תפ"ח 293-12-23 תפ"ח 293-12-23

לפני כבוד השופטים חגית מאק-קלמנוביץ, אילן סלע, מוחמד חאג' יחיא בעניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד יפעת פנחסי – נבו מפרקליטות מחוז ירושלים - פלילי נגד הנאשמים אלחנן רוט ע"י ב"כ עוה"ד מירי פרידמן וישראל קליין גזר דין – נוסח מותר לפרסום השופט מוחמד חאג' יחיא הנאשם הורשע ביום 8.7.2025, על-יסוד הודאתו לאחר תחילת שמיעת פרשת התביעה, בביצוע עבירות מין בקטינים, בשני אישומים, הכל כמפורט בכתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום") שהוגש במסגרת הסדר הטיעון. לפי האישום הראשון (המכונה אישום שלישי בכתב האישום), ביום 27.6.2023 בשעה 19:15 או סמוך לכך, שהה הנאשם ברחוב מנחם משיב בשכונת רוממה בירושלים, והבחין בקטין י', יליד ..... 2016 (להלן: "הילד י'"). הנאשם פנה לילד י' ושאל אותו אם הוא מעוניין לקבל ממנו כסף, וזה השיבוֹ בחיוב. הנאשם אמר לילד לבוא עימו על-מנת שיקבל את הכסף ובעקבות כך האחרון הלך אחריו, כאשר הנאשם הוביל את הילד לאתר בנייה סמוך המוסתר מעיני עוברי אורח. הנאשם הוריד את מכנסיו ותחתוניו שלו וכן הוריד את מכנסיו ותחתוניו של הילד י'. לאחר מכן, עמד הנאשם מאחורי הילד והפריד באמצעות ידיו בין שני פלחי ישבנו של הילד, לשם גירוי וביזוי מיני. בעקבות מעשיו של הנאשם, החל הילד לצעוק ולבכות. בתחילה ניסה הנאשם להשתיק את הילד על-מנת שיוכל להמשיך במעשה המיני, אך לאחר שהנאשם ראה כי אינו מצליח להשתיק את הילד, הוא הפסיק ממעשיו. לאחר מכן, אמר הנאשם לילד, כי ירביץ לו אם יספר לאחרים על שאירע, ומיד ברח מהמקום בריצה. במעשיו המתוארים לעיל, עשה הנאשם מעשים לשם גירוי וסיפוק מיני בקטין שטרם מלאו 16 שנים, שלא בהסכמתו החופשית, ובגין זאת הוא הורשע בביצוע מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו החופשית, עבירה לפי סעיף 348(ב) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), בנסיבות של הוראת סעיף 345(ב)(1) ושל הוראת סעיף 345(א)(1) בחוק. לפי האישום השני (המכונה אישום רביעי בכתב האישום), ביום 13.11.2023 בשעה 17:15 או סמוך לכך, שהה הנאשם ברחוב המ"ג בשכונת רוממה בירושלים, והבחין בקטין ד', יליד חודש ...... 2017 (להלן: "הילד ד'"), אשר יצא באותה העת מהבניין שבו הוא מתגורר. הנאשם פנה לילד ד' ואמר לו כי הוא מעוניין לתת לו משהו, ובעקבות כך הלך הילד אחריו. הנאשם הוביל אותו לקומה בבניין, המוסתרת מעיני עוברי אורח. הנאשם הכניס את ידיו לתוך תחתוניו של הילד ד', בקדמת הגוף ובאחורי גופו ונגע בישבנו ובאיבר מינו. לאחר מכן, הנאשם הכניס את איבר מינו של הילד ד' לפיו ומצץ את איבר מינו במשך מספר שניות. לאחר מכן, שאל הנאשם את הילד ד' אם הוא רוצה לעשות משהו כיף, והילד השיבוֹ בחיוב. בעקבות כך, הוביל הנאשם את הילד לשירותים הנמצאים בבית כנסת סמוך, הנמצא ברחוב