ת"פ 41733-08-23 ת"פ 41733-08-23

של מנהלת הגן. היא הביעה כאב, בושה וחרטה עמוקה על הפגיעה בפעוטות ובהוריהם, והצהירה כי היא מוכנה לשאת בכל עונש שייגזר עליה, מתוך הבנה של חומרת מעשיה. כיום סובלת הנאשמת מחרדה סביב הקשר עם ילדים בכלל, ואף לא תוכל לחשוב על מימוש האימהות שלה אם תתכנן להקים משפחה בעתיד. בהתייחס להורי הילדים, ציינה משאלתה לפגוש את ההורים ולהתנצל בפניהם. בהערכת הסיכון צוינו לחובתה אופי העבירות וחומרתן, הפגיעה הפיזית והנפשית בפעוטות, וקשייה להתמודד במצבי דחק ולחץ. מנגד, כגורמי סיכוי לשיקום נשקלו היעדר הרשעות קודמות, קבלת האחריות והבעת החרטה, תמיכת הוריה, שלילת כוונותיה לעסוק בעתיד בטיפול בילדים ומחויבותה לטיפול פסיכיאטרי. שירות המבחן המליץ על תקופת ניסיון טיפולי של ארבעה חודשים, שבמהלכה תיבחן אפשרות שילובה בקבוצה טיפולית לגננות שפגעו בילדים במסגרת עבודתן, ונאמר שבתום תקופה זו יוגש תסקיר משלים בעניינה. אציין כי לנוכח ההמלצה הנ"ל ביקש הסנגור להיעתר לבקשת שירות המבחן, בקשה שאותה דחיתי, בשל הנימוקים המפורטים בהחלטתי בפרוטוקול מיום 12.7.26. 4. לאחר שביום 18.9.26 הודעתי לצדדים מועד לשמיעת גזר הדין, הוגש לתיק ביום 24.9.26 תסקיר של שירות המבחן הנושא תאריך 3.9.26. צוין בו כי הוא מוגש כתוספת לתסקיר הקודם בעניינה של הנאשמת. קצינת המבחן ציינה כי על אף שלא התבקש תסקיר משלים, היא מוצאת לנכון להגישו, לנוכח המשך הקשר של שירות המבחן עם הנאשמת, והשתתפותה בקבוצה טיפולית ייעודית לגננות וסייעות שנהגו באלימות כלפי קטינים. הקבוצה נפתחה במהלך חודש אוגוסט 2026 והסתיימה ביום 3.9.26, והנאשמת התמידה והשתתפה בכל שמונת המפגשים. קצינת המבחן ציינה כי במסגרת הקבוצה, בלטה הנאשמת במסוגלותה לקבל אחריות מלאה על התנהלותה בעבירות, והביעה צער, בושה, אשמה וחרטה על התנהלותה האגרסיבית כלפי הפעוטות. נכתב כי עלה מתיאוריה שהיא מבינה כיום שפעלה מתוך ריצוי מנהלת הגן וקושי להציב גבול לדרישותיה הגוברות ממנה, כולל לגבי מספר הילדים שהיו באחריותה, ועל כן העמיסה על עצמה באופן שלא תאם את משאביה הרגשיים. עוד צוין שניכר פער בין אהבתה, דאגתה ומסירותה לפעוטות ולצורכיהם, ובין התנהלותה לסירוגין באופן אגרסיבי וחסר סבלנות כלפיהם באירועי העבירות, והבנתה העמוקה כי הייתה יכולה ומצופה להתנהג אחרת. הנאשמת אמרה שאינה עוסקת ואינה מתכוונת לעסוק עוד בטיפול בפעוטות. היא ביטאה הבנה לכך שעליה לשאת בענישה כאמצעי לכפרה, לצד חרדה מנשיאת עונש מאסר ממושך. בשורה התחתונה ממליץ שירות המבחן שלא למצות את הדין עם הנאשמת בהיבט של אורך המאסר, ולהביא בחשבון את גילה, מאפייניה האישיים וקורות חייה. המלצה זו נשענת על שיתוף הפעולה המלא שלה, לקיחת האחריות, וההערכה כי הסיכון להישנות עבירות מצדה הוא נמוך. עוד כתבה קצינת המבחן כי הנאשמת תתקשה להתמודד עם עונש מאסר ממושך בכלא נווה תרצה, בין היתר בשל הקושי ליצור שם דיפרנציאציה בתנאים, והחשש מחשיפתה לנשים בעלות מאפיינים שוליים הרחוקים מעולמה. טיעוני ב"כ המאשימה לעונש 5. ב"כ המאשימה ציינה כי הנאשמת, ששימשה סייעת ב"גן של סיגל", ביצעה מסכת ממושכת ויומיומית של מעשי אלימות אכזריים, משפילים ומבזים כלפי שמונה פעוטות רכים בשנים, במהלך החודשים מאי עד יולי 2023. המעשים כללו טלטול הפעוטות, הכאתם בכל חלקי גופם, הטחתם על מזרונים והתעלמות מוחלטת מבכיים הממושך. ב"כ המאשימה ציינה לחומרה את ריבוי העבירות ומאות האירועים, שיש בהם פגיעה רב-מערכתית קשה בביטחונם ובנפשם של הפעוטות והוריהם, והזכירה כי הנאשמת הורשעה ב-9 עבירות התעללות, ב-146 עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, וב-122 עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות. בטיעוניה פירטה ב"כ המאשימה את הפגיעות הקשות בכל פעוט ופעוט, ביניהם א.א (שהנאשמת הטיחה והשליכה אותו באכזריות ולא דיווחה על מצבו הרפואי הדחוף שהוביל לניתוח חירום), ב.ב, ג.ג, ד.ד (שחווה התעללות אכזרית של דחיפת אוכל בכוח לפיו), ה.ה, ו.ו (שאף הואכלה באוכל שנפל על הרצפה), ז.ז ו-ח.ח שהייתה הפעוטה הצעירה ביותר (בת שמונה חודשים בלבד). התובעת עתרה לקבוע מתחם ענישה אחד לכל הפרשה, שינוע בין 13 ל-17 שנות מאסר. לביסוס טיעוניה פירטה ב"כ המאשימה את כלל השיקולים הנדרשים לפי תיקון 113 לחוק וציינה לחומרה את ריבוי העבירות, טיבן של העבירות, החומרה הרבה של העבירות, התדירות של מעשי האלימות כמעט מדי יום, מספר פעמים ביום, והיותה של הנאשמת הפוגעת דמות מוכרת עבור הפעוטות, שהייתה אמונה על שלומם וביטחונם. עוד ציינה לחומרה את גילם הצעיר של הפעוטות, מספר נפגעי העבירה, הנזק החמור הן לפעוטות – גם בפן הפיזי, גם בפן ההתפתחותי-נפשי-רגשי, והן לכלל בני משפחתם, ההסתרה והפער בין מתק השפתיים כלפי ההורים לעומת המעשים כלפי הפעוטות. המניפולטיביות של הנאשמת שבאה לידי ביטוי בפער האמור הובילה לכך שההורים של חלק מהפעוטות הכניסו את הנאשמת לביתם, והיא הייתה אצלם כבת בית. התובעת טענה שהאכזריות של הנאשמת, שבאה לידי ביטוי בכך שמעשי האלימות נעשו תוך ניצול התלות המוחלטת של הפעוטות בה, ניצול חוסר היכולת של הילדים להתנגד, כמו גם חוסר היכולת לבטא את המצוקה באוזני ההורים ולדווח על הדברים, היא נסיבה נוספת לחומרה. התובעת התייחסה גם למדיניות הענישה הנוהגת. היא הפנתה לשורה של פסקי דין, בין השאר – ע"פ 6123/21 מעודה נ' מדינת ישראל [9.2.22] [עניין מעודה], המלמדים גם על מגמת החמרה בענישה בגין עבירות ההתעללות בחסרי ישע, ובפרק הדיון וההכרעה אתייחס לפסקי הדין הרלוונטיים לענייננו. היא הזכירה כי לפי תיקון 143 לחוק העונשין קיים עונש מזערי לגבי עבירות אלו, והעונש המזערי בגין עבירת התעללות אחת לא יכול לפחות מחמישית העונש המרבי (9 שנות מאסר), כלומר לא פחות מ-21 חודשי מאסר לכל עבירה. לעניין מיקום עונשה של הנאשמת בתוך מתחם העונש המבוקש טענה התובעת כי הנאשמת לא לקחה אחריות מלאה ולא עברה כל הליך טיפולי או שיקומי ביוזמתה במהלך שלוש השנים האחרונות. עוד התייחסה לצורך בהרתעת הרבים בעבירות שכאלה. לזכות הנאשמת ציינה התובעת שהיא צעירה ונעדרת עבר פלילי. על כן יש למקם את עונשה בשליש העליון של חלקו התחתון של המתחם. לפיכך ביקשה לגזור על הנאשמת עונש של 14 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי כספי משמעותי למשפחות. טיעוני ההגנה לעונש 6. הסנגור פתח והדגיש את הקושי המקצועי והאישי הרב בייצוג בתיק זה, המערב תינוקות רכים, בפרט אל מול הורי הפעוטות, כשאין מחלוקת שהנאשמת ביצעה מעשים חמורים כלפי ילדיהם הרכים. לפיכך, ביקש להבחין בין תחושות הבטן הקשות שאירועים כגון אלה מעוררים, ובין הדין. הסנגור הבהיר כי בניגוד לטענת המאשימה, הנאשמת לקחה אחריות על מעשיה ואף חסכה זמן שיפוטי רב בכך שהסכימה להגשת כל הראיות והסרטונים, ולא ביקשה לחקור אף עד בתיק. הוא הסביר כי עצם ניהול ההליך נבע ממחלוקת אמיתית על פרשנות הסרטונים, שאכן הובילה בסופו של דבר לכך שבית המשפט זיכה את הנאשמת מכמות לא מבוטלת של אישומים (כ-60 מקרים מתוך כ-340 שבהם הואשמה). לטענת הסנגור, אין לקבוע כפל ענישה גם בגין עבירת ההתעללות וגם בגין עבירות התקיפה, שכן עבירות ההתעללות שבהן הורשעה הנאשמת מגלמות בתוכן את מעשי התקיפה. ההתעללות אינה צריכה לשמש "שכבת חומרה עצמאית נוספת ומצטברת" על העבירות הנוספות או להיפך, אלא אנחנו מצויים במסגרת משפטית המבטאת את הצבר ואת אופיו. גם אין לראות במניין העבירות הפורמלי חיבור אריתמטי פשוט לצורך גזירת העונש, ועל כן יש לבחון את המסכת כמכלול אחד. הוא עתר לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל האירועים. בהתייחס למדיניות הענישה הנוהגת הפנה הסנגור ל-ע"פ 3558/24 סאלם נ' מדינת ישראל [16.2.26] [עניין סאלם], שם קבע בית המשפט העליון כי בעבירות הקשורות בגני ילדים יש להיזהר מהשוואה אוטומטית למקרים החמורים ביותר, ויש להבחין בין "המטפלת הנוקמת" הפועלת מזדון, ובין "המטפלת האגרסיבית" שמעשיה נובעים משחיקה, קהות חושים, מצוקה או כשל תפקודי. הסנגור טען כי מקרה זה נופל תחת קטגוריית השחיקה והכשל התפקודי, והבחין אותו לקולה מעניין מעודה, שבו בוצעו מעשים שיטתיים וחמורים בהרבה שכללו קשירות, ישיבה ממושכת על פעוטות והעמדתם מול הקיר במשך שעות. לדבריו, ענישה ראויה חייבת לשקף לא רק את חומרת המעשים, אלא גם את מידת האשם, את נסיבות העושה ואת טיב הסיכון לעתיד, את הפוטנציאל של השיקום, ואת הצורך לשמור על מדרג ענישה הולם בין מקרים חמורים במיוחד ובין מקרים חמורים פחות. עוד טען הסנגור כי ברוב המכריע של המקרים דנן, התגובה של הנאשמת היא מיידית ובאה סמוך לאירוע מסוים, כתגובת נגד או כתגובה מתוסכלת. המלאכה של גננת וסייעת בפעוטון היא אחת המלאכות הקשות שיש ולא כל אדם מתאים לתפקד בסיטואציה הזאת, המצריכה המון סבלנות וגישה. כאן כשלה הנאשמת כשעסקה במקצוע שאינו מתאים לה, אך איש לא סבור שהיא קמה בבוקר והחליטה ללכת לגן כדי להכות את הפעוטות. הסנגור פירט את נסיבותיה האישיות המורכבות של הנאשמת, שהיא בחורה צעירה ללא עבר פלילי, שמעולם לא הסתבכה בפלילים. היא בעלת השכלה תיכונית מלאה והכשרה מקצועית, וסובלת מאז