ת"פ 6040-07-20 ת"פ 6040-07-20

בפני כבוד השופטת הבכירה, מיכל ברנט בעניין: מדינת ישראל המאשימה נגד 1.ארקדי שכוביצקי 2.נטליה שכוביצקי הנאשמים הכרעת דין כללי כנגד הנאשם 1 (להלן: "הנאשם"), הנאשמת 2 (להלן: "הנאשמת") ושלושה נוספים (הנאשם 3 דורון טבורינסקי (להלן גם: "טבורינסקי"), הנאשם 4 אסף קלאוס (להלן גם: "קלאוס") והנאשם 5 בנימין ביטון (להלן גם: "ביטון")) הוגש כתב אישום הכורך 16 אישומים, בפרשייה שכונתה "כלוב הכסף". עניינם של נאשמים 5-3 הסתיים, לאחר שנאשמים אלה הודו בכתבי אישום מתוקנים במסגרת הסדרי טיעון ודינם נגזר. ענייננו אפוא בנאשם ובנאשמת, רעייתו דאז. כל האישומים מופנים כנגד הנאשם, ואילו אישום מס' 15 בלבד מופנה גם כנגד הנאשמת (להלן גם: "הנאשמים"). אוסיף כי בארבעה כתבי אישום נפרדים הועמדו לדין אהרון שקד, שלמה חתוכה, ראובן גונן ובני בזוב, אשר כולם הודו והורשעו, כל אחד לפי חלקו, והעידו במסגרת פרשת התביעה. החקירה הגלויה ("הפרוץ") החלה בנובמבר 2018, וכתב האישום כנגד הנאשמים הוגש בחודש יולי 2020 לאחר הליך שימוע. במסגרת כתב האישום הוגשה גם בקשה לחילוט רכוש לפי סעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") ולפי סעיף 297(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). פרשת התביעה נפתחה בחודש יולי 2021 והתארכה בשל ביטול מועדי הוכחות בתקופת מגפת הקורונה וכן נוכח בקשת הסנגור לביטול מועדי הוכחות בשל שירות מילואים במהלך מלחמת "חרבות ברזל". התקיימו בתיק 25 ישיבות הוכחות, שבהן נשמעו עדים רבים. הוגשו מוצגים רבים, ובהם גם דיסק עם קבצי שמע של האזנות סתר (ת/19), בליווי חמישה קלסרים של תמלילי השיחות. מדובר בשתי עמדות האזנה: עמדה אחת על מספר מנוי הטלפון של הנאשם, שפעלה החל מינואר 2018 ולסירוגין עד ה"פרוץ", ועמדה שנייה על מספר מנוי הטלפון של הנאשמת, שפעלה החל מחודש ספטמבר 2018 ועד למחרת "הפרוץ" (ע' 6 לסיכומי המאשימה). יצוין כי הנאשמים יוצגו בתחילת ההליך על ידי עו"ד מאיר ארנפלד ועו"ד עופר רחמני. ביום 30.9.2021 התקבלה הודעה כי עו"ד אוריאל חור נזרי יחליף את עו"ד רחמני, וביום 24.11.2021 נותר עו"ד נזרי כסנגור יחיד בתיק. מבנה הכרעת הדין – תחילה אתאר את החלק הכללי של כתב האישום ואת המענה לו. לאחר מכן אדון בנפרד בכל אישום, החל מכתב האישום ועד לדיון והכרעה. חלק מטענותיה הכלליות של ההגנה יידונו מיד לאחר האישום הראשון ולפני הדיון באישום השני. החלק הכללי של כתב האישום במועדים המפורטים בכתב האישום שירת הנאשם בשירות בתי הסוהר (להלן: "שב"ס") בתפקיד קצין בינוי מחוז מרכז. מכוח תפקידו והוראות הדין שימש הנאשם כעובד הציבור. במסגרת תפקידו היה הנאשם אחראי על נושא הבינוי והאחזקה במחוז המרכז של שב"ס, והיה עליו לפקח על עבודות הקבלנים בהתאם לתכניות הבנייה ולאשר את ביצוע הפרויקטים, להעביר הנחיות לפתיחת הזמנות עבודה במערכת "מרכבה" ולבסוף לאשר את התשלום בגין ביצוען, כנגד הצגת חשבוניות מס, שהועברו לו על ידי הקבלנים. נוהל העבודה בשב"ס קבע כי הקבלנים אשר זכו במכרז של שב"ס (להלן: "קבלן ראשי"), יכולים להעביר את ביצוע העבודה לקבלן אחר שיבצע את העבודה במקום הקבלן הראשי (להלן: "קבלן משנה"). הקבלן הראשי היה רשאי לגבות עבור הסבת העבודה לקבלן המשנה כ-12% מעלות הפרויקט והעבודה שביצע קבלן המשנה (להלן: "תשלום הסבה לקבלן ראשי"). אופן ביצוע תשלום לקבלן ראשי נעשה כך שקבלן ראשי היה מגיש חשבוניות מס מטעמו לחשבות שב"ס, ומקבל בתמורה העברה בנקאית לחשבון הבנק של הקבלן הראשי. ככל שהסב הקבלן הראשי את הפרויקט לקבלן משנה, אזי היה מקבל הקבלן הראשי חשבונית מס מקבלן המשנה, מעביר לקבלן המשנה תשלום בשיק, על פי רוב כאשר מועד פירעון השיק היה עתידי (להלן: "שיק תשלום לקבלן המשנה") ומגיש במקביל חשבונית מס מטעמו לחשבות שב"ס לצורך קבלת התשלום משב"ס בהעברה בנקאית. כדי להכין תמחור לביצוע עבודה בשב"ס, היה הקבלן המבצע מגיע למתקן שב"ס ומכין אומדן לביצוע העבודה (להלן: "תמחור העבודה"), אשר היה מאושר בין היתר על ידי קצין הבינוי המחוזי של אותו מתקן שב"ס. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, השפיע הנאשם, עת רצה בכך, על גובה תשלום ההסבה לקבלן הראשי, ובכך השפיע על הרווח שהקבלן הראשי יקבל מביצוע פרויקטים שהוסבו לקבלני משנה. בנוסף, במסגרת תפקידו של הנאשם בשב"ס היו הקבלנים הראשיים ביחסי תלות מול הנאשם, וזאת לאור העובדה שהנאשם פיקח על עבודתם, אישר מתן תשלום בגין עבודתם, סייע בפיקוח על קבלני המשנה מטעמם ויכול היה במידה ורצה בכך להציב בפניהם קשיים משמעותיים בעבודתם מול שב"ס. במהלך התקופה הרלוונטית, הנהיג הנאשם שיטת עבודה באמצעותה ביסס את שליטתו בזהות מבצעי העבודה תוך יצירת תלות של קבלני המשנה בנאשם ובין השאר כפי שיפורט להלן: הנאשם הכתיב לקבלנים הראשיים את זהות קבלן המשנה שיבצע את העבודות שהוסבו על ידי הקבלנים הראשיים לקבלני משנה, כך שהלכה למעשה הנאשם בחר את זהות קבלן המשנה שיבצע את העבודה בשב"ס, וכפועל יוצא מכך אותו קבלן משנה יקבל את תמורת העבודה משב"ס באמצעות הקבלן הראשי. הנאשם נהג, לעיתים, להכתיב לקבלנים הראשיים והמשניים את תמחור העבודה, ביתר, ובאופן שלא משקף את טיב ועלות העבודה האמיתיים (להלן: "ניפוח הצעת המחיר"), וזאת כדי לאפשר רווח נוסף לקבלנים ולו עצמו. במקרים מסוימים, הנאשם נהג לקבל לידיו את שיק התשלום לקבלן המשנה כדי להעבירו בעצמו לקבלני המשנה. בכך הבטיח הנאשם את שליטתו בקבלני המשנה. במועדים רבים, אשר יפורטו בכתב האישום, נהג הנאשם לקבל לידיו סכומי כסף והטבות כספיות בקשר למילוי תפקידו, כעובד הציבור, בשב"ס. הנאשם נהג לבקש מקבלני המשנה להעלות את סכומי הצעות העבודה, ולגרוף לכיסו עמלה כספית, וכן לבצע עבודות פרטיות בביתו שבגין חלקן שילם מתקציבי שב"ס. עוד צוין בחלק הכללי לכתב האישום כי עבירת השוחד ועבירת גניבה בידי עובד ציבור הן עבירות המנויות בתוספת הראשונה בחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: "עבירות מקור"). כל הרכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירות מקור הוא בגדר רכוש אסור, ומכאן שכל הכסף וטובות ההנאה השונות אשר מקורם בעבירות אלה הם בגדר רכוש אסור (להלן: "רכוש אסור"). התשובה הכללית לכתב האישום ולחלק הכללי בכתב האישום בתשובה הכללית לכתב האישום, מיום 12.7.2021, צוין כי הנאשם שימש במהלך 25 שנים כקצין בינוי בכיר בשב"ס, עד למועד פרישתו לגמלאות כשנה וחצי עובר למועד המענה. הנאשם הוסמך בחו"ל בשנת 1993 כמהנדס אזרחי ובישראל רשום הנאשם בפנקס האדריכלים והמהנדסים החל משנת 2001. לאורך השנים, במסגרת תפקידו כקצין בינוי מחוזי בשב"ס, היה הנאשם מעורב בעשרות רבות של פרויקטים בשב"ס, הן כמנהל עבודה ומנהל פרויקטים, הן בתכנונם ובליוויים הפיננסי של פרויקטים רבים בעלות של מיליוני שקלים. הנאשם זכה להערכתם הרבה של גורמי הפיקוד האמונים עליו בשב"ס. ההיכרות בין הנאשם לבין הקבלנים המעורבים בפרשה היא על רקע עבודתו של הנאשם, ומעולם לא התקיימו ביניהם יחסים כלשהם שעניינם שוחד. עוד נטען כי כלל הפרויקטים שעליהם היה הנאשם אמון מתוקף תפקידו בשב"ס, היו נתונים תחת פיקוח ואישור הגורמים בשב"ס האמונים על אישורם ומימונם של הפרויקטים. ביחס לחלק הכללי בכתב האישום, כפר הנאשם בכך שפעל שלא כדין, בכל האמור לרגולציה הנוהגת בשב"ס בהקמתם וניהולם של הפרויקטים שעליהם היה אמון מתוקף תפקידו. הנאשם טען שאישור הפרויקטים ומימונם נעשו על ידי הגורמים המקצועיים בשב"ס, ללא מעורבותו, וזאת בהסתמך על כתבי כמויות שהוגשו על ידי אותם קבלנים ובהתבסס על "ספר המכרזים" של שב"ס, המגדר את הסכומים שהופיעו בהצעות שהגישו הקבלנים. הנאשם כפר בטענה כי הכתיב לקבלנים הראשיים את זהותם של קבלני המשנה. כן כפר הנאשם בטענה כי נהג להכתיב לקבלנים הראשיים והמשניים את תמחור העבודה באופן שלא שיקף את העבודה שבוצעה על ידי הקבלנים, במטרה לאפשר רווח נוסף לקבלנים ולו עצמו. עוד כפר הנאשם בטענות שלפיהן גרף רווח כספי והטבות כספיות בקשר למילוי תפקידו. טענותיו של הנאשם ביחס לחלק הכללי של כתב האישום יידונו מיד לאחר הדיון באישום הראשון. אישום 1 כתב האישום בחודשים ינואר-פברואר 2018, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, הכין קבלן המשנה ראובן גונן (להלן: "ראובן") תמחור עבודה לביצוע פרויקט "רמפת אוכל בכלא הדרים" (להלן: "פרויקט הרמפה"). בתחילה תמחר ראובן את עלות ביצוע העבודות בפרויקט בסך של 10,000 עד 12,000 ₪. הנאשם התקשר לראובן והורה לו "לנפח" את הצעת המחיר לסך של 15,000 ₪, מתוך כוונה שבתמורה לאישור הצעת המחיר המנופחת יעביר ראובן לנאשם טובות הנאה כספיות. בהמשך, משהתברר כי היקף העבודות גדול מהתמחור, הכין ראובן תמחור עבודה חדש בסך של 26,000 ₪ לא כולל מע"מ (ובסכום 30,420 ₪ כולל מע"מ). הנאשם פנה לראובן והורה לו "לנפח" את תמחור העבודה לסך של 49,300 ₪ (כולל מע"מ) מתוך כוונה שבתמורה לאישור תמחור העבודה "המנופח" יעביר ראובן לנאשם טובות הנאה כספיות בסך של 15,000 ₪, וראובן, בין השאר בשל יחסי התלות והשליטה של הנאשם בקבלני המשנה כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, ומתוך רצון ליתן מתת לנאשם כדי שהנאשם יאפשר המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס, העלה את גובה תמחור העבודה בהתאם (להלן: "הצעת המחיר המנופחת"). הנאשם בתפקידו כקצין הבינוי של מחוז מרכז בשב"ס, דאג לאישור הצעת המחיר המנופחת וזאת בתמורה למתת מראובן. בסמוך לאותו מועד, הגיע ראובן למקום הסמוך למתקן שב"ס ברמלה בו עובד הנאשם, והנאשם קיבל ממנו סך של 15,000 ₪ במזומן. במעשיו הנ"ל, בפועל כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 15,000 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. כמו כן גנב הנאשם, כעובד הציבור, בצוותא חדא עם ראובן, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו 18,800 ₪. הוראות החיקוק שלפיהן הואשם הנאשם הן לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין) וגניבה בידי עובד הציבור (עבירה לפי סעיף 390 לחוק). המענה לאישום 1 הנאשם כפר באמור באישום הראשון. לטענת הנאשם תמחר תחילה ראובן את הפרויקט, בשגגה, בין 12-10 אלף ₪, ולאחר שהתברר כי היקף העבודה בפרויקט גדול מהערכתו הראשונית, שינה ראובן את התמחור ל-15,000 ₪. בהמשך, משהתברר פעם נוספת כי היקף העבודה בפרויקט נושא האישום גדול בהרבה מהמתוכנן, תמחר ראובן את ביצוע הפרויקט בעלות של 71,000 ₪, אולם הנאשם הצליח להקטין את תמחור הפרויקט באופן משמעותי ביחס למחיר שדרש ראובן. אישום 1 – ראיות פרשת התביעה עדותו של ראובן חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 19.7.2021) כללי לגבי אישומים 3-1 כנגד ראובן הוגש כתב אישום בגין חלקו באישומים 3-1. עניינו הסתיים בהסדר טיעון וגזר דין, ועניינו חלוט (ע' 296). ראובן סירב להגיע להכנה לעדות במשרדי הפרקליטות (ע' 297). בשלב מתקדם בחקירתו הראשית, לבקשת התובע, הוכרז ראובן כעד עוין ונחקר על ידי התובע בחקירה נגדית. אמרותיו במשטרה הוגשו לתיק בית המשפט (ת/67 – ת/75ב). בחקירתו במשטרה שתק תחילה כשנשאל אם נתן טובות הנאה או כסף לנאשם, אך לאחר החקירה הראשונה במשטרה החל לשתף פעולה עם חוקריו (ע' 302). העד מבצע עבודות עבור שב"ס מזה שני עשורים. את הנאשם הכיר בתחילתה של תקופה זו. ראובן קיבל חלק מהעבודות בשב"ס לאחר שאלה הופנו אליו באמצעות הנאשם, כ-10-15 עבודות (ע' 298). השניים נהגו לשוחח בטלפון ולעיתים נפגשו. ראובן ביקר מספר פעמים בביתו של הנאשם, כשהתקין לו סורגים, והשתתף בברית המילה של בנו של הנאשם (ע' 303-302). ראובן נהג להעביר לנאשם חשבון והנאשם ביקש ממנו להוציא חשבונית על סכום גבוה יותר. ראובן קיבל שיקים מקבלנים, ולאחר שקיבל שיק, העביר לנאשם סכום מסוים במזומן. כששאל ראובן את הנאשם מדוע הוא זקוק לסכומי הכסף במזומן, הסביר הלה כי הוא נדרש לבצע עבודות נוספות בפרויקט באמצעות גורמים נוספים (ע' 312-311). בשלב זה הופנה ראובן לחקירתו במשטרה, שבה נשאל אם העדיף לעצום עיניים במקום לשאול את הנאשם עבור מה הכסף המזומן, והשיב שאם היה שואל את הנאשם, אין לדעת אם הנאשם היה מספר לו את האמת ואם היה ממשיך לעבוד עמו (ת/70 מיום 2.11.2018). ביחס לדבריו אלה, מסר ראובן בעדותו כי "זה סתם" וכי הוא אינו חייב לשאול כל דבר, ואין מדובר בכסף שלו (ע' 313). ראובן התבקש להתייחס לטענתו של הנאשם בעימות בין השניים מיום 4.11.2018, שלפיה ראובן טופל נגדו האשמות שווא בדבר הגדלת סכומים של חשבוניות משום שהוא (הנאשם) טען שראובן עובד בצורה רשלנית. ראובן השיב שזכותו של הנאשם לחשוב כך, ושהוא אינו זוכר מה אמר במשטרה ביחס לדבריו של הנאשם (ע' 314). ואולם, במשטרה אמר ראובן כי הוא לא היה רשלן, שהנאשם לא העלה האשמה כזו בזמן אמת, ושהיו עבודות נוספות שהנאשם ביקש שיבצע עבורו. כך למשל, הנאשם שוחח עמו על פרויקטים במתקן באבו כביר, וזאת ימים ספורים לפני מעצרו של ראובן (ת/72 מיום 4.11.2018). במסגרת עדותו של ראובן עלה עניין שאינו כלול בכתב האישום, אך לשיטת המאשימה הוא חשוב לשם הבנת "שיטת השוחד", והוא אף מהווה אחד מהאירועים שהובילו לפתיחה בחקירה הפלילית. המדובר בפרויקט בנייה בכלא נווה תרצה – שיפוץ "חצר סביון" ובניית אולם הצגות. בפרויקט זה התקבלה הצעת מחיר מהנאשם, כאשר האומדן שנתן הנאשם היה על סך 230,000 ₪ (נ/3, עדותו של גונדר משנה (בדימוס) מרק אלפסי, ששימש באותה תקופה בתפקיד קצין ת"ל (תמיכה לוגיסטית) מחוז מרכז (פרוטוקול 27.10.2022, ע' 464 ואילך). ההצעה נראתה מוגזמת בעיני אלפסי ואלי יפרח, קצין ת"ל של בית הסוהר נווה תרצה, והם קיבלו הצעה נוספת מראובן, שלא כללה מזגנים וכיבוי אש, בסכום של כ-100,000 ₪ (ראו ת/51 חשבונית מיום 10.1.2018; ת/93 – הזמנת עבודה על ידי שב"ס; ת/89 – הצעת מחיר לביצוע). יצוין כי יהודית וקנין, סגנית מפקדת כלא נווה תרצה עד ליציאתה לגמלאות בשנת 2020, העידה שפנתה ביום 10.12.2017 ליחידה הארצית לחקירות סוהרים (יאח"ס), ותיארה אירוע שבו מסר לה יפרח שהקבלן של פרויקט אגף סביון (ראובן – מ' ב') מבקש לדבר איתה. הקבלן הגיע כשהוא נסער ואמר שהוא אינו יכול להמשיך בביצוע העבודה משום שהנאשם כעס עליו בשל כך שנתן הצעת מחיר נמוכה מדי ודרש ממנו להעלות את הצעת המחיר של הפרויקט. הקבלן הבין שלא יקבל עבודות נוספות אם לא יעשה את שהנאשם ביקש ממנו (פרוטוקול מיום 20.9.2022, ע' 387-386). העדה הבינה מהקבלן שאין זו הפעם הראשונה (ע' 388). עוד יצוין כי אלי יפרח מסר ביאח"ס ביום 7.12.2017 שראובן אמר לו שכשהתחיל לעבוד בפרויקט חצר סביון, ניגש אליו הנאשם בכעס גדול על כך שנתן את הצעת המחיר והחל לעבוד, ואמר לו שלא ייתן לו יותר לעבוד בשב"ס (פרוטוקול מיום 21.12.2021, ע' 544). לאחר רענון זכרונו באמצעות עדותו מיום 4.1.2018 ביאח"ס, מסר שראובן אמר במשרדה של סגנית המנהלת, בנוכחותו, שהנאשם סיפר לו שהוא עומד להתגרש, ושהנאשם ביקש ממנו, על סמך פרויקטים אחרים, שייתן לו שיקים. דבריהם של וקנין ושל יפרח נמסרו לעצם אמירת הדברים על ידי ראובן. בעדותו מסר ראובן ששמע מיפרח, לאחר שהגיש את הצעתו, שהנאשם הגיש גם הוא הצעה, בסכום גבוה בהרבה. הוא אינו זוכר אם דיבר עם הנאשם לאחר מכן על הצעתו. כשהופנה לחקירתו במשטרה מיום 2.11.2018, מסר שהנאשם לא איים עליו, אך הוא (ראובן) חשש שבשל "הפדיחה" שעשה, הנאשם לא ייתן לו עבודות נוספות (ע' 307). לשאלה מה אמר לו הנאשם בנושא, השיב שתחילה עיכב הנאשם את אישור התשלום בכמה ימים, ובהמשך אמר לו שההצעה שלו (של הנאשם) הייתה יקרה יותר משום שכלל בה מרכיב של התקנת מזגנים (ע' 307). בעניין האישום ראשון – רמפת כלא הדרים חקירה ראשית במהלך החקירה הראשית הופנה ראובן לתמלולי האזנות סתר בינו לבין הנאשם ולמוצגים שונים. אביא את עיקרי הדברים להלן. תמלול שיחה מס' 513 מיום 1.2.2018: בשיחה בין העד לנאשם בעניין רמפת כלא הדרים, הודיע הנאשם לראובן כי הוא עומד לשלוח לו סקיצה ואת מה שכתב, וביקש מראובן להסתכל על הדברים ולהתקשר אליו אם יהיו לו שאלות. בנוסף הזכיר הנאשם לראובן שמדובר בפרויקט שלו, ושהעד אינו צריך "לרוץ" אחרי קבלנים. הוא יקבל מיד עם תחילת העבודה את השיק מהקבלן הראשי. תמלול שיחה מס' 557 מיום 1.2.2018: בשיחה בין העד לנאשם, הנאשם מסר שחישב לפי 18 מ"ר רמפה, למרות שהשטח הוא 15 מ"ר. ראובן העריך שהפרויקט יעלה בין 12-10 אלף ₪. הנאשם הגיב: "חמש עשרה סגרנו". בעדותו מסר העד שמדובר בשיחה מקדימה ולא מחייבת (ע' 321). בהמשך השיחה ביקש הנאשם שראובן לא ידבר עם איש ולא יאמר דבר. בעדותו ציין ראובן כי אינו זוכר אם נשאל על אודות כך במשטרה, ולגופו של עניין, שהנאשם לא רצה שאחרים בכלא הדרים ידעו "דברים כאלה", ושהיה זה הנאשם שהתעסק בעלויות וכספים (ע' 323-322). ראובן הופנה לחקירתו מיום 4.11.2018, שבה אמר שהנאשם לא רצה שראובן ינקוב במחיר משום שרצה להגדיל את מחיר הפרויקט. העד ציין כי הוא אינו בטוח שאמר את הדברים במשטרה, אך שסביר להניח שאכן אמר אותם (ע' 323). כשהגיע לכלא הדרים גילה ראובן שהרמפה נדרשת לשאת לא רק אנשים, אלא גם משאות כבדים. גודל הרמפה לא השתנה משמעותית אך הרמפה נדרשה לעמוד בעומס גדול פי עשרה. בהתאם לכך, השתנתה הצעת המחיר של ראובן. בעדותו ציין שאינו זוכר במדויק, אם השתנתה ההצעה ל-24,000 ₪ או 48,000 ₪ (ע' 324). לאחר ריענון זיכרונו באמצעות חקירתו מיום 27.11.2018 (ת/74), עלה כי נדרש שימוש בפלטות עבות של 5 מ"מ במקום בפלטות של 3 מ"מ, ובנוסף נדרש לסגור מדרגות קיימות ולבצע רצפה נשלפת בשני מקומות. בעקבות שינויים אלה עלה התמחור שלו ל-26,000 ₪ (30,000 כולל מע"מ) (ע' 325, 327). את השיק הוא אינו זוכר אם קיבל מהנאשם או מהקבלן (ע' 327). בהתאם למוצג ת/54, מייל מהנאשם לקצין ת"ל האני אבו ריש, האומדן הכספי לביצוע פרויקט הרמפה הוא כ-58,000 ₪. האומדן עצמו (ת/55 מיום 31.1.2018), עבור 18 מ"ר, הוא 49,562.56 ₪ (57,988.20 ₪ כולל מע"מ). ראובן הוציא חשבונית עבור העבודה בסך 49,300 ₪ כולל מע"מ (ת/52). לשאלה בדבר הפער בין התמחור שלו (30,000 ₪ כולל מע"מ) לחשבונית שיצאה (49,300 ₪ כולל מע"מ) השיב ראובן שלעיתים היה משמש "כצינור למה הוא היה צריך לעשות עוד דברים". כך הסביר לו הנאשם, שביקש ממנו לרשום חשבונית על סכום גבוה יותר ממה שביצע בפועל (ע' 329-328). אחרי שקיבל את הכסף (השיק היה דחוי בחודשיים), העביר לנאשם חלק מהכסף, לאחר שניכה מע"מ וביטוח לאומי. הוא העביר לנאשם כ-15,000 ₪, מעט פחות (ע' 331-329). לעיתים פגש את הנאשם בחוץ ליד הנציבות ברמלה, ולעיתים באמצע הדרך באופן אקראי – הנאשם היה נוסע למקום כלשהו ומבקש מהעד לפגוש אותו בדרך (ע' 331-332). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 7.10.2021) ההתנהלות הכללית בין ראובן לנאשם הייתה שהנאשם נהג להעביר לראובן דרישה ראשונית, העד העביר לו בתגובה הצעת מחיר, ובהמשך עלו דרישות נוספות ושדרוגים שהביאו לשדרוג או התייקרות ההצעה שלו (ע' 379). ראובן אישר שהכין בעצמו אומדני עבודה שהועברו לנאשם ולשב"ס בשגרה (ע' 380). הצעתו הראשונה לפרויקט הרמפה בכלא הדרים הייתה 10-12 אלף ₪. בהמשך, בעקבות סיור בשטח, התייקרה ההצעה מבחינת חומרי הגלם, הגדלת שטח הרמפה, מדרגות ועוד. העד עבד על הפרויקט כשבוע, ביחד עם עובד נוסף (ע' 379, 382). לשאלה בכמה טון מגולוון השתמש לצורך הפרויקט, השיב שאינו זוכר ושבפרויקט האמור לא חישב לפי משקל (ע' 383). אולי 2-3 טון, כשעלות טון נכון לזמן העדות היא כ17 אלף ₪, אך נכון לזמן הביצוע מחירו היה כ-3,000-4,000 ₪ (ע' 384, 387-386). לשאלה מדוע הגיש חשבונית על כ-49,000 ₪, השיב שהוציא חשבונית גדולה יותר מהסכום שהיה אמור לקבל, ואת ההפרש העביר לנאשם (ע' 388). הוא נתן לנאשם מחיר כללי, ולא לפי סעיפים, משום שכך ביקש ממנו הנאשם (ע' 389). כשהתבקש להסביר מה הרווח שלו מתמחור של 26,000 ₪, השיב שבאותו זמן עלות טון הייתה כ-3,000 ₪ או 3,500 ₪, כך שעלות החומרים הייתה 7,000 ₪. לתמחור הסופי הוא מגיע על ידי חישוב עלות החומרים כשליש, ושני שלישים עלויות עבודה (ע' 390). באותו פרויקט עלות החומרים הייתה כ-7,000 ₪ ועלות מנוף כ-2,000 ₪, סה"כ כ-9,000 ₪. הכפלת סכום זה פי שלושה מסתכמת בכ-27,000 ₪ (ע' 390). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 24.11.2022) הנאשם הכחיש את המיוחס לו באישום הראשון. לבקשת מפקדו הישיר, קצין ת"ל מחוזי האני אבו ריש, הכין הנאשם אומדן לפי סעיפי המכרז, בגובה 71,230 ₪ כולל מע"מ. האומדן הוגש למפקד המחוז, שהבהיר כי יש להוזיל את ההצעה. הנאשם בירר מי יכול לבצע את העבודה, הפנו אליו את ראובן שאותו כבר הכיר, והנאשם אישר אותו. הנאשם שלח לראובן סקיצה בווסאטאפ, וראובן שלח לו הצעת מחיר שלא הייתה רחוקה מהמציאות. לאחר מכן נפגשו הנאשם, ראובן וקצין ת"ל בשטח, שינו את הסקיצה, ראובן נתן הצעת מחיר והנאשם שדרג אותה (ראובן כתב 15 מטר ושכח מעקות, הנאשם תיקן ל-18 מטר והוסיף מעקות) (ע' 530-529). בתום תהליך זה נתן ראובן הצעת מחיר של 44,250 ₪, והנאשם הבין שהצעה זו עדיפה על האומדן של 71,230 ש"ח, וזאת גם כשמוסיפים לקבלן הראשי 12% (ע' 530). לאחר תחילת העבודה הודיע ראובן כי הוא "לא עומד בזה", והנאשם הזכיר לו שהוא חתום על הסכם. היו ביניהם ויכוחים לא מעטים בעניין העבודה. ראובן ביצע את העבודה וקיבל מהקבלן את הכסף – 44,000 ₪. הקבלן הראשי הרוויח 12%. לפי החישוב של הנאשם, ראובן שילם עבור חומר הגלם בפרויקט כ-53,000 ₪, לפי מחיר של 17,000 ₪ לטון מגולוון, בנוסף לעלות מנוף ועבודה. הנאשם הביע תמיהתו, כיצד ייתכן לפי חישוב זה שראובן העביר לו 15,000 ₪ (ע' 530). הנאשם כפר בטענה שקיבל מראובן 15,000 ₪ במזומן, וטען כי ראובן אינו יכול להגיע אל משרדו ללא אישור, שכן יש שומר בכניסה. בעניין זה אזכיר כבר עתה כי בכתב האישום צוין שראובן הגיע למקום הסמוך למתקן שב"ס ולא למשרדו של הנאשם. בפרויקט נושא אישום זה הגורם המזמין הוא בית הסוהר, שכתב פרוגרמה והקפיד על ביצוע הפרויקט לפי דרישותיו באמצעות מנהל פרויקט מטעמו – קצין תמיכה לוגיסטית – שלא הגיע לעדות. הנאשם היה עמו בקשר צמוד וביקר פעמיים בשבוע בפרויקט (ע' 539-538). במסגרת ביצוע הפרויקט היו "בלת"מים". קציני בינוי אחרים נוהגים לקחת בפרויקטים מקדמי ביטחון, אך הנאשם לא עשה זאת: "נהוג לקחת מקדם ביטחון... אבל אצלי לא היה מצב כזה בגלל זה אני כל הזמן יוצא עם ויכוחים" (ע' 544). אשר לפרויקט חצר סביון (שאינו חלק מהאישום הראשון אך המאשימה התייחסה אליו כרקע לדיון באישומים 3-1), הנאשם הכין אומדן הכולל מערכות גילוי וכיבוי אש, שעמד על 230,000 ₪ (ע' 536). להפתעתו פנה שב"ס אל ראובן, שאינו קבלן ראשי או זכיין, וראובן נתן הצעה בגובה 129,000 ₪, שלא כללה דלתות וסורגים, מיזוג אוויר, הגדלת רמפה, דלת יציאת חירום ומערכת גילוי אש. הצעה זו אושרה (בתוספת 12% לקבלן אחר). הנאשם איבד שליטה וכעס על ראובן, ובשל העבודות הנדרשות שלא בוצעו שם, סירב לחתום על בדיקת הפרויקט (ע' 537). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 20.2.2023) התובע הפנה לשיחה מס' 557 בין הנאשם לראובן מיום 1.2.2018, שבה אמר הנאשם כי רשם 18 מטר אך בפועל מדובר ב-15 מטר בלבד. התובע הטיח בנאשם כי זו דוגמה נוספת לניפוח, אך הנאשם הכחיש זאת (ע' 559). לשאלה האם דברי הנאשם לראובן בהמשך השיחה – שייסע לבד ושלא ידבר "איתם" – מתייחסים ל"קומבינה" בין הנאשם לראובן להגדלת עלות הפרויקט מבלי שהדבר יתגלה, השיב הנאשם שראובן משקר (ע' 559). הנאשם הכחיש את כל דבריו של ראובן ביחס לאירוע של שוחד (ע' 560). אישום 1 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה בסיכומיה לראיות המרכזיות באישום וטענה כי כלל הראיות מבססות תשתית חד משמעית, מעבר לכל ספק סביר, שראובן פעל בהתאם להנחייתו של הנאשם, ניפח את עלות הפרויקט תוך שגנב את הקופה הציבורית מתוקף תפקידו כעובד ציבור, והפריש לנאשם את דמי השוחד בהתאם לדרישתו. אישום 1 – סיכומי ההגנה בסיכומי ההגנה צוין כי פרויקט הרמפה לא הופיע במכרז שב"ס ולכן הכין הנאשם הערכת מחיר לפרויקט זה, לפי כתבי כמויות. הסכום הסתכם ב-71,213 כולל מע"מ (צורפה טבלה המפרטת את הערכת המחיר, ולפיה חושבו 3.1 טון של קונטרוקציית פלדה, במחיר 17,200 ₪ לטון, ובסה"כ עלות לרכיב זה – 53,320 ₪ – יצוין כי הטבלה צורפה כסעיף בסיכומי ההגנה, ללא הפניה למוצג מתוך תיק המוצגים). ואולם, תקציב המחוז לצורך הפרויקט היה על סך 58,000 ₪ כולל מע"מ. הנאשם נפגש עם ראובן בבימ"ר הדרים, אז נתן ראובן הצעת מחיר גבוהה מתקציב המחוז, אך לאחר דין ודברים הגיש ראובן הצעת מחיר התואמת את תקציב המחוז, בסך 57,988.20 ₪. פירוט ההצעה (שגם בעניינה לא הפנתה ההגנה למוצג כלשהו) הוא כדלהלן: הצעת מחיר קבלן משנה 44,250 ₪ רווח קבלן ראשי 12% 49,562.40 ₪ סכום ההזמנה כולל מע"מ 57,988,20 ₪ ההגנה טענה כי לא ניתן לנפח הצעות מחיר (טענה כללית זו תידון מיד לאחר הדיון באישום 1). ביחס לשלושת האישומים הראשונים, טענה ההגנה כי אין כל ראיות כנגד הנאשם ושמדובר בפרשנות סובייקטיבית אשר אין בה די לשם הרשעה בפלילים. אין ראיה כלשהי, לא ישירה ולא עקיפה, למסירת המתת. כן נטען כי ראובן אינו עד ניטרלי, כי אם עד תחת איומים שנמצא בסכסוך ישיר עם הנאשם ובעל אינטרס לפגוע בו. העבירות: לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד הציבור עבירת לקיחת שוחד קבועה בסעיף 290 לחוק העונשין: "(א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס שהוא אחד מאלה, הגבוה מביניהם: (1) פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – פי עשרה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4); (2) פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהשיג או שהתכוון להשיג על ידי העבירה. (ב) בסעיף זה, "עובד הציבור" - לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור". בעניין עבירת השוחד ראו ע"פ 8618/19 מדינת ישראל נ' מילר (מיום 12.7.2022, פס' 12-10): "10. ... שלושה הם יסודותיה העובדתיים של העבירה: על נוטל השוחד להיות עובד ציבור; על עובד הציבור ליטול מתת שניתן להתייחס אליה כאל שוחד; ועל נטילת המתת להיות בעד פעולה שקשורה בתפקידו של עובד הציבור. היסוד השלישי, עניינו בדרישה לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין השוחד לבין פעולת עובד הציבור (ראו, למשל: ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל, פסקה 8 [פורסם בנבו] (29.10.2007) (להלן: עניין אטיאס); עניין אלגריסי, פסקה 7; ע"פ 5046/93 מדינת ישראל נ' הוכמן, פ"ד נ(1) 2, 9 (1996)). עבירת לקיחת שוחד אינה מותנית אפוא בתוצאה, ולעניין התגבשותה, אין זה מעלה או מוריד אם עובד הציבור ביצע בפועל פעולה כלשהי שקשורה בתפקידו (ע"פ 7621/14 גוטסדינר נ' מדינת ישראל, פסקה 63 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) נ' הנדל [פורסם בנבו] (1.3.2017); ע"פ 4506/15 בר נ' מדינת ישראל, פסקאות 55, 58 לפסק דיני באישום הראשון [פורסם בנבו] (11.12.2016) (להלן: עניין בר); עניין אטיאס, פסקה 8). אשר ליסוד הנפשי של העבירה, נדרשת מודעות מצד עובד הציבור לכל היסודות העובדתיים שבעבירה ובכלל זאת נדרשת מודעותו לכך שהמתת ניתנה בעד עשיית פעולה הקשורה בתפקידו. כלומר, על עובד הציבור להיות מודע לכך שהמתת ניתנה לו כעובד ציבור, ולא הייתה ניתנת לו כאדם פרטי, אלמלא נשא באותו תפקיד (עניין בן עטר, בעמ' 710). 11. חרף בהירותם של יסודות העבירה, לא אחת נוצר קושי בהוכחתם. עבירות השחיתות השלטונית – ובהן עבירת השוחד – לא נעשות בחוצות העיר, הן נעשות במחשכים ובחדרים סגורים, מעגל המעורבים בהן מצומצם ושומר על מידור רב, וזאת במטרה להקטין את הסיכוי לחשיפת התכנית העבריינית (עניין בר, פסקה 78 לפסק דינו של השופט נ' סולברג באישום השני; עניין קלנר, פסקה 4(ג) לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) נ' הנדל בחלק הכללי לפסק הדין; ע"פ 4115/08 גלעד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 לפסק דינו של השופט י' דנציגר [פורסם בנבו] (24.1.2011)). קושי זה בחשיפת העבירה ובהוכחתה – לצד הניסיון למגר את תופעת השחיתות השלטונית – הוביל את המחוקק לקבוע בין היתר כי במשפט בעבירות שוחד "רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה" (סעיף 296 לחוק העונשין; עניין קלנר, פסקה 4(ג) לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) נ' הנדל בחלק הכללי לפסק הדין; כן ראו אצל מאור אבן-חן עבירות השוחד 7-6 (2017) (להלן: אבן-חן)). הכרעה זו של המחוקק היא אחת מתוך מכלול היבטים חקיקתיים שמשקפים גישה מרחיבה לייחוס פליליות לגילויים של שחיתות שלטונית, ובפרט לעבירות השוחד (ראו, למשל, בעניין גפסו, פסקה 18; עניין אטיאס, פסקה 7). גם בתי המשפט נדרשו לקושי בהוכחת יסודות העבירה, קושי שנובע כאמור מביצועה בחדרי חדרים. הקושי מתעורר בעיקר בכל הנוגע ליסוד ה"בעד" ולמודעות לו. דהיינו, הקושי להראות כי טובת ההנאה ניתנה לעובד הציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו; וכי האחרון היה מודע לנסיבה זו. מטבע הדברים, הראיות הישירות בהקשר זה מצויות פעמים רבות בידיעתם הבלעדית של נותן טובת ההנאה ושל עובד הציבור – ומשכך, באין ראיה ישירה, נדרש בית המשפט להסיק מסקנות בהקשר זה ממכלול נסיבות העניין (ע"פ 6258/94 יעקובזון נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 845, 851 (1997)). בהתאם, נקבעה בפסיקה חזקה עובדתית כפולה להוכחת יסודות אלו, אשר נלמדת מניסיון החיים ושלפיה: "מתת לעובד הציבור מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו. מכאן נובעת גם חזקה שבעובדה (הניתנת, כמובן, לסתירה) כי עובד הציבור הלוקח מתת כזאת מודע לכך שהמתת ניתנת לו בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מודעות זאת יכולה להתבטא, לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין, גם בעצימת עיניים מצד עובד הציבור" (עניין בן עטר, בעמ' 711-710; יוער כי בתוצאת פסק הדין באותו העניין נותר השופט זמיר בדעת מיעוט, אך לדבריו שהובאו לעיל הצטרפו יתר שופטי ההרכב, ראו שם, בעמ' 713 ו-719). יסודותיה של חזקה כפולה זו נטועים בפסיקת בית משפט זה משנות השבעים, שבמסגרתה נקבע כי ככלל, יש להעמיד את עובד הציבור בחזקה שהוא יודע "שהנזקקים לשירותיו" לא מעניקים לו מתנות – אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו (ע"פ 763/77 בריגה נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 824, 826 (1978); ע"פ 621/78 יוסף אסא נ' מדינת ישראל, פ''ד לג(1) 75, 79 (1978); כן ראו דברי השופט א' גולדברג בע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פ"ד נ(5) 367, 377 (1996) (להלן: עניין גנות) שלפיהם "לגבי כל נתינה, שאינה קלת ערך [...] קמה הנחה כי יש בה ליצור מחויבות מצד המקבל כלפי הנותן"). בהתקיים חזקה זו – עובר הנטל אל הנאשם לעורר ספק סביר כדי "למוטט את ההנחה" שביסוד החזקה (עניין אלגריסי, פסקה 15). סתירת החזקה תלויה אפוא בקיומו של הסבר חלופי למתן טובת ההנאה (פסקה 79 לפסק דינו של השופט נ' סולברג באישום השני בעניין בר). זאת ועוד, על בית המשפט להימנע מלמתוח את תחולת החזקה עד אין קץ ולהיזהר שלא ללכוד ברשת הדין הפלילי את מי שמעשיו אינם שקולים לקלון שבלקיחת שוחד (עניין בר, פסקה 40 לפסק דינו של השופט נ' סולברג באישום הרביעי; עניין לופוליאנסקי, פסקה 99 לפסק דיני). אוסיף כי סעיף 293 לחוק העונשין, שכותרתו "דרכי שוחד", קובע בין היתר כי אין נפקא מינה אם היה השוחד בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל. עבירת גניבה בידי עובד הציבור קבועה בסעיף 390 לחוק העונשין וזו לשונה: "עובד הציבור הגונב דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו עולה על אלף שקלים חדשים, דינו – מאסר עשר שנים". עבירת הגניבה קבועה בסעיף 383 לחוק העונשין. החלופה הרלוונטית לעניינו היא זו הקבועה בסעיף 383(א)(1) לחוק: "אדם גונב דבר אם הוא – נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;". בהתאם לסעיף זה, היסוד העובדתי של עבירת הגניבה מורכב מאלה: נשיאה ונטילה; דבר הניתן להיגנב; בלי הסכמת הבעל; בלי תביעת זכות בתום לב. היסוד הנפשי של עבירת הגניבה הוא מחשבה פלילית, דהיינו מודעות לכל יסודותיה העובדתיים של העבירה, וכן כוונה מיוחדת של הנאשם "לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע". דיון – כללי ביחס לשלושת האישומים הראשונים ראובן העיד, ביחס לשלושת האישומים הראשונים, כי הנאשם דרש ממנו להוציא חשבוניות על סכומים גבוהים יותר מעלות הפרויקטים. עניין מהימנותו של ראובן ואמינות עדותו נוגע לשלושת האישומים כאמור, ולכן אציין כבר עתה מספר נקודות המלמדות כי מדובר בעד שיש לתת בו אמון. בראש ובראשונה, ראובן הפליל לא רק את הנאשם, אלא גם את עצמו. הוא הורשע ונגזר דינו בגין העבירות שביצע במסגרת אישומים 3-1. כמו כן, ראובן ראה את הנאשם כבעל השפעה בשאלה מי יבצע עבודות בשב"ס. זאת ניתן ללמוד מדבריו כי קיבל מהנאשם 15-10 עבודות בשב"ס, מעדותו בעניין פרויקט חצר סביון כי פחד שהנאשם לא ייתן לו עבודות נוספות בשב"ס ומעדויותיהם של יהודית וקנין ואלי יפרח על אודות החשש של ראובן על פרנסתו כשהבין שהנאשם עלול למנוע ממנו לקבל עבודות בשב"ס. העובדה שהנאשם היה בעיני ראובן מי שמשפיע על המשך עבודתו עבור שב"ס נותנת מענה לשאלה מדוע הסכים להעביר לנאשם סכומים במזומן כפי שביקש הנאשם. ישנם טעמים נוספים המבססים את מהימנותו של ראובן ואמינות עדותו, ואלה יפורטו בהמשך. בשלב זה אציין רק את דברי הנאשם בשיחה מס' 557 ביחס לצורך לשמור על סודיות בהקשר של קביעת המחיר המופקע של 15,000 ₪ (כשראובן העריך את עלות העבודה ב-12,000-10,000 ₪). הדברים מדברים בעד עצמם. אוסיף כי לא הוכח כל אינטרס מצד ראובן לטפול על הנאשם האשמות שווא. אזכיר פעם נוספת כי ראובן הפליל גם את עצמו במסגרת הפרשה. זאת ועוד, טענת הנאשם במהלך העימות במשטרה כי ראובן טפל נגדו האשמת שווא על רקע טענותיו בדבר עבודה רשלנית מצד ראובן, לא בוססה ואף לא נשמעה עוד במהלך עדותו של הנאשם בבית המשפט. הנאשם אמנם ציין בעדותו כי היו ויכוחים בין השניים במהלך העבודה, אך לא טען לרשלנות מצד ראובן. כנגד טענת הנאשם עומדים דבריו של ראובן במשטרה שלפיהם הנאשם שוחח עמו לגבי פרויקטים נוספים, ימים ספורים לפני מעצרו של ראובן. ברי כי דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם טענתו של הנאשם כי ראובן רשלן בעבודתו. איני מקבלת גם את טענת ההגנה שלפיה ראובן אינו עד ניטרלי אלא "עד תחת איומים אשר הינו אף בעל אינטרס לפגוע בנאשם" (ראו סעיף 25 לסיכומי ההגנה). לא הובאה כל ראיה לכך שראובן מאוים או שיש לו אינטרס לפגוע בנאשם. נהפוך הוא, במהלך עדותו של ראובן ניתן היה להתרשם כי ראובן אינו שש להעיד נגד הנאשם ועושה מאמץ להימנע מכך. בעוד שבמשטרה הסביר שלא רצה לשאול שאלות שיפגעו בהמשך עבודתו בפרויקטים של שב"ס, בעדותו טען שקיבל הסבר לצורך בכספים נוספים ושהוא אינו חייב לשאול שאלות בעניין. כשבמשטרה הדף את טענותיו של הנאשם כי הוא רשלן, בעדותו אמר שזכותו של הנאשם לחשוב כך. בעניין פרויקט חצר סביון טען שהוא עצמו חשש בשל "הפדיחה" שעשה שהנאשם לא ייתן לו עבודות, לא הזכיר את כעסו של הנאשם בעניין (זאת כשהנאשם עצמו העיד כי כעס ואיבד שליטה בעניין זה), ושלל באופן מפורש איומים מצד הנאשם. לא כך יעשה מי שמבקש לפגוע בנאשם. רתיעתו של ראובן להעיד נגד הנאשם מלמדת הן על היעדר רצון לפגוע בנאשם, הן על כך שבנקודות שבהן היו פערים משמעותיים בין עדותו לבין אמרותיו במשטרה (בראש ובראשונה בעניין הסכומים שהעביר לנאשם), יש להעדיף את אמרותיו של ראובן במשטרה. עניין זה יפורט בהמשך הדברים. אישום 1 – דיון מהשיחות בין הנאשם לראובן ניתן ללמוד כי הנאשם אכן קיים קשר ישיר עם קבלן המשנה ראובן, ואף ידע לומר לו מתי יקבל שיק מהקבלן הראשי. אשר לניפוח מחירים, ניתן לראות כי בשיחה מס' 557, ביקש הנאשם לסגור תשלום של 15,000 ₪ כשראובן העריך את העלות בין 12,000-10,000 ₪. דברים אלה, מפי הנאשם עצמו, בהחלט מלמדים על ניפוח מחירים. באותה שיחה אף ביקש הנאשם מראובן שלא ידבר עם איש בנושא זה, דבר המלמד על כך שהנאשם ראה צורך לנקוט אמצעי זהירות וסודיות ביחס לגובה התשלום. בנוסף העיד ראובן כי בהמשך, כשהשתנו צרכי הפרויקט, תמחר את הפרויקט בכ-30,000 ₪ כולל מע"מ. ואולם, החשבונית שהוציא לפרויקט הייתה על סך 49,300 ₪ כולל מע"מ, לאחר שהנאשם ביקש ממנו לרשום חשבונית על סכום גבוה יותר. ראובן ציין כי לבקשת הנאשם, הצעת המחיר לא הייתה מפורטת לפי סעיפים. להבנתי, בקשה מסוג זה בהחלט עשויה להקל על ניפוח המחירים. לאחר שקיבל את התשלום וניכה מע"מ וביטוח לאומי, העביר לנאשם כ-15,000 ₪. ראובן עמד בחקירה נגדית שבה הסביר את הרווח שלו בתמחור של 30,000 ₪ כולל מע"מ. ראובן הסביר בעדותו כי עלותו של טון ברזל, שבזמן עדותו עמדה על כ-17,000 ₪, הייתה מספר שנים לפני כן זולה משמעותית ועמדה על 4,000-3,000 ₪. לעומתו, הנאשם נקב בעדותו ובסיכומיו בעלות של 17,000 ₪ וכלל לא התייחס לטענה כי מחיר הברזל היה זול יותר שנים מספר קודם לכן. אציין כי במסגרת האישום הראשון לא מצאתי הבדלים משמעותיים בין דבריו של ראובן במשטרה לבין דבריו בעדותו בכל הנוגע לעובדות המצוינות בכתב האישום (ובראשן גובה הסכום שהעביר לנאשם). יחד עם זאת אציין כי גם במסגרת עדותו של ראובן ביחס לאישום הראשון ניכרת רתיעתו ממתן עדות לחובת הנאשם. מנגד, גרסתו של הנאשם בעדותו, שלפיה הוא עצמו הכין הצעת מחיר בגובה כ-71,000 ₪ ולאחר מכן הציע ראובן הצעת מחיר בגובה 44,250 ₪, סותרת את המענה לכתב האישום שלפיו ראובן הוא מי שתמחר תחילה את ביצוע הפרויקט בעלות של 71,000 ₪ והנאשם הוא זה שהצליח להקטין את התמחור ל-44,250 ש"ח. לא ניתן הסבר לסתירה זו, ולמעשה גרסתו של הנאשם בעדותו היא גרסה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה, ולפיכך משקלה נמוך. כמו כן, לא מצאתי כל אסמכתה לכך שראובן תמחר את הפרויקט ב-44,250 ₪. ההגנה טענה, בהתבסס על עלות של 17,000 ₪ לטון ברזל, כי ראובן שילם על חומר הגלם לפרויקט כ-53,000 ₪ ושהרווח של ראובן מהפרויקט היה כ-7,500 ₪, כך שלא ייתכן שהעביר לנאשם 15,000 ₪. ואולם, הסכום של 53,000 ₪ לבדו גבוה ממה ששולם לראובן בפועל. הדברים אינם הגיוניים. לעומת זאת, ראובן העיד כי מחיר טון ברזל בזמן הרלוונטי היה נמוך משמעותית, דבר שהביא להצעת מחיר שהסתכמה בכ-30,000 ₪ כולל רווח. הנאשם לא התייחס לדברים אלה במפורש ולא הביא ראיה לסתור את דבריו של ראובן. לנוכח האמור עד כה, הצליחה המאשימה להוכיח כי בשלב ראשון, כשתמחר ראובן את עלות ביצוע העבודות בפרויקט בסך של 12,000-10,000 ₪, הורה לו הנאשם "לנפח" את הצעת המחיר לסך של 15,000 ₪, ובהמשך, משהתברר כי היקף העבודות גדול מהתמחור, הורה הנאשם לראובן "לנפח" את תמחור העבודה מסכום של 30,420 ₪ כולל מע"מ, לסכום של 49,300 ₪ כולל מע"מ. הכול מתוך כוונה שראובן יעביר לנאשם טובות הנאה כספיות בעקבות ניפוח המחירים. אחרי שקיבל תשלום עבור הפרויקט, העביר ראובן סכום של כ-15,000 ₪ במזומן לנאשם. בהתאם לעדותו של ראובן, דובר בפעולה שבוצעה במסגרת כל אחד משלושת האישומים הרלוונטיים (וכן במקרים נוספים), לעיתים מחוץ לנציבות שב"ס ברמלה ולעיתים במקום אקראי באמצע הדרך. איני רואה חשיבות לשאלה באיזה מקום מן השניים בוצעה ההעברה בכל אישום ואישום. עוד הצליחה המאשימה להוכיח שראובן פעל כמתואר לעיל בשל יחסי התלות והשליטה בינו לבין הנאשם, ומתוך רצון שבתמורה לכספים יאפשר הנאשם את המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס. התקיימות יסודות עבירת השוחד: באישום הראשון, כמו גם באישומים 2 ו-3 להלן, טענת הנאשם היא כי ראובן כלל לא העביר לו כסף ולפיכך אין מתקיים בענייננו היסוד העובדתי של עבירת השוחד (ושל עבירת גניבה בידי עובד הציבור). ואולם, כפי שציינתי, מסקנתי היא כי ראובן העביר לנאשם את הכסף, על פי דרישת הנאשם וכדי להבטיח את המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס. הנאשם, עובד הציבור, קיבל מראובן סכום של כ-15,000 ₪, על פי דרישתו של הנאשם וכדי להבטיח את המשך העסקתו בעתיד כקבלן משנה של שב"ס. בכך מתקיימים שלושת רכיביו של היסוד העובדתי של עבירת לקיחת השוחד. גם היסוד הנפשי של העבירה (מודעות לכל רכיביו של היסוד העובדתי של העבירה) מתקיים, כעולה ממכלול נסיבות העניין. כפי שנקבע בפסיקה בעניין הקושי להוכיח את יסוד ה"בעד" (מתן המתת בעד עשיית פעולה הקשורה בתפקידו) ואת המודעות לו, יש להעמיד את הנאשם בחזקה שהוא ידע שראובן לא מעניק לו מתנות אלא כדי שיטה לו חסד במילוי תפקידו. הנאשם כלל לא ניסה לספק הסבר חלופי למתן טובות ההנאה, שכן גרסתו היא הכחשה מוחלטת של קבלת טובת הנאה מראובן ומאחרים נוספים הנזכרים במסגרת כתב האישום. בהעדר הסבר חלופי למתן טובת ההנאה, הרי שלא נסתרה החזקה העומדת נגד הנאשם, והיסוד הנפשי מתקיים. הואיל והנאשם הכחיש קבלת כל טובת הנאה גם ביחס לאישומים נוספים, הרי שהדברים נכונים גם ביחס לאותם אישומים. ההגנה סקרה בסיכומיה את סעיפי החוק הנוגעים לעבירת השוחד וכן הלכות שונות הנוגעות לעבירה זו, ובסיום סקירתה טענה כי בעניינו של הנאשם "לא התקיימו יסודות השוחד ובכלל יסודות יתר העבירות המיוחסות לנאשמים יחד ו/או לחוד". זאת ביחס לכלל האישומים, ללא כל נימוקים פרטניים, ואף ניתן לראות שהטענה מתייחסת לא רק לעבירת השוחד, כי אם גם לכלל העבירות נושא כתב האישום. עוד טענה ההגנה כי אין בהרשעת נותן השוחד בכדי לחייב את הרשעת הנאשם כמקבל השוחד, ברם הרשעתו של הנאשם כמקבל שוחד מושתתת על בסיס ראייתי מוצק, אשר אינו כולל רק את עדותו של ראובן שותפו, אלא גם ראיות נוספות כמתואר לעיל (ראו לעניין זה שיחות הטלפון בין הנאשם לראובן). התקיימות יסודות עבירת גניבה בידי עובד הציבור: בהמשך למסקנותיי לעיל, הרי שהמאשימה הוכיחה שהנאשם נטל ונשא מן המדינה, ללא הסכמתה, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, תוך כוונה לשלול שלילת קבע, סכום של 15,000 ₪. כן יש לקבוע כי מתקיים יסוד נפשי של מחשבה פלילית – מודעות לכל יסודותיה העובדתיים של העבירה, וכן כוונה מיוחדת של הנאשם "לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע". אני מרשיעה אפוא את הנאשם במיוחס לו באישום 1. בטרם אפנה לדון באישום השני, רואה אני מקום לדון כבר עתה בחלק מטענותיו הכלליות של הנאשם – הטענה כי הנטען בעניין "מנגנון הניפוח" אינו אפשרי וכן הטענות כי לא הייתה לו כל השפעה על הרווח של הקבלנים הראשיים ועל בחירת קבלני המשנה. להלן יובאו הראיות הרלוונטיות לטענות אלה. "אתנחתא" בין האישומים: טענותיו הכלליות העיקריות של הנאשם עדויות תביעה עדותו של רן אופנהיים (פרוטוקול מיום 9.3.2022) חקירה ראשית סג"ד רן אופנהיים משרת בשב"ס 19 שנים, במחלקת בינוי בתפקידים שונים, ומשנת 2016 ראש ענף בינוי בשב"ס. ראש ענף בינוי מנחה מקצועית את קצין בינוי מחוזי, אך קצין בינוי מחוזי אינו כפוף לו פיקודית (ע' 653). העד תיאר את האופן בו פרויקט יוצא לפועל במחוזות: יוצאת דרישה מבצעית, וזו מתורגמת לשפה מקצועית של בינוי. מוציאים לדרישה אומדנים ותכניות, ומגישים במערכת לאישור. בדרך כלל בשלב האומדן בונים כתב כמויות, ולאחר מכן מאשרים או מצמצמים את האומדן. ברגע שההזמנה מאושרת, קצין הבינוי מוציא צו תחילת עבודה לקבלן, נותן לו זמן התארגנות ומבצע עמו סיורים בשטח. דורשים בדרך כלל גם מהקבלן לערוך אומדן משלו. לאחר מתן הנחיות בשטח לקבלן, יש גם סיכומים, יומני עבודה ותכתובת (ע' 656-655). לאחר אישורו של קצין בינוי על ביצוע עבודה של קבלן, קיים גורם נוסף שחותם, ולאחר מכן עובר הנושא לחשבות, שפעמים רבות בודקים בה את הסעיפים השונים. ואולם, גורמים אלה אינם יכולים לדעת, לדוגמה, אם עובי הקיר בפועל 10 ס"מ או 20 ס"מ. אין במחוז גורם מעל קצין הבינוי שיבדוק בשטח כי כל מה שכתוב בכתב הכמויות בוצע בשטח (ע' 657). העד הופנה לחקירתו במשטרה ביום 19.12.2017, לגבי האפשרות התאורטית לניפוח של עלות פרויקט. העד הסביר שבשלב האומדן, ניתן לנפח לצורך בלת"מים. כן הסביר שלאחר ביצוע, ניתן להחליף בין מספרי סעיף של סוגי דלתות, סוגי עוביי קיר, ואיש לא יידע (ע' 660). לדבריו, גם לגבי כמויות ניתן לנפח (ע' 661). במסגרת אישום מס' 4 (להלן), העיד סג"ד אופנהיים בנוגע לפרויקט איטום הגג בבית המעצר בתל אביב. כפי שיתואר להלן במסגרת אישום מס' 4, הלה ביצע מדידה המאשרת קיומו של ניפוח בפועל, כשטענת הנאשם בדבר מדידה שגויה של אופנהיים והיותו נעדר הכשרה מקצועית מתאימה, לא נתמכה על ידי מדידה או ראיה אחרת מטעמו. לפי החוזה במכרז, קבלן ראשי צריך להציג בטווח שבועיים מקבלת ההזמנה את קבלני המשנה, וקצין הבינוי צריך לאשר אותם. אם קצין בינוי אינו מרוצה מקבלן משנה מסוים, הוא יכול "לזרוק אותו" (ע' 654). העד הופנה למוצג ת/113 – עמוד מתוך מכרז הבינוי של שב"ס, ובו סעיף 2.ג. הקובע לעניין קבלני משנה: "המזמין רשאי לפסול קבלן משנה וזאת ללא צורך במתן הסברים לקבלן". העד אישר ששב"ס, המזמין, אכן רשאי לפסול קבלן משנה ללא מתן הסבר לקבלן הראשי (ע' 655). ת/114 – עמוד נוסף מתוך מכרז הבינוי של שב"ס, שבו התייחסות לרווח קבלני: "רווח קבלני (במקרה של עבודת קבלן משנה) יהיה 12% ויכלול את כל הוצאת הקבלן לרבות מימון ותקורה ולרבות הוצאות קבלן המשנה..." העד נתן הסבר על אודות הסעיף. לשאלה איזו מידת התערבות אמורה להיות לקצין בינוי בנוגע לאחוז הרווח הקבלני שמקבל הקבלן הראשי, השיב שאסור לקצין הבינוי להתערב בעניין זה (ע' 658). העד אינו מכיר מקרים שבהם קבלן ראשי מעביר לקצין הבינוי של שב"ס שיק תשלום עבור קבלן המשנה (ע' 659). כמו כן, אינו מכיר הצדקה מקצועית לכך שקבלן משנה יעביר לקצין בינוי תשלום במזומן (ע' 660). חקירה נגדית העד אישר שהנאשם בתפקידו כקצין בינוי לא חתם לבדו על עבודה כלשהי ושלח את השיק (ע' 672). יחד עם זאת, למחוז יש יכולת מקצועית פחותה לבדוק את הדברים (ע' 672). העד מעולם לא ערך ביקורת על פרויקטים של מחוז (ע' 673). קציני ת"ל מחוזיים מתייעצים איתו, אך הוא עצמו לא בדק חשבונות (ע' 673). קשה לעלות על שקר של קבלן בדיעבד, למשל לגבי עומק תעלה שמילא בבטון, אך קיימים אמצעים טכנולוגיים המאפשרים למהנדס מתאים לבדוק אם היה ניפוח של הפרויקט (ע' 674). לגבי אישור של חשבונות כנראה שאיש אינו יכול לבדוק את הנאשם במחוז, אם חישב למשל מכפלות לא נכונות או סעיפים לא נכונים (ע' 680). העד אישר שישנן שתי שרשרות אישורים, בכניסה לתהליך וביציאה ממנו לאחר הביצוע. לדבריו, הסמכות המקצועית, גם אם היא בודקת את דבריו של הנאשם, אינה יכולה להפעיל חוקרים (ע' 681). עדותו של מרק אלפסי (פרוטוקול מיום 27.10.2022) חקירה ראשית בין השנים 2015 עד אוקטובר 2017 שירת כקצין ת"ל (תמיכה לוגיסטית) במחוז מרכז. עסק בניהול תקציבים של המחוז בנושא לוגיסטיקה. הכיר את הנאשם עוד כשהשניים היו סוהרים. בתפקידו כקצין בינוי היה הנאשם כפוף לעד פיקודית. בפן המקצועי הנאשם היה כפוף למחלקת בינוי, הואיל והעד אינו מהנדס במקצועו (ע' 466). הנאשם הכין עבור העד את כתבי הכמויות והגיע לשטח לבצע מדידות. עשה זאת בזריזות. הנאשם הביא את הצעת המחיר, בעיקר בפרויקטים קטנים, העד העלה את ההצעות למפקד, וכשניתן אישור התקדמו עם זה הלאה (ע' 467). לנאשם הייתה עצמאות בפרויקטים מבחינת בינוי מרגע שהתקבל האישור, משום שהוא היה אוטוריטה מקצועית בתחום, הוא היה בקשר עם הקבלנים, הכיר אותם, והיו לו ותק וניסיון. באותה תקופה היה הנאשם כ-13-12 שנים בתחום, זאת כשקצינים נשארו באותו תפקיד בתקופה זו כ-5-4 שנים (ע' 468-467). לשאלה איך הייתה לנאשם אפשרות "לשחק" בתקציב, השיב שהאפשרות היחידה הייתה בהצעות המחיר. הסביר שאפשר למשל לקבל הצעת מחיר של 30,000 ₪ ולהעריך אותה כ-40,000 ₪. אין לעד אמצעי בקרה על כך משום שהוא אינו מכיר את התחום (ע' 468). כשנכנס לתפקיד לימד אותו הנאשם כיצד בודקים כתבי כמויות, לפי אילו ספרים וכו', אך אין מדובר בידע מעמיק (ע' 468). העד הסביר שהייתה לו אפשרות לגלות שמדובר הערכה מוגזמת רק אם קיבל הצעת מחיר אחרת שתגרום לו לראות את הפער (ע' 468). לשאלה איזו שליטה הייתה לו על הנעשה על ידי הנאשם, השיב שבנושא התנהלות מול קבלנים או עבודות כאלה או אחרות, לא היה לו ידע מקצועי כדי להבין ולעצור דברים (ע' 473). קבלני המשנה נזקקו "למילה הטובה" של הנאשם. הקבלן הראשי לא תמיד הכיר את קבלני המשנה ולכן חשובה לקבלן המשנה חוות הדעת של הנאשם (ע' 467). לשאלה כיצד העובדה שקבלן משנה אינו מוצא חן בעיני הנאשם תשפיע על עבודתו של אותו קבלן משנה במחוז, השיב שהנאשם יכול להערים עליו קשיים ולהבהיר שהוא אינו מעוניין בו (ע' 469). חקירה נגדית מי שאמור להביא את קבלני המשנה הוא הקבלן הראשי, אך לנוכח קשרי עבודה וכדי לא לסרבל, לא אחת פנו לנאשם וביקשו ממנו להביא קבלן משנה שהוא מכיר (ע' 488). תחילה שאל שאלות אך נאמר לו שהנאשם מעדיף שקבלן ספציפי יעשה את העבודה משום שהוא מכיר אותו כרציני ומקצועי ומעדיף לא להביא אדם אחר "חאפר" שצריך לבדוק אותו מחדש (ע' 488). שיחה מס' 5030 שיחה מס' 5030 מיום 17.9.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה הנאשם אומר כי הוא "רוצה לדפוק מחלה חודש", והנאשמת עונה לו "אבל איך... אתה צריך להרוויח כסף, הרי נפתח לך פרויקטים גדולים", והנאשם גוער בה: "... למה את מדברת בטלפון על כל מיני שטויות?". הנאשם דחה בעדותו את הטענה כי מדובר בשיחה בניפוח פרויקטים, אך אישר שהנאשמת ידעה שהוא מועסק כעובד מדינה עם משכורת חודשית (פרוטוקול מיום 20.2.2023, ע' 518-516). עדויות הגנה עדות הנאשם בחקירה ראשית (24.11.2022, 23.1.2023) טענתו הבסיסית של הנאשם הייתה כי הוא לא ניהל פרויקטים לבדו, והיו מעליו תמיד מספר גורמים שיכולים לבדוק ולפקח עליו בקלות (ע' 553). הנאשם, שהעיד כי היה אחראי כקצין בינוי מחוזי על הבינוי והתחזוקה של 12 היחידות (בתי הסוהר) במחוז המרכז, תיאר בעדותו כיצד מתנהל פרויקט בשב"ס: יחידה המחליטה לבצע פרויקט פונה למפקד המחוז, אשר נותן הנחיה למפקדו הישיר של הנאשם – קצין תמיכה לוגיסטית (ת"ל) (ע' 518). קצין ת"ל מקבל מהיחידה פרוגרמה המפרטת את צרכיה, ומעביר את הפרוגרמה אל הנאשם. הנאשם מגיע ליחידה, נפגש עם כותב הפרוגרמה, מתבצע ביחד סיור בשטח ונבדקת התאמה לכללים. הנאשם מגדיר אם הפרויקט יתבצע כפרויקט לוקאלי באמצעות צוות התחזוקה של היחידה או האסירים (פרויקט שעלותו עד 50,000 ₪), או באמצעות קבלן (ייתכנו גם פרויקטים לוקאליים בביצוע קבלן במקרים מסוימים). לאחר מכן מכין הנאשם אומדן על בסיס כתבי הכמויות של ספר המכרזים (ע' 521-518). הנאשם מעביר את האומדן למפקדו, קצין ת"ל, שמעבירו הלאה למפקד המחוז (ע' 523). הנאשם תיאר גם תרחיש שבו מדובר בפרויקט בעלות גבוהה ומפקד המחוז מעונין בפרויקט ומחליט לקדמו באמצעות נציבות שב"ס (ע' 524-523). לאחר אישורו של פרויקט, מגיע הקבלן לסיור שבו משתתפים גם קצין הבינוי ומנהל היחידה או סגנו (ע' 524-523). אם הקבלן אינו מבצע את הפרויקט באופן עצמאי, הוא מעביר לנאשם את פרטיו של קבלן המשנה. הנאשם העיד כי הוא עצמו בקשר יותר מול הקבלן הראשי (ע' 524). קצין ת"ל מנהל יומן ניהול פרויקט, ועם סיום העבודה הוא שולח את היומן יחד עם אישור ביצוע העבודה. הנאשם וקצין ת"ל בודקים מקצועית אם העבודה בוצעה בהתאם לדרישות, על בסיס של חשבון וחשבונית שמתקבלים מקבלן הביצוע (ע' 525). במקביל לניהול יומן פרויקט, מחלקת בינוי מבצעת פעמיים או שלוש בשנה ביקורת לפי נוהל ביקורת על פרויקטים (ע' 526). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 23.1.2023, 20.2.2023) הנאשם הכחיש שהיו מקרים שבהם הביא לקבלן הראשי את קבלן המשנה לביצוע העבודה. לאחר שהוזכר לו שהעיד שהיו מקרים מסוג זה, השיב שהיה מקרה אחד בעניינו של ראובן גונן, בבית המעצר בפתח תקווה (פרוטוקול מיום 23.1.2023, ע' 541). הנאשם הכחיש שקבע לקבלנים את מחיר העבודה בחלק מהפרויקטים (ע' 542). אהרון גולדבלט (פרוטוקול מיום 4.11.2024) חקירה ראשית מר גולדבלט, גונדר משנה (בדימוס) בשב"ס, פרש משב"ס כעשר שנים עובר לעדותו. בתפקידו האחרון שימש כראש מחלקת הבינוי (העד לא כיהן בתפקיד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום). הנאשם היה כפוף למחלקת הבינוי בראשותו מבחינה מקצועית (ע' 662). העד הסביר באופן כללי כי ספר המכרזים של שב"ס כולל מחירים קבועים של אלפי פריטים המחולקים למקצועות שונים כגון חשמל, מיזוג אוויר, אינסטלציה ועוד. מתוך זה בונים לפרויקט כתב כמויות הכולל גם את הכמות של כל פריט בפרויקט. כשנדרש פריט שאינו מופיע בספר המכרזים, נדרשת הצעת מחיר עבורו. במקרה כזה קבלן נותן הצעת מחיר, בתוספת רווח של 12 אחוזים (ע' 665-664). כדבריו של העד: "[ה]גוף המזמין זה היחידות נקרא לה[ן] ארכדי הוא המפקח הוא האחראי כמובן שהיה מתייעץ איתנו אם צריך" (ע' 666). העד לא היה מעורב באישור פרויקטים של הנאשם (ע' 666). חקירה נגדית העד אישר כי תפקידו כגונדר משנה היה בכיר ועמוס מאוד. הוא סמך על אנשיו בשטח, אך תמיד גם היה בעצמו בשטח, במיוחד בפרויקטים גדולים (micro management) (ע' 667). יחד עם זאת, העד לא בדק כל כתב כמויות, ולכן לא ידע האם היו אי-התאמות בין הכמויות הרשומות לבין הביצוע בפועל. כשנשאל האם ייתכן מצב שבכתב כמויות כתוב 40 מטרים ובפועל היו 35 מטרים, השיב: "חד משמעית" (ע' 667). יורי רבינוביץ' החליף אותו בתפקידו וכיהן כראש מחלקת בינוי בתפקיד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. העד אינו יודע מה הייתה רמת מעורבותו של רבינוביץ' בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, אם יותרmicro management או macro management (ע' 667). ירון איזק (פרוטוקול מיום 4.11.2024) חקירה ראשית בתפקידו האחרון בשב"ס שימש העד כראש ענף גזברות. הממשק העיקרי שלו עם הנאשם היה בשנים 2016-2014, כששימש כשנתיים וחצי כקצין מטה ומנהל במחוז מרכז. בתפקידו זה היה אחראי בין היתר על הבינוי והלוגיסטיקה (ע' 678-677). במקביל שימש כראש מחלקת רכישות בנציבות בין השנים 2017-2007 (ע' 678). העד תיאר את תהליכי הפרויקטים של הבינוי במחוז. צרכים עולים מהיחידות (בתי הסוהר), נעשים אומדנים כספיים, מפקד המחוז מאשר ומקצה תקציב. רשימת הפרויקטים מועברת לראש מחלקת הבינוי בנציבות לאישור מקצועי (ע' 679). במקביל ישנם פרויקטים נציבותיים גדולים יותר, המנוהלים על ידי מחלקת הבינוי בנציבות (ע' 679). לגבי הפיקוח על הפרויקטים, בכל פרויקט יש "ספר פרויקט" ביחידה, המתעד את כניסת הקבלנים והחומרים. הנהלת בית הסוהר מודעת לפרויקטים, אך לא לפרטים הטכניים ("...המנהל או הסגן יודע שיש איזה דברים והוא יודע מה תכולת הפרויקט, הוא לא יודע כמה בטון שמים ... אם החליפו ריצוף וכמה הריצוף הזה 60 על 60 או 90 על 90... הוא לא יורד לרזולוציות כאלה...") (ע' 680). שלושה גורמים מפקחים – היחידה, מפקדת המחוז ומחלקת הבינוי, כשלדבריו: "... לא כל שיפוץ ב-20 אלף שקל הולך מישהו מהבינוי ובודק את זה... הוא הולך באיזה שהוא שלב ומסתכל שהפרויקט נעשה בגדול, לא בודק ברזולוציה של יומן..." (ע' 680). בתפקידו בחשבות הוא אינו יכול לדעת מה בוצע בשטח ("... אני לא הולך לכלא מעשיהו לראות אם בוצע או לא בוצע והאם יצקו שני טון בטון או טון וחצי בטון...") (ע' 682). הוא הסתמך על חתימות אישור. בפרויקטים גדולים חתמו הנאשם ומנהל פרויקט, אך בפרויקט של 20 אלף ₪ אין מנהל חיצוני, ולנאשם היה תמיד גיבוי מהיחידה. היחידה ידעה מה הפרויקט, ואולם "... מנהל הכלא לא יודע לבדוק אם עשו 20 מטר קרמיקה או 17 מטר קרמיקה... הוא יודע ששיפצו את החדר אוכל..." (ע' 683). הנאשם היה מעורב בפרויקטים לוקליים, שבהם מעורבים גם היחידה המזמינה ומפקד המחוז, והאישור הסופי ניתן על ידי ראש מחלקת בינוי (ע' 685). חקירה נגדית העד אישר שאין לו מומחיות בפיקוח הנדסי, הוא אינו מהנדס בניין, אך הוא יכול לבצע פיקוח ויזואלי על ביצוע פרויקט (ע' 688-687). העד סיים את תפקידו במחוז בשנת 2016, ואין לו קשר למה שאירע במחוז לאחר מכן (ע' 688). סיכומי המאשימה המאשימה טענה כי מכל העדויות והראיות מצטיירת תמונה ברורה של היתכנות פשוטה מאוד לשימוש במנגנון ה"ניפוח" (יצירת הצעות מחיר "מנופחות" או הכתבתן לקבלנים), בעקבות המקצועיות של הנאשם והאמון שנתנו בו מפקדיו לאורך השנים. עוד נטען כי שיחת הטלפון מס' 5030 מדברת בעד עצמה. הנאשם הועסק כעובד מדינה עם שכר קבוע ובלתי משתנה, לקיחת חופשת מחלה אינה משנה את המשכורת, ופתיחתם של פרויקטים גדולים אף היא אינה אמורה להיות רלוונטית למשכורת החודשית של הנאשם. תומכים במסקנה זו הנזיפה בדבר הדיבור בטלפון בנושא זה והעובדה שהנאשמים לא נתנו הסבר מניח את הדעת לתוכן השיחה. סיכומי ההגנה הנאשם הוא קצין הבינוי של מחוז מרכז אך הוא רק חלק קטן משרשרת האחראים על נושא הבינוי במחוז וחלק קטן עוד יותר במערך הגדול של שב"ס בנושא הבינוי. בסיכומיה תיארה ההגנה בפירוט רב את תהליכי העבודה בשב"ס בתחום הבינוי, כשלטענתה התיאור שולל הן את היותו של הנאשם אחראי לבינוי במחוז, הן את האפשרות שהנאשם קיבל שוחד (ולכל הפחות מעורר ספק סביר בעניינים אלה). אעיר שההגנה ציינה כי כל האמור הוא "בהתאם לנוהלי שב"ס, פקודות הנציבות ולחקיקה הרלוונטית בתחום", אך לא פירטה מקורות אלה, ולא הפנתה לעדויות או ראיות אחרות שהוגשו בתיק. עוד טענה ההגנה כי רן אופנהיים נעדר רקע מקצועי רלוונטי בתחום הבינוי ומשכך עדותו בעניין אינה רלוונטית. דיון בטענותיו הכלליות של הנאשם העדויות השונות, הן עדויות התביעה הן עדויות ההגנה, מלמדות על מנגנוני פיקוח ואישור בשב"ס לפרויקטים של בינוי, כך שאין חולק בדבר קיומם של מנגנונים אלה. ברם, הן עדויות התביעה הן עדויות ההגנה מלמדות על היתכנות לשימוש ב"מנגנון הניפוח", כפי שטענה המאשימה. לפי עדותו של עד התביעה, ראש ענף בינוי רן אופנהיים, שכיהן בתפקיד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ניתן לנפח כמויות, ואין במחוז גורם מעל קצין הבינוי שיבדוק בשטח את ההתאמה בין כתב הכמויות לבין הביצוע. לגורמי המחוז יכולת מקצועית פחותה מבחינת ביצוע בדיקות, וקשה לעלות על שקר של קבלן בדיעבד. עד התביעה קצין ת"ל מרק אלפסי, ששימש בתפקידו בחלק מהתקופה הרלוונטית, העיד שהנאשם היה אוטוריטה מקצועית בתחומו, ושקיימת אפשרות "לשחק" בתקציב במסגרת הצעות המחיר. העד העיד על עצמו כמי שנעדר ידע מקצועי כדי לבדוק פעולותיו של הנאשם באופן רציני. ההגנה לא העלתה טענות ספציפיות נגד מהימנותם של השניים. בחלקה האחרון של הכרעת הדין תידון טענתו של הנאשם בדבר "תפירת תיקים". אקדים ואומר שגם טענה זו דינה להידחות, והיא לא הועלתה במסגרתה טענה ספציפית נגד שני עדים אלה. כפי שכבר ציינתי, עדי ההגנה סיפקו תמיכה לטענת המאשימה. גונדר משנה גולדבלט, ראש מחלקת בינוי בשב"ס, אמנם פרש מתפקידו לפני התקופה הרלוונטית לכתב האישום, אך לפי עדותו, גם בהיותו מעורב מאוד בשטח, הוא לא בדק כל כתב כמויות ולא ידע אם קיימות אי התאמות בין הכמויות הרשומות לבין הביצוע בפועל, וייתכן בהחלט שהיו אי התאמות. ירון איזק, בעברו בין היתר קצין מטה ומנהל במחוז מרכז שהיה אחראי על הבינוי בשנים 2016-2014, העיד כי הנהלת בית הסוהר אינה מודעת לפרטים הטכניים של פרויקטים, מחלקת הבינוי אינה בודקת ברזולוציה גבוהה את הפרויקטים הקטנים יותר וגם החשבות אינה יודעת מה בדיוק בוצע בשטח. המסקנה העולה מן העדויות היא שהפיקוח על הפרויקטים לא היה ברמת רזולוציה גבוהה אשר יכולה לגלות חריגות קטנות יחסית ואי התאמות שאינן בולטות לעין, בין כתב הכמויות לבין המבוצע בשטח. בין אם הדבר נבע מהיעדר יכולת או הכשרה מתאימה, ובין אם כתוצאה מהאמון שניתן בנאשם עקב מקצועיותו וניסיונו הרב – וייתכן גם שילוב של השניים. שיחתם של הנאשמים, ממנה משתמע לכאורה שקיים קשר בין גובה הכנסתו של הנאשם לבין פתיחתם של פרויקטים חדשים בשב"ס, וזאת כשמשכורתו אמורה להיות משכורת קבועה של שכיר בשירות המדינה, כשבמהלך השיחה אף נרתע הנאשם מעצם הדיבור בטלפון בנושא זה, אינה ראיה מכרעת בפני עצמה, אך יש בה כדי לחזק את האמור בדבר קיומו של "מנגנון הניפוח". המסקנה היא כי טענת ההגנה, שלפיה אין כל היתכנות ל"מנגנון הניפוח" – דינה להידחות. אשר להשפעה על זהותם של קבלני המשנה, לפי עדותו של אופנהיים, גם אם הקבלן הראשי בוחר את קבלן משנה, הרי שבחירה זו נתונה לאישורו של קצין הבינוי, ואם קצין בינוי אינו מרוצה מקבלן משנה מסוים, הוא רשאי להחליט שקבלן המשנה לא יעבוד בפרויקט. לפי אלפסי, קבלנים ראשיים ייחסו חשיבות לעמדתו של הנאשם בעניין זהותו של קבלן המשנה, ואף פנו לא אחת אל הנאשם כדי שיבחר קבלן המוכר לו. היה בידיו של הנאשם הכוח להערים קשיים על קבלן משנה שביקש להיות מועסק בפרויקטים של שב"ס. ראו בעניין זה גם דבריו של אסף קלאוס (להלן באישום 9) כי קיבל עבודות בשב"ס מהקבלנים או מהנאשם, וכן דבריו של הנאשם, אשר לא שלל אפשרות לסייע לקלאוס בקבלת עבודות בשב"ס. כך גם עדויותיהם של בני ביטון ומוריס מיכאלי (להלן באישום 14), שלפיהן הנאשם בחר לפרויקט נושא האישום את קבלן המשנה ביטון (ומיכאלי העיד כי היו פרויקטים נוספים שבהם הנאשם בחר את קבלן המשנה). באותו עניין אף אמר הנאשם לביטון: "אם אני לא אסמוך עליך אתה לא תעבוד". המסקנה העולה מעדויות אלה היא כי לנאשם הייתה השפעה על העסקתם של קבלני משנה בפרויקטים של שב"ס. בעדויות שנסקרו לעיל בחלק זה לא מצאתי התייחסות להשפעה או היעדר השפעה של הנאשם בקביעת הרווח של קבלנים ראשיים של שב"ס. ברם, הנושא עלה במסגרת אישומים 4 ו-6, שבהם הוזכרה שיחה מס' 225 מיום 28.1.2018, בין הנאשם לטבורינסקי. בשיחה זו ציין הנאשם שדאג לטבורינסקי לרווח קבלני של 15% במקום 10%, ובהמשך השיחה מעיר טבורינסקי כי הוא מבקש רווח של 20% אחוז. דברים אלה מצביעים על השפעה של הנאשם בקביעת הרווח של קבלנים ראשיים. כמו כן במסגרת אישום 8 ציין טבורינסקי באופן ברור כי במקרים שבהם עבד מול הנאשם, הנאשם הוא זה שקבע את אחוז הרווח שלו. הדברים מלמדים על השפעתו של הנאשם בקביעת הרווח של קבלנים ראשיים של שב"ס. כעת אמשיך לדון באישומים לפי סדרם. אישום 2 כתב האישום בין החודשים יולי לאוקטובר 2018, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הכין קבלן המשנה ראובן תמחור עבור ביצוע עבודות בפרויקט "התקנת מסתירי חלונות בבית סוהר איילון" בעלות של 30,420 ₪ (כולל מע"מ). בסמוך למועד הנ"ל פנה הנאשם לראובן והורה לו "לנפח" את תמחור העבודה לסך של 56,000 ₪ (כולל מע"מ) מתוך כוונה שבתמורה לאישור הצעת המחיר המנופחת יעביר ראובן לנאשם סך של 20,000 ₪ במזומן. ראובן, בין השאר בשל יחסי התלות והשליטה של הנאשם בקבלני המשנה כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, ומתוך רצון ליתן מתת לנאשם כדי שהנאשם יאפשר המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס, העלה את שיעור הצעתו בהתאם. הנאשם בתפקידו כקצין הבינוי של מחוז מרכז בשב"ס דאג לאישור הצעת המחיר המנופחת וזאת בתמורה למתת מראובן. בהמשך, במהלך חודש אוקטובר 2018, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בחניית שב"ס ברמלה, בסמוך למתקן שב"ס שבו מועסק הנאשם, מסר ראובן לידי הנאשם 20,000 ₪ במזומן. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 20,000 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. כמו כן גנב הנאשם, כעובד הציבור, בצוותא חדא עם ראובן, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו 25,580 ₪. הוראות החיקוק שלפיהן מואשם הנאשם הן לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק), וגניבה בידי עובד הציבור (עבירה לפי סעיף 390 לחוק). המענה לאישום 2 הנאשם כפר באמור באישום זה שלפיו ביקש מראובן "לנפח" את הצעת התמחור לפרויקט, וכי נדרשו על ידו והועברו לו על ידי ראובן כספי שוחד. הנאשם טען כי לפי הנטען באישום, ובהתייחס "לעלות המנופחת" של הפרויקט ולתשומות שנדרשו להקמת הפרויקט, יוצא כי ראובן היה אמור להוציא מכיסו כספים לשם הקמת הפרויקט. עוד נטען כי במקרה דנן אושר הפרויקט על ידי מחלקת הבינוי ותוקצב על ידי הפורום התקציבי בשב"ס. אישום 2 - ראיות פרשת התביעה עדותו של ראובן חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 19.7.2021) בפרויקט זה ייצר ראובן מסתורים לחלונות של דלתות תאי המאסר. העד נשאל לגבי עלות העבודה, ולבקשתו רענן התובע את זכרונו באמצעות דבריו במשטרה (ע' 332): בחקירה מיום 27.11.2018 חישב העד שהחשבונית 56,000 ₪, לפני מע"מ 47,836 ש"ח, העבודה הייתה 26,000 ₪ לפני מע"מ, ההפרש הוא 21,683 ₪. מסכום זה הוריד העד 10% מיסים ונותר סכום של 19,875 ₪ - זהו הסכום שהעביר לנאשם במזומן. בעדותו ציין העד שהדברים נכונים "פחות או יותר". ברם, ראובן גם ציין בעדותו שבשב"ס ביקשו שיבצע מסתורים נוספים, כך שעלות העבודה השתנתה והוא קיבל סכום גבוה יותר עבור העבודה, כ-12-10 אלף ₪ יותר, ובסופו של דבר העביר לנאשם סכום נמוך יותר (ע' 334-333). ראובן לא ציין זאת בחקירותיו במשטרה כשלוש שנים קודם לכן. לדבריו, נזכר בדברים אלה מאוחר יותר (ע' 335). הוא לא הכחיש שהעלות והצעתו הראשונית היו 26,000 ₪, אך טען שבעקבות שינוי בהיקף העבודה, העביר לנאשם סכום נמוך ב-10,000 ₪ לערך. זאת כשבמשטרה וכן במסגרת הודאתו בכתב האישום שהוגש נגדו הודה שהעביר סכום של 19,875 ₪ (ע' 337-336). ראובן הסביר שהודה בכך כשהיה תחת לחץ החקירה, אך התובע הזכיר לו שלא מדובר רק בחקירה, אלא גם בבית המשפט, כשהוא היה מיוצג (ע' 339-338). את הכסף העביר לנאשם ליד המתקן שבו הוא עובד ברמלה (ע' 339). במהלך העדות עלתה השאלה מדוע שלח ראובן לנאשם ביום 19.7.2018, יום תחילת העבודה לפי רישומי הכניסה של שב"ס, את החשבונית על סך 56,000 ₪ כולל מע"מ שהוציא העד לד.ב.ש. באותו היום (החשבונית ת/57; שליחתה בוואטסאפ לנאשם ת/59). ראובן השיב ששלח לנאשם בוואטסאפ את חשבונית המס כדי לקבל בגינה שיק (ע' 339, 341). ראובן הופנה לשיחה מס' 5489 מיום 3.10.2018 – שיחה שבה הנאשם שואל אותו אם הצליח לפרוט את השיק. ראובן העיד שמדובר בשיק שהנאשם נתן לו עבור עבודת המסתורים. היה זה שיק דחוי, לפירעון ביום 15.10.2018 (ע' 342). הוא היה אמור להעביר לנאשם חלק מהסכום והנאשם לא ידע מהו תאריך הפירעון של השיק (ע' 343). כן הופנה העד לשיחה מס' 5842 מיום 8.10.2018. בחלק הראשון של השיחה הקצרה דובר בשיקים שראובן אמור היה לפרוע. הנאשם רצה את החלק שראובן צריך היה להעביר לו – חלק קטן, במזומן – מהר ככל האפשר (ע' 344). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 7.10.2021) גם בפרויקט זה היו תוספות ביחס להצעתו הראשונית (ע' 380). לאחר התוספת דובר בסך הכול בכמות של כ-60 מסתורים (ע' 391). בתחילת הפרויקט הגיש הצעת מחיר של כ-30,000 ₪ כולל מע"מ. לאחר מכן התבקש להציג מסתור אחד למפקד הכלא ובעקבות זאת התבקש לבצע שינוי בעובי הפח שתופס את המסתור (פח עבה יותר) ובחיזוקים של המסתור (ע' 392-391). העד נתן הצעת מחיר לפי יחידת מסתור, אך הוא אינו זוכר מה היה המחיר ליחידה (ע' 392). להערכתו דובר ב-600-500 ₪ ליחידה, וייתכן שלאחר השדרוגים 800-700 ₪, כולל התקנה ולא כולל מע"מ, קרי כ-1000 ₪ ליחידה כולל מע"מ (ע' 393), ובסך הכול כ-60,000 ₪ כולל מע"מ ל-60 מסתורים (ע' 394). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 24.11.2022) יחד עם מסגר משב"ס יצר הנאשם דוגמה של מסתור לחלון, אותה אישר מנהל בית הסוהר, עוד לפני שנפתחה הזמנה. מדובר בפרויקט של 20 מסתורים, שאותם צריך היה להכין, לגלוון, לצבוע ולהרכיב (ע' 534-533, 545). הנאשם בירר בשב"ס מי הקבלן הראשי הבא בתור, והיה זה ד.ב.ש. טבורינסקי. טבורינסקי ביקש מהנאשם להמליץ לו על קבלן מקומי כקבלן משנה, ובאותו זמן ראובן "הסתובב בין הרגליים", כלשונו של הנאשם. ראובן נתן הצעת מחיר ונפגש עם הקבלן הראשי. נחתם חוזה שלפיו שב"ס משלם 12% נוספים לקבלן ראשי, וההזמנה יצאה לדרך (ע' 535-533). לאחר שראובן ביצע את המסתורים, החליט מפקד המחוז שהמסתור צמוד מדי לקיר וצריך להרחיב את רגלי המסתור. בנסיבות אלה ניגש הנאשם למסגרייה של ראובן הסמוכה למשרדו, שם אמר לו אחד הפועלים שטרם התחילו בביצוע המסתורים – זאת בעוד שראובן אמר לו שהוא כבר ייצר את המסתורים ועתה יצטרך לשנותם. הנאשם התקשר לקבלן הראשי ואמר לו שהוא אינו יכול לעבוד כך עם ראובן, אך הקבלן הראשי עמד על כך שהנאשם הוא מי שהביא את ראובן, ושראובן צריך לסיים את הפרויקט. הנאשם ציין בעדותו כי פירט את הדברים כדי להראות שלראובן לא הייתה מוטיבציה להעביר לו כסף. עוד ציין שהיו דברים בעייתיים רבים שראובן לא לקח בחשבון, למשל את הצורך במנוף מיוחד. ואולם, הנאשם השתדל לחסוך ועשה שימוש במנוף של שב"ס (536-535). ראובן הפסיד כסף בפרויקט זה ולא הרוויח, ולכן מדוע שיעביר כסף לנאשם? (ע' 546). בהמשך ציין הנאשם כי בהתבסס על מחיר חומר הגלם, ראובן הרוויח 13,508 ₪ כולל מע"מ בפרויקט, ומסיבה זו הטענה כי העביר לנאשם 20,000 ₪ אינה הגיונית (ע' 549). הנאשם איננו גורם שמספק לראובן עבודה (ע' 550). היו לשניים ויכוחים בכל פרויקט (ע' 547). רק בפרויקט חצר סביון בכלא נווה תרצה (שאינו חלק מכתב האישום) איבד שליטה כשכעס על ראובן, משום שהיו דברים בלתי חוקיים באותו פרויקט (ע' 547). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 20.2.2023) לשאלה מדוע שלח לו ראובן לטלפון הנייד את תצלום חשבונית מס' 3182 של ראובן לטבורינסקי מיום 19.7.2018 על סך 56,000 ₪ (ת/59), השיב הנאשם כי אינו יודע מה הסיבה לכך (ע' 561). הנאשם אישר שגם בפרויקט זה הוא זה שפנה לראובן כדי שיבצע את העבודה והמליץ עליו בפני הקבלן הראשי, טבורינסקי (ע' 561). גם כשנאמר לנאשם כי ראובן העיד שמדובר באירוע שוחד ולכן שלח לנאשם את החשבונית, חזר הנאשם ואמר שאינו יודע מדוע שלח לו ראובן את החשבונית ושהוא עומד להזמין מומחים שיעידו שאין מדובר באירוע של שוחד (ע' 562). הנאשם הציע אפשרות אחרת: ייתכן שראובן שלח את החשבונית כדי להראות שסיים את העבודה, לאחר שהיה סכסוך מסוים בטענה כי ראובן לא ביצע את המוטל עליו (ע' 562). התובע הפנה את הנאשם למוצג ת/60 – העתק שיק של טבורינסקי למסגריית ראובן לכיסוי חשבונית 3182 (תריסי איילון) על סך 56,000 ₪ ותאריך פירעון 15.10.2018, ולשיחה מס' 5489 מיום 3.10.2018, שבה שאל הנאשם את ראובן אם הצליח לפרוט את השיק. הנאשם אישר בעדותו כי מדובר בשיחה בשיק שבמוצג ת/60 (ע' 563). התובע ציין כי ראובן מסר בעדותו שהנאשם לחץ עליו לפרוט את השיק משום שרצה לקבל מראובן כספי שוחד במזומן. הנאשם הכחיש זאת, והוסיף שההקשר הוא שראובן התלונן על כך שאין לו כסף לקנות חומר ואז אמר לו הנאשם שיפרוט את השיק ויקנה חומר. הנאשם עמד על תשובתו זו גם כשהוטח בו שאין בשיחה כל אזכור של רכישת חומר (ע' 564). אישום 2 – סיכומי המאשימה גרסתו של ראובן במשטרה בסמוך לאירוע הייתה מדויקת יותר, ובחקירתו הראשית אף ביקש מב"כ המאשימה לרענן את זכרונו. ראובן אמנם הקטין בעדותו בבית המשפט את סכום השוחד שהעביר לנאשם, אך לא חזר בו מעצם מתן השוחד. רצונו של ראובן לטעון ששילם פחות שוחד, בהיתממות ש"נזכר" בכך שלוש שנים לאחר חקירתו במשטרה, הייתה חסרת היגיון. זאת במיוחד לאחר שהודה גם במשפטו שלו ולאחר שפתח את עדותו בבית משפט זה בנוגע לאישום 2, בבקשה לרענן את זכרונו. ניסיונותיו של ראובן לטעון ללחץ בחקירתו במשטרה היו דחוקים, ובחקירותיו המאוחרות כלל לא היה במעצר, ורק המשיך להודות ולהפליל את עצמו ואת הנאשם. בנסיבות אלה יש מקום להעדיף את אמרותיו במשטרה בזמן אמת ולאמץ אותן בהתאם לסעיף 10א(ג) לפקודת הראיות. הנאשם מזער מחלקו בהבאת ראובן לביצוע העבודה וטען כי רק "המליץ" על ראובן בפני טבורינסקי. הוא התעניין אם ראובן הצליח לפרוט את השיק משום שדרש להעביר אליו חלק מהכסף. גרסתו שלפיה התעניין בפריטת השיק משום שראובן צריך היה לרכוש חומרים עומדת בסתירה לעדותו של ראובן, ובשיחה עצמה לא הוזכרה בשום שלב רכישת חומרים. אישום 2 – סיכומי ההגנה בחודש יולי 2018 יצאה הזמנה לפרויקט, בהתאם לנהלי שב"ס. טרם הוצאת ההזמנה ביצע הנאשם בהתאם לנהלי שב"ס הערכת מחיר לפרויקט בסכום של 69,949 ₪ כולל מע"מ, וההזמנה יצאה לפי אומדן כספי זה. קבלן המשנה, ראובן, נבחר על ידי הקבלן הראשי – ד.ב.ש. ההגנה פרסה בסיכומיה את פירוט החשבון שהגיש ראובן לד.ב.ש. (אך זאת, חשוב לציין, מבלי שהפנתה למוצג כלשהו): הערכת חומר גלם – 20,545 ₪ הערכת עבודה 4640 ₪ (80 שעות כפול 85 ₪ לשעה) תשלום עבור מנוף 6,000 ₪ מע"מ 5,039 ₪ סה"כ הוצאות קבלן משנה לפרויקט: 36,487 ₪ רווח קבלן משנה 19,514 ₪ כולל מע"מ (16,678 ₪ לא כולל מע"מ) סה"כ: 56,000 ₪. בחקירה מיום 2.11.2018 מסר ראובן שהעביר לנאשם בגין פרויקט זה סכום של 15,000 ₪, בחקירתו הקודמת טען שמדובר בסכום של 10,000 ₪, ואילו בחקירה נוספת טען שהסכום שהעביר לנאשם עומד על 20,000 ₪. הסתירה בין הגרסאות השונות מלמדת על חוסר אמינותו של העד. כן נטען כי אין זה הגיוני שראובן העביר לנאשם סכום של 20,000 ₪ "או כל סכום אחר", אם הרווח שלו עמד על 16,678 ₪. ההגנה הדגישה בסיכומיה כי הנאשם גילה שראובן טען בכזב שכבר הכין את כל המסתורים, בשלב שבו בפועל הכין ראובן שני מסתורים בלבד. הנאשם יצר קשר טלפוני עם הקבלן הראשי ועדכן אותו בדבר. אישום 2 – דיון בניגוד לטענת ההגנה, לא מצאתי ריבוי גרסאות בחקירותיו של ראובן במשטרה בעניין גובה הסכום שמסר לנאשם במסגרת האישום השני, והסכום שצוין הוא כ-20,000 ₪. כך, בחקירה מיום 2.11.2018 מסר שהעביר לנאשם 20,000 ₪ במזומן (כשלאחר מכן תיקן שמסר לו 18,000 ₪ משום שניכה 2,000 ₪ לצורך תשלום מס) (ת/70, גיליון 2). בחקירה מיום 27.11.2018 חזר על כך שהעביר לנאשם כ-20,000 ₪ במזומן (19,875 ₪ ליתר דיוק) (ת/74, גיליון 5, ש' 98-95). אין בחקירותיו של ראובן במשטרה אמירה כי העביר לנאשם בפרויקט זה סכום של 10,000 ₪ או 15,000 ₪ (סכום של 15,000 ש"ח צוין בהקשר של פרויקט הרמפה בכלא הדרים ובפרויקט הדלתות בבימ"ר פתח תקווה – אישומים 1 ו-3). אכן, בעדותו בבית המשפט השמיע ראובן גרסה שונה, שלפיה העביר לנאשם סכום נמוך יותר, כ-10,000 ₪, ברם בחקירותיו במשטרה גרסתו הייתה אחידה. בעדותו בבית המשפט לא חזר ראובן מגרסת השוחד, אלא שטען שסכום השוחד היה נמוך יותר, לאחר שנזכר כי הייתה תוספת לעבודה שבגינה קיבל לידיו 10-20 אלף ₪ נוספים מתוך התשלום הכולל של 56,000 ₪. בנקודה זו שונה עדותו בבית המשפט באופן ברור מגרסתו במשטרה (ובהמשך, במסגרת עדותו לעניין האישום השלישי, הוכרז ראובן כעד עוין). מתקיימים בעניינו שלושת התנאים לקבלת אמרת חוץ לפי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"): מתן האמרה הוכח במשפט; נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו, והעדות שונה מן האמרה בפרט מהותי. רואה אני לנכון להעדיף את האמרה במשטרה על פני עדותו של ראובן בבית המשפט בהתאם לסעיף 10א(ג), וזאת משום שטענתו בעדותו בעניין תוספת המסתורים הועלתה בשיהוי ניכר של שלוש שנים, כשבחקירותיו במשטרה, בנובמבר-דצמבר 2018, זמן קצר לאחר ביצוע העבודות (הפרויקט התנהל בין יולי לאוקטובר 2018), כלל לא ציין תוספת כלשהי במסגרת העבודה. כמו כן, עדותו בבית המשפט כי נדרש לבצע כ-60 מסתורים בסך הכול, נסתרת על ידי עדות הנאשם כי מדובר בעבודה של 20 מסתורים. על כך יש להוסיף כי לאורך עדותו של ראובן, ניכר כי הוא נרתע מלסבך את הנאשם. אשר לטענת ההגנה כי ראובן הודה במשטרה תחת לחץ, טענה זו נטענה כלאחר יד. בנוסף, בחקירותיו המאוחרת ראובן כלל לא היה עצור, אך הוא המשיך להודות ולהפליל את עצמו ואת הנאשם. בנסיבות אלה, דין הטענה בדבר הודאה תחת לחץ – להידחות. גם אם נדרש על ידי גורמי שב"ס שינוי מסוים במסתורים, שהביא להתייקרות כל מסתור למחיר של כ-1000 ₪ ליחידה כולל מע"מ, הרי שביצוע 20 מסתורים מתיישב עם הנתונים שלפיהם קיבל ראובן לידיו סכום של 56,000 ₪ כולל מע"מ, מתוכם העביר לנאשם כ-20,000 ₪. ראובן שלח למספר הטלפון הנייד של הנאשם את צילום החשבונית שהוציא לד.ב.ש. בתחילת הפרויקט. ראובן הסביר בעדותו כי עשה זאת כדי לקבל שיק, בעוד הנאשם העיד כי אינו יודע מה הסיבה לכך. בהמשך דבריו הציע אמנם שהדבר נעשה כדי להראות שראובן סיים את העבודה, ברם החשבונית נשלחה עם תחילת הפרויקט, ביום 19.7.2018, ולא במועד סיום העבודה או בסמוך אליו. בנסיבות אלה, כשהנאשם אינו יכול להצביע על הסבר אפשרי אחר, אני מקבלת את דבריו של ראובן בנוגע לסיבה שבגינה העביר את החשבונית לנאשם. העברת החשבונית מבססת את האמור בחלק הכללי לכתב האישום, שלפיו במקרים מסוימים נהג הנאשם לקבל לידיו את שיק התשלום לקבלן המשנה כדי להעבירו בעצמו לקבלני המשנה, ובכך הבטיח הנאשם את שליטתו בקבלני המשנה. הנאשם טען בעדותו כי הוא אינו גורם שמספק לראובן עבודה, ברם דברים אלה סותרים את דבריו כי טבורינסקי ביקש ממנו המלצה על קבלן מקומי שישמש כקבלן משנה בפרויקט. ניכר כי הנאשם לא שש להודות בכך שהוא הגורם ש"סידר" לראובן את העבודה, והדבר בא לידי ביטוי באמירה כי באותו זמן ראובן "הסתובב בין הרגליים". גם דבריו של הנאשם בהמשך עדותו, על כך שהקבלן הראשי עמד על כך שהנאשם הוא מי שהביא את ראובן (כשהנאשם הגיע אליו להתלונן על ראובן) – מדברים בעד עצמם. התרשמתי כי הנאשם ביקש אמנם לגמד את חלקו בעניין, אך בשורה התחתונה, לנאשם תפקיד מרכזי בכך שראובן שימש כקבלן משנה בפרויקט. הדבר מבסס את האמור בחלק הכללי לכתב האישום וכן באישום 2 עצמו, שלפיו התקיימו יחסי תלות ושליטה של הנאשם בקבלני המשנה. בשתי שיחות הטלפון מהתאריכים 3.10.2018 ו-8.10.2018 התעניין הנאשם בפירעון שיק, כשראובן והנאשם אישרו שניהם בעדויותיהם כי מדובר בשיק ת/60 שקיבל ראובן בגין הפרויקט נושא אישום זה. ראובן העיד כי הסיבה להתעניינות הייתה הכספים שראובן היה אמור להעביר לנאשם לאחר פירעון השיק, בעוד שהנאשם הכחיש זאת, וטען לסיבה אחרת – תלונותיו של ראובן בדבר העדר כסף לרכישת חומר גלם לפרויקט. ברם, לתלונה כזו מצד ראובן ולעצתו של הנאשם שראובן יפרוט את השיק לצורך הרכישה, אין זכר בשיחות המוקלטות, וראובן לא התבקש להתייחס בעדותו לטענתו של הנאשם. בהעדר כל ביסוס, אני דוחה את גרסתו של הנאשם בעניין זה. איני רואה מקום לקבל את טענת הנאשם שלפיה לראובן לא הייתה מוטיבציה להעביר לו כסף לאחר שהנאשם התלונן עליו בפני הקבלן הראשי. מעבר לכך שנושא התלונה בפני הקבלן הראשי לא עלה בחקירתו הנגדית של ראובן ואף לא אומת מול הקבלן הראשי שהעיד בתיק, הרי שהמוטיבציה של ראובן להעברת סכומי הכסף הייתה נעוצה בכך שהנאשם הוא מי שסידר לו עבודות, וזאת גם אם הנאשם התלונן עליו במהלך פרויקט מסוים. הנאשם טען כי לא הגיוני שראובן העביר לו 20,000 ₪ "או כל סכום אחר" מתוך התשלום שקיבל בגין הפרויקט. בעדותו טען תחילה שראובן הפסיד כסף בפרויקט, בהמשך טען שראובן הרוויח כ-13,500 ₪ בלבד מהפרויקט ובסיכומי ההגנה נטען כי ראובן הגיש פירוט חשבון שלפיו הרווח שלו הוא כ-19,500 ₪ כולל מע"מ. ריבוי הגרסאות והעדר תמיכה ראייתית לטענות הנאשם, מובילים אל המסקנה כי דין הטענה להידחות. במסקנה זו תומכת גם העובדה כי ראובן עצמו הורשע ונענש בגין העברות הכספים לנאשם, שבהן הודה. התקיימות היסודות של עבירת לקיחת שוחד ועבירת הגניבה בידי עובד הציבור: גם באישום זה, טענת הנאשם היא כי ראובן כלל לא העביר לו כסף ולפיכך אין מתקיים בענייננו היסוד העובדתי של עבירת השוחד ושל עבירת גניבה בידי עובד הציבור. ואולם, המאשימה הצליחה להראות ולהוכיח , מעבר לכל ספק סביר, כי ראובן העביר לנאשם את הכסף, כ-20,000 ₪ במזומן, מתוך 56,000 ₪ ששולמו לו בפרויקט, על פי דרישת הנאשם וכדי להבטיח את המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס. מעבר לכך אפנה לדיון לעיל בעניין התקיימות היסודות של שתי העבירות באישום הראשון. אני מרשיעה אפוא את הנאשם במיוחס לו באישום 2. אישום 3 כתב האישום בין החודשים אפריל לספטמבר 2017 הכין קבלן המשנה ראובן תמחור עבודה לביצוע פרויקט "שדרוג דלתות בבית מעצר פתח תקווה" בסך של 27,378 ₪ (כולל מע"מ). בסמוך למועד הנ"ל פנה הנאשם לראובן והורה לו "לנפח" את תמחור העבודה לסך של 46,900 ₪ (כולל מע"מ) מתוך כוונה שבתמורה לאישור הצעת המחיר המנופחת יעביר ראובן לנאשם סך של 15,000 ₪ במזומן, וראובן, בין השאר בשל יחסי התלות והשליטה של הנאשם בקבלני המשנה כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, ומתוך רצון ליתן מתת לנאשם כדי שהנאשם יאפשר המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס, העלה את שיעור הצעתו בהתאם. הנאשם בתפקידו כקצין הבינוי של מחוז מרכז בשב"ס, דאג לאישור הצעת המחיר המנופחת וזאת בתמורה למתת מראובן. עובר למועד הנ"ל (כך במקור – מ' ב'), בחניית שב"ס ברמלה, בסמוך למתקן שב"ס שבו מועסק הנאשם, מסר ראובן לידי הנאשם מתת של 15,000 ₪ במזומן. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 15,000 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. כמו כן גנב הנאשם, כעובד הציבור, בצוותא חדא עם ראובן, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו 19,522 ₪. הוראות החיקוק שלפיהן מואשם הנאשם הן לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד הציבור. המענה לאישום 3 הנאשם כפר גם באמור באישום השלישי. לטענתו אף במקרה דנא אושר הפרויקט על ידי מחלקת הבינוי ותוקצב על ידי הפורום התקציבי בשב"ס. הנאשם כפר בטענה כי ביקש מראובן "לנפח" את הצעת התמחור לפרויקט וכי נדרשו על ידו והועברו לו על ידי ראובן כספי שוחד. לפי הנטען באישום ובהתייחס ל"עלות המנופחת" של הפרויקט והתשומות שנדרשו להקמת הפרויקט, יוצא כי ראובן היה אמור להוציא מכיסו כספים לשם הקמת הפרויקט. אישום 3 – ראיות פרשת התביעה עדותו של ראובן חקירה ראשית והכרזה על עד עוין (פרוטוקול מיום 19.7.2021) ראובן הוזמן לבצע את העבודה על ידי הנאשם, והנאשם הוא מי שאמר לו את הסכום ואת שם הקבלן שעליו לרשום בחשבונית. העד קיבל שיקים מהקבלן הראשי מחלב פיתוח ובניה בע"מ (להלן: "מחלב") והכיר חלק ממנהלי העבודה שלו (ע' 347). ראובן עבד מול הנאשם וכן מול אדם בשם פנחס, נציג הקבלן (ע' 348). לטענה כי לא הזכיר את פנחס בחקירותיו במשטרה, השיב ראובן שאולי היה זה אדם אחר (ע' 349). ראובן אישר שלפי מוצג ת/63, חשבונית המס שהוציא ביום 23.4.2017 למחלב ע"ס 46,900 ₪, מדובר בעבודה של 13 דלתות. את חשבונית המס מוציאים בגמר העבודה, אך בפועל ייתכן שביצע דלתות נוספות (ע' 346). אציין כי חלוקת הסכום המופיע במוצג ת/63 תוצאתה שמחיר לדלת היה 3,607 ₪ כולל מע"מ. ואולם, בהתאם לת/62, מסמך מיום 2.11.2018 שכתב ראובן בכתב ידו עת נחקר במשטרה, המחיר לדלת היה כ-1,800 ₪ (לא כולל מע"מ). ראובן העיד כי אינו זוכר את עלות העבודה כולה. לפי חקירתו במשטרה מיום 4.11.2018 (ש' 89-88), מדובר בסכום של כ-27,000 ₪ כולל מע"מ. זאת, כשבחשבונית המס ת/63 שהוציא מופיע סכום של 46,900 ₪ כולל מע"מ. ראובן העיד כי אמנם היה "חלק קטן שהעברתי לו", אך שבסופו של דבר היו יותר דלתות. ראובן עמד על כך גם כשהתובע הדגיש כי מצוין בחשבונית המס ת/63 "13 דלתות" (ע' 350). לטענה כי ראובן עצמו ציין שחשבונית המס יוצאת בתום העבודה, השיב העד שבדקה ה-90, לאחר סיום העבודה ולפני שכתב את החשבונית, רצתה מנהלת בית המעצר דלתות נוספות, והוא הפנה אותה אל הנאשם כדי שיחליט בעניין. לטענה כי הדבר אינו מופיע בחשבונית וגם לא צוין במסגרת חקירתו במשטרה, השיב שציין במשטרה שהיו דלתות נוספות הקשורות לחשבונית זו (ע' 352). בשלב זה ביקש התובע להכריז על ראובן כעד עוין, לאחר שבשני עניינים שונים (האחד באישום זה והשני באישום 2) הוסיף העד, לאחר למעלה מ-3 שנים, נקודות שלא עלו בחקירתו במשטרה שבהן הוא מנסה להקטין או לשנות את גרסתו. ראובן הוכרז כעד עוין, והמשך החקירה על ידי התובע התבצעה בחקירה נגדית (ע' 353). אמרותיו של העד במשטרה ובמשפטו הוגשו לתיק בית המשפט (ת/67-ת/75). בהמשך עדותו מסר ראובן שמנהלת בית המעצר אמרה לו לדבר עם הנאשם, והנאשם הורה לו להכין את הדלתות הנוספות והנאשם ישלם עליהן. הם הוציאו חשבונית גדולה יותר ולא רשמו את תוספת הדלתות בחשבונית (הכוונה ככל הנראה למוצג ת/63 (ע' 356)). מוצג ת/65 כולל את הזמנת מסגרת מספר 4501352856 של שב"ס מיום 30.1.2017, לכבוד מחלב, בגין ייצור והתקנת דלתות ביטחון בבימ"ר פ"ת, בסכום של 56,980.77 כולל מע"מ. כן כולל ת/65 את החוזה של מחלב, שבו צוינה כמות של 13 דלתות. התובע הטיח בראובן כי במסגרת התקציבית של הצעה זו, לא נכללו דלתות נוספות, וראובן לא הזכיר תוספת דלתות בחקירתו במשטרה בהקשר של מוצג ת/65 (ע' 357). ראובן השיב שהיה מקרה דומה גם בעניין המסתורים (אישום 2), שם נוספו מסתורים לקראת סיום העבודה (ע' 359). ראובן אינו זוכר ממי קיבל את התשלום בגין העבודה על דלתות בימ"ר פ"ת באפריל 2017 (ע' 368). ראובן אישר שהעביר לנאשם 15,000 ₪ במזומן במסגרת פרויקט דלתות בימ"ר פ"ת. קודם לכן אמנם ניסה לטעון שהעביר לנאשם סכום קטן יותר ושהיה מבולבל בחקירה והושפע מתנאי מעצר קשים (ג'וקים שהסתובבו עליו כל הלילה), אך התובע הזכיר לו שהוא שוחרר ממעצר וברוב החקירות שלו הוא לא היה עצור (ע' 361-360, 363). בהמשך עדותו טען שוב שהעביר לנאשם סכום נמוך יותר בגין פרויקט זה, ייתכן 5,000 ₪ (ע' 368). הוזכר לו שהודה במשטרה ובמשפטו בהעברת 15,000 ₪ לנאשם. לשאלה אם שיקר במשפט שלו, השיב בשלילה, אך ציין שיש דברים שבהם הוא נזכר כעת, בשלב מאוחר יותר (ע' 369). מוצג ת/64 הוא מסמך של מסגריית ראובן מיום 18.9.2017, 5 חודשים לאחר הוצאת חשבונית ת/63, הממוען לידי הנאשם ונשלח אליו בוואטסאפ. המסמך כולל הצעת מחיר לדלתות נוספות (צוין במסמך: "כמו שכבר נעשה ביותר מעשרה (כך במקור – מ' ב') דלתות"), בעלות של 2000 לפני מע"מ, 2340 כולל מע"מ. העד הופנה לכך שנשאל בחקירה במשטרה מדוע הציע מחיר של 1,800 ₪ לפני מע"מ עבור 13 דלתות, ואילו כעבור חצי שנה, בספטמבר, הציע 2,000 ₪ לפני מע"מ. העד השיב שהעלה מחירים וייתכן גם שביקשו בידוד מסוג אחר, אך כשהופנה להסבר שמסר במשטרה, שתמחר גבוה יותר על עבודה של שתי דלתות (כמות קטנה), אישר את הדברים (ע' 365). מוצג ת/66 הוא מסמך שצולם מתוך מכשיר הטלפון הנייד של ראובן. מדובר בהצעת מחיר מיום 26.9.2017 לשתי דלתות נוספות, במחיר כולל של 7,000 ₪ כולל מע"מ. לטענה כי בפער של 8 ימים בין ת/64 ל-ת/66, העלה מחיר מ-2,340 ₪ ליחידה כולל מע"מ, ל-3,500 ליחידה כולל מע"מ, השיב שהנאשם ביקש איטום ובידוד שונה, וכן סגירה מיוחדת לדלתות אלה. לטענה כי מדובר ב-ת/66 באותו מלל כמו ב-ת/64 וההבדל הוא רק במחיר, וכן כי ראובן לא הזכיר בחקירה במשטרה שהנאשם ביקש משהו אחר לגבי שתי הדלתות הנוספות, השיב ראובן כי אינו יודע אם שאלו אותו בעניין זה (ע' 368-366). חקירה נגדית (ע"י הסנגור) (פרוטוקול מיום 7.10.2021) ראובן התבקש לשדרג את הצעתו הראשונית ולכן הצעתו התייקרה (ע' 380). תחילה התבקש להתקין 13 דלתות, והצעת המחיר הראשונה הייתה 1,800 ₪ לדלת לא כולל מע"מ (ע' 394). לאחר מכן קיבל מהנאשם דרישות מיוחדות הנוגעות לאיטום שונה, גומיות שונות והוספת דלת זכוכית, שהביאו להתייקרות העלויות ל-2844 ₪ כולל מע"מ (ע' 395-394). בסופו של דבר היו גם שתי דלתות נוספות (ע' 396). על כך שהדברים אינם עולים בקנה אחד עם טענתו שהנאשם הורה לו לנפח את המחיר מ-27,000 ₪ ל-46,900 ₪, השיב שכנראה שהייתה כמות דלתות קטנה יותר בשלב ראשון, וכשהתבקש לבצע דלתות נוספות, המחיר עלה (ע' 397-396). כשנטען כי מדברי העד עולה שלא היה ניפוח, אלא שדרוג של דלתות והוספת דלתות, עמד ראובן על כך שהיה ניפוח מחירים (ע' 399). לטענת הסנגור כי גרסתו של ראובן בעניין הסכום שמסר לנאשם אינה עקבית (לפי הטענה, בחקירה מיום 4.11.2018 צוין סכום של 15,000 ₪, בחקירה מיום 27.11.2018 סכום של 10,000 ₪ ובחקירה הראשית פחות מ-5,000 ₪), השיב העד שפרויקט הדלתות היה פרויקט מתמשך, הייתה הזמנה ראשונית ולאחר מכן שינו את מספר הדלתות, ולכן ייתכן שהיו מספר הזדמנויות (שתיים או שלוש) שבהן העביר לנאשם כסף בפרויקט זה (ע' 402-401). לשאלה מדוע לא ציין זאת קודם לכן, במשטרה או בעדותו, השיב "אם שאלו אותי על אחד אז עניתי על אחד" (ע' 402). לשאלה האם דיברו איתו שוטרים מחוץ לחדר חקירות בנוגע לחקירה, שכן צפייה בדיסקים מעלה שיצא להפסקות וכשחזר לחדר החקירות נזכר בדברים או שינה גרסתו, השיב ראובן בשלילה (ע' 402). העד שלל את הטענה כי ניסה לרצות את החוקרים או חשש מפניהם. הוא סיפר את האמת ואיש לא לחץ עליו. כדבריו: "העניין הזה שמסרתי לו כסף זה חד וברור כן מסרתי לו. לגבי סכומים יכול להיות שאני טועה אני לא זוכר הכול, לא כל דבר אני רושם כמה בדיוק העברתי לו..." (ע' 404-403). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 24.11.2022) התקבלה דרישה להחליף דלתות ביטחון בבית המעצר בפתח תקווה, לדלתות עם שכבת בידוד ופתח למסירת אוכל ולאיזוק. במקום להזמין דלתות חדשות העדיף הנאשם לשדרג את הקיימות, כדי לחסוך בעלויות. הוא יצר קשר עם קבלן ראשי, וביקש שיגיע מסגר ופועל. בשטח הסביר את העבודה שיש לבצע בדלתות – פתח בדלת והוספת בידוד. הנאשם קיבל הצעת מחיר והוסיף 12% לקבלן (ע' 533-532). ראובן נתן לנאשם הצעת מחיר בטלפון, אך הצעת המחיר הייתה זולה מדי ובלתי הגיונית. הנאשם חש שראובן אינו מבין, ופנה לקבלן הראשי בעניין. ואולם, הקבלן הראשי הביא שוב את ראובן, שנתן פעם נוספת הצעה בלתי הגיונית. הנאשם ביקש להיפגש עם ראובן בשטח, ולאחר הפגישה בשטח המחיר עלה "כי הרבה אנשים שם היה בשטח מפקד כלא או מישהו שם האחראי ביקש איטום מיוחד" (ע' 551). הנאשם לא ידע להגדיר איטום מיוחד, ולכן יועץ איטום מטעמו שלח לראובן את דרישות האיטום. בעקבות זאת התייקרה הצעתו של ראובן (ע' 551). הנאשם הסביר שהנטען כנגדו בדבר דרישה לניפוח מחירים אינו אפשרי, משום שישנם גורמים רבים ודומיננטיים יותר ממנו בתהליך פתיחת ההזמנה, בהצעת המחיר ובמפרט הטכני, והכול עובר בדיקה (ע' 558). יצוין בקצרה כי הנאשם הסביר שפנה אליו איציק התקציבן ממחלקת הביטחון, הנאשם ערך כתב כמויות שאותו העביר אל איציק, ואיציק פנה למחלקת בינוי לצורך עזרה בבדיקת כתב הכמויות. לאחר מכן פתח איציק הזמנה, וההזמנה הועברה למספר גורמים נוספים (הוזכר תקציבן של מחלקת בינוי) שבודקים התאמה בין כתבי הכמויות לתקציב ומאתרים קבלן מתאים. בפן המקצועי מי שבדק את כתב הכמויות הוא נציג בית המעצר שפיקח על הפרויקט. לאחר מתן אישורו, ההזמנה הוחזרה אל איציק. איציק היה מעורב בכל שלבי ההתקדמות, משום שלא היה זה תקציב של הנאשם, אלא של איציק (ע' 558-556). ראובן הפסיד כלכלית בפרויקט, ולכן הטענה כי העביר לנאשם תשלום במזומן אינה הגיונית (ע' 559-558). עוד תהה הנאשם מניין יש לראובן מזומן כדי להעביר לו, לנוכח טענת ראובן בחקירותיו כי הוא לעולם אינו מקבל כסף במזומן אלא רק העברות בנקאיות, וכן לנוכח הבדיקה שהעלתה כי ראובן לא משך מזומן במשך שלוש שנים (ע' 559). הנאשם הוסיף כי הוא אינו יכול לדעת כמה מרוויח קבלן משנה וגם אינו יכול לדעת בכלל מיהו קבלן המשנה עד שמביאים אותו. אלה עניינים פנימיים בין קבלן ראשי וקבלן משנה ולא עניינו של קצין בינוי. קצין בינוי פונה ישירות לקבלן משנה רק אם מדובר בעבודה שאין לגביה התייחסות בכתבי כמויות (נראה שהתכוון לספר המכרזים של שב"ס – מ' ב') (ע' 559). לשאלה מה ההשפעה שלו על בחירת קבלן משנה, השיב שאם יש לו "היסטוריה" עם קבלן שעשה עבודה לא טובה והיו בעניינו תלונות, הוא לא יאשר את הקבלן (ע' 561). הוא אינו יכול להמליץ על קבלן משנה: "כי מבחינתי קבלן משנה זה כמו עובד של הקבלן ראשי מה אני קשור?" (ע' 562). הקבלן הראשי בוחר את קבלן המשנה, והנאשם יכול לאשר או לא לאשר אותו (ע' 563-562). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 20.2.2023) הנאשם אישר כי לפי מוצג ת/65 (הזמנת מסגרת בפרויקט על סך 56,980 ₪) וכן לפי מוצג ת/63 (החשבונית של ראובן בגין שדרוג 13 דלתות), עלות כל דלת היא 3,607 ₪ כולל מע"מ (ע' 565). התובע טען שבהמשך, ראובן שכח שמחיר זה עבור דלת הוא מנופח, וכשהתבקש כעבור כחצי שנה (בספטמבר 2017) להחליף שתי דלתות נוספות, שלח הצעת מחיר אמיתית של 2,340 ₪ לדלת (ת/64). תגובת הנאשם הייתה שהשינוי במחיר נבע מכך שדרישת שב"ס השתנתה בשל הוספת בידוד לדלת. התובע הפנה למוצג ת/66, המסמך שבו תיקן ראובן את מחיר שתי הדלתות ל-7,000 ₪ כולל מע"מ, וטען כי הנאשם ביקש מראובן לעדכן את המחיר שכתב במוצג ת/64. הנאשם חזר והשיב שהמחיר עלה משום שדרישת שב"ס השתנתה (ע' 566). גם כשנאמר לנאשם כי ראובן סיבך גם את עצמו ונענש על מתן שוחד, הכחיש הנאשם וטען שהפער במחיר לדלת נובע מכך שמדובר בשתי דלתות שונות (ע' 568). הוא לא אמר לראובן להגדיל את הצעת המחיר, אלא שלח לו פרט איטום שצריך לבצע, ראובן לא ידע לתמחר אותו, הנאשם פנה ליועץ איטום שנתן לו הצעת מחיר, ואת הצעת המחיר הזו העביר הנאשם לראובן. על בסיס הצעת מחיר זו הגדיל ראובן את ההצעה שלו (ע' 568). לטענה כי ת/64 ו-ת/66 עניינם באותו הדבר למעט המחיר, ואין הבדל באיטום, השיב הנאשם שקיבל מיועץ איטום פירוט לגבי האיטום. לטענת התובע כי אין זכר בכתב לדברים, טען הנאשם ששלח "לו" (נראה שהכוונה לראובן – מ' ב') את המסמך (ע' 570). הנאשם נשאל האם שלח בוואטסאפ, והשיב כי שלח בוואטסאפ ואולי גם במסגרת פגישה (ע' 570). אישום 3 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לעדותו של ראובן במשטרה, להודאתו במשפטו וכן לעדותו שבה אישר כי נתן שוחד לנאשם בפרויקט זה. המאשימה ביקשה לדחות את ניסיונו של ראובן למזער מסכום השוחד (כשטען שהיו כלולות בפרויקט דלתות נוספות) ,טענה שאין כל ראיה לדרישה וביצוע של דלתות נוספות במסגרת הזמנת המסגרת ת/65, והפנתה לכך שהסכום שצוין בהזמנת המסגרת ל-13 דלתות זהה לסכום ששולם לקבלן הראשי – אילו הייתה מתבצעת עבודה נוספת, הסכום ששולם היה גבוה יותר. הנאשם עצמו אישר שאמר לראובן שעליו להגדיל את הצעת המחיר. הנאשם אמנם ניסה לתרץ זאת בכך שהייתה תוספת של עלות איטום, ברם הלה לא הציג בפני בית המשפט כל ראיה לדרישה נוספת בתחום האיטום. שתי הצעות המחיר השונות שהוגשו כעבור חצי שנה, בספטבמר 2017, עבור שתי דלתות נוספות, מלמדות אף הן על מנגנון ניפוח המחירים. בהצעה הראשונה (ת/64) הציע ראובן מחיר אמיתי לדלת, לפני ניפוח, אך לאחר כשבוע יישר ראובן קו עם הנאשם ושלח לו הצעת מחיר מנופחת (ת/66). אישום 3 – סיכומי ההגנה ראובן העביר הצעת מחיר עבור שיפוץ דלתות קיימות בסכום של 2,884 ₪ כולל מע"מ, כפול 13 דלתות, בסכום כולל של 36,972 ₪. בהמשך התקבלה דרישה של יועץ בידוד, להוסיף חומר בידוד עבור כל דלת, ולאור זאת דרש ראובן תוספת בגין הבידוד, בסכום של 500 ₪ כולל מע"מ לכל דלת. הצעתו הסופית הייתה בסכום של 43,472 ₪ כולל מע"מ, והיא אושרה על ידי מחלקת הבינוי. רווח קבלן ראשי בפרויקט עמד על 13,508 ₪, וסך הכול עלות הפרויקט 56,980 ₪ כולל מע"מ. לאורך חקירתו במשטרה מסר ראובן גרסאות שונות בעניין סכום הכסף שהעביר לנאשם. חוסר העקביות של ראובן מצביע על כך שראובן פעל ממניעים זרים. כמו כן, חוסר ההיגיון בין הסכומים שהעביר לטענתו לבין הרווח שלו, מלמד על כך שראובן הפסיד בפרויקט זה (כ-14,500 ₪), כך שאין זה הגיוני שהעביר כספים לנאשם. כשנשאל מהיכן הגיע הכסף המזומן התבלבל בתשובותיו באופן המלמד כי אין מדובר בדברים אותנטיים. כשהתקבלה דרישה לשתי דלתות נוספות כעבור מספר חודשים, ראובן נתן את אותה ההצעה שנתן עבור הדלתות שביצע מספר חודשים קודם לכן בבימ"ר פ"ת (אעיר כבר עתה כי טענה זו מתעלמת מכך שראובן העביר שתי הצעות בספטמבר 2017, כשהראשונה בהן זולה באופן משמעותי). אישום 3 – דיון גם באישום זה ניתן לראות קשר ישיר בין הנאשם לבין ראובן, קבלן המשנה. לפי עדותו של ראובן, שלא שש להעיד כנגד הנאשם כפי שכבר הוזכר ויפורט עוד להלן, הוא הוזמן לבצע את העבודה על ידי הנאשם, והנאשם הוא שאמר לו את הסכום ואת שם הקבלן שעליו לרשום בחשבונית. זאת בניגוד לדברי הנאשם כי הוא כלל אינו יכול לדעת מיהו קבלן המשנה עד שמביאים אותו ואינו יכול לדעת כמה מרוויח קבלן משנה. גם במסגרת אישום זה התרשמתי כי הנאשם ביקש להרחיק עצמו מבחירת קבלן המשנה, כשציין כי הוא אינו קשור לבחירת קבלן משנה ואינו ממליץ על קבלני משנה – הגם שיכול "להטיל וטו" על בחירתם. דברים אלה עומדים בסתירה לעדות הנאשם במסגרת האישום השני, שלפיה ביקש ממנו טבורינסקי להמליץ לו על קבלן משנה, ובאותו זמן ראובן "הסתובב בין הרגליים" – קרי, הנאשם אישר שהוא מי שהמליץ על ראובן לטבורינסקי. עוד אציין כי גם הכוח להטיל וטו על בחירתו של קבלן משנה עשוי להיות משמעותי מאוד ולהשפיע באופן ברור על יכולתו של קבלן משנה לעבוד במסגרת פרויקטים של שב"ס. גם במסגרת אישום זה ניתן לראות שראובן לא שש להעיד כנגד הנאשם. בחקירתו הראשית ראובן העיד שאינו זוכר את עלות העבודה, ולאחר מכן אישר אמנם שהעביר לנאשם סכום כסף, אך סייג מאוד את דבריו וטען כי מדובר רק בסכום קטן, שכן העבודה עצמה גדלה בעקבות דרישה לדלתות נוספות. בעקבות דברים אלה הוכרז ראובן כעד עוין. ניתן לראות שראובן ניסה להראות שהיה בקשר מול הקבלן הראשי (ולא רק מול הנאשם). בעניין הסכום שהעביר ראובן לנאשם במסגרת האישום השלישי, מעדיפה אני את דבריו של ראובן בחקירתו במשטרה על פני עדותו בבית המשפט, בהתאם לסעיף 10א(ג) לפקודת הראיות. עדותו בבית המשפט התבססה על הטענה בדבר דרישה לדלתות נוספות מעבר ל-13 הדלתות (שאינה הדרישה לשתי דלתות נוספות כחצי שנה מאוחר יותר, בספטמבר 2017, שתידון בנפרד). אציין, כי אין כל ראיה לכך שהייתה דרישה לדלתות נוספת באותו שלב של הפרויקט, פרט לדבריו של ראובן בעניין זה. יצוין כי הנאשם עצמו לא טען שהייתה דרישה כזו. אין כל עדות לתוספת עבודה במסמכים הנוגעים לעניין: בחוזה מול מחלב מיום 27.11.2016 צוינה כמות של 13 דלתות ותשלום בסך כולל של 56,980.77 ₪; סכום זה צוין גם בהזמנת המסגרת של שב"ס מיום 30.1.2017; אותו סכום מופיע גם בהודעת התשלום למחלב בגין החלפת דלתות בימ"ר פ"ת (ת/65). המסקנה היא שלא הייתה דרישה לדלתות נוספות, בהיעדר מסמך המעיד על דרישה כזו או על תשלום נוסף בגין העבודה הנוספת. בנוסף, דבריו של ראובן בעניין דרישה לדלתות נוספות היו תמוהים ומשוללי היגיון. ראובן הוציא ביום 23.4.2017 חשבונית מס בגין "שדרוג 13 דלתות ביטחון...", ע"ס 46,900 ₪. לפי עדותו, בדקה ה-90, לאחר סיום העבודה, רצתה מנהלת בית המעצר דלתות נוספות, הנאשם הורה לו להכין את הדלתות הנוספות, וראובן הוציא חשבונית גדולה יותר ולא רשם בה את תוספת הדלתות. עולות השאלות, מדוע לא רשם בחשבונית מספר גדול יותר של דלתות אם ביצע דלתות נוספות? מדוע לא הזכיר את העניין בחקירתו במשטרה? וכמובן, כיצד לא ציין הנאשם שדובר בדלתות נוספות, אם אכן כך היה? ראובן אישר לראשונה בחקירתו הנגדית שהצעת המחיר שלו לדלת התייקרה בעקבות דרישות הנאשם לאיטום שונה וכו', שהביאו להתייקרות מחיר הדלת מ-2340 ₪ ל-2844 ₪ (הסכומים כוללים מע"מ). ברם, עניין זה לא עלה קודם לכן בחקירותיו או בעדותו של ראובן, שבה טען כאמור כי עלתה דרישה לדלתות נוספות ולא הזכיר שינוי בדרישות האיטום. בסיכומי ההגנה נטען כי בהמשך התקבלה דרישה חדשה מטעם יועץ בידוד, שהביאה להתייקרות הצעתו של ראובן (2844 ₪) ב-500 ₪ (כולל מע"מ) נוספים לכל דלת – אך עניין נוסף זה כלל לא עלה בחקירתו הנגדית של ראובן... עוד מן הראוי לציין כי גם מחיר של 3344 ₪ (2844 + 500) כפול 13 דלתות, מסתכם בסכום של 43,472 ₪ ולא 46,900 ₪ (סכום החשבונית שהגיש ראובן, ת/63). לנוכח כל המפורט לעיל, מעדיפה אני כאמור את דבריו של ראובן במשטרה בעניין הסכום שהעביר לנאשם בגין פרויקט זה. את טענת ההגנה בדבר גרסה בלתי עקבית בחקירתו של ראובן במשטרה בעניין הסכום שהועבר – יש לדחות. בחקירה מיום 27.11.2018 אכן נקב תחילה בסכום של 10,000 ₪, אך לאחר מכן תיקן את דבריו וציין סכום של 15,000 ₪. אדגיש כי ראובן עמד על כך שדיבר אמת במשטרה, איש לא לחץ עליו והוא לא ניסה לרצות את חוקריו. עוד יודגש: ראובן אמנם ביקש להפחית בעדותו מהסכום שהעביר לנאשם, אך הוא לא הכחיש את עצם העברת הכספים לנאשם ועמד על כך שהתקיים במסגרת פרויקט זה ניפוח מחירים. בעניין הסכומים מעדיפה אני, כאמור, את דבריו של ראובן בחקירתו במשטרה. טענתו הכללית של הנאשם כי ניפוח מחירים אינו אפשרי בשל בדיקה ופיקוח על ידי גורמים שונים, נדונה ונדחתה לעיל. הנאשם הדגיש את מרכזיותו וחשיבותו של איציק התקציבן במסגרת הפרויקט נושא אישום זה, ברם לא מצא לנכון להזמין את איציק למתן עדות בבית המשפט. כפי שכבר ציינתי, הנאשם לא ביסס טענתו בדבר דרישות איטום שהביאו להתייקרות במחיר הדלתות. כך גם לגבי טענתו כי ראובן הפסיד כלכלית בפרויקט. גם את הטענה שלפיה לא היה בידיו של ראובן כסף מזומן כדי להעביר לנאשם איני רואה לנכון לקבל. הנאשם העיד כי ראובן טען בחקירותיו שהוא אינו מקבל לעולם כסף במזומן ושבדיקה העלתה כי ראובן לא משך מזומן במשך שלוש שנים. ברם, עיון בחקירתו של ראובן מיום 27.11.2018 מלמד כי ראובן התייחס לנושא הכסף המזומן והסביר שחיכה מספר ימים אחרי פירעון השיקים, לעיתים משך מזומן ישירות מהבנק, לעיתים משך מספר פעמים מכספומטים, והיו פעמים שבהן היה לו כסף מזומן מעבודות אחרות (ת/74, גיליון 5). אשר להצעות המחיר לשתי דלתות נוספות ששיגר ראובן לנאשם כעבור כחצי שנה, בספטמבר 2017, סבורה אני כי הצעות מחיר אלה, שעניינן אינו כלול בכתב האישום, מחזקות את ראיות המאשימה בעניין מנגנון הניפוח. בהתאם לדבריו של ראובן במשטרה (וכן בעדותו בחקירה הראשית), הלה הציע במסגרת הפרויקט 13 דלתות, במחיר של 1,800 ₪ לפני מע"מ, לדלת. הגיוני שהציע כעבור כחצי שנה מחיר של 2,000 ₪ לפני מע"מ (2340 ₪ כולל מע"מ), כשדובר בכמות קטנה יותר של שתי דלתות בלבד. ואולם, שמונה ימים מאוחר יותר הציע בגין אותן שתי דלתות מחיר של 3500 ₪ כולל מע"מ לדלת. בהצעות המחיר ת/64 ו-ת/66 צוין "כמו שכבר נעשה ביותר מעשרה (כך במקור – מ' ב') דלתות" (ת/64) ו-"כדוגמת כעשרה (כך במקור – מ' ב') יחידות שעשיתי" (ת/66) – דבר המלמד כי מדובר באותן דלתות כ-13 הדלתות הקודמות. אשר לטענתם של ראובן והנאשם שדרישות הבידוד והאיטום השתנו, אציין כי טענה זו אמנם באה להסביר את הפער בין שתי ההצעות הנוספות בספטמבר, אך אין בה כדי להסביר כיצד ההצעה הראשונה בספטמבר נמוכה משמעותית ממחירה של דלת לפי החשבונית ת/63 שהעביר ראובן באפריל 2017 – 3,607 ₪ לדלת (וזאת כשצוין מפורשות כי מדובר בעבודה כדוגמת זו שנעשתה כבר בדלתות הקודמות). כמו כן, ההגנה לא הציגה כל ראיה המבססת שינוי בדרישת האיטום. המסקנה המתבקשת בעניין זה היא כי ההצעה הראשונה שהועברה בספטמבר היא הצעה אמיתית, בעוד ההצעה השנייה נוקבת סכום גבוה משמעותית, מבלי שיש לכך הצדקה. הדבר בהחלט מחזק את הטענה בדבר קיומו של מנגנון ניפוח מחירים. לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את דבריו של ראובן בחקירתו שלפיהם הנאשם הורה לו לנפח את תמחור העבודה לסך של 46,900 ₪ כולל מע"מ וכן להעביר לו מתוכם סך של 15,000 ₪ במזומן, ראובן ביצע את שהורה לו הנאשם כדי שהנאשם, יאפשר את המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס – לנוכח יכולתו של הקבלן להשפיע על זהות קבלני המשנה בפרויקטים של שב"ס. לנוכח האמור מתקיימים בענייננו יסודותיה של עבירת קבלת השוחד וכן יסודותיה של עבירת גניבה בידי עובד הציבור. מעבר לכך אפנה לדיון לעיל בעניין התקיימות היסודות של שתי העבירות באישום הראשון. אני מרשיעה אפוא את הנאשם במיוחס לו באישום 3. אישום 4 כתב האישום בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, היה אהרון שקד (להלן: "אריק") הבעלים ומנהלה הפעיל של חברת א.א. גומאיטום, ח.פ. 511263139 (להלן: "גומאיטום"), ועבד כקבלן ראשי ולעיתים כקבלן משנה בביצוע עבודות בשב"ס. במהלך התקופה בין השנים 2018-2016, הכין אריק תמחור לביצוע עבודות איטום במספר פרויקטים של שב"ס במתקני כליאה במחוז מרכז, ובין היתר מתקני הכליאה: אבו כביר, איילון, כלא ניצן, כלא עופר, כלא מעשיהו, בית מעצר הדרים וכלא גבעון. עובר למועדים הנ"ל פנה הנאשם לאריק והורה לו "לנפח" את הצעותיו בשיעור של בין 20-10 אחוז, מתוך כוונה שבתמורה לאישור הצעת המחיר המנופחת יעביר אריק לנאשם את ההפרש במזומן. אריק, בין השאר בשל יחסי התלות והשליטה של הנאשם בקבלנים כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, ומתוך רצון ליתן מתת לנאשם כדי שהנאשם יאפשר המשך העסקתו כקבלן בשב"ס, ויסייע לו בהעסקה עתידית, העלה את שיעור הצעותיו בהתאם. הנאשם בתפקידו כקצין הבינוי של מחוז מרכז בשב"ס, דאג לאישור הצעות המחיר המנופחות וזאת בתמורה למתת מאריק. במספר מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, מסר אריק לידי הנאשם, בחניית שב"ס הסמוכה למקום עבודתו של הנאשם בשב"ס ברמלה, 70,000 ₪ במזומן (להלן באישום זה: "המזומן") וכן חמישה שיקים של גומאיטום, כפי שיפורט בהמשך, בסך כולל של 145,370 ₪ (להלן באישום זה: "השיקים"). את המזומן והשיקים נתן אריק לנאשם כתשלום עבור אותם פרויקטים שביצע וכן עבור הבטחת הסבת עבודה עתידית לאריק על ידי הנאשם, וזאת על פי דרישת הנאשם, תוך ניצול מסגרת תפקידו. בתאריך 4.7.2017, או בסמוך לכך, ניגש הנאשם לצ'יינג' "השלום" ברחוב לישנסקי 8 בראשון לציון (להלן: "הצ'יינג'") וביקש מבני בזוב, עובד הצ'יינג' (להלן: "בזוב") כי יפתח כרטיס לקוח חדש (להלן: "הכרטיס הפיקטיבי") על שם מיכאל זיידפודים (להלן: "זיידפודים"(. לצורך פתיחת הכרטיס הפיקטיבי מסר הנאשם לבזוב צילום תעודת זהות של זיידפודים ופתח על שמו של זיידפודים את כרטיס הלקוח, שמספרו בצ'יינג' הוא 10162, ללא ידיעתו והסכמתו של זיידפודים אשר שהה מחוץ לגבולות ישראל בתקופה הרלוונטית, במטרה להסתיר ולהסוות את מקור ובעל הזכויות בשיקים שיופקדו בצ'יינג', והכול לצורך שימוש עתידי בתקבולי השיקים. באותו מועד (4.7.2017), לאחר פתיחת הכרטיס הפיקטיבי, ניכה בזוב עבור הנאשם בצ'יינג' שיק מספר 1837 המשוך על גומאיטום, על סך 43,000 ₪, אותו קיבל הנאשם מאריק. באותן נסיבות מסר בזוב לנאשם בתמורה סך של 42,784 ₪ במזומן אשר נרשמו על ידי בזוב כפעולה בכרטיס הפיקטיבי. בתאריך 24.8.2017 הגיע הנאשם לצ'יינג' וניכה שיק מספר 1842 המשוך על גומאיטום, על סך 28,000 ₪, אשר קיבל הנאשם מאריק. באותן נסיבות מסר בזוב לנאשם בתמורה סך 27,860 ₪ במזומן אשר נרשמו על ידי בזוב כפעולה בכרטיס הפיקטיבי. בתאריך 17.9.2017 הגיע הנאשם לצ'יינג' וניכה שיק מספר 1882 המשוך על גומאיטום על סך 25,000 ₪ אשר קיבל הנאשם מאריק. באותן נסיבות נמסר לנאשם בתמורה סך 24,874 ₪ במזומן אשר נרשמו על ידי בזוב כפעולה בכרטיס הפיקטיבי. בתאריך 5.11.2017 הגיע הנאשם לצ'יינג' וניכה שיק מספר 1883 המשוך על גומאיטום, על סך 25,000 ₪, אשר קיבל הנאשם מאריק. באותן נסיבות נמסר לנאשם בתמורה סך 24,874 ₪ במזומן אשר נרשמו על ידי בזוב כפעולה בכרטיס הפיקטיבי. בתאריך 7.2.2018 הגיע הנאשם לצ'יינג' וניכה שיק מספר 2009 המשוך על חברת גומאיטום על סך 24,370 ₪ אשר קיבל הנאשם מאריק. באותן נסיבות נמסר לנאשם בתמורה סך 24,248 ₪ במזומן אשר נרשמו על ידי בזוב כפעולה בכרטיס הפיקטיבי. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 215,370 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. כמו כן גנב הנאשם, כעובד הציבור, בצוותא חדא עם אריק, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו עולה על 215,370 ₪. במעשים הנ"ל, באשר לשיקים שהופקדו בכרטיס הפיקטיבי בסך של 145,370 ₪, עשה הנאשם פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו. במעשים הנ"ל, באשר לכרטיס הפיקטיבי, ולגבי סך של 145,370 ₪, עשה הנאשם פעולה ברכוש אסור או מסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון. הוראות החוק שלפיהן הואשם הנאשם באישום זה הן לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק); הלבנת הון (ריבוי עבירות) (עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון); הלבנת הון – דיווח כוזב (ריבוי עבירות) (עבירה לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק איסור הלבנת הון); גניבה בידי עובד ציבור (עבירה לפי סעיף 390 לחוק). המענה לאישום 4 הנאשם כפר באמור באישום זה שלפיו ביקש מאריק לנפח את הצעות התמחור שלו ודרש וקיבל מאריק כספי שוחד. הנאשם כפר בטענות כי פדה בעצמו או באמצעות אחר שיקים שהועברו לו מחברת גומאיטום בבעלות אריק, וטען כי ליווה את אריק לצ'יינג' "השלום", שם ביקש אריק לפרוט שיק ולקבל תמורתו מזומן לעצמו, וכשהתבקשו אריק והנאשם על ידי בעל הצ'יינג' להציג "תעודת זהות של רוסי", הציג הנאשם בפני בעל הצ'יינג' "צילום תעודת זהות" מהטלפון הנייד שהיה ברשותו ע"ש מיכאל זיידפודים אותו הוא מכיר אישית. אישום 4 – ראיות פרשת התביעה עדותו של אהרון (אריק) שקד (פרוטוקול מיום 24.11.2021) חקירה ראשית (בשילוב מוצגי תביעה, לרבות האזנות סתר) כנגד אריק הוגש כתב אישום בגין חלקו בפרשה (ת"פ 44510-05-20), ונגזרו עליו 9 חודשי עבודות שירות ו-300 אלף ₪ קנס (ע' 417). אריק עבד עם שב"ס כ-25 שנה, בעבודות של איטום מבנים. היה לאריק חוזה מסגרת ומחירון מול שב"ס, שעליהם חתם במסגרת מכרז. במסגרת המחירון התחייב הקבלן למחיר מסוים פר עבודה מסוימת. בכל פעם שהייתה עבודה לביצוע, העד נתן אומדן וקיבל הזמנה, לפי חוזה המסגרת והמחירון שעליהם חתם. אריק עבד מול הנאשם (ע' 418-417). אריק ציין שאינו מרגיש בנוח במעמד העדות. התרשמתי כי העיד בחוסר רצון. לפי עדותו, מאז תחילת העבודה מול הנאשם, נהג לשלוח לנאשם אומדן והנאשם ביקש שיוסיף "טיפה" לאומדן. הנאשם אמר לו שהוא רוצה עשרה אחוז על עבודות שהוא (הנאשם) מעביר לו. אריק ניסה להתנגד לעניין, אך לבסוף הסכים. לשאלה בכמה פרויקטים קרה הדבר השיב שאינו זוכר, אך יש חשבונות לגבי הכול. לא הייתה לו ברירה אלא לשתף פעולה עם הנאשם, משום שרצה להמשיך לעבוד איתו ולעבוד בשב"ס (ע' 420). הוא אינו יודע מה היה קורה אילו סירב, אך ציין שלא רצה להגיע למצב של יחסים גרועים עם הנאשם ושהנאשם ינסה להכשיל אותו בעבודה (ע' 421). הנאשם שימש כקצין בינוי וגם כמפקח, והוא גם נתן חלק מהעבודות, ואריק לא רצה להגיע לעימות איתו, מחשש שהנאשם יאמר שהוא אינו קבלן טוב (ע' 421). בחלק מהמקרים שבהם ביקש ממנו הנאשם לנפח מחירים, הוא אמר לו שאין לו כסף מזומן וששניהם עלולים להסתבך, אך ניסיונותיו עלו בתוהו (421). אריק העיד על עצמו כמי שעבד במחוזות השונים במשך שנים רבות, שמו הטוב הלך לפניו, והוא נפגע קשות במסגרת הפרשה (ע' 421). מוצג ת/76 הוא דו"ח מיצוי פריקת הטלפון הנייד של אריק, מיום 14.11.2018. ביום 22.5.2017 כתב אריק לנאשם "תודה. יום ראשון ניפגש על הכל הכל" (הודעה מס' 5), וכדקה לאחר מכן, כתב בהודעה נוספת: "חשבונות הזמנות והתחשבנויות" (הודעה מס' 6). אריק העיד שהכוונה, בין היתר, גם ל-10% שהתבקש להוסיף ולהעביר לנאשם (ע' 424-423). מוצג ת/77 כולל שתי הערכות תקציביות לפרויקט איטום בכלא איילון, האחת מיום 1.11.2017 והשנייה מיום 16.11.2017. סעיפי ההערכות זהים, אך ניתן לראות שבהערכה מיום 16.11.2017 ישנה תוספת של 10% לכלל הכמויות (לדוגמה, במקום כמות של 80 מטר שהופיעה בהערכה מיום 1.11.2017, הופיעה בהערכה מיום 16.11.2017 כמות של 88 מטר). אריק העיד ששתי ההערכות מתייחסות לאותו פרויקט. הוא נתן הערכה תקציבית ולאחר מכן הוסיף 10% ושלח אישור והצעה מתוקנת (ע' 424). בשיחה מס' 163 מיום 24.1.2018 שעה 15:51, שוחחו אריק והנאשם בעניין עבודות איטום במכלול כניסה לבית המעצר בתל אביב. הנאשם ביקש מאריק שיכין לו הצעת מחיר בגובה 36,000 ₪ וישלח לו אותה בהקדם האפשרי. אריק שאל "שלושים ושש... בדיוק או שלעשות בערך כזה?", והנאשם השיב: "לא, בערך... פלוס מינוס. ו... איטום ... גג, מכלול כניסה ... תל אביב". אריק שאל כמה מטר והנאשם השיב שאינו יודע ו"תעשה לפי מה שאתה חושב". אריק העריך בעדותו שהעלות האמיתית הייתה 18,000 ₪ (ע' 425). גם בשיחה מס' 311 מיום 29.1.2018 שוחחו אריק והנאשם בעניין הפרויקט בבית המעצר בתל אביב, שבו הקבלן הראשי הוא ד.ב.ש. טבורינסקי. בעבר "רדף" אריק אחרי טבורינסקי עד לתשלום, והנאשם אמר לאריק כי הוא יארגן קודם שיק ואז יבצע אריק את העבודה (ע' 426). ביום 30.1.2018 שלח אריק לנאשם בוואטסאפ את החשבונית של גומאיטום בגין פרויקט בית המעצר בתל אביב (ת/78 – החשבונית, ת/76 הודעה מס' 14 (א.מ.4)). אריק שלח לנאשם את החשבונית משום שהנאשם ביקש להעביר אותה לטבורינסקי – הנאשם היה איש הקשר בין אריק לטבורינסקי (ע' 427). בהודעה הבאה (מס' 15, מיום 30.1.2018) כתב אריק לנאשם: "אני [א]היה בכלא ניצן יותר מאוחר ואז אביא לך את המקור", כשכוונתו לחשבונית המקור שאותה הנאשם צריך להעביר לטבורינסקי (ע' 428-427). בהודעה מס' 17 כתב אריק לנאשם "הערכות מתוקנות נשלחו לך לפקס". העד הסביר ששלח הערכות, הוא אינו זוכר לאיזה פרויקט, ושהיה צריך להוסיף 10 אחוז "כי את זה הוא מעביר לחוזים... את המכירה והוא מוציא הזמנות" (ע' 428). בשיחה מס' 889 מיום 6.2.2018, קבעו הנאשם ואריק שאריק יגיע עם הצוות שלו כדי להראות להם את העבודה, והנאשם הזכיר שהשיק נמצא אצלו. דובר באותו שיק של כ-36,000 ₪, מד.ב.ש. (ע' 428). ביום 6.2.2018 העביר הנאשם לאריק בוואטסאפ צילום שיק של ד.ב.ש. ע"ס 35,932.78 ₪ לפקודת גומאיטום, תאריך פירעון 26.3.2018 (ת/76 הודעה מס' 18, ת/79 צילום השיק). לדברי אריק, הנאשם העביר לו את צילום השיק כדי שיהיה בטוח שהשיק אצלו ושיבוא לעבוד (ע' 429). לשאלה בכמה עבודות בסך הכול פעל מול הנאשם בשיטה זו במהלך כל התקופה, השיב אריק שאינו זוכר (ע' 429). כך גם לגבי מספר הפעמים שבהן שינה הצעות מחיר בהנחיה של הנאשם (ע' 429). במוצג ת/80 המסמך הראשון הוא נספח לחקירה של אריק מיום 4.11.2018, ומופיעה בו רשימת הפרויקטים שאליהם הפנה את חוקרת המשטרה (ע' 430). לשאלה מדוע ניפח מחירים, השיב שזו הייתה עמלה או שוחד, ושהוא הרוויח מזה אישית בכך "שלא יעיפו אותי", כדבריו. אריק לא הרוויח כספית מהעניין (ע' 430). בהמשך ציין שבשל רצונו להמשיך לעבוד עם שב"ס, "מכל ה-100 אחוז יש אולי 10 או 5 אחוז מהעבודות שאני צריך לתת משהו ואין לי ברירה, החלטתי שאני אתן ושאני אמשיך לעבוד ... למעשה הוא בעל המאה במקרה הזה, הוא בעל הדעה" (ע' 442). הנאשם הרוויח 10 אחוז. במהלך כל התקופה העביר אריק לנאשם כ-216,000 ₪. כ-70,000 ₪ מתוכם במזומן, הוא אינו זוכר בדיוק את הסכום שבמזומן. אריק נפגש עם הנאשם בחניית כלא רמלה כדי לתת לו את הכסף (ע' 430). אריק אישר שחמשת השיקים שצילומם מופיע במוצג ת/81 הם השיקים המפורטים באישום 4, שאותם מסר לנאשם. העד אינו מכיר את צ'יינג' השלום בראשון לציון, שבו נוכו השיקים (ע' 431). כשנאמר לו שהנאשם מסר במענה לכתב האישום ובחקירות במשטרה שאריק ניכה את השיקים על כרטיס לקוח של אדם רוסי כי בצ'יינג ביקשו זאת מאריק ומהנאשם כשהגיעו ביחד לצ'יינג', השיב אריק שמדובר בשקר, שהוא מעולם לא היה בצ'יינג' הזה ואין לו שום סיבה להגיע לשם משום שהוא אינו מהאזור (ע' 432). לשאלה מה הקשר שלו אל מיכאל זיידפודים השיב שהוא אינו מכיר את השם, וגם לאחר שהוצג בפניו צילום תעודת הזהות של זיידפודים שנתפס בצ'יינג (ת/85), מסר שאינו מכיר אותו (ע' 432). בשיחה מס' 962 מיום 7.2.2018 שעה 8:59, תיאם אריק עם הנאשם את הגעתו של אריק אל כלא רמלה, כדי לתת לו חשבונות או משהו אחר – אריק לא זכר בעדותו מה רצה לתת לנאשם באותו תאריך (ע' 433). בשיחה מס' 963, מאותו היום וכחצי שעה מאוחר יותר, עדכן אריק את הנאשם כי הגיע לחנייה וביקש שהנאשם ייצא אליו (ע' 433). לשאלה מתי מסר לנאשם שיק מס' 2009 ע"ס 24,370 ₪ (ת/81), השיב שאינו זוכר, אך שהקבלה בגין ניכיון השיק היא מאותו היום, 7.2.2018 (ת/83, ע' 436). בשיחה מס' 1231 מיום 11.2.2018, שוחחו אריק והנאשם על כך ששיק מס' 2009 "חזר" משום שלא הייתה רשומה המילה "אלף" אחרי המילים "עשרים וארבע". העד אישר שמדובר בשיק שהוא מסר לנאשם (ע' 434). הוא אינו יודע מה עשה הנאשם עם השיק, אך מבין שהנאשם נתן אותו למאן דהוא, אשר אמר שהשיק חזר. אריק הציע שאותו אדם יפנה אליו ישירות, ושינסה להפקיד פעם נוספת לאחר שאריק ידבר עם הבנק שלו. לשאלה מדוע נתן לנאשם שיק זה, השיב שהשיק ניתן במסגרת ההתחשבנויות של השניים. אריק הבהיר שמדובר בכספים שהנאשם קיבל ממנו, תמורת עבודות (ע' 435). אריק הציע בשיחתו עם הנאשם לבוא לתקן את השיק ולהוסיף לו את המילה "אלף", אך הנאשם אמר לו שהשיק כבר לא נמצא אצלו ואריק הבין שהנאשם העביר את השיק הלאה (ע' 436). למחרת, ביום 12.2.2018 בשעה 9:55, שלח הנאשם לאריק מס' טלפון נייד של איש קשר המכונה בני צ'יינג' (ת/76, א.מ.5). אריק העיד כי הוא אינו מכיר את האיש, אך הוא התקשר אל אותו בני, שאל אם השיק אצלו ואמר לבני לדבר עם הבנק ולהסביר את המצב לצורך הפקדת השיק (ע' 437-436). בשיחה מס' 1280 מיום 12.2.2018 שעה 10:17, נשמע גבר אומר ברקע: "אני נותן לך כל חודש אחד, תראה שהכל עבר לכרטיס...", הנאשם שואל: "אפשר?..." ואריק משיב שיש אישור. הנאשם משיב לו ש"הוא כבר בבנק". אריק מסר בעדותו שדובר באותו שיק, ושהשיק הופקד (ע' 437). אריק נשאל שוב לגבי המענה של הנאשם לכתב האישום, לפיו אריק הלך לצ'יינג כדי לפרוע את השיקים, והשיב שמדובר בשקר והוא כלל אינו מכיר את האיש בצ'יינג' (ע' 437). בחקירתו מיום 7.11.2018 סירב אריק לעימות עם הנאשם. לשאלה מדוע, השיב בעדותו כי לא רצה להתעמת איתו (ע' 441). הוא חשש שהנאשם יפעיל נגדו אנשים (ע' 442). חקירה נגדית אריק הגיע להסדר טיעון בעניינו משום שלא רצה לשבת בכלא (ע' 443). הוא עבד מול שב"ס כקבלן ראשי, אך גם עבד בפרויקט אחד כקבלן משנה, בעבודת איטום במתקן בתל אביב (ע' 444). לשאלה האם העביר כספים לנאשם בשנים 2018-2017 השיב "בערך, אני לא זוכר את התאריכים אבל כן". הפעם הראשונה הייתה "סביבות 2018" והדבר הסתיים עם מעצרו של אריק (ע' 444). כקבלן ראשי היה לאריק הסכם מסגרת עם שב"ס, שכלל מחירון. אריק אישר שניפח את ההערכות התקציביות ב-10%. כך לדוגמה, במקום 80 מטרים הכתובים בהערכה התקציבית, בשטח ביצע 10% פחות (ע' 446-445). אריק זכה במכרז כספק יחיד, לא היה גורם נוסף שזכה בתחום האיטום. לשאלה כיצד היה תלוי בנאשם אם הוא היה זוכה היחיד בתחום האיטום בשב"ס, השיב שגם עם כל הניסיון שיש לו, "גם האיש הקטן ביותר יכול ללכלך עליך..."; "...אני לא לקחתי צ'אנס" (ע' (447). לשאלה מתי והיכן העביר 70,000 ₪ במזומן לנאשם, השיב אריק מדובר בסכום מצטבר ושבדרך כלל בוצעו העברות הכספים בחנייה של מתקן שב"ס ברמלה. אריק הגיע לשם ברכבו והנאשם יצא אליו. לעיתים הכניס את הכסף למעטפה או שקית ניילון ולעיתים הוציא אותו מהכיס (ע' 448). הכספים שהעביר לנאשם הם בעסקאות שבוצעו ושקיבל עליהן תשלום (ע' 454). אריק התקשה להעריך את הרווח שלו, שכן באופן כללי הרווח שלו הוא כשליש, אך היו לו גם עסקאות שבהן היו לו הפסדים (ע' 455). את חמשת השיקים שהעביר לנאשם (ת/81) נתן במקור לקבלני משנה וקיבל מהם שיקים אלה בחזרה. אין לו תיעוד לכך (ע' 458). אריק אישר שעשרת האחוזים שהעביר לנאשם היו גם עבור הסבת עבודות עתידיות (ע' 461-459). הוא לא דיווח שאבדו לו שיקים, אלא נתן אותם ולאחר שקיבל אותם בחזרה, העביר לנאשם (ע' 462). השיקים דווחו לפי חשבונית מס קבלה שהתקבלה מהגורמים שקיבלו ממנו את השיקים במקור (ע' 462). אריק שלל את הטענה שהוא רצה לנכות שיקים ללא כל קשר לנאשם. הוא דבק בדבריו שלפיהם הוא אינו מכיר את הצ'יינג' ומעולם לא הגיע לשם (ע' 464). הוא דיבר בטלפון עם בני מהצ'יינג', אך לשאלת הסנגור לא ידע שמדובר באדם שיש לו צ'יינג'. כתוב לו אמנם בטלפון "בני צ'יינג'", אך הוא חשב שמדובר בשם משפחה (ע' 464). הוא דיבר עם הבנק ואישר את הפקדת השיק עבור בני צ'יינג'. אינו זוכר מאיזה טלפון התקשר או את מועד השיחה (ע' 466). הוא הודיע שנתן שיק ושהמילה "אלף" הייתה חסרה, וביקש לתקן ולאשר תשלום לבני צ'יינג' (ע' 467). העד הופנה לחקירתו השלישית במשטרה מיום 7.11.2018, שבה אמר לחוקרת כי הבין מהחוקר אריק מרציאנו שלא מחפשים אותו, אלא את הנאשם (ע' 470). בעדותו בבית המשפט העיד שאינו זוכר שמרציאנו אמר לו את הדברים (ע' 472). בחקירה הוא היה בלחץ נוראי ואינו זוכר מה אמר ולמה (ע' 473). בראשית החקירה במשטרה אמר אריק שלא נתן כל שוחד או תשלום לנאשם, אך בהמשך הודה שעשה זאת. אריק התייחס לכך וציין שלא שיקר במשטרה, אלא שדבריו הראשונים נאמרו בתחילת החקירה, כשלא הבין עדיין מה קורה וחש בלחץ, לראשונה בגיל 70 בחקירה במשטרה ולאחר מעצר. עם זאת לא היה דבר פסול בחקירה שלו, והחוקרים היו נחמדים מאוד (ע' 474-473). על כך שבראשית החקירה שמר על זכות השתיקה, אך מיד לאחר מכן כשנשאל אם היה בצ'יינג' בראשון לציון השיב בשלילה באופן חד משמעי, ועל כך הגיב אריק בעדותו: "זה הקפיץ אותי כי זה לא היה ולא נברא" (ע' 475). אריק העיד כי מצבו הכלכלי היה טוב (ע' 475). את הכסף המזומן (70,000 ₪) הביא מכיסו. בזמן עדותו יש לו 3,000 ₪ בכיס (ע' 476). הוא יכול להראות משיכות מהחשבון הפרטי שלו של למעלה מ-70 אלף ₪ (ע' 476). הוא מושך מזומן מהחשבון משום שיש לו פועלים, שאוכלים צהריים בחוץ כל יום. הוא נותן להם כסף, הם מביאים לו קבלות ובסוף החודש הוא מוציא שיק על כל הקבלות, ופורע את השיק ומקבל לידיו את הכסף במזומן (ע' 478-477). לשאלה אם אי פעם ניכה שיקים בצ'יינג' כלשהו השיב בשלילה. לעיתים נתן לבנק לניכיון שיק של גורם שלישי (ע' 482). מדובר בתקופה לפני 17-15 שנים, כשעבד עם קבלנים. מאז הוא עובד כמעט אך ורק עם גורמים מוסדיים ויש רק קבלן אחד שאיתו הוא עובד (ע' 483). בהתכתבויות וואטסאפ עם הנאשם לא הוזכרו העברות של כספים. בשיחה מס' 163 מיום 24.1.2018 לא הוזכרו 10 אחוזים. אריק ציין בעדותו שמדובר במקרה שונה מיתר המקרים, שבו החליט הנאשם מראש מה יהיה סכום החשבונית וסכום השיק. אריק לא ראה הזמנה ולא ידע מה התקציב (ע' 493). גם בשיחות מס' 962 ו-663 לא הזכיר אריק תשלום 10 אחוזים (ע' 494). לשאלה מדוע, השיב שהיו אמורים להתחשבן ברכב, ולא היה צריך לומר זאת בטלפון, הדבר היה ידוע מראש (ע' 494). כך למשל, אם היה צריך לבצע עבודה של 100,000 ₪, הנאשם היה מעלה ל-110,000 ₪ כדי שאריק לא יפסיד (ע' 495). לדברי אריק, הוא בכל זאת הפסיד, אך הסכים לכך (ע' 495). עדותו של בנימין בזוב (פרוטוקול מיום 21.12.2021) חקירה ראשית בזוב עבד בעבר בצ'יינג' "השלום" ברח' לישנסקי 8, ראשון לציון (ע' 517-516). העד הועמד לדין במסגרת ת"פ 30651-04-20 בבימ"ש שלום בפ"ת, על כך שפתח בצ'יינג' כרטסת למיכאל זיידפודים לבקשת הנאשם, ונגזר עליו עונש קנס של 20,000 ₪ ומאסר על תנאי (ע' 518). העד מסר שאין לו היכרות עם זיידפודים (ע' 519). אם פעולה מבוצעת על כרטיס לקוח בצ'יינג', רק אותו לקוח אמור לבצע את הפעולה. מותר לאדם לבצע פעולה עבור אדם אחר רק כשהשניים מגיעים ביחד. בכרטיס הלקוח של זיידפוזים לא היה רשום אף גורם כשליח שיכול לבצע עבורו פעולות. בדיעבד הוסבר לעד שהיה עליו לדרוש מהנאשם ייפוי כוח ותעודה מזהה של זיידפוזים (ע' 519). הוצגו בפני בזוב הקבלות של עסקאות ניכיון השיקים (ת/83) ודוח כרטסת 10162 ע"ש זיידפודים (ת/82). העד מסר שמדובר בעסקאות פריטה של שיקים, שכולן נעשו בכרטיס הלקוח של זיידפודים, ובעל השיקים היה גומאיטום – שאותה לא הכיר (ע' 528). בשיחה מס' 1810 מיום 1.11.2018, התקשר בזוב אל הנאשמת בשעה 21:00 וביקש לראותה בדחיפות. בעדותו נשאל מדוע ביקש זאת, והשיב שרצה שתסביר "למה היא עשתה לנו את זה". הנאשמת שאלה אותו אם באו אליו, כשכוונתה הייתה לשלטונות (ע' 521). בשיחה מס' 1812, הנאשמת אמרה לבזוב שלא כדאי להיפגש משום שעורך הדין שלה ייעץ לה שייתכן שקיים מעקב (ע' 521). בזוב מסר בעדותו שהנאשמת הייתה לקוחה של הצ'יינג' (ע' 522). את הנאשם תחילה כלל לא הכיר, וגם מאוחר יותר לא הכיר אותו לעומק. אין לו מס' הטלפון שלו. בת זוגו הנאשמת הגיעה תמיד לבדה (ע' 523). היא אמרה לו שלבעלה יש חבר שצריך לפרוט שיק, וכך הכיר את הנאשם (ע' 524). הוצגה לעד תעודת הזהות של זיידפודים. לשאלה אם הוא מכיר את זיידפודים, השיב שפתח לו כרטסת וצילם אותו, ולכן הוא בטוח שראה אותו. העד עמד על תשובתו גם כשנאמר לו שזיידפודים היה בחו"ל במועד שבו נפתחה הכרטסת על שמו (ע' 524). הוצג בפניו העימות בינו לבין הנאשם מיום 7.11.2018, שבו מסר שהנאשם הגיע עם אדם נוסף ושהנאשם קיבל לידיו את הכסף (זאת לאחר שבעדותו לא זכר מי קיבל את הכסף). נשאל בעדותו כמה פעמים ראה את הנאשם, והשיב שאינו זוכר. הופנה לחקירה שלו מיום 2.11.2018, שבה ציין שראה את הנאשם לפחות פעמיים או שלוש. נשאל עם מי הגיע הנאשם, והשיב שאינו זוכר. ריענון זיכרון לפי תמלול העימות מיום 7.11.2018, העלה שהנאשם הגיע בפעמים הבאות לבדו (ע' 526). נאמר לבזוב שהנאשם טען בעימות ובמענה לכתב האישום שהגיע לצ'יינג' בפעם הראשונה עם אריק, ושהסיבה שהכרטסת נפתחה על שם זיידפודים היא כי בזוב אמר לנאשם לפתוח כרטיס לקוח דווקא על שמו של אדם רוסי. תגובתו של בזוב בעדותו הייתה שאינו זוכר ו"אין דבר כזה" (ע' 527). חקירה נגדית גם בחקירתו הנגדית חזר בזוב על כך שהנאשם היה עם אדם נוסף כשפתח את הכרטסת – האדם שעל שמו נפתחה הכרטסת, אחרת לא היה פותח אותה (ע' 531, 534). אציין שוב כי אין מחלוקת שזיידפודים שהה באותה עת בחו"ל, ואוסיף כי דבריו של בזוב עומדים בניגוד להודאתו בכתב האישום בעניינו. לשאלה כיצד פעל הנאשם כשליח אם לא היה רשום ככזה, השיב שבאותו זמן הם לא ידעו את החוק (ע' 535). שלל נחרצות את האפשרות שאריק הגיע ופעל כשליח, ועמד על כך שמעולם לא ראה את אריק (ע' 535). את הנאשם זיהה העד ללא קושי (ע' 540). רס"ן אריק מרציאנו (פרוטוקול מיום 18.10.2022, מעמ' 385) חקירה ראשית בחלק זה תובא עדותו של מרציאנו ככל שהיא נוגעת לאישום הרביעי. החלה חקירה בנוגע לשיק בעייתי של הקבלן אריק שקד – אותו שיק ע"ס 24,000 ₪ שבו המילה "אלף" לא נרשמה. המשטרה ביקשה לדעת תחת איזו כרטסת השיק נפדה, והתברר שהכרטסת בצ'יינג' נפתחה על שמו של זיידפודים ושיש חמישה שיקים נוספים שנפדו באותה כרטסת, בזמן שזיידפודים כלל לא היה בארץ (ע' 389). המשטרה הבינה שהנאשם הוא מי שפדה את השיקים. איכונים של הנאשם הראו שכמעט בכל המועדים שבהם השיקים נפדו, אוכן הנאשם ליד הצ'יינג' (ע' 389). בני בזוב אישר שמי שפדה שיקים אלה הוא הנאשם. היו גם שיחות בתאריכים שבהם נפדו שיקים, שבהן ביקש הנאשם מרעייתו הנאשמת שתשלח לו בפקס צילום תעודת הזהות של זיידפודים (ע' 389). מרציאנו העיד לגבי בדיקה בשטח שביצע סג"ד אופנהיים, ראש ענף בינוי בשב"ס בתקופה הרלוונטית, שמטרתה הייתה לבדוק אם בכתבי הכמויות היו ערכים מספריים גדולים יותר ממה שבוצע בפועל בשטח. אופנהיים בדק את פרויקט איטום מכלול הקליטה באבו כביר. הוא עלה לגג עם כתב הכמויות, בדק את היקף הגג, שטחו וכמות המרזבים, חישב ומצא פערים של מאות אחוזים בין הרשום בכתבי הכמויות לבין הקיים בפועל. למען הסר ספק, הואיל ומדובר בגג קטן מאוד שלידו גג נוסף של מרכז המבקרים, ביקש העד מאופנהיים שיבדוק גם את הגג הנוסף. גם כשמחברים את שני הגגות יחדיו, קיימים עדיין פערים גדולים. כשהטיחו זאת באריק, הוא הודה שבוצע ניפוח והסביר שהשיטה הייתה לנפח את הפרויקט בעשרות אחוזים, ולקבל תשלום מנופח שממנו יורדים האחוזים של הנאשם (ע' 393-392). העד ציין שאריק, כמו גם רוני קופי (להלן אישום 13) , שאינם מכירים זה את זה, סיפרו את אותו הסיפור: כיצד נפגשו עם הנאשם במשרדו, הנאשם לקח פתקית, רשם למעלה את הסכום הכולל, מתחת רשם סכום המהווה 10%, הקיפו בעיגול ואמר: "זה בשבילי" (ע' 393). חקירה נגדית מרציאנו העיד תחילה שזיידפודים, המתגורר בחו"ל, לא נחקר, משום ששהה בזמן הרלוונטי בחו"ל ולא הצליחו ליצור עמו קשר. ייתכן שבהמשך הגיע וחוקר אחר גבה ממנו הודאה (ע' 394). ראש צוות החקירה היה רפ"ק יהודה אהרוני (ע' 397). העד לא ניהל את כל החקירות (ע' 397). את בדיקת ההלימה ביצע רק לגבי הגג של אבו כביר (ע' 395). העד אישר שמעל הנאשם היו גורמים מאשרים: לאחר חתימה של קצין הבינוי, עובר הפרויקט לחתימה נוספת של המפקד הישיר ולאחר מכן לחשבות. אותם גורמים לא נחקרו תחת אזהרה (ע' 398, 401). חקירה חוזרת העד אישר שאת עדותו של זיידפודים גבה ראש הצח"מ (ע' 406). סג"ד רן אופנהיים (פרוטוקול מיום 9.3.2022) חקירה ראשית להלן תובא עדותו של סג"ד אופנהיים, ראש ענף בינוי בשב"ס בתקופה הרלוונטית, בנוגע לאישום 4. ת/115 – תרשומת בכתב ידו של העד מיום 2.1.2019, אז נסע העד לבית המעצר באבו כביר וביצע שם מדידה פשוטה של גג מבנה הביקורים וכן של גג מבנה הכניסה. מדידה של שטח הגג, לרבות מדידה של הרולקה (פאנל). שטח גג ביקורים – 31.2 מ"ר, רולקות 30.8 מ"א; שטח גג מכלול כניסה – 18 מ"ר, רולקות 21 מ"א. ת/116 – סימוניו של העד על גבי מסמך של גומאיטום (המסמך המקורי הוא "הערכה תקציבית" מיום 25.1.2018 לפרויקט "בית מעצר ת"א – איטום גג מבקרים", שבו מפורטים סעיפי הפרויקטים ומחיריהם, כשלפי המסמך המקורי מסתכם הפרויקט ב-31,022 ₪ לפני מע"מ (36,295.74 ₪ כולל מע"מ). העד הסביר שהזין את המידה שמדד בשטח ב-ת/115 (שטח גג מבקרים 31.2 מ"ר, רולקות 30.8 מ"א) במקום המידה המופיעה בהערכה התקציבית (שטח גג 142 מ"ר, רולקות 48 מ"א), וההערכה החדשה הסתכמה בסכום של כ-12,800 ₪ במקום כ-31,000 ₪ (לא כולל מע"מ) (ע' 662). לאחר מכן החוקר אריק מרציאנו שאל אותו גם לגבי מבנה הכניסה, וכשהוסיפו גם את שטחו של מבנה הכניסה הביא הדבר לתוספת של 8,000 ש"ח, ועדיין לא הגיעו להערכה התקציבית שהגישה גומאיטום, 36,000 ₪ כולל מע"מ (ע' 663). חקירה נגדית הסנגור טען כי הבדיקה שביצע העד אינה נכונה מבחינה מקצועית. לשאלה מדוע הוא עדיף על מהנדס בניין מוסמך (הנאשם), הסביר שהוא אינו עדיף על איש, אך עלה לגג ומדד את הרצפה מדידה בסיסית שאינה מצריכה תארים (ע' 669). בשלב זה טען הסנגור כי היו לעד שגיאות במדידה, ושהמדידה שלו לא כללה את כל שטח העבודות שבוצעו בפרויקט. עם זאת, הסנגור לא ציין במפורש מה צריכות היו המדידות לכלול ואמר שהדבר יוצג במסגרת פרשת ההגנה – דבר שלא נעשה בסופו של דבר (ע' 670). אשר למוצג ת/115 (מדידת שטחי הגגות באבו כביר), בתת הפרק הראשון מחק העד כמות של 48 מ"א ותיקן ל-30 מ"א. העד אישר שאם החישוב היה כולל את חדר עו"ד, הסכומים היו נכונים (ע' 678). העד השיב שמדד את גג המבקרים (31 מ"ר) ואת גג מכלול הכניסה (21 מ"ר), אך שהמסמך ת/116 מתייחס רק לגג המבקרים, ללא מכלול כניסה (ע' 678). חקירה חוזרת לגבי חישוב ת/115 ו-ת/116, הסביר העד שגם אם יכלול את גג מכלול הכניסה במסגרת ההערכה התקציבית (שכותרתה מתייחסת לגג המבקרים בלבד), כששטח גג אחד כ-30 מ"ר והשני כ-20 מ"ר, חישוב העבודות בשני הגגות ייצא 20,000 ₪ במקום 12,000 ₪ (ע' 690). מוצגי תביעה המאשימה הגישה מוצגים רבים, לרבות תמלולי שיחות האזנת סתר בין הנאשם לגורמים השונים הנוגעים לאישום זה: אריק, דורון, בזוב והנאשמת. חלק מהמוצגים הוזכר לעיל במסגרת עדויות התביעה. מוצגי תביעה רבים ייסקרו במסגרת חקירתו הנגדית של הנאשם, להלן. פרשת ההגנה עדות הנאשם (פרוטוקול מיום 4.1.2023) חקירה ראשית הנאשם תיאר את תהליך העבודה לגבי עבודות איטום בשב"ס. גומאיטום זכתה בשנת 2012 במכרז עבודות איטום ומאז היא הקבלן היחיד שעובד בשב"ס בתחום זה. בתמצית, קצין בינוי והממונה עליו, קצין ת"ל, קובעים אילו פרויקטים יש לבצע, מעדכנים את האחראית במחלקת בינוי, שבודקת ושולחת לקבלן. הקבלן מתאם פגישה עם קצין בינוי או נציגו סיור בשטח, ותוך שבוע או שבועיים מוגש למחלקת בינוי עם לו"ז ומחיר. המחיר מתבסס על ספר מכרז של עבודות איטום. מחלקת בינוי מחליטה מה היא מאשרת לכל מחוז. בנקודה זו מתחיל תיאום בין קצין בינוי לבין נציג היחידה והקבלן. קצין בינוי מבקר ומפקח על הפרויקט. לבסוף לאחר שחותם קצין הבינוי על חשבונית, הוא מעביר אותה לרמ"ח בינוי, ששולח בדרך כלל אדם מטעמו לבדיקה. רמ"ח חותם על החשבונית, והחשבונית נשלחת לתשלום (ע' 497). הנאשם ציין כי קבלן ראשי אמור להרוויח בין 20-15 אחוז, ואם אריק מרוויח בין 25-20 אחוז, ומשלם לנאשם אלפי שקלים, הוא אינו מרוויח כלל, וזה לא הגיוני. כמו כן, למעט מקרה אחד, אריק שימש רק כקבלן ראשי, ובתור קבלן ראשי הנאשם אינו אחראי עליו, אינו אחראי להוציא לו הזמנות או לפקח עליו, והוא רק מגיע לשטח לבדוק (ע' 502). הכחיש קבלת 70,000 ₪ במזומן וחמישה שיקים מאריק (ע' 505). בשנת 2017 קיבל אריק הזמנות בסכום של כ-675,000 ₪, ולא הגיוני שמתוך סכום זה נתן שוחד לנאשם בגובה 145,000 ₪, בשל ההוצאות האחרות שיש לאריק - מיסים, תשלום לעובדים ועלות חומרים (ע' 512). כדי להגיע לחנייה של הנציבות נדרש אישור כניסה, דבר שלא נותנים לכל אחד ואם נותנים, הדבר נרשם. ברם, הנאשם אישר כי בעבר הייתה חנייה גדולה מחוץ לשב"ס (ע' 506). אריק סיפר לנאשם שהוא עובד עם קבלני משנה ממוצא ערבי שרוצים מזומן, ושאל אותו אם הוא מכיר "איזשהו רוסי" שרוצה להחליף כסף. לנאשם עלה רעיון. אשתו פעילה בעמותה לילדים חולי סרטן שמגיעים לישראל מכל העולם. היא הפנתה אותו ל"בני צ'יינג'", שאליו היא שולחת את התיירים והוא נותן להם עמלות נוחות. הנאשם התקשר אל בני וסיפר לו על החבר הקבלן, ובני הזמין אותו ואת הקבלן לצ'יינג'. הנאשם ואריק הגיעו לצ'יינג' ביום 4.7.2017, ובני בדק ואמר שיש אדם שפתחו לו כרטיס ונהג להגיע באופן תדיר להחליף כסף. בני לקח את תעודת הזהות של הנאשם, אך לא החתים אותו: "זה היה מתנהל מול הקבלן (אריק – מ' ב') מול הצ'יינג' אני פשוט הייתי הבן אדם שמכיר את הבן אדם בצ'יינג' ובזה נגמר הסיפור מבחינתי" (ע' 498, 510). הנאשם הכחיש שמסר את תעודת הזהות של זיידפודים לצורך פתיחת הכרטסת בצ'יינג' ע"ש זיידפודים (ע' 511-510). ביום שבו הגיע לצ'יינג' עם אריק, שאל אותו בזוב אם הוא מכיר את זייפודים. הנאשם לא זכר מדוע בזוב שאל זאת. הנאשם השיב שמדובר במי שקנה ממנו דירה. בזוב שאל אם יש לנאשם תעודת זהות של זיידפודים, הנאשם השיב שאין לו, אך יש לו חוזה מכירה (ע' 513). הנאשם הראה לבזוב את צילום תעודת הזהות של זיידפודים מתוך התיק של חוזה המכירה (ע' 514). הנאשם הכחיש מסירת תעודת הזהות של זיידפודים לבזוב, לדבריו הוא רק הראה לבזוב את הצילום, ובזוב כבר היה מעודכן בתעודת הזהות משום שלזיידפודים כבר היה כרטיס (ע' 514). הנאשמת הכירה את הצ'יינג' דרך זיידפודים (ע' 514). את מיכאל זיידפודים, אדם אמיד, הכיר כשהיה שכן שלו ברח' זלמן שזר (ע' 511). בשנת 2012 מכרו הנאשמים דירה לזיידפודים, הם התחברו במידה מסוימת, והוא סיפר שהוא מחליף כספים (ע' 513). בשלב מאוחר יותר התברר לנאשם שהעניין נמשך ושבמשך מספר חודשים נהג אריק להגיע לצ'יינג' ולהחליף את השיקים של הקבלנים הערבים. הנאשם לא ידע בזמן אמת שאריק ממשיך להגיע לצ'יינג' (ע' 498). הנאשם הגיע לצ'יינג' בחודש יולי 2017 באופן חד פעמי והכחיש את הטענה שהגיע לשם פעמים נוספות. ביום 5.11.2017 הגיע למוסך הסמוך לצ'יינג', וראה לפתע את אריק, שאינו מהאזור. אריק סיפר לו שביקר בצ'יינג' (ע' 499). רק אז התברר לנאשם שאריק המשיך להגיע לצ'יינג' (ע' 511-510). הנאשם סבור שאריק ביקש "להציל את עצמו" ולקבל עונש קל יותר של עבודות שירות. הוא ציין שאריק אינו חבר או קרוב משפחה, אין לו רצון או יכולת להעביר לנאשם כספים, ולנאשם גם אין השפעה עליו – שכן מדובר בזכיין יחיד שנבחר במכרז מיוחד לעבודות איטום (ע' 499). יום אחד פנה אליו בזוב וביקש את הטלפון של אריק, תוך שציין שיש לאריק בעיה עם השיקים. בעקבות כך שוחח הנאשם עם אריק בטלפון וצעק עליו על כך שהוא מכניס אותו לענייניו (ע' 511). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 20.2.2023 ופרוטוקול מיום 27.2.2023) הנאשם הכחיש את דברי שקד בעדותו במשטרה ובבית המשפט שלפיהם הנאשם לקח פתק ורשם עליו את המספר 10 ואת הסימן אחוז ואמר לו שכך עובדים איתו (פרוטוקול מיום 20.2.2023, ע' 571). לטענה כי כך העיד גם רוני קופי (אישום מס' 13) הגיב הנאשם בזלזול ואמר שמדובר במילה של פועל מול מילה של קצין בינוי ושרוני מדבר שטויות (ע' 572-571). אשר להערכות התקציביות לאיטום גג בכלא איילון (מוצג ת/77), ולפער של 10% בין הערכה שניתנה ביום 1.11.2017 לבין הערכה שניתנה ביום 16.11.2017, הגיב הנאשם שהדבר אינו קשור אליו, הוא אינו מתערב בבדיקת הזמנות איטום וכלל אינו מתעסק באיטום, אלא רק מבצע פיקוח אחרי שיצאה הזמנה (ע' 573, 576). הוא מקבל את ההזמנה אחרי שהתקיים סיור ושלושה אנשים בדקו, ורק אחרי שהוא מקבל את האישורים הוא יכול לחתום על עבודה שבוצעה (ע' 574). התובע הפנה את תשומת לבו של הנאשם לכך שכתוב במסמך ההערכה התקציבית מימין "מפקח: ארכדי", והנאשם השיב שאריק יכול לכתוב מה שהוא רוצה (ע' 574). אשר לפרויקט איטום הגג בבית המעצר בתל אביב ומוצגים ת/115 ו-ת/116 המלמדים לפי סג"ד אופנהיים ולפי רס"ן מרציאנו על מקרה מובהק של ניפוח כתב כמויות, טען הנאשם שהמדידה של אופנהיים שגויה ושאופנהיים אינו מהנדס וחסר הכשרה מקצועית (ע' 578). שיחה מס' 163 מיום 24.1.2018, שבה הנאשם אומר לאריק לגבי פרויקט איטום הגג בבית המעצר בתל אביב: "אני צריך שתשלח לי הצעה שלושים ושש אלף שקל, כולל מע"מ, לאיטום". הנאשם טען כי עדכן את אריק בדבר התקציב שקיבל (ע' 578), וכן אמר לתובע שהוא שואל שאלות של ילד בן 10 (ע' 579). התובע התייחס לכך שבהמשך השיחה, אריק שאל: "שלושים ושש אלף שקל, לא לפי מטר, כ... ז'תומרת, כמה ייצא מטר אתה אומר, נכון", והנאשם השיב לאריק: "לא יודע, תעשה לפי מה שאתה חושב". הנאשם חזר על כך שהוא אינו קובע את הסכום, אלא רק מעדכן לגביו, ומי שקבע את הסכום הוא רמ"ח בינוי (ע' 580-579). התובע הפנה לשיחה נוספת (מס' 147) מאותו יום (24.1.2018), בין הנאשם לטבורינסקי, הקבלן הראשי בפרויקט איטום הגג בבית המעצר בתל אביב, שבה אמר טבורינסקי שהנאשם שכח אותו. הנאשם הכחיש בעדותו שהוא מנתב עבודות לקבלנים, ועל כך שאמר לטבורינסקי "אצלי יותר קל לקבל", הסביר שאצלו יותר קל לקבל פרויקט משום שהוא קצין בינוי שנמצא בשטח (ע' 581-580). על כך שבירר בשיחה עם טבורינסקי מה התקציב שנשאר לו באותו בית מעצר (100,000 ₪), הסביר שקיימת אפשרות לנצל תקציב שנשאר באותו בית סוהר, באישור רמ"ח בינוי (ע' 582). לשאלה מה הקשר שלו עם סרגיי שחלוביץ', המפקח באבו כביר וקצין בינוי בנציבות שב"ס, שמוזכר בשיחה, אישר הנאשם שהעביר פעם אחת את כרטיס הנוכחות של סרגיי, לבקשתו של סרגיי (ע' 583). הנאשם הכחיש את הטענה שלפיה בשל טובה זו, החזיר לו סרגיי טובה בכך שאישר לנאשם לקבל מהתקציב של טבורינסקי בפרויקט המדובר (ע' 585). בשיחה שהתקיימה יום קודם לכן (מס' 113 מיום 23.1.2018) אמר הנאשם לסרגיי שהוא זקוק לתקציב לצורך פרויקט בבית המעצר, סה"כ כ-20-15 אלף ₪, וסרגיי אמר שיבדוק גם אם אפשר 80-90 אלף (ע' 585). התובע הדגיש שהצפי היה לעלויות של 20-15 אלף ₪, ואילו המחיר הגיע בסופו של דבר לכ-36,000 ₪. הנאשם השיב שתחילה רצו לבצע רק את מכלול הכניסה, אך בהמשך החליטו לעשות גם דברים נוספים. לטענה כי אין ראיה לרצון לבצע דברים נוספים, השיב הנאשם שקיים כתב כמויות (אציין כי הכותרת בכתב הכמויות מתייחסת לגג המבקרים ולא לדברים נוספים) (ע' 587). בשיחה מס' 218 מיום 28.1.2018, עדכן הנאשם את טבורינסקי כי סגר עם סרגיי מהבינוי לגבי התקציב, והורה לטבורינסקי, הקבלן הראשי, לשלוח לו חשבונית ושיקים, עוד לפני ביצוע העבודה, משום שכך הנאשם סיכם מראש עם מבצעי העבודה. בהמשך השיחה אמר הנאשם: "מה איכפת לך, אתה מוציא חשבונית שלך מול שב"ס". בעדותו עמד הנאשם על כך שטבורינסקי שילם ישירות למבצע העבודה ושחשבוניות המס והשיקים לא עברו דרכו (ע' 589, 595). בשיחה מס' 225 מיום 28.1.2018, שאל טבורינסקי את הנאשם שאלות לגבי דברים ששלח לו הנאשם. הנאשם אישר בעדותו כי אמר לטבורינסקי בשיחה זו את המחיר שעליו לרשום ואת תאריך התשלום, בפרויקט האיטום בבית המעצר בתל אביב (ע' 597-596). עוד באותה שיחה אמר הנאשם לטבורינסקי שידאג לו לרווח קבלני של 15% במקום 10% (ע' 596). הנאשם השיב שאינו זוכר את השיחה הזו. לדבריו הוא אינו מתערב בשאלה כמה ירוויח הקבלן, וכנראה שסרגיי דיבר עם טבורינסקי (פרוטוקול מיום 27.2.2023, ע' 561). בסוף שיחה מס' 225 שאל טבורינסקי את הנאשם אם הוא רוצה שישלח לו למחרת שיקים, והנאשם השיב בחיוב וציין שיהיה למחרת בחיפה. על אף האמור בשיחה, הנאשם הכחיש שקיבל שיקים מטבורינסקי ואף הכחיש שהעביר את השיקים הלאה לקבלנים (ע' 598). בהמשך החקירה הנגדית, כשנשאל פעם נוספת אם לא קיבל שיקים מקבלן ראשי, השיב הנאשם שלא קיבל שיקים, אלא חשבוניות במעטפות (פרוטוקול מיום 27.2.2023, ע' 562). ברם, בהמשך החקירה הנגדית (ביום 27.2.2023) העיד הנאשם כי היו מקרים שבהם הקבלן הראשי לא יכול היה להגיע לשטח ולכן השאיר אצל הנאשם מעטפה (או ניילון), וסביר להניח שהיה שם גם שיק. הקבלן הראשי ביקש מהנאשם להעביר את שקיבל (פרוטוקול מיום 27.2.2023, ע' 558). בשיחה מס' 667 מיום 4.2.2018, אמר מאיר מחב' ד.ב.ש. לנאשם, כי בעבר הביא לו שיק והוא צריך להביא לו שוב מעטפה מד.ב.ש., והשניים תיאמו להיפגש. בשיחה שהתקיימה עשר דקות מאוחר יותר בין הנאשם לאריק, שיחה מס' 675 מיום 4.2.2018, אמר הנאשם לאריק שהשיק בדרך אליו עם שליח. בעדותו אמר הנאשם כי מדובר במקרה ספציפי שבו הקבלן סירב לבצע עבודה לפני שהתשלום יהיה בידיו. לדבריו, הוא לא ידע מה יש במעטפה, אך יכול היה לנחש מה היא הכילה (ע' 561). בשיחה מס' 281 מיום 29.1.2018, אמר הנאשם לטבורינסקי "אז תביא לי שיק, אה... שיקים". בעדותו טען הנאשם: "לא קיבלתי שיקים בידיים שלי" (ע' 563). הנאשם עמד על כך שלא ידע שהמעטפות שקיבל מכילות שיקים (ע' 564). בשיחה מס' 311 מיום 29.1.2018, ביקש הנאשם מאריק שישלח לו חשבונית מס כדי שטבורינסקי יוכל להוציא לו שיק. לאחר התפתלות מסוימת, אישר הנאשם בעדותו שבמקרה זה הוא שימש ציר מרכזי בין הקבלן הראשי לבין הקבלן המבצע (ע' 565). התובע הציג מתוך ת/76 (פריקת הטלפון של אריק) הודעה מס' 17 מיום 31.1.2018 מאריק לנאשם: "הערכות מתוקנות נשלחו לך לפקס", וכן את דבריו של אריק בעדותו כי שלח לנאשם הערכות מנופחות. הנאשם לא הגיב לגופו של עניין, וציין שאין לו פקס (ע' 566-565). בהודעה קודמת מיום 30.1.2018 כתב אריק לנאשם שהפקידה של ד.ב.ש. אמרה שיקבל את השיק מהנאשם. לשאלה האם קיבל ממנו אריק שיק, השיב בשלילה (ע' 566). בשיחה מס' 889 מיום 6.2.2018, אמר הנאשם לאריק שהשיק נמצא אצלו (הנאשם). לשאלת התובע, השיב הנאשם שפתח את המעטפה וראה שיק. כנשאל אם שיקר לבית המשפט זמן קצר קודם לכן, כשהעיד כי לא קיבל לידיו שיקים, השיב שאינו זוכר את המקרה הספציפי (ע' 566). נאמר לנאשם שאריק תיאר מספר רב של מקרים שבהם ניפח את הצעת המחיר ולאחר מכן שילם לנאשם שוחד. הנאשם דחה את הדברים, והוסיף שאריק לא ניפח את המחיר אלא שלח הצעות מחיר למחלקת בינוי שבדקה את הצעותיו (ע' 567-566). הנאשם הגיע עם אריק לצ'יינג', פעם אחת בלבד (ע' 568). הנאשם ורעייתו מכירים את זיידפודים, שהיה שכן שלהם ועוד קודם לכן קנה מהם דירה בשנת 2013 או 2014. הם סייעו לו בשיפוץ הדירה שרכש לידם משום שהוא אזרח ישראלי שאינו מתגורר בארץ. היה בידי הנאשם צילום תעודת הזהות של זיידפודים (ע' 568). לטענתו, לצ'יינג' היה צילום תעודת זהות של זיידפודים עוד לפני שהוא, הנאשם, הביא לצ'יינג' את צילום תעודת הזהות (ע' 568). לטענה כי כרטיס הלקוח של זיידפודים נפתח רק ביום 4.7.2017, השיב הנאשם שאינו יודע מתי נפתח הכרטיס, ושבעל הצ'יינג' אמר לו בשיחת טלפון לפני שהגיע באותו יום עם אריק, שהוא צריך את תעודת הזהות ואינו יודע אם היא ישנה בידיו (ע' 569). לטענה כי בחקירותיו במשטרה וכן במענה לכתב האישום גרסתו הייתה שונה, ולפיה בזוב ביקש ממנו תעודת זהות של רוסי, טען הנאשם שהזכיר לבזוב שהיה בחור כזה. הנאשם עמד על כך שאמר לבזוב שיש לו כבר תעודת זהות של זיידפודים, וציין שהוא אינו יודע כיצד הצ'יינג' התנהל בעבר כשזיידפודים נהג להגיע עם כסף מזומן ולהחליפו לשקלים (ע' 569). הנאשם טען כי ההבדל בגרסאות נעוץ בכך שהתקשה להיזכר בדברים כשהוא כבול במשטרה ברגליו ובידיו (אך הוזכר לו שהיו גם חקירות לאחר שחרורו ממעצר, בדצמבר 2018 ובמרץ 2019) (ע' 570). בשלב זה טען הנאשם כי הראה לבזוב את צילום תעודת הזהות שבטלפון שלו, ובזוב ראה את הצילום ואמר שכבר יש לו תעודת זהות זו. לדבריו בזוב שיקר כשהכחיש שביקש מהנאשם להעביר לו פרטים של אדם רוסי, ובזוב אף איים על אשתו, הנאשמת (ע' 571-570). אריק שיקר כשאמר שמעולם לא היה בצ'יינג' האמור. אריק ביקש ממנו להתלוות אליו לצ'יינג', ושיתף אותו כי הוא מטייל הרבה, משחק בקזינו וזקוק למזומנים, אך הוא עובד רק עם מוסדות שאינם משלמים במזומן. אריק שאל אם יש לנאשם מישהו שיכול לתת לו מזומן. הנאשם הציע לפנות לצ'יינג', התקשר לרעייתו וקיבל ממנה את הפרטים של בזוב והתקשר לבזוב שאמר להם להגיע (ע' 575). התובע ציין כי לפי ת/164 דיסק נתוני תקשורת בתיק, איכון הטלפון של אריק, בתאריכים 4.7.2017, 24.8.2017, 17.9.2017, ו-7.2.2018 אריק כלל לא אוכן בראשון לציון (האיכון ליום 7.2.2018 הוגש גם כמוצג ת/86). בתגובה טען הנאשם שאינו יודע כיצד צ'יינג' מתנהל, וייתכן שהם הגיעו לצ'יינג' במועד אחר או שאדם אחר מטעמו של אריק הגיע בשמו (ע' 576). התובע שאל לגבי 4.7.2017, היום שבו נפתחה הכרטסת, ואריק כלל לא היה קרוב לראשון לציון. הנאשם הציע הסבר, שלפיו הם לא היו בתאריך הזה בצ'יינג', והכרטסת נפתחה בתאריך אחר. לדבריו, בזוב שיקר כשהעיד שמדובר באירוע שהתרחש ביום 4.7.2017 (ע' 577). אשר ליום 7.2.2018, בשיחה מס' 962 משעה 8:59, מתאמים הנאשם ואריק את הגעתו של אריק אל הנאשם. משיחה מס' 963 משעה 9:27 בין השניים עולה שאריק הגיע אל הנאשם לחנייה. הנאשם אישר זאת (ע' 578). התובע הפנה למוצג ת/83, קבלה מיום 7.2.2018 שעה 10:45, עסקת ניכיון שיק של גומאיטום על סך 24,370 ₪. הנאשם נשאל אם מכיר זאת, והשיב "יכול להיות אוקיי נו?" (ע' 578). התובע ציין שהעסקה בוצעה בכרטסת של זיידפודים, הנאשם סירב לאשר את המסמך, ושאל מה הוא קשור (ע' 578). התובע הפנה לאיכון הנאשם מוצג ת/164, ביום 7.2.2018 אוכן הנאשם בשעה 9:27 (אז דיבר עם אריק) עדיין ברמלה, לאחר מכן בראשון לציון בשעה 10:27, ובין 10:53 ועד 10:57 בכתובת לישנסקי 17 ראשון לציון, במרחק 400 מטר מהצ'יינג'. לאחר מכן מאוכן ברמלה בהמשך היום. לטענה כי האיכונים תומכים באמור בכתב האישום, השיב הנאשם שהדבר אינו נכון (ע' 579-578). התובע טען שלגבי כל אחד מהשיקים, הנאשם הוא זה שהגיע לצ'יינג', הנאשם הגיב שהוא אינו קשור לזה (579). לטענה כי ביום 7.2.2018 בשעה 10:45 אוכן אריק ברח' הרצל ברמלה, כך שאין היתכנות שהוא זה שהיה בצ'יינג', השיב הנאשם שאינו יודע כיצד עובד הצ'יינג' (ע' 579). לפי מסמכי הבנק שהוגשו במסגרת ת/141 ו-ת/142, הנאשם הפקיד ביום 8.2.2018 (למחרת) 10,000 ₪ במזומן לחשבון הבנק שלו בבנק דיסקונט, ו-11,000 ₪ נוספים במזומן לחשבון המשותף שלו ושל רעייתו בדיסקונט. הנאשם לא הכחיש זאת ע' (580-579). בשיחה מס' 1203 מיום 11.2.2018 אמר הנאשם לאשתו הנאשמת שהפקיד כ-20,000 ₪ לחשבונות ובבית יש כ-3,000 ₪. התובע טען כי מתוך שיק של כ-24,000 ₪, מתגלה כל מסלול השוחד: 21,000 ₪ הופקדו וכ-3,000 מזומן נשארו בבית. הנאשם בתגובתו לדברים אלה החל לדבר על כך שהוא ארבע שנים בפרשה, ששיחותיו עם רעייתו לא תמיד תורגמו נכון, העניין חסר הגיון, הוא לא לקח שוחד וכו' (ע' 582). לטענה כי הנאשם ערבב בין המזומן שקיבל מהעיסוק במלונית לבין הכסף שקיבל כשוחד, ואת הכול הפקיד במזומן ובכך ביצע עבירה של הלבנת הון, השיב הנאשם שהדבר אינו נכון, על כל הפקדת מזומן יש לו דין וחשבון, וכספי השכירות מופיעים ומדווחים על ידי רואה חשבון (ע' 584). רצף שיחות מיום 11.2.2018: שיחה מס' 1229 מיום 11.2.2018, קצרה מאוד, בין הנאשם ואשתו הנאשמת, לגבי ניסיון להשיג את בזוב (ע' 584). שיחה מס' 1230 בהמשך אותו היום, שבה הנאשמת אומרת לנאשם שהשיק שרשם לבזוב חזר (משום שנרשם על השיק, ע"ס 24,347 ש"ח, "עשרים וארבע" במקום "עשרים וארבע[ה] אלף" – המילה "אלף" חסרה, ראו גם ת/81), ומבקשת שיתקשר לבזוב. לטענה כי אם היה זה אריק שמגיע לצ'יינג ומנכה את השיק, בזוב היה מתקשר אליו ולא אל הנאשמים, השיב הנאשם שאינו יודע מי היה ומי עבד בצ'יינג', ועמד על כך שהוא עצמו היה בצ'יינג' רק פעם אחת, עם אריק (ע' 585). כעבור חמש דקות, שיחה מס' 1231 בין הנאשם לאריק. בשיחה זו מבקש הנאשם מאריק, לבקשתו של בזוב, להתקשר לבנק משום שהשיק חזר, ושיאשר את השיק לבנק. באותה שיחה שואל אריק את הנאשם אם השיק נמצא אצלו, והנאשם משיב בפליאה ואומר שנתן את השיק באותו יום כבר. הנאשם מסר בעדותו כי הדבר אינו נכון (ע' 585). שיחה מס' 1235, כרבע שעה לאחר סיום השיחה הקודמת עם אריק. הנאשם הכחיש את הטענה כי מהשיחה עולה שבזוב כלל אינו מכיר את גומאיטום ואת אריק, ומה שמעניין אותו הוא שהנאשם ידאג לכך שהשיק יעבור בבנק (ע' 586). רצף שיחות מיום 12.2.2018: הנאשם לא הכחיש את טענת התובע כי ביום 12.2.2018 שעה 9:55 שלח איש קשר המכונה בני צ'יינג' לאריק (ע' 586). בשיחה מס' 1278 מיום 12.2.2018 שעה 9:55, בין הנאשם לאריק, אומר הנאשם לאריק ש"הוא" מתקשר כל 5 דקות. התובע שאל מדוע בזוב ממשיך להתקשר לנאשם ולא אל אריק, הנאשם השיב שאינו יודע (ע' 586). שיחה מס' 1279 מיום 12.2.2018 שעה 9:56, בין הנאשם לבזוב, שבה בזוב אומר שהוא רוצה להפקיד את השיק ומבהיר שלא יחזור השיק. שיחה מס' 1280, מיום 12.2.108 שעה 10:17, שבה אריק מרגיע את הנאשם שכבר יש אישור בבנק. הנאשם טען בתגובה שהוא היה רק איש הקשר ובזוב "שיגע" אותו (ע' 587). שיחות מיום 1.11.2018: שיחה מס' 1810 ושיחה מס' 1812 מיום 1.11.2018 (יום מעצרו של הנאשם), בשעות הערב, בין הנאשמת ובזוב. בשיחה הראשונה סיפרה הנאשמת לבזוב שהנאשם נעצר, בזוב אמר שהוא צריך לראותה בדחיפות, והשניים מדברים על כך ש"היו" אצלו במשרד (באותו הבוקר הגיעו החוקרים גם לצ'יינג'). בשיחה מס' 1812 אמרה הנאשמת לבזוב שייתכן שיש מעקב אחריה, והשניים המשיכו לנסות לתאם מפגש ביניהם. אישום 4 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לעדותו של אריק בדבר דרישתו של הנאשם לניפוח של 10 אחוזים של הצעות המחיר כדי לשלם לנאשם, ובדבר תשלום 70,000 ₪ במזומן והיתרה בשיקים, בשל חשש מפני הנאשם ורצון להבטיח את המשך עבודתו עם שב"ס. נטען כי מדובר בשיטת שוחד הזהה לתיאור של ראובן גונן ושל רוני קופי. אריק נעדר אינטרס להפליל את הנאשם, והוא עצמו הורשע בכתב אישום נפרד במסגרת הפרשה. המאשימה הפנתה לראיות חיצוניות המחזקות לשיטתה את גרסתו של אריק – ההודעות ששלח אריק לנאשם ביום 22.5.2017 (ת/76): "תודה... ניפגש על הכל הכל", ולאחר מכן "חשבונות הזמנות והתחשבנויות". בעדותו הסביר אריק שמדובר בהתחשבנויות לגבי תשלום השוחד לנאשם. עוד הפנתה המאשימה לריכוז סך העבודות שביצע אריק כקבלן ראשי תחת הנאשם כקצין בינוי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בסך 1.42 מיליון ₪ (ת/173, היו עבודות נוספות כקבלן משנה); ניפוח הזמנת העבודה לאיטום גג כלא איילון (ת/77); הכתבת הצעת המחיר ביחס לעבודת איטום במכלול הכניסה לבית מעצר תל אביב (שיחה מס' 163; עדותו של אופנהיים והראיות הנוספות בעניין המדידות שביצע בשטח); בפרויקט בית המעצר בתל אביב, שימש הנאשם כצינור וגורם השליטה בין שב"ס, הקבלן הראשי (ד.ב.ש. טבורינסקי) והקבלן המבצע (גומאיטום); ראיות ברורות המוכיחות שהעברת השיקים של קבלן ראשי לקבלן המשנה נעשתה דרך הנאשם. נטען כי ההגנה לא הצליחה להתמודד עם שלל הראיות המגוונות שהוגשו לבית המשפט. המאשימה הפנתה לראיות השונות שהוגשו בעניין הפעילות בצ'יינג' ובראשן העתקי השיקים (ת/81); הקבלות בגין עסקאות ניכיון שיקים (ת/83); גרסאותיו הסותרות והמופרכות של הנאשם; עדותו של בזוב (שהורשע בעצמו) והימנעות ההגנה מלהטיח בו את גרסתו העדכנית של הנאשם; ממצאי איכון ביחס לנאשם ולאריק; הראיות השונות ביחס למסירת השיק ביום 7.2.2018 ועד לעסקת ניכיון השיק, הפקדות מזומנים בחשבונות הבנק של הנאשם; הבעיה שעלתה בעניין הטעות ברישום על השיק. המאשימה טענה כי מתקיימות בענייננו גם עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, ביחס לחמשת השיקים נושא אישום זה (ולא לגבי כספי המזומן). כספי השוחד של חמשת השיקים הם בגדר "רכוש אסור"; פתיחת כרטיס פיקטיבי בצ'יינג' "השלום" ע"ש זיידפודים מהווה עבירה של הכשלת דיווח, שלאחריה נעשו פעולות ב"רכוש אסור" במטרה להסתיר או להסוות את בעל הזכויות ברכוש ואת מקורו. אישום 4 – סיכומי ההגנה ההגנה העלתה את הטענה הכללית "מוכחש ולא הוכח" ביחס לכל האמור באישום 4. עוד טענה ההגנה כי אריק העיד תחת "גיליוטינת החזרה מהסדר הטיעון", ושככל ולא היה מוסר את ראשו של הנאשם, היה אריק עומד לדין בעבירות חמורות ביותר (הלבנת הון). היכרותם של אריק והנאשם החלה בשנת 2012, בתקופה שבה שימש הנאשם כקצין תחזוקת מערכות בבימ"ר הדרים. הנאשם פיקד על ביצוע פרויקטים על ידי אריק, והתרשם מאוד מהעבודה המקצועית, ניהול המסמכים והגשת חשבון. באותה תקופה אף התפתחה מערכת יחסים חברית בין הנאשם לבין אריק. הנאשם האמין כי יוכל ללמוד מאריק הבקיא בתחום האיטום, וכעובד שב"ס לא הייתה מניעה לקשר חברי משום שלנאשם לא הייתה כל השפעה על הוצאת הזמנות או ביצוע עבודות איטום בשב"ס. כל ההזמנות לעבודות איטום במחוז מרכז בוצעו בפיקוח הנאשם ולאחר בדיקה של מחלקת בינוי. הנאשם הוא רק חלק קטן בשרשרת האחראיים על נושא הבינוי במחוז מרכז. מאחר שמדובר בתקציב של מחלקת בינוי, נציג של המחלקה מבצע מעקב תקציבי ופיקוח לאחר ביצוע פרויקט. אין אופציה לקבלן לנפח מחיר או לבצע באופן שונה מכתבי הכמויות. בשנת 2017 בוצעו פרויקטים של "איטום גגות" במחוז מרכז על ידי גומאיטום בסך כולל של כ-660,000 ₪. לפי חישובי ההגנה, כשמנכים מסכום זה מע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, תשלום לעובדים ועלות חומרים, מגיעים לסכום של כ-280,000 ₪. נטען כי לא הגיוני שמסכום זה העביר אריק סכום של 145,370 ₪ (סכום השיקים) לנאשם. בחודש יולי 2017 הגיע אריק לנאשם בענייני עבודה, וגם סיפר על חייו האישיים. הוא סיפר על חופשה שהוא מתכוון לבלות ברוסיה וביקש "טיפים". כן נכתב בסיכומי ההגנה: "[אריק] גם, סיפר לנאשם, על בעיה עם קבלנים ממוצא ערבי, שהוא, נאלץ לקחת אותם לביצוע פרויקט מסוים, באיזה עירייה, מדובר בקבלנים, שדרשו ממנו, עבור עבודה שביצעו, תשלומים במזומן, וכל פעם, הוא צריך לייצר איזו שהיא "קומבינה", כדי לשלם להם במזומן, ואין לו מספיק, כי הוא עובד עם צ'קים, כי רוב העבודות, הוא מבצע במוסדות ממשלתיים". נטען כי השמות הערביים שעל השיקים מחזקים דברים אלה. עוד נטען כי הנאשם אמר לאריק שאשתו מכירה בעלים של צ'יינג' שהחליף בעבר מט"ח לשקלים עבור השכן שלהם שגר ברוסיה ונעזר בהם בשיפוץ דירתו [זיידפודים]. אריק ביקש את פרטי הצ'יינג', הנאשם התקשר עבורו לצ'יינג' והסביר את הצורך. הבעלים של הצ'יינג', בזוב, השיב שאין כל בעיה, אך שהוא צריך לבדוק האם הכרטיס של השכן עדיין פתוח. לאחר בדיקה אמר בזוב כי פג תוקפו של הכרטיס של זיידפודים ושיש צורך שוב בצילום של תעודת הזהות שלו. לנאשם היה צילום של תעודת הזהות של זיידפודים מהתקופה שבה עזר בשיפוץ הדירה. למחרת הגיע אריק למשרדו של הנאשם, ויחד נסעו השניים לצ'יינג', שם פתח בזוב כרטיס לקוח לאריק ולקח ממנו את השיק הראשון. לאחר כמה ימים התקשרה הנאשמת אל הנאשם בטענה שבזוב מחפש את האדם שנתן את השיק, שכן קיימת בעיה עם השיק. הנאשם שלח לאריק את הטלפון של בזוב וביקש מאריק שלא יערב אותו בענייני הצ'יינג' והשיקים (יצוין כי לא מצאתי בעדות הנאשם את הדברים המתוארים בסיכומי ההגנה ככאלה שהתרחשו מספר ימים לאחר ניכיון השיק הראשון). לאחר מספר חודשים נכנס הנאשם לצ'יינג' כדי לקנות דולרים לקראת נסיעה משפחתית לחו"ל, ובזוב אמר לו שחברו אריק היה בצ'יינג' לא מזמן. התברר לנאשם שאריק המשיך להשתמש בשירותי הצ'יינג' לצורך ניכוי שיקים של קבלנים בני מיעוטים. מספר חודשים לאחר הביקור הראשון בצ'יינג', התקשר שוב בזוב אל הנאשם וביקש את הטלפון של אריק, בטענה שאריק לא עונה לטלפון ושיש לו כסף של אריק שנמצא אצלו והוא צריך למסור לו. באותו רגע ביקש הנאשם מבזוב לא להתקשר אליו ואמר לו שפתיחת הכרטיס היה אירוע חד פעמי, רק כדי לפתור באופן נקודתי את הבעיה עם הקבלן לטובת אריק. הנאשם אף ביקש לסגור את הכרטיס של זיידפודים ולא להשתמש בו יותר, ולא לערב אותו בענייני הצ'יינג' עם אריק. אריק ניצל את תמימותו של הנאשם. בחקירתו במשטרה אמר אריק במפורש שהבין מהחוקר שלא "מחפשים" אותו, אלא את הנאשם, ושהבין שאם ידבר, "יחפשו" את הנאשם ולא אותו. אישום 4 – דיון אריק תיאר בעדותו את דרישתו של הנאשם להוסיף עשרה אחוזים לאומדנים שהוא מוציא ולהעביר לו (לנאשם) עשרה אחוזים אלה. התרשמתי מכנות דבריו של אריק, כשתיאר את חוסר הרצון לעשות כן ואת ניסיונותיו לשכנע את הנאשם להימנע מכך. כך גם כשתיאר את הסיבה שהסכים לדרישתו של הנאשם – רצונו להמשיך לעבוד עם שב"ס. אריק לא נהנה כלכלית מניפוח הסכומים. גם כשנשאל באופן ישיר על ידי הסנגור כיצד היה תלוי בנאשם, שכן הוא היה הזוכה היחיד במכרז האיטום של שב"ס, תיאר את חששותיו מפני יכולתו של הנאשם להשפיע לרעה על המשך עבודתו עם שב"ס. על כך יש להוסיף כי לעיתים שימש אריק כקבלן משנה, כך שהמחשבה בדבר הסבת עבודות עתידיות רלוונטית אף היא במידה מסוימת. עדותו של אריק נעדרה מגמת הגזמה או השחרה. כך, כשנשאל בכמה עבודות ניפח מחירים ושינה הצעות מחיר – השיב שאינו זוכר. הוא העיד בחוסר רצון. אוסיף כי גם האופן שבו הפר אריק את שתיקתו בחקירה במשטרה, כשנשאל אם הגיע לצ'יינג' ושלל זאת מכל וכל, ודבריו בעדותו כי אותה שאלה "הקפיצה" אותו משום שהדבר לא קרה מעולם – מלמדים אף הם על מהימנותו. זאת ועוד, ההגנה לא הצביעה על מניע להפללת הנאשם, ואריק עצמו נפגע בעקבות הפרשה והורשע בפלילים בהליך נפרד. בנסיבות אלה התרשמתי כי מדובר בעד מהימן. ההודעה ששלח אריק לנאשם במאי 2017, שלפיה השניים ייפגשו וידונו ב"חשבונות הזמנות והתחשבנויות" – אכן מחזקת את גרסתו של אריק. ההגנה לא סיפקה הסבר אחר ל"התחשבנויות" שהשניים צריכים לדון בהן. כמו כן, שתי ההערכות התקציביות מנובמבר 2017, המתייחסות לאותה עבודה (שעליה רשום הנאשם כמפקח) ויש ביניהן פער בלתי מוסבר של 10%, מחזקות אף הן ראיות המאשימה. גם לכך לא סיפקה ההגנה הסבר בסיכומיה. הנאשם טען בעדותו כי הוא אינו מתערב בבדיקת הזמנות איטום ורק מבצע פיקוח אחרי שיצאה הזמנה, ברם דבריו אלה נסתרים על ידי עדותו המהימנה של אריק וכן על ידי הודעתו של אריק לעיל כי השניים ידונו בין היתר ב"הזמנות". גם בקשתו של הנאשם מאריק בינואר 2018 להכין בפרויקט איטום הגג בבית המעצר בתל אביב הצעת מחיר בסכום שהכתיב מראש, כשאריק העריך את עלותה האמיתית של העבודה בכמחצית הסכום, מחזקת את ראיות המאשימה. בשיחה זו אף ניתן לראות שהשניים עומדים על כך שהסכום לא יהיה עגול, ככל הנראה כדי להסוות את המהלך הנרקם. הנאשם לא יודע מה המטראז' של העבודה, ומורה לאריק לנקוב בגודל שטח לפי שיקול דעתו. זאת ועוד, כפי שתואר לעיל, סג"ד אופנהיים ביצע מדידה המאשרת קיומו של ניפוח בפועל, כשטענת הנאשם בדבר מדידה שגויה של אופנהיים והיותו נעדר הכשרה מקצועית מתאימה, לא נתמכה על ידי מדידה או ראיה אחרת מטעמו. הנאשם לא הסתפק בחקירתו הנגדית בדבריו כנגד הכשרתו של אופנהיים, אלא גם הגיב בעצבנות ועלב בפרקליט כי הוא שואל "שאלות של ילד בן 10". אכן, בחקירתו הנגדית העיד הנאשם בחוסר שלווה ניכרת. בסיכומי ההגנה נטען כי כלל אין אופציה עבור קבלן לנפח מחירים, שכן כתבי הכמויות והחשבוניות עוברים שרשרת של אישורים, כשהנאשם הוא רק חלק קטן בשרשרת זו. טענה זו כבר נדונה לעיל במסגרת הדיון בטענותיו הכלליות של הנאשם. בעניינו של אישום זה יש להוסיף כי סג"ד אופנהיים, שבדק את ניפוח הפרויקט בבית המעצר באבו כביר, הסביר שישנן אפשרויות תאורטיות שונות לניפוח עלות של פרויקט, ואמר באופן מפורש שאין במחוז גורם מעל קצין הבינוי אשר בודק מקצועית את העבודה שבוצעה. אוסיף כי לנאשם לא הייתה כל תגובה עניינית לטענה שרוני קופי, שעניינו נדון באישום מס' 13, תיאר התנהלות דומה של דרישה לניפוח מחירים. הנאשם ביטא בדבריו זלזול והתנשאות, ללא כל תגובה לגופו של עניין. כך גם לטענה כי בהודעתו של אריק מיום 31.1.2018 כי שלח לנאשם "הערכות מתוקנות בפקס" הודיע לו אריק למעשה כי העביר הערכות מנופחות (כפי שהבהיר בעדותו), תגובתו היחידה של הנאשם הייתה כי אין לו פקס. כן נטען בסיכומי ההגנה כי בשנת 2017 ביצעה גומאיטום בשב"ס 8 פרויקטים, בסך כולל של כ-660,000 ₪, ואין זה הגיוני שלאחר הניכויים הקבועים בחוק והוצאותיו של אריק, שילם אריק לנאשם סכום של כ-145,000 ₪ (חמשת השיקים נושא האישום). ברם, עיון במוצג ת/173, מלמד על פרויקט נוסף (כלא ניצן) שבו הוציאה גומאיטום חשבונית מס' 184 ביום 4.1.2017 (ע"ס 107,640 ₪ כולל מע"מ), וכן על שתי חשבוניות נוספות (מס' 180 ע"ס 118,840 ₪ כולל מע"מ, כלא איילון; מס' 181 ע"ס 20,336 ₪, כלא איילון) מסוף שנת 2016 – 30.11.2016 (זאת מבלי לקחת בחשבון חשבוניות נוספות מחודשים יולי ואוגוסט 2016 שצורפו כחלק ממוצג ת/173). כתב האישום עוסק בתקופה שבין השנים 2018-2016, כשלפי עדותו של אריק, העברות הכספים לנאשם בוצעו בשנים 2018-2017. מכאן נראה שהתייחסות ההגנה לפרויקטים שבוצעו בשנת 2017 היא מצמצמת מדי ואינה לוקחת בחשבון פרויקטים רלוונטיים נוספים. ישנן גם ראיות לכך שהנאשם היה גורם מקשר בין קבלן המשנה אריק לקבלן הראשי ד.ב.ש. טבורינסקי – שיחות טלפון שקיים הנאשם עם אריק, דורון ושליח בשם מאיר; התכתבויות של הנאשם עם אריק; ואף אישורו של הנאשם בעדותו (לאחר ניסיונות הכחשה). הנאשם קיבל חשבונית מגומאיטום לצורך העברתה לד.ב.ש., והעביר שיק של ד.ב.ש. לאריק. ראיות אלה עומדות בסתירה לטענת הנאשם בדבר חוסר מעורבות בקשר שבין קבלן ראשי לקבלן משנה. לאחר שטען כי אין לו כל מעורבות נאלץ הנאשם להודות, לאחר חקירה נגדית עיקשת, שבאותו מקרה שימש ציר מרכזי בין הקבלן הראשי לקבלן המבצע. ההגנה טענה כי אריק העיד מתוך חשש שאם לא יפליל את הנאשם, הוא עצמו יואשם בעבירות חמורות יותר של הלבנת הון. ברם, מלבד היותם של השיקים משוכים על שם גומאיטום (ושיקים אלה הועברו כאמור לידיו של הנאשם), אין בחומר הראיות שהוצג בפניי ראיות הקושרות את אריק לעבירות של הלבנת הון. כל הראיות בעניין זה מצביעות על הנאשם. בנסיבות אלה יש לדחות את הטענה כי בעדותו כנגד הנאשם ניסה אריק למלט את עצמו מאישומים חמורים יותר. אריק העיד כי העביר לנאשם את השיקים שצילומיהם מופיעים במוצג ת/81. את דבריו המהימנים מחזקות הראיות הרבות בדבר המשך הטיפול בשיקים על ידי הנאשם בצ'יינג' "השלום" בראשון לציון וכן הראיות בדבר פגישה בין השניים בחניית מתקן שב"ס ברמלה בבוקר יום 7.2.2018 – כשבהמשך אותו בוקר נוכה השיק החמישי, מס' 2009, נושא האישום. אתייחס לדברים להלן (לאחר התייחסותי להעברת הכספים במזומן). אציין כי השיקים, בסכומים גדולים, אינם מקושרים לפרויקט מסוים. ברם, האמירה בהתכתבות בין אריק לנאשם בדבר "חשבונות הזמנות והתחשבנויות", וכן עדותו של אריק כי הכספים שהעביר לנאשם היו גם עבור הסבת עבודות עתידיות, תומכות בכך שהעברת הכספים לא נעשתה באופן נפרד לכל פרויקט. אשר להעברת 70,000 ₪ במזומן, בעניין זה קיים קושי לקבוע שזהו הסכום שהועבר במזומן. אמנם אני נותנת אמון מלא בדבריו של אריק בדבר ניפוח הצעות המחיר לצורך העברת סכומים לנאשם ועצם העברת המזומנים לנאשם, ברם מעדותו של אריק עולה כי מדובר בסכום מצטבר ואין מידע באשר למספר הפעמים שהעביר כספים במזומן, הסכומים שהעביר בכל פעם או מועדי ההעברה. אדגיש כי עדותו של אריק מהימנה, ברם בהיעדר הפרטים האמורים קיים קושי לקבוע שזהו הסכום שהועבר במזומן. אכן, אריק עצמו הורשע גם בהעברת הסכום במזומן לנאשם, ברם, ההרשעה הייתה בעקבות הודאתו, מבלי שעלה הצורך לבחון את הראיות לגופן. אני מקבלת את דבריו של אריק כי העביר כספים במזומן לנאשם, בסכום שלא עולה על 70,000 ₪. ברם, ייתכן גם כי מדובר בסכום נמוך יותר ומכאן הקושי לנקוב בסכום זה במסגרת הרשעה בפלילים. ההגנה כפרה במעורבותו של הנאשם בפתיחת כרטיס לקוח על שם זיידפודים ובניכיון חמשת השיקים נושא האישום, וטענה כי אריק פנה אל הנאשם לעזרה בהשגת כסף מזומן; אריק הוא מי שהגיע לצ'יינג' – בליווי הנאשם בפעם הראשונה בלבד; ואריק הוא זה אשר מסר את השיקים לניכיון בצ'יינג' וקיבל לידיו את הכסף המזומן. עמדת ההגנה דינה להידחות לנוכח הראיות החזקות הקיימות כנגד הנאשם בכל הנוגע לפתיחת כרטיס הלקוח וניכיון השיקים. אשר לפנייה אל הצ'יינג' ולפתיחת כרטיס הלקוח על שם זיידפודים, הנאשם עצמו הודה כי היה זה הרעיון שלו לפנות אל אשתו, שכבר הכירה את הצ'יינג' הממוקם בעיר מגוריהם, והיא זו שהפנתה את הנאשם אל בזוב מהצ'יינג'. כן הודה הנאשם בכך שהייתה לבני הזוג היכרות מוקדמת עם זיידפודים ובכך שהוא עצמו החזיק בצילום תעודת הזהות של זיידפודים. אין חולק גם כי באותו ביקור ראשון בצ'יינג' שבו נפתח כרטיס הלקוח, הגיע הנאשם עצמו אל הצ'יינג'. מהו ההסבר שנתן הנאשם לטענתו שאריק ביקש את עזרתו בניכיון שיקים? בסיכומי ההגנה נטען כי הנאשם ואריק היו בקשר חברי, ושאריק סיפר לו שקבלנים ממוצא ערבי שהוא עובד עמם דורשים ממנו תשלום במזומן והוא צריך למצוא דרך לעשות זאת (כן סיפר לו אריק על טיול לרוסיה שהוא מתעתד לצאת אליו, אך לא נאמר במפורש כי נזקק למזומנים בהקשר זה). ואולם, בעדותו בחקירה הראשית שלל הנאשם קשר חברי עם אריק. זאת ועוד, בעוד שבחקירה הראשית טען הנאשם כי אריק סיפר לו שהוא עובד עם קבלני משנה ערביים שדורשים תשלום במזומן, בחקירה הנגדית טען שאריק סיפר לו שהוא מרבה לטייל בעולם ומשחק בקזינו, ולכן הוא זקוק למזומנים. ברי כי מדובר בגרסאות שונות בתכלית, שגם לא צוינו במענה לכתב האישום, וכך למדים אנו על מהימנותם הנמוכה של הדברים ושל הנאשם עצמו. גרסתו של הנאשם ביחס להתרחשות בצ'יינג' בנושא פתיחת כרטיס הלקוח על שם זיידפודים, מעוררת תמיהות רבות, באופן שלא מותיר כל אפשרות לתת בה אמון. בעדותו (בחקירה הראשית) טען הנאשם שבזוב שאל אותו בצ'יינג' אם הוא מכיר את זיידפודים ואם יש לו תעודת זהות שלו. הנאשם נזכר באותו מעמד בצ'יינג' שיש לו צילום של תעודת של תעודת זהות זו בתיק של חוזה המכירה של דירה, הוא רק הראה לבזוב את הצילום ולא מסר לו אותו. אך לא זו הייתה גרסתו במענה לכתב האישום, אז טען כי בזוב ביקש ממנו "תעודת זהות של רוסי". מדובר בשתי גרסאות תמוהות לשאלות ודרישות מצד בזוב, כשלאף אחת מהן לא ניתן הסבר. הנאשם טען כי לזיידפודים כבר היה כרטיס לקוח בצ'יינג' באותו מועד, אך ממוצג ת/82 עולה כי הכרטסת נפתחה ביום 4.7.2017 ולא קודם לכן, ואין כל סיבה הגיונית שבזוב יבקש ממנו סתם כך את תעודת הזהות של זיידפודים או תעודת זהות של "רוסי" – ובזוב אף הכחיש העלאת בקשות אלה. הנאשם טען שבזוב שיקר ושהלה אף איים על אשתו, אך לא פירט או תמך טענה זו בראיות. למותר לציין כי גם הגרסה שלפיה הנאשם נזכר כי הוא מחזיק בתעודת הזהות של זיידפודים ו"רק הציג" אותה בפני בזוב – מעוררת תמיהה וחוסר אמון, בלשון המעטה. נראה כי בסיכומי ההגנה נעשה ניסיון להסביר את הדברים: הנאשם התקשר לצ'יינג', הסביר את "הצורך" ובזוב השיב שאין כל בעיה, אך שהוא צריך לבדוק אם הכרטיס של השכן עדיין פתוח. בשלב זה יש לשאול, מהו אותו "צורך" שהוסבר לכאורה, שהביא לכך שבזוב צריך היה לבדוק אם הכרטיס של זיידפודים עדיין בתוקף...? לפי סיכומי ההגנה, לאחר בדיקה התברר כי פג תוקפו של הכרטיס של השכן, היה שוב צורך בצילום של תעודת הזהות, ולנאשם היה צילום תעודת זהות של זיידפודים. מדובר בניסיון כושל. הקורא אמור לזעוק בשלב זה: אין כל קשר, הגיוני או חוקי, בין זיידפודים ותעודת הזהות שלו לבין ענייננו. זאת, גם אם הייתי מקבלת את טענת הנאשם כי הצורך של אריק במזומנים הוא העומד מאחורי העניין (טענה שאותה אני דוחה מכל וכל). אציין כי לא הייתה בענייננו כל התייחסות לשאלה הבסיסית – אם היה אריק זקוק למזומנים, מדוע לא פתח כרטסת על שמו? מה הייתה המניעה לכך? ומדוע לקח הנאשם סיכון עבור מי שאינו אפילו חבר שלו? אשר לאריק, הלה העיד כי לא ביקר בצ'יינג' האמור מעולם, ועדותו מהימנה עליי כאמור לעיל (אזכיר את תגובתו האותנטית של אריק בחקירתו במשטרה כשנשאל אם הגיע לצ'יינג' האמור ושבר שתיקתו בעניין זה). בנוסף, גם בזוב העיד כי מעולם לא פגש את אריק, ואריק לא אוכן בראשון לציון ביום 4.7.2017 ובתאריכים הנוספים שבהם נוכו השיקים נושא האישום. מקובלת עליי אפוא עמדת המאשימה כי לאחר העברת השיקים לנאשם, תם חלקו של אריק בפרשה ואין לו חלק בניכיון השיקים בצ'יינג' (למעט תיקון הטעות בשיק מס' 2009, השיק החמישי באישום). אשר לניכיון ארבעת השיקים הנוספים בחודשים שלאחר פתיחת הכרטסת, בסיכומי ההגנה נטען כי מספר חודשים לאחר ביקורו של הנאשם בצ'יינג', נודע לו שאריק המשיך להשתמש בשירותי הצ'יינג' לצורך ניכוי שיקים. בעוד שבסיכומים נטען כי הדבר קרה כשהנאשם נכנס לצ'יינג' כדי לקנות דולרים לקראת נסיעה משפחתית, בעדותו בחקירה הראשית טען הנאשם כי היה זה כשביקר במוסך סמוך לצ'יינג' ולפתע ראה שם את אריק שסיפר לו שביקר בצ'יינג'. כבר דחיתי את טענת ההגנה בדבר מעורבות של אריק בניכיון השיקים בצ'יינג', ולכן אציין בשלב זה רק כי מדובר בדוגמה נוספת לריבוי גרסאות המחליש את טענות הנאשם. מנגד, קיימות ראיות לכך שהנאשם המשיך להגיע לצ'יינג' ולנכות את השיקים הנוספים שמסר לו אריק. השיקים הופקדו בכרטסת הפיקטיבית שאותה פתח הנאשם ביום 4.7.2017 (ת/82). כמו כן, בזוב מסר בחקירתו במשטרה שראה את הנאשם לפחות פעמיים או שלוש, והוא זיהה את הנאשם בבית המשפט ללא קושי (בעוד שעמד על כך שלא ראה את אריק מעולם). בזוב עצמו הודה והורשע בכך שפתח לבקשת הנאשם כרטיס לקוח פיקטיבי באמצעות תעודת הזהות של זיידפודים שאותה הנאשם סיפק לו, ניכה את השיקים, רשם את העסקאות כפעולות בכרטיס הפיקטיבי ומסר לנאשם בתמורה כסף מזומן. הוא הסתבך בעצמו ואין לו אינטרס בהפללת הנאשם. ראיות נוספות כנגד הנאשם בעניין ניכיון השיקים נוגעות לשיק החמישי, שיק מס' 2009, ע"ס 24,376 ₪, שנוכה בצ'יינג' ביום 7.2.2018 והתקבל בעבורו במזומן סכום של 24,248 ₪. באותו בוקר אוכן הנאשם בסמוך לצ'יינג' בראשון לציון, לאחר שקודם לכן אוכן ברמלה (שם מסר לו אריק את השיק). למחרת הפקיד הנאשם בחשבונות הבנק שלו מזומן בסך של 21,000 ש"ח, ובשיחה עם אשתו הנאשמת אמר לה שהפקיד כ-20,000 ₪ ונותרו 3,000 ₪ במזומן בבית – סכומים המגיעים כמעט כדי סכום המזומן שהתקבל בעסקת ניכיון השיק. וכמובן, כשהתגלתה הטעות ברישום השיק, פנה בזוב אל הנאשמים – ולא אל אריק – לצורך טיפול בעניין, וכאשר פנה הנאשם אל אריק שמסר לו את השיק, ואריק שאל אותו אם השיק נמצא אצלו, השיב הנאשם שנתן את השיק כבר באותו יום שבו קיבל אותו. קרי, מדברי הנאשם בשיחה זו עולה בבירור שהשיק היה בידי הנאשם ושהוא "נתן" אותו כבר באותו יום שבו קיבל אותו מאריק. גם המשך הטיפול בעניין למחרת (12.2.2018) מלמד על תפקידו המרכזי של הנאשם בכל הנוגע לניכיון השיקים בצ'יינג'. לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי יסודותיהן של עבירות השוחד וגניבה בידי עובד הציבור התקיימו בענייננו, ביחס לסכום של 145,370 ₪. אשר לעבירות על פי חוק איסור הלבנת הון, הנאשם הואשם בשתי עבירות – עבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק (ריבוי עבירות) באשר לשיקים שהופקדו ועבירה של דיווח כוזב לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק (ריבוי עבירות) באשר לכרטיס הפיקטיבי. איסור הלבנת הון קבוע בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון: "העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין – רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה; ...." העבירה כוללת יסוד עובדתי של "רכוש אסור", שמשמעו רכוש שמקורו בעבירה. בסעיף 2(א) לחוק זה מוגדרת "עבירה" כ-"עבירה כמפורט בתוספת הראשונה". עבירות שוחד מופיעות תחת פריט (6) לתוספת הראשונה לחוק. עבירת גניבה בידי עובד הציבור לפי סעיף 390 לחוק העונשין מופיעה תחת פריט (9) לתוספת זו. היסוד הנפשי הנדרש בעבירה זו, הוא מודעות לכך שהרכוש שבו נעשית הפעולה הוא רכוש אסור. כן נדרשת "כוונה מיוחדת" בכך שנדרש כי העובר עבירה זו יהיה בעל כוונה להסתיר את הכספים או הרכוש כך שיתאפשר שימוש עתידי בהם (ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל (12.8.2012), פסקה 35). בענייננו, כספי השוחד של חמשת השיקים הם בגדר "רכוש אסור". ניכוי השיקים בכרטסת הפיקטיבית על שם זיידפודים מהווה פעולה ברכוש אסור, במטרה להסתיר או להסוות את זהותו של הנאשם כבעל הרכוש האסור. יסודות העבירה מתקיימים בענייננו (ריבוי עבירות). סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון קובע: "(1) העושה פעולה ברכוש או המוסר מידע כוזב, במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי שמונה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לענין סעיף זה, "מסירת מידע כוזב" – לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח; (2) המוסר מידע כוזב כאמור בפסקה (1), לגבי רכוש אסור, דינו – העונש הקבוע בסעיף קטן (א)". היסוד העובדתי של העבירה בענייננו הוא מסירת מידע כוזב – פתיחת כרטיס לקוח פיקטיבי על שם זיידפודים, לצורך רישום עסקאות של ניכיון שיקים על שם לקוח פיקטיבי. אשר ליסוד הנפשי הנדרש, העבירה היא עבירת התנהגות מסוג "מטרה", ולפיכך נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם היה מודע לרכיב היסוד העובדתי ולרכיב המטרה – "שלא יהיה דיווח לפי סעיפים 7 או 8א או כדי שלא לדווח לפי סעיף 9, או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון, לפי הסעיפים האמורים". סעיף 7(ב) לחוק איסור הלבנת הון והצווים שהוצאו מכוחו לגופים המפורטים בתוספת השלישית בחוק (ביניהם – נותני שירותים פיננסיים) עניינם ב"חובות זיהוי, דיווח, רישום ושמירה..." החלות על גופים אלה. הצ'יינג' הוא בגדר נותן שירותים פיננסיים. הראיות מלמדות על מודעותו של הנאשם לפתיחת כרטיס הלקוח הפיקטיבי וכן על רצונו לגרום לדיווח בלתי נכון של הפעולות בשיקים, על שם כרטיס הלקוח הפיקטיבי, תוך הסתרת זהותו שלו. יסודות העבירה מתקיימים בענייננו. אני מרשיעה אפוא את הנאשם בעבירות שוחד וגניבה בידי עובד הציבור המיוחסות לו באישום 4 ביחס לסכום של 145,370 ₪, וכן בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון כמפורט לעיל. אישום 5 כתב האישום באפריל 2016 או בסמוך, הכין שלמה חתוכה (להלן: "חתוכה"), שעבד כקבלן משנה בפרויקטים שונים בשב"ס, תמחור לביצוע עבודות בפרויקט "בניית גגון בכניסה לבית סוהר נווה תרצה" בסך של 29,000 ₪. בסמוך למועד הנ"ל פנה הנאשם לחתוכה והורה לו "לנפח" את הצעת המחיר לסך של 37,000 ₪, וחתוכה העלה את שיעור הצעתו בהתאם, מתוך כוונה שבתמורה לאישור הצעת המחיר המנופחת יעביר חתוכה לנאשם סך של 5,000 ₪ במזומן. הנאשם בתפקידו כקצין הבינוי של מחוז מרכז בשב"ס, דאג לאישור הצעת המחיר המנופחת וזאת בתמורה למתת מחתוכה. עם סיום העבודה וטרם קבלת התשלום משב"ס, פנה הנאשם לחתוכה והורה לו להעביר לידיו סך של 5,000 ₪, שהם הסכום המוגדל בניכוי שיעור המס הנהוג. חתוכה הסכים לבקשתו של הנאשם, אך ורק לאחר קבלת התשלום משב"ס, כדי שהנאשם במסגרת תפקידו כקצין בינוי של מחוז מרכז בשב"ס יאפשר המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס ויסב לו עבודות עתידיות כקבלן משנה של שב"ס. לאחר קבלת התשלום משב"ס, סמוך למועד הנ"ל, הגיעו הנאשם וחתוכה עם רכביהם לנקודת מפגש, במקום שאינו ידוע למאשימה, שם מסר חתוכה לנאשם מתת של 5,000 ₪ במזומן, בשל יחסי התלות והשליטה של הנאשם בקבלני המשנה כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, ומתוך רצון ליתן מתת לנאשם כדי שהנאשם יאפשר המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס, ויסב לו עבודות עתידיות כקבלן משנה בשב"ס. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 5,000 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. כמו כן גנב הנאשם, כעובד הציבור, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו 8,000 ₪. הוראות החוק שלפיהן הואשם הנאשם הן לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק); גניבה בידי עובד הציבור (עבירה לפי סעיף 390 לחוק). המענה לאישום 5 הנאשם כפר באמור באישום זה שלפיו ביקש מהקבלן שלמה חתוכה "לנפח" את הצעת התמחור לפרויקט, וכי נדרשו על ידו והועברו לו על ידי חתוכה כספי שוחד. אישום 5 – ראיות פרשת התביעה עדותו של שלמה חתוכה (פרוטוקול מיום 12.7.2021) חקירה ראשית חתוכה מעורב באישומים 5, 8 ו-9. עוסק בבנייה ותיקון של גגות רעפים, פרגולות ומשטחי דק, בעסק "ארגמן גגות ורעפים". עמד לדין במסגרת הפרשה, בבית משפט השלום בפתח תקווה, בגין עבירות של מתן שוחד והוצאת חשבוניות כוזבות. הורשע ונגזר עליו עונש של קנס בגובה 7,000 ₪ וחודשיים עבודות שירות (ע' 31). החל לעבוד עם שב"ס בשנת 2005 או 2006, דרך קבלן האלומיניום של שב"ס – רפי מיכאלי (רפי תריסים) (ע' 32-31). במסגרת העבודה התברר לו שהנאשם הוא האחראי על העבודה ועל אישור החשבוניות (ע' 32). הנאשם הזמין את חתוכה לבצע גגון לכניסה לנווה תרצה. חתוכה תמחר את העבודה במקור בכ-25,000 ₪ בתוספת מע"מ, כ-29,250 ₪ (ע' 32). הוא שוחח עם הנאשם טלפונית בזמן שכתב את ההצעה והסביר לו מה הוא הולך לבצע ומה העלות. באותה שיחה ביקש ממנו הנאשם לשנות את הצעת המחיר מ-30,000 ₪ ל-37,000 ₪, כולל מע"מ (ע' 33). בעבודה קודמת בנווה תרצה (אולם סוכת המבקרים) רצו בסיום העבודה להוסיף רצפת עץ והייתה בעיה של תקציב. חתוכה חשב שבקשתו של הנאשם להגדיל את הצעת המחיר נועדה למצב עתידי מסוג זה ("איזשהו עז"), כדי שלא יצטרכו להגדיל את התקציב אם יעלה צורך להרחיב את העבודה (ע' 34-33). את התשלום עבור העבודה קיבל משב"ס בהעברה בנקאית, לאחר אישור החשבונית שהגיש לשב"ס (ע' 34). לאחר שהגיש את החשבונית, יצר עמו קשר הנאשם וביקש ממנו להביא לו, במזומן, את הסכום של 5,000 ₪ שביקש להוסיף להצעת המחיר. חתוכה השיב שברגע שהכסף יהיה בידיו הוא יוכל להעבירו לנאשם (ע' 34). לאחר קבלת התשלום יצר חתוכה קשר עם הנאשם והעביר לו סכום של 5,000 ₪ במזומן. לאחר ריענון זכרונו באמצעות חקירתו במשטרה מיום 10.12.2018, העיד שהשניים הגיעו בשני כלי רכב לנקודה כלשהי (חתוכה לא זכר היכן בדיוק) ושם העביר חתוכה לנאשם את הכסף (ע' 36-35). בהתכתבות וואטסאפ מיום 24.5.2016 שלח הנאשם לחתוכה הודעה (שתוכנה אינו ידוע שכן במוצג מופיעה ההערה "המדיה לא נכללה"), וחתוכה השיב לו "סבבה, מבין, עלות של חמשת אלפים תבדוק אם אפשר חשבונית על החומרי עבודה וכלי עבודה שיהיה מוכר לי אוכל לבצע זאת מיד כשאקבל העברה, תודה". הנאשם הגיב בסימן של יד מונפת עם אגודל למעלה (ת/22). חתוכה העיד כי שאל אם יוכל לקבל חשבונית עבור הכסף שהוא מעביר לנאשם (ע' 37). לאחר עבודה זו לא עבד יותר בשב"ס. לשאלה מה הייתה הסיבה שפעל כפי שהנאשם ביקש ממנו, השיב שהנאשם היה מבחינתו במסגרת "כוח האישור של התשלום" והוא לא רצה לעכב לעצמו את התשלום (ע' 38-37). חקירה נגדית חתוכה הופנה להודעתו מיום 7.1.2018 שבה מסר: "מה שאני זוכר זה שאני העברתי לו באמצעות שליח את הכסף במזומן לנאשם, נפגשנו ברכבים ואני העברתי לו" (ההודעה לא הוגשה לתיק). הוא העיד שכל אחד מהשניים נסע ברכבו למקום מסוים שאותו תיאמו ובו הנאשם קיבל ממנו את הכסף (ע' 46). חתוכה לא זכר אם מסירת הכסף בוצעה ברכבו שלו או ברכבו של הנאשם, ואם בשעות היום או בערב, אך ציין שאינו חושב שזה היה בערב כי בדרך כלל נפגשו השניים במהלך היום (ע' 46). לטענה כי מסר בחקירה מספר סכומים, פעם אחת 5,500 ₪ ופעם אחרת 5,000 ₪, השיב שלמיטב זכרונו היה זה סכום של 5,000 ₪. הוא לא זכר אם משך את הסכום מכספומט (ע' 47). חתוכה הופנה לתמלול החקירה שלו מיום 7.11.2018, שבה אמר לו החוקר "שלמה אמרת שזה היה במפגש עם חברים", אך שלל זאת בעדותו והוסיף שאין לשניים חברים משותפים (ע' 48). כן הופנה לחקירה קודמת מיום 5.11.2018 שבה לא זכר פרטים רבים ולכך שבחקירה מיום 7.11.2018 ציין שאינו זוכר במדויק את העברת הכסף. לשאלת הסנגור אם ייתכן שהאירוע כלל לא קרה והוא ניסה לרצות את החוקר או שהופעל עליו לחץ, השיב חתוכה בשלילה והוסיף שאין כל סיבה שיבדה את הדברים (ע' 49, 50). חתוכה עמד על כך שהעברת הכסף נעשתה במפגש של השניים ולא באמצעות שליח (ע' 51). על כך שאמר לחוקר "תכתוב שהעברתי לו ...אני מקווה שאני לא טועה ומטעה", הסביר שלא רצה לומר משהו שאינו נכון, אך השניים אכן נפגשו (ע' 54). על כך שאמר לחוקר ביום 7.11.2018 "אני מאוד מעריך את העזרה שלך, זאת אומרת בקטע של איך מנסחים את הדברים", חתוכה נשאל אם החוקר הכווין אותו או שם מילים בפיו, ועמד על כך שהוא עצמו את הדברים והחוקר לא הכתיב לו דבר (ע' 55-53). לשאלה אם ביקש מהנאשם חשבונית בגין תשלום שוחד, הסביר שבזמנו לא ראה את התשלום כשוחד. הוא הסכים להגדלת הסכום משום שבעבודה קודמת שביצע רצו לבצע תוספת מסוימת לעבודה, היה חסר תקציב ולקח זמן עד שנמצא התקציב הנוסף שנדרש (ע' 58-59). חתוכה שלל את הטענה כי הנאשם ביקש מרווח של 5,000 ₪ לצורך עבודות תקשורת שחתוכה לא ידע לבצע, כדי שבהמשך יוכלו לשלם סכום זה לקבלן תקשורת (ע' 58). חתוכה הוסיף שאיש תקשורת של שב"ס ביצע את העבודה, הגיש לשב"ס חשבון וקיבל משב"ס תשלום. העד קדח עבורו חורים בעץ לצורך השחלת צנרת (ע' 59). העד שלל את הטענה כי הבין שמדובר בשוחד רק כשהחלו המגעים להסדר טיעון, כשקיבל ייעוץ משפטי והבין שפניו לעונש מאסר בפועל. הוא הבין שמדובר בשוחד כבר בשלב הראשון של החקירה, לפני שיוצג ע"י עו"ד (ע' 67-65). עדותו של אלי יפרח (פרוטוקול מיום 21.12.2021) חקירה ראשית יפרח שימש בתקופה הרלוונטית לאישום כקצין תמיכה לוגיסטית (ת"ל) בבית הסוהר נווה תרצה. בתפקידו זה היה אחראי בין היתר על תקציבים שמועברים לבית הסוהר לאחזקת בית הסוהר ולפרויקטים לוקאליים בבית הסוהר. הוגשה לפרויקט נושא האישום הצעת מחיר של רפי תריסים, לפני הצעתו של חתוכה, בגובה 18,565 ₪ כולל מע"מ (ת/94). הצעה זו לא בוצעה, משום שהנאשם הביא את חתוכה. בוצעה ההצעה של חתוכה, מעץ, ולא ההצעה של רפי תריסים, מאלומיניום. העד התנגד להזמנת המסגרת שיצאה לחתוכה ע"ס כ-37,000 ₪, בטענה שמדובר בסכום מטורף ולא הגיוני לצורך סגירת שני קירות עץ. בתגובה לכך, הנאשם "השתולל", צעק ואמר שאינו מוכן לבצע עם העד שום פרויקט. העד אמר למפקדת בית הסוהר שהוא מסרב לפתוח בהרשאה שלו את הסכום הזה, וההרשאה נפתחה על ידי המחוז ולא על ידי העד (ע' 549). לשאלה מדוע חשש מהנאשם, השיב העד שלנאשם היה כוח והנאשם אף השפיל אותו מספר פעמים מול קצין ת"ל מחוזי מרק אלפסי, וכן עלה למפקדת של העד ואמר לה שהוא אינו רוצה לעבוד עם העד. יפרח חשש לאבד את תפקידו (ע' 550). חקירה נגדית העד נשאל על אודות דבריו בחקירה מיום 7.12.2017, על כך שהוא פוחד מהנאשם, והסביר שהנאשם נהג לגשת למפקדים ו"ללכלך עליו". הדבר קרה גם קודם לפרויקט נושא האישום. השניים לא היו מסוכסכים ברמה האישית, הבעייתיות נוצרה בעקבות הפרויקטים (ע' 552). לדבריו, מי שלא מתיישר לפי רצונו של הנאשם בפרויקט, הופך לאויב שלו (ע' 553). העד טען כי ביצוע באלומיניום אמור להיות יקר יותר מעץ, אך לא ידע לנקוב במחירי אלומיניום ועץ כיום (ע' 564). העד חזר על כך שעבודה פשוטה של סגירת שני קירות מעץ בגובה לא רב אינה צריכה לעלות 37 אלף ₪ (ע' 565). לטענה כי הנאשם תמך בהצעה הזולה של רפי תריסים, והסיבה שהצעה זו לא בוצעה הייתה התנגדות מפקדת בית הסוהר שדרשה ביצוע מעץ ולא מאלומיניום, כדי שהבנייה תהיה תואמת למבנים אחרים סמוכים, השיב שאינו זוכר מה הייתה עמדתה של המפקדת בעניין (ע' 567-566). עדותה של יהודית וקנין (פרוטוקול מיום 20.9.2022) חקירה ראשית וקנין, סגנית מפקדת כלא נווה תרצה עד שנת 2020, העידה כי הנהלת בית הסוהר הזמינה את רפי תריסים, שנתן הצעה בנוכחות העדה, מפקדת נווה תרצה שרה פרידמן וקצין ת"ל (אלי יפרח). במהלך הפגישה הגיע גם הנאשם, שהתערב בשיחה וכעס. בשלב מסוים התנצל על התנהגותו, אך הביא קבלן אחר שנתן הצעה כפולה (ע' 391). אשר לטענת הנאשם כי מפקדת בית הסוהר העדיפה שתא הסינון ייבנה מעץ ולא מאלומיניום כדי שישתלב ושהנאשם הסביר שבנייה מעץ יקרה יותר, השיבה העדה שהיא אינה יודעת מה אמרה המפקדת, אך סבורה שהיא הסכימה להצעתו של רפי תריסים (ע' 393-392). חקירה נגדית הדרישות הביטחוניות לגבי פתיחת הדלתות באמצעות משל"ט, נעילה אוטומטית ומצלמות היו קיימות מלכתחילה (ע' 413). בסופו של דבר אושרה ההצעה של הנאשם ולא ההצעה הזולה יותר של רפי תריסים (ע' 413). הנאשם הביא קבלן שמבצע עבודה בעץ, אך לא הייתה דרישה כזו מטעם הנהלת בית הסוהר (ע' 413). מוצגי תביעה ת/20 – חשבונית מס מס' 1369 מיום 5.5.2016 ע"ס 37,000.08 ₪ כולל מע"מ שהוצאה לשב"ס בגין "בניית גגון וסגירה מעל כניסה נווה תרצה", חתומה על ידי חתוכה. ת/21 – הזמנת מסגרת של שב"ס מיום 19.4.2016 לבניית גגון בכניסה לנווה תרצה, שהוצאה לחתוכה ע"ס הסכום הנ"ל. פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 4.1.2023) כרקע לאישום, ישנם מקרים שבהם אין התייחסות במכרזים לעבודות ספציפיות, ובמקרים אלה, וכשמדובר בהצעות מחיר עד 60,000 ₪, רשאי יוזם ההזמנה לפנות לקבלנים שאינם שייכים לשב"ס (ע' 521). מדובר בפרויקט של בניית תא סינון בכניסה לנווה תרצה. מפקד המחוז העביר לנאשם פרוגרמה והנאשם הכין כתב כמויות על בסיס תכנון מפנל מבודד. בית הסוהר פנה במקביל לקבלן האלומיניום רפי תריסים לצורך קבלת הצעה, אך התברר שבית הסוהר אינו מעונין בתא סינון מאלומיניום, אלא בתא סינון עשוי עץ. הנאשם התנגד לכך שהתא יהיה עשוי עץ משום שהדבר ידרוש תחזוקה רבה (ע' 522-521). במקביל פנה בית הסוהר אל חתוכה שהכין בעבר מבנה הדרכה. חתוכה התקשר אל הנאשם וסיפר לו שיפרח ביקש ממנו הצעת מחיר. נערך סיור משותף שבו השתתף גם קצין ביטחון שהעלה את דרישותיו – דלת חשמלית, אינטרקום ומצלמה. חתוכה אמר לנאשם שביכולתו לתת הצעת מחיר על הבנייה מעץ, אך הוא אינו יכול לתת הצעת מחיר למערכת מתח נמוך. במקביל התקשר הנאשם לקצין הקשר של המחוז ושאל אותו אם יש לו יתרות בהזמנות ואם יוכל לתת לו הערכת מחיר. קצין הקשר הגיע לסיור בשטח והעריך את העבודה לכל היותר בסכום של 5,000 ₪. הנאשם שאל אותו כיצד ניתן לעשות זאת, והקצין הסביר לו לפנות לחתוכה ולבקש 5% הנחה מההצעה של 37,000 ₪. אחרי ההנחה הגיע חתוכה לסכום של 32,000 ₪. הנאשם אמר לחתוכה לתת בכל זאת הצעה של 37,000 ₪, ושחתוכה יצטרך לשלם 5,000 ₪ לקבלן המשנה של עבודות המתח הנמוך (ע' 522). לדברי הנאשם, ההתכתבות שבה ביקש חתוכה חשבונית בגין 5,000 ₪ (ת/22 לעיל) - היא בעניין זה. במהלך הפרויקט יצר קצין הקשר של המחוז קשר עם הנאשם, ואמר לו שנשארה לו יתרה מפרויקט מסוים. בהמשך, על בסיס יתרה זו, בוצעו העבודות בנווה תרצה. בעקבות זאת נותר חתוכה עם 5,000 ₪ בידו ופנה אל הנאשם בשאלה מה לעשות עם הסכום. במקביל לכך הגיע פרויקט המשך פרגולות במחוז מרכז, ופנו אל הנאשם מהנציבות כדי שיבצע את הפרויקט (פרגולה אצל הממונה על עבודות השירות). הנאשם פנה אל חתוכה לקבלת הצעת מחיר לפרויקט, והצעתו של חתוכה הייתה הזולה ביותר וזאת משום שהפחית 5,000 ₪ מההצעה (ע' 523). הפרויקט נדחה בכמה חודשים, חתוכה ביצע אותו בסופו של דבר, אך הנאשם כבר לא היה שם (ע' 524-523). הנאשם הכחיש שביקש מחתוכה לנפח את הצעתו ושקיבל מחתוכה סכום של 5,000 ש"ח. חתוכה אינו קבלן ראשי או קבלן משנה, אלא קבלן מזדמן, והוא אינו תלוי בנאשם לצורך קבלת עבודות והנאשם גם אינו יכול למנוע ממנו עבודות (ע' 525-524). הנאשם אישר שדאג לאשר את הצעת המחיר של חתוכה, אך הכחיש שהדבר נעשה בתמורה למתת (ע' 525). הנאשם הוסיף כי כקצין מצטיין "זה לא רמה של ארקדי להתעסק עם חתוכה בחמש אלף ₪" (ע' 526). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) הנאשם העיד כי הכיר את חתוכה כשהאחרון ביצע עבודה כ-8-6 שנים קודם לכן והתרשם ממקצועיותו (ע' 498-497). יפרח הוא מי שפנה אל חתוכה לביצוע תא הסינון בנווה תרצה. הנאשם שלל את דבריו של חתוכה, שלפיהם הנאשם הוא מי שפנה אליו (ע' 498). הנאשם דחה את הטענה כי גם מדברי סנגורו של הנאשם במהלך חקירתה של יהודית וקנין עולה שהצעתו של חתוכה הייתה מטעם הנאשם (הסנגור שאל האם לא אושרה בסופו של דבר הצעתו של הנאשם שהייתה היקרה ביותר, ווקנין השיבה בחיוב) (ע' 498). דבריו של יפרח כי הוא זה שהזמין את "רפי תריסים" (ההצעה הזולה יותר) הם שקריים. הנאשם הוא מי שפנה אל רפי, שהגיע לסיור ונתן הצעת מחיר, שכן הנאשם רצה לבצע את העבודה מאלומיניום ולא מעץ. זאת למרות שההצעה של רפי תריסים ממוענת אל אלי יפרח (ע' 499). הנהלת בית הסוהר הזמינה את חתוכה, שביצע עבורה בעבר חדר הדרכה מעץ. הנאשם התנגד לביצוע העבודה מעץ, משום שהדבר אינו מופיע בספר כתבי הכמויות ומצריך הצעת מחיר ואישורים מיוחדים, ולכן פנה אל רפי (ע' 500). הנאשם הופנה למענה לכתב האישום, שבו טען שלא ביקש מחתוכה לנפח את הצעת המחיר, ולכך שבעדותו בחקירה הראשית אמר שגם לאחר ההנחה שנתן חתוכה, ביקש מחתוכה לתת הצעה של 37,000 ₪ כדי לשלם לקבלן משנה של עבודות מתח גבוה. לשאלה האם לא אמר לחתוכה לנפח את הצעת המחיר, השיב הנאשם שזה לא סגנון הדיבור שלו (המילה "לנפח") (ע' 501), בהמשך ציין שהוא ביקש "לקחת בחשבון", אך לאחר חקירה נגדית עיקשת אמר הנאשם שהוא אינו זוכר, ובסופו של דבר, השיב הנאשם: "אמרתי" (ע' 503-502). קצין הקשר המחוזי שאותו הזכיר בעדותו בחקירה הראשית הוא דורון יעקב. לשאלה מדוע לא סיפר עליו בחקירותיו במשטרה, השיב שסיפר על עבודות מתח נמוך ומסר את מספר הטלפון של יעקב למשטרה (ע' 504). הנאשם הסביר שקיים הבדל בין תחום עבודות החשמל, עליו אחראי הנאשם, לבין תחום עבודות מתח נמוך, ששייך לתקשורת, שעליו אחראי יעקב (ע' 504). לטענה כי בחקירה במשטרה ביום 7.11.2018, כשנשאל על נושא זה, כלל לא דיבר על עבודות חשמל או מתח נמוך, אלא על יתרה עבור עבודות אלומיניום, השיב הנאשם כי אינו זוכר זאת (ע' 505). כשהתובע המשיך והתעקש בעניין זה, השיב הנאשם שכנראה לא שאלו אותו במשטרה (ע' 506). התובע עמד על כך שהנאשם אמר במשטרה שרצה שיישארו 5,000 ₪ לעבודות אלומיניום משום שחתוכה עובד עם עץ. הנאשם שלל זאת והציע הסבר שלפיו חתוכה ביצע בסופו של דבר גם התקנת חלונות אלומיניום ושמדובר בבלבול של החוקרים ולא שלו (ע' 506). לשאלה מה קרה לאחר שחתוכה קיבל את התשלום על העבודה (לרבות הניפוח), השיב הנאשם שיעקב הסביר לו שהעלות עולה על 5,000 ₪ ושהוא מצא תקציב ופתח את ההזמנה לקבלן שלו, ללא קשר לחתוכה (ע' 505). כשנשאל מה עשה בסופו של דבר חתוכה עם ה-5,000 ₪ הנוספים, השיב שלא עשה איתם דבר (ע' 506). ואולם, מיד בהמשך ציין שבמקביל הייתה עבודה להגדלת פרגולה, ולכן אמר לחתוכה לתת הצעה נמוכה ב-5,000 ₪, כדי לנצל את ה-5,000 ₪ שקיבל, וכך היה (ע' 506). הנאשם הכחיש את דברי חתוכה כי הנאשם ביקש וקיבל ממנו את הסכום (ע' 508-507). הנאשם הופנה לכך שסנגורו הקודם לא עימת את חתוכה בחקירתו הנגדית עם גרסת הנאשם בדבר הסיבה שבגינה נדרש חתוכה להגדיל את הצעת המחיר, והשיב שאינו יודע מה נאמר באותה חקירה. על כך שבעימות במשטרה עם חתוכה מיום 7.11.2018, לא הטיח בחתוכה כי הוא שקרן, אלא הגיב: "לא זוכר, לא מאמין שזה היה" (בתגובה לטענה כי חתוכה העביר לו 5,000 ₪), ציין הנאשם שלא היה "מדויק" במסגרת החקירה, וזאת בשל נסיבות מעצרו ב-5 בבוקר והיותו ב"פוסט טראומה" (ע' 508). הנאשם דחה את הטענה כי ההתכתבות ת/22 בינו לחתוכה, שבה שאל אותו חתוכה אם יוכל לקבל חשבונית בגין הסכום של 5,000 ₪, היא למעשה בקשה לקבל חשבונית פיקטיבית בגין תשלום שוחד (ע' 511-510). לאחר שטען בחקירה הראשית שיש בידיו הקלטות שלו ושל חתוכה משוחחים בנושא, אישר הנאשם בחקירתו הנגדית שלא הביא עמו הקלטות כאמור ושהוא אינו מקליט אנשים (ע' 511). התובע הבהיר שאין גם בידי המשטרה הקלטות כאלה (ע' 511). הנאשם דחה את דבריה של יהודית וקנין בעניין התערבותו בפרויקט, וטען שהתערבותו הייתה רק במסגרת תפקידו כקצין בינוי. כמו כן הכחיש הנאשם שכעס על יפרח (ע' 513-512). אישום 5 – סיכומי המאשימה די בעדותו של חתוכה לצורך הרשעתו של הנאשם באישום זה, אך מעבר לכך ישנן ראיות מחזקות ומסייעות התומכות בגרסתו של חתוכה, כגון ההודעות ועדויותיהם של וקנין ויפרח. חתוכה, שהודה והורשע במתן שוחד לנאשם לפי דרישתו, העיד שהנאשם הזמין אותו לבצע את העבודה והורה לו לנפח את המחיר ב-5,000 ₪ ולהעביר לו סכום זה. כראיה תומכת לגרסתו של חתוכה הפנתה התביעה למוצג ת/22 – ההתכתבות בין הנאשם לחתוכה בגין אותם 5,000 ₪. הנאשם אמנם טען שקצין ת"ל אלי יפרח הוא מי שפנה לחתוכה לביצוע העבודה, ברם דבריו אלה עומדים בניגוד לעדויותיהם של חתוכה, יפרח ויהודית וקנין. סנגורו של הנאשם ציין אף הוא במהלך חקירתה של וקנין כי הצעתו של הנאשם היא ההצעה שאושרה בסופו של דבר. הנאשם סתר עצמו, כשבמענה לכתב האישום הכחיש שביקש מחתוכה "לנפח" את הצעת המחיר, ואילו בעדותו בחקירה הראשית טען שהנחה את חתוכה להגדיל את הצעת המחיר. בחקירתו הראשית טען הנאשם לראשונה שבקשתו מחתוכה להגדיל את הצעת המחיר באה בעקבות בקשתו של קצין הקשר של המחוז להוסיף עבודות מתח נמוך, וזאת כשבחקירתו במשטרה טען שתוספת של 5,000 ₪ נדרשה לצורך כיסוי הוצאות אלומיניום, וכשבמענה לסתירות בין גרסאותיו השונות השיב הנאשם שבסופו של דבר קצין הקשר כלל לא היה זקוק לכסף. הנאשם לא ענה מה עשה חתוכה עם היתרה ואף לא הצליח להסביר את ההתכתבות עם חתוכה (ת/22). אישום 5 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. הצעתו הראשונית של חתוכה הייתה על סך 32,000 ₪, לאחר שהוזמן לבית הסוהר נווה תרצה על ידי הנהלת בית הסוהר. לאחר שהתקבלה הצעת המחיר, התקבלה גם דרישה של מחלקת הביטחון להתקין מערכת מתח נמוך בתא הסינון, ולשם כך ביקש הנאשם להוסיף להצעה של חתוכה 5,000 ₪ כולל מע"מ, לאחר שפנה אל קצין הקשר המחוז דורון יעקב וביקש ממנו הצעת מחיר. 5,000 ₪ הוא סכום הגיוני לשתי מצלמות עם תשתיות, שתי דלתות עם מנעול חשמלי ושליטה דרך בקרה ושתי מערכות אינטרקום לתקשורת. כל שלבי הפרויקט היה גלויים ובפיקוח היחידה. חתוכה אינו עקבי באשר לסכום שהעביר לנאשם – פעם ציין 5,000 ₪, בפעם אחרת 5,200 ₪ ובפעם נוספת 5,500 ₪. בקשתו של חתוכה מקבלן של מתח נמוך להוציא לו חשבונית, על חומרים או כלים, כדי שהדבר יהיה מוכר במסגרת הוצאות העסק, מאשרת את גרסת הנאשם בעניין תוספת 5,000 ₪ עבור עבודות מתח נמוך לפרויקט נווה תרצה. אישום 5 – דיון אין חולק כי הנאשם ביקש מחתוכה להגדיל את הצעת המחיר שנתן, לסכום של 37,000 ₪. הנאשם אישר זאת באופן מפורש בעדותו בבית המשפט וגם בסיכומי ההגנה אין מחלוקת על כך. הסיבה להגדלת הסכום היא הנושא שבמחלוקת. בהתאם לעדותו של חתוכה, הנאשם ביקש את הגדלת הסכום ואת העברתו לידיו, במזומן. חתוכה העיד שנפגש עם הנאשם ושמסר לו את הכסף המזומן. חתוכה אמנם לא זכר בעדותו את כל פרטי המפגש, אך ציין שמסירת הסכום נעשתה בנקודה שהשניים הגיעו אליה בשני כלי רכב נפרדים, ככל הנראה בשעות היום. התרשמתי כי חתוכה ביקש לדייק ולהיצמד רק לעובדות הידועות לו, ולא סיפק פרטים שלא היה בטוח בנכונותם (כך גם בהמשך, כשהשיב שאינו יודע אם הנאשם שלשל לכיסו את הסכום שהעביר לו). אף אם בדבריו במשטרה ציין חתוכה סכומים מעט שונים (שהפער ביניהם אינו רב, ואזכיר שוב כי הודעתו במשטרה לא הוגשה), הרי שבעדותו בבית המשפט עמד על כך שסכום השוחד עמד על 5,000 ₪. אשר לטענת ההגנה בדבר בקשתו של חתוכה לקבל חשבונית, הרי שהודעתו של חתוכה הופנתה אל הנאשם ולא הוזכרו בה עבודות של קבלן מתח נמוך. חתוכה הסביר שעשה כדבריו של הנאשם משום שראה את הנאשם כחלק מ"כוח האישור של התשלום". עוד קודם לכן העיד כי במסגרת עבודתו למד שהנאשם אחראי על העבודה ועל אישור חשבוניות. הנאשם אמנם טען בעדותו שאין לו כל השפעה על עבודתו של חתוכה בשב"ס, אך אישר שדאג לאשר את הצעת המחיר של חתוכה. ההגנה לא הצביעה על אינטרס מצדו של חתוכה להפליל את הנאשם, וחתוכה הודה והורשע, ושילם מחיר, בגין מתן שוחד לנאשם. לעומת זאת, הנאשם טען בעדותו כי בעקבות פנייתו אל קצין הקשר של המחוז, אמר לחתוכה לתת הצעה מוגדלת של 37,000 ₪, כדי שחתוכה ישלם 5,000 ₪ לקבלן המשנה של עבודות מתח נמוך. קיימות מספר בעיות בגרסה זו, כשהראשונה בהן היא העלאתה בשלב מאוחר – שלב עדות הנאשם. בחקירה במשטרה ובמענה לכתב האישום לא הובאה גרסה זו. במענה לכתב האישום הוכחש ניפוח ההצעה, ולא נאמר דבר ביחס להגדלת המחיר לצורך תשלום עבור עבודות מתח נמוך. במשטרה התייחס הנאשם ליתרה עבור עבודות אלומיניום. מדובר אפוא בגרסה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה, ועל כן משקלה נמוך. ואולם בכך לא די. בהמשך עדותו טען הנאשם כי נמצא תקציב אחר לעבודות מתח נמוך וחתוכה נותר עם 5,000 ₪ עודפים בידו, כשתחילה טען שחתוכה לא עשה דבר עם סכום זה ומיד לאחר מכן מסר שהורה לחתוכה להגיש הצעה נמוכה בגין פרויקט אחר, תוך הפחתת 5,000 ₪ מההצעה. למותר לציין שגם כל הפירוט הנוסף הנ"ל לא הוזכר קודם לעדותו של הנאשם. מעבר לכך, ההגנה נמנעה מלעמת את חתוכה עם גרסתו זו של הנאשם, וכן נמנעה מלהביא לעדות את קצין הקשר של המחוז. אי הבאת עדים התומכים לכאורה בגרסתו עומדת לחובתו של הנאשם. גם העובדה שהנאשם לא הטיח בחתוכה במהלך העימות במשטרה כי הוא דובר שקרים, אלא טען: "לא זוכר, לא מאמין שזה היה", מחלישה את גרסת הנאשם. מצופה היה כי הנאשם ייצא נחרצות נגד חתוכה אילו מדובר היה בשקרים, ואיני מקבלת בהקשר זה (ואף לא בהקשרים אחרים) את טענתו הכללית של הנאשם בדבר נסיבות מעצרו (ראו דיון בעניין בחלקה האחרון של הכרעת הדין). הנאשם ניסה באופן ברור להרחיק עצמו מהצעתו של חתוכה. הנאשם טען כי העדיף ביצוע מאלומיניום ואת הצעתו של רפי תריסים, ושהנהלת בית הסוהר היא שפנתה אל חתוכה והעדיפה את הצעתו לביצוע בעץ. ברם, מעדויותיהם של חתוכה, יפרח ווקנין עולה תמונה הפוכה, שלפיה הנהלת בית הסוהר פנתה לרפי תריסים ואילו הנאשם הוא מי שפנה אל חתוכה לצורך קבלת הצעה והביא לאישור הצעתו. הנאשם נמנע מלהביא לעדות את מפקדת נווה תרצה דאז, שרה פרידמן, אשר לפי טענתו העדיפה את ביצוע הפרויקט בעץ על פני ביצועו באלומיניום. נראה אפוא כי הנאשם הוא זה אשר פנה את חתוכה והביא לאישור הצעתו. הדבר מחזק את טענת המאשימה בכל הנוגע לעמדת הכוח של הנאשם ולמוטיבציה של חתוכה ליתן מתת לנאשם. אני דוחה אפוא את טענת הנאשם בדבר הסיבה להגדלת הסכום ומקבלת את טענת המאשימה בעניין זה. אני נותנת אמון בעדותו של חתוכה וקובעת כי הנאשם קיבל מידיו סכום של 5,000 ₪ בעקבות ניפוח הצעת המחיר של חתוכה. מתקיימים בעניינו של הנאשם יסודותיהן של עבירות לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד הציבור. אני מרשיעה אפוא את הנאשם במיוחס לו באישום 5. אישום 6 נאשם 3 (להלן: "טבורינסקי") הוא המנהל הפעיל ובעל חברת ד.ב.ש טבורינסקי בע"מ, ח.פ. 513646398 (להלן: "חברת ד.ב.ש."), שהיא חברה קבלנית שזכתה במכרזי שב"ס לפעול כקבלן ראשי, תוך עבודה בין היתר מול הנאשם כקצין בינוי מחוז מרכז. בנוסף עבדו טבורינסקי וחברת ד.ב.ש. כקבלני משנה בפרויקטים בשב"ס. בתקופה הרלוונטית לאישום זה, היה אריה גנקין (להלן: "גנקין") בעל עסק בשם Lanttana ועבד בתחום תקשורת מחשבים. גנקין עבד בין היתר כקבלן משנה של חברת ד.ב.ש., אך לא עבד במסגרת עבודתה של חברת ד.ב.ש. בשב"ס. בחודש מאי 2016 או בסמוך לכך, ביקש הנאשם עזרה מטבורינסקי במציאת טכנאי תקשורת. טבורינסקי נענה לפנייתו של הנאשם והפנה את גנקין לבצע עבודה פרטית של עבודות תקשורת בווילה השייכת לנאשמים ברח' חמד 2 בראשון לציון (להלן: "הווילה" או "המלונית"). בסיום העבודה, בתאריך 29.5.2016, הוציא גנקין לחברת ד.ב.ש. חשבונית מס שמספרה 1089 עבור חברת ד.ב.ש. ע"ס 3,861 ₪. סמוך לכך, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, פנה הנאשם לטבורינסקי וביקש ממנו כי ישלם עבור עבודתו של גנקין במלונית. בהתאם לבקשתו של הנאשם, במסגרת יחסי התלות והשליטה שתוארו בחלק הכללי של כתב האישום ומתוך מטרה ליתן מתת לנאשם כדי שזה ימשיך ויסייע לו בביצוע עבודות בשב"ס, נעתר טבורינסקי לבקשתו של הנאשם ואישר את התשלום לקבלן גנקין, לצורך כיסוי חובו האישי של הנאשם. בהמשך לאמור, קיבל טבורינסקי את חשבונית המס מגנקין, ובתאריך 14.6.2016 או בסמוך לכך, נרשמה החשבונית, על ידי טבורינסקי או באמצעות אחר, שלא כדין, בספרי הנהלת החשבונות של חברת ד.ב.ש., במסגרת פרויקט הזמנה שמספרו 4501195431 "כלא השרון", תחת פרטים כוזבים של הוצאות פעולה של תקשורת מחשבים כלא השרון. בתאריך 21.6.2016 בהתאם לאישורו של טבורינסקי, משך טבורינסקי בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, שיק שמספרו 5008906 מחברת ד.ב.ש. ע"ס 3,861 ₪ לפקודת גנקין, וסמוך לכך מסר את השיק לגנקין, בעצמו או באמצעות אחר. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 3,861 ₪ בעד פעולה הקשורה בתפקידו. הוראת החיקוק שלפיה הואשם הנאשם היא לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק). עניינו של טבורינסקי הסתיים כאמור ולכן אין צורך לפרט את סעיפי האישום בעניינו. המענה לאישום 6 הנאשם כפר באישום זה שלפיו ביקש מהקבלן טבורינסקי לשלם בעד עבודות תקשורת שביצע גנקין במלונית השייכת לנאשמים. אישום 6 – ראיות פרשת התביעה עדותו של אריה גנקין (פרוטוקול מיום 12.7.2021) חקירה ראשית גנקין סיפק שירותים לחברת ד.ב.ש., בתחום תקשורת מחשבים, אך העבודה נושא האישום לא הייתה קשורה לשב"ס (ע' 72). עבור שב"ס ביצע עבודות דרך חברת אחרת, חב' בינת יישום, שעוסקת בתקשורת מחשבים (ע' 73). העד אישר חתימתו על חשבונית מס' 1089, שהוצאה ביום 29.5.2016 בגין עבודות תקשורת מחשבים ברח' חמד 2, ראשון לציון, על סך 3861 ₪ כולל מע"מ (3,300 ₪ לא כולל מע"מ) (ת/29). גנקין אינו זוכר את העבודה (ע' 74-73). לאחר ריענון זיכרונו באמצעות חקירתו במשטרה מיום 4.12.2018, העיד שהעבודה בוצעה בראשון לציון, בדירה או בבית (ע' 74). בחקירה במשטרה, אז זכר טוב יותר את הפרטים, ציין שהעבודה הייתה בווילה (ע' 75). הוא אינו זוכר מה כללה העבודה. באופן כללי, מבצע מערכות ביטחון, אזעקות, אינטרקום, מצלמות אבטחה, תקשורת מחשבים. ביצע את העבודה עבור הנאשמים, לאחר שהגיע אליהם דרך טבורינסקי (ע' 76). את הנאשם לא הכיר כלל (ע' 77). הוצג לעד טופס אישור תשלום לקבלן, של ד.ב.ש., בגין חשבונית 1089. בטופס צוין "עודכן בדוח פרויקט: שב"ס השרון", מס' המחאה 8906 ותאריך פירעון 30.8.2016. לשאלה מה הקשר של העבודה שביצע בווילה של הנאשמים1 לעבודה בשב"ס, השיב שאינו יודע (ע' 79). לפי הכתוב, טבורינסקי שילם על העבודה (ע' 79). יצוין כי הוגש לתיק העתק שיק מס' 8906 של ד.ב.ש. לכבוד גנקין, ע"ס 3,861 ₪ "לכיסוי 1089" (ת/31). חקירה נגדית העד לא זכר את פרטי המקרה והיה צריך לעיין בחקירה במשטרה כדי להיזכר מי שילם לו (ע' 84). ייתכן כי גם שהנאשם שילם לו עבור עבודה (ע' 85). בווילה פגש רק את הנאשמת (ע' 86). העד לא זכר מי מטעם טבורינסקי דיבר איתו בקשר לעבודה (ע' 88). העד אינו יודע אם הנאשם הנחה את טבורינסקי לשלם בגין העבודה בווילה (ע' 88). עדותו של מיכאל חסידיאן (פרוטוקול מיום 21.12.2021) חסידיאן הוא מהנדס אזרחי, שעבד בשנים 2017-2016 בד.ב.ש., בתמחור של פרויקטים ופיקוח על ביצועם (ע' 570). במהלך העדות הפנה ב"כ המאשימה למספר מוצגים: ת/96 – הזמנת מסגרת מס' 4501195431 שהוציא שב"ס לכבוד ד.ב.ש., עבור הסדרת קירוי למטבח כלא השרון, ע"ס 41,964,16 ₪. ת/97 – הצעת מחיר של ד.ב.ש. ע"ס 41,964.16 ₪ עבור "קירוי מבנה מטבח השרון". במסמך זה אין עבודות שקשורות לתקשורת או מחשוב (ע' 572). ת/98 – דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות של ד.ב.ש., בעמוד הרביעי (שסומן א.מ.9) תחת הכותרת "שב"ס: 4501195431 כלא השרון" ישנה בין היתר שורת תשלום לגנקין, תשלום בסך 3,300 ₪ (סכום שבתוספת 17% מע"מ מגיע ל-3,861 ₪ - מ' ב'), תאריך אסמכתא 29.5.2016, תאריך יעד 14.6.2016, אסמכתא 1089, פרטים – "תקשורת מחשבים כלא השרון". לשאלה מה הקשר של גנקין, ציין העד כי מדובר בקבלן תקשורת, אך אין אזכור של עבודות תקשורת (ע' 573). ת/29 – חשבונית המס שהוציא גנקין בגין עבודות תקשורת ברח' חמד 2 ראשון לציון, נושא אישום זה. לשאלה מה הקשר בין עבודה זו לבין פרויקט קירוי מטבח כלא השרון, השיב העד שאין כל קשר (ע' 574). ת/30 – טופס אישור תשלום לקבלן בגין חשבונית 1089, שבו צוין בתחתית הטופס, בכתב יד: "מיכאל לא מאשר". לשאלה מה משמעות ההערה, השיב העד שהוא לא עסק בפרויקט ולכן לא הכיר את המסמכים ולא אישר אותם (ע' 575). בחקירתו הנגדית של העד לא עלה עניין הקשור לאישום זה. עדותו של דורון טבורינסקי חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 5.4.2022) טבורינסקי הוא הבעלים של חברת ד.ב.ש. הוא "מביא עבודות", ומיכאל, המהנדס הראשי בתקופה הרלוונטית לאישום, ניהל את החברה (ע' 733-732). החברה עבדה כשנתיים או שלוש מול שב"ס, במעמד של זכיין/קבלן ראשי, לאחר שזכתה במכרז (ע' 733). טבורינסקי, הנאשם 3, הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של מתן שוחד ורישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיפים 291 ו- 243 לחוק העונשין. זאת בגין חלקו באישומים 6, 7 ו-8. העד ריצה 7 חודשי עבודות שירות. כשקבלן משנה מסיים את עבודתו, הוא מעביר לחברת ד.ב.ש. חשבונית מס. מיכאל מאשר את התשלומים, ולאחר מכן יושב עם העד, מציג בפניו את הדברים וגם העד חותם. על השיקים עצמם העד או הנאשמת חותמים (ע' 735, 752). לשאלה באיזה מצב תוציא ד.ב.ש. תשלום לאדם אחר שלא ביצע עבורה עבודה, השיב שאינו מבין אם הגיע לחקירה או לעדות, ושהוא מבקש לעשות שימוש בזכות השתיקה (ברם, הוסבר לעד שלא עומדת לו זכות שתיקה) (ע' 735). בסופו של דבר השיב שלא היה מקרה כזה (ע' 737). כן ציין, בחוסר שיתוף פעולה ברור, שאינו זוכר באילו עובדות הודה בהליך הפלילי נגדו. לדבריו, סנגוריו עשו הכול והוא רק אמר "כן" (ע' 738). לנוכח זאת, קרא הפרקליט בקול רם את כתב האישום, והעד אישר שהודה באישומים השישי, השביעי והשמיני (ע' 740-739). בשיחה מס' 147 מיום 24.1.2018 בין הנאשם לטבורינסקי, אמר האחרון לנאשם שהוא רוצה להזכיר לו ש"דורון חי", והנאשם השיב לו שתהיה עבודה בעתיד. טבורינסקי הסביר בעדותו את דבריו "דורון חי" בכך שהנאשם לא נתן לו עבודה באותה תקופה. טבורינסקי אמנם היה קבלן ראשי, אך כקצין בינוי במחוז מרכז הנאשם היה זה שנותן את העבודות, לצד עבודות שנתנה מפקדת מחוז בינוי (ע' 747-746). כך גם בשיחה מס' 225 מיום 28.1.2018, שלגביה הסביר טבורינסקי שהנאשם דאג לו לתשלום הסבה בגובה 15%, ואילו הוא רצה 20% ורב עם הנאשם כדי לקבל אותם (ע' 753). שיחות אלה (מחודש ינואר 2018) אמנם אינן נוגעות ישירות לעבודה נושא אישום 6 (מחודש מאי 2016), ברם, יש בהן כדי ללמד על המוטיבציה של טבורינסקי ליתן מתת לנאשם, שנותן לו עבודות, מקבל החלטות והוא בעל השפעה על גובה תשלום ההסבה לקבלן הראשי טבורינסקי. לשאלה כיצד שויך התשלום לגנקין לתקשורת מחשבים כלא השרון (ת/98 דוח כרטסת הנהלת חשבונות של ד.