זיכרון יעקב בשכונת רוממה בירושלים. הנאשם ישב על אסלת השירותים הסגורה, הוריד את מכנסיו ותחתוניו שלו וכן הוריד את מכנסיו ותחתוניו של הילד. לאחר מכן, עמד הנאשם מאחוריו, הרטיב באמצעות רוק את פי הטבעת של הילד, והחדיר לשם את איבר מינו. הנאשם הוציא את איבר מינו מפי הטבעת של הילד, אונן לעצמו, ולאחר שהרגיש כי הוא עומד להגיע לפורקן מיני החדיר פעם נוספת את איבר מינו לתוך פי הטבעת של הילד וזאת עד שהגיע לפורקן מיני בתוך פי הטבעת. לאחר מכן, אמר הנאשם לילד לא לספר לאחרים על שאירע ועזב את המקום. במעשיו המתוארים לעיל עשה הנאשם מעשים מגונים, מעשה אינוס וגרם מעשה אינוס בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים, שלא בהסכמתו החופשית. בגין זאת, הוא הורשע: בביצוע מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו החופשית, עבירה לפי סעיף 348(ב) בחוק העונשין, בנסיבות של הוראת סעיף 345(ב)(1) ושל הוראת סעיף 345(א)(1) בחוק; בביצוע מעשה אינוס בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו החופשית, עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות של הוראת סעיף 345(א)(1) בחוק; בביצוע גרם מעשה אינוס בקטין מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתו החופשית, עבירה לפי סעיף 350 בחוק, בצירוף סעיף 345(ב)(1) בנסיבות של הוראת סעיף 345(א)(1) בחוק. תסקירי נפגעי העבירות בעניינו של הילד י', התקבל תסקיר של שירות המבחן ביום 2.11.2025. לפיו, בתמצית מתוך שמירה על צנעת הפרט, הקטין היה בן כ-7 במועד ביצוע העבירה. הוא תואר כילד חכם וחברותי. הפגיעה בו נחשפה כאשר הוא נמצא בוכה ליד המכולת השכונתית לאחר שנפגע על-ידי הנאשם. אישה זרה ליוותה אותו לביתו, ושם סיפר כי הנאשם איים עליו שאם יזוז, הוא יכּה אותו. פרטי האירוע נחשפו עם הזמן. לפי התסקיר, השלכותיה של פגיעה מינית על נפשו של הקורבן, הן רבות, שונות ומושפעות מגורמים שונים. איומי הנאשם וגילו הצעיר של הקטין, כמו גם מיקום הפגיעה בו במקום ציבורי שנתפס כמוגן, מהווים גורמים העלולים להחמיר את ההשלכות. עקב הפגיעה ולמשך תקופה, הקטין ביטא פחד ומצוקה רבים, ובמשך מספר חודשים הוא לא היה מסוגל לישון לבד במיטתו. הוא נמנע מיציאה לבד מהבית, לרבות לגן השעשועים. הוא חזר גם לסבול מבריחות שתן ביום ובלילה, מצב שגרם לו מצוקה חברתית, זאת לצד התפרצויות זעם והתנהגות תוקפנית כלפי הקרובים לו ביותר. בהקשר זה, תוארה אצלו חוויה של שבר באמון ותחושת חוסר אונים קיצונית. הקטין החל הליך טיפולי בתמיכה משפחתית, אך בעלות ממון גבוהה. הטיפול נתן אמנם אותות חיוביים, אך לצד זאת, תיתכן ההזדקקות שלו להמשך טיפולים בעתיד, שכן רק ברבות השנים ניתן להיווכח, האם ובאיזה מידה הותירו מעשיו של הנאשם רושם בנפשו של הילד. בעניינו של הילד ד', התקבל תסקיר של שירות המבחן ביום 22.10.2025. לפיו, ניצל