ילדותה מהפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות, תלישת שיער וטראומות עבר קשות שלא טופלו. קיימת בעניינה חוות דעת פסיכיאטרית המדברת על הפרעת אישיות והמלצה לטיפול תרופתי, ויש התייחסות למחשבות אובדניות הקשורות למשבר פרידה קשה מארוסה. עוד טען הסנגור כי ברקע המעשים שבהם הורשעה עמדו שחיקה קשה, עומס, ותחושת הצפה רגשית חריפה בעקבות אותה פרידה. כל אלה, לצד חוסר מענה מצד הנהלת הגן לבקשותיה להפחתת היקף האחריות כשהושארה לבדה עם הפעוטות. עוד הזכיר כי העבירות חריגות לאורחות חייה של הנאשמת, שעבדה שנים ארוכות בגן עד למעצרה. הסנגור עתר לקבוע מתחם ענישה שנע בין 6 שנות מאסר עד 10 שנות מאסר, ולהעמיד את עונשה של הנאשמת על 6 שנות מאסר בפועל, קרי: בתחתית המתחם, כמקובל לגבי אדם נעדר עבר פלילי. דבר הנאשמת 7. בדבריה האחרונים אמרה הנאשמת כי היא מתביישת להסתכל על ההורים. היא הוסיפה כי היא מאוד מצטערת, אף שהיא יודעת שהמילה צער לא יכולה למחוק את הטראומות ואת מה שעברו הילדים. עוד אמרה שהילדים לא אשמים במה שעברה בחייה, והיא מאוד מאוד מצטערת על כל דבר שגרמה להם. ביום 8.9.26, כחודשיים לאחר דיון הטיעונים לעונש, הוגש לתיק מכתב בכתב יד, ללא ידיעת הסנגור, שלפי תוכנו הוא מטעם הנאשמת, ובו פנתה לילדים. הדברים הכתובים במכתב מרגשים ויפים, וכוללים דברי חרטה. במכתב נאמר, בין השאר: "יכול להיות שלא אמרתי שאני לוקחת אחריות כי לפעמים מילים יוצאות בלי שאנחנו באמת מתכוונים אליהן... זה תמיד קל להגיד במילים כי אחריות צריכה להיות במעשים לפני המילים ואני לא יודעת איך לגרום לכם להבין שאני באמת לקחתי אחריות מלאה כי אני יודעת שום דבר שאני אגיד או אעשה לא יכול לתקן את מה שכבר קרה או להחזיר לכם את מה שנלקח מכם. אני מקבלת את העונש שלי לא משנה מה הוא יהיה ואם העונש יהיה הסוף לכאב שלכם על כל רגע מה שעברתם וחוויתם בגללי אז אני מקבלת את זה. אם גם זה לא יכול לסיים את הכאב שלכם אני רק מקווה שיבוא יום ואלוהים ירפא את הכאב שלכם ותוכלו לשכוח את כל הרגעים והסבל שעברתם בגללי". מטבע הדברים, המשקל שניתן לייחס למכתב מוגבל בשל אופן הגשתו, אך סבורנו שראוי לתת ביטוי לכך שהוגש ולאמור בו. דיון והכרעה אירוע אחד או מספר אירועים? 8. לא בכדי עתרה ב"כ המאשימה לקבוע, בסופו של יום, מתחם ענישה כולל למעשי הנאשמת. אומנם, כפי שציינה התובעת, כל ילד הוא עולם ומלואו, וגם הפסיקה מלמדת שכאשר עסקינן בריבוי נפגעים, יש, ככלל, לקבוע כי מדובר באירועים נפרדים (ראו, אחד מיני רבים, ע"פ 2240/21 שחר נ' מדינת ישראל [8.11.20], פסקאות 14-13 לפסק דינה של כבוד השופטת וילנר). כך, אף ביתר שאת, כשעוצמת הפגיעה בכל אחד מהפעוטות שונה, כעולה מהכרעת הדין בענייננו. אין דומים המעשים כלפי א.א או ד.ד, שנפגעו ממושכות וקשות, וסבלו – כל אחד מהם – גם שתי עבירות התעללות, לפגיעה ב-ז.ז, שנפגע "רק" במהלך יום אחד, ולא חווה התעללות. זאת, כמובן, מבלי להמעיט מהפסול והכאב הטמון גם באותה פגיעה בודדת ב-ז.ז. אך חרף דברים אלה, נראה כי כאשר מדובר במסכת פגיעות שנמשכה על פני כחודשיים וחצי, כלפי כלל הפעוטות בתינוקייה (מי יותר ומי פחות), ובחלק מהמקרים המעשים מופנים כלפי מספר פעוטות, לא יהיה זה נכון לקבוע שמדובר באירוע נפרד לגבי כל פעוט. בסופו של יום מדובר באירועים מתמשכים שביניהם קשר הדוק (ראו, למשל, הדברים האמורים בסוף פסקה 5 מפי כבוד השופטת ברק-ארז, ב-ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל [29.10.14], ופסקי דין רבים מאוד שבאו בעקבותיו). על כן נראה לי נכון לקבוע שעסקינן באירוע אחד מתמשך, הכולל עבירות רבות מאוד. עוד אוסיף כי ממילא, מאחר שבסופו של יום ניתן לקבוע עונש כולל לכלל האירועים (סעיף 40יג(ב) לחוק), מתעמעמת הנפקות של קביעת מספר אירועים. גם בקביעת העונש על אירוע אחד יש להתחשב במספר המעשים של הנאשם, וממילא אתן ביטוי הולם בגזר הדין לעובדה שמדובר בריבוי מעשים כלפי ריבוי נפגעים, גם אם אראה במכלול אירוע אחד לצורך קביעת מתחם העונש ההולם (ע"פ 2454/18 שיינברג נ' מדינת ישראל [6.12.18], פסקה 20, מפי כבוד השופט פוגלמן). מתחם העונש שייקבע יקח בחשבון את הדברים שנאמרו אינספור פעמים בפסיקה במקרים של פגיעה בפעוטות, למשל: "מעשי המערערת הופנו כלפי 5 פעוטות שונים, כאשר עוד לא מלאו להם שנתיים ימים. אמנם, בית המשפט המחוזי סיווג את המעשים כאירוע אחד ונמשך, ובשל כך קבע מתחם עונש הולם כולל. אולם, אין בכך כדי לטשטש את חומרת המעשים אשר הופנו בהזדמנויות שונות כלפי 5 פעוטות שונים. כל פעוט – הוא עולם ומלואו, באופן המצדיק כי העונש בגין מעשי המערערת ישקף מענה הולם לפגיעה בכל אחד ואחד מבין פעוטות אלו". עפ"ג 61295-02-25 פלונית נ' מדינת ישראל [12.8.25] [עפ"ג 61295-02-25], פסקה 12 מפי כבוד השופט אלרון. 9. זה המקום להתייחס לטענה שאותה העלה הסנגור בסיכומיו לקראת הכרעת הדין, שלפיה ב"כ המאשימה חילקה במקרים רבים אירוע אחד רציף למספר סעיפים בתוך אישום, דבר שיצר תמונה מוגזמת של מספר האירועים והעבירות שבהם עסקינן. ציינתי בפסקה 24 להכרעת הדין, שבחלק קטן מהמקרים גם לדעתי חולק אירוע אחד שהוא רצף של מספר דקות למספר סעיפים בתוך אותו אישום, וכל סעיף נספר כעבירה. התייחסתי לטענה זו בכל אישום בהכרעת הדין שבו נטען לקיומה של עבירת ההתעללות. זאת, במסגרת השאלה האם מתקיים "מבחן ההתמשכות", שהוא אחד ממאפייני העבירה, שאותם כיניתי "מבחני מרגולין", לפי הקביעות ב-ע"פ 7704/13 מרגולין נ' מדינת ישראל [8.12.15]. חשוב אפוא לומר, שגם בספירה שמרנית יותר של אירועי האלימות בכל אישום ואישום, מבלי להחשיב את עבירת ההתעללות כאירוע נפרד, נותרנו עם הרשעה ב-224 אירועי אלימות מצד הנאשמת כלפי מי מהפעוטות. קביעת מתחם העונש ההולם 10. הערכים המוגנים שנפגעו עקב מעשיה של הנאשמת הם זכותו של כל אדם לשלמותו גופו ונפשו, לבטחונו האישי ולכבודו; נפגע הערך החברתי החשוב של הגנה על קטינים וחסרי ישע, בפרט על־ידי מי שהופקדו על שלומם, בריאותם, שלוותם, רווחתם ושלמות גופם ונפשם ונפגעה היכולת לתת אמון בגורמי טיפול וחינוך בגיל הרך. מידת הפגיעה בערכים הללו היא גבוהה, כשמדובר במעשים שהופנו כלפי פעוטות, רכים בשנים, שלא יכולים להעיד על הנעשה בהם, חלק אף לא יכולים ללכת ואף לא אחד מהם יכול להגן על עצמו מפני הנאשמת. בעניין זה אפנה לדברי כבוד השופטת כנפי-שטייניץ ב-ע"פ 901/23 בנימין נ' מדינת ישראל [6.7.25] [עניין בנימין], בפסקה 5 לפסק דינה: "ואוסיף, והדבר בעל חשיבות לעניין רף הפליליות בעבירות מן הסוג הנדון – גם מעשה אגרסיבי שעשוי להיראות 'מינורי' בהקשר אחד, כמו משיכה מהזרוע, הדיפה, הושבה בכוח על כיסא – נצבע בצבע מחמיר כאשר הוא מבוצע בפעוטות חסרי ישע על-ידי מטפלת האחראית על שלומם ורווחתם. יש לזכור כי מדובר בפעוטות חסרי 'קול' התלויים תלות מוחלטת במטפלת, פעוטות נעדרי יכולת לבטא את עצמם או להתנגד למעשים, ולעיתים גם להבינם; ואף אין ביכולתם להלין עליהם לפני קרוב או מושיע. למעשה, זהו גם הרקע המאפשר את ביצוע המעשים. פגיעה בפעוטות אלה, בעודם מצויים בתקופה כה רגישה מבחינת התפתחותם הפיזית והנפשית, עלולה לגרום לנזקים כבירים שהשלכותיהם ילוו אותם שנים רבות. בנסיבות האמורות, פעולות כוחניות מן הסוג שפורט עשויות בהחלט לעלות כדי עבירה פלילית של תקיפה, ובמקרים המתאימים אף התעללות (וראו ע"פ 405/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 247, 254 (2004)...); לא כל שכן, מקום בו מדובר, כבענייננו, בפעולות המבוצעות באופן סדרתי ומתמשך. בהקשר אחרון זה, חשוב להתבונן ביער שמבעד לסבך העצים, מעבר לדחיפה, ההטחה או הגרירה הבודדת – בשגרת היום הקשה בגן, במסגרתה נחשפו הפעוטות למעשי אלימות חדשות לבקרים. יש להבהיר בקול צלול וברור: אין מקום למעשים נפסדים כאלה, ואין לגלות כלפיהם סלחנות – לא כשיטת חינוך, לא כאמצעי לשמירה על הסדר במסגרת, ולא כתוצר של עייפות ושחיקה הכרוכות בעבודת הטיפול בפעוטות. מי שאינו מסוגל לטפל בפעוטות באופן חומל ומסור כראוי להם – ירחק מגני ילדים". נסיבות הקשורות בביצוע העבירה 11. בעבירות מסוג אלה אין מקום לדבר על תכנון, אך מעצם העובדה שהן חזרו על עצמן במשך עשרות ימים, במהלך חודשיים וחצי, לפעמים מספר פעמים ביום, לא ניתן לומר שמדובר בפרץ רגעי או באירוע ספונטני, וגם להסתרת האירועים יש משקל בעניין זה (אירוע שבו הופסקה התנהגות כשנכנסה אישה אחרת לגן, או מריחת חומר על לחיו של ד.ד לאחר שהנאשמת פגעה בו, באירועי 26.6.23). 12. הנזקים כתוצאה מביצוע העבירות הם רבים וקשים, ומתפרשֹים לא רק על הפעוטות, אלא על משפחותיהם, כמפורט בתסקיר שירות המבחן ובעדויות ההורים לעונש. חשוב לציין, כפי שאמרו גורמי הטיפול, כי למרבה הצער – לא ניתן לדעת מה יהיו הנזקים ארוכי הטווח, וכיצד ישפיעו מעשי הנאשמת הן על הפעוטות, הן על בני משפחותיהם, גם בעתיד. העדויות בעניין זה מכמירות לב והאמור בתסקיר, שרק חלק מהדברים הכתובים בו פורטו לעיל, קשה עד מאוד להכלה. בתסקיר מפורט גם הקשר בין מעשי הנאשמת ובין הנזקים הנצפים אצל הפעוטות. דוגמה אחת, בולטת במיוחד, היא עניינו של ד.ד, שהוא אחד משני הפעוטות שנפגעו במספר הרב ביותר של אירועים וממעשים קשים במיוחד. ד.