עת"מ 55276-08-26 עת"מ 55276-08-26

מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 05 אוקטובר 2026, כ"ד תשרי תשפ"ז פסק דין עתירה זו הינה עתירה שניה אשר מוגשת על ידי אותן עותרות בבקשה לרשום את האם הגנטית כאם נוספת לאם היולדת של ילדתן המשותפת של העותרות שנולדה בעקבות הליך ROPA. במסגרת העתירה הראשונה הוריתי לפקידי הרשות לקלוט את הבקשה שהוגשה על ידי העותרות ולבחון את המסמכים שצורפו לה. עוד הוריתי כי ככל שמדובר להבנת פקיד הרישום במסמכים אותנטיים, הרי שיש בהם כדי להוכיח את ההורות הגנטית ועל כן יש מקום לרשום את האם הגנטית במרשם. הסיבה שלא הוריתי על רישום האם הגנטית כבר בעתירה הראשונה היתה שהמסמכים כלל לא נבחנו על ידי פקיד הרישום כיון שזה סירב לקבלם. מסיבה זו סברתי שאין מקום כי בית המשפט ישים עצמו בנעלי הרשות ויבחן לראשונה את המסמכים. בהחלטה שנתנה הרשות בהמשך לפסק הדין, נקבע כך: "מבחינת כלל המסמכים שהומצאו עולה כי הליכי הפוריות שביצעו מרשותייך היו במעורבות של מספר מרפאות בארץ ובחו"ל. יוצא מן האמור כי אף על פי הנטען ההליך פוצל בין גורמים שונים במדינות שונות, כאשר הקטינה נולדה בעקבות הליך של השתלת עובר במרפאה בגיאורגיה אשר הועבר לשם מישראל, כאשר הליך העברת העובר נעשה על ידי חברת ליווי פרטית. יובהר כי לצורך סתירת החזקה בדבר העדר קשר גנטי בין הקטינה לבין בת הזו של האם היולדת לא ניתן להסתפק במסמכים שהומצאו מאת חברה פרטית ומרפאה בחו"ל בעניין השינוע והשתלת העוברים". בהמשך ההחלטה קבעה הרשות כי הדרך היחידה היא לערוך בדיקה גנטית. החלטה זו עומדת בניגוד מפורש לפסק דיני בעתירה הקודמת. פסק הדין נושא 25 עמודים וניתן היה לחזור עליהם כמעט במדויק גם כאן, אולם אסתפק בהפניה לאותם מקומות מהם עולה כי החלטה זו של הרשות עומדת בניגוד גמור לא רק לפסק הדין שלי שאינו חלוט) אלא גם לפסקי דין חלוטים במקרים אחרים. בעתירה הראשונה (עת"מ 17025-09-25) קבעתי בעמוד 2 פסקאות 13-17: "אבהיר כבר בפתח הדברים כי ההכרעה בערעורים מבוססת על כך שהמשיבים מפרים באופן בוטה פסקי דין חלוטים ומציגים עמדה שנפסלה בהם במפורש. אני מדגישה עניין זה, כדי שהמשיבים לא יטענו כי התקבלה הכרעה חדשה כלשהי במסגרת ההליך שבפני. הליך זה אך מבהיר כי עמדת המשיבים לפיה במצב דברים זה נדרש צו הורות פסיקתי נדחתה, פעם אחר פעם בפסיקת בתי המשפט ועליהם לפעול כפי שנפסק בעבר, הא ותו לא". כתבתי דברים אלו ואני מדגישה אותם כעת בכדי להבהיר כי אין בעובדה שהמשיבה שוקלת הגשת ערעור על פסק הדין בעתירה הקודמת דבר בכדי להצדיק את ההחלטה החדשה שניתנה ועל בסיסה הוגשה העתירה שבפני היום. החלטתה החדשה של הרשות עומדת בניגוד לפסקי דין קודמים חלוטים ולא רק לפסק הדין בעתירה הקודמת שכל שעשה הוא עמד על כך שהמשיבה מפרה את אותם פסקי דין חלוטים. בית המשפט העליון בדנ"א 1297/20 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.7.22) קבע במפורש כי צו ההורות הפסיקתי נדרש רק במקרה של הורים חד מיניים שתכננו הורות משותפת, כאשר ההורה שאין לו זיקה ביולוגית גנטית לילד או לילדה, מבקש להירשם כהורה מכוח הזוגיות וההורות המתוכננת המשותפת. כב' הנשיאה חיות הבהירה במסגרת אותו פסק דין כי כאשר קיים קשר ביולוגי, הלידה היא שמכוננת את ההורות. עוד קבעה הנשיאה חיות (פסקאות 70-71): "ניתוח הוראות חוק המרשם מצביעות על כך שבאותם מצבים שבהם ההורות נוצרת מאליה חוק המרשם אינו קובע דרישה להצגת צו שיפוטי או תעודה ציבורית אחרת..., משכך השאלה הניצבת בפני פקיד המרשם בעת שהוא רושם הורה ביולוגי של ילד היא שאלה עובדתית פשוטה יחסית, האם קיימת זיקה ביולוגית בין הילוד להורה". בהמשך פסק דין הבחין בית המשפט העליון בין זוגות חד מיניים לזוגות הטרוסקסואליים לצורך רישום על סמך הודעה בלבד. במקרה של זוגות הטרוסקסואליים קבע בית המשפט יש חזקה שלשניהם קשר ביולוגי לילד ועל כן די בהצהרה. לעומת זאת, במקרה של זוגות נשים החזקה היא הופכה (במקרה של זוג גברים רק אחד מהם יכול להיות בעל המטען הגנטי שכן נדרשת ביצית ליצירת הריון). החזקה ההפוכה נקבעה בין היתר לאור העובדה שאת החזרת הביציות המופרות בהליך ROPA לא ניתן (למעט מקרים רפואיים חריגים) מבחינת המצב החוקי לבצע בישראל (בג"צ 5771/12 ליאת משה נ' הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים (18.9.14)). הנשיאה חיות מבהירה כי אין מדובר בחזקה חלוטה אלא בחזקה הניתנת לסתירה. לאחר פסק דין זה ניתנו שני פסקי דין בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' סגן הנשיא הש' ארנון דראל). בפסק הדין הראשון עת"מ 492020-03-23 ה' כ' ש' נ' משרד הפנים (27.2.24) נדון מקרה זהה למקרה שלפני וכב' הש' דראל קבע (פסקה 51 לפסק הדין): "זיקת האם הגנטית היא זיקה ביולוגית ומשכך, ככל שיוכח הקשר הגנטי, אין צורך בצו הורות מכונן כפי שנעשה במקרה של זיקה לזיקה (ללא קשר ביולוגי של האם הגנטית לילד). השאלה היא שאלה של הוכחה, כך ככל שיוכח קשר גנטי כאמור לא תהיה מניעה לרישום האם הגנטית כהורה". בפסק דיני בעתירה הקודמת עמדתי בהרחבה על ניתוח פסק הדין של כב' השופט דראל ועל הוראות סעיף 19 לחוק מרשם האוכלוסין. כב' הש' דראל באותו עניין הדגיש כי על פקיד המרשם לבדוק את המסמכים ואינו יכול לדרוש מראש בדיקה גנטית או צו הורות פסיקתי. בהמשך הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט המחוזי בירושלים (עת"מ 55336-10-24 ה' ג' ש' נ' משרד הפנים (31.3.25), שאף היא נדונה על ידי ככ' הש' דראל. שם פקיד הרישום עמד על סתירות ואי התאמות במסמכים שהוכיחו את הקשר הגנטי. כב' הש' דראל הדגיש כי לאחר שניסה לברר באילו ראיות הסתפקו המשיבים נוצר הרושם כי (פסקה 24): "מדיניות המשיבים היא לשלוח בכל מקרה ומקרה את האמהות, הגנטית והיולדת, לבית המשפט לענייני משפחה". כב' הש' דראל עמד בשנית באופן מקיף על גדר השיקולים שעל פקיד המרשם לשקול וקבע פסקאות 32-34 לפסק הדין): "רשות מנהלית אינה נדרשת בהכרח לראיות שעומדות במבחני הקבילות שקיימים בעת הגשת ראיות לערכאה שיפוטית, והיא יכולה להסתפק בתשתית עובדתית שאינה מגיעה לכדי ראייה קבילה... על הרשות לאסוף נתונים באופן סביר בנסיבות המקרה... הרשות יכולה להסתמך על ראיות שעומדות במבחן הראיה המנהלית שמגדיר ראיה כזו כראיה שרשות סבירה היתה מסתמכת עליה". אמנם, כפי שציין ב"כ המשיבה היום, באותו מקרה אכן התגלעו קשיים ראייתיים במסמכים עצמם, ולכן נדחתה העתירה. עם זאת, הש' דראל לא הסתפק בתוצאה הפרטנית הנקודתית, והוסיף כי המשיבים לא פרשו כראוי, בלשון המעטה, את פסק דינו הראשון בנושא זה וכך קבע בפסקאות 42-44 לפסק הדין: "לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי להתייחס לאופן שבו מיישמים המשיבים את פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, וזאת ללא קשר לבדיקה הפרטנית שנערכה בעניינן של העותרות. בתוך הדברים שנטענו בכתב ואלה שנאמרו בדיון, מתברר כי ספק אם אכן יהיו מקרים שבהם יסתפקו המשיבים בראיות מנהליות, טובות ככל שתהיינה, ולא ידרשו בכל מקרה ראיה פורנזית שניתנת להשגה בדרך של צו הורות פסיקתי בבית המשפט לענייני משפחה". כב' הש' דראל המשיך והדגיש: "עמדה זו אם היא אכן משקפת את מדיניות המשיבים, אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין שניתן בעתירה הקודמת שעליו בחרו המשיבים שלא להגיש ערעור. אין מקום למדיניות גורפת המפנה את כל המקרים מסוג זה להמצאת צו הורות פסיקתי מבית המשפט לענייני משפחה, ויש לצאת מנקודת הנחה שיתכנו מקרים דומים בהם התשתית העובדתית תהיה מוצקה ואמינה דיה כדי לבסס רישום במרשם האוכלוסין בהתבסס על הצהרה בדבר לידה ועל מסמכים שיובאו, או לפעול בהתאם לסמכות שבחוק ולבקש מסמכים נוספים שיאפשרו את הרישום". על אף קביעתו המפורשת והעקרונית של הש' דראל שהוא מציין שהיא מהווה חלק מפסק הדין גם על פסק דין זה לא הוגש ערעור. על כך גם מבלי להתייחס לפסק דיני שלי בעתירה ראשונה, כבר לאור פסקי דין אלו ניתן היה לקבל את העתירה שכן המסמכים במקרה זה כפי שיפורט מהווים ראיות מנהליות מוצקות ואמינות, כלשונו של הש' דראל, להוכחת הקשר הגנטי. לשאלתי בדיון היום כיצד עומדת החלטת הרשות עם פסקי דין אלו וזאת ללא קשר לשאלת הערעור על פסק הדין שלי ששוקלת הרשות להגיש, לא הייתה תשובה ממשית לב"כ המשיבים. במסגרת פסק דיני בעתירה הראשונה עמדתי גם על פסקי הדין לענייני משפחה ועל ערעורים על פסקי דין אלו, שגם הם חזרו על קביעות אלו. לא ארחיב ואפרט לעניין זה כאן אך אני מפנה לפסקאות 32-38 לעתירה הקודמת. בפסק דיני בעתירה הקודמת הקדשתי פרק עצמאי שכותרתו "על החובה לקיים ולכבד פסקי דין". עשיתי זאת כיוון שהמשיבים על אף כל פסקי הדין שצוטטו לעיל המשיכו להעלות את אותן דרישות בניגוד גמור לפסיקה. אין מקום לחזור על הדברים בשנית, על אף שזהו גם המקרה בעתירה הנוכחית, ואני מפנה לפסקאות 40-46 לעתירה הקודמת. בעתירה הקודמת נדון עניינן של שתי משפחות. קבעתי במפורש כי בשני המקרים נשמר הרצף של תיעוד ההליכים והמסמכים הרפואיים לאורך כל שלבי ההליך. קבעתי במפורש (פסקה 48 לעתירה הקודמת) כי העותרות, האם היולדת והאם הגנטית פתחו תיק משותף לטיפולי פוריות ורכישת מנות זרע של תורם אנונימי בבנק הזרע אסותא-סופרפרם ביום 14.4.24 והאם הגנטית ביצעה בדיקת סקר גנטי. ביום 17.4.24 בהתאם לפניה של ד"ר תמר סוקול, אספה האם הגנטית מנת זרע מבנק הזרע אסותא והעבירה אותה לבית החולים אלישע בחיפה, בעצמה. ביום 5.5.24 נוצרו בבית החולים אלישע עוברים בהליך של הפריה חוץ גופית שבו נשאבו ביציות מגופה של האם הגנטית והופרו בזרע התורם. נציג חברת רפאל קייר הישראלית, העביר את העוברים מבית החולים אלישע לבית חולים בטיביליסי בגיאורגיה (שם בית החולים מופיע במפורט בעתירה הקודמת ובמסמכים שצורפו לעתירה זו), אשר מחזיק ברישיון לגניקולוגיה ושירותי פריון בהתאם לדרישות של מדינות גיאורגיה ומספק פלטפורמת שירות וטיפול לתיירים ממדינות שונות, לרבות ישראל. המוסד מוכר על ידי משרד הבריאות הישראלי לצורך יבוא ביציות לישראל. ביום 23.10.25 הושתל אחד מהעוברים הללו ברחמה של האם היולדת, העותרת 2, בת