הנאשם את גילו הצעיר של הקורבן (בן כ-6 במועד ביצוע העבירות), ולא רק. הוא ניצל גם את תפיסתו את בית הכנסת כמקום בטוח ומוגן לבאים בשעריו, ובתוך כך פגע בו מינית בצורה קשה. פגיעה מינית בילְדות עלולה להיות אחד האירועים הטראומטיים ביותר בחייו של אדם, והיא נושאת עמה השלכות פסיכולוגיות עמוקות, תוך שהיא מערערת באופן יסודי את תפיסותיו של הקורבן לגבי עקרונות הביטחון האישי, האמון והחסינות מפני פגיעה ורוע אנושי. הילד ד' נפגע בגיל צעיר, ומפאת גילו והשתייכותו החברתית והדתית, הוא התקשה להבין את משמעות הדברים שאירעו לו. השלכתה המשמעותית של הפגיעה בו, והנצפית ביותר, היא פחד המלווה אותו ומגבילוֹ בחיי היום-יום באופן ניכר. מאז הפגיעה, הוא מסרב לצאת מהבית לבדו ואינו יורד לשחק עם חבריו לבדו. הוא אף מסרב לנעול את דלת השירותים, מתקלח במהירות ורק בנוכחות אדם אחר. הוריו חשים כי פחדיו מגבילים אותו מלבצע דברים בחופשיות כמצופה מבני גילו, דבר שאף פוגע באיכות חייו. שירות המבחן עמד על החששות ששמע, שמא הנאשם ישוב על מעשיו, וגם את העתירה של ההורים לחייב את הנאשם בפיצויים, לשם מימון הטיפולים הנדרשים עבור הנזקים הרגשיים והנפשיים שהותיר אצל הקטין. תסקירים בעניינו של הנאשם ודו"ח הערכת המסוכנות לנוכח גילו הצעיר של הנאשם במועד ביצוע המעשים, נתבקש תסקיר חובה של שירות המבחן. התסקיר הוגש לסירוגין, זאת בין היתר, על-רקע הליכים טיפוליים שנבחנו. לפי התסקיר הראשון, מיום 26.10.2025, בתמצית מתוך שמירה על צנעת הפרט, הנאשם היה כבן 20 במועד ביצוע העבירות, וכיום הוא בן 23. הוא גדל במשפחה המנהלת אורח חיים חרדי, ברוכת ילדים וגם נורמטיבית. עד הרשעתו בפלילים, לא היו לו הרשעות קודמות. התסקיר מזכיר, כי הנאשם עבר בקטינותו פגיעה מינית שנסיבותיה אינן זכורות לו. בנעוריו התחילה להתפתח אצלו משיכה מינית לבני מינו, דבר שיצר אצלו בלבול רגשי עמוק בזהות המינית שלו. ניסיונותיו "לטפל" בזאת על-ידי רבנים ויועצים בחברה החרדית, לא צלחו. מעט לפני התבגרותו הוא אובחן בהפרעה טורדנית כפייתית (OCD). אשר ליחסו למעשים בגינם הורשע, צוין שהוא ראה בקורבנותיו גורמים לא מאיימים, והפגיעה בהם נועדה להתרחק ממימוש משיכתו המינית לבני גילו. לצד זאת, הוא נוטל אחריות על מעשיו ומביע חרטה על כך. התסקיר עמד על הצורך הטיפולי-השיקומי של הנאשם, זאת נוכח רמת המסוכנות הנשקפת ממנו להישנות עבירות נוספות, ולפיכך נתבקשה דחיה לגיבוש המלצה סופית. בתסקיר צוין גם שמעצרו של הנאשם, הרע את מצבו הנפשי והוא אף ניסה לפגוע בעצמו. בתסקירים המשלימים מיום 26.11.2025 ומיום 28.12.2025, שניתנו לאחר שהתקבלה הערכת המסוכנות (אליה נתייחס בהמשך), הובאה עמדת שירות המבחן לפיה ההליך הטיפולי שהנאשם החל בו אינו מביא להפחתת מסוכנות או על סיכוי ממשי לשיקום, ואין תועלת בשילוב הנאשם במסגרת טיפולית בהוסטל "מעגלים" בשלב