ד משולב כיום בגן חינוך מיוחד ולדברי אימו, מגיל שנה וחצי הוריו לוקחים אותו מטיפול לטיפול, מאבחון לאבחון. אינני קובעת, כמובן, שמעשי הנאשמת הם שהולידו את כל קשייו, אך אם הוא הגיע לגן כשהוא זקוק לתשומת לב מיוחדת, ולו בשל היותו "ילד פעלתן וסקרן, שאינו יושב בשקט בפינה ועושה מה שאומרים לו", כפי שהגדירה אימו, אזי פגיעת הנאשמת בו היא נזק קשה במיוחד. על נזקי מעשים דומים (אם כי חמורים הרבה פחות) ציין כבוד השופט אלרון ב-עפ"ג 61295-02-25, פסקה 10: "פעמים רבות, מעשים אלו המופנים כלפי פעוטות רכים בשנים, מצלקים את גופם, את נפשם ואת זהותם אשר טרם התגבשה עד תום. מרגע זה ואילך, נושאים הפעוטות את הפגיעה בהם כחטוטרת על גבם, במהלך ימי הילדות, תקופת הבגרות ועד לחיים הבוגרים. פגיעות אלו נותנות אותותיהן מעת לעת, גם מבלי שהפעוט זוכר את המועד שבו נחקק רישומן בקרבו (ע"פ 4302/18 בוקשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (21.1.2019)). מלבד הפגיעה הפיזית והנפשית הנגרמת לפעוט כתוצאה מהאלימות כלפיו, גם האמון שהעניקו ההורים למסגרת החינוכית ולאנשי הצוות – מתרסק. הקרע שנגרם בין אלו האחרונים לבין הורי הפעוטות אינו רק קרע מקומי, אלא הוא מערער את היציבות החינוכית ברחבי מדינת ישראל". 13. חלקה של הנאשמת בביצוע העבירות הוא כמובן מלא (אף כי ניתן לתהות כיצד האחראית על הגן לא צפתה במצלמות האבטחה בכל התקופה הרלוונטית ולא פיקחה כראוי על הנעשה בחדר הגן השמור לתינוקייה). 14. בהתייחס לסיבות שהביאו את הנאשמת לבצע את המעשים אין מענה. היא עצמה ציינה שנחרדה כשראתה במהלך חקירתה את הסרטונים ואת האלימות שהפעילה על הפעוטות. היה ניסיון מצידה לתלות את הדברים במצב נפשי קשה שאליו נקלעה עקב משבר רומנטי. לא זו בלבד שאין בעובדה זו כדי להצדיק או לרכך את המעשים (כפי שאמרה הנאשמת בעצמה), אלא שאותו משבר התרחש, על־פי האמור בתסקיר, שנתיים לפני העבירות שבהן עסקינן. לפיכך כל ניסיון לקשור בין הדברים נראה חסר בסיס. 15. במקרה דנן פועלות לחובת הנאשמת נסיבות לחומרה, המנויות בסעיף 40ט(א)(10) ו-(11) לחוק. מעשיה גם כוללים אלימות ואכזריות, ויש בהם גם ניצול לרעה של כוחה או מעמדה ושל יחסיה עם נפגעי העבירה, מעצם היותה אחראית עליהם. אין מנוס, בשלב זה, מתיאור מקצת מהמקרים שבהם הרשעתי את הנאשמת. אציין שאלה דוגמאות ספורות אך מייצגות עשרות מקרים, שהצטברו למעל 200 עבירות, הכוללים: מכות בכל חלקי גופם של הפעוטות, לרבות מתן סטירות בפניהם; הטחות חזקות של הפעוטות למזרן, כולל זריקתם אל המזרן מגובה, לעיתים אגב אחיזתם ביד או ברגל או אפילו בַּפָּנים, כמו חפץ מאוס, וכולל דחיפת ראשם לעבר המזרן בכוח בעודם שוכבים; דחיפות, לרבות דחיפת פעוט באמצעות רגלה של הנאשמת; מכות בכפכף ומתן מכה באמצעות המרפק של הנאשמת; טלטולים; דחיסת פעוט באגרסיביות ובכוח לתוך כיסא או טרמפולינה; אחיזה בפעוט מהמרפקים, כשהוא תלוי ורגליו משתלשלות, ואז השלכתו על הרצפה כשהוא נחבט ברצפה ובוכה; תפיסת פניו של פעוט, לעיתים תוך קירוב פני הנאשמת אליו וגערות; צעקות וגערות; קירוב פני הנאשמת לפני הפעוט בצורה מאיימת ולעיתים תוך צעקה, לעיתים בד בבד עם קירוב אצבע לפניהם בצורה מאיימת; הותרת פעוט בוכה (אחרי שהופעלה כלפיו אלימות) לבד בחדר וסגירת הדלת; דחיסת אוכל באגרסיביות לפיהם של הפעוטות – לעיתים אוכל שנאסף מהרצפה; זריקת בובות פרווה או כריות עליהם או הכאה באמצעות בובות פרווה; השפלות (כגון העברת מטאטא על גוף פעוט ששוכב, שעה שהנאשמת טאטאה את הרצפה); חשוב לציין שלעיתים קרובות בוצעה האלימות פתע פתאום, כהתפרצות ללא כל אירוע מקדים. הפתאומיות הוסיפה ממד של חוסר ביטחון, פחד ואי־ודאות אצל הפעוטות, שלא יכלו לצפות מהיכן תפתח עליהם הרעה. האכזריות והבלבול מתגברים גם לנוכח העובדה שבחלק מהזמן הייתה הנאשמת רכה ואוהבת כלפי אותו פעוט ממש, או כלפי פעוט אחר ששהה סמוך אליו, כפי שכתבתי בהכרעת הדין. הבלבול שהתהפוכות הללו יצרו בא לידי ביטוי בהתנהגויות הפעוטות מאז האירועים, כמתואר ומוסבר בתסקיר ובעדויות ההורים. עוד חשוב לציין, כי זיכיתי את הנאשמת מהאישום העשירי. עניינו של אישום זה הוא התעללות כוללת, כלפי כלל ילדי הגן, כנפגעים עקיפים בשל כך שהם צפו בפגיעה בפעוטות האחרים או נכחו בקרבת מקום כשהיא התרחשה. הזיכוי נובע מכך שהמאשימה אומנם ציינה בחלק מהאירועים שנכחו פעוטות נוספים, אך לא פירטה מי. בשל איכות הסרטונים, לא תמיד התאפשר לי לזהות מי הם כל הפעוטות הנוכחים. לפיכך לא היה באפשרותי לקבוע מי הפעוטות שהיו נוכחים כצופים, האם אומנם מדובר בכלל הפעוטות ב"תינוקייה", והאם יש ביניהם פעוטות שהיו רק צופים, ולא נפגעים בעצמם למעשים אחרים באישום אחר. נוסף על כך, אם מדובר בפעוטות שהיו בעצמם נפגעי התעללות, לא יכולתי לקבוע מה (אם בכלל) הנזק הנוסף שנגרם להם בשל היותם צופים, מעבר לנזק שנגרם להם בשל ההתעללות הישירה בהם (הקשיים הללו פורטו בפסקה 422 להכרעת הדין). למרות האמור, ברור שהפעוטות – כולם או חלקם – נכחו וצפו שעה שהנאשמת פגעה בחבריהם, לפחות בחלק לא מבוטל מהמקרים, כעולה מהסרטונים. משכך, יש להוסיף לתמונת הנזק גם את הסבל והפחד שנגרם למי מהם עקב הנוכחות היומיומית במצבים שבהם הופעלה אלימות סביבם. זאת – גם אם לא ניתן לכמת את הסבל הנוסף באופן שאיפשר הרשעה באישום העשירי. 16. בהתייחס לטענת ההגנה שלפיה עבירת ההתעללות מגלמת בתוכה את מקרי התקיפה המתמשכים, ואין להעניש פעמיים בגין אותה תשתית עובדתית: ראשית, לעניין השפעת הטענה על הענישה, יש לזכור שהנאשמת הורשעה ב-9 עבירות של התעללות בקטין חסר ישע על־ידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק. העונש המזערי הקבוע בחוק לצד עבירה זו הוא חמישית מהעונש המְרַבִּי, קרי: 21.6 חודשים לכל עבירה (סעיף 368ג1(ב) לחוק). לכן אין לטענה השפעה משמעותית לעניין קביעת העונש. שנית, יש שעבירת ההתעללות כוללת בתוכה מעשה בודד אך קשה במיוחד, או רצף קצר של מעשים קשים (כפי שקבעתי לגבי האישום השני, כלפי הפעוט א.א, או באישום החמישי כלפי הפעוט ד.ד, בפסקה 325 להכרעת הדין). לצד אלה, יש שעבירת ההתעללות כוללת הרבה מעשי אלימות, כמעט מדי יום ביומו, בדרגות חומרה שונות, כפי שקבעתי בהכרעת הדין לגבי מרבית האישומים, במעשים שנעשו כלפי כל הפעוטות מלבד ז.ז (האישום השמיני), כל אחד באופן פרטני. לדעתי – ההתעללות בכל אחד מהסוגים אינה היינו הך, ולכן יש מקום לבחון את העבירות השונות בהתחשב בטיב המעשים היוצקים תוכן לסעיף העבירה, ולהעניש בהתאם. דברים ברוח זו נקבעו גם מפי כבוד הש' גרוסקופף ב-עפה"ג 44310-03-26, עפ"ג 7460-05-26 פלוני נ' מדינת ישראל, מדינת ישראל נ' פלוני [17.9.26], פסקה 1 לפסק דינו: "אני מסתייג נמרצות מקביעתו הגורפת [של השופט שטיין – מ.ב.נ] לפיה 'אונס, הוא אונס, הוא אונס' (פסקה 23 לחוות דעתו), שכן, כפי שציינתי זה לא מכבר, לנסיבות ביצוע העבירה יש משמעות רבה בקביעת מתחם הענישה – כך בכל העבירות הנכללות בספר החוקים (למעט כאשר נקבע בחוק עונש חובה)... אני מסתייג מהניסיון ״לפשט״ את המשפט הפלילי לקטגוריות כלליות, ולקבוע ביחס אליהן מתחם ענישה אחד יפה והולם, המתאים לכל מקרה ומקרה הבא בגדרן...". 17. והרי מקצת הדוגמאות של מעשי הנאשמת. חשוב לציין שבחלק ניכר מהדוגמאות שאליהן אתייחס (ולא רק אלה שבהם ציינתי זאת כאן במפורש), היו באותו יום אירועים נוספים שבהם הורשעה הנאשמת, כלפי אותו פעוט או כלפי פעוטות אחרים, קרי: מדובר בימים שבהם סבלו הפעוטות, או מי מהם, מספר מעשי אלימות. חשוב לציין שכל הפעוטות (מלבד ז.ז) סבלו ממעשי הנאשמת במספר ימים, לעיתים בימים רבים מאוד; כל הפעוטות שסבלו אלימות (כולל ז.ז) סבלו יותר ממעשה אלימות אחד שהופנה כלפיהם באותו יום והפעוטות היו עדים בחלק גדול מהמקרים למעשי אלימות שהופנו כלפי מי מהפעוטות האחרים. כאמור – להלן דוגמאות בלבד: ביום 8.5.23, בשעה 14:23, שכב הפעוט א.א על מזרן והרים את ראשו. הנאשמת קרבה אליו והכתה אותו בראשו באמצעות ידה, הכתה אותו מספר פעמים בחוזקה בגבו, ולאחר מכן הכתה אותו בראשו פעמיים באמצעות ידה. לאחר מכן, כיסתה את א.א בשמיכה על גופו וראשו, הצמידה אותו למזרן והכתה אותו שוב מספר פעמים בגבו. לאחר מכן, הכינה לעצמה הנאשמת שתייה ויצאה מהחדר לחצר הגן. ביום 10.5.23, בשעה 09:24, שכב הפעוט א.א לבד בחדר על מזרן כאשר ראשו מורם. הנאשמת נכנסה לחדר, ניגשה אליו, הכתה אותו מספר רב של פעמים בחוזקה בכל חלקי גופו והטיחה אותו על המזרן. לאחר מכן כיסתה אותו בשמיכה ויצאה מהחדר. כעבור זמן קצר נכנסה הנאשמת אל החדר למשמע בכיו של א.א, הכתה אותו בכל חלקי גופו ויצאה מהחדר. הפעוט א.א הוריד את ראשו ונרדם. ביום 14.5.23 בשעה 12:00 לערך, ישבה הפעוטה ב.ב על רצפה בחדר, בעוד הפעוטה ג.ג שכבה על מזרן סמוך. הנאשמת ניגשה אל ב.ב, הרימה אותה בחוזקה מזרועה האחת, כך שגופה היה באוויר, זרקה אותה בחוזקה על הפעוטה ג.ג והתיישבה בכניסה לחדר כשגבה מופנה אל הפעוטות. הפעוטה ב.ב נותרה לשכב על הפעוטה ג.ג במשך כדקה בעוד ב.ב בוכה, עד ש-ג.ג זחלה מתחתיה ונשכבה סמוך אליה. בהמשך, בשעה 12:02 לערך, בעוד הפעוטות ב.ב ו-ג.