ב.ש.), כשבגין עבודה זו הוציא גנקין חשבונית על כתובת פרטית בראשון לציון, השיב תחילה שהפקידות שייכו את התשלום, וכשנשאל על סמך מה עשו זאת, השיב שייתכן שהוא אמר להן לעשות זאת. בהמשך עדותו ציין כי גנקין התלונן למיכאל שהנאשם לא משלם לו בגין העבודה, והעד הורה למיכאל ולמשרד לשלם לגנקין, כדי לא לפגוע בגנקין. לשאלה אם שילם את ההוצאה הפרטית של הנאשם, השיב: "תקרא לזה איך שאתה רוצה הוצאת פרטית... לא עניין אותי אז בזמנו", ואף הוסיף שלא אמר לנאשם ששילם לגנקין (ע' 760). ברם, כשביקש התובע לקרוא לעד את כתב האישום שבו הודה, אישר העד שהנאשם ביקש ממנו לשלם את החוב שלו (ע' 762-761). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 23.6.2022) לשאלה אם ידע מהי שרשרת קבלת ההחלטות בשב"ס בענייני בינוי, השיב העד שבמחוז מרכז הנאשם היה בר סמכא (ע' 311), והוסיף: "הוא קצין בינוי, הוא יכול להגיד לי דורון תעבוד" (ע' 312). היו גם גורמים נוספים מלבד הנאשם (ע' 312). חקירה חוזרת העד נשאל מדוע שילם לגנקין על העבודות שביצע עבור הנאשם בביתו הפרטי. הוקרא בפניו אישום 6, ולבסוף הגיב: "אז הנה, אז בגלל זה שילמתי" (ע' 317). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 4.1.2023) היו לנאשם יחסי עבודה טובים עם טבורינסקי, שמסר לו לבקשתו מספר טלפון של קבלן שעסק בעבודות מתח נמוך (גנקין), לצורך תיקון מצלמות בביתו שלא עבדו מזה שנים. הנאשם התיידד עם גנקין, השניים לא סיכמו מראש מחיר בשל יחסי החברות. גנקין ביצע את העבודה ודרש מהנאשם תשלום, אך הנאשם לא חשב שעליו לשלם 350 ₪ בגין ביקור של 20 דקות שהיו למעשה הדרכה. גנקין איים עליו בתביעה והנאשם החליט לשלם ולהוציא לו חשבונית של הנאשמת, שכן אחד מהחדרים בבית שימש כמשרד של אשתו (נראה כי בדבריו אלה התכוון הנאשם לאישום 7 שעניינו עבודות בדירת המגורים של הנאשמים – מ' ב'). הנאשם שילם בשיק או בהעברה חשבונית, העניין נסגר, ואולם, בחקירה במשטרה התברר לנאשם שבמקביל עבד גנקין אצל טבורינסקי ואמר לו שביצע עבודה גדולה אצל הנאשם ודרש ממנו את הכסף. טבורינסקי לא אמר דבר לנאשם, ושילם לגנקין את הכסף (ע' 528). הנאשם אישר שגנקין לא עבד בשב"ס, ושביקש את עזרתו של טבורינסקי במציאת טכנאי תקשורת (ע' 528). הנאשם ראה את החשבונית שהוציא גנקין לד.ב.ש. רק לאחר שקיבל את חומר החקירה (ע' 529). הנאשם הכחיש פנייה לטבורינסקי כדי שישלם לגנקין וטען שאין לו כל השפעה על חלוקת העבודות של שב"ס. טבורינסקי היה קבלן ראשי, זכיין בשב"ס, ולנאשם לא הייתה כל השפעה על מתן עבודות לטבורינסקי (ע' 530). עוד טען שלא בוצעה עבודה במלונית, אלא רק שדרוג (ע' 529). לטענתו גנקין ניצל את טבורינסקי שלא עוקב אחר חשבוניות (ע' 529). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) התובע הפנה לחשבונית מס' 1089 שהוציא גנקין לטבורינסקי ביום 29.5.2016, עבור עבודות תקשורת מחשבים ברח' חמד 2 ראשון לציון (ת/29). כשהתבקש לאשר שמדובר בעבודה שבוצעה בנכס שבבעלותו, השיב הנאשם שהוא אינו יודע מה הוציא גנקין וכי הוא מעולם לא ראה את החשבונית לפני שנחשף לחומר החקירה (ע' 513). גנקין לא ביצע את העבודה בווילה בעצמו אלא באמצעות עובד שלו. הנאשם לא ידע להסביר מדוע שיקר גנקין ואמר שביצע את העבודה בעצמו (ע' 514). עוד טען הנאשם כי בנוסף לחשבונית שהוציא גנקין עבור הנאשמת, קיימת גם התכתבות וואטסאפ שבה גנקין מאיים עליו שאם לא ישלם לו הוא יערב עו"ד. הנאשם עמד על דבריו גם כשהתובע הבהיר שחשבונית והתכתבות כמתואר אינן קיימות בחומר החקירה ושההגנה לא הטיחה טענות אלה בגנקין במהלך עדותו בבית המשפט (ע' 515). התובע הפנה את הנאשם למוצג ת/30 – טופס אישור תשלום בגין ביצוע העבודה על ידי גנקין בראשון לציון, שבו שייך טבורינסקי את העבודה, שאינה קשורה לשב"ס, לעבודה בכלא השרון. הנאשם העיד כי אינו מכיר את המסמך (ע' 516). אשר למוצג ת/31 – שיק התשלום לגנקין על העבודה במלונית, הנאשם העיד כי הוא מכיר את המסמך מחומר החקירה אך לא מזמן אמת (ע' 516). לדברי הנאשם, גנקין היה קבלן משנה של טבורינסקי בפרויקטים אחרים שאינם קשורים לשב"ס (ע' 516). הנאשם מסר שאינו יודע מה אירע בין גנקין לטבורינסקי – מה הגיש גנקין לטבורינסקי ומה ביקש לרשום (ע' 517). הוא הכחיש את דברי טבורינסקי, שלפיהם כיסה הלה עבור הנאשם חוב פרטי לגנקין (ע' 517), ועמד על כך ששילם לגנקין בעצמו ושישנה חשבונית בגין תשלום זה, שעברה לרואה החשבון של הנאשמת (ע' 519). הנאשם לא שילם לטבורינסקי לצורך החזרת תשלום בגין חוב פרטי (ע' 520). אישום 6 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לעדותו של גנקין, שלפיה ביצע עבודה פרטית בווילה של הנאשמים וקיבל תשלום בגין העבודה מטבורינסקי. תומכים בעדותו המוצגים ת/29, ת/30, ת/31; עדותו של מיכאל, המהנדס הראשי בחברת ד.ב.ש, שהעיד כי העבודה שבוצעה לא הייתה עבור החברה והוא לא אישר אותה לתשלום; ועדותו של טבורינסקי אשר הודה והורשע בכך שכיסה עבור הנאשם את החוב הפרטי שלו לגנקין, וזאת לבקשת הנאשם, במסגרת יחסיו עם הנאשם ובמסגרת תפקידו של הנאשם. עוד טענה המאשימה כי הסיטואציה מדברת בעד עצמה. המאשימה טענה כי יש לדחות את קו ההגנה של הנאשם, שלפיו הוא שילם לגנקין אך גנקין דרש תשלום גם מטבורינסקי, ששילם לו מבלי לשוחח על כך עם הנאשם. נטען כי קו הגנה זה אינו הגיוני, נסתר על ידי עדותו המפלילה של טבורינסקי, ולנאשם אין ולו בדל ראיה לכך ששילם בעצמו ולו תשלום חלקי לגנקין – זאת בניגוד להצהרותיו בעדותו. אישום 6 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. הנאשם קיבל את המספר של גנקין מטבורינסקי, במהלך פגישה שגרתית עמו, ולאחר מספר ימים הגיע גנקין לביתו של הנאשם והסביר לו על שדרוג מערכות התקשורת הקיימות בביתו. מערכות אלה הותקנו בשנת 2015 ומאז אירעו בהן תקלות שונות ולנאשם לא היה פנאי לטפל בהן. הנאשם התרשם מגנקין, וכעבור מספר ימים הגיע גנקין עם חבר ותוך מספר שעות סידר את כל התקלות. גנקין דרש תשלום של 1,300 ₪ בגין העבודה (בסיכומי ההגנה צוין כי מדובר ב"מחיר סביר"), והנאשם שילם מיידית, במזומן. קבלה או חשבונית לא קיבל. מחומרי החקירה עלה כי לאחר קבלת התשלום מהנאשם, הגיש גנקין חשבונית בסך 3,861 ₪ לחברת ד.ב.ש. וקיבל תשלום בפעם השנייה עבור אותה עבודה שכבר ביצע עבור הנאשם. נטען כי גנקין ניצל את ד.ב.ש., וטבורינסקי, או כל גורם אחר מטעם ד.ב.ש., לא דיבר עם הנאשם לגבי עבודה זו. הנאשם לא ידע דבר על כך שגנקין ביקש וקיבל תשלום בגין העבודה גם מטבורינסקי. אישום 6 – דיון אין חולק שגנקין אכן ביצע עבודה בתחום תקשורת מחשבים בווילה שבבעלות הנאשמים. בהתאם למוצגים, גנקין הוציא חשבונית לד.ב.ש. בגין העבודה בווילה, וטבורינסקי שילם לו עבור העבודה, לאחר ששייך את העבודה לפרויקט בשב"ס, הגם שאין מדובר בעבודה שבוצעה עבור שב"ס. גנקין לא זכר את פרטי המקרה. לאחר רענון זכרונו העיד שאכן ביצע עבודה בווילה, אך לא זכר מה כללה העבודה, לא זכר מי שילם לו, לא שלל את האפשרות שגם הנאשם שילם לו עבור העבודה ולא ידע אם הנאשם הנחה את טבורינסקי לשלם לו בגין העבודה. גנקין זכר שפגש בווילה רק את הנאשמת ולא את הנאשם. נראה כי גנקין ביקש לדייק בעדותו וציין במפורש כשלא זכר או לא ידע להשיב על השאלות שנשאל. עוד התרשמתי כי גנקין לא העיד באופן מגמתי נגד הנאשם. חשוב לציין (והדבר נוגע הן לאישום זה הן לאישום 7) שההגנה לא הטיחה בגנקין במהלך עדותו בבית המשפט את טענותיו של הנאשם בדבר אופי העבודות שבוצעו, הסכום שדרש ממנו גנקין והפנייה הכפולה של גנקין לקבלת תשלום – הן מהנאשם הן מטבורינסקי. עניין זה מלמד על חולשת טענותיו של הנאשם ועל האמת בדבריו של גנקין. אסכם אפוא כי סבורה אני שניתן לתת אמון בדבריו של גנקין. טבורינסקי הודה והורשע בחלקו באישום 6. עדותו התאפיינה בחוסר שיתוף פעולה בולט, וגם לאחר שהודה בתשלום לגנקין שב וניסה לטעון שלא סיפר לנאשם ששילם לגנקין בגין העבודה שביצע בווילה של הנאשם. ברם, בסופו של דבר אישר טבורינסקי בעדותו שהנאשם ביקש ממנו לשלם את חובו לגנקין. משיחות הטלפון בין טבורינסקי לנאשם ומעדותו של טבורינסקי עולה כי הלה ראה את הנאשם כבכיר שבסמכותו לקבל החלטות בשב"ס, לתת עבודות לקבלנים ולהשפיע על גובה דמי ההסבה, והעד אף אישר בעדותו ישירות את האמור בכתב האישום לגבי המוטיבציה שלו לתת שוחד לנאשם. אשר לנאשם, הפער בין המענה הקצר והלקוני לכתב האישום, שכלל רק כפירה כללית בכך שביקש מטבורינסקי לשלם בעד עבודות התקשורת בווילה, לבין האמור בעדותו של הנאשם, וכן ההבדלים בין עדותו של הנאשם לבין סיכומי ההגנה, אומרים, ובמקרה זה אף זועקים, דרשני. בעוד הנאשם מסר בעדותו כי גנקין דרש ממנו תשלום מוגזם של 350 ₪ ואיים עליו בתביעה (ומדבריו, המבולבלים, עולה כי שילם בהעברה בנקאית או בשיק), הרי שבסיכומי ההגנה נטען שגנקין דרש תשלום של 1,300 ₪, שתואר כ"מחיר סביר", ואותו שילם הנאשם באופן מיידי במזומן. מדובר בריבוי גרסאות ברור, שהפער ביניהן גדול ומהותי, והדבר משליך באופן ישיר על מהימנותו של הנאשם. גם עצם העובדה ששתי הגרסאות נכבשו והועלו בשלב מאוחר, ללא כל זכר במענה לכתב האישום, מלמדת על חולשתן. את ה"חשבונית" שהוציא לגנקין וההתכתבות שבה איים עליו גנקין – הנאשם לא הגיש לתיק המוצגים. לנוכח הקושי הבולט לקבל את דבריו של הנאשם, עולה גם ספק רב לגבי עצם קיומן של ראיות נטענות אלה. חזקה על הנאשם כי אילו היו ראיות אלה קיימות והיה בהן כדי לתמוך בטענותיו, היה הנאשם מגיש אותן לבית המשפט, ברם, הנאשם לא הציג כל ראיה לכך ששילם בעצמו לגנקין. דוחה אני את טענת הנאשם, שלפיה גנקין קיבל ממנו תשלום אך פנה גם לטבורינסקי לצורך קבלת תשלום כפול, וטבורינסקי שילם לו מבלי ליידע את הנאשם על אודות כך. טענת הנאשם, מעבר להיותה חלק מריבוי גרסאות רעועות מטעמו, נסתרת על ידי עדויותיהם של גנקין וטבורינסקי. גם עצם הטענה כי טבורינסקי נעתר לדרישתו לכאורה של גנקין ולא פנה בעניין אל הנאשם, אינה הגיונית על פניה. לנוכח כל האמור לעיל אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום השישי, וכי במעשיו המתוארים באישום זה, לקח הנאשם, בפועלו כעובד הציבור, שוחד בסך 3,861 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אישום 7 בחודש אוגוסט 2016, או בסמוך לכך, חפץ הנאשם להחליף את מערכת מצלמות האבטחה שבדירת הפנטהאוז שבה התגוררו הנאשם והנאשמת ברח' זלמן שזר 28 בראשון לציון (להלן: "הפנטהאוז"). לשם כך פנה הנאשם לגנקין, אשר הגיע לפנטהאוז וביצע עבודות של החלפת מערכת מצלמות, התקנת ארון תקשורת וספק כוח, שאותם התקין גנקין באחד מחדרי השינה. עובר למועד סיום העבודה, פנה הנאשם לטבורינסקי ותיאם עמו כי ישלם עבור כיסוי חלק מחובו האישי לגנקין. בסיום העבודה או בסמוך לכך, הוציא גנקין חשבונית מס שמספרה 1181 עבור חברת ד.ב.ש. ע"ס 8652.15 ₪ מתאריך 29.8.2016, עבור התקנה ואחריות לחלפים, לא כולל עלות תשתית המצלמות שהתקין. בהתאם לבקשתו של הנאשם, במסגרת יחסי התלות שתוארו בחלק הכללי של כתב האישום ומתוך מטרה ליתן מתת לנאשם כדי שזה ימשיך ויסייע לו בביצוע עבודות בשב"ס, ומקסום רווחיו כקבלן בשב"ס, נעתר טבורינסקי לבקשת הנאשם לכיסוי חובו האישי של הנאשם לגנקין. טבורינסקי, בעצמו או באמצעות אחר, משך שיק שמספרו 5009168 מחברת ד.ב.ש. ע"ס 8,652 ₪ והעביר את השיק לגנקין עבור עבודתו של גנקין בפנטהאוז. את ההוצאה של השיק רשם טבורינסקי, בעצמו או באמצעות אחר, בדו"ח כרטסת הנהלת החשבונות של חברת ד.ב.ש. כהתחייבות שוטפת לספק גנקין עבור עבודות שונות לשנת 2016. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 8,652 ₪ בעד פעולה הקשורה בתפקידו. הוראת החוק שלפיה הואשם הנאשם היא לקיחת שוחד (עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק). עניינו של טבורינסקי הסתיים ולכן לא אתייחס לעבירות שיוחסו לו. המענה לאישום 7 הנאשם כפר באישום זה שלפיו ביקש מטבורינסקי לשלם בעד עבודות תקשורת שביצע גנקין בפנטהאוז שבבעלותו. אישום 7 – ראיות פרשת התביעה עדותו של גנקין (פרוטוקול מיום 12.7.2021) גנקין אישר בחקירתו הראשית את חתימתו על ת/32 – חשבונית מס מס' 1181 של Lanttanna (אריק גנקין) ע"ס 8652.15 ₪ (כולל מע"מ), מיום 29.8.2016, שהוצאה לד.ב.ש., עבור "עבודות תקשורת מחשבים מצלמות, חיוב כולל התקנה ואחריות לחלפים, לא כולל תשתית מצלמות". לאחר ריענון זיכרונו באמצעות חקירתו במשטרה, העיד שהעבודות בוצעו בפנטהאוז של הנאשמים, שנמצא לא רחוק מהווילה (המלונית). הוא אינו זוכר מי הזמין אותו לבצע את העבודה וממי קיבל תשלום בסוף העבודה. איש מטעם ד.ב.ש. לא פיקח עליו (ע' 81). הוא קיבל תשלום מד.ב.ש. מוצג ת/33 הוא צילום השיק שקיבל לכיסוי חשבונית מס' 1181 (ע' 82). לשאלה מה היה הקשר שלו אל הנאשמים, השיב שלא היה קשר. הם הלקוח והוא הספק (ע' 83). עדותו של מיכאל חסידיאן חסידיאן נשאל בחקירתו הראשית לגבי חשבונית המס של גנקין (ת/32), והשיב שאינו יודע לאיזה פרויקט שייכת העבודה (ע' 575). עדותו של דורון טבורינסקי טבורינסקי העיד בחקירתו הראשית כי שילם את התשלום לגנקין בגין חשבונית ת/32, לבקשתו של הנאשם (ע' 762-761). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 4.1.2023) לדברי הנאשם, "אישום 7... זה למעשה שייך לאישום הקודם כי זה נעשה באותו יום" (ע' 530). אשר לעבודה שבוצעה, הנאשם טען שפנה לגנקין לצורך תיקון מצלמות האבטחה בביתו, שפסקו מלעבוד (ע' 531). הנאשם שילם בגין העבודה 400 ₪, וההוצאה נרשמה כחלק מהוצאות המשרד של אשתו הנאשמת (ע' 531). הנאשם הכחיש שפנה לטבורינסקי וביקש שישלם עבור כיסוי חלק מחובו האישי לגנקין. הנאשם לא ידע על כך שטבורינסקי שילם לגנקין (ע' 532). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) הנאשם חזר על כך שהעבודות בפנטהאוז כללו רק שדרוג מערכת קיימת, ששילם לגנקין ואינו יודע מה טבורינסקי שילם לו (ע' 521). התשלום בוצע בהעברה בנקאית, ואילו התשלום במסגרת אישום 6 בוצע במזומן. התובע הפנה את הנאשם לחקירה מיום 13.12.2018 שבה מסר כי שילם לגנקין באמצעות שיק. הנאשם השיב כי כנראה שאכן שילם בשיק (ע' 522). הנאשם עמד על כך שיש לו אסמכתא בגין התשלום ("אם זה העברה בנקית או צ'ק, מה זה משנה? יש לי חשבונית" – ע' 522). אישום 7 – סיכומי המאשימה בדומה לאישום 6, הראיות מתבססות על עדותו של גנקין שלפיה ביצע עבודה פרטית בפנטהאוז של הנאשמים וקיבל עליה תשלום מטבורינסקי; המוצגים שהוגשו לתיק (ת/32 ו-ת/33) המחזקים את עדותו של גנקין; עדותו של טבורינסקי כי שילם לגנקין בגין העבודה האמורה, לבקשת הנאשם. הנאשם סתר את עצמו בנוגע לאמצעי התשלום שלטענתו באמצעותו שילם לגנקין בגין העבודה שביצע, כשבעדותו בבית המשפט טען שעל העבודה הראשונה (במסגרת אישום 6) שילם במזומן ועל העבודה השנייה (במסגרת אישום 7) שילם בהעברה בנקאית, וזאת בניגוד לנטען על ידו בחקירתו במשטרה, ששילם באמצעות שיק. הנאשם טען בעדותו שייתכן שהתבלבל, אך יש לו חשבונית מס. חרף הצהרות הנאשם והסנגור, הנאשם לא הגיש כל חשבונית או ראיה לתשלום של הנאשם לגנקין. אישום 7 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. בסוף שנת 2016 הפסיקו המצלמות בביתו של הנאשם לעבוד, והנאשם פנה לחברו גנקין כדי שיתקן את התקלה במצלמות. גנקין לא הגיע, אך שלח אדם אחר לביצוע העבודה, ולאחר מספר דקות המצלמות חזרו לעבוד. הנאשם התקשר לגנקין להודות לו על תיקון מקצועי ומהיר, אך הצטער לשמוע שלאחר תיקון של 20 דקות עליו לשלם כמעט 415 ₪. בשונה מהמקרה נושא אישום 6, ביקש הנאשם לקבל חשבונית מס ולרשום אותה על שם החברה של הנאשמת, שכן משרדי העסק נמצאים בבית הנאשמים ברח' זלמן שז"ר 28. לאחר ויכוחים והתכתבויות בוואטסאפ, הנאשמת רשמה שיק ושילמה לגנקין. הנאשמים לא קיבלו חשבונית פיזית, אלא רק ראו צילום של החשבונית, בהודעה בטלפון. בדיעבד עולה מתיק החקירה שגם במקרה זה, גנקין, לאחר שקיבל תשלום מהנאשם, פנה לד.ב.ש. וקיבל תשלום נוסף עבור העבודה – 8,652 ₪. אילו ידע על כך הנאשם, הוא היה מתערב ומונע זאת. הנאשם מעולם לא פנה לד.ב.ש. בבקשה לשלם תשלום עבורו. במהלך חקירתו במשטרה הופתע הנאשם לשמוע על התשלום הכפול. ההגנה טענה להתנהלות בעייתית של ד.ב.ש. בתחום ניהול המסמכים. אישום 7 – דיון גם במסגרת אישום זה, אין חולק שגנקין ביצע (בעצמו או באמצעות עובד) עבודה בפנטהאוז, הוציא חשבונית בגין העבודה לד.ב.ש. וקיבל מ.ד.ב.ש. תשלום בגין העבודה. גנקין העיד שלא היה כל קשר מיוחד עם הנאשמים, מעבר להיותם לקוח וספק. גם בעניין אישום זה, גנקין לא עומת בעדותו עם טענותיו השונות של הנאשם בדבר היקפה הקטן של העבודה וניצול בוטה מצד גנקין שדרש לפי הטענה תשלום כפול, הן מהנאשם הן מטבורינסקי. כפי שכבר ציינתי במסגרת הדיון באישום 6, הדבר מלמד על חולשת טענותיו של הנאשם ועל האמת בדבריו של גנקין. עדותו של גנקין מהימנה עליי. עדותו של טבורינסקי בעניין ביצוע התשלום לגנקין בגין העבודה בפנטהאוז לבקשתו של הנאשם וכן בעניין המוטיבציה שלו לשלם את חובו של הנאשם (דברים שהובאו לעיל במסגרת אישום 6), וכן מוצגים ת/32 ו-ת/33, תומכים בעדותו של גנקין ובאמור בכתב האישום. אשר לגרסת הנאשם, באישום זה אין כמעט פערים בין עדות הנאשם לבין האמור בסיכומי ההגנה, אך בהחלט ניתן להיווכח כי הפירוט המופיע בשניהם אינו מופיע במענה לכתב האישום, והוא בגדר גרסה כבושה. הן בחקירה הראשית הן בחקירה הנגדית הופנה הנאשם לאישום הספציפי: הנאשם הופנה לאישום 6 ולאחר שמוצתה החקירה בעניין זה, הופנה לאישום 7. ברם, בנקודות מסוימות נראה כי הנאשם לא לגמרי הפריד בין שני האישומים, וכך למשל במהלך עדותו בעניין אישום 7, חזר הנאשם גם לעניין אישום 6. אציין כי לטענת הנאשם מדובר בשני עניינים שאירעו באותו היום, ברם מתאריכי החשבוניות והשיקים נראה שלא כך הדבר – באישום השישי החשבונית והשיק ממאי ויוני 2016, ואילו באישום השביעי החשבונית והשיק מאוגוסט וספטמבר 2016. טענתו של הנאשם כי מדובר בשני אירועים מאותו יום נותרה לא ברורה. על כל פנים, גרסתו של הנאשם לשני האישומים כללה נקודות דמיון בולטות: עבודה קטנה מהמתואר בכתב האישום; עלות עבודה מינורית יחסית (350 ₪ באישום 6, 415-400 ₪ באישום 7); בשני האישומים ארכו העבודות כ-20 דקות ובשני המקרים התפלא הנאשם כי עליו לשלם לגנקין סכום של 415-350 ש"ח וסבר כי מדובר בתשלום גבוה; בשני המקרים שילם הנאשם לגנקין; בשני המקרים קיבל אסמכתא לתשלום על ידי העסק של הנאשמת. גרסת הנאשם במסגרת אישום 6 נמצאה כבלתי מהימנה. גם בעניין אישום 7, הנאשם לא הציג כל אסמכתה לכך ששילם לגנקין, כבש את גרסתו עד למועד עדותו ולא עימת את גנקין עם טענותיו בדבר היקף עבודה קטן וניצול הסיטואציה כדי לקבל תשלום משני גורמים שונים (יצוין גם כי גנקין, שהעיד כי לא היה לו עם הנאשמים כל קשר מעבר לקשר של לקוח וספק, לא עומת עם טענת ההגנה כי היה בין הצדדים קשר חברי). בנוסף, גרסת הנאשם נסתרה על ידי גנקין וטבורינסקי, וכפי שכבר ציינתי במסגרת אישום 6, הטענה כי טבורינסקי שילם לגנקין מבלי שהנאשם ידע על כך, מעוררת תמיהה ברורה – מדוע יעשה זאת טבורינסקי? ההגנה לא סיפקה לכך כל תשובה. לנוכח כל האמור אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום השביעי, וכי במעשים המתוארים באישום זה, לקח הנאשם, בפועלו כעובד הציבור, שוחד בסך 8,652 ₪ בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אישום 8 בדצמבר 2016 או בסמוך לכך, בהתאם להזמנתו של הנאשם, ביצע חתוכה עבודה פרטית במלונית בעלות של 35,000 ₪ (כולל מע"מ). במסגרת העבודה כקבלן ראשי מול שב"ס, בתאריך 6.12.2016 הגישו טבורינסקי וחברת ד.ב.ש. הצעת מחיר לשב"ס לביצוע עבודות גיזום ופינוי עצים ליחידות מחוז מרכז בשב"ס בסך 107,914.95 ₪ (כולל מע"מ). בתאריך 25.12.2016 אושרה הצעת המחיר במסגרת פרויקט הזמנה מס' 4501321148, ובתאריך 3.1.2017 העבירה חברת ד.ב.ש. חשבונית מס ע"ס 107,915 ₪ כי ביצעה את העבודה במסגרת פרויקט הזמנה 4501321148 של גיזום עצים ביחידות מחוז מרכז. בסיום ביצוע העבודות הפרטיות במלונית, או בסמוך לכך, פנה הנאשם לטבורינסקי וביקש ממנו כי ישלם עבור העבודה הפרטית שביצע חתוכה במלונית בסך 35,000 ₪. טבורינסקי, מתוך מטרה ליתן מתת לנאשם לאור תפקידו בשב"ס ולאור רצונו שהנאשם ימשיך ויסייע לו בעבודתו מול שב"ס, בין היתר כמפורט בחלק הכללי של כתב האישום, נוכח יכולתו של הנאשם לשלוט על הרווח הקבלני והסבת עבודות לחברת ד.ב.ש., נעתר לבקשת הנאשם. בהתאם לאמור לעיל, בתאריך 8.1.2017 או בסמוך לכך, העביר טבורינסקי לנאשם, בעצמו או באמצעות אחר, שיק שמספרו 6461 בסך 35,000 ₪ עם תאריך פירעון דחוי לתאריך 31.3.2017 משוך על חברת ד.ב.ש. לידי חתוכה (להלן באישום זה: "השיק"), כתשלום בסך 35,000 ₪ עבור העבודה הפרטית שביצע חתוכה במלונית של הנאשם. בהתאם לאמור לעיל, בתאריך 8.2.2017, מספר ימים לאחר סיום ביצוע העבודה במלונית, נפגש חתוכה עם הנאשם במשרדו של הנאשם ושם מסר הנאשם לחתוכה את השיק. באותו מעמד, בהתאם לבקשתו של הנאשם, הוציא חתוכה חשבונית מס כוזבת אשר מספרה 1416 מתאריך 8.2.2017 ולפיה ביצע חתוכה עבודה בסך 35,000 ₪ (כולל מע"מ) עבור בניית פרגולה בנווה תרצה במסגרת עבודתו עבור טבורינסקי וחברת ד.ב.ש. וזאת חרף העובדה כי לא בוצעה כל עבודה עבור טבורינסקי או חברת ד.ב.ש., וכן לא בוצעה עבודה במתקני הכליאה של שב"ס ו/או עבור שב"ס. בהמשך, קיבל טבורינסקי את חשבונית המס הכוזבת מהנאשם ורשם אותה בעצמו או באמצעות אחר בספרי הנהלת החשבונות של חברת ד.ב.ש. כחלק מהוצאות חברת ד.ב.ש. כתשלום לקבלני משנה במסגרת פרויקט "גיזום עצים במחוז מרכז" מס' 4501321148. סכום ההוצאות הכולל לתשלום לקבלני המשנה במסגרת הפרויקט עמד על 86,400 ₪ (כולל מע"מ), באופן שהרווח הקבלני של חברת ד.ב.ש. עמד על 20% מסך הפרויקט. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 35,000 ₪ בעד פעולה הקשורה בתפקידו. עניינו של טבורינסקי הסתיים כאמור ולכן אין צורך לפרט את סעיפי האישום בעניינו. המענה לאישום 8 הנאשם כפר באמור באישום זה שלפיו שילם או ביקש לשלם לחתוכה בעד עבודות במלונית באמצעות טבורינסקי. אישום 8 – ראיות פרשת התביעה עדותו של חתוכה (פרוטוקול מיום 12.7.2021) חקירה ראשית חתוכה העיד כי הנאשם הזמין אותו לקומה העליונה במלונית וביקש ממנו לבנות שם פרגולה (גגון). הוא בנה את הגגון (שיש בו אופציה לסגירה ולניצול כחדר), ודרש עבור העבודה 35,000 ₪ כולל מע"מ (ע' 39-38). הוצג לחתוכה מוצג ת/23 – חשבונית מס מס' 1416 מיום 8.2.2017 לבניית פרגולה בנווה תרצה, שהוציא עבור ד.ב.ש., על סך 35,000 ₪. לשאלה מה הקשר של טבורינסקי לעבודה אצל הנאשם, השיב שהוא אינו יודע, הוא אינו מכיר את טבורינסקי ולא היה עמו בקשר (ע' 39). לשאלה מדוע רשום בחשבונית שהעבודה הייתה פרגולה בנווה תרצה, השיב כי כשסיים את העבודה, הנאשם ביקש ממנו להגיע למשרד (למיטב זכרונו) ולהוציא חשבונית עם הפרטים שצוינו – עבור ד.ב.ש. טבורינסקי, על בניית פרגולה בנווה תרצה ועל סך 35,000 ₪. חתוכה אמר לנאשם שהם כבר הוציאו חשבונית על פרגולה (הכוונה כנראה לעבודה נושא אישום 5 – מ' ב'), והנאשם הרגיע אותו לא לדאוג בעניין (ע' 40). בשנת 2017 חתוכה כלל לא ביצע עבודות עבור שב"ס. מאז בניית הגגון בנווה תרצה, לא ביצע כל עבודה עבור שב"ס (ע' 40). ת/24 – קבלה מס' 1398 עבור שיק שקיבל מטבורינסקי, כנגד חשבונית מס' 1416, מיום 8.2.2017, אז קיבל את התשלום (ע' 40). ת/22 – התכתבות עם הנאשם, מיום 1.2.2017. בעמוד השני למוצג מופיעה שאלתו של חתוכה אם יש חדש לגבי השיק (ע' 41). השיק הגיע אליו באמצעות הנאשם (ע' 41). חקירה נגדית לשאלה אם ידע שמדובר בהלוואה שהעניק טבורינסקי לנאשם בשל מצבו הכלכלי הקשה אותה עת, השיב חתוכה בשלילה (ע' 61). נשאל על כך שאמר בחקירתו שהוציא חשבונית לקבלן "שהוא אומר שהוא לקח ממנו הלוואה" (חקירה מיום 10.12.2018), והשיב שהחוקר ציין שהנאשם אמר שקיבל מטבורינסקי הלוואה (ע' 62). חתוכה שלל את הטענה כי טבורינסקי הוא זה שנתן לו את השיק ואמר לו בשיחת טלפון מה לרשום בחשבונית, ועמד על כך שהוא לא שוחח עם טבורינסקי (ע' 62-63). הוא לא הכיר את טבורינסקי, והנאשם ביקש ממנו להוציא חשבונית ולכתוב בה בניית פרגולה בשב"ס (ע' 64). ההצעה שנתן לנאשם בגין העבודה נושא אישום 8 לא הייתה כתובה, אלא בעל-פה. רק הדיון בנושא הוספת בידוד נעשה בוואטסאפ. כשאמר בחקירה מיום 10.12.2018 שהגיש לנאשם הצעה, התכוון להצעה בעל פה (ע' 63). העד אינו יודע מה עשה טבורינסקי עם החשבונית (ע' 64-63). הוא אינו יכול לשלול שטבורינסקי העניק הלוואה לנאשם, משום שאינו מכיר את טבורינסקי (ע' 64). בחקירה מיום 10.12.2018 אמר שנפגש עם הנאשם במשרדו, הנאשם בא לקחת אותו מהשער והביא לו את השיק של טבורינסקי. לטענה כי כל כניסה למתקני שב"ס נרשמת ואילו לכניסתו של חתוכה באותו יום אין כל רישום, השיב העד שכשנכנס לנווה תרצה כניסתו הייתה נרשמת, אך במקרה המדובר אין מדובר במתקן כליאה (ע' 68-67). עדותו של מיכאל חסידיאן (פרוטוקול מיום 21.12.2021) הוצג ת/100 – הזמנת מסגרת מס' 4501321148 בפרויקט גיזום עצים ביחידות מחוז מרכז, שהוציא שב"ס לד.ב.ש., ע"ס 107,914 ₪ כולל מע"מ. העד הכין את כתב הכמויות של הפרויקט (ת/101). כתב הכמויות לא כלל עבודות בינוי או פרגולה (ע' 576, 578). מוצגים נוספים שהוצגו במהלך העדות: ת/102 – קבלה שהוציאה ד.ב.ש. לשב"ס ביום 16.2.2017 בגין התשלום של 107,915 ₪; ת/103 – "דו"ח יתרות – פרוייקטים לפי תנועות" של ד.ב.ש., שבו מופיע תשלום של 35,000 ₪ לחתוכה, אסמכתא 1416, תחת "גיזום ופינוי עצים שב"ס מחוז מרכז". עדותו של טבורינסקי חקירה ראשית כדי להימנע מחזרה על דברים שכבר הובאו, אפנה לסעיפים הכלליים בעדותו של טבורינסקי בחקירה הראשית, בעדותו במסגרת אישום 6. סעיפים אלה עוסקים בתפקידו של טבורינסקי, הרשעתו במסגרת הפרשה, אופן התשלום לקבלני משנה וסמכותו של הנאשם לתת עבודות, לקבל החלטות ולהשפיע על גובה תשלום ההסבה לקבלן ראשי. העד הופנה למוצגים ת/23 (חשבונית המס של חתוכה ע"ס 35,000 לכבוד ד.ב.ש. בגין "בניית פרגולה נווה תרצה"); ת/120 (שיק מס' 5006461 ע"ס 35,000 ₪ של ד.ב.ש לחתוכה בגין "גיזום ופינוי עצים יחידת מחוז מרכז"); ת/24 (קבלה של חתוכה על שיק 6461 ע"ס 35,000 ₪ שנתקבל מד.ב.ש.). העד מסר ששילם לחתוכה עבור פרגולה בבית של הנאשם, לבקשת הנאשם (ע' 762). לשאלה מדוע עשה זאת עבור הנאשם למרות שזו לא עבודה שבוצעה עבור ד.ב.ש., השיב: "עשיתי את זה, זהו". גם כשנאמר לו שהוא עצמו הואשם בשוחד, התעקש ארוכות לא להשיב עניינית לשאלה מדוע שילם עבור הנאשם. ברם, לאחר שהוקרא אישום 8, אישר טבורינסקי את האמור בו (ע' 765). טבורינסקי עומת עם דברי הנאשם בחקירתו במשטרה (מיום 7.11.2018), שלפיהם מדובר בהלוואה שביקש מטבורינסקי כשהיה בעיצומו של הליך גירושין ונדרש לבנות גג כדי לעבור לגור בווילה. טבורינסקי השיב שלא זכור לו דבר כזה. לשאלה האם נתן לנאשם אי פעם הלוואה – השיב בשלילה (ע' 765). ביחס לגרסה אחרת של הנאשם במשטרה, שלפיה זו למעשה "קומבינה" שטבורינסקי וחתוכה עשו, ללא קשר לנאשם שלא היה מודע אליה, שלל טבורינסקי טענה זו והוסיף שלא הכיר את חתוכה קודם לכן (ע' 765). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 23.6.2022) אפנה לעדותו של טבורינסקי בחקירה הנגדית באישום 6, לגבי סמכותו של הנאשם לקבל החלטות בענייני בינוי בשב"ס. הסנגור טען שהנאשם שילם לחתוכה על כל העבודות שבוצעו במלונית ולא התכוון שטבורינסקי ישלם לחתוכה, אלא שהנאשם סיפר לטבורינסקי על הבעיות שלו, וטבורינסקי "הגדיל ראש". כשנשאל טבורינסקי אם הוא זוכר מתי הנאשם החזיר לו את ה-35,000 ₪, השיב: "אני לא זוכר שום דבר כזה" (ע' 303). חקירה חוזרת (פרוטוקול מיום 23.6.2022) לטבורינסקי לא הייתה היכרות עם חתוכה, והוא אינו זוכר מי הביא את השיק לחתוכה (ע' 318). את אחוז הרווח של טבורינסקי, שב"ס היו קובעים ולא רק הנאשם (ע' 319). ברם, במקרים בהם עבד טבורינסקי מול הנאשם, הנאשם הוא מי שקבע את אחוז הרווח (ע' 319). פרשת ההגנה עדותו של הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 4.1.2023) הנאשם העיד שבתקופה הרלוונטית לאישום, דצמבר 2016, עבר הליך גירושין והתגורר בחדר קטן של 10 מ"ר. טבורינסקי פגש אותו בענייני עבודה, אמר לו ששמע שהוא במצב לא שגרתי והציע עזרה. הנאשם סירב להצעתו וסיפר לו שהזמין קבלן (חתוכה) אשר הגדיל את החדר, שהשניים (הנאשם וחתוכה) טרם סיכמו על מחיר ושחתוכה אמר לו שישלם כשיהיה לו כסף. חתוכה הגיע לווילה, ראה ילדים חולי סרטן שמקבלים טיפולים ותרם גם ערסל למקום. טבורינסקי ביקש לדבר עם חתוכה, עוד כשהנאשם לא ידע את המחיר, ואמר לנאשם שיחזיר לו כשיהיה לו כסף. טבורינסקי דיבר עם חתוכה, ולאחר מכן חתוכה הודיע לנאשם שהחשבון נסגר. לדברי הנאשם, חתוכה "לא ידע מי זה דורון, הוא אמר לי חבר שלך נתן לי שיק". כעבור חודשיים או שלושה השתפר מצבו של הנאשם, הוא קיבל העברה כספית מחבר ברוסיה, והחזיר לטבורינסקי את הכסף. הנאשם ציין כי הוא אינו יכול "להשפיע על עבודות של דורון ולא יכול לתת או לא לתת", ויחד עם זאת ציין גם "יכול להיות שזה התנהלות כושלת" (ע' 533). בהמשך ציין הנאשם כי בדיעבד התברר שטבורינסקי וחתוכה סיכמו על סכום של 35,000 ₪ ושחתוכה הוציא לטבורינסקי חשבונית. טבורינסקי לא סיפר לנאשם על כך. כשהנאשם ביקש לשלם לחתוכה, חתוכה השיב "אל תדאג חבר שלך סגר איתי עניין" (ע' 534). הנאשם פנה לטבורינסקי כדי להחזיר לו את הסכום הנ"ל. באחת מפגישותיו עם טבורינסקי שילם לו את הסכום. ברם, הנאשם ראה בהמשך שטבורינסקי לא ציין זאת בעדותו. לדעת הנאשם הסיבה לכך היא שטבורינסקי הכניס זאת לניהול הספרים שלו, כפי שעשה עם גנקין, דבר שאסור היה עליו לעשותו (ע' 535). לחתוכה לא היה קשר לעבודות הגיזום שהוזכרו באישום (ע' 534). הנאשם הכחיש את האמור בכתב האישום, שלפיו חתוכה הגיע למשרדו של הנאשם ושם מסר לו הנאשם את השיק של ד.ב.ש. וביקש ממנו להוציא חשבונית מס כוזבת עבור בניית פרגולה בנווה תרצה. הנאשם אינו יודע מה נכתב בחשבונית של חתוכה. חתוכה אינו יודע היכן נמצא משרדו והוא אינו יכול להגיע למשרדו ללא אישור כניסה (ע' 537). הנאשם הכחיש גם את הטענה שמסר לטבורינסקי את חשבונית המס הכוזבת של חתוכה (ע' 538). הנאשם הוסיף כי החזיר לטבורינסקי את הכסף, במשרדו של הנאשם, כחודש לאחר סיום בניית הגג אצל הנאשם (ע' 539). על כך שלפי אישום 5 ביצע חתוכה באפריל 2016 גגון בנווה תרצה כקבלן משנה, השיב הנאשם שחתוכה עבד בשב"ס כקבלן עצמאי ולא כקבלן משנה (ע' 534). הוא לא שייך לשב"ס מבחינת המכרזים, ולא הנאשם הזמין אותו לבצע עבודה בנווה תרצה, אלא בית הסוהר הזמין אותו (ע' 535). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) הנאשם העיד שטבורינסקי אמר לו שהוא ישלם לקבלן והנאשם יחזיר לו כשתהיה לו אפשרות לעשות כן. הנאשם נתן לטבורינסקי את הטלפון של הקבלן (ע' 524). התובע הפנה לדברי הנאשם בחקירה במשטרה מיום 7.11.2018, שלפיהם ביקש מטבורינסקי הלוואה לבניית הגג. בתגובה טען הנאשם שטבורינסקי הציע עזרה, ושהחזיר לטבורינסקי את הכסף עוד לפני שהאחרון שילם לחתוכה (ע' 526-525). כשהופנה לדבריו בחקירה הראשית כי שילם בחזרה את הסכום אחרי חודשיים-שלושה, הסביר הנאשם שהתכוון לכך שהעביר את הכסף עוד לפני שהשיק נפרע (ע' 526). התובע הפנה לכך שגם בחקירה מיום 13.12.2018, אחרי שהשתחרר ממעצר, חזר הנאשם על כך שביקש מטבורינסקי הלוואה. ואולם, הנאשם עמד על דבריו בדבר הצעת עזרה מצד טבורינסקי והחזרת הכסף עוד לפני פירעון השיק (ע' 527). התובע הפנה גם לדברי הנאשם בחקירה הראשית, שלפיהם רק בדיעבד נודע לנאשם שטבורינסקי שילם לחתוכה (וגם מה המחיר שסוכם בין טבורינסקי לחתוכה). הנאשם חזר על כך שלא ידע מה חתוכה וטבורינסקי סגרו ביניהם, אך שכשאמר לחתוכה שיש לו כעת כסף לשלם התברר שחתוכה קיבל את השיק מטבורינסקי, ואז מיהר הנאשם להחזיר את הכסף לטבורינסקי (ע' 527). חתוכה שיקר כשהעיד שהנאשם אמר לו לרשום בחשבונית המס בכזב שהעבודה בוצעה עבור פרויקט של שב"ס (ע' 528). הנאשם הכחיש שחתוכה קיבל את הכסף דרכו (ע' 528). התובע הפנה למוצג ת/22, תמלול התכתבות וואטסאפ בין הנאשם לחתוכה, ולכך שבהודעה מיום 1.2.2017 שואל חתוכה את הנאשם אם יש חדש לגבי "השיק" (ע' 528-529). הנאשם הסביר כי אין מדובר בשיק נושא כתב האישום, אלא בעניין אחר: "כי במקביל חתוכה עשה שיפוץ בעבודה, לא חתוכה, אסי קלאוס עשה עבודה וחתוכה היה חלק מהקבלנים שעשה את העבודה, אז אסי קלאוס לא שילם לחתוכה..." (ע' 529-528). הנאשם אישר שגם בעניין זה מדובר בפברואר 2017. לשאלה מדוע לא פנה חתוכה ישירות לקלאוס, השיב הנאשם שהעבודה התבצעה אצלו בבית, ואישר שמדובר בשיק בגין עבודה שבוצעה בביתו (ע' 529). אציין כי באישום 9 מוזכרת עבודה אחרת במלונית של הנאשמים, שבוצעה על ידי חתוכה ואסי קלאוס, אך אותה עבודה בוצעה ביולי 2018, ולכן ההתכתבות מיום 1.2.2017 בנושא שיק תשלום אינה נוגעת לאותה עבודה. התובע הפנה למוצג ת/103, שלפיו שייכה ד.ב.ש את חשבונית המס מס' 1416 של חתוכה, לפרויקט גיזום עצים מחוז מרכז. הנאשם נשאל אם הוא מכיר זאת, והשיב בשלילה (ע' 530) . הנאשם נשאל על כך שבחקירה מיום 7.11.2018 טען שהייתה קומבינה בין חתוכה לטבורינסקי, ושרק לאחר מכן, בעימות בין הנאשם לחתוכה, שינה הנאשם את גרסתו ואמר שטבורינסקי באמת שילם לחתוכה אך זו הייתה הלוואה שהוחזרה עוד לפני שנפרע השיק. תגובת הנאשם הייתה שזו אכן הייתה הלוואה, ביוזמתו של טבורינסקי, ושאין לו מידע בנוגע למה שהתרחש בין טבורינסקי לחתוכה בכל הנוגע לרישום בחשבונית ובספרי החברה (ע' 531-530). לשאלה האם המענה לאישום 8 שגוי, שכן במסגרתו כפר הנאשם בכך ששילם או ביקש לשלם לחתוכה בעד עבודות בווילה באמצעות טבורינסקי, חזר הנאשם על ההסבר כי לא ביקש זאת אך טבורינסקי שילם וקיבל ממנו בחזרה את הכסף לפני שהשיק נפרע (ע' 532). בהמשך נאלץ הנאשם להודות בכך שחתוכה קיבל כסף מטבורינסקי על העבודה בביתו הפרטי של הנאשם, ומכאן שהמשפט הרלוונטי במענה לכתב האישום הנו שגוי (ע' 534). בחקירה הנגדית של חתוכה טען הסנגור דאז, עו"ד ארנפלד, שהנאשם היה במצב כלכלי קשה ושהתשלום של טבורינסקי היה הלוואה. לשאלת התובע אם אכן הייתה זו הלוואה, השיב הנאשם בשלילה והוסיף שלא ידע שטבורינסקי ישלם (ע' 534). הנאשם שלל את דברי חתוכה כי לא הכיר את טבורינסקי ולא דיבר איתו או פגש אותו, ושקיבל את השיק מהנאשם, באותו מעמד שבו העביר לנאשם את חשבונית המס (ע' 534). הנאשם עמד על כך שטבורינסקי שיקר כשטען ששילם לנאשם שוחד (ע' 535-534). התובע ציין שהסנגור של הנאשם כלל לא חקר את טבורינסקי בחקירה נגדית על כך שהייתה הלוואה או תשלום כלשהו, ושמשמעות העניין היא שבאותו שלב ההגנה טענה לקומבינה ולא להלוואה. הנאשם השיב שרישום העבודה כפרויקט בנווה תרצה נעשה כנראה בקומבינה של טבורינסקי וחתוכה (ע' 535). הנאשם טען שהחזיר לטבורינסקי את הכסף במזומן, במשרדו של הנאשם (ע' 536-535). אישום 8 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לראיותיה: עדותו של חתוכה, שלפיה הוא בנה פרגולה בווילה של הנאשם, קיבל על כך תשלום מטבורינסקי שאותו הוא אינו מכיר, ואת השיק מסר לו הנאשם אשר הורה לו לרשום בחשבונית המס שהעבודה בוצעה עבור שב"ס; עדותו של טבורינסקי, שהודה בעובדות כתב האישום, שלל מתן הלוואה לנאשם והעיד כי שילם עבור העבודה לבקשת הנאשם, וכי אינו מכיר את חתוכה ומסר את השיק לנאשם כדי שיעבירו לחתוכה; עדותו של חסידיאן, שלפיה בפרויקט האמור של גיזום ופינוי עצים במחוז מרכז לא הייתה כל עבודה של פרגולה; מוצגי התביעה שהוגשו במסגרת האישום, לרבות ההתכתבות ת/22 בין הנאשם לחתוכה. המאשימה הדגישה בסיכומיה כי הנאשם מסר גרסאות שונות בעניין אישום 8. בעוד שבמענה לאישום לא מסר כל פירוט, בעדותו טען שטבורינסקי וחתוכה דיברו וסגרו את העניין ביניהם, וחתוכה סיפר לו שקיבל שיק מהחבר שלו (טבורינסקי). זאת כשבחקירתו במשטרה מסר שהוא זה שפנה לטבורינסקי וביקש ממנו הלוואה כדי לשלם לחתוכה בגין העבודה הפרטית, בשל מצבו הכלכלי הקשה אותה עת. אישום 8 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. צוין כי בשנת 2017 בפגישה שגרתית עם טבורינסקי, שפך הנאשם את לבו וסיפר לטבורינסקי על אודות מצבו האישי, הגירושין שהוא עובר ומצב העיקולים בחשבונות הבנק. הנאשם סיפר לטבורינסקי כי הוא מתגורר ביחידת דיור של 12 מ"ר עם מרפסת והוא צריך להרכיב גגון למרפסת כדי להגדיל את שטח היחידה, ושפנה בעניין לחתוכה כדי שיבנה לו גגון. טבורינסקי הציע את עזרתו, שאל מה המחיר שדרש חתוכה, הנאשם השיב 35,000 ₪ ודורון השיב שהוא ישלם לחתוכה על הגגון, כנגד חשבונית, ובהזדמנות יחזיר לו הנאשם את הכסף. הנאשם הסכים לקבל את עזרתו של טבורינסקי והתחייב להחזיר לו את הכסף בהזדמנות הראשונה. טבורינסקי אמר לחתוכה לרשום חשבונית עבור ד.ב.ש., וחתוכה עשה כן, וכל זאת מבלי שהנאשם ידע על כך, אלא רק במהלך ההליך המשפטי. לאחר מספר ימים הביא טבורינסקי את השיק לחתוכה ולקח ממנו חשבונית. טבורינסקי רשם על כרטיס קבלן משנה של חתוכה פרויקט שמעולם לא בוצע בביס"ר נווה תרצה. אין ביכולתו של הנאשם לדעת כיצד מתנהלת ד.ב.ש בכל הנוגע למסמכים וכרטיסי קבלני משנה. כדי לחלץ עצמו ממעשיו הפסולים ומהסיכון של ביטול עסקת הטיעון, מסר טבורינסקי את שמו של הנאשם. ביום 25.2.2017, לאחר שקיבל הנאשם כסף מחבר בשם אולג קובלוב, שילם הנאשם את החוב לטבורינסקי, וזאת לפני שפרע חתוכה את השיק שקיבל מטבורינסקי. צוין כי התצהיר בעניין זה נמצא בתצהיר עדות ראשית מטעם הנאשם אשר צורף כמוצג נ/1. אעיר כבר עתה כי מוצג נ/1 הוא צילום של פרגולה. נראה כי הכוונה ל"הודעה על הגשת תצהירים וחוות דעת מומחים", שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ע"מ 24693-09-20 וכורכת מאות עמודים, והוגשה מטעם ההגנה גם בהליך זה (וסומנה כמוצג נ/6). הדבר לא צוין אך נראה כי ספציפית הכוונה ל"אישור" של קובליוב אולג שצורף לנספח 3 למוצג נ/6 (שיידון בהמשך במסגרת אישום 15). ברם, יש ב"אישור" זה התייחסות לכך שהנאשם רשאי לנהל את כספיו של קובליוב אולג, ואין כל זכר לכך שהכסף שימש להחזר חוב. על כל פנים, ברי כי אין בהפניה זו תחליף להבאת עדי הגנה והעדתם בבית המשפט. אישום 8 – דיון אין חולק שחתוכה בנה פרגולה במרפסת המלונית, במסגרת עבודה פרטית עבור הנאשם, בעלות של 35,000 ₪, ושחתוכה קיבל עבור עבודתו תשלום באמצעות טבורינסקי (ד.ב.ש.). השאלה המרכזית העולה בענייננו היא האם מדובר בשוחד כנטען בכתב האישום או שמא הייתה זו הלוואה שנתן טבורינסקי לנאשם שנקלע לקשיים כלכליים. טבורינסקי העיד כי הנאשם ביקש ממנו לשלם לחתוכה וכי אין מדובר בהלוואה. טבורינסקי אף שלל בעדותו את הטענה כי מדובר ב"קומבינה" בינו לבין חתוכה שעליה לא ידע הנאשם, והדגיש כי לא הכיר את חתוכה קודם לכן. כשהציג בפניו הסנגור את הטענה שהנאשם כלל לא התכוון שטבורינסקי ישלם לחתוכה, ושאל אם הוא זוכר מתי השיב לו הנאשם את הסכום, הבהיר טבורינסקי שהוא אינו זוכר שום דבר כזה. ניתן לראות כי טענת ההגנה, שלפיה מדובר בהלוואה שהוחזרה, לא זכתה לכל תמיכה ראייתית, ואף נסתרה, בעדותו של טבורינסקי. אזכיר כי טבורינסקי ראה בנאשם בר סמכא בתחום חלוקת העבודות, קבלת החלטות והשפעה על גובה תשלום ההסבה לקבלנים הראשיים, באופן המסביר את המוטיבציה שלו לתת לנאשם דמי שוחד. עוד יש לזכור כי טבורינסקי עצמו הורשע בגין מעשיו בעבירות של מתן שוחד ורישום כוזב במסמכי תאגיד. עדותו מהימנה עליי. חתוכה העיד כי הנאשם ביקש ממנו, עם סיום העבודה, להוציא חשבונית ולציין בה שהעבודה הייתה בניית פרגולה בנווה תרצה, קרי, עבודה עבור שב"ס ולא עבודה פרטית עבור הנאשם. חתוכה ציין בעדותו שאמר לנאשם שכבר הוציא בעבר חשבונית על פרגולה בנווה תרצה (ואכן, חתוכה בנה פרגולה בנווה תרצה כמפורט במסגרת אישום 5), אך הנאשם הרגיע אותו לא לדאוג בעניין. עוד העיד חתוכה כי הוא לא הכיר את טבורינסקי ולא היה עמו בקשר. את השיק של ד.ב.ש. קיבל באמצעות הנאשם. במסגרת הדיון באישום 5 התרשמתי כי חתוכה ביקש להיצמד לעובדות הידועות לו. גם במסגרת הדיון באישום 8 התרשמתי ממהימנותו של חתוכה, אשר לא הכחיש את מודעותו לתוכן השקרי של החשבונית שהוציא, ותיאר את ניסיונו להימנע ממצב שבו השקר (בניית פרגולה בנווה תרצה) אינו אמין (בשל העובדה שהפרגולה כבר נבנתה בנווה תרצה בעבר). אציין פעם נוספת שההגנה לא הצביעה על אינטרס מצד חתוכה להפליל את הנאשם, שכן חתוכה הודה והורשע בגין מתן שוחד לנאשם. דבריו המהימנים של חתוכה סותרים את עדותו של הנאשם, שלפיה למד רק בדיעבד על כך שחתוכה הוציא לטבורינסקי חשבונית. ההתכתבות בין חתוכה לנאשם (ת/22), שבה שאל חתוכה את הנאשם אם יש חדש לגבי "השיק", מחזקת את ראיות המאשימה בדבר מעורבותו הפעילה של הנאשם בתיאום בין חתוכה וטבורינסקי ובהעברת השיק לידי חתוכה. הנאשם אמנם טען בעדותו שההתכתבות נוגעת לשיק אחר, שהקבלן קלאוס צריך היה להעביר לחתוכה בגין עבודה בפרויקט של שב"ס, ברם, מעט לאחר מכן אישר שהשיק נוגע לעבודה פרטית שבוצעה בביתו. זאת כשההגנה לא הצביעה על כל עבודה אחרת שביצע חתוכה בביתו של הנאשם באותו זמן, חתוכה לא נשאל על כך בעדותו ולא הובאה כל התייחסות בעניין במסגרת סיכומי ההגנה. טענתו של הנאשם כי מדובר בהתכתבות ת/22 בשיק אחר, דינה להידחות אפוא. אשר לגרסתו של הנאשם, אין מדובר בגרסה אחידה ועקבית, אלא בגרסה משתנה המותירה סימני שאלה ברורים בנוגע לעיקריה. המענה לכתב האישום אינו מפורט, וקיימים הבדלים בלתי מבוטלים בין דבריו של הנאשם במשטרה, בעדותו ובדברים המובאים בסיכומי ההגנה ובטיעוני הסנגור, בעניינים הבאים: האם ביקש הנאשם מטבורינסקי הלוואה (כדברי הנאשם במשטרה, לדוגמה ת/10ב, תמלול חקירה מיום 13.12.2018, ע' 60), או שמא היה זה טבורינסקי שהציע עזרה (כדברי הנאשם בעדותו בבית המשפט)? זאת כשבחקירתו הנגדית, כשנשאל הנאשם אם הייתה זו הלוואה, השיב בשלילה והוסיף שלא ידע שטבורינסקי ישלם. האם ידע הנאשם על התשלום של טבורינסקי רק בדיעבד, או כבר לפני התשלום? (שתי הגרסאות מופיעות בחקירתו הראשית של הנאשם). האם ידע הנאשם על המחיר שסוכם, 35,000 ₪, מראש (כפי שצוין בסיכומי ההגנה), או רק בדיעבד (כדבריו בחקירה הראשית)? קיומן של גרסאות שונות פוגע מטבע הדברים במהימנותו של הנאשם. לנוכח כל האמור אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום השמיני, וכי במעשים המתוארים באישום זה, לקח הנאשם, בפועלו כעובד הציבור, שוחד בסך 35,000 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אישום 9 בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, שימש אסף קלאוס (נאשם 4) כקבלן משנה בביצוע עבודות בשב"ס. ביולי 2018 או בסמוך לכך, ביצע חתוכה עבודה פרטית נוספת במלונית השייכת לנאשם. הנאשם פנה לחתוכה והורה לו לציין בכזב בחשבונית המס כי העבודה נעשתה עבור חברת ד.ב.ש. בעבור 7,020 ₪. בהמשך הורה הנאשם לחתוכה כי יבטל את חשבונית המס ויציין כי העבודה נעשתה עבור קלאוס. בהתאם להנחייתו של הנאשם, הוציא חתוכה חשבונית מס מס' 1490 מתאריך 18.10.2018, ע"ס 7,070 ₪, ולפיה העבודה בוצעה עבור קלאוס. במקביל פנה הנאשם לקלאוס והורה לו למשוך שיק על סך 7,070 ₪ לטובת חתוכה, לצורך כיסוי חובו האישי של הנאשם. קלאוס, במסגרת יחסי התלות שתוארו בחלק הכללי של כתב האישום ומתוך מטרה ליתן מתת לנאשם כדי שזה ימשיך ויסייע לו בהסבת עבודות בשב"ס ומקסום רווחיו במסגרת עבודות עבור שב"ס, נעתר לבקשת הנאשם, ומסר לנאשם שיק שמספרו 10476 המשוך מחשבון הבנק של קלאוס ע"ס 7,070 ₪ לתאריך פירעון עתידי 18.10.2018, לפקודת חתוכה. בתאריך 20.9.2018, או בסמוך לכך, הגיע חתוכה לפנטהאוז של הנאשם, והנאשם, אשר שהה בחו"ל באותו מועד, העביר את השיק לחתוכה באמצעות אולגה דרוזדנקו, עובדת זרה שהתגוררה בביתו של הנאשם, אשר מסרה לחתוכה את השיק. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך 7,070 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. עניינו של קלאוס הסתיים כאמור ולכן אין צורך לפרט את סעיף האישום בעניינו. המענה לאישום 9 הנאשם כפר באמור באישום זה שלפיו שילם או ביקש לשלם לחתוכה בעד עבודות בווילה השייכת לו, באמצעות טבורינסקי ו/או קלאוס. אישום 9 – ראיות פרשת התביעה עדותו של חתוכה (פרוטוקול מיום 12.7.2021) חקירה ראשית במהלך עדותו הוצגו לחתוכה מוצגים שונים – התכתבות בינו לבין הנאשם שנפרסה על פני מספר חודשים, שיחות בינו לבין הנאשם, וכן צילומי החשבוניות של חתוכה והשיק שקיבל מקלאוס – כל אלה יפורטו בהמשך. חתוכה העיד שבשנת 2018 ביקש ממנו הנאשם לבצע עבורו גגון מעל דלת הכניסה של המלונית (ע' 41). בהתאם להתכתבות, העיד חתוכה כי העבודה נושא האישום הסתיימה ביום 3.5.2018, אז שלח לנאשם תמונה של הגגון והודיע על סיום העבודה (ע' 41). התשלום התעכב משום שהנאשם רצה לברר כיצד להוציא חשבונית, ומאוחר יותר ביקש מחתוכה להוציא חשבונית ע"ש ד.ב.ש. ולציין על החשבונית "כניסה במבנה קיים" (ע' 42). בשלב מסוים ביקש ממנו הנאשם שיוציא חשבונית חדשה על אותו סכום, ע"ש קלאוס (ע' 43). חתוכה העיד כי אינו מכיר את קלאוס. הוא קיבל את השיק באוגוסט או באוקטובר (ע' 44). לאחר שהושמעה לו שיחת טלפון בינו לבין הנאשם מיום 20.9.2018 מסר שהגיע באותו היום לביתו של הנאשם כדי לקבל את השיק של קלאוס, והנאשם התקשר למישהי שירדה אליו מהבית והביאה לו את השיק (ע' 44). חתוכה חשש שאם לא יעשה כדברי הנאשם, לא יקבל תשלום עבור עבודתו (ע' 45). המוצגים שהוגשו במהלך החקירה הראשית: ת/22 – התכתבות בין הנאשם וחתוכה. ביום 6.6.2018 כתב חתוכה לנאשם: "מה קורה?? מקווה שלא שכחת אותי". הנאשם השיב לו באותו היום שלא שכח ושישתדל "עד סוף חודש לסיים חשבון". ביום 19.7.2018 כתב הנאשם: "חשבונית ל-ד.ב.ש. טבורינסקי בע"מ...". חתוכה שאל מה לרשום בחשבונית, והנאשם השיב "קירוי כניסה במבנה קיים". חתוכה שאל אם צריך לציין מיקום, והנאשם השיב בשלילה. ביום 23.7.2018 העביר חתוכה קובץ לטיפולו (ככל הנראה החשבונית). ביום 30.7.2018 שאל חתוכה אם יש חדש לגבי השיק, וכך גם ביום 20.8.2018. ת/25 – חשבונית מס מס' 1473 של חתוכה, לכבוד ד.ב.ש., מיום 22.7.2018, עבור "קירוי כניסה במבנה קיים", ע"ס 7,020 ₪ כולל מע"מ. ת/26 – חשבונית מס מס' 1473 מבוטלת (מופיע עליה הכיתוב: "עבודה שהתבטלה"). ת/27 – חשבונית מס מס' 1490 של חתוכה, לכבוד קלאוס, עבור בניית פרגולה, ע"ס 7,070 ₪, וקבלה מס' 1474 של חתוכה על קבלת שיק מקלאוס ע"ס 7,070 ₪ (שיק מס' 10476). ת/28 – שיק מס' 10476 של קלאוס לפקודת חתוכה, ע"ס 7,070 ₪, לפירעון ביום 18.10.2018, וחתימתו של חתוכה על גב השיק. שיחה 3411 מיום 15.5.2018 – הנאשם שואל את חתוכה לגבי עלות הגגון, מתלונן על המחיר אך אומר שידאג לשיק. שיחות מיום 20.9.2018 – חתוכה הגיע לביתו כדי לקבל את השיק, הנאשם שנמצא בחו"ל תיאם שהמטפלת שנמצאת בפנטהאוז תעביר לחתוכה את השיק, והמטפלת עדכנה את הנאשם שעשתה כן. חקירה נגדית העבודה בוצעה בסוף אפריל או תחילת מאי 2018 (ע' 68). אחרי שביצע בשנת 2017 עבודה תמורת 35,000 ₪ והתבקש להוציא חשבונית לגורם אחר, העבודה הנוספת בשנת 2018 הייתה קטנה מאוד וחתוכה לא חשב שהנאשם לא ישלם עבורה מכספו ויבקש ממנו שוב להוציא חשבונית על שם גורם אחר (ע' 69). בשלב זה הוא לא ציפה לקבל עבודות בשב"ס באמצעות הנאשם. אם היה מצפה לכך הוא היה מבצע את העבודה בחינם (ע' 70). את התשלום קיבל בסופו של דבר מקלאוס. המטפלת שהייתה בביתו של הנאשם מסרה לו את השיק (ע' 71). עדותו של אסף קלאוס (פרוטוקול מיום 22.9.2022) חקירה ראשית קלאוס הוא הנאשם 4 בתיק. הוא העיד כי הוא אינו זוכר במה הואשם וכי חתם על מה שרצו ממנו. הוא הורשע במתן שוחד, וקיבל עונש של עבודות שירות וקנס. קלאוס העיד כי הודה במיוחס לו משום שרצה לסיים את העניין, ובא כוחו אמר לו שיוכל להודות וללכת הביתה. לדבריו: "עשיתם קומבינה... עם העו"ד שלי ביחד" (ע' 324). לשאלה אם שיקר בבית המשפט כשהודה, השיב בשלילה והדגיש שהעיד אמת בבית המשפט. הוא הוסיף שרצה לגמור את התיק וללכת הביתה (ע' 325-324). במהלך עדותו בחקירה ראשית הוכרז קלאוס כעד עוין, והדברים יפורטו בהמשך. יחסי הנאשם וקלאוס - כללי קלאוס הכיר את הנאשם דרך חבר משותף, לפני שנים רבות. במשטרה ביום 1.11.2018 מסר שהם חברים בכל הנוגע לענייני עבודה, אך בעדותו תיקן שהשניים חברים טובים מזה שנים. מאז המקרה הם אינם מדברים כלל (ע' 331-330). לשאלה כמה פעמים עזר לנאשם בנכסיו הפרטיים שלו או של קרובי משפחתו, השיב שאינו זוכר במדויק. לטענה כי לא רצה להגיע להכנה לעדות, השיב קלאוס שהוא כבר קיבל את העונש שלו ולא רצה להגיע "למקומות האלה" (ע' 332). בשיחה מס' 404 מיום 30.1.2018, קלאוס והנאשם מדברים על אודות עבודה בבית גיסו של הנאשם באלפי מנשה. בשיחה זו קלאוס אומר שלא יהיה לו רווח גדול בעבודה זו, הנאשם מעיר: "בסדר... לפחות אני ארוויח, מה, תדאג לחבר", וקלאוס משיב לו: "...אם אתה מרוויח אז אני גם ארוויח". קלאוס נשאל מה הייתה כוונתו באמירה זו, ולא השיב לגופו של עניין (ע' 334). שיחה מס' 1283 מיום 12.2.2018 – שיחה בין קלאוס לנאשם, בנוגע לעזרה של קלאוס במעבר הדירה של בנו של הנאשם. במהלך השיחה נשמע קלאוס עושה מאמצים כדי שהנאשם יהיה מרוצה. קלאוס ציין בעדותו שהוא עוזר לאנשים רבים ולא רק לנאשם (ע' 337). שיחה מס' 1576 מיום 15.2.2018 – שיחה זו, בין הנאשם וקלאוס, התקיימה כ-20 שניות לאחר שיחה מס' 1575 שבה משוחח הנאשם עם מי ששוכרת ממנו דירה בפרדס חנה בנוגע לצורך בתיקון הדוד בדירה. בשיחה מס' 1576 אמר הנאשם לקלאוס שהוא אינו רוצה לשלם על תיקון הדוד – תיקון שעלותו כ-2,400 ₪. קלאוס השיב לנאשם שאין לו בכלל מזומן והפנה אותו לטבורינסקי כדי שיעזור לו עם התשלום. ביחס לאמור בשיחה זו מסר קלאוס בעדותו כי לנאשם היו חסרים 100 ₪ לתשלום על הדוד, לקלאוס לא היה מזומן והוא הפנה את הנאשם לטבורינסקי משום שגם הוא היה באזור (ע' 340-337). לאחר ריענון זיכרונו של העד באמצעות חקירתו מיום 19.11.2018, שבה ציין כי השיחה הזו נשמעת לא טוב ושלא שילם לאיש הדודים, נשאל למה התכוון כשציין שהשיחה נשמעת לא טוב, אך לא השיב לגופו של עניין (ע' 342). ת/143 – תדפיס הכנסות והוצאות של קלאוס, שבו תחת הוצאות: "ארקדי – 9000". לשאלה באיזה ארקדי מדובר, השיב קלאוס שאינו יודע, וייתכן שזה איש הגבס או הרצף או רבים אחרים. קלאוס אישר שאין איש קשר אחר בשם זה ברשימת אנשי הקשר שלו (ע' 352). לשאלה כיצד קיבל עבודות בשב"ס במחוז מרכז, השיב קלאוס – מהקבלנים או מהנאשם (ע' 347). במסגרת חלק זה של העדות, העלתה התביעה, כדוגמה ליחסי התלות והסיוע של הנאשם לקלאוס בקבלת עבודות בשב"ס ומקסום הרווחים, את האירוע של "דלתות מודיעין מחוז מרכז" – שאיננו חלק מכתב האישום. לטענת התביעה, באירוע זה פעל הנאשם לסכל ביצוע העבודה על ידי קבלן חיצוני שהוזמן באמצעות ג'קי לוי, קצין הלוגיסטיקה, והעביר את העבודה לקלאוס. קלאוס הופנה לשיחה מס' 1481 מיום 14.2.2018, שבה אמר הנאשם לקלאוס שהוא מחכה שיהיה פיצוץ משום שכשיש פיצוץ לא שואלים כמה עולה, "זה עשר או מאה זה אותו דבר בשבילהם, כשיש פיצוץ. אז זה טוב". קלאוס העיד כי הוא אינו זוכר כיצד השפיע עליו קיומו של פיצוץ (ע' 354). בהמשך השיחה דיברו השניים על עבודה עתידית של החלפת דלתות במחוז מרכז שהוציא הנאשם דרך קבלן ראשי מחלב פיתוח. הנאשם אמר לקלאוס "דלתות אני פותח דרך אה... מחלב, סגרתי איתו... הוספתי את זה, הכל בסדר, כל מחיר מה שנתת... אני מוסיף את זה, אתה ... תקבל... כל מה שמגיע לך וזהו" (קרי, הנאשם סגר עם מחלב שקלאוס יבצע את העבודה כקבלן משנה, והעביר למחלב את ההצעה של קלאוס בתוספת ניפוח שהכניס הנאשם). ת/144 – חשבונית מס' 1155 של קלאוס שיפוצים, לכבוד מחלב פיתוח בנייה בע"מ, בגין פירוק ופינוי דלתות מחוז כולל הרכבת דלתות חדשות, ע"ס 35,100 ₪ כולל מע"מ. בעמוד השני, הזמנת מסגרת של שב"ס לכבוד מחלב, בגין אותה עבודה, ע"ס 39,021.95 ₪ כולל מע"מ. לשאלה מה זכור לו מפרויקט זה, השיב קלאוס ששב"ס החזיר לו כסף על עבודה קודמת במסגרת פרויקט זה, אך לבסוף ציין כי הכסף שקיבל היה בגין החלפת הדלתות (ע' 355, 357). שיחה מס' 2327 מיום 12.3.2018 – שיחה בין הנאשם לקלאוס שבה שוחחו השניים על כך שרב כלאי ג'קי לוי הביא איש מקצוע מטעמו לביצוע אותה עבודה של החלפת דלתות מודיעין, ועל המריבה בין לוי לבין הנאשם. קלאוס אישר בעדותו כי הוא זוכר את ג'קי ושהשיחה עסקה בדלתות של מחלב (ע' 359-358). שיחה מס' 2531 מיום 14.3.2018 בין הנאשם לקלאוס, שבה קלאוס מעדכן את הנאשם על כך שג'קי עלה עם איש מקצוע לקומת המודיעין לבדיקת אפשרות ביצוע העבודה במקומו. כן עדכן קלאוס כי יעביר לנאשם את כתב הכמויות. הנאשם השיב לו בהמשך: "אני אסתכל, אני אוסיף דברים או מוריד דברים, לא יודע מה, וזהו. תגיד, זה עולה ככה". קלאוס משיב לו – "אין בעיה". להשלמת התמונה יצוין כי רב כלאי ג'קי לוי, קצין לוגיסטיקה במחוז מרכז מפברואר 2018, העיד במשפט. בעל היכרות קצרה עם הנאשם. לוי מסר שבישיבת צוות של ראשי המחלקות במרץ 2018 הציג הנאשם הצעת מחיר להחלפת דלתות במשרדי המודיעין והצעתו זו נראתה ללוי גבוהה. לוי הסב את תשומת לבו של קצין ת"ל לכך, והלה ביקש ממנו להביא הצעת מחיר נוספת. לוי הביא איש מקצוע שהציע הצעת מחיר זולה באופן משמעותי. קלאוס ראה את לוי ואת איש המקצוע מטעמו, ובאותו יום הנאשם התפרץ למשרדו של לוי בצעקות על כך שהוא מנסה להחליף אותו בתפקידו (פרוטוקול מיום 9.3.2022, ע' 593-592). העבודה נושא אישום 9: קלאוס ציין כי הוא אינו קשור לעבודה שביצע חתוכה בביתו של הנאשם (בניית הפרגולה) בקיץ 2018, והוא מעולם לא פגש את חתוכה ואינו מכיר אותו (ע' 327, 360). הנאשם אמר לו לרשום שיק לפקודת חתוכה. קלאוס נתן לנאשם שיק ע"ס 7,070 ₪ (ע' 327). ואולם, קלאוס הכחיש שמדובר בשוחד, וציין מספר פעמים כי הוא היה אמור לבנות גג בכלא רימונים (ע' 326, 328). מאחר שגרסת הנאשם היא שמדובר בהחזר הלוואה שנתן לקלאוס, נשאל קלאוס בעדותו על אודות קיומן של הלוואות בינו לבין הנאשם. קלאוס השיב תחילה כי הייתה הלוואה אחת, אך לאחר ריענון זיכרונו באמצעות חקירותיו במשטרה, שבהן מסר שלא קיבל הלוואות מהנאשם, אישר את דבריו אלה במשטרה והוסיף שגם לא נתן הלוואות לנאשם (ע' 344-343). קלאוס אישר בעדותו את דבריו במשטרה (בחקירותיו ובעימות עם הנאשם), שבהם שלל את הטענה כי קיבל מהנאשם הלוואה של 5,000 דולר באוגוסט 2018 (ע' 346). כשהוצגו לקלאוס ת/28 (צילום השיק לחתוכה) וכן ת/27 (צילום החשבונית של חתוכה), שניהם ע"ס 7,070 ₪, מסר קלאוס כי מדובר ב"פרגולה של רימונים". הוא העביר את השיק לנאשם כדי שיעבירו לחתוכה. על החשבונית כתב חתוכה: "עבור בניית פרגולה". קלאוס שלל את הטענה שהשיק ניתן עבור עבודה פרטית להרחבת גגון בווילה של הנאשם, וחזר על כך שהוא עצמו שילם עבור פרגולה ברימונים (ע' 362-361). לשאלה כיצד נתן שיק לחתוכה מבלי להכיר אותו, השיב שאם מדובר בספק צריך לכבד זאת ולשלם לו (ע' 361). קלאוס לא חזר מדבריו גם כשהתובע ציין את דבריו של חתוכה, שלפיהם פרט לעבודה בשנת 2016, לא ביצע מעולם עבודה בכלא (ע' 362). לשאלת התובע, האם העבודה ברימונים בוצעה נכון למועד מתן השיק, השיב קלאוס שהעבודה ברימונים לא בוצעה – נכון למועד עדותו (ע' 362). על כך שחתוכה העיד שלא קיבל שיק על עבודה ברימונים וכלל לא היה אמור לעבוד שם, ושקיבל את השיק בגין עבודה פרטית עבור הנאשם, השיב קלאוס שקיים כתב כמויות וכולם מוזמנים לעיין בו (ע' 362). לשאלה האם שיקר כשהודה במשפט בכך שנתן את הסכום כשוחד, טען שוב כי חתם על הסדר טיעון כדי לסיים את הפרשה. כשנדרש להשיב, הבהיר שדבריו היו אמת. הוא חזר על כך שנתן לנאשם שיק כדי שייתן אותו לאיש הפרגולות, ואינו יודע מה עשו עם השיק (ע' 363). התובע הפנה לחקירה מיום 19.11.2018, שבה ציין קלאוס "הייתי צריך לשלם לחתוכה בשביל ארקדי", אך קלאוס השיב שלא התייחס בדבריו לתשלום לעבודה בביתו של הנאשם (ע' 363). עוד ציין קלאוס כי הוא היה מול שלושה חוקרים ושבמעמד כזה הוא יאמר להם כל דבר (ע' 364). התובע הזכיר לקלאוס שהוא הודה במשפטו ושאל אותו מדוע הוא מיתמם בעדותו. לקלאוס לא הייתה תשובה לכך (ע' 365). בשלב זה, לבקשת התובע ומאחר שתשובותיו של העד בעדותו היו שונות מתשובותיו במשטרה, הוכרז קלאוס כעד עוין (ע' 366-365). התובע חקר אותו בחקירה נגדית והטיח בו שהוא מיתמם. לשאלת התובע אם הודאתו של קלאוס היא הודאת אמת, השיב קלאוס שמה שחתם עליו הוא "בסדר" (ע' 367). קלאוס שלל את הטענה שלפיה הביא את השיק לנאשם בשל חוב כספי לנאשם (ע' 368). העד טען כי מלכתחילה אמר שהשיק היה על פרגולה ברימונים (ע' 368). חקירה נגדית קלאוס אישר שבת זוגו ארגנה לו טיסה לקפריסין בהפתעה, אך שלל את הטענה שהנאשם הלווה לו כסף לצורך קניית מטבע זר לאותה נסיעה (ע' 372). אישר שמכיר את הנאשם שנים רבות. הוא עצמו לא עבד בביתו של הנאשם (ע' 372). לשאלה מדוע חתם על השיק לחתוכה, השיב: "מבחינתי המטרה זה רימונים אבל ... אין להם שום דבר על זה... שאם יסתכלו בכתב כמויות הם יבינו שיש פה עבור רימונים, יש פרגולה ברימונים ..." (ע' 374). כשנשאל כיצד ראה את החשבונית ע"ש חתוכה עבור הפרגולה, השיב שהשוטרים הם שהראו לו אותה לראשונה (ע' 377). קלאוס תיאר את החקירות במשטרה כטראומטיות (ע' 373). הוא לא עבר על החקירות לפני שחתם עליהן (ע' 377). הסנגור העלה את האפשרות שקלאוס הודה במשפטו רק כדי ללכת הביתה, וקלאוס אישר זאת (ע' 373). הסנגור טען שהציעו לקלאוס עסקה טובה של עבודות שירות, אמרו לו שאחרים קיבלו מאסר בפועל ושגם הוא עלול לקבל עונש חמור יותר אם ינהל את התיק, וייעצו לו לקבל את העסקה. קלאוס לא השיב עניינית (ע' 377). לשאלה אם גורם כלשהו איים עליו לבל יחזור בו מעסקת הטיעון, השיב בשלילה (ע' 377). חקירה חוזרת בנוגע לטענה כי לא קרא את דבריו במשטרה לפני שחתם עליהם, הפנה התובע את קלאוס להערה בחקירה כי בסיום החקירה, בזמן קריאת החקירה ע"י קלאוס, קלאוס מבקש לציין כי הוא מסרב לחתום על שורות 118-113, בטענה שאמר דברים אלה לעצמו. בשורות אלה כתוב: "הייתי צריך לשלם לחתוכה בשביל ארקדי". בהתאם לכך, קלאוס לא רצה שדברים אלה, שלפיהם שילם לנאשם, יירשמו מפיו. כשציין קלאוס שהיה עצור באותה עת, תיקן אותו התובע שהחקירה התקיימה ביום 19.11.2018, אז כבר לא היה עצור (ע' 381). פרשת ההגנה אישום 9 – עדות הנאשם על העבודה נושא אישום 9 חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 4.1.2023) הנאשם הכיר את קלאוס כשהאחרון שיפץ דירה אצל שכניו של הנאשם. קלאוס ביצע שתי עבודות בשב"ס כקבלן משנה. העבודה במלונית נושא האישום בוצעה במאי 2018 (ולא ביולי 2018 כמצוין בכתב האישום). הנאשם פנה אל חתוכה, וחתוכה הוציא על דעת עצמו חשבונית לד.ב.ש; לנאשם לא היה כל קשר לכך (ע' 539). הנאשם גם לא נתן הנחיה להוציא חשבונית לקלאוס (ע' 540). הוא הכחיש שפנה אל קלאוס כדי שימשוך שיק לטובת חתוכה לכיסוי חובו האישי של הנאשם, וכן הכחיש שקיבל מקלאוס שיק עבור חתוכה (ע' 541-540). הנאשם ציין שקלאוס הוא לא קבלן של שב"ס, אלא קבלן מזדמן, שביצע עבודה אחת, ולא על פי בקשה של הנאשם, וזאת משום שלא היה לו משתלם לעבוד עבור שב"ס. הנאשם סיפר שבאותה תקופה חזר עם אשתו מחו"ל (באטומי) ונשאר לו מטבע זר. הוא אמר לקלאוס שהוא נותן לו את הכסף ובהזדמנות, קלאוס יחזיר לו את הכסף בשקלים. עברו כחודשיים והוא לא שמע מקלאוס. הנאשם נזקק לשיפוץ בביתו, בשל נזילה. הוא ביקש מקלאוס לשמש כקבלן המרכז את השיפוץ. הנאשם ביקש לבחור בעצמו קרמיקה וכו' לשיפוץ, וביקש שקלאוס ישלם לספקים ולקבלנים האחרים (ביניהם חתוכה) ובדרך זו יחזיר לו קלאוס את ההלוואה. הנאשם נעצר בטרם החזיר קלאוס את מלוא הסכום (ע' 541). הנאשם אישר שבעת ששהה בחו"ל, התקשר אליו חתוכה וביקש שהקבלן המבצע ישלם לו. הנאשם ביקש מחתוכה לתאם ישירות מול קלאוס. חתוכה וקלאוס קבעו להיפגש בבית שבו התבצע השיפוץ, ושם קלאוס נתן לחתוכה את השיק (ע' 542). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) מדובר בעבודה נוספת של חתוכה בווילה, הכוללת הגדלת גגון באחת הכניסות בקומת הקרקע של הווילה. הנאשם הופנה להתכתבות מיום 19.7.2018, שבה כתב הנאשם לחתוכה: "חשבונית ל-ד.ב.ש. טבורינסקי בע"מ (וכתובת – מ' ב')", וזאת כשגרסתו בחקירה הראשית הייתה שחתוכה כתב על דעת עצמו חשבונית לד.ב.ש. ולא קיבל הנחיה כזו מהנאשם. בתגובה הנאשם עמד על כך שחתוכה הוציא חשבונית לד.ב.ש. על דעת עצמו (ע' 538). הנאשם הופנה גם לכך שהורה לחתוכה לכתוב בחשבונית "קירוי כניסה במבנה קיים", לכך שלשאלת חתוכה השיב שלא צריך לציין מיקום, וכן להתכתבות מיום 30.7.2018 שבה שאל אותו חתוכה אם יש חדש לגבי השיק ולהתכתבות מיום 20.8.2018 שבה ביקש הנאשם מחתוכה להזכיר לו את הסכום. הנאשם אישר שהוא זוכר את התכתובת לגבי השיק (ע' 538). כן הופנה הנאשם לחשבונית המס שהוציא חתוכה לכבוד ד.ב.ש. ביום 22.7.2018 (ת/25) ולביטולה של חשבונית זו (ת/26). לטענה כי חתוכה ביטל את החשבונית לאחר שהנאשם הורה לו לעשות כן, והוציא תחת זאת חשבונית לקלאוס, השיב הנאשם: "נכון. יכול להיות יצא פה בלבול..." (ע' 539, וגם בעמוד 541). אשר לדבריו במשטרה 7.11.2018, שלפיהם רצה תחילה לקחת הלוואה מטבורינסקי אך בסוף ביקש הלוואה מקלאוס, הנאשם טען בעדותו כי מדובר בטעות, משום שלא לקח כל הלוואה מטבורינסקי או מקלאוס (ע' 540). בתגובה לטענה כי מסר שלוש גרסאות שונות, במשטרה, במענה לכתב האישום ובעדותו בחקירה הראשית, חזר הנאשם על כך שאין כל קשר לטבורינסקי בענייננו (ע' 541). הנאשם טען כי חתוכה ביצע את העבודה בווילה דרך קבלן ראשי. לטענה כי זוהי טענה חדשה ושלא ברור כיצד קשור לעניין קבלן ראשי, כשהעבודה מבוצעת בביתו וקיימת התכתבות ישירה שלו מול חתוכה, חזר הנאשם על כך שמדובר בקבלן ראשי ושטען זאת בכל חקירותיו (ע' 542-541). התובע הפנה לכך שבחקירה הנגדית של חתוכה, לא העלה סנגורו דאז של הנאשם את הטענה שחתוכה עבד אצל קלאוס כקבלן משנה. הנאשם טען בתגובה כי כך הוא מגדיר את היחסים, גם אם אינם יחסי קבלן ראשי וקבלן משנה פורמליים (ע' 542). כהסבר לגרסה השונה שמסר במשטרה, בדבר הלוואה שרצה לבקש מטבורינסקי, מסר הנאשם שכנראה שבלבלו אותו במשטרה ושהוא עדיין בפוסט טראומה (ע' 543). כשטען שרצה לרצות את חוקריו, נשאל מדוע לא הודה במיוחס לו אם כך. הנאשם לא השיב לגופו של עניין (ע' 544-543). הנאשם טען שחתוכה וקלאוס שיקרו כשהעידו שאינם מכירים זה את זה (ע' 547). כשנשאל אם הוא מאשר שאמר לחתוכה לבטל את החשבונית הראשונה לחתוכה כדי להוציא חדשה לקלאוס, השיב שלא ידע שחתוכה הוציא חשבונית (ע' 547). התובע הציג לנאשם את הסתירה בין גרסאותיו השונות בנוגע למסירת השיק לחתוכה בפנטהאוז של הנאשם (במענה – כפירה בכך שחתוכה הגיע וקיבל את השיק מעוזרת הבית; בחקירה הראשית – קלאוס מסר לחתוכה את השיק בפנטהאוז; בחקירה הנגדית – קלאוס הגיע לפנטהאוז עם השיק אך לא היה לו זמן להמתין ולכן מסר את השיק לעוזרת (ע' 548)). הנאשם נשאל מדוע הוא מוסר גרסאות שונות שמקשות לקבוע מהימנות, אך לא השיב לגופו של עניין (ע' 551). התובע שאל לגבי שיחה מס' 5260, הראשונה ברצף השיחות ביום איסוף השיק, שבה חתוכה מתקשר לנאשם ושואל מתי הוא יכול להיפגש עמו (ולא עם קלאוס). הנאשם לא אישר זאת, וטען שיש שיחות אחרות שמלמדות על כך שאמר לקלאוס ולחתוכה לסגור זאת ביניהם (ע' 552-551). לטענה שקלאוס שלל את נושא ההלוואה מספר פעמים על דוכן העדים, השיב הנאשם כי קלאוס משקר (ע' 552). על כך שסנגורו של הנאשם לא הטיח בקלאוס במהלך חקירתו הנגדית כי הוא משקר, לא הייתה בפי הנאשם תשובה (ע' 554-553). כללי על היחסים עם קלאוס חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) הנאשם העיד כי בתקופה הרלוונטית היחסים עם קלאוס היו מצוינים, אך לא היו אלה יחסי תלות (ע' 502). לשאלה אם הייתה לו אפשרות לסייע לקלאוס בקבלת עבודות בשב"ס, השיב: "לא שלא הייתה לי אפשרות, כל קבלן ראשי יכול לקחת קבלן משנה או פועל ולעשות אתו עבודות" (ע' 502). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 27.3.2023) שיחה מס' 404 מיום 30.1.2018 – שיחתם של הנאשם וקלאוס בעניין עבודה בבית של גיסו של הנאשם באלפי מנשה, שבה קלאוס ציין שלא יהיה לו רווח גדול מעבודה זו, הנאשם אמר: "בסדר... לפחות אני ארוויח, מה, תדאג לחבר", וקלאוס השיב: "...אם אתה מרוויח אז אני גם ארוויח". הנאשם הסביר כי הרווח שלו הוא בהבאת בעל מקצוע ראוי לעבודה אצל קרוב משפחתו, והרווח של קלאוס הוא ביחס של הנאשם אליו (ע' 500). שיחה מס' 508 מיום 1.2.2018 – שיחה בנושא השיפוץ בביתו של הנאשם בחודש פברואר 2018 (ע' 500). בשיחה אמר קלאוס לנאשם שאין סיכוי שיצליח לעשות את הפרויקט ב-7,000 ₪ כפי שהנאשם העריך, אך לבסוף אמר לנאשם – "טוב אני אדאג לך". הנאשם אישר בעדותו שלא הסכים להצעה שנתן קלאוס (ע' 500). שיחה מס' 1283 מיום 12.2.2018 – שיחה בנוגע למשטח שקלאוס הכין עבור בנו של הנאשם לדירה שכורה. הנאשם התלונן בשיחה שקלאוס אינו עומד בלוח הזמנים שהבטיח, וקלאוס מתאר בשיחה שהוא רץ ומשתולל בשביל הנאשם ובנו. לטענת התובע כי המאמץ של קלאוס הוא כדי למצוא חן בעיני הנאשם, השיב הנאשם שהסיבה היא יחסי חברות בין השניים (ע' 501). שיחה מס' 1576 מיום 15.2.2018 בין הנאשם לקלאוס, כ-20 שניות לאחר שיחה מס' 1575 בין הנאשם למרינה, שוכרת דירה בפרדס חנה שהתלוננה לגבי דוד השמש. בשיחה מס' 1576 אמר קלאוס לנאשם שאין לו מזומן באותו זמן. לשאלה מדוע קלאוס אמר זאת, השיב הנאשם שהוא אינו יודע ויש לשאול את קלאוס (ע' 502). הנאשם טען בעדותו כי בשיחה זו אמר לקלאוס שייקח את הדוד שהתקין אצל גיסו של הנאשם ויתקין אותו בדירה בפרדס חנה (ע' 503). הנאשם דחה את טענת התובע כי אין זה מה ששומעים בשיחה ושהנאשם התקשר לקלאוס כדי שהלה ישלם על הדוד החדש בדירה בפרדס חנה (ע' 505-504). ת/143 – תדפיס הכנסות והוצאות של קלאוס, שבו מופיעה הוצאה של 9,000 ₪ ל"ארקדי", כשאין ארקדי נוסף באנשי הקשר של קלאוס מלבד הנאשם. הנאשם שלל את הטענה שלפיה קלאוס שילם לו 9,000 ₪ (ע' 509). שיחה מס' 1481 מיום 14.2.2018 – התובע טען כי בשיחה זו הנאשם אומר לקלאוס שהוא מחכה שיהיה פיצוץ משום שכשיש פיצוץ לא שואלים כמה עולה העבודה ("זה עשר או מאה זה אותו דבר בשבילהם, כשיש פיצוץ"). הנאשם שלל זאת (ע' 512). שיחה מס' 2327 מיום 12.3.2018 – שיחה בין הנאשם לקלאוס בנושא דלתות מודיעין מחוז מרכז, בנוגע לאירוע שבו ג'קי לוי הביא איש מקצוע מטעמו לביצוע אותה עבודה והמריבה עם הנאשם (ע' 514). הנאשם טען בעדותו שלוי הביא קרוב משפחה שנתן הצעה זולה יותר, ואילו התובע טען שלוי לא ציין על דוכן העדים שמדובר בקרוב משפחה ושלא הטיחו בו טענה זו (ע' 514). לשאלה אם לוי חשב שההצעה שהנאשם הביא היא גבוהה, טען הנאשם כי אין אפשרות להוסיף או לגרוע במחיר, שכן יש כתב כמויות וביקורת של מספר אנשים (ע' 515). שיחה מס' 2531 מיום 14.3.2018 – בשיחה עדכן קלאוס את הנאשם שג'קי לוי הביא איש מקצוע מטעמו ועלה עמו לקומה של המודיעין. בהמשך השיחה אומר הנאשם לקלאוס "אתה צריך להגיד לי כמה עולה ומה עולה ולרשום כל זה", קלאוס משיב לנאשם שהוא יכין זאת וישלח לו, והנאשם מגיב: "אני אסתכל, אוסיף דברים או מוריד דברים, לא יודע מה וזהו תגיד זה עולה ככה". הנאשם טען בעדותו שדבריו אלה אינם קשורים לפרויקט של שב"ס, אך אציין כבר עתה כי בדבריו אלה אין כל היגיון (ע' 516). אישום 9 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לעדויותיהם של חתוכה ושל קלאוס. קלאוס, נותן השוחד, הודה והורשע בכתב האישום ובעדותו במשפט אישר ששילם שוחד לנאשם בכך שכיסה את חובו הפרטי של הנאשם לחתוכה. המאשימה ערה להתפתלותו של קלאוס בעדותו במשפט, אך בנוסף לעובדה שחזר על כך שהודה ואישר את הודאתו, הרי ששלל את כל תזות ההגנה הנטענות אשר ניסו להסביר מדוע שילם לחתוכה בגין עבודה פרטית עבור הנאשם. כן מפנה המאשימה להתכתבות ת/22 בין הנאשם לחתוכה, להקלטות שיחות הטלפון בין השניים (לרבות שיחות מיום 20.9.2018 בנוגע לתיאום מסירת השיק), לחשבונית שהוציא חתוכה לד.ב.