הנוכחי. הומלץ להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, תוך בחינת אפשרות שילובו בהליך טיפולי במסגרת שירות בתי הסוהר. חוות הדעת להערכת מסוכנות התקבלה בתיק ביום 29.10.2026. עורך חוות הדעת עמד בפירוט על תחנות חייו של הנאשם והתפתחותו האישיותית והמינית. לפי חוות הדעת, לאחר מעצרו מאחורי סורג ובריח במסגרת ההליך, שוחרר הנאשם למעצר בית בפיקוח איזוק אלקטרוני למשך כשמונה חודשים, ובמסגרת זו, לא נרשמו הפרות מצדו. בהערכת המסוכנות הנשקפת ממנו, עמד עורך חוות הדעת על הפקטורים הסטאטיים בנסיבותיו של הנאשם (כמו גילו, הפגיעה בקורבנות ממין זכר ללא קרבה משפחתית עמם, ביצוע הפגיעה במקום ציבורי, העדר קשר זוגי, העדר ניהול משק בית ועוד), והמקושרים עם שיעורים גבוהים יחסית לרצידיביזם מיני. חוות הדעת עמדה גם על הפקטורים הדינאמיים בעניינו של הנאשם, הן גורמי הסיכון להישנות עבירות (כמו העדר שלילה באופן מוחלט לקיומה של סטייה מינית פדופילית, קיומה של הפרעה כפייתית-טורדנית ועוד), הן הגורמים המגנים (כמו העדר עבר פלילי, העדר התמכרות לחומרים משני תודעה, נטילת אחריות, טיפול מקצועי ושיתוף הפעולה מצדו ועוד). בשקלול של כל אלה, הוערכה מסוכנותו המינית ברמה בינונית. ראיות ההגנה לעונש כראיות מטעם ההגנה, הוגשה חוות דעת מיום 31.12.2025 של גב' אסנת גיא – עובדת-סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית (להלן: "גב' גיא"), וגם מכתב עדכון מטעמה מיום 21.2.2026. כמו כן, הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר מיכאל בונצל – פסיכיאטר מומחה לילדים ולנוער (להלן: "ד"ר בונצל"). שני המומחים העידו גם בדיון הטיעונים לעונש שהתקיים ביום 25.2.2026. כעולה מחוות הדעת של גב' גיא, מהמכתב המשלים שהוגש מטעמה וכך גם מעדותה לפנינו, הנאשם החל ביום 3.12.2024 לקבל במכון שבניהולה (מכון "תפנית"), טיפול פרטני באמצעות ויעוד חזותי, שממשיך בו נכון למועד העדות. להערכתה, הנאשם נתרם רבות מהטיפול הייעודי הנוכחי שניתן על-ידה, כשהערכת מסוכנותו מחזקת זאת. בזכות ההליך הטיפולי האמור, ובניגוד להערכת שירות המבחן, הוא מציג כיום יכולות ניתוח עצמי קוגניטיבי בריא והצליח לייצר אצלו גמישות מחשבתית והפחתה בסימפטומים של ההפרעה הטורדנית-כפייתית. לנאשם קיים פוטנציאל שיקומי גבוה ככל שימשיך בהליך שבו הוא החל, והליך טיפולי-שיקומי מאחורי סורג ובריח, ככל שיושת עליו עונש מאסר בפועל, יפגע ברצף הטיפולי הנוכחי, לא יהיה באותה רמת יעילות כמו היום, ויחטיא את המטרה. לפי המלצת המומחה, ד"ר בונצל, הן בחוות דעתו הן בדיון לפנינו, מוטב להימנע מהשתת מאסר בפועל על הנאשם לאור המצוקה הנפשית הקיצונית כדבריו, שתועדה בעברו במהלך מעצרו, וגם מהחשש הממשי מפני פגיעה עצמית נוספת ואובדנות בתוך כותלי הכלא. עוד לפי ד"ר בונצל, מסגרת הכלא אינה ערוכה לתת מענה טיפולי הולם