ג שכבו על מזרן, קמה הנאשמת ממקום מושבה בכניסה לחדר, נכנסה לחדר, ניגשה לפעוטה ב.ב, הרימה אותה ממכנסיה וטלטלה אותה בחוזקה על גבי המזרן מספר פעמים. בהמשך, הכתה הנאשמת את ב.ב בראשה, והשליכה אותה בחוזקה על המזרן כשפניה לתוך המזרן וראשה סמוך לקיר. לאחר מכן, ניגשה הנאשמת שוב ל-ב.ב, משכה אותה בחוזקה מזרועה והכתה אותה בישבנה. ביום 15.5.23 סמוך לשעה 08:42 לערך, שכבה הפעוטה ב.ב על משטח הפעילות כשפניה כלפי המשטח ולצידה ישבו פעוטות נוספים. הנאשמת ניגשה אליה והכתה אותה בישבנה שלוש פעמים. בהמשך, בשעה 09:16 לערך, נכנסה הנאשמת לגן בעודה אוחזת ב-ב.ב. הנאשמת זרקה אותה מידיה על המזרן ו-ב.ב בכתה. כעבור זמן קצר, סובבה הנאשמת את ב.ב והכתה אותה בראשה. בהמשך, בשעה 10:16 לערך, בעוד הפעוטה ב.ב שכובה על בטנה על המזרן, הנאשמת ניגשה אליה, אחזה בחוזקה בישבנה וטלטלה אותה לצדדים. הנאשמת הרימה אותה ויצאה איתה לחצר הגן. בהמשך, בשעה 12:08 לערך, נכנסה הנאשמת לגן כשהיא נושאת בידיה את ב.ב. בעודה עומדת, זרקה הנאשמת מגובה את הפעוטה ב.ב על מזרן כשפניה כלפי מטה. בתגובה, החלה ב.ב לבכות. לאחר מכן, בעוד ב.ב שוכבת על המזרן, ניגשה אליה הנאשמת, הכתה אותה בישבנה, הרימה אותה מרגליה, סובבה אותה והטיחה אותה בחוזקה על המזרן כשפניה לכיוון המזרן. בעודה בוכה, הכתה אותה הנאשמת בחוזקה בראשה. בהמשך, בשעה 15:46 לערך, בעוד הפעוטה ב.ב שכבה על מזרן בגן, ניגשה אליה הנאשמת והרימה אותה מכף ידה באוויר. ב.ב לא הצליחה לעמוד ונפלה על הרצפה, וכעבור זמן מה בעטה בה הנאשמת בגבה בעודה בוכה. באותו יום שכבה הפעוטה ג.ג על מזרן בחדר, עם פעוטות אחרים סמוך לה שישנו באותה העת. הנאשמת ניגשה אל ג.ג, הכתה אותה בישבנה שלוש פעמים וצבטה אותה בחוזקה בישבנה באמצעות שתי ידיה. בהמשך, הכתה אותה הנאשמת באמצעות חיתול ו-ג.ג החלה לבכות. בשלב זה ניגשה הנאשמת אל פעוטות אחרים ולקחה מהם את המוצצים. לאחר מכן, שבה הנאשמת אל הפעוטה ג.ג והכתה אותה שוב בישבנה בעודה בוכה. בהמשך, בשעה 15:40 לערך, ניגשה הנאשמת אל ג.ג בעודה שוכבת על בטנה על המזרן והיא נינוחה. הנאשמת אחזה בזרועותיה של ג.ג בחוזקה, הפכה אותה, הטיחה אותה על המזרן, לחצה בחוזקה על לחייה והכתה אותה בבטנה. בשלב זה, שוב לחצה הנאשמת בחוזקה על לחייה ופיה של ג.ג עד שהחלה לבכות. הנאשמת שוב הכתה את ג.ג בבטנה והורידה לה את החיתול. הנאשמת ניקתה את ידיה ופיה של ג.ג באמצעות מגבון בעוד ג.ג בוכה, וניסתה לספוג דבר־מה מהפה. בחלק מניסיונות הספיגה החזיקה הנאשמת את המגבון סמוך לפי הפעוטה, אך בפעמים אחרות הותירה את המגבון בפי הפעוטה. בתגובה, הוציאה ג.ג את המגבון מפיה, ואילו הנאשמת הצמידה בשנית את המגבון. הנאשמת החליפה חיתול ל-ג.ג בעוד המגבון בפיה. ביום 22.5.23 פגעה הנאשמת בפעוט א.א מספר פעמים ברצף. באחת הפעמים, בשעה 11:24, שכב א.א על בטנו בחצר הגן סמוך לפעוטות אחרים ולנאשמת. הנאשמת הרימה אותו בכוח והושיבה אותו בטרמפולינה בחדר. בהמשך, הכניסה הנאשמת לפיו של א.א בקבוק דייסה והושיבה עליו בובת פרווה לתמיכה בבקבוק. לאחר מכן, יצאה הנאשמת מהחדר. כעבור זמן קצר, הוציא א.א את הבקבוק מפיו. הבקבוק והבובה נפלו לרצפה. הנאשמת נכנסה לחדר, הבחינה בכך, קרבה לפעוט א.א ואחזה אותו בחוזקה בשתי לחיו ונענעה אותו. כתוצאה מכך, החל א.א לבכות. בעודו בוכה, החזירה הנאשמת את הבקבוק לפיו ואת הבובה כתמיכה לבקבוק ויצאה מהחדר. כעבור זמן קצר, שוב הוציא א.א את הבקבוק מפיו. הנאשמת נכנסה לחדר, סטרה בחוזקה על לחיו והוא החל לבכות. בעודו בוכה, הכניסה הנאשמת את הבקבוק לפיו בחוזקה, והניחה עליו כרית ישיבה גדולה כתמיכה בבקבוק. לאחר מכן, יצאה הנאשמת מהחדר. עוד ביום 22.5.23, בשעה 11:29 לערך, נשאה הנאשמת את הפעוטה ה.ה על־ידיה והכניסה אותה לחדר. בעוד הפעוטה על־ידיה, סטרה לה הנאשמת בעוצמה מספר פעמים על לחיה ואוזנה והשליכה אותה מגובה על מזרן הפעילות. כתוצאה מכך, פרצה הפעוטה ה.ה בבכי ונפלה לאחור על המזרן, בעוד הנאשמת עמדה סמוך אליה והשתמשה בטלפון שלה. ביום 24.5.23 שכב הפעוט א.א על בטנו על מזרן וישן. לאחר שהזיז מעט את רגלו, ניגשה אליו הנאשמת והכתה אותו בגופו בשתי ידיה בחוזקה. בהמשך, טלטלה אותו הנאשמת מספר פעמים בחוזקה והפכה אותו מספר פעמים, תוך שהטיחה בעוצמה את גופו על המזרן, בעוד ראשו צמוד לקיר, ולאחר מכן הכתה אותו על בטנו, בעודו בוכה. בהמשך, הכתה אותו הנאשמת בזרועותיו, בראשו ובגבו, כך שגופו נסוב הצידה, הרימה אותו והטיחה אותו שוב על המזרן, והכתה אותו שוב בראשו ובישבנו. בהמשך, הנאשמת נכנסה לחדר שבו שכב א.א על בטנו על מזרן לבדו. הנאשמת ניגשה אליו, הכתה אותו בחוזקה בגופו, טלטלה אותו על המזרן, אחזה בראשו והניעה אותו אחורה וקדימה מספר פעמים. לאחר מכן, הרימה אותו הנאשמת, הפכה אותו בעוד היא מחזיקה אותו באוויר והטיחה אותו בחוזקה על המזרן בעודו בוכה. ביום 1.6.23, שעה 08:35 לערך, בכניסה לחדר הגן, הושיבה הנאשמת את הפעוט ד.ד על הרצפה בחוזקה, והכתה אותו בפניו פעמיים בלחייו באמצעות אצבעותיה. ראשו וגופו נהדפו לאחור, פעמיים, וההתייחסות כולה הייתה אגרסיבית ומשפילה. קשה היה לקבוע באמצעות הסרטון אם הפעוט בכה, אם לאו, אם כי תנועות ראשו מתיישבות עם בכי. בהמשך אותו יום, בשעה 10:44 לערך, דחפה הנאשמת את ד.ד לרצפה, הכתה אותו בפניו, הרימה אותו מזרועותיו בחוזקה והושיבה אותו על כיסא. הנאשמת הכתה אותו בפניו והפעוט ד.ד החל לבכות. ביום 5.6.23, בשעה 08:35 לערך, ישבה הפעוטה ה.ה על מזרן פעילות. הנאשמת שישבה סמוך אליה, התקרבה אל ה.ה, תפסה בלחיי הפעוטה כדי לקרב את פניה אליה, הצמידה את פיה לפיה של ה.ה ועשתה דבר־מה שלא ניתן לקבוע בדיוק את טיבו, אך ברור שלא מדובר במעשה של חיבה. כתוצאה ממעשי הנאשמת, החלה הפעוטה לבכות. בהמשך, בשעה 09:49 לערך, ישבה ה.ה על הכיסא בחדר כשהיא לבד ודלת החדר פתוחה. הנאשמת נכנסה לחדר, ניגשה ל-ה.ה וצבטה אותה בחוזקה בשתי לחייה. בעת הצביטה קרבה הנאשמת פניה לפני הפעוטה עד מרחק אפסי, גערה בה, הפעוטה החלה לבכות והנאשמת יצאה מהחדר וסגרה את הדלת, והותירה את הפעוטה לבדה, בוכיה. עוד ביום 5.6.23 בשעה 13:56 לערך, שכבה הפעוטה ג.ג על מזרן בעודה ערה ולידה פעוטות אחרים שישנו. הנאשמת ישבה על מזרן סמוך, קרבה אל ג.ג, סימנה לה סימן של שקט, כאשר שמה את אצבעה על פיה. הנאשמת רכנה לעברה והנחיתה עליה מכות נמרצות ואלימות. ראשה של הפעוטה ניבט מבין רגלי הנאשמת. בהמשך משכה הנאשמת את המזרן שעליו שכבה ג.ג למקום אחר, כאשר ג.ג שרועה עליו בוכה. ביום 11.6.23 בשעה 10:54 לערך, הפעוטה ה.ה ישבה בחצר הגן סמוך לחדר. הנאשמת ניגשה אליה, אחזה בחוזקה משני צדי פיה, קרבה אותה אליה והדפה אותה. בהמשך, בעוד ה.ה בוכה, הרימה אותה הנאשמת, הכניסה אותה לחדר, טלטלה אותה בחוזקה, הושיבה אותה בכוח על כיסא והותירה את הפעוטה לבדה בחדר, בוכיה, וסגרה את הדלת. ביום 12.6.23 הפעוט א.א, שישב בטרמפולינה, ניסה כל העת לקום, ללא הצלחה. הנאשמת דחפה אותו באגרסיביות, פעם אחר פעם, לשכב בטרמפולינה, ודחפה את הבקבוק לפיו. הוא הפיל את הבקבוק פעם אחר פעם ונראה שאינו מעוניין כלל לשתות. אז תפסה הנאשמת את פניו משני הצדדים, בכוח, הרימה אותו קצת באמצעות אחיזה בראשו ודחפה אותו שוב לתוך הטרמפולינה. לאחר מכן, היא תמכה את הבקבוק באמצעות בובת פרווה שאותה הניחה על גופו של הפעוט. ביום 13.6.23, בשעה 12:23 לערך, ישבה הפעוטה ו.ו על מזרן. הנאשמת קרבה אליה, אחזה בה והשכיבה אותה בכוח על מזרן כשפניה לכיוון הקיר, כך שראשה של הפעוטה פגע בקיר. כעבור מספר דקות, בשעה 12:26 לערך, קמה ו.ו והתיישבה מחוץ למזרן. הנאשמת קרבה אליה, הרימה אותה בכוח מזרועה והשליכה אותה על המזרן. בהמשך, כעבור זמן קצר, התרוממה ו.ו בבכי והתיישבה על המזרן. הנאשמת ניגשה אליה, דחפה אותה למזרן בידיה בכוח כך שראשה פגע בקיר וכיסתה אותה. ביום 14.6.23, שעה 07:55 לערך, שיחק הפעוט ד.ד בצעצועים על מזרן ההפעלה עם הפעוטות ב.ב ו-ג.ג. הנאשמת ישבה בכיסא סמוך והסתכלה בטלפון הנייד שלה. בשלב מסוים, נגע ד.ד בצעצוע שאותו החזיקה ב.ב, ובתגובה הסירה הנאשמת מרגלה את הכפכף שאותו נעלה והשליכה אותו בכעס לעבר ד.ד, כך שהכפכף פגע בידו. בהמשך, קמה הנאשמת ממקום מושבה, אחזה בכפכף והכתה באמצעותו את ד.ד בירכו. ביום 18.6.23, שעה 08:41 לערך, עמד הפעוט ד.ד על מזרן הפעילות לצד פעוטות נוספים. הנאשמת קרבה אליו, אחזה בחוזקה בזרועותיו, נענעה אותו והכתה אותו בגבו. כתוצאה מכך, החל ד.ד לבכות. כדקה לאחר מכן, הכתה אותו הנאשמת בישבנו באמצעות כפכף ו-ד.ד החל שוב לבכות. ביום 20.6.23, אחרי רצף של פגיעות אחרות ב-ד.ד באותו בוקר, בשעה 09:14 לערך הכניסה הנאשמת פעוטות לחדר, לישון על מזרנים. הנאשמת הכניסה את הפעוט ד.ד מחצר הגן לחדר, תוך שהיא אוחזת בחוזקה בזרועותיו ורגליו באוויר, הושיבה אותו בכוח בכיסא, תוך שהטיחה את גופו על הכיסא. בעודו בוכה, תפסה הנאשמת את פניו בחוזקה, צבטה אותו בפניו וקרבה פיה לפניו בצורה אגרסיבית. גם בהמשך אותו יום פגעה הנאשמת ב-ד.ד פגיעות נוספות, כמפורט בהכרעת הדין. ביום 22.6.23 בשעה 11:45 לערך, שכב הפעוט א.א על טרמפולינה בחדר. הנאשמת התכופפה לעברו ואחזה בפניו בחוזקה ונענעה אותן. בתגובה, פרץ א.