ש. ולביטולה של זו, לחשבונית שהוציא חתוכה מאוחר יותר לקלאוס ולמסמכים נוספים. המאשימה הצביעה על ריבוי גרסאותיו של הנאשם בעניין אישום זה, שכן במשטרה מסר שרצה לבקש הלוואה מטבורינסקי ולבסוף ביקש הלוואה מקלאוס, במענה לכתב האישום שלל שקבלן שילם לחתוכה, ואילו בעדותו טען שהלווה כסף לקלאוס וקלאוס השיב לו את ההלוואה בכך שמימן את ההוצאה הפרטית של הנאשם. עוד מציינת המאשימה כי קלאוס שלל את ההסבר שנתן הנאשם לתשלום לחתוכה – החזר הלוואה. קלאוס העיד כי לא קיבל מהנאשם כל הלוואה וגם לא נתן לו הלוואה. אשר לתזה שעלתה במהלך עדותו של קלאוס כי מדובר בתשלום לחתוכה עבור עבודה בשב"ס בכלא רימונים, הרי שמעבר להודאתו של קלאוס כי מדובר בכספי שוחד, לא הייתה בחומר הראיות כל ראיה לכך שקלאוס קיבל עבודה של בניית פרגולה בכלא רימונים. חזקה על ההגנה כי אילו הייתה ראיה כזו, הייתה מגישה בקשה לקבלת המסמכים הרלוונטיים. בנוסף נטען כי גרסתו של הנאשם, שלפיה עבודתו של חתוכה בביתו של הנאשם הייתה חלק משיפוץ שעליו היה אחראי קלאוס, נשללה מבחינת לוחות הזמנים. בעוד שחתוכה ביצע את עבודות הפרגולה כבר בחודש מאי 2018 ו"רדף" אחר הנאשם לקבל תשלום עבור העבודה עד לחודש ספטמבר 2018, הרי שעבודות השיפוץ בבית הנאשם היו בעקבות פיצוץ צינור בפנטהאוז בחודש ספטמבר 2018. המאשימה טענה כי בין הנאשם לקלאוס התקיימו יחסי תלות וכי קלאוס ביקש לתת מתת לנאשם מתוך מטרה שהנאשם ימשיך לסייע לו בהסבת עבודות בשב"ס ובמקסום רווחיו במסגרת העבודות בשב"ס. המאשימה הפנתה לראיות שונות, בהן הקלטות של שיחות טלפון בין הנאשם לקלאוס במהלך שנת 2018, התומכות לשיטתה בטענה זו. אישום 9 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. נטען כי בשנת 2018 החליט הנאשם לבצע שיפוץ בביתו, הכולל התקנת גגון בכניסה לבית, בניית קרניז גבס, החלפת ריצוף ואביזרי אינסטלציה והחלפת פרקט בחדר השינה. הנאשם פנה אל קלאוס כדי שיהיה הקבלן הראשי של השיפוץ. עלות השיפוץ 24,040 ₪ (מתוכם 7,070 ₪ עלות הגגון). קלאוס שילם לקבלני הביצוע ולספקים, ובסוף הפרויקט קיבל את הרווח שלו – 10% רווח קבלני, 2,500 ₪. לפיכך חתוכה קיבל שיק מקלאוס, בתור קבלן ביצוע של קלאוס, מול חשבונית שמסר לקלאוס. פנייתו של הנאשם אל קלאוס לא הייתה מקרית. מספר חודשים קודם לכן סיפר קלאוס לנאשם כי רעייתו הפתיעה אותו והזמינה טיסה לחו"ל לרגל אירוע משפחתי, אך לא היה כסף מזומן כדי לקנות דולרים. הנאשם הציע לקלאוס 5,000 דולר שנשארו לו מטיול משפחתי בחו"ל. קלאוס שמח ואמר שבהזדמנות הראשונה ידאג להחזיר לנאשם את כספו. כעבור מספר חודשים פנה הנאשם לקלאוס בנושא החוב (כ-17,500 ₪) והציע לו לקזז את החוב שלו באמצעות השיפוץ שתכנן בביתו. קלאוס הסכים. מאחר שהנאשם נעצר, לא הייתה לו הזדמנות לשלם לקלאוס בתום כל העבודות את יתרת תשלום. אישום 9 - דיון אין חולק בעניינו כי חתוכה ביצע עבודה פרטית של בניית גגון בווילה וכי חתוכה קיבל בגין עבודה זו שיק של 7,070 ₪ מקלאוס. השאלה הדורשת הכרעה היא האם היה תשלום זה בגדר מתן שוחד לנאשם, כעמדת המאשימה, או שמא מדובר בהחזר הלוואה, כעמדת ההגנה. כפי שאסביר להלן, עלה בידי המאשימה להוכיח מעל לספק סביר כי מדובר בתשלום שוחד לנאשם. קלאוס הודה והורשע בגין מתן שוחד לנאשם. בעדותו ניסה להתנער מכך ולטעון כי הודאתו נבעה מהצורך לרצות את חוקריו ומרצונו לסיים את התיק – באופן המלמד בין היתר כי אין מגמת הפללה נגד הנאשם בדבריו. ברם, לאחר ניסיון כושל זה, חזר לעמוד מאחורי הודאתו. זאת, בשינוי אחד – טענתו כי התשלום לחתוכה נעשה בגין עבודה בבית סוהר רימונים. גם לאחר הכרזתו כעד עוין וחקירתו בחקירה נגדית על ידי ב"כ המאשימה (מבלי שהודעותיו במשטרה הוגשו לתיק בית המשפט), אישר קלאוס את הודאתו ושלל את טענת הנאשם בדבר החזר הלוואה, אך המשיך לטעון כי השיק ניתן בגין בניית פרגולה בבית סוהר רימונים (כשטענה זו מלמדת אף היא כי אין מגמת הפללה בדבריו של העד). טענה זו בדבר עבודה בבית סוהר רימונים יש לדחות, בהיעדר כל ראיה לעבודה זו, כשקלאוס עצמו העיד שהעבודה מעולם לא בוצעה, וכשהנאשם מעולם לא טען שהתשלום שהעביר קלאוס לחתוכה הוא בגין פרגולה בבית סוהר רימונים. משכך, סבורה אני כי יש לפצל את עדותו של קלאוס בדרך של "פלגינן דיבורא" – לקבל את הודאתו במתן שוחד לנאשם, ולדחות את החלק שבו טען כי התשלום נועד עבור עבודה בבית סוהר רימונים (לעניין פלגינן דיבורא, ראו למשל ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל (20.4.2016, פסקה 30). גרסת ההגנה, שלפיה התשלום של קלאוס לחתוכה בוצע כחלק מהחזר הלוואה שנתן הנאשם לקלאוס, נתקלת במספר קשיים ברורים. ראשית, מדובר בגרסה כבושה שעלתה לראשונה בשלב ההוכחות – בעדותו של הנאשם ובשאלה אחת בלבד שנשאל קלאוס בחקירתו הנגדית (כשקלאוס שלל את הטענה בדבר החזר הלוואה). עד לגרסה זו הציג הנאשם שתי גרסאות אחרות, הראשונה בחקירתו במשטרה, שלפיה קלאוס נתן לו הלוואה, והשנייה במענה לכתב האישום, ובה שלל ביצוע התשלום לחתוכה באמצעות קלאוס. ניתן לראות כי הנאשם הציג בעניין שלל גרסאות, דבר המשליך על מהימנותם שלו ושל גרסאותיו. אשר לגרסתו הכבושה של הנאשם בדבר הלוואה שנתן לקלאוס, הרי שמעבר לכך שקלאוס שלל קבלת הלוואה מהנאשם ולא הוטח בו במהלך חקירתו הנגדית כי הוא אינו דובר אמת, הטענה כי קלאוס שימש כקבלן ראשי בשיפוץ בביתו של הנאשם כלל לא הועלתה במסגרת עדותו של קלאוס. קרי, ההגנה נמנעה מלהתייחס במסגרת עדותו של קלאוס לנושא שבמרכז הגנתו של הנאשם באישום זה. בנוסף, אין זה הגיוני שקלאוס שימש כ"קבלן ראשי" בשיפוץ בנסיבות שבהן הנאשם וחתוכה מתכתבים וחתוכה מקבל הוראות ישירות מהנאשם. ההגנה אף לא ניסתה לתמוך טענתה זו במהלך עדותו של חתוכה, ולא העלתה את הטענה כי קלאוס שימש קבלן ראשי בתגובה לטענתו של חתוכה כי הוא אינו מכיר את קלאוס. המאשימה טענה כי גרסתו של הנאשם, שלפיה עבודתו של חתוכה הייתה חלק משיפוץ בביתו של הנאשם שעליו היה אחראי קלאוס, נשללה מבחינת לוחות הזמנים. זאת משום שחתוכה ביצע את עבודת הפרגולה כבר בחודש מאי 2018, "רדף" אחר הנאשם לקבל תשלום עבור העבודה וקיבל בסוף את התשלום רק בחודש ספטמבר 2018, ואילו עבודות השיפוץ בבית הנאשם היו בעקבות פיצוץ צינור בפנטהאוז בחודש ספטמבר 2018. המאשימה הפנתה לשתי שיחות בעניין זה – 5281 ו-5313, שתיהן מיום 26.9.2018. בראשונה שוחח הנאשם עם חברת הביטוח בעקבות פיצוץ צנרת, ובשנייה שוחח הנאשם עם קלאוס לגבי הפיצוץ, אך עדיין מבלי שעלה בשיחה שקלאוס אחראי על שיפוץ הבית. ניתן ללמוד אפוא כי העבודות שבוצעו בדירה בעקבות פיצוץ הצנרת היו מאוחרות ולא קשורות לעבודתו של חתוכה שבוצעה כבר במאי 2018. הטענה כי קלאוס היה אחראי על עבודתו של חתוכה במסגרת שיפוץ רחב יותר, נדחית אפוא גם מטעם זה. אסכם אפוא כי הנאשם לא הצליח לספק הסבר חלופי מניח את הדעת לכך שקלאוס שילם עבור עבודה שבוצעה במלונית שבבעלותו. הראיות הנוגעות לקשר הכללי בין הנאשם לקלאוס מצביעות על כך שקלאוס השתדל בהזדמנויות שונות לרצות את הנאשם, ידע שיוכל להיטיב את מצבו אם ייטיב עם הנאשם, ולא הסתיר את העובדה שקיבל חלק מהעבודות מהנאשם. קלאוס לא ידע לציין את מספר הפעמים שבהן סייע לנאשם בנכסים הפרטיים שלו ושל קרובי משפחתו, ומכאן שאין מדובר במקרה או שניים. אשר לדבריו לנאשם – "אם אתה מרוויח אז אני גם ארוויח" – קלאוס לא סיפק הסבר לדברים אלה, ועל כן סבורה אני כי לפרשם כפשוטם: כשהנאשם מרוויח טמון בכך גם רווח לקלאוס, הגם שאין לדעת לפי דברים אלה מהו אותו רווח לקלאוס. ברם, הנאשם עצמו העיד בעניין זה שהרווח של קלאוס הוא ביחס של הנאשם אליו. דברים אלה תומכים בטענת המאשימה כי קלאוס ראה את הנאשם כמי שיכול להיטיב עמו. הנאשם אמנם שלל יחסי תלות בעדותו, אך לא שלל את הטענה כי הייתה לו אפשרות לעזור לקלאוס ("לא שלא הייתה לי אפשרות..."). בהתאם ל-ת/143 קלאוס שילם 9,000 ₪ לנאשם. קלאוס לא תמך את טענתו כי ייתכן שמדובר ב"ארקדי" אחר, כשאין אנשי קשר נוספים בשם זה ברשימת אנשי הקשר שלו. שיחת הטלפון שבה הנאשם אומר לקלאוס כי הוא אינו רוצה לשלם בגין תיקון דוד באחת מדירותיו, סכום של 2,400 ₪, וקלאוס מנסה לפתור את הנושא על ידי הפניית הנאשם לטבורינסקי, מעוררת אף היא שאלות בדבר היחסים בין הנאשם לקלאוס. זאת כשהן קלאוס הן הנאשם טוענים שנשמעים בשיחה דברים אחרים (קלאוס טוען שמדובר בשיחה לגבי תשלום 100 דולר בלבד, ואילו הנאשם טוען שביקש מקלאוס לסייע בהתקנת הדוד). מעדותו של קלאוס עלה כי אחת הדרכים שבהן קיבל עבודות בשב"ס במחוז מרכז הייתה "מהנאשם". זאת בניגוד לדבריו של הנאשם כי לא הייתה לו כל השפעה על בחירת קבלנים. זאת ועוד, וכפי שכבר צוין לעיל, הנאשם עצמו אישר שהיה באפשרותו לעזור לקלאוס. בעניין פרויקט דלתות מודיעין מחוז מרכז ניתן לראות שהנאשם עמד על כך שקלאוס יבצע את העבודה וכעס על כך שקצין לוגיסטיקה ניסה להביא איש מקצוע מטעמו בעלות נמוכה יותר. בהתאם לכל האמור לעיל סבורה אני כי עלה בידי המאשימה להוכיח קיומם של יחסי תלות של קלאוס בנאשם ומוטיבציה מצדו של קלאוס לרצות את הנאשם כדי שהלה יסייע לו בקבלת עבודות בשב"ס. לנוכח כל האמור אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום התשיעי, וכי במעשים המתוארים באישום זה, לקח הנאשם, בפועלו כעובד הציבור, שוחד בסך 7,070 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אישום 10 כתב האישום בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בין הנאשם לראוף אילישייב (להלן: "ראוף") היו יחסי חברות. בשנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הלווה ראוף לנאשם ולנאשמת סך של 28,600 דולר אמריקאי. לאחר עלייתו לארץ בשנת 2015, ביקש ראוף מהנאשם כי יחזיר לו את כספי ההלוואה. במטרה לכסות את חובו האישי, פנה הנאשם לטבורינסקי וביקש ממנו להעסיק את ראוף בד.ב.ש., באופן שמשכורתו של ראוף לא תשקף את פועלו של ראוף עבור ד.ב.ש. בפועל. טבורינסקי, במסגרת יחסי התלות שתוארו בחלק הכללי של כתב האישום ומתוך מטרה ליתן מתת לנאשם על מנת שזה ימשיך ויסייע לו בביצוע עבודות בשב"ס ומקום הרווח הקבלני, נעתר לבקשת הנאשם. במהלך התקופה מסוף חודש אוגוסט 2016 ועד לחודש אוגוסט 2017 רשם טבורינסקי בחלק מהתקופה שתפורט להלן, כי ראוף עבד עבור ד.ב.ש. חרף העובדה כי לא סיפק תמורה, ולכל היותר, הגיע מספר מועט של פעמים למשרדי ד.ב.ש. ולא עבד כמהנדס בפרויקטים של ד.ב.ש. חרף העדר התמורה, כפי שתואר לעיל, רשם טבורינסקי, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כי ראוף עבד עבור ד.ב.ש. ושילם לראוף סכום מצטבר של 66,220 ₪ (נטו) באמצעות שבעה תלושי שכר. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בשווי 66,220 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. המענה לאישום 10 הנאשם כפר באמור באישום זה, לפיו שילם או ביקש לשלם חוב הלוואה מראוף, זאת באמצעות העסקתו הפיקטיבית של ראוף בחברת ד.ב.ש. אישום 10 – ראיות פרשת התביעה עדותו של ראוף (פרוטוקול מיום 18.10.2022) חקירה ראשית ראוף עלה לישראל מרוסיה בשנת 1995, אך חזר לרוסיה ועלה פעם נוספת בשנת 2015. העד התגורר בשכירות אצל הנאשם בשנת 2015 כשעלה ארצה, תקופה של שבוע עד שבועיים (ע' 408). הוא הכיר את הנאשם דרך אימו של הנאשם, אותה הכיר בישראל (ע' 409). ראוף בעל תואר שני בהנדסת מתכות ולמד גם הנדסת בנייה ברוסיה, מבלי שקיבל תעודה. הוא עבד ברוסיה בהנדסת בנייה וכן כמפקח בנייה (ע' 413). העד נשאל לגבי מוצג ת/165 – צילום שנמצא בטלפון של הנאשם, ובו רשימה של תאריכים וסכומים ומעט כיתוב ברוסית: ראוף העיד כי ערך את הרשימה ושלח אותה לנאשם. בהקשר זה מסר העד כי מספר שנים קודם לכן הלווה לנאשם ולרעייתו 28,600 דולר אמריקאי, שאותם העביר לחשבונה של הנאשמת. הנאשם הבטיח להחזיר את הכסף תוך מספר חודשים, אך עברו כשנתיים והדבר לא קרה. העד עלה לישראל, ביקש מהנאשם שיחזיר את הכסף והבין שהנאשם נתקל בקשיים ואינו יכול להחזיר את ההלוואה. העד עמד על כך שהנאשם יחזיר את ההלוואה ולא הפסיק לדרוש את הסכום. בשנת 2016 עזר לו הנאשם להתקבל לעבודה בד.ב.ש., שם עבד מספר חודשים. הוא הפסיק לעבוד בד.ב.ש. משום ש"לא הסתדרנו מבחינה כזו או אחרת" והיה לו גם קשה להגיע לשם. אשר לנסיבות כתיבתו של ת/165 מסר ראוף: "והמסמך הזה נולד מהרגשות, אמוציות, אני ביקשתי מארקדי כל הזמן שיחזיר לי את הכסף, הכספים שמופיעים פה זה הכספים שאני הייתי מקבל בטבורינסקי, אני כתבתי את זה, כי נכון, אתה עזרת לי להרוויח פה כספים, ואני מבין, אבל עדיין אתה חייב לי כסף ואני עדיין צריך את הכסף הזה" (ע' 410). הסכום הכולל של הסכומים המפורטים במסמך הוא 67,240 ₪ (18,408 דולר). ראוף הפחית סכום זה מהסכום שהלווה לנאשמים (28,600 דולר), והתוצאה הייתה 10,192 דולר (ע' 411). במוצג ת/166 מופיעים שבעת תלושי השכר שקיבל העד מד.ב.ש., שהופקו גם הם מתוך מיצוי הטלפון הנייד של הנאשם. הסכומים בתלושי השכר תואמים לסכומים המפורטים בת/165 (ע' 412). מדובר בתלושים לחודשים 8/2016, 11/2016, 12/2016, 2/2017, 5/2017, 7/2017 ו-8/2017. שלושה מהם כוללים תשלום עבור חודש נוסף: תלוש 11/2016 כולל גם פירוט שכר, נסיעות ופרמיה עבור חודש 10/2016; תלוש 2/2017 כולל פירוט מסוג זה גם לגבי חודש 1/2017; תלוש 5/2017 כולל פירוט מסוג זה גם לגבי חודש 4/2017. הנאשם עזר לראוף לקבל את העבודה בד.ב.ש. (ע' 412). לשאלה מדוע טבורינסקי העסיק אותו, השיב העד שהיו לכך מספר סיבות: טבורינסקי היה זקוק לעובד, עניין אותו לדעת מה הידע של העד בתחום, והעובדה שהנאשם התקשר אליו נתנה לו מוטיבציה (ע' 414). במסגרת שגרת עבודתו בד.ב.ש., העד וטבורינסקי בחנו יחד פרויקטים שונים, דיברו על פרויקטים עתידיים ועלו תוך כדי שאלות רבות לגבי טכניקות (ע' 414). השניים דיברו ביניהם בעברית (ע' 414). העד לא זכר כמה פעמים נפגש עם טבורינסקי. לאחר ריענון זכרונו באמצעות חקירתו במשטרה, השיב שמדובר בכ-20 פעמים, והוסיף שהגיע למשרדי החברה פעם או פעמיים בשבוע (ע' 415). ואולם, בתלושי השכר צוין כי עבד 24 או 25 ימים בחודש. לשאלת בית המשפט, אם עבד 25 ימים בחודש או פעמיים בשבוע (כ-8 ימים בחודש), השיב שיותר 9-8 ימים בחודש מאשר 25 ימים בחודש (ע' 415). ראוף התגורר בראשון לציון ונסע לד.ב.ש. לנצרת ובהמשך לעפולה, כפעם בשבוע או 8-6 פעמים בחודש (ע' 416). ראוף נשאל על כך שבתלושי השכר צוין שלא עבד בחודשים מסוימים, שבהם טען שעבד, ועל כך שקיבל בתלוש אחד שכר של חודשיים. הוא השיב שבספטמבר 2016 למד באולפן, ושאינו זוכר מדוע לא עבד במרץ ויוני 2017 (ע' 417). לדבריו, ברוסיה קבלת תלוש אחד על מספר חודשים, היא דבר תקין (ע' 416-417). ביום עבודה טיפוסי, הגיע ברכבו מראשון לציון, מרחק נסיעה של כשעתיים. הוא אינו זוכר כמה שעות עבד בכל יום. הוא לא החתים שעון נוכחות. הוא הגיע למשרדו של טבורינסקי ויצא עמו לשטח (ע' 418). לשאלה מדוע לא אמר זאת בחקירה, השיב שבחקירה לא ירדו לפרטים (ע' 418). הוא נהג לשבת עם טבורינסקי על הפרויקטים שלו והסביר לו מה אפשר לעשות בהם (ע' 419). זכרונו רוענן באמצעות החקירה במשטרה, שבה מסר מצד אחד שיש משהו סודי בבנייה ומצד שני שטבורינסקי עזר לו. בעדותו הסביר שהכוונה לסודות המקצוע. לשאלה מה לימד את טבורינסקי, השיב ש"חושב שלימדתי אותו הרבה דברים אם הוא שילם לי סכומים כאלה" (ע' 419). לשאלה מדוע הפחית את הסכום שקיבל מטבורינסקי מהחוב של הנאשם, השיב שאם הנאשם חשב שכך הוא מחזיר לו את החוב, לפחות שיחזיר לו את החלק שנותר (שלא שולם על ידי טבורינסקי) (ע' 421). לשאלה אם הנאשם אמר לו שכך הוא מחזיר את החוב, שלל זאת העד והשיב שאמר את הדברים "באמוציות". הוא הניח שכך חשב הנאשם, משום שעזר לו להתקבל לעבודה (ע' 421, 426). התובע הפנה לדבריו של ראוף במשטרה, שלפיהם ביקש את הכסף מהנאשם והנאשם אמר לו שהוא עזר לו עם טבורינסקי ובשל עזרה זו ביקש שיוותר על הכסף (ע' 427). ראוף מסר שאת השיקים קיבל "או מאשתו או ממנו", והבהיר שמדובר בטבורינסקי ובאשתו (ע' 423). זיכרונו של העד רוענן באמצעות חקירתו במשטרה, שבה מסר שתחילה קיבל שיקים מהנאשם ולאחר מכן מטבורינסקי. העד אישר שייתכן שכך היה. מתוך 7-6 שיקים הנאשם מסר לו שיק או שניים (ע' 424-423). העד נשאל מדוע רצה טבורינסקי להעסיק אותו, כשהיו לד.ב.ש. מהנדסים מצוינים, ואילו ראוף עולה חדש שאינו דובר עברית שוטפת, מתגורר במרחק של כשעתיים נסיעה ומגיע רק לסירוגין, וכן מדוע הוא עצמו לא רצה לעבוד קרוב יותר לביתו. ראוף השיב שאיש לא רצה להעסיק אותו באותו זמן (ע' 424). זיכרונו רוענן באמצעות דבריו במשטרה, שם מסר שאיש לא רצה להעסיק אותו משום שלא דיבר עברית וטבורינסקי העסיק אותו משום שהנאשם ביקש ממנו. העד הוסיף שסיפק לטבורינסקי סודות בנייה, ושהנאשם הוא חבר שלו (של ראוף) (ע' 426-425). התובע הפנה את בית המשפט לחקירת הנאשם מיום 13.12.2018 (ע' 72), שבה אישר הנאשם שקיבל הלוואה מראוף (ע' 428). התביעה לא ביקשה להכריז על ראוף כעד עוין. הודעתו של ראוף במשטרה ת/167, דיסק ת/167א ותמלול 167ב הוגשו לתיק בית המשפט. חקירה נגדית הסנגור טען כי אין ראיה להעברת סכום הכסף לנאשמים, ולאחר מכן הטיח בראוף שאין מדובר בהלוואה כי אם בהעברת כספים לטובת השקעה. ראוף שלל שתי טענות אלה (ע' 439-434). לנוכח האמור בסיכומי ההגנה (להלן), כי הנאשם ביקש מראוף הלוואה לצורך שיפוצים והלה העביר לו את הכסף, וזאת מבלי שנטען כי מדובר בכספים שהועברו לצורך השקעה, אינני רואה צורך לפרט את החקירה בעניין זה. לשאלה מדוע חתם על הסכם שכירות עם הנאשם בשנת 2015 אם הנאשם חייב לו כסף, השיב העד שהדבר נבע מכך שהיה זקוק לכתובת בארץ (ע' 440). בפועל הוא לא נתן לנאשם שיקים במסגרת ההסכם (ע' 441). כשנטען כי טבורינסקי היה זקוק לעד כמהנדס כדי להעלות את הסיווג הקבלני של החברה, אך הפסיק את ההעסקה משום שהבין שהעד אינו מחזיק ברישיון המתאים, השיב העד כי ייתכן שכך היה (ע' 442). ראוף אישר שכתב את ת/165 בעצמו וביוזמתו שלו. הוא אישר שחשב שאם יבקש סכום פחות גבוה יהיה סיכוי גדול יותר לקבל אותו (ע' 443). ראוף ביקש מהנאשם למצוא לו עבודה, מדובר ביוזמה שלו (ע' 447). עדותו של טבורינסקי חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 5.4.2022) טבורינסקי העיד כי ראוף עבד בד.ב.ש. במשך מספר חודשים. הוא הכיר אותו דרך הנאשם, בתקופה שבה היה זקוק למהנדס משום שמיכאל חסידיאן, המהנדס, "נשאב" לפרויקט ענק באינטל. מדובר היה בחודשיים עד ארבעה חודשיים, עד לחזרתו של חסידיאן. טבורינסקי ראה את ראוף מספר פעמים בכל התקופה. ראוף לא שויך לאף פרויקט, אלא שימש כגיבוי, למשל כשליווה אותו כמהנדס לסיורי קבלנים, ולאחר מכן נהג העד להעביר לחסידיאן את הפרטים (ע' 766-765). טבורינסקי נשאל מדוע שלח לנאשם את אישור ההעסקה שניתן לראוף (ת/121 – אישור העסקה מיום 14.12.2016 מטעם ד.ב.ש. ובחתימת טבורינסקי, שלפיו ראוף "מועסק בחברתנו כמהנדס ביצוע בפרויקטים ברחבי הארץ... במשרה מלאה, במשכורת חודשית.. עובד בצורה מקצועית ואחראית לשביעות רצון המעסיק"; ת/122 מלמד על שליחתו בוואטסאפ ביום 15.12.2016). העד השיב שאינו זוכר, ושייתכן שראוף ביקש זאת (ע' 766). העד לא זכר מה הייתה משכורתו של ראוף, אך הוא סיכם עם ראוף שכר גלובלי. בתגובה לטענה כי ראוף מסר בחקירה שהוא לא שויך לאף פרויקט ושקיבל משכורת בשל סודות מקצוע, השיב העד שהוא אינו יודע מה כוונתו של ראוף ב"סודות מקצוע", אך שהיה זקוק לראוף כגיבוי ושישנם דברים שהוא אינו יכול לעשות ללא מהנדס, למשל לצאת לסיור (ע' 768). טבורינסקי העיד על עצמו כי הוא דובר רוסית (ע' 768). במשך תקופת העסקתו העד פגש את ראוף "אולי 30 פעם". בגלל קשיי השפה לא ניתן היה לשייך את ראוף באופן קבוע לפרויקטים, אך טבורינסקי ידע להסתדר איתו (ע' 769-768). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 23.6.2022) הובהר שטבורינסקי לא הודה בדבר הנוגע להעסקת ראוף כשוחד או טובת הנאה כלשהי לנאשם (ע' 299). עדותו של מיכאל חסידיאן (פרוטוקול מיום 21.12.2021) בחקירתו הראשית העיד העד שבתקופה שבה היה עסוק בפרויקט גדול באינטל, טבורינסקי הביא את ראוף כדי שיעזור לו בכמה דברים. העד ראה את ראוף פעם או פעמיים ולא הייתה לו כל אינטראקציה עמו (ע' 581). עדותה של רונית טבורינסקי (פרוטוקול מיום 5.4.2022) חקירה ראשית העדה נשואה לטבורינסקי ועובדת בד.ב.ש. כמנהלת כספים. היא זיהתה את תמונתו של ראוף (ת/105) ומסרה שראוף עבד תקופה קצרה בד.ב.ש.. ראוף ביקר במשרדי החברה מספר פעמים והועסק במשך 5-3 חודשים. נראה שלא נערך בעניינו חוזה העסקה. העדה לא זכרה באיזה פרויקט עבד ראוף, ואינה יודעת כיצד הגיע לעבוד בחברה. את המהנדסים בעלה או חסידיאן המהנדס קיבלו לחברה. היא אינה יודעת היכן פיזית ישב ראוף (ע' 715-714). יש בד.ב.ש עובדים שעובדים "יומיות" ומתנהל בעניינם דוח נוכחות, ויש שעובדים באופן גלובלי ומקבלים סכום גלובלי שנסגר מול טבורינסקי (ע' 716). לשאלה מדוע יש בעניינו של ראוף תלושים המשקפים חודשיים במקום חודש אחד, הסבירה שהדבר יכול לקרות כשלא מדווחים בזמן על עובד מסוים, ובחודש העוקב מתקנים את התלוש. לדבריה "זה מקרים נדירים שקורים אבל קורה מדי פעם ששוכחים שיש כמות של 30-40-50 עובדים אז מתפספס אחד או שלא דיווחנו נכון לרואה חשבון, אז מתקנים את התלוש חודש אחרי" (ע' 717). לשאלה כיצד ידעו כמה לשלם לראוף, השיבה כי "המזכירה מתקשרת כל יום לשאול מי עבד מה עבד, או שאם זה עבודה גלובלית אז הוא עבד החודש או לא עבד החודש" (ע' 717). חקירה נגדית מרבית המהנדסים שעובדים בדב.ש. נמצאים בשטח ולא במשרדי החברה (ע' 724). העדה אינה יודעת מדוע פוטר ראוף מעבודתו בד.ב.ש. (ע' 724). פרשת ההגנה עדותו של הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול 4.1.2023) הנאשם הכחיש שראוף העביר לו ולרעייתו סך של 28,600 דולר אמריקאי (ע' 542). כן הכחיש שראוף ביקש ממנו שיחזיר את כספי ההלוואה לאחר עלייתו לארץ בשנת 2015 (ע' 543). הנאשם לא פנה אל טבורינסקי בבקשה שיעסיק את ראוף בד.ב.ש. באופן שמשכורתו של ראוף לא תשקף את פעולתו עבור ד.ב.ש. (ע' 543). גם הטענה כי טבורינסקי העסיק את ראוף כדי ליתן לנאשם מתת אינה נכונה, שכן לנאשם אין השפעה על קבלנים (ע' 543). הטענה כי ראוף לא סיפק את התמורה לחברת ד.ב.ש. – אינה נכונה. הנאשם טען שהיו עדים שמסרו שראוף הגיע לאזור נצרת חמש פעמים ושגם אשתו (של טבורינסקי ככל הנראה – מ' ב') אמרה שנהג להגיע לשם, גם לצורך איסוף תלושי השכר שלו (ע' 543). הנאשם אינו יודע כמה שילם טבורינסקי לראוף. ראוף התקשר אליו לבשר לו שפוטר מהעבודה והוא (הנאשם) אמר לו שאין זה עניינו (ע' 543). הנאשם הכחיש לקיחת שוחד באישום זה (ע' 543). הנאשם תמה, אם אכן היה חייב כספים לראוף, מדוע ערך עמו ראוף חוזה שכירות ונתן לו שיקים? (ע' 543). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) הנאשם אישר שהכיר את ראוף, אך הכחיש שקיבל ממנו סכום של 28,600 דולר (בין כהלוואה ובין כהשקעה). הנאשם אישר שראוף השקיע כספים אצל אשתו, אך ציין שאינו יודע סכומים. ראוף לא פנה אליו בבקשה להחזיר את הסכום (ע' 558). כשראוף הגיע לישראל בשנת 2014 הוא רצה לקנות דירה שבבעלות הנאשמים, הנאשמת ערכה עמו חוזה והוא נתן מקדמה – מכאן הסכום של 28,600 דולר. לאחר מכן ראוף ביקש את הסכום בחזרה, ולמרות שלפי החוזה אין מחזירים מקדמה, ראוף קיבל בחזרה חלק מהסכום משום שמדובר בחבר משפחה (ע' 560-559). הנאשם העיד כי טבורינסקי רצה להעלות את רף החברה (יכולת החברה) ולשם כך הוא צריך היה לגייס לד.ב.ש. מהנדס. כשנאמר לו שטבורינסקי לא אמר זאת בעדותו, עמד על כך שטבורינסקי אמר זאת (ע' 560). התובע הפנה את הנאשם לדבריו בחקירה מיום 18.11.2018 (ע' 111-110), שלפיהם סיכם עם ראוף שינסה למצוא לו עבודה בסכום שהנאשם חייב לו. תגובת הנאשם בעדותו הייתה: "לא קשור... הסכום הזה, זה סכום התבטל, אני פשוט הרגשתי שזה קצת לא נוח, בגלל שאמא אמר לי "שמע זה חבר שלי, אם אתם יכולים להחזיר לו את הכסף" וכל זה" (ע' 561). עוד ציין התובע שחוקר המשטרה מרציאנו ביקש מהנאשם להתייחס למסמך ת/165 שאותר בטלפון שלו, כשמרציאנו טרם ידע במה מדובר. הנאשם הוא שהסביר במשטרה כי סיכם עם ראוף שימצא לו עבודה בסכום שהוא חייב לו (בשונה מדבריו בעדותו כי טבורינסקי היה זקוק למהנדס). הנאשם טען בעדותו כי הוא כלל לא ידע שראוף הלך לעבוד אצל טבורינסקי ושגילה זאת רק בהמשך כשראוף אמר לו שטבורינסקי מפטר אותו. לשאלה מדוע לא אמר זאת במשטרה, השיב שייתכן שלא שאלו אותו (ע' 561), ולשאלה מדוע הדבר לא עלה בחקירה הנגדית של טבורינסקי, השיב שהדבר נתון לשיקולו של סנגורו (ע' 562). הנאשם עמד על כך שהוא לא היה חייב לראוף כסף, אלא רק הרגיש לא בנוח עם העובדה שראוף עשה מולו עסקה והפסיד כסף (ע' 563). אין לו הסבר לכך שבמשטרה אמר דברים אחרים (ע' 563). הנאשם ניסה לקשור את הדבר להיותו במעצר, אך באותו שלב של החקירה הנאשם כבר לא היה עצור (ע' 564-563). לשאלה אם לא ידע על אודות המסמכים שהתקבלו אצלו בוואטסאפ, כגון אישור ההעסקה של ראוף מטבורינסקי (ת/121), השיב הנאשם כי הדבר היה בתקופה שבה ראוף אמר לו שטבורינסקי מפטר אותו. לטענה שאישור ההעסקה נשלח כבר בדצמבר 2016, בעוד שראוף המשיך לעבוד עד יוני 2017, לא הייתה לנאשם תשובה (ע' 564). בהמשך עדותו, לשאלה מדוע שלח לו טבורינסקי את אישור ההעסקה, השיב שטבורינסקי ידע שהוא מכיר את ראוף, וייתכן שרצה שימסור את המסמך לראוף (ע' 571). ייתכן גם שראוף ביקש זאת מטבורינסקי (ע' 571). לטענה כי טבורינסקי העביר את האישור לנאשם משום שבפועל ראוף לא עבד אצלו והגיע לד.ב.ש. פעמים ספורות בלבד כדי לאסוף תלושי שכר, הגיב הנאשם: "אבל הוא העביר סודות, או משהו" (ע' 573). אשר לתלושי השכר של ראוף, הנאשם ציין כי קיבל אותם רק לאחר סיום עבודתו של ראוף, כשראוף דיבר איתו על כך שייתכן שלא עבד אצל טבורינסקי די זמן לצורך זכאות לקבל דמי אבטלה וביקש שידבר עם טבורינסקי (ע' 565, 568). ראוף דיבר איתו לגבי טבורינסקי משום שטבורינסקי פנה אליו ומכיר אותו (ע' 565). הנאשם דחה את הטענה כי העסקתו של ראוף אצל טבורינסקי הייתה בגדר פיקציה (ע' 565). הנאשם לא ידע להסביר מדוע שלח לו ראוף את המסמך ת/165 (פירוט הסכומים שקיבל מד.ב.ש. וניכויים מסכום של 28,600 דולר) (ע' 566). הנאשם עמד על כך שהוא אינו חייב לראוף דבר ושבמסמך לא כתוב שמדובר בחוב (ע' 568-567). הנאשם עמד על כך שראוף לא העביר לו כספים, אלא לחברה של רעייתו, בשנת 2014 (ע' 567). לטענה שראוף חישב את הסכום שהנאשם עדיין חייב לו, השיב הנאשם שלפי החוזה הוא אינו חייב לראוף כסף, אך היה סכום של 11 או 12 אלף ₪, ששילמו לראוף מתוך התחשבות (ע' 568). הנאשם הדף את הטענה שלפיה טבורינסקי כיסה את חובו לראוף כדרך לתת לנאשם שוחד. כשנשאל מה ההיגיון אחרת, האם הוא יכול להציע הסבר אחר, השיב: "אין לי היגיון" (ע' 568). לטענה כי טבורינסקי עשה זאת משום שהנאשם שולט עליו בשב"ס ושולט על הרווח הקבלני שלו, השיב שרווח קבלני נקבע במכרז של שב"ס (ע' 571). הנאשם עמד על כך שלא היה לו חוב לראוף ושטבורינסקי לא כיסה כל חוב שלו (ע' 572). עוד טען כי אם היה חייב לראוף כסף, ראוף לא היה משלם עבור תקופה של כשבועיים שבה התגורר אצל הנאשם (ע' 572, אזכיר כבר עתה כי ראוף העיד שכלל לא נתן שיקים, וערך עם הנאשם חוזה רק משום שהיה זקוק לכתובת מגורים). אשר לעדותו של טבורינסקי, שלפיה ראוף לא עבד באף פרויקט, טען הנאשם כי אינו יודע על אודות כך ואינו קשור לדבר (ע' 574). אישום 10 – סיכומי המאשימה חרף היעדר הודאה מפלילה של השותף טבורינסקי באישום זה, המאשימה טענה כי עמדה בנטל להוכיח את המיוחס לנאשם. המאשימה הפנתה לכך שהנאשם אישר שראוף העביר לו ולאשתו סכום מסוים, ולכך שראוף אישר מתן הלוואה לנאשם בסך 28,000 דולר. לטענת המאשימה, סיווג העברת הכסף הוא חסר רלוונטיות לשם הוכחת יסודות עבירת השוחד – בין אם מדובר בכספים שהועברו לשם "השקעה" ובין אם ב"הלוואה". עוד הפנתה המאשימה לכך שראוף ביקש מהנאשם את הכסף בחזרה פעמים רבות, והנאשם לא החזיר לו את הכסף. הנאשם קישר בין ראוף לטבורינסקי. ראוף קיבל מטבורינסקי "משכורת חודשית", אך חלק מהתלושים היו דו-חודשיים. לטענת המאשימה, מדובר בהעסקה פיקטיבית, שכן ראוף קיבל שכר אך לא באמת עבד עבור טבורינסקי. זאת בהתאם לעדויותיהם של טבורינסקי, רונית טבורינסקי שעבדה בחברה, חסידיאן המהנדס הראשי וראוף עצמו. כך, חסידיאן ראה את ראוף פעם או פעמיים ולא ידע לומר מה עשה ראוף בחברה במשך כ-7 חודשים; ראוף נסע למשרדי החברה בצפון הארץ 20 פעמים בלבד; ראוף בקושי דיבר עברית ולכן לא היה ביכולתו לייעץ או לתת שירות מקצועי לטבורינסקי. הנאשם עצמו מסר במשטרה שהוא ייתן לראוף לעבוד בסכום שהוא חייב לראוף, וכך יימחק סכום זה מהחוב של הנאשם לראוף. הנאשם שיקר בחקירתו הנגדית כשמסר שלא ידע בזמן אמת שראוף עובד עבור טבורינסקי. כמו כן מסר הנאשם גרסה חסרת היגיון ולא ידע להסביר כיצד קיבל לוואטסאפ את תלושי השכר של ראוף (ת/166) ואת אישור העסקתו אצל טבורינסקי (ת/121, ת/122). עוד הפנתה המאשימה לראיה המסבכת ת/165 ששלח ראוף לנאשם בוואטסאפ, ובה חישוב השכר שקיבל ראוף מד.ב.ש. כנגד חובו של הנאשם לראוף. המאשימה טענה כי הוכיחה מעל לכל ספק סביר שמבחינת המחשבה הפלילית של הנאשם, הסכום ששילם טבורינסקי לראוף נועד לכסות את חובו הפרטי של הנאשם לראוף. הנאשם בעצמו אישר בחקירתו במשטרה שמבחינתו התשלום נועד לכיסוי "חוב וירטואלי". לצד כל זאת, הנאשם ידע היטב שטבורינסקי "העסיק" את ראוף לא מטעמי גמול וחסד, ולא מטעמי "חברות" עם הנאשם, אלא בשל יחסי התלות של טבורינסקי בנאשם מתוקף תפקידו כקצין בינוי בשב"ס – עובדה שאישר טבורינסקי ביתר פרטי האישום. אישום 10 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את כל המיוחס לנאשם במסגרת האישום העשירי. לפי הנטען, בשנת 2014 הגיע ראוף לביקור בארץ, שהה אצל הנאשם והנאשם ביקש ממנו הלוואה לטובת שיפוצים. הנאשם קיבל מראוף סכום של 28,600 דולר. בשנת 2015 הגיע ראוף לארץ כדי להשתקע בה. הנאשם השכיר לו דירה לחצי שנה, אך מספר ימים לאחר חתימת החוזה, ביקש ראוף לעזוב את הדירה מאחר שהייתה קטנה מדי עבור משפחתו. לאחר תקופה, חודש הקשר בין השניים. ראוף רכש דירה בפרויקט תמ"א 38 בחולון, לפי המלצת הנאשם. בפועל הבנייה לא התקדמה והנאשם לא הרגיש בנוח עם העניין משום שהמליץ על הרכישה. בהמשך ביקש ראוף מהנאשם שיעזור לו למצוא עבודה כמהנדס בנייה. ראוף שאל את הנאשם אם הוא מכיר אנשים מהענף, והנאשם אמר שיבדוק את העניין עבורו. בשנת 2016, במהלך פגישת עבודה, שאל טבורינסקי את הנאשם אם הוא מכיר מהנדס שמחפש עבודה משום שברצונו להגדיל את ד.ב.ש.. הנאשם המליץ על ראוף ונתן לראוף את מספר הטלפון של טבורינסקי. כעבור מספר ימים התקשר ראוף אל הנאשם והודה לו על העזרה במציאת עבודה אצל טבורינסקי. הקשר בין ראוף לנאשם נותק למשך כחצי שנה, עד ליום אחד שבו התקשר ראוף לנאשם וסיפר לו כי הודיעו לו על פיטוריו מד.ב.ש.. ראוף התחנן שהנאשם ידבר עם טבורינסקי כדי לשנות את רוע הגזרה ולהחזירו לעבודה למספר חודשים נוספים כדי שיהיה זכאי לדמי אבטלה. ראוף היה כה לחוץ מפיטוריו, עד כי שלח לנאשם הודעת וואטסאפ שבה הוא מבטל את החוב של הנאשם כלפיו. הנאשם מצידו אמר לראוף כי אין קשר בין החוב לבין פיטוריו, וכן אמר לראוף שאין לו קשר לד.ב.ש.. הנאשם לא שוחח על כך עם טבורינסקי. אישום 10 – דיון בהתאם לסיכומי ההגנה, הנאשם ביקש מראוף הלוואה לצורך שיפוצים וקיבל ממנו סכום של 28,600 דולר. עוד לפי סיכומי ההגנה, ראוף ויתר על חובו של הנאשם, בהודעת וואטסאפ ששלח לנאשם לאחר פיטוריו מד.ב.ש.. אתייחס לטענת הוויתור בהמשך, אך אציין כבר עתה כי לנוכח האמור, הרי שאין עוד מחלוקת שהנאשם קיבל מראוף הלוואה בגובה 28,600 דולר, שאותה לא החזיר לראוף. אין חולק כי ראוף קיבל שבעה תלושי שכר מד.ב.ש., בתקופה שבין אוגוסט 2016 לאוגוסט 2017, וקיבל מד.ב.ש. סכום כולל של 66,200 ₪, וזאת לאחר שהנאשם "קישר" בין ראוף לטבורינסקי. ההגנה טענה כי הנאשם עשה כן כדי לעזור לחברו ראוף להשיג עבודה, משום שחש חוסר נעימות בשל עסקה ביניהם שלא צלחה, ללא כל קשר להלוואה שקיבל הנאשם מראוף, ושראוף אכן עבד בחברת ד.ב.ש. והרוויח את לחמו ביושר. ואילו המאשימה טענה כי הנאשם עשה כן כדי לכסות את החוב האישי שלו לראוף באמצעות העסקה פיקטיבית בד.ב.ש. שבבעלותו ובניהולו של טבורינסקי. הראיות בתיק מצביעות על כך שהעסקתו של ראוף בד.ב.ש. אכן הייתה העסקה פיקטיבית: ראוף הגיע בפועל לעבודה מספר מועט של פעמים (יחסית לתקופת "העסקתו"), כך לדבריו וכן לדברי טבורינסקי ורעייתו, וזאת בניגוד למצוין בתלושי השכר שלו המתייחסים לנוכחות של כ-25-23 ימים בחודש; מן העדויות עולה שראוף לא היה קשור לפרויקט כלשהו בחברת ד.ב.ש. – וזאת בעוד שבאישור ההעסקה צוין כי הוא עובד בפרויקטים ברחבי הארץ; ראוף אינו דובר עברית והוא העיד על עצמו שזו הסיבה שאיש לא רצה להעסיק אותו באותה תקופה – כיצד אם כן נתן ייעוץ וליווי מקצועי לטבורינסקי? טבורינסקי אמנם העיד שהתקשורת בין השניים התבצעה בשפה הרוסית, ברם ראוף עמד על כך שהשניים שוחחו בעברית; שלושה מתוך שבעת תלושי השכר שקיבל ראוף מד.ב.ש. כללו שכר לחודש נוסף – אינני מקבלת את ההסבר שנתן ראוף כלאחר יד, שלפיו הדבר מקובל ברוסיה. לדבריה של רונית טבורינסקי מדובר בעניין נדיר שעשוי לקרות כתוצאה מטעות, ברם, מתקשה אני לקבל שאותו עניין נדיר התרחש בתום לב בשלושה מתוך שבעה תלושי משכורת, בתקופה כוללת של שנה אחת. זאת ועוד, ראוף תיאר עבודתו בד.ב.ש. ככזו שבמסגרתה בחן יחד עם טבורינסקי פרויקטים ומסר לו "סודות מקצוע" ועל כן שילם לו טבורינסקי סכומים משמעותיים. מדובר בתיאור ערטילאי שלא זכה לפירוט או הסבר נוסף, וככזה הוא בלתי אמין בעיניי. על כך יש להוסיף כי טבורינסקי עצמו, מסר בעדותו כי אינו יודע מה כוונתו של ראוף ב"סודות מקצוע". גם אם מבחינת לוחות הזמנים, העסקתו של ראוף נעשתה באותה תקופה שבה חסידיאן המהנדס היה עסוק בפרויקט אחר (טענה שנתמכה בעדותו של מיכאל), הרי שלנוכח תיאור מאפייני "העסקתו" של ראוף בד.ב.ש., מדובר עדיין בהעסקה פיקטיבית. ראוף שלח לנאשם את המסמך ת/165, שבו פירוט השכר החודשי שלו מד.ב.ש. והפחתת סכום השכר הכולל מסכום ההלוואה שנתן לנאשם. מסמך זה קושר באופן ישיר בין ההלוואה לבין השכר שקיבל ראוף מד.ב.ש.. מדובר בראיה מרכזית ומשמעותית ביותר המבססת את הקשר בין העסקתו של ראוף בד.ב.ש. לבין חובו הפרטי של הנאשם לראוף. לפי מסמך זה, ראוף ביקש להראות לנאשם כי גם אחרי התשלומים שקיבל מד.ב.ש. וטבורינסקי, הרי שהנאשם עדיין חייב לו כ-10,000 דולר. כשנשאל מדוע הפחית את הסכום שקיבל מטבורינסקי מהחוב של הנאשם, הסביר ראוף שהבין שהנאשם חשב שכך הוא מחזיר לו את החוב. קרי, ראוף, שלא שש להעיד כנגד הנאשם ואף ניסה לטעון שהעסקתו בד.ב.ש. נעשתה כדין, העיד כי הוא עצמו הבין שהנאשם ביקש להחזיר לו את חובו באמצעות העסקתו בד.ב.ש.. ראוף אמנם שלל בעדותו שהנאשם אמר לו במפורש שכך הוא מחזיר לו את ההלוואה, ברם, בחקירתו במשטרה ציין כי הנאשם ביקש ממנו לוותר על הכסף לנוכח העזרה מול טבורינסקי, ואין זה סביר שראוף ערך את המסמך ת/165 מבלי שהדברים סוכמו מראש מול הנאשם. אציין כי הנאשם לא הציע כל הסבר לכך שראוף שלח לו את המסמך ת/165. אין חולק כי הנאשם קישר בין ראוף לטבורינסקי. טבורינסקי אמנם לא הודה במיוחס לו במסגרת אישום זה, ואולם, הראיות מצביעות על כך שהוא לא קיבל שירותים של ממש תמורת השכר ששילם לראוף. מדוע אם כן שילם לראוף? כפי שציינתי במסגרת הדיון באישום 6, שגם בו מיוחסת לנאשם קבלת שוחד מטבורינסקי, הרי שבאותו אישום, שיחות הטלפון בין טבורינסקי לנאשם וכן עדותו של טבורינסקי העלו כי טבורינסקי ראה את הנאשם כבכיר שבסמכותו לקבל החלטות בשב"ס, לתת עבודות לקבלנים ולהשפיע על גובה דמי ההסבה. טבורינסקי אישר בעדותו את הטענה בדבר המוטיבציה שלו לתת שוחד לנאשם. דברים אלה יפים לאישומים 7 ו-8, ויפים הם גם לענייננו, הגם שטבורינסקי לא הודה במיוחס לו באישום זה. ניתן לראות כי תקופת "ההעסקה" של ראוף היא בין אוגוסט 2016 לאוגוסט 2017. אישום 6 עניינו בחודשים מאי ויוני 2016; אישום 7 בחודש אוגוסט 2016 ומספר חודשים לאחר מכן; אישום 8 בחודשים דצמבר 2016 עד פברואר 2017. מדובר בתקופות החופפות (או קרובות מאוד) לתקופה נושא האישום העשירי. המוטיבציה שהוכחה לגבי אותם אישומים, קיימת אפוא גם בענייננו. עדותו של הנאשם במסגרת אישום זה אינה מהימנה כלל . הנאשם טען בעדותו שכלל לא ידע על העסקתו של ראוף בד.ב.ש., אלא רק לאחר פיטוריו של ראוף. ברם, בסיכומי ההגנה צוין שראוף התקשר אל הנאשם מספר ימים לאחר שהנאשם המליץ עליו, והודה לו על העזרה במציאת עבודה אצל טבורינסקי. כמו כן, הנאשם קיבל מטבורינסקי את אישור העסקתו של ראוף, וכשניסה לטעון שהאישור נשלח אליו לאחר פיטוריו של ראוף, לא הייתה בפיו תשובה לכך שהאישור נשלח כבר בדצמבר 2016 ואילו פיטוריו של ראוף היו בקיץ 2017. ולפי עדותו של ראוף, את אחד השיקים של טבורינסקי העביר לו הנאשם. יצוין כי בהתאם להלכה הפסוקה, שקריו של נאשם בסוגיה מרכזית לאישום (ואכן מדובר בענייננו בסוגיה מרכזית – העסקתו של ראוף על ידי טבורינסקי וד.ב.ש.), יכולים לשמש כחיזוק ואף כסיוע לראיות התביעה כנגדו, במיוחד כשמדובר בשקרים מהותיים היורדים לשורש העניין (ראו למשל ע"פ 3965/22 מקסים טל נ' מדינת ישראל (מיום 30.3.2023, פסקה 29). זאת ועוד, הנאשם טען בעדותו כי לא קיבל מראוף סכום של 28,600 דולר (בין כהלוואה ובין כהשקעה), והסביר כי ראוף רכש דירה מהנאשמים ובמסגרת המקדמה העביר סכום של 28,600 דולר, שאת חלקו קיבל מהם בחזרה מאוחר יותר משום שמדובר בחבר. לא היה לנאשם הסבר לכך שבמשטרה מסר גרסה שונה, שבמסגרתה אישר שקיבל הלוואה מראוף. בנוסף, בסיכומי ההגנה, שבהם כאמור אישרה ההגנה שהנאשם ביקש וקיבל מראוף הלוואה לצורך שיפוצים, נטען שראוף ויתר על החוב, לאחר שהודיע לנאשם על אודות פיטוריו מד.ב.ש., עת היה לחוץ מאוד. טענה זו נטענה לראשונה רק בשלב הסיכומים והיא אינה הגיונית על פניה, שכן מדוע אדם שלחוץ מפיטוריו ומכך שאינו זכאי עדיין לדמי אבטלה, יוותר על חוב כספי משמעותי, ועוד כשהנאשם מבהיר לו כי אין לו דרך לעזור לו? אך מעבר לכך, ראוף שלח לנאשם את המסמך ת/165 שבו הוא מפרט את משכורותיו מד.ב.ש. ומפחית את סך כל המשכורות מסכום ההלוואה 28,600 דולר. פעולה זו של ראוף מלמדת על כך שהוא עמד על תשלום החוב ולא ויתר עליו. הנאשם טען בעדותו כי הסיבה שבגינה העסיק טבורינסקי את ראוף הייתה רצונו להעלות את סיווג החברה באמצעות גיוס מהנדס נוסף. ברם, טבורינסקי עצמו לא ציין זאת כסיבה להעסקתו של ראוף, אלא התייחס לכך שחסידיאן המהנדס היה עסוק בפרויקט אחר. הסנגור לא העלה את עניין סיווג החברה בחקירתו של טבורינסקי. הנאשם ניסה לתת הסבר לגיטימי להעסקתו של ראוף על ידי טבורינסקי, אך הגורם הרלוונטי ביותר לעניין, טבורינסקי, נתן הסבר אחר ולא נעשה כל ניסיון לברר עמו את הסיבה שהעלה הנאשם. גם עניין זה משליך אפוא על מהימנותו של הנאשם. במסגרת הדיון בעבירת השוחד המיוחסת לנאשם, יש להידרש לעניין היסוד הנפשי של הנאשם. האם ידע הנאשם שהעסקתו של ראוף על ידי טבורינסקי וד.ב.ש. היא בגדר העסקה פיקטיבית שנועדה ליתן לנאשם מתת אשר יכסה את חובו הפרטי לראוף? סבורה אני כי התשובה לשאלה זו חיובית. הנאשם הוא מי שקישר בין ראוף לטבורינסקי. הנאשם מסר בדבריו במשטרה כי ניסה למצוא לראוף עבודה בסכום שהנאשם חייב לו. עצם הרעיון יש בו כדי להצביע על כך שהנאשם ידע שראוף לא באמת יעבוד. שכן אם זו עבודה אמיתית, שבה ראוף עובד ומקבל שכר עבור עמלו, כיצד היא מכסה חוב של כ-30,000 דולר? הרי השכר ניתן כנגד העבודה עצמה ולא כנגד החוב. רק אם יינתן השכר מבלי שתתבצע עבודה, אזי ניתן לראות בשכר ככסף שמקבל ראוף תחת הכסף שהנאשם צריך להחזיר לו. אוסיף כי ראוף עצמו הבין שכך הנאשם מחזיר לו את החוב, וכשדנתי במאפייני ההעסקה הגעתי כאמור למסקנה ברורה כי מדובר בהעסקה פיקטיבית. אציין גם שהמסמך ת/165, שאותו קיבל הנאשם מראוף, מחזק קיומו של סיכום מראש כי התשלומים מטבורינסקי ישמשו להחזר חובו של הנאשם לראוף. שקריו של הנאשם כי כלל לא ידע על העסקתו של ראוף על ידי טבורינסקי, למצער מחזקים את ראיות התביעה כנגדו, לרבות הראיות בדבר מודעותו להעסקה הפיקטיבית ולקבלת השוחד. עוד יש לציין כי לנאשם לא היה כל הסבר אחר מדוע טבורינסקי שילם לראוף בעד העסקתו הפיקטיבית ומדוע שלח לו ראוף את המסמך ת/165. סבורה אני אפוא כי התביעה הצליחה להוכיח את מודעותו של הנאשם להעסקה הפיקטיבית ולקבלת השוחד. לנוכח כל האמור אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום העשירי, וכי במעשים המתוארים באישום זה, לקח הנאשם, בפועלו כעובד הציבור, שוחד בסך 66,220 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אישום 11 כתב האישום במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בשלהי שנת 2015, ביצע יוסי יעקב (להלן: "יוסי") עבודה פרטית של התקנת 4 מ"ר של בריקים לחיפוי קירות בפנטהאוז של הנאשם בעלות של 3,000 ₪ (להלן באישום זה: "העבודה הפרטית"). במהלך תקופה זו עבד יוסי כקבלן משנה בשב"ס, בעודו כפוף לנאשם. עובר לתאריך 13.12.2015, הכתיב הנאשם ליוסי את תמחור העבודה בפרויקט בשב"ס שיוסי ביצע תחת קבלן ראשי חב' מחלב, על סך 60,170 ₪. בתאריך 13.12.2015, או סמוך לכך, נפגש הנאשם עם יוסי ומסר לו שיק בגין ביצוע הפרויקט, על סך 60,170 ₪ (להלן באישום זה: "השיק"), שאותו הפקיד יוסי בחשבון הבנק שלו. באותו מועד של מסירת השיק, הודיע הנאשם ליוסי כי סכום השיק כולל גם את התשלום עבור העבודה הפרטית. במעשיו הנ"ל, גנב הנאשם, כעובד הציבור, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו 3,000 ₪ (עבירה לפי סעיף 390 לחוק). כמו כן, במעשיו הנ"ל עשה הנאשם, בהיותו עובד הציבור במילוי תפקידו, מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום מרמה אם נעשה כנגד יחיד (עבירה לפי סעיף 284 לחוק). המענה לאישום 11 הנאשם כפר במיוחס לו באישום זה. אישום 11 – ראיות פרשת התביעה עדותו של יוסי יעקב (פרוטוקול מיום 13.7.2021) חקירה ראשית יוסי הוא קבלן שיפוצים, שהכיר את הנאשם דרך ספק חומרי בניין, מספר שנים קודם לעדותו, וביצע מולו מספר עבודות בשב"ס. לאחר ההיכרות, הנאשם התקשר אליו ואמר לו שיש לו עבורו עבודה בשב"ס. העד העיד כי כל ההתנהלות הייתה אך ורק מול הנאשם, והוא לא הכיר כל גורם אחר במערכת – לא גורמים בשב"ס ולא קבלנים (ע' 135-134). הוא עצמו היה קבלן משנה וכל ההתנהלות הייתה מול הנאשם (ע' 135). היו לעד כחמישה פרויקטים בשב"ס. באופן כללי, הנאשם הזמין אותו לעבוד, הוא נתן לנאשם הצעת מחיר וניגש לבצע את הפרויקט. לאחר סיום העבודה חיכה בין 45-30 ימים לשיק (ע' 135). השיק היה של אבו ג'עפר או מחלב, הקבלנים הראשיים, אך הוא לא הכיר אותם ומעולם לא פגש אותם. הוא קיבל פיזית את השיק מהנאשם (ע' 136). כשקיבל את השיק מילא חשבונית מס קבלה (ע' 136). בחקירתו במשטרה בנובמבר 2018, התוודה העד על כך שבמסגרת עבודה בשב"ס בשנת 2015, לקח תוספת בסכום של 3,000 ₪ על עבודה פרטית שביצע אצל הנאשם. (ע' 137-136). במהלך ביצוע פרויקט בשב"ס, הוא פגש לעיתים את הנאשם. הנאשם הציע לו לבצע בביתו עבודה של הדבקת בריקים, שאותם הביא הנאשם. הנאשם נקב במחיר של 3,000 ₪ (ע' 139). הנאשם לא היה נוכח בזמן העבודה, שארכה כיומיים, ואמר ליוסי שישלם לו אחר כך. יוסי אמור היה לקבל בעד עבודתו בשב"ס כ-58,000 ₪. בפועל, קיבל תשלום של 61,070 ₪ עבור עבודתו בשב"ס, שכלל בתוכו את התשלום עבור העבודה הפרטית בביתו של הנאשם (ע' 139). ת/40 – כרטסת הנהלת חשבונות של העד, שבה מופיעה, בעמוד האחרון, תנועה מיום 13.12.2015, תחת הפרטים "מחלב פיתוח ובנייה" – סכום של 60,170.94 ₪. עבודה זו הייתה בתאריך סמוך לעבודה הפרטית בביתו של הנאשם (ע' 141). הנאשם נתן לו את השיק, העד מעולם לא פגש את מחלב (או אבו ג'עפר) (ע' 142-141). העד הגיע למשרדו של הנאשם ברמלה לאחר שהנאשם התקשר אליו, והנאשם אמר לו שהוסיף את העבודה של הבריקים לסכום של השיק. העד היה מופתע, הוא לא ידע שיקבל תשלום על עבודת הבריקים בדרך זו. הוא מילא את פרטי חשבונית המס באותו מעמד. הוא לא קיבל קודם לכן הודעה בנוגע לסכום לתשלום או תמונה של השיק. בכל השיקים שהנאשם נתן לו, של הקבלנים מחלב ואבו ג'עפר, הוא לא קיבל מידע מראש (ע' 142). העד הודה שזו הייתה טעות מצידו לקבל את התשלום על עבודת הבריקים במסגרת השיק שניתן לו עבור עבודתו בשב"ס. לדבריו, הדבר נכפה עליו והוא פחד לאבד את כל סכום השיק בשל 3,000 ₪ (ע' 143). בשנת 2018 יחסיו של העד עם הנאשם היו טובים, עד שעלו על שרטון. בשנה זו העד כבר לא עבד עבור שב"ס. הוא ביצע עבודה פרטית נוספת בפנטהאוז של הנאשם – איחוד שני חדרי שינה, עבודה של כעשרה ימים. עם סיום העבודה פירט העד לאשתו של הנאשם את הסכום לתשלום, והיא טענה שהיא אינה צריכה לשלם לו, מסיבות שונות. כעבור כשנתיים הגיע הסכסוך לבית המשפט, ובית המשפט פסק לטובת העד. הנאשם שילם לו 21,000 ₪ בתוספת 4,000 ₪ הוצאות (ע' 145-143). לשאלה האם הוא מעליל על הנאשם במסגרת הליך זה בשל אותו סכסוך כספי, השיב העד שאין קשר בין הדברים. בהליך זה הוא מתוודה על דבר בלתי תקין שהוא עצמו עשה והוא יודע שהוא עומד לשלם על זה מחיר. הוא לא היה מסבך את עצמו בשל הסכסוך הכספי (ע' 146). חקירה נגדית יוסי חזר על כך שהוא מתוודה על מעשה שגוי שביצע ואינו מרוויח מכך (ע' 154-153). העד נחקר במשטרה פעמיים במסגרת פרשה זו ונחשד בעבירות של קבלת דבר במרמה. טרם הוגש נגדו כתב אישום. לשאלה האם הוא נתון להחלטה של התביעה בעניין, השיב שאינו יודע (ע' 155). העד הבהיר שהיו שתי עבודות של בריקים בביתו של הנאשם. האחת בשנת 2015 והשנייה בשנת 2018, במסגרת השיפוץ בחדר הילדים (ע' 158). העד שלל את הטענה שלפיה הייתה רק עבודה אחת של בריקים (ע' 159). לטענה כי יש אינדיקציות שעבודת הבריקים בוצעה באמצע שנת 2016 ולא בשנת 2015, השיב בשלילה (ע' 177). יש לציין שאינדיקציות כאמור לא הוצגו לעד ולבית המשפט. העד דחה את האפשרות שהסכום של 3,000 ₪ בגין עבודת הבריקים כלל לא נכלל בסכום של 60,170 ₪, והסביר שהוא יודע זאת משום שהסכום לא תאם את הסכום שדובר עליו מראש (ע' 164). כשהוא ממלא חשבוניות, הוא בדרך כלל אינו כותב פירוט אלא סכום כללי בלבד. כך עשה גם בחשבונית הנדונה. בנוסף ציין כי לא כתב שהבריקים נכללים בחשבונית משום שהכול "בא בהפתעה במעמד השיק" (ע' 173). העד שלל את הטענה שלפיה הנאשם שילם לו במזומן בגין עבודת הבריקים בשנת 2015 מבלי שהעד הוציא חשבונית (ע' 162). לא ייתכן ששכח שקיבל מהנאשם תשלום של 3,000 ₪ (ע' 172). יוסי דחה את הטענה כי לנאשם אין כל קשר עם קבלני משנה, ועמד על כך שאת השיקים קיבל פיסית מהנאשם (ע' 157). לטענה כי בחקירה במשטרה אמר שאינו יודע מי הנחה אותו לרשום את החשבונית בגין עבודתו בשב"ס ואילו בבית המשפט מסר שמדובר בנאשם, השיב העד כי גם במשטרה אמר אותם דברים (ע' 166-165). לשאלה מדוע התקשר בעסקה נוספת עם הנאשם לאחר שראה שהנאשם עובר על החוק ופוגע בערכים שהעד מאמין בהם, השיב שלא הייתה לו עבודה באותה עת והנאשם שכנע אותו (ע' 162). לשאלה מדוע הנאשם, שביצע לדברי העד עבירה, יסתכן וינהל הגנה בהליך משפטי אחר בבית המשפט נגד שותפו לעבירה, השיב שהסיבה טמונה בכך שאין לו הוכחות, שכן הכול נעשה בלחיצת יד (ע' 175). לסיכום העדות, הסנגור טען שהנאשם שילם לעד 3,000 ₪ במזומן, והציג שתי אפשרויות – העד שכח שהתשלום בוצע או שהעד מנסה בכוונה להעליל על הנאשם. העד שלל את הדברים מכל וכל (ע' 173). פרשת ההגנה עדות הנאשם (פרוטוקול מיום 23.1.2023) חקירה ראשית הנאשם העיד כי יוסי לא ביצע אצלו עבודות בריקים בשנים 2016-2014 (ע' 500). יוסי עבד בשב"ס כקבלן משנה ב-2014 ו-2015. הכחיש שהכתיב ליוסי תמחור עבודה בפרויקט של שב"ס שביצע תחת הקבלן הראשי מחלב ("שקר, אני לא מתעסק עם קבלן משנה ואומר לו כמה לתת...") (ע' 501). הכחיש מסירת השיק ליוסי ("לא נכון, אני לא נפגש עם קבלני משנה, אני לא מתעסק בכסף אני לא יודע מה ההתחשבנות בין קבלן ראשי וקבלן משנה") (ע' 501). הכחיש שאמר ליוסי שהשיק כולל גם את התשלום עבור העבודה הפרטית ("זה לא נכון לא היה לי עבודה פרטית בתקופה הזאת וגם לא מתעסק בשיק") (ע' 501). הוא הכיר את יוסי בתור קבלן, אך לא היו עמו קשרי עבודה בשנת 2015. הוא ראה את יוסי מבצע עבודה בשב"ס, ואינו בטוח היכן זה היה (ע' 502). יש לו תיעוד משנת 2017 לכך שאין בביתו בריקים (ואולם הנאשם לא הציג כל תיעוד כאמור) (ע' 501). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 22.3.2023) יוסי ביצע את עבודת הבריקים בביתו בשנת 2017 ולא לפני כן (ע' 577-576). התובע הפנה אותו לחקירתו במשטרה מיום 5.11.2018, שבה מסר כי יוסי עבד אצלו בביתו בשנת 2015, אך הנאשם עמד בעדותו על כך שיוסי ביצע 4 מטרים של בריקים בביתו בשנת 2017, באותה הזדמנות שבה שיפץ את לובי הבניין (ע' 577). אשר לסתירה בין דבריו במשטרה לבין גרסתו בעדותו, טען כי "בחקירה אתה מתנהג קצת שונה" (ע' 578). הנאשם שלל את הטענה שלפיה ניפח את הצעת המחיר בפרויקט שביצע יוסי תחת הקבלן הראשי מחלב, בגינו קיבל שיק של 60,170 ₪, וכן טען כי אינו בטוח שההזמנה של מחלב הייתה במחוז שלו (ע' 578). עוד שלל את טענתו של יוסי כי התשלום היה אמור לכסות גם את העבודה הפרטית (ע' 578). לשאלה אם יש ליוסי אינטרס להפליל אותו, השיב בחיוב ופירט כי יוסי תבע אותו על כך שלא שילם לו ושהצדדים הגיעו להסדר (ע' 579-578). אישום 11 – סיכומי המאשימה המאשימה מבססת את טענותיה על עדותו של יוסי, שאשרר כי הנאשם הכתיב לו מחיר באחת העבודות בשב"ס ואמר לו שסכום השיק עבור אותה עבודה כולל את התשלום עבור העבודה הפרטית. המאשימה טוענת כי גרסתו של יוסי, שעלולה הייתה לסבך אותו בפלילים, היא מהימנה ונטולת אינטרסים. העדות נתמכת גם בכרטסת הנהלת החשבונות של יוסי (ת/40). הנאשם סתר את עצמו בחקירותיו לגבי העסקתו של יוסי בביתו. בחקירה הראשית הכחיש הנאשם שיוסי עבד בביתו בין השנים 2016-2014, בעוד שבחקירתו במשטרה (ת/3ב) אישר והסביר שיוסי עבד בביתו בהדבקת בריקים בשנת 2015. יוסי לא היה מודע מראש לכך שהנאשם ישלם את חובו הפרטי בדרך זו, וזאת בשונה מאישומים אחרים שבהם תכנן זאת הנאשם מראש עם שותפיו לעבירה. מסיבה זו לא הואשם הנאשם בשוחד באירוע זה, אלא רק בגניבה בידי עובד ציבור והפרת אמונים. אישום 11 – סיכומי ההגנה ההגנה כופרת באמור באישום זה. הנאשם יצר קשר עם יוסי לאחר שקיבל עליו המלצות מגורמים שאינם משב"ס, לצורך עבודות פרטיות בביתו. בהמשך לכך, יוסי ביצע את העבודה הפרטית בביתו של הנאשם. הנאשם הכחיש כי יוסי עבד בשב"ס בקשר ישיר או עקיף עמו, וטען כי יוסי עבד בפרויקטים שונים, כפועל, עבור קבלני משנה אשר אינם קשורים לנאשם בשום פרויקט ובשום דרך. ההגנה הפנתה לכך שיוסי טען בחקירתו שביצע עבודה עבור הקבלן "אבו ג'אפר בע"מ", כשלטענת ההגנה מדובר בקבלן משנה. יוסי ביצע את עבודות הבריקים בביתו של הנאשם בשנת 2017, ולא בשנת 2015 כפי שנטען בכתב האישום. במאי 2017 החליטו דיירי הבניין שבו מתגורר הנאשם לשפץ את הלובי ופנו אל הנאשם, אשר המליץ על יוסי לביצוע השיפוץ. במקביל לשיפוץ ביקש הנאשם מיוסי הצעת מחיר להדבקת 4.5 מ"ר בריקים בביתו. יוסי נתן הצעת מחיר של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. יוסי ביצע את השיפוץ בלובי ובביתו של הנאשם, אך סירב לתת חשבוניות בגין העבודות. לפיכך שילם הנאשם ליוסי במזומן, ללא מע"מ, סכום של 3,000 עבור עבודת הבריקים. יוסי קיבל תשלום במזומן (4,000 ₪) גם עבור השיפוץ בלובי. עוד צוין כי בקיץ 2018 סיכמו הנאשם ויוסי על שיפוץ נוסף בביתו של הנאשם (בחדר של הבן), אך יוסי לא סיים את השיפוץ והסכסוך בין הצדדים הגיע אל בית המשפט. נטען כי הליך משפטי לא היה נפתח אם היה בסיס לאישום כנגד הנאשם. אישום 11 – דיון יוסי תיאר בעדותו את היכרותו עם הנאשם, את הקשר שלו כקבלן משנה עם הנאשם, את היעדר הקשר עם גורמים אחרים בשב"ס ועם קבלנים ראשיים, את העבודה הפרטית שביצע בביתו של הנאשם ואת הבטחתו של הנאשם לשלם לו במועד אחר, וכן את נסיבות האירוע שבו הנאשם מסר לו שיק של הקבלן הראשי מחלב בגין עבודה בשב"ס והסביר לו שהשיק כולל תשלום של 3,000 ₪ בגין העבודה הפרטית. יוסי הבהיר בעדותו כי היה אמור לקבל בעד עבודתו בשב"ס סכום של כ-58,000 ₪, ושהופתע לקבל שיק של 60,070 ₪ ולשמוע כי הסכום כולל תשלום עבור העבודה הפרטית. הוא תיאר באופן אותנטי את החשש לאבד שכר של כ-58,000 ₪ אם יסרב לקבל את השיק, ושהרגיש שהסיטואציה נכפתה עליו. בין היתר ציין יוסי שאין זה השיק הראשון שקיבל מידי הנאשם. סבורה אני כי יש ליתן אמון בעדותו של יוסי. התרשמתי מהאותנטיות שבעדותו, והבאתי בחשבון גם את העובדה כי בעדותו נגד הנאשם הוא מסבך גם את עצמו, בניגוד לאינטרס האישי שלו. אוסיף כי עדותו עולה בקנה אחד עם עדויות אחרות שנשמעו, בדבר היותו של הנאשם בקשר עם קבלני משנה במסגרת תפקידו וכן לגבי הכתבת מחירים על ידי הנאשם. מנגד, עדותו של הנאשם, שלפיה ביצע יוסי בביתו עבודת בריקים בשנת 2017 ולא לפני כן, סותרת את דבריו בחקירתו במשטרה, שבהם אישר שיוסי ביצע את העבודה בביתו כבר בשנת 2015. אין בדבריו של הנאשם ("בחקירה אתה מתנהג קצת שונה") משום הסבר לסתירה זו. הנאשם טען כי יש בידו הוכחה לכך שעובר לשנת 2017 לא היו בריקים בביתו, ואולם תיעוד כאמור לא הוצג על ידו, ומכאן שהנאשם לא הצליח להוכיח את הנטען. יש לדחות גם את טענותיו של הנאשם כי הוא אינו "מתעסק" עם קבלני משנה, אינו נפגש עמם ואינו "מתעסק" גם בשיקים שלהם. זאת, מאחר שהדיון באישומים קודמים העלה כי הנאשם בהחלט היה בקשר עם קבלני משנה ומסר להם שיקים מהקבלנים הראשיים. בסיכומי ההגנה נטען כי יוסי לא היה קבלן משנה, אלא פועל שעבד תחת קבלני משנה אחרים וללא קשר לנאשם. ברם, טענה זו לא עלתה במהלך עדותו של הנאשם, אשר התייחס בדבריו אל יוסי כאל קבלן משנה. כך, כשנשאל אם מסר שיק ליוסי, שלל זאת והסביר שהוא אינו נפגש עם קבלני משנה (הציטוטים הרלוונטיים הובאו לעיל בעדותו של הנאשם). ההגנה הפנתה בטיעוניה לכך שיוסי טען בחקירתו שביצע עבודה עבור הקבלן "אבו ג'אפר בע"מ", כשלטענת ההגנה מדובר בקבלן משנה. בעניין זה יש להזכיר שאישום זה עוסק בעבודה שבוצעה עבור שב"ס כשהגורם שנמצא תחת שב"ס ואחראי על יוסי הוא חב' מחלב, כשאין חולק כי מחלב היא קבלן ראשי (ראו למשל אישום 3). אוסיף כי הטענה שלפיה יוסי הוא רק פועל אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שיוסי הוציא חשבונית מס קבלה כנגד התשלום שקיבל, והיא אף לא הועלתה במהלך עדותו של יוסי. איני סבורה כי העובדה שיוסי עמד על זכותו לקבל תשלום בגובה עשרות אלפי שקלים חדשים בגין עבודתו ותבע את הנאשם בשנת 2018, מעידה על כך שאין בסיס לאישום נגד הנאשם. איני רואה קשר בין הדברים. כפי שהסבירה המאשימה בסיכומיה, באישום זה לא הואשם הנאשם בעבירה שוחד, אלא בעבירת מרמה והפרת אמונים. סעיף 284 לחוק העונשין קובע: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים". בעניינה של עבירה זו, ראו דברי בית המשפט בע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל (12.7.2010, פסקאות 142-140): "לצד עבירת השוחד, משמשת עבירת המרמה והפרת אמונים נורמה פלילית מרכזית במסגרת ההגנה על סדרי השלטון במדינה. היא יורדת ללב הקשר שבין עובד הציבור לבין הציבור שאותו הוא נועד לשרת. קשר זה בנוי, ביסודו, על אמון הציבור בעובדים הפועלים למענו, והוא אבן יסוד בקיום חיי חברה תקינים. העבירה של מרמה והפרת אמונים הינה 'עבירת מסגרת', אשר יסודותיה העובדתיים מוגדרים ברמת הפשטה גבוהה, ולכן ההלכה הפסוקה עסקה בהגדרת גבולותיה ותחומיה הנורמטיביים (ע"פ 20/53 ניימן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 845 (1955); ע"פ 151/66 גייזלר נ' מדינת ישראל, פ"ד כ(2) 447, להלן: פרשת גייזלר; ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 673, 705 (1983), להלן: פרשת אבו חצירא; ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרויש, פ"ד מה(2) 663; פרשת ברזל, בעמ' 569; ע"פ 7318/95 ציוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 793, להלן: פרשת ציוני; ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פ"ד נ(5) 367, להלן: פרשת גנות; בג"ץ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(2) 749, להלן: פרשת סויסא; ע"פ 332/01 מדינת ישראל נ' שמעון שבס, פ"ד נז(2) 496 (2003)). בפסק דינו של בית המשפט העליון בדיון נוסף בפרשת דנ"פ שבס, עיצב בית המשפט העליון (מפי הנשיא א' ברק) את יסודותיה וגבולותיה של העבירה. קביעות אלה ינחונו בהבנת יסודות העבירה וביישומם על נסיבות מקרה זה. 141. שלושה ערכים מוגנים עומדים ביסודה של העבירה. הערך הראשון הינו שמירה על אמון הציבור בעובדי הציבור. הערך השני הינו טוהר המידות של עובדי הציבור. הערך השלישי הינו הבטחת פעילותו התקינה של המינהל הציבורי. אף ששלושת ערכים אלו הינם ברמת הפשטה משתנה, הם משתלבים לערך-על שעניינו הגנה על חובת הנאמנות של עובד הציבור לשירות הציבורי, והבטחה כי 'כוח השלטון לא יהפוך לשלטון הכוח' (פרשת דנ"פ שבס, בפסקה 32; למהות הערכים המוגנים, ראו גם ד"נ 3/82 גרוסמן נ' מדינת ישראל, לו(1) 771 (1982); פרשת סויסא, בעמ' 777; פרשת מרקדו, בעמ' 502; פרשת ציוני, בעמ' 803-804; מ' קרמניצר, נ' בן-אור, ד' נבות, ע' פוקס, וג' ורטהים מרמה והפרת אמונים: בחינה ביקורתית והמלצות לשיפור החקיקה (2008)). עם זאת, כל אחד משלושה הערכים המוגנים עומד בפני עצמו, באופן שגם אם רק אחד מהם נפגע, ניתן להטיל על העושה אחריות פלילית (פרשת דנ"פ שבס, בפסקה 32)." ... 142. היסוד העובדתי בעבירה בנוי על שלושה נדבכים: רכיב התנהגותי – מעשה מרמה או הפרת אמונים; רכיבים נסיבתיים – עובד ציבור העושה במילוי תפקידו; ומעשה הפוגע בציבור. היסוד הנפשי הנדרש לצורך עבירה של מרמה והפרת אמונים הוא מודעות בפועל, או עצימת עיניים לטיב המעשה, לקיום הנסיבות, ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנימנים עם פרטי העבירה. די שהעובד יהיה מודע ליסודות העובדתיים-פיזיים של הפרת האמונים....". אשר ליסוד העובדתי של העבירה, מתקיים בענייננו הרכיב ההתנהגותי, שכן הכללת תשלום בגין עבודה פרטית שבוצעה בביתו, במסגרת תשלום בגין עבודה שיוסי ביצע עבור שב"ס, מהווה מעשה מרמה והפרת אמונים של הנאשם. מתקיימים בענייננו גם הרכיבים הנסיבתיים, שכן הנאשם הוא עובד ציבור שפעל במילוי תפקידו והמעשה פוגע בקופה הציבורית. אשר ליסוד הנפשי, אין בעיניי ספק כי הנאשם היה מודע לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולתוצאות המעשה. לנוכח כל האמור אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום 11, וכי במעשים המתוארים באישום זה, גנב הנאשם, כעובד הציבור, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, שערכו 3,000 ₪, וכן עשה, בהיותו עובד הציבור במילוי תפקידו, מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום מרמה אם נעשה כנגד היחיד. אישום 12 כתב האישום במסגרת יחסי תלות שתוארו בחלק הכללי של כתב האישום ומתוך מטרה ליתן מתת לנאשם כדי שזה ימשיך ויסייע לו בקבלת עבודות בשב"ס, ומקסום רווחיו מעבודות בשב"ס, נעתר קלאוס לבקשות הנאשם בשלושה אירועים נוספים בשנת 2018, כפי שיפורט להלן. אירוע ראשון – בתאריך 6.5.2018 נסע הנאשם עם אשתו, הנאשמת, לחופשה למספר ימים באילת, לרגל יום הולדתה של אשתו. סמוך לאותו מועד התקשר הנאשם לקלאוס ושוחח עמו בין היתר על רצונו של הנאשם שקלאוס ירכוש עבורו טלפון נייד מסוג אייפון (להלן: "המכשיר") כמתנת יום הולדת לאשתו. קלאוס עשה כבקשתו של הנאשם, שוחח עם ידידתו המתגוררת באילת (להלן: "הידידה") והעביר לה את התשלום עבור המכשיר על סך 3,800 ₪ בהעברה בנקאית כדי שתרכוש עבור הנאשם את המכשיר. לאחר שרכשה הידידה את המכשיר, בתאריך 7.5.2018 התקשרה ותיאמה עם הנאשם מקום מפגש סמוך למלון שבו שהו הנאשם ואשתו, ומסרה לו את המכשיר. אירוע שני – בתאריך 27.9.2018 או בסמוך לכך, ביצע יניב סעדי (להלן: "יניב") עבודות שיפוץ שכללו החלפת פרקטים בעלות 4,500 ₪ (לא כולל מע"מ) עבור הנאשם בדירה ברח' שדרות הציונות 21/10 בפרדס חנה שאותה השכיר הנאשם. לאחר ביצוע עבודות השיפוץ, פנה הנאשם לקלאוס וביקש כי ישלם עבור השיפוץ שביצע יניב. קלאוס נעתר לבקשת הנאשם, והעביר לנאשם שיק לפקודת יניב ע"ס 5,265 ₪ שמספרו 10462 משוך מחשבון הבנק של קלאוס שמספרו 507283 בבנק הפועלים. אירוע שלישי – במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בחודש אוקטובר 2018 או בסמוך לכך, רכש הנאשם סחורה עבור שימושו האישי לעבודות שיפוץ פרטיות בפנטהאוז מחנות "פרידמאיר", ח.פ. 04143875 בסניף רמלה (להלן: "פריד-מאיר"). הנאשם פנה לקלאוס וביקש כי ישלם עבור הוצאותיו לפריד-מאיר. עובר לתאריך 29.10.2018, לאחר רכישת הסחורה, נעתר קלאוס לבקשת הנאשם, והעביר לנאשם שיק ע"ס 7,300 ₪, שמספרו 10463 משוך מחשבון הבנק של קלאוס שמספרו 507283 בבנק הפועלים, עבור "פריד-מאיר". בתאריך 29.10.2018 שילם הנאשם ל"פריד-מאיר" באמצעות השיק של קלאוס. במעשיו הנ"ל המתוארים בשלושת האירועים, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בשווי 16,365 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. הנאשם הואשם בשלוש עבירות של לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק. המענה לאישום 12 באירוע הראשון – הנאשם כפר במיוחס לו. באירוע השני – הנאשם אישר את האמור באישום זה שלפיו תשלום שהועבר ליניב בעד עבודות שביצע בדירתו של הנאשם בפרדס חנה, שולם באמצעות קלאוס, וזאת במסגרת תשלום חוב של קלאוס לנאשם, כתוצאה מהלוואה שנטל קלאוס מהנאשם. באירוע השלישי – הנאשם אישר את האמור באישום זה, שלפיו התשלום לחנות "פריד-מאיר" עבור מוצרים שרכש הנאשם לשיפוץ דירתו, בוצע באמצעות קלאוס, וזאת במסגרת תשלום חוב של קלאוס לנאשם, כתוצאה מהלוואה שנטל קלאוס מהנאשם. הראיות אירוע ראשון פרשת התביעה עדותו של קלאוס (פרוטוקול מיום 22.9.2022) חקירה ראשית קלאוס אישר שכל האמור בכתב האישום ביחס לאירוע זה הוא אמת (ע' 328). בשיחה מס' 3147 מיום 6.5.2018 בין הנאשם וקלאוס, קלאוס רצה מהנאשם את השיק שלו, והנאשם אמר לו לאסוף את השיק מהמנקה בביתו. קלאוס הבהיר בעדותו כי מדובר בשיק מקבלן שאותו הנאשם צריך היה למסור לו (ע' 369-368). בהמשך השיחה אמר קלאוס לנאשם שהוא צריך את מספר החדר ושם המלון והוא יסגור "את זה". קלאוס העיד כי מדובר בטלפון המופיע באירוע הראשון לאישום 12. לשאלה מדוע היה צריך לארגן זאת עבור הנאשם, השיב שמדובר בחבר, ואין מדובר בשוחד (ע' 369). כשהזכיר לו התובע שבמשפטו שלו אישר שהטלפון היה טובת הנאה, אישר זאת קלאוס בעדותו (ע' 369). חקירה נגדית הסנגור שאל את קלאוס אם קיבל תשלום על האייפון והציע תרחיש של חבר שנוסע לאילת וקונה אייפון עבור חבר שמבקש זאת ממנו משום שאין באילת מע"מ. קלאוס השיב שכשאמר זאת במשטרה, לא האמינו לו (ע' 374). קלאוס אישר שהאירוע יצר נתק בינו לבין הנאשם (ע' 374). חקירה חוזרת בחקירה החוזרת אישר קלאוס שנתן את הטלפון כשוחד (ע' 383). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) הנאשם העיד כי קלאוס הציע לו לקנות אייפון באילת, מקרובת משפחה שמנהלת חנות ויכולה לתת לו הנחה. הנאשם נסע לחנות ואסף את הטלפון. הנאשם שילם לקלאוס את כל הסכום (3,700 ₪), וציין שקלאוס אמר זאת בחקירתו מיום 12.10.2018 (ע' 503-502). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 27.3.2023) הנאשם הופנה לשיחה מס' 3147 מיום 6.5.2018, שבה דובר בשיק שקלאוס צריך לקבל מהנאשם (ראו לעיל עדותו של קלאוס). הנאשם העיד כי מדובר בשיק עבור קניית הטלפון. לשאלה אם מדובר בשיק משב"ס, השיב בשלילה (ע' 518). שיחה מס' 3161 מיום 6.5.2018 – הנאשם אישר שדיבר עם קלאוס לגבי הטלפון הנייד שביקש עבור אשתו ושהיה לחוץ משום שרצה שהטלפון כבר יגיע (ע' 519). לשאלה מתי החזיר לקלאוס את הכסף, השיב שנתן לו שיק לפני שרכש את הטלפון, על סך כ-3,800 ₪. אחרי שחזר מאילת אמר לו קלאוס שמדובר בדגם יקר יותר שעלותו כ-4,500 ₪, אז נתן לו הנאשם שיק בגין ההפרש (ע' 519). לטענה כי בזמן שיחת הטלפון כבר היה הנאשם בדרך לאילת וטרם הביא את השיק לקלאוס ואף לא השאיר את השיק אצל המנקה, השיב שהשאיר את השיק אצל המנקה (ע' 519). לטענה כי בחקירתו במשטרה מסר ששילם לקלאוס במזומן סכום של 4,800 ₪ אחרי שחזר מאילת, (ת/2, חקירה מיום 4.11.2018 ש' 678, 691), השיב שלא דייק במשטרה ושניתן לשמוע בשיחת הטלפון כי השיק נוגע לרכישת הטלפון (ע' 520). כשנתבקש להסביר את הפער בין גרסתו במשטרה לגרסתו בבית המשפט, לא הסכים שקיים פער, פרט לטעות בסכומים (ע' 521). אירוע ראשון – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לרצף השיחות בהאזנות הסתר, שבהן מצד אחד קלאוס רצה שהנאשם ידאג לו לתשלום משב"ס, ומנגד הנאשם לחץ על קלאוס שידאג לו לרכישת טלפון חדש לנאשמת כמתנת יום ההולדת בזמן שחגגו באילת. כן הפנתה המאשימה לכך שקלאוס אישר בעדותו שרכישת הטלפון לנאשם הייתה כחלק מתשלומי השוחד. הנאשם סתר את עצמו בגרסאותיו השונות. במשטרה טען ששילם לקלאוס 4,800 ₪ במזומן לאחר שובו מהחופשה הזוגית באילת, אך בחקירתו הנגדית טען ששילם לקלאוס באמצעות שיק, והשיק המדובר הוא השיק שעליו שוחח בטלפון עם קלאוס. ואולם, הנאשם לא הציג כל ראיה לכך ששילם באמצעות שיק, וכאשר נשאל לגבי השיק והאם אין מדובר בתשלום שהגיע לקלאוס בגין עבודתו עבור קבלן ראשי בשב"ס, טען הנאשם שאין לו קשר להעברת שיקים לתשלום לקבלנים. זאת בעוד קלאוס הסביר בעדותו שהשיק המדובר הוא השיק שהקבלן הראשי העביר לנאשם כדי למסור לו אותו. כמו כן, הנאשם לא הצליח להסביר בדבריו במשטרה מדוע לא שילם ישירות לאותה ידידה של קלאוס שקנתה עבורו את הטלפון. המאשימה טענה כי גרסתו של הנאשם היא גרסה כבושה וחסרת היגיון, הסותרת את המענה לכתב האישום ואת גרסת הנאשם במשטרה, שאף לא הוטחה בשום שלב בקלאוס במסגרת עדותו בבית המשפט. לאחר הכרזתו כ"עד עוין" אישר קלאוס את הודאתו במתן שוחד. מדובר בעדות שותף לעבירת שוחד אשר אינה דורשת ראיית חיזוק. אירוע ראשון – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. צוין כי בחודש מאי 2018 סיפר הנאשם לקלאוס כי הוא נוסע לאילת עם אשתו כדי לחגוג את יום הולדתה וכי הוא מעונין לקנות לה טלפון נייד כמתנת יום הולדת. קלאוס סיפר כי יש לו קרובת משפחה שגרה באילת ועובדת במכירת פלאפונים, והמליץ לנאשם לקנות דרכה. ואכן, קרובת המשפחה הביאה את הטלפון הנייד, והנאשם שילם לקלאוס 3,800 ₪ במזומן, כפי שמסר בעדותו במשטרה. אירוע ראשון – דיון אין חולק כי הנאשם והנאשמת נסעו לאילת לרגל יום הולדתה של הנאשמת וכי הנאשם קיבל באילת מכשיר טלפון נייד חדש מקרובת משפחתו של קלאוס. השאלה הטעונה הכרעה היא האם קלאוס נשא בעלות האייפון במסגרת שוחד שנתן לנאשם, כטענת המאשימה, או שמא הנאשם עצמו שילם לקלאוס עבור המכשיר, כטענת ההגנה. קלאוס אמנם ניסה לטעון תחילה שאין מדובר בשוחד (ובכך ניתן לראות שאין מגמת הפללה בעדותו), אך הוא אישר בהמשך כי כל המיוחס לו בכתב האישום הוא אמת, ושאכן מדובר בשוחד. במסגרת הדיון באישום מס' 9, קבעתי כי עלה בידי המאשימה להוכיח קיומם של יחסי תלות של קלאוס בנאשם ומוטיבציה מצדו של קלאוס לרצות את הנאשם כדי שהלה יסייע לו בקבלת עבודות בשב"ס. קלאוס הוא שותפו של הנאשם לעבירה, ודי בעדותו לצורך הרשעת הנאשם בעבירת השוחד. אוסיף כי קלאוס גם שלל בעדותו את האפשרות שהשיק שעליו שוחח עם הנאשם קשור לרכישת אייפון. הנאשם מסר במשטרה ששילם לקלאוס לאחר שובו מאילת 4,800 ₪ במזומן (תמליל ת/2ב, ע' 180), ברם בעדותו מסר גרסה סותרת, שלפיה שילם לקלאוס בשני שיקים, האחד על סך 3,800 ₪ לפני הנסיעה לאילת, והשני להשלמת היתרה לסכום של 4,500 ₪,לאחר שובו. לא היה בפיו הסבר של ממש לסתירה בין הגרסאות, והוא אף הכחיש קיומו של פער בין הגרסאות, פרט לאי דיוק בעניין הסכומים. ברי כי אין בעניינו אך ורק אי דיוק בעניין הסכומים, כי אם פער מהותי לגבי אופן התשלום הנטען לקלאוס. ריבוי הגרסאות משליך כמובן על מהימנותם של הדברים, ואזכיר גם כי הדברים נשללו על ידי קלאוס. אך לא די בכך, שכן בסיכומיה החליטה ההגנה לחזור ולאמץ את דבריו של הנאשם במשטרה בדבר תשלום במזומן, תוך התעלמות מוחלטת מעדותו של הנאשם בבית המשפט, ללא הסברים נוספים. המעבר מגרסה לגרסה, ובחזרה לגרסה הראשונה, מדבר בעד עצמו. לנוכח כל האמור אני דוחה מכל וכל את טענות ההגנה וקובעת כי עלה בידי המאשימה להוכיח את המיוחס לנאשם באירוע הראשון. אירוע שני פרשת התביעה עדותו של קלאוס (פרוטוקול מיום 22.9.2022) חקירה ראשית קלאוס אישר את האמור בכתב האישום, וציין שמדובר בשיק שלא נפרע (ע' 329). (יצוין כי אין מחלוקת בעניין זה; השיק של קלאוס לפקודת יניב פרקטים ע"ס 5,265 ₪, ת/43, נתפס במהלך החיפוש בביתו של הנאשם ביום 1.1.2018). קלאוס הודה במשפטו שהשיק היה חלק מטובות ההנאה שנתן לנאשם. הוא מעולם לא פגש את יניב, וגם לא אמר לו להוציא חשבונית מס על שמו. קלאוס אישר שלא קיבל כל הלוואה מהנאשם ושאין מדובר בענייננו בהחזר הלוואה (ע' 370). הודעתו של יניב סעדי (ת/47) הודעתו של יניב במשטרה מיום 23.10.2019 הוגשה בהסכמה (ת/47). בהודעתו מסר שביצע כשנה קודם לכן התקנת פרקט בדירה של הנאשם בפרדס חנה. בסיום העבודה אמר לו הנאשם להוציא חשבונית עבור העבודה. יניב מסר למשטרה חשבונית מס על סך 4,500 ₪ לפני מע"מ עבור קלאוס שיפוצים עבודות עפר מיום 24.10.2018 (ת/48). הנאשם אמר לו להוציא את החשבונית על שם קלאוס, שאותו הוא לא הכיר אישית. יניב לא קיבל תשלום בגין העבודה, ולאחר כחודש הצליח ליצור קשר עם הנאשם. הנאשם עדכן את יניב שהוא נעצר, כל כספיו נתפסו ונלקח ממנו גם השיק עבור עבודתו של יניב. פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) הנאשם טען כי בתקופה הרלוונטית לאירוע השני הוא ביצע שיפוץ בפנטהאוז, לאחר פיצוץ צנרת. הוא החליט שקלאוס הוא הקבלן המתאים ביותר לעניין "כי זה התחום שלו לעשות שיפוצים ברמה טובה", קלאוס קיבל הנחות מול ספקים וכן משום שקלאוס היה חייב לו כסף (ע' 503). הנאשם ביקש מקלאוס לצרף את העבודה בדירה בפרדס חנה לפרויקט השיפוץ בביתו. הוא ביקש מקלאוס שידבר עם קבלן שעבד אצלו בעבר שלא במסגרת שב"ס (הכוונה ליניב – מ' ב') כדי שיתקין את הפרקט בדירה בפרדס חנה, והציע שהשניים (הנאשם וקלאוס) יתחשבנו ביניהם על חשבון השיפוץ בפנטהאוז (ע' 503). אשר לטענה כי פנה לקלאוס לאחר השיפוץ בפרדס חנה וביקש שישלם ליניב עבור עבודתו, השיב הנאשם: "הם הסתדרו והם עובדים עד עכשיו ביחד, זה היה חלק מהשיפוץ שאסי היה מנהל אצלי" (ע' 504). הנאשם אישר ("יכול להיות") שקלאוס מסר לו שיק לפקודת יניב (ע' 504). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 27.3.2023, ומיום 19.9.2023) הנאשם אישר שהתשלום של קלאוס ליניב הוא במסגרת החזר הלוואה שנתן הנאשם לקלאוס (ע' 522, נסיבות ההלוואה הנטענת פורטו במסגרת האישום התשיעי – הלוואה של 5,000 דולר לרגל נסיעתו של קלאוס לחו"ל). חלפו מספר חודשים מבלי שקלאוס החזיר את ההלוואה, והנאשם ביקש לקבל את כספו בחזרה. באותה תקופה הוא החל לשפץ את הפנטהאוז, בעקבות פיצוץ צנרת באירוע בחודש ספטמבר. כספי ההלוואה שימשו כתשלום עבור העבודות שביצע קלאוס, במעין קיזוז: קלאוס החזיר לו את הכסף בכך שביצע את השיפוץ (27.3.2023, ע' 524-523). הנאשם אישר שהעבודות בפנטהאוז אינן קשורות לעבודות בפרדס חנה, אך טען שקלאוס היה אחראי גם על העבודות בפרדס חנה, שבוצעו על ידי יניב (ע' 525). לטענה כי יניב וקלאוס העידו שמעולם לא נפגשו ולא עבדו ביחד, השיב הנאשם שעד עכשיו הם עובדים ביחד ושהוא בטוח בכך (27.3.2023, ע' 526). בתגובה לכך שיניב וקלאוס מסרו שניהם כי הם אינם מכירים זה את זה, העיד הנאשם כי השניים משקרים (27.3.2023, ע' 527). שיחה מס' 5843 מיום 8.10.2018 שעה 11:45 – שיחה בין הנאשם ליניב, שבה יניב שואל את הנאשם אם להוציא חשבונית לעבודה בפרדס חנה, והנאשם אומר ליניב שהוא יכתוב לו בוואטסאפ על שם מי להוציא חשבונית. שיחה מס' 5851 מיום 8.10.2018 שעה 13:01 – שיחה בין הנאשם לקלאוס, שבה קלאוס אומר לנאשם "המכונה בדרך אליך". הנאשם שלל את הטענה שבשיחה זו תיאם עם קלאוס שיביא לו את השיק עבור יניב (19.9.2023, ע' 535). הנאשם אישר שקלאוס הביא שיק ליניב (ע' 535). לשאלה אם קלאוס הביא לו (לנאשם) פיזית את השיק של יניב, השיב הנאשם שהוא אינו זוכר. כשעומת הנאשם עם העובדה שהשיק נתפס בביתו בזמן חיפוש והוגש כראיה, אישר הנאשם את הדברים, בלית ברירה (ע' 535). אירוע שני – סיכומי המאשימה המאשימה טענה שהנאשם שינה גרסתו בעדותו. בעוד שבמענה לכתב האישום טען שקלאוס שילם בשיק שלו עבור העבודה של יניב כחלק מהחזר הלוואה שנטל מהנאשם, הרי שבמסגרת עדותו בבית המשפט טען שאופן החזר ההלוואה של קלאוס היה בכך שלקח את קלאוס כאיש מקצוע לביצוע שיפוץ בפנטהאוז, ובדרך זו ביקש לקזז את חוב ההלוואה. נטען כי שקר זה של הנאשם סיבך אותו עוד יותר, מאחר שקלאוס כלל לא היה קשור לעבודת השיפוץ בפנטהאוז, שדרשה עבודה של אינסטלטור – שאינה קשורה כלל לתחום מומחיותו של קלאוס (המאשימה ציינה כי בנושא תיקוני אינסטלטור שוחח הנאשם עם גורם אחר – אריק שקד). המאשימה הפנתה לחקירתו של הנאשם במשטרה מיום 1.11.2018 (ת/1ב, ע' 13), שבה מסר שקלאוס אינו קשור לשיפוץ המתבצע בביתו. עוד טענה המאשימה כי לא היה כל קשר בין יניב לבין העבודה בפנטהאוז, ולא הייתה כל היכרות בין יניב לקלאוס. בניסיון נואש ליישב הכול טען הנאשם שיניב וקלאוס עובדים יחד עד היום הזה, חרף העובדה ששניהם הכחישו כל קשר ביניהם. אירוע שני – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם באירוע זה. נטען כי בקיץ 2018 התפוצץ צינור מים בחדר השינה בביתו של הנאשם, והאחרון פנה לקלאוס כדי לתקן את הפיצוץ וגם כדי לא להתעסק עם מספר בעלי מקצוע, וביקש מקלאוס שירכז תחתיו את כל נושא השיפוץ, כולל החלפת פרקטים. ההגנה צירפה לסיכומיה טבלה המפרטת את העבודות שבוצעו ואת התשלומים, והיא מובאת להלן: הנאשם סיכם עם קלאוס שהוא ינהל את העובדים ובכך גם יתאפשר לקלאוס להחזיר לנאשם את החוב של 5,000 דולר. בסיום השיפוץ נותרה לנאשם יתרה לתשלום לקלאוס של 3,500 ₪, אך מכיוון שנעצר לא שילם הנאשם את היתרה. אירוע שני – דיון אין חולק כי קלאוס הוציא שיק עבור יניב בגין עבודה פרטית שביצע יניב בדירתו של הנאשם בפרדס חנה. קלאוס אישר כי מדובר בטובת הנאה עבור הנאשם ולא בתשלום במסגרת החזר הלוואה. אזכיר פעם נוספת כי במסגרת הדיון באישום מס' 9, קבעתי שעלה בידי המאשימה להוכיח קיומם של יחסי תלות של קלאוס בנאשם ומוטיבציה מצדו של קלאוס לרצות את הנאשם כדי שהלה יסייע לו בקבלת עבודות בשב"ס. קלאוס הוא שותפו של הנאשם לעבירה, ודי בעדותו לצורך הרשעת הנאשם בעבירת השוחד. יוזכר גם כי כבר במסגרת הדיון באישום 9, נדחתה טענתו של הנאשם כי הלווה לקלאוס 5,000 דולר, לצורך טיול בחו"ל, וכי לאחר מכן ביקש מקלאוס להחזיר לו את החוב במסגרת השיפוץ שתכנן בביתו. קרי, טענת מתן ההלוואה והחזר ההלוואה, העומדת בבסיס טענות ההגנה בנוגע לאירוע השני באישום זה (וכן בנוגע לאירוע השלישי) – כבר נדחתה במסגרת הדיון באישום 9. כמו כן נדחתה הטענה כי קלאוס שימש כקבלן ראשי בשיפוץ שהתבצע בפנטהאוז של הנאשם בראשון לציון (ויש להוסיף כי הנאשם אכן מסר בחקירתו במשטרה שקלאוס אינו קשור לשיפוץ המתבצע בפנטהאוז (חקירה מיום 1.11.2018, ת/1ב, ע' 13)). מכאן שיש לדחות גם את טענת הנאשם כי ביקש לצרף את העבודה של יניב בפרדס חנה לשיפוץ שנעשה בפנטהאוז תחת קלאוס כקבלן ראשי. על כך יש להוסיף כי יניב וקלאוס העידו שניהם כי הם אינם מכירים זה את זה. יניב מסר זאת בהודעתו במשטרה, הודעה שהוגשה בהסכמה תוך ויתור ההגנה על זכותה לנסות להפריך את דבריו בחקירה נגדית. קלאוס לא נחקר בעניין זה בחקירה נגדית. ניתן גם לראות שיניב היה בקשר ישיר עם הנאשם, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם הטענה שקלאוס היה הקבלן הראשי האחראי על יניב. לנוכח האמור יש לקבל את דבריהם ולדחות את טענת הנאשם כי שניהם אינם דוברי אמת. במצב דברים זה, הרי שכשלו מאמציה של ההגנה להצביע על סיבה אחרת שבגינה קלאוס ישלם על העבודה הפרטית בדירתו של הנאשם בפרדס חנה. עוד יצוין כי באופן תמוה, ההגנה התייחסה בסיכומיה בעניין האירוע השני רק לעבודות שיפוץ בפנטהאוז, וכלל לא הזכירה עבודות שבוצעו בדירה בפרדס חנה. לפי הטבלה שצירפה, מצטיירת תמונה שלפיה הפרקטים הותקנו בפנטהאוז, וזאת בניגוד לגרסת הנאשם שאישר כי יניב ביצע עבודה של התקנת פרקטים בדירה בפרדס חנה. לנוכח כל האמור, אני דוחה את טענות ההגנה וקובעת כי עלה בידי המאשימה להוכיח את המיוחס לנאשם באירוע השני. אירוע שלישי פרשת התביעה עדותו של קלאוס (פרוטוקול מיום 22.9.2022) חקירה ראשית קלאוס נשאל לגבי האירוע השלישי, והשיב שהוא אינו זוכר אותו (ע' 329). כשהוצג בפניו מוצג ת/46, קבלה של "פריד-מאיר" על שיק מס' 10010463 של קלאוס על סך 7,300 ₪ מיום 29.11.2018, אישר קלאוס שהודה במשפט שלו בכך שהסכום של 7,300 ₪, שכיסה את ההוצאות של הנאשם ב"פריד-מאיר", הוא טובת הנאה שנתן לנאשם (ע' 371). עדותה של מגי מיכאלשווילי מגי מיכאלשווילי (להלן: "מגי") עובדת בהנהלת חשבונות של "פריד-מאיר". שתי הודעותיה במשטרה הוגשו בהסכמה (ת/44 ו-ת/45). בהודעתה ת/44 מיום 23.12.2018 התייחסה לשלוש חשבוניות וקבלה שהוצאו כולן לכבוד "קלאוס פרוייקטים ויזמות" באוקטובר 2018, ובהן גם פרטי הקשר של הנאשם (הוגשו כ-ת/46). מדובר לדבריה בסחורה שנקנתה על ידי "קלאוס פרויקטים ויזמות", בסך כולל של 7,979 ₪, שנתקבל בגינה סכום של 7,300 בשיק וקיימת בגינה יתרת חוב של 679 ₪. עוד עולה מן ההודעה כי לא קיימת ב"פריד-מאיר" כרטסת של קלאוס או של הנאשם, ושהקנייה נעשתה תחת "לקוח מזדמן". בהודעתה השנייה מיום 23.10.2019 (ת/45) ציינה מגי פעם נוספת כי סכום הרכישה היה 7,979 ₪, מתוכם שולמו רק 7,300 ₪. לפי הרישומים בחשבוניות המס, הסחורה סופקה לכתובת זלמן שזר 28 ראשון לציון. מגי פנתה לנאשם בבקשה לפרוע את החוב של 679 ₪, אך הוא השיב כי אין לו כסף ואינו יכול לפרוע את החוב. עדותה של ליאת מועלם ליאת מועלם (להלן: "ליאת") עובדת בהנהלת החשבונות של "פריד-מאיר". הודעתה מיום 23.12.2018 הוגשה בהסכמה (ת/49). בהתייחסה לקבלה על השיק בסך 7,300 ₪ (ת/46) מסרה שקצין שב"ס רוסי ששמו הפרטי ארקדי הביא לה את השיק וביקש שהקבלה תירשם על שם "קלאוס פרוייקטים ויזמות". פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) "פריד-מאיר" הוא ספק של קלאוס שנותן לקלאוס 20% הנחה. קלאוס המליץ לנאשם לקנות שם, לבחור בעצמו את הסחורה, ולקבל את ההנחה. הנאשם ציין: "הזמנו סחורה שלא הייתה במסגרת השיפוץ של אסי אז שילמנו מהכסף שלנו" (ע' 504). מעט לאחר מכן ציין הנאשם כי לא התעסק בתשלומים ל"פריד-מאיר", לא קיבל שיקים מקלאוס ולא קיבל ממנו שוחד (ע' 504). הנאשם הוסיף: "...הוא [קלאוס] שילם לספק ואני שילמתי לאסי כסף עבור פרויקט שהוא ביצע... מופיע שהייתה היתרה אבל נעצרתי בזמן הזה ולא השלמתי את החוב מול אסי" (ע' 505-504). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 19.9.2023) הנאשם אישר שקיבל 20% הנחה ב"פריד-מאיר" משום שרשם את הקנייה על שם קלאוס (ע' 540). כשנטען כי על פי עדותה של מגי מהנהלת החשבונות של "פריד-מאיר", לא היו רכישות נוספות על שם קלאוס ואין הנחה על שמו, עמד הנאשם על כך שנאמר לו על ידי "פריד-מאיר" לרשום את הרכישה על שם הקבלן ושיש מחיר אחר לקבלנים (ע' 540). כשעומת הנאשם עם דבריה של ליאת מ"פריד-מאיר", שמסרה שזכור לה בבירור שקצין שב"ס רוסי בשם ארקדי הביא לה שיק של קלאוס, הכחיש הנאשם את האמור והוסיף שהכיר את מאיר פריד אישית והתנהל רק מולו. הנאשם הכחיש שהוא זה שהביא את השיק של קלאוס לחנות (ע' 541). לשאלה מי שילם, השיב שקלאוס הגיע כדי לאסוף את הסחורה שבחר הנאשם וכדי לשלם. כשהקשה עליו התובע, השיב הנאשם כי קלאוס אמור היה לשלם, אבל הוא אינו יודע כיצד שילם קלאוס, וקלאוס גם לא שילם את מלוא הסכום. כעבור מספר שנים התקשר אל הנאשם מאיר פריד ואמר לו שנשאר חוב (ע' 542). לטענה כי במענה לכתב האישום טען שהתשלום של קלאוס ל"פריד-מאיר" היה במסגרת החזר חוב של קלאוס לנאשם, ואילו בעדותו טען שהתשלום נעשה משום שקלאוס היה קבלן ראשי בשיפוץ הפנטהאוז, השיב הנאשם כי בחר בקלאוס לביצוע הפרויקט כדי לקבל בחזרה את הכסף שקלאוס חייב לו (ע' 542). שיחה מס' 5952 מיום 9.10.2018 – שיחה בין הנאשם וקלאוס, שבה מדברים השניים על אודות בחירות של קרמיקה וכלי סניטריה, הנאשם אומר לקלאוס שאת כל החשבוניות הוא רושם על שמו של קלאוס, וקלאוס מאשר. השניים מדברים גם על כך שאולג, חבר של הנאשם, יבצע את העבודה של העמדת אגנית במקלחת. הנאשם אישר בעדותו כי מדובר בשיחה זו בשיפוץ בביתו שלו, ועמד על כך שקלאוס קשור לפרויקט, ושאולג רק התקין אגנית אך לא קנה אותה (ע' 543). אירוע שלישי – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה להודעותיהן של מגי ושל ליאת, ולחשבוניות בגין רכישות של הנאשם שהוצאו על שם קלאוס, ולקבלה בגין תשלום של 7,300 ₪ באמצעות השיק של קלאוס. כן הפנתה המאשימה לעדותו של קלאוס שאישר ששילם עבור הוצאותיו האישיות של הנאשם כתשלום שוחד, והכחיש שקיבל הלוואה מהנאשם. אירוע שלישי – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. הנאשם פנה לקלאוס, שאינו קשור לשב"ס, משום שלקלאוס הייתה הנחה אצל ספק הקרמיקה וכלי הסניטריה. קלאוס ריכז את השיפוץ בביתו של הנאשם וקיבל את חלקו. "פריד-מאיר" אינו קשור לשב"ס ואין זה ברור כיצד שורבב האירוע לכתב האישום. אירוע שלישי – דיון החשבוניות והקבלה של "פריד-מאיר" (ת/46) מלמדות שרכישותיו של הנאשם בסך 7,300 ש"ח עבור השיפוץ בפנטהאוז שולמו על ידי קלאוס. קלאוס הודה במיוחס לו באירוע זה, ואישר כי מדובר באירוע של מתן שוחד לנאשם. כאמור לעיל במסגרת הדיון באישום 9, הרי שהוכח בעניינו של קלאוס תמריץ למתן שוחד לנאשם, ונדחתה טענת ההגנה כי הנאשם נתן לקלאוס הלוואה ושמדובר בענייננו בהחזר הלוואה. אשר לגרסת הנאשם, מעבר לסתירות בין דבריו בחקירה במשטרה לבין עדותו בנוגע לקשר של קלאוס לשיפוץ שבוצע בפנטהאוז, הרי שהנאשם סתר עצמו גם בעדותו בחקירה הראשית, כשמסר תחילה שהסחורה הנדונה באירוע זה נקנתה שלא במסגרת השיפוץ של קלאוס ושהוא (הנאשם) שילם מכספו, ואילו בהמשך דבריו העיד כי הסחורה נרכשה עבור פרויקט שקלאוס ביצע ושקלאוס הוא הגורם ששילם לספק. הנאשם טען כי אין מדובר בסתירה, ברם, הסתירה ברורה על פניה. כמו כן, טענת הנאשם שלפיה לקלאוס הנחה קבועה ב"פריד-מאיר" ושמסיבה זו נרשמה הקנייה על שמו של קלאוס, הרי שלפי עדותה של מגי מ"פריד-מאיר", אין לקלאוס כרטיס לקוח בחנות או הנחה קבועה. גם טענתו של הנאשם כי לא העביר לחנות את השיק של קלאוס נסתרה בדבריה של ליאת מ"פריד-מאיר" שהעידה על איש שב"ס ממוצא רוסי העונה לשם ארקדי כמי שהביא לה את השיק. יוזכר כי הודעותיהן של מגי וליאת במשטרה הוגשו בהסכמה וההגנה ויתרה על ההזדמנות לחקור אותן בחקירה נגדית. הנאשם, שטען שהוא בקשר רק עם אדם מסוים בחנות, נמנע מלזמן את אותו אדם לעדות. בהתחשב בראיותיה המוצקות של המאשימה, בכך שטענות ההגנה בדבר מתן הלוואה והחזר הלוואה כבר נדחו, ובגרסתו הרעועה של הנאשם שנסתרה בהודעותיהן של עובדות החנות, אני קובעת כי המאשימה הצליחה להוכיח את המיוחס לנאשם במסגרת האישום השלישי. אישום 12 – סיכום לנוכח האמור לעיל ביחס לכל אחד משלושת האירועים באישום 12, הרי שבשלושת האירועים יחדיו לקח הנאשם שוחד בשווי 16,354 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. אני מרשיעה אפוא את הנאשם במיוחס לו באישום 12. אישום 13 עובר לשנת 2014 ביצע רוני קופי (להלן: "קופי") עבודות שונות בשב"ס, בין היתר במתקני כליאה במחוז מרכז, אשר היו כפופות לתחום אחריותו של הנאשם. במהלך אותה תקופה, במשך כשמונה חודשים, שכר הנאשם את שירותיו של קופי, לצורך ביצוע עבודות פרטיות בפנטהאוז, בדירת פנטהאוז נוספת השייכת לזיידפודים ובמלונית. קופי ביצע את העבודה יחד עם אנשי צוות ובסכום מצטבר של כ-160,000 ₪, כאשר במהלך כל אותה תקופה לא שילם הנאשם לקופי את שכר העבודה עבור ביצוע העבודות הפרטיות, חרף תזכורות ובקשות של קופי לקבלת שכרו ושכר צוות פועליו. לאחר סיום ביצוע העבודות הפרטיות, במהלך שנת 2014, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, פנה קופי לנאשם וביקש ממנו שוב כי ישלם לו את שכר העבודה. הנאשם השיב לקופי כי יקזז את חובו הפרטי לקופי באמצעות "ניפוח" עבודות שיבצע קופי בשב"ס. בהמשך, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, נפגש קופי עם הנאשם במשרדו במתחם נציבות שב"ס ברמלה, והנאשם רשם על דף נייר סכום תשלום ששיעורו המדויק אינו ידוע למאשימה (להלן: "הסכום") עבור ביצוע עבודה עתידית בשב"ס שיבצע קופי. אז רשם הנאשם סכום נוסף שגילם כ-20 אחוז מהסכום (להלן: "סכום השוחד"), הנאשם הקיף בעיגול את סכום השוחד ואמר לקופי כי זהו הסכום שעליו יהיה להעביר לנאשם אם יקבל את הצעתו. קופי לא ענה לנאשם ובשל אי הסכמתו לשתף פעולה עם הנאשם, הופסקה עבודתו של קופי למשך תקופה ארוכה בפרויקטים של שב"ס במחוז מרכז. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד, אף שלא נענה, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. הוראות החוק שלפיה הואשם הנאשם היא לקיחת שוחד (הצעת שוחד) – עבירה לפי סעיף 290 ו-294(א) לחוק העונשין. המענה לאישום 13 הנאשם כפר באמור באישום זה, לפיו ביקש לשלם לקבלן רוני קופי שביצע עבודות שיפוץ בדירה ובווילה השייכות לנאשם, זאת באמצעות "קיזוז" שכרו של קופי באמצעות "ניפוח" עבודות שיבצע בעתיד קופי בשב"ס. אישום 13 – ראיות פרשת התביעה עדותו של רוני קופי (פרוטוקול מיום 13.7.2021) חקירה ראשית העד עוסק בעבודות מסגרות וכיסוי גגות, וביצע עבודות עבור שב"ס, כקבלן משנה, במשך כ-13 או 15 שנים (ע' 205). בתחילת הדרך מי שהזמינו אותו לעבוד היו הקבלנים הראשיים. בהמשך הכיר את הנאשם, אשר פיקח על חלק מהעבודות שביצע קופי עבור הקבלן הראשי, והנאשם הזמין אותו לבצע עבודות (ע' 208-207). הנאשם וקופי היו בקשר ישיר. העד כלל לא הכיר את כל הקבלנים הראשיים. הנאשם אמר לו לבצע עבודה, לנקוב במחיר ולהביא לו חשבונית בסכום זה. הנאשם מסר לו גם את שם הקבלן, ואמר לו שהשיק "יהיה אצלך". הנאשם העביר לקבלן הראשי את ההזמנה (ע' 209-208). 15% מהתשלום לעד היו מועברים לקבלן הראשי (ע' 211). בשלב מסוים יצר עם העד קשר קבלן בשם ג'עפר (ככל הנראה אבו ג'עפר – מ' ב'), שאמר לו שהוא זה שעובד עם הנאשם כקבלן משנה, והציע לקופי לעבוד כקבלן שלישי תחתיו. קופי נענה להצעתו וקיבל תשלום ישירות מג'עפר (ע' 214). בשלב מסוים הנאשם וג'עפר הסתכסכו, הנאשם פנה אל קופי ומשלב זה והלאה עבד קופי עם הנאשם, תחת קבלן ראשי (ע' 216). קופי הבין עם הזמן שהנאשם נהג לקבוע סכומים מוגזמים. למשל, אם עלות של עבודה הייתה 20,000 ₪, ההזמנה הייתה על 40,000 ₪. קופי ציין שזה לא עניין אותו והוא התחשבן לפי מה שביצע (ע' 212). קופי עבד ישירות מול הנאשם כשנה, עד שביצע עבור הנאשם עבודות בביתו והנאשם היה חייב לו כסף ורצה לשלם לו דרך תוספת בחשבונות. זה לא התאים לקופי (ע' 218-217). את העבודות הפרטיות אצל הנאשם החל כחודש לאחר שהנאשם קנה את הפנטהאוז בקומה 14 (ע' 218). הוא ביצע שם פרגולות, עבודות קירוי בצביעה מיוחדת ומטבח חוץ (ע' 219). לאחר מכן הנאשם או חבר שלו קנו את הדירה השנייה בקומה. בהמשך, כעבור מספר חודשים, אמר לו הנאשם שקנה בית שאותו ביקש להפוך למלונית של 5-4 יחידות. במלונית ביצע קופי פרגולות מעץ (ע' 220). גם בביתו של הבן של הנאשם, בבת ים, ביצע עבודה קטנה (ע' 221-220). סך כל התקופה שבה ביצע עבודות פרטיות עבור הנאשם הייתה 8-7 חודשים (ע' 221). במסגרת העבודה בנכסים הפרטיים של הנאשם עבדו עם קופי ארבעה עובדים קבועים (ע' 222). הנאשם צריך היה לשלם לקופי 160,000 ₪ על העבודות הפרטיות שביצע עבורו (כל פנטהאוז כ-50,000 או 60,000 ₪; שתי פרגולות במלונית, כ-30,000 או 40,000 ש"ח (ע' 224-223)). אין לקופי כל מסמך המתעד זאת. הוא סמך על הנאשם, עבד עמו בהיקפים גדולים מאוד, ראה את נכסיו ולא העלה על דעתו שהנאשם לא ישלם לו. הנאשם עודנו חייב לו את כל הסכום (ע' 224). היה באפשרותו לתבוע את הנאשם, אך ההפסד כתוצאה ממהלך כזה היה גדול מהרווח (ע' 224). לשאלה כיצד הציע הנאשם לסגור את החוב בגין העבודות הפרטיות, השיב קופי: "הייתה לנו איזו עבודה שהיה בה סכום כסף קצת יותר גדול והוא רצה, הוא אמר לי תוסיף פה 20,000, תוריד, בוא נתקזז. זה, תוציא 20,000 שקלים. משהו כזה. כן, משהו כזה" (ע' 225). קופי הגיע פעמים רבות למשרדו של הנאשם ברמלה, ומדי פעם שאל לגבי החוב או לפחות חלקו. באחד הביקורים במשרד הציע הנאשם את ההצעה האמורה, וקופי הזדעזע וסירב לה (ע' 226-225). קופי ציין כי הוא אינו מסוגל לכתוב שבנה ב-20,000 ₪ דבר שאינו קיים (ע' 226). כן הוסיף: "מה זה עכשיו בוא מוריד לי 20,000 פה? גם אני צריך לגנוב בשביל, גם לא לישון בלילה, וגם מה-20,000 נשאר לי 10,000" (ע' 226). הוא הסביר שאם הוא מקבל 20,000 ₪, עליו להוציא חשבונית לקבלן הראשי על 20,000 ₪ יותר, אין לו אסמכתה של חומרים של אותם 20,000 ₪, והוא גם משלם 40% מס ו-15% לקבלן הראשי. כך שהוא נותן לקבלן הראשי 3,000 ₪ במתנה והוא מפסיד מזה (ע' 227). נשארים לו 10,000 ₪ בלבד (ע' 228). בעקבות ריענון באמצעות חקירה מיום 17.12.2017, קופי העיד שחש שהנאשם חושש מהקלטות, ולכן כתב סכומים על דף ("היה רושם נגיד סכום ... 10,000.... הוא היה עושה עיגול עם 10,000. אני רוצה מתוך זה 10,000" – ע' 228). בתגובה קופי העמיד פנים כמי שאינו מבין את כוונתו של הנאשם. תגובתו של הנאשם הייתה בהחזקתו של קופי כבן ערובה, באמצעות אישורי כניסה. במקום להוציא לו אישורים לשנה כפי שנעשה עם אחרים, הנאשם נהג להוציא עבורו אישורים לחודשיים, לחודש או שבוע (ע' 228). הנאשם "תפס" אותו בשיטה הזו קרוב לחמש שנים. קופי הסביר שהבין שהנאשם רוצה שוחד, והתעלם מכך בהתחלה בכוונה, עד שהבין "שזה מתחיל להיות לחוץ". בשלב מסוים החל קופי ללחוץ על הנאשם כדי שיחזיר לו את הכסף שהוא חייב לו, ואז, באותו שלב, הציע לו הנאשם את הקיזוז. השניים לא הגיעו להסכמות, והנאשם לא הזמין אותו יותר לביצוע עבודות במשך שנתיים או שלוש (ע' 229). הנאשם לא הסכים שקופי וצוותו יעבדו תחתיו בשב"ס יותר, והוא הודיע זאת לקבלנים באופן חד משמעי (ע' 229). חקירה נגדית קופי ריצה בעבר עונש מאסר של חצי שנה בגין עבירות מס. לאחר שחרורו ממאסר בשנת 2013, לא חזר לעבוד במתקנים של שב"ס, ואף לא ניסה לבקש אישור קב"ט לצורך כך (ע' 233-231). יש לציין כי בהמשך החקירה הנגדית מסר קופי כי בתקופה שבה ביצע את העבודות הפרטיות בנכסים של הנאשם עבד גם עבור גוף הבינוי וגוף התעסוקה בשב"ס (על כך להלן). כשעבד במתקנים של שב"ס, לפני שנכנס למאסר, שימש קופי כמנהל עבודה וקודם לכן גם כקבלן משנה (ע' 234). לאחר שחרורו ממאסר, הציע את שירותיו כמנהל עבודה לקבלנים ראשיים שעבד איתם במשרד הביטחון ובשב"ס (ע' 235). קופי התייחס בעדותו לפרויקט הראשון בפנטהאוז של הנאשם, עבודה שנמשכה יומיים או שלושה (ע' 237), ולעבודה בביתו של הבן (ע' 241-239). כמו כן, במלונית עבד 5-4 ימים בהתקנות בשטח וכן הכנות לפני כן (ע' 242-241). אשר לעלות העבודה בפנטהאוז, כיום עבודה כזו תעלה לדברי העד לכל הפחות 60,000 ₪ (ע' 244). הפועלים בעבודות אלה קיבלו שכר לפי שעות עבודה, בתלושי שכר. קופי אינו זוכר את גובה התשלום (ע' 248). יוסי יוספיאן קיבל סכום חודשי, משום שהוא שימש מנהל עבודה (ע' 249). בחקירה במשטרה התבקש להמציא אסמכתאות, חשבוניות על הוצאות בפרויקטים השונים. לשאלה מדוע לא עשה כן, השיב כי החליט לא להעביר את החומרים ולתבוע את הנאשם אישית בגין החוב. לשאלה אם קיימים אצלו מסמכים המעידים על הוצאותיו על חומרי עבודה בפנטהאוז ובווילה, השיב שניתן לשחזר זאת ללא קושי (ע' 250). כן הוסיף שמחיר העבודה מושפע מגובה הדירה (קומה 14) (ע' 251). העד אישר שעלות החומרים בפנטהאוז, קורות הברזל והתושבות ביחד, אינה עולה על 20,000 ₪. לשאלה אם סך כל העלות 120,000 ₪, השיב שהסך הכולל הוא 140,000 ₪ או 160,000 ₪ (ע' 253). העד ציין שהנאשם חייב לו על העבודה שלו (פנטהאוז, וילה, מלונית) 140,000 ₪. אין לו חישוב לגבי החלוקה לכל פרויקט (ע' 255). הסנגור הפנה לחקירה במשטרה, ממנה הבין שהפרגולות בפנטהאוז עלו 120,000 ₪, ו-25-30 אלף ₪ נוספים עלו הפרגולות בווילה. העד השיב שהדבר כנראה נכון, ושהוא אינו זוכר (ע' 256). לשאלה כיצד עלו החומרים 20,000 ₪ ואילו הוא גבה 120,000 ₪, השיב העד כי הוא קבלן יקר מאוד (ע' 257). לדבריו, הוא נהג להוציא חשבוניות ללקוחותיו. כשנשאל אם הוא היה עוסק מורשה באותה תקופה, התברר כי כשביצע את העבודות עבור הנאשם, עבד קופי בחב' שמשון בוכניק, אלומתריס (שם עבד במשך 4-3 שנים). אילו היה הנאשם משלם, אלומתריס הייתה מוציאה את החשבונית. קופי היה מנהל עבודה שכיר באותה חברה וקיבל מדי חודש תלוש שכר (ע' 258). קופי ביצע את העבודה הפרטית תחת אלומתריס, שסיפקה את החומרים לעבודה (ע' 262-261). בין העבודה בפנטהאוז לבין העבודה בווילה עברה תקופת זמן בלתי מבוטלת. את התקופה הכוללת העריך קופי בשנה או שנה וחצי (ע' 259). לשאלה מדוע שב וביצע עבודה עבור אדם שלא שילם לו אגורה, הסביר שלא חשב רק על עצמו, אלא על העבודה במערכת כולה ועל העובדים שלו והעסק שלו. כשהוזכר כי קופי שכיר של אלומתריס, הסביר שבתקופה האמורה, כשעבד בנכסיו של הנאשם, עבד במקביל גם עם הגוף של הבינוי והגוף של התעסוקה בשב"ס (ע' 261-260). וכדבריו: "אנחנו עבדנו באופן רציף בשב"ס... אולי לא אצל ארקדי, אבל בגוף, גוף אחר" (ע' 261). לשאלה אם עבד במתקנים שהנאשם אחראי עליהם, השיב: "יכול להיות שכן, אבל כן, לא שהוא אחראי עליהם מבחינת הפיקוח. לא... היינו עובדים בגוף מקביל שזה בינוי, שהוא היה עושה פרוייקטים הרבה יותר גדולים" (ע' 261). במסגרת זו עבד עם קבלנים ראשיים כגון מחלב ומ' מיכאלי (ע' 261). הסנגור הפנה לכך שקופי ציין בכל פעם, במהלך חקירתו במשטרה, סכום שונה שהנאשם חייב לו (180,000 ₪, כ-150,000 ₪, בין 120,000 ₪ ל-140,000 ₪). לשאלה אם ייתכן שהוא סתם זורק מספרים, השיב שאכן קיים מעט בלבול בנושא, אך הוא יודע בוודאות שמדובר בסכום בין 140,000 ל-160,000 (ע' 266-265). לשאלה אם יש לו רישום כלשהו לגבי העבודות הפרטיות, השיב שישב עם הנאשם "כמו שני גברים" (ע' 265). העד אישר שהחוב הוא לאלומתריס (ע' 268). כשנשאל אם יש הסכם חתום עם אלומתריס, התחמק מתשובה (ע' 268). הכסף שהוצא לרכישת החומרים לפנטהאוז ולווילה הוא של אלומתריס, "מהחשבון שאנחנו עבדנו רק בבית סוהר" (ע' 269). קרי, החומרים לבנייה הפרטית נרכשו במסגרת קניית חומרי בנייה עבור שב"ס (ע' 270). נקנו חומרים בהיקפים ענקיים, והחלק עבור הנאשם זניח מבחינת היקפו (ע' 271). לשאלה מתי ובאיזה אופן לחץ על הנאשם לקבל את הכסף שחייב לו, השיב שנהג לפגוש אותו 4-3 פעמים בשבוע במסגרת העבודה והשניים שוחחו בטלפון מדי יום (ע' 269-268). כשהתבקש לציין קבלנים שאמרו לו שהם לא עובדים איתו יותר, השיב שכך היה עם כל הקבלנים שעבד עמם. קופי ציין מספר שמות, בעיקר לאחר ריענון זכרונו. מטעם מחלב נמסר לו שאצל הנאשם הוא לא יכול לעבוד יותר (ע' 276-274). אשר לכך שמספר קבלנים (מיכאל דוד, ד.ב.ש. ומ' מיכאלי) אינם מאשרים את דבריו, השיב שעובדתית במשך שלוש שנים "לא נתן לי שום עבודה" (ע' 277). לשאלה אם מה שמנע ממנו להמשיך לבצע עבודות בשב"ס באותה תקופה היא העובדה שהוא ישב במאסר ועל כן קב"ט שב"ס לא אישר את כניסתו במשך תקופה ארוכה, ולא שהנאשם נידה אותו, השיב שעבד "5 שנים אחר כך. היה לי אישור קבוע" (ע' 278). לדבריו, בזמן שהנאשם מידר אותו, הוא (הנאשם) בחר לתת לו אישורים לחודשיים בכל פעם (ע' 278). ואולם, מאז שהפסיק לעבוד עם הנאשם, יש לו אישורים קבועים (במשך כ-6-5 שנים) (ע' 279). אשר להחזר החוב של הנאשם, הנאשם דחה את קופי פעם אחר פעם ואמר לו שיש "את ההוא שבחוץ לארץ" (ע' 279), משקיע שרצה בית כמו של הנאשם, שיעביר לקופי את הכסף לפרגולה כולל החוב, במזומן (ייתכן כי הכוונה לזיידפודים – מ' ב'). העד ראה שהנושא נמשך ונמשך והבין שמדובר בחוב אבוד. כשהוצע לו הקיזוז הראשון, בשנת 2014, הבין שגם הסיפור לגבי המשקיע שיעביר לו את הכסף היה שקר (ע' 280). קופי לא פנה למשטרה ולא תבע את הנאשם משום שהמשיך לעבוד בשב"ס, בנציגויות של הבינוי והתעסוקה. כשראה שהנאשם "רודף אותו" גם בבינוי ובתעסוקה, למרות שהוא עוד חייב לו כסף, הוא הזמין חקירה "על כל הסיפור" (ע' 282). קופי הוסיף שלא היו לו מסמכים כדי להגיש תביעה (ע' 283). לשאלה מדוע אלומתריס לא תבעה את הנאשם, השיב שאינו יודע (ע' 283). לשאלה מדוע הוא מתייחס בדבריו לכך שהנאשם חייב לו ולכך שהוא היה יכול לתבוע את הנאשם, כשמדובר בחוב של הנאשם לאלומתריס, השיב קופי שהוא אינו עובד פשוט והוא נושא באשמה כלפי המעסיק שלו, שסמך עליו (ע' 284). עדותו של יוסי יוספיאן (פרוטוקול מיום 13.7.2021) חקירה ראשית יוספיאן עבד אצל קופי במשך כ-9 שנים, בבסיסי צה"ל ובהמשך בשב"ס. מרבית העבודה הייתה בשב"ס. העד עבד במסגרות וביצע גגות ופרגולות. יוספיאן ביצע עבודה פרטית בווילה שבבעלות הנאשם (גגות, פרגולות ומסגרות). קופי שילם לו עבור העבודה, ופרט לכך לא קיבל תשלום ישירות מכל גורם (ע' 181). העד שלל את הטענה שלפיה הנאשם שילם לו ישירות ולא קופי (ע' 181). הוא לא עבד בנכסים נוספים של הנאשם, ואינו יודע מה שווי העבודה שביצעו בווילה (ע' 182-181). חקירה נגדית יוספיאן שימש כמנהל עבודה של קופי (ע' 186). בתגובה לטענה כי הוא כלל לא עבד בווילה, עמד על כך שהוא זוכר את הנאשם, את העבודה ואת רעיית הנאשם שבאה לבקר (ע' 185-184). קופי נותק מהכלא בשל הנאשם ושלקופי יש "בטן מלאה" על הנאשם (ע' 186). גם בחקירתו הנגדית עמד העד על כך שלא קיבל כסף מהנאשם ושהנאשם לא שילם לפועלים (ע' 187, 188, 192, 195). העד לא ביצע עבודות נוספות עבור הנאשם בבתים אחרים (ע' 194). פועלים אחרים עבדו גם בפנטהאוז של הנאשם (ע' 195). בווילה עבדו למעלה משבוע (ע' 200). העד קיבל משכורת חודשית בגובה 5,000 ₪, בשיק של אלומתריס ולא של קופי (ע' 201-200). הפועלים קיבלו תשלום באמצעות קופי (ע' 204). קופי שהה באתר וליווה את פרויקט הווילה בפועל (ע' 201). העד אינו יודע מה טיב יחסיו של קופי עם הנאשם לאחר הפסקת העבודה בשב"ס (ע' 196). לו עצמו אין משהו אישי נגד הנאשם (ע' 196). על כך שבחקירת המשטרה קרא לנאשם שקרן ונבלה, הסביר שכעס על הנאשם משום שפוטר לאחר שקופי הפסיק לקבל מהנאשם עבודה (ע' 197-196). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) קופי הוא פועל, ואינו קבלן משנה או קבלן ראשי – אין לו עסק (ע' 506). קופי עבד יחד עם צוות של שלושה פועלים דוברי רוסית, עבודה בסכום של 10,000 ₪. הנאשם שילם לקופי על העבודה וכן שילם לכל פועל בנפרד (ע' 507). העבודה כללה עשר קורות מתכת בפנטהאוז, כהכנה לגג (ע' 509). הנאשם נשאל על כך שישנה סתירה בכתב האישום: לפי כתב האישום הוא היה חייב לקופי 160,000 ₪, אך בהצעה שלו לנפח את החשבון של קופי לשב"ס ביקש מקופי להעביר לו (לנאשם) כספים נוספים. תשובתו של הנאשם הייתה שהאמור בכתב האישום אינו הגיוני (ע' 508). קופי אינו יכול להגיע למשרדו של הנאשם (ע' 508). קופי לא הגיע אל משרדו, למעט פעם אחת בשנת 2015, שבה קיבל אישור לכך, וכשהגיע לא קרה דבר מהמתואר בכתב האישום (ע' 510-509). קופי הוא עבריין שריצה מאסר בגין זיוף מסמכים וחשבוניות (ע' 510). בשנת 2015 נודע לנאשם שקופי אמר עליו שהוא "מבקש דיבידנדים". הנאשם זימן את קופי ובנוכחותו של מפקדו אלפסי שאל את קופי לגבי אמירה זו. קופי הסביר שהוא לא הובן כראוי, ושהתכוון לכך שאנשי תחזוקה מבקשים ממנו לתת להם צבע ומלט. בנסיבות אלה החליט הנאשם שהוא אינו מעונין שקופי ימשיך לעבוד בשב"ס (ע' 511-510). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 19.9.2023) הנאשם חזר על כך שקופי לא היה קבלן משנה בשב"ס. קופי מעולם לא היה קבלן או עצמאי, אלא עובד (ע' 544). קופי ביצע עבודות פרטיות במלונית ובפנטהאוז, כאחד הפועלים, ולא ידוע לו על עבודה שקופי ביצע בדירתו של בנו (ע' 545-544). הנאשם הכחיש את הטענה שלפיה אמר לקופי לנפח הצעות מחיר לצורך החזר החוב הפרטי של הנאשם. הנאשם ציין שקופי, כפועל, אינו יכול לתת הצעות מחיר, וגם בשב"ס מתנהלים לפי מכרזים ונהלים ולא לפי הצעות מחיר (ע' 545). על כך שקופי מסר בזמן אמת פרטים על אודות "שיטת הניפוח" שאותה תיארו קבלנים אחרים שהעידו בבית המשפט ובמשטרה, השיב שקופי הוא רק פועל (ע' 546). אשר לדבריו של קופי כי הנאשם בלם אותו וחיבל באפשרותו לעבוד במחוז מרכז של שב"ס, הנאשם ציין שהוא מקבל מקבלן רשימת פועלים, הוא אינו בודק מיהם ומעביר את הרשימה לביטחון שדה אשר מאשר או מסרב. לנאשם אין כל שיקול דעת בעניין (ע' 547). לנאשם אין אפשרות לומר שהוא אינו מרוצה מקבלן או פועל מסוים והוא אינו מעונין שיעבוד בשב"ס. עם זאת, בהמשך דבריו מסר שהוא יכול לאשר או לא לאשר קבלן משנה, כשלדבריו מדובר בהמלצה בלבד (ע' 547). אישום 13 – סיכומי המאשימה לטענת המאשימה התשתית הראייתית מתבססת על עדותו של קופי, שבה היו פרטים זהים בתיאור "מנגנון הניפוח" שתיארו עדים נוספים אשר לא הכירו את קופי (כגון ראובן ואריק). העובדה שקופי לא הכיר את יתר הקבלנים וכן העובדה שתיאר את הצעת הנאשם והדרישה לשוחד כשנה לפני היציאה לחקירה גלויה, מחזקות את מהימנותו. קופי הסביר בעדותו כיצד עבד אצל הנאשם בעבודות פרטיות ובמקביל עבד גם כקבלן משנה בשב"ס. עוד נטען שקופי הרחיב והסביר שהוא למעשה ניהל את העסק של השותף שלו, עליו היה רשום העסק, ושקופי לא הסתיר את עברו מבית המשפט. נטען שקופי הרחיב לגבי ההצעה של הנאשם, לגבי הגדלת הצעות המחיר של עבודות שביצע קופי בשב"ס, באופן שהכסף העודף יכסה את חובו הפרטי של הנאשם לקופי ובדרך זו יקזז הנאשם את החוב שלו לקופי. המאשימה הפנתה לעדותו של יוסי, ששלל את טענת הנאשם כי הלה שילם ישירות לעובדים של קופי. יוסי גם אישר שהנאשם הפסיק את עבודתו של קופי בשב"ס – דבר העולה גם מעדותו של מוריס מיכאלי, שרצה להשתמש בשירותיו של קופי, אך נאמר לו מפורשות שאסור לעבוד עם קופי, בשל התנגדות הנאשם. הנאשם אישר שקופי ביצע עבורו עבודות פרטיות. הוא נתלה בטענה שקופי הוא "רק" פועל ולא בעל העסק, ולכן אין לו אפשרות לתת הצעות מחיר. הנאשם אישר תחילה, במסגרת חקירתו הנגדית, שיש לו היכולת והסמכות לשלול כניסה של עובד למתחמי שב"ס כדי שלא יעבוד, ואז חזר בו מיד לאחר מכן. קו ההגנה של הנאשם שלפיו שילם באופן עצמאי לעובדים של קופי – לא צלח. נטען כי הנאשם לא שילם לקופי, לא הביא לראיה לכך ששילם, וגרסתו שלפיה שילם לפועלים ישירות נסתרה בעדויות. היעדר הממצאים לתשלום עבור העבודות הפרטיות של קופי מחזקות את גרסתו ומהימנותו של קופי לכך שאכן הנאשם הציע לשלם את חובו הפרטי באמצעות שיטת הניפוח. אישום 13 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את כל המיוחס לנאשם. נטען כי קופי הוא פועל שכיר ואינו קבלן ראשי או קבלן משנה. לנאשם בתור קצין בינוי אין כל קשר ישיר עם הפועלים. הנאשם כלל אינו נפגש עם פועלים שונים במשרדו או במקום אחר, ואינו מדבר איתם על עבודות עתידיות. כפועל שכיר, קופי אינו יכול להיות קשור להצעות מחיר של שב"ס. כמו כן, הנאשם אינו יכול לבטל אישור כניסה לבית הסוהר. בשנת 2013 הכיר הנאשם שני פועלים דוברי רוסית. הנאשם הציע להם לבצע אצלו במרפסת התקנת עשר קורות מתח. הפועלים הסכימו וביקשו לצרף אליהם את קופי. הנאשם פנה לקופי, שביצע מדידות ונתן לנאשם הצעה ע"ס 18,000 ₪ (כולל החומרים). הנאשם נתן לקופי את העבודה. שלושת הפועלים סיימו את העבודה תוך ארבעה ימים. כדי למנוע אי הבנות, שילם הנאשם לקופי על ידי הפועלים 10,000 ₪ במזומן. נטען כי קופי מסר גרסאות שונות בנוגע לעלות העבודה הפרטית שביצע אצל הנאשם. בעדותו בבית המשפט ציין עבודה שעלותה 120,000 ₪, ואילו בחקירתו מיום 5.12.2017 דיבר על עלות של 60,000 ₪. הדבר מלמד על כך שעדותו של קופי אינה אמינה. הפרגולה בדירה הצמודה, שאותה ביצעו קופי והפועלים האחרים, אינה קשורה לנאשם. קופי והפועלים ביצוע את העבודה דרך קבלן אחר. אישום 13 – דיון לאחר שבחנתי את הראיות באישום זה, סבורה אני כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את המיוחס לנאשם, ולפיכך יש לזכות את הנאשם באישום זה. הכול כפי שיפורט להלן. קודם לכל אציין כי הנאשם הואשם במסגרת אישום זה בעבירת של לקיחת שוחד (הצעת שוחד), עבירה לפי סעיף 290 ו-294(א) לחוק העונשין. סעיף 294(א) קובע כי המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד. קרי, לצורך הרשעה בעבירה די בכך שהנאשם ביקש לקבל שוחד, גם אם בקשתו זו לא נענתה. אבהיר כי המאשימה טענה שהנאשם ביקש מקופי לנפח חשבונות בשב"ס לצורך שתי מטרות. האחת, החזר חובו של הנאשם לקופי (סעיף 3 לאישום 13), והשנייה, העברת כספים נוספים לנאשם (סעיפים 5-4 לאישום 13). לפי כתב האישום, קופי לא הסכים לשתף פעולה עם הנאשם ולכן הופסקה עבודתו למשך תקופה ארוכה בפרויקטים של שב"ס במחוז מרכז. המאשימה מתבססת על עדותו של קופי. בעניינו של זה, התמונה מעט מורכבת. מחד גיסא, התרשמתי כי קופי מכיר היטב את מנגנון הניפוח. כמו כן, יש חשיבות לכך שהלה מסר פרטים כשנה לפני היציאה לחקירה הגלויה, כשמדובר בפרטים דומים לאלה שנמסרו על ידי קבלנים אחרים שהעידו, מבלי שקיים קשר בינו לבין הקבלנים האחרים. התרשמתי מאמינות דבריו בעניין זה. כמו כן, אציין בקצרה כי מעדיפה אני את דבריו של קופי ואת עדותו של יוספיאן שלפיהם לא נתקבל מהנאשם תשלום בגין העבודות הפרטיות בנכסיו של הנאשם, על פני גרסתו של הנאשם כי שילם בגין ביצוען של עבודות אלה. מאידך גיסא, קיים קושי בעדותו של קופי, אשר קיבלה תפנית מפתיעה בחקירתו הנגדית. בחקירתו הראשית הציג עצמו קופי כקבלן משנה, עצמאי, שביצע עבודות עבור שב"ס במשך תקופה ארוכה, עד שביצע עבור הנאשם עבודות בביתו והנאשם רצה לשלם לו באמצעות שיטת הניפוח. קופי אף ציין כי היה באפשרותו לתבוע את הנאשם בגין החוב הפרטי. ברם, בחקירתו הנגדית התברר במפתיע כי קופי הוא שכיר שעובד עבור חברת אלומתריס, וחברה זו היא קבלן המשנה מול שב"ס. בניגוד למתואר בסיכומי המאשימה, קופי לא העיד כי הוא מנהל את העסק של השותף שלו, אלא כי הוא מנהל שכיר בחברה. בתקופה שבה ביצע את העבודות הפרטיות במלונית (עבודות שהסתיימו לפי כתב האישום במהלך שנת 2014), עבד קופי כשכיר באלומתריס. קופי אישר בעדותו כי החוב בגין עבודות אלה הוא למעשה חוב לחברת אלומתריס. כן התברר בראשית החקירה הנגדית, כי קופי ריצה בעבר עונש מאסר, ולאחר שחרורו ממאסר בשנת 2013 לא חזר לעבוד במתקני שב"ס ולא ניסה לבקש אישור קב"ט לצורך מטרה זו. בהמשך החקירה הנגדית אמנם עלה כי קופי עבד במקביל לעבודתו בנכסיו של הנאשם גם בגופים אחרים בשב"ס (הבינוי והתעסוקה, "אולי לא אצל ארקדי, אבל ... בגוף אחר"), אך כשנשאל קופי מפורשות אם עבד במתקנים שהנאשם אחראי עליהם, תשובתו לא הייתה חד משמעית ("יכול להיות שכן, אבל כן, לא שהוא אחראי עליהם מבחינת הפיקוח. לא... היינו עובדים בגוף מקביל שזה בינוי, שהוא היה עושה פרוייקטים הרבה יותר גדולים"). קרי, עולה ספק משמעותי אם בתקופת הזמן הרלוונטית לכתב האישום, עבד קופי במתקנים שהנאשם אחראי עליהם. לנוכח הקשיים והספק שעלו, כמתואר לעיל, אני מורה על זיכויו של הנאשם מן המיוחס לו באישום 13. אישום 14 כתב האישום במהלך חודש מרץ 2018, או בסמוך לכך, עבד נאשם 5 (להלן: "ביטון") כקבלן משנה מטעם הקבלן הראשי חברת מ. מיכאלי הנדסה בע"מ (להלן: "מ. מיכאלי"), במסגרת עבודות במתקן כליאה "אבו כביר" בתל אביב והכין תמחור לעבודת שיפוץ (להלן: "הפרויקט" או "פרויקט אבו כביר"). במהלך התקופה הרלוונטית, הורה הנאשם לביטון "לנפח" את תמחור העבודה מתוך כוונה שבתמורה לאישור הצעת המחיר המנופחת יעביר ביטון לנאשם מתת שלא יפחת מ-7,000 ₪ במזומן, וביטון, בין השאר בשל יחסי התלות והשליטה של הנאשם בקבלני המשנה כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום, ומתוך רצון ליתן מתת לנאשם על מנת שהנאשם יאפשר המשך העסקתו כקבלן משנה בשב"ס, כמו גם מתוך רצונו למקסם את הכנסותיו שלו, העלה את שיעור הצעתו בהתאם. בתאריך 6.5.2018 תיאמו ביניהם ביטון והנאשם כי במידה שלמחרת ישלם הקבלן הראשי לביטון, ייסע ביטון עד אילת, שם נפש הנאשם באותו מועד לרגל יום הולדתה של אשתו, זאת על מנת להעביר לנאשם את תשלום השוחד, וזאת לאחר שיפרוט ביטון את השיק שיקבל מהקבלן הראשי. תכנית זו נדחתה נוכח דחיית מועד התשלום לביטון. בתאריך 15.5.2018, או במועד סמוך לכך, קיבל ביטון מנציג הקבלן הראשי מ. מיכאלי שיק אשר מספרו 5006317 ע"ס 77,600 ₪ עבור עבודתו של ביטון בפרויקט. בתאריך 16.5.2018 שוחחו הנאשם וביטון בטלפון, וביטון עדכן את הנאשם כי קיבל את השיק מהקבלן הראשי וכי ידאג לפרוט את השיק ולהעביר לנאשם את חלקו במזומן. בהמשך שוחחו מספר פעמים נוספות, בין היתר בתאריכים 27.5.2018 ו-4.6.2018, על כך שביטון צריך לפרוט את השיק אך טרם התפנה לכך. בתאריך 13.6.2018, או בסמוך לכך, פרט ביטון את השיק בצ'יינג' ש.צ. פיננסים בע"מ, ולאחר תיאום ביניהם, נסע ביטון לפנטהאוז, נפגש עם הנאשם ומסר לו את תשלום השוחד, בערך שלא פחת מ-7,000 ₪. במעשיו הנ"ל, בפועלו כעובד הציבור, לקח הנאשם שוחד בסך שלא פחת מ-7,000 ₪, בעד פעולה הקשורה בתפקידו. כמו כן גנב הנאשם, כעובד הציבור, דבר שהוא נכס המדינה או דבר שהגיע לידיו מכוח עבודתו, וערכו למעלה מ-7,000 ₪. הוראות החיקוק שלפיהן הואשם הנאשם הן לקיחת שוחד – עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין וגניבה בידי עובד הציבור – עבירה לפי סעיף 390 יחד עם סעיף 29 בחוק. המענה לאישום 14 הנאשם כפר באמור באישום זה, שלפיו ביקש מביטון "לנפח" את הצעת המחיר לפרויקט, וכי נדרשו על ידו והועברו לו על ידי ביטון כספי שוחד. אישום 14 – ראיות פרשת התביעה עדותו של בנימין ביטון (פרוטוקול מיום 12.7.2021) חקירה ראשית ביטון, קבלן בנייה, הורשע במסגרת אישום זה, בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין. בעדותו ניסה ביטון להציג עסקת הטיעון בעניינו כעסקה שסגר עם הפרקליטות עקב מצבם הבריאותי שלו ושל רעייתו, וטען שהתשלום לנאשם אמור היה להיות מצוין כמתנה אך צוין בסופו של יום כשוחד (ע' 92-91). יצוין כבר עתה כי ביטון הוכרז כעד עוין במהלך חקירתו הנגדית. לאחר ריענון זיכרונו, העיד ביטון כי ביצע עבודות בשב"ס בשנת 2016 ועד תחילת 2018, כקבלן משנה (ע' 94). את הנאשם הכיר כששיפץ וילה בראשון לציון והנאשם הגיע להתרשם מעבודתו (ע' 94). ביטון לא ביצע עבודות פרטיות עבור הנאשם, למעט בריקים שנתן לו וכן הרכבת מספר אריחים במטבח ביתו. לאחר ריענון זיכרון נוסף ציין ביטון שעשה זאת כהוקרה על כך שהנאשם הכיר לו קבלנים ראשיים שעובדים בשב"ס (ע' 96-95). בפרויקט אבו כביר בשנת 2018, שבו מ. מיכאלי שימשה כקבלן ראשי, שימש ביטון כקבלן משנה. עבדו אצלו האחים גרידיש (סיימון ועמוס) (ע' 97). הוצג בפני העד מוצג ת/34 – חשבונית מס/קבלה מס' 001 של ביטון מיום 8.1.2018, על סך 80,000 ₪ כולל מע"מ, שהוצאה למ. מיכאלי, בגין עבודה באבו כביר. לאחר ריענון זיכרונו, מסר ביטון שהנאשם הוא מי שסידר לו את העבודה (ע' 99-98). כן הוצג ת/35 חשבונית מס/קבלה מס' 007 של ביטון מיום 7.3.2018, גם היא על כך 80,000 ₪ כולל מע"מ, שהוצאה אף היא למ. מיכאלי בגין עבודה באבו כביר. העד מסר חשבונית זו לנאשם וביקש שיעביר אותה לנציג של מ. מיכאלי כשיפגוש אותו במטה ברמלה. את התשלום קיבל ביטון באיחור, לקראת חודש מאי 2018, בשיק של מ. מיכאלי (ע' 100). בשיחה מס' 2134 מיום 7.3.2018, בין הנאשם וביטון, התעניין הנאשם אם ביטון נושא עמו חשבוניות ושיקים של העסק שלו. לשאלה מדוע התעניין בכך הנאשם, השיב ביטון שאינו זוכר. השניים שוחחו פעם נוספת באותו יום (שיחה מס' 2157), וביטון העיד כי היה אמור לעבור עם הנאשם על החשבון של אבו כביר שאותו הגיש, שכן הנאשם צריך לאשר את העבודה ולאחר מכן להעביר את החשבונית לקבלן הראשי כדי שהעד יוכל לקבל תשלום. לשאלה מדוע אמר ביטון לנאשם "עזוב את הטלפון", השיב כי הוא היה קרוב לאבו כביר ולכן לא היה צורך לשוחח בטלפון (ע' 101). בשיחה מס' 2547 מיום 14.3.2018, בין הנאשם, העד ועמוס גרידיש, טען עמוס שביטון לא שילם לו על עבודתו. לשאלה למה התכוון הנאשם כשאמר לעד "תשמור על הפה שלך או שתהיה בריא", השיב העד שאינו יודע (ע' 102). בשיחה יש לכאורה איום של עמוס שאם לא יקבל את התשלום הוא יספר שביטון מקבל עבודות משום שהוא משלם "פרוטקשן" לנאשם. לשאלה מה הייתה כוונתו של הנאשם לביטון "אם אני לא אסמוך עליך אתה לא תעבוד", וכן לשאלות נוספות בעניין, השיב העד שאינו יודע (ע' 103). העד הסביר שהוא עבד דרך קבלנים ראשיים ותחת פיקוחו של הנאשם. הנאשם מעביר תכניות, מפקח ומאשר בסוף את העבודה כדי שהקבלן הראשי ישלם לעד (ע' 105). שיחה מס' 2554 מיום 14.3.2018, בין הנאשם וביטון. העד נשאל על כך שבשיחה קודמת, עמוס איים על הנאשם שיפנה ליאח"ס. העד טען כי עמוס כעס על כך שלא קיבל כסף מאחיו סיימון, שהדבר אינו קשור אל העד או אל הנאשם, ועמוס ניסה להפעיל לחץ על המערכת באמצעות השיחה אל הנאשם (ע' 109). שיחה מס' 2564 מיום 14.3.2018, שעתיים מאוחר יותר. העד נשאל על כך שאמר לנאשם בשיחה זו: "מה שיש ביני ובינך, זה לקבר". העד לא הסכים להרחיב בעניין (ע' 111). שיחה מס' 3128 מיום 3.5.2018, בין הנאשם וביטון, על כך שמ. מיכאלי מעכב את השיק. העד טען בעדותו שרצה שהנאשם יאשר כבר את העבודה, כדי שמ. מיכאלי ייתן לו (לביטון) שיק (ע' 112). לפי השיחה, הנאשם תכנן לנסוע לאילת בתוך מספר ימים. בהמשך השיחה אמר ביטון שיפרוט את השיק, וש"לא משנה איפה אתה באילת, אני אסדר לך שמה...". על כך הגיב העד כי שלח לנאשם 7,000 ₪ מתנה "שקראתם לה שוחד" (ע' 113). שיחה מס' 3477 מיום 16.5.2018, בין הנאשם וביטון. ביטון מספר על כך שנפגש עם מוריס (מחב' מ. מיכאלי) יום קודם לכן וקיבל ממנו שיק. תאריך הפירעון של השיק היה כחודש וחצי קדימה (ע' 113, מופיע גם בשיחה). ביטון אמר בשיחה שהוא ינסה לפרוט את השיק למחרת. לשאלה מדוע סיפר זאת לנאשם וגם אמר לו בהמשך "אדאג לך למה שצריך", השיב העד כי התכוון לכך שיפרוט את השיק וייתן לנאשם 7,000 ₪ (ע' 115-114). הוצג לעד מוצג ת/36 – שיק שמסתיים בספרות 6317 על סך 77,600 ₪. העד אישר שזה השיק שקיבל ממוריס. את השיק פרט בצ'יינג ש.צ. פיננסיים בע"מ. הוא ביקש למחוק את הסימון "למוטב בלבד" כדי שניתן יהיה להסב את השיק הלאה (יוער כי כיום החוק אוסר זאת) (ע' 116). שיחה מס' 3550 מיום 27.5.2018 בין הנאשם וביטון, שבה מבטיח ביטון לסדר למחרת את עניין השיק. שיחה מס' 4335 מיום 13.6.2018 בין הנאשם וביטון, שבה השניים מתאמים להיפגש. הנאשם בביתו והעד יוצא מתל אביב לכיוונו ומבטיח להתקשר אליו. בשיחה מס' 4336 כחצי שעה מאוחר יותר מודיע ביטון לנאשם שהוא "למטה", והנאשם אומר שהוא יורד אליו. העד מסר בעדותו שהוא הגיע אל הנאשם הביתה להביא לו "אבנים" (נראה שהכוונה לאריחים – מ' ב'). לשאלת התובע מתי הביא ביטון לנאשם את הכסף במזומן, השיב העד שלפני כן, כשפגש אותו באבו כביר (ע' 117-116). חקירה נגדית בחקירה הנגדית טען העד כי הנאשם "לא קיבל ממני שקל" (ע' 118). הנאשם מעולם לא ביקש ממנו להעביר לו כסף ומעולם לא ביקש ממנו לנפח הצעת עבודה (ע' 118). הסנגור הפנה את העד לחקירותיו במשטרה, שבהן הכחיש מתן שוחד לנאשם וטען כי הנאשם לא היה מעורב בקביעת עמלה או בכלל בעניינים הכספיים בינו לבין הקבלן הראשי. העד מסר בתגובה כי זוהי האמת (ע' 120-118). לנוכח דברים אלה, ומשביקש זאת ב"כ המאשימה, הוכרז ביטון כעד עוין (ע' 121). חקירה חוזרת בחקירה החוזרת מסר העד כי הודה בהעברת 7,000 ₪ לנאשם כדי לא לנהל את המשפט, ושבפועל לא העביר כסף לנאשם ושיקר בבית המשפט (ע' 123). העד נשאל על כך שבחקירה הראשית התבקש להתעלם מהמינוח "שוחד" ואישר שהעביר לנאשם 7,000 ₪. על כך השיב שהוא אכן אמר את הדברים בחקירה הראשית, אך לא העביר את הכסף (ע' 125-124). התובע עימת את העד עם שיחת הטלפון עם הנאשם שבה אמר העד "מה שבינך לביני זה לקבר", עם השיחה שבה אמר לנאשם שייסע עד אילת אחרי שיפרוט את השיק ויביא לנאשם את מה שהוא צריך לדאוג לו, ועם דבריו בחקירה הראשית כי מדובר בכסף מזומן למתנה שהיה צריך להביא לנאשם. העד עמד על כך שזו הייתה העסקה עם הפרקליטות ושהדברים אינם דברי אמת (ע' 132). בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, הוגשו פרוטוקול הכרעת הדין (כב' השופט ע' קובו) מיום 8.12.2020 בעניינו של ביטון (ת/37), פרוטוקול הטיעונים לעונש וגזר הדין מיום 9.2.2021 (ת/38) וכתב האישום המתוקן בעניינו של ביטון (אישום 14) (ת/39). מוריס מיכאלי (פרוטוקול מיום 9.3.2022) לפי טענת המאשימה בסיכומיה, ניפוח כתב הכמויות והצעת המחיר החל עם דרישתו של הנאשם ממוריס מיכאלי, הקבלן הראשי (מטעם מ. מיכאלי וביטוליט) לעשות כן. הגם שעובדות אלה אינן מפורטות בכתב האישום, אביא להלן, בקצרה, את עדותו של מוריס. מוריס העיד כי הכין כתבי כמויות (אומדן), בד"כ עם הנאשם. הנאשם פיקח על קבלן המשנה ואישר את החשבון (ע' 607). לעיתים קיבל מוריס את כתבי הכמויות והצעות המחיר מהנאשם (ע' 608). היו עבודות שבהן הנאשם הביא את קבלן המשנה. באותם מקרים ההזמנה הייתה יוצאת דרך הנאשם, והכול התנהל מול הנאשם. היו קבלני משנה שהעד לא הכיר אותם (ע' 608). הנאשם היה מבחינתו הסמכות הראשונה והאחרונה. אם הנאשם החליט שזה הקבלן, זו העבודה וזה הסכום – לא היה ויכוח בעניין (ע' 608). לאחר ריענון זיכרונו, השיב שאילולא פעל כרצונו של הנאשם, ייתכן שלא היה ממשיך לקבל עבודות בשב"ס (ע' 609). מוצג ת/110 הוא אומדן בניית סככה מקורה בבית מעצר אבו כביר מיום 15.2.2018, שביצע מ. מיכאלי, על סך 185,000 ₪. בשיחה מס' 1648 מיום 25.2.2018, ביקש הנאשם ממוריס להכין כתב כמויות בגובה 180,000 ₪ (ע' 614). בשיחה מס' 2250, מיום 8.3.2018, אמר הנאשם למוריס כי הוא טעה ומבקש כעת שמוריס יגדיל מ- 180,000 ₪ ל-200,000 ₪, ומוריס נענה לדרישה. מוריס ציין בעדותו שההגדלה הייתה משום שזה התקציב שהנאשם יכול היה לקבל (ע' 616). הפרויקט בוצע תחת פיקוחו של הנאשם (ע' 617). את בני ביטון, קבלן משנה, הכיר העד דרך הנאשם. הוא עבד עם ביטון בסככת אבו כביר ולא היו להם פרויקטים נוספים משותפים. העד פגש בו שלוש פעמים לכל היותר. הנאשם הוא זה שבחר את ביטון לפרויקט (ע' 617). פרויקט הסככה התעכב, ובינתיים נתן העד לביטון מקדמה ראשונית. הפרויקט הושלם להערכתו עד פסח 2018 (ע' 618-617). במוצג ת/112 מופיע עותק של שיק מס' 6317 של מ. מיכאלי לפקודת בני ביטון, על סך 77,600 ₪, תאריך פירעון 30.6.2018. הכיתוב "למוטב בלבד" על השיק – נמחק. מוריס העיד כי הסכים להוריד את הכיתוב כדי שביטון לא יצטרך לחכות למועד הפירעון של השיק ויוכל להזמין חומר וכו' (ע' 618). חקירה נגדית העד נשאל האם חברת ביטוליט הפכה לקבלן ראשי פיקטיבי, שכן חב' מ. מיכאלי פעלה בפועל במקום ביטוליט. הסנגור הטיח בו שהתנהלות בלתי תקינה מצדו גרמה לו למוטיבציה "למכור" את הנאשם בחקירה במשטרה בכל דרך אפשרית (ע' 624-641). העד עמד על כך שהוא היה הקבלן שייצג את ביטוליט בשב"ס ושהתנהלותו מותרת וחוקית (ע' 643). מוריס לא ראה דבר חריג בשיחת הטלפון שבה אמר לו הנאשם שעליו להעלות מ-180,000 ₪ ל-200,000 ₪, ושהתיקון הוא בעקבות עבודות נוספות או דברים שעולים יותר (ע' 644). פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) הנאשם טען שביטון אינו קבלן משנה (ע' 511). אשר לפרויקט באבו כביר, הנאשם הכין אומדן לפרויקט, ולאחר שקיבל אישור לאומדן הכין כתב כמויות לפרויקט והעביר אותו לבדיקת מחלקת בינוי (ע' 512). הנאשם הכחיש את הטענה כי הורה לביטון לנפח את התמחור בפרויקט (ע' 512). ביום 4.5.2018 קיבל טלפון מאבו כביר, שלפיו הפועלים אינם עובדים מזה שבוע. הנאשם הגיע לשטח, ראה שהפרויקט אינו מתבצע, והתקשר לקבלן הראשי (מוריס) שהפנה אותו אל ביטון. ביטון אמר לו שסיכם עם הקבלן הראשי שישלם לו מקדמה לצורך רכישת חומרים ותשלום לפועלים. הנאשם ציין שאין זה עניינו, והתקשר אל הקבלן הראשי כדי להסביר לו זאת ולהדגיש שהפרויקט צריך להסתיים לפי לוח הזמנים. הקבלן הראשי אמר שיטפל בעניין. הנאשם נסע לנופש באילת עם רעייתו, ובדרכו לשם התקשר אליו ביטון והודה לו על כך שהקבלן הבטיח לשלם שלו. כדברי הנאשם: "אחרי יום אולי הוא אמר ארכדי קיבלתי את הכל אין לך מה לדאוג הפרויקט יתבצע בזמן כמו שצריך, אמרתי תשמע אני בחופשה אני לא רוצה לדבר, אני רוצה לנוח, איפה אתה באילת אולי אני אבוא, אז סגרתי טלפון יותר לא עניתי לו" (ע' 514). אין בחומר החקירה זכר לכך שביטון נתן לו כסף (ע' 515). סעיף 5 לאישום (הסעיף שמתייחס לכך שביטון עדכן את הנאשם כי קיבל שיק מהקבלן הראשי וכי ידאג לפרוט את השיק ולהעביר לנאשם את חלקו במזומן) – אינו נוגע אליו. ביטון שיתף אותו "כמו עובד סוציאלי" ולא מעבר לזה (ע' 515). ביחס לסעיף 6 לאישום (פריטת השיק בצ'יינג' ופגישה עם הנאשם שבמהלכה מסר ביטון לנאשם תשלום) – הנאשם שלל את הטענה כי ביטון הגיע כדי לתת לו כסף והוסיף שביטון מעולם לא נתן לו כסף (ע' 516). הנאשם הסביר שהביקור של ביטון בדירתו היה על רקע בקשתו של ביטון להיעזר בנאשם בהכנת כתב כמויות לפרויקט תמ"א 38: "... הוא מתקשר ביום אחד כנראה בתאריך הזה אומר ארכדי מה עם כתב הכמויות אולי הכנת אולי לא אמרתי לו אני נמצא בחופשה מתעסק בשיפוץ במטבח, הוא אומר ארקדי תן לי כתובת אני מגיע אני אעזור לך לסדר, הוא הגיע... חתך בלטה, שמנו בלטה ובזה נגמר ... לא בא לתת לי כסף..." (ע' 516). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 19.9.2023) הוצג לנאשם מוצג ת/35 – חשבונית המס מיום 7.3.2018 שהוציא ביטון למ. מיכאלי, והוטח בנאשם שביטון העיד שהנאשם סידר לו את העבודה הזו. הנאשם הכחיש את האמור והוסיף כי הוא אינו מסדר עבודות. הוא אינו זוכר אם ביטון הביא לו את חשבונית המס אחרי שסיים את העבודה (ע' 549). הקבלן הראשי היה צריך להגיע אליו למשרד וביטון ביקש ממנו למסור לקבלן מעטפה. הוא אינו יודע אם הייתה בתוך המעטפה חשבונית (ע' 549). הנאשם חזר על כך שדבריו של ביטון שלפיהם העביר לנאשם 7,000 ₪ במזומן – הם שקר (ע' 549). אשר לשיחה מס' 2134 מיום 7.3.2018 בין הנאשם וביטון, שבה שאל הנאשם את ביטון האם הביא עמו חשבוניות ושיק, ובתגובה לטענה כי העיד קודם לכן כי הוא אינו בקשר עם קבלני משנה, השיב הנאשם שהעניין כלל אינו קשור לשב"ס (ע' 549). לדבריו, ביטון השתתף במכרז של תמ"א 38 אך בשל חוסר התמצאות בנושא ביקש את עזרתו של הנאשם. הנאשם הסביר לביטון כי תחילה, כדי להשתתף, יש להראות מעמד מסוים, ולכן ביקש שביטון יביא את האסמכתאות המלמדות על עבודתו כקבלן ועל יכולותיו (ע' 550-549). לשאלה מדוע לא אמר זאת ביטון במהלך עדותו בבית המשפט (שבה הושמעה שיחה זו), השיב שאינו יודע אם שאלו את ביטון בעניין בעדותו, אך שראה זאת בחקירות (ע' 550). בעניינו של עמוס גרידיש, אשר איים על ביטון כי יחשוף שביטון משלם לנאשם שוחד כדי לקבל עבודות בשב"ס, ציין הנאשם כי הוא התכוון לנסוע למשטרה כדי להגיש תלונה בעניין (ע' 550). בשיחה מס' 2547 מיום 14.3.2018 (שעת ערב), אמר הנאשם לביטון שעמוס התקשר אליו והתלונן שביטון לא שילם לו עבור עבודתו, והורה לביטון להעביר לעמוס את התשלום. לשאלה, כיצד שיחה בנושא עניינים כספיים של קבלן המשנה עולה בקנה אחד עם טענת הנאשם שלפיה אין לו קשר עם קבלני המשנה, הסביר הנאשם כי הרקע לדברים הוא האיומים של עמוס עליו (ע' 551). בהמשך השיחה נאמר המשפט: "בני אתה... או תשמור על הפה, או תהיה בריא, אחי" – הנאשם שלל את הטענה כי ביקש מביטון להפסיק "לפטפט" על היחס החיובי שהוא מקבל מהנאשם בעקבות השוחד, ושלל קבלת שוחד (ע' 552). בהמשך השיחה אמר הנאשם: "אם אני לא אסמוך עליך, אתה לא תעבוד". לטענה כי עולה מהדברים שהייתה לנאשם כקצין בינוי היכולת להחליט מי עובד כקבלן משנה ומי לא, וזאת בניגוד לדבריו בעדותו, השיב הנאשם בשלילה, והסביר שהיה ביכולתו לפנות לגורם בכיר יותר בתחום ולהמליץ על קבלן או לבקש לפסול אותו (ע' 552). הנאשם לא דיווח על האיום שקיבל ועל כך שביטון התהדר במתן שוחד לקצין שב"ס (ע' 554). הנאשם ציין באופן מפורש שעמוס איים עליו. הוא הסביר שעמוס חשב שהוא (הנאשם) לא שילם בגין העבודות שבוצעו עבור שב"ס, ומסיבה זו איים עליו (ע' 556). ברם, לשאלה מה בדיוק האיום או הסחיטה של עמוס כלפי הנאשם לפי הסבר זה, השיב הנאשם שאולי היה לעמוס ולביטון "ענין שלהם ביניהם", ושעליו (על הנאשם) עמוס לא איים (ע' 556). מספר דקות בלבד לאחר שיחה מס' 2547 לעיל (שיחה ארוכה), התקשר הנאשם אל עמוס וביקש לערוך עמו ועם ביטון שיחת ועידה (שיחה מס' 2552). הנאשם הכחיש את טענת התובע כי התקשר אל עמוס מתוך לחץ שעמוס ימשיך להפיץ הלאה את טענותיו בדבר יחסי שוחד בין ביטון לנאשם (ע' 557). הנאשם סירב לאשר שנשמע לחוץ בשיחה, וטען כי ניסה להסביר לעמוס שהוא אינו הגורם המשלם (ע' 557). בהמשך הערב, בשיחה מס' 2554, שוחח הנאשם עם ביטון וביקש ממנו "תוריד אותי מ...מכל העניינים שלכם", בציינו את שיחת הטלפון שקיבל מעמוס ובה איום להתלונן במח"ש (כשהכוונה ליאח"ס – היחידה הארצית לחקירות סוהרים – ע' 558). ביחס לשיחה זו טען הנאשם שוב שעמוס חשב שהנאשם לא שילם לביטון ושמסיבה זו ביטון לא שילם לעמוס. הנאשם טען שביקש מביטון שיסביר לעמוס שהוא (הנאשם) אינו הגורם שמשלם לו (ע' 558). הנאשם שלל את הטענה כי לולא נושא השוחד כל זה לא היה מעניין אותו (ע' 559-558). מאוחר יותר באותו ערב, בשיחה מס' 2562, התקשר סיימון גרידיש אל הנאשם, הרגיע אותו וביקש שיתעלם מהשיחה שקיבל מעמוס אחיו. מעט לאחר מכן, בשיחה מס' 2564, שוחח ביטון עם הנאשם וביקש לוודא שסיימון שוחח עמו והרגיע אותו. ביטון אמר לנאשם בשיחה זו "הכול סגור, הכול בסדר, תהיה רגוע", ובהמשך: "מה שיש ביני ובינך, זה לקבר". הנאשם חזר בעדותו על כך שאינו יודע מה האיום של עמוס כלפיו. כשאמר התובע שהאיום הוא שעמוס יתלונן על הנאשם ליאח"ס, השיב הנאשם "אולי זה ענין שלהם, זה לא מה אני קשור לזה" (ע' 560). לשאלת התובע, האם ביטון התכוון שאת יחסי השוחד ביניהם הוא ייקח לקבר, הכחיש הנאשם קבלת שוחד או מתנה, קל וחומר מביטון "שאין לו גם כסף להביא למשפחה" (ע' 560). בשיחה מס' 3128 מיום 3.5.2018, שוחחו ביטון והנאשם על כך שמ. מיכאלי, הקבלן הראשי, מעכב את השיק, שהנו ממילא גם שיק דחוי – שוטף פלוס 90. לפי השיחה, הנאשם תכנן לנסוע לאילת ביום א' לאחר מכן. בהמשך השיחה אמר ביטון שיפרוט את השיק, וש"לא משנה איפה אתה באילת, אני אסדר לך שמה...". הנאשם אישר בעדותו כי דיבר עם קבלן משנה לגבי שיק שקיבל מהקבלן הראשי, אך טען שעשה כן באופן נקודתי באותו מקרה משום שמפקד אבו כביר התקשר והתלונן שהקבלן מזה מספר ימים אינו מגיע ואינו מסיים את העבודות. מכיוון שמדובר בעניין ביטחוני ניסה הנאשם להתקשר לקבלן הראשי. הקבלן הראשי היה בחו"ל ולכן התקשר הנאשם אל ביטון (קבלן המשנה), שאל מדוע הפסיקו לעבוד, וביטון השיב שאין לו כסף לקנות חומרים מכיוון שהקבלן לא שילם לו. הנאשם התקשר לאחיו של הקבלן הראשי, ביקש לקדם את הפרויקט, להחליף קבלן משנה או לתת לו חומרים, והעניין הסתדר, שכן הקבלן הראשי נתן שיק. הנאשם עמד בעדותו על כך שביקש לקדם את הפרויקט ולא עסק סתם כך בעניינים כספיים (ע' 561). הנאשם אישר שהשיחה התקיימה מעט לפני נסיעתו עם הנאשמת לאילת (ע' 562). כשנשאל מה הייתה כוונתו של ביטון בדבריו לגבי פריטת השיק ו"לא משנה איפה אתה באילת אני אסדר לך את מה שצריך לסדר", השיב שאינו זוכר, והוסיף שהבעיה הייתה שהשיק דחוי והנאשם גם היה צריך לחתום על השיק, ולכן ביקש מהעוזר שלו, שמילא את מקומו, לחתום על השיק (ע' 562). התובע עימת את הנאשם עם דבריו הקודמים, שלפיהם הוא אינו מדבר עם קבלני משנה. הנאשם השיב שביטון דיבר איתו משום שמוריס היה בחו"ל. כשציין התובע שיש שיחות של הנאשם עם מוריס ומוריס גם העיד, השיב הנאשם שכנראה שמוריס חזר, אך כשהוא, הנאשם, הגיע לשטח וראה שהפרויקט אינו מתבצע, מוריס לא ענה לו לטלפון (ע' 563). הנאשם דחה את הטענה כי ביטון התכוון שהנאשם ידאג שיקבל את השיק וביטון ישיג מזומן, ולא משנה היכן יהיה הנאשם, גם באילת, ביטון יסדר לנאשם את השוחד (ע' 564). בשיחה מס' 3477 מיום 16.5.2018 סיפר ביטון לנאשם שנפגש עם מוריס יום קודם לכן וקיבל ממנו שיק שתאריך הפירעון שלו חודש וחצי מאוחר יותר. ביטון אמר בשיחה שהוא ינסה לפרוט את השיק למחרת. הנאשם הכחיש בעדותו את הטענה כי בשיחה זו עדכן אותו ביטון בדבר תשלום החלק של הנאשם – השוחד (ע' 564). בשיחה מס' 3550 מיום 27.5.2018 הבטיח ביטון לנאשם לסדר למחרת את עניין השיק. זוהי הפעם השלישית שבה השניים דנו בכך. על כך שפעם אחר פעם מדבר הנאשם עם קבלן משנה לגבי שיק שהוא מקבל ופורט, כשקצין בינוי בשב"ס אינו אמור לדבר עם קבלני משנה לגבי פריטת שיקים, השיב הנאשם שביטון הסביר לו שאין לו כסף וברגע שיהיה לו כסף הוא ירכוש את החומר (ע' 565). בשיחה מס' 4335 מיום 13.6.2018 שעה 21:51, ביטון והנאשם מתאמים להיפגש. הנאשם נמצא בביתו וביטון יוצא מתל אביב לכיוונו ומבטיח להתקשר אליו. לשאלה האם זה מקובל שמגיעים אליו קבלני משנה בשעות הלילה, השיב הנאשם שביטון הגיע לא כקבלן משנה, אלא משום שהיה זקוק לעזרתו במילוי טפסים לפרויקט תמ"א 38. הנאשם טען כי יום קודם לכן ביקש ממנו ביטון שייסע לתל אביב כדי לראות את הפרויקט (ע' 565). בשיחה מס' שיחה 4336 בשעה 22:15 הודיע ביטון לנאשם שהוא "למטה", והנאשם השיב שהוא יורד אליו. גם בנוגע לשיחה זו טען הנאשם שההקשר הוא עזרה שהגיש לביטון בנושא תמ"א 38 (ע' 566). אישום 14 – סיכומי המאשימה המאשימה הפנתה לעדותו של ביטון בחקירתו הראשית, שלפיה הביא לנאשם את חשבונית המס אחרי שסיים את העבודה, קיבל את הכסף בסוף החודש והעביר לנאשם 7,000 ₪ במזומן. ביטון אמנם חזר בו מעדותו בחקירה הראשית ומהודאתו בבית המשפט, אך הוכרז כעד עוין והוגשו בעניינו מספר מוצגים לפי סעיף 10א לפקודת הראיות. המאשימה טענה כי יש להעדיף את אמרתו של ביטון אשר הודה במשפטו וכן אישר האמור בחקירתו הראשית, על פני גרסתו שהשתנתה בחקירה הנגדית. עוד הפנתה המאשימה לרצף השיחות בין האחים גרידיש, אשר הועסקו תחת ביטון, לבין הנאשם. במסגרת השיחות איים עמוס גרידיש על הנאשם שיחשוף את יחסי השחיתות בין ביטון והנאשם. בתגובה, הנאשם נלחץ, התקשר לביטון ואיים עליו שאם לא יטפל וירגיע את המצב עם עמוס, הוא (ביטון) לא יעבוד יותר בשב"ס. המאשימה ציינה כי על הקו בשיחה הייתה גם הנאשמת, אשר מהשיחה עלה בבירור שהייתה מודעת לשחיתות של בעלה הנאשם. כן הפנתה המאשימה לשיחות בין הנאשם לביטון, בנוגע לתיאום קבלת השיק של ביטון ולאחר מכן תשלום דמי השוחד (לאחר ניכוי השיק). לטענת המאשימה, ניפוח כתב הכמויות והצעת המחיר החל עם דרישתו של הנאשם ממוריס, הקבלן הראשי (הן מטעם חברת ביטוליט הן מטעם חברת מ. מיכאלי). מוריס התייחס בעדותו לנושא מעמדו והשפעתו של הנאשם ביחס למוריס בשב"ס והסביר כי אם לא היה מקשיב לנאשם, הדבר היה עלול לפגוע בו במסגרת עבודתו בשב"ס. מוריס ציין בעדותו שאכן הגדיל את הצעת המחיר כפי שהורה לו הנאשם לעשות. הנאשם לא הכחיש שהכתיב למוריס את הגדלת כתב הכמויות, וזאת בניגוד לטענתו הכללית שאין לו יכולת להכתיב לקבלנים הצעות מחיר וכתבי כמויות. עוד נטען כי יתרה זו אפשרה לנאשם לפנות לאחר מכן לקבלן המשנה ביטון ולדרוש ממנו בהתאם את החלק שלו מהניפוח. המאשימה הפנתה לדברי מוריס בעדותו כי לא הוא בחר את ביטון אלא הנאשם בחר עבורו את קבלן המשנה. גם ביטון העיד שהנאשם סידר לו את העבודה. הנאשם אמנם הכחיש זאת, אך לא חקר נגדית את ביטון בנקודה זו. אישום 14 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את כל המיוחס לנאשם. נטען כי קבלן משנה אינו נותן הצעות מחיר. בנוסף, הזמנה לביצוע פרויקט נפתחת לפי קריטריונים של מכרז ועל בסיס כתבי כמויות ולא על בסיס הצעת מחיר של קבלן משנה לקבלן ראשי. כמו כן, קצין בינוי אינו יכול להשפיע על הצעותיו של קבלן משנה לקבלן ראשי, ואין כל יחסי תלות ושליטה בין קצין בינוי לקבלן משנה. נטען כי לנאשם אין יכולת לדעת מה מתרחש בין הקבלן הראשי לקבלן המשנה. צוין כי ביטוליט הייתה הקבלן הראשי, ואולם, לא ביטוליט, כי אם מ. מיכאלי היא שקיבלה מביטון חשבונית והוציאה לביטון שיק. לטענת ההגנה, עניין זה מעלה שאלות. בביקור שגרתי בפרויקט באבו כביר ראה הנאשם שהפרויקט אינו מתקדם ושהקבלן והפועלים אינם נמצאים בשטח. הנאשם התקשר לקבלן הראשי כדי לברר זאת, והאחרון ענה לו שאין לו מושג ושביטון אמור לבצע את הפרויקט. הנאשם התקשר לביטון והבין שחסר לביטון כסף כדי לרכוש חומר גלם ולשלם לפועלים, ושביטון סיכם עם הקבלן הראשי שייתן לו מקדמה. הנאשם התקשר שוב אל הקבלן הראשי והבהיר לו שהפרויקט צריך להסתיים בזמן. כשהגיע הנאשם לאילת לנופש משפחתי התקשר אליו ביטון, הודה לו על כך שדיבר עם מוריס, ואמר לו שמוריס רוצה להיפגש עמו (עם ביטון) ולשלם לו בשיק. הנאשם אמר לביטון שהוא עם משפחתו בנופש באילת. בזמן שהייתו באילת התקשר אליו ביטון מספר פעמים נוספות, כשבאחת השיחות אמר לו ביטון שגם הוא רוצה להגיע לאילת. הנאשם סיים את השיחה ולא ענה לשיחות נוספות מביטון. לנאשם אין מושג בכל הנוגע לשיק שקיבל ביטון. יום אחד התקשר ביטון אל הנאשם, והנאשם אמר לו שהוא בחופשה, עוסק בשיפוץ המטבח בביתו ומסתבך עם שני אריחים שהוא אינו מצליח להחליף. ביטון הגיע אל ביתו של הנאשם ועזר לו לסדר את האריחים. אישום 14 – דיון ביטון, שהוא כאמור הנאשם 5 במסגרת כתב האישום המונח לפני, הודה באמור באישום 14, ביום 8.12.2020, בדיון שנערך בפני כב' השופט ע' קובו, במסגרת הסדר טיעון וכתב אישום מתוקן בעניינו (שבו נמחק האישום בעבירה של גניבה בצוותא חדא). ביטון הורשע בעבירה של מתן שוחד לנאשם. כפי שניתן לראות, במסגרת עדותו בפני, בחקירה הראשית, אישר ביטון מתן סכום של 7,000 ₪ לנאשם (הגם שטען שמדובר במתנה ולא בשוחד). ואולם, בהמשך, בשלב החקירה הנגדית, שלל ביטון מכל וכל את כל המיוחס לו ולנאשם. בנסיבות העניין סבורה אני כי הודאתו של ביטון מיום 8.12.2020 עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 10א(א) לפקודת הראיות: אין חולק שביטון מסר את האמרה (ההודאה) בפני כב' השופט קובו; ביטון הוא עד במשפטו של הנאשם וניתנה לצדדים הזדמנות לחקור אותו; ביטון הכחיש בעדותו בפניי את תוכן האמרה. לעניין קבלתה של הודאת עד במשפטו שלו כ"אמרת חוץ" לפי סעיף 10א(א) לפקודת הראיות, ראו ע"פ 5905/04 סולומון נ' מדינת ישראל (9.10.2007, פסקה 16) וההפניות המופיעות שם). סבורה אני כי יש להעדיף את אמרת החוץ של ביטון (הודאתו מיום 8.12.2020) על פני עדותו בחקירה הנגדית בפניי, וזאת בהתאם לסעיף 10(ג) לפקודת הראיות. כבר בתחילת עדותו, בחקירה הראשית, הגם שלא הכחיש את עצם העברת הכספים לנאשם, ניתן היה להתרשם כי ביטון מבקש להימנע ממתן עדות מרשיעה נגד הנאשם. הוא טען כי סגר הסדר טיעון רק בשל מצבם הבריאותי שלו ושל רעייתו, וכן טען לטעות בהסדר הטיעון עצמו, בכך שהתשלום לנאשם אמור היה להיות מצוין כמתנה אך בסופו של יום צוין כשוחד. כך, גם לא הסכים להסביר מדוע אמר לנאשם: "מה שביני לבינך, זה לקבר". עדותו של ביטון בחקירה הראשית כללה הן אישור לעצם העברת הכספים הן ביטוי לרתיעתו ממתן עדות לחובת הנאשם, והדבר לימדני כי יש להעדיף את אמרת החוץ על פני העדות בחקירה הנגדית שבה בחר כאמור להכחיש את כל המיוחס לו, לרבות העברת הכספים לנאשם, והוכרז כעד עוין. ישנן ראיות נוספות המחזקות את האמור בהודאתו של ביטון, כפי שאפרט להלן, כך שענייננו עומד גם בסעיף 10א(ד), שלפיו לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה. שיחות הטלפון (מס' 3128 ומס' 3477) שבהן עדכן ביטון את הנאשם בדבר כוונתו לפרוט את השיק שהוא עתיד לקבל ממ. מיכאלי ואמר לנאשם "לא משנה איפה אתה באילת, אני אסדר לך שמה" ו"אני אדאג לך למה שצריך", כשבעדותו הסביר שהתכוון למתן 7,000 ש"ח לנאשם, מהוות חיזוק ברור. כך גם שיחה מס' 4335 ושיחה מס' 4336 משעות הערב בתאריך 13.6.2018, שבהן מתאמים ביטון והנאשם להיפגש בשעת ערב מאוחרת מתחת לביתו של הנאשם, מחזקות את הטענה כי ביטון הגיע למסור לנאשם סכום כסף. ביחס לפגישה זו נמסרו הסברים שונים – ביטון טען כי הגיע כדי למסור לנאשם אריחים ואילו הנאשם מסר שביטון התקשר אליו וביקש ממנו כתב כמויות במסגרת פרויקט תמ"א 38 אך הנאשם הסביר לו שהוא עסוק בשיפוץ המטבח ולבסוף סייע לו ביטון לחתוך ולהניח אריחים במטבח. יש לציין שתכנים אלה לא עלו בשיחות עצמן, וביטון אף לא נחקר בחקירה נגדית ביחס לגרסת הנאשם בעניין הסיוע בפרויקט תמ"א 38 (נושא שכלל לא עלה בעדותו של ביטון). גם ההשוואה בין ההסבר שמסר ביטון, כי בפגישה זו מסר לנאשם אריחים ותו לא, לעומת דברי הנאשם מהם עולה כי האריחים כבר היו בידו ואילו ביטון במקרה עלה אליו לביתו ועזר לו לחתוך ולהניח אותם, מעלה סימני שאלה ברורים, בוודאי כשמדובר בפגישה שנערכה בשעת ערב מאוחרת (לאחר 22:00) וכשהנאשם יורד לפגוש את ביטון מתחת לבית. גם האיומים של עמוס גורודיש לחשוף את התשלומים של ביטון לנאשם, שהלחיצו את הנאשם, והאמירה של ביטון לנאשם בעקבות האיומים: "מה שיש ביני ובינך, זה לקבר" – מהווים חיזוקים כאמור. במסגרת שמיעת העדויות (עדותו של מוריס ועדות הנאשם) התברר כי הנאשם ביקש גם מהקבלן הראשי בפרויקט להגדיל את תקציב הפרויקט (הנאשם לא חלק על כך). הדבר אינו כלול בעובדות כתב האישום, ואין בו כל סתירה לעובדות כתב האישום. אציין כי מוריס חיזק את דבריו של ביטון כי הנאשם הוא מי שסידר לביטון את העבודה כקבלן משנה של מ. מיכאלי. הראיות מלמדות כי הנאשם אכן קיים קשר ישיר עם קבלן המשנה ביטון. בנוסף, עולה מדבריו של הנאשם לביטון ("אם אני לא אסמוך עליך, אתה לא תעבוד") ואף מגרסת הנאשם שלפיה היה ביכולתו להמליץ על קבלן או לבקש לפסול אותו, כי הנאשם היה בעל השפעה בשאלה אם ביטון יעבוד בשב"ס אם לאו. זאת בניגוד לטענתו הבסיסית של הנאשם, לכל אורך האישומים הרלוונטיים, כי אין לו כל השפעה על בחירת קבלני משנה בשב"ס. השפעתו של הנאשם בעניינו של ביטון התבררה כמשמעותית ביותר: הכיר לו קבלנים ראשיים, הבהיר לו שאם לא יסמוך עליו הוא לא יעבוד יותר בשב"ס, בחר בו כקבלן משנה בפרויקט נושא אישום 13 וקיים עמו קשר ישיר לרבות בהעברת חשבונית ושיק. השפעה זו מלמדת בבירור על יחסי תלות ושליטה בין השניים. הנאשם טען בעדותו כי הסיבה לכך ששאל את ביטון אם הוא נושא עמו חשבוניות ושיק שלו לקראת המפגש עמו בתאריך 7.3.2018 וכן הסיבה למפגש בין השניים בתאריך 13.6.2018 בשעת ערב, היא בקשתו של ביטון להיעזר בנאשם בפרויקט תמ"א 38 שאליו ניגש ביטון ללא קשר לשב"ס. ברם, העניין כלל לא הוזכר בעדותו של ביטון, לא על ידי ביטון ולא על ידי סנגורו של הנאשם שנמנע מלחקור את ביטון בעניין, וביטון אף ציין מפורשות שמסר לנאשם את החשבונית ת/35 ביום 7.3.2018 וביקש ממנו להעבירה למ. מיכאלי. בנוסף יש לציין כי נושא העזרה בפרויקט תמ"א 38 כלל לא עלה גם בסיכומי ההגנה. כל אלה מלמדים שאין ליתן אמון בטענה בדבר סיוע בפרויקט תמ"א 38. לשאלות מרכזיות מאוד שעלו במסגרת האישום, לא הייתה בפי הנאשם תשובה עניינית מעבר לכך שהוא אינו זוכר או אינו יודע. כך, הנאשם העיד כי הוא אינו זוכר אם ביטון הביא לו את חשבונית המס אחרי שסיים את העבודה, ואינו יודע אם הייתה זו חשבונית בתוך המעטפה שביטון ביקש ממנו להעביר לקבלן הראשי. כמו כן, הנאשם טען כי אינו זוכר מה הייתה כוונתו של ביטון כשאמר לנאשם, בהקשר של הציפייה לקבלת השיק מהקבלן הראשי, וכשהנאשם שוהה באילת: "לא משנה איפה אתה באילת, אני אסדר לך שמה...". בנוסף, הנאשם לא הציע כל הסבר לכך שקבלן משנה בשב"ס מעונין להגיע אליו לאילת בעודו נמצא שם בחופשה. גם בסיכומי ההגנה לא נמצא לכך כל הסבר. את עצם התקשורת הישירה עם ביטון, הסביר הנאשם בחקירתו הנגדית בכך שמוריס שהה בחו"ל ולא ענה לו לטלפון. ברם, הסבר זה סותר את דבריו בחקירתו הראשית, שבה מסר כי שוחח עם מוריס שהפנה אותו לביטון ("הוא [מוריס] אמר אין לי מושג יש לי קבלן משנה שם הוא מבצע את העבודה, שאלתי מי קבלן המשנה ... נתן לי טלפון..." – ע' 514 לפרוטוקול מיום 23.1.2023). בחקירתו הנגדית, כשעומת הנאשם עם סתירה זו, השיב כי הוא אינו בטוח שמוריס אכן שהה בחו"ל, ומוריס לא ענה לו לטלפון (דבר הסותר פעם נוספת את דבריו בחקירה הראשית). הסתירות האמורות מלמדות על חולשת גרסתו של הנאשם. גם האמירה כי בשיחת הטלפון מיום 16.5.2018 שיתף ביטון את הנאשם בנוגע לקבלת השיק ובכוונה לנסות לפרוט את השיק למחרת וזאת "כמו עובד סוציאלי" ולא באופן הקשור לנאשם, היא אמירה מיתממת באופן ברור, בוודאי כשהשניים שוחחו בטלפון שלוש פעמים בנוגע לשיק האמור וכשבשיחה קודמת מיום 3.5.2018 אמר ביטון לנאשם בהקשר לפריטת השיק כי "לא משנה איפה אתה באילת, אני אסדר לך שמה...". אוסיף כי לגרסת הנאשם שלפיה השיק היה דרוש לביטון כדי לרכוש חומרים ולשלם לפועלים לצורך המשך העבודה בפרויקט אבו כביר, אין כל ביטוי בשיחותיו עם ביטון שהוגשו כמוצגים. כמו כן, העובדה שהשיק עצמו ניתן לביטון ביום 15.5.2018 (לפי דבריו של ביטון בשיחתו עם הנאשם מיום 16.5.2018), יחד עם דבריו של מוריס שהעריך כי העבודה על הפרויקט הסתיימה עד פסח 2018 (דברים שעליהם לא נחקר בחקירה נגדית), מעלים קושי ברור לגבי הטענה כי השיק היה נחוץ לצורך המשך העבודה על הפרויקט. אשר לאיומים של עמוס גורודיש כי יחשוף שביטון משלם לנאשם שוחד כדי לקבל עבודות בשב"ס – איומים שלגביהם לא הגיש הנאשם כל תלונה, הנאשם לא הציע כל הסבר מניח את הדעת לדבריו לביטון בעקבות איומיו של עמוס: "בני אתה.. או תשמור על הפה, או תהיה בריא, אחי"; "אם אני לא אסמוך עליך, אתה לא תעבוד". כמו כן, גרסתו של הנאשם הייתה שעמוס איים עליו משום שחשב שהנאשם לא שילם לביטון (ולכן ביטון לא שילם לעמוס), אך הנאשם לא הבהיר מה בדיוק היה האיום של עמוס לפי גרסה זו, ובהמשך הדברים אף שינה טעמו וטען שעמוס כלל לא איים עליו. צירוף כל האמור בנושא זה (הדברים שאמר הנאשם לביטון, קיומה של גרסה בלתי ברורה וסתירתה בהמשך וכן אי הגשת תלונה למשטרה בנוגע לאיומים) מחזק את טענת המאשימה בדבר קבלת שוחד על ידי הנאשם. אשר לטענות ההגנה בדבר האופן שבו נפתחות הזמנות בשב"ס, היעדר יחסי תלות ושליטה בין קצין בינוי לקבלן משנה וכו', הרי שמדובר בטענות כלליות המתארות את האופן התקין שבו אמורים דברים להתנהל בשב"ס (טענות שכבר נדונו לעיל). זאת בעוד שבענייננו קיימות ראיות ספציפיות, כמפורט לעיל, המלמדות אחרת. אציין כי בנסיבות העניין, לרבות האמור בעדותו של מוריס, אינני רואה כל צורך להתייחס לטענת ההגנה בדבר הקשר בין מ. מיכאלי לביטוליט. לנוכח כל האמור אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח את האמור באישום 14, ואני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו באישום זה. אישום 15 כתב האישום כתוצאה מפרטי האישום המפורטים לעיל (אישומים 14-1) קיבל הנאשם סך 417,538 ₪ כתוצאה מעבירות לקיחת השוחד והגניבה, אשר הנאשם נמנע מלדווח עליהם למס הכנסה. במהלך התקופה שתפורט באישום זה, השכירו הנאשם והנאשמת (להלן: "הנאשמים") נכסים רבים ולא הצהירו על הכנסות דמי השכירות של הנכסים לרשות המיסים. בתאריך 18.3.2014 רכשו הנאשמים בית ברחוב חמד 2 בראשון לציון, הידוע כגוש 5037 חלקה 5 תת חלקה 6 (להלן: "המלונית" או "הווילה"). הנאשמים הפרידו במלונית ארבע יחידות להשכרה לטווח קצר, ובמהלך התקופה בין השנים 2014 עד 2018, השכירו הנאשמים לתקופות קצרות את היחידות במלונית, בין היתר לתיירים מחו"ל, וניהלו את המלונית כעסק המחויב דיווח למס הכנסה. בנוסף ליחידות המלונית שהשכירו הנאשמים לתקופות קצרות, השכירו הנאשמים יחידה נוספת לתקופות ארוכות תמורת 4,500 ₪ לחודש. במהלך התקופה שבין השנים 2018-2013 השכירו הנאשמים דירה נוספת בשדרות הציונות 21/10 בפרדס חנה בנכס הידוע כגוש 10122 חלקה 328 תת חלקה 10, וכן קיבלו לידיהם כספי שכירות מהשכרת דירה של אמו של הנאשם ברוסיה. סך ההכנסות של הנאשמים במהלך התקופה אותה השמיטו מדוחות אשר נדרשו לדווח לפקיד השומה, מפורטת בנספח א' לכתב האישום, בסך מצטבר של 2,202,459 ₪: בנוסף, השמיט הנאשם הכנסה נוספת, שווי השוחד והגניבה בסך 417,538 ₪ כפי שפורט לעיל, וכמפורט בנספח א' לכתב האישום: הנאשמים לא ניהלו ספרים כמתחייב על פי פקודת מס הכנסה, לא דיווחו לפקיד השומה על קבלת הכספים המוזכרים לעיל, ולא שילמו את המיסים הנובעים מהפעילות המוזכרת לעיל. הנאשמים במעשיהם האמורים השתמשו במזיד בערמה, מרמה או תחבולה בכוונה להתחמק ממס ביחס לשנות מס 2018-2013, השמיטו מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח בכוונה להתחמק ממס ביחס לשנים 2018-2013; הנאשמים, בלא סיבה מספקת, לא ניהלו פנקסי חשבונות בהתאם להוראות המנהל שניתנו על פי סעיף 130(א) לפקודת מס הכנסה ביחס לשנות המס 2018-2013; הנאשמים לא הגישו במועד את הדו"ח השנתי הראשון שהיה עליהם להגיש לאחר פתיחת העסק או תחילת העיסוק במשלח היד. הוראות החיקוק לפיהן הואשמו הנאשמים הן מרמה עורמה או תחבולה (ריבוי עבירות) – עבירה לפי סעיף 220(5) בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה"); השמטת הכנסה מדו"ח – עבירה לפי סעיף 220(1) בפקודה; אי ניהול פנקסי חשבונות – עבירה לפי סעיף 216(5) בפקודה. המענה לאישום 15 הנאשמים כופרים כי התחמקו מתשלום מיסים בשנים 2018-2013 עבור הכנסות מנכסים שבבעלותם. גם בהתייחס לדיווח לרשות המיסים בגין כספי השוחד שכביכול קיבל, הנאשם כפר בהאשמות שיוחסו לו באישום זה. אישום 15 – ראיות פרשת התביעה עדותו של מוטי זהבי (פרוטוקול מיום 20.9.2022) חקירה ראשית העד הוא חוקר ביחידת יהלום מס הכנסה, חוקר ממונה מפקח ראשי מאז מאי 2010 – החוקר הראשי שהוביל את התיק. במסגרת עדותו הוגשו מוצגים רבים הנוגעים לאישום 15. במסגרת החקירה נחקרו הכנסות הכוללות את השכרת הדירה בחדרה, השכרת היחידות השונות במלונית, שוחד בכסף, שוחד בשווה ערך לכסף (עבודות שבוצעו עבור הנאשם על ידי קבלנים). החוקר אינו יכול לדעת מהו המקור של הכנסה במזומן, אם בשוחד שניתן במזומן, שוחד בשיק שנפרע בצ'יינג' והופקד לאחר מכן או בתשלומי שכירות במזומן (ע' 331). הוגשו: המאגר הלוגי של הנאשם ושל הנאשמת מאת רשות המיסים (ת/130); דוחות על הכנסותיהם של הנאשמים לשנים 2014, 2015 ו-2016 (ת/131, ת/132 ו-ת/133, בהתאמה). במוצגים ת/131 עד ת/133 אין דיווח על הכנסות משכירות. דוחות של חב' נ.