ממים, דפים ,סטטוסים ,סמסים ,הודעות ועוד סוגים שונים של פרסומי תוכן ,ושל אופני פרסום .מצד אחד ,הפרסומים לסוגיהם מקיימים את יסוד ה'פרסום' שבחוק אי סור לשון הרע ,ועל כן בכולם על המפרסמים לנהוג בזהירות בכבודו של הזולת ובשמו הטוב, וכולם עשויים לעמוד לבחינה של בית משפט בתביעת לשון הרע .אולם ,בלי למעט בחשיבות שיש להגנה המשפטית על כבוד האדם ועל השם הטוב – הרי שהריבוי העצום של הפרסומים ושל המפרסמים ,של אופנ י הפרסום ושל קהלי היעד ,מחייב זהירות בשרטוט הקו המפריד בין גסות רוח ,העדר דרך ארץ ותרבות דיבור ירודה (בוודאי במקרה חד פעמי) לבין עוולה נזיקית של לשון הרע .בין התנהגות חברתית לא מוצלחת וראויה לגנאי ,שהמשפט אינו מסדיר ,לבין התנהגות אסורה ,שהדין אוכף במלוא ח ומרתו.

19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

5מתוך 7

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 9845-06-22מימון אוחיון נ' גלוסקא תיק חיצוני:

. 27גישה זו מוצדקת במישור העקרוני ,בשל קדימותו ומרכזיותו של חופש הביטוי, המתבטא כפשוטו בזכותו של אדם לומר את אשר על ליבו באמצעי התקשורת הפתוחים בפניו ,וכמובן גם ברשתות החברתיות ובמרשתת ,במגבלות הדין.

1 2 3

אך היא מוצדקת גם במישור המעשי .שימוש יתר בחוק איסור ל שון הרע בהקשר זה, עלול להוביל להצפתו של בית המשפט בסכסוכים קלי ערך ,ש"ערכם העוולתי" (במובן שננקט בפרשת רמי מור) נמוך מכדי להצדיק את הנעתו של ההליך המשפטי.

4 5 6

מטעמים אלה ,קביעתו של רף הכניסה לעוולת לשון הרע ,מחייבת זהירות .כדברי הנשיא ברק בפרשת הרציקוביץ' " :כאשר בית-המשפט נתקל בקושי פרשני ,עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע " .בית המשפט בוחן את מידת הפגיעה הפוטנציאלית ,אליה מכוון הביטוי 'עלול' שבסעיף 1לחוק איסור לשון הרע ,קרי את "תוחלת הנזק הנובעת מסוג השיח" (מ' לביא ,אחריות מתווכי תוכן לעוולות ביטוי: הקשר חברתי ,משפט וטכנולוגי ,מאגר נבו , 2018 ,ע' .)) 256

7 8 9 10 11 12

. 28ההכרעה מושפעת הן מהמילים ומהתמונה ,והן מהקשר הדברים .האם התוכן עצמו פוגעני במיוחד? האם הייתה חזרה עליו? האם החשיפה היתה מתוכננת וממושכת? האם המפרסם פעל להקטנת הנזק?

13 14 15

כאשר אין "תוחלת נזק" ,קרי כשהביטוי לא עלול לפגוע בשם הטוב כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע ,לא מתקיימת לשון הרע ולא קמה חבות .במקרי גבול שבהם "תוחלת הנזק נמוכה" ,כשהדברים חוצים אך במעט את הרף ,הרי שהגנת 'מעשה של מה בכך' בפקודת הנזיקין יכולה במקרה המתאים לשמש לפטור (מ' לביא ,לעיל) .הלכה למעשה " ,תוחלת נזק נמוכה " הוא ביטוי השקול לביטוי הרווח " פגיעה מזערית בזכות " ,אשר בתי המשפט אינם נוהגים לעסוק בהן (ע"א 3901/96הועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' הורוויץ ( .)) 2004

16 17 18 19 20 21 22

. 29לאור דברים אלה ,מצאתי שהקביעה שהפרסום הוא לשון הרע אינה יכולה לע מוד. הפרסום אינו מהווה לשון הרע בהתאם להוראת סעיף 1לחוק איסור לשון הרע ,משכך אין בפרסום חבות ,ועל כן דין הערעור להתקבל ודין התביעה להידחות.

23 24 25 26 27 28 29

6מתוך 7

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 9845-06-22מימון אוחיון נ' גלוסקא תיק חיצוני:

. 30אף שהתביעה נדחתה ,לנוכח העובדה שהפרסום עצמו חרג מהראוי ,ובהתחשב בכך שהמערער היה מיוצג על ידי הסיוע המשפטי ואף קיבל פטור מאגרה ,מצאתי שלא לפסוק הוצאות לטובתו ,וכל צד יישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.