א בבכי. כעבור זמן קצר, הצמידה הנאשמת בקבוק לפיו ותמכה אותו בשתי שמיכות. א.א הוציא את הבקבוק מפיו. בתגובה, הכתה אותו הנאשמת באמצעות ידה על גופו והחזירה את הבקבוק לפיו. ביום 26.6.23, בשעה 08:51 לערך, הנאשמת נכנסה לחדר כשהיא נושאת את הפעוטה ו.ו. בעודה עומדת, הטיחה הנאשמת בחוזקה את הפעוטה אל המזרן. לאחר מכן הכתה הנאשמת את הפעוטה על ישבנה, כיסתה אותה בשמיכה והכתה אותה בגבה מספר פעמים. בהמשך, בשעה 11:40 לערך, ישבה ו.ו על מזרן הפעילות בחדר. הנאשמת שכבה על מזרן סמוך. לפתע, התרוממה הנאשמת ואחזה בחוזקה בידה בשתי לחייה של ו.ו, קרבה את פניה לפניה של ו.ו, גערה בה ואחזה בידה השנייה בראשה של הפעוטה. כתוצאה מכך, פרצה ו.ו בבכי. בהמשך, בשעה 12:07 לערך, זחלה הפעוטה ו.ו על מזרן הפעילות. הנאשמת רכנה לעברה, בדקה אם עשתה את צרכיה, הרימה אותה והשליכה אותה מגובה על מזרן. בהמשך, בעוד הפעוטה שכבה על בטנה, הכתה אותה הנאשמת על גבה. בהמשך, בשעה 15:37 לערך, שכבה ו.ו על בטנה על מזרן. הנאשמת תפסה אותה בחוזקה מזרועותיה, הרימה אותה והטיחה אותה על מזרן סמוך. בתגובה, פרצה הפעוטה בבכי. בהמשך, בשעה 15:41 לערך, החליפה הנאשמת חיתול ל-ו.ו. לאחר מכן, תפסה הנאשמת את פניה של ו.ו, רכנה לעברה, קרבה את פניה לפניה של הפעוטה ולאחר מכן הרימה אותה. בתגובה, החלה ו.ו לבכות. עוד ביום 26.6.23, שעה 11:51 לערך, ישב הפעוט ד.ד בחדר, סמוך לפעוטה ה.ה ונשך את רגלה. בתגובה לכך, הורתה הנאשמת ל-ד.ד להתקרב אליה, הכתה אותו בחוזקה בידו, תפסה אותו בכוח, גררה אותו אליה, הרימה אותו באמצעות שתי ידיה והטיחה אותו בחוזקה על גבו על המזרן והכתה אותו בגופו מספר פעמים. לאחר זמן קצר, בעטה הנאשמת בחוזקה שלוש פעמים בגופו עד שהתהפך על בטנו. בתגובה, החל ד.ד לבכות. כעבור דקה בעטה הנאשמת ב-ד.ד בגבו פעמיים וסובבה אותו במזרן באמצעות רגלה. כעבור זמן קצר, בעטה ברגלו ואחזה בפניו בחוזקה, ובתגובה החל ד.ד לבכות. בשעה 11:59 לערך, בעוד שכב הפעוט על מזרן סמוך לנאשמת, לאחר שהפסיק לבכות, הרימה אותו הנאשמת בחוזקה, טלטלה אותו, קרבה את פניה לפניו, הפכה אותו ובדקה אם עשה את צרכיו ואז הושיבה אותו בכוח על מזרן סמוך לקיר. בעודו יושב הכתה בראשו. הפעוט ד.ד החל שוב לבכות. בהמשך אותו יום, בשעה 15:55 לערך, ישב ד.ד על כיסא, לצד פעוטות אחרים, והפריד את פרוסות הכריך שאותו אכל באמצעות ידיו. הנאשמת ניגשה אליו, סטרה לו בחוזקה על שתי לחייו, חיברה את שני חלקי הכריך והגישה לו אותו. בתגובה, החל ד.ד לבכות. בשעה 16:02 לערך, בדקה הנאשמת את לחיו של הפעוט ד.ד. לאחר מכן הוציאה ממקרר הגן חומר שטיבו אינו ידוע במדויק ומרחה אותו על לחיו של הפעוט בעודה אוחזת בראשו. בהמשך, בשעה 16:06 לערך, ניקתה הנאשמת את לחיו באמצעות נייר ניגוב, בעודה אוחזת בראשו. זמן קצר לאחר מכן, שוב בדקה הנאשמת את לחיו של ד.ד, חיבקה אותו ונישקה אותו. ביום 28.6.23 בשעה 10:52 לערך, ישבה הפעוטה ו.ו על רצפת החדר ובכתה. הנאשמת ישבה על כיסא סמוך, רכנה לעברה, אחזה בראשה בחוזקה בשתי ידיה, והרימה אותה מראשה, ולאחר מכן הושיבה אותה בחוזקה על הרצפה. ו.ו המשיכה לבכות. בהמשך, בשעה 11:47 לערך, האכילה הנאשמת את ו.ו באמצעות ידה. במהלך האכלתה, אחזה הנאשמת בחוזקה באמצעות ידה בפניה של ו.ו. כתוצאה מכך, החלה הפעוטה לבכות. כעבור זמן קצר, הכתה הנאשמת פעמיים את הפעוטה בפניה בעודה בוכה. הפעוטה בוכה לאורך כל הסרטון. הפעוטות היושבים לידה ואוכלים מפסיקים לאכול ומתבוננים במתרחש. ביום 4.7.23, שעה 10:00 לערך, עמד הפעוט ד.ד בחצר הגן סמוך לדלת הכניסה לחדר. הנאשמת ישבה על מפתן החדר. ד.ד התקרב לנאשמת, והיא אחזה בחוזקה בפניו, נענעה אותו והשליכה אותו בחוזקה על רצפת חצר הגן. לאחר מכן הרימה אותו בחוזקה מזרועותיו, הכניסה אותו לחדר, הושיבה אותו בכוח על כיסא בעודו בוכה, ויצאה חזרה לחצר. באותו יום בוצעו מעשי אלימות גם כלפי ו.ו: בשעה 10:49 לערך, הפעוטות ישבו ושיחקו בחדר. הנאשמת הייתה בחדר ודלתו הייתה סגורה. הפעוטה ו.ו ישבה בחצר הגן ובכתה. הנאשמת פתחה את הדלת, ניגשה ל-ו.ו, אחזה אותה בחוזקה מזרועה ביד אחת, הרימה אותה באוויר, והטיחה אותה בחוזקה ברצפת החדר פעמיים בעודה בוכה. לאחר מכן, הזיזה הנאשמת את הפעוט ד.ד שישב על כיסא, התיישבה על הכיסא שעליו ישב והתבוננה בטלפון הסלולרי שלה בעוד הפעוטה ו.ו בוכה. בהמשך, בשעה 10:59 לערך, הנאשמת ישבה בחדר על כיסא ו-ו.ו ישבה סמוך אליה. הנאשמת הזיזה בכוח את הפעוטה באמצעות רגלה על הרצפה וכתוצאה מכך החלה ו.ו לבכות. בהמשך, בשעה 11:10 לערך, הנאשמת ישבה בחדר על כיסא ו-ו.ו ישבה סמוך אליה. הנאשמת הורידה כפכף מרגלה ופנתה בתנועה מאיימת לעבר ד.ד, לאחר מכן, הכתה הנאשמת באמצעות הכפכף את ו.ו בישבנה, החזירה את הכפכף לרגלה וחזרה להשתמש בטלפון שלה. כתוצאה מכך, בכתה ו.ו. בהמשך, בשעה 11:54 לערך, ישבה ו.ו על כיסא אוכל ואכלה. מולה ישב הפעוט א.א ואכל אף הוא. חלק מהאוכל נפל לרצפה בעת שהפעוטות אכלו. הנאשמת אספה את האוכל מהרצפה, הניחה אותו חזרה על כיסא האוכל של ו.ו, הכניסה חלק ממנו לפיה של ו.ו והכתה אותה בפיה ואפה. כתוצאה מכך, החלה הפעוטה לבכות. בשעה 12:29 לערך, אחזה הנאשמת ב-ו.ו והכניסה אותה מהחצר לחדר. הנאשמת השליכה אותה למזרן וכיסתה אותה בשמיכה. עוד קודם שניגשה הנאשמת "לטפל" בפעוטה ו.ו, זו האחרונה צפתה (תוך סיבוב ראשה לאחור) בתקיפת הפעוט ד.ד שתתואר להלן. אחרי מעשים אלימים נוספים באותו יום כלפי ד.ד, הגיעה מסכת המעשים שבגינה הרשעתי את הנאשמת במעשה התעללות נפרד ונוסף כלפי ד.ד: בהמשך אותו יום, בשעה 11:44 לערך, ישבו הפעוטות על כיסאות בחדר ואכלו. חלק מהאוכל נפל לרצפה. הנאשמת התכופפה, הרימה שאריות אוכל מהרצפה והכניסה אותן לצלחת שממנה האכילה את הפעוטות. הנאשמת עמדה מאחורי ד.ד, לקחה בידה אוכל מצלחתו, משכה בכוח לאחור את ראשו, תוך שקרבה את פניה לפניו של הפעוט ודחפה בכוח את האוכל לפיו. כתוצאה מכך החל ד.ד לבכות. כעבור מספר דקות, עמדה הנאשמת מאחוריו והתבוננה בטלפון. היא הצמידה את כף ידה בחוזקה לפניו של ד.ד למשך מספר שניות ונענעה אותה. מיד לאחר מכן, דחפה הנאשמת בכוח אוכל לפיו של ד.ד וניגשה לפעוטות שישבו בשולחן אוכל סמוך. בהמשך, בשעה 11:52 לערך, שוב עמדה הנאשמת מאחורי ד.ד, הצמידה את ידה לפניו בחוזקה ומיד לאחר מכן דחפה אוכל לפיו באמצעות ידה. כתוצאה מכך, נבהל הפעוט, אחז בחוזקה בשולחן האוכל, דחף אותו והחל לבכות. הנאשמת שוב דחפה אוכל לפיו של ד.ד. מיד לאחר מכן, דחפה הנאשמת פעם נוספת אוכל בכוח לפיו של ד.ד, שהוציא את האוכל מפיו. בהמשך, הרימה הנאשמת שאריות אוכל מהרצפה ומבגדיו של ד.ד והחזירה לצלחתו. מיד בהמשך, אחזה הנאשמת בידו, מילאה את כף ידו באוכל ודחפה את ידו של ד.ד לפיו, תוך דחיפת ראשו לאחור. לאחר שעשתה את המעשים האמורים כלפי ד.ד, כשבאותה עת ישבה הפעוטה ו.ו לידו על כיסא אוכל, צפתה במתרחש ואכלה, חלק מהאוכל נפל לרצפה. הנאשמת אספה את האוכל מהרצפה, הניחה אותו חזרה על כיסא האוכל של ו.ו, הכניסה חלק ממנו לפיה של ו.ו והכתה אותה בפיה ואפה. כתוצאה מכך, החלה ו.ו לבכות. ביום 5.7.23 בשעה 09:27 לערך, אחזה הנאשמת בזרועותיה של הפעוטה ג.ג, הכניסה אותה מחצר הגן לחדר והושיבה אותה על כיסא. אז, סטרה הנאשמת בחוזקה על לחיה של ג.ג והיא החלה לבכות. בהמשך, בשעה 15:46 לערך, ישבה ג.ג על מזרן. הנאשמת השכיבה אותה על המזרן כדי להחליף לה חיתול, אך עשתה זאת באגרסיביות ובכוח שלא נדרש. הפעוטה בכתה. בהמשך, בשעה 16:14 לערך, ישבה ג.ג על כיסא סמוך לפעוטות אחרים ולנאשמת. הנאשמת שרה ומחאה כפיים עם הפעוטות ולפתע קמה מהכיסא והכתה את ג.ג בפניה. כתוצאה מכך, החלה ג.ג לבכות. באותו יום, בשעה 16:06 לערך, הפעוט א.א ישב על כיסא בחדר ואכל לצד פעוטות נוספים שישבו על כיסאות ואכלו. הנאשמת ישבה סמוך אליו על כיסא. הנאשמת צבטה בלחיו של א.א, ובהמשך נגעה באצבעה בפניו, סטרה לו על לחיו פעמיים ונגעה בלחייו שוב. כתוצאה מכך, החל הפעוט לבכות. בהמשך, הרימה הנאשמת אוכל מהרצפה והאכילה בו את הפעוטות. באותו יום בשעה 16:10 לערך, ישב הפעוט ד.ד על כיסא והחזיק בפרוסת לחם. הנאשמת נטלה מידו של ד.ד את הפרוסה ודחפה אותה לפיו. הוא הוציא את הפרוסה מפיו והיא נפלה לרצפה. בתגובה, סטרה לו הנאשמת, הרימה את הפרוסה והחזירה אותה לידו. בהמשך אותו יום, שעה 16:37 לערך, הגיעה אישה לאסוף את אחד הפעוטות. בו בזמן, ניגש הפעוט ד.ד למגרה בחדר והוציא ממנה צעצוע. מיד לאחר שהאישה עזבה את החדר, סגרה הנאשמת את דלת החדר ומשכה בחוזקה את הצעצוע מידו של ד.ד. בשל האגרסיביות שבה משכה הנאשמת את הצעצוע מידיו נפל ד.ד על רצפת החדר ופרץ בבכי. ביום 6.7.23, בשעה 09:18 לערך, ישבה הנאשמת על כיסא בחדר מול הפעוט ד.ד ושני פעוטות נוספים שאכלו פרוסת לחם והתבוננה בטלפון שלה. בשלב מסוים הוריד ד.ד את ראשו. הנאשמת הניחה את הטלפון שלה, קרבה אליו, אחזה בפניו בחוזקה, הרימה אותן וצבטה בחוזקה את לחיו. הנאשמת לקחה מידיו של ד.ד את פרוסת הלחם בכוח, חתכה אותה לחתיכות ודחפה אותן בזו אחר זו לפיו. ד.ד התקשה באכילתן ושם את ידו על פיו. בהמשך, ניגבה הנאשמת את ידיה במכנסיו של ד.