תפ"ח 51532-10-23 תפ"ח 51532-10-23

86 האם חל "פתח המילוט" הקבוע בחוק בענייננו? 87 עבירות בנשק (נשיאת נשק, מחסנית ותחמושת) 89 עבירת שיבוש מהלכי משפט 91 סוף דבר 93 פתח דבר 1. ביום 30.9.2023 סמוך לשעה 05:53 נורה למוות מוסא מוחמד (Musa Mhamed) (להלן: "המנוח" או "מוסא"). המנוח היה אזרח זר ממוצא סודני. בעת הירי הוא ישב מחוץ לחנות מכולת בטבורה של העיר תל אביב. בסביבה נכחו עוברי אורח. הירי בוצע מטווח קצר אל פלג גופו העליון של המנוח. המנוח הובהל לבית החולים איכילוב תוך כדי פעולות החייאה, שם נקבע מותו כשעה לאחר מכן. המאשימה מייחסת את המעשה הנפשע לנאשם, חוסיין אטייב (Husein Atayeb). הנאשם אף הוא אזרח סודן. נטען כי הנאשם הגיע למקום, כדי לבצע את הירי, כשהוא רכוב על אופניים חשמליים, מחופש לשליח "וולט" ועטה קסדה וחם צוואר. לאחר מכן נמלט מן המקום, והחליף את בגדיו בתוך זמן קצר. הנאשם מצדו מכחיש כל קשר למעשה הרצח. כתב האישום 2. ביום 30.10.2023 הוגש כתב האישום, אשר לימים תוקן בדרך של הוספת עדי תביעה, ובמסגרתו יוחסו לנאשם עבירות של ביצוע רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. 3. ואלה הן עובדות כתב האישום המתוקן: הנאשם גמל בליבו להמית את Musa Mhamed (להלן: "המנוח"). בין השניים הייתה קיימת היכרות מוקדמת. ביום 30.9.2023, בשעה 05:45, יצא הנאשם מביתו ברחוב צ׳לנוב 12 בתל אביב-יפו (להלן: "הבית"), כשהוא מצויד באקדח תשעה מ״מ מדגם שאינו ידוע במדויק למאשימה (להלן: "האקדח"). הנאשם לבש מעיל של חברת השליחויות וולט (להלן: "וולט"), חבש קסדה שחורה עם משקף, עטה מסכת פנים שחורה ("חם-צוואר") וכפפות שחורות. הנאשם רכב על אופניים חשמליים, כשעליהם קופסה גנובה של וולט. על גבי האופניים הניח הנאשם תיק קדמי ובתוכו שם את האקדח. בשעה 05:53, או סמוך לכך, הגיע הנאשם לרחוב הר ציון 3 בתל אביב-יפו, שם ישב אותה העת המנוח, בסמוך לפתח חנות, כשבמקום נמצאו אנשים נוספים. הנאשם ירד מאופניו, הוציא מהתיק הקדמי את האקדח, דרך אותו, התקדם לעבר המנוח וירה בו מטווח קצר שלושה כדורים, בכוונה לגרום למותו. בתגובה לירי התרומם המנוח וניסה להימלט, אך נפל על הארץ, ואז הוסיף הנאשם וירה בו שני כדורים נוספים. לאחר ביצוע הרצח, החזיר הנאשם את האקדח לתיק הקדמי, עלה על האופניים ועזב את המקום. בדרכו, עצר הנאשם בסמוך לרחוב לוינסקי 83 בתל אביב-יפו, ירד מאופניו, הוציא את האקדח מהתיק הקדמי, כיסה אותו בבד שחור והניחו על המדרכה. אותה עת, אדם אחר שזהותו אינה ידועה למאשימה, הגיע למקום, בתיאום עם הנאשם, נטל את האקדח ועזב את המקום. בהמשך, צעד הנאשם עם אופניו לרחוב לוינסקי 87 בתל אביב-יפו ונכנס לחצר הבניין. בחצר החליף הנאשם את בגדיו, השאיר במקום את אופניו והניח בצד החצר את קופסת הוולט ותחתיה את המעיל, המסכה והקסדה. לאחר מכן, יצא הנאשם מחצר הבניין, חזר לביתו ובשעה 06:24, או סמוך לכך, שב למקום ביצוע הרצח, עמד בסמוך למקום בו נמצא המנוח, והתבונן בצוות מד״א מטפל במנוח. היריות שירה הנאשם חדרו לפלג גופו העליון של המנוח. צוות מד״א שהגיע למקום בשעה 06:01 ביצע במנוח פעולות החייאה והבהילו לבית החולים איכילוב, שם נקבע מותו בשעה 06:50. נטען כי במעשיו המתוארים, גרם הנאשם בכוונה למותו של המנוח, לאחר תכנון והליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמיתו, תוך שהוא נושא נשק. עוד פעל הנאשם בכוונה למנוע או להכשיל חקירה פלילית, כאשר מסר את האקדח לאחר הרצח לידי אחר, החליף בגדיו והסתיר פרטי לבוש וחפצים, אשר שימשו אותו בעת הרצח. תשובת הנאשם לכתב האישום 4. הנאשם, באמצעות עורך דינו, אישר קיומה של היכרות מוקדמת בינו לבין המנוח. מלבד זאת, הכחיש הנאשם באופן גורף את סעיפי כתב האישום, שייחסו לו תכנון להמית את המנוח, הצטיידות באקדח, לבישת בגדי שליח של חברת "וולט", רכיבה על אופניים חשמליים, ביצוע הירי, מסירת האקדח לאחר והסתרת הציוד והבגדים בחצר. הנאשם אישר שיצא מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87 ת"א, וטען שהגיע למקום שעות קודם לכן כדי לאסוף סמים מסוכנים שהוסלקו על ידו. הנאשם הוסיף ואישר כי משם עבר בחצר האחורית ברחוב צ'לנוב 12, נטל את אופניו, ולאחר מכן הגיע לזירת הרצח בשעות הבוקר. עם זאת, הנאשם הכחיש כל קשר לביצוע הרצח. הנאשם לא חלק על סיבת מותו של המנוח, אך כפר באחריות לכך והכחיש כי הוא היה היורה. תמצית טיעוני המאשימה 5. המאשימה, באמצעות ב"כ עו"ד טל בנאי-גת, טענה כי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט מוכיחות מעל לכל ספק סביר את אשמת הנאשם בביצוע הרצח, ויתר העבירות, כפי המפורט בכתב האישום. נטען כי כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות, והן מתגבשות לכדי תמונה עובדתית הגיונית אחת ויחידה שלא ניתן להציע לה כל הסבר חלופי סביר. על כן, עתרה המאשימה להרשיע את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. המאשימה הפנתה לתיעוד שנאסף ממצלמות אבטחה והצביעה על רצף בלתי ניתן לניתוק של מסלולו של המבצע החל מיציאתו מרחוב צ'לנוב 12 בשעה 05:45 ביום 30.9.2023, ועד להגעתו לזירת הרצח ברחוב הר ציון 3 בשעה 05:53 וביצוע מעשה הרצח. התיעוד נמשך במסלול בריחתו של המבצע דרך רחוב לוינסקי, שם נצפה כשהוא מניח חפץ עטוף בבד שחור שנאסף מיד על ידי רוכב קורקינט, ועד לכניסתו לחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87. כעבור כ-3.5 דקות בלבד, נראה הנאשם יוצא מאותה חצר בלבוש אחר כשהוא צועד לביתו, ובהמשך חוזר לזירת הרצח כצופה בשעה 06:24 כדי להתבונן בצוותי ההצלה. ב"כ המאשימה טענה כי זהותו של הנאשם כמבצע הרצח נתמכת במאפיינים ויזואליים ייחודיים, ובהם קבוצת שיער לבנה בולטת בקדמת ראשו, אותה אישר הנאשם בבית המשפט כאשר הסיר את כובעו. בנוסף, הנאשם זיהה את עצמו כמי שיצא מחצר הבניין בלוינסקי 87 כשהוא לבוש בגופיית ספורט שחורה עם סמל "ג'ורדן" ואוזניות שחורות לראשו. פריטי לבוש אלו נתפסו בחיפוש שנערך בביתו ברחוב צ'לנוב 12 והוא אישר כי מדובר ברכושו. נטען כי תיעוד מצלמות האבטחה שולל כניסה או יציאה של כל אדם אחר מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, אשר לה כניסה אחת בלבד, החל מזמן קצר לפני כניסת הרוצח ועד ליציאתו של הנאשם. נטען כי הנאשם עצמו אישר בעדותו כי לא ראה איש בחצר במהלך שהותו שם, וכי טענתו החלופית כי ייתכן שאדם אחר נכנס לבניין או עלה לגג הינה בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם ממצאי המצלמות. נטען כי ביום 3.10.2023 נתפסו בחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87 פריטים ששימשו את הרוצח: ארגז וולט כחול שמספרו תואם למספר המופיע על ארגז וולט שנשא מבצע הרצח על אופניו, מעיל וולט, קסדה שחורה וחם צוואר. ב"כ המאשימה טענה כי הוכחה שמירה קפדנית על סטריליות הזירה וכי מעדויות השוטרים הוברר כי איש מהם לא נגע בחפצים עד להגעת חוקר הזירה שתיעד אותם. השוטר שהבחין לראשונה בארגז ובמעיל הסביר בעדותו כי רשם את דו"ח התפיסה בדיעבד לאחר שחוקר הזירה חשף את יתר המוצגים שהוסלקו ליד בלוני הגז. נטען כי בדיקות פורנזיות העלו כי על גבי חם הצוואר שנמצא בחצר הופק פרופיל DNA השייך לנאשם, בשכיחות המאפיינת אחד ליותר ממאה מיליארד בני אדם. בתוך מעיל הוולט שנתפס בסמוך נמצא תרסיס פלפל, לגביו מסר הנאשם כי ייתכן ובמהלך חיפוש שביצע בחצר תרסיס גז פלפל השייך לו נפל שם. נטען כי הנאשם לא סיפק כל הסבר סביר לכך שמכל גז הפלפל שלו נמצא דווקא בתוך הכיס הפנימי של מעיל הוולט שלבש הרוצח. נטען כי על גבי כל הפריטים שנתפסו בחצר, לרבות חם הצוואר, המעיל, הקסדה וארגז הוולט, נמצאו שרידי ירי התואמים לסוג הקליעים שנורו בזירה. ב"כ המאשימה דחתה את טענת ההגנה בדבר מעבר שניוני של חלקיקים, והסבירה כי מיעוט השרידים על חם הצוואר נובע מכך שהמעיל היה רכוס עד למעלה ומכך שהנאשם רכב על אופניים והחפצים נחשפו לפגעי מזג האוויר במשך מספר ימים. חקירת המשטרה העלתה כי ארגז הוולט ומעיל הוולט שנמצאו בזירה נגנבו יחד עם אופניים חשמליים של שליח אחר ביום 19.7.2023, וכי לנאשם עצמו אין כל קשר או רישום בחברת וולט. נטען כי המבצע נצפה במצלמות האבטחה כשהוא נמוך קומה באופן בולט, וכי גובהו של הנאשם נמדד ב-1.53 מטר. המשטרה ערכה בדיקת השוואה מתועדת שהוכיחה כי היחס בין גובה המבצע לגובה פח האשפה הירוק בכניסה לחצר בלוינסקי 87 זהה לחלוטין ליחס של גובה הנאשם אל מול אותו פח. ב"כ המאשימה טענה כי מתקיימות בעניין זה הנסיבות המחמירות של תכנון והליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, תוך נשיאת נשק. נטען כי מעשה הרצח תוכנן בקפידה, כאשר הנאשם הצטייד מראש באופניים, מעיל וארגז וולט גנובים, קסדה וחם צוואר על מנת להסוות את זהותו לחלוטין. נטען כי כוונת ההמתה נלמדת בבירור מסרטוני מצלמות האבטחה המתעדים את ביצוע הירי מטווח קצר, בריחת המנוח, התמוטטותו, וביצוע ירי נוסף לעברו המהווה וידוא הריגה. נטען כי הנאשם מסר גרסאות שונות, כבושות וסותרות באשר למעשיו ביום הרצח, והכחיש כל קשר לאירוע אף שזיהה את עצמו יוצא מחצר הבניין. תחילה טען במשטרה כי ישן בביתו והתעורר רק בצהריים, ובהמשך טען כי הגיע לחצר בלוינסקי 87 כדי להחביא או לחפש סמים מסוג מדבקות "פנטה". בעדותו בבית המשפט מסר גרסה חדשה ובלתי עקבית לפיה ישן בחצר בלוינסקי 87 וכי נכנס לשם כדי לחפש סמים שהחביא במקום ולחפש בגדים זרוקים, טענה אשר נסתרה על ידי תצלומי הזירה שלא הראו כל בגדים אחרים במקום. נטען כי הנאשם אישר בעדותו כי התפרנס ממכירת מדבקות פנטניל וכי המנוח נהג למכור מדבקות דומות באותו המקום בו נרצח, נתון המצביע על מניע אפשרי לביצוע הרצח וידע מוקדם על מיקומו של המנוח. הוא מסר גרסאות סותרות באשר לשימוש שלו באופניים חשמליים וקיומה של קסדה ברשותו ביום האירוע. גרסתו לפיה ישנם סודנים רבים בגובהו נמסרה לראשונה בבית המשפט ועמדה בסתירה להודאתו בחקירתו כי הוא ככל הנראה האדם הנמוך ביותר באזור התחנה המרכזית. באשר לטענות ההגנה בנוגע לחקירת הנאשם בעברית, ב"כ המאשימה טענה כי אין בכך כדי לפגום בעוצמת הראיות, שכן הנאשם לא הודה בחקירותיו ולא נגרם לו כל עיוות דין. הנאשם מתגורר בישראל כ-15 שנים, שולט בשפה העברית, מתכתב בה במכשיר הטלפון שלו, ואף השיב בבית המשפט לשאלות בעברית עוד בטרם תורגמו לערבית. חוקרי המשטרה, כמו גם בעל חנות האופניים המכיר אותו, העידו כי הוא מבין ומדבר עברית היטב, והתנהלותו בחקירות הוכיחה כי העלה טענות אי-הבנה רק כאשר התקשה לספק תשובות לשאלות מפלילות. ב"כ המאשימה הדגישה כי גם הייעוץ המשפטי שקיבל הנאשם מסנגורו לאורך החקירות התקיים בשפה העברית וללא מתורגמן. כמו כן, הדיונים הרבים בבקשות להארכות המעצר נערכו בעברית ללא בקשה לנוכחות מתורגמן מצד ההגנה. משכך, עתרה המאשימה לקבל את אמרותיו במשטרה במלואן, לדחות את גרסתו השקרית והבלתי עקבית בבית המשפט. לאור כל האמור, המאשימה טענה כי הוצגו בפני בית המשפט ראיות נסיבתיות מהן עולה מסקנה אחת בלבד והיא - שהנאשם הוא שרצח את המנוח. הנאשם לא סיפק הסבר מניח את הדעת לראיות אלו, ושינוי גרסאותיו והסתירות בהן מחזקים את הראיות נגדו. על כן, המאשימה מבקשת מבית המשפט להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. תמצית טיעוני ההגנה 6. ב"כ הנאשם, עו"ד ניר אלפסה, טען כי הפגיעה בזכויות הנאשם הגלומה בחקירתו שלא בשפתו ללא הסבר מניח דעת, מצדיקה להתעלם מטענות המאשימה ביחס לגרסתו המתפתחת. על כן, ההגנה עתרה לאמץ את התרחיש העובדתי האפשרי לפיו הנאשם נכנס לחצר בלוינסקי 87 עובר לחצות הלילה, ויצא ממנה בשעה 06:00 ביום 30.9.2023 ללא קשר למבצע הרצח, ולזכותו מחמת הספק. לחלופין, עתרה ההגנה להחיל את דוקטרינת הגנה מן הצדק ולהרשיע את הנאשם בסעיף מקל יותר של רצח לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין חלף הרשעה לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק, בהתאם למתווה דעת המיעוט של כב' השופטת ברק-ארז בע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל (31.12.2015). ההגנה טענה כי הראיות להוכחת אשמתו של הנאשם הן נסיבתיות בלבד, וכי לפי ההלכה הפסוקה ניתן להרשיע על בסיסן רק אם המסקנה המרשיעה גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ואינה מותירה מסקנה סבירה אחרת. לצורך כך, יש ליישם את המבחן התלת-שלבי שבו נבחנת תחילה כל ראיה בפני עצמה, לאחר מכן נבחנת מסכת הראיות בכללותה, ובשלב השלישי מועבר הנטל לנאשם להציע הסבר חלופי המקים ספק סביר. הסבר חלופי זה צריך להיות בעל אחיזה ריאלית בראיות, להקים ספק אמיתי המתיישב עמן ולהוות גרסה שלמה, כאשר התרחיש המזכה יכול שיישקל על ידי בית המשפט גם אם לא עלה מגרסת הנאשם. הנאשם כפר במיוחס לו והכחיש כל קשר לביצוע הרצח או כי יצא מרחוב צ'לנוב 12 לבוש במדי שליח וולט וחמוש באקדח. עם זאת, הוא אישר כי יצא מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, אליה הגיע שעות קודם לכן כדי לאסוף סמים שהסליק שם, ומשם צעד לחצר האחורית ברחוב צ'לנוב 12 ונטל את אופניו בסביבות השעה 06:24. הנאשם העיד בבית המשפט כי ישן בחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, לאחר שיומיים קודם לכן הניח שם מדבקות שהגיע לחפש, וכי אינו זוכר את שעת כניסתו המדויקת למקום. ההגנה טענה כי בדיקת מצלמות האבטחה שביצעה היחידה החוקרת החלה לכל המוקדם רק מהשעה 00:00 או 02:30 ביום 30.9.2023 וכי מכיוון שמועד הורדת המצלמות אינו מאפשר צפייה בשעות מוקדמות יותר, אין באמת אפשרות לשלול פוזיטיבית את טענת הנאשם כי נכנס לחצר עוד לפני חצות הלילה. בנוסף, איש מדיירי הבניין ברחוב לוינסקי 87 שהעידו לא הבחין בהתרחשויות והכניסות בחצר ביום 30.9.2023, ועל כן לא ניתן לשלול כי כניסה מוקדמת של הנאשם פשוט הוחמצה מן העין. ההגנה הבהירה כי אינה חולקת על כך שאיש לא נכנס לחצר בפרק הזמן הקצר שבתווך בין כניסת הרוצח לבין יציאת הנאשם, ואינה טוענת כי הנאשם נכנס לחצר בפרק זמן זה. כמו כן, ההגנה דוחה את הטענה לגרסה כבושה ומצביעה על כך שהנאשם העלה כבר בחקירותיו במשטרה את האפשרות שנגע בחפצים בחצר וכי כדר רחוב הוא מחפש ולובש בגדים זרוקים מהרחוב ומהחצרות. לשיטת ההגנה, הקושי לבסס גרסה קוהרנטית במשטרה רובץ לפתחה של היחידה החוקרת שנמנעה ללא סיבה מוצדקת מחקירת הנאשם בשפת אמו, מחדל המצדיק פרשנות נדיבה של התרחיש החלופי והקמת ספק סביר. ההגנה התייחסה לסטריליות הזירה בלוינסקי 87 טרם הגעת חוקר הזירה, והצביעה על חוסר קוהרנטיות בין דו"חות השוטרים. מדו"ח הפעולה של השוטר צליק (ת/145) עולה כי הוא ראה את כל התפוסים כשהם גלויים לעין (לרבות החם-צוואר), בעוד שדו"ח המז"פ של השוטר בללו (ת/148) מתאר פעולה של חשיפת הפריטים בזה אחר זה רק לאחר תחילת החיפוש בפועל. סתירה זו, לצד עדותו של השוטר צליק כי רשם את הדוח בדיעבד, מעלה חשש כבד כי במהלך פרק הזמן של שעה וחצי שחלף עד להגעת המז"פ, חל שינוי בזירה והיא לא נותרה סטרילית. ההגנה טענה כי ה"חם צוואר", המהווה את הפריט היחיד שנקשר פורנזית לנאשם באמצעות DNA, אינו מזוהה כלל במראהו של מבצע הרצח בסרטוני האבטחה ועל כן אינו מקדם את זיהויו של הנאשם כמבצע הרצח. כהסבר חלופי לממצאים, הנאשם העיד כי חיפש בגדים ללבישה בחצר וייתכן שנגע בפריטים שהיו מונחים שם, גרסה התואמת את אמרותיו במשטרה לפיהן כדר רחוב הוא נוהג לבדוק וללבוש בגדים שנזרקו בחצרות ובפחים. ההגנה הדגישה כי טענת המאשימה לגרסה כבושה נסתרת ישירות מאמרות אלו, שבהן הסביר בזמן אמת כי ייתכן שנגע בחפצים שונים שהיו פזורים בחצר. נטען כי מחוות הדעת של פקד יגאל צידון ממעבדת סימנים וחומרים שבמשטרה עולה כי נמצאו שרידי ירי על גבי הקסדה, המעיל, ה"חם צוואר" וארגז הוולט, אך המומחה אישר בעדותו כי ייתכן מעבר שניוני של חלקיקים בין פריטים שהיו במגע הדוק. ההגנה טענה כי מאחר שעל ה"חם צוואר" נמצאו 3 חלקיקים בלבד בעוד שעל הקסדה נמצאו 10 חלקיקים, קיימת סבירות גבוהה למעבר שניוני של שרידי ירי מהקסדה אל ה"חם צוואר" עקב סמיכותם הפיזית בזירה. היעדר הוודאות באשר למקור שרידי הירי על ה"חם צוואר" (שהוא הפריט היחיד שנקשר פורנזית לנאשם) שומט את הקביעה לפיה הפריט אכן נלבש על ידי היורה בזמן הרצח. נטען כי הנאשם העיד בבית המשפט כי הוא דר רחוב ללא כתובת לינה קבועה, וכי החדרון שהוא שוכר ברחוב צ'לנוב 12 משמש אותו בעיקר כמחסן לחפציו בעוד שהוא נוהג לישון בחצרות שונות. עמדה זו מתיישבת עם אמרותיו במשטרה שבהן ציין כי הוא גר ברחוב וכי לעיתים הוא ישן שם ימים שלמים. לפיכך, העובדה ששכר את המחסן ברחוב צ'לנוב 12 אינה סותרת את גרסתו כי בליל האירוע ישן בחצר בלוינסקי 87, ואין בה כדי לקשור אותו ליציאתו של שליח הוולט מאותה כתובת בבוקר הרצח. ההגנה דוחה את טענת המאשימה בדבר גובהו הייחודי של הנאשם ומצביעה על כך שהיחידה החוקרת לא ביצעה כל בדיקה סטטיסטית הולמת כדי לבסס קיומו של ייחוד ראייתי או חריגות כלשהי בקומתו. נטען כי, להבדיל מפסקי הדין אליהם הפנתה המאשימה, בענייננו לא הונח כל מסד נתונים סטטיסטי המאפשר לקבוע באופן מושכל כי גובהו של הנאשם הוא אכן מאפיין חריג או ייחודי באוכלוסייה הרלוונטית. נטען כי לאורך כל חקירותיו במשטרה, התלונן הנאשם על שפת החקירה והבהיר מפורשות לחוקרים כי חקירתו בעברית במקום בערבית, שהיא שפת אמו, גורמת לו להסתבך בתשובותיו. היחידה החוקרת לא הציגה כל טעם ענייני להימנעותה מהבאת מתורגמן לערבית, במיוחד כאשר חשיבות זכותו של נאשם להיחקר בשפתו בתיק רצח היא עילאית וזמינות התרגום היא מובנת מאליה. ההגנה טענה כי המשטרה בחרה לחקור את הנאשם בעברית בהתבסס על טענה שגויה כי נחקר בעבר בעברית, בעוד שהמסמך היחיד שהוצג בעניין זה היה הודעה שנגבתה ממנו בעבר דווקא בליווי תרגום לערבית. גדר יריעת המחלוקת 7. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נעוצה בשאלת זיהויו של הנאשם כמבצע הרצח של המנוח מוחמד מוסא. 8. המאשימה מייחסת לנאשם את מעשה הרצח, וטוענת כי הגיע מביתו שברחוב צ'לנוב 12 ת"א אל זירת הרצח שברחוב הר ציון 3 ת"א, ברכיבה על אופניים חשמליים, שעליהם מורכב ארגז של חברת המשלוחים וולט. בקדמת האופניים הונח תיק ובתוכו אקדח. הנאשם נחזה כשליח חברת המשלוחים וולט, בכך שלבש מעיל של חברת וולט, קסדה שחורה וחם-צוואר, שמנעו את זיהויו. לשיטת המאשימה, עם הגעת הנאשם לזירת האירוע, הוא דרך את נשקו, התקדם לעבר המנוח שישב במקום, וירה בו מטווח קצר שלושה כדורים. המנוח ניסה להימלט ואז ירה בו הנאשם שני כדורים נוספים, ובכך גרם למותו. לאחר הירי, מיהר הנאשם לעזוב את המקום. הנאשם רכב על אופניו לרחוב לוינסקי 83 בת"א, שם מסר את האקדח לאדם אחר. לאחר מכן, נכנס לחצר בניין מגורים ברחוב לוינסקי 87 בת"א, שם החליף את בגדיו (למכנסיים קצרים שחורים, גופיית ג'ורדן שחורה, אוזניות שחורות), ובתוך כ-3.5 דקות יצא רגלית מאותה חצר לכיוון ביתו שברחוב צ'לנוב 12 ת"א. לאחר מכן, נטל הנאשם אופניים חשמליים ונסע מחצר ביתו לזירת הירי, שם צפה במתרחש, עת כוחות המשטרה ואנשי הרפואה טיפלו במנוח. 9. המאשימה טוענת כי שרשרת ראיות נסיבתיות מקיפה – הכוללת סרטוני אבטחה, ממצא דנ"א של הנאשם על חם-צוואר שנמצא בזירה, הימצאות מכל גז פלפל שלו בתוך מעיל הוולט של הרוצח, וגובהו הנמוך והחריג של הנאשם – מובילה למסקנה אחת לפיה הוא הרוצח. 10. מנגד, הנאשם כופר לחלוטין במיוחס ומכחיש כל קשר לביצוע הירי במנוח. הנאשם אמנם אישר כי שהה בחצר שברחוב לוינסקי 87 בת"א, במשך פרק זמן לא ידוע לצורך לינה במקום, איסוף סמים או חיפוש בגדים, אך טען כי יצא ממנה ללא קשר לרוצח שנכנס אליה דקות ספורות קודם לכן. לגרסתו, הוא לבש את הבגדים המתוארים לעיל, ועשה דרכו לחצר ביתו שברחוב צ'לנוב 12 ת"א, ומשם רכב על אופניו אל מקום ביצוע הירי, כפי שנוהג לעשות, שם נתקל בהתקהלות של אנשים רבים, ובדרך זו התוודע לכך שהמנוח נורה. 11. ההגנה מצביעה על מחדלי חקירה, ובראשם אי-שלילת גרסתו של הנאשם בדבר כניסה מוקדמת לחצר בשל אי-הורדת מצלמות אבטחה שעות רבות לאחור על ידי המשטרה. כמו כן, קיימת מחלוקת עובדתית לגבי שמירת הסטריליות של הזירה בלוינסקי 87, לאור פערים וסתירות בין דוחות השוטרים לגבי אופן גילוי חם-הצוואר ושאר המוצגים. בנוסף, נסבה המחלוקת סביב זכויות הנאשם ואי-חקירתו בשפתו המובנת לו, מחדל אשר בגינו עותרת ההגנה לזיכויו או להרשעתו בעבירה מקלה מכוח דוקטרינת הגנה מן הצדק. 12. ככל שתתקבל עמדת המאשימה, יש לקבוע אם התגבשו יסודות עבירת הרצח והאם מדובר במעשה המתה שבוצע לאחר תכנון מוקדם ו/או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, כזה המקיים את יסודות הנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין. בנוסף לכך, יש לבחון ולהכריע האם ביצע הנאשם גם עבירות של נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט. דיון והכרעה 13. המשפט הפלילי מחייב את התביעה להוכיח את אשמתו של נאשם בפלילים על יסוד תשתית ראייתית קבילה ומספקת, המוכיחה את עובדות כתב האישום מעבר לספק סביר, אך אין עליה נטל להוכיח את העובדות מעבר לכל ספק אפשרי, ועל בית המשפט להשתכנע כי האשמה הוכחה בהתאם לנטל זה כתנאי להרשעה. בבסיסו של כלל זה הכרעה ערכית, המכירה בעצמתה של הרשעה בפלילים, בתיוג החברתי ובעונשים הנלווים לה, ומוסיפה ומכירה במגבלותיו של הליך הבירור העובדתי בבית המשפט, שמטבע הדברים מבוצע בדיעבד, על סמך ראיות שהובאו לפני בית המשפט. בדרך זו ניתנת העדפה למצב שבו אדם שביצע עבירה יזוכה בשל קשיי הוכחה, על פני מצב בו אדם יורשע על לא עוול בכפו (סעיף 34כב(א) לחוק העונשין; ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (25.01.2007); ע' גרוס ומ' עורקבי "מעבר לספק סביר" קרית המשפט א 229 (2001)). 14. כתב האישום מגולל מקרה של רציחת אדם בידי מי שהייתה לו היכרות מוקדמת עם המנוח. כפי שתואר בכתב האישום הנאשם ביצע ירי באמצעות אקדח בטבורה של העיר תל אביב, בשעת בוקר מוקדמת. באותה שעה, ישב המנוח בסמוך לפתח חנות, כשבמקום נמצאו אנשים נוספים. בדרך זו, העמיד הנאשם בסיכון ממשי גם את אותם אנשים ששהו בקרבת מקום. הנאשם ירה לכיוונו של המנוח שלושה כדורים מטווח קצר, ובעת שהמנוח ביקש להימלט מפניו אך נפל ארצה כתוצאה מפגיעות הקליעים בגופו, המשיך הנאשם לירות בו שני כדורים נוספים. במסגרת הכרעת הדין, אסקור את הבסיס התחיקתי ואת כלל רכיבי העבירות הנדרשים להרשעה בהן, אבחן באופן פרטני את השתלשלות האירועים מושא כתב האישום, אסקור את עיקרי העדויות, הראיות והטיעונים הרלוונטיים ואדרש לקביעות עובדתיות ולהסקת מסקנות. 15. כבר עתה אקדים אחרית לראשית, ואציין כי לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, מהעדויות ומהראיות שהוצגו מטעם הצדדים, ממכלול נסיבות העניין ומאותות האמת והשקר שנתגלו ביחס לעדים, ובכללם הנאשם, כחלק ממארג הראיות כולו, באתי למסקנה שהמאשימה הניחה מסה ראייתית מספקת לצורך קביעת ממצאים מרשיעים לחובת הנאשם, המצדיקים את הרשעתו בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, במידת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי. ההגנה מנגד לא עוררה ספק סביר בעוצמה הדרושה כדי לחלץ את הנאשם מהרשעה נוכח המשקל הכולל של הראיות המפלילות שהוצגו נגדו, בעוד שגרסת הנאשם ועדותו נמצאו לוקות באמינותן ובמהימנותן. 16. לנאשם מיוחסות כאמור עבירות של רצח בנסיבות מחמירות, נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט. תחילה אסקור את עיקרי הראיות והעדויות שהובאו בפנינו מטעם הצדדים, לאחר מכן אפרט את רכיבי עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, הנדרשים לשם הרשעה בביצועה, ואבחן האם הללו הוכחו מעבר לספק סביר. לאחר זאת, אסקור את רכיבי יתר העבירות המיוחסות לנאשם ואדרש לשאלה האם הללו הוכחו במידה הנדרשת לשם הרשעה בביצוען. עיקרי ראיות המאשימה 17. ב"כ המאשימה, עו"ד טל בנאי גת, טענה כי מכלול הראיות הנסיבתיות שהוצגו מטעמה מוכיחות את אשמת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן מעבר לספק סביר, כמסקנה סבירה יחידה, ועל כן ביקשה להרשיעו בכל המיוחס לו. להלן אפרט את עיקרי הדברים. נתיב הנסיעה של היורה 18. המאשימה הציגה תיעוד רב ממצלמות אבטחה מרחובות העיר תל אביב, רובן של עיריית תל אביב, אשר תיעדו באופן כמעט רציף את מסלול האדם שירה במנוח מצאתו מחצר ביתו של הנאשם ברחוב צ'לנוב 12, דרך רחובות רבים, עד לזירת הרצח ברחוב הר ציון 3. כמו כן, תועד מסלול בריחתו של היורה מזירת הירי עד להגעתו לרחוב לוינסקי 83, שם נצפה מוציא חפץ שנחזה לאקדח מתוך התיק שבקדמת אופניו, כשהוא עטוף בבד ומניחו על המדרכה, כאשר בתזמון מושלם הגיע למקום אדם אחר רכוב על קורקינט, אוסף לנגד עיני היורה את החפץ המדובר, וכל אחד מהם פונה לכיוון אחר. מיד לאחר מכן תועד היורה כשהוא נכנס לחצר בבניין ברחוב לוינסקי 87. לאחר כ-3.5 דקות, נצפה הנאשם יוצא מאותה חצר כשהוא לבוש במכנס קצר וגופיית ג'ורדן שחורה, נועל כפכפים ומרכיב אוזניות על ראשו. יובהר כבר עתה כי הנאשם זיהה את עצמו באותו סרטון ואישר כי מדובר בו. הנאשם הלך ברגל מאותה חצר אל חצר ביתו שברחוב צ'לנוב 12, ומשם נסע על גבי אופניים חשמליים לזירת אירוע הירי, במקום שבו נורה המנוח, והתבונן במתרחש סביב. 19. כאמור, המאשימה טוענת כי האדם הנראה בכל סרטוני האבטחה, המתוארים לעיל, הוא אותו אדם, וכי מדובר בנאשם. נטען כי לא נצפה אדם אחר עם מאפיינים רלוונטיים לנאשם בזמנים ובמקומות המתועדים. הנאשם מצדו הכחיש כי הוא היורה ובכלל זאת הכחיש כי לבש את בגדי מי שנחזה לשליח וולט. עם זאת, הנאשם אישר כי יצא מחצר הבית ברחוב לוינסקי 87 ושם פעמיו לחצר ביתו, ומשם נסע על גבי אופניים חשמליים לזירת הרצח. 20. המאשימה הציגה לבית המשפט את הסרטונים "הגולמיים", דו"חות צפייה (ת/10-ת/15) ולמען הנוחות גם סרטון המאגד קטעי סרטונים על פיהם ניתן לעקוב ברציפות אחר נתיב נסיעתו של היורה מכתובת בית הנאשם אל זירת הירי, שם תועדו היריות במנוח, ולאחר מכן את נתיב נסיעתו עד לרחוב לוינסקי 87. משם תועד הנאשם הולך רגלית לחצר ביתו ולאחר מכן נוסע ממנה על גבי אופניים חשמליים לזירת הירי (ת/9). בנוסף, הוצגה מפה של רחובות העיר תל אביב, שעליה סומן בצבע אדום מסלול תנועת היורה עם ציון שעות מדויקות, מכתובת מגורי הנאשם לזירת הרצח; ובצבע ירוק סומן המסלול המיוחס לנאשם מזירת הרצח, דרך רחוב לוינסקי אל כתובת מגוריו (ת/36). 21. על יסוד סרטוני מצלמות האבטחה, ניתן לשרטט את מסלול נסיעת היורה, על גבי אופניים חשמליים, כמו גם את ביצוע אותן יריות שהביאו למות המנוח. היורה תועד לובש מעיל בצבע כחול עם כיתוב לבן של חברת המשלוחים "וולט", חבש קסדה שחורה על ראשו וכפפות על ידיו. היורה רכב על אופניים חשמליים כשבקדמתם תיק שחור ומאחוריהם הורכב ארגז וולט נושא מספר "07451w". להלן תיאור נתיב הנסיעה של היורה אל זירת הרצח: בשעה 05:45:18 נראה היורה יוצא מבית מס' 12 ברחוב צ'לנוב ומתחיל בנסיעה על גבי אופניים חשמליים לאורך רחוב צ'לנוב לכיוון דרום. בשעה 05:45:26 הוא נראה בעצירה ברחוב צ'לנוב י.