זוגה של האם הגנטית, אשר ילדה את בתן המשותפת ביום 15.6.25. כפי שקבעתי במפורש בפסק הדין בעתירה הקודמת, כל אחד מהשלבים הללו תועד במסמכים שהגישו העותרות לפקיד המרשם וצורפו לעתירה הראשונה. עוד צורפה רשימת בתי החולים המשמשת את משרד הבריאות בישראל שבה נכלל גם בית החולים בו בוצע ההליך בגיאורגיה. לגבי המשפחה השנייה שעניינה נדון בעתירה הראשונה והסתיים, נערכה גם בדיקת ריצוף אקסיומי שהיא בדיקה גנטית ועל כך הוריתי על רישום מיידי של הורות האם הגנטית במקרה השני. עם זאת, קבעתי במפורש בפסקה 50 לגבי שתי המשפחות כך: "המסמכים שצרפו המשפחות העותרות לא מעלים חשד לאותנטיות או סתירות בתוכנן או לגבי שלבי ההליך הרפואי, אלא כפי שהראו העותרות, בתי החולים והמוסדות בחו"ל שהיו מעורבים בהליך ה- ROPA הם המוסדות המובילים בהקשר זה בעולם, אשר גם במדינת ישראל משתמשים בשירותיהם וממליצים לבצע בעזרתם חלקים של ההליך שלא ניתן לבצע בארץ". על כן הוספתי וקבעתי כי היה מקום להורות על רישום ההורות של האם הגנטית בשתי המשפחות. עם זאת, הסיבה שלא הוריתי על רישום האם הגנטית במשפחה שנאלצה להגיש את העתירה השניה, העתירה הנוכחית, הייתה שהרשות כלל לא בחנה את אותם מסמכים, כיון שסירבה לקבלם. קבעתי בפסק הדין כי היתה חובה על פקיד הרישום לקבל את המסמכים ולבחון אותם, כפי שקבע גם כב' הש' דראל ועל כן הוריתי לרשות לקבל את המסמכים ולבחון אותם וככל שהם אותנטיים כפי שקבעתי, לרשום את האם הגנטית במשפחה הראשונה כהורה מלידה. עוד ציינתי, כי כב' הש' דראל הורה על תיקון הנוהל בעניין זה והוספתי והפניתי את הרשות לעובדה זו ולכך שהנוהל טרם תוקן. בסיום פסק הדין ציינתי כי פקיד הרישום יבחן את המסמכים "ככל שמדובר להבנת פקיד הרישום במסמכים אותנטיים המעידים על סתירת החזקה, יבוצע הרישום גם במשפחה הראשונה". על אף דברים אלו החלטת הרשות, כפי שהובאה בפתח הדברים כלשונה, סוקרת את רשימת המסמכים ולאחריה קובעת כי כיוון שהיתה מעורבות של מרפאות בארץ ובחו"ל וההליך פוצל, לא ניתן להסתפק במסמכים אלו. העובדה שחלק מההליך בוצע בחו"ל הייתה ידוע ועמדתי עליה במסגרת פסק הדין בעתירה הראשונה. על כן החלטה זו לא רק שאינה סבירה כשלעצמה היא עומדת בניגוד גמור לחלוטין, הן לפסק הדין שלי שאינו חלוט אלא גם לפסק הדין של הש' דראל שהינם חלוטים זה מכבר. זאת ועוד, בפסק דין בעניין ליאת משה עמד בית המשפט העליון על כך שלאור הוראות החוק למעט מקרים רפואיים חריגים, לא ניתן לבצע את השתלת העוברים ברחמה של האם היולדת בהליך ROPA בישראל. למעשה בית המשפט על כורחו נאלץ להפנות זוגות של נשים ישראליות לביצוע ההליך בחו"ל. לא יתכן שכאשר הן עושות כן ומוציאות לשם כך הוצאות רבות ומשמעותיות נוספות, הן יאלצו להיתקל בקשיים כשהן מנסות לרשום את הילדים המשותפים בישראל. עוד יש להדגיש כי העותרות פעלו בעזרת בתי חולים מוכרים, הן בישראל והן בחו"ל וגם לעניין זה יש משמעות. לאור זאת, העתירה מתקבלת במלואה. המשיבים ירשמו את האם הגנטית כאם מלידה של העותרת 3 לאלתר, לא יאוחר מיום 11.10.26. לאור העובדה שגם פסק הדין הקודם וגם פסק דין נובעים מכך שהרשות אינה מכבדת פסקי דין, אני פוסקת הוצאות נוספות בגין עתירה זו לעותרות בסכום של 50,000 ₪ (למען הסר ספק, בנוסף להוצאות שנפסקו במסגרת העתירה הקודמת). מששמות העותרות אינם מופיעים במלואם ניתן לפרסם פסק דין זה.