ד ושבה להשתמש בטלפון. עוד ביום 6.7.23, בשעה 11:35 לערך, הפעוטה ה.ה ישבה על כיסא בחדר. הנאשמת תפסה את ה.ה בחוזקה בפיה ובאפה, ולאחר מכן סטרה לה בחוזקה על לחיה פעמיים. ביום 11.7.23 בשעה 08:04 לערך, ישבה הפעוטה ב.ב על כיסא ואכלה פרוסת לחם. הנאשמת נכנסה לחדר, ניגשה אל ב.ב, הכתה אותה בשתי רגליה ולקחה את הפרוסה מידיה. בתגובה, פרצה ב.ב בבכי. הנאשמת ניקתה את הרצפה סמוך ל-ב.ב ואז הכתה אותה בפניה וצבטה אותה בחוזקה ברגלה. בהמשך, ניקתה הנאשמת את ידיה ופניה של ב.ב, אחזה בזרועותיה, הורידה אותה מהכיסא, והושיבה אותה בכוח על הרצפה בעודה בוכה. ביום 13.7.23, בשעה 09:32 לערך, שכבה הפעוטה ח.ח (בת שמונה חודשים באותו מועד) על צדה על המזרן. הנאשמת ניגשה אליה, הכתה אותה בישבנה, הזיזה אותה על גבי המזרן ושוב הכתה אותה בישבנה. לאחר מכן כיסתה הנאשמת את הפעוטה בשמיכה. בהמשך, בשעה 09:52 לערך, זחלה ח.ח מהמזרן לרצפת החדר. הנאשמת נכנסה לחדר, אחזה בחוזקה בזרועותיה של ח.ח, הרימה אותה והטיחה אותה על המזרן. לאחר מכן כיסתה אותה הנאשמת בשמיכה. כשתי דקות לאחר מכן, הרימה ח.ח את ראשה על המזרן וסובבה את גופה לרוחבו של המזרן. הנאשמת קרבה אליה במהירות, תפסה אותה בצווארה בחוזקה בשתי ידיה, סובבה אותה והטיחה אותה בחוזקה על בטנה על המזרן. בהמשך, בשעה 09:58 לערך, זחלה ח.ח מהמזרן למזרן הפעילות. הנאשמת נכנסה לחדר, ניגשה אל הפעוטה, הכתה בה בחלק האחורי של ראשה, הרימה אותה, השליכה אותה על המזרן, הכניסה מוצץ לפיה וכיסתה אותה. לאחר מכן נגעה בגבה בתנועות סיבוביות. בהמשך, בשעה 13:52 לערך, שכבה ח.ח על טרמפולינה בחדר. סמוך אליה שכבו פעוטות על מזרנים. הנאשמת שכבה על מזרן סמוך והתבוננה בטלפון שלה. לפתע קמה הנאשמת, קרבה ל-ח.ח, אחזה בחוזקה בשתי לחייה, הרימה את ראשה של הפעוטה והצמידה אותה בכוח לטרמפולינה. כתוצאה מכך, החלה הפעוטה לבכות, והנאשמת הכניסה בקבוק לפיה. בהמשך, בשעה 14:06, קמה הנאשמת מהמזרן שעליו שכבה, ניגשה ל-ח.ח ששכבה על טרמפולינה, סטרה לה על לחיה והכניסה מוצץ לפיה. הפעוטה ח.ח החלה לבכות. ביום 17.7.23 בשעה 08:29 לערך, אחזה הנאשמת בחוזקה בזרועותיה של הפעוטה ה.ה, הכניסה אותה לחדר, טלטלה אותה בעודה אוחזת בה באוויר והושיבה אותה בחוזקה על המזרן בעודה בוכה. עוד ביום 17.7.23, בשעה 08:45 לערך, ישבה הנאשמת על כיסא והשתמשה בטלפון. הפעוט ד.ד חיבק פעוטה אחרת והשניים נפלו. הנאשמת הורתה ל-ד.ד לגשת אליה, הוא הסתכל על הנאשמת ונותר לעמוד במקום. בתגובה לכך, ניגשה אליו הנאשמת, אחזה בחוזקה בזרועותיו, הרימה אותו והושיבה אותו בכוח, לחצה בחוזקה על לחיו, והכתה אותו בשתי רגליו. כתוצאה מכך, החל ד.ד לבכות. לאחר כדקה, ניגשה הנאשמת אל ד.ד שישב על הכיסא. אחזה בחוזקה בפניו באמצעות שתי ידיה, נענעה את ראשו מספר פעמים תוך שקרבה את פניה לפניו. בתגובה החל ד.ד לבכות ומיד לאחר מכן סטרה הנאשמת על פניו. בהמשך אותו יום, בשעה 08:50 לערך, בעוד ד.ד ישב בנחת על כיסא, ניגשה אליו הנאשמת, הרימה אותו מזרועותיו באוויר, הושיבה אותו בכוח על הרצפה, תפסה את ידיו בחוזקה ונענעה את גופו. עוד ביום 17.7.23, בשעה 13:46 לערך, שכבה הפעוטה ח.ח בעגלה ובכתה. פעוטות אחרים שכבו במזרנים וישנו. הנאשמת נכנסה לחדר, הצמידה פעמיים בחוזקה את ידה על כל פניה של ח.ח ולאחר מכן הכניסה מוצץ לפיה. הפעוטה המשיכה לבכות והנאשמת רכנה לעברה פעם נוספת, הצמידה שוב בחוזקה את ידה על פיה ואפה של ח.ח והצמידה אותה בכוח לעגלה. בהמשך, רכנה הנאשמת לעבר הפעוטה ח.ח, נגעה עם פניה בפניה של הפעוטה ח.ח ואז הכתה אותה בראשה. מיד לאחר מכן, אחזה הנאשמת בחוזקה בזרועותיה של הפעוטה ח.ח, הרימה אותה והטיחה אותה בעגלה. הנאשמת הכניסה מוצץ לפיה של הפעוטה ח.ח, משכה את רגליה כלפי מטה והרימה את גגון העגלה. במהלך כל האירוע, בכתה ח.ח. בהמשך, בשעה 13:53 לערך, שכבה ח.ח בעגלה. הנאשמת רכנה לעברה בעודה אוחזת בטלפון ביד אחת, ובידה האחרת הכתה את הפעוטה בחוזקה שלוש פעמים במכות אגרוף בבטנה, ואז הכתה אותה במכת אגרוף נוספת בפניה. כתוצאה מכך, פרצה הפעוטה בבכי. בהמשך, בשעה 14:02, שכבה ח.ח בעגלה והנאשמת שכבה על מזרן סמוך. הנאשמת קרבה לפעוטה, הצמידה בחוזקה את ידה לפניה ונענעה את ידה. כתוצאה מכך, פרצה ח.ח בבכי, והנאשמת הוציאה את העגלה מהחדר לחצר הגן. ביום 18.7.23, שעה 10:34 לערך, עמד הפעוט ד.ד בחדר. הנאשמת נכנסה לחדר ולפתע אחזה בו בחוזקה בפניו, נענעה אותן והכניסה אצבע לפיו. לאחר מכן, בדקה הנאשמת אם עשה את צרכיו. מדיניות הענישה הנוהגת 18. לחלק מפסקי הדין שאליהם אפנה הפנתה גם ב"כ המאשימה. ב"כ הנאשמת ציין שהוא מתבסס על אותה פסיקה, אך סבור שענייננו שונה מהמקרים החמורים. אני מפנה לפסקי הדין האלו: ב-ע"פ 830/23 סאוסן קסיס נ' מדינת ישראל [18.06.23] [עניין קסיס] החמיר בית המשפט העליון את עונשן של שתי גננות, אם ובתה, שהורשעו בביצוע 7 עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע, בצוותא, לפי סעיף 368ג סיפה לחוק ובביצוע עבירה אחת של תקיפת קטין על-ידי אחראי, בצוותא, לפי סעיף 368ב(א) סיפה לחוק. נוסף על כך, הורשעה סאוסן (האם) בביצוע 7 עבירות של תקיפת קטין על-ידי אחראי, וכן ב-2 עבירות של תקיפה סתם בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ב)(2) לחוק, ושורוק (הבת) הורשעה נוסף על כך ב-3 עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג סיפה הנ"ל, וכן ב-13 עבירות של תקיפת קטין על-ידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפה הנ"ל. בית המשפט העליון החמיר את עונשה של שורוק ל-7 שנים ו-6 חודשי מאסר בפועל ואת עונשה של סאוסן ל-6 שנים ו-9 חודשי מאסר בפועל, לנוכח הצטברות הנסיבות החמורות הסובבות את ביצוע העבירות: האופי האלים של המעשים; הישנות המקרים פעמים רבות; ריבוי נפגעי העבירה; גילם הרך של הפעוטות; פערי הכוח האדירים; יחסי התלות המובהקים, וחוסר הישע של הפעוטות; ניצולן של סאוסן ושורוק לרעה את האמון שניתן בהן; האכזריות שביטאו במעשיהן, והאדישות נוכח סבלם של הפעוטות. המעשים של שתי הנאשמות המתוארים בפסק הדין דומים בחומרתם למעשים בענייננו, אם כי בשונה מענייננו, נמצא שלחלק מהפעוטות נגרמו גם נזקים פיזיים מתמשכים, לרבות שיתוק בעצב העין, ונזקים פיזיים קצרי טווח, ששוייכו לפגיעות האלימות, כגון סימנים כחולים ודימום באף. כל אלה לצד הנזקים הריגשיים-נפשיים-התפתחותיים, שקיימים גם בענייננו, כעולה מהאמור לעיל. מעשי המערערות שם כללו הטחת הפעוטות ברצפה; טלטולים עזים; מכות מסוגים שונים – לרבות פגיעות ישירות בראשם של הפעוטות, אגרופים ובעיטות. באותו מקרה נמשכו המעשים על פני חצי שנה, פרק זמן ארוך מזה שבענייננו, אך השתיים הורשעו במספר עבירות נמוך באופן משמעותי מהנאשמת בענייננו. ב-ע"פ 6123/21 מעודה נ' מדינת ישראל [9.2.22] נדחה ערעור הנאשמת על פסק דינו של בית המשפט (כבוד השופט קובו) ב-ת"פ (מחוזי מרכז) 14327-07-19 מדינת ישראל נ' מעודה [9.12.20]. בית המשפט הרשיע את הנאשמת, גננת, בביצוע 35 מעשי תקיפת קטין לפי סעיף 368ב(א) סיפה לחוק ו-18 מעשי התעללות בקטין לפי סעיף 368ג סיפה. סך הכול הורשעה הנאשמת ב-13 אישומים. העבירות בוצעו כלפי עשרה פעוטות, בגילים 10 חודשים עד כמעט 3 שנים, במהלך 3.5 שבועות. בית המשפט קבע שמתחם העונש ההולם בגין כל האישומים הוא החל מ-8 ועד ל-13 שנות מאסר בפועל, וגזר על הנאשמת עונש של 9.5 שנות מאסר ופיצוי להורים בסך 400 אלף ₪. בית המשפט קבע כי כלל מעשיה של הנאשמת הם סדרה ארוכה, חמורה ומתמשכת של אירועי התעללות ותקיפת קטינים. בין השאר כיסתה את ראשם של הקטינים בשמיכה וישבה עליהם למניעת תזוזה; קשרה ידי קטין באמצעות חוט למשך דקות עד שעות; הרימה קטינים באמצעות אחיזה בכוח בזרוע, הניפה אותם באוויר והטיחה אותם ברצפה; טלטלה תינוקות; העמידה פעוטות עם הפנים אל הקיר, לעתים למשך מספר שעות; הצליפה בקטינים באמצעות חיתול; סטרה להם; צבטה ומשכה ראשם של פעוטות לאחור תוך חסימת אפם ופיהם, עד שהתגלעו קשיי נשימה. מצד אחד, חלק מהמעשים שביצעה הנאשמת באותו מקרה חמורים יותר מהמעשים בענייננו. מצד שני, המעשים במקרה דנן נמשכו על פני פרק זמן ארוך הרבה יותר, ומדובר במספר גדול במידה משמעותית של עבירות. משכך, אני סבורה שהמקרה שלפנינו חמור במידה מסוימת מעניינה של מעודה. בעניין בנימין הופחת עונשה של המערערת מ-8 ל-5.5 שנות מאסר. היא הורשעה בבית המשפט המחוזי בביצוע 9 עבירות של התעללות בקטין, 16 עבירות של תקיפת קטין על-ידי אחראי ו-20 עבירות של תקיפה סתם, כמו גם בעבירה של התעללות נפשית כלפי כל ילדי הגן. בית המשפט העליון זיכה אותה מעבירת ההתעללות בכלל ילדי הגן ומצא לנוכח "השגיאות העובדתיות שנפלו בהכרעת הדין, לזיכויה החלקי של המערערת, ולפגמים שנפלו בניהול ההליך בעניינה", להקל בעונשה של המערערת, כאמור לעיל. ב-ע"פ 2607/23 שוויד נ' מדינת ישראל [27.11.23] נדחו ערעוריהן של ארבע נאשמות, שהורשעו ב-ת"פ (מחוזי מרכז) 32017-08-20 מדינת ישראל נ' סעד [23.02.23]. כבוד השופט קובו הרשיע את ארבע הנאשמות, סייעות בגן ילדים המיועד לתינוקות ופעוטות בגילאי 3 חודשים עד 3 שנים, בהתאם להודאתן, בביצוע עבירות התעללות ותקיפת קטינים ב-28 אישומים בסך הכל, ובשורה ארוכה של עבירות אלימות, כלפי 25 תינוקות ופעוטות. בית המשפט קבע מדרג בין הארבע, בהתאם למספר העבירות שבהן הורשעה כל אחת. על הנאשמת שהורשעה במספר הרב ביותר של עבירות (5 עבירות של התעללות בקטין, לפי סעיף 368ג סיפה לחוק; 32 עבירות של תקיפת קטין בידי אחראי הגורמת חבלה, לפי סעיף 368ב(א) סיפה לחוק; 28 עבירות של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק; 2 עבירות של הפרת חובה על ידי אחראי לפי סעיף 337 לחוק; ושתי עבירות של ניסיון לתקיפה סתם, לפי סעיף 379 עם סעיף 25 לחוק) נגזרו 5 שנות מאסר ופיצוי 70,000 ₪. אומנם מספר הפעוטות שנפגעו גדול מענייננו, אך מספר העבירות קטן משמעותית, ועל כן ענייננו חמור בהרבה. ב-ע"פ 2899/22 קזקביץ נגד מדינת ישראל [7.7.22], נדחה ערעור המערערת, אשר הורשעה בבית-המשפט המחוזי בביצוע 4 עבירות של התעללות בקטין, 14 עבירות תקיפת קטין על־ידי אחראי ובשיבוש מהלכי משפט, לאחר ניהול הוכחות (בסוגיות משפטיות). המערערת ניהלה בביתה פעוטון פרטי והורשעה במעשי אלימות כלפי 10 פעוטות בכך, שבמספר רב של הזדמנויות במהלך כחודש הכתה, דחפה משכה וטלטלה פעוטות בגן. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שנע בין 30 חודשי מאסר בפועל ועד 6 שנות מאסר. על המערערת, בת 64 עם נסיבות חיים קשות, הוטלו 3.5 שנות מאסר בפועל לצד ענישה נלווית לרבות פיצוי בסך 50,000 ₪, לחלוקה בין נפגעי העבירות. מדובר ברף עבירות נמוך יותר, במשך זמן קצר יותר ובהיקף מצומצם הרבה יותר מענייננו. גם נסיבותיה של המערערת שונות מאוד מאלה של הנאשמת כאן. ב-ע"פ 4302/18 בוקשטיין נ' מדינת ישראל [21.1.19], נדחה ערעורה של נאשמת אשר הורשעה על פי הודאתה בעבירות של התעללות בקטין חסר ישע ותקיפת קטין חסר ישע. הנאשמת עבדה במשך 4 חודשים כמטפלת לפעוט בן פחות משנה, ובהזדמנויות שונות תקפה אותו וגרמה לו חבלות. כך למשל השליכה על אפו צעצוע קשיח, הפילה מספר פעמים את העגלה שעליה ישב כך שראשו נשמט לפנים, דחפה בכוח אצבעותיה לעומק גרונו וגרמה לו לחבלה, קיפלה את גופו בכוח וגלגלה אותו על הרצפה, הניפה אותו באגרסיביות והטיחה אותו בעגלה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין שנה ל-4 שנות מאסר בפועל, והשית על הנאשמת עונש של 15 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית. באותו מקרה מדובר בפעוט יחיד שנפגע ממעשי הנאשמת, ופסק הדין ניתן לפני תיקון 143 שקבע עונש מזערי לעבירת ההתעללות. ב-ע"פ 3558/24 פלונית (סאלם) נ' מדינת ישראל [16.2.26] שאליו הפנה הסנגור התקבל ערעור הנאשמת ברובו והיא זוכתה מחלק ניכר מהעבירות שיוחסו לה, לרבות ההרשעות בעבירות ההתעללות כולן. בסופו של יום נותרה בעינן הרשעות בפחות מ-20 מקרי תקיפה ובית המשפט ציין כי אלה ברף חומרה נמוך, ומקצתם ברף חומרה בינוני. עוד צוין כי הנאשמת מבוגרת ונסיבותיה האישיות אינן קלות. העונש הועמד אפוא על 18 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח (חלף 5 שנות המאסר שהושתו עליה בגזר הדין) ונותר על כנו פיצוי שהוטל בסך 180,000 ₪. נוסף על פסקי הדין של בית המשפט העליון, אפנה לגזרי דין של בתי משפט מחוזיים. יש לשים לב שעל רובם תלוי ועומד ערעור בבית המשפט העליון: ב-ת"פ (מחוזי מרכז) 62398-02-22 מדינת ישראל נ' דניאל ליבוביץ [15.10.24], כבוד השופטת מרשק-מרום הרשיעה את הנאשמות, אם ובתה, בעבירות המיוחסות להן בשנים-עשר אישומים, כשהמדובר בביצוע עבירות רבות של התעללות בקטינים על-ידי אחראי, תקיפת הקטינים על-ידי אחראי שגרמו לחבלות של ממש ותקיפה, במהלך כחודשיים, כלפי 12 פעוטות בני שנה עד שלוש שנים שהתרחשו בגן הילדים "לולי של אורלי", שהיה בניהולה ובבעלותה של הנאשמת 2, בעוד הנאשמת 1 עבדה בגן כאחראית על קבוצת הצעירים. נאשמת 1 הורשעה ב-156 עבירות פליליות כלפי 12 פעוטות בגן: 21 עבירות התעללות – ביניהן 8 עבירות התעללות לבדה והיתר התעללות בצוותא עם אימה; 54 עבירות תקיפה על־ידי אחראי ו-80 עבירות תקיפה. נאשמת 2 הורשעה ב-71 עבירות, כלפי 11 פעוטות בגן: 12 עבירות התעללות – ביניהן עבירת התעללות אחת כמבצעת עיקרית והיתר כמבצעת בצוותא עם בתה, 24 עבירות של תקיפה על־ידי אחראי ו-34 עבירות של תקיפה סתם, והכול כלפי 12 פעוטות בני חצי שנה עד שנתיים. מעשי התקיפה וההתעללות כללו, בין היתר, הרמת פעוטות באמצעות משיכת קצות ידיהם או תוך אחיזה בחולצתם והנפתם באוויר; הכאה בחוזקה, דחיפת הפעוטות ומשיכתם, הותרת הפעוטות ללא השגחה לפרקי זמן ארוכים וכן הותרת חלק מהפעוטות קשורים בטרמפולינה או במיטת הלול למשך שעות ארוכות; הוצאת פעוטות מהגן והותרתם ללא השגחה, כאמצעי ענישה, כל זאת תוך התעלמות מבכיים של הפעוטות. בית המשפט הבחין בין הנאשמות לנוכח חלקיהן השונים במעשים וקבע מתחם עונש הולם בעניינה של נאשמת 1 שנע בין 10 עד 14 שנות מאסר בפועל לצד פיצוי משמעותי, ומתחם עונש הולם בעניינה של נאשמת 2 שנע בין 7 עד 11 שנות מאסר בפועל לצד פיצוי משמעותי. בסופו של יום הטיל בית המשפט על נאשמת 1 11 שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נילווים לרבות תשלום פיצוי בסך 390,000 ₪, שיחולק בין הורי הפעוטות , ועל נאשמת 2 8 שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נילווים לרבות תשלום פיצוי בסך 270,000 ₪, שיחולק בין הורי הפעוטות. על פסיקת בית המשפט בעניין זה תלויים ועומדים ערעורים הדדיים של המדינה (עפה"ג 20236-09-25 על קולת העונש) ושל הנאשמות (שתיהן מערערות על גזר הדין (חומרת העונש) ונאשמת 2 מערערת גם על הכרעת הדין [נאשמת 1: עפה"ג 60550-10-25; נאשמת 2: עפ"ג 39547-07-25]). אציין כי לטעמי ענייננו דומה לעניינה של נאשמת 1 בתיק הנ"ל. אומנם נאשמת 1 במקרה דנן הורשעה בפחות מעשי התעללות, אך סך העבירות גדול כמעט פי שניים ומשך התקופה בענייננו ארוך יותר. ב-ת"פ (מחוזי באר-שבע) 27866-06-23 מדינת ישראל נגד אילנה קובר [1.4.25] [עניין קובר] הורשעה הנאשמת, מנהלת גן, על יסוד הודאתה, בביצוע 26 עבירות התעללות (סעיף 368ג לחוק) ובכ-360 עבירות של תקיפת קטין על־ידי אחראי (סעיף 368ב(א) לחוק), שהתרחשו במשך כ-3.5 חודשים. מעשיה הופנו כלפי 23 פעוטות מתוך 26 פעוטות בגן, כולל עבירת התעללות נפשית כלפי כל ילדי הגן. מעשי הנאשמת כללו, בין היתר, מכת אגרוף, סטירה, מכת מרפק בראש, בעיטה בראש ובישבן, צביטה, טלטול הראש, משיכה בשערות, הטחה על רצפה או מזרן, הרמת פעוט ביד אחת, האבסה, משיכה מהאוזן, דחיפת אצבעות לפה. בית המשפט ציין שהנאשמת, אישה בת 65, סובלת ממצב בריאותי מתדרדר וסבלה ממשבר נפשי בעקבות פטירת בעלה, ועוברת הליך שיקום משמעותי. מתחם הענישה שנקבע נע בין 10 ל־12 שנות מאסר (כאמור בסוף פסקה 45 לגזר הדין, בשונה מראשית הפסקה), והעונש שנגזר היה 10.5 שנות מאסר בפועל ועונשים נילווים, לרבות פיצוי כולל של 500,000 ₪. גם על גזר דין זה הוגש ערעור, שטרם נדון (עפ"ג 31809-05-25). ב-ת"פ (מחוזי מרכז) 4015-08-24 מדינת ישראל נ' שיינקר [14.9.26] גזרה כבוד השופטת פינק את דינה של סייעת בגן ילדים שאותה הרשיעה בשורה של מעשי אלימות, שאותם ביצעה כלפי 12 פעוטות שהיו בהשגחתה. הנאשמת הורשעה ב-9 עבירות התעללות בקטין חסר ישע על ידי אחראי, לפי סעיף 368ג לחוק, ב-33 עבירות של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 368ב(א) לחוק ובשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 382(ד) לחוק. את כלל העבירות ביצעה הנאשמת במשך חודש אחד, שבמהלכו עבדה בגן ב-15 מועדים. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר לתקופה של 6 שנים וחצי ובין מאסר לתקופה של 10 שנים, וגזר עליה מאסר לתקופה של 7 שנים ועונשים נילווים, לרבות סך של 300,000 ₪ כפיצוי שיחולק בין הורי הפעוטות שנפגעו. המעשים במהותם דומים למעשים בענייננו, אך המקרה שלפניי חמור יותר הן מבחינת מספר העבירות, הן מבחינת משך הזמן שבו נמשכו המעשים. מתחם הענישה הראוי 19. לנוכח כלל השיקולים שפירטתי לעיל ומדיניות הענישה הנוהגת, אני סבורה שמתחם הענישה הראוי במקרה שלפנינו נע בין 9 שנות מאסר עד 13 שנות מאסר, לצד עונשים נילווים הכוללים פיצוי משמעותי להורי הפעוטות. נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה 20. לזכות הנאשמת יש לזקוף את היותה נעדרת עבר פלילי. עוד אקח בחשבון את דברי החרטה שהשמיעה, לרבות באוזני קצינת המבחן, הן בתסקיר הראשון והן בתסקיר המשלים, ואני מאמינה שהיא אכן מצטערת על מעשיה ומתביישת בהם. אני לוקחת בחשבון גם את ההשפעה שתהיה למאסר על חייה של הנאשמת, מכל הטעמים הברורים, לרבות אלה שצוינו בתסקיר המשלים, בפרט לנוכח גילה הצעיר והעובדה שייתכן שכאשר תסיים לשאת את עונשה יקשה עליה לממש חלק מהדברים שמרבית האנשים מבקשים לממש בחייהם. למרבה הצער, בשלב הטיעונים לעונש העמיד שירות המבחן את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת כאשר בתסקיר שהגיש סמוך לפני המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים לעונש לא נתן המלצה עונשית, אלא ביקש לאפשר לנאשמת תקופת ניסיון טיפולי של ארבעה חודשים, שבמהלכה תיבחן אפשרות שילובה בקבוצה טיפולית