להפרעה ממנה סובל הנאשם, ושהותו שם עלולה להביא אותו להתדרדרות נפשית בלתי הפיכה. שינוי בסטטוס הטיפולי הנוכחי, ככל שייגזר על הנאשם מאסר בפועל, יבטל את ההישגים הטיפוליים המשמעותיים שהושגו בשנה האחרונה, והדרך הנכונה למיצוי האפיק השיקומי, לשיטתו, היא שילובו בהוסטל "מעגלים" שייתן מענה מקצועי נכון לצמצום מסוכנותו. עיקרי טיעוני הצדדים לעונש המאשימה עמדה בטיעוניה לעונש, על נסיבות ביצוע העבירות ועל הפגיעה בערכים המוגנים. היא עתרה לקביעת מתחם נפרד לכל אישום. ביחס לאישום הראשון, היא עתרה לקביעת מתחם שנע בין 3 ועד 6 שנות מאסר בפועל, ואילו בגין המעשים מושא האישום השני, היא עתרה לקביעת מתחם שינוע בין 9 ועד 13 שנות מאסר בפועל. המאשימה עתרה גם להיצמד לעמדת גורמי המקצוע בשירות המבחן בדבר הצורך בענישה מוחשית, בין היתר, בשל העדר אינדיקציות ממשיות להפחתת רמת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, וגם משום שהוא זקוק להליך טיפולי ייעודי ואינטנסיבי. שיקולי השיקום אינם פוטרים ממאסר נוכח חומרת העבירות שבהן הורשע הנאשם. עוד ציינה המאשימה בטיעוניה, כי ניסיון הנאשם לפגיעה עצמית במהלך מעצרו לא היה ניסיון אובדנות. המאשימה עותרת למקֵם את העונש בשליש התחתון של המתחמים דלעיל, ולהשית על הנאשם 12 שנות מאסר לצד פסיקת פיצויים לקורבנותיו. במסגרת טיעוניה, ביקשה באת-כוח המאשימה להשתית את עמדתה העונשית על מספר פסקי דין, ביניהם: ע"פ 6074/22 פלוני נ' מדינת ישראל (13.3.2023); ע"פ 6823/18 לוי נ' מדינת ישראל (5.3.2020); ע"פ 5084/12 שקורי נ' מדינת ישראל (15.9.2013); תפ"ח (מחוזי מרכז) 7565-05-14 מדינת ישראל נ' נחמני (14.4.2016); תפ"ח (מחוזי ת"א) 54250-02-12 מדינת ישראל נ' ארגמן (11.12.2013); תפ"ח (מחוזי י-ם) 31033-04-11 מדינת ישראל נ' קאיקוב (24.2.2013). הנאשם מנגד, באמצעות באי-כוחו, טען כי אין לו עבר פלילי, כי הודה במעשיו, נטל אחריות והביע חרטה עמוקה ואמפתיה כלפי הקטינים. בהקשר זה, הוא ויתר על המשך ניהול ההליך המשפטי ושמיעת עדויות יתר העדים, תוך חיסכון בזמן ובמועקה שיכלה להיגרם עקב כך לעדי הקורבנות. לפני ביצוע המעשים זעק הנאשם לעזרה ופנה למטפלים, אך אלה דחו אותו וטענו שנישואין "יפתרו" את הקונפליקט שנוצר אצלו בדבר זהותו המינית. אשר למעצרו, טענה ההגנה, כי הנאשם חווה התעללויות קשות במהלך המעצר, וכן עבר ניסיון התאבדות. הנאשם שהה במעצר למשך קרוב לשנה, ולאחר מכן, הוא היה נתון תחת פיקוח באיזוק אלקטרוני במשך קרוב לשנתיים. הנאשם עבר ועובר הליך טיפולי משמעותי, שבועי וקבוע, במשך למעלה משנה, והפגין מוטיבציה גבוהה לשינוי והכרה בהשפעת מעשיו. עוד התייחסה ההגנה בטיעוניה למסגרת התרבותית החרדית אשר ממנה בא הנאשם. לשיטתה, איסורים ומגבלות בתחום המיני, לצד הפרעת האישיות הקיימת אצלו (ה-OCD), יצרו אצלו "איזו מלכוד" שיוצר קשר בין רקע