ל פרץ ולאחר מכן המשיך בנסיעה. בשעה 05:45:47 נראה הרוכב נוסע על רחוב צ'לנוב לכיוון דרום, ובשעה 05:46:00 פנה שמאלה לרחוב מטלון. הרוכב המשיך בנסיעה על רחוב מטלון לכיוון מזרח, כפי שנצפה בשעות 05:46:16, 05:46:25 ו-05:46:51. בשעה 05:46:59 הוא עמד על מעין "רמפה" והתעסק עם טלפון נייד, ובשעה 05:49:04 המשיך בנסיעה על ה"רמפה" שמגשרת מעבר מרחוב מטלון לכיוון רחוב לוינסקי. הוא נכנס לרחוב לוינסקי בשעה 05:49:11, המשיך בנסיעה ברחוב זה בשעה 05:49:27, ובשעה 05:50:11 פנה שמאלה לרחוב יסוד המעלה לכיוון צפון. בשעה 05:50:14 נראה הרוכב נוסע ברחוב יסוד המעלה לכיוון צפון נגד כיוון התנועה, והמשיך בנסיעה ברחוב זה לכיוון צפון בשעה 05:50:37. בשעה 05:50:58 הוא פנה מרחוב יסוד המעלה ימינה לרחוב ראש פינה והמשיך בנסיעה לכיוון מזרח, בהמשך לנראה בשעה 05:51:09. בשעה 05:51:29 פנה הרוכב שמאלה לרחוב הגר"א ונסע עליו לכיוון צפון מערב. הוא נצפה ממשיך בנסיעה על רחוב הגר"א לכיוון צפון מערב בשעות 05:51:46, 05:51:58, 05:52:16 ו-05:52:25. בשעה 05:52:29 פנה הרוכב שמאלה לרחוב סולומון והמשיך בנסיעה עליו לכיוון דרום. לבסוף, בשעה 05:53:25, נסע הרוכב ברחוב סולומון לכיוון דרום שהופך להיות רחוב הר ציון ונכנס מתחת לבניינים של רחוב הר ציון. בזירת הירי, ברחוב הר ציון 3, על פי סרטוני האבטחה של "מכולת חיים", רוכב האופניים ירד מאופניו והעמידם, לאחר מכן, בעודו לבוש בבגדים המתוארים, כאשר קסדה על ראשו, הוציא אקדח מתוך תיק שחור שהיה תלוי בקדמת האופניים. רוכב האופניים דרך את האקדח והתקרב אל הקורבן, מוחמד מוסא, אשר לבש חולצה לבנה וישב במקום על ארגז ירוק, דרך את האקדח וביצע לעברו ירי. לעבר הקרבן נורו שלוש יריות. הקורבן קם על רגליו וניסה לברוח, אך רוכב האופניים המשיך לרדוף אחריו, וירה לעברו פעם נוספת. בסרטון מאתר עבודות הרכבת הקלה נראה הקורבן, כשהוא לבוש חולצה לבנה, מתמוטט על הרצפה ומיד נראה רשף אקדח יוצא לכיוונו והוא מפסיק לזוז. להלן תיאור נתיב הנסיעה של היורה מזירת הרצח: בשעה 05:54:50 נראה היורה רוכב על אופניו ברחוב הגדוד העברי, פונה לשביל הגישה לגינת לוינסקי וממשיך בנסיעה דרומה לכיוון רחוב לוינסקי. בשעה 05:54:22 נראה רוכב האופניים חוצה את גינת לוינסקי דרומה לכיוון רחוב לוינסקי. בשעה 05:54:56 נראה היורה מגיע מהמעבר שבגינת לוינסקי, פונה לרחוב לוינסקי ורוכב מערבה תוך שחוצה את רחוב הר ציון. בשעה 05:54:45 נראה היורה חוצה את רחוב הר ציון ורוכב על רחוב לוינסקי לכיוון מערב. בשעה 05:54:58 נראה היורה רוכב ברחוב לוינסקי על מעבר הולכי רגל לכיוון מערב. בשעה 05:54:48 נראה אדם אחר רוכב על קורקינט ברחוב לוינסקי לכיוון מערב עד לצומת הרחובות לוינסקי וצ'לנוב ומתיישב במקום. בהמשך היורה, באותו לבוש כשעל אופניו ארגז וולט הנושא מספר "07451w", נצפה רוכב על רחוב לוינסקי לכיוון מערב, ומסמן בידו השמאלית. היורה נראה יורד מאופניו, עוצר בסמוך לכתובת לוינסקי 83, מוציא מהתיק הקדמי אקדח, עוטף אותו ומניחו על המדרכה. מיד מגיע רוכב הקורקינט, אוסף את האקדח ועוזב את המקום לכיוון מערב. היורה התהלך עם אופניו לכיוון מזרח ונכנס לחצר בלוינסקי 87. כעבור 3:39 דקות נראה הנאשם (אשר כאמור זיהה את עצמו) יוצא מחצר לוינסקי 87 כשפניו חשופות ללא כיסוי, לבוש גופיית "ג'ורדן" בצבע שחור, אוחז קופסת סיגריות, אוזניות על ראשו. הנאשם נצפה הולך מערבה לכיוון רחוב לוינסקי. בשעה 06:01:44 נראה הנאשם כשהוא מעשן סיגריה, הולך ברחוב צ'לנוב צפונה סמוך לבניין 12. בהמשך, נראה חוצה את צומת הרחובות צ'לנוב ולוינסקי וממשיך ברחוב צ'לנוב לכיוון צפון, פונה שמאלה וממשיך ברחוב י"ל פרץ לכיוון מערב, שזו הכתובת למעבר לחצר הפנימית של הבית ברחוב צ'לנוב 12. להלן תיאור נתיב הנסיעה של הנאשם מביתו אל זירת הרצח: בשעה 06:05:44 נראה הנאשם רכוב על אופניים חשמליים, כשהוא פונה מרחוב י.ל. פרץ לרחוב צ'לנוב וממשיך לכיוון צפון. הנאשם נצפה לבוש בגופייה בצבע שחור, מכנסיים קצרים בצבע שחור ומרכיב אוזניות בצבע שחור. בשעה 06:06:04 נראה ממשיך ברכיבה על אופניו לכיוון צפון, בהמשך פונה ימינה לרחוב מנחם בגין לכיוון מזרח. בשעה 06:07:19 נצפה נוסע על רחוב הנגב מזרחה, פונה ימינה וממשיך בנסיעה ברחוב סלומון לכיוון דרום. לאחר מכן, המשיך דרומה עד לרחוב הר ציון. בשעה 06:09:54 נראה הנאשם מגיע לזירת הרצח ושהה במקום במשך כ-40 דקות. 22. השוטר ניר עומר (להלן: "השוטר עומר") פירט בעדותו בבית המשפט על פעולות החקירה שביצע, והציג שרטוט מסלול נסיעת היורה, על גבי מפת רחובות העיר תל אביב, לפי תיעוד מצלמות האבטחה (ת/36). במפה סימן נקודות ציון חשובות: צ'לנוב 12 (כתובת הנאשם), הר ציון 3 (זירת הרצח), ולוינסקי 83 (העברת האקדח). על גבי המפה צוינו השעות הרלוונטיות שנצפו במצלמות, כמו יציאת הנאשם מצ'לנוב 12 בשעה 05:45 וחזרתו בשעה 06:02. על גבי המפה שורטט בקו מקווקו בצבע אדום מסלול הגעתו של היורה לזירה, ובקו מקווקו ירוק נתיב הימלטותו המהיר לרחוב לוינסקי וחזרה לרחוב צ'לנוב. בנוסף, סומן בקו שחור עבה נתיב הימלטותו של "פלוני" רוכב הקורקינט שקיבל את האקדח עד לאזור קיבוץ גלויות שם אבד עמו הקשר, וכן בקו שחור דק סומן נתיב חזרתו של הנאשם באופניים ובביגוד אחר לזירה לאחר הרצח. השוטר עומר מסר כי נקודות כתומות מסמנות את מיקומי המצלמות. העד הסביר כי המצלמות הפזורות ברחוב י"ל פרץ שוללות את המשך תנועתו של הנאשם ברחוב זה, שכן הוא נכנס לחצר הפנימית של הבניין בצ'לנוב 12. השוטר עומר ציין כי רוכב הקורקינט זוהה לראשונה בלוינסקי 87 ובהמשך בשדרות הר ציון, אך "אבד" במצלמות באזור קיבוץ גלויות (עמ' 43 לפרוט'). בנוגע לטבלה המתכללת (ת/8), השוטר עומר אישר שהוא ערך אותה ומסר כי היא כוללת את התיעוד מהמצלמות ומספקת מסלול כרונולוגי רציף כמעט לחלוטין של האירועים. הוא ציין כי האזור מרושת היטב במצלמות, וכך התאפשר ליצור "מסלול רציף כמעט לחלוטין" עם פערי צפייה של עד "19 שניות" בלבד, וכי זיהוי היורה נעשה באמצעות ביגוד וולט "מלא" ואופניים (עמ' 48 לפרוט'). ניתן להיווכח, אם כן, כי הדרך שעשה היורה מכתובת מגורי הנאשם ברחוב צ'לנוב 12 ועד לזירת הרצח בכתובת רחוב הר ציון 3, כפי שעלה מהתיעוד המצולם, ושורטט על גבי מפת העיר תל אביב, הייתה ארוכה בשיעור של פי 4 בקירוב, מדרך אחרת ששימשה למעשה נתיב ההימלטות מהמקום. חצר בניין המגורים בכתובת לוינסקי 87 תל אביב 23. כאמור, על פי סרטוני מצלמות האבטחה, היורה אשר לבש מעיל כחול של "וולט", עטה על פניו חם צוואר וחבש קסדה שחורה, נכנס למבנה מספר 87 ברחוב לוינסקי בשעה 05:54 בקירוב. בחלוף כשלוש דקות וחצי, נצפה הנאשם יוצא רגלית מאותה כניסה של חצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, כשהוא חשוף פנים ולבוש במכנס קצר כהה, גופיית ג'ורדן שחורה ואוזניות שחורות לראשו. 24. ביום 11.10.2023 קיים השוטר עומר סיור בחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87 תל אביב, וערך דו"ח שכלל תיאור חזותי ותמונות (ת/40). ביום 26.10.2023 חזר למקום פעם נוספת עם רפ״ק אפרת פורמג׳יו לצורך תיעוד המקום בווידאו (ת/40א, ת/40ב). בסיכום הסיור כתב, בין היתר, כך: "לבניין ברח׳ לוינסקי 87 קיימת כניסה אחת בלבד. דרך גישה נוספת היא באמצעות מעבר החומה לכתובת הסמוכה, לוינסקי 85. לבניין ברח׳ לוינסקי 85 קיימת כניסה אחת בלבד גם כן - דרך רחוב לוינסקי". 25. מעיון בדו"ח הסיור, צפייה בסרטון ועדות השוטר עומר עולה כי חצר בניין המגורים שברחוב לוינסקי 87 היא חצר פנימית, שהכניסה היחידה אליה עוברת דרך שער שנמצא ברחוב לוינסקי. אין כניסה או דרך יציאה נוספות. מדובר בחצר שממדיה כשני מטר על שישה מטר מוקפת חומה. חצר זו מובילה לכניסה לבניין המגורים המשותף בכתובת זו (מבנה של 3/4 קומות). כפי שמסר השוטר עומר אין דרך מילוט מאותה חצר, למעט יציאה משער הכניסה. עם זאת, הגדר המפרידה בין חצרות הבניינים ברחוב לוינסקי 87 וברחוב לוינסקי 85 הצמודות זו לזו, הינה נמוכה, וניתן לטפס מעליה. סיור שהתבצע גם בחצר הסמוכה, השייכת לבניין המגורים בלוינסקי 85, מעלה כי אף היא מוקפת חומה, כך שכניסה אליה היא מרחוב לוינסקי בלבד, בצמוד לכניסה לחצר המבנה בלוינסקי 87. וכך מסר השוטר עומר בעדותו בבית המשפט: "ברחוב לוינסקי 87 יש שער כניסה שער לחצר פנימית. שער מתכת, ... אין לאן ללכת יש מצד שמאל יש בעצם חומה נמוכה שמובילה לחצר הפנימית של הבניין הסמוך לוינסקי 85 כשממשיכים שם גם לוינסקי 87 גם 85 חסומות בחומה גבוהה אי אפשר לטפס אי אפשר לצאת משם אי אפשר להיכנס לשם וגם 85 היציאה היחידה היא מדלת אותה דלת שיוצאת לרחוב לוינסקי מ-85 עכשיו, ... 2 שערים יש שער בכניסה ל-87, יש שער בכניסה לבניין הסמוך 85 אפשר לעבור בין הבניינים אי אפשר מאחורה ומהצדדים. ויש לנו מצלמה שחולשת על 85 ו-87 זאת אומרת שהמבצע שנכנס יכול היה לצאת רק מ-87 או 85 והנאשם יכול היה לצאת רק מ-87 או מ-85 ואנחנו רואים את הכניסה ויציאה מ-87 בלבד זה לעניין המיפוי בדוח" (עמ' 57 לפרוט'). 26. השוטר עומר הוסיף כי האפשרות שהנאשם התארח אצל דיירי הבניין נשללה בתשאול שהתקיים עם הדיירים וכפי שעלה גם מגרסת הנאשם. כך לדבריו: "ביצענו תשאול שכנים. ששללו את זה. לא זיהו אותו והם טענו שהם לא, שמעולם לא ראו אותו הוא מעולם לא התארח אצלם וגם בדקנו אם מישהו פיזית יכול להתאים בגודל למבצע שהוא בגודל של הנאשם והם לא, גם מתואר גם תיארנו את זה בגוף החקירה ובנוסף לזה מעבר לתשאול השכנים הנאשם מסר גרסה שהוא לא היה אצל אף אחד בבית והוא ישן בחצר וחיפש שם סמים ..." (עמ' 54-58 לפרוט'). עוד מסר כי מצפייה במצלמות אבטחה שהורדו במקום לא אותר אף אדם התואם במראהו את מבצע הירי עוזב את אחת הכתובות הנ״ל למעט הנאשם. 27. מהודעות ועדויות שנגבו מדיירי הבניין ברחוב לוינסקי 87 עלה כי הם אינם מכירים את הנאשם ולא פגשו בו. להלן עיקרי הדברים: 27.1 גבריות טוודלה מסר בהודעתו לשוטר עומר מיום 11.10.2023 כי הוא מתגורר בבניין ברחוב לוינסקי 87 במשך 8-9 שנים. למראה תמונה של הנאשם הוא מסר שאינו מכיר אותו ומעולם לא ראה אותו במקום. לדבריו, בתאריך 30.9.2023, בלילה שבין שישי לשבת הוא שהה בביתו, ויצא לעבודה בשעה 05:30 על גבי אופניו. במהלך עדות העד בבית המשפט התעוררה השאלה האם הוא הבין את שנשאל בשפה העברית על ידי השוטר, והוא אישר בסיוע מתורגמן כי השיב על מה שהבין, ואף נמסר כי בריענון לקראת עדותו שב ואישר את דבריו לשוטר. העד השיב לשאלות בחקירתו הנגדית כי נשאל האם הוא מכיר את האדם שבתמונה והשיב שאינו מכיר אותו. העד לא שלל כי בלילה אנשים נכנסים לחצר ויוצאים ממנה (ת/164; עמ' 165-168 לפרוט'). 27.2 אחמד נור יאסין מסר בהודעתו לשוטר עומר מיום 11.10.2023 כי הוא ואחיו מתגוררים בבניין ברחוב לוינסקי 87, במשך 6 שנים, והוא עובד בבית ספר. לדבריו בלילה שבין יום שישי ליום שבת, בתאריך 30.9.2023, הוא שהה בביתו. העד מסר כי אין ברשותו אופנוע של וולט, קסדה או מעיל. כשהוצגה לו תמונה של הנאשם מסר כי אינו מכיר אותו ולא ראה אותו אף פעם. כשהוצגה לו תמונה של חפצי וולט מונחים בחצר מסר כי לא הבחין בהם (ת/163). בעדותו בבית המשפט מסר העד כי הוא מתגורר בקומה הרביעית ולא ראה שבלילות נכנסים ויוצאים אנשים לחצר הבניין (עמ' 174 לפרוט'). 27.3 אמבאסי דמבזי מסר בהודעתו לשוטר עומר מיום 11.10.2023 כי הוא מתגורר לבדו בבניין שברחוב לוינסקי 87 במשך 8 חודשים ועובד בתחום התחזוקה ב"פרימסטר". העד מסר כי בלילה שבין יום שישי ליום שבת, בתאריך 30.9.2023, הוא ישן לבדו בביתו. לדבריו הוא לא עבד בחברת וולט ואין ברשותו ארגז או מעיל של וולט. כשהוצגה לו תמונה של הנאשם מסר כי אינו מכיר אותו ולא ראה אותו במקום. כשהוצגה לו תמונה של חפצי וולט שנמצאו בחצר מסר שאינו זוכר אם ראה אותם בחצר (ת/166). 27.4 אירנה פריירה מסרה בהודעתה לשוטר עומר מיום 11.10.2023 כי היא מתגוררת לבדה בבניין ברחוב לוינסקי 87 במשך 4 שנים ועובדת כמטפלת של קשישה. העדה מסרה כי בלילה שבין יום שישי ליום שבת, בתאריך 30.9.2023, שהתה לבדה בביתה. כשהוצגה לה תמונה של הנאשם, מסרה שאינה מכירה אותו, לא ראתה אותו במקום ולמעשה הוא לא מתגורר בבניין, משום שהיא מכירה את כולם. כשהוצגה לו תמונה של חפצי וולט שנמצאו בחצר השיבה שלא ראתה אותם. לדבריה, לעתים אנשים משאירים זבל בכניסה לבניין ולכן לא שמה לב (ת/161). 27.5 אדוניס הרמוסה מסר בהודעתו לשוטר עומר מיום 11.10.2023 כי הוא הוא מתגורר בקומה השלישית בבניין ברחוב לוינסקי 87 במשך שנתיים, ועובד כמטפל באישה מבוגרת. כשהוצגה לו תמונה של חפצי וולט שנמצאו בחצר, מסר כי ראה אותם בחצר והוסיף כי הבחין בארגז וולט בצבע כחול ומתחתיו מעיל ליד בלוני הגז שבחצר הבניין במשך שלושה ימים בערך. לדבריו, לא ראה מי הניח את החפצים הללו בחצר. כשהוצגה לו תמונה של הנאשם העד מסר כי הוא אינו מכיר אותו (ת/165). ממצאי מצלמות נוספות 28. כפי שעולה מממצאי מיפוי הכתובת לוינסקי 87 שערך השוטר ניר עומר ביום 17.10.2023 (ת/40) עולה כי לחצר המבנה קיימת כניסה אחת בלבד. דרך הימלטות אפשרית היא באמצעות דילוג על החומה לחצר הסמוכה בלוינסקי 85. ברם, גם לחצר המבנה ברחוב לוינסקי 85 קיימת כניסה אחת בלבד ואף היא מרחוב לוינסקי. מצפייה במצלמות אבטחה שהורדו מהמקום לא אותר אדם אחר, התואם במראהו את היורה, לרבות פרטי לבושו, כשהוא יוצא מאחת הכתובות, למעט הנאשם. 29. השוטר אמיתי כהן (להלן: "השוטר אמיתי") ערך ביום 16.10.2023 דו"ח צפייה בסרטון ממצלמת אבטחה שבכתובת לוינסקי 85 (מסעדה) (ת/66). הדו"ח מפרט ממצאי צפייה בסרטון של רחוב לוינסקי מתאריך 30.9.2023 במטרה להצביע על כניסתו או יציאתו של אדם לפני ואחרי כניסתו של היורה לחצר לוינסקי 87. צוין כי זמן המחשב מקדים בשעה ו-36 דקות את זמן האמת. ממצאי הצפייה העלו כי בשעה 06:50 (זמן מחשב) נצפה אדם כהה עור נכנס לבניין ברחוב לוינסקי 87, כשהוא לבוש חולצה קצרה בצבע כחול עם כיתוב בצבע לבן בחלק העליון בגב החולצה. כמו כן, בשעה 07:52 (זמן מחשב) נראה אדם כהה עור יוצא מהבניין ברחוב לוינסקי 87, עונד דבר מה על ידו הימנית, לבוש במכנסיים ארוכים בצבע שחור, חולצה קצרה בצבע כחול ונושא תיק גב בצבע שחור. בעדותו בבית המשפט הסביר השוטר אמיתי, כי למעט המצוין בדו"ח, לא נצפה אף אחד אחר. יובהר כי צפייה של בית המשפט בסרטון אכן מעלה כי שתי הדמויות שנכנסו לחצר לוינסקי 87 הינן כמתואר בדו"ח ולא נראה דמיון לפרטי הלבוש ולמבנה הגוף של היורה או הנאשם. 30. השוטר אמיתי ערך ביום 19.10.2023 דו"ח צפייה נוסף בסרטונים ממצלמת האבטחה שבכתובת לוינסקי 85 (מסעדה) (ת/70). מדו"ח זה עולה כי השוטר אמיתי צפה בסרטון הפונה לכיוון רחוב לוינסקי בתאריך 30.9.2023 בין השעות 04:00 ל-07:36 (זמן אמת: 02:24 עד 06:00) על מנת לבחון האם הנאשם נכנס לחצר המבנה ברחוב לוינסקי 87. ממצאי הדו"ח העלו כי בשעה 07:32:06 (זמן מחשב) נראה אדם חובש קסדה בצבע שחור, לובש מעיל בצבע כחול עם כיתוב וולט על גבו, כשהוא רוכב על אופניים עם ארגז בצבע תכלת עם הכיתוב וולט ונכנס לבניין ברחוב לוינסקי 87. בשעה 07:35:45 (זמן מחשב) נראה אדם כהה עור, מרכיב אוזניות על ראשו, לבוש בגופייה שחורה יוצא מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87 לכיוון מערב. מצפייה במצלמת אבטחה מרחוב לוינסקי 83 (חנות תבלינים) הפונה לרחוב לוינסקי עולה כי ביום 30.9.2023 מהשעה 00:00 עד לשעה 02:30:00 (זמן מצלמה מקדים את זמן האמת ב-6 דקות) לא נראה אדם כהה עור לבוש בגופייה שחורה ואוזניות לראשו עובר ברחוב לוינסקי ונכנס לבניין מס' 87. 31. השוטר אמיתי ערך בימים 16.10.2023-17.10.2023 דו"ח צפייה נוסף בסרטון ממצלמת אבטחה שבכתובת לוינסקי 83 (ת/68). מדו"ח זה עולה כי צפה במצלמת אבטחה מרחוב לוינסקי 83 (חנות תבלינים) החל מתאריך 30.9.2023 שעה 06:00 ועד לתאריך 1.10.2023 בשעה 01:08:35. צוין כי זמן מחשב מקדים ב-6 דקות את זמן האמת. ולהלן הממצאים: ביום 30.9.2023 בשעה 06:02:23 (זמן מחשב) נצפה אדם נכנס עם אופניים לחצר ברחוב לוינסקי 87. ביום 30.9.2023 בשעה 06:06:22 (זמן מחשב) נראה אדם עובר לכיוון מערב. השוטר אמיתי פירט בעדותו בבית המשפט כי הצפייה נועדה לזהות דמות הדומה במאפייניה החיצוניים, כגון גובה, מבנה גוף, תספורת שיער וצבע עור, לזו שעולה בדו"ח של השוטר רועי מועלם. בדו"ח צוין כי לא נמצא אדם התואם את המאפיינים החיצוניים של היורה. תפיסת החפצים – קסדה, מעיל, חם צוואר וארגז וולט בחצר הבית ברחוב לוינסקי 87 ת"א 32. ביום 3.10.2023 נמצאו בחצר מבנה המגורים שברחוב לוינסקי 87 תל אביב, בצמוד לבלוני הגז, פרטי לבוש – קסדה שחורה, חם צוואר, מעיל כחול עם הכיתוב wolt וארגז בצבע תכלת של וולט. 33. השוטרת רפ"ק אפרת פורמג'יו (להלן: "השוטרת פורמג'יו"), ראש מחלק חקירות בימ"ר, אשר שימשה אחראית על החקירה בהליך זה, מילאה דו"ח פעולה ביום 3.10.2023, ממנו עולה כי היא ושוטרים נוספים הגיעו באותו היום לבניין ברחוב לוינסקי 87, בעקבות סריקת המצלמות ממנה עלה כי החשוד ברצח הגיע למקום. בהגיעה לחצר המבנה, הבחינה כי בצדו השמאלי של השביל צמוד לקיר, ליד בלוני גז, מונח ארגז וולט מס' 07451, ששימש את היורה, מעיל כחול עם כיתוב וולט. השוטרת פורמג'יו ציינה כי התקשרה לצוות מז"פ באופן מידי והורתה לשוטרים שליוו אותה להמתין עד הוצאת צו חיפוש שמטרתו לאתר את כלי הרצח ואת האופניים ששימשו את החשוד (ת/29). בעדותה בבית המשפט מסרה השוטרת פורמג'יו, בין היתר, כי בעקבות הירי במנוח היא הגיעה עם השוטר עמיחי למוקד עיריית תל אביב לצפייה במצלמות, ושם התחקו אחר מסלול החשוד עד לרחוב צ'לנוב 12 (עמ' 87-89 לפרוט'). לדבריה, לאחר שצפתה בסרטונים של הרוכב על האופניים עם הקופסה של וולט, ברחוב לוינסקי בין 85 ל-87, היא יצאה למקום עם השוטר רועי מועלם וצוות בלשים בהכוונתו של השוטר עידן חי (עמ' 89-90 לפרוט'). העדה מסרה כי הגיעה למקום ראשונה, עם שוטרים נוספים, והבחינה ב"קופסה של וולט ששרוול מבצבץ ממנה". לדבריה היא הזעיקה למקום זיהוי פלילי, והנחתה את השוטרים שהיו עמה שלא לתפוס את המוצגים, אלא לשמור על "שרשרת המוצגים" במקום, עד להגעת הזיהוי הפלילי (עמ' 90-91, 106-107 לפרוט'). 34. לשאלות הסנגור, אשר העלה חשש שמא לא נשמרו המוצגים עד להגעת מז"פ, כפי הנחייתה, השיבה השוטרת פורמג'יו כי: "אני יודעת בדיוק כמה חשוב לשמור מוצגים בטח מוצגים כאלה ... מה שאני רואה, ארגז עם שרוול והפלא ופלא גם בדו"ח מז"פ של האיש מז"פ אם אני לא טועה אני מניחה שיש לך אותו יש את התמונה הראשונה שהאיש מז"פ מצלם שזה בדיוק מה שאני רואה ארגז וולט עם שרוול של מעיל וזה מה שראיתי" (עמ' 107 לפרוט'). ובהמשך: "שכשאני הייתי בזירה אף אחד לא נגע בשום דבר בזירה, הזמנו איש מז"פ למקום, אני עוזבת לפני שהאיש מז"פ מגיע, ... אז אני תפסתי זה הכל פעולת התפיסה זה פעולה טכנית שעושה בלש במשטרת ישראל ופעולה של איש מז"פ זה פעולה אחרת. ולבלש יש תפקיד מאוד מסוים כדי לשמור על השרשרת וככה הוא רשם את זה" (עמ' 109 לפרוט'). 35. השוטר אור צליק (להלן: "השוטר צליק") הגיע אף הוא לחצר שברחוב לוינסקי 87 באותו היום. השוטר צליק ערך דו"ח פעולה ביום 3.10.2023, ממנו עולה כי עם הגעתו למקום הבחין בשטח ציבורי בכניסה לבניין בסמוך לבלוני גז בארגז וולט כחול עליו מוטבע המספר 07451 ומתחתיו מעיל וולט כחול, חם צוואר שחור עם ציור בצבע אדום וקסדה שחורה. השוטר צליק הזמין למקום איש מז"פ בשם שמעון בללו. השוטר בללו הגיע למקום בתוך מספר דקות, תיעד את החפצים וארז אותם. לאחר מכן, השוטר צליק תפס את החפצים והביאם למשרדי הימ"ר, שם סימן אותם והדביק עליהם תגי מוצג (ת/145). השוטר צליק הבהיר בעדותו בבית המשפט כי כשהגיע לחצר בלוינסקי 87 זיהה ארגז וולט ומתחתיו מעיל, אך הוא לא נגע בחפצים, אלא "סגר את הזירה", שמר על החפצים וביצע סריקה בבניין. לדבריו, הוא המתין להגעתו של איש המז"פ, בהתאם להנחייתה של השוטרת פורמג'יו (עמ' 59-65 לפרוט'). השוטר צליק מסר כי לא נגע בחפצים בשל חשיבות השמירה על הראיות והנחיית קצינת החקירות. השוטר צליק הסביר כי ערך את דו"ח הפעולה שבו פירט את יתר המוצגים (ת/145) בשלב מאוחר יותר, רק לאחר שראה את כל החפצים. השוטר צליק הוסיף כי כשהגיע למקום לא הבחין בחם צוואר, משום שהוא הונח מתחת לקסדה. כך אמר: "כשאני מגיע לשם לא ראיתי את החם צוואר. הדוח נרשם בדיעבד לאחר שידעתי את כל הפריטים... כשאני הגעתי לשם לא נגעתי בכלום". השוטר צליק מסר כי טעה "בהגהה של הדו"ח" בכך שכתב שהבחין בכל החפצים בעת שהגיע למקום, והבהיר כי תחילה הבחין בארגז וולט ובמעיל, ולאחר שהחפצים הוצאו ממקומם הבחין בחם צוואר מתחת לקסדה. לדבריו: "בדברים שנכתבו אני השלמתי את הדברים בדיעבד וטעיתי בסדר כרונולוגי של הדברים" (עמ' 62-63 לפרוט'). 36. השוטר איתי אקוקה (להלן: "השוטר אקוקה") הגיע אף הוא לחצר שברחוב לוינסקי 87 ביום 3.10.2023 בשעה 12:30 לערך, ביחד עם שוטרים נוספים. השוטר אקוקה הציג דו"ח פעולה שמילא באותו היום, שבו כתב כי הגיע למקום עם שוטרים נוספים, בהכוונת צוות החקירה. עוד נכתב, בין היתר כך: "...לאחר שנתפסו במקום מספר מוצגים (ראה דו״ח רלוונטי) נשארתי בכתובת יחד עם הצוות בחשד להעלמת ראיות שאולי נמצאים במקום וצוות החקירה יצא להחתים צו חיפוש בבימ״ש, בשלב זה הקפאתי מצב והמתנתי עד להגעת הצו, לאחר שהגיע הצו ביצעתי סריקה בבניין ודפקתי על דלתות הדיירים בבניין במטרה למצוא דירה שאולי מוסתרות בה ראיות נוספות, במהלך הסריקה לא מצאתי דירה רלוונטית. לציין כי בחלק מהדירות לא היה מענה" (ת/144). בעדותו בבית המשפט הסביר השוטר אקוקה כי בכתבו "הקפאתי מצב" התכוון לכך שמרגע הגעתו למקום אף אחד לא נגע במוצגים שהיו שם, והם המתינו להגעתו של איש מז"פ (עמ' 212 לפרוט'). השוטר אקוקה ציין כי למיטב ידיעתו, ובכל מקרה מרגע הגעתו למקום, אף אחד מהשוטרים לא נגע במוצגים, והם שמרו עליהם במקום עד להגעתו של איש מז"פ וקבלת הצו מבית המשפט (עמ' 212-213 לפרוט'). השוטר אקוקה הוסיף כי כשהגיע למקום הבחין בארגז וולט ו"משהו מגולגל שחור", "אולי זה מעיל אולי או משהו" וטען כי אינו זוכר בוודאות. לדבריו, הראשון שנגע במוצגים היה איש מז"פ (עמ' 214 לפרוט'). 37. השוטר שמעון בללו (להלן: "השוטר בללו") ערך דו"ח מסכם של חקירת מז"פ ביום 4.10.2023 (ת/148). ברקע הכללי של הדו"ח ציין כך: "בתאריך ושעה 03/10/2023 14:30:00 הגעתי לרחוב לוינסקי 87 תל אביב בעקבות אירוע של צילום מוצגים בהקשר לאירוע רצח. במקום פגשתי את בלש ימ״ר ת״א איתי אקוקה, אשר עדכן בתקציר פרטי האירוע בעקבות מידע מודיעיני הגענו לכתובת החשוד ומצאנו בחצר החיצונית של ביתו תיק שליחויות של חברת וולט, ומעיל כחול של חברת וולט, יש לצלם את המוצגים". בהמשך הדו"ח צוין כי מול הכניסה לבניין ברחוב לוינסקי 87 ובסמוך לבלוני הגז נמצאו תיק משלוחים בגוון כחול עם כיתוב וולט ומתחתיו נמצא מעיל בגוון כחול עם כיתוב וולט. השוטר בללו תיעד וצילם את המוצגים כפי שראה אותם. מדובר בתיאור העולה בקנה אחד עם התיאור שנמסר מפי השוטרים שהיו במקום עד להגעתו של השוטר בללו. בהמשך, כפי שעולה בדו"ח, הוצאו תיק המשלוחים והמעיל, לשם צילומם ואריזתם, כל פריט בנפרד. וכך התגלה שבכיס המעיל היה תרסיס פלפל בצבע שחור. בנוסף, נמצאו מאחורי התיק והמעיל, קסדה עם משקף בצבע שחור וחם צוואר מלבני בצבע שחור עם ציור של לסת בגוון ורוד. השוטר בללו מסר בעדותו בבית המשפט כי כשהגיע למקום, הזירה הייתה סגורה. לדבריו, הוא תשאל את הבלשים במקום לגבי מקום מציאת המוצגים וכשהבחין בהם תיעד את הזירה מכל כיוון. לדבריו, תיק וולט ומעיל תחתיו היו גלויים. לאחר תיעוד הזירה ומיקום המוצגים, הוא הרים את התיק וולט ואת המעיל, ארז אותם עם נייר חום כדי לשמור על סטריליות, תוך כדי שעטה כפפות. במהלך אריזת המעיל גילה בכיס השמאלי של המעיל תרסיס גז פלפל. תיק הוולט והמעיל הסתירו מאחוריהם את הקסדה והחם צוואר. כל מוצג נארז בנפרד. המוצגים נמסרו לידי השוטרים בזירה. לדבריו, מעת שהמוצגים נארזו בנייר חום, הוכנסו למעטפות ונאטמו בצורה הרמטית, אין חשש לזיהום (עמ' 67-70 לפרוט'). 38. השוטר סרגיי גורסקי (להלן: "השוטר גורסקי") ערך טופס לוואי למוצגים ביום 3.10.2023 (ת/127). ממסמך זה עולה כי במהלך חיפוש בכתובת לוינסקי 87 נמצא ארגז הוולט עליו מוטבע המספר 07451 בסמוך לבלוני הגז מחוץ לבניין והוא נעטף בנייר עליו הודבקה שקית אטימה משטרתית. כמו כן, נתפסו מעיל וולט, תרסיס גז פלפל שנמצא בכיס המעיל, קסדת אופניים שחורה שהייתה מתחת למעיל הוולט וחם צוואר בצבע שחור עם ציור בצבע בהיר שהיה מתחת לקסדה, שלושת אלה נעטפו כל אחד בנפרד בשקית אטימה משטרתית. המוצגים שנתפסו הועברו לבדיקת נוכחות שרידי ירי ולמעבדה הביולוגית. בעדותו בבית המשפט מסר השוטר גורסקי כי הוא משמש חוקר בימ"ר תל אביב, והוא טיפל במוצגים שנתפסו בחצר לוינסקי 87, לצד פעולות נוספות. השוטר גורסקי מסר כי קיבל לידיו את המוצגים כאשר כל אחד מהם עטוף בנפרד בשקית אטומה בצורה הרמטית לצורך שמירה על טביעות אצבע ו-D.N.A. המוצגים הועברו על ידו על פי הנחיית המעבדה לזיהוי פלילי אל מעבדת סימנים וחומרים לצורך בדיקת שרידי ירי. לדבריו, הארגז וולט התקבל כשהוא עטוף בנייר הרמטי באופן אטום ועליו הודבקה שקית אטימה (עמ' 15-17 לפרוט'). השוטר גורסקי מסר כי הטיפול במוצגים נעשה בהתאם להנחיות חוקר הזירה ולפי הנוהל, המוצגים מועברים תחילה למעבדת סימנים וחומרים לבדיקת שרידי ירי, ולאחר מכן למעבדה ביולוגית, למכון לרפואה משפטית ולמעבדת פיתוח טביעות אצבע. לדבריו, לאחר שהמוצגים חזרו מבדיקה במעבדה לסימנים וחומרים, הועברו לבדיקת המכון לרפואה משפטית, אך המכון לרפואה משפטית סירב לקבלם בשל מצב המלחמה, ועל כן החליט קצין החקירות שהמוצגים יועברו לבדיקת המעבדה הביולוגית במטה הארצי של המשטרה. 39. המאשימה ביקשה לקבל פרטים נוספים על אודות תיק הוולט שמספרו 07451, אשר נצפה על אופני היורה, ולימים נמצא ונתפס בחצר המבנה ברחוב לוינסקי 87, ת"א. לשם כך בוצעה פניה לגב' לימור רוזן, הנמנית על צוות האופרציה בחברת וולט. ביום 1.10.2023 שלחה גב' לימור רוזן מייל למשטרה, שבו כתבה כי תיק וולט הנושא מספר 07451 שייך לשליח בשם אלכסנדר לויט (ת/25). ביום 18.10.2023 שלחה מייל נוסף, שבו כתבה בין היתר כי המשלוח האחרון שבוצע עם תיק זה היה ביום 17.10.2023 בשעה 15:19 בשדרות רוטשילד 45 ת"א. גב' לימור רוזן התייחסה גם לתמונת המעיל שנשלחה אליה ומסרה כי "מדובר במעיל ישן שחולק לשליחים לפני יותר מ-3 שנים". גב' לימור רוזן מסרה בעדותה בבית המשפט כי היא עובדת במחלקת אופרציה בוולט למעלה מ-3 שנים, ובמסגרת תפקידה היא מנהלת את הקשר מול המשטרה, לרבות מענה לצווים שיפוטיים והעברת מידע. העדה מסרה כי שליח וולט מקבל בתחילת עבודתו תיק משלוחים, חולצות ממותגות ולפי העונה גם מעיל, והמספר על התיק מוכנס ישירות למערכת על ידי נציג. לדבריה, מספר התיק במערכת וולט משויך לשליח אחד בלבד, וכל שליח מקבל מספר שונה, בדומה למספר סידורי. העדה שללה אפשרות שתיק משלוחים ישויך לאדם נוסף במערכת חברת וולט (עמ' 193 לפרוט'). העדה מסרה כי המערכת אינה יודעת אם תיק נגנב, מכיוון שהוא עדיין משויך לאותו שליח, וכי שליחים אינם מחויבים לדווח על גניבת תיק. העדה מסרה כי השליח המדובר לא דיווח על הגניבה (עמ' 195 לפרוט'). העדה מסרה כי בתאריך 30.9.2023 לא בוצעה כל פעילות משלוחים על ידי השליח המשויך לתיק זה (עמ' 196 לפרוט'). העדה הבהירה בעדותה כי טעתה בכך שרשמה שהמשלוח האחרון של התיק המדובר היה ביום 17.10.2023 (עמ' 198-199 לפרוט'). 40. אלכסנדר לויט מסר עדות בבית המשפט וסיפר כי עבד כשליח בחברת וולט במשך כחודש וחצי במהלך חודשים יוני ויולי 2023. לדבריו אופניו החשמליים עליהם הותקן ארגז וולט עם מספר הרשום על שמו נגנבו לפני כשנה והוא דיווח על כך למשטרה. הוצגה הודעה שמסר אלכסנדר לויט במשטרה ביום 19.7.2023 בשעה 16:51, לפיה באותו היום בשעה 15:15 ביצע שליחות של חברת וולט ברחוב רוטשילד 45 ת"א. הוא עלה להביא את המשלוח, וכששב כעבור דקות גילה שאופניו נגנבו ועמם הארגז של וולט (ת/25). אלכסנדר לויט מסר בעדותו כי לאחר הגניבה החליט שלא להמשיך בעבודתו כשליח (עמ' 176-177 לפרוט'). מר לויט מסר כי קיבל מחברת וולט מדבקה עם מספר והדביק אותה על ארגז המשלוחים. כאשר הוצגו לו תמונות ממצלמות אבטחה של אופניים בזירת הרצח, הוא זיהה אותן כ"מאוד הזכיר לי את האופניים שלי". הוא ציין במיוחד את "הקשירה הזאת" של הארגז עם "חבל עם ווים כאלה" ואת ה"תיק מקדימה" כדומים לאופן שבו נהג לקשור את הארגז ולתיק שהיה לו (עמ' 180 לפרוט'). האופניים מעולם לא הוחזרו אליו. לדבריו, הוא לא דיווח על הגניבה לחברת וולט ולא קיבל את הפיקדון בסך של 300 ₪ עבור הציוד שקיבל מהחברה (עמ' 183-184 לפרוט'). זיהוי שרידי ירי על החפצים – קסדה, מעיל, חם צוואר וארגז וולט שנמצאו בחצר לוינסקי 87 ת"א 41. ביום 12.10.2023 נערכה חוות דעת מומחה על ידי ד"ר יגאל צידון, המשמש קצין מעבדת סימנים וחומרים (ת/142). מחוות הדעת עולה כי ביום 4.10.2023 התקבלו לבדיקה המוצגים הבאים: ארגז נשיאה של וולט, חם צוואר, מעיל בצבע כחול, קסדת אופניים בצבע שחור ותרסיס פלפל. הבדיקה הנדרשת הייתה איתור וזיהוי חלקיקים אופייניים לשרידי ירי במדגמים שנאספו מהארגז ומפריטי הלבוש. הבדיקות כללו איסוף חלקיקים בשיטת ההדבקה, צילומים ושימוש במיקרוסקופ אלקטרונים סורק לצורך איתור וזיהוי חלקיקי ירי. סיכום הממצאים הראה כי נמצאו שרידי ירי (W-GSR) על ארגז הוולט (2 חלקיקים), על חם צוואר (3 חלקיקים), על המעיל (5 חלקיקים) ועל הקסדה (10 חלקיקים). תרסיס גז הפלפל לא נדגם. שרידי הירי שנמצאו הם בעלי הרכב תערובת פיקה אופייני המשויך לתחמושת מערבית מודרנית, התואם להרכב שרידי הירי של התרמילים שנמצאו בזירה (בקליבר mm 19X9). 42. ד"ר יגאל צידון מסר עדות בבית המשפט ופירט על אופן ושיטת הבדיקה שביצע לצורך איתור וזיהוי שרידי הירי. נמסר כי כל אחד מהמוצגים נדגם לאחר שבוצעו פעולות ניקוי והחלפת בגדים בין כל אחד מהם. המוצגים נדגמו באופן אקראי והדגימות נלקחו מהחלק החיצוני של כל מוצג. העד הסביר כי בעת שמבוצע ירי, חלקיקי ירי מתפזרים בסביבת היורה ונושרים על חלקים חיצוניים חשופים. צוין כי לחם-צוואר היה הדפס וכך נלמד מהו חלקו החיצוני (עמ' 150 לפרוט'). ד"ר צידון מסר כי הימצאות שרידי ירי על המוצגים יכולה להיווצר בשתי דרכים אפשריות: מעבר ראשוני דהיינו פיזור של חלקיקים מיד לאחר הירי ונשירתם על היורה וסביבתו, מעבר שניוני דהיינו מעבר של שרידי הירי אל המוצג על ידי חפץ או אדם שבאו במגע עם אותם שרידים. לאחר ששרידי ירי נוחתים על הסביבה יש תהליך של הסרה. ד"ר צידון הסביר כי בפעילות רגילה של אדם, במיוחד אם הוא בפעילות מאומצת, כגון ריצה, אזי יש הסרה של החלקיקים, לגבי ידיים יש מחקרים שמראים שאחרי שעה או שעתיים כ-90% מהחלקיקים נשרו, גם מבלי ששוטפים אותם. בהקשר זה הוזכר שעל הקסדה נמצאו 10 חלקיקי ירי, ולדברי ד"ר צידון ניתן להסביר זאת בשל הנסיעה על האופניים. ד"ר צידון ציין כי יש להביא בחשבון שעל כל ארבעת המוצגים נמצאו שרידי ירי והדבר מעיד על פיזור רחב של החלקיקים. בהקשר זה הובהר שוב כי כל אחד מהפריטים נארז בנפרד בשקיות מאובטחות (עמ' 151-153 לפרוט'). בהמשך עדותו, נשאל ד"ר צידון, לגבי אפשרות שפריט אחד שהיו עליו חלקיקי ירי העביר אותם ליתר הפריטים, בהינתן שהם נמצאו יחדיו, ועל כך השיב: "מעבר שניוני, זה לא מעבר שהיעילות שלו היא 100%. כלומר מגע, הכל עובר, ויש, במגע מאוד צמוד כמו בלחיצת ידיים, מה שבדקו הראו שבערך שליש עבר. אז כלומר, התהליך הזה של מעבר שניוני הוא לא, הוא לא יעיל והיעילות שלו מוגבלת. בנוסף, אנחנו, הבדיקה שלנו היא בדיקה מדגמית. אנחנו לא בודקים את כל גודל הזה, ולאו דווקא, ואני לא יודע מקומות שהיה מגע ביניהם. עכשיו, אם היה מגע ביניהם, יכול להיות שעבר, עברה כמות מסוימת בודדת של חלקיקים, אני לא יכול להגיד ספציפית על כל חלקיק, כל אחד ואחד מהמוצגים, מה המקור של השרידי ירי. האם זה המעבר הראשוני או שהוא מעבר שניוני, אבל אני יכול להגיד שעל כל אחד מהמוצגים נמצא, בכמויות משתנות" (עמ' 153 לפרוט'). עוד הוסיף: "ככל שהמגע הדוק יותר, ככה יכולים לעבור עוד יותר, אם דבר נגע בדבר, יכול להיות שהיה חלק, חלק מהשרידים עברו כמעבר שניוני" (עמ' 158 לפרוט'). ד"ר צידון שב ואמר כי משנמצאו שרידי ירי על כל החפצים הדבר עשוי להוביל למסקנה כי הפיזור היה רחב. עוד הוסיף: "אם הפריטים היו בארון, או במחסן סגור, לא חשוף למזג האוויר, אז האזורים רק שהם נגעו בהם, יכול היה להיות איזשהו מעבר, מעבר שניוני מסוים, אם המוצגים היו בחוץ, אז הם היו חשופים למזג אוויר, אז התופעות של רוח וכאלה שייגרמו לאיזושהי נשירה, לטעמי יותר משמעותיות ממגע" (עמ' 159-160 לפרוט'). ד"ר צידון ציין כי על אף שהמוצגים נמצאו במקום חשוף למזג האוויר ולרוחות כעבור 4 ימים, לאחר אותה נסיעה על אופניים, עדיין נמצאה כמות שרידי ירי בעלת משמעות (עמ' 162 לפרוט', ש' 1-9). ד"ר צידון הופנה על ידי הסנגור לנספח לחוות דעתו, שהינו נספח קבוע לחוות הדעת לשם "פירוש ממצאים", שבו נכתב בין היתר, כי איתור שריד ירי אחד או שניים במדגם הינו בעל משמעות מוגבלת בבדיקה מסוג זה. על רקע זה נשאל על הימצאותם של שני שרידי ירי על ארגז וולט, וד"ר צידון הסביר: "אם הייתי מוצא רק שניים על ארגז הוולט ולא הייתי מוצא שום דבר על הדברים האחרים, הייתי מתייחס יותר ברצינות להערה הזאתי... צריך פה לקחת בחשבון את התצורה כולה, הכוללת, שמצאנו על כל על כל אחד מהמוצגים" (עמ' 155 לפרוט'). עוד ציין כי מדובר בבדיקה מדגמית בלבד, בדיקת סקר, של כל אחד מהמוצגים, ובשל אילוצים טכנולוגיים ופרקטיים, בדיקת הסקר אינה יכולה לדגום את פני כל שטח המוצג, אלא חלקים ממנו (עמ' 157 לפרוט'). ממצאי מעבדת נשק 43. ביום 8.10.2023 נערכה חוות דעת מומחה על ידי רפ"ק ליונל בוכובזה, המשמש קצין מעבדת נשק בחטיבה לזיהוי פלילי, אשר הוגשה בהסכמה לבית המשפט (ת/143). מחוות הדעת עולה כי התקבלו 5 תרמילים בקליע 9 מ"מ פאראבלום (בתוך שקית פלסטיק משטרתית מאובטחת). נמצא כי חמשת התרמילים נורו מכלי נשק אחד, ככל הנראה מאקדח חצי אוטומטי Jaws, או מכלי נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים. לא נמצא קשר לאירועים פתוחים אחרים במעבדה. ממצאי התאמת DNA 44. המוצגים שנתפסו בחצר לוינסקי 87 הועברו לבדיקת המעבדה הביולוגית של המשטרה, כפי החלטת השוטרת פורמג'יו, משום שהמכון לרפואה משפטית מסר כי בשל מחויבותו לזיהוי חללי מלחמת "חרבות ברזל" אין ביכולתו לבצע בדיקות מוצגים (ת/30). 45. ביום 26.10.2023 נערכה חוות דעת מומחה על ידי ד"ר שירה דישון, קצינת מעבדת דנ"א וביולוגיה בחטיבה לזיהוי פלילי במשטרה (ת/120). בהתאם לחוות הדעת, התקבלו לבדיקת המעבדה המעיל, הקסדה והחם-צוואר. בבדיקת המעיל והקסדה לא התקבלה כמות DNA מספקת לאפיון. מ"חם הצוואר" (מוצג מס' 3) התקבל "פרופיל DNA בולט (20 אתרים) ממקור זכרי מתוך תערובת". ביום 5.11.2023 ערכה ד"ר שירה דישון חוות דעת משלימה, לפיה התקבל פרופיל DNA של החשוד (הנאשם). הבדיקות ההשוואתיות העלו כי פרופיל ה DNA-בולט ממקור זכרי מתוך תערובת שהתקבל מ"חם הצוואר" תואם לזה של הנאשם. צוין כי שכיחות הפרטים שיכולים להתאים לפרופיל ה DNA-הבולט שהתקבל מחם הצוואר נאמדת באחד ליותר ממאה מיליארד פרטים (ת/121, ת/122). 46. למען שלמות התמונה יצוין כי דגימת הדנ"א של הנאשם נלקחה בשני מועדים שונים. דיגום ראשון בוצע בעבר, בתאריך 12.5.2013, במסגרת תיק פל"א 211819/13 (ת/119). פרטי בדיקה זו נשמרו במאגר הדנ"א של משטרת ישראל. במסגרת החקירה הנוכחית, התקבל זיהוי דנ"א התואם לנאשם. עם זאת, על מנת לאמת את זהות הנאשם ולערוך חוות דעת, נדרש לדגום שוב את הנאשם ולשלוח את הדגימה למעבדת מאגר הדנ"א. בעדותה של השוטרת אפרת פורמג'יו הוסבר ההליך הטכני, לפיו בשל שימוש במספר פיקטיבי במערכת למי שאינו אזרח, נלקחת דגימה נוספת ונשלחת שוב לצורך השוואה כדי לוודא שמדובר באותו אדם (עמ' 91 לפרוט'). בנוסף, מחוות הדעת המשלימה של ד"ר שירה דישון עולה כי דגימת הדנ"א של הנאשם בתיק הנוכחי התקבלה במעבדה ביום 29.10.2023, והיא חתומה על ידי פקד ד"ר יערה לבב. מקום מגוריו של הנאשם ופרטי לבוש שנתפסו בו 47. הנאשם מסר בחקירתו הראשונה במשטרה מיום 3.10.2023, כי הוא מתגורר במחסן ברחוב צ'לנוב 12 בת"א, שאותו הוא שוכר מאחד בשם עודד תמורת 1,300 ₪ לחצי שנה. מהודעה פתוחה שנגבתה ממר עודד בס במשטרה ביום 16.10.2023 הוא אישר שהשכיר לנאשם "מחסן קטן בבניין המגורים ברח' צ'לנוב 12, ת"א". לדבריו, הנאשם החל לשכור ממנו את המקום לפני 4-5 שנים, והוא משלם לו מדי חצי שנה 1,320 ₪ במזומן (ת/160). 48. הנאשם מסר שהוא מתגורר במקום במשך כשנה, ואישר ששם גם בוצע מעצרו על ידי השוטרים. מעיון בדו"ח המעצר של הנאשם, אכן עולה כי הנאשם נעצר על ידי השוטר צליק ביום 3.10.2023 בשעה 15:20 ברחוב צ'לנוב 12 בת"א. 49. ניר ג'דיד, בעל חנות אופניים חשמליים במקום, מסר בעדותו בבית המשפט כי הוא מכיר את הנאשם כדייר בבניין המתגורר במחסן בקומת הכניסה ברחוב צ'לנוב 12 (עמ' 143-144 לפרוט'). בנוסף, דייר מהקומה השלישית בבניין, בשם Somadin Romanus Ezeasor, מסר בתשאול השכנים כי הוא מכיר את הנאשם וציין כי הוא מתגורר במחסן בקומת הכניסה, והוביל את השוטרים אל אותו מחסן בקומת הכניסה (ת/45). 50. יתר על כן, בישיבת ההוכחות שהתקיימה בבית המשפט ביום 18.6.2024 אישר ב"כ הנאשם כי אין מחלוקת על כך שהנאשם התגורר ברחוב צ'לנוב 12 בת"א (עמ' 29 לפרוט'). 51. השוטר רועי מועלם העיד בבית המשפט כי הנאשם אמר בעצמו שכתובתו היא צ'לנוב 12 בתל אביב ושהוא מתגורר במחסן שמתחת לגרם המדרגות. כמו כן, השוטר אמיתי כהן, שביצע חיפוש במקום, תיאר את מקום המגורים של הנאשם בצ'לנוב 12 כמחסן מתחת לגרם מדרגות, שבתוכו מיטה ופריטים נוספים המשמשים למגורים (עמ' 30 לפרוט'). השוטר אמיתי כהן הציג מסמך שמסכם את ביקורו במקום, הכולל תמונות, מהן ניתן ללמוד כי מדובר בחלל קטן מתחת לגרם המדרגות של בניין המגורים, בקומת הקרקע, שיש לו דלת כניסה. במקום ניתן לראות משטח מוגבה מעט מהרצפה ועליו מזרן, כרית ושמיכה. על הרצפה מפוזרים שקיות, בקבוק מים, תיק, מאוורר וחפצים נוספים. ניתן להיווכח כי המקום אכן משמש ללינה, הגם שמדובר במקום מוזנח ודל מאד. 52. השוטר דניאל בן צור ערך דו"ח פעולה, ממנו עולה כי ביום 3.10.2023 בשעה 14:45 לערך, הוא ושוטרים נוספים, הגיעו למקום מגוריו של הנאשם ברחוב צ'לנוב 12 ת"א וסייעו בחיפוש במקום. מדו"ח זה עלה בחיפוש שנערך בכתובת צ'לנוב 12 בחצר הבניין ובצריף בחצר, בנוכחות הנאשם, נתפסו גופייה בצבע שחור (עם כיתוב RUN BE), מכנסיים שחורים, תיק קטן בצבע אפור כהה, אוזניות בצבע כחול כהה, ושתי אוזניות בצבע שחור (ת/128, ת/150, ת/151). הנאשם בחקירתו במשטרה אישר כי פריטים אלו שייכים לו (ת/1א). סימני היכר ותיאור חזותי של הנאשם 53. הנאשם (יליד 1986) הוא נמוך קומה באופן יחסי לממוצע. מתדפיס פרטי הנאשם מהמערכת המשטרתית ("מערכת אדם") עולה כי גובהו 153 ס"מ (ת/80). השוטרת פורמג'יו מסרה בעדותה כי גובהו של החשוד נתפס כחריג בעיניה, אך לא בוצעה בדיקת שכיחות הגובה באוכלוסייה. העדה מסרה כי לגובה החריג התווסף סימן ייחודי של קבוצת שיער עם פיגמנט לבן בקדמת ראשו, כאשר יתר שערות ראשו בצבע שחור וצבע עורו כהה (עמ' 92-94 לפרוט'). הנאשם עצמו ציין בחקירתו במשטרה "כן אני קטן", והוסיף שיכול להיות שהוא "הכי קטן" בתחנה המרכזית (ת/2א). 54. רס"מ און שלוש ערך ביום 24.10.2023 דו"ח השוואה שבמסגרתו בוצעה השוואה בין תמונה של היורה, עת נצפה בסרטוני מצלמות האבטחה, כשהוא חולף בסמוך לפח ירוק ברחוב לוינסקי 83-87 לבין תמונה של הנאשם כשהוא עומד בסמוך לאותו פח, אשר צולמה באותה מצלמה ומאותה זווית צילום ותמונה של הנאשם כשהוא חולף ברחוב מספר דקות לאחר הרצח לבוש בגופיית "ג'ורדן". צוין כי ממצאי ההשוואה מלמדים כי יש התאמה בין הפרשי הגובה שבין היורה לבין הפח הירוק והפרשי הגובה שבין הנאשם לבין הפח הירוק - הן בעת שצולם בסמוך לפח הירוק לאחר מעצרו והן כשצולם כאמור לאחר הרצח ולאחר שהחליף בגדיו. כמו כן, נמצאה התאמה בהפרשי הגובה בין צילום היורה בסמוך לגדר לבין צילום הנאשם כאמור (ת/82). השוטר שלוש הסביר בעדותו בבית המשפט כי במסגרת חקירת המשטרה, הם ערכו השוואת גובה של הנאשם, בשל היותו נמוך קומה באופן בולט ו"חריג" ביחס לאנשים אחרים (עמ' 51 לפרוט'). ההשוואה בוצעה באמצעות מצלמה שתיעדה את הנאשם חולף ליד פח ירוק, כדי להציג את הפרשי הגובה ביחס לפח ולגדר. כשנשאל אם בוצעה בדיקה אמפירית לגבי שכיחות גובה זה באוכלוסייה, השיב בשלילה (עמ' 58 לפרוט', ש' 20-21). 55. מבדיקת גובהם של דיירי הבניין ברחוב לוינסקי 87 שערכה המשטרה עלה כי איש לא נמצא מתאים לחזות של הרוצח והם גבוהים מהנאשם לכל הפחות בעשרה ס"מ. ב"כ המאשימה הפנתה להודעת מר גבריות טוולדה (ת/164) בה מסר כי גובהו 173 ס"מ, להודעת מר אחמד נור יאסין (ת/163) בה מסר כי גובהו 164 ס"מ ולהודעת אבאסי דמבזי (ת/166) בה מסר כי גובהו 170 ס"מ. 56. השוטר ניר עומר סיפר בעדותו על "תרגיל חקירה" שביצעו, לשם השוואה בין גובהו של היורה לבין גובהו של הנאשם נוכח העובדה שהנאשם נמוך בצורה בולטת לעין, ולאחר שנמצא שכשמבצע הרצח הגיע וירד מהאופניים, הוא היה בגובה של פח סטנדרטי (פח ירוק). תרגיל החקירה והשחזור בוצע אם כן כדי להשוות את גובהו של הנאשם לגובה פח האשפה שהוצב בזירה, לנוכח העובדה כי מבצע הרצח תועד כשהוא נמוך קומה באופן בולט לעין. לפי העדויות ותיעוד המצלמות, היורה נראה עובר ליד פח אשפה ירוק ("פח צפרדע סטנדרטי" שעליו ספריי עם המספר 85) בכניסה לחצר בלוינסקי 87, כאשר גובהו היה ממש בגובה הפח. הבדיקה המתועדת (ת/42 ו-ת/82) נערכה באמצעות אותה מצלמת אבטחה, באותה זווית ובאותם תנאי תאורה שבהם צולם האירוע. במסגרת השחזור, החוקרים הביאו את הנאשם כשהוא כבר עצור והעבירו אותו ליד אותו פח אשפה ספציפי כדי לדמות עובר אורח רגיל. מתוצאות התרגיל עלה כי היחס בין גובהו של הנאשם (שנמדד במערכת המשטרתית כ-1.53 מטר) לבין גובה פח האשפה בשחזור, זהה לחלוטין ליחס שנצפה בין גובה היורה לגובה הפח ביום האירוע. השוטר עומר נשאל האם בוצעה בדיקה סטטיסטית לגבי הגובה הייחודי של הנאשם, והשיב כי לא בוצעה בדיקה שכזו. ממצאים מזירת הירי 57. בזירת הירי בשדרות הר ציון 3 בתל אביב נמצאו חמישה תרמילים נקורים בקוטר 9 מ"מ המפוזרים על המדרכה בכניסה לקיוסק, וכן קליע מעוך על המדרכה בסמוך למקום הטיפול בקורבן. בנוסף, נדגמו כתם חומר החשוד כדם (חח"ד) מהמדרכה, ונמצאו שני חורים החשודים כחורי ירי על גבי מסגרת חלון הראווה בקיוסק ובתריס גלילה סגור של עסק סמוך. בזירה נתפסו גם חפציו האישיים של הקורבן, הכוללים חולצה לבנה גזורה ומגואלת בדם עם מספר חורים, מכנס קצר שחור, נעלי אצבע, כסף מזומן בסך 945 ₪, טופס ווינר, טלפון נוקיה שחור, צרור מפתחות ואוזניות (ת/149). 58. השוטר נסיב נסראלדין תיאר בדו"ח הפעולה שמילא ביום 30.9.2023 כי הגיע לזירה ומצא את הקורבן שרוע על הרצפה ומדמם מהחזה כשהוא ללא תגובה, וכן הבחין בתרמילים לידו ותשאל את גב' נס עזריה, המוכרת לו מעבודתו, שציינה כי עמדה עם הגב לקורבן ושמעה רק את הירי (ת/97). השוטר שאדי סעד תיאר בדו"ח הפעולה כי הבחין בקורבן שוכב ללא הכרה מחוץ למכולת ומדמם מהחזה, הבחין בתרמיל אקדח על המדרכה, וסייע בסגירת הזירה ובאבטחתה בזמן שצוות מד"א ביצע פעולות החייאה (ת/100). כמו כן, בדו"ח חקירת המז"פ פורטו ותועדו הממצאים הפיזיים, מיקום התרמילים, הקליע המעוך וסימני הפגיעה בקיוסק ובעסק הסמוך (ת/149). זירת הירי מתוארת ב"דו"ח מסכם חקירת מז"פ" (ת/149) וב"דו"ח תפיסת מוצגים" מיום 1.10.2023 (ת/124), המפרטים את תפיסת חמשת התרמילים והקליע המעוך. "דו"ח ביקור בזירה לחוקר זי"ט" מיום 30.9.2023 (ת/72) מתאר צפייה במצלמת "מכולת חיים", בה נראה היורה מגיע באופניים עם ארגז ומעיל של "וולט", שולף אקדח מתיק על הכידון, דורך אותו ויורה בקורבן. בנוסף, חוות דעת מעבדת נשק של רפ"ק ליונל בוכובזה קבעה כי חמשת התרמילים נורו מכלי נשק אחד, אקדח חצי אוטומטי 9 מ"מ או דומה לו (ת/143), וחוות דעת מעבדת סימנים וחומרים זיהתה שרידי אבק שריפה בכמות קטנה על חולצת הקורבן הלבנה (ת/123). 59. הקורבן, מוחמד מוסא מוסא, פונה מהזירה על ידי צוות מד"א במצב אנוש תוך כדי ביצוע פעולות החייאה שנמשכו כחצי שעה לפני הגעתו לבית החולים. ב"תמצית תיק - מיון כירורגי" של המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב) מיום 30.9.2023 תועד כי הוא הגיע מונשם, עם אישונים מורחבים שאינם מגיבים, באסיסטולה וללא לחץ דם מדיד. בבדיקה נמצאו פצע כניסה בגב משמאל ופצע כניסה בכתף ימין, ובוצע פתיחת חזה בחדר טראומה שם התגלה דם רב בבית החזה בעקבות פגיעה באורטה החזית, ומותו נקבע בבית החולים בשעה 06:50 על ידי ד"ר סרחאן סעיד (ת/152-ת/155). הודעות הנאשם במשטרה 60. טרם הגשת כתב האישום, הנאשם נחקר חמש פעמים בתחנת המשטרה. בפתח כל אחת מהחקירות פורטו בפני הנאשם החשדות נגדו והובהרו לו זכויותיו. לפני כל חקירה הוא נועץ הנאשם בסנגורו, עו"ד ניר אלפסה. כל החקירות תועדו בווידאו ובשמע (למעט החקירה החמישית) וכולן תומללו. 61. חקירתו הראשונה של הנאשם התקיימה ביום 3.10.2023 (ת/1, ת/1א). בפתח החקירה, בטרם הובאו לידיעת הנאשם החשדות נגדו וזכויותיו, נשאל הנאשם על ידי החוקר, השוטר רועי מועלם, האם הוא מדבר עברית והנאשם השיב בחיוב. הנאשם נשאל האם הוא קורא עברית, והשיב: "לא הרבה" אבל "מדבר". כשנשאל האם הוא מדבר טוב עברית, השיב: "לא כל כך טוב, מדבר כאילו... מבין מה...". הנאשם נשאל פעם נוספת על ידי החוקר האם הוא מבין אותו, ועל כך השיב: "כן מבין"; בהמשך הבהיר: "מבין כאילו מה אתם אומרים". החוקר מסר לנאשם כי בתום החקירה הוא יוכל להקריא עבורו את תוכנה וביקש ממנו, לא אחת, להגיד לו במידה ולא יבין משהו במהלך החקירה, והנאשם השיב: "בסדר" ו"סבבה". הנאשם אישר שנועץ בסנגור טרם החקירה. לשאלות החוקר, מסר הנאשם שהוא בן 36 או 37, הגיע לישראל מסודן בשנת 2009 בגיל 21 או 22. הנאשם אישר שהוא מתגורר בישראל במשך כ-14 שנים ומחזיק ברשותו ויזה. הנאשם מסר שהוא גר במחסן ברחוב צ'לנוב 12 בת"א, שאותו הוא שוכר מאחד בשם עודד תמורת 1,300 ₪ לחצי שנה. הנאשם מסר שהוא מתגורר בכתובת זו במשך כשנה, ואישר שמשם נעצר על ידי השוטרים. הנאשם מסר שהוא מתפרנס ממכירת אופניים. לדבריו, הוא רוכש ומוכר אופניים מכל הסוגים ברחוב. הנאשם מסר שהוא עצמו מתנייד באמצעות אופניים חשמליים (בצבע שחור ואדום). הנאשם מסר כי השאיר את האופניים לשם טעינה באזור תחנת הווינר בהר ציון. הנאשם השיב בשלילה לשאלה האם עבד בשליחויות או כשליח בחברת וולט או לבש פרטי לבוש של חברת וולט. הנאשם אישר כי נחקר בעבר, כשנתיים קודם לכן, בימ"ר תל אביב. הנאשם הכחיש את החשדות נגדו, דחה את הטענה כי ביצע עבירת רצח והסביר את מעצרו הנוכחי בשל רכיבה על אופניים גנובים, והוסיף כי גנב אופניים כשעתיים קודם לכן. הנאשם אישר כי ידע על אודות הרצח של המנוח, והוסיף כי שמע דיבורים מאנשים, שהנרצח מוסא, "מכר את הסמים ו... הוא חי... חייב לערבים כסף ושחור משהו... זה כל הדיבורים שמה". בתחילה טען הנאשם כי הוא כלל לא הכיר את המנוח, אך בהמשך חקירתו אישר שהכיר אותו, ואף פגש בו לא אחת במסעדה שבה נהג לאכול או בחנות שבה נרצח. הנאשם שב והכחיש את מעורבותו ברצח, ולחלק מהשאלות שהוטחו בו בחר שלא להגיב. הנאשם הכחיש שהוא יודע להפעיל נשק ולדבריו מעולם לא ירה בנשק. הנאשם נשאל על סדר יומו במועד הרצח, יום שבת ה-30.9.2023, שארע שלושה ימים עובר למועד החקירה. הנאשם טען, יותר מפעם אחת, כי באותו בוקר יום שבת התעורר משנתו בשעה 11:00 או 12:00. הנאשם מסר מספר פעמים כי הלך לישון ערב קודם בשעה 02:00. הנאשם מסר שבאותו הלילה ישן במקום מגוריו ברחוב צ'לנוב 12, שם גם נעצר בהמשך היום. לדבריו, לאחר שקם בשעה 12:00 הוא הלך לאכול במסעדת "צ'יקן" בנווה שאנן, ולאחר מכן הלך ל"קזינו", שהכוונה לתחנת ווינר, שם שלח טופס ווינר. לאחר מכן, הוא טייל עם אופניו וחזר לביתו. הנאשם מסר שהסתובב עם אופניו ברחוב הר ציון. הנאשם נשאל האם שוחח באותו היום בטלפון והשיב כי אינו זוכר, אך ציין כי הרבה נרקומנים מתקשרים אליו, מפני שהם גונבים אופניים, ומבקשים ממנו למכור אותם. הנאשם אישר כי החפצים ופרטי הלבוש שנמצאו בחיפוש בדירתו שייכים לו. המדובר בטלפון, תיק עם סכין ואלה, מכנס קצר שחור, גופיית ג'ורדן שחורה, אוזניות שחורות, אוזניות לבנות ומפתחות של הדירה. הנאשם אישר כי לבש גופיית ג'ורדן שחורה ביום שבת. הנאשם נשאל הכיצד נודע לו על הרצח של המנוח, והשיב: "באתי ראיתי הרבה אנשים עומדים ככה, שאלתי מה קרה? אמרו לי מוסא נרצח", לדבריו הוא היה במקום וראה הרבה אנשים שהוא מכיר, אמבולנסים וניידות משטרה. כשנשאל היכן כל זה ארע, השיב שזו חנות בשם "מוניות חמישים ואחד". כשנשאל באיזו שעה זה היה, השיב הנאשם: "בבוקר ככה, שעה שבע, שבע וחצי, שמונה. שבע, שבע וחצי". הנאשם מסר שהגיע למקום באמצעות אופניים חשמליים. החוקר וידא שוב עם הנאשם, והוא השיב: "לא יודע מתי נרצח אבל אני הייתי שמה בשבע, שבע וחצי, מתי שהיו שמה אמבולנסים, משטרות, אנשים עומדים...". או אז, נשאל הנאשם לפשר הסתירה בדבריו, שכן מסר שהוא התעורר בשעה 11:00 או 12:00 והלך לאכול במסעדת "צ'יקן", אך בהמשך חקירתו טען שהיה בזירת הרצח בסביבות השעה 7:30 וראה את ההמולה וכוחות הביטחון. במענה לכך, טען הנאשם שהחוקר לא הבין אותו. החוקר הקשה ואמר לנאשם ששאל אותו כל שאלה מספר פעמים, ועל כך השיב הנאשם: "אתה בלבלת אותי". הנאשם טען שהתכוון שביום שישי הוא התעורר בצהריים, ואילו ביום שבת הוא קם בשעה שבע או שבע וחצי ונסע למקום שבו רצחו את מוסא. לדבריו, חברים שלו חשבו שהוא זה שנרצח. הנאשם הכחיש סכסוך בינו לבין המנוח. הנאשם שב וחזר שהחוקר מבלבל אותו והוסיף שהיה מקום לשאול אותו בשפה הערבית, וכי הוא לא מבין כלום בעברית, מפני שזו לא השפה שלו. הנאשם נשאל האם הוא יודע במה עסק המנוח, והשיב: "לא יודע. אני רואה שמה הוא עומד שמה עשרים וארבע שעות ו... אנשים אומרים עובד בסמים וחייב לאנשים כסף...". 62. חקירתו השנייה של הנאשם התקיימה ביום 9.10.2023 (ת/2, ת/2א). בפתח החקירה הובהרו לנאשם החשדות נגדו וזכויותיו והוא אישר כי נועץ בסנגורו. כשנשאל האם הוא מדבר עברית, השיב: "כן מדבר" ו"מבין מה אתה אומר", אך ציין כי אינו יודע לקרוא בעברית. החוקר ביקש מהנאשם לעצור אותו כל אימת שאינו מבין את דבריו, והנאשם השיב: "בסדר". הנאשם נשאל שוב האם הוא מדבר עברית והשיב: "כן מבין כאילו לא כל עברית מבין כאילו, אתה מבין? לא כמו ערבית שפה שלי". בשלב זה, שוחחו החוקר והנאשם ארוכות על המלחמה שפרצה ביום 7.10.2023. הנאשם הביע זעזוע מכמות הנפגעים, ההרוגים והחטופים, והזכיר את עסקת חילופי השבויים תמורת חזרתו של גלעד שליט, ואמר: "אם הייתם חזקים חזקים גלעד שליט לא שילמתם לו אף בן אדם לא יעשו ככה. אתם למדתם אותם ביזנס, תמשיכו תשלמו". בהמשך אמר הנאשם לחוקר: "איפה כל הבטיחות של ה... איפה כל ה...", "מטוסים, איפה... זה מה זה, זה שמים מצלמות בשמיים". כשהחוקר אמר לנאשם כי יתבצע תחקיר, אמר הנאשם: "אין דבר כזה, אם בהתחלה לא הבנת, עד הסוף לא תבין. צריך לדעת מתי צריך לדעת. בהתחלה לא הבנת". כשהחוקר אמר לנאשם כי המלחמה תהיה ארוכה, השיב הנאשם: "כן בטח. זה לא של יום יומיים". בהמשך שאל הנאשם את החוקר האם יקבלו אותו כחייל בארץ. הנאשם אמר לחוקר כי הוא מכיר שלושה אזרחי סודן שמשרתים בצבא. כשנשאל האם הוא אוהב את ישראל ונאמן לישראל, השיב בחיוב. הנאשם נשאל האם המנוח היה מסוכסך עם מישהו, והשיב שאינו יודע. הנאשם הכחיש כי היה מסוכסך עם המנוח. בהמשך חקירתו הכחיש כי היה חייב למנוח כסף או כי המנוח היה חייב לו כסף. לשאלה האם המנוח עסק בסחר בסמים, השיב שראה אותו מוכר "מדבקות פנטה". הנאשם הסביר כי מדובר במדבקות נגד כאבים, שנמכרות לנרקומנים שרוצים "סטלה". הנאשם פירט בפני החוקר את האופן שבו נרקומנים מעשנים את החומר שבאותן מדבקות. הנאשם אישר שגם הוא עצמו עסק במכירת מדבקות שכאלה, אך לדבריו בשבועיים שלושה האחרונים לא היה לו כסף לקנות. לדבריו, הוא היה רוכש מדבקה בסכום של 150 ₪ ומוכר אותה תמורת 200 ₪. הנאשם מסר כי במשך כשנתיים מכר באזור נווה שאנן כ-10-15 מדבקות מדי יום. הנאשם מסר כי התפרנס גם ממכירות אופניים. הנאשם נשאל הכיצד הוא מתגורר במחסן בעת שהיה מרוויח יותר מ-500 ₪ ליום, רק ממכירת מדבקות, והשיב שהיה משחק בהימורים. בהמשך הוסיף: "כל החיים שלי הימורים ווינר"; וכן: "הימורים זה יותר גרוע מסמים". הנאשם נשאל האם המנוח הפריע לו למכור מדבקות פנטה, ועל כך השיב בשלילה, והוסיף: "עשרים אנשים מוכרים". הנאשם ציין שהמכירות היו תלויות במזל, ובלשונו: "לפי מזל שלך אתה מעביר, היום בא הוא עובד, מה שאלוהים רשם לך אתה מקבל מקבל לפי התנהגות שלך עם הנרקומנים עם האנשים שקונים. אבל אם מישהו מפריע למישהו, זה כאילו אתה אומר אם מי שמפריע אתה אל תעבוד פה, מה אתה יש לך .. רישיון? אף אחד לא יכול להגיד זה מפריע לזה". הנאשם שב והכחיש כי רצח את המנוח, וטען שאין לו סכסוכים. הנאשם שב והכחיש שעשה שימוש באקדח וטען כי כלל אינו יודע לדרוך אקדח. כשנאמר לנאשם שיש תיעוד של האירוע וכי הוא "קטן", השיב: "כן אני קטן". בהמשך דבריו הסכים שיכול להיות שהוא "הכי קטן" בתחנה המרכזית וכי הוא נמוך מאוד. הנאשם אישר כי נכח בזירת הרצח בשעה שבע או שבע וחצי, וראה רופא מטפל במנוח, שהיה מוטל על הארץ בקרבת החנות. לדבריו: "באתי הסתכלתי על הרצפה, אמרו לי זה מוסא, ירו אותו". הנאשם אישר שהוא מכיר גם את חברתו של המנוח, ששמה נס עזריה. לדבריו, גם היא לפעמים קנתה ממנו מדבקות פנטה, וכשהגיע לזירת הרצח ראה אותה במקום. הנאשם מסר כי צפה קודם לכן בסרטון המתעד את הירי במנוח. לדבריו הבעלים של ה"מקום של הווינר" הראה לו ושלח לו. הנאשם הכחיש בחקירתו כי הוא זה שנצפה בסרטון מגיע למקום על גבי אופניים ויורה במנוח. במענה לטענה כי הוא והמנוח היו מסוכסכים על רקע העובדה ששניהם מכרו סמים בנווה שאנן, השיב הנאשם: "אני אין לי סכסוך, עם המוסא, זה לא אני". כשנשאל האם הוא יודע מהו גז מדמיע, השיב בחיוב ואמר: "גז עיניים כאילו... גז פלפל". הנאשם מסר כי הוא מחזיק שני מכלים של תרסיס גז פלפל בצבע שחור, כדי "לשמור על עצמו". לדבריו, אחד מהם נתפס בחיפוש שנעשה במחסן והשני באופניים שלו שהותיר "בווינר". הנאשם מסר כי הוא קושר את מכל גז הפלפל לאופניו באמצעות אזיקונים, ולא נושא אותו עליו או בכיסיו, וזאת כדי להגן על עצמו במקרה שמישהו ירצה לקחת ממנו את האופניים בכוח. בשלב זה של החקירה, נכנסה השוטרת פורמג'יו ואמרה לנאשם כי הגיעה כדי להסביר לו את מצבו ואם הוא לא מבין עברית, היא תזמין מתורגמן לערבית. לאחר שהנאשם שמע את דבריה של השוטרת פורמג'יו השיב שאין לו מה להוסיף על מה שכבר אמר, ובהמשך אמר: "עדיף לסתום, עדיף לשתוק, לסתום, תעשו מה שבא לכם עד שיחליט... שופט"; "זה החלטה ביד שלכם לא ביד שלי. מה שבא לכם תעשו. כן?". הנאשם נשאל הכיצד לא ערך שיחות טלפון החל מיום 29.9.2023 בשעה 20:38, אז אוכן מכשיר הטלפון שלו ברחוב לוינסקי 99 פינת לישנסקי, ועד ליום 30.9.2023 בשעה 08:16, אז אוכן מכשיר הטלפון בפינת רחוב הר ציון, והנאשם השיב: "זה רגיל ... לפעמים יומיים לא מדבר". כשנאמר לו שהוא לא דיבר בטלפון כדי שהמשטרה לא תדע שהיה במקום הרצח, טען: "אני לא רצחתי". 63. חקירתו השלישית של הנאשם התקיימה ביום 12.10.2023 (ת/3, ת/3א). בפתח החקירה הודע והוסבר לנאשם על החשדות, כמו גם על זכויותיו. בתחילת החקירה מסר הנאשם כי בכוונתו לשתוק והוסבר לו כי זו זכותו, כמו גם המשמעות הראייתית של שתיקה בחקירה. הנאשם מסר כי אינו מבין את החשדות נגדו והוסיף שהוא אינו רוצה שיסבירו לו. עוד אמר: "אני לא מבין שום דבר לא מרוכז...". וכן: "אפילו גם אם אז באת לי גם לא יודע תביא מתורגמן בערבית להסביר לי מה מה...". ומיד הוסיף: "לא מבין אפילו ערבית". בהמשך טען הנאשם בפני החוקר: "לא מבין שום דבר שלא נלך קדימה נסתבך נעשה מה שאחרים, שתיקה יש שתיקה תביא לי מישהו מתורגם ערבית, מהבוקר קמתי אני אפילו לא רואה מי מי אתה אני אפילו לא לא מזהה אותך". לאחר מכן, שב הנאשם וחזר מספר פעמים על כך שאינו מבין את החוקר. בשלב זה נעתר החוקר לבקשת הנאשם והם יצאו להפסקה כדי שהנאשם יעשן סיגריה. בתום ההפסקה, שב החוקר והסביר לנאשם על החשדות נגדו ועל זכויותיו. הנאשם השיב כי הוא מבין את הדברים. בהמשך, בדק החוקר מספר פעמים עם הנאשם האם הוא מבין אותו, והבהיר לו כי ככל שאינו מבין שאלה מסוימת עליו לעצור אותו, והנאשם השיב שהוא מבין. הנאשם מסר לחוקר כי ביקש קודם לכן מתורגמן לערבית משום שהיה עצבני וסתם אמר, אך מאז הוא נרגע. הנאשם גם אישר כי טרם החקירה נועץ בעורך דינו. במסגרת החקירה שב ואישר הנאשם כי הוא מתגורר ברחוב צ'לנוב 12 בתל אביב. הנאשם הכחיש כל קשר לחשדות נגדו. במהלך החקירה עומת הנאשם עם סרטונים ממצלמות אבטחה ציבוריות, בהם ניתן לצפות לכאורה את הדרך שעשה היורה, כשהוא מתנייד באמצעות אופניים חשמליים, מכתובת מגוריו ועד לזירת הירי. לנאשם הוצג מסלול נסיעת היורה, על בסיס סרטוני האבטחה, כדלקמן: מכתובת מגוריו ברחוב צ׳לנוב 12, פניה לרחוב מטלון לכיוון מזרח, המשך נסיעה לרחוב לוינסקי לכיוון מזרח, פניה לרחוב יסוד המעלה לכיוון צפון, המשך נסיעה לרחוב ראש פינה לכיוון מזרח, פניה לרח׳ הגר״א לכיוון צפון מערב, פניה לרחוב סולומון לכיוון דרום ומשם לרחוב הר ציון, שם בוצע הירי במנוח. הנאשם הכחיש שמדובר בו. הנאשם הופנה ל"סימנים מזהים" שנראו על היורה, והם: אופניים חשמליים שחורים, תיק בקדמת האופניים, ארגז וולט כחול בחלק האחורי של האופניים, פרטי לבוש - מעיל וולט בצבע כחול, קסדה שחורה, מכנסיים כהים וארוכים ומסכת סקי בצבע שחור על הפנים. הנאשם הכחיש שמדובר בו. במהלך החקירה הוצגו לנאשם סרטוני אבטחה שונים, והוא תיאר את הנראה בהם באופן אובייקטיבי (כגון זיהוי שליח של וולט, אדם הנופל על הרצפה, אנשים בורחים, ושליח השולף נשק מהתיק ויורה במנוח), אך המשיך להתעקש כי הוא אינו הדמות המצולמת. תשובותיו של הנאשם לאורך כל החקירה היו הכחשה גורפת של המיוחס לו, כשהוא חוזר שוב ושוב על האמירות: "אני אומר זה לא אני", "זה לא אני", "לא אני" ו"חס וחלילה לא אני". הוא טען כי הוא אינו עובד בחברת וולט, מעולם לא רכב על אופניים עם ארגז של וולט ולא לבש מעיל של החברה. במהלך החקירה הוצגה לנאשם תמונה שנלקחה מתוך סרטון מצלמת אבטחה ברחוב לוינסקי, שלטענת החוקר הנאשם נצפה בה בפנים גלויות, לאחר שכבר החליף את בגדיו, לאחר ביצוע הירי, כפי הנטען. הנאשם הכחיש כי מדובר בו. 64. חקירתו הרביעית של הנאשם התקיימה ביום 18.10.2023 (ת/4, ת/4א-ת/4ג). בפתח החקירה הודע לנאשם על החשדות נגדו ועל זכויותיו. הנאשם אישר כי נועץ בסנגורו טרם החקירה. החוקר שב והבהיר לנאשם כי אם הוא אינו מבין דבר מה עליו לומר לו, והנאשם השיב: "בסדר". הנאשם אישר כי בחקירותיו הקודמות מסר שהגיע בשעה 07:00 או 07:30 בבוקר לזירת הרצח בבית העסק "מכולת חיים", שברחוב הר ציון 3 בתל אביב, על גבי אופניו החשמליים והבחין במתרחש, בכוחות המשטרה והאמבולנסים. הנאשם שב ואישר כי ראה במקום גם את נס, חברתו של המנוח, אותה הכיר משום שנהג למכור לה מדבקות פנטה. בפני הנאשם הוצג סרטון ממצלמה במקום הרצח מיום 30.9.2023 בשעה 06:24 בבוקר. הנאשם זיהה את עצמו בסרטון, שם צפה במתרחש תוך כדי שעישן. הנאשם מסר כי הגיע למקום עם אופניו החשמליים שהותיר לאחר מכן בטעינה ב"ווינר" מול "השווארמה ראש העיר". הנאשם חתם על תמונה שנלקחה מתוך הסרטון שבה הוא מתועד. הנאשם אישר את פרטי לבושו במקום – מכנסיים קצרים וגופיית ג'ורדן בצבע שחור, כשהוא נעול בכפכפים ואוזניות על ראשו. הנאשם אישר כי נעצר עם אותם הכפכפים, וכי יתר פרטי הלבוש, לרבות האוזניות, נמצאו בחיפוש שנערך בביתו. הנאשם מסר כי הגיע באותו הבוקר לזירת הרצח מהחצר האחורית של ביתו שברחוב צ'לנוב 12 ת"א. הנאשם לא זכר לומר באיזו שעה יצא מביתו, משום שאינו משתמש בשעון, ולדבריו: "וואלה לא משתמש מה שאומרים לו שעון אני קם מתי שאני רוצה חוזר מתי שאני רוצה". הנאשם מסר כי הוא קם ונסע ישר לשוק בנווה שאנן, כפי שהוא נוהג לעשות, ובלשונו: "כן קמתי משינה נסעתי, נסעתי כיוון שוק ישר. כל הזמן אני הולך לשוק". בדרכו לשוק, ראה הרבה אנשים עומדים, ולכן שאל מה קרה, ונאמר לו שמוסא נרצח. הוא ראה אותו גם על הרצפה. בשלב זה, שאל החוקר את הנאשם, לא אחת, האם הוא מבין טוב את שנשאל, והנאשם השיב: "מבין. מבין מאה אחוז". לנאשם הוצגו סרטונים של מסלול הבריחה של החשוד ברצח. הנאשם הכחיש כי הוא זה שנצפה בסרטונים כ"שליח" של "וולט", לבוש מעיל כחול של "וולט", קסדה כהה על הראש וארגז "וולט" על האופניים. הנאשם הכחיש כי נכנס בלבוש זה לחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, תל-אביב. עם זאת, הנאשם אישר כי הוא זה המתועד יוצא מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, תל-אביב בשעה 06:00. כשנשאל לפשר מעשיו במקום, השיב: "אני כל בניין נכנס, כל בניין פה באזור נכנס כל היום, אני מחביא את הסמים שמה". כשנשאל האם החביא שם סמים, השיב: "יכול להיות זה של מתי גם אני לא זוכר זה תמונה, אבל זה תמונה שלי שלי, אולי של פעם של משהו לא יודע". כשהובהר לו כי מדובר בתיעוד מאותו בוקר בשעה 06:00, שהוא יוצא מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, השיב: "זה תמונה שלי אני כל הזמן אני נכנס פה". הנאשם אישר כי לבש את פרטי לבושו, כפי שתועד – מכנסיים קצרים שחורים, גופיית ג'ורדן שחורה ואוזניות בצבע שחור על ראשו. הנאשם נשאל מתי הוא נכנס לכתובת זו, שכן אישר שהוא זה המתועד יוצא ממנה, והשיב: "לא זוכר אני לא קשור בזמן כאילו מתי נכנסתי מתי יצאתי אבל זה כל הזמן אני באזור זה מחביא את הסמים". בהמשך נשאל האם הוא מחביא את הסמים רק בחצר והוא השיב בחיוב ("מסתובב מחפש מקום ... רק בחצר"). כשנשאל כמה זמן חלף משנכנס לחצר לוינסקי 87 ועד שיצא, השיב: "לא זוכר". הנאשם נשאל אם נכנס מאותה כניסה שיצא, והשיב: "כן, אני גם לא זוכר איפה נכנסתי, אני נכנס לכל בניין פה באזור". כשהוצג בפניו סרטון נוסף, שב הנאשם ואישר כי הוא זה המתועד יוצא מחצר לוינסקי 87, והוסיף: "הלכתי לקחת סמים משהו לקחתי הדברים ששמתי שם". כשהוטח בו כי הוא זה שתועד נכנס למקום בבגדי שליח וולט ושם החליף בגדים והשאיר את האופניים החשמליים, הכחיש הנאשם וטען: "לא לא אני לא נכנסתי עם השליח וולט, אני שם כל הזמן שמה סמים שלי שם בלילה". ובהמשך: "כל היום אני בכתובת הזאתי כן, שם איפה שם סמים, או בבניין הזה או בבניין השני או בבניין אחרת כל פעם מחפש מקום מחליף". הנאשם שב וטען כי הוא אינו זוכר מתי נכנס לחצר לוינסקי 87. כשנשאל האם הגיע למקום כדי לשים או להוציא סמים, האם יצא משם עם סמים, השיב: "לא זוכר כן עם עם הסמים" והוסיף: "להוציא לקחת הולך לשוק". כשנשאל כמה זמן לקח לו להיכנס ולהוציא את הסמים, השיב: "אני אף פעם לא הסתכלתי לשעון, מה שצריך לעשות, לא לעשות לפי שעון". כשנשאל האם הפעולה של הכניסה והוצאת הסמים ארכה יותר מחמש שעות, השיב בשלילה. הנאשם מסר כי הוא מניח את הסמים בכניסה לבניין, והוסיף: "מחפש מקום לא רואים רק אתה שם בא מחפש אחר כך לפעמים אתה מסתבך איפה שמת, גם אני תמיד מחפש". הנאשם טען כי לפעמים הוא עצמו אינו זוכר היכן הניח את הסמים, כך לדבריו: "לפעמים אני כל היום לבניין זה אני מחפש איפה ששמתי אתמול באיפה שמתי בלילה, מחפש אולי חמש שש שבע שעות מחפש, הולך וחוזר זוכר איפה שמתי". כשנאמר לנאשם כי בחצר לוינסקי 87 נמצאו ארגז וולט, מעיל וולט שבתוכו תרסיס גז פלפל, מסכת סקי וקסדה שחורה, ונשאל האם הם שייכים לו, השיב: "זה לא שלי". כשנאמר לנאשם כי על ארגז הוולט, המעיל, מסכת הסקי והקסדה נמצאו שרידי ירי, והוסבר לו במה מדובר, המשיך להכחיש כי מדובר בו. כשנשאל האם יכול להיות שיימצאו D.N.A וטביעות אצבע השייכים לו על ארגז וולט, השיב: "יכול להיות אבל זה לא אני, אולי שמה בחצר אני איפה שנכנסתי הלכתי נגעתי שם, צריך לשים את הדברים שלי נגעתי משהו זה המקרה". כשנשאל האם הבחין בארגז וולט כשהגיע לחצר בלוינסקי 87, השיב שאינו זוכר כי היה חשוך והוסיף: "יש שקיות, פחים וזה וזה אני מחפש כאילו לשים במקום אבל בחושך לא רואה מה זה של וולט...". כשהתבקש להתייחס לאפשרות שיימצאו טביעות אצבע ו- D.N.Aשלו על מעיל וולט, או יתר החפצים, השיב: "אם יהיה אולי בטעות אני נגעתי שמה בחושך מתי שאני מחביא את הסמים". כשנשאל שאלה דומה לגבי מסכת הסקי, השיב: "אם יהיה זה גם בטעות אולי שמה איפה שפחים שמצאתי...". הנאשם טען שהוא לא ראה אדם אחר בחצר לוינסקי 87 כשהגיע למקום. כשהוצגה לפניו תמונה של הפריטים שנמצאו בחצר לוינסקי 87, ביום 3.10.2023, הגיב: "חס וחלילה אני לא שמתי זה תיק של השליח". כשנאמר לו כי המספר על ארגז וולט שנמצא בחצר לוינסקי 87 תואם את המספר שנצפה על ארגז וולט של השליח שביצע את הרצח, טען הנאשם כי הוא לא קשור לזה. הנאשם הכחיש כי הוא זה שהניח את הפריטים בחצר וטען כי הם אינם שייכים לו. הנאשם שב ואישר כי הוא האדם שנצפה יוצא מאותה חצר לבוש בגופיית "ג'ורדן". כשנאמר לנאשם כי בכתובת לוינסקי 87 קיימת כניסה ויציאה אחת וכי בהכרח נכנס באותה כניסה, השיב: "כן אבל לא זוכר מתי שנכנסתי זה הבעיה". הנאשם אישר כי שהה רק בחצר ולא ביקר אצל אחד הדיירים בבניין המגורים. כשנשאל כמה שעות שהה בחצר לוינסקי 87, השיב: "לא זוכר אפילו אם אם עשר שעות אני לא זוכר". בשלב זה נכנס חוקר נוסף, ניר עומר, והטיח בנאשם כי לפי דבריו שלו, לאחר שהתעורר בבוקר, הוא נסע לזירת הרצח, שם שראה שמטפלים במוסא, ועתה מספר כי הגיע לחצר שברחוב לוינסקי 87 כדי להוציא משם סמים שהחביא, ועל כך השיב: "לפני מוסא אולי קפצתי הלכתי לקחת סחורה". הנאשם לא זכר לומר כמה זמן שהה באותה חצר, גם כשנאמר לו שמדובר בחצר קטנה מאד. יתר על כן, כשנאמר לנאשם שמצפיה בסרטוני המצלמות שתיעדו את היממה שקדמה לאותו יום, הוא לא נצפה מגיע לחצר בבגדים שעמם יצא משם, אך כן נראו אנשים אחרים, שאותם לדבריו לא פגש, השיב הנאשם: "אני לא יודע לא בשפה שלי, דבר איתי בערבית אולי שנבין". בשלב זה נאמר לנאשם הוא מבין עברית מצוין, אבל כי כל פעם שהוא נתפס בשקר הוא שוכח את העברית, והנאשם השיב: "אני יודע שלושים אחוז עברית". הנאשם נשאל שוב כמה זמן שהה בחצר לוינסקי 87, והשיב: "זה שמה לא זוכר, נכנסתי אבל מתי שכמה זמן שמה אני לא זוכר". הנאשם שב וטען שלא ראה שם אף אחד נוסף. הנאשם שב על טענתו שלא נכנס למקום עם הבגדים של וולט. כשנאמר לנאשם שלפי הסרטונים האדם שלבש את בגדי הוולט יצא מכתובת מגוריו ברחוב צ'לנוב 12 בתל אביב, טען הנאשם: "איפה שיצא, איפה שיצא לא הייתי לא הייתי לא הייתי יושן שמה". בהמשך, הצטרפה החוקרת אפרת פורמג'יו ושאלה את הנאשם, מתי הוא נכנס לחצר לוינסקי 87, והנאשם טען: "אם אני ישנתי שמה גם נכון כאילו אני אין לי מה לישון אני גר ברחוב". לשאלת החוקרת האם יכול להיות שהוא ישן באותה חצר, השיב: "כן יכול להיות". כשנשאל באלו כתובות נוספות הוא נוהג לישון, השיב: "לא זוכר לא יודע כאילו. אני ישן ברחוב אפילו". כשנשאל איך נראה הבניין בכתובת שישן, השיב שאינו יודע. כשנשאל מדוע שינה כך את גרסתו ביחס למקום לינתו ויציאתו אל זירת הרצח, השיב שוב שאינו זוכר מתי הגיע לאותה חצר ברחוב לוינסקי 87. הנאשם מסר כי הוא מחביא דברים בהרבה מקומות ויודע לאן לחזור לפי השער ולפי סימנים בחוץ. בשלב זה, כשהוטח בנאשם שהוא מסתבך בשקרים, השיב: "אני תמיד מסתבך כאילו למה מדברים איתי קודם כל בעברית כמו שזה שפה שלי ... אתם לא יכולים לדבר ערבית?" וביקש שיביאו דובר ערבית כדי להתחיל את החקירה מראשיתה. בהמשך, נשאל שוב כיצד נכנס לחצר ברחוב לוינסקי 87, והנאשם השיב: "לא זוכר מאיפה באתי מאיפה נכנסתי ... רק מתי שאני יצאתי רק את זה. אני למה אני חי ברחוב...". כשנאמר לנאשם שהוא אינו גר ברחוב, השיב: "אני יכול לישון בכל מקום, שעתיים שלוש שעות". כשנשאל אם ישן באותה חצר, השיב: "יכול להיות". ושוב חזר וטען שלא ראה שם אף אחד אחר מסתובב. לדבריו: "כאילו אני ישנתי שמה ונרדמתי לא נרדמתי. לא ראיתי מישהו". הנאשם נשאל האם ראה את אותו בחור שנראה כשליח שלבוש בבגדי וולט כאשר נכנס לחצר כשתי דקות לפני שהוא עצמו יצא מאותה חצר, ועל כך השיב: "לא, לא יודע". כשנשאל האם ראה מה עשה אותו שליח במקום, השיב בשלילה. הנאשם מסר כי לאחר שיצא מחצר לוינסקי 87, שם לדבריו החביא את הסמים, הוא הלך לביתו, כפי שעלה גם מתיעוד המצלמות שהוצג בפניו. 65. חקירתו החמישית של הנאשם התקיימה ביום 23.10.2023 (ת/5, ת/5א). בפתח החקירה הודע לנאשם על החשדות נגדו ועל זכויותיו. הנאשם התייעץ עם עורך דינו טרם תחילת החקירה. הנאשם השיב כי הוא מבין את המיוחס לו. החוקר אמר לנאשם כי בכוונתו לסקור עמו את המסלול שלאחר הרצח, והנאשם השיב כי הוא מבין אותו. מכאן ואילך הציג החוקר לנאשם רצף של סרטוני אבטחה ממצלמות שונות, המתעדים את מסלול ההימלטות של הרוצח ממקום המעשה לאחר הרצח. במהלך הצפייה עצר החוקר את הסרטונים מדי פעם והפנה לנאשם שאלות ביחס למתועד בהם. תחילה הציג החוקר לנאשם סרטון ממצלמת אבטחה המוצבת ברחובות צ'לנוב וי"ל פרץ מהשעה 06:01, והנאשם זיהה את עצמו, שהוא לבוש בגופיית ג'ורדן שחורה, אוזניות על ראשו ומעשן. הנאשם אישר כי עשה את דרכו מהחצר בלוינסקי, שם לדבריו החביא סמים, אל ביתו שברחוב צ'לנוב 12. בהמשך, הציג החוקר לנאשם סרטון ממצלמת אבטחה של עיריית תל אביב המוצבת ברחובות צ'לנוב והגדוד העברי מהשעה 06:01:59. הנאשם זיהה את עצמו, ומסר שיצא מלוינסקי, שם החביא את הסמים, והלך לחצר ביתו שברחוב צ'לנוב 12 כדי לקחת את האופניים ולנסוע לשוק. לאחר מכן הוצג לנאשם סרטון ממצלמת אבטחה של עיריית תל אביב המוצבת ברחובות צ'לנוב והגדוד העברי מהשעה 06:05. הנאשם זיהה את עצמו יוצא מחצר הבית שבו מתגורר ברחוב צ'לנוב, לבוש בגופיית ג'ורדן שחורה ואוזניות שחורות על ראשו. לדבריו, הוא היה בדרכו על גבי אופניו החשמליים לשוק בנווה שאנן. כשהוצג לנאשם סרטון ממצלמת אבטחה של עיריית תל אביב מהשעה 06:06, מסר הנאשם כי הוא מתועד עושה דרכו לשוק בנווה שאנן. לדבריו נסע עד לסוף רחוב צ'לנוב ופנה ימינה ברמזור. בסרטון נוסף מהשעה 06:07, הנאשם זיהה עצמו באותו הלבוש נוסע לכיוון השוק. הנאשם מסר שחיפש "קליינטים", והסביר שהכוונה לנרקומנים, שהוא קונה מהם אופניים ולאחר מכן מוכר אותם. בהמשך הוצג לנאשם סרטון ממצלמה ברחוב סלמון הר ציון מהשעה 06:08. הנאשם זיהה עצמו רוכב על האופניים החשמליים שלו בצבע שחור ואדום, באותו הלבוש. לאחר מכן, הוצג לנאשם סרטון ממצלמת אבטחה, מהשעה 06:10. הנאשם זיהה עצמו מגיע עם האופניים החשמליים למקום שבו נרצח המנוח. משנשאל מה עשה במקום, השיב: "באתי שאלתי מה קרה אמרו לי.. מוסא רצחו אותו". במענה לשאלה, טען הנאשם כי לא ידע קודם לכן על מותו של מוסא. החוקר הטיח בנאשם כי לאחר שרצח את המנוח הגיע ברגל לביתו ברחוב צ'לנוב 12, יצא מהחצר האחורית של הבית, ומשם נסע לזירת הרצח ברחוב הר ציון 3, כדי לנסות להציג עצמו כמי שאינו קשור לאירוע. הנאשם הגיב: "חס וחלילה לא", הכחיש שרצח את המנוח וטען: "אני באתי כמו שכל יום אני בא ... תמיד כאילו. רואה את האנשים עומדים ושאלתי". עוד טען הנאשם: "אני יצאתי שמה בחצר של ה.. איך קוראים לו רחוב זה, הלכתי שמתי שמה סמים. אפילו הלכתי חיפשתי לא מצאתי אפילו. אני מפסיד באותו זמן סחורה גם. לא יודע איפה החבאתי". הנאשם שב וגרס: "לא אני רצחתי את מוחמד מוסא". הנאשם מסר שיש המכנים אותו בשם "חלנג'י", אבל זה לא שמו האמיתי, אלא שם לבן אדם גבוה. בהמשך הציג החוקר לנאשם סרטון ממצלמת אבטחה של עיריית תל אביב המוצבת ברחוב לוינסקי 83 מהשעה 05:55. הנאשם טען שנצפה שליח של וולט וכי לא מדובר בו. הנאשם אישר את דברי החוקר לפיהם שליח הוולט רכוב על אופניו, לגופו מכנסיים ארוכים ומעיל, קסדה כהה על הראש, מסכת סקי על פניו, בחלקם הקדמי של האופניים תיק ובחלקם האחורי ארגז של וולט. הנאשם חזר וטען: "זה לא אני". לאחר מכן, נשאל על החורים שבדגם הקסדה, והנאשם השיב: "זה לא אני בכלל". עוד הוסיף כי מעולם לא לבש מעיל של וולט ואינו עובד בוולט. בהמשך, נשאל על האקדח שהוציא השליח מהתיק, עטף והניח על המדרכה, והנאשם הגיב מספר פעמים: "זה לא אני". לאחר מכן שאל החוקר את הנאשם על האדם שעמו נפגש השליח, אשר לבש חולצה קצרה כחולה ומכנסי ג'ינס כחולים ארוכים, וסיגריה בפיו. הנאשם השיב: "זה לא אני. אפילו אני לא מכיר את הבן אדם", וחזר מספר פעמים על כך שאינו יודע מיהו אותו אדם שלקח את האקדח. בהמשך הטיח החוקר בנאשם כי נכנס לכתובת בלוינסקי כדי להשאיר במקום את הציוד שהיה עמו ואת האופניים, והנאשם השיב: "זה לא אני". כשנאמר לו שהחפצים נאספו מהמקום ונמצאו ממצאי D.N.A על מסכת הסקי ועל יתר החפצים, חזר הנאשם והשיב: "לא זה לא אני", ומסר: "אני נכנסתי שמה אולי נגעתי בדברים שמה מחפש משהו הדברים שלי נגעתי בו לא יודע". כשהוטח בו שוב שעל מסכת הסקי נמצא D.N.A השייך לו, השיב: "אני יודע אני כל החיים שלי אני לובש ... מהזבל ...". הנאשם טען כי ייתכן ונגע בדברים, כך לדבריו: "מתי שאני מחפש את הזה הסחורה שלי אולי נגעתי בדברים שם. ואני בן אדם חי ברחוב". משהטיח החוקר בנאשם פעם נוספת כי על מסכת הסקי נמצא D.N.A שלו, השיב הנאשם: "אני בן אדם חי ברחובות כל החיים שלי אני לובש מ.. מ.. מרחוב. בגדים זורקים אותו בפח זורקים אותו ב.. חצרים זה בודק מה שמגיע אולי לובש מה שלא". נאמר לנאשם כי מהרגע שהשליח הוולט נכנס לכתובת בלוינסקי 87 ועד ליציאת הנאשם מהמקום, חלפו כשלוש דקות, והוא נשאל כיצד ייתכן שנגע בחפציו של השליח, בשעה שבחקירות קודמות טען כי כלל לא ראה את אותו שליח וולט. הנאשם שתק ולא הגיב, ולאחר מכן השיב: "כן אני לא ראיתי משהו שם", והוסיף: "כן אני לא ראיתי שמישהו שמה אולי.. נגעתי במשהו שמה אני מחפש אני קשור למישהו נכנס יצא? אני קשור לדברים שלי שבאתי לשמה. לבדוק". עדות הנאשם בבית המשפט 66. הנאשם מסר עדות בבית המשפט, בסיוע מתורגמן לשפה הערבית. הנאשם סיפר כי נולד בשנת 1986 בסודן (דרפור), הגיע לישראל בשנת 2009, והתגורר בעיקר בלוד ובתל אביב. בתל אביב התגורר במשך כ-7-8 שנים. לדבריו, בתקופה שקדמה למעצרו באוקטובר 23 התגורר ברחוב הקונגרס, אך לאחר מכן אמר שאין לו כתובת מדויקת, שכן הוא ישן ברחוב או בחצרות מאחורי בניינים ("לעיתים אני ישן שם לפעמים פה, זה תלוי" (עמ' 243 לפרוט')). הנאשם מסר כי שכר במשך כשנתיים מחסן ברחוב צ'לנוב 12 תמורת 300 שקל בחודש מבעל בית בשם עודד, שם נהג להניח את חפציו כגון גלגלים, אופניים וסוללות. לפרנסתו, הוא היה קונה זוגות אופניים מנרקומנים ומוכר אותם, וכן מכר מדבקות לשיכוך כאבי גוף בשם "פנטה" באזור נווה שאנן. הנאשם מסר כי הוא דובר את השפה הערבית, אותה למד בסודן. לדבריו, מעולם לא למד בבית הספר והוא אינו יודע קרוא וכתוב. בהמשך מסר: "אני קורא בקטנה" (עמ' 245 לפרוט'). הנאשם אישר: "אני גם קורא עברית קצת עברית", וכן "אני קורא גם ערבית אבל לא כאילו מאה אחוז אלא בקטנה. אבל אני כן דובר את השפה" (עמ' 246 לפרוט'). הנאשם מסר כי הבין על מה נחקר לאחר שנעצר, והוסיף: "אבל אני לא הבנתי כל כך את השפה העברית בצורה מדויקת לא הבנתי את זה בצורה מדויקת את השפה העברית. ביקשתי לזמן מתורגמן אך לא הביאו לי" (עמ' 246 לפרוט'). לגבי היכרותו עם המנוח מוסא, טען הנאשם במענה לחקירתו הראשית כי הכיר אותו כפי שכל הסודנים באזור מכירים זה את זה, אך לא היה ביניהם קשר או יחסים אישיים. הנאשם מסר כי פגש את המנוח פעמיים או שלוש במסעדה שבה נוהגים לאכול הסודנים. הוא ידע שהמנוח הוא סודני שעובד ברחוב בסמים והוסיף כי כל הסודנים שנמצאים שם מכירים אותו. לדבריו, המנוח היה בקשר גם עם ערבים בדואים והיה קונה מהם סמים. הנאשם אישר כי ביום הרצח הוא הגיע בבוקר מרחוב צ'לנוב לזירת האירוע, ראה אנשים עומדים, שאל לפשר הדבר, ונמסר לו שרצחו את מוסא. הנאשם סיפר כי יומיים לפני מועד הרצח הוא החביא מדבקות בחצר, כאשר הכוונה לחצר לוינסקי 87, בהתאם לסרטונים שהוצגו בפניו בחקירה במשטרה. הוא הלך לחפש אותן, אך לא מצא אותן. לדבריו ישן באותה חצר. הנאשם מסר כי בחקירת המשטרה הראו לו תמונה שלו יוצא מהחצר והוא אישר שזה הוא, אך כששאלו אותו על דמות הלבושה כשליח וולט שנכנסת לחצר, הוא הכחיש שזה הוא. הנאשם אישר כי במסגרת החקירה במשטרה הוא נלקח לאותה חצר, ושב ואישר כי אכן היה במקום ונצפה יוצא מאותה חצר. הנאשם שב וטען גם בעדותו בבית המשפט כי אינו זוכר מתי נכנס לאותה חצר, אך גרס שלא הוא זה נצפה בבגדי שליח וולט. ובלשונו: "אני ישנתי בחצר, ישנתי בחצר. אני לא יודע מתי הגעתי לחצר ובאיזה יום ישנתי בחצר" (עמ' 248 לפרוט'). הנאשם מסר כי ביקש מהחוקרים לזמן עבורו מתורגמן. לדבריו: "אני לא הייתי מבין כל מה שנשאלתי. שאלו אותי על הוולט הזה, מנסים לבלבל אותי מבלבלים אותי. אמרתי להם שאני לא קשור לא ברצח למוות של מוסא". הנאשם אישר כי נשאל גם על דנ"א. כשנשאל מה הוא זוכר לגבי השאלה, השיב: "וואללה אינני זוכר. שאל אותי לגבי הבגדים אמרתי לו שאני יצאתי בחצר חיפשתי בגדים כדי ללבוש. ולא מצאתי משהו מתאים שיכול להתאים לבגדי ללבוש אז השארתי את זה שם". כשנשאל מה השיב כשהוטח בו כי הוא זה שלבש מדי וולט ורצח את המנוח, מסר: "אמרתי להם שזה לא אני. זה לא אני" (עמ' 251 לפרוט'). במסגרת החקירה הנגדית, התובעת הטיחה בנאשם סתירות שנמצאו לשיטתה מול חקירותיו במשטרה. ב"כ המאשימה הפנתה לחקירה הראשונה (ת/1א), שם אישר הנאשם כי המקום שבו נעצר ברחוב צ'לנוב 12, הוא מקום מגוריו מזה כשנה וחצי. הנאשם השיב: "...המקום הזה שבו אני נעצרתי שה וזה גם המקום, שאלו אותי מה יש לך מה יש לך כאן הוא אמר שאני משכיר את המחסן ... הם שאלו אותי האם המחסן האם אתה מתגורר במחסן או שוכר את המחסן אני אומר לך שאני לא מתגורר במחסן, הם שאלו" (עמ' 253 לפרוט'). כשהנאשם עומת עם הסתירה בגרסתו, שב וטען שביקש מתורגמן משום שלא הבין את השאלות שהופנו אליו. הנאשם הופנה לחקירתו הראשונה (ת/1א), שם טען כי ביום שבת ה-30.9.2023, יום הרצח, התעורר בשעה 11 או 12 בצהריים והלך למסעדת צ'יקן. או אז, הזדעק הנאשם ואמר: "לא ולא", ושב וטען שבלבלו אותו בחקירה במשטרה ולכן ביקש מתורגמן. כשנשאל האם היה במסעדה בשעה 12 השיב בחיוב. כשנאמר לנאשם שבחקירתו במשטרה מסר שבלילה לפני אירוע הרצח הוא ישן בחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87, והוא השיב: "אני לא יודע איזה יום אני ישנתי שם, אני כן ישנתי שם אבל לא יודע איזה יום". כשנשאל האם יכול להיות שבלילה לפני אירוע הרצח הוא ישן ברחוב צ'לנוב 12, השיב "לא זוכר" (עמ' 256 לפרוט'). הנאשם מסר כי במהלך החקירה במשטרה הוצג לפניו סרטון שבו הוא נצפה יוצא מחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87 והוא אישר שאכן היה במקום (עמ' 256 לפרוט'). הנאשם הוסיף: "ביום הזה שבו כאילו היה את היריות שבו מוסא שירו על מוסא אני הלכתי לשם לזירת האירוע, הייתי נוכח באזור שם אוקי? נכחתי באזור עד שעה 12 אחרי הלכנו לאכול". כשנשאל באיזו שעה הגיע לזירת הרצח, השיב: "אני לא בטוח ... כל בוקר אני מגיע לשם בבוקר שעות, כל היום אני יחד עם חבריי הולכים לשם בשעה 6 לפנות בוקר בכדי לקנות אופניים" (עמ' 256 לפרוט'). הנאשם מסר כי הוא רוכש אופניים "מנרקומן אחד" (עמ' 257 לפרוט'). הנאשם אישר כי הוא "מסתובב תמיד עם אופניים חשמליים", אך כשיצא מרחוב לוינסקי 87 הוא היה ללא אופניו, משום שהם היו בחצר ברחוב צ'לנוב (עמ' 257-258 לפרוט'). לנאשם הוצג הסרטון מרחוב לוינסקי 85 בשעה 6:00 בבוקר, והוא אישר כי הוא נצפה בסרטון לבוש בגופיית "ג'ורדן" שחורה. הנאשם אישר כי הגופייה נתפסה בחיפוש שנערך ברחוב צ'לנוב 12. הנאשם אישר כי הלך ברגל ללא אופניים מהחצר ברחוב לוינסקי 87 אל החצר ברחוב צ'לנוב 12, משם לקח את אופניו ונסע לזירת הרצח (עמ' 259 לפרוט'). כשנאמר לנאשם כי בחקירתו הראשונה במשטרה הכחיש שהכיר את המנוח, השיב: "החוקר שאל אותי האם אתם חברים? אמרתי לו שאנחנו לא חברים אבל מה שכן הסודנים מכירים אחד את השני". בהמשך מסר: "... אני לא הבנתי את השאלות ואני רציתי ללכת לעשן סיגריה, הוא אמר לי אחרי שנסיים את החקירה אתה לך לסיגריה וגם ביקשתי מתורגמן" (עמ' 259-260 לפרוט'). הנאשם שב ומסר כי הוא מכיר את המנוח, אך הם לא היו חברים או בקשר. כשנאמר לו שבחקירתו השנייה במשטרה מסר שהמנוח הוא "משפחה", השיב: "את זה אני מאשר שכן אמרתי שהוא מהמשפחה". והוסיף: "סודן יש לנו שם שבטים", "... מוסא הוא שייך לשבט זגאווה ואני גם שייך לשבט הזאת זו כוונתי שהוא מהמשפחה" (עמ' 260-261 לפרוט'). הנאשם אישר כי ידע שהמנוח נהג לשבת במקום שבו נרצח והוא הבחין בו שם כמה פעמים. הנאשם ידע ששם ניתן למצוא את המנוח. לדבריו: "לא שזה 24 שעות אלא מתי שאני נמצא שם אני רואה אותו עומד שם" (עמ' 261 לפרוט'). כשנשאל האם הוא זוכר באיזו שעה הגיע לזירת הרצח, השיב שאינו זוכר במדויק, אך הגיע למקום בשעה שש או שש וחצי, כפי שהגיע לשם בדרך כלל. כשנאמר לו שבחקירתו במשטרה מסר שהגיע לזירת הרצח בשעה 07:30-08:00 בבוקר, השיב: "הוא הלחיץ אותי שאל אותי על הזמנים אמרתי לו בערך. לא נתתי לו לא היה לי שעה מדויקת". בהמשך אישר כי היה מגיע למקום הרצח בדרך כלל בשעות 06:00-07:00 (עמ' 262 לפרוט'). הנאשם אישר כי המנוח היה מוכר מדבקות אותן כינה "פנטה", והוסיף: "הוא גם מוכר ירוק וגם מוכר את הפנטה" "וחשיש גם כן. כל הסודנים שם מכירים אותו". הנאשם אישר כי גם הוא היה מוכר מדבקות "פנטה" מאותו סוג (עמ' 262 לפרוט'). הנאשם עומת עם אמירתו בחקירת המשטרה, לפיה הוא הפסיק למכור את המדבקות כשבועיים-שלושה לפני שנעצר, והסביר: "כן, לעיתים יש לי את המדבקות לעיתים אין לי". כשנשאל מה קרה בשבועיים לפני הרצח, השיב: "וואלה אין לי מושג ולא היה לי כסף" (עמ' 263 לפרוט'). הנאשם נשאל על הסמים שלדבריו החביא בחצר לוינסקי 87, וטען: "מה שהחבאתי שם לא מצאתי אותם מה שהחבאתי בעבר הלכתי כדי למצוא אותם ולא מצאתי אותם. הלכתי כדי לקחת אותם ולא מצאתי אותם". בחקירתו החוזרת, מסר הנאשם כי כששהה בחצר לוינסקי 87 חיפש 15 מדבקות שהחביא בגינה מאחורי הבניין (עמ' 291 לפרוט'). כשנאמר לו שבחקירתו במשטרה מסר כי הלך לחצר לוינסקי 87 כדי להחביא את הסמים, השיב: "... שיגיד מה שהוא רוצה מכיוון אני לא הבנתי ... הרי למה הוא סירב להביא לי מתורגמן?" (עמ' 263 לפרוט'). הנאשם מסר כי אינו זוכר כמה זמן עסק במכירות של מדבקות "פנטה" וכי יכול להיות שעסק בכך במשך שנתיים. במענה לשאלה בחקירתו החוזרת מסר הנאשם כי מבחינתו אותן מדבקות אינן סמים (עמ' 291 לפרוט'). הנאשם מסר כי היה רוכש כל מדבקה בסכום של 100 ₪ ומוכר בסכום של 150-200 ₪ בכל יום כ-5-10 מדבקות. הנאשם מסר כי יכול להיות שבחקירתו במשטרה מסר שהיה מוכר 10-15 מדבקות ביום (עמ' 264 לפרוט'). כשנאמר לנאשם כי המנוח הפריע לו למכור את המדבקות, מפני ששניהם מכרו אותן מדבקות באותו אזור, השיב: "לא ולא. הרי מה הקשר שלי ביני לבין מוסא הרי יש 20 סודנים שם מוכרים את המדבקות", "הוא קונה את הירוק ואת החשיש מהבדווים מהערבים מחוץ לתל אביב הכוונה מלוד מכפר קאסם מכפר מאנדה משם הוא קונה את החשיש". הנאשם מסר כי לא הייתה חלוקה וכל אחד היה עובד ומוכר בעצמו (עמ' 264 לפרוט'). הנאשם מסר שאינו יודע את גובהו. בהמשך מסר: "יש הרבה סודנים שם באותו גובה כמו שלי" (עמ' 265-266 לפרוט'). הנאשם אישר כי בקדמת ראשו יש לו קבוצת שערות לבנות והסיר את כובעו מיוזמתו כדי להראות לבית המשפט (עמ' 268-269 לפרוט'). הנאשם אישר כי בחקירתו במשטרה הוצג לו סרטון של התרחשות הרצח, והכחיש כי מדובר בו (עמ' 269-270 לפרוט'). הנאשם אישר כי בחקירתו השנייה במשטרה מסר כי הוא מחזיק שני תרסיסי גז פלפל, אחד ברחוב צ'לנוב 12 ואחד על אופניו. כשנאמר לו כי תרסיס גז פלפל נמצא במעיל וולט בחצר לוינסקי 87 השיב: "אני לא יודע איפה מצאו את הגז פלפל. יכול להיות (ערבית) שנייה אני צריך נגעתי בבגדים ונפל שם הגז פלפל איפה הבגדים". אולם, כשהתבקש להסביר כיצד נפל לו תרסיס גז פלפל לתוך הכיס הפנימי של מעיל וולט שנתפס בחצר לוינסקי 87, השיב: "אני לא יודע איך אני לא יודע למה הגז פלפל נמצא שם" (עמ' 270-271 לפרוט'). כשנשאל למעשיו בחצר לוינסקי 87 בבוקר יום הרצח, השיב: "לא זוכר מה עשיתי גם אני לא זוכר מה עשיתי בחצר אני ראיתי פשוט הפנו אותי למה שראיתי שאני יוצא מהחצר" (עמ' 272 לפרוט'). כשנאמר לנאשם כי על מעיל וולט, תיק וולט, קסדה וחם צוואר שנמצאו בחצר לוינסקי 87 נמצאו שרידי ירי, המעידים על כך שמי שלבש אותם ירה או היה קרוב ליורה, השיב: "לא יודע על הדבר הזה שום דבר לא יודע על הדבר הזה. ביום הראשון אתם יכולתם לפתור את הבעיה הזאת אני אמרתי לכם שיש לו שותף את יודעת מה זה שותף? יש לו שותף", "אפילו ראו את זה ב... תביאו את הבן אדם הזה השותף זה שטוען שאני זה שיריתי, תביאו אותו תביאו אותו" (עמ' 272-273 לפרוט'). הנאשם הלין על כך ששואלים אותו שוב ושוב על שליח וולט כאשר יש אחד בדרך שנפגש איתו. כשנשאל האם הוא יודע את זהותו של האדם אותו הוא מכנה "שותף", השיב שאינו מכיר אותו וטען כי אותו אדם יוכיח שהוא אינו שייך לכל הסיפור הזה מאחר שאותו אדם יודע את זהותו של השליח וולט (עמ' 275-276 לפרוט'). כשנשאל אילו בגדים ראה בחצר לוינסקי 87, השיב שלא ראה שום דבר בגלל החושך, אבל אישר כי ביציאה היו בגדים. הנאשם טען כי לא ראה את תיק המשלוחים של וולט ואינו יודע האם התיק היה בחצר בעת שנכנס לחצר. הנאשם טען כי לא ראה אדם אחר בחצר ולא ראה אדם שנכנס לחצר בשל חשיכה. הנאשם הוסיף: "אני הייתי בחצר ואני נגעתי בבגדים אוקיי? אחרי זה אומרים לי יש לך טביעת אצבע בבגדים". הנאשם טען כי אינו זוכר כמה זמן שהה בחצר לוינסקי 87. כשנאמר לנאשם כי ככל ששהה בחצר במשך יותר מ-4 דקות, הוא היה צריך לראות את שליח וולט נכנס ומוריד את הבגדים, והוא השיב שיכול להיות ששליח וולט עלה לבניין או לגג (עמ' 276-278 לפרוט'). הנאשם מסר כי כשיצא מהחצר ראה את הבגדים ליד הדלת אבל לא היה לו מושג שמדובר בבגדים של וולט. כשנאמר לו כי הוא סותר את דבריו הקודמים לפיהם לא ראה את הבגדים של וולט השיב: "בגדים בחושך לא ולא, אני לא יודע", "אני לא יודע לא ניתן לראות בחושך" (עמ' 278 לפרוט'). הנאשם אישר כי כשהגיע לזירת הרצח לבש מכנסיים קצרים וחולצה בצבע שחור עם איור "ג'ורדן", הרכיב אוזניות בצבע שחור על ראשו ונעל כפכפים. הנאשם אישר כי את הגופייה מצאו בחיפוש שנערך בצ'לנוב 12. הנאשם אישר כי בחקירתו הרביעית טען שבבוקר בו אירע הרצח יצא מהחצר לבוש בבגדים האמורים ומסר שוב שאינו זוכר כמה זמן שהה בחצר לוינסקי 87 (עמ' 279 לפרוט'). כשהתבקש להסביר כיצד בבדיקת מצלמות האבטחה הוא לא תועד נכנס לחצר לוינסקי 87 לבוש באותם בגדים אותם לבש כשתועד יוצא מהחצר, השיב שאינו זוכר מתי הגיע (עמ' 282 לפרוט'). הנאשם הכחיש כי הוא שליח וולט המתועד בסרטון מוסר את האקדח באמצעותו ביצע את הירי במנוח לאדם אחר (עמ' 284 לפרוט'). הנאשם מסר כי לעיתים נסע על אופניו החשמליים עם קסדה ולעיתים ללא קסדה. כשנאמר לו שבחקירתו הראשונה במשטרה מסר שאין ברשותו קסדה, השיב: "וואלה מה אני אגיד לך בלי מתורגמן אז אני לא יכול להגיד לך מה אמרתי ומה לא אמרתי" (עמ' 285 לפרוט'). הנאשם אישר כי בחקירתו הראשונה אמר לחוקר שהוא מדבר בשפה העברית ומבין את מה שנאמר לו, וכך מסר: "הוא אומר נכון מאוד. בדיוק אמרתי את אותו דבר. כי אני חשבתי חשבתי שמדובר ב-4-5 שאלות אבל זה חודש שלם". כשנאמר לנאשם כי גם בחקירתו השנייה במשטרה מסר שהוא מדבר ומבין עברית, השיב: "נכון אני מבין עברית כמו כל הסודנים שמתגוררים פה" (עמ' 288 לפרוט'). כשנשאל מדוע בהליך המעצר לא ביקש מתורגמן לערבית, השיב כי מסר זאת לבא כוחו (עמ' 290 לפרוט'). הנאשם אישר כי נועץ עם סנגורו, עו"ד אלפסה, לפני החקירות, ללא מתורגמן. כשנאמר לנאשם כי הוא זה שרצח את המנוח והגיע שוב לזירת הרצח על מנת שלא יחשדו בו, הכחיש הנאשם את הנטען ומסר: "אם הייתי רוצח את מוסא לא הייתי מגיע לזירת האירוע אלא הייתי נוטש בורח מהעיר תל אביב" (עמ' 290 לפרוט'). העדר מתורגמן בחקירות הנאשם – השלכות ומסקנות 67. חקירת חשוד בשפה המובנת לו היא ערובה בסיסית לתקינות החקירה, להגנה על זכויותיו ולגילוי האמת. סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, קובע כי ״חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים״. סעיף 8 לחוק זה מעגן כללים מפורטים לתיעוד החקירה בשפת החשוד בתחנת המשטרה. אמנם, הוראה זו אינה מחייבת לקיים כל חקירה דווקא בשפת אמו של החשוד; ואולם, היא מחייבת לוודא כי הבנתו את שפת החקירה מאפשרת לו להבין את השאלות המופנות אליו, לעמוד על משמעותן ולמסור את גרסתו באופן ממשי ומדויק. יכולת לנהל שיחה בסיסית בעברית אינה מלמדת, בהכרח, על יכולת להבין חקירה ממושכת ומורכבת בשפה זו. מקום שבו שליטתו של החשוד בעברית מוגבלת, נודעת חשיבות רבה להעמדת מתורגמן הבקי בשפתו, ובמידת הצורך גם בניב השגור בפיו. התרגום נועד להבטיח שהחשוד יבין את החשדות המיוחסים לו ואת זכויותיו, ויוכל להסביר את עצמו ולהתגונן מפני הטענות המופנות כלפיו. על חשיבותו של תרגום אפקטיבי כבר בשלב החקירה עמד בית המשפט העליון בע"פ 8974/07 לין נ' מדינת ישראל, פסקאות 7-12 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (3.11.2010); ראו גם בש"פ 2137/12 מדינת ישראל נ' סמרהרט, פסקה 8 (15.3.2012). הקפדה זו מקבלת משנה חשיבות בחקירה בחשד לרצח בנסיבות מחמירות, עבירה שלצדה נקבע בסעיף 301א(א) לחוק העונשין, עונש מאסר עולם חובה. חומרת החשד והשלכותיה האפשריות של החקירה מחייבות הקפדה יתרה על כך שקשיי שפה לא יגבילו את יכולתו של החשוד למסור את גרסתו ולממש את זכויותיו. 68. לצד זאת, שאלת התוצאה הראייתית של פגם בחקירה טעונה בחינה נפרדת. לפי פסיקת בית המשפט העליון, קיימים שני מסלולים נפרדים לבחינת קבילות הודאה או אמרה: המסלול הסטטוטורי לפי סעיף 12 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), הבוחן אם הדברים נמסרו חופשית ומרצון, והמסלול הפסיקתי, הבוחן אם השגת הראיה שלא כדין וקבלתה במשפט יפגעו פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן. לא כל הפרה של זכות חשוד מובילה לפסילה, ויש לבחון את חומרת הפגיעה ואת הקשר שלה לאמינות הדברים ולהוגנות ההליך. בהתאם להלכה שנקבעה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (2006), ובפרט פסקאות 63, 69-73, ולסעיף 56א לפקודת הראיות, השגת ראיה שלא כדין אינה גוררת את פסילתה באופן אוטומטי. יש לבחון אם קבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן, בשים לב לאופי ההפרה ולחומרתה, להשפעתה על הראיה ולעניין הציבורי שבקבלתה או באי קבלתה. בחינה זו חלה גם על הודעות שאינן כוללות הודאה בביצוע העבירה. לפיכך, היעדר הפללה עצמית הוא נתון רלוונטי, אך אין בו, כשלעצמו, כדי לשלול פגיעה בזכויות החשוד או להכריע בשאלת הפסילה. 69. בענייננו, הנאשם נחקר במשטרה חמש פעמים, בחקירות ממושכות שנוהלו בעברית, אף שהבהיר כי ידיעתו בשפה זו מוגבלת וכי שפת אמו ערבית. בנסיבות אלה, ובהתחשב בחומרת החשד, היה על המשטרה להעמיד לרשותו מתורגמן לערבית. עם זאת, צפייה ממושכת בתיעוד החקירות אינה מלמדת כי הנאשם הוכשל בשל קשיי שפה או כי מסר תשובות מחמת אי הבנת השאלות. לאחר שצפיתי ממושכות בתיעוד החקירות, התרשמתי כי הנאשם הבין את השאלות שהופנו אליו וידע להשיב עליהן בעברית, אף אם לעתים השיחה לא קלחה היטב בשל קשיי השפה ומחסור באוצר מילים. כאשר ניכר שהנאשם התקשה בהבנת שאלה מסוימת, הסביר לו החוקר את משמעותה באופן סביר ומספק; וכל אימת שהנאשם ציין כי אינו מבין מילה כזו או אחרת, ניתן לו הסבר שאִפשר את המשך השיח. התרשמתי כי בחינת חילופי הדברים בהקשרם אינה מגלה כי הקשיים שהתעוררו מנעו ממנו למסור את גרסתו. הנאשם נשאל לא אחת בפתח חקירותיו ובמהלכן האם הוא מבין עברית ואישר בחיוב, וניכר כי הבין את שנשאל (כך למשל, במהלך אחת החקירות (ת/4א) שאל החוקר את הנאשם, לא אחת, האם הוא מבין טוב את שנשאל, והנאשם השיב: "מבין. מבין מאה אחוז"). בעדותו הראשית בבית המשפט הנאשם אף סיפר כי הוא אפילו קורא קצת בעברית (עמ' 246 לפרוט'). התקבל הרושם שהנאשם הלין באופן מגמתי על העדר מתורגמן בחקירותיו ברגעים בהם עומת עם הסתירות בדבריו או בעת שנתקל בקושי לתן הסברים באשר להתנהלותו כנגד הראיות והטענות שהוטחו בפניו. 70. חיזוק למסקנה זו מצוי בהשוואה בין הודעות הנאשם במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. בכל אחת מחקירותיו כפר הנאשם בביצוע הרצח, ולא הפליל את עצמו. אותה גרסה מסר גם בעדותו, שבה הסתייע במתורגמן לערבית. אף באשר לפרטים שנשאל עליהם, אישר או הכחיש בעדותו את אותם פרטים כפי שעשה בחקירותיו, ולא מסר פרט חדש שלא נכלל בגרסתו במשטרה. התאמה זו תומכת במסקנה כי היעדר מתורגמן בחקירות לא מנע ממנו להבין את שנשאל ולהציג את גרסתו. אין לראות בסיוע שניתן לו בבית המשפט משום ריפוי אוטומטי של פגם קודם; משמעותו לענייננו היא שהגרסה שנמסרה בסיוע תרגום לא חשפה פער שניתן לייחסו לקשיי השפה בחקירות. העובדה שהנאשם מסר בבית המשפט את אותה גרסה מרכזית שמסר בכל חקירותיו, ואישר או הכחיש את אותם פרטים, מחלישה את הטענה שהיעדר מתורגמן גרם לעיוות גרסתו או קיפח את הגנתו. 71. למכלול זה מצטרפים הנתונים שלפיהם הנאשם, אזרח סודני, מתגורר וחי בישראל זה ארבע עשרה שנים. הנאשם שוחח עם עורך דינו, אשר העניק לו ייעוץ משפטי פרונטלי בעברית, ללא סיוע מתורגמן, עובר לכל אחת מחקירותיו במשטרה. גם במהלך עדותו בבית המשפט, הנאשם מסר לעתים את תשובותיו בעברית מבלי שהמתין לסיוע מצד המתורגמן. כמו כן, ניר ג'דיד, בעל חנות אופניים חשמליים בכתובת מגוריו של הנאשם, מסר בעדותו בבית המשפט כי הוא מכיר את הנאשם כדייר בבניין, והוא לעתים הגיע לחנותו כדי לתקן אופניים. ניר ג'דיד מסר כי הוא שוחח עם הנאשם בשפה העברית (עמ' 144 לפרוט'). בתחילת חקירת הנאשם במשטרה מיום 9.10.2023 (ת/2א) התקיים שיח בינו לבין החוקר בעקבות אירועי השבעה באוקטובר. הנאשם גילה בקיאות במתרחש בישראל, הזכיר את עסקת חילופי השבויים בין ישראל לחמס תמורת השבתו של גלעד שליט, ואמר: "אם הייתם חזקים חזקים, גלעד שליט לא שילמתם לו אף בן אדם, לא יעשו ככה. אתם למדתם אותם ביזנס, תמשיכו תשלמו". נתונים אלה מספקים חיזוק נוסף להתרשמות העולה מן התיעוד המצולם בדבר יכולתו של הנאשם להבין עברית ולהתבטא בה ברמה מספקת. 72. לפיכך, אף שהיה על המשטרה להעמיד לרשות הנאשם מתורגמן לערבית, שפה שגורה בעלת מעמד מיוחד בישראל, אין במחדל זה, בנסיבות המקרה, כדי להצדיק את פסילת הודעותיו. נחה דעתי כי חקירת הנאשם בשפה העברית לא נעשתה מתוך זדון, בחוסר תום לב או מתוך מניע להפיק רווח חקירתי. מכלול הנתונים מלמד כי יכולתו של הנאשם להבין את השאלות ולמסור את גרסתו נשמרה, ולא הוכחה פגיעה מהותית בזכויותיו או בהגינות ההליך המצדיקה סעד של פסילה. אין אפוא יסוד לפסול את הודעותיו במשטרה, או לגרוע ממשקל עדותו בבית המשפט, מחמת היעדר המתורגמן בחקירות כשלעצמו. התרשמות וקביעת מסקנות מעדות הנאשם 73. מצאתי קושי רב לתת אמון בגרסת הנאשם. הגעתי למסקנה זו לאחר שבחנתי את עדותו והתרשמתי ממנה, ולצד זאת שקלתי את דבריו בחקירותיו במשטרה. הבאתי בחשבון כל העת כי הוא נחקר במשטרה בשפה העברית, אף שזו אינה שפת אימו. השדרה המרכזית של גרסתו הייתה אומנם עקבית במשטרה ובבית המשפט. עם זאת, ניכר כי הנאשם הילך בין הטיפות. הוא הרבה לתת תשובות מתחמקות ללא הסבר הגיוני ומניח את הדעת בבסיסן. התקבל הרושם כי הוא ברר היטב את מילותיו. חרף קשיי השפה, הוא עשה זאת כדי להרחיק את עצמו מביצוע המעשה. 74. הנאשם דבק בטענתו כי אין כל קשר בינו לבין היורה, כפי שנצפה במצלמות האבטחה לבוש במעיל וולט כחול, קסדה שחורה על ראשו, וארגז וולט על אופניו החשמליים. לצד זאת, הנאשם אישר פעם אחר פעם, הן בחקירותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט (אז גם עמד לרשותו מתורגמן), כי הוא זה המתועד יוצא באותו היום בשעה 05:54 בקירוב מחצר מבנה המגורים ברחוב לוינסקי 87, כשהוא לבוש במכנס קצר כהה, גופייה שחורה עם הדפס "ג'ורדן" ואוזניות שחורות על ראשו. הנאשם אישר כי עשה דרכו ברגל מאותו המקום אל מקום מגוריו שברחוב צ'לנוב 12, ומשם נסע על גבי אופניים חשמליים היישר לזירת הרצח, שם התבונן בניסיונות כוחות ההצלה לטפל במנוח. 75. מתעורר קושי רב לקבל את גרסת הנאשם כמשקפת את האירועים לאשורם. בחינה מדוקדקת של דבריו מעלה כי הם לוקים בחוסר עקביות בולט. במהלך חקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט התגלו תמיהות משמעותיות. נוסף על כך, התגלו סתירות פנימיות אשר משליכות ישירות על מהימנותו. הנאשם נשאל על סוגיות מסוימות ושינה את דבריו בעניינן. התפתחויות אלו בגרסתו התרחשו במקביל להתקדמות החקירה. אומנם, חוסר הלימה זה אינו משתרע על פני הגרסה המרכזית כולה. עם זאת, הפגמים המצטברים פוגעים באופן ממשי באמון שניתן לתת בדבריו. לפיכך, משקלה הראייתי של העדות נפגע במידה ניכרת. 76. להלן אעמוד על עיקרי הסתירות והתמיהות הרלוונטיות בגרסאות הנאשם בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט: 76.1 היכרות קודמת בין הנאשם למנוח – בחקירה הראשונה (ת/1א) הנאשם טען בתחילה כי הוא כלל לא הכיר את המנוח, אך בהמשך חקירתו אישר שהכיר אותו, ואף פגש בו לא אחת במסעדה שבה נהגו לאכול או בחנות שבסמוך לה בוצע הרצח. בהמשך אותה חקירה, הוסיף הנאשם שראה את המנוח נמצא באותו מקום כל שעות היממה ואנשים היו אומרים עליו שהוא עובד בסמים וחייב לאנשים כסף. ואילו, בחקירה השנייה (ת/2א) סיפר הנאשם שהוא ראה את המנוח מוכר "מדבקות פנטה" (מדבקה המכילה פנטניל, תרופה אופיואידית, המיועדת לשיכוך כאבים קשים בגוף). עוד המשך החקירה, הסתבר שהנאשם אף מכיר את חברתו של המנוח, ששמה נס עזריה, שאף היא הייתה במקום הרצח. בעדותו בבית המשפט נמצא כי הנאשם ידע פרטים נוספים על אודות המנוח, כגון שלדבריו הוא בקשר גם עם ערבים בדואים וקנה מהם סמים כדי למכור, ולא רק מדבקות פנטה, אלא גם סמים אחרים, חשיש ו"ירוק". הנאשם ידע גם לספר בבית המשפט שהמנוח נמנה על שבט זגאווה שבסודן. 76.2 מקום מגוריו של הנאשם – בחקירה הראשונה (ת/1א) מסר הנאשם כי במשך כשנה הוא גר במחסן ברחוב צ'לנוב 12 בת"א, שאותו הוא שוכר תמורת 1,300 ₪ לחצי שנה. בחקירה השלישית (ת/3א) שב הנאשם ואישר כי הוא מתגורר ברחוב צ'לנוב 12 בתל אביב. ואילו, בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם כי אין לו כתובת מגורים מדויקת והוא ישן ברחובות ובחצרות, ואילו המחסן שהוא שוכר ברחוב צ'לנוב 12 משמש אותו לאחסון חפצים ואופניים, ולא למגורים. 76.3 סדר יומו של הנאשם ביום הרצח (30.9.2023) – הנאשם טען בחקירתו הראשונה (ת/1א), יותר מפעם אחת, כי באותו בוקר יום שבת השכים קום בשעה 11:00 או 12:00. כשנשאל מתי הלך לישון השיב, מספר פעמים, שבשעה 02:00. הנאשם מסר שבאותו הלילה ישן במקום מגוריו ברחוב צ'לנוב 12, שם גם נעצר בהמשך היום. לדבריו, לאחר שקם בשעה 12:00 הוא הלך לאכול במסעדת "צ'יקן" בנווה שאנן, ולאחר מכן הלך לתחנת ווינר (אותו כינה "קזינו"), שם שלח טופס ווינר. לאחר מכן, כך מסר, הוא טייל עם אופניו, לרבות ברחוב הר ציון וחזר לביתו. בהמשך אותה החקירה, במענה לשאלה אחרת, מסר הנאשם יותר מפעם אחת כי נודע לו על הרצח משום שהגיע למקום בין שבע לשמונה בבוקר. כשעומת עם הסתירה בגרסתו טען שהחוקר בלבל אותו, ולמעשה התכוון שקם בצהריים יום קודם (יצוין כי בשלב זה הנאשם טרם עומת עם הסרטון שבו הוא מתועד יוצא מחצר הבית ברחוב לוינסקי 87 בשעה 05:54). בחקירה הרביעית (ת/4א) מסר הנאשם שהגיע בשעה 07:00 או 07:30 בבוקר לזירת הרצח בבית העסק "מכולת חיים", שברחוב הר ציון 3 בתל אביב, על גבי אופניו החשמליים. לדבריו, באותו הבוקר יצא לזירת הרצח מהחצר האחורית של ביתו שברחוב צ'לנוב 12 ת"א. בפני הנאשם הוצג סרטון ממצלמה במקום הרצח מיום 30.9.2023 בשעה 06:24 בבוקר והנאשם זיהה את עצמו בסרטון. הנאשם לא זכר לומר באיזו שעה יצא מביתו, משום שאינו נעזר בשעון, אך מסר כי קם משנתו ונסע ישר לשוק בנווה שאנן, כפי שהוא נוהג לעשות ("קמתי משינה נסעתי, נסעתי כיוון שוק ישר. כל הזמן אני הולך לשוק"). בהמשך, אישר הנאשם כי אכן יצא מחצר המבנה בלוינסקי 87, אך התעקש כי אינו זוכר מתי נכנס לשם וכמה זמן שהה באותה חצר ("לא זוכר מתי שנכנסתי זה הבעיה"). בהמשך עדותו, שינה הנאשם גרסה ואמר שייתכן ואף ישן את הלילה באותה חצר, משום שאין לו היכן לישון והוא ישן ברחוב. כך אמר: "לא זוכר מאיפה באתי מאיפה נכנסתי ... רק מתי שאני יצאתי רק את זה. אני למה אני חי ברחוב...". כשנשאל אם ישן באותה חצר, השיב: "יכול להיות". ואח"כ הוסיף: "כאילו אני ישנתי שמה ונרדמתי לא נרדמתי". כשהוטחה בו הסתירה בדבריו, התלונן על קשיי שפה. הנאשם מסר כי לאחר שיצא מחצר לוינסקי 87, שם לדבריו החביא את הסמים, הוא הלך לביתו, כפי שעלה גם מתיעוד המצלמות שהוצג בפניו. בחקירה החמישית (ת/5א) הנאשם שב ומסר שהחביא באותה חצר בלוינסקי סמים, אך הוא לא מצא אותם, ולאחר מכן הלך אל חצר ביתו שברחוב צ'לנוב 12 כדי לקחת את אופניו, ומשם רכב לשוק כדי למכור אופניים לנרקומנים. הנאשם שב וטען בעדותו בבית המשפט כי בלילה שלפני הרצח הוא ישן באותה חצר ברחוב לוינסקי 87. בהמשך, מסר כי ישן שם אך אינו זוכר באיזה לילה. הנאשם עמד על כך שהוא אינו זוכר מתי נכנס לאותה חצר, אלא רק מתי יצא ממנה, בהתאם לתיעוד המצולם. הנאשם אישר שוב שהגיע לזירת הרצח על אופניו, אך בעדותו טען כי הגיע למקום בשעה 06:00-06:30 (בשונה מדבריו במשטרה). 76.4 זיהוי הנאשם את עצמו ברחוב לוינסקי 87 ת"א - בחקירה השלישית (ת/3א) הוצגה לנאשם תמונה מתוך סרטון של מצלמת אבטחה שבה נצפה האדם שיצא מחצר הבית שברחוב לוינסקי 87 ת"א, והנאשם הכחיש כי מדובר בו. בחקירה הרביעית (ת/4א) הוצג לנאשם הסרטון עצמו, שבו נראים היטב פניו ופרטי לבושו, והנאשם אישר כי אכן מדובר בו. 76.5 מטרת הכניסה לחצר הבית ברחוב לוינסקי 87 - בחקירה הרביעית (ת/4א) אישר הנאשם כי הוא זה שתועד יוצא מחצר המבנה ברחוב לוינסקי 87 ואמר: "אני כל הזמן אני נכנס פה". הנאשם הסביר כי הוא החביא במקום את הסמים שהוא מוכר (מדבקות פנטה), והוסיף: "הלכתי לקחת סמים משהו לקחתי הדברים ששמתי שם" וכן: "אני שם כל הזמן שמה סמים שלי שם בלילה", והסביר שהגיע כדי להוציא מהמחבוא את הסמים כדי ללכת למכור בשוק ("לפני מוסא אולי קפצתי הלכתי לקחת סחורה"). ברם, בחקירה השנייה (ת/2א) טען הנאשם שהוא במשך כשנתיים עוסק בקניה ומכירה של מדבקות פנטה לנרקומנים, אך בשבועיים שלושה האחרונים פסק מעיסוקו זה משום שלא היה לו כסף לקנות מדבקות. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם כי יומיים לפני מועד הרצח הוא החביא מדבקות בחצר של רחוב לוינסקי 87, והוא הגיע שוב לאותה חצר כדי לחפש אותן, אך לא מצא אותן. 77. התרשמתי אם כן כי עדותו של הנאשם מאופיינת בהכחשה גורפת של האשמות הרצח, תוך ניסיון להרחיק עצמו מכל פרט מפליל. בתחילה הנאשם הכחיש כל קשר לאירוע, עד שבשלב מסוים נוכח לגלות כי תועד חשוף פנים יוצא מחצר הבית ברחוב לוינסקי 87, לבוש בבגדים שנתפסו בביתו, ואישר כי אכן מדובר בו. מלבד זאת, הנאשם הכחיש כי הוא זה שתועד לבוש בבגדי שליח וולט כשפניו מוסתרים ועל ראשו קסדה. ברם, בגרסת הנאשם התגלו פערים מהותיים, סתירות ואי-התאמות. פגמים אלו באו לידי ביטוי בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט. סתירות אלו משקפות מגמה ברורה לאורך זמן. הנאשם התאים את גרסתו לממצאים ולראיות שהוצגו לפניו בהדרגה. הוא עשה זאת במטרה להרחיק את עצמו מהמיוחס לו. מהמפורט לעיל, עולה כי הנאשם שינה גרסה באופן מובהק בכל הנוגע למקום מגוריו. בתחילה טען באופן עקבי בחקירותיו כי הוא מתגורר בצ'לנוב 12, שם ישן כל הלילה ויצא ישירות לזירת הרצח. ב"כ הנאשם אישר בשמו כי זאת אכן כתובת מגוריו. ברם, עת עלה הנאשם לדוכן העדים מסר כי אינו מתגורר במקום, אלא אך מאחסן שם את חפציו, לאחר שהפנים כי מבצע הירי תועד יוצא מכתובתו אל זירת הרצח. בנוסף, גרסה זו אפשרה לנאשם לחזק גם את גרסתו, החדשה כשלעצמה, לפיה הוא דר רחוב שלן בחצרות וברחובות, ומשום כך ישן גם בחצר המבנה בלוינסקי 87. הגרסה שלפיה הנאשם ישן בלילה שלפני הרצח בחצר המבנה בלוינסקי 87, אף היא תולדה מאוחרת של גרסה שנכבשה בחקירותיו הראשונות. גרסה זו נשמעה רק לאחר שהנאשם נוכח כי תועד יוצא מאותה חצר, אך לא תועד נכנס אליה באותם הבגדים עמם יצא ממנה. בהינתן כי מדובר בחצר קטנת ממדים מוקפת חומה, שפתח הכניסה אליה הינו גם פתח היציאה, טען הנאשם כי אינו זוכר כמה זמן שהה באותה חצר קטנה, אימתי נכנס למקום, עד שלבסוף נשמעה הגרסה כי לן שם. אף מטרת ההגעה של הנאשם למקום לוותה בגרסאות סותרות. הנאשם הטעים את הגעתו למקום משום שלדבריו החביא שם 15 מדבקות "פנטה", אותן הגיע לאסוף על מנת למוכרן. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסה קודמת שמסר לפיה בשבועיים שלושה האחרונים חדל מעיסוקו זה משום שלא היה לו כסף לרכוש מדבקות שכאלה. לטענתו הוא לא זכר היכן החביא את אותן מדבקות בחצר קטנת הממדים של מטרים ריבועיים בודדים, שאך יומיים קודם לכן החביא אותן, ועל אף זאת, נשמעה לפתע הגרסה שהוא בחר ללון באותה חצר. היינו, מדובר באותה חצר אשר לגרסתו שימשה עבורו מחבוא למדבקות הפנטה. נמצא אם כן כי הנאשם בחר לכאורה ללון דווקא באותו מקום שלפי גרסתו שימש עבורו כמקום מסתור לאותן מדבקות, שסביר שהעדיף דווקא שלא להימצא בקרבתן. אין בידי לקבל שלל גרסאות סותרות וחסרות היגיון מעין אלו. הסתירות שמניתי, שרובן הוטחו בפני הנאשם בעדותו לא זכו להסבר מניח את הדעת. את כלל הסתירות המהותיות בין אמרותיו המפורטות במשטרה לבין עדותו בבית המשפט תלה הנאשם בקשיים בהבנת השפה העברית, בהיעדרו של מתורגמן לשפה הערבית במהלך חקירותיו, ובלחץ שהופעל עליו מצד החוקרים. ברם, התיעוד המצולם של החקירות אינו תומך בהסברי הנאשם. הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות - המסגרת הנורמטיבית 78. נקודת המוצא לדיוננו היא מושכלת יסוד במשפט הפלילי, ולפיה נטל ההוכחה רובץ על כתפי המאשימה מתחילתו של ההליך ועד סופו, ועליה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. עיקרון זה מעוגן בהוראת סעיף 34כב(א) לחוק העונשין, הקובעת כי "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר". אמת מידה זו חלה על כלל יסודות העבירה המיוחסת לנאשם, ובכלל זאת על הוכחת זהותו כמבצע העבירה. העובדה שהמסכת הראייתית מבוססת על ראיות נסיבתיות, להבדיל מראיות ישירות, אינה משנה את רף ההוכחה הנדרש, כשם שאינה מונעת, כשלעצמה, את האפשרות לבסס עליה הרשעה בפלילים. 79. הלכה מושרשת היא כי אין כל מניעה להרשיע נאשם בפלילים, אף בעבירה החמורה של רצח, על יסוד ראיות נסיבתיות בלבד. כוחן הראייתי של ראיות נסיבתיות אינו נופל בהכרח מכוחן של ראיות ישירות, ואלו גם אלו עשויות לבסס הרשעה, ובלבד שמכלול הראיות מוביל למסקנה מרשיעה מעבר לספק סביר. ההבחנה בין שני סוגי הראיות נעוצה בכך שראיה ישירה מוכיחה במישרין עובדה הטעונה הוכחה, ואילו ראיה נסיבתית מוכיחה קיומה של עובדה אחרת, אשר ממנה ניתן להסיק, בדרך של היסק לוגי המבוסס על ניסיון החיים והשכל הישר, את התקיימותה של העובדה הטעונה הוכחה. לפיכך, בהסתמכות על ראיות נסיבתיות נדרשת זהירות מיוחדת, הנובעת מן האפשרות לטעות לא רק בהערכת מהימנותה של הראיה, אלא גם בהסקת המסקנה הנלמדת ממנה (ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 586-588 (2003); ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף, פסקאות 96-97 21.1.2015))); ע"פ 8328/17 ג'בר נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (28.7.2019)). 80. לצורך בחינת האפשרות להרשיע נאשם על יסוד ראיות נסיבתיות בלבד, התוותה פסיקת בית המשפט העליון מבחן תלת-שלבי. בשלב הראשון נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה, על מנת לקבוע אם היא מהימנה, מה משקלה, והאם ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי. בשלב השני נבחנת המסכת הראייתית בכללותה, ונבדק אם צירופן של הראיות והממצאים שנקבעו מכוחן מצביע על מסקנה מפלילה כלפי הנאשם ברמת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי, שלפיה הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו. בשלב השלישי, וככל שהתביעה צלחה את שני השלבים הראשונים, נבחנת האפשרות לקיומו של הסבר חלופי, המתיישב עם חפות הנאשם והעשוי לעורר ספק סביר במסקנה המפלילה. המבחן האמור עוגן, בין היתר, בע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, 753-754 (2004), ונדון בהרחבה בע"פ 6392/13 קריאף, בפסקאות 97-103. על תחולתו של מבחן זה חזר בית המשפט העליון גם לאחרונה בעפ"ה 19981-03-25 קדר נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (7.10.2026)). 81. אשר לשלב השני של הבחינה, נפסק כי אין הכרח שכל אחת מן הראיות הנסיבתיות, כשהיא ניצבת לבדה, תהא בעלת עוצמה מספקת כדי להוכיח את אשמת הנאשם. משקלה המפליל של המסכת הראייתית עשוי להיווצר דווקא מצירופן של מספר ראיות, שכל אחת מהן, כשלעצמה, ניתנת לכאורה להסבר תמים. כוחו של המארג הראייתי טמון בהשתלבותן של הראיות זו בזו, באופן שכל ראיה תומכת ברעותה, מחזקת אותה ומשלימה את התמונה העובדתית הכוללת. ככל שהראיות מגוונות יותר, מבוססות יותר ומשתלבות זו בזו באופן הגיוני וקוהרנטי, כך עשוי כוחן המצטבר להוביל למסקנה מפלילה שאינה ניתנת להסבר סביר באמצעות צירוף מקרים גרידא. בחינה זו אינה מתמצה בסיכום אריתמטי של מספר הראיות, אלא מחייבת הערכה איכותית של משקלן המצטבר ושל יחסי הגומלין ביניהן (עניין קריאף, פסקה 98; ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל, פסקאות 6-7 לחוות דעת השופטת א' פרוקצ'יה (28.5.2007); ע"פ 5706/24 תאג' נ' מדינת ישראל (17.8.2025)). 82. צליחת כל שלב במבחן התלת-שלבי היא תנאי הכרחי למעבר לשלב שאחריו, אולם "לצורך המעבר מהשלב השני לשלב השלישי, אין מקום להציב רף ראייתי 'מקסימלי'. אלא, די בכך שמכלול הראיות 'מסבך' את הנאשם במסקנה פלילית סבירה לפי פשוטם של דברים כדי להעביר את הנטל הטקטי לכתפיו". עוד נקבע כי "ככל שהמסקנה העולה בבחינת השלב השני ברורה ומעוגנת היטב בראיות הנסיבתיות, כך התרחיש האפשרי האחר הנבחן בשלב השלישי צריך להיות ממשי וחזק יותר ... ובהתאם לכך, גם הנטל הטקטי המוטל על כתפי הנאשם לספק תרחיש כאמור כבד יותר" (ע"פ 2050/21 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 58 לפסק דינו של השופט כבוב (16.5.2023)). 83. במסגרת השלב השלישי של הבחינה נדרש בית המשפט להעמיד את התזה המפלילה הנלמדת ממכלול ראיות התביעה אל מול האפשרויות המזכות, ולבחון אם קיימת אפשרות סבירה אחרת שיש בה כדי לעורר ספק סביר באשמת הנאשם. הסבר חלופי כאמור חייב להיות מעוגן בחומר הראיות, להתיישב עם ניסיון החיים והשכל הישר, ולהציע מענה ממשי לתמונה העולה ממכלול הראיות. אין די בהעלאת השערה ספקולטיבית, תרחיש דחוק או אפשרות תאורטית גרידא, שאין להם אחיזה ממשית בתשתית הראייתית. בדומה לכך, אין די בהצגת הסבר תמים ונפרד לכל ראיה נסיבתית, מקום שבו ההסברים הללו אינם מציעים מענה סביר למשמעותו המפלילה של המארג הראייתי בכללותו (ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל, פסקאות 14-16 (10.11.2008); עניין קריאף, פסקה 100; ע"פ 3965/22 טל נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (30.3.2023); עניין תאג', פסקה 28). 84. יודגש כי הנטל המוטל על הנאשם במסגרת השלב השלישי הוא נטל טקטי בלבד. אין מדובר בהעברת נטל השכנוע מכתפי המאשימה אל כתפי הנאשם, והנאשם אינו נדרש להוכיח את חפותו או להוכיח כי אדם אחר ביצע את העבירה. נטל הוכחת האשמה מעבר לספק סביר מוסיף לרבוץ על כתפי המאשימה לכל אורך ההליך. רק מקום שבו התמונה המפלילה הוכחה במידה הנדרשת בפלילים ולא נותר תרחיש מזכה סביר, ניתן לבסס עליה הרשעה (עניין קריאף, פסקה 100; ע"פ 210/19 זהר נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (17.2.2020); עניין קדר, פסקה 34). 85. מלאכת ההכרעה על יסוד ראיות נסיבתיות דומה להרכבת תצרף, אשר חלקיו מצטרפים לכדי תמונה כוללת. אין הכרח שכל חלקי התצרף יהיו מונחים לפני בית המשפט, ואף אין הכרח שהראיות תספקנה מענה לכל שאלה עובדתית הנוגעת לאופן התרחשות העבירה. עשויים להיוותר חללים מסוימים בתיאור השתלשלות האירועים, מבלי שיהיה בכך, בהכרח, כדי לעורר ספק סביר באשמת הנאשם. עם זאת, תנאי לכך הוא שהתמונה הכוללת, כפי שהיא מצטיירת מן הראיות שהוכחו, תהא ברורה, מבוססת ובעלת עוצמה מספקת, וכי החסרים שנותרו בה אינם פוגעים ביכולת להסיק את המסקנה המרשיעה מעבר לספק סביר. אין אפוא חובה לפתור כל תעלומה הנוגעת לאירוע, אולם יש להוכיח את העובדות החיוניות לביסוס האחריות הפלילית (ע"פ 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ', פסקה 50 (22.4.2010); עניין קריאף, פסקה 98; עניין קדר, פסקאות 54-56). 86. מקום שבו מבקשת המאשימה לבסס הרשעה על מארג ראיות נסיבתיות, אין די בכך שהמסקנה המפלילה היא מסקנה אפשרית, ואף אין די בכך שהיא מסתברת יותר מן המסקנה המזכה. המבחן הנוהג הוא מבחן המסקנה הסבירה היחידה: על בית המשפט להשתכנע כי המסקנה המפלילה היא המסקנה הסבירה היחידה המתיישבת עם מכלול הראיות, וכי לא קיימת מסקנה חלופית סבירה העולה מן הראיות ואשר מתיישבת עם חפות הנאשם. אין מדובר בדרישה לוודאות מוחלטת או לשלילת כל אפשרות דמיונית, אלא בשלילת אפשרות חלופית ממשית, שיש בה כדי להקים ספק סביר בדבר אשמת הנאשם. על המסקנה המרשיעה לגבור באופן ברור והחלטי על כל תזה מזכה סבירה (ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 141 (1980); ע"פ 2132/04 קייס, פסקאות 5-8 לחוות דעת השופטת פרוקצ'יה; עניין קריאף, פסקאות 99-100). 87. לבסוף יצוין, כי בפסיקה ניתן לזהות גישה אחרת במקצת, המבכרת מודל דו-שלבי לבחינת ראיות נסיבתיות על-פני המודל התלת-שלבי (עניין קריאף, חוות דעתו של השופט נ' הנדל; עניין ג'בר, בפסקאות 7, 25; ע"פ 8808/14 פחימה נ' מדינת ישראל, פסקה 42 (10.01.2017); עניין אלהואשלה, פסקה 59). המטרה של כל אחד ממודלים אלה זהה – לבחון אם על-פי התמונה הכללית העולה מצבר הראיות קיים אך תרחיש אחד סביר, והוא זה שהנאשם ביצע את המיוחס לו. השלב הראשון של שני המודלים זהה, כאשר לפי המודל הדו-שלבי, בשלב השני יש לבחון את השאלה אם לפי העובדות שהוכחו, התרחיש המרשיע הוא התרחיש הסביר היחיד המוכיח את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. בהקשר זה ראו דברי המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, כי "אין הכרח בדבקות דוקטרינת ב'תורת השלבים'; ככל מתווה, תורה זו היא עצה לבית המשפט הדיוני המבוססת על ניסיון חיים, אך אינה 'עשרת הדברות'" (ע"פ 3263/13 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פסקה ב' (19.03.2017)). יישום הדין על המקרה שלפנינו 88. על יסוד אמות המידה האמורות יש לבחון את המסכת הראייתית שהונחה לפנינו, כדי להשיב על השאלה - האם האדם שירה במנוח, בעודו לבוש במעיל כחול של שליח וולט, כיסה פניו בחם צוואר ועטה קסדה על ראשו, הוא הנאשם, אשר בהמשך תועד לבוש בבגדים אחרים, הולך רגלית מרחוב לוינסקי אל מקום מגוריו. לאחר מכן, ככל שכך ייקבע, יש לבחון האם התמלאו יסודות עבירת הרצח בנסיבות מחמירות אשר יוחסה לנאשם. 89. המאשימה הציגה צבר של ראיות נסיבתיות. בבחינה זו אין לפרק את מארג הראיות לגורמיו ולדרוש מכל ראיה נסיבתית, בפני עצמה, כי תוכיח את אשמת הנאשם. תחת זאת, יש לקבוע תחילה ממצאים עובדתיים מבוססים ביחס לכל אחת מן הראיות, ולאחר מכן לבחון את משמעות הצטרפותם לכדי מסכת אחת, תוך התייחסות לראיות התומכות במסקנה המפלילה, לראיות העשויות להחלישה ולהסברים החלופיים האפשריים. מלאכת ההכרעה מחייבת לבחון אם מדובר בצבר נסיבות מחשידות בלבד, אשר אפשר ליתן לו הסבר תמים וסביר, או שמא מדובר בתצרף ראייתי שהשתלבות חלקיו מובילה למסקנה אחת ויחידה, שלפיה הנאשם הוא שביצע את הירי שהביא למות המנוח. 90. התיעוד המצולם של היורה – כיום, יותר מבעבר, אנו חיים בעידן שבו המרחב הציבורי מרושת במצלמות אבטחה, המתעדות, כמעט בלא הרף, את המתרחש ברחובות הערים, בצמתים ובדרכים. מציאות זו, שבה תנועותיהם של בני אדם וכלי רכב מותירות אחריהן עקבות חזותיים, מקנה לתיעוד המצולם משקל הולך וגובר במלאכת בירור האמת בהליך הפלילי. המקרה שלפנינו ממחיש היטב מציאות זו. נדבך מרכזי במסכת הראיות שעליה נסמכת המאשימה הוא מארג של סרטונים שנקלטו במצלמות אבטחה הפזורות ברחבי העיר תל אביב. אין מדובר בתיעוד יחיד ורציף, אלא בפסיפס ראייתי המורכב ממקטעי צילום נפרדים, אשר צירופם זה לזה, על פני ציר הזמן ובמרחב הגאוגרפי, מאפשר, לכאורה, להתחקות אחר מסלול תנועתו של הנאשם, המואשם בעבירת רצח: החל ממקום יציאתו, דרך נתיב נסיעתו לעבר זירת הרצח, ביצוע הירי כשלעצמו וכלה במסלול הימלטותו מן הזירה לאחר ביצוע המעשה המיוחס לו. כוחו הראייתי הנטען של תיעוד זה אינו נעוץ בהכרח בכל סרטון כשהוא לעצמו, אלא ברצף המתקבל מהצטברותם של מקטעי התיעוד, ובהשתלבותם זה בזה לכדי תמונה ראייתית כוללת. ההגנה הבהירה במפורש כי היא אינה חולקת על קבילות הורדת מצלמות האבטחה בהליך זה. מהתיעוד שנקלט במצלמות אבטחה עולה כי בשעה 05:45 היורה יצא מהכתובת צ'לנוב 12 כשהוא לבוש בבגדי שליח וולט, רכוב על אופניים חשמליים עליהם תיק וולט. היורה הגיע לרחוב הר ציון 3 בשעה 05:53, ירד מאופניו, שלף אקדח מתיק קדמי, דרך אותו וירה במנוח. היורה המשיך לירות במנוח גם כשניסה להימלט. לאחר הירי, נמלט היורה מהמקום כאשר בשעה 05:54, בסמוך לכתובת לוינסקי 83, עצר והניח את האקדח על המדרכה. מיד לאחר מכן הגיע אדם שזהותו אינה ידועה כשהוא רכוב על קורקינט ואסף את האקדח. היורה נכנס לחצר מבנה בכתובת לוינסקי 87. כ-3:39 דקות לאחר מכן, בשעה 06:01, נראה הנאשם יוצא מחצר לוינסקי 87, ממשיך ללכת למקום מגוריו ברחוב צלנוב 12, ומשם עשה דרכו על גבי אופניים חשמליים אל זירת הרצח. מדובר בתיעוד כרונולוגי רציף ברובו למעט פערי זמנים של עד 19 שניות. אין חולק כי מסלול הגעתו של היורה לזירת הרצח היה ארוך פי כמה ממסלול הימלטותו. 91. בעת הגעתו של היורה לזירת הרצח נצפה על אופניו החשמליים ארגז וולט עם המספר הסידורי "W07451". כיתוב זה נצפה על ארגז וולט שנשא היורה בעת שנכנס לחצר לוינסקי 87, לאחר הירי במנוח. ארגז הוולט הנושא את הכיתוב האמור (וייתכן שגם האופניים) נגנבו משליח וולט בשם אלכסנדר לויט ביום 19.7.2023, אז נעשה משלוח אחרון. 92. אין חולק כי כשלוש וחצי דקות לאחר כניסת החשוד לחצר לוינסקי 87, יצא הנאשם מחצר לוינסקי 87 כשהוא חשוף פנים, לבוש בגופייה בצבע שחור עם איור "ג'ורדן", מכנסיים קצרים בצבע שחור, אוזניות על ראשו ועישן סיגריה. 93. פרק זמן של שלוש וחצי דקות מספיק דיו לאפשר לנאשם להשיל מעליו את המעיל, הקסדה וחם הצוואר, לפרק את ארגז וולט ולהניחם בחצר. 94. כשלושה ימים לאחר אירוע הרצח, ביום 3.10.2023, נמצאו בחצר לוינסקי 87 ארגז וולט הנושא את הכיתוב האמור, מתחתיו מעיל וולט שבכיסו השמאלי נמצא תרסיס גז פלפל בצבע שחור, קסדה וחם צוואר. ההגנה טענה לחוסר קוהרנטיות בין עדויות השוטרים שהיו במקום ולקיומו של ספק באשר לטוהר הזירה בה נמצאו החפצים במשך שעה וחצי עד להגעת איש מז"פ. לא מצאתי לקבל טענה זו. מעדות השוטרת פורמג'יו עלה כי נכחה בחצר לוינסקי 87 וכשהבחינה בחפצים הורתה לשוטרים שהיו במקום לשמור על הזירה ולהימנע מלגעת בחפצים עד להגעת שוטר מז"פ. השוטר צליק מסר בעדותו כי כשהגיע למקום הבחין בחפצים ובהוראת השוטרת פורמג'יו לא נגע בחפצים וסגר את הזירה עד להגעת חוק הזירה השוטר בלולו. השוטר צליק הסביר בעדותו כי הפער בין עדותו בה מסר כי לא הבחין בחם הצוואר בהגיעו למקום לבין האמור בדו"ח הפעולה שערך בדיעבד לפיו הבחין בכל החפצים בהגיעו למקום נובע מטעות וכי הבחין בחם הצוואר רק לאחר שהחפצים הוצאו ממקומם על ידי השוטר בלולו. השוטר בלולו תמך בעדותו את עדות השוטר צליק ומסר כי ארגז וולט והמעיל היו גלויים וכי הקסדה וחם הצוואר היו מונחים מאחורי הארגז והמעיל. השוטרים בלולו וגורסקי מסרו בעדותם כי כל אחד מהמוצגים נארז באופן נפרד, המעיל, הקסדה וחם הצוואר הוכנסו לשקיות אטומות וארגז וולט נעטף בנייר והועברו למעבדת סימנים ושרידי ירי על פי נוהל טיפול במוצגים והנחיית חוקר הזירה. גם עדות השוטר בללו והדו"ח שערך מחזקים את גרסאות השוטרים. התמונות תיעדו את אופן מציאת המוצגים בחצר כפי שתיארו יתר השוטרים, כך שמתחת לתיק משלוחים בגוון כחול עם כיתוב וולט נצפה מעיל בגוון כחול עם כיתוב וולט. בהמשך, כפי שעולה בדו"ח, הוצאו תיק המשלוחים והמעיל, לשם צילומם ואריזתם, כל פריט בנפרד. וכך התגלה שבכיס המעיל היה תרסיס פלפל בצבע שחור. בנוסף, נמצאו מאחורי התיק והמעיל, קסדה עם משקף בצבע שחור וחם צוואר מלבני בצבע שחור עם ציור של לסת בגוון ורוד. בניגוד לטענת ההגנה לא מצאתי כי עדויות השוטרים שנכחו בזירת תפיסת החפצים וטיפלו בה אינן קוהרנטיות, אלא להיפך. עדויות השוטרים, והתיעוד המצולם, מסירים כל חשש לספק שמא חל שינוי בזירה והחפצים טופלו טרם הגעת שוטר מז"פ למקום ושלא על ידו. 95. בהקשר זה אזכיר את הודעתו של אדוניס הרמוסה, המתגורר בקומה השלישית בבניין ברחוב לוינסקי 87, לפיה הבחין בארגז וולט בצבע כחול ומתחתיו מעיל ליד בלוני הגז שבחצר הבניין במשך שלושה ימים בערך. כאמור ממועד הרצח ועד למועד תפיסת החפצים אכן חלפו שלושה ימים. הודעת עד זו הוגשה בהסכמה ולא נסתרה (ת/165). 96. שרידי ירי התואמים לשרידי ירי של תרמילים שנמצאו בזירת הרצח נמצאו על ארגז וולט (2 חלקיקים), מעיל (5 חלקיקים), חם צוואר (3 חלקיקים) ועל הקסדה (10 חלקיקים). מעדותו של קצין מעבדת סימנים וחומרים במשטרה עלה כי ארגז וולט הגיע לבדיקה כשהוא ארוז בנייר וכי מעיל וולט, קסדה וחם צוואר הגיעו כשהם ארוזים בשקיות מאובטחות. כמו כן עלה כי הליך בדיקת החפצים נעשה בסביבה מבוקרת ותוך הקפדה על הפרדת המוצגים למניעת מעבר שניוני. קצין המעבדה מסר כי סף הזיהום הממוצע במעבדה עומד על פחות משריד ירי אחר וכי מטעם זה להימצאות שריד ירי אחד או שניים יש לייחס משמעות מוגבלת. קצין המעבדה לא שלל אפשרות כי בהינתן האופן בו היו מונחים החפצים והמגע ההדוק ביניהם (אחד על השני) מתקיימת היתכנות למעבר שניוני. עם זאת, מסר כי יש משמעות לעובדה שנמצאו שרידי ירי על כל החפצים על אף ששהו בחוץ בתנאי חשיפה לרוח ולמזג אוויר. ההגנה טענה כי הואיל ולא ניתן לשלול מעבר שניוני של שרידי ירי מהקסדה לחם צוואר, מתקיים ספק בכך שחם הצוואר נלבש על ידי היורה. איני מקבל טענה זו. ארבעת החפצים נמצאו ונתפסו באותו מקום כאשר מעיל וולט נמצא מתחת לארגז וולט ומאחוריהם נמצאו הקסדה וחם צוואר. מצילום מס' 16 בדו"ח מסכם חקירת מז"פ שערך השוטר בלולו (ת/148) עולה כי חם הצוואר הונח בסמוך לחלק הפנימי של הקסדה ולא לחלק החיצוני עליו נמצאו שרידי הירי ואף לא במגע הדוק ביניהם. בנסיבות אלה, נחלשת האפשרות למעבר שרידי ירי מהקסדה אל חם הצוואר וממילא נחלשת הטענה כי אין לקשור את חם הצוואר כפריט שנלבש על ידי היורה, אשר תועד עם חם צוואר על פניו. 97. על חם הצוואר נמצא פרופיל DNA בולט (20 אתרים) ממקור זכרי מתוך תערובת התואם את הפרופיל הגנטי של הנאשם כאשר שכיחות הפרטים שיכולים להתאים לפרופיל זה נאמדת באחד ליותר ממאה מיליארד פרטים (ת/121, ת/122). בהינתן כי מן המפורסמות שאוכלוסיית העולם כולו מוערכת בכ-8.23 מיליארד בני אדם (X1098.23), הרי שההסתברות כי אדם אחר, שאינו הנאשם, הטביע את חם הצוואר בדנ"א שכזה, כפי שנתפס בחצר המבנה שברחוב לוינסקי 87 בתל אביב - שואפת לאפס. על קליטת ראיה מדעית במשפט עמד השופט נ' הנדל ברע"פ 7093/10 מדינת ישראל נ' דריזין, פס' 2 (1.7.2012). לאחר שראיה הוכרה כמדעית לא נדרש להוכיח את קבילותה באופן חוזר בכל הליך והליך, זאת מבלי לפגוע בזכותו של בעל הדין לנסות להפריך את תקפות הראיה בכל עת. בדיקת הדנ"א נתפסת כיום כ"מלכת הראיות" המדעיות ואף כמלכת הראיות בכלל. ברם, נקבע כי דווקא בשל בכירותה ומעמדה של ראיה זו, יש להישמר כפל כפליים מפני קבלה "עיוורת" של ממצאי בדיקת הדנ"א, באשר מהימנותה ותקפותה תלויים במספר האתרים, בהסתברותה הסטטיסטית, בתקינות האיסוף, האחסון והמשלוח למעבדה, בתקינות המכשירים, באפשרות לזיהום הבדיקות, תקלות אפשריות, רישומים מוטעים וכיוצא באלה (ע"פ 5459/09 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל, פס' 42 (20.7.2015)). ההגנה לא תקפה את חוקיות נטילת או הפקת הדנ"א של הנאשם כשלעצמה, אלא מיקדה את טענותיה בדרכי הטיפול במוצגים ובשמירה על סטריליות הזירה שבה הם נמצאו. טענה זו כאמור נדחתה על בסיס כלל הראיות והעדויות שפורטו לעיל. 98. כפי שצוין מממצאי מיפוי הכתובת לוינסקי 87 שערך השוטר עומר (ת/40), ומהתיעוד המצולם שהוגש לבית המשפט – תמונות וסרטון - עולה כי לחצר המבנה קיימת כניסה אחת בלבד מרחוב לוינסקי, וזו גם דרך היציאה היחידה מהחצר. דרך הימלטות אפשרית אחרת היא באמצעות דילוג מעל החומה לחצר הסמוכה בלוינסקי 85. ברם, גם לחצר הסמוכה שברחוב לוינסקי 85 קיימת כניסה אחת בלבד ואף היא מרחוב לוינסקי. מצפייה במצלמות אבטחה שהורדו לאורך רחוב לוינסקי לא אותר אדם אחר, התואם במראהו את היורה, לרבות פרטי לבושו – כשליח וולט, כשהוא יוצא מאחת הכתובות הנ"ל. למעשה, קיימת עדות שלא נסתרה שפרטי לבוש אלו נצפו מונחים בחצר המבנה, ליד בלוני הגז, במשך שלושה ימים עד שנתפסו על ידי המשטרה. 99. יתר על כן, האפשרות כי לחצר בכתובת לוינסקי 87 נכנס אדם אחר, כהה עור לבוש בגופייה בצבע שחור עם אוזניות על ראשו, בדומה לנאשם, צומצמה למדי. אין לדרוש מהמשטרה לצפות בתיעוד של ימים שלמים קדימה ואחורה כדי להתחקות אחר כניסת הנאשם למקום, בלבוש עמו יצא ממנה, בעוד הוא עצמו ממאן לספר אימתי נכנס לאותה חצר. כפי שציינתי לעיל, אין בידי לתת אמון בגרסת הנאשם, לפיה כלל אינו זוכר כמה זמן שהה באותה חצר ומתי הגיע אליה, כשלדבריו מטרת הגעתו למקום הייתה אך לאסוף סמים שהחביאם שם יומיים קודם לכן. צריך להזכיר מדובר בחצר קטנת ממדים, כ-10-12 מ"ר, תחומה בגדר גבוהה. החצר מובילה מרחוב לוינסקי אל הכניסה לבניין המגורים. הנאשם, כך לדבריו, חיפש את הסמים שהחביא במקום יומיים קודם לכן. הנאשם גם אישר שהוא לא נכנס למבנה עצמו ולא ביקר באחת הדירות. משכך, העדר תשובה מטעם הנאשם לגבי משך הזמן ששהה במקום, עד שלבסוף העלה אפשרות, אותה כבש קודם לכן, לפיה יתכן שגם ישן במקום. גרסה זו אך מחזקת את החשדות נגד הנאשם, ולא מעוררת ספקות. ובכל זאת, כפי שנזכר, השוטר אמיתי כהן ערך דו"חות צפייה ממצלמות האבטחה מהכתובות לוינסקי 83 ו-85 בין השעות 00:00 עד 06:00 של יום 30.9.2023 (ת/70); דו"ח צפייה בסרטון ממצלמת אבטחה שבכתובת לוינסקי 85 (מסעדה) (ת/66); דו"ח צפייה נוסף בסרטון ממצלמת אבטחה שבכתובת לוינסקי 83, מיום 30.9.2023 שעה 06:00 ועד ליום 1.10.2023 בשעה 01:08:35 (ת/68). גם מצפיית בית המשפט בתיעוד המצולם הממושך לא נצפתה דמות נכנסת לאותה חצר, בממדי גופו של הנאשם ובלבוש דומה לזה שנצפה יוצא ממנה. 100. השוואה בין גובהו של החשוד לבין גובהו של הנאשם (153 ס"מ) העלתה התאמה לכאורה, כפי תרגיל החקירה שביצעה המשטרה ופורט לעיל. עם זאת, מצאתי לתת משקל מוגבל ביותר לממצאים אלו, שמא זוויות הצילום והמרחק מהדמות המתועדת עשויים להטות את המסקנה. כמו כן, לא מצאתי לתן משקל למציאת תרסיס גז הפלפל במעיל וולט, משום שלא הובאו ראיות כי אכן מדובר בגז פלפל שהיה בחזקת הנאשם או שימש אותו. 101. הנאשם סיפר כי הוא נוהג להתנייד באופניים חשמליים. ברם, דווקא את הדרך מלוינסקי 87 למקום מגוריו בצ'לנוב 12 הוא עשה בהליכה רגלית. הנאשם הגיע למקום מגוריו כדי לקחת משם אופניים ועשה דרכו היישר לזירת הרצח, שם עמד והתבונן במתרחש. לא נשמע מפי הנאשם כל הסבר לכך שלא היו עמו אופניים בצאתו מלוינסקי 83, ולמה הזדרז להגיע לזירת הרצח כה מהר. 102. שלילת הסבר חלופי "מזכה" - במענה לכתב האישום נטען כי הנאשם נכנס לחצר ברחוב לוינסקי 87 שעות קודם לכן כדי לאסוף סמים שהסליק במקום, ומשם צעד לחצר האחורית ברחוב צ'לנוב 12, נטל את אופניו והגיע לזירת הרצח בסמוך לשעה 06:24, תוך שהכחיש כל קשר לביצוע הרצח. הנאשם טען להגנתו כי נכנס לחצר לוינסקי 87 "שעות" קודם שתועד יוצא ממנה. בהמשך אף טען שיתכן וישן במקום, משום שאין לו מקום מגורים. טענה זו כשלעצמה נסתרה לנוכח מכלול הראיות שפורטו לפיהן הנאשם התגורר במחסן ברחוב צ'לנוב 12 ת"א, הגם שמדובר במדור דל ביותר. ההסבר החלופי שהעלה אינו עומד במבחני הסבירות, ההיגיון והשכל ישר ואינו מתיישב עם הממצאים הראייתיים. הנאשם הטעים את כניסתו לחצר בלוינסקי 87 לצורך איסוף סמים שהסליק באותה חצר, אך יומיים קודם לכן. טענה זו כשלעצמה אינה עולה בקנה אחד עם גרסה אחרת שמסר, לפיה פסק מעיסוק במכירת סמים בשבועיים שלושה האחרונים בשל חסרון כיס לרכוש סמים (או מדבקות פנטה). ועל כל זאת, היה ואכן הטמין הנאשם סמים באותה חצר, אך יומיים קודם לכן, ובהינתן שמדובר בחצר כה קטנה (כ-12 מ"ר), מגודרת חומה, שיש בה רק עזובה, מה היה לו לנאשם לשהות במקום שעות כה רבות? על כך לא נשמעה תשובה. הנאשם אף אישר כי כלל לא מצא את הסמים. ואז נשמעה הטענה כי הנאשם החליט לישון באותו הלילה עובר לרצח דווקא באותה חצר בלוינסקי 87. גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הראשונה של הנאשם, לפי ישן בכתובת מגוריו צ'לנוב 12, ואף הקיץ בשעה מאוחרת - טענה שנסתרה לנוכח תיעוד הנאשם בזירת הירי בשעה מוקדמת. ואכן, אף אחד משכני הבית לא ראה את הנאשם ישן באותה חצר שמובילה משער הכניסה שברחוב לוינסקי 87 אל פתח בניין המגורים. אין מקומות מסתור באותה חצר. בהקשר זה אזכיר את עדות מר גבריות טוודלה, המתגורר בבניין ברחוב לוינסקי 87, ולדבריו בלילה שבין שישי לשבת הוא שהה בביתו, ויצא לעבודה בשעה 05:30 על גבי אופניו. לעד זה הוצגה תמונתו של הנאשם והוא מסר שאינו מכיר אותו. העד לא מסר כי ראה אותו ישן בחצר בעת שיצא לעבודתו בשעה כה מוקדמת. זאת ועוד, וזה העיקר, הנאשם מסר ואין חולק כי כלל לא פגש באותו אדם לבוש במעיל וולט כחול שנצפה נכנס לחצר בלווינסקי 87. כשלוש דקות וחצי בלבד חלפו מרגע כניסתו של אותו אדם הנחזה לשליח וולט ועד לצאתו של הנאשם מאותה חצר לבוש בבגדים אחרים שעמם תועד. מדובר בחצר מלבנית קטנה שני מטרים על שישה מטרים, ללא מקומות מחבוא או מסתור. היורה נכנס למקום עם אופניים חשמליים. נשאלת אם כן השאלה - הכיצד "השניים" לא נפגשו? אלא אם כן מדובר באותו אדם. בנוסף על כך, הוכח כי ארגז המשלוחים עם אותו מספר סידורי שנצפה בתיעוד של היורה הינו גנוב. ארגז זה, לצד המעיל הכחול של וולט, הקסדה וחם הצוואר נתפסו בחצר, ליד בלוני הגז, מול הכניסה למבנה המגורים. אחד הדיירים, אדוניס הרמוסה, אישר כי ראה את הפריטים הללו במקום זה במשך שלושה ימים עד לתפיסתם, היינו החל ממועד הרצח. על כל הפריטים נמצאו שרידי אבק שריפה התואמים לתרמילים שנמצאו בזירת הירי. על חם הצוואר נמצא גם דנ"א תואם לנאשם בהסתברות שלא מותירה הרבה ספק. כאשר הנאשם עומת עם מציאת הדנ"א שלו על חם הצוואר, טען הנאשם כי ייתכן שנגע ב"דברים" בטעות תוך כדי חיפוש באפילה אחר הסמים שהחביא. בהמשך מסר כי חיפש פרטי לבוש משום שהוא אוסף בגדים שאנשים זורקים, וכך יתכן ונגע באותם פרטים, אך לא מצא שם משהו מתאים. גרסה זו מהווה עדות כבושה שנמסרה רק לאחר שנודע לנאשם על הראיות הפורנזיות הקושרות אותו לחפצי היורה. ובכל מקרה, אין לגרסה זו כל היתכנות. ושוב יודגש, מרגע כניסת היורה לחצר, כשהוא לבוש באותם פריטים, ועד לצאת הנאשם מאותה חצר, חלפו כ-3.5 דקות בלבד. הנאשם טען כי לא פגש ביורה נכנס לחצר, אותה חצר קטנה מוקפת חומה. אז כיצד ניתן לקבל את גרסתו כי חיפש בין פרטי הלבוש את הסמים שהחביא במקום, או סבר שמדובר בפרטי לבוש שירצה לקחת לעצמו, ובדרך זו הותיר על חם הצוואר דנ"א. תרחיש שכזה לא התקיים. המקובץ מלמד כי גרסאותיו של הנאשם הן גרסאות כבושות ומתפתחות, שאין כל אמת בבסיסן, ואין הן מספקות הסבר סביר לממצאים הפורנזיים שנקשרו אליו, ולא ניתן לתן בהן אמון. הסברי הנאשם למכלול הראיות הנסיבתיות המפלילות נגדו הם למטה מקלושים ובלתי סבירים בעליל. הנאשם אינו מבסס כל ספק סביר כנגד המארג הראייתי הכולל. 103. בהקשר זה יש להוסיף כי שקריו של נאשם וכישלונו לספק הסבר מניח את הדעת אינם יכולים, כשלעצמם, למלא חסר מהותי בתשתית הראייתית של המאשימה. אולם, משהוכח שהנאשם מסר גרסאות שקריות בעניינים מהותיים, העלה טענת אליבי שהופרכה ונקט התנהגות תמוהה לאחר האירוע, יש בכל אלה כדי לחזק את הראיות הנסיבתיות שהובאו נגדו (ראו עניין קייס; עניין קריאף; עניין קדר, פסקאות 51-58). 104. מכל המקובץ, לאחר בחינתן של הראיות הנסיבתיות שהוכחו, אחת לאחת, ולאחר שנתתי דעתי למשקלה של כל ראיה כשלעצמה, וקבעתי על בסיסה ממצא עובדתי; ולאחר הערכת משקלן המצטבר כמכלול, באתי למסקנה כי מסכת הראיות כולה מערבת לכאורה את הנאשם, בעוצמה גבוהה, בביצוע העבירה, על בסיס הערכה מושכלת של הראיות המושתתת על ניסיון החיים ועל השכל הישר. בהמשך לכך, נתתי דעתי לכך שהנאשם רחוק מאד מלהציע הסבר סביר והגיוני העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. למעשה, הנאשם בהסבריו ובגרסאותיו הכבושות והמתפתלות לא הותיר כל הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית שקמה נגדו, ולמעשה אף היה בהן כדי לחזק את ההנחה המפלילה את הנאשם, על בסיס המארג הראייתי הכולל. 105. אשר על כן, נחה דעתי לקבוע כי המסקנה שהנאשם הוא היורה היא המסקנה הסבירה היחידה, המתיישבת עם מכלול הראיות, ולא קיימת מסקנה חלופית סבירה העולה מן הראיות ואשר מתיישבת עם חפות הנאשם. על כן, הנאשם הוא זה שנצפה לבוש בבגדי וולט, קסדה וחם צוואר, יוצא מכתובת מגוריו על גבי אופניים חשמליים כשארגז וולט מורכב עליהם. הנאשם עשה כך את דרכו לזירת הרצח ברחוב הר ציון 3, שם ירה במנוח. לאחר מכן, נסע בדרך קצרה בהרבה לרחוב לוינסקי 83, שם מסר את האקדח לאחר. משם נכנס אל חצר הבית ברחוב לוינסקי 87, הסיר את בגדי שליח הוולט, לרבות הקסדה וחם צוואר והשאירם בחצר. לאחר מכן, יצא הנאשם לבוש בבגדים אחרים ועשה דרכו ברגל לכתובת מגוריו. משם, הנאשם עשה דרכו על גבי אופניים חשמליים, פעם נוספת, אל זירת הרצח, והשקיף מהצד על כוחות הביטחון וההצלה מטפלים במנוח שהיה ירוי ומוטל על הארץ. רצח בנסיבות מחמירות – הרובד המשפטי 106. ביום 10.7.2019 נכנסה לתוקף רפורמה בעבירות המתה, במסגרת תיקון מס' 137 לחוק העונשין, שתחולתה על עבירות שבוצעו מיום התחילה ואילך (ראו סעיף 25(א) לחוק העונשין (תיקון מס' 137), התשע"ט-2019, ספר החוקים 2779, 10.1.2019). 107. במסגרת הרפורמה עוצבו ונחקקו מחדש עבירות ההמתה, על רקע ביקורת בדבר הגדרותיהן הקודמות, לגביהן נטען להיעדר גמישות והרחבת יתר, תוך יצירת מדרג חדש ומפורט יותר של עבירות המתה והעונשים שבצדן ולעיקרון האשמה של מבצעיהן – ובהתאמה גם לעונש הראוי בגין כל אחת מהעבירות (דברי הסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח 972, עמ' 166). בעוד שעל פי הדין בנוסחו הקודם הוגדרו שתי עבירות המתה מרכזיות: הריגה (סעיף 298) ורצח (סעיף 300) בנוסף לעבירה של גרימת מוות ברשלנות שנותרה על כנה, כיום מוגדרות בחוק חמש עבירות המתה שהן בסדר יורד של חומרה: רצח בנסיבות מחמירות (סעיף 301א), רצח בכוונה או באדישות (סעיף 300(א)), המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב), המתה בקלות דעת (סעיף 301ג) וגרימת מוות ברשלנות (סעיף 304)) (ראו: ע"פ 1077/22 קאדר נ' מדינת ישראל (1.6.2022), פס' 7-9; ע"פ 2149/20 מרזן נ' מדינת ישראל, פס' 8 (22.7.2021); ע"פ 578/21 אבו סרארי נ' מדינת ישראל (16.2.2023) (להלן: "אבו סרארי"); ע"פ 5363/20 פרץ נ' מדינת ישראל, (11.7.2022)). 108. עבירת הרצח בנסיבות מחמירות קבועה בסעיף 301א לחוק העונשין, ולפיה מי שגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות בו, דינו מאסר עולם כעונש חובה. זאת להבדיל מעבירת הרצח הבסיסית, אשר העונש המרבי הקבוע לצידה הינו מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה של עד 30 שנים (ראו: סעיף 311א לחוק העונשין; ע"פ 1978/21 מדינת ישראל נ' עמאש (7.6.2023); ע"פ 1464/21 קפוסטין נ' מדינת ישראל (11.9.2022)). עבירת הרצח בנסיבות מחמירות ממוקמת במרום מדרג החומרה ונועדה למקרי הרצח החמורים ביותר, אשר "מבטאים חומרה מוסרית מיוחדת" מתוך תפיסה כי הנסיבות המחמירות נותנות ביטוי ל"משקלם המיוחד של שיקולי האשם וההוקעה במקרים אלה" (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 12) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח 972, 166, 170). עסקינן במקרים "בהם מעשה ההמתה מגלה חומרה נורמטיבית הנוספת לעבירת הרצח הבסיסית" (ע"פ 6338/20 חיים נ' מדינת ישראל, פס' 14 (7.7.2022); ע"פ 8199/20 זיאדאת נ' מדינת ישראל, פס' 41 (30.4.2023)). היסוד העובדתי בעבירה זו, בדומה ליתר עבירות ההמתה, הוא דרישה תוצאתית של מותו של אדם, וכן נדרש קשר סיבתי לפיו המבצע גרם למוות. ואילו היסוד הנפשי מורכב משני רכיבים: האחד, מודעות של המבצע למעשיו ולאפשרות גרימת התוצאה; השני, רכיב חפצי כלפי תוצאת גרימת המוות, הן ביסוד נפשי של כוונה, שבו הממית פועל מתוך "מטרה לגרום לאותן תוצאות" (סעיף 20(א)(1) לחוק העונשין); והן ביסוד נפשי של אדישות, שבו הממית שווה נפש לאפשרות גרימת המוות (סעיף 20(א)(2)(א) לחוק העונשין). 109. יוטעם כי לעבירת הרצח בנסיבות מחמירות ולעבירת הרצח הבסיסית (סעיף 300(א) לחוק העונשין) יסוד עובדתי משותף, המתבטא בגרימה למותו של אדם; וכן יסוד נפשי משותף שהוא יחס נפשי חפצי של כוונה או אדישות כלפי גרימת המוות. כמו כן, נדרשת מודעות לרכיבי העבירה ולאפשרות גרימת התוצאה. זאת בתוספת קשר סיבתי בין ההתנהגות לתוצאה. לצורך התגבשות יסודות העבירה של רצח בנסיבות מחמירות, המחייבת עונש מאסר עולם, מתחייב קיומה של לפחות אחת מ-11 הנסיבות המחמירות המנויות בסעיף 301א(א) לחוק העונשין. 