ק. בילדינג (בבעלותה של הנאשמת) לשנים 2014, 2015 ו-2016 (ת/134, ת/135 ו-ת/136, בהתאמה). במוצג ת/135 (דו"ח לשנת 2015), בחלק הביאורים לדו"ח, צוין כי בשנת 2014 החלה החברה להשכיר נכס לתיירים, וכי באותה שנה (2014) היו הכנסות החברה מהשכרת נכס זה 8,220 ₪. במוצג ת/136 (דו"ח לשנת 2016) צוין כי בשנת 2015 היו הכנסות החברה מהשכרת נכס זה 4,340 ₪ ובשנת 2016 לא היו הכנסות מהשכרת הנכס (ע' 329). לא היו בפני החוקר דוחות לשנים 2017 ו-2018 (ע' 329). הוגשו תמלולי האזנות סתר של שיחות הנוגעות להשכרת הדירות במלונית. כדי להימנע מחזרה על הדברים, יפורטו השיחות במסגרת עדויות הנאשמים. כן הוגש מוצג ת/139 – התכתבויות וואטסאפ ברוסית בין הנאשמים, שבהן ניתן לראות מחירים של 80, 100, ו-130 דולר ללילה, בתוספת 150 ₪ דמי ניקיון. הוגשו תמלולי האזנת סתר לגבי התנהלות הנאשמת לאחר מעצרו של הנאשם. השיחות יפורטו במסגרת עדות הנאשמת. הוגשו מוצגים בנושא יומן הרישומים של הנאשמת: ת/137 – ריכוז היומן על גבי דיסק. ת/138 – סיכום הרישומים ביומן. באוקטובר 2018, שלגביו למדה המשטרה מהאזנות הסתר כי הייתה במהלך חודש זה תפוסה מלאה, קיימים רישומים של שתי יחידות בלבד שמושכרות לפרק זמן קצר. הדבר הביא את המשטרה להבנה שלא ניתן להסתמך על היומן משום שהרישום בו חלקי ואינו תואם את המציאות. בנוסף לכך, היו חסרים ביומן דפים (ע' 336-335). הוגשו מוצגים המתייחסים להפקדות במזומן: ת/140 – "נייר עבודה – ניתוח הפקדות לח-ן בנקים של ארקדי ונטליה" – המסמך מתייחס להפקדות במזומן ולהפקדות של שיקים בשלושה חשבונות בנק של הנאשמים. חשבון אחד של הנאשמת, חשבון שני משותף לשניהם, חשבון שלישי של הנאשם בלבד. אשר להפקדות מזומן: בשנת 2014 סה"כ הפקדות 95,000 ₪, בשנת 2015 סה"כ 145,120 ₪, שנת 2016 סה"כ 214,600 ₪, שנת 2017 סה"כ 396,820 ₪, שנת 2018 עד חודש מרץ (מועד פקיעת הצו שניתן לבנקים) – 40,600 ₪. ת/140 מבוסס על חומר שהתקבל מהבנקים דרך המערכת המשטרתית והומר לאקסל (ת/141, ת/142). החוקר ערך סיכום של החומר (ע' 338). סכומי ההפקדות במזומן נתנו אינדיקציה לכך שקיימות הכנסות גבוהות במזומן. נלקח בחשבון שלא כל ההכנסות במזומן הופקדו (ע' 339). דמי השכירות מהדירה בפרדס חנה הועברו בהעברה בנקאית ולא נספרו כחלק מהפקדות המזומן (ע' 339). אשר לחישוב ההכנסה מהמלונית באמצעות בקל"ם (ביקורת לצרכי מס המבוססת על תחשיב אומדני של ההכנסות, נספח א' לכתב האישום), איני רואה צורך לפרט בעניין זה מאחר שהמאשימה ציינה בסיכומיה כי היא אינה מסתמכת עוד על חישוב זה ועל הסכומים המפורטים בנספח א' לכתב האישום, ומבקשת לקבוע את היקף ההכנסה מהמלונית המיוחסת לנאשמים על בסיס הסכומים במזומן שהופקדו בחשבונותיהם של הנאשמים. אשר לטענת הנאשם בדבר הפקדות במזומן בעקבות מכירת רכבים, הנושא נבדק במאגרי המידע ונמצא כי בוצעה מכירה של רכב אחד בתקופה הרלווטית, על שם הנאשם או אשתו, כשהתמורה הועברה בהעברה בנקאית ולא במזומן או בשיק (ע' 342). חקירה נגדית החוקר לא הכיר תצהירים שהנאשם המציא בשלבים מאוחרים של החקירות (תצהירים של שוכרים מרוסיה ומישראל) (ע' 343). נגבו עדויות משוכרים שאותרו, בעיקר שוכרים לטווח ארוך. רוב השוכרים הגיעו במסגרת תיירות מרפא, הם גרים בחו"ל ולא ניתן להגיע אליהם. אין מבצעים בתיקים מסוג זה חיקורי דין (ע' 343). החוקר עמד על כך שלפי מרשם הרכבים נמצא רק רכב אחד שמכרו הנאשמים בתקופה הרלוונטית. היה זה רכב סטנדרטי ובסכום העברה בנקאית בין 200-100 אלף ₪ או מעט יותר (ע' 369-367). החוקר השתתף ביום "הפרוץ", ערך חיפוש בבית הפרטי של הנאשם ולאחר מכן במשרדו (ע' 344). פרשת ההגנה הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) המלונית: הנאשמים החלו להשכיר יחידות במבנה בדצמבר 2014. במבנה חמש יחידות דיור: יחידה גדולה שבה גרו הוריה של הנאשמת וארבע יחידות נוספות קטנות יותר, של חדר, מטבחון, שירותים ומקלחת (ע' 519-518). הנאשמים הצליחו להשכיר שתי יחידות לטווח קצר. על פי הוראותיו של רואה חשבון, הם הוציאו חשבוניות כנגד תשלום הדיירים (ע' 519). שתי יחידות נותרו ריקות – אחת מהן, שנמצאת במרתף, שימשה את בתו של הנאשם ובעלה (ע' 519), והשנייה שימשה קרובי משפחה רבים שהגיעו להתארח (ע' 520). בנוסף לשכירויות לטווח קצר הושכרה יחידה נוספת לתקופות ארוכות עבור 4,500 ₪ לחודש (ע' 523). בשנת 2015 היו שלוש שכירויות ביחידה אחת (ע' 523). כשבתו סיימה את לימודיה היא עברה מהיחידה, וביום 11.7.2017 נכנסו לגור באותה יחידה הדיירים ויקה זבירוב (להלן: "ויקה") ובנה. נערך חוזה בעניין (ע' 525). באחת היחידות הפנויות גר קרוב משפחה מרוסיה, ללא תשלום (ע' 525). שתיים-שלוש יחידות במבנה שימשו את עמותת "צ'אנס פור לייף" (להלן גם: "העמותה" ו"עמותת הזדמנות לחיים") שבמסגרתה הגיעו ילדים לישראל לתקופה של כחודש או חודש וחצי כדי לקבל טיפול כימותרפי (ע' 522). בשנת 2016 עמדו סה"כ ההכנסות משכירות על כ-8,000 ₪ (ע' 526). בשנת 2016 הושכרה בתשלום רק יחידה אחת, על ידי שתי נשים (ע' 526). יחידה אחת הייתה בשימוש ההורים, יחידת המרתף בשימוש הבת, ושלוש יחידות נוספות שימשו למגוריהם של ילדים. ברגע שהתפנתה יחידה דאגו להביא מישהו כדי לכסות את ההוצאות (ע' 526). בהמשך ציין הנאשם כי שתי יחידות שימשו באופן קבוע את העמותה, ולעיתים שלוש (ע' 527). לנאשם שתי רשימות, של מי ששכר בתשלום ושל מי שהתגורר בווילה ללא תשלום. לטענה כי בשנת 2016 דווח על אפס הכנסות משכירות, השיב הנאשם כי יש לברר את העניין עם רואה החשבון (ע' 527). בשנת 2017 דווח לרואה חשבון על אפס הכנסות (ע' 527). המלונית שימשה את העמותה, ובסוף השנה נכנס שוכר לתקופה ארוכה (ע' 527). הנאשם עשה הכול באמצעות רואה החשבון של הנאשמת (רו"ח מנחם דותן – מ' ב'), שהגיש דיווחים (ע' 528). הנאשם הגיע אל רואה החשבון בסוף כל חודש עם החשבוניות והחוזים, ומסר לו דיווח אמת (ע' 522). הדירה בפרדס חנה: הנכס עבר לבעלותו של הנאשם ביום 3.8.2017, אז עברה אמו לגור שם. קודם לכן הייתה הדירה בבעלות גרושתו, ובתם המשותפת נהנתה מכספי השכרתו. הנאשם היה חתום על חוזה השכירות, אך הוא לא נהנה מכספי השכירות, שכן ההסכם עם גרושתו היה שבתם נהנית מהכספים (ע' 524). ההכנסה לא דווחה משום שהנכס לא היה בבעלותו (ע' 524). ההפקדות במזומן לחשבון: עדותו של הנאשם בעניין זה ניתנה במסגרת החקירה בעניין אישום 16, ברם היא רלוונטית גם לאישום 15. אשר להפקדות במזומן שבוצעו בחשבונותיהם של הנאשמים בשנת 2017, הסביר הנאשם שבשנה זו היו מספר אירועים כלכליים. באחד מהם, קרוב משפחה מגאורגיה מכר דירה של אם הנאשם והביא עמו את התמורה (ע' 533). אדם זה התגורר שנים רבות אצל האם ובסופו של דבר מכר את הדירה, לפני שנים רבות. לנאשם לא הייתה אפשרות להעביר את הכסף, ואותו אדם נהג להגיע פעם בשלוש או ארבע שנים לישראל ולתת לנאשם בכל פעם סכום של 20-10 אלף דולר. הנאשם אינו נוהג לשמור כסף מזומן בביתו, ולכן הפקיד את הכסף בחשבון הבנק (ע' 534). מקורות נוספים להפקדות במזומן בשנת 2017 היו מכירת מכשירי חשמל ביתיים (ע' 534); קרובת משפחה של הנאשמת שהביאה לה מתנה (ע' 534); חברה של הנאשמת שרכשה מהנאשמת עגילים (ע' 534). עוד ציין הנאשם שמכר רכב בשנת 2016 וקיבל לידיו גם כסף מזומן. הוא נהג להפקיד בסכומים של "10 ו-900" כדי לחסוך עמלה של 30 ₪ (ע' 535). כמו כן מכרה אמו בשנת 2017 דירה של עמידר, קיבלה חלק מהכסף במזומן, והעבירה לו את הכסף (ע' 535). בנוסף מכר הנאשם שעון ב"יד 2" בסכום של 10,000 ₪ במזומן, והפקיד סכום זה בחשבון הבנק (ע' 536). הפקדות מזומן בשנת 2018: כ-55,000 ₪ מתוך הסכום במזומן שהתקבל בגין מכירת הרכב בשנת 2016, הופקד בשנת 2018 (ע' 535). הנאשם התייחס לכך שהיו מקרים שבהם משך סכומים במזומן והעביר אותם לחשבון אחר כדי "לסגור את המינוס" בחשבון הבנק (ע' 535). ההגנה הגישה את מוצג נ/6 – חוברת עבת כרס המונה כ-300 עמודים, שכותרתה "הודעה על הגשת תצהירים וחוות דעת מומחים" תחת מספר הליך ע"מ 24693-09-20. החוברת פותחת בתצהיר של שני הנאשמים, והיא כוללת נספחים רבים, בין היתר המסמכים הבאים שאליהם אתייחס בהמשך: דוחות שנתיים נ.ק. בילדינג, נספח ה' הודעה על סגירה נ.ק. בילדינג, נספח ע' 35 תקציר שומה של הנאשמים לשנים 2017 ו-2018, נספח ו' "רשימת שכירויות מתקופה 2014–2018" (להלן: "רשימת השכירויות") נספח ח', ע' 236 "רשימת דיירים שגרו בוילה ללא תשלום" (להלן: "רשימת דיירים ללא תשלום") נספח ח' מספר חוזי שכירות (מלונית ודירה בפרדס חנה), נספח ה' מספר חשבוניות מס של נ.ק. בילדינג, נספח ה' "הסברים לקבלת מזומנים", נספח 3 חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 27.2.2023, 19.9.2023) השכירות בפרדס חנה: הנאשם קיבל את כספי השכירות בפרדס חנה והעביר אותם לבתו, וזאת על פי ההסכם עם גרושתו (ע' 495). הדירה הושכרה למרינה זרבילוב תמורת שכר דירה של 2,500 ₪ לחודש, עד תחילת שנת 2018, אז עברה אמו לגור בדירה (ע' 496). ברם, הנאשם גם אישר שההעברה הבנקאית האחרונה של הדיירת בוצעה במאי 2018. כשנשאל אם טעה בחקירה הראשית, כשמסר שהשכיר את הדירה בפרדס חנה רק עד ה-3.8.2017, השיב בשלילה והוסיף שהדיירת לא תמיד העבירה בזמן את התשלום, ונראה שהיה חוב מצטבר (ע' 496). לטענה כי מסר מספר גרסאות בעניין, השיב שאינו זוכר בעל פה מתי עברה אמו לדירה, אך גם לאחר מועד זה היה למרינה השוכרת חוב מול ועד הבית (ע' 496). אשר לעובדה כי לפי חשבון הבנק העבירה מרינה הדיירת עד מאי 2018, מדי חודש בחודשו, 2,500 ₪ במדויק, השיב שמרינה המשיכה לשלם במשך תקופה גם לאחר שעזבה, בשל חוב (ע' 498). הוא עמד על גרסתו כי אמו עברה לגור בדירה כבר במאי 2017 גם לאחר שנאמר לו שמרינה מסרה עדות במשטרה שלפיה גרה בדירה עד מאי 2018 (ע' 498). הדירה בפרדס חנה הושכרה כבר בשנת 2013 (ע' 504). הנאשם מסר לרואה החשבון שלו את חוזה השכירות עם הדיירת מרינה ויידע אותו שהוא מקבל 2,500 ₪ לחודש משכר דירה (ע' 502, חוזה השכירות – מוצג נ/6, במסגרת נספח ח'). רואה החשבון אמר לנאשם שהוא אינו צריך לשלם מס על שכירות זו, ולא רשם את השכירות בדוחות ת/130-132 (ע' 504). הנאשמת לא הייתה חלק מההתנהלות מול רואה החשבון בכל הנוגע לדירה זו (ע' 502). הנאשם העביר לבתו את כספי השכירות מהדירה בכל חודש, במזומן שמקורו מהשכירות בווילה וממכירת רכב (ע' 508). זאת עד לשנת 2018, אז חדל להעביר לבתו כספים (ע' 508). הנאשם הופנה לעדותה של בתו, שלפיה הבטיח לה הנאשם 1,000 ₪ לחודש והדבר בוצע פעמיים בלבד (ע' 508). הנאשם הכחיש זאת (ע' 509). אשר לדברי בתו כי ההעברות פסקו משום שהיא הפסיקה להיפגש עמו ובהווה אין קשר בין השניים, הנאשם הכחיש זאת, כשלדבריו בעבר היה נתק ביחסים, אך לאחר מכן חודש הקשר ומדובר בקשר מצוין (ע' 510). הנאשם ציין שבתו גרה בווילה במשך שנתיים וחצי וללא תשלום, מרחק קטן ממקום מגוריו (ע' 510). לשאלה מדוע העביר בעלות בדירה לבנו זיו בשנת 2018, השיב שאחרי שאמו נכנסה לגור בדירה התברר שהדירה עדיין רשומה בטעות על שמה של גרושתו, והוחלט במקום להעביר את הדירה על שמו של הנאשם, להעביר על שמו של בנו (ע' 512). המלונית: הכנסות בשנת 2014 – בשנה זו לא היו הכנסות מהמלונית (ע' 520). לאחר מכן ציין הנאשם כי הייתה הכנסה נמוכה משכירות בחודש דצמבר 2014 (ע' 520). התובע הפנה לרשימת השכירויות, שם צוינה שכירות של תשעה ימים בדצמבר 2014 (הגם שנרשם במקור 29/12/2014 – 07/07/2014). הנאשם העיד כי הכין את המסמך האמור לבדו, בשנת 2018, לאחר חקירתו במשטרה, על בסיס עותקים של חשבוניות וחוזים, וכן על פי זכרונו (ע' 526). לדבריו לא קרה שהיו דיירים ליום או יומיים שלא היו רשומים (ע' 527). כן מסר כי הוא עצמו הוציא את חשבוניות המס של נ.ק. בילדינג, בתיאום עם הנאשמת, והנאשמת העבירה את החומר לרואה החשבון (ע' 531-530). חשבוניות המס של נ.ק. בילדינג, שבע במספר, שצורפו למוצג נ/6, נספח ה': שתיים משנת 2014 (מס' 0048, 0051), שתיים ללא תאריך (מס' 0047, 0049) ושלוש משנת 2015 (מס' 0052, 0056, 0078). יוער כי חשבוניות אלה כוללות פרטים חלקיים בלבד (בחלק מהן חסרים תאריכים, בחלק פרטים לגבי השירות ובחלק שמו של מקבל החשבונית). הנאשם נשאל לגבי חשבונית 0051 ע"ס 480 ₪, והשיב שניתן לדעת שמדובר בחשבונית בגין שכירות יחידה לשלושה ימים, על בסיס חוזה השכירות. ברם, חוזה שכירות לא צורף, והנאשם ציין כי ככל הנראה לא נעשה חוזה במקרה זה (ע' 534). תחת "פרטים" בחשבונית (וכן בשתי חשבוניות נוספות) צוין "שירותי מלונית". הנאשם אישר שכתב זאת, אך הוסיף שהוא לא הגדיר את הווילה כמלונית (ע' 534). סגירת נ.ק. בילדינג: אשר להודעה על סגירת העסק נ.ק. בילדינג ביום 1.3.2017 (נ/6, ע' 35 לנספח 2), הנאשם אינו יודע אם ההודעה הוגשה לרשות המיסים, וטען שיש להפנות את השאלה לרואה החשבון. הנאשם לא ידע אם החברה אכן סיימה פעילותה בשנת 2017 (ע' 517). שנת 2018: הנאשם השיב בשלילה לשאלה אם השכיר את המלונית בשנת 2018, אך בהמשך אישר שהמשיכו להשכיר את המלונית אחרי אפריל 2017 וגם בשנת 2018. בתקופה זו לא הוציאו חשבוניות, והדיווח היה לרואה החשבון על בסיס חוזים. מול כל דייר שהגיע, גם לפרקי זמן קצרים ביותר, נעשה חוזה (ע' 519). את כל החוזים העביר בסוף השנה לרואה החשבון שהכין את הדו"ח השנתי (ע' 519-518). תקציר שומה של הנאשמים לשנת המס 2017 ולשנת המס 2018 – רו"ח הגיש את הדיווח לרשויות המס. בדיווח לשנת 2018 דווחו הכנסות משותפות של 38,000 ₪ משכר דירה. סכום זה כולל את המלונית ואינו כולל את הדירה בפרדס חנה (ע' 538). אשר להכנסות המשותפות משכר דירה לשנת 2017 – 33,000 ₪, הנאשם טען כי נעשו חוזים מול השוכרים ושהעביר את החוזים אל רואה החשבון. יוער כי לא הוגשו לתיק חוזים מהשנים 2017 ו-2018 (ע' 540-539). לשאלה באיזה סכום חודשי הושכרה היחידה לטווח ארוך במלונית, השיב הנאשם שאין סכום קבוע, אך לאחר מכן אישר את דבריו במשטרה כי יחידה זו הושכרה בסכום של 4,500 ₪ לחודש בשנת 2017 (ע' 540). ההשכרה לטווח ארוך הייתה ביחידה שבמרתף (ע' 542). הנאשם הופנה לשיחה מס' 1092 מיום 8.2.2018, שבה דובר באדם ששכר לתקופה של חודש וחצי בשנת 2018 ונעצר על ידי המשטרה. לטענה כי שכירות זו אינה מופיעה בטבלה שערך הנאשם (נ/6, ע' 237-236 לנספח ח') ומדובר בהכנסה שלא דיווח עליה, השיב הנאשם כי דיווח על כל ההכנסות לרואה החשבון שלו (ע' 542). בתו של הנאשם התגוררה ביחידה לטווח ארוך, ללא תשלום, בשנים 2017-2015, לפני אותו דייר שבו דובר בשיחה מס' 1092 (ע' 542). הנאשם הופנה לרשימת הדיירים ללא תשלום, שאותה ערך. לשאלה אם הכין את הרשימה אחרי חקירת המשטרה בנובמבר 2018 (שכן המסמך לא נתפס על ידי המשטרה), השיב בשלילה והסביר שהנתונים רוכזו אמנם בשנת 2018 אך לפני כן היו בידיו מסמכים שנלקחו על ידי המשטרה - ונעלמו (ע' 549-548). הנאשם העיד כי הרישום במסמך זה מדויק, ושבמקרה של בתו הסתמך הרישום על חוזה שנערך לבקשת בן זוגה של הבת (ע' 543, יצוין כי לא הוגש חוזה כאמור – מ' ב'). התובע הפנה את הנאשם לכך שלפי הטבלה, בתו גרה ביחידה מיום 5.8.2015 עד יום 16.5.2018, ולכך שרישום זה סותר את שיחה מס' 1092 מפברואר 2018 שלפיה היחידה מושכרת לאדם אחר. תגובת הנאשם הייתה שייתכן שביקש מבתו לעבור ליחידה אחרת (ע' 544). בהמשך לדברים אלה, הפנה התובע לכך שבמסגרת מוצג נ/6, נספח ח', הוגש חוזה שכירות בין הנאשמת לבין אדם בשם ליאור בנין, שלפיו היא משכירה לו את הדירה בקומת המרתף בווילה ל-12 חודשים בין 20.2.2015 ל-20.2.2016, תמורת 3,800 ₪ לחודש. לשאלה מדוע ההכנסה אינה מופיעה בדו"ח שהוגש למס הכנסה (שבו צוינה הכנסה של 4,340 ₪ משכירות לשנת 2015), חזר הנאשם על כך שכל החוזים הועברו לרואה החשבון (ע' 544). הנאשם התבקש לאשר שלא צורפה חשבונית מס בעניין זה למוצג נ/6, והשיב שאינו יודע (ע' 544). התובע הפנה לרשימת השכירויות (נ/6, נספח ח', ע' 236), לשכירויות משנת 2017. ברשימה מופיעות תחת שנת 2017 שתי שכירויות: השוכרת סימה כנין בין התאריכים 22.1.2017- 22.4.2017, תשלום של 21,000 ₪ בשיק; שכירות של 12 חודשים של שנת 2017 בדירה בפרדס חנה, תשלום של 28,000 ₪ בהעברה בנקאית. הנאשם העיד כי בשנת 2017 לא הושכרו במלונית יחידות נוספות (ע' 556-555). לטענה כי לפי הרשימה סך ההכנסות משכירות בשנת 2017 עומד על 49 אלף ₪, ואילו בתקציר השומה לשנת 2017 (נ/6, נספח ו') דווחה הכנסה משותפת משכירות לשנת 2017 בסך 33,000 ₪ בלבד, השיב הנאשם כי יש לפנות בעניין זה לרואה החשבון, שידע על אודות כל ההכנסות (ע' 556). אשר להשכרה לטווח קצר (השכרה במחיר קבוע ללילה, לפי מספר לילות), הנאשם העיד כי השכרה מסוג זה הייתה רק בתקופת הרישום של המלונית תחת העסק (נ.ק. בילדינג). הנאשמים הבינו שהשכרה מסוג זה אינה רווחית, ובשנת 2018 לא השכירו עוד לתקופות קצרות. לטענה כי כל שיחות האזנת הסתר משנת 2018 הן בעניין שכירות לטווח קצר, השיב הנאשם כי הוא אינו זוכר זאת (ע' 541). התובע הפנה לכך שלפי רשימת הדיירים ללא תשלום, בין התאריכים 1.1.2017 ל-30.12.2018 גרו בווילה "לפחות, בין 10-12 דיירים מעמותה "chance for life"", ללא שמות הדיירים או פרטים אחרים. לשאלה כיצד ניתן לדעת שמדובר בדיווח אמת, השיב הנאשם שלגבי חלק מהדיירים הוגשו תצהירים ובמידת הצורך יפנו אליהם למתן עדות. חלק מהדיירים אינם בין החיים. העמותה השתמשה ב-3-2 יחידות דיור והשוכרים היו מתחלפים ומגיעים לפרקי זמן משתנים (ע' 547). ברשימה זו מופיעה "דיורד נטליה, עמותה "הזדמנות לחיים"" כמי שגרה ללא תשלום לתקופה של כשנה וחצי, בין התאריכים 7.9.2015 ל-21.4.2017. הנאשם העיד כי אמנם לא היה לו חוזה עם שוכרת זו, אך ידע בכל זאת את תקופת המגורים המדויקת שלה ביחידה (ע' 549). יש לציין כי הנאשמת ניסתה להתערב בנושא זה במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם (ע' 548). בהמשך נשאל הנאשם לגבי סבטלנה חורושבסקי, שלפי הרשימה גרה גם היא ללא תשלום בווילה בתאריכים 1.12.2017 ועד 25.6.2018 מטעם העמותה, והנאשם אישר כי הדיירת היא מהעמותה, תוך שהנאשמת ניסתה להתערב בדבריו (ע' 552). עוד העיד כי גם גרטבל מרינה, שלפי הרשימה התגוררה מטעם העמותה בווילה ללא תשלום בין התאריכים 1.8.2017 ועד 1.2.2018, אכן הגיעה דרך העמותה (ע' 553). לפי אותה רשימה, בין התאריכים 16.5.2016 ל-20.5.2017, גר באחת היחידות הנאשם, בציון כי הוא היה אותה עת בתהליך גירושין. הנאשם העיד כי הוא התגורר במלונית שלושה חודשים ועבר בתקופה זו בין היחידות הפנויות (ע' 549). אשר לסתירה בין עדותו לבין העובדה כי לפי הרשימה הוא התגורר במלונית במשך שנה, טען הנאשם כי הוא נדד בין הבתים ולא גר באופן קבוע במלונית במשך כל התקופה, אלא רק במשך שלושה חודשים (ע' 552-551). אשר לאמסלו אבבה, שלפי הרשימה גר בווילה עם שני ילדיו ללא תשלום בין יוני 2015 לפברואר 2016, וגם מאוחר יותר במשך שלושה חודשים בשנת 2017, הנאשם ציין כי אבבה עבר בין היחידות, ולרוב גר ביחידה במרתף. לטענה כי באותה תקופה גר גורם אחר במרתף (בנין ליאור), חזר הנאשם על כך שאבבה עבר בין היחידות (ע' 552). בהתאם לרשימה, הוריה של הנאשמת, קנטור גנדי וסבטלנה, המתגוררים בגרמניה, התארחו בווילה בביקוריהם בישראל, ללא תשלום. זאת בין היתר בתאריכים 14.1.2016 – 26.11.2016, ובתאריכים 13.8.2016 – 17.10.2016. ניתן לראות כי התקופה השנייה כלולה בתקופה הראשונה. לשאלה בדבר רישום כפול זה, השיב הנאשם שייתכן שהסיבה לכך היא שההורים עברו ליחידה אחרת (ע' 553). לשאלה מדוע אין ברשימת המגורים ללא תשלום במלונית מידע לגבי שנת 2018, השיב הנאשם שהייתה דיירת אחת בשנה זו והוא דיווח על כך לרואה החשבון. לנוכח דבריו אלה הטיח התובע בעותר את העובדה כי לפי רשימת השכירויות (נ/6, נספח ו', ע' 236) לא מופיעה כל שכירות בשנת 2018. הנאשם עמד על כך שהייתה הכנסה משכירות בשנת 2018 ושהוא דיווח עליה – שוכרת בשם ויקה, ככל הנראה ללא חוזה לשנת 2018 (ע' 557). כשהזכיר התובע גם את הדייר ששכר יחידה בתחילת שנת 2018 (שיחה מס' 1092 לעיל ולהלן), חזר הנאשם וטען כי דיווח על כל ההכנסות משכירות, והכחיש את טענת התובע כי העלים הכנסות רבות במזומן (ע' 557). אשר לויקה, זו שכרה את היחידה במרתף לשנתיים, וגרה בה עם בנה. לדברי הנאשם, נערך חוזה משום שויקה הייתה צריכה להציג חוזה לביטוח לאומי. השוכרת שילמה 4,500 ₪ כולל ארנונה, חשמל ומים. לעתים לא שילמה את מלוא הסכום. בהתאם להנחייתו של רו"ח מנחם דותן, בשנת 2018 כבר לא היה הסכם מולה. לשאלה מה דיווח למס הכנסה על ויקה בשנת 2018 והיכן המסמכים ששימשו בסיס לדיווח, השיב שרואה החשבון קיבל את החוזה (פרוטוקול מיום 19.9.2023, ע' 574-572 – ההפניות בהמשך עדותו של הנאשם מתוך פרוטוקול זה). הנאשם הוסיף כי בשנת 2018 כמעט ולא היו הכנסות. עד חודש יוני 2018 לא היו שוכרים, אלא רק ויקה וכן זוג שהגיע לטיפולים כימותרפיים. כשהזכיר התובע את חיים דקל ואשתו (להלן בפירוט שיחות הטלפון), השיב הנאשם שהזוג האמור אכן שכר יחידה עד מרץ 2018, למשך מספר חודשים, והנאשמים דיווחו לרואה החשבון בעניין. בהמשך, אחרי חודש יוני 2018, התגוררו במלונית ויקה, בתו של הנאשם למספר ימים וכן רומן, גם הוא למספר ימים. הנאשם ציין כי הוא בטוח בדבריו, וזאת על בסיס הרשימה שלו (ע' 576-575). בהמשך החקירה הנגדית נחקר הנאשם תוך הפניה לשיחות הטלפון שלו ושל הנאשמת במהלך שנת 2018 בעניין השכרת היחידות במלונית. שיחה מס' 3572 מיום 28.5.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה מדובר באדם שביקש לשכור יחידה לשלושה חודשים והנאשמת מסרה לו שהמחיר עומד על 4,500 ₪ לחודש. הנאשם מזכיר בשיחה שכירות לאישה בשם אנקה ב-4,500 ₪ וכן מציין של"אלה מלמעלה" הם משכירים (בלשון הווה) ב-6,000 ₪. בעדותו לא זכר במי מדובר, וטען שיש לו כל החוזים והחשבוניות לגבי השכירויות (ע' 566). יצוין כי לא הוגשו חוזים או חשבוניות ביחס לשכירויות אלה. הנאשם הפנה לרשימת השכירויות (נ/6), ברם ברשימה זו אין זכר לשכירויות משנת 2018 (ע' 567). שיחה מס' 52 מיום 22.1.2018 שעה 18:20 – שיחה של הנאשמים עם אדם בשם חיים דקל שביקש לשכור יחידה במלונית והיה בדרכו לראות את היחידה. הנאשם לא זכר בעדותו אם מדובר היה ביחידה לטווח ארוך או קצר, ולא ידע במי מדובר. הנאשמת ניסתה להתערב בעדותו במהלך דבריו (ע' 568). שיחה מס' 53 מיום 22.1.2018 שעה 18:23 – שיחה בין הנאשמים לגבי אותו אדם (חיים דקל) שנמצא בדרכו לראות את היחידה במלונית. הוזכר כי הוא מעונין לשכור יחידה לעשרה לילות, כשהנאשמת מתייחסת למחיר של 100-80 דולר ללילה והנאשם מזכיר מחיר של 160-120 דולר ללילה (ע' 569). שיחה מס' 57 מיום 22.1.2018 – שיחה בין הנאשם לבין אשתו של חיים דקל (ראו שיחות מס' 53-52). הנאשם אישר שלפי תוכן השיחה השניים שכרו יחידה במלונית. לטענה כי אין כל מסמך (חוזה/חשבונית/קבלה) על שם חיים דקל במסגרת נ/6, השיב הנאשם שייתכן שלא הייתה חשבונית על שמו, אלא על שם קרוב משפחה, ויכול להיות שהיה חוזה. לא עלה בידו של הנאשם לאתר מסמך כלשהו בעניין במסגרת מוצג נ/6. לדבריו, ייתכן שהשוכרים עברו בין יחידות שונות (ע' 571). שיחה מס' 184 מיום 24.1.2018 – שיחה בין הנאשם לבין אישה בשם ליטל, ששכרה בעבר דירה מהנאשם עם בעלה ליאור. בשיחה הביעה ליטל עניין ביחידה הגדולה לטווח ארוך, והנאשם השיב לה שיחידה זו אינה אפשרית לטווח ארוך, וכדבריו: "גם כל הזמן יש דיירים שמה ו.. גם העיקרי הורים של אשתי מגיעים שלוש פעמים ב...שנה". הנאשם חזר בעדותו על כך שלא השכירו יחידה זו לטווח ארוך, ולשאלת התובע הוסיף שהיחידה לא הושכרה כלל, גם לא לזמן קצר, וזאת בשל התנגדות הוריה של הנאשמת. לדבריו, כשדיבר על "דיירים" בשיחה עם ליטל, התכוון לכך שבנו הגיע לסופי שבוע ונהג ללון ביחידה זו (ע' 572). שיחה מס' 204 מיום 25.1.2018 – שיחה בין הנאשמים, לגבי אישה בשם אנה שמעוניינת לשכור יחידה וביקשה מהנאשמת הנחה. הנאשם אומר לנאשמת שמשלמים לשבוע 3,600 ₪, וכן "יש לנו ביקוש כל הזמן מישהו מגיע". בעדותו טען הנאשם שלא היה ביקוש גבוה, ובהמשך טען כי יש ביקוש אך "זה לא אומר שאנחנו משכירים" (ע' 577). בהמשך השיחה אמר הנאשם לנאשמת שהארמנים צריכים להגיע. בעדותו הבהיר כי הכוונה לרומן הארמני וטען כי הארמנים ככל הנראה לא הגיעו, ושיש אנשים רבים שמתקשרים ומתעניינים אך בסוף אינם מגיעים (ע' 577). בהמשך השיחה דיברו הנאשמים על כך שהמחיר הרגיל הוא 80 עד 100 דולר ללילה. הנאשם אישר שזה המחיר הרגיל, והוסיף שלא תמיד השכירו במחיר זה (ע' 578). שיחה מס' 1203 מיום 11.2.2018 – שיחה בין הנאשמים, בין היתר בנושא סכום כסף שנמצא בבית. הנאשמת שואלת את הנאשם איזה סכום צריך להפקיד בבנק. הנאשם אומר בשיחה שכבר הפקיד בחשבון 20,000 ₪ והשניים מדברים על כך שיש 3,000 ₪ נוספים בבית שיש להפקידם. הנאשם אישר בעדותו שהפקיד בחשבון הבנק כסף מזומן שהיה לו בבית (ע' 578). לשאלה באיזה כסף מזומן דובר השיב הנאשם שאינו זוכר, ושלגבי כל הפקדה מעל 500 ₪ יש דין וחשבון שהוגש במסגרת נ/6 (ע' 579). שיחה מס' 1259 מיום 11.2.2018 – שיחה בין השניים וכן "אולה", לגבי דייר שאמור להיכנס לאחת היחידות, שיש לגבות ממנו 100 דולר ו-150 ש"ח. הנאשם מסר בעדותו שאולה היא קרובת משפחה שעזרה לטפל בבנם של הנאשמים, אך אישר בהמשך כי גם ניקתה עבורם, וזאת גם במלונית. לשאלה אם הייתה תוספת נפרדת של 150 ₪ לדמי ניקיון, השיב שלא תמיד, שהיו כאלה שלא רצו שינקו להם. הנאשם לא ידע להשיב מיהו השוכר, ולשאלה האם ייתכן שמדובר בהשכרה לטווח קצר ושאין לו קבלה או חשבונית, השיב שבאותה תקופה לפי עצת רואה החשבון לא עבדו עם קבלות וחשבוניות, אלא עם חוזים, וכל החוזים הועברו לרואה החשבון (ע' 580). שיחה מס' 2735 מיום 20.3.2018 - שיחה בין הנאשמים, על כך שהנאשם יבוא לאסוף כסף מהמלונית. עוד משוחחים הנאשמים בנוגע לניהול העסק – שיבוץ לחדרים, גובה התשלום, ניקיונות וגבייה. דובר ב-130 דולר ללילה ו-150 ₪ נוספים לניקיון. מוזכר גם שבעבר השכירו ב-200 דולר ללילה. לשאלה ממי הגיע לאסוף כסף במלונית, השיב שכנראה מדובר במי שגרו שם 3 חודשים, ולא זכר שמות (ע' 581). ויקה ובנה גרו במרתף באותה תקופה (ע' 582). הנאשם טען שכשהגיעה המשטרה לבצע חיפוש, חלק מהמסמכים והחוזים נעלמו. התובע הזכיר לנאשם כי לפי דבריו העביר את כל החומר לרואה החשבון, אך הנאשם ציין שאת החומר לגבי שנת 2018 טרם העביר לרואה החשבון לפני שנעצר (ע' 585). הנאשם עמד על כך שלקחו לו חלק מהחוזים. לדבריו, תמיד ערך חוזים עם כל השוכרים, אחרת אין לו ביטוח (ע' 588, 585). הנאשם אישר שהעביר את החומר לשנת 2018 לרואה החשבון, לאחר מעצרו (של הנאשם) (ע' 586). שיחה מס' 2840 מיום 22.3.2018 – בין שני הנאשמים. הנאשמת שואלת את הנאשם מה להשיב לבנק אם תישאל על הפקדה שהיא עומדת לבצע, והנאשם עונה לה שעליה להשיב שאלה הכנסות מהווילה. מוזכרים בשיחה סכומים של 100,000 ₪, 80,000 ₪, 45,000 ₪. הנאשם העיד כי לא הגיוני שאלה הסכומים, וכשנשאל מה היה הסכום הנכון, השיב שאינו יודע. לדבריו, אין זה הגיוני שההכנסות האמורות כולן מהווילה. הוסכם כי הנאשם השתכר כ-20 אלף ₪ נטו בחודש בשב"ס (ע' 589). שיחה מס' 3328 מיום 13.5.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה דובר בהשכרת יחידה ב-80 דולר ללילה בחורף, בתוספת 150 ₪ דמי ניקיון. בשיחה הוזכר גם אדם בשם ודים (נראה כי מדובר במתווך – מ' ב') שמרוויח 20 דולר מהעסקה. הנאשם נשאל בעדותו על כך שהשכיר גם בחודש מאי 2018, והוא השיב שהוא אינו בטוח בכך ושאינו מכיר את ודים (ע' 590). שיחה מס' 3330 מיום 13.5.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה דובר בהשכרה ב-90 דולר ללילה, באמצעות ודים. הנאשם טען בעדותו שאינו זוכר במה מדובר, והוסיף שיש אנשים שקובעים ואף חותמים על חוזה ולא באים, או חותמים על חוזה לחודש וגרים בפועל רק שבוע ביחידה (ע' 591). שיחה מס' 346 מיום 3.10.2018 – בין הנאשמת לאדם בשם מישה. בשיחה הורידה הנאשמת מחיר מ-100 דולר ל-70 דולר בתוספת דמי ניקיון 150 ₪, לשבוע מינימום. לשאלת התובע אם מישה הוא מתווך, השיב הנאשם שכנראה שכן ושאין ודאות שהיחידה הושכרה בעקבות שיחה זו (ע' 591). שיחה מס' 360 מיום 3.10.2018 – שיחה בין הנאשמים, ממנה עולה שיש אכלוס מלא של הווילה עד אמצע או סוף נובמבר (נאמר כי אין מקום לאכלס את אנקה). במהלך השיחה אומר הנאשם לנאשמת שצריך לקנות וילה נוספת. הנאשם העיד כי הווילה אכן הייתה מלאה, אך שלוש יחידות היו תפוסות על ידי העמותה, ללא תשלום (ע' 592). שיחה מס' 146 מיום 27.9.2018 - שיחה בין הנאשמת לגבר שהתעניין ביחידה במלונית, והנאשמת משיבה שהיא צריכה לבדוק ביומן שהיא מנהלת. הנאשם ציין כי הוא זוכר את השיחה וציין גם שהעדיף לא להשכיר כי הלקוחות שותים והורסים את היחידה (ע' 593). שיחה מס' 343 מיום 3.10.2018 (הקלטת השיחה) - שיחה בין הנאשמת לאישה, שבה אומרת הנאשמת שרק באמצע נובמבר תוכל להכניס עוד זוג. הנאשם העיד שהעדיפו לא להשכיר לנשים, וגם לא לגברים, אלא למשפחות (ע' 593). שיחה מס' 535 מיום 4.10.2018 – שיחה בין הנאשמת לבין אישה שביקשה לשכור יחידה במלונית. הנאשמת אמרה שהכול תפוס עד סוף נובמבר. הנאשם העיד כי לא ניתן היה להשכיר בשל שיפוץ או ריסוס, ולאו דווקא שהמלונית הייתה מלאה (ע' 593). שיחה מס' 647 מיום 5.10.2018 – שיחה של הנאשמת עם אישה שביקשה לשכור יחידה במלונית, והנאשמת משיבה לה שהיא צריכה לבדוק מול היומן. שיחה מס' 739 מיום 6.10.2018 - שיחה דומה, שהנאשמת מקיימת עם אישה שמתעניינת בשכירת יחידה במלונית, והנאשמת משיבה שהכול תפוס עד נובמבר. ביחס לשתי השיחות האחרונות טען הנאשם כי אין משמעות הדבר שהיחידות היו תפוסות, אלא שהנאשמת היא אשת עסקים שיודעת כיצד להתנהל וקולטת בחושיה החדים את האדם שמולה בשיחת הטלפון (ע' 594). שיחה מס' 697 מיום 5.10.2018 – שיחה בין הנאשמת לגבר שמתעניין ביחידה בקומה השלישית במלונית במחיר של 100 דולר ללילה. הנאשמת משיבה לו שב-9 בחודש היחידה תפוסה. גם ביחס לשיחה זו ניסה הנאשם לטעון שאין משמעות הדבר שהיחידה אכן הייתה תפוסה (ע' 595). שיחה מס' 1016 מיום 8.10.2018 – שיחה בין הנאשמת לאישה בשם שלומית, שבה יש התייחסות לתפוסה מלאה ולמחירים – בין 80 ל-130 דולר ללילה בתוספת 150 ₪ למנקה בסיום התקופה. הנאשם העיד כי ייתכן שהנאשמת לא רצתה להשכיר לאותה אישה, ולכן העלתה את המחיר (ע' 595). שיחה מס' 1544 מיום 31.10.2018 – שיחה בין הנאשמת לאישה שמתגוררת אצלם, בסוף האירוח. הנאשם העיד כי ייתכן שמדובר בחברה או בשוכרת שהגיעה דרך העמותה – הגם שתוכן השיחה שירותי ואין אינדיקציה לכך שמדובר ביחסי חברות (ע' 596). שיחה מס' 4716 מיום 13.9.2018 – שיחה בין הנאשמים, לגבי שוכרים פוטנציאליים שמגיעים לישראל לצורך טיפול רפואי והחלמה, ומעוניינים לשכור יחידה במלונית לחצי שנה. השניים דנים בשאלה אם להשכיר להם ב-4,500 ₪ ומציינים שהמינימום ללילה עומד על 80 דולר. בסוף השיחה אומר הנאשם לנאשמת שתשכיר את היחידה. כשנשאל הנאשם על כך שמדובר בילד חולה והנאשמים עדיין גובים כסף, השיב שייתכן שאותו ילד לא הגיע דרך העמותה (ע' 597). שיחה מס' 766 מיום 7.10.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה מוזכר סכום של 120 דולר. הנאשם לא זכר את השיחה וציין שייתכן שהשכירות לא יצאה אל הפועל (ע' 598). שיחה מס' 6646 מיום 24.10.2018 – שיחה בין שני הנאשמים, שבה מוזכר סכום של 120 דולר ללילה בתוספת דמי ניקיון 150 ש"ח. הנאשם ציין בעדותו כי הוא זוכר את המקרה, וייתכן שמדובר ברומן הארמני (ע' 598). שיחה מס' 7230 מיום 31.10.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה מוזכר סכום של 80 דולר בתוספת 150 ש"ח. לשאלת התובע אם מישהו חייב כסף, השיב הנאשם שמדובר ככל הנראה ברומן (ע' 598). עדותה של הנאשמת חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 20.9.2023) בשנת 2014 רכשו הנאשמים את הווילה ושיפצו אותה (ע' 553). הוריה של הנאשמת גרים בגרמניה והייתה להם יחידה קבועה בווילה (ע' 553). הנאשמת הכירה בפייסבוק את עמותת הזדמנות לחיים שעוזרת לילדים מברית המועצות לשעבר. היא רצתה לעזור לעמותה ולתת לה דירות לשימושה. היו מקרים שבהם סירבה ללקוחות משום שתוכננו להגיע ילדים דרך העמותה (ע' 553). הנאשמת הכחישה את הטענה כי הנאשמים השכירו נכסים רבים מבלי שהצהירו על הכנסותיהם משכירות לרשות המיסים. הנאשמים פעלו לפי עצת רואה החשבון שהמליץ שההכנסות יהיו על שם החברה של הנאשמת. עם הזמן הבינו הנאשמים שהעניין אינו משתלם ושההוצאות גבוהות מההכנסות, ולכן הפרידו את ההשכרה מענייני החברה. הייתה גם תקופה שבה הנאשמת הקפיאה את פעילות החברה ולכן לא יכלה להשתמש בשם החברה ובחשבוניות שלה. כשחזרה הנאשמת לעבוד בנדל"ן היא החזירה את החברה לפעילות, אך ההכנסות לא כיסו את ההוצאות (ע' 561-560). הנאשמת התנגדה לשימוש במינוח "מלונית", וטענה כי הגדירה את הנכס כ"בית חוסים" (ע' 561). היו ארבע יחידות להשכרה לטווח קצר ויחידה נוספת לתקופות ארוכות. הכוונה הייתה לספק מקום להוריה במהלך ביקוריהם בישראל, וכן לנסות לנהל גם עסק של השכרה, דבר שעשו בפועל פעמים בודדות בלבד. הם דיווחו למס הכנסה, אך ראו שההוצאות עולות על ההכנסות. באחת היחידות התגוררה בתו של הנאשם זמן רב, יחד עם בן זוגה. שלוש מהיחידות שימשו ילדים חולי סרטן (ע' 563). את היחידה לתקופות ארוכות השכירו פעם אחת ויחידה, בתקופה של ויקה, שלעתים לא היה ביכולתה לשלם (ע' 564). הנאשמת שללה את כל המיוחס לה ולנאשם, לרבות הסכומים שצוינו בכתב האישום, ועמדה על כך שכל ההכנסות דווחו. הנאשמת אינה קשורה להשכרת הדירה בפרדס חנה. דירה זו נרכשה לפני נישואיה לנאשם, והייתה מיועדת לעבור לילדיו של הנאשם מנישואיו הראשונים (ע' 566). אשר לבוקר מעצרו של הנאשם, בשש בבוקר נשמעו דפיקות חזקות בדלת. בני הזוג ישנו בחדר יחד עם בנם, והנאשמת שכנעה את השוטרים שרק אחד מהם ייכנס לחדר להעיר את הנאשם כדי שהילד לא ייבהל. הילד סובל מגידול בראש, ובאותו יום חיכתה לתוצאות בדיקת MRI בעניינו. לבקשתה, השוטרים המתינו לצאתו של הילד לבית הספר ורק לאחר מכן עצרו את הנאשם והחלו בחיפוש בבית (ע' 543). את הנאשמת לקחו ונסעו איתה למקום עבודתה. לקחו ממנה את הטלפון הנייד למרות שחיכתה לתוצאות MRI, אך נתנו לה את הטלפון כשהרופא התקשר (ע' 543). לדבריה: "אני עברתי מעשה סדום, אני עברתי גסטפו מה שהיה שם זה משהו שקשה לתאר, הם פשוט צרחו עליי ואמרו שלקחו את הילד, את האמת לא לקחו אותו.." (ע' 544). כעבור שלושה ימים נעצרה הנאשמת בגין שיבוש חקירה. את התנהגות השוטרים כלפיה תיארה כ"זוועה", כשחמישה שוטרים צרחו עליה (ע' 546). ביום מעצרה נאמר לה שלוקחים את בנה לאומנה (ע' 549). אחד החוקרים דיבר אליה בגסות ("מזיינים את בעלך בתחת") (ע' 550). אשר לדרך שבה נחשפה הפרשה ולטענה כי תחילת הפרשה בפנייתה של הנאשמת עצמה למכרה שעבדה כרופאה בשב"ס (ד"ר נונה), הנאשמת טענה כי אותה מכרה סיפרה לה על תנאי העבודה הקשים בשב"ס, והנאשמת שיתפה אותה בעניין אישי של אחד הממונים בשב"ס. מאוחר יותר התברר לנאשמת שהרופאה מסרה בעניינם של הנאשמים דברי שקר, ייתכן כנקמה על כך שהנאשמת סירבה שבנה של הרופאה יתלווה אליה לעבודתה כמתלמד (ע' 545-544). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 20.9.2023, 26.9.2023) הנאשמת אישרה שהיא אשת עסקים ורשומה כבעלים יחיד של חב' נ.ק. בילדינג (ע' 577). נ.ק. בילדינג עסקה הן בהשכרת הווילה הן בפעילות הקשורה בדירה של זיידפודים (ע' 577). מסרה בחקירות כי מי שגבה לרוב את כספי השכירות מהדיירים בווילות והגיע לרו"ח דותן היה הנאשם (ע' 577). אישרה בחקירות שהיא חתמה על דוחות המס ועדכנה את רו"ח דותן על אודות הווילה (ע' 577). רואה החשבון המליץ להפעיל את המלונית באמצעות נ.ק. בילדינג, ולכן רשמה את הכנסות המלונית על שם החברה החל משנת 2014 (ע' 578). את פעילות החברה היא הקפיאה, במועד שאינו זכור לה. כשהופנתה להודעה על סגירת העסק מיום 1.3.2017 (נ/6 נספח 2 ע' 35), העידה כי רו"ח דותן אמר שלא ניתן לסגור תיק אך אפשר להקפיא את החברה ולאחר מכן להפשיר אותה (ע' 581-580). לשאלה היכן רשמה את ההכנסות שקיבלו מהדיירים, השיבה שהנאשם עסק בכך: "ש: כל ההכנסות כל פעם שהיה מגיע דייר, ת: זה ארכדי, ש: את לא קשורה לזה טענתך? ת: אני לא טובה בזה לא. ש: עזבי טובה לא טובה את אומרת שאת לא מודעת בכלל שארכדי, ת: אני יודעת אבל ארכדי, ארכדי יש לו פלוס מאוד גדול שהכל אצלו תועד הכל אצלו יש לו קלסרים שהוא כאילו מתעד והוא שם בניילונית אני לא, אני לא טיפוס כזה. לא יודעת לעשות את זה". (ע' 581) כשנשאלה על כך שהכחישה את הסכומים בכתב האישום אך למעשה, לפי דבריה, היא לא באמת מודעת לחישוב, השיבה שאחת לתקופה היה עליה להגיע בעצמה לרואה החשבון משום שהיא חייבת להבין את הדברים: "עכשיו פעם בכמה זמן אני צריכה להגיע לרואה חשבון זה יום הכי שנוא שלו, כי אני באמת לא טובה בדבר הזה אבל אני חייבת להבין, עכשיו כאילו אני לא טובה וחייבת להבין ואז בעצם שהוא יושב איתי על חומר אז אני שואלת 20 פעם שאלות" (ע' 582). לטענה כי היא משוחחת עם הנאשם על ענייני הכספים בשיחות הטלפון ולכן היא יודעת על אודות הכספים שנכנסים, השיבה שהיא אינה רושמת את הדברים ולכן שוכחת מכל העניין לאחר מספר דקות (ע' 584). לשאלה האם ייתכן שהנאשם יגבה 10,000 ₪ מדיירים ולא יספר לה על כך, השיבה בשלילה (ע' 584). לטענתה הנאשם רושם הכול, ויש לו קלסר בעניין שאותו הגיש לבית המשפט (קלסר כאמור לא הוגש לבית המשפט – מ' ב') (ע' 585). היחידה לטווח ארוך – ויקה שכרה את היחידה, לפניה אדם שזייף שיקים, לפניו מרינה בתו של הנאשם – שבשנת 2018 כבר לא הייתה שם, ולפניה אמסלו אבבה (ע' 586-585). מעבר לכך לא היו שכירויות לטווח ארוך (ע' 586). חופית אוחנה לא שכרה מהם יחידה לטווח ארוך, אלא לתקופה של כחודש אחד (ע' 586). אשר לקיומם של חוזים מול השוכרים, חופית ביקשה חוזה לצרכי ביטוח ולכן קיים חוזה בין הצדדים. ברם, בהמשך טענה הנאשמת כי מול כל מי שהתגורר בתשלום במלונית נערך חוזה, ורק לילדים שהגיעו למלונית לא היה חוזה (ע' 587-586): "ת: ... אני לא זוכרת אם זה חופית הייתה מישהי ... התקשרה אליי בערב ואמרה שיש לה חברה שהתפוצץ להם איזה משהו בבית הייתה הצפה בבית והם פשוט ממש ביקשו. ויש חוזה לכך אני אגיד למה כי הם ביקשו חוזה לביטוח, ש: אוקי. ת: שהם היו גרים, ש: וסתם ככה לא הייתם עושים חוזים נכון? ת: למה שנעשה סתם כה? מה זאת אומרת סתם ככה? ש: לא, נגיד, היא ביקשה חוזה כי היא הייתה צריכה כאילו בשביל הביטוח נכון? ת: לא, עשינו חוזה, ש: שנייה רגע, היא הייתה צריכה בשביל הביטוח, ת: יש חוזה כי היא גם ביקשה את זה, ש: כן ברור אבל אני אומר, ת: לא עשינו בלי חוזה, ש: מה? ת: רק הילדים היו גרים בלי חוזה. ש: לכולם היו חוזים? לכל מי ששילם כסף היה חוזה? ת: כן. ש: כן? ת: כן בהחלט". הנאשמת לא הכירה את מסמך השכירויות שהכין הנאשם. היא אינה מכירה גם רישום שביצע הנאשם בזמן אמת. הנאשם עסק בזה והיא הייתה עסוקה בדברים אחרים (ע' 587). לא היה רישום של הילדים שהגיעו דרך העמותה. הנאשמת הכירה את רוב הילדים (ע' 589-588). דיווח למס הכנסה בשנים 2017 ו-2018 – הנאשם דיווח והנאשמת חתמה על הדוחות המשותפים. אשר למודעותה לתוכן הדוחות (ע' 589): "ש: אבל את חתמת על הדוחות נכון? ואת מאשרת אותם נכון? שאת מודעת למה שחתמת נכון? נכון או לא נכון? ת: אני לא יודעת אם אני מודעת, ש: נכון שסתם חתמת? ת: יש מצב. ש: באמת? ת: כן. כי אני סמכתי על ארכדי ועל רואה חשבון כי הם ישבו על זה". הנאשמת טענה כי היא משלמת לרואה החשבון וסומכת עליו. הנאשמים דיווחו על כל ההכנסות וההוצאות, כל דבר שהודיעה לה מנהלת החשבונות שחסר, היא נהגה לשלוח לה מיד (ע' 590). אשר לדוח שנת 2018 למס הכנסה, הנאשמת חתמה עליו אך לא בדקה דבר משום שהיה עסוקה וטרודה בטיפולים של בנה (ע' 590). לשאלה אילו הכנסות או אילו הסכמים העבירו לרואה החשבון לגבי שנת 2018, השיבה שהיא אינה יודעת, שכן רק הנאשם עסק בכך (ע' 603). דו"ח 2016 של נ.ק. בילדינג (נספח ה' למוצג נ/6) – שלפיו הכנסות מהשכרת נכס לשנה זו הן 0 ₪, לעומת שנה קודמת (2015) 4,340 ₪ ("באורים לדוחות הכספיים" – ע' 7), הנאשמת אינה זוכרת אם בזמן אמת, כשחתמה על הדוחות, הייתה מודעת לנתון זה (ע' 592). לאחר שאישרה הנאשמת שבשנת 2015 הסתכמו ההכנסות ב-4,340 ₪, הפנה אותה התובע לעובדה שברשימת השכירויות לשנים 2018-2014 שהכין הנאשם (נ/6, ע' 236) הסתכמו השכירויות בשנת 2015 בסכום של 94,023 ₪ כולל פרדס חנה, (66,000 ₪ לא כולל פרדס חנה). תגובתה של הנאשמת הייתה שיש לשאול את רואה החשבון מדוע לא הכניס את הסכום האמור לדו"ח (ע' 600). בהמשך החקירה הנגדית נחקרה הנאשמת בעניין שיחותיה: שיחה מס' 5030 מיום 17.9.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה הנאשם אומר כי הוא "רוצה לדפוק מחלה חודש", והנאשמת עונה לו "אבל איך... אתה צריך להרוויח כסף, הרי נפתח לך פרויקטים גדולים", והנאשם גוער בה: "... למה את מדברת בטלפון על כל מיני שטויות?". בתגובה לדברים אלה טענה הנאשמת בעדותה כי היא מעולם לא הייתה עובדת מדינה, אלא עצמאית. לשאלה אם בשנת 2018, כשהנאשמים בני זוג כבר במשך שמונה שנים, לא ידעה כיצד "עובדת" המשכורת של בעלה, השיבה שלא ידעה, לא עניין אותה לדעת והיא אינה צריכה לדעת כל דבר (ע' 604). הנאשמת שללה שהנאשם ניפח פרויקטים בשב"ס (ע' 605). שיחה מס' 1810 מיום 1.11.2018 שעה 21:08 (יום מעצרו של הנאשם) – שיחה מיום המעצר, בין הנאשמת לבזוב (עובד בצ'יינג' "השלום", ראו אישום 4). בזוב התקשר אל הנאשמת וביקש להיפגש עמה בדחיפות. הנאשמת אמרה שהנאשם נעצר ושאלה את בזוב: "באו אליך גם?", ובזוב השיב: "כן, היו אצלי במשרד, בגלל זה" (זו הסיבה שמבקש להיפגש עמה – מ' ב'). לטענה כי הנאשמת הייתה מודעת להלבנת ההון בצ'יינג', השיבה שלא הייתה הלבנת הון, אלא רק פריטה של דולרים באמצעות הצ'יינג', על ידי תיירים שהפנתה לצ'יינג' (ע' 606-605). כשנשאלה אם בזוב סתם כך התקשר אליה באותו ערב, טענה שהפרקליטות בחרה רק שיחה אחת מתוך כמה (ע' 607). שיחה מס' 1812 מיום 1.11.2018 שעה 21:15 –שיחה נוספת בין הנאשמת לבזוב, שבה אומרת הנאשמת שלא כדאי להיפגש, בעצת עורך דינה, מחשש למעקב. לטענה כי בת זוג שאין לה מה להסתיר לא חוששת ממעקב משטרתי, השיבה שחששה משום שבאותו בוקר הגיעה המשטרה לביתם (ע' 609). שיחה מס' 1825 ברוסית מיום 1.11.2018 שעה 21:34 - שיחה עם וובה (זיו), בנו של הנאשם מנישואיו הקודמים, שבה הנאשמת מספרת שבזוב עדכן אותה לגבי חיפוש בצ'יינג וגם רוצה לדבר איתה לגבי שיק מסוים. אישרה, בחוסר רצון, שלמדה מבזוב על כך שבצ'יינג מצאו שיקים שקשורים לפרשה (פרוטוקול מיום 26.9.2023, ע' 540, יתר ההפניות בחקירתה הנגדית של הנאשמת יתייחסו לפרוטוקול זה). שיחה מס' 2840 מיום 22.3.2018 – בין שני הנאשמים. הנאשמת שואלת את הנאשם, לגבי סיטואציה שבה ישאלו בבנק על מה ההפקדה. מוזכרים בשיחה סכומים של 100,000 ₪, 80,000 ₪ ו-45,000 ₪. הנאשם מורה לה להשיב שאלה הכנסות מהווילה. הנאשמת נשאלה אם היו בחשבון הפקדות מהווילה, והשיבה כי מעולם לא הסתירו שהייתה הכנסה אך לא הרוויחה מיליון ₪, והיו הפסדים מהווילה (ע' 544). שיחה מס' 3328 מיום 13.5.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה דובר בהשכרת יחידה ב-80 דולר ללילה בחורף, פלוס 150 ₪ דמי ניקיון. הנאשמת העידה כי דיווחו על כך, ולמעשה דיווחו על הכול, למעט העמותה (ע' 545). שיחה מס' 3572 מיום 28.5.2018 – שיחה בין הנאשמים, שבה מדובר בהשכרת יחידה לשלושה חודשים ב-4,500 ₪ ושהייתה גם השכרה ב-6,000 ₪. לשאלה למי השכירו במחירים אלה השיבה הנאשמת שאינה זוכרת (פרוטוקול מיום 20.9.2023, ע' 617). שיחה מס' 360 מיום 3.10.2018 – שיחה בין הנאשמים, שממנה עולה שיש אכלוס מלא של הווילה עד אמצע או סוף נובמבר, והנאשם אומר לנאשמת כי צריך לקנות וילה נוספת. לדברי הנאשמת, ההוצאות עלו על ההכנסות מהווילה. באותה תקופה היא הרוויחה יפה בעבודה שלה, ולכן בני הזוג הרשו לעצמם להימצא בהפסד על הווילה (ע' 546). שיחה מס' 146 מיום 27.9.2018 – שיחה בין הנאשמת לגבר, שבה התייחסות ליומן שאותו מנהלת הנאשמת. לטענה כי לפי שיחה זו הנאשמת ניהלה את העניינים בווילה (מה פנוי ומה לא), אישרה הנאשמת שהדבר נכון "פחות או יותר". לטענתה שמרה את היחידות הפנויות לילדים (ע' 546). שיחה מס' 343 מיום 3.10.2018 – שיחה בין הנאשמת לאישה, שבה הנאשמת אומרת שרק באמצע נובמבר תוכל להכניס עוד זוג, ושהיא תבדוק ביומן. הנאשמת אישרה בעדותה כי פנו אליה אנשים והיא בדקה ביומן מה פנוי (ע' 546). לשאלה אם טווח המחירים, כפי שעולה מהשיחות, הוא 130-80 דולר ללילה, השיבה שהטווח היה 130-50 דולר ללילה (ע' 547). שיחה מס' 4716 מיום 13.9.2018 – שיחה בין הנאשמים לגבי שוכרים פוטנציאליים שמגיעים לישראל לטיפול רפואי והחלמה ומעוניינים לשכור יחידה לחצי שנה. השניים דנים בשאלה אם להשכיר להם ב4,500 ₪ ומציינים שהמינימום ללילה עומד על 80 דולר. הנאשמת הגיבה בעדותה כי מדובר באנשים שלא הגיעו למלונית בסופו של דבר (ע' 548). לשאלה אם השכירו בתשלום גם לילדים חולים, השיבה שיש הבדל אם מדובר באנשים עשירים מאוד, ובהמשך טענה שגבו רק 20 דולר ללילה (ע' 548). שיחה מס' 6646 מיום 24.10.2018 – שיחה בין שני הנאשמים, שבה דובר בסכום של 120 דולר ללילה בתוספת דמי ניקיון 150 ש"ח. סה"כ 840 דולר. הנאשמת הגיבה בעדותה כי מדובר במשפחה שהתארחה אצלם ושהיה דיווח בעניין (ע' 549). שיחה מס' 7230 מיום 31.10.2018 – שיחה בין הנאשמים, דובר בסכום של 80 דולר בתוספת 150 ש"ח. הנאשם אומר לנאשמת שהוא צריך לאסוף את הכסף. הנאשמת העידה כי הנאשם אכן הגיע לאסוף את הכסף, אך השוכר לא שילם והתכוון לשלם למחרת, אז כבר נעצר הנאשם (ע' 551). שיחה מס' 1682 מיום 1.11.2018 (יום מעצרו של הנאשם) – שיחה בין הנאשמת ואלכס, שבה מבקש אלכס להחזיר מפתח, והנאשמת מנחה אותו היכן להשאיר את המפתח ושואלת אותו אם מישהו הגיע אליו באותו בוקר: "אם מישהו יפגוש אותך שם, אתה לא שילמת כלום, שום דבר. נו כאילו כמו שיש, לא שילמת דבר, לא זה, אלא חברים שלי, נתנו לי לישון, בסדר?". בהמשך השיחה (הקצרה) הוסיפה: "אם מישהו ישאל אותך משהו פתאום, אתה ... אתה אורח שלך, אתה היית אצלנו, לא שילמת כלום. התחילו אצלנו בעיות". ההגנה העלתה טענות בעניין דיוק התמלול של השיחה שהתנהלה ברוסית, אך הוסכם לבסוף שהתמליל מדויק. יחד עם זאת עמדה הנאשמת על כך שמדובר בחבר שישן במלונית אחרי חתונה (ע' 556). שיחה מס' 1846 מיום 2.11.2018 – הנאשמת וגבר פלוני מדברים ברוסית, והנאשמת שואלת: "יש לכם טלפון כלשהו... זול כזה עם כרטיס כלשהו? אין משהו כזה (לא ברור)? מאזינים, לא מאזינים, אין לדעת". הנאשמת שללה בעדותה את הטענה שחיפשה טלפון אחר שלא תהיה עליו האזנת סתר כדי שתוכל לדבר באופן חופשי (ע' 558). מוצגים ת/138, ת/137 – נייר עבודה שהוא סיכום הרישומים ביומן של הנאשמת, ודיסק העתק צילום היומן. לטענת התובע, מי שערך את נייר העבודה ראה שחלק מהעמודים ביומן היו חסרים. הסכומים שהופיעו ביומן הסתכמו לסכום של 24,585 דולר ו-425 ₪. הנאשמת טענה שאינה מכירה את הנתונים האמורים (ע' 578). היא אישרה שמדובר ביומן שלה ולא של הנאשם, שהיה תמיד אצלה במקום עבודתה, והוסיפה שייתכן שהיו ביטולים שלא רשמה ביומן (ע' 579-578). לדבריה, לחלק גדול מהרשומים ביומן היה חוזה (ע' 578). ת/15 חקירת הנאשמת מיום 8.11.2018 ע' 30 – באותו חלק אמרה הנאשמת שחוץ מהרישום שלה ביומן לא היה רישום אחר של ניהול השכירות בווילה. בעדותה טענה הנאשמת שאינה יודעת מה הנאשם רשם (בניגוד לדבריה במשטרה, שבהם ציינה באופן פוזיטיבי שאין עוד רישום) (ע' 543-542). טענה בעדותה שבזמן חקירתה הייתה עסוקה בכך שהילד שלה נמצא אצל עו"ס ולכן ייתכן שאמרה משהו לא נכון (ע' 543). מוצג ת/139, לקט התכתבויות ווטסאפ בין הנאשמים, בין 4.7.2017 – 30.8.2018, בעניין השכרת המלונית. הנאשמת ציינה שקיבלה באחד המקרים טיפול יופי במקום תשלום כספי, ולא זכרה אם באותו מקרה נערך חוזה מול השוכרת (ע' 579). בעניינה של שוכרת אחרת (אנה הבלרינה) העידה הנאשמת שבסופו של דבר השוכרת לא הגיעה למלונית (ע' 581). מוצג ת/140 – טבלת מיצוי הפקדות מזומן בחשבונות הבנק של הנאשמים. לשאלה האם הכספים שהופקדו במזומן הם חלק מההכנסות של הנאשמים, השיבה בשלילה והוסיפה שמדובר לדעתה בכך שהנאשם היה קונה ומוכר מכוניות בכל שנה, ומפקיד את הכסף (ע' 582). התובע הזכיר לנאשמת שבחקירתו הנגדית של הנאשם עלה שחלק ניכר ממכירת המכוניות נעשה בהעברה בנקאית, אך הנאשמת עמדה על כך שמדובר בכספים של מכירת רכבים והוסיפה שגם היא עצמה מכרה זוג עגילים ופריט נוסף, והפקידה סכום של 10,000 ₪ (ע' 583). כשמדובר בסכומים גדולים, אין מקורם בהשכרת הווילה. מהשכירות הופקדו 5,000-4,000 ש"ח, על ידי הנאשם. לדברי הנאשמת, הסכומים המופיעים ב-ת/140 תואמים את המכוניות, ולא היו העברות בנקאיות לגבי המכוניות, למעט אולי אחת על ידי קונה ערבי (ע' 584). הנאשמת טענה כי אינה יודעת איזה חלק מתוך הכספים מקורו בהשכרה, שכן התחתנה כדי שמישהו אחר יטפל בחשבונות (ע' 585). הנאשם ערך חוזה והוציא חשבונית מס קבלה לכל מי ששכר יחידה בתשלום (ע' 585). לדבריה, גם בעניינה של ויקה נערך חוזה, אך ויקה מסרה לה שהמשטרה לקחה ממנה את החוזה (זאת כשלפי התובע, אין בחומר החקירה חוזה כאמור) (ע' 586-585). הנאשמים העבירו את כל החוזים ודיווחי ההכנסות לרו"ח מנחם דותן (ע' 586). אין באפשרותה לתת הערכה לגבי גובה ההכנסות מהמלונית בשנים 2018-2015 (ע' 588). לטענה כי מלבד היומן וההפקדות של מזומן בבנק, אין לנאשמים כל תיעוד אחר בזמן אמת, השיבה הנאשמת כי הייתה לנאשם רשימה (ברם, זו נערכה כאמור בדיעבד, הוגשה במסגרת נ/6) (ע' 589). הנאשמת הוסיפה שהיו לנאשם תיקיות שהמשטרה לקחה (ע' 590). התצהיר נ/6 – הנאשמת חתמה מבלי שקראה אותו (ע' 591). היא נחקרה בעדותה בעניין נספחים שונים שצורפו לתצהיר. בשלב מסוים טענה הנאשמת כי היא סומכת על בא כוחה ועל בעלה, אין לה זמן לקרוא את כל החומר והיא אף אינה מסוגלת לקרוא כל כך הרבה ברצף, בשל היותה היפראקטיבית (ע' 599). אשר ל"הודעה על סגירת עסק/הצהרה" בעניינה של נ.ק. בילדינג (נ/6, ע' 35), הסבירה שמדובר בהקפאת עסק ולא בסגירה (ע' 594). "הסברים לקבלת מזומנים" (נ/6 נספח 3) – הנאשמת העידה כי לא ערכה את המסמך הנ"ל. אציין כי במסמך זה מפורטים עשרה סכומים שונים המסתכמים בסך של 1,090,500 ₪: ממכירת רכבים (שלושה סכומים), ממכירת תכולת דירה (שני סכומים), מתנת יום הולדת 50, מכירת דירה של אם הנאשם, מכירת עגילים, כסף מחבר וכסף מאחותה של הנאשמת. הנאשמת העידה שאחותה עשירה מאוד ונתנה לה מתנת יום הולדת 2,000 דולר. לטענה כי במסמך מופיע סכום של 20,000 דולר מהאחות, השיבה שקיבלה את שני הסכומים. לשאלה מדוע לא הזכירה את כספי המתנה מהאחות קודם לכן, השיבה שמדובר במתנה שאותה לא הפקידה (ע' 596). עוד העידה כי הנאשם מכר שלושה או ארבעה רכבים (ע' 596). חשבוניות המס של נ.ק. בילדינג בגין שירותי מלונית (נ/6, נספח ה') – הנאשמת העידה שמדובר בכתב היד של הנאשם ואישרה שהכול נעשה בידיעתה ובהסכמתה (ע' 599). דו"ח הכנסות נ.ק. בילדינג לשנת 2015 (נ/6, נספח ה') – הנאשמת העידה פעם נוספת כי העבירה לרואה החשבון את כל הנתונים. אם יש השמטה, הדבר קשור ברואה החשבון ולא בנאשמים (ע' 600). הנאשמת העבירה לרואה החשבון הסכמים עם שוכרים ולא חשבוניות (ע' 602). דו"ח הכנסות נ.ק. בילדינג לשנת 2016 (נ/6, נספח ה') – לפי הדו"ח לא דווחו הכנסות מהשכרת הווילה (ע' 603). הנאשמת הגיבה שתמיד דיווחו אבל רו"ח מאחר בדיווחים והיא לא יודעת כיצד הדברים עובדים (603). לשאלה האם הגיוני ששנה שלמה עברה מבלי שקיבלו שקל אחד על שכירות, השיבה שהיו מצבים שבהם הווילה עמדה ריקה, והדבר אפשרי (ע' 604). תקצירי שומה של הנאשמים לשנים 2017 ו-2018 (נ/6, נספח נספח ו') – לפיהם ההכנסות המשותפות של בני הזוג משכר דירה עומדות על סך של 33,000 ₪ לשנת 2017 ו-38,000 ₪ לשנת 2018. הנאשמת העידה שרואה החשבון דיווח לפי הנתונים שהנאשמים העבירו לו (ע' 606-605). רשימת השכירויות (נ/6, נספח ח', ע' 236) – לפי הרשימה בשנת 2016 מסתכמות השכירויות בסכום של 39,600 ₪ (מתוכם 28,000 ₪ מהדירה בפרדס חנה), כך שלפי רישום זה הייתה הכנסה מהשכרת המלונית בשנת 2016. לדברי הנאשמת, אם כך רשום אצל הנאשם, הדבר נכון (ע' 607). על הפער בין הנתונים ברשימה זו לבין דוח נ.ק. בילדינג לשנת 2016 טענה הנאשמת שיש לשאול את רואה החשבון (ע' 607). הסכמי שכירות שעל רובם חתומה הנאשמת (נ/6, נספח ח') – הסכם מיום 18.2.2015 עם ליאור בנין, ליחידה בקומת המרתף, לתקופה של 12 חודשים עד 20.2.2016, בסכום של 3,800 ₪ לחודש. חתימתה של הנאשמת נמצאת על ההסכם, אך לדבריה, לעתים הנאשם חתם בשמה (ע' 610-608). הסכם מיום 12.7.2015 עם חופית אוחנה, לתקופה של חודש אחד (אוגוסט 2015), בסכום של 4,000 ₪ לחודש. הסכם נוסף עמה מיום 8.3.2016, מיום 1.4.2016 ועד 27.4.2016. דמי שכירות 4,000 ₪. הסכם ברוסית, עם מקסים בדושקין. מדובר בישראלי ששכר יחידה במלונית (היחידה הגדולה שבה התגוררו לעתים הורי הנאשמת), וזאת לחודשיים בשנת 2015 (3.2.2015 – 1.4.2015), בתקופה שבה שיפץ את ביתו. שילם 16,500 ₪ לחודשיים, במזומן (ע' 611). זאת כשלפי הדיווח לשנת 2015, ההכנסות משכירות עמדו על 4,340 ₪ בלבד. תגובתה של הנאשמת הייתה שייתכן שההכנסות דווחו לשנה העוקבת (ברם, בשנת 2016 דווח שכלל לא היו הכנסות) (ע' 616-615). הסכם מיום 25.2.2015 עם אילונה בויינר – לתקופה של 12 יום החל מיום 25.2.2015, בסכום של 1,800 ₪ לכל התקופה. הנאשמת הכירה את אילונה, והנאשם הוא מי שחתם על ההסכם (ע' 617). הסכם עם מיכאלה על סך 1,000 דולר, 100 דולר ללילה (3,600 ₪). בכתב יד כתוב 2016. הנאשמת העידה כי כתב היד אינו שלה או של הנאשם, אך החתימה של הנאשם (ע' 618-617). לפי רשימת השכירויות (נ/6, ע' 236) ועדותה של הנאשמת, מדובר בגב' Derel Mucaela שרשומה בתאריכים 15.3.2016 ועד 26.3.2016, תשלום במזומן (ע' 618). המידע על כך נמסר לרואה החשבון, הגם שהדיווח בגין שנת 2016 אינו כולל כל הכנסה משכירות (ע' 618). הסכם מול שיר בן דוד מיום 2.2.2016 – להשכרת הדירה בקומת המרתף, בסכום של 4,000 ₪ לחודש. תקופת ההסכם אינה מצוינת בהסכם, אך הנאשמת העידה שהשוכרת התגוררה ביחידה במשך חודש (ע' 619). "רשימת דיירים שהתגוררו בווילה ללא תשלום" (נ/6, נספח ח') – לנאשמת לא היה חלק בהכנת המסמך. הנאשם לא דיבר איתה לגבי המסמך לפני שהכין אותו (ע' 619). במסמך כתוב בכל שנה שהיו 12-10 דיירים מהעמותה, ללא פירוט. לשאלה אם יש רישום מסודר של הדיירים שהגיעו דרך העמותה, השיבה בשלילה והוסיפה שישנם תצהירים (ע' 622). בהתאם לרשימה זו, הוריה של הנאשמת היו בארץ והתגוררו בווילה במשך למעלה מ-11 חודשים ברציפות (בשנת 2016). ברם, הנאשמת הכחישה שהוריה שהו בישראל במשך תקופה כה ארוכה והסבירה שלהוריה אסור היה לצאת מגרמניה לתקופה העולה על חודשיים (ע' 614-612). אשר לרישום כי הנאשם גר בווילה במשך שנה, מיום 15.5.2016 ועד 20.5.2017 במהלך הליך הגירושין, הנאשמת העידה שדובר בתקופה של שלושה חודשים (כפי שמסרה במשטרה), ולא בשנה (ע' 622). הנאשמת מסרה במשטרה שבאפריל 2017 כבר היה שלום בית (ע' 623). מהעמותה אין לנאשמים כל מסמך שניתן להגיש למס הכנסה – אין חשבוניות ואין חוזים (ע' 623). תצהיר של אינה ברחבה מהעמותה הוגש, ללא חתימת עו"ד (ע' 624). התובע הפנה את הנאשמת להודעתה במשטרה מיום 4.11.2018 ש' 192 (ת/13), שבה מסרה שבכל חודש היה דיווח בגין 15-10 אלף ₪ הכנסה מהשכרת דירות. לנאשמת לא הייתה תשובה בעניין (ע' 626). עוד העלה התובע כי בהודעתה במשטרה ביום 13.12.2018 ע' 8 (ת/17) מסרה הנאשמת בנוגע להפקדות במזומן, שבת דודה שלה מסרה לה מזומן שאותו הפקידה בחשבון. הנאשמת אישרה שביצעה הפקדה כזו (ע' 627). אשר להמשך דבריה בהודעתה, כי את שאר המזומן הפקיד הנאשם, וכשציין התובע שמדובר בכמיליון שקלים חדשים, טענה הנאשמת שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הסכום האמור. זאת כשסכום זה מופיע במוצג ההגנה נ/6, נספח 3 ("הסברים לקבלת מזומנים") (ע' 627). הנאשמת אישרה שטענותיה כנגד התנהלותו של החוקר מוטי זהבי (שכללה לדבריה איום להכותה) לא הועלו במהלך עדותו של האחרון (פרוטוקול מיום 20.9.2023, ע' 572). לטענה כי בחקירותיה מדצמבר 2018, שהוקלטו, לא רואים התנהגות פסולה, השיבה כי החוקר אמר לה "רק תעזי לקום" ולא איים עליה שיכה אותה (ע' 573). התובע שאל את הנאשמת על כך שהחקירה נפתחה בעקבות שיחתה עם ד"ר נונה משב"ס באפריל 2017, שלאחריה פנתה ד"ר נונה ומסרה דיווח בעניין – ומכאן שאין מדובר בתפירת תיק כטענת הנאשם. הנאשמת חזרה על טענתה כי סיפרה לד"ר נונה על עניין אישי של אדם אחר בשב"ס. כשעומתה עם טענת הרופאה כי הנאשמת סיפרה לה על מעשיו של הנאשם (דבר שהוביל לכך שהיחידה הארצית לחקירות סוהרים זימנה את הנאשמת לעדות באפריל 2017), טענה הנאשמת כי הרופאה ביקשה לנקום בה לאחר שלא סייעה לבנה (ע' 576-575). עדותו של רו"ח מנחם דותן (פרוטוקול מיום 4.11.2024) חקירה ראשית רו"ח מנחם דותן העיד כי הנאשם פנה אליו בשנת 2014 בנוגע לבית שביקש להשכיר. הנאשמים רצו להפעיל נכס למטרת תיירות, והוא ייעץ להם לעשות זאת באמצעות חברה פעילה שבבעלותם. הנאשמים עשו זאת במשך מספר חודשים ולא המשיכו מעבר לכך (ע' 652-651). העד ידע על אודות הפעילות העסקית מתוך חשבוניות. לא היו אינדיקציות נוספות (ע' 652). הנאשמים אמרו לו בדיעבד שהפעילות של המלונית פסקה משום שהם נתנו את הבית לעמותה ולבני משפחה שהתגוררו בו, בעקבות מחלתו של בנם (ע' 652). למיטב ידיעתו הנכס לא הושכר, ולא הובא לידיעתו שהיו הכנסות מהנכס (ע' 654). חקירה נגדית העד שלל את טענת ההגנה כי הנאשמים העבירו לו מידע נוסף שלגביו אמר להם שלא צריך לדווח (ע' 659-658). כדבריו: "אם מוסרים לי מידע מבוטא בדוחות, מכיוון שלא מסרו לי מידע הוא לא בוטא" (ע' 659). כן שלל את הטענה כי אמר לנאשמים שיש לדווח רק על הרווח שלהם (ע' 659). בשנת 2016 כבר לא היו חשבוניות (ע' 659). העד הופנה לרשימת השכירויות שהכין הנאשם (נ/6, נספח ח', ע' 236) ולכך שלפי הרשימה הושכרו יחידות במלונית במהלך שנת 2016, תמורת תשלום. זאת בעוד שלפי הדו"ח שהגיש העד לשנת 2016 עבור הנאשמים, לא היו הכנסות משכירות באותה שנה. העד הסביר כי לא ידע על ההשכרה, ושלל את הטענה כי אמר לנאשמים שחל עליהם פטור. העד ציין כי קיימת חובת דיווח גם על הכנסות פטורות ממס (ע' 660). על הדירה בפרדס חנה דיווח לרשויות המס בשנת 2017, כשנמסר לו מידע לגביה. העד שלל את הטענה שלפיה אמר לנאשמים שחל עליהם פטור מדיווח בעניינה של דירה זו (ע' 660). עדותו של אמסלו אבבה (פרוטוקול מיום 26.9.2023) חקירה ראשית העד הכיר את הנאשמת בשנת 2015. הוא היה במצב כלכלי ונפשי לא תקין לאחר שבת זוגו ואם ילדיו עזבה את הבית, והגננת של ילדיו קישרה בינו לבין הנאשמת שהציעה את עזרתה. כעבור מספר ימים הציעה לו הנאשמת לעבור לווילה עד שישכור דירה (ע' 559). העד וילדיו התגוררו אצל הנאשמת תקופה ארוכה, במהלכה עזרה לו הנאשמת כלכלית, סייעה לו מול הרווחה וחיפשה עבורו עבודה. בחלוף כשנה חיפשה עבורו הנאשמת דירה, שילמה עבורו מקדמה ואף הייתה ערבה לדירה. בתקופה שגרו אצלה נהגה להביא אוכל לילדיו. גם בזמן עדותו הנאשמת והעד קרובים מאוד ובקשר טוב, ובזכותה ילדיו נשארו בחזקתו (ע' 560). חקירה נגדית העד העיד כי התגורר במלונית ללא תשלום במשך כשנה ולא היה לו חוזה שכירות (ע' 561). להערכתו בין החודשים יוני 2015 ועד פברואר 2016 (ע' 563). בשנה שבה התגורר במלונית התגורר העד אך ורק ביחידת המרתף (ע' 564). לטענה כי באותם תאריכים התגוררו במרתף שוכרים אחרים, השיב: "תאריכים אני לא זוכר אבל אני זוכר שגרתי" (ע' 565). לאחר ששכר דירה ברמת אליהו בראשון לציון, וכשהמתין לרכישת רהיטים, התגורר העד בקומה השנייה במלונית. על כך שמסר קודם לכן שהתגורר אך ורק בקומת המרתף, השיב שהתגורר במלונית פעמיים (ע' 566). לדבריו, הפעם השנייה הייתה לתקופה קצרה, לצורך התארגנות, אחרי שיצא מהמרתף בשנת 2016. בהמשך ציין "משהו 2017" (ע' 567). כשנטען כי בשנת 2017 כבר שכר דירה, השיב שאינו זוכר תאריכים (ע' 567). הוא אינו זוכר מתי דיווח לרווחה על כך ששכר דירה (ע' 568). עדותה של ויקטוריה זאורוב (ויקה) (פרוטוקול מיום 26.9.2023) חקירה ראשית העדה, גרושה ואם לילד הסובל מאוטיזם, חיפשה דירה וקראה בפייסבוק על הנאשמים שעוזרים לנשים עם ילדים חולים. היא יצרה קשר עם הנאשמים, והם עזרו לה. היא התגוררה אצלם כ-4.5 שנים, החל מיולי 2017 (ע' 571-569). חקירה נגדית לשאלה מה הסכום ששילמה על שכירות, השיבה שלפי החוזה 4,500 ₪, אך בפועל לא הצליחה לשלם סכום זה ושילמה סכומים משתנים, כשבתקופת הקורונה לא שילמה כלל במשך שלושה חודשים. היא שילמה 2,000 ₪ או 2,500 ש"ח, במזומן (ע' 573). התגוררה בקומת המרתף (ע' 575). לשאלה אם היא בטוחה שהתגוררה במרתף מיולי 2017, משום שאחרים גרו שם באותה תקופה, השיבה שאינה זוכרת ושקיים חוזה בעניין (ע' 575). שללה את הטענה שאנשים אחרים גרו במקום באותה תקופה (ע' 576). רו"ח שגיא דמתי (פרוטוקול מיום 4.11.2024) ההגנה הגישה חוות דעת מומחה מיום 2.9.2024 שהכין רו"ח שגיא דמתי (נ/7). חוות הדעת התבססה על שלושה עשר מסמכים, הכוללים בין היתר הצהרות של דיירים שהתגוררו במלונית ושל גב' אינה בחרבה מטעם עמותת הזדמנות לחיים, צילום רישיון רכב, "תצהירים" בעניין מכירת דירה ברוסיה והעברת כספים מחבר, הצהרות בנוגע לרכישת עגילים מהנאשמת, אישור בעלות בנוגע לדירה בפרדס חנה ותדפיס חשבון בנק. ממצאי חוות הדעת הם כדלקמן: הכנסות ממכירת כלי רכב – 150,000 ₪ הכנסות ממכירת דירה של אם הנאשם – 468,000 ₪ כספים שנתקבלו כמתנה מחברים ומקרובי משפחה – 185,320 ₪ הכנסות ממכירת מטלטלין אישיים – 15,000 ₪ סיכום ההכנסות לעיל לשנים 2018-2015, תוך ציון כי אלה אינן חייבות במס: 818,320 ₪ הכנסות מדמי שכירות ומנכסי מגורים (סעיף זה נוגע למלונית – מ' ב'): בשנת 2014 – 12,036 ₪ בשנת 2015 – 45,600 ₪ + 18,670 ₪ בשנת 2016 – ללא הכנסות בשנת 2017 – ללא הכנסות בשנת 2018 – ללא הכנסות הכנסות מדירת מגורים בפרדס חנה – צוין כי הדירה הועברה ביום 15.4.2012 לבעלותו של הבן זיו וובה שכוביצקי. לא צוינו הכנסות. בחוות הדעת צוין כי עולה מהנתונים שמתוך חמש היחידות במלונית, מרבית השימוש היה לתרומה או לשימוש עצמי. היחידות שהושכרו לטווח קצר ובינוני דווחו בדוחות החברה כהכנסות או בדוחות האישיים של הנאשמים כהכנסות לשימוש למגורים. כן צוין כי סכום משמעותי מהכספים שהוזכרו לעיל הופקד במזומן על ידי הנאשם בבנק, באמצעות הפקדות בסך של 10,000 ₪ לכל הפקדה, וזאת במטרה לחסוך עמלות הפקדה. חקירה נגדית חוות הדעת התבססה על המסמכים שצורפו אליה (ע' 634). הנאשם העביר לעד את המסמכים והעד אינו יכול לערוב לאמיתות תוכנם (ע' 636). הובאו בפני העד מסמכים נוספים, כגון תדפיסי בנק ודוחות שערך רו"ח מנחם דותן, אך העד לא התייחס לתוכנם בחוות דעתו (ע' 635). העד ציין כי התמקד בהכנסות פטורות ממס שהעביר לו הנאשם. כדבריו: "אמר לי זה ההכנסות שלי זה הכנסות פטורות, ביקשתי ממנו מסמכים מאמתים הביא לי מסמכים בזה התמקדתי" (ע' 637). גם על הכנסה פטורה יש לדווח במסגרת הדוחות השנתיים. כדי לזכות בפטור יש לעמוד במבחנים הקבועים בחוק (ע' 638). העד הסביר כי השכרה למגורים לטווח ארוך מזכה בפטור, והשכרה לטווח קצר, ליום יומיים, חייבת במס (ע' 644). העד הבהיר כי שוחד הוא הכנסה שאינה פטורה ממס (ע' 635). במסגרת חוות דעתו ציין העד "ארקדי מכר את דירת אימו על סך של 120,000 דולר ברוסיה, והכסף במזומן בגין מכירת הדירה הועבר לארקדי על ידי ברידזה רזו בן סוסו, מצורף תצהיר – נספח 7". ואילו בנספח 7 לחוות הדעת מופיע "אישור" מיום 26.1.2017 (ללא חתימה ואימות חתימה) שבו אותו בן סוסו מאשר "כי החזרתי את מלוא הסך של 120,000 (מאה עשרים אלף) דולר ארה"ב, אותם שמרתי לבקשתה של שכוביצקי יבגניה בת מיכאל שמתגוררת בישראל, לאחר מכירת דירתה בעיר סמרה, רוסיה". העד הסתמך על האמור באישור כשכתב כי הכסף הועבר לנאשם. לטענה כי הדבר לא נאמר באישור האמור, השיב כי כך הבין את הדברים (ע' 645-644). עוד עלה בעדות כי העד אינו יודע מתי הכסף הועבר (ע' 646). לשאלה מדוע מופיע במסמך בכתב יד סכום של 40,000 דולר, במינוס, השיב כי לא בירר זאת (ע' 646). עוד ציין העד בחוות דעתו כי "חבר של ארקדי בשם קובליוב אולג בן איוון נתן מתנה לארקדי שכוביצקי של 28,000 יורו שווה בשקלים כ-110,320 ₪", והפנה לתצהיר של קובליוב, נספח 8. ואולם, בנספח 8 מופיע "אישור" מיום 19.2.2017 (ללא חתימה) שלפיו קובליוב "מאפשר לאזרח ישראלי שכובצקי ארקדי בן ולדימיר לנהל את כספיי בסך 28,000 ₪ (עשרים ושמונה אלף) אירו לשיקולו". העד לא בירר מתי וכיצד הועברו הכספים האמורים. לפי עדותו, הנאשם לא דיווח על קבלתם של כספים אלה (ע' 647-646). לפי חוות הדעת, ההכנסות ממכירת מיטלטלין אישיים לגב' קוגן בלקין עמדו על 15,000 ₪. ברם, בנספח 10, אליו הפנה העד בחוות דעתו, שבו צוין כי גב' קוגן בלקין רכשה עגילים בסך זה, לא צוינה זהות המוכר, ושמה של הנאשמת אינו מופיע בו. כשנשאל בעניין לא הייתה לעד תשובה פרט לכך שזה המסמך שקיבל מהנאשמים (ע' 648-647). העד לא ראה את סך כל ההפקדות במזומן בחשבונות הבנק של הנאשמים, אלא רק את מה שהוצג בפניו (ע' 649). לא הובאו בפניו שיחות האזנת הסתר של הנאשמים, חקירותיהם במשטרה והיומן שניהלה הנאשמת (ע' 650). הוא עצמו הסכים, לאחר שתוארו בפניו היומן והנתונים שנאספו בו במשך ארבע שנים, כי מדובר בניהול עסקי (ע' 651). אישום 15 – סיכומי המאשימה בכל הנוגע להשמטת ההכנסות בגין כספי השוחד והגניבה, שיוחסה לנאשם בלבד, מפנה המאשימה לתשתית הראייתית המפורטת באישומים לעיל ולכך שלא היה דיווח לגבי כספים אלה. נטען כי בהתאם לפסיקה, קיימת חבות במס גם כאשר מקור ההכנסה נבע מפעילות בלתי חוקית. בעניין השכרת הדירה בפרדס חנה, הפנתה המאשימה לדברי הנאשמים בחקירותיהם במשטרה, שלפיהם הם השכירו את הדירה בסכום של 2,500 ₪ עד כחצי שנה קודם לכן (מאי 2018), ולהעברות הבנקאיות של דמי השכירות שהופקדו בחשבון הבנק של הנאשם. העברות אלה לא דווחו ולא הוצהרו לפקיד השומה. סך ההכנסות משכירות בהתאם לבנקים ולפי העדויות עמד על סך של 165,000 ₪ עד חודש מרץ 2018. בעדותו בבית המשפט הכחיש הנאשם שמדובר בהכנסות שלו וכן הכחיש את תקופת השכירות, אך לטענת המאשימה אין משמעות לכך שהנאשם בחר להעביר לבתו את כספי השכירות וקיימות ראיות מספיקות לתקופת השכירות בין השנים 2013 – 2018. המאשימה הבהירה כי היא מייחסת את דמי השכירות מהדירה בפרדס חנה לנאשם בלבד ולא לנאשמת. בהתאם לסיכומים, המאשימה אינה כוללת עוד בהיקף ההכנסות המיוחסות לנאשמים הכנסות מהשכרת נכס ברוסיה. אשר למלונית, המאשימה צמצמה בסיכומיה את המיוחס לנאשמים בעניין זה, הן מבחינת התקופה (השנים 2015 עד 2018 בלבד) הן מבחינת סך ההכנסות שהושמטו. המאשימה טענה כי יש לדחות את טענת הנאשמים שלפיה העבירו לרואה החשבון מנחם דותן את כל המסמכים הקשורים לשכירויות, וכן את טענתם כי ככל שהכנסות לא דווחו, מדובר בהחלטותיו ופעולותיו של רואה החשבון. המאשימה הפנתה לכך שהנאשמים הגישו חשבוניות מס ריקות במסגרת מוצג נ/6, וכן לאישורו של הנאשם כי לא היו חוזי שכירות בהקשר של השכרת היחידות לטווח קצר ולטענתו כי המשטרה לקחה לו את כל התיקים. ככל שהמשטרה החזיקה בחומר רלוונטי, חזקה על הנאשם שהיה מגיש בקשה לקבלת החומר האמור, והעובדה שלא עשה זאת מלמדת כי מדובר בטענה שקרית. האזנות הסתר משנת 2018, התכתבויות הוואטסאפ ויומנה של הנאשמת מלמדים כי טענתו של הנאשם, שלפיה לא הייתה שכירות לטווח קצר במהלך שנת 2018, היא טענה שקרית. כמו כן, מרצף שיחות האזנת הסתר עולה בבירור מעורבותם השוטפת של שני הנאשמים בניהול עסק המלונית. בנוסף, אחת השיחות (מס' 4716) סותרת את גרסת ההגנה שלפיה מאפשרים לילדים חולים לשהות ללא תשלום ביחידות הדיור של המלונית. המאשימה טענה לסתירות בגרסת הנאשם ביחס לתקופה שבה התגוררה בתו במלונית וכן ביחס לתקופה שהוא עצמו התגורר במלונית. כן הפנתה המאשימה לסתירות בין הדיווחים שהגישו הנאשמים לשנים 2014 ועד 2018 (בשנים 2014 עד 2016 במסגרת נ.ק. בילדינג), לבין רשימת השכירויות שהכין הנאשם. הנאשמים נמנעו מהבאת עדים נוספים אשר שמותיהם הוזכרו כמי שהתגוררו בחינם במלונית. הוגשו תצהירים של אחדים מהם. כך גם הוגש תצהיר בלבד של מנהלת העמותה (נ/6, סוף נספח ח'), והיא לא העידה בתיק. בהקשר זה טענה המאשימה כי יש להתעלם מכל מסמך שהוגש שלא על ידי עורכו, במסגרת דיני הראיות וכללי הקבילות. הנאשמת הותירה רושם בלתי מהימן ויש די ראיות לצורך הרשעתה במיוחס לה: מעורבותה המשמעותית בניהול המלונית כפי העולה מהאזנות הסתר; היותה חתומה על הדוחות; אישורה לכך שהגיעה מעת לעת לרואה החשבון כדי לשבת איתו על החומר; התנהלותה לאחר "הפרוץ", בדגש על בקשתה מהשוכר אלכס למסור שהתארח בחינם במלונית; סתירות בגרסתה בנושא של תיעוד הפעילות במלונית. יש לדחות את ניסיונותיה של הנאשמת למזער את חלקה ולהטיל את האשמה על רואה החשבון. כמו כן אין בסיס לטענותיה המכפישות כלפי החוקר מוטי זהבי. עדת ההגנה גב' ויקטוריה זאורוב העידה בעניין מגוריה בתשלום במלונית, בעוד ששמה כלל לא הוזכר במסמך השכירויות בתשלום שריכז הנאשם והוגש במסגרת נ/6. עד ההגנה מר אמסלו אבבה לא הציג כל מסמך לביסוס טענותיו, ובתקופה שבה נטען כי התגורר ביחידת המרתף, גרו שוכרים אחרים במרתף – לפי המסמכים שהגישו הנאשמים עצמם (כך לפי חוזה השכירות של ליאור בנין, שהוגש במסגרת נ/6). רו"ח מנחם דותן שלל את טענות ההגנה של הנאשמים שלפיהן הוא השמיט הכנסות מהדו"חות, אמר לנאשמים לדווח רק על רווחים והנחה אותם כי הכנסות משכירות פטורות מדיווח. כן נטען שחוות דעתו ועדותו של רו"ח דמתי כלל לא סייעה לעמדת ההגנה. המאשימה הפנתה למוצג ת/138, נייר עבודה שבו ריכוז הרישום של הנאשמת ביומנה, לגבי סכומי ההכנסות ומועדיהן בין אוקטובר 2017 ועד נובמבר 2018, כשביומן זה חסרים עמודים שנתלשו. בהתאם למידע שביומן עלה שבתקופה זו הכניסו 24,585 דולר. סכום זה אינו כולל את ההשכרה לטווח ארוך של היחידות. כן הפנתה המאשימה למוצג ת/140, מסמך מיצוי הפקדות המזומן בחשבונות הבנק של הנאשמים משנת 2014 ועד חודש מרץ בשנת 2018 (צו הבנקים והממצאים שהוגשו התייחסו רק עד לחודש מרץ 2018, ולכן הממצאים לשנת 2018 חלקיים בלבד). לפי מסמך זה, כלל ההפקדות לשנים אלה, לשלושה חשבונות בנק, הן בסך של 892,140 ₪. המאשימה הבהירה בסיכומיה כי היא אינה עומדת על חישוב ההכנסות מהמלונית באמצעות בקל"מ (שעמד בבסיס החישוב בכתב האישום), אלא עותרת לקבוע את היקף ההכנסות של הנאשמים על בסיס הפקדות המזומן, אשר עורבבו יחד עם כספי השוחד אשר התקבלו במזומן, כפי שיפורט באישום מס' 16. לשנת 2015 – סך השמטת ההכנסה מהמלונית בסך של הפקדת המזומן בסך 145,120 ₪, יחד עם השמטת ההכנסה של שכר הדירה בפרדס חנה שהועברה בהעברה בנקאית בסך של 30,000 ₪. סך של 175,120 ₪ בשנת 2015. לשנת 2016 – סך השמטת ההכנסה מהמלונית בסך של הפקדת המזומן 214,600 ₪ בחיסור 5,000 ₪ ששולמו כדמי שוחד על ידי חתוכה. סך של 209,600 ₪ ועוד 30,000 ₪ מדמי השכירות בפרדס חנה, ובסה"כ 239,600 ₪ בשנת 2016. לשנת 2017 – סך השמטת ההכנסה מהמלונית בסך של הפקדת המזומן של 396,820 ₪ בחיסור דמי השוחד שהתקבלו במזומן 70,000 ₪ מאריק שקד, השיקים שנוכו בצ'יינג' "השלום" בשנת 2017 בסך כולל אחרי ניכוי עמלה 120,392 ₪ ועוד 15,000 ₪ במזומן באישום השלישי (ראובן גונן). סכום כולל של 205,392 ₪, כך שסכום ההכנסה מהמלונית עמד על 191,428 ₪ ועוד 30,000 ₪ מדמי השכירות בפרדס חנה, כך שבסה"כ 221,428 ₪ בשנת 2017. לשנת 2018 – מאחר שנתוני הבנק היו חלקיים מתבססת המאשימה על נתוני היומן לצד ההכנסות מהשכרת היחידה לטווח ארוך. 19,845 דולר *3.5 = 69,457 ₪ ובנוסף סך של 54,000 ₪ של השכרת היחידה לטווח ארוך – 123,457 ₪. בנוסף השכרה של הדירה בפרדס חנה עד חודש מאי 2018 (10,000 ₪), ובסה"כ 133,457 ₪ בשנת 2018. סך ההכנסות מהמלונית שהושמטו (שנים 2018-2015) – לכל הפחות 669,605 ₪. סך הכנסות הנאשם מהשכרת הדירה בפרדס חנה שלא דווחו (שנים 2018-2013) – 160,000 ₪. סך הכנסות הנאשם משוחד וגניבה בידי עובד ציבור: 417,538 ₪ אישום 15 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את כל המיוחס לנאשמים. צוין כי הנאשמים חוזרים על האמור בתצהיר העדות הראשית בהליך האזרחי שהוגש בהליך זה (נ/6). הנאשמים הוכיחו באמצעות עדים ותצהירים כי טענות המאשימה אינן אמת, והם חוזרים על האמור בחוות הדעת של רו"ח דמתי, שהוגשה מטעמם. אשר למלונית (שכונתה בסיכומי ההגנה "הבית" ו"הדירה"), נטען כי זו נרכשה ביום 1.6.2014 (ולא כמצוין על ידי המאשימה) ועד חודש דצמבר 2014, כולל, עברה שיפוץ יסודי שבו חולקה לחמש יחידות. לפיכך נטען שיש לדחות את טענת המאשימה כי המלונית הושכרה כבר בחודש יולי 2014. בהתאם להנחיית רואה החשבון, נרשמה המלונית כעסק, על שם חב' נ.ק. בילדינג, והחל מדצמבר 2014 הוצהרה המלונית כעסק. המלונית הייתה רשומה על שם חברה זו עד לשנת 2016, ובתקופה זו התנהל הבית מול הדיירים ובאמצעות חשבוניות מס. בשנת 2016 עד לשנת 2018 הועברו שלוש יחידות דיור לשימוש העמותה, לטובת ילדים המגיעים מחו"ל לצורך קבלת טיפולים כימותרפיים בארץ. גם בתקופה זו המשיכו הנאשמים לדווח לרשויות המס באמצעות רואה חשבון, והנאשמים העבירו לו את כל ההכנסות וההוצאות. ספרי החשבונות התנהלו ודווחו על ידי רואה חשבון. בתו של הנאשם התגוררה ביחידת המרתף המלונית במהלך שנת 2017, לאחר סיום תקופת השכירות של הדייר ליאור בנין, שהתגורר ביחידה זו בין התאריכים 20.2.2015 – 20.2.2016. אשר לדירה בפרדס חנה, זו הועברה לבעלות הנאשם בתאריך 3.8.2017 ולא בשנת 2013 כנטען בכתב האישום. כשהדירה הייתה בבעלותו, דמי השכירות החודשיים היו בגובה 2,500 ₪. התשלום הועבר לחשבונו ואת כספי השכירות העביר הנאשם לבתו. הכנסות אלה לא דווחו מאחר שהן אינן בגובה דמי השכירות הנדרשים לדיווח על פי חוק. לטענת המאשימה בדבר אי הבאת עדים השיבה ההגנה כי העידו עדים מטעמה וכן הוגשו תצהיריהם של דיירים שהתגוררו בבית ללא תשלום דרך העמותה. בעניינה של הנאשמת, בהתאם לעדותה ולעדויותיהם של רו"ח דותן ושל הנאשם, מי שטיפל "בכל הנושא" והיה אמור להעביר את המידע על אודות ההכנסות היה הנאשם, כפי שגם עשה. אם עניין זה או אחר נפל בין הכיסאות אין הדבר קשור לנאשמת, שלא הייתה לה המודעות הנדרשת והיא הסתמכה על דיווחיו של הנאשם. ההגנה טענה כי ההכנסות מהמלונית ומהדירה בפרדס חנה משנת 2014 ועד שנת 2017 היו בסך 222,659 ₪. נטען כי סך ההכנסות הלא מדווחות המופיע בסיכומי המאשימה הוא סכום הגבוה במאות אלפי שקלים חדשים אף מההסדר בהליך האזרחי. ההגנה טענה גם כי ללא מומחה כלכלי מתאים כלל לא ניתן לבצע בקל"מ לצורך הערכת גובה ההכנסות. כאמור לעיל, המאשימה עדכנה בסיכומיה כי היא מבקשת לאמוד את הכנסותיהם של הנאשמים מהמלונית לפי ההפקדות במזומן ולא באמצעות בקל"מ. אישום 15 - דיון הנאשמים הואשמו בעבירה של השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה ובריבוי עבירות של מרמה עורמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה. זוהי לשונו של סעיף 220 לפקודת מס הכנסה: "אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו – מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד; ואלו הן: השמיט מתוך דו"ח שנערך על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח; מסר בדו"ח על פי הפקודה אמרה או תרשומת כוזבות; השיב תשובה כוזבת, בעל פה או בכתב, על שאלה שנשאלה, או על דרישת ידיעות שנערכה אליו על פי הפקודה; הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות; (5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן; ..." לעניין עבירה לפי סעיף 220(1) לפקודה, היסוד העובדתי מורכב משניים – עריכת דו"ח שחובה לערכו לפי הפקודה והשמטת הכנסה שיש חובה לכלול בדו"ח (עמיר, עבירות מס והלבנות הון, מהדורה שמינית מרץ 2024, ע' 649). אף שהדבר רצוי, אין התביעה חייבת להוכיח את הסכום המדויק של ההכנסה שהושמטה (ראו ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל (9.11.2014, פסקה 13 לחוות דעתו של כב' השופט דנציגר). לעניין עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודה: "כאשר המעשה או המחדל אינו נזכר במפורש בסעיפים 220(1)-220(4) לפקודה, אך יש בו משום מרמה, ערמה או תחבולה, הרי זהו מעשה פלילי, אפילו אין בידי התביעה ראיות על רישום כוזב בפנקסים, או השמטה מדו"ח, או מסירת אמרה כוזבת או מתן תשובה כוזבת..." (עבירות מס והלבנות הון, ע' 684). היסוד הנפשי של שתי העבירות הוא זהה. בנוסף לקיום מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, נדרשת כוונה להשיג את היעד של התחמקות ממס. אשר להוכחת היסוד הנפשי, ראו ע"פ 1182/99 הורביץ נ' מדינת ישראל (7.9.2000), פסקה 34 לפסק דינו של כב' השופט אור: "את המודעות לרכיב הנסיבתי – בענייננו, מודעות לקיום חבות במס – ואת הכוונה המיוחדת (להלן ייקראו שתי אלה – הכוונה הפלילית) ניתן להוכיח בהסתמך על כלל הנסיבות. כמו במקרים אחרים שבהם נדרשת הוכחה של כוונה פלילית מצד הנאשם, קיים קושי להוכיח יסוד זה כשאין הנאשם עצמו מודה בקיומו. לפיכך כוונה זו מוכחת בדרך-כלל בראיות נסיבתיות. בנסיבות מסוימות, עשיית מעשה ודרך התנהגות מסוימת ילמדו על קיומה של הכוונה הפלילית, ובמקרים אחרים, כלל נסיבות המקרה עשוי להצביע על כך. אם נחזור לענייננו, כשהנסיבות מצביעות בכיוון מסקנה חד-משמעית בדבר קיום כוונה פלילית, ואין הסבר סביר אחר לאותן נסיבות, המסקנה המתבקשת היא שהתקיימה הכוונה כאמור. לעתים, עצם השמטת הכנסה מדוחות על הכנסות שמגיש נישום תלמד על קיום כוונה להתחמק מתשלום מס, כשאין להשמטה זו כל הסבר סביר אחר. לדוגמה, אם אדם מצהיר על הכנסה בסך פלוני כשהכנסתו על-פי ספריו גבוהה יותר, המסקנה של כוונה להתחמקות ממס נלמדת מעצם המעשה, באין לה כל הסבר סביר אחר (השוו: ע"פ 502/73 שוורצברג נ' מדינת ישראל [13], בעמ' 206 וכן ע"פ 143/73 מדינת ישראל נ' זיידל [14], בעמ' 26). לעומת זאת אי-דיווח על הכנסה, אפילו אי-הדיווח הוא על הכנסה בשיעור גבוה והוא נמשך לאורך זמן, לא יביא למסקנה כזו, אם נסיבות המקרה מלמדות שהנישום האמין בכנות שאין חלה עליו חובת דיווח על אותה הכנסה". בעניין זה ראו גם עניין אוהב ציון, בפסקה 25: "כמובן שהוכחת קיומו של היסוד הנפשי של מטרה, הנדרש לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, מוטלת על התביעה, בהיותו יסוד מרכזי ממרכיבי העבירה. אלא שעקב אופיין המיוחד של העבירות מתחום המס בפרט, והעבירות הפיסקאליות בכלל, לא ניתן במרבית המקרים להוכיחו אלא על-ידי הנסיבות, התנהגותו ומעשיו החיצוניים של הנאשם. במקרים אלו עשויות הנסיבות בצירוף התנהגותו של הנאשם להביא אל המסקנה כי הכוונה להתחמק ממס נובעת מעצם המעשה..." כן הואשמו הנאשמים בעבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לפקודה: סעיף זה קובע: "אדם אשר בלי סיבה מספקת עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, או שני העונשים כאחד: ... (5) לא ניהל פנקסי חשבונות בהתאם להוראות המנהל שניתנו על פי סעיף 130(א); ..." היסוד העובדתי של עבירה לפי סעיף 216(5) מתמקד באי-ניהול פנקסי חשבונות כנדרש על פי הוראות המנהל שניתנו מכוח סעיף 130(א) לפקודה. היסוד הנפשי נעוץ בתיבה "בלי סיבה מספקת" ברישת הסעיף. בהתאם לפסיקה: "הסעיף אינו דורש יסוד נפשי של כוונה מיוחדת באי ניהול פנקסי החשבונות, ואין צורך להוכיח כוונה להעלים מס או להימנע מתשלומו. די בכך, שהפנקסים לא נוהלו, למעט אם הנאשם מציג "סיבה מספקת" למחדלו זה, שאז לא התגבשה אצלו העבירה דנן" (תפ"ח 20623-11-12 מדינת ישראל נ' גרימברג (26.9.2016). אדון תחילה בנושא המלונית, לאחר מכן בדירה בפרדס חנה ולבסוף בהכנסות משוחד וגניבה בידי עובד ציבור. המלונית המאשימה מייחסת לנאשמים את העבירות המפורטות לעיל ביחס לשנים 2018-2015, ועותרת כאמור לקבוע את היקף ההכנסות מהמלונית בשנים אלה על בסיס ההפקדות במזומן. בהתאם למוצגים בתיק, הוצהרו ההכנסות הבאות מהמלונית (ההכנסות מתייחסות למלונית בלבד שכן הנאשם כלל לא הצהיר על הכנסות מהדירה בפרדס חנה): בשנת 2015 – 4,340 ₪ (ת/136) בשנת 2016 – 0 ₪ (ת/136) בשנת 2017 – 33,000 ₪ (נ/6, נספח ו') בשנת 2018 – 38,000 ₪ (נ/6, נספח ו') ברם, כבר מרשימת השכירויות שהכין הנאשם ואשר הוגשה מטעם ההגנה (נ/6, נספח ח' ע' 236), עולה תמונה שונה: בשנת 2015 – 66,023 ₪ (לעומת 4,340 ₪ שהוצהרו) בשנת 2016 – 11,600 ₪ (לעומת 0 ₪ שהוצהרו) בשנת 2017 – 21,000 ₪ (לעומת 33,000 ₪ שהוצהרו) בשנת 2018 – 0 ₪ (לעומת 38,000 ₪ שהוצהרו) לדברי הנאשם עצמו, מדובר ברשימה שנערכה בשלב מאוחר, לאחר מעצרו, ולא בזמן אמת. בהתאם לראיות אחרות, כפי שיתואר בהמשך, אין היא מהווה רשימה ממצה. כמו כן, אין ברשימה התייחסות לקיומן של חמש יחידות נפרדות (הטבלה מחולקת לפי שנת שכירות, תקופת שכירות, סכום ששולם ואופן התשלום). ברם, לפי הרשימה, הנאשם עצמו מודה בכך שבשנים 2015 ו-2016 היו לנאשמים הכנסות גבוהות יותר משהצהירו. אעיר כי יש לתמוה כיצד ציין הנאשם ברשימה, ביחס לשנים 2017 ו-2018, סכומים קטנים יותר מכפי שהוצהר לרשות המיסים. מעדויותיהם של הנאשמים ומן הראיות הנוספות שתוארו לעיל עולה תמונה של הסתרת הכנסות מהמלונית. הנאשם טען כי לא השכירו יחידות במלונית בשנת 2018, אך לאחר מכן חזר בו מדבריו אלה ובהמשך טען שלא הייתה השכרה לטווח קצר בשנה זו. הנאשם הסביר שהשכרה לטווח קצר התקיימה רק בתקופת הפעילות של המלונית תחת נ.ק. בילדינג (קרי, עד יום 1.3.2017 – מ' ב'). מעבר לכך שהדיווח שהגישו הנאשמים לרשות המיסים מלמד על קיומן של הכנסות מסוימות בשנת 2018, הרי שהאזנות הסתר לעיל, שכולן משנת 2018, כוללות שיחות רבות בנושא השכרה בתשלום של יחידות במלונית לטווח קצר (וכן מספר שיחות בעניין השכרה לטווח ארוך). יש בשיחות אלה גם התייחסות של שני הנאשמים לכך שקיים ביקוש רב ותפוסה מלאה, ואף אמירה של הנאשם כי יש צורך ברכישת וילה נוספת – התבטאות המלמדת על הביקוש הרב. בעדותו, כשעומת עם האזנות הסתר, טען הנאשם תחילה כי הוא אינו זוכר שהתנהלו שיחות בעניין שכירות קצרה, ובהמשך ניכר כי ניסה למזער ככל האפשר את התמונה העולה מהשיחות, וזאת בטענות שונות: גם כשהיה ביקוש היחידות לא תמיד הושכרו; אנשים רבים מתעניינים (ואף חותמים על חוזה) אך בסוף לא מגיעים; לעיתים חותמים על חוזה לחודש וגרים בפועל רק שבוע; הנאשמים לא רצו להשכיר ללקוחות שאינם משפחות; בוצעו שיפוץ או הדברה והם שמנעו השכרה (ולאו דווקא התפוסה המלאה); הנאשמת אמרה ללקוחות פוטנציאליים שהמלונית בתפוסה מלאה במסגרת התנהלותה כאשת עסקים בעלת חושים מחודדים; הנאשמת נקבה מחיר גבוה בשיחה עם לקוחה פוטנציאלית כדי לא להשכיר לאותה לקוחה. ניסיונות חוזרים ונשנים אלה לא היו משכנעים. נהפוך הוא. בוודאי לאחר שהנאשם טען תחילה כי כלל לא הייתה השכרה לטווח קצר במהלך שנת 2018. גם סיכום הרישומים ביומנה של הנאשמת (ת/138) מלמד על שכירויות לטווח קצר במהלך שנת 2018 (וזאת כשמדובר ביומן שחלק מדפיו חסרים; הסיכום מתייחס לשכירויות בין התאריכים 12.10.2017 עד 18.10.2018). קיימים בסיכום 23 רישומים של שכירויות בתשלום לטווח קצר בשנת 2018, כשהסכומים הכוללים לשכירות אחת נעים בין 70 דולר (ללילה אחד) ל-1680 דולר (120 דולר ללילה אחד, עבור 14 לילות). שכירויות נוספות הנוגעות לשנת 2018 – ויקה, ששכרה יחידה במלונית החל מיולי 2017 ובמהלך שנת 2018 (בסכום של 4,500 ₪ לחודש, כשנטען שלעיתים שילמה 2,500-2,000 ₪ לחודש); דייר שנעצר (נושא שיחה מס' 1092) שהתגורר במלונית במשך כחודש וחצי; לפי עדות הנאשם, גם בני הזוג דקל שכרו יחידה במלונית עד מרץ 2018, למשך מספר חודשים. שכירויות אלה לא הופיעו ברשימת השכירויות שהכין הנאשם (שבה כלל לא נרשמו שכירויות משנת 2018). גם בכך יש כדי ללמד על מידת האמון שיש ליתן בדבריו של הנאשם. לגבי שנת 2017, ישנם פערים בין ההכנסה שדווחה לרשויות (33,000 ש"ח), לבין זו המופיעה ברשימת השכירויות (שכירות אחת במלונית בין החודשים ינואר לאפריל - 21,000 ₪), ובין עדותו של הנאשם בחקירה הראשית, שלפיה לא היו בשנה זו הכנסות ובסוף השנה נכנס שוכר לתקופה ארוכה. בניגוד לעדותו של הנאשם, קיימת אינדיקציה ברורה להכנסות מהשכרה לטווח קצר במהלך שנת 2017. בסיכום הרישומים ביומנה של הנאשמת (שמתייחס לתקופה החל מיום 12.10.2017, ת/138), ישנם עשרה רישומים שונים של שכירויות קצרות טווח, מתאריך 12.10.2017 ועד לסוף שנת 2017 (המסתכמים בכ-5,600 דולר). מידע זה סותר באופן ברור את עדותו של הנאשם, ואין לו זכר ברשימת השכירויות שערך הנאשם. עוד ייאמר בעניין סיכום הרישומים ביומן, כי לא הובא כל הסבר, פרט לתלישת עמודים ביומן, לכך שתחילת הרישומים בחודש אוקטובר, ברבעון האחרון של השנה. בנסיבות אלה אין לתת אמון בדבריו של הנאשם. אשר לשכירות לטווח ארוך בסוף 2017, ככל שהכוונה לשוכרת ויקה, הרי ששכירות זו (ב-4,500 ₪ לחודש) תחילתה ביולי 2017 ולא בסוף השנה כדברי הנאשם. אשר לשנים 2015 ו-2016, שלגביהן הוצהרה הכנסה משכירות בגובה 4,340 ₪ ו-0 ₪, בהתאמה, הרי שמרשימת השכירויות (אשר אינה מהווה רשימה ממצה, כפי שעלה לגבי השנים 2017 ו-2018) עולה תמונה אחרת, של הכנסה משכירות בגובה 66,023 ₪ ו-11,600 ₪, בהתאמה. את האחריות לדיווח שאינו עולה בקנה אחד עם הסכומים הגבוהים יותר המופיעים ברשימת השכירויות, הטיל הנאשם על רואה החשבון. לטענה זו, שהועלתה מספר פעמים, על ידי שני הנאשמים, אתייחס בהמשך הדברים. הנאשמים טענו כי מול כל דייר במלונית (לרבות דיירים לטווח קצר) נערך חוזה. כן נטען כי בתקופת פעילותה של המלונית תחת נ.ק. בילדינג הוצאו גם חשבוניות מס, אך לאחר מכן, לפי עצת רואה החשבון, לא עבדו עם קבלות וחשבוניות, אלא רק עם חוזים. טענות אלה נועדו להראות שכל ההכנסות תועדו באופן מסודר, וכן לתמוך בטענה כי כל ההכנסות דווחו, ואם לא דווחו, הרי שהאחריות לכך אינה מוטלת על הנאשמים – אלא על רו"ח דותן. טענות אלה דינן להידחות. אשר לקיומם של חוזים – לתיק המוצגים הוגשו שבעה חוזים בלבד הנוגעים למלונית, מהשנים 2015 ו-2016 (נ/6 נספח ה'). הנאשמים לא הגישו כל חוזה מהשנים 2018-2017, הגם שבאותן שנים, לפי עדות הנאשם, הדיווח לרואה החשבון היה על בסיס חוזים בלבד. בעניינה של ויקה, ששכרה יחידה לטווח ארוך החל מיולי 2017 ולא הוגש כל חוזה בעניינה, העלה הנאשם טענות שונות: נעשה עמה חוזה; בעצת רואה החשבון בשנת 2018 לא נעשה עמה חוזה; לצורך דיווח בגין שנת 2018 קיבל רואה החשבון את החוזה בעניינה. ברם, מעדותו של רו"ח דותן עולה כי כלל לא ידע שהמלונית הושכרה בשנים 2018-2017. דוגמה נוספת להיעדר חוזה נוגעת לסוף שנת 2014, כשהנאשם נשאל לגבי חשבונית מס' 0051 (נ/6, נספח ה') וציין כי ככל הנראה לא נעשה חוזה באותו מקרה. בנסיבות אלה, יש לדחות את הטענה כי נערך חוזה בעניינו של כל דייר במלונית. בעניין קיומן של חשבוניות – במסגרת נ/6 (נספח ה') הוגשו שבע חשבוניות בלבד, מהשנים 2014 ו-2015. זאת כשברשימת השכירויות (שאותה אין לראות כרשימה ממצה) מופיעות 19 שכירויות לשנים אלה. כפי שכבר צוין, בחשבוניות לא מופיעים כל הפרטים שיש למלא בהן. בחלקן מופיע סכום בלבד, ללא שם, תאריך או פרטים אחרים. רק ארבע חשבוניות מולאו כנדרש. הנאשמים עצמם טענו כי לא הוצאו חשבוניות בשנים 2018-2017, כשלטענתם בשנים אלה התבסס הדיווח על חוזים בלבד שנערכו מול כל דייר ודייר. ברם, טענתם בעניין עריכת החוזים – נדחתה. אשר לטענה כי רו"ח דותן הנחה את הנאשמים כי ניתן להסתפק בחוזים בלבד, הרי שטענה זו לא הוכחה, ורו"ח דותן עצמו העיד כי כלל לא ידע שהנאשמים ממשיכים להשכיר את המלונית בשנים 2017 ו-2018. ניתן לראות כי קיימות סתירות בין רשימת הדיירים ללא תשלום, רשימת השכירויות ועדויותיהם של הנאשמים. כך לדוגמה בעניין תקופת מגוריה של בתו של הנאשם במלונית. בהתאם לרשימת הדיירים ללא תשלום, הבת התגוררה במלונית ללא תשלום תקופה של מספר שנים, בין התאריכים 5.8.2015 – 16.5.2018, כשלפי עדות הנאשם, התגוררה הבת ביחידת המרתף. ואולם, לפי רשימת השכירויות וחוזה שכירות שצורף, בין התאריכים 20.2.2015 ועד 20.2.2016, עוד קודם לכניסתה של הבת ליחידה ובחפיפה לחלק מתקופת מגוריה ביחידה, התגורר ביחידת המרתף ליאור בנין. בנוסף על כך, לפי רשימת הדיירים ללא תשלום וכן לפי עדותו של אמסלו אבבה, הלה התגורר ביחידת המרתף בין יוני 2015 לפברואר 2016. תאריכים אלה הם בחפיפה, הן לליאור בנין הן לבתו של הנאשם. סתירה נוספת עלתה לנוכח האמור בהאזנת הסתר כי דייר מסוים שכר את יחידת המרתף למשך חודש וחצי בתחילת שנת 2018. ביחס לכך טען תחילה הנאשם כי בתו התגוררה במרתף בין השנים 2017-2015, לפני כניסתו של אותו שוכר, אך בהמשך, כשהוסבר לו שברשימת הדיירים ללא תשלום ציין שבתו עזבה את המלונית במאי 2018, טען כי ייתכן שביקש מבתו לעבור ליחידה אחרת בזמן מגוריו של אותו דייר. הגם שהטענה בדבר מעבר בין יחידות אינה בלתי אפשרית, הרי שלנוכח העלאתה לאחר ניסיון כושל להסביר את הדברים באופן אחר, וכשקיימת סתירה נוספת בין תקופת המגורים הנטענת של הבת ותקופת מגוריו של ליאור בנין, סבורה אני כי יש בדברים כדי ללמד כי אין לתת אמון ברישומיו החלקיים של הנאשם במסגרת רשימת הדיירים ללא תשלום. לכך מתווספת הסתירה בענייני תקופת המגורים של הנאשם במלונית – לפי רשימת הדיירים ללא תשלום מדובר בתקופה של שנה, בעוד שלפי עדויותיהם של שני הנאשמים, מדובר בשלושה חודשים בלבד. כשעומת הנאשם עם הסתירה, ניסה להסביר שביתר השנה נדד בין שני הבתים. ברם, הנאשם לא סיפק פירוט בעניין זה, וטענתו זו לא נתמכה על ידי הנאשמת, שהעידה, לאחר שעומתה עם האמור ברשימה, כי מדובר בתקופה של שלושה חודשים בלבד. כמו כן, ברשימת הדיירים ללא תשלום מופיע רישום שלפיו הוריה של הנאשמת, המתגוררים דרך קבע בגרמניה, התארחו במלונית בין התאריכים 14.1.2016 – 26.11.2016 (תקופה של עשרה חודשים וחצי) וגם בין התאריכים 13.8.2016 – 17.10.2016. מעבר לכך שהתקופה השנייה כבר נכללת בתקופה הראשונה, הרי שהנאשמת הכחישה שהוריה שהו תקופה כה ארוכה בישראל והסבירה שהורים מנועים מלעזוב את גרמניה לתקופה העולה על חודשיים. הסתירות שנסקרו לעיל מלמדות על כך שאין לתת אמון באמור ברשימת הדיירים ללא תשלום שאותה ערך הנאשם. אשר לטענת ההגנה בדבר העמדת שלוש יחידות דיור במלונית לשימושה הקבוע של העמותה ללא תשלום, הרי שגרסת ההגנה בעניין זה אינה עקבית ואף אינה מבוססת ראייתית, כפי שאפרט להלן. מתי הועברו היחידות לשימוש העמותה? ברשימת הדיירים ללא תשלום, בכל אחת מהשנים 2015, 2016 ו-2017, הופיעה הערה זהה שלפיה גרו "לפחות, בן 12-10, דיירים מעמותה "chance for life"". כבר ציינתי כי לא ניתן אמון ברשימה זו, שהוכנה במועד מאוחר על ידי הנאשם ונמצאה כבלתי אמינה. לעומת זאת, בסיכומי ההגנה הופיעה גרסה שונה: העברת היחידות לשימושה של העמותה הייתה בשנת 2016 ועד שנת 2018 (לא משנת 2015, ולא עד 2017). כמה יחידות הועברו לשימושה של העמותה? בעדות הנאשם צוין כי "שתיים-שלוש" יחידות במבנה שימשו את העמותה, ובהמשך ציין כי שתי יחידות שימשו באופן קבוע את העמותה, ולעיתים שלוש. לעומת זאת, בחוות הדעת של רו"ח דמתי ובסיכומי ההגנה צוין באופן חד משמעי כי מדובר בשלוש יחידות. האם היה השימוש ללא תשלום? בשיחה מס' 4716 דנים הנאשמים בשכירות בתשלום, לגבי שוכרים המגיעים לישראל לצורך טיפול רפואי והחלמה, מזכירים את המחירים המלאים שבהם הם משכירים יחידות במלונית, והנאשם מורה לנאשמת להשכיר את היחידה. ההסבר שנתן הנאשם לדבריו, שלפיו ייתכן שמדובר בילד חולה שלא הגיע דרך העמותה – אינו משכנע, בלשון המעטה. משיחה זו עולה ספק רציני האם אכן הועברו יחידות לשימושה של העמותה ללא תשלום. הנאשמת בעדותה העלתה אפשרות שמילדים להורים עשירים גבו תשלום, וגם ציינה בהמשך שגבו 20 דולר ללילה. דברים אלה מעמידים גם הם בספק רב את טענת ההגנה בדבר השימוש ביחידות ללא תשלום. היעדר רישום ופירוט: לא הוגשו כל מסמכים המתעדים את השהות במלונית ללא תשלום. ברשימת הדיירים ללא תשלום מופיעה אמנם, שלוש פעמים, ההערה הכללית לגבי שנים 2015 עד 2018 (לעיל), אך זאת ללא פרטים כלשהם. גם לפי עדותה של הנאשמת, לא נערך כל רישום בעניין. אי הבאת עדים: לא הובאו עדים מטעם העמותה או מטעם הדיירים שהתגוררו ללא תשלום, ורק הוגשו מספר תצהירים מטעמם. בהתאם לסעיף 10ב לפקודת הראיות: "אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט תהיה קבילה כראיה בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובלבד שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין". בהעדר הסכמה בעניין קבילות התצהירים, וכשתוכנן של האמרות שנוי במחלוקת, הרי שלא ניתן לבסס מסקנות על האמור בתצהירים אלה. לנוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת ההגנה כי שלוש יחידות במלונית הועברו במשך מספר שנים לשימושה של העמותה ללא תשלום. פעם אחר פעם, כשהתגלו במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם הכנסות משכירות שלא דווחו, הטיל הנאשם את האחריות לכך על רו"ח דותן. גרסתו של הנאשם הייתה כי דיווח לרואה החשבון על כל הכנסותיו. גם הנאשמת העלתה טענה זו. מנגד, רו"ח דותן העיד כי הנאשמים אמרו לו שהפעילות של השכרת היחידות במלונית פסקה ולא הובאו לידיעתו הכנסות מהבית. הוא לא הנחה את הנאשמים לדווח רק על רווחים ולא אמר להם שהכנסות משכירות פטורות מדיווח – כל דיווח שקיבל מהנאשמים, דווח הלאה לרשויות. ניתן לראות כי רו"ח דותן, שהובא כעד הגנה, סתר את טענתם המרכזית של הנאשמים כי האחריות על אי הדיווח רובצת עליו ולא עליהם. עדותו הייתה עניינית וחד משמעית, וההגנה לא הראתה כל סיבה שלא לקבל אותה. כך, לא עלתה כל סיבה שבגינה יימנע רואה החשבון מדיווח על אודות הכנסות שהובאו לידיעתו. עדותו של רו"ח דותן מהימנה עליי. בחוות הדעת של רו"ח דמתי, שהוגשה מטעם ההגנה, ישנה התייחסות להפקדת כספים בחשבונותיהם של הנאשמים וכן לשימוש שנעשה בחמש היחידות במלונית לאורך השנים 2018-2014. בחוות דעת זו התבסס רו"ח דמתי על מסמכים שהעביר לו הנאשם ועל הצהרותיו של הנאשם. אשר למסמכים, למעט תצהירו של אמסלו אבבה, מדובר בתצהירים בלתי מאומתים (רובם מתורגמים מרוסית לעברית על ידי נוטריונית), שניתנו על ידי פרטים שלא העידו בבית המשפט. מכאן שלא ניתן לבסס מסקנות על האמור במסמכים אלה. עוד יש לציין כי רו"ח דמתי לא התייחס לדוחות שערך רו"ח דותן ולתדפיסי בנק בעניינם של הנאשמים, ולא הובאו בפניו חומרי חקירה רלוונטיים (האזנות הסתר, חקירות במשטרה ויומנה של הנאשמת). ניתן לסכם ולומר כי המידע שעליו התבססה חוות דעתו של רו"ח דמתי הוא חלקי ביותר וככזה לא ניתן לבסס עליו מסקנות. בנוסף, מסקנותיו של רו"ח דמתי בדבר העברות כספים לנאשמים מעלות סימני שאלה. באישור בעניין כספי מכירת הדירה של אם הנאשם (נ/7 נספח 7) לא צוין שהכספים הועברו לנאשם או מתי בוצעה ההעברה. אשר להעברת מתנה של 28,000 יורו לנאשם, באישור (נ/7 נספח 8) לא צוין כי מדובר במתנה, אלא בהיתר לנהל כספים אלה. כך גם באישור בעניין רכישת העגילים (נ/7 נספח 10) כלל לא צוין שמה של הנאשמת. ובעניין הכנסות ממכירת כלי רכב, חוות הדעת קבעה כי סה"כ ההכנסות ממכירת כלי רכב בגובה 150,000 ₪, כשמתוך סכום זה התקבל בהעברה בנקאית (ולא במזומן) סכום של 125,000 ₪. בשל אופן העברת הכספים (העולה בקנה אחד עם האמור בעדותו של מוטי זהבי), אין במכירת הרכב כדי להסביר הפקדת מזומנים בחשבונותיהם של הנאשמים. נראה אפוא כי אין בחוות דעתו של רו"ח דמתי כדי לספק הסבר לגיטימי להפקדות במזומן בחשבונותיהם של הנאשמים. אציין כי גם בעדויותיהם של הנאשמים ביחס להפקדות המזומן בחשבונות הבנק, אין כדי לספק הסבר לגיטימי להפקדות אלה. הנאשם הזכיר בעדותו אדם שהעביר לו כספים ממכירת דירה של אמו ברוסיה, אך כפי שכבר נאמר לעיל, הדבר אינו נתמך ראייתית, וגם לדבריו של הנאשם אותו אדם הגיע לישראל פעם בשלוש או ארבע שנים והביא לו סכום של 20-10 אלף דולר בלבד בכל ביקור. גם ההסברים האחרים שהעלה הנאשם בעדותו (וביניהם מכירת דירת עמידר של אמו, מכשירי חשמל ושעון) לא נתמכו ראייתית. דבריהם של שני הנאשמים לגבי קבלת כספים במזומן ממכירת רכב או רכבים, נסתרו על ידי החוקר זהבי וכן על ידי עד ההגנה רו"ח דמתי, שמחוות דעתו עולה כי 25,000 ₪ בלבד התקבלו במזומן בגין מכירת כלי רכב. אשר להכנסה מהמלונית, לפי חוות הדעת של רו"ח דמתי, בין השנים 2018-2015 הושכרו יחידות בתשלום רק בשנת 2015, ובשנת 2017 ארבע (!) מתוך חמש היחידות שימשו לצרכים רפואיים (לפי הפירוט, שתי יחידות נמסרו לעמותה, שתיים נוספות הושכרו ללא תשלום לפרטים שהגיעו לטיפולים רפואיים ויחידה אחת הייתה בשימוש המשפחה לסירוגין). תיאור זה של הכנסות מינימליות מהמלונית משנת 2015 בלבד, המתבסס על הצהרותיו של הנאשם ועל המסמכים שמסר לרו"ח דותן, כבר נסתר לעיל. חשוב לציין כי עד ההגנה רו"ח דמתי אישר שיש לדווח על כל הכנסה, גם אם מדובר בהכנסה פטורה, וכן אישר שלא קיים פטור על הכנסות משוחד. לנוכח כל האמור בעניין זה, מסקנתי היא כי אין בחוות דעתו של רו"ח דמתי כדי לבסס את הגנתם של הנאשמים. לפי התמונה העולה עד כה, היו הכנסות רבות מהמלונית, שלא הוצהרו ולא דווחו, תוך התנהלות העולה כדי שימוש במרמה, ערמה ותחבולה כאמור בסעיף 220(5) לפקודה – העדר חשבוניות לכל הפחות בשנים 2017 ו-2018, כשחלק מהחשבוניות שהוגשו לשנים 2015-2014 כוללות רישום חלקי בלבד של הפרטים, וכן היעדר חוזי שכירות לשנים 2018-2017. אשר להוכחת היסוד הנפשי לפי סעיף 220 לפקודה – הכוונה להשיג את היעד של התחמקות ממס, אתייחס ראשית לעניינו של הנאשם. בהתאם לעמדת ההגנה, הנאשם הוא מי "שטיפל בכל הנושא". הטענה בדבר היעדר הכנסות נדחתה, וכך גם הטענה כי כל המידע בדבר ההכנסות הועבר לרו"ח דותן והאחרון נמנע מלדווח עליהן. קרי, הנאשם לא הצליח לספק הסבר סביר לאי הדיווח מצדו. בנסיבות אלה אני קובעת כי התקיים היסוד הנפשי בעניינו של הנאשם. בעניינה של הנאשמת טענה ההגנה ביתר שאת כי הנאשמת הסתמכה על דיווחיו של הנאשם ולא הייתה לה המודעות והכוונה הנדרשת לפי סעיף 220 לפקודה (השגת היעד של התחמקות ממס). אין לקבל טענה זו. גם הנאשמת שותפה להכחשת עצם ההכנסות. כך, הסתייגה הנאשמת מהשימוש במונח "מלונית" (העדיפה את המונח "בית חוסים") והעידה כי בפועל השכירו הנאשמים יחידות במלונית "פעמים בודדות" וכי שכירות לטווח ארוך הייתה פעם אחת בלבד. זאת, כשהראיות מלמדות אחרת, כפי שתואר לעיל בהרחבה. חשוב לציין כי האזנות הסתר ויומן הרישומים של הנאשמת – ולצד אלה גם ניסיונותיה של הנאשמת להתערב במהלך עדותו של הנאשם – מצביעים על מעורבות גבוהה של הנאשמת בניהול המלונית. מעורבות זו מלמדת על מודעות למצב העובדתי ועל כך שהנאשמת אינה כנה בטענתה כי השכרת יחידות במלונית התבצעה פעמים בודדות בלבד. אוסיף כי כלל לא השתכנעתי מדבריה של הנאשמת שלפיהם שכחה כעבור מספר דקות את האמור בשיחותיה עם הנאשם לגבי ההכנסות מהמלונית משום שלא רשמה את הדברים. דברים אלה אינם מעוררי אמון בלשון המעטה, בוודאי כשעולה מן הראיות שהנאשמת ניהלה יומן רישומים של המלונית. במהלך עדותה, כשהראיות העידו בבירור על אודות קיומן של הכנסות שלא דווחו, טענה הנאשמת, כפי שעשה גם הנאשם, כי האחריות לכך רובצת על רו"ח דותן. ברם, גם טענה זו נדחתה לעיל. אוסיף כי גם הסתירה בין דבריה בחקירה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט בשאלה מי ניהל את רישום השכירות במלונית, משליכה על מהימנותה של הנאשמת. כך גם עדותה של הנאשמת בנושא ההפקדות במזומן, שאותן הסבירה כנובעות בעיקר ממכירת כלי רכב (טענה שלא נמצא לה תימוכין). הטענה כי אינה יודעת איזה חלק מתוך הכספים מקורו בהשכרה שכן התחתנה כדי שמישהו אחר יטפל בחשבונות, אינה עולה בקנה אחד עם מעורבותה הרבה של הנאשמת בניהול המלונית ועם התמונה המצטיירת עד כה בעניינה. במסגרת שאלת היסוד הנפשי, טענה ההגנה כי הנאשמת הסתמכה על דיווחיו של הנאשם לרואה החשבון ולכן אין מתקיים בעניינה היסוד הנפשי של העבירות לפי סעיף 220 לפקודה. סבורני כי יש לדחות טענה זו. נקודת המוצא בעניינה של הנאשמת היא המסקנה לעיל כי הנאשמת הייתה מודעת היטב לפעילות המלונית. מנקודת מוצא זו יש לבחון הלאה את שאלת מודעותה לדיווחים. הנאשמת חתמה על הדוחות שהגיש רו"ח דותן. יש לזכור שבשנת 2015 ובשנת 2016, שבגינן דווחו הכנסות משכירות בגובה 4,340 ₪ ו-0 ₪ בלבד (בהתאמה), הייתה המלונית רשומה תחת נ.ק. בילדינג שבבעלותה של הנאשמת. אשר לשנים 2017 ו-2018, כשנשאלה אם הייתה מודעת לתוכן הדוחות, הייתה תשובתה של הנאשמת מעורפלת ("אני לא יודעת אם אני מודעת"), רחוקה מהכחשה חד משמעית של מודעות מצידה. כשנשאלה אם נכון שסתם חתמה על הדוחות, הייתה תשובתה "יש מצב", קרי, תשובה רחוקה מלצעוק לחפותה. תשובותיה אלה לא שכנעו אותי כי הנאשמת שימשה חותמת גומי בלבד ולא הייתה מודעת לתוכן הדוחות שאינו משקף את הכנסותיהם של הנאשמים מהמלונית. כמו כן, הנאשמת הודתה בכך שהיא הרגישה צורך להבין דברים בעצמה ולכן נפגשה עם רואה החשבון מעת לעת ושאלה אותו "20 פעם שאלות". דבריה אלה של הנאשמת מחלישים את טענתה כי לא הייתה מודעת לתוכן הדיווחים. המסקנה כי הנאשמת הייתה מודעת להשמטת ההכנסות תוך כוונה לחמוק מתשלום מס מתחזקת לנוכח דבריה בשיחה מס' 1682 מיום מעצרו של הנאשם (1.11.2018), כשביקשה משוכר יחידה במלונית למסור, במידה שיישאל, כי לא שילם לנאשמים דבר תמורת שהייתו במלונית. המסקנה העולה מן הדברים האמורים לעיל היא כי מתקיים בעניינה של הנאשמת היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירות לפי סעיף 220 לפקודה. אשר לעבירה לפי סעיף 216 לפקודה, הנאשמים לא ניהלו פנקסי חשבונות כנדרש, ולא הציגו סיבה מספקת לכך. בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, די בכך כדי להרשיע את הנאשמים גם בעבירה לפי סעיף 216 הנ"ל. אשר להיקף ההכנסות שהושמטו לעניין סעיף 220 לפקודה, נקודת המוצא היא שהיקף ההכנסות אינו ידוע בשל היעדר רישום של ההכנסות והיעדר חוזי שכירות. המאשימה ביקשה לקבוע את היקף ההכנסות מהמלונית לשנים 2017-2015 לפי ההפקדות במזומן. איני יכולה לקבל טענה זו. אכן, הנאשמים לא הצליחו להוכיח כי כל ההפקדות במזומן מקורן במתנות ובמכירת דירות, רכבים ותכשיטים וכו'. ברם, דחיית טענות ההגנה אין משמעותה עמידה בנטל הרובץ על המאשימה להוכיח את טענתה כי כל ההפקדות במזומן מקורן בהכנסות מהמלונית. המצב לגבי ההכנסות משנת 2018 הוא שונה, שכן לגבי שנה זו, שבה רישומי הבנק הם עד חודש מרץ 2018 בלבד, ביקשה המאשימה לקבוע את היקף ההכנסות לפי הרישומים ביומנה של הנאשמת בתוספת השכרת הדירה לטווח ארוך לויקה. שכירויות נוספות הנוגעות לשנת 2018 (חיים דקל, האדם שנעצר נושא שיחה מס' 1092) לא נכללו בסיכום שערכה המאשימה לשנה זו. סכום ההכנסות מהמלונית לשנה זו הוא 123,457 ₪. אשר לשנים 2015 עד 2017, אמנם ניתן להיעזר בנתונים מתוך רשימת השכירויות שערך הנאשם וממידע ספציפי שעלה במהלך ההוכחות מתוך חוזים וחשבוניות. ברם, מדובר בנתונים חלקיים ביותר. רק לגבי מיעוט המקרים ישנם חוזים וחשבוניות ומספר מקרים נוספים עלו במסגרת העדויות (כגון השוכרים הנוספים בשנת 2018). המסקנה בעניין זה היא כי לא ניתן לקבוע את גובה ההכנסות מהמלונית בשנים 2015 – 2017. כפי שכבר צוין, בהתאם לפסיקה, כאשר לא ניתן לעשות זאת, לא מוטלת חובה על בית המשפט לקבוע סכום מדויק. כך במקרה שלפנינו, שבו קיים קושי לקבוע את היקף ההכנסות מהמלונית שלא דווחו בשנים 2017-2015. הדירה בפרדס חנה ההכנסות מהשכרת הדירה בפרדס חנה מיוחסות לנאשם בלבד, בין השנים 2018-2013. המאשימה מייחסת לנאשם הכנסה של 30,000 ₪ לשנה בשנים 2017-2013 (לפי שכירות חודשית של 2,500 ₪) ו-10,000 ₪ בשנת 2018, עד לתום חוזה השכירות במאי 2018, סה"כ הכנסה בגובה 160,000 ₪ שלא דווחה. בעדותו אישר הנאשם כי הדירה בפרדס חנה הושכרה כבר בשנת 2013 בסכום של 2,500 ₪ לחודש. הנאשם טען כי דיווח על כך לרואה החשבון, שאמר לו שאינו צריך לשלם מס בגין הכנסה זו ונמנע מלרשום את ההכנסה בדוחות של הנאשמים. בסיכומי ההגנה נטען שההכנסות לא דווחו מאחר שהן אינן בגובה דמי השכירות הנדרשים לדיווח על פי חוק. בעניין זה שלל רו"ח דותן את טענת ההגנה כי אמר לנאשמים שחל עליהם פטור מדיווח לגבי הדירה. כפי שציינתי לעיל, עדותו של רו"ח דותן מהימנה עליי. אציין כי רו"ח דותן העיד כי דיווח לגבי הדירה בפרדס חנה בשנת 2017 כשנמסר לו מידע לגביה, ברם לא הובא מידע נוסף בעניין זה וטענת ההגנה היא כאמור שלא נמסר כל דיווח לרשויות בגין דירה זו. אין מחלוקת כי דמי השכירות הועברו לחשבונו של הנאשם. אינני רואה מקום להתייחס לטענות השונות שעלו בדבר רישום הבעלות בדירה, שכן בהתאם לפסיקה, מפיק הכנסה משכירות אינו חייב להיות הבעלים הרשום של הנכס (ראו אהרן נמדר מס הכנסה [יסודות ועיקרים] (2013) ע' 207-206, ת"פ ). בנסיבות אלה נחשב הנאשם כמי שהפיק הכנסה מהשכירות. האופן שבו בחר הנאשם לעשות שימוש בהכנסה זו – אם בהעברתם לבתו ואם בדרך אחרת, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה. אשר לתקופת השכירות, הנאשם טען בעדותו שהשכיר את הדירה בפרדס חנה עד 3.8.2017 (ולא עד מאי 2018 כטענת המאשימה) ושבתחילת שנת 2018 עברה אמו להתגורר בדירה. ברם, כפי שצוין לעיל, לפי חשבון הבנק של הנאשם העבירה הדיירת עד מאי 2018, מדי חודש בחודשו, סכום של 2,500 במדויק. המועד שבו פסקו ההעברות תומך בעמדת המאשימה ועצם העברת הסכום המדויק מדי חודש סותרת את טענת הנאשם כי הדיירת לא העבירה בזמן את התשלום ונוצר כתוצאה מכך חוב. גם לפי חוזה השכירות, מועד סיום השכירות נקבע ליום 1.5.2018. הנאשם השמיט הכנסות מהשכרת הדירה בפרדס חנה והתנהל במרמה, ערמה ותחבולה. לא עלה בידו להצביע על הסבר סביר לאי הדיווח מצידו, ועל כן מתקיים גם בעניין השכרת הדירה בפרדס חנה היסוד הנפשי של כוונה לחמוק מתשלום מס. בנוסף, אי ניהול פנקס חשבונות, ללא הסבר סביר, מתייחס גם להכנסותיו האמורות. הכנסות משוחד וגניבה בידי עובד הציבור בהתאם לקביעותי באישומים מס' 12-1 וכן באישום 14, הורשע הנאשם בכך שהכניס סך של 347,538 ₪ כתוצאה מעבירות לקיחת השוחד וגניבה בידי עובד הציבור. סכום זה נמוך ב-70,000 ₪ מהנטען בכתב האישום ובסיכומי המאשימה (417,538 ₪), לנוכח זיכויו החלקי של הנאשם מאישום מס' 4. בהתאם לפסיקה, קיימת חבות במס גם כאשר נבע מקור ההכנסה מפעילות בלתי חוקית (ראו למשל ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל (1.9.2009, פסקה 62; ע"פ 5136/22 לוקר נ' מדינת ישראל (10.11.2024, פסקה 430)). ברי כי התקיימה ביחס לאי דיווחן של הכנסות אלה כוונה לחמוק מתשלום מס. בנוסף, אי ניהול פנקס חשבונות, ללא הסבר סביר, מתייחס גם להכנסותיו אלה של הנאשם. אישום 15 – סיכום לנוכח כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות המיוחסות לשניהם באישום זה ביחס להכנסות מהמלונית, בסכום של 123,457 ₪ לשנת 2018 ובסכומים שלא ניתן לקבוע אותם לשנים 2017-2015. כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו באישום זה ביחס להכנסות מהדירה בפרדס חנה ולהכנסותיו מעבירות שוחד וגניבה בידי עובד הציבור. אישום 16 כתב האישום במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, וכמפורט בכתב אישום זה, נטל הנאשם לכיסו סכומי שוחד במזומן בסכום שלא יפחת מ-270,370 ₪. במהלך התקופה, הנאשם עשה פעולות שונות בכספי השוחד, בין היתר ערבב את כספי השוחד עם הכנסות לא מדווחות כאמור באישום 15. בפעולות הנ"ל, ערבב הנאשם בין כספי השוחד שהינם רכוש אסור לבין כספי השכירות, שאף הם בגדר שכר העבירה מעבירות המס, ובכך הפך הנאשם את כל התקבולים, כספי השוחד ותשלומי השכירות, לרכוש אסור וזאת בסך כולל של 1,079,183 ₪. בהמשך לאמור, במועדים רבים במהלך התקופה של 2018-2017, כמפורט בנספח ב' לכתב האישום, הפקידו הנאשם והנאשמת מטעמו חלק מהכסף המזומן, דהיינו – הרכוש האסור, בסך 446,410 ₪, בחשבונות הבנק השונים שבבעלותם, והכול במטרה להסתיר ולהסוות את מקור הרכוש האסור, ולהטמיעו במערכת הפיננסית. במעשיו המתוארים לעיל, באשר לכסף המזומן שהופקד בחשבונות הבנק לאחר שעורבב בסך של 446,410 ₪, עשה הנאשם פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו. הוראת החיקוק שלפיה מואשם הנאשם היא הלבנת הון (עבירה לפי סעיף 3(א) בחוק איסור הלבנת הון). המענה לאישום 16 הנאשם כפר במיוחס לו באישום זה. אישום 16 – ראיות פרשת התביעה ראיות התביעה באישום זה הן ההרשעות בעבירות השוחד והגניבה בידי עובד הציבור וכן ההפקדות במזומן לחשבונות הבנק של הנאשמים, כפי שהובאו בנספח ב' לכתב האישום. פרשת ההגנה עדות הנאשם חקירה ראשית (פרוטוקול מיום 23.1.2023) הנאשם הכחיש את המיוחס לו במסגרת אישום זה. הוא לא קיבל שוחד במזומן או תמורות אחרות. מדובר בכספים משכירות וממכירת רכב, ולא הייתה לו כל כוונה להסתיר כסף מזומן (ע' 529). אם היה ברצונו להסתיר את כספי המזומן, הוא לא היה מפקיד אותם בחשבון (ע' 535). כן ציין כי הוא לא נהג להחזיק מזומן בביתו (ע' 536). הנאשם התייחס בעדותו להפקדות במזומן שבוצעו בחשבונות הבנק בשנים 2017 ו-2018. עדותו בעניין זה הובאה במסגרת אישום 15 לעיל. אזכיר בקצרה כי ביחס להפקדות בשנת 2017 ציין הנאשם כי מקור הכספים ממכירת הדירה של אמו בחו"ל, מכירת מכשירי חשמל ביתיים, מתנה שקיבלה הנאשמת, מכירת עגילים, מכירת רכב, מכירת דירת עמידר של אמו ומכירת שעון (ע' 536-533). ביחס להפקדות המזומן בשנת 2018 ציין כי כ-55,000 ₪ מתוך הסכום במזומן שהתקבל בגין מכירת הרכב בשנת 2016, הופקד בשנת 2018 (ע' 535). אישום 16 – סיכומי המאשימה המאשימה טענה כי הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי בנוסף להלבנת ההון הספציפית באישום 4, הנאשם אף ביצע עבירות הלבנת הון של ערבוב כספי השוחד שניתנו לנאשם במזומן יחד עם כספי המזומן מדמי השכירות במלונית, והפקדתם בחשבונות הבנק שבניהולו ובשליטתו, בהיקף כולל של 446,410 ₪. הנאשם לקח שוחד במזומן (במסגרת אישומים מס' 5-1 ו-14) בסכום מצטבר של 277,370 ₪ (סכום שאינו כולל שוחד ב"טובות הנאה" שקיבל הנאשם). כן קיבל הנאשם, בין השנים 2018-2017, סכום כסף מצטבר, במזומן, מהשכרת המלונית. לטענת המאשימה, סכומים אלה של מזומן מכספי השוחד וההכנסות הלא מדווחות, עורבבו כולם יחד. פעולת הערבוב מוגדרת לפי סעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון כ"פעולה ברכוש" – ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור. ערבוב הרכוש האסור עם רכוש לגיטימי, המהווה "פעולה" לפי סעיף 1 לחוק, מקיים את היסוד העובדתי הנדרש לגיבוש עבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3. בשלב הבא, לאחר הערבוב, הפקיד הנאשם את המזומן בבנקים בין השנים 2018-2017, בסכום מצטבר של 446,410 ₪. המערכת הפיננסית לא הצליחה לנטר את כספי השוחד מבין כל הכסף המזומן שהופקד, וכך המערכת הבנקאית לא יכלה להפריד ולסווג את מקור הכסף שעורבב (שכירות או שוחד). נסיבות אלה מלמדות על מטרתו של הנאשם להסתיר או לטשטש את מקורו של רכוש זה לשם ניצול פירות עבירת המקור, ולמצער על מודעותו לכך שפעולותיו עלולות להוביל לתוצאה זו כאפשרות קרובה. בכך מתקיים היסוד הנפשי הנדרש להרשעה. אישום 16 – סיכומי ההגנה ההגנה הכחישה את המיוחס לנאשם. נטען כי המאשימה לא הציגה חוות דעת מקצועית להוכחת הנטען במישור הכלכלי, ומשכך, היא אינה יכולה לדרוש הרשעה ללא הביסוס הנחוץ. הסכום הנטען של 446,410 ₪ גבוה במאות אלפי שקלים חדשים מהסכום שסוכם בהליך האזרחי. אישום 16 – דיון הלבנת הון היא הטמעה של רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, ברכוש בעל אופי חוקי וכשר, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש האסור, כאשר מטרת מלביני הון היא "להפוך כסף שחור לכסף לבן" (ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 397, 405). השיטות להלבנת הון הן רבות ומגוונות, אך לרוב כרוך הדבר בניצול המערכת הפיננסית ו"זיהומה" בכספים שמקורם בביצוע עבירה (ע"פ 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (8.4.2018). בעניין יסודות העבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק, ראו לעיל הדיון במסגרת אישום 4. אזכיר בתמצית כי היסוד העובדתי של העבירה הוא פעולה ב"רכוש אסור". היסוד הנפשי הוא מודעות לכך שהרכוש שבו נעשית הפעולה הוא רכוש אסור וכן כוונה להסתיר את הרכוש האסור כך שיתאפשר שימוש עתידי ברכוש זה. עבירות המקור של שוחד וגניבה על ידי עובד ציבור הוכחו לעיל באישומים 12-1 ו-14 (הנאשם זוכה חלקית בלבד מאישום 4 וזוכה באופן מלא מאישום 13). הכספים שמקורם בעבירות אלה הם בגדר "רכוש אסור". אישום מס' 16 עניינו בכספי המזומן בלבד שמקורם בעבירות אלה – 207,370 ₪ (בשים לב לזיכויו החלקי של הנאשם מאישום מס' 4 ביחס לסכום של 70,000 ₪). יש לציין בעניין דמי השכירות שלא דווחו, כי התוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, המונה את עבירות המקור, אמנם מתייחסת בסעיף 17ב לעבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, אך זאת רק אם התקיימו בעבירה נסיבות מחמירות (כגון סכום גבוה מאוד או זיקה לארגון פשיעה) – שאינן מתקיימות בענייננו. מסיבה זו דמי השכירות שהופקדו בחשבונות הבנק אינם בגדר רכוש שנעברה בו "עבירה" לפי חוק איסור הלבנת הון, והם אינם בגדר "רכוש אסור" בהתאם לסעיף 3(א) לחוק. ברם, בהתאם לסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון, ערבוב של "רכוש אסור" יחד עם רכוש שאינו מהווה "רכוש אסור", מהווה פעולה ברכוש. אין חולק כי בשנים 2018-2017 הופקד בחשבונות הבנק של הנאשם סכום כולל של 446,410 ₪ במזומן. האם במסגרת הפקדות אלה עורבבו והופקדו כספי המזומן שהתקבלו בעבירות המקור יחד עם כספים נוספים? מאחר שמדובר בכספי מזומן ובשים לב לכך שהנאשם הקפיד שכל הפקדה לא תעלה על 10,000 ₪ (לדבריו כדי לחסוך בעמלה), לא ניתן להצביע על הפקדות ספציפיות התואמות את הסכומים שהתקבלו במסגרת עבירות המקור. יש לציין כי אופן ביצוע ההפקדות (ההגבלה עד 10,000 ₪), עשוי ללמד על ניסיון מצד הנאשם להסוות את מקור ההפקדות. בענייננו כפר הנאשם בעצם ביצוע עבירות המקור ולפיכך לא סיפק גרסה לשאלה מה נעשה עם הכספים שמקורם בעבירות המקור. ברם, הנאשם העיד גם כי לא נהג לשמור כספי מזומן בביתו, וניסיונותיהם של הנאשמים להוכיח שכל הסכומים שהופקדו בחשבונות הבנק מקורם במקור לגיטימי (מכירת רכבים, דירות, תכשיטים, מכשירי חשמל וקבלת מתנה) – כשלו (כפי שהסברתי לעיל במסגרת הדיון באישום מס' 15). בנסיבות אלה, רואה אני לנכון לקבוע כי כספי המזומן שקיבל הנאשם לידיו מעבירות המקור שביצע עורבבו והופקדו יחד עם כספים אחרים במזומן בחשבונות הבנק שלו, ובכך ביצע הנאשם פעולה ברכוש אסור. לעניין היסוד הנפשי, ראו האמור בע"פ 5365/21 קוכמן נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (17.8.2021): "הפקדת כספים שמקורם בפעילות בלתי חוקית בחשבון בנק שבו כספים כשרים היא "אחת הדוגמאות המובהקות למקרה שבו הנסיבות מלמדות על קיומה של 'כוונה להסתיר'" במטרה לנתק את הזיקה "בין המקור האסור של הכסף לבין המשך השימוש הלגיטימי בו" (ראו: ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (12.8.2012) (להלן: עניין סלכגי) [פורסם בנבו]. ראו גם: ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 96 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (29.12.2015) [פורסם בנבו])". הנאשם הפקיד כספים שמקורם בעבירות מקור בחשבונות בנק שבהם כספים אחרים. הדבר מלמד על קיומה של כוונה להסתיר, ולפיכך מתקיים בעניינו היסוד הנפשי של עבירת הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. אשר לטענות ההגנה, לצורך הרשעה באישום זה אין כל צורך בחוות דעת כלכלית, וההסדר בהליך האזרחי כלל אינו רלוונטי. לנוכח כל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע עבירה של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, בכך שערבב והפקיד את הכספים שמקורם בעבירות שוחד וגניבה בידי עובד ציבור בחשבונות הבנק שלו, יחד עם כספים אחרים, וזאת בסך כולל של 446,410 ש"ח. טענות כלליות נוספות של הנאשם טענותיו הכלליות של הנאשם בדבר "מנגנון הניפוח" והיעדר השפעה על הרווח של הקבלנים הראשיים ועל בחירת קבלני המשנה – נדונו לעיל. במהלך עדותו העלה הנאשם טענות נוספות, בדבר "תפירת תיקים" והאופן שבו נהגה בו המשטרה במהלך מעצרו. הגם שבסיכומי ההגנה ההתייחסות לטענת תפירת התיקים מצומצמת ביותר, ואין כמעט התייחסות לטענה בדבר היחס שקיבל הנאשם ממשטרת ישראל, רואה אני לנכון, למען שלמות התמונה, להביא בקצרה את הראיות הרלוונטיות גם בעניינים אלה. ראיות התביעה רס"ן אריק מרציאנו (פרוטוקול מיום 18.10.2022) חקירה ראשית משרת כ-15 שנים במשטרה, מתוכן שבע שנים חוקר ביחידה לחקירות סוהרים. החקירה בפרשייה זו (המכונה "כלוב הכסף") החלה בחודשים הראשונים של שנת 2017, כחקירה סמויה. הגיע דיווח של רופאה, קצינה בשב"ס בשם נינה, שדיווחה על שיחה שקיימה עם הנאשמת (רעייתו של הנאשם). הרופאה סיפרה על סכסוך בין הנאשם לרעייתו ועל כך שרעייתו יודעת דברים מפלילים רבים. הרופאה והנאשמת הוזמנו ליחידה, אך הנאשמת הכחישה את קיומה של השיחה עם הרופאה ולא שיתפה פעולה. החקירה הסמויה נמשכה וכמה חודשים לאחר מכן התקבלו מספר דיווחים בשב"ס, נפרדים לחלוטין. האחד משרשרת הפיקוד של כלא נווה תרצה, על אירוע חריג שהתרחש תוך כדי פרויקט בנייה של חצר גדולה. הקבלן המבצע התבטא בפני מספר בעלי תפקידים פיקודיים בכלא שהנאשם מאוד כועס עליו משום שהציע הצעת מחיר נמוכה מאוד, ושבעבר שילם לנאשם כסף, שיקים, ופחד להסתבך בגלל הנאשם. דיווח נוסף התקבל מרוני קופי, קבלן משנה בשב"ס בתחום המסגרות בעיקר, על כך שבתמורה לקבלת עבודות בשב"ס הנאשם הסביר לו שיטה שהיא למעשה תשלום של 10% לנאשם מכל עבודה שקופי מקבל. בנוסף סיפר קופי על עבודות פרטיות בסכומים גבוהים מאוד שביצע אצל הנאשם בבית, שהנאשם הבטיח לשלם בגינן אך לא שילם ואמר שהתשלום יקוזז מהעבודות שיקבל קופי בשב"ס. הדיווחים נבדקו, והפעילות הסמויה נמשכה עד למעבר לחקירה גלויה (ע' 387-377). בהמשך נפתח צח"מ עם יחידת יהלום ברשות המיסים. במסגרת החקירה הסמויה הוציאו בין היתר צווי האזנת סתר. הייתה האזנת סתר למספר הטלפון הנייד של הנאשם, שהופסקה למספר חודשים והתחדשה בחודש לפני ה"פרוץ", וכן הייתה עמדה נוספת על הטלפון של אשת הנאשם , נטליה. מתוך האזנות הסתר עלה קשר חריג של הנאשם כקצין בינוי מחוז מרכז אל מול קבלנים ראשיים ומשניים של שב"ס. כמו כן נקלטו שיחות בנוגע לווילה שחולקה לדירות להשכרה ונכסים נוספים שלא ידעו עליהם קודם לכן (ע' 388-387). העד דחה את הטענה שלפיה כחוקר ראשי בתיק, הפעיל לחץ כדי לגרום לקבלנים לסלף את האמת, והוסיף שדווקא הייתה נטייה לקולה בתיק זה. היו דברים רבים שהדליקו נורות אזהרה אך בהיעדר תמיכה נוספת בראיות לא המשיכו בקווי חקירה אלה. לא הופעלו לחצים כלפי נחקרים, ההודאות מפורטות ונתמכות בראיות חיצוניות (ע' 394-393). לגבי שמירת זכויותיו של הנאשם, השיב העד שישנם תמלולים והקלטות של החקירות. ביום המעצר (1.11.2018) איים הנאשם לזרוק מהגג את השוטר שיאזוק אותו, ולכן הייתה סמכות להפעיל על הנאשם כוח, אך הכול התנהל באופן רגוע ושליו והוסברו לנאשם זכויותיו (ע' 394). חקירה נגדית לטענת הסנגור כי היה קו חקירה ברור מאוד, "להשיג" את הנאשם, השיב החוקר שמראש יצאו לחקירה מנקודת ההנחה שייתכן שגם שמותיהם של אנשים נוספים מתוך שב"ס יתגלו כמעורבים, אך בפועל לא התגלו שמות נוספים כאמור (ע' 404). מוצגים מוצגים בעניין יום המעצר של הנאשם, 1.11.2018: ת/156 (דו"ח פעולה מאת מפקח גדעון ניומן-סוליש), ת/159 (דו"ח פעולה/תפיסה וסימון מאת רס"ל טל בן ארוש) ו-ת/163 (דו"ח פעולה ותשאול מאת ר"סר מרציאנו). יש לציין שההגנה ויתרה על העדתם של מפקח ניומן-סוליש ושל רס"ל בן ארוש, ובזאת לא חלקה על האמור במוצגים שערכו הנ"ל (יש לציין שבחקירתו הנגדית של מרציאנו לא הועלו טענות ספציפיות ביחס למוצג ת/163 שערך). בהתאם לאמור במוצגים ת/156 ו-ת/163, המשטרה לא פרצה לביתו של הנאשם, אלא השוטרים דפקו בדלת בעודם חובשים כובעי זיהוי של שוטרים ומזדהים כמשטרה. עוד צוין כי הנאשם התבקש לחדול מלדבר עם הנאשמת ברוסית ומשלא עשה כן נאמר לו שהוא ייעצר. בתגובה אמר הנאשם: "מי אתה שתעצור אותי? אני אזרוק אותך מהמרפסת", ובעקבות כך נעצר הנאשם ונאזק בידיו וברגליו. בהמשך, לבקשת הנאשמת וכשנרגע הנאשם, הוסרו האזיקים מהנאשם. ראיות הגנה עדות הנאשם בחקירה ראשית (24.11.2022, 23.1.2023) אשר לטענת תפירת תיק, כשנשאל הנאשם מה הייתה מטרת החקירה נגדו, השיב "להרוג אותי לא יודע אין לי הסבר, אין לי הסבר אני יותר מדי הייתי דומיננטי אני חושב הייתי יותר מדי אמוציונלי" (פרוטוקול מיום 24.11.2022, ע' 552). בהמשך העיד הנאשם כי הפרשה התחילה על בסיס עדויות שנתנו קבלני משנה ופועלים שאין להם ידע כיצד מתנהל שב"ס, וכי המטרה של החוקרים הייתה "להוריד את הראש" של קצין הבינוי (הנאשם). לדבריו ניתן לראות זאת בסרטונים מתוך חדר החקירות, שבהם לטענתו מנסים החוקרים להשפיע על העדים, ישירות או בעקיפין, ואומרים להם שלא "מחפשים" אותם אלא את הנאשם. כן טען כי הפרשה החלה כשגילה שפרויקט חצר סביון בנווה תרצה מתנהל שלא לפי הנהלים ובאופן בלתי חוקי. אנשים שהיו מעורבים בפרויקט החליטו לנקום בו כדי להגן על עצמם. לדבריו, בהתחלה לא הבין כיצד קבלן שאין לו לגביו כל השפעה מעליל עליו דברים, ורק לאחר בדיקה קפדנית גילה חשבוניות כפולות לקבלנים ראשיים ו"כל מיני דברים", והבין שכדאי לנחקרים לשתף פעולה ולקבל עונשים סמליים (פרוטוקול מיום 4.1.2023, ע' 494-493). בעניין נסיבות מעצרו תיאר הנאשם בעדותו כי ביום 1.11.2018 בשעה 5:00 נשמעו דפיקות בדלת, המשטרה שברה את הדלת, הצמידה את הנאשמת לקיר ואזקה את הנאשם באזיקים. הנאשם חשב תחילה כי מדובר בשוד, כשראה 15 אנשים נכנסים בצעקות עם אקדחים שלופים (פרוטוקול מיום 24.11.2022, ע' 514). הנאשם נלקח אזוק למשרד וכך כולם ראו אותו (ע' 515). עוד טען כי לא יידעו אותו בדבר זכות השתיקה באותו שלב (ע' 516). חקירה נגדית (פרוטוקול מיום 23.1.2023, 20.2.2023) הנאשם אישר שטען שהמשטרה "מחפשת אותו" בין היתר על בסיס חקירתו של אריק שקד שבה נאמר לאריק שלא מחפשים אותו אלא את הנאשם (פרוטוקול מיום 20.2.2023, ע' 512-511). לטענתו, במהלך ארבע השנים שבהן הוא בודק את החומר הוא גילה דברים שמלמדים ש"חיפשו" אותו בעוד שהייתה אפשרות "לחפש" אנשים אחרים (ע' 512). הוא עבר על כל חומר החקירה (ע' 512). יחד עם זאת, לשאלה מה הייתה הפעולה הראשונה בתיק החקירה, השיב שמדובר היה בתלונה של רופאה עובדת שב"ס (ד"ר נונה רפאלי). הנאשם טען שהיה קשר מקצועי בינה לבין הנאשמת. הוצג בפני הנאשם מסמך שכתב גונדר מנשה גניש (מפקד מחוז המרכז בשב"ס) אל רע"ן משמעת, שלפיו ביום 2.4.2017 בבית מעצר ניצן לאחר הרמת כוסית לחג הפסח, פנתה אליו רב כלאי נונה רפאלי ואמרה לו שאשתו של הנאשם רוצה לפגוש אותו ושיש לה דברים רבים לספר על הנאשם בהקשר פלילי. כשהתבקש לאשר שכל החקירה החלה בשל פעולתה זו של הנאשמת, השיב הנאשם "לא בטוח" (ע' 514-513). לדבריו באותה תקופה ניהלו הנאשמים הליך גירושין, הוא עצמו היה רודף שמלות והנאשמת רצתה לספר למפקד המחוז שיש לו מאהבת (ע' 514). התובע הדגיש בפני הנאשם כי שלושה אנשים שונים, שאינם קשורים זה לזה, פנו לגורמים בשב"ס בעניינו – הנאשמת, רוני קופי וראובן גונן, דבר המלמד על כך שאין מדובר בניסיון לתפירת תיק (ע' 515). הנאשם השיב שעניינה של הנאשמת הוא אחר, לראובן גונן היה אינטרס, והוסיף בזלזול: "מי זה רוני קופי" (ע' 515). אשר לנסיבות המעצר, התובע הפנה את הנאשם למוצגים מיום המעצר (ת/156, ת/159 ו-ת/163 לעיל). הנאשם הכחיש שנהג באלימות ובאיומים כלפי קצין המשטרה (פרוטוקול מיום 23.1.2023, ע' 545-544). הוא אינו זוכר שאיים על השוטרים (פרוטוקול מיום 20.2.2023, ע' 501). לטענה שהשוטרים הורידו את האזיקים מידיו לאחר שנרגע, השיב שהורידו אותו מביתו אזוק לעיני השכנים וכך גם הכניסו אותו למשרדי שב"ס (פרוטוקול מיום 23.1.2023, ע' 547-546). הנאשם לא שלל את האפשרות שהשוטרים חבשו כובעי שוטרים, ענדו תגי זיהוי והזדהו כשוטרים, אך טען שכשמתעוררים ב-5:00 בבוקר "לא שמים לב" (ע' 20.2.2023, ע' 503). הנאשם העיד כי החוקר רס"ר מרציאנו התנהל בחקירה כאדם נעים. לטענה כי מרציאנו תיאר את בוקר ה-1.11.2018 באותו אופן שתואר על ידי השוטרים האחרים, ולא נחקר על כך בחקירה נגדית, השיב הנאשם שמרציאנו "זרם איתם" (ע' 507). אציין בקצרה גם את טענתו של הנאשם בעדותו (פרוטוקול מיום 23.1.2023, ע' 540-537, טענה שלא הופיעה בסיכומי ההגנה), שלפיה עו"ד ארנפלד הגיש את המענה לכתב האישום על דעת עצמו, מבלי שהנאשם ראה ואישר אותו. כמו נטען כי גם עו"ד נזרי, שנכנס לנעליו של עו"ד ארנפלד, לא הציג לנאשם את המענה לכתב האישום שהגיש קודמו בתפקיד (יובהר כי לא הוגש כל מענה מתוקן לכתב האישום). ברם, הנאשם גם ציין כי אינו רוצה לפגוע בסנגורו, וכשנשאל אם נפגש וישב עם סנגורו לפני שהחל שלב עדותו בבית המשפט, השיב: "עניין טכני". יש לציין כי כבר בשלב זה במעמד הדיון, הבהרתי כי איני מקבלת את הטענה שלפיה עו"ד ארנפלד בדה מלבו את המענה לכתב האישום. גם תשובתו של הנאשם כי הפגישה עם עורך דינו הייתה עניין טכני אינה אמינה, בלשון המעטה, ודאגתו של הנאשם לכך שעו"ד נזרי לא ייפגע אינה עולה בקנה אחד עם טענתו כי הלה כשל כלפיו. הטענה בדבר כשל מתמשך של שני סנגוריו, שנטענה כלאחר יד ולא נשמעה עוד בהמשך הדברים, אינה מעוררת כל אמון. מוצג נ/5 ההגנה הגישה על גבי Disk on key מספר סרטונים ערוכים מתוך חקירותיהם במשטרה של חלק מהעדים בתיק (נ/5). המאשימה התנגדה בדיון להגשת הסרטונים הערוכים, בטענה כי אילו היה מעוניין הסנגור להגיש את הראיה, היה עליו, במסגרת חקירה נגדית של אותו עד ספציפי, להטיח בעד את אמרותיו במשטרה ולהגיש את כל הודעותיו במשטרה. משבחרה ההגנה שלא לעשות זאת, טענה המאשימה כי יש לקבוע שמוצג נ/5 אינו קביל. אכן, אין להגיש לבית המשפט סרטונים ערוכים מתוך חקירות משטרה. בנוסף, הודעותיהם (הערוכות) של העדים במשטרה מהוות אמרות חוץ, וההגנה כלל לא התמודדה עם האמור בסעיף 10א לפקודת הראיות כדי לקבוע את קבילותן של ההודעות, וממילא נראה כי סרטונים ערוכים אלה אינם עומדים בתנאים הקבועים בסעיף 10א. למעלה מן הצורך אציין כי ההגנה הגדילה עשות וטענה בסיכומיה אך זאת: "נ/5 מדבר בעד עצמו". בנסיבות אלה קובעת אני כי מוצג נ/5 אינו קביל. סיכומי המאשימה המאשימה טענה כי יש לדחות את טענת תפירת התיקים מאחר שהחקירה החלה משלושה כיוונים שונים ועצמאיים, ובשים לב לכך שלנותני השוחד לא היה כל מניע להפליל את הנאשם, כי בכך הם הודו והפלילו את עצמם. עוד נטען כי יש לדחות את כל הטענות בדבר התנהלות המשטרה ביום המעצר של הנאשם. סיכומי ההגנה ההגנה, שחלק הארי של סיכומיה נערך בדרך של תגובה לסיכומי המאשימה, הכחישה את האמור בסיכומי המאשימה וטענה כי מוצג נ/5 מדבר בעד עצמו וכי אריק שקד התייחס בחקירתו לכך שהבין כי "מחפשים את ארקדי". דיון והכרעה בטענות הנאשם טען כי מדובר בענייננו בתפירת תיקים, כשתחילה העיד כי אין לו הסבר מדוע ירצו לטפול עליו האשמות שווא, ולאחר מכן טען שמדובר ברצון להתנקם בו על כך שחשף התנהלות קלוקלת של גורמי שב"ס במסגרת פרויקט חצר סביון (טענה שלא בוססה בראיות). ברם, העובדה שהחקירה נפתחה בעקבות פנייה של שלושה גורמים שונים שאין ביניהם היכרות, לצד העובדה שמחיר הפללתו של הנאשם היה מחיר הפללתם העצמית של עדים רבים בתיק, והמידע הרב שנאסף באמצעות האזנות הסתר, מובילים למסקנה כי יש לדחות את טענת הנאשם בדבר תפירת תיקים. יש לציין שהנאשם התקשה להתמודד עם העובדה שהנאשמת היא מי שפנתה ראשונה לגורם בשב"ס בעניינו. את טענתו בדבר השפעה ולחץ שהופעלו על העדים בחקירת המשטרה ביסס על מוצג נ/5, אך כפי שנקבע לעיל, מוצג זה אינו קביל. כמו כן, אריק שקד לא זכר בעדותו אם מרציאנו אמר לו ש"מחפשים" את הנאשם ולא אותו. ככל שנאמרו הדברים, סבורה אני כי יש בהם התייחסות לכך שהנאשם הוא אכן הגורם המרכזי בתיק, העומד במרכזם של כל 16 האישומים, ואין בהם משום הודאה של החוקר בתפירת תיקים. לכך יש להוסיף כי לפי עדותו של מרציאנו נבדקו כיוונים נוספים אך לא נתגלו גורמי שב"ס אחרים המעורבים בפרשה. עוד אציין כי הנאשם לא פירט ולא תמך טענתו בדבר אותם "כל מיני דברים" שהעלתה בדיקתו המלמדים כי לנחקרים כדאי היה לשתף פעולה ולקבל עונשים קלים. גם הטענה בדבר יחס בלתי נאות של המשטרה כלפי הנאשם – דינה להידחות בהיעדר בסיס ראייתי. פעולותיה של המשטרה ותגובותיו של הנאשם בבוקר מעצרו מתועדות בדוחות הפעולה. הנאשם, שטען כי חשב תחילה שמדובר בפורצים, לא הכחיש בחקירתו הנגדית שהשוטרים הזדהו כדין ואף אישר שהתנהלותו של מרציאנו הייתה נעימה. סוף דבר הנאשם אני מזכה את הנאשם באופן חלקי מהמיוחס לו באישום 4: הנאשם מזוכה מעבירות לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד ציבור שיוחסו לו ביחס לסכום מזומן של 70,000 ₪. כן אני מזכה את הנאשם באופן מלא מהמיוחס לו באישום 13. אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו במסגרת כל יתר האישומים המפורטים בכתב האישום, בשינויים אלה: אישום 4 – אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של לקיחת שוחד וגניבה בידי עובד ציבור ביחס לסכום של 145,370 ₪ בלבד, בריבוי עבירות של הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון ובעבירה אחת של הלבנת הון לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק איסור הלבנת הון (מסירת מידע כוזב). אישום 15 – אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו ביחס להכנסות משוחד ומגניבה בגובה של 347,538 ₪ (לנוכח זיכויו החלקי במסגרת אישום 4), מרשיעה יחס להכנסות מהשכרת הדירה בפרדס חנה בגובה של 160,000 ₪, מרשיעה ביחס להכנסות מהמלונית בשנת 2018 בסכום של 123,457 ₪ וביחס להכנסות מהמלונית בשנים 2017-2015 בסכום שלא ניתן לקבוע אותו. הנאשמת אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה במסגרת אישום 15 ביחס להכנסות מהמלונית בשנת 2018 בסכום של 123,457 ₪ וביחס להכנסות מהמלונית בשנים 2015-2017 בסכום שלא ניתן לקבוע אותו.