לגננות שפגעו בילדים במסגרת עבודתן. לא נעתרתי לבקשה בשל הנימוקים שאותם פירטתי בהחלטתי ביום 12.7.26, בפתח הדיון. מתוך התסקיר שהוגש לקראת הטיעונים לעונש עולות נסיבותיה האישיות, שפורטו בפסקה 3 לעיל, גורמי הסיכון וגורמי הסיכוי. כפי שציינתי בפסקה 4 לעיל, ב-24.9.26 הוגש תסקיר משלים שההמלצה בו היא לא למצות את הדין עם הנאשמת, בהיבט של אורך המאסר. בתסקיר המשלים מציינת קצינת המבחן שבקבוצה הטיפולית שבה השתתפה הנאשמת, בצד המשמעות התמיכתית שיש להשתתפות בקבוצה עם נשים נוספות שביצעו עבירות דומות ומתמודדות עם משבר דומה, הקבוצה אפשרה שיח במרחב בטוח, לצורך הגברת פתיחות וחשיפה אישית. הקבוצה התמקדה באופן מפורט בהתנהגות הפוגענית של הגננות והסייעות, משמעותה עבור הקטינים והוריהם, והעומד ברקע לה מבחינה אישית ואישיותית, כמו גם בהיבטים של סליחה, משמעות הפיצוי והענישה כאפיק לכפרה. נוסף על כך, הקבוצה עסקה במחירים המשמעותיים הנלווים לביצוע העבירות, גם בחייהן של הסייעות, לרבות משמעות החשיפה, ההדרה ותחושת האיום, הפגיעה בבני המשפחה שלהן, והחרדה והבושה העמוקה הנלווית להתנהלותן, מאז חדלו לעבוד בגנים. אציין כי מתוך הדברים הללו נראה שהקבוצה אכן הרבתה לעסוק בתמיכה לעוברות העבירות, אך לא ברור עד כמה בא לידי ביטוי העיסוק ב"היבטים של סליחה, משמעות הפיצוי והענישה כאפיק לכפרה". אניח לטובת הנאשמת שהמכתב שנשלח לתיק ביום 8.9.26, שאליו התייחסתי בפסקה 7 לעיל, הוא תוצר של שיח זה. עם זאת, לא ראינו צעד מעשי של ניסיון לפצות, למשל בדרך של הפקדת סכום כסף כלשהו מראש, כפי שנעשה בעניין קובר (שם הפקידה הנאשמת סך של 500,000 ₪ מראש, לטובת הפיצוי). מכל מקום – לקחתי לתשומת ליבי את האמור בתסקיר המשלים. 21. ויכוח התגלע בין הצדדים במהלך טיעוניהם לעונש בשאלה אם הנאשמת לקחה אחריות על מעשיה, או שמא לא עשתה כן וניהלה הוכחות. העובדות הן שהנאשמת לקחה אחריות על חלק מהמעשים, לגבי חלקם טענה שהפרשנות המשפטית צריכה להיות שונה מזו שנתנה להם המאשימה, ולגבי חלק מהמקרים טענה שהנשקף מהסרטונים אינו עבירה פלילית. היא לא ביקשה לזמן עדים ולא העידה בעצמה. העדים שהעידו העידו לבקשת ב"כ המאשימה, ולבקשת העדים עצמם – הורי הפעוטות שביקשו להשמיע קולם. ההכרעה בתיק נעשתה על בסיס מאות הסרטונים, שצפיתי בהם שוב ושוב במשך שעות. בסופו של יום קיבלתי את מרבית טענות המאשימה, אך בחלק מהמקרים מצאתי שהפרשנות המשפטית למעשים שונה מזו שטענה לה המאשימה (לרוב קלה יותר, אך במקרים ספורים – חמורה יותר), וב-64 מקרים מצאתי שכטענת ההגנה – התנהגות הנאשמת, אף אם אינה ראויה, אינה עולה כדי עבירה פלילית, או שלא ניתן לקבוע מה בדיוק עשתה הנאשמת בשל איכות הסרטון. זיכוי אחד מתייחס לעבירת ההתעללות בכלל ילדי הגן, באישום העשירי, מהטעמים המשפטיים שפירטתי בהכרעת הדין. לנוכח האמור, המסקנה היא שניהול ההגנה לא היה ניהול סרק והניב תוצאות לטובת הנאשמת. 22. נוסף על האמור, יש להתחשב בכך שהנאשמת הייתה נתונה במעצר בית מלא במשך כשנה ורבע, עד 4.2.25, ומאז ועד היום במעצר בית חלקי. 23. נדבך חשוב במיקום עונשה של הנאשמת בתוככי המתחם, והמצדיק שלא למקמו בתחתית המתחם, נובע מהצורך בהרתעת הרבים. בעניין זה קבע בית המשפט העליון: "[קיים] צורך בהרתעת הרבים, בין היתר, לנוכח הקושי הטבעי בגילוין של עבירות אלו, מאחר שככלל מדובר במעשים המופנים כלפי פעוטות אשר לא מסוגלים לספר על הפגיעות שחוו או לעבד כראוי פגיעות אלו. משכך הוא, נדרש לגדוע מעשים אלו באיבם, ולהרתיע מפניהם בטרם יתרחשו ויהא מאוחר מדי". עפ"ג 61295-02-25, פסקה 16 מפי כבוד השופט אלרון. דברים דומים קבע גם כבוד השופט סולברג (כתוארו אז) בעניין קסיס, פסקאות 43-42 בהדגישו את הצורך בהרתעת הרבים הן לנוכח "מקרי הפגיעה בפעוטות הרבים, הפושים כנגע במקומותינו" והן "מחמת תלותם המוחלטת של הפעוטות באחראים עליהם, ובשים לב לכך שהעבירות בוצעו בביתה של סאוסן, הרחק מכל עין מפקחת, ובשים לב לכך שהפעוטות אינם מסוגלים לספר על הפגיעות שחוו". 24. לנוכח האמור, אני סבורה שיש למקום את עונשה של הנאשמת מתחת למחצית המתחם, אך לא בתחתית. פיצוי לנפגעי העבירה 25. במקרים כגון המקרה הזה פסקו בתי המשפט פיצויים משמעותיים לטובת נפגעי העבירות. מטרת הפיצוי בהליך הפלילי היא גם לתת ביטוי והכרה חברתית למעמדם ולסבלם של נפגעי העבירה, וגם להעניק סעד מהיר יחסית לנפגעי העבירה, במטרה לסייע להם בשיקום חייהם. מובן שאין בכך כדי לשלול אפשרות מנפגעי העבירה להגיש הליך אזרחי בגין מלוא נזקיהם. אשר לשיעור הפיצוי - הפסיקה קובעת כי שעה שעסקינן במי שנפגע ישירות ממעשי העבירה (להבדיל מניזוקים עקיפים), הפיצוי המְרַבִּי הקבוע בסעיף 77 לחוק יכול שייפסק לטובת כל אחד מהנפגעים (דנ"פ 5625/16 אסרף נ' טווק בוקובזה [13.9.17]). לפי ההלכה הפסוקה מצבו הכלכלי של הנאשם ויכולת התשלום שלו אינם משפיעים על קביעת הפיצוי. 26. פירטתי לעיל בצורה נרחבת את הנזקים הנובעים ממעשי הנאשמת. קושי מרכזי באמידת הנזק לכל פעוט נובע מכך שהנזקים טרם התגבשו כולם, וכפי שמצוין בתסקירים (ובפסיקת בית המשפט העליון) – אין לדעת אילו צלקות ישאו הפעוטות ומשפחותיהם, ומה תהיה השפעתן של אלה על עתידם. קשה, אפוא, לכמת בכסף את "מחירן" של הפגיעות. כל שניתן לעשות הוא לנסות ולפצות את המשפחות על ההוצאות הנגרמות להן בשל הצורך לטפל בנזקים, ועל הסבל שנגרם להן. 27. מידת הפגיעה בכל אחד מהפעוטות הייתה שונה. חלוקת הפיצוי תשקף את השונות. הפעוטות שנפגעו במידה הרבה ביותר (הכי הרבה עבירות והכי הרבה ימים) הם א.א ו-ד.ד. אחריהם – ב.ב, ג.ג ו-ו.ו. הפעוטות ה.ה ו-ח.ח הן הבאות, ואילו ז.ז נפגע באירוע אחד. 28. מאחר שבכוונתי לפסוק פיצוי משמעותי, לא מצאתי מקום להטיל על הנאשמת גם תשלום קנס. דברים לקראת סיום 29. כבוד השופטת כנפי-שטייניץ ביטאה בפסק דינה בעניין בנימין, בפסקה 2, בצורה מדויקת את רחשי ליבי כשדנתי בתיק זה. משכך, חלף מציאת המילים בעצמי, אצטט את דבריה שלה: "צפיתי בסרטונים לפני הדיון וצפיתי בהם שוב לאורך כתיבת חוות דעתי. אומר כי הצפייה בסרטונים מגלה תמונה קשה ומצמררת של התנהלות מטפלת בילדי גן, התנהלות חסרת אנושיות, נעדרת חמלה, חפצית ולעיתים אכזרית. בין המעשים הנצפים ניתן לחזות באחיזה אגרסיבית בפעוטות, גרירתם באמצעות אחיזה בזרועם, הרמתם והטחתם בחוזקה על הרצפה, על מזרנים או על כיסאות, דחיפתם והפלתם ארצה, כיסויים בעת השכבתם לישון בשמיכה עד למעלה מראשם, האכלתם במהירות בדרך שנדמית כהאבסה, והושבה על כיסא אוכל מוגבה לזמן ממושך כאמצעי ענישה. מדובר במעשים קשים לצפייה, מקוממים, המכווצים את הלב. הצפייה במכלול האירועים מותירה את הרושם הברור שהמערערת מתייחסת לפעוטות כאילו היו חפצים – משליכה אותם, הודפת, לעיתים גם מכה ובועטת. כל זאת תוך ביצוע פעולות שגרתיות לסיפוק צרכיהם הבסיסיים בצורה 'מכנית' וקרה. בעיקר בולטת הגסות שבפעולותיה, חוסר הרגישות, עד כדי אטימות מוחלטת לעובדה שמדובר בפעוטות רכים בשנים, העשויים לחוש סבל או כאב – ואף שאלה הופקדו בידיה למען תעניק להם טיפול אוהב ומסור. עוד ניתן ללמוד מן הסרטונים כי אין מדובר בהתנהלות חד-פעמית, יוצאת דופן או אקראית, אלא בשגרת יומם של המערערת וילדי הגן". יודעת אני שמבחינת ההורים, פרשה עצובה זו לא באה אל קיצה והדאגה מפני השלכותיה תלווה אותם גם בעתיד. דבר אחד אבקש לומר לאלה מביניהם שביטאו במהלך הדיונים רגשות אשם על כך שלא הצליחו להגן על ילדיהם, או שלדעתם לא היו מספיק עירניים למתרחש: לא יכולתם לדעת. כלפיכם עשתה הנאשמת רושם מצוין. בדקתם מה שהיה צריך לבדוק עובר להכנסת הילדים לגן וקיבלתם המלצות טובות. חלק מהחומרה בתיק זה נובעת מכך שהמעשים נעשו כלפי פעוטות שטרם למדו לדבר או לבטא עצמם בצורה שאיפשרה להם לספר על המתרחש. הרצון של הורה לאפשר לילדו עצמאות מסוימת ולא "לעשות עניין" מכל פצע או חבורה הוא דבר חיובי, שיאפשר לילדיכם לצמוח ולפרוח. אל לכם להלקות עצמכם. אין על מה. סיכום 30. לנוכח כל האמור, החלטתי להטיל על הנאשמת את העונשים האלו: מאסר בן 10 שנים, בניכוי ימי מעצרה של הנאשמת (מ-18.7.23 עד 19.7.23; מ-23.7.23 עד 23.10.23) מאסר בן 12 חודשים, אך הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור עבירת אלימות מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורה מהמאסר; מאסר בן 6 חודשים, אך הנאשמת לא תישא עונש זה אלא אם תעבור עבירת אלימות מסוג עוון בתוך שנתיים מיום שחרורה מהמאסר; פיצוי בסך 450,000 ₪ להורי הפעוטות, שיתחלק באופן הבא: 100,000 ₪ לכל זוג הורים של הפעוטות א.א ו-ד.ד; 60,000 ₪ לכל זוג הורים של הפעוטות ב.ב, ג.ג ו-ו.ו; 30,000 ₪ לכל זוג הורים של הפעוטות ה.ה ו-ח.ח; 10,000 ₪ להוריו של ז.ז. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט ב-25 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון בהם ביום 1.12.26, ויועבר להורי הפעוטות. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי. הנאשמת תתייצב לנשיאת מאסרה בבית הסוהר נווה תרצה ביום 18.10.26, עד השעה 10:00, כשברשותה תעודת זהות וגזר הדין. מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים.