ב"ש 4100/07 ב"ש (חיפה) 4100-07 – דיריה ראיד נ' מדינת ישראל

1.אתמול, ב-1.11.07, הורה בימ"ש השלום בקריות (כב' השופט ארגמן) על מעצר העורר עד 4.11.07 בשעה 12:00, לאחר שסבר שפעולות החקירה, המפורטות במסמך שהוצג לו, מחייבות את המעצר בציינו כי שחרורו יסכל את המשך החקירה ואת העמדתו לדין בהיותו תושב שכם, השוהה בישראל שלא כדין. בצהרי יום אתמול הגיש העורר את הערר הנוכחי שנקבע לשמיעה להבוקר בפניי כשופטת תורנית. העורר מעלה טענות כנגד חוקיות מעצרו בידי קצין המשטרה על פי סעיף 30 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) וכנגד החלטת בימ"ש קמא, לפיה היה מוסמך לקיים את הדיון בהארכת המעצר ואף טוען כי מאז 30.10.07 הינו מצוי במעצר בלתי חוקי. עוד נטען כי לא מתקיימת חקירה ענינית וכי יש לשחרר את העורר. המשיבה טענה כי קיימות פעולות חקירה נוספות שיש לבצע, כי לעורר עבירות קודמות של כניסה ללא היתר לישראל, כי קיים חשוד נוסף במנוסה כשהשחרור עלול לשבש את החקירה וכי יש לדחות את הערר. 2.         שקלתי טענות הצדדים ובדעתי לדחות את הערר. ראשית אומר כי את דברי בימ"ש קמא לפיהם סמכותו של ביהמ"ש להארכת מעצר אינה מותנית בהיות המעצר חוקי עובר להגשת הבקשה, יש, על פי הבנתי, להבין כמתכוונים לכך שעצם היות מעצר שנעצר חשוד בידי המשטרה, מעצר שאינו כדין, עשוי להוות נסיבה שיש להתחשב בה לצורך הארכת המעצר אך אין בה כדי לשלול את סמכותו של ביהמ"ש לדון בהארכת המעצר ולהורות על מעצרו ככל שקיים צידוק למעצר כזה, על פי דין, על פי אחת העילות המוכרות בחוק (ראה למשל בש"פ 11114/05 ממן ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(4) 2234; בש"פ 6836/99 אלרואג'י נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 99(3) עמ' 1193). 3.         גם אם הארכת המעצר בידי קצין המשטרה על פי סעיף 30 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצרים) נעשתה שלא כדין, היה ביהמ"ש מוסמך לדון בבקשה להארכת המעצר ולהורות על מעצר משמצא כי קיים חשד סביר כי נעברה עבירה בנסיבות המפורטות בסעיף 13 לחוק. 4.         בחומר החקירה שהוצג בפני קיים מזכר המפרט פעולות חקירה עתידיות שיש לבצע. אתמול נחקר מעורב אחר בפרשה שנהג ברכב בו נתפסו מעורב זה והעורר. מעורב שלישי נמלט. יש טעם בדברי נציג המשיבה לפיה יש צורך לחקור את העורר בהמשך לחקירת המעורב האחר. עוד יש טעם, כך נראה, בביצוע יתר הפעולות הנזכרות במזכר. 5.         העורר מודה כי נכנס לישראל שלא כדין. על פי גליון המרשם הפלילי, המצוי בתיק החקירה, נדון העורר בשנת 1991 למאסר 3 שנים בגין עבירה של חברות בהתאגדות בלתי חוקית וקיים נגדו מב"ד בענין כניסה לישראל שלא כחוק, המתייחס ל-24.9.07. העורר הוא תושב שכם השוהה בישראל ללא היתר כדין. סביר ששחרורו יגרום לכך שיתחמק מדין ועלול אף לגרום לשיבוש הליכי חקירה. אמנם בבקשת המעצר צויין בסעיף האשמה רק נושא הכניסה לישראל שלא כחוק, אך בפרטי העבירה המפורטים בבקשה מצויין כי העורר חשוד גם בהחזקת רכוש החשוד כגנוב, כאשר נהג הרכב בו נסע נמלט משוטרים שדרשו את מעצרו ונוהג הרכב חשוד בביצוע עבירות תנועה חמורות וסיכון חיי אדם, כאשר בחיפוש ברכב נמצא רכוש החשוד כגנוב. 6.         ככל שהעורר היה עצור שלא כדין על פי סעיף 30 לחסד"פ, אין בנסיבה זו, בנסיבות מקרה זה, כדי לגבור על אינטרס הציבור בביצוע פעולות החקירה המחייבות את המשך מעצרו, כאשר שחרורו עלול להביא להתחמקות מחקירה ולשיבושה. 7.         אשר על כן, אני דוחה את הערר. התוצאה הודעה לעורר ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקי ההחלטה.