ת"א 33666-07-11 ת"א 33666-07-11

בקשת הנתבעת כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו מכוח הוראות תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, ויורה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, אשר יכלול פירוט העובדות המהותיות המקימות לטענתה את הזכות לסעד המבוקש של השבה בהיקף של 80% מרווחי הנתבעת. לחילופין, עתרה הנתבעת כי בית המשפט יורה לתובעת למסור פרטים נוספים ומלאים לעניין העובדות המהותיות המקימות לטענתה את הזכות לסעד המבוקש של השבה של 80% מרווחי הנתבעת. הנתבעת הוסיפה ועתרה לאפשר לה להגיש כתב הגנה מתוקן המתייחס לטענותיה המעודכנות ולתשתית העובדתית הנטענת לזכאותה של התובעת לשיעור של 80% מרווחי הנתבעת. לחילופין התבקשתי להתיר לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן המתייחס לדרישת התובעת להשבה בשיעור של 80%, וזאת גם אם התובעת לא תידרש לתקן את כתב התביעה מעבר לעדכון סכום התביעה. הנתבעת עתרה למתן הבהרה לפיה הסיכומים שעל הצדדים להגיש לפי החלטתי מיום 31.5.2026 יהיו מוגבלים לסוגיית קביעת היקף הרווח של הנתבעת או לחילופין להורות כי סיכומים יוגשו רק לאחר תיקון כתבי הטענות כאמור והשלמת הבירור העובדתי הנדרש להכרעה בהיקף ההשבה לתובעת. נימוקי הבקשה : לטענת הנתבעת ענינה של בקשה זו הוא בשלב האחרון בהליך, זה אשר עניינו קביעת שיעור הרווח אותו זכאית התובעת לקבל מתוך רווחי הנתבעת. לטענתה, מדובר בסוגיה מורכבת אשר כפי שנקבע בפסק הדין של כב' בית המשפט העליון, מחייב הכרעה ראייתית עובדתית, בדבר מהי התעשרות הנתבע על חשבון התובעת. לשם כך נדרשת הכרעה בשורה של פלוגתאות עובדתיות, ותוך מתן הדעת להבהרת כב' בית המשפט העליון כי המדובר בסוגיות סבוכות, ויכול שתידרש ביחס לכך חוות דעת מומחה. לשיטת הנתבעת לא ניתן להסתפק בתיקון שבוצע על ידי התובעת בכתב תביעתה, וודאי עת עסקינן בתביעה לסכום עתק של 85 מיליון ₪, ויש להידרש לבירור עובדתי ממוקד, אשר יבוצע לאחר שיתבררו הפלוגתאות הטעונות הכרעה וייקבע גדרו של הבירור העובדתי הנדרש. כל זאת מקום בו התובעת לא הבהירה במסגרת כתב התביעה מדוע היא עותרת לפסיקתו של פיצוי בשיעור של 80% מרווחי הנתבעת, מה הפרמטרים עליהם הסתמכה, לרבות מצב השוק, מבחן ה-"אלמלא", חסרון הכיס למזכה, שיעור הרווח האמיתי אשר נגרע מהתובעת, האיזון בין השחקנים השונים, שיקולים להפחתת הנזק מכוח הוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר וכיוצא באלו. על אלו תיווסף העובדה כי יש להתיר לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן המתייחס לטענות המעודכנות ולתשתית העובדתית הנטענת. לשיטת הנתבעת, רק הצבתם של כתב התביעה אל מול כתב ההגנה באופן עדכני, תאפשר לבית המשפט לזהות מה מוסכם ומה שנוי במחלוקת. ההכרעה בדבר היקף ההשבה אותו זכאית התובעת לקבל, שונה מהותית מההכרעה בשאלת היקף הרווח אותו הפיקה הנתבעת, וזאת בין היתר תוך מתן הדעת להוראות סעיפים 1 ו – 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"). בנסיבות אלו, וכל עוד לא התבררו פלוגתאות מהותיות ונדרשות, לא ניתן כלל להידרש להגשתם של סיכומים. תשובת התובעת לטענת התובעת, עסקינן בבקשה אשר יש לראותה כחלופה להגשת בקשת רשות ערעור על החלטות חלוטות שניתנו, כמו גם ניסיון לפתוח מחדש את ההליך בכללותו. כל זאת, על אף שעוד במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 31.5.2026, עתרה הנתבעת לאפשר לה להגיש חוות דעת נוספות, לרבות חוות דעת עובדתית, ועתירתה זו נדחתה. בהתייחס לסוגיית אופן תיקון כתב התביעה טענה התובעת כי התיקון בוצע במסגרת החלטות בית המשפט ובהתאם להן, ומבלי שהובעה באותה עת הסתייגות כלשהי מצד הנתבעת (ראה החלטה מיום 11.11.2021). לשיטת התובעת, בניגוד לטענות הנתבעת, לא קיימת נכון להיום פלוגתא חדשה הטעונה בירור או הכרעה אלא כי עילת התביעה הוכרעה וכל שנותר הוא לעצב את הסעד ולקבוע את שיעור ההשבה הראוי מתוך התעשרותה שלא כדין של הנתבעת. הוסיפה התובעת וטענה כי לא הוסתר מהנתבעת מאומה, עת הובהר כי התובעת עותרת לקבל 80% מרווחי הנתבעת בגין התקופה הרלוונטית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכאשר הטענה לשיעור זה או אחר, תפורט, על בסיס העובדות הקיימות ומוכחות בתיק, במסגרת הסיכומים. באופן דומה , יהא על הנתבעת להתמודד עם ההכרעה בסוגיה שנותרה לדיון. כך או כך, לשיטת התובעת, אין מקום לאפשר הגשתן של ראיות נוספות בשלב זה. טענת הנתבעת לפיה לאחר קבלת חוות דעת המומחה יש להידרש לסוגיות עובדתיות היא בגדר הפיכת סדר הדברים. המומחה קיבל את הנתונים העובדתיים, לנתבעת ניתנה האפשרות להתמודד עם חוות הדעת, ורק לאחר מכן ניתנה ההחלטה בדבר הגשתם של הסיכומים. עוד הוסף כי טענות הנתבעת לפיהן חסרים לה "פרטים נוספים", נטענו באופן כללי וממילא אין מקום כי התובעת תידרש להוסיף ולהתייחס לנתונים עובדתיים אשר המקור להם הוא הנתבעת עצמה. לשיטת התובעת יש לקרוא את הבקשה כניסיון של הנתבעת, לאחר 15 שנות התדיינות, להתחיל את ההתדיינות מחדש על דרך של הגשת כתבי טענות מתוקנים, בחינת אפשרות הגשתן של ראיות לרבות חוות דעת, ורק לאחר מכן הגעה למצב בו מצויים הצדדים כבר היום. מהותית, יש לראות בבקשה כזו אשר יש בה סתירה פנימית, מקום בו מחד גיסא נטען כי אין הסיכומים יכולים לשמש תחליף לבירור שיעור ההשבה ומצד שני התבקש להגביל את הסיכומים לסוגיית היקף הרווח. אף בעיתוי הגשת הבקשה, ימים ספורים קודם להגשת סיכומי התובעת, יש משום חוסר תום לב, המצטרף לדפוס התנהלות עקבי מצד הנתבעת, אשר כל מטרתה דחיית ההכרעה הסופית בהליך זה. הנתבעת עתרה לאפשר לה הגשת תגובה לתשובה, כמו גם בקשה למתן החלטה, ובהמשך, בקשה להארכת מועד להגשת הסיכומים, מכוחן של טענותיה הקודמות. התובעת התנגדה לבקשה להארכת מועד. לא נדרשתי לנקוב בהתנגדות לצורך מתן החלטתי זו, למעט מתן הדעת לעצם אי ההסכמה במתן אורכה. לאחר עיון בבקשה ובתשובה, ותוך מתן הדעת לכלל השיקולים הצריכים לעניין, אני מוצאת כי דין עיקרה של הבקשה להידחות. טעמיי להלן; לצורך מתן החלטתי זו יש להקדים ולפרט, הגם בתמצית, את מהות ההליך עד כה. עסקינן בתביעה אשר הוגשה עוד בחודש יולי 2011. הסעדים להם עתרה התובעת במסגרת כתב התביעה כללו, בין היתר, גם עתירה למתן חשבונות, כמו גם חיוב הנתבעות בהעברת מלוא הרווחים אותן הפיקו שלא על פי זכות שבדין כתוצאה מהגשת בקשת הסרק לפטנט (סעיף 43 לכתב התביעה המתוקן). בכתב ההגנה המתוקן (אשר הוגש ביום 22.04.2012), הכחישו הנתבעות את זכותה של התובעת לקבלת איזה מהסעדים הנקובים בכתב התביעה המתוקן (סע' 98 לכתב ההגנה). שאלת הסכום אותו תקבל התובעת, אם וככל שתוכח תביעתה, כללה – מלכתחילה, גם את עתירתה של התובעת לקבלת מלוא שיעור רווחיה של הנתבעת. לאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים התקיימו הליכים מקדמיים, ארוכים מאוד, ולאחריהם הוגשו תצהירים וחוות דעת של כל אחד מהצדדים. גם הליך שמיעת הראיות היה מורכב, והפרוטוקולים של שמיעת הראיות כוללים למעלה מ-350 עמודים. בהמשך נפרסו סיכומי כל אחד מהצדדים על פני כחמישים עמודים. לאחר כל אלו, בהחלטה מפורטת במסגרתה נדונו עד דק כל אחת ואחת מטענות הצדדים, פסק כב' השופט גרוסקופף, בין היתר, כי הנתבעת תעביר דיווח על מלוא הכנסותיה ורווחיה משיווק התרופה פלוויקס בישראל, ובכלל זה הכנסות ורווחים של חברות קשורות, וזאת בהתייחס לתקופה שבין מועד פקיעת הפטנט (3.2.2008) לבין מועד אישור זניחת הפטנט (20.06.2010) (סעיף 104 להחלטה). בסעיף 100 להחלטתו של כב' השופט גרוסקופף נפסק כדלהלן : "100. הקביעה כי עומדת לתובע זכות בעשיית עושר ולא במשפט עדיין לא גוזרת מה יהיה הסעד שיוענק לו. במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב להגדיר את הסעד. באפשרותו לחייב את הנתבע בהעברת מלוא הרווחים שהפיק או בהעברת חלקם; ביכולתו לקבוע כי חובת ההשבה תחול ביחס לכל התקופה או ביחס לחלקה; ביכולתו להכיר בהגנה על פי סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט או להימנע מכך (לגמישות הסעד במצבים של התעשרות עוולתית ראו D. Friedmann, "Restitution for Wrongs: The Measure of Recovery", 79 Tex. L. Rev. 1879 (2001). לגמישות הסעד בהקשר של הפרת כללי תחרות ראו עניין שוהם; גרוסקופף, הגנה על כללי תחרות, עמודים 162 – 163)." בהינתן כל אלה הוסף ונפסק כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב לעניין גובה הסכום, אותו תהא התובעת זכאית לקבל (סעיף 105 להחלטה). החלטתו של כב' השופט גרוסקופף מיום 08.10.2015 תקרא להלן: "החלטת כב' השופט גרוסקופף" . ויודגש; ההחלטה לא כללה הוראה בדבר הגשתן של ראיות נוספות, חוות דעת, או תיקון כללי של כתבי הטענות, אלא הנחייה פשוטה וברורה בדבר הגשת טיעונים בכתב בסוגיית שיעור הרווח אשר יכול שיוקנה לתובעת וזאת בהמשך לאישורה של התביעה למתן חשבונות. על החלטתו זו של כב' השופט גרוסקופף הוגשו הודעות ערעור הן על ידי התובעת והן על ידי הנתבעת. ביום 12.7.2021 ניתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון במסגרתו נדחה ערעורה של הנתבעת והתקבל ערעור התובעת. בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון, נפסקו מספר קביעות הרלוונטיות גם להכרעתי בבקשה הנוכחית, כדלהלן: הפרת הוראות הדין עליהן התבסס בית המשפט המחוזי בהחלטתו יכולות לבסס עוולה של עשיית עושר ולא במשפט, מקום בו הוכחה הטעיה מכוונת של רשם הפטנטים, כפי שנקבע בעניינינו. בהינתן הוראות הדין ופסיקה רלוונטית, אין כל מניעה לחייב בהשבה מבקש פטנט אשר הטעה את רשם הפטנטים והתעשר בגין ההטעיה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט; קביעה עובדתית לפיה הטעיית רשם הפטנטים היא-היא זו אשר הניבה התעשרות הנתבעת; בהתייחס לשיעורו של הרווח אותו ראוי כי התובעת תקבל לידיה, הוסיפו כב' השופטים מלצר וברון והפנו לשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית. הנתבעת הוסיפה ועתרה לקיומו של דיון נוסף בפני כב' בית המשפט העליון. ביום 26.12.2023 ניתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון בדנ"א 5679/21 SANOFI S.A נ' אוניפרם בע"מ (26.12.2023), בו הוחלט ברוב דעות (כב' השופטים סולברג, ברון, חיות ופוגלמן) וכנגד דעתו החולקת של כב' הנשיא עמית, לדחות את העתירה לדיון נוסף אשר הוגשה על ידי הנתבעת ולקבל בחלקה את עתירת היועצת המשפטית לממשלה (בעיקר בשאלת היקף השלכות ניצול הכח המונופוליסטי), תוך הותרת תוצאת פסק הדין של כב' בית המשפט העליון על כנה. כפועל יוצא הפכה החלטתו של כב' השופט גרוסקופף לחלוטה, וההליך הושב לבית משפט זה לצורך השלמתו על דרך של קביעת שיעור ההשבה אותו תהא התובעת זכאית לקבל, וכל זאת בהתאם להוראות סעיפים 100-105 לאותה החלטה. הגם החלטותיו של כב' בית המשפט העליון, נדרשו מספר לא מבוטל של דיונים לצורך השלמת תהליך המצאת המסמכים/חשבונות. בדיון אשר התקיים ביום ה- 11.11.2021, ניתנה החלטה לפיה התובעת תתקן את סכום התביעה, כנגד קבלת המסמכים. הנתבעת מצדה שבה ואישרה את ההבנה לפיה ההליך הושב לצורך בחינת סוגיית שיעור ההשבה אותה זכאית התובעת לקבל, אך הוסיפה והעלתה טענות לעניין דרך בחינת חלוקת "עוגת הרווח". כן נטען על ידה כי מסעיף 100 להחלטת כב' השופט גרוסקופף עולה, כי אין לראות את התובעת כמי שזכאית לקבל את מלוא שיעורו של הרווח (לעניין זה יופנו הצדדים לדיונים מיום 08.01.2024 ומיום 25.3.2024). ביום 30.1.2024, ומהטעמים הנקובים בהחלטותיי, מונה מומחה מטעם בית המשפט, אשר התבקש להציג במסגרת חוות דעתו את הכנסותיה ורווחיה של הנתבעת משיווק התרופה בזמנים הרלוונטיים. עוד הובהר בגוף ההחלטה, כי כנגד השלמתה של חוות הדעת, תוכרע סוגיית הרווח הכולל אותו הפיקה הנתבעת בתקופה הרלוונטית, וכי במקביל – יש לבחון את האפשרות לקדם את בירורה של הסוגיה הנוספת אשר נותרה להכרעה, דהיינו היקף חלקה של התובעת מתוך אותו רווח מוכח. משהוגשה לבסוף חוות הדעת, ניתנה ביום 24.12.2025 החלטתי במסגרתה הובהר, בין היתר, כי הודעת התובעת לעניין תיקון סכום התביעה תינתן בתוך 10 ימים ממועד חקירת המומחה. הנתבעת הוסיפה ועתרה לחקירת המומחה וזו התקיימה ביום ה- 31.5.2026. בדיון, ולאחר סיום חקירתו של המומחה, עתרה הנתבעת לאפשר לה להוסיף ולהגיש חוות דעת של מומחה, כמו גם חוות דעת עובדתית לגבי מה שהוגדר על ידי ב"כ הנתבעת כ- "חלק מהרכיבים שאנחנו נתקלים בהם בטענות בפעם הראשונה" (ע' 22 ש' 1-6 לתמלול פרוטוקול הדיון מיום 31.5.2026). באותו דיון הובהר לנתבעת כי לא תותר הגשתה של חוות דעת "מקצועית" לאחר הגשת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, והגיעה העת כי הליך המתנהל משנת 2011, יגיע לכלל מיצוי. בסיום חקירתו הנגדית של המומחה מטעם בית המשפט נקבע כי הצדדים יגישו סיכום טענותיהם בכתב. ביום 7.6.2026 הודיעה התובעת כי היא מבקשת לתקן את כתב התביעה כך שזה יועמד על סך של 85,241,906 ש"ח, המהווים לשיטת התובעת 80% מסכום הרווח כפי שחושב על ידי המומחה מטעם בית המשפט. ביום ה- 24.8.2026, כמעט שלושה חודשים לאחר הדיון האחרון, הוגשה הבקשה הנוכחית. דיון והכרעה לא מצאתי הצדקה בדין או בנתוניו של הליך זה בחיוב התובעת בתיקון נוסף של כתב התביעה לצורך הכללת מה שהוגדר על ידי הנתבעת כפירוט "העובדות המהותיות המקימות לשיטתה את הסעד המבוקש על ידה", או חיובה של התובעת במסירת פרטים נוספים ומלאים תוך פירוט העובדות "המהותיות המקימות לטענתה את זכותה לסעד המבוקש של השבה של 80% מרווחי סאנופי" (ראה פסקה ראשונה לבקשה). כמפורט לעיל, כתב התביעה לא שונה, למעט לעניין סכום התביעה. סכום התביעה נגזר מהנקוב בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לעניין שיעור הרווח אותו הפיקה הנתבעת בתקופה הרלוונטית, ובהיקף של 80% מאותו סכום, וזאת לפי בחירתה של התובעת, יהיו טעמיה לכך אשר יהיו. לא נדרשת כל הבהרה לעניין העובדות, הטענות או כל רכיב אחר. לא בנקל תמצא ההצדקה להתערבותו של בית המשפט בנקוב בכתבי הטענות המוגשים על ידי בעלי דין, ובמקרה דנן, בהינתן השלב בו מצוי ההליך, היקפו של ההליך, וההחלטות מפורשות אשר ניתנו לאורך השנים, על ידי כלל הערכאות, הצדקה כזו פשוט לא קיימת. ויודגש; בניגוד לאופן בו מוצגים פני הדברים על ידי הנתבעת, אין עסקינן בהליך אשר החל תמול שלשום, ושעה שלא ניתן לנתבעת יומה בבית המשפט . חלף זאת עסקינן בהליך המתנהל מזה למעלה מ-חמש עשרה שנים, וזה אשר כלל המחלוקות בין הצדדים, כפי שמצאו ביטוי בכתבי הטענות, נדונו כאמור לעיל, עד דק. מקום בו בגוף כתבי הטענות (כתב התביעה וכתב ההגנה גם יחד) הוגדרו במפורש המחלוקות בין הצדדים, לרבות לעניין הסעדים להם עתרה התובעת; מקום בו הסעד של השבת רווחי הנתבעת, נכלל מלכתחילה ובמפורש במסגרת כתב התביעה; מקום בו הנתבעת הייתה והינה מודעת לכך במשך שנים, ואף התייחסה לכך במסגרת כתב ההגנה; ומקום בו עמדה לשני הצדדים האפשרות להניח לפני בית המשפט את מלוא הראיות והטיעונים הרלוונטיים ביחס לאותם כתבי טענות, לרבות במסגרת הסיכומים, והם אף עשו שימוש בזכות זו; בהינתן כל אלה - אין כל הצדקה בדין לאפשר פתיחתו של ההליך מחדש. ובבחינת למעלה מן הנדרש אשוב ואדגיש כי בהחלטתו של כב' השופט גרוסקופף, הוכרעו כל טענות הצדדים, לרבות אלו הנוגעות לעובדות המהותיות המקימות לשיטת התובעת את זכותה לסעד ההשבה המבוקש של רווחי הנתבעת. בבקשתה הנוכחית של הנתבעת לאפשר לה לתקן את כתב הגנתה יש כדי התעלמות מהצורך להבחין בין טיעון אשר עניינו ההצדקה במתן הסעד, לבין טיעון אשר עניינו היקף ההשבה. עוד מצאתי חלק מטענותיה של הנתבעת ככלליות ורחבות מאוד, עד כדי התעלמות המעוררת חוסר נוחות, מההליכים אשר התקיימו עד כה. מהותית - במתן ההיתר לתיקון כתב הטענות, אותם מסמכים המגדרים את המחלוקות בין הצדדים, יהא כדי לאפשר לנתבעת לנהל את ההליך המשפטי פעם נוספת, במעין "מקצה שיפורים", וזאת בניגוד להוראות הדין כמו גם הלכתו של כב' בית המשפט העליון. אם הרציונל העומד בבסיס עתירתה של הנתבעת הוא הצורך או הרצון להתמודד עם שאלת היקף שיעורו של הרווח אותו תקבל התובעת לידיה, ממילא נקבע כי תינתן לנתבעת האפשרות להגיש התייחסותה ביחס לכך, במסגרת סיכומים. עוד יוסף, כפי שאף יפורט בהמשך, כי בין אם ייקבע לאחר הגשת סיכומי הצדדים כי שיעור הרווח אשר קם לנתבעת הוא X ובין אם ייקבע כי שיעור הרווח הוא X100, דומה כי עיקרם של הכלים או השיקולים בהם יהא צורך לעשות שימוש הוא זהה, או לכל הפחות דומה מאוד. ואם הרציונל העומד בבסיס עתירה של הנתבעת הוא הרצון או הצורך להתמודד עם עצם ההצדקה לפסוק לתובעת חלק בשיעור זה או אחר מתוך רווחי הנתבעת - אבהיר כי בניגוד לנקוב בבקשת הנתבעת, לא ניתן לקרוא מתוך פסק דינו של כב' בית המשפט העליון כוונה לניהולו של ההליך מחדש, והוראות הדין, כמו גם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון לעניין התנהלות דיונית – אינם תומכים בעתירה זו. חלף זאת , ובהתאם לנקוב בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון, ההליך הושב לבית משפט זה לצורך השלמת ביצוע החלטתו של כב' השופט גרוסקופף לעניין קביעת שיעור ההשבה, וזאת לאחר קבלת ערעור התובעת לעניין חיוב הנתבעת במתן החשבונות (ראה לדוגמא סעיף 10 לפסק דינה של כב' השופטת ברון). החלטתו של כב' השופט גרוסקופף מיום 08.10.2015 לא כללה בחובה הוראה בדבר הצורך או ההצדקה בעריכת "סיבוב נוסף" של ההליך. חלף זאת נפסק, כפי הנקוב לעיל, כי הצדדים יגישו טיעונים בכתב לעניין גובה הסעד, וזאת בהתאם ללוח זמנים אשר ננקב במפורש. די בהחלטתו זו של כב' השופט גרוסקופף, ובהמשך בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון אשר דחה את הערעור על אותה החלטה והבהיר את "גבולות הגזרה" בשלן מושב התיק לערכאה הדיונית, על מנת להביא לדחיית בקשתה של הנתבעת. לאלו מצטרפות גם החלטות אשר ניתנו על ידי לאורך השנים, במסגרתן הובהר, במפורש, כי לא יותר לתובעת לתקן את תביעתה, אלא לעניין סכום התביעה, וכפועל יוצא של מתן החשבונות. כאמור לעיל, גם במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 31.5.2026 עתרה הנתבעת לאפשר לה להגיש חוות דעת נוספות, לרבות מה שהוגדר על ידה כחוות דעת עובדתית. לעניין זה אקדים ואבהיר כי חוות דעת כשמה כן היא, ועובדות לא מוצגות במסגרת חוות דעת אלא בתצהירים. כך או כך הובהר לנתבעת, גם במסגרת הדיון, כי אין הצדקה, בהינתן השלב בו מצוי ההליך, כמו גם מכלול ההליכים אשר התקיימו בתיק זה, להגשתן של חוות דעת נוספות, בין "מקצועיות" ובין "עובדתיות". בעתירה להגשתה של חוות דעת, לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, מצאתי טעם לפגם. בהתייחס לכל אותן החלטות (אשר אך חלקן מצא ביטוי לעיל), לא הוגשה על ידי הנתבעת בקשת רשות ערעור או השגה אחרת. בנסיבות אלו, אני מוצאת את הגשתה של הבקשה הנוכחית, בשלב בו הוגשה, כזו המעוררת חוסר נוחות. בהחלטתי זו אין אני מתעלמת מהנקוב בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון לעניין הפרמטרים או הרכיבים אשר ראוי כי ייבחנו על ידי בית המשפט קודם להכרעה בדבר שיעור ההשבה אשר יוקנה לתובעת. כך לדוגמא יופנו הצדדים לסעיפים 158-159 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, השופט מלצר, אשר הבהיר כי הוא לא קובע מסמרות ביחס לשאלה האם התובעת צריכה לקבל את כל רווחי ההפרה, או רק את חלקה המשוער ברווח, וכל זאת תוך שהוא נותן דעתו לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית המשפט בפסיקת הסעד במסגרת דיני עשיית עושר (לרבות מכוח הוראות סעיף 2 לחוק), וכן בכל הנוגע לדוקטרינה של השבת רווחים הרתעתית. עוד הובהר בפסק דינו כי המדובר בסוגיה מורכבת הנוגעת לשיקולי הרתעה ומערך התמריצים של מבקשי הפטנטים מחד גיסא ושל חברות גנריות המשיקות בתקופת הסיכון מאידך גיסא, וכי על בתי המשפט להכריע בשאלה זו בהתאם לנסיבות כל מקרה ובהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט המאפשר הענקת סעד חלקי, ואף פטור מהשבה, במקרים המתאימים. גם מפסק דינה של כב' השופטת ברון עלה הצורך במתן הדעת להוראות סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, והצורך במתן הדעת לשיקולי צדק ויושר, במישור היחסים שבין הצדדים. הוסיפה כב' השופטת ברון וציינה במסגרת סעיף 9 לפסק דינה כדלהלן: "אכן, המלאכה של עיצוב הסעד המשפטי בעניינינו אינה פשוטה כלל ועיקר, מבלי לקבוע מסמרות ומשהדבר אינו נחוץ להכרעתנו – בקובעו את שיעור ההשבה הראוי, שומה על בית המשפט להתחשב ברווח המונופוליסטי שצמח לסאנופי מכך שבמעשיה האריכה הלכה למעשה את תחולת הפטנט הראשון באופן מלאכותי, וכן בנתח השוק של כל אחת מהשחקניות שפעלו או שיכולות היו לפעול בשוק במועדים הרלוונטיים ולא מן הנמנע שבעניינים אלה ואחרים יהיה צורך להסתייע בחוות דעת מומחים. עם זאת, יש להישמר מפני הפיכת שיקול הדעת הרחב שבסעיף 2 למעין "מטה קסמים" שניתן באמצעותו להתגבר על עמימות עובדתית". פסיקתו זו של כב' בית המשפט העליון, כמו גם עיון במאמרים ופסקי דין נוספים, מכוונים למסקנה לפיה בבואי לבחון את שיעור ההשבה אשר יכול שיימצא כראוי להקנות לתובעת, אדרש לבחינתן של סוגיות לא מעטות, חלקן בעלות אופי עובדתי וחלקן במישור המשפטי הרעיוני, ולרבות אלה הנוגעות לשיעורו של הרווח אשר צמח לנתבעת, השלכות שיעור חלקה של התובעת כמו גם "שחקניות אחרות" בשוק הרלוונטי, זהות הגורם עליו מוטל הסיכון בהפקת הרווח, שאלת ההצדקה במתן הדעת לחסרון הכיס שנגרם לתובעת, שאלת קיומה של הצדקה להכרה בזכות הנתבעת לשכר ראוי, קיומם של טוענים אחרים והשלכות קיומם של הליכים אחרים על הטעם בגינו מבקשת התובעת לקבל לידיה את רווחי הנתבעת, השלכות תרומתה של פעילות הנתבעת לשוק, ועוד. ויודגש - אין המדובר בהכרח ברשימה סגורה ושמורות לצדדים טענותיהם. בהתייחס לרכיבים אלו יש ממש בטענות הנתבעת לפיהן יש להבחין בין שאלת שיעורו של הרווח אשר צמח לנתבעת עקב האירועים מושא התביעה, לבין שאלת הנגזרת של הסכום אשר ראוי/נכון כי יוקנה לתובעת בנסיבות הפרטניות. לעניין זה, ובניגוד לטענות התובעת, אין המדובר בסתירה פנימית (פרק ו' לתשובת התובעת לבקשה). ואולם; בהתייחס לרכיב שיעורו של הרווח – הוצגו כלל הנתונים הרלוונטיים, קיימת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, התקיימה חקירתו על ידי הנתבעת, ותינתן לצדדים האפשרות להשלים טיעון בהתייחס לכך במסגרת הסיכומים. נוכח עמימות בקשת הנתבעת, לא ברור היה כדי הצורך, האם עותרת היא לאפשר לה להגיש חוות דעת נוספת ביחס לסוגיה זו של שיעור הרווח. אם אלו הם פני הדברים יובהר, פעם נוספת (וכפי שכבר הובהר בהחלטות קודמות), כי לא מצאתי כל הצדקה לעשות כן. בהתייחס לפרמטרים מכוחם ראוי כי ייגזר חלקה של התובעת מתוך רווחי הנתבעת, דומה כי גם אלו מערבים בחובם רכיבים עובדתיים ושיקולים משפטיים. כל זאת, בין אם ייקבע כי שיעור הרווח אותו הפיקה הנתבעת בתקופה הרלוונטית וביחס לתרופה הרלוונטית הוא סכום של 100 ₪, ובין אם ייקבע כי שיעור הרווח הוא 80 מיליון ₪. ככל שעסקינן בשיקולים המשפטיים, שמורות לשני הצדדים כל טענותיהם, וביטוי לאלו ראוי כי יימצא במסגרת הסיכומים. נוכח טיעוני הצדדים, הן במסגרת הדיונים והן במסגרת הבקשה והתשובה, אוסיף ואציין כי אני ערה לעובדה לפיה ביקש כל אחד מהצדדים לקרוא מסקנות אחרות לתוך פסקי הדין של כב' בית המשפט העליון בערעור ובדיון הנוסף (ראה לדוגמא פסק דינו של כב' השופט מלצר סע' 157-159, פסק דינה של כב' השופטת ברון סע' 9, ופסק דינו של כב' השופט עמית בדנ"א בסעיף 23 ואילך). אף ביחס לכך שמורות לצדדים טענותיהם. וככל ועסקינן בשיקולים או נתונים עובדתיים - עמדה לשני הצדדים, האפשרות להגיש את כל הראיות אשר הם סברו כי הן רלוונטיות לסוגיה זו, וזאת בשלב בו הוגשו הראיות והתקיימו חקירות, ובהמשך להוסיף טענותיהם לעניין זה בשלב בו הוגשו סיכומי הצדדים, וזאת קודם למתן החלטתו של כב' השופט גרוסקופף. ויודגש; אני ערה לעובדה כי ייתכן ששני הצדדים גם יחד, היו ועודם מעוניינים, להוסיף ולהגיש ראיות נוספות, אשר יאפשרו טיוב טענותיהם, וזאת נוכח התמונה הראייתית הקיימת בתיק בית המשפט היום, כמו גם הדגשים אשר ניתנו בהחלטות אלו ואחרות. למעלה מכך, ובדומה להליכים רבים ושונים המתנהלים בבתי המשפט, יכול ובמתן פתח להגשת ראיות פעם שנייה, היה כדי להוסיף על הנתונים הקיימים, ושכך כדי לסייע. ואולם, ההליך המשפטי לא מתנהל ב-מכפלות, ומקום בו המדובר בראיות אשר היו רלוונטיות וקיימות בידי הצדדים במשך שנים ארוכות, אני לא רואה הצדקה כלשהי, לאפשר פתיחתו מחדש של ההליך לצורך שמיעת סבב נוסף של ראיות. זה גם המקום לשוב ולהדגיש, כי עסקינן בהליך המתנהל במשך למעלה מחמש עשרה שנים, ועניינו אירועים אשר התרחשו בעיקרם בין השנים 2008 ל- 2010. להכרעה סופית במחלוקות בהליך זה, חייב שתהא חשיבות ומשמעות. בגרירת הליך זה לסבב נוסף של שמיעת ראיות, אך בשל הסיכוי כי יוצגו לפני בית המשפט פרמטרים או נתונים עובדתיים נוספים, אשר כאמור בעלי הדין יכלו להציגם עוד בשלב הרלוונטי של הגשת הראיות, אין כדי לשרת את האינטרס הציבורי והיא בבחינת "justice delayed is justice denied". לעניין זה יודגש פעם נוספת כי כבר בגוף החלטתו של כב' השופט גרוסקופף, נקבע במפורש, לאחר שהוגשו הראיות וסיכומי הצדדים, כי ההכרעה בדבר גובה הסעד לתובעת, תיעשה כנגד הגשת טיעונים בכתב בסוגיה פרטנית זו. אין אני מהווה ערכאת ערעור אחר החלטותיו של כב' השופט גרוסקופף, וממילא לא קיימת פרוצדורה משפטית של שמיעת ראיות לשיעורין (אלא אם הוגדרה מלכתחילה הבחנה והצורך בהפרדה בין הכרעה בסוגיית החבות לבין הסעד). זאת ועוד אף מקום בו סבור כיום מי מהצדדים כי קיים חסר ראייתי כזה או אחר, המשליך לשיטתו על היכולת לייצר תמונה עובדתית מלאה, לצורך ההכרעה בשאלת היקף הרווח אותו ראוי להקנות לתובעת, ראוי כי יציין טיעון זו במסגרת סיכומיו, לרבות שאלת זהות בעל הדין אשר נמנע מהבאת אותן ראיות והשלכות החסר על ההכרעה. הסוגיה היחידה אליה מצאתי להוסיף ולהתייחס במפורש, קודם סיום החלטתי זו, היא זו אשר עניינה שאלת ההשלכות האפשריות של ניהולם של ההליכים הנוספים המתנהלים כנגד הנתבעת, ואשר הוגשו לבית המשפט שנים לאחר האירועים מושא ההליך ואף לאחר שכבר ניתנה החלטתו של כב' השופט גרוסקופף בשנת 2015. כוונתי בהחלטה זו לתביעות הנזיקין אשר הוגשו על ידי חלק מקופות החולים, וכן התובענות הייצוגיות (כל אלו יכונו להלן: "ההליכים הנוספים"). לעניין זה, נטען על ידי הנתבעת, כי מקום בו היא תחויב בתשלום כלשהו במסגרת ההליכים הנוספים (הגם שהיא אינה סבורה כי קיימת הצדקה לחיוב כאמור), יהא הכרח, לשיטתה, להפחית מתוך סכום הרווח אותו הפיקה, את מלוא סכומי התשלומים בהליכים הנוספים. לעניין זה יופנו הצדדים לטיעוני הנתבעת בדיון מיום 08.01.2024, שם נטען כי לשיטת הנתבעת קיימים ארבעה גורמים שונים הרוצים "נתח מהעוגה", וזאת עוד קודם תידון טענת הנתבעת עצמה לפיה אף לה מגיע נתח (ע' 497 ש' 6-9 לפרוטוקול הדיון). אקדים סוף לתחילה ואבהיר כי איני שותפה בהכרח למסקנתה זו של הנתבעת. אני מוצאת כי יש להבחין בין שאלת ההצדקה למנות במניין השיקולים, בעת בחינת חלקה של התובעת מתוך רווחי הנתבעת, את האפשרות כי הנתבעת תידרש לתשלום זה או אחר במסגרת הליכים המאוחרים להליך הנוכחי, לבין ההצדקה בהפחתת מלוא סכום הפיצוי/החיוב הכספי בהליכים המאוחרים מתוך רווחי הנתבעת. כל זאת מהטעמים המפורטים להלן; דומה כי אין חולק כי נקודת הזמן אשר בהתייחס אליה נבחנים רווחיה של הנתבעת, היא זו שבין מועד פקיעת הפטנט (3.2.2008) לבין מועד אישור זניחת הפטנט (20.06.2010). גם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח זילברשטיין, עסקה בתקופה הרלוונטית בלבד. כפועל יוצא, אירועים מאוחרים כגון חיוב הנתבעת בתשלום זה או אחר, בשנת 2026, לא יכולים להוות "סעיף הוצאה" בדיעבד. בסעיף 3 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, נקבע כי הזוכה יהא רשאי לנכות ממה שעליו להשיב את מה שהוציא או התחייב להוציא או השקיע באופן סביר לצורך השגת הזכייה. דהיינו, ניתן להכיר בהוצאה אשר הוצאה לצורך השגת הרווח. ברמה המתמטית, חיוב בתשלום פיצוי, אם היה נקבע בזמנים הרלוונטיים, היה מקטין את שיעור הרווח. עם זאת, איני מוצאת כי יש לראות בתשלום פיצוי בגין העוולה אשר בוצעה, כ-הוצאה או השקעה אשר הושקעה על ידי הנתבעת, לצורך השגת הרווח. אף אילו היה נפסק לדוגמא, עוד בשנת 2009, כי על הנתבעת לשלם לקופת חולים זו או אחרת פיצוי כלשהו, היה מקום להוסיף ולתת את הדעת למקור לחיובה של הנתבעת בתשלום איזה חלק מרווחיה לידי התובעת. מקור זה מכוון לשיטתי למסקנה לפיה אין להורות על הפחתת הפיצוי המלא/מדויק משיעור הרווח אותו הפיקה הנתבעת, לצורך קביעת חלקה של התובעת באותם רווחים, על אף שייתכן כי קיימת הצדקה לבחינת סוגיית היתכנות החיוב בתשלום פיצוי או חיוב כספי מכוח הוראת דין אחרת, וזאת כחלק ממכלול הנתונים אשר על בית המשפט להביא במניין שיקוליו בעת בחינת שיעור הרווח אשר יכול שיוקנה לתובעת. לעניין זה אוסיף ואפרט כדלהלן; כידוע, בהחלטתו של כב' השופט גרוסקופף ניתן דגש לפרדיגמת התחרות. פרדיגמה זו לא עוסקת בהגנה על זכות משפטית (נזיקית או חוזית) של התובעת, אלא נותנת דגש להתעשרות הנתבעת, ומתוך כך, לצורך בהכוונתה של התנהגות הגם במקרים חריגים. אותה חשיבה לפיה לא יהא בהקנייתו של פיצוי לתובע הרלוונטי, על בסיס נזקו היחסי, כדי לייצר הרתעה, ויש להקנות לאותו תובע את האפשרות לקבל לידיו את רווחי המזיק, כולם או חלקם - מכוונת גם למסקנה לפיה יהא בהכרה בזכות הנתבעת להפחית מתוך שיעור הרווח את כל סכום הפיצוי שייפסק לניזוקי הנתבעת, כדי לכרסם במידה רבה מאוד באפקטיביות של אותו כלי משפטי, ולמעשה גם בסיכוי להשגתה של המטרה אשר עמדה בבסיס החלטתו של כב' השופט גרוסקופף, והוכרה על ידי כב' בית המשפט העליון. משמעות קבלת טענות הנתבעת היא כי מקום בו ייפסק פיצוי נזיקי לקופות החולים, או יימצא לנכון לפסוק השבת הסכומים ששולמו ביתר על ידי חברי הקבוצות המוגדרות בתובענות הייצוגיות - ייתכן שלא יוותרו בידיה רווחים כלשהם, והתובעת לא תהא זכאית לקבל סכום כלשהו. דהיינו, כי אותו גורם מניע אשר בלעדיו אין, אשר הרים את "דגל" ההתנהלות המפרה, ניהל את ההליך במשך חמש עשרה שנים, ועשה כן תוך נטילת סיכון כי כל טענותיו יידחו, יימצא עצמו כמי שאינו מקבל לידיו, בסופו של יום, מאומה. המדובר בתוצאה אשר לא יהא בה כדי לשרת את הרציונל המאוד ברור שבא לידי ביטוי בהחלטת כב' השופט גרוסקופף, בפסק דינם של כב' השופטים מלצר וברון, ואף לא בפסקי הדין של השופטים סולברג, ברון, חיות ופוגלמן ובמסגרת הדיון הנוסף. אך לצורך הדוגמא יופנו הצדדים לסעיף 103 לפסק דינו של כב' השופט מלצר בערעור על החלטתו של כב' השופט גרוסקופף, שם נפסק כדלהלן: " לסיכום נקודה זו, התעשרות שנגרמה כתוצאה מהפרה של הנתבע את כללי התחרות היא התעשרות עוולתית, וניתן לחייב את הנתבע להשיבה. האמור לעיל נכון גם אם ההתעשרות לא נגרמה כתוצאה משימוש של הנתבע ברכוש, או בזכות כלשהי של התובע. במקרים אלו, החובה להשיב את ההתעשרות נובעת מן הצורך להרתיע מתחרים מלהפר את כללי התחרות, ולא מעיקרון הקניין הפרטי (שכן במקרים אלו אין כל "קניין פרטי" ששימש את התובע לצורך ההתעשרות." (ההדגשה במקור ה.ס.). אותה התרעה, אותה מטרה, הגם חריגה, אשר כב' בית המשפט העליון ביקש להכיר בה, תכורסם, ייתכן עד כדי איונה, מקום בו תאומץ עמדת הנתבעת לעניין הצורך בהפחתת שיעור הרווח בגובה הפיצוי הנזיקי. למעלה מכך, בקבלת טענות הנתבעת בעניין זה, יהא כדי לייצר תוצאה מעשית לפיה לא תהא עוד כדאיות כלכלית של מתחרים גנריים של חב' התרופות לפעול כנגד התנהלות בדומה לזו בה נקטה הנתבעת בהליך דנא. לכל הפחות, כדאיות זו תעמוד אך ורק למי שהינם "השחקנים הגדולים" בשוק (כגון קופות החולים או ייתכן ואף חב' טבע), ואלו אשר ממילא יוכלו ממילא לבחור בין עתירה לקבלתו של פיצוי נזיקי לבין עתירה להשבת רווחים. המדובר בתוצאה המכרסמת במידה רבה מאוד באפשרות יצירתו של מנגנון הרתעה אפקטיבי כפי שעלה מפסקי הדין של כב' בית המשפט העליון. וכל זאת עוד קודם שתינתן הדעת לפערי הידע והמידע בין הנתבעת לבין האנשים הפרטיים - (הקבוצות בבקשות לאישורן של תובענות ייצוגיות), כמו גם שאלת קיומם של מנגנונים רלוונטיים של קופות החולים, כמי שעיסוקם במתן טיפול, להוסיף ולבחון סוגיות שונות במערך היחסים מול רשם הפטנטים. בכל אלו יש לכאורה כדי להקטין ממילא את ההיתכנות של מי מהם לפעול כפי שפעלה התובעת. לשם השלמת התמונה אוסיף ואבהיר, כי קודם מתן החלטתי זו הוספתי ונתתי דעתי גם לנקוב בעמדת המיעוט של כב' הנשיא עמית בדיון הנוסף. במסגרת חוות דעתו נפסק כי מקום בו אין המדובר במצב של "חלל אכיפתי", אין הצדקה לעשות שימוש בדוקטרינות המקנות פיצוי מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט. למעלה מכך, לשיטתו של כב' הנשיא עמית, קיימת הרתעה מספקת בדמות תביעתם של כלל הניזוקים אשר יכול כי תניב בפועל את איון הרווח בכללותו. גישה זו, דה פקטו, מכירה באפשרות/הצדקה להקטנת שיעור הרווח בגובה הפיצוי הנזיקי אשר ישולם, אם ישולם, לניזוקים. אלא כי עמדה זו הייתה כאמור דעת מיעוט בדיון הנוסף, ואנו מצויים כיום בשלב של קביעת שיעור חלקה של התובעת מתוך הרווח ולא בשאלת עצם הזכאות להשבה. בהליך דנא, מצאתי לנכון לתת משקל מהותי לעובדה לפיה במשך שנים ארוכות, הייתה זו התובעת לבדה אשר פעלה כנגד התנהלות הנתבעת, וחשוב מכך – כי אלמלא פעולותיה אלו, ספק באם היה נעשה דבר, וממילא לא היו מוגשות התביעות הנוספות. כל זאת בהתייחס להליך אשר נפתח בשנת 2011, וכאשר כלל ההליכים הנוספים נפתחו בין השנים 2016-2022, דהיינו לאחר, וככל הנראה עקב, החלטתו של כב' השופט גרוסקופף בסוף שנת 2015. דווקא בהתנהלות זו של יוזמי ההליכים הנוספים, יש כדי ללמד, באופן מובהק, על חשיבות הותרת קיומה של כדאיות כלכלית בנקיטתו של הליך משפטי קודם (לצד נטילת הסיכון הנובע מאותו הליך) בידי חב' התרופות הגנריות -עת דומה וזכות התביעה שלהן מקיימת את פוטנציאל ההרתעה המשמעותי ביותר מנקודת מבטו של מפר. הפחתת מלוא שיעורו של הנזק או החיוב הכספי בתובענות הייצוגיות משיעור הרווח, תאיין במידה רבה את הכדאיות הכלכלית, ותביא בפועל לכך שתובעות, כדוגמת התובעת שלפניי, לא תפעלנה כנגד חברות כדוגמת הנתבעת. עוד יוסף כי תיאורטית (שעה שאין בידי לעת הזו לחוות דעה לעניין סיכויי ההליכים הנוספים ולהשלכותיהם על היקף שיעור הרווח שיוותר), המשמעות המעשית של קבלת טענות הנתבעת הינה כי ההליך דנא "יוקפא", עד ובכפוף לכך שכלל ההכרעות בכל אותם הליכים נוספים, ואולי גם הליכים עתידיים ככל שיהיו כאלה, יוכרעו בהכרעות חלוטות. המדובר בתוצאה אותה אני מוצאת, בנסיבותיו של הליך זה, כבלתי סבירה, וכזו אשר יש מקום להימנע ממנה, עד כמה שניתן. מן העבר השני, איני מוצאת לנכון לחסום את דרכה של הנתבעת מלטעון כי ראוי יהא לתת את הדעת, כחלק ממכלול של נתונים ושיקולים נדרשים לצורך גיבוש ההחלטה בדבר היקף החלק אשר ראוי כי יוקנה לתובעת מתוך רווחי הנתבעת, גם לחשיפה הקיימת, נוכח ההליכים הנוספים, והשלכותיהם של אותם הליכים על סוגיות שונות להן אדרש לרבות ובמיוחד, סוגיית ההתרעה. אלא כי כל זאת, ראוי כי ימצא ביטוי, ככל שתבקש הנתבעת לעשות כן, במסגרת הסיכומים. סוף דבר, תוך שניתנה הדעת לכלל טענות הצדדים והשיקולים הצריכים לעניין אני מורה על דחיית בקשת הנתבעת, וזאת בכפוף להבהרה כמפורט בסעיף 57 לעיל. הנתבעת תישא בהוצאותיה של התובעת בגין בקשה זו בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לעניין מועדי הגשת סיכומי הנתבעת, ומקום בו הונחו לפניי סיכומי התובעת, אני מורה כי סיכומים אלו יוגשו, לפנים משורת הדין, עד ליום 17.12.2026, עם העתק לצד שכנגד, והיקפם לא יעלה על 20 עמודים. עוד יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי לאיין את ההחלטה בדבר קביעת מועד הדיון אשר יתקיים ביום 18.11.2026, וכאשר קיימת צפייה להתייצבותם של גורמים מוסמכים מטעמו של כל אחד מבעלי הדין. המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתקה של החלטתי זו לעת הזו, משימה למתן החלטה בעוד 130 יום מהיום.