110. לצד האמור, סעיף 301א(ב) לחוק העונשין קובע "נקודת השקה" בין עבירת הרצח הבסיסית לבין עבירת הרצח בנסיבות מחמירות בדמות "פתח המילוט", לפיו במקרים מסוימים תתקיים נסיבה מחמירה אחת או יותר, ועל אף זאת רשאי בית המשפט להרשיע את המבצע בעבירת הרצח הבסיסית, חלף עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, וכך לא תהא חובה לגזור עונש של מאסר עולם. 111. הנסיבה המחמירה מושא ענייננו לפי כתב האישום, קבועה בסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, וזו לשונה: "המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית". למעשה, סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין מונה שתי נסיבות חלופיות, אשר די בהתקיימות אחת מהן כדי להרשיע בעבירה של רצח בנסיבות מחמירות, בהינתן גרימת מותו של אדם בכוונה או באדישות, והן: תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. שתי החלופות בסעיף זה מגלמות אשמה מוסרית חמורה במיוחד המתבטאת בתכנון מעשה של קטילת חיי אדם או בהליך של שקילה וגיבוש ההחלטה להמית תוך זניחת אמות מידה מוסריות באשר לערך העליון של קדושת החיים. סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין נועד להחליף, באופן רעיוני, את רכיב ה"כוונה תחילה" בעבירת הרצח, כלשונה טרם תיקון 137 לחוק העונשין (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו-2015, ה"ח 170). החומרה שבמעשה המתה שנעשה בנסיבות אלו, בהשוואה לעבירת הרצח הבסיסית, היא בנחישותו של העושה, אשר גמר אומר להמית את קורבנו לאחר שרקם תכנית להוצאת זממו אל הפועל; או לאחר שכלכל היטב את מעשיו, שקל את תוצאותיהם והתגבר על מעצורים מוסריים ואחרים בדרכו לממש את תכניתו. כל אלו, מלמדים לרוב על מידת אשמה גבוהה במיוחד (ראו: מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה (2019) לאור עקרונות היסוד של המשפט ומחקר היסטורי והשוואתי 444 (2020); ע"פ 578/21 סעיד אבו סרארי נ' מדינת ישראל (16.2.2023)). 112. בדברי ההסבר להצעת החוק ברקע הרפורמה בעבירות המתה הודגש בקשר לנסיבה המחמירה שבסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין כי "לא מדובר אך במקרים של התנקשות המתוכננת זמן-מה מראש, אלא במקרים שבהם הממית שקל והחליט לקטול את קרבנו, להבדיל ממקרים שבהם הרצון להמית נוצר באופן ספונטני ובלהט הרגע". בהקשר זה בואר בדברי ההסבר כי העבירה של רצח בכוונה תחילה טרם תיקון חוק העונשין, הורחבה יתר על המידה בעיקר בשל צמצום יסודות ההכנה והעדר ההתגרות. לפיכך, כך נכתב, "מוצע לנסח מחדש רעיון זה, כדי שמקרים של המתה בכוונה שנוצרה באופן ספונטני, כגון לאחר קנטור סובייקטיבי ששלל תכנון ושקילה, לא ייכנסו בגדר החלופה בפסקה (1)" (הצעת החוק, עמ' 170). 113. בית המשפט העליון (כב' השופט י' אלרון) הדגיש בקשר לנסיבה המחמירה המנויה בסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, בין היתר, כך: "מחד גיסא, יש להקנות לסעיף וחלופותיו פרשנות רחבה דיה על מנת שיחול על אותם מקרים המגלמים את מידת האשם וטיב ההתנהגות המצדיקים זאת; מאידך גיסא, אם נפרשו בהרחבה יתרה, נמצא עצמנו קרובים ל'נקודת ההתחלה' שקדמה לרפורמה. מלאכת איזון עדינה זו מחייבת אותנו לפסוע בזהירות עת שאנחנו בוחנים כל מקרה ונסיבותיו" (ע"פ 578/21 אבו סרארי נ' מדינת ישראל, פס' 33 (16.2.2023)). על מהותה של נסיבה מחמירה זו, עמד בית המשפט העליון (כב' השופט (כתוארו אז) סולברג) בע"פ 6095/20 ואסאם טאהא נ' מדינת ישראל, פס' 25 (31.10.2024), באלו המילים: "כמה טעמים נזכרו כבסיס לחומרה המצדיקה את 'שדרוג' העבירות שבהן מתקיימת הנסיבה האמורה, מעבירת רצח בסיסית לעבירת הרצח בנסיבות מחמירות. בהיבטי אשם וגמול צוין, כי מעשה המבוצע לאחר שעושהו כלכל צעדיו, שקלם, בחן חלופות ולבסוף הכריע כפי שהכריע - הריהו מעשה שמבצעו מזדהה עמו וניצב מאחוריו בצורה איתנה; מדובר, לכן, במעשה המלמד במידה רבה על מבצעו. ..הדבר מתחדד על רקע הנגדה להיפוכו - מצב של עשייה מתוך כוונה ספונטנית, שבגדרו פעל אדם כפי שפעל ב'עידנא דריתחא', כתוצאה מגירוי חיצוני פתאומי. נראה, כי בכגון דא, המעשה שנבחר עבר דרך מספר פחוּת בהרבה של 'מסננות' פנימיות, ובהתאם: הוא עשוי ללמד פחות על עושהו". 114. כב' השופט י' אלרון נתן דעתו לשאלה אלו מעשים ייחשבו ל"תכנון" ולביטוי של התנהלות אשר יש בה "שקילה וגיבוש ההחלטה להמית", כמובנם של המונחים בסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, וכך הטעים: "הרפורמה בעבירות ההמתה לפי תיקון 137 מצויה בראשית ימיה, ונדמה כי עוד מוקדם להניח משנה סדורה באשר לפרשנותה; זו תתעצב ברבות השנים בהתאם להלכה הפסוקה. יחד עם זאת, נכון יהיה לקבוע כבר כעת, כי החומרה המיוחדת הטמונה בעבירה זו, המוצאת ביטוי בעונש החובה הקבוע לצידה, ראוי לה שתביא ליצירת הבחנה בין מקרים שבהם מעשה הרצח בוצע לאחר שהעושה שקל והחליט להמית את הקרבן – אשר ייכנסו לגדרי הסעיף; לבין מקרים שבהם ההחלטה להמית התגבשה באופן ספונטני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש, וללא הכנה הכוללת פעולות מקדימות שביצע העושה קודם לביצוע הרצח – אשר יוותרו מחוצה לו" (ע"פ 7722/19 זרסנאי נ' מדינת ישראל, פס' 17 (19.4.2021)). 115. ואכן, מאז כניסתה של הרפורמה לתוקף, נדרשו בתי המשפט ליצוק תוכן ומשמעות לגדרי עבירות ההמתה כפי חקיקתן בתיקון 137 לחוק העונשין, על יסוד תכלית החקיקה, ובדרך זו בין היתר, לשרטט את קו הגבול שבין עבירת הרצח הבסיסית לבין עבירת הרצח בנסיבות מחמירות. נוסח הנסיבה המחמירה שבסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין בא להבהיר את כוונת המחוקק לשנות מהמצב שחל עובר לרפורמה ולקבוע שמקרים של המתה בכוונה, שנוצרה באופן ספונטני, לא ייכנסו בגדרי נסיבה מחמירה זו. נפסק כי לא ניתן להסתפק רק ביסוד שלילי של היעדר ספונטניות או היעדר קנטור סובייקטיבי כדי להוכיח את התקיימות החלופה, אלא יש להצביע על ממצאים פוזיטיביים המעידים על הליך ממשי של שקילה (ע"פ 5363/20 פרץ נ' מדינת ישראל, פס' 5 לפסק דינו של כב' השופט הנדל, (4.12.2022)). יש להבחין, אם כן, בין מקרים שבהם מעשה הרצח בוצע לאחר שהעושה שקל והחליט להמית את הקורבן – אשר ייכנסו לגדרי הסעיף; לבין מקרים שבהם ההחלטה להמית התגבשה באופן ספונטני, ללא הפעלת שיקול דעת של ממש, וללא הכנה הכוללת פעולות מקדימות שביצע העושה קודם לביצוע הרצח – אשר יוותרו מחוצה לו. בעניין זה הטעים כב' השופט י' אלרון בע"פ 4066/22 ויקטור ז'ירנוב נ' מדינת ישראל, פס' 22 (25.6.2023) (להלן: "ז'ירנוב"), כך: "בדברי ההסבר לחוק, המחוקק הבהיר את כוונתו להחריג במפורש מתחולת הנסיבה המחמירה מקרי המתה שנעשו תוך 'כוונה ספונטנית'. מלבד העובדה כי החרגתה של כוונה זו מבהירה אילו מקרי המתה לא כלולים בנסיבה המחמירה, ניתן אף ללמוד מכך על היבט פוזיטיבי נוסף במאפייני וגדרי חלופות הנסיבה המחמירה – תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. על טיבה של 'הכוונה הספונטנית' עמד זה מכבר פרופ' פלר בספרו: 'הכוונה הספונטאנית [...] מתאפיינת בתהליך גיבוש מרוכז וסמוך כולו – על כל שלביו, כולל היווצרות עצם הרעיון של ביצוע העבירה – לעשיית העבירה, עד כדי כך שתהליך זה עשוי להיות חופף, על כל היקפו, לתהליך העשייה עצמה. האדם יוצר את הרעיון, מקבל את ההחלטה ומבצע את העבירה באורח רגעי-פתאומי - de impetu - כתהליך מנטאלי ותהליך אופרטיבי רצופים ושלובים זה בזה, כאילו הכוונה והמעשה באים כאחד, ללא כל רעיון קודם וללא רווח זמן ביניהם' (פלר, בעמודים 682-681). רוצה לומר, מכך שמקרי המתה שנעשו תוך 'כוונה ספונטנית' הוחרגו מתחולת הנסיבה המחמירה, נלמד כי לצד הדרישה כי התכנון או הליך השקילה לא יתגבשו סימולטנית לרצח, כאמור לעיל, נדרש גם ממד נוסף המאפשר כי התכנון או הליך השקילה יעמדו כל אחד בפני עצמו ובמנותק מהרצח באופן מהותי, כאשר התהליך המנטאלי והאופרטיבי – מובחנים ומופרדים זה מזה". עוד על היחס שבין עבירת הרצח בכוונה תחילה לנוסח סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, נאמר בע"פ 7905/23 כלאנסי נ' מדינת ישראל, פסקה 41 לחוות דעתו של כב' השופט י' אלרון (16.2.2025), כי "אין הוא בא להמשיך את דרכו של קודמו; נהפוך הוא - אופן ניסוח הסעיף כמו גם הרקע לו, מבהירים כי נועד לבצע שינוי כיוון משמעותי... באופן הבולט ביותר, נסיבה זו באה להפריד בין מקרים שבהם הרצח מתבצע בכוונה אשר התגבשה באופן ספונטני, לבין המקרים שבהם העושה שקל את מעשיו והחליט להמית את הקורבן (עניין זרסנאי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (19.4.2021). הבחנה חשובה זו, אשר טושטשה טרם הרפורמה בעבירות ההמתה..., באה כעת לידי ביטוי בלשון הנסיבה המחמירה ועליה לבוא לידי ביטוי מובהק גם באופן פרשנותה". 116. לשון הנסיבה המחמירה שבסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, קובעת כאמור כי די בהתקיימות אחת מבין שתי החלופות המנויות בסעיף חיקוק זה כדי לבוא בשערי הנסיבה המחמירה והן: תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. ביחס לשתי החלופות הללו נדרש כי כל אחת מהן תעמוד בפני עצמה באופן מהותי ובמנותק מהרצח. כלומר, התהליך השכלי ותהליך הביצוע מובחנים ומופרדים זה מזה (פ"ד ז'ירנוב, פס' 30). 117. תכנון – לגביו נאמר כי הוא "נדרש להתקיים מבעוד מועד ועובר למעשה ההמתה במישור העיתוי. בנוסף, על התכנון לכלול רכיב איכותי מסוים, אשר עשוי להתבטא, למשל ובין היתר, בהכנת כלי הרצח, בחירת עיתוי מתאים לרצח ורקימת תוכנית לביצוע הרצח" (פ"ד ז'ירנוב, פס' 31). "תכנון מהו? כאמור לעיל, יסוד ההכנה שבגדרי עבירת הרצח בכוונה תחילה, עובר לרפורמה, דולל וצומצם לכך שמדובר בהכנה פיזית אשר יכולה להתגבש אף בעיצומה של פעולת הקטילה. ניתן לומר בבטחה כי רכיב זה שונה ונוסח מחדש במספר אופנים – במישור עיתוי התכנון, לשון הסעיף דורשת כי מעשה הרצח בוצע לאחר תכנון. היינו, נדרש תכנון מוקדם למעשה הרצח, אשר יתקיים מבעוד מועד וקודם למעשה ההמתה, כך שאינו יכול להתגבש במהלך מעשה ההמתה עצמו כפי שהוכר עובר לרפורמה. זאת ועוד, בהתאם לטעמים ביסוד החומרה ראוי שיתקיים רכיב איכותי בתכנון מעשה הרצח ... אשר יכול להתבטא, למשל ובין היתר, בהכנת כלי הרצח, בחירת עיתוי מתאים לרצח ורקימת תוכנית לביצוע הרצח" (פ"ד ז'ירנוב, פס' 25). מעיון בפסיקה רלוונטית לאחר חקיקת הרפורמה, ניתן ללמוד על שלל פעולות מקדימות, שנקיטתן יכולה להצביע על כך שמעשה הרצח בוצע לאחר "תכנון". כך למשל: (א) בע"פ 7722/19 זרסנאי נ' מדינת ישראל, פס' 19 (19.4.2021) – דובר על ביצוע שרשרת פעולות הדורשות זמן ומאמץ. וכך נאמר: "כחלק מתוכניתו להמית את המנוח, הצטייד המערער בסכין שאורך להבה 8.7 ס"מ – ולשם כך טרח המערער והלך לביתו, מרחק של כ-900 מטרים מהבר, העיר את שותפו לדירה כדי שיאמר לו היכן נמצאת הסכין, טיפס על כיסא ונטלה ממקום מחבואה מעל לארון הבגדים, ולאחר מכן טרח והלך כל הדרך חזרה לבר-קפה – וכל זאת באשמורת אחרונה של הלילה. שרשרת פעולות זו, שדרשה מהמערער זמן ומאמץ, עולה בוודאי כדי 'תכנון' כמובנו בסעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין. ... העובדה שהמערער החל לדקור את המנוח כמעט מיד עם הגיעו חזרה לבר (כאשר חלף פרק זמן של פחות מדקה וחצי מאז שתועד במצלמות האבטחה כשהוא נכנס חזרה ועד שהחלה הקטטה בפתח הבר), מחזקת אף היא את המסקנה שהמערער תכנן את המעשה מראש. יתירה מזו, חלף זמן רב מאז הוויכוח בינו לבין המנוח, אולם המערער לא המתין לראות האם המנוח ישוב להתעמת אתו, אלא ביצע מיד את זממו. ... לאחר ששב לביתו, שטף המערער את הסכין המגואלת בדם והחליף את חולצתו המוכתמת בדם המנוח. מעשים אלו, בגינם הורשע בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, מלמדים גם הם כי המערער פעל על פי תוכנית ברורה ותוך הפעלת שיקול דעת". (ב) בע"פ 3308/17 וחידי נ' מדינת ישראל, פס' 22 (15.1.2020) - דובר על הצטיידות בכלי הרצח מבעוד מועד. וכך נאמר: "המערער הגיע לזירת העבירה מושא האישום הראשון, כשהוא נושא עמו אקדח, במטרה לירות במנוח". (ג) בע"פ 8956/20 מריו נ' מדינת ישראל, פס' 29 (28.6.2022) – דובר על הכנת זירת הרצח לקראת ביצוע הרצח, כניתוק מצלמות האבטחה. וכך נאמר: "הוכח כי המערער המית את המנוחה לאחר תכנון והליך ממשי של שקילה ולא בהתפרצות רגעית ובאופן ספונטני. ניתן ללמוד זאת בבירור מהראיות הרבות שפורטו - האיומים המוקדמים על חייה של המנוחה, האלימות כלפיה, ניתוק מצלמות האבטחה בבית העסק עובר לאירוע, ההצטיידות בסכין גדולה, ומספר הדקירות שביצע בגופה, תוך שציין מפורשות כי הוא 'הורג' אותה. שרשרת פעולות זו, שדרשה מהמערער זמן ומאמץ, עולה בוודאי כדי 'תכנון' כמובנו בסעיף 301א(א)(1) לחוק". (ד) בע"פ 5066/18 רוזקוב נ' מדינת ישראל, פס' 67 (4.9.2022) – דובר על הכנת הזירה לקראת הימלטות הנאשם לאחר ביצוע הרצח. וכך נאמר: "לעבר המנוח נורו 7 יריות, שכוונו כלפי ראשו וגופו, כי הרצח בוצע באופן המלמד על תכנון מוקדם ומדוקדק, שבא לידי ביטוי בכך שלצד רכבו של המנוח עצר מיד רכב מילוט ומכשיר הטלפון של המערער הושבת בשעות הסמוכות לביצוע הרצח, זאת בנוסף להתחמשות בכלי נשק". (ה) בע"פ 5995/21 אבו אלחסנה נ' מדינת ישראל, פס' 31 (16.6.2022) – דובר על תיאום מפגש עם המנוח, הצטיידות מבעוד מועד בסכין ככלי לביצוע הרצח ואמצעי כמעדר לצורך הסתרת הגופה בסמוך לבור בו קבר את המנוח, תוך שימוש באותו מעדר לכיסוי הגופה. וכך נאמר: "הוכח מעבר לספק סביר כי המערער תיאם מראש את המפגש עם המנוח תוך שבדה אמתלה לצורך כך; הכין בזירה מבעוד מועד מעדר על מנת לקבור את גופת המנוח; והצטייד בסכין לצורך המפגש. באמצעות סכין זו, אותה שלף ללא כל התגרות מצד המנוח, דקר את המנוח תחילה בגבו, וסך הכול 21 פעמים ... המערער ביצע אפוא שרשרת פעולות הדורשות זמן ומאמץ, ומלמדות בבירור על כך שמעשה הרצח נעשה לאחר 'תכנון'". (ו) בע"פ 8030/21 אבו זיינב נ' מדינת ישראל, פס' 50 (25.12.2022) – דובר על נקיטת פעולות להבאת הקורבן לזירת הרצח בעיתוי המתאים. וכך נאמר: "אין מדובר במעשה המתה ספונטני, אלא במעשה המורכב משרשרת פעולות שבמסגרתן ע' הוזמן למאפייה על ידי המערער, תוך שהוא כותב לו 'נעשה מעשה אני ואתה, אבל אף בן אדם לא ידע'; תואם מפגש עם המנוחה במאפייה; המערער הפציר במנוחה להיכנס למאפייה חרף חוסר רצונה לעשות כן, ושם רצחה". 118. הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית – לגביו נאמר כי "נדרש אף הוא להתקיים עובר למעשה ההמתה במישור העיתוי. בנוסף, מדובר בשקילה ממשית, כאשר בבחינת משך השקילה לא די במחשבה חולפת אך גם לא נדרשת שקילה לפרק זמן ממושך; על הליך השקילה לכלול שלביות מסוימת של התגבשות שיקול הדעת; מוקד תוכן השקילה הוא עצם שיקול הדעת, ולא בהכרח שקילה ערכית-נורמטיבית של מעשה ההמתה; ואף לא דומה הליך שקילה הנעשה ביישוב הדעת להליך המתבצע בלב סערת רגשות" (פ"ד ז'ירנוב, פס' 31). וכך נאמר בפרשת ז'ירנוב (פס' 27-29): "הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית מהו? לצד החומרה הכרוכה במעשה המתה שבוצע לאחר תכנון מקדים, המחוקק הכיר אף בחומרה היתרה המתבטאת במקרים 'של רצח לאחר שקילה, שבא בן אדם, עשה את ההחלטה המוסרית לגרום למותו של אדם' (פרוטוקול ישיבה 472 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, 23 (31.10.2017) (להלן: פרוטוקול ישיבה 472)). ביחס לשאלת העיתוי, גם בחלופה זו, בדומה לחלופה הראשונה, מדגיש המחוקק כי מעשה הרצח נדרש להתבצע לאחר הליך ממשי של שקילה ולאחר גיבוש החלטה להמית. אי לכך, הליך שקילה אשר מתבצע בעיצומו של מעשה הקטילה לא יבוא בשערי הנסיבה המחמירה, בשונה כאמור מהדין שקדם לרפורמה בעבירות ההמתה. לא זו אף זו, לשון החוק מבהירה כי נדרש הליך ממשי של שקילה. בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט פורשה דרישה זו כך 'שמדובר בשקילה שהיא אמיתית' (פרוטוקול ישיבה 472, בעמוד 25). המוקד לבחינת ממשיות הליך השקילה נעוץ אפוא בבחינת איכות השקילה. לצורך כך, ניתן למנות רשימה בלתי ממצה של נסיבות עזר (כן ראו: קרמניצר וגנאים, בעמודים 375-374): ראשית, משך הליך השקילה. בהיבט זה ברי כי לא די במחשבה חולפת כהרף-עין הואיל ובכך עלול להיטשטש קו הגבול שבין הנסיבה המחמירה לבין מעשה המתה שקדמה לו 'כוונה ספונטנית', בניגוד לכוונת המחוקק. יחד עם זאת, ניכר שאין מקום לדרוש הליך שקילה הנפרס על פרק זמן ממושך. שנית, הליך השקילה. לא בכדי לשון החלופה אינה מונה 'שקילה' לבדה אלא נלווית לה הדרישה כי יתקיים 'הליך' של שקילה. אף שאין לדרוש הליך רב-שלבי של שקילה חוזרת ונשנית או התלבטות אינטנסיבית אם לבצע את מעשה ההמתה, אכן יש טעם בכך שהשקילה לא תבליח עובר לרצח כאנקדוטה רגעית או פתאומית אלא תבוא לידי ביטוי בשלביות מסוימת של התגבשות שיקול הדעת. שלישית, תוכן השקילה. בהתאם לטעמים שנמנו לעיל, אין מקום להרחיק ולחייב כי הליך השקילה יכלול שקילה ערכית-נורמטיבית של ההחלטה להמית אדם על השלכותיה ורבדיה, אלא המוקד הוא עצם שיקול הדעת והתגבשות הרעיון של ביצוע מעשה ההמתה. בהקשר זה, ניתן להיעזר בדבריו של פרופ' פלר אשר הציע להגדיר כך את דרישת ה'הכנה' במסגרת עבירת הרצח בכוונה תחילה, כדרישתה עובר לרפורמה: 'תהליך פנימי של הכשרה עצמית של האדם, מבחינה שכלית, רגשית ותכליתית – כלומר, מבחינת כל היבטי מערכת חיי הנפש – לקראת מימוש מזימה קטלנית, המתלווה אל עצם גיבוש הרעיון לשים קץ לחיי הזולת' (ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א 697 (1984) (להלן: פלר)). רביעית, לא דומה הליך שקילה הנעשה ביישוב הדעת ובקור רוח להליך שקילה הנעשה בלהט יצרים ובעיצומו של ויכוח או עימות, כפי שהדגימה נציגת משרד המשפטים בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט באומרה: 'למשל, במהלך קטטה. בן אדם בא עם סכין ובמהלך הקטטה מרגיז אותו מאוד אותו בן אדם שהוא רב אתו והוא שולף את הסכין וגורם למותו. זה מקרה שבו לא התגבשה טרם הסיטואציה החלטה להמית לאחר הליך של שקילה' (פרוטוקול ישיבה 472, בעמוד 23). מהות הדברים היא כי בחירת הרוצח להמית הנעשית בלהט הרגע או בעקבות קנטור סובייקטיבי אינה מגלה בחירה מלאה או הזדהות שלמה של הרוצח עם מעשה ההמתה. יחד עם זאת, אין לשלול כי במקרה המתאים, סערת הרגשות לא תקהה במידה משמעותית את איכותו וטיבו של הליך השקילה העומד בפני עצמו ומצדיק הרשעה ברצח בנסיבות מחמירות. בדרך זו, בפסיקת בית המשפט לאחר הרפורמה הוכר כי על התקיימות החלופה שלפיה מעשה הרצח בוצע לאחר 'הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית' ניתן ללמוד, בין היתר, מפרק הזמן הממושך עליו נפרסה תוכנית ביצוע ההמתה של הנאשם (ע"פ 5995/21 אבו אלחסנה נ' מדינת ישראל, פסקה 31 (16.6.2022)); והשהות שהייתה לנאשם לחזור בו מתכניתו, בטרם ביצועה (עניין זרסנאי, בפסקה 19). בד בבד, במקרה אחר הבהרתי כי אין בקביעה שלפיה הנאשם נשא עמו אקדח לזירת ההתגוששות וירה במנוח מטווח קצר, כדי ללמד על הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית (ע"פ 3546/19 עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 25 (15.1.2023))" (פ"ד ז'ירנוב, פס' 27-29). בנוסף לכך, אפנה לנאמר בע"פ 5363/20 יאיר פרץ נ' מדינת ישראל, (11.7.2022), כך: "התנאי של הליך ממשי של שקילה אינו מחייב שקילה ערכית ממושכת. כפי שהציגו זאת הפרופסורים קרמניצר וגנאים, הצד השני של הדרישה להליך שקילה משמעותי שהוא 'יותר ממחשבה חולפת', הוא ש'מנגד, ברור כי אין טעם ואין מקום לתבוע תהליך שקילה ממושך מאוד, רב-איכות ואינטנסיבי ביותר' (קרמניצר וגנאים, בעמ' 375). ברי כי בנוסחו את סעיף 301א(א)(1), המחוקק לא התכוון לכלול בסעיף אך מקרים נדירים בהם הממית מתחבט בשאלה 'להמית או לאו' לאורך זמן ושוקל את המעשה על כל השלכותיו ורבדיו. על כן, גם אין הכרח שהליך השקילה יתפרס על פני זמן ממושך. אדם עשוי לעבור מספר שלבים הכוללים גם שקילה ממשית בזמן קצר. הדגש בהקשר זה הוא על איכות ההחלטה. התמשכות של הליך השקילה ברמה הכמותית עשוי אמנם להעיד על איכות ההחלטה, אך זה לא מתחייב. בסופו של דבר יש לבדוק אם אכן התרחש 'הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית'. זו היא החלופה ואלו תנאיו. כמו כן, יושם אל לב כי העובדה שהחלטה להמית גובשה תוך כדי אירוע אלים למשל, כשלעצמה אינה שוללת שלביות ואת האפשרות שהיה הליך שקילה ממשי. מה גם שאירוע אלים יכול להמשך על פני זמן, וממילא עשויות להיות בו הזדמנויות שונות לשקילה ממשית של המעשים והשלכותיהם. האיזון בין הקצוות שהוצגו – הימנעות מפרשנות מרחיבה מדי של הסעיף, תוך שמירה על ההבחנה בין עבירת הרצח הבסיסית לזו המחמירה מחד גיסא, והימנעות מפרשנות מצמצמת-דווקנית יתר על המידה לדרישת השקילה מאידך גיסא, הינו מלאכה שיפוטית מאתגרת שדורשת רגישות רבה, בוודאי בשלב הזה של הרפורמה. לא בכדי עמד חברי על הצורך בפיתוח פסיקתי של פרשנות הדין החדש ושל התיבה 'הליך ממשי של שקילה' בפרט (ראו גם: ע"פ 7722/19 זרסנאי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (19.4.2021); עניין איילין, פסקאות 7 ו-12 לחוות דעתי). יש להניח כי בתי המשפט ימשיכו ויבארו את משמעות המושג עם הזמן. אולם ניתן בשלב זה להצביע על מספר מאפיינים מנחים העולים מדברי לעיל. ראשית, בבואנו לבחון האם מקרה מסוים נכנס בגדרי סעיף 301א(א)(1) יש לקחת בחשבון את האמור לעיל כי המחוקק התכוון לצמצם את הפרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקה למונח 'כוונה תחילה'. כמו כן, יש להידרש לחובה להצביע על נסיבות פוזיטיביות המבססות את קיומם של תנאי הסעיף. לצד זאת, אין מקום לדרוש הליך ממושך ואינטנסיבי של שקילה, ואין בשאלת הזמן וקיומו של אירוע אלים כדי לשלול את האפשרות שהתקיים 'הליך ממשי של שקילה'. מכל מקום, המסקנה בדבר תחולת הסעיף על מקרה מסוים תלויה בנסיבות המקרה ובראיות המובאות, ויש לבחון כל אירוע בזהירות המתבקשת" (פס' 6-7 לחוות דעת כב' המשנה לנשיאה, השופט הנדל). דיון וקביעת מסקנות 119. כפי הנזכר, עבירת הרצח בנסיבות מחמירות מורכבת משני חלקים: החלק הראשון דורש יסוד עובדתי של גרימה למותו של אדם, בנוסף ליסוד נפשי חפצי של "אדישות" (סעיף 20(א)(2)(א) לחוק העונשין) או "כוונה" (סעיף 20(א)(1) לחוק העונשין) כלפי גרימת המוות; וכן מודעות לרכיבי העבירה ולאפשרות גרימת התוצאה. זאת בנוסף לקשר סיבתי בין ההתנהגות לתוצאה. החלק השני מחייב כי תתקיים לפחות נסיבה אחת מבין 11 הנסיבות המחמירות שבסעיף 301א(א) לחוק העונשין. היסוד העובדתי 120. באשר לחלק הראשון, מתקיים בעניינו היסוד העובדתי. כאמור, נקבע כי הנאשם הוא זה שביצע את הירי במנוח. הנאשם ירה במנוח 4-5 יריות מכלי נשק, שנחזה לאקדח חצי אוטומטי 9 מ"מ או דומה לו. היריות בוצעו מטווחים קרובים מאד. הירי בוצע סמוך לכניסה לחנות מכולת, בשעה שעוברי אורח הסתובבו במקום. אין חולק כי אותן יריות גרמו למותו של המנוח בתוך זמן קצר מאד. 121. המנוח קיבל טיפול בשטח על ידי מד"א והובהל לבית החולים איכילוב תוך כדי שבוצעו בו פעולות החייאה במשך כחצי שעה. ממסמכי המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים איכילוב עולה כי הוא נורה בחזה (ללא עדות לחור יציאה), נמצאו פצע כניסה בגב שמאל ופצע כניסה בכתף ימין. מותו של המנוח נקבע בשעה 06:50 (ת/154, ת/155). אין אם כן חולק על סיבת מותו של המנוח. 122. בזירת הירי בשדרות הר ציון 3 בתל אביב נמצאו חמישה תרמילים נקורים בקוטר 9 מ"מ המפוזרים על המדרכה, וכן קליע מעוך על המדרכה בסמוך למקום הטיפול במנוח (ת/149). 123. בכך מתקיימות בעניינו גם הדרישה לתוצאה של מות הקרבן, וקשר סיבתי לפיו המבצע גרם למוות. היסוד הנפשי 124. בכל הנוגע ליסוד הנפשי, הוא מורכב משניים: האחד, מודעות של המבצע למעשיו ולאפשרות גרימת התוצאה; השני, רכיב חפצי של כוונה או אדישות כלפי תוצאת גרימת המוות. כאשר נדרש להוכיח יסוד נפשי של כוונה, הדין הפלילי מחייב כי התקיימות רכיבי היסוד הנפשי תיבחן לפי תפיסתו הסובייקטיבית של הנאשם הקונקרטי. לא אחת, כך גם במקרה שלפנינו, אל מול מעשיו של הנאשם, המלמדים על כך שהתכוון להמית את המנוח, ניצבות טענותיו שלפיהן כלל לא חפץ בתוצאה הקטלנית. במישור הראייתי, אי-התאמה זו, בין מעשיו של הנאשם לבין גרסתו, ניתנת ליישוב באמצעות שימוש בחזקת הכוונה. 125. בהינתן הקושי להבחין בצפונות ליבו של נאשם, הוכרה במשפטנו "חזקת הכוונה", כאינדיקציה לקיומה של החלטה להמית. חזקת הכוונה היא חזקה עובדתית-ראייתית, שלפיה אדם בר-דעת הפועל מרצון חופשי מתכוון להביא לתוצאות הטבעיות של מעשהו. חזקה זו מבוססת על ניסיון החיים שלפיו אדם הנוקט בקו התנהגות מסוים מתכוון לתוצאות הנובעות, באופן טבעי ובהסתברות גבוהה, מהתנהגותו זו (ע"פ 7388/20 בן אוליאל נ' מדינת ישראל, פסקה 87 (1.9.2022)). חזקת הכוונה אינה חזקה חלוטה ובידי הנאשם האפשרות לסתור אותה אם עולה בידו לעורר ספק סביר בדרך של הצגת מסקנה חלופית מסתברת או הצגת ראיות הנוגדות את החזקה. די לנאשם לעורר ספק סביר על מנת ליטול מחזקה זו את כוחה; אולם אין די בהעלאת תיאוריה חסרת בסיס שאין לה כל הוכחה או אחיזה בעובדות, כדי לגבש ספק סביר מסוג זה. כאשר נאשם לא הצליח לעורר ספק סביר כאמור, החזקה העובדתית הופכת לחזקה חלוטה באשר לכוונת מעשיו (ע"פ 10025/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (10.8.2017); ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 75 (15.12.2015); ע"פ 9604/04 כריכלי נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (4.9.2007); ע"פ 2589/15 וינוקורסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (29.10.2018)). 126. חזקת הכוונה אינה עומדת לבדה לשם הוכחת יסוד ההחלטה להמית, ולצידה התגבשו בפסיקה מספר מבחני עזר, מהם ניתן ללמוד, הן על צפיית האפשרות להתרחשותה של התוצאה הקטלנית, והן על שאיפתו של מבצע העבירה כי תוצאה זו תתממש בפועל. במסגרת מבחני עזר אלו יבחן בית המשפט, בין היתר, את אופי התקרית שהובילה לאירוע וחילופי דברים שקדמו לו; את הכלי או האמצעי ששימש לביצוע המעשה, אופן ביצוע המעשה, מיקום הפגיעה בקורבן; מספר הפגיעות בו - כך למשל, פגיעה באזור חיוני בגופו של הקורבן עשויה להוות אינדיקציה לקיומה של החלטה להמית, אף כאשר מדובר בפגיעה אחת וכיוצא באלה. מדובר במבחנים המתבססים על מסקנות מעובדות, שניתן לפרשן על פי השכל הישר וניסיון החיים (ע"פ 1474/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 76 (15.12.2015); ע"פ 9604/04 כריכלי נ' מדינת ישראל (4.9.2007); ע"פ 228/01 כלב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 365, 377 (2003)). 127. החלת המבחנים והעקרונות שפיתחה הפסיקה על נסיבות המקרה שלפנינו מובילה למסקנה כי חזקת הכוונה לתוצאה הנובעת מהמעשה אכן מתקיימת במקרה דנן: (א) הנאשם הצטייד מבעוד מועד בכלי נשק קטלני – אקדח ותחמושת מתאימה. (ב) הנאשם עשה דרכו ממקום מגוריו לזירת הירי, בדרך ארוכה פי 4 מנתיב הימלטותו לאחר הירי. נראה כי הנאשם ביקש להרחיק עצמו ממקום מגוריו או לטשטש עקבותיו, מתוך תקווה שדרכו לא תתועד לאורך כל מסלול נסיעתו. (ג) בזירת הירי נצפה הנאשם מוציא את האקדח מהתיק הקדמי שעל אופניו, דורך את הנשק, מכוונו מטווח קרוב מאד אל המנוח ויורה לכיוונו 4-5 כדורים. הנאשם לא נצפה טוען את האקדח במחסנית, משמע האקדח היה כבר מוכן לירי כשהוא טעון במחסנית עם כדורים. נאשם שעושה שימוש באקדח, שהוכן לשם כך במיוחד, יתקשה לעורר את הספק הנדרש לצורך הפרכת החזקה בדבר כוונתו לתוצאות הטבעיות של מעשיו. אקדח הינו נשק חם, אשר הסכנה הכרוכה בשימוש בו ומידת קטלניותו היא גדולה ביותר. כאשר אדם מחליט לעשות שימוש קטלני בנשק זה, ויורה מספר כדורים חזקה כי הוא מודע לסכנה הגדולה הכרוכה בשימוש זה וכי הוא חפץ בתוצאה, היינו כי כוונתו היא לקפח את חיי קורבנו, ולא בנקל יעורר ספק בדבר כוונה זו. (ד) הירי בוצע מטווח קצר ביותר כאשר המנוח אינו חמוש. המנוח נראה ישוב ומכונס בעצמו, לא היווה כל איום על הנאשם ולא נצפה כל שיח ביניהם לפני הירי. (ה) הירי בוצע מיד עם הגעת הנאשם למקום. (ו) הנאשם תועד חדור מטרה, שכן ביצע את הפעולות הבאות מיד עם הגעתו למקום: העמדת האופניים, הוצאת האקדח מהתיק, דריכתו, צעידה לעבר הקרבן, שחרור 4-5 יריות לכיוונו. המהירות שבה פתח הנאשם בירי כלפי המנוח, לכל היותר בחלוף שניות בודדות מרגע הגעתו למקום, מלמדת על כוונתו ונחישותו. פעולה מהירה זו, ללא היסוס ניכר או התגרות ממושכת, משקפת החלטה מגובשת ומוצקה לגרום למותו של המנוח. מהירות הביצוע מצביעה על מיקוד מטרה ועל כך שהנאשם פעל מתוך תכנון קודם, ולא בתגובה אימפולסיבית. (ז) הנאשם ירה תחילה 3 כדורים לעבר המנוח. כשהמנוח ניסה להימלט ונפל על הארץ הוסיף הנאשם וירה לכיוונו כדור או שניים נוספים, כמעין וידוא הריגה. בכך מתבטאת פעולה מכוונת, נחושה והחלטית מצד הנאשם להשגת התוצאה של המתת המנוח. (ח) הנאשם כיוון אקדחו לפלג גופו העליון של המנוח וקליעי הכדורים פגעו בין היתר בחזהו ובכתפו. 128. בנוסף לכך, מצאתי ליתן דעתי למניע שהביא את הנאשם לירות מספר כדורי אקדח לעבר המנוח, מטווח קרוב מאוד, ולגרום למותו. אמנם, לפי הדין והפסיקה, המניע כשלעצמו אינו חלק מיסודות עבירת הרצח ואינו נדרש להוכחת האחריות הפלילית. עם זאת, במישור הראייתי, קיומו של מניע ברור מהווה ראיה נסיבתית בעלת משקל נכבד, אשר יכולה לתמוך ולהצביע על קיומו של היסוד הנפשי של כוונה להמית ועל כך שמעשה ההמתה לא היה ספונטני אלא מתוכנן ומכוון. המניע הוא הרגש או הסיבה שצופים פני עבר ודוחפים את האדם לבצע את המעשה (כגון כעס או סכסוך), בעוד שהכוונה והמטרה צופות פני עתיד ומבטאות את היעד ואת הרצון להשיג את התוצאה הקטלנית. המניע כשלעצמו אינו מייתר את הצורך בהוכחת היסוד הנפשי של כוונה, אך הוא מספק את ההסבר והרקע להבנת התנהגות הנאשם. בענייננו לא ניתן לקבוע כי הוכח ברף הראייתי הנדרש קיומו של מניע למעשה הרצח. עם זאת, הנאשם אישר כי הכיר את המנוח. בעדותו סיפר כי שניהם משתייכים לאותו שבט בסודן. הנאשם ידע לספר שהמנוח נהג לשבת במרבית הזמן בפתחה של חנות המכולת, ששם כאמור נרצח. הנאשם אף הכיר את חברתו של המנוח. הנאשם ידע לספר שהמנוח היה מוכר מדבקות "פנטה" וסמים נוספים, שרכש מבדואים ומערבים מלוד מכפר קאסם ומכפר מאנדה. הנאשם אף הוא התפרנס ממכירת מדבקות פנטה באותו אזור ממש. הנאשם הכחיש סכסוך עם המנוח על רקע מכירת סמים או אחר. אם כן, אין מדובר ברוצח ובקורבן שאינם מכירים זה את זה וניתן להניח כי על רקע פעילותם הזהה של הנאשם והמנוח במכירת סמים, כך על פי דברי הנאשם, אפשר כי נתגלע ביניהם סכסוך. 129. מכל המקובץ, מהנסיבות האובייקטיביות של המקרה מתבקשת המסקנה כי הנאשם התכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו באופן שהתקיים אצלו יסוד ההחלטה להמית. החלת המבחנים והעקרונות שפיתחה הפסיקה על נסיבות המקרה שלפנינו מובילה למסקנה כי חזקת הכוונה לתוצאה הנובעת מהמעשה אכן מתקיימת במקרה דנן. לא עלה בידי הנאשם להפריך את חזקת הכוונה, והוא לא עורר ספק שיש בו כדי להראות כי מבחינה סובייקטיבית לא התקיימה בו ההחלטה להמית. מבחני העזר אשר נקבעו בפסיקה לבחינת קיומה של ההחלטה להמית מובילים לאותה מסקנה. כשאדם מצטייד מלכתחילה בנשק חם, יורה באחר מטווח קצר 4-5 כדורים, ופוגע באברי גופו השונים, ובהם איברים חיוניים, עד שהקורבן נופל ארצה, חזקה כי התכוון לתוצאה הטבעית הנובעת ממעשיו, הלא היא מותו של הקורבן (ראו למשל: ע"פ 9604/04 מאיר כריכלי נ' מדינת ישראל (4.9.2007); ע"פ 29/79 סלמאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 118, 128; ע"פ 686/80 סימן-טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(2) 253, 262; ע"פ 3178/90 גלמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(5) 370, 377). מתחייבת אם כן המסקנה כי הנאשם התכוון לגרום למותו של המנוח. לפנינו, אם כן, מעשה רצח שבוצע בכוונה. 130. עתה, אדרש לחלק השני של עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, המחייב כי תתקיים לפחות נסיבה אחת מבין 11 הנסיבות המחמירות שבסעיף 301א(א) לחוק העונשין. לנאשם יוחסה נסיבה מחמירה של תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. כל אחת משתי החלופות, ודי באחת מהן, צריכה לעמוד בפני עצמה באופן מהותי ובמנותק מהרצח. תכנון מקדים 131. דרישת ה"תכנון" בעבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין מחייבת הוכחה של תכנון מוקדם שהתגבש בנפרד ובמנותק ממעשה ההמתה עצמו (במישור העיתוי), לצד קיומו של ממד איכותי (כגון הכנת כלי הרצח או רקימת תכנית), להבדיל מהחלטה ספונטנית שהתגבשה ברגע הביצוע. היינו, נדרש תכנון מוקדם למעשה הרצח, אשר יתקיים מבעוד מועד וקודם למעשה ההמתה. 132. בחינת נסיבות המקרה על רקע הפסיקה שהובאה לעיל, מובילה למסקנה כי בענייננו קדמו היערכות, הכנה ותכנון למעשה הרצח. הנאשם ביצע שרשרת פעולות הדורשות זמן ומאמץ ממשיים, המעידים בבירור כי מעשה הרצח נעשה לאחר תכנון וגיבוש החלטה מודעת להמית, ולא כפעולה ספונטנית "בלהט הרגע". לצורך כך, הצטייד הנאשם מראש באופניים חשמליים, תיק משלוחים של וולט, מעיל של חברת השליחויות וולט, קסדה שחורה וחם צוואר – כל זאת במטרה להסוות את זהותו באופן מלא. הנאשם הצטייד גם בכלי נשק, שנחזה לאקדח חצי אוטומטי 9 מ"מ או דומה לו עם תחמושת מתאימה. הנאשם עשה דרכו ברכיבה על האופניים מכתובת מגוריו לזירת הירי, ששם נהג המנוח להימצא משך מרבית שעות היממה, כך לפי הנאשם עצמו. הנאשם בחר לנסוע במסלול ארוך, שהקיף רחובות רבים, הרבה מעבר לנדרש, ככל הנראה כדי לטשטש את עקבותיו. בהגיעו למקום, ירד מאופניו, שלף את האקדח מהתיק הקדמי מבלי להתמהמה, דרך אותו וירה במנוח מטווח קצר שלושה כדורים בכוונה לגרום למותו. כאשר ניסה המנוח להימלט ונפל ארצה, הוסיף הנאשם וירה בו שוב. כל אלה מלמדים על נחישותו להשלים את המעשה. מיד לאחר הרצח, נמלט הנאשם מהמקום בדרך הקצרה והמהירה ללא כל סיבובים מיותרים. הנאשם הגיע לרחוב לוינסקי, שם נצפה מרים את ידו מספר פעמים, כמי שמסמן משהו למישהו, ובתוך שניות אחדות נפגש עם בחור אחר, סמוך לבית מס' 83, אז עצר את אופניו, הוציא מהתיק הקדמי חפץ שנראה כאקדח, עטף אותו בבד שחור והניחו על המדרכה. בו ברגע, אף לא בחלוף שברירי שניה, הגיע למקום אדם אחר, שזהותו לא ידועה למשטרה ומאמציה להתחקות אחריו לא צלחו. אותו אחר נטל את האקדח לנגד עיני הנאשם. השניים החליפו מבטים ללא כל שיח ביניהם, וכל אחד פנה לדרך אחרת. משם, המשיך הנאשם עם אופניו ונכנס לחצר הבניין ברחוב לוינסקי 87. בתוך חצר הבניין בלוינסקי 87 פשט הנאשם את בגדי ההסוואה, השאיר את האופניים והניח את ארגז הוולט, המעיל, הקסדה וחם הצוואר, ויצא מהמקום כעבור כ-3.5 דקות כשהוא לבוש בגופיית "ג'ורדן" שחורה. הוא שב לביתו ברחוב צ'לנוב 12 דרך החצר האחורית ברחוב י"ל פרץ, ואז חזר בשנית לזירת הרצח כצופה ועמד להתבונן בצוות מד"א במשך כ-45 דקות. שילוב פעולות אלו, לפני ואחרי הירי, מלמד מעבר לכל ספק סביר כי מדובר במעשה נחוש שתוכנן מראש בקפידה רבה. 133. הנה כי כן, שרשרת הפעולות שביצע הנאשם כדי להוציא את תכניתו לפועל דרשה ממנו זמן לא מבוטל, טרחה רבה, מאמץ ומחשבה, ועולה לכדי "תכנון איכותי", אשר התבטא, בהכנת כלי רצח קטלני (אקדח ותחמושת), בחירת עיתוי ומקום מתאימים ורקימת תכנית לביצוע הרצח. הנאשם נערך לפני הרצח ותכנן את מסלול הימלטותו, לרבות החלפת בגדיו. יתר על כן, הנאשם רקם עם אחר או יותר את שרשרת הפעולות שיבצע, למצער, לאחר הרצח. הנאשם אף בחר את העיתוי שבו יפתיע את המנוח במקום שבו נהג להימצא. בנסיבות אלו, אין לייחס לנאשם מעשה ספונטני שנעשה "בלהט הרגע", וגם לא מעשה שגובש רק במהלך המפגש עם המנוח. שרשרת המעשים מלמדת על ההיערכות ותכנון מוקפדים. הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה 134. המחוקק ראה חומרה יתרה במקרי רצח שבהם אדם שקל וגיבש החלטה מודעת להמית אדם אחר. זאת, בצד חומרתו של כל מעשה המתה שתוכנן מראש. הליך השקילה וגיבוש ההחלטה נדרש להתקיים עובר למעשה הרצח. הליך זה אינו חייב להיות ממושך, אך אינו יכול להיות רק "מחשבה חולפת". נדרש שיקול דעת שגובש בשלבים. ההליך אינו יכול להתבטא כהבלחה רגעית או פתאומית. מוקד הליך השקילה הוא שיקול הדעת עצמו והתגבשות הרעיון לבצע את מעשה ההמתה. הבחירה במעשה ההמתה צריכה להיות בחירה מלאה, ביישוב הדעת ובקור רוח. בחירה זו אינה יכולה להיות כזו המבוצעת בלהט יצרים או בעקבות קנטור סובייקטיבי. 135. בחינת הנסיבות במקרה דנא מובילה למסקנה כי עובר למעשה המתת המנוח, התקיים אצל הנאשם הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. הנאשם יצא מביתו ברחוב צ'לנוב 12 כשהוא נושא אקדח ותחמושת וכשפניו רעולות ועשה את דרכו אל הזירה בדרך ארוכה מהדרך אותה עשה בעת שנמלט. פעולות אלה מלמדות שהנאשם גיבש החלטה להמית את המנוח וכי היה בידו להימלך בדעתו בדרכו לזירה, אך הוא לא עשה כן. 136. פרק הזמן הקצר, עד כדי שניות בודדות, שחלף מהרגע שהנאשם הגיע למקום שבו ישב המנוח ועד לביצוע הירי עצמו, מבלי שהשניים החליפו ולו מילה אחת, מלמד על כך שאין מדובר בפרץ זעם פתאומי בעידנא דריתחא שאחז בנאשם. הנאשם לא נקלע למקום חמוש באקדח וכדורים בלהט יצרים, או בעקבות התגרות כלשהי מצד המנוח. הנאשם הוציא לפועל את תכניתו להמית את המנוח לאחר הליך סדור של מחשבה ותכנון. 137. כמו כן, העובדה כי הירי התבצע בפתח חנות מכולת ובמקום נכחו עוברי אורח (כפי שנצפה בתיעוד המצולם), לרבות חברתו של המנוח, שהייתה מוכרת גם לנאשם, לא הניעה אותו מלבצע את המעשה, תוך העמדת אחרים בסכנה לפגיעה, מלמדת על נחישותו וגיבוש החלטתו מבעוד מועד להמית את המנוח. 138. אשר על כן, נחה דעתי כי עלה בידי המאשימה להוכיח בעצמה הראייתית הנדרשת כי התקיים בקרב הנאשם הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. ההצטיידות בנשק, בגדי הסוואה וההגעה למקום נעשו למטרת תקיפה קטלנית שתוכננה מלכתחילה, להבדיל מתגובה ספונטנית במהלך תגרה (והשוו: ע"פ 3546/19 רפעת עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (15.1.2023)). 139. מכל המקובץ, נחה דעתי לקבוע כי מתקיים גם חלקה השני של הנסיבה המחמירה, וכי יש לקבוע כי הנאשם ירה במנוח באמצעות אקדח מספר יריות מטווח קרוב באופן מתוכנן ולאחר שערך עם עצמו הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית. האם חל "פתח המילוט" הקבוע בחוק בענייננו? 140. לבסוף, נתתי דעתי לשאלה האם בנסיבות העניין יש להחיל את הוראת סעיף 301א(ב) לחוק העונשין, על פיה התקיימו בעניינו נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד. סעיף 301א(ב) לחוק העונשין, המכונה גם "פתח המילוט", מאפשר להרשיע אדם בעבירת רצח בסיסי בלבד, על אף התקיימותה של אחת מהנסיבות המחמירות המנויות בסעיף 301א(א) לחוק העונשין, וזאת לשונו: "על אף הוראות סעיף קטן (א), התקיימה נסיבה מחמירה כאמור באותו סעיף קטן, אך מצא בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד, רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 300". סעיף זה נועד לשמר את האיזון הנדרש בין הרצון לאפשר לבתי המשפט גמישות בעקבות השינויים שנגזרו מתיקון 137 לחוק העונשין ולמדרג החדש של עבירות ההמתה, לבין הרצון ששימוש בסעיף זה ייעשה בנסיבות החריגות עד מאוד המתאימות לכך, בעת שהמעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד. בע"פ 6338/20 חיים נ' מדינת ישראל (7.7.2022) נקבע כי: "המחוקק לא הותיר בידי בית המשפט שיקול דעת כה רחב באופן שבו כל 'נסיבה מיוחדת' תיכנס בגדרו של הסעיף, אלא קבע במפורש כי הנסיבות המיוחדות אותן יש לקחת בחשבון הן כאלו שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד. מצוות המחוקק הייתה אפוא לקשר בין ה'נסיבות מיוחדות' ל'מעשה' ולא לאפשר התחשבות בשיקולים החיצוניים למעשה, כגון נסיבותיו האישיות של העושה". עוד נאמר על הצורך בהצבת רף גבוה בפרשנות הנסיבות המיוחדות שיצדיקו החלתו של סעיף 301א(ב) לחוק העונשין, כדלקמן: "... רק במקרים בהם הוכח קיומן של נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה אינו מבטא דרגת אשמה חמורה, במובן שהרשעת הנאשם בעבירת רצח בנסיבות מחמירות והטלת עונש מאסר עולם בגין מעשיו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות צדק בסיסיים ותכליות הענישה, ראוי יהא לעשות שימוש בסעיף 301א(ב). ... בהתחשב בכך שכל מעשה רצח מגלם נסיבות חריגות ביחס להתנהלות נורמטיבית, הרי שמדובר במקרים החריגים שבחריגים. ... הצבת רף נמוך באופן שבו גם נסיבות בעוצמה אשר אינה חריגה יקיימו את הקבוע בסעיף 301א(ב) לחוק – תכרסם בעקרון קדושת החיים; בקביעת המחוקק כי מעשה רצח שנעשה בנסיבות מחמירות דינו מאסר עולם חובה; ועלולה להוביל, אט אט, להרחבת 'פתח המילוט' לממדים בלתי רצויים". התנאי המרכזי להחלת "פתח המילוט" הוא קיומן של נסיבות מיוחדות שבשלהן מעשה הרצח אינו מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד. כפי שנקבע בפסיקה, השימוש ב"פתח המילוט" שבסעיף 301א(ב) לחוק העונשין ראוי להיעשות רק במקרים חריגים ונדירים ביותר, שבהם הוכחו נסיבות מיוחדות הקשורות למעשה עצמו (להבדיל מנסיבותיו האישיות של העושה), המפחיתות את מידת האשם, כך שהרשעת הנאשם ברצח בנסיבות מחמירות ועונש מאסר עולם חובה אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות צדק בסיסיים ותכליות הענישה. במקרה דנא לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצביעות על כך שמעשיו של הנאשם אינם מבטאים דרגת אשמה חמורה במיוחד. לא מצאתי נסיבה כלשהי המצדיקה להפחית מחומרת מעשי הנאשם שהביאו להמתת המנוח. הנאשם פעל בתעוזה, בנחישות, במודעות ובקור רוח, כדי להמית את המנוח, כך סתם ברחוב, לנגד עיניהם של חברתו ואחרים. למעשיו קדמו תכנון והליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה. הנאשם ירה למוות במנוח במקום שנהג להעביר בו את הזמן, בפתחה של חנות מכולת. המנוח ישב במקום חסר כל הגנה וחשוף לכדורים שנורו לכיוונו מטווח קצר. בעת שהמנוח ביקש להימלט על נפשו בעודו פצוע, המשיך הנאשם לירות לכיוונו גם כשנפל ארצה. מדובר ברצח אכזרי. התנהלות הנאשם, בנסיבות המתוארות, מצביעה על מידת אשמה רבה מצדו, ומכל מקום, ודאי שאין מדובר במקרה הנמנה על אותם "מקרים חריגים שבחריגים" המצדיקים את החלתו של "סעיף המילוט". 141. סוף דבר, התקיימו יסודות עבירת הרצח בנסיבות מחמירות ונמצא כי לא עומדת לנאשם כל הגנה. אשר על כן, יש מקום להרשיע את הנאשם בביצוע עבירת רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין. עבירות בנשק (נשיאת נשק, מחסנית ותחמושת) 142. לנאשם יוחסו גם עבירות נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין שכותרתו "עבירות בנשק", וזה לשונו: "הרוכש, נושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לרכישתו, לנשיאתו או להובלתו, דינו – מאסר עשר שנים, ואולם לעניין חלק מהותי בנשק, דינו – מאסר חמש שנים, ולעניין חלק לא מהותי בנשק, דינו – מאסר שלוש שנים". סעיף 144(ג) לחוק העונשין קובע כך: "בסעיף זה, "נשק" – (1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה; (2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949; (3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה" 143. העבירות בנשק המנויות בסעיף 144 לחוק העונשין הן עבירות מנע, המתייחסות להחזקה, רכישה, נשיאה, הובלה, ייצור, ייבוא, ייצוא, מכירה וכד' של נשק בתור שכזה, ואין נפקא מינה לאיזו תכלית נעשה ה"מעשה". עבירה זו מסווגת כעבירת התנהגות ואינה דורשת הוכחת תוצאה פיזית ספציפית כלשהי (כגון נזק או פגיעה). האיסור הקבוע בסעיף זה נועד להגן על ערך חיי האדם, שלמות גופו ונפשו, כמו גם לקדם את השמירה על הסדר הציבורי ואורח חיים תקין, שלו ובטוח (ע"פ 5522/20 נזאר חלייחל נ' מדינת ישראל (24.02.2021); ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון (14.02.2021); ע"פ 8017/20 מדינת ישראל נ' גריפאת (22.12.2020)). ההנחה העומדת בבסיס עבירות אלה היא, כי גורם, אשר אינו מבצע פעולות אלו לא יבוא לידי ביצוע עבירת הליבה של השימוש בנשק כאמצעי לכפיית ציות או כל שימוש אסור אחר. משכך מדובר בעבירת מנע במהותה, שנועדה להקדים תרופה למכה ולמנוע מצבים מסוכנים לשלום הציבור ולביטחונו, הנובעים מזמינותו של נשק חם בלתי מפוקח (גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 211; י' קדמי, "על הדין בפלילים, חוק העונשין", תשס"ו-2006, חלק רביעי, בעמ' 1953-1962). 144. היסוד העובדתי - הרכיב ההתנהגותי - של העבירה כולל שלוש חלופות התנהגותיות: רכישה, נשיאה או הובלה של נשק, כאשר לשם הרשעה די בהתקיימות אחת מהן. פעולת ה"הובלה" מתפרשת כטלטול הנשק ממקום למקום. פעולת ה"נשיאה" מתפרשת על פי מובנה הלשוני המקובל כהחזקת הנשק על הגוף הפיזי או בהישג יד קרוב ומידי, באופן המאפשר לעשות בו שימוש מידי בכל עת. זיקה פיזית קרובה ומידית זו היא המבחינה בין עבירת הנשיאה לבין עבירת ההחזקה הכללית (לפי סעיף 144(א)), שבה נדרשת שליטה בנשק אך לא בהכרח קרבה פיזית מידית אליו. למעשה כל נשיאת נשק מהווה גם החזקה שלו, אך המצב ההפוך אינו הכרחי, ולא כל המחזיק בנשק גם נושא אותו. משכך, הגדיר המחוקק את הנשיאה כעבירה נפרדת, ובכך הגביר את הממד ההרתעתי הכרוך בה, ואף ייחד לה גמול עונשי פרטני (ע"פ 11068/08 מדינת ישראל נ' אמיר סנקר (12.07.2010)). בע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' חרבוש (9.6.2010) התייחס בית המשפט להבדל בין "נשיאה" לבין "החזקה", ומבהיר כי ס' 144(א) מדבר על החזקה, וכי "העבירה של החזקת נשק מטילה אחריות פלילית על מי שברשותו ותחת החזקתו מצוי נשק בלא היתר - זאת מעצם ההחזקה בנשק, ואפילו לא נעשה בו שימוש פעיל". לעומת זאת סעיף 144(ב) מדבר על נשיאה וכי - "לשם גיבוש העבירה, נדרשת אפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת - קרי, המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין". על כן, נדרש שזיקתו הפיסית של נאשם אל הנשק תהיה קרובה ומידית, כך שהוא נושא את הנשק בעצמו או "שהנשק מצוי תחת הישג ידו", ובדרך זו הורחב רכיב ה"נשיאה" "למצבים שאין ביניהם לבין נשיאה הבדל ממשי". 145. היסוד העובדתי - הרכיב הנסיבתי - דורש קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי החפץ מושא העבירה יענה על הגדרת "נשק" הקבועה בסעיף 144(ג) לחוק העונשין (כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה וכיוצא באלה שבכוחם להמית אדם, לרבות חלק, אבזר או תחמושת שלו, או כלי שסוגל לפלוט חומר מזיק). שנית, כי המעשה ייעשה "בלא רשות על פי דין" לרכישתו, לנשיאתו או להובלתו. נטל הראיה לקיומה של רשות על פי דין מוטל על הנאשם הטוען לה. 146. היסוד הנפשי הנדרש לעבירה זו הוא מחשבה פלילית, הכוללת מודעות בפועל של הנאשם לטיב ההתנהגות (מעשה הרכישה, הנשיאה או ההובלה) ולטיב הנסיבות (היות החפץ נשק והעדר הרשות על פי דין). את רכיבי המודעות הללו ניתן להוכיח גם באמצעות חזקת המודעות הכללית או באמצעות חזקת העיוורון המכוון (השקולה למודעות). 147. בענייננו הוכח מעבר לספק סביר כי הנאשם נשא עמו נשק, בעת שעשה דרכו מכתובת מגורים לרחוב הר ציון 3, בתוך תיק קדמי שהונח על אופניו. מדובר באקדח טעון מחסנית וכדורים המסוגל להמית. עם הגעתו של הנאשם לזירה, הוא הוציא את האקדח מהתיק, דרך אותו וירה באמצעותו לכיוון המנוח מספר כדורים וכך הביא למותו. לאחר הירי, החזיר הנאשם את האקדח לתיק הקדמי, נשא את האקדח עד לרחוב לוינסקי 83, שם הוציא את האקדח, כיסה אותו והניחו על המדרכה. האקדח נאסף על ידי אחר בנוכחות הנאשם. מחוות דעת מעבדת נשק שערך רפ"ק ליונל בוכובזה עולה כי חמשת התרמילים שנמצאו בזירה נורו מכלי נשק אחד וככל הנראה מאקדח חצי אוטומטי Jaws או מכלי נשק אחר המטביע סימנים סוגיים דומים (ת/143). מעשיו של הנאשם מעידים ללא ספק על מודעותו למעשה הנשיאה של כלי נשק המסוגל להמית. על יסוד האמור, אני קובע כי התקיימו יסודות העבירה של נשיאת נשק כפי שיוחסה לנאשם ויש להרשיעו בה. עבירת שיבוש מהלכי משפט 148. עבירת שיבוש מהלכי משפט מעוגנת בסעיף 244 לחוק העונשין, המורה כך: "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין זה, 'הליך שיפוטי' – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט". 149. עבירת שיבוש מהלכי משפט מתייחסת לאפשרות מניעתו או הכשלתו של ההליך השיפוטי או לאפשרות יצירת עיוות דין, ותכליתה להבטיח תקינותו של ההליך המשפטי, לחזק את אמון הציבור בפעולת הרשות השופטת ורשויות אכיפת החוק. עבירה זו אינה מתייחסת אך להליך השיפוטי בפלילים, אלא לכל הליך שיפוטי, לרבות הליכים אזרחיים ומנהליים, ואף הליכים טרום שיפוטיים, כגון הליכי חקירה על ידי הרשות החוקרת. שיבוש מהלכי משפט עשוי להתקיים במגוון דרכים, לרבות במישור סדרי הדין ובמישור הראייתי. 150. דרישת היסוד העובדתי אינה כוללת התקיימות של רכיב תוצאתי. כך שאין נפקא מינה אם פעולות השיבוש אכן הביאו לידי מניעת ההליך השיפוטי, לידי הכשלתו, חלקו או כולו, או לידי עיוות דין. כפי שהוטעם בפסיקה, הרכיב ההתנהגותי, של "העושה דבר", מנוסח באופן רחב ביותר, והדוגמאות המובאות בסעיף, כגון העלמת ראיות, אינן ממצות, כפי שמעידה החלופה "ובין בדרך אחרת" (ראו: רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 729, 743 (2001)). 151. דרישת היסוד הנפשי הינה של מחשבה פלילית, מודעות להתנהגות ולנסיבות, אשר ניתן להוכיח גם באמצעות שימוש בחזקת העיוורון המכוון, בתוספת כוונה מיוחדת ביחס למטרה של מניעת ההליך השיפוטי, הכשלתו או הבאה לידי עיוות דין. "הליך שיפוטי" לעניין זה כולל גם חקירה פלילית. כך שהמעשה נעשה מתוך שאיפה או מטרה להשגת התכלית האסורה, שהוראת חיקוק זו מבקשת למנוע (ראו: גבריאל הלוי תורת דיני העונשין, כרך ד', עמ' 313-314 (2010)). בעבירה זו חלה הלכת הצפיות, לעניין הוכחת הכוונה המיוחדת. לפי הלכת הצפיות, צפייה מודעת בפועל, בעת התקיימות ההתנהגות, כי הגשמת המטרה היא אפשרות קרובה לוודאי, שקולה כנגד הכוונה המיוחדת כי המטרה אכן תוגשם והיא משמשת תחליף לכוונה המיוחדת המתייחסת למטרה. בהקשר זה אפנה לע"פ 8721/04 אוחנה נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (17.6.2007), שם נקבע כי: "העלמת ראיות זמנית פוגעת במובהק בערכים המוגנים שביסוד עבירת שיבוש מהלכי משפט, והיא בעלת פוטנציאל ממשי להכשלת ההליך השיפוטי. לפיכך, מן הראוי להחיל על עבירה זו את הלכת הצפיות, ולהסיק את התקיימותו של היסוד הנפשי הנדרש מקום בו צפה הנאשם, כי העיכוב במסירת הראיות לידי המשטרה עלול להביא, בהסתברות קרובה לוודאי, לשיבוש מהלכי המשפט". מדובר אם כן בעבירה התנהגותית-מטרתית ולא בעבירה תוצאתית, קרי לא נדרשת זיקה בין הרכיב ההתנהגותי - "עושה דבר" - לבין התוצאה האפשרית של הכשלת הליך שיפוטי. ניתן אפוא להסתפק ב"כוונה" למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, גם ללא השגת התוצאה האמורה, והעבירה אינה דורשת כי המעשה שנעשה יהיה בפועל בעל השפעה על מהלכי החקירה או המשפט (ראו למשל: יעקב קדמי על הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009), בעמ' 1576-1575, 1579; ע"פ 150/88 לושי נ' מדינת ישראל, פ''ד מב(2) 650 (1988); ע"פ 236/88 איזמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 485; ע"פ 8702/12 זאוי נ' מדינת ישראל, פס' כ"א לחוות דעתו של כב' השופט א' רובינשטיין (28.7.2013)). 152. במקרה דנא, לאחר שהנאשם ירה במנוח הוא נמלט מהמקום תוך שהוא נושא עמו את האקדח. בהגיעו לכתובת לוינסקי 83, ירד הנאשם מאופניו, הוציא את האקדח מהתיק הקדמי, כיסה אותו בבד שחור והניחו על המדרכה. באותה עת ובתיאום ברור, הגיע למקום אדם אשר זהותו אינה ידועה, נטל את האקדח ועזב את המקום. הנאשם צעד עם אופניו ונכנס לחצר לוינסקי 87. בחצר החליף את בגדיו והותיר את ארגז וולט ומתחתיו המעיל, הקסדה וחם-צוואר. לאחר כשלוש דקות וחצי, יצא הנאשם מהחצר כשהוא לבוש בבגדים אחרים. בנסיבות אלה, מתקיים בנאשם גם יסוד נפשי של מודעות למעשיו ולנסיבותיהם וכוונה מיוחדת של מטרה למנוע או להכשיל חקירה פלילית, כדי למנוע את העמדתו לדין. 153. בהינתן כך, מתקיימים בעניינו של הנאשם יסודות העבירה של שיבוש מהלכי משפט, ויש להרשיעו בביצועה. סוף דבר 154. מכל המקובץ, לאחר ששקלתי את מכלול החומר הראייתי שהוצג לפנינו, עדויות ומסמכים כאחד, ונתתי דעתי לטיעוניהם של הצדדים, הגעתי למסקנה כי המאשימה הרימה את הנטל הנדרש בדין הפלילי להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום. הנאשם אינו נהנה מהגנה כלשהי לאחריות פלילית. 155. על כן, נחה דעתי, וכך אציע לחבריי, כי עלינו להרשיע את הנאשם בביצוע העבירות הבאות: רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין; נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. יוסי טופף, שופט אב"ד השופט עודד מאור: לתוצאה המרשיעה אליה הגיע חברי אני מסכים. מצאתי מקום לחזור ולהדגיש את החשיבות של תרגום בחקירות המשטרה. גם אני, כחברי, סבור שלא ניתן לומר שהחוקרים נהגו בזדון. אולם היעדר זדון אינו יכול להכשיר הפרה של זכות סטטוטורית מפורשת, מקום שתיקונה היה פשוט וזמין. אני מפנה להוראת סעיף 2 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002, שאינה מסתפקת ביכולת לנהל שיחה בסיסית. אלא שהיא היא מחייבת שהחשוד יוכל לעמוד על משמעות השאלות ולמסור את גרסתו במדויק. דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמור בע"פ 8974/07 לין נ' מדינת ישראל (3.11.2010). ראוי לחזור על דברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון בע"פ 3250/10 מדינת ישראל נ' פלוני (פ"ד ס"ה (2) 482) (2012): "בהעדר תרגום מדויק ומהימן, אנו עלולים להחטיא את התכליות שלשמן נועד התרגום – הבטחת זכותו של הנחקר, בין אם עד וביתר שאת אם הוא חשוד או נשאם; הבטחת הוגנות ההליך וחקר האמת". בענייננו - התשתית המפלילה שפורטה בחוות דעתו של חברי, אינה נשענת רק על דברי הנאשם בחקירותיו, אלא על ראיות חפציות ומדעיות שקבילותן אינה שנויה במחלוקת. אלו הם תיעוד המצלמות הרציף של היורה, מיציאתו מצ'לנוב 12 ועד כניסתו לחצר לוינסקי 87, וממצאי המיפוי לפיהם לחצר כניסה אחת בלבד ואיש מלבד הנאשם לא יצא ממנה. אליהם מצטרפים ארגז הוולט שמספרו תואם לזה שתועד, שרידי הירי שנמצאו על כל הפריטים, ופרופיל הדנ"א של הנאשם על החם-צוואר בשכיחות של אחד ליותר ממאה מיליארד. לכך מתווספים דברי הנאשם עצמו בעדותו בבית המשפט, שנמסרה בסיוע מתורגמן. שם אישר כי הוא האדם המתועד יוצא מן החצר, כי הלך ממנה רגלית לצ'לנוב 12, וכי משם רכב לזירה. הודאה זו אף עלתה מן התשובה לכתב האישום ומהסכמת ההגנה בדבר מקום מגוריו. ההסבר החלופי שהציע הנאשם, לפיו נגע בפריטים תוך חיפוש בחשכה, נדחה לא בשל סתירה לדבריו הקודמים, אלא משום שאינו מתיישב עם הראיות האובייקטיביות. לפי הסבר זה היה עליו לשהות בחצר שממדיה כשניים על שישה מטרים בשעה שהיורה נכנס אליה, פשט את בגדיו והניחם, ולא להבחין בו כלל, הכל בתוך כשלוש דקות וחצי. בכך אין הוא מקים ספק סביר. המסקנה כי הנאשם הוא היורה נותרת אפוא המסקנה הסבירה היחידה, גם אם לא הייתי מסתמך על הודעותיו במשטרה. עודד מאור, שופט השופטת מעין בן ארי: מעין בן ארי, שופטת אני מסכימה לחוות דעתו של אב"ד. אשר על כן, הנאשם מורשע בביצוע עבירות של רצח בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין; נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. הכרעת הדין מותרת לפרסום.