זה לבין התנהגותו. אשר למתחמי הענישה ההולמים, עותרת ההגנה לקביעת מתחם בגין האישום הראשון, שינוע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד שנתיים מאסר בפועל בגין המעשה המגונה, ואילו בגין האישום השני, המתחם ינוע בין 1.5 ועד 4.5 שנות מאסר בפועל. ההגנה עותרת לחרוג ממתחם הענישה, זאת משיקולי שיקום ולאור הפוטנציאל הגבוה למיצוי הליך זה, ולחילופין, לקביעת עונש אחד שבתחתית המתחמים דלעיל. במסגרת טיעוניהם, ביקשו באי-כוח הנאשם להשתית את עמדתם העונשית, בין השאר, על הפסיקה הבאה: ע"פ 848/23 פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2023); ע"פ 8827/20 פלוני נ' מדינת ישראל (10.7.2022); ע"פ 6689/17 פלוני נ' מדינת ישראל (6.9.2018); ע"פ 3049/17 בראון נ' מדינת ישראל (12.4.2018); ע"פ 9399/16 פלוני נ' מדינת ישראל (13.7.2017); ע"פ 7606/11 פלוני נ' מדינת ישראל (25.2.2013); תפח"ע (מחוזי מרכז) 63813-12-22 מדינת ישראל נ' פלוני (16.3.2025); תפח"ע (מחוזי מרכז) 1494-01-21 מדינת ישראל נ' פלוני (27.10.2024). אמו של הנאשם דיברה לפנינו. היא תיארה את משפחתה כהישגית ותומכת, אך מעשי הנאשם בגינם הורשע, הביאו לפגיעה בתדמית המשפחה ואף ל"חורבן בית". היא תיארה חלק מהדברים בבכי. האם הביעה צער על כך שלא הצליחה לזהות מבעוד מועד את מצוקת הנאשם ואת השלכותיה, במיוחד משלא צלחו הניסיונות לטפל בו במסגרת החברתית העוטפת את המשפחה. אשר לטיפול הנוכחי שעובר הנאשם, תיארה האם כי מדובר בטיפול חיובי מאוד והיא רואה התקדמות ושיפור משמעותיים במצבו של בנה. גם הנאשם דיבר לפנינו. הוא הביע חרטה עמוקה על מעשיו, בציינו כי אינו סולח לעצמו וכי מחשבותיו על נפגעי העבירות רודפות אותו. הנאשם הדגיש בדבריו את התהליך הטיפולי הפרטי שהוא עובר כיום, וכי במסגרתו הוא נפתח לגורמי הטיפול ככל שהתהליך מתקדם. המוטיבציה שלו בהמשך הטיפול הנוכחי ללא מאסר בפועל, נובעת מרצונו לשמור על משפחתו, וגם לנוכח הפגיעות שעבר לדבריו בין כותלי הכלא במהלך מעצרו. לדבריו: "כשאני חושב על הבית סוהר, אני לא מצליח להבין איך אני ממשיך לחיות", ולכן מבקש מבית המשפט "לנסות כמה שיותר להתחשב ולא להחזיר אותי בכזה קלות למעצר,...". דיון והכרעה סעיף 40ב בחוק העונשין מורה, כי "העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו". לצורך מילוי מלאכת גזירת הדין, נקבע בסעיף 40ג בחוק, כי בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם ויגזור את הדין בתוך מתחם העונש שנקבע, אך ניתן לחרוג ממתחם זה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור. תחילה לשאלה, האם נקבע מתחם אחד לשני האישומים או שני מתחמים נפרדים (השוו: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)). המאשימה עותרת לקביעת מתחם נפרד לכל אישום. ההגנה לא חלקה על כך, אך עתרה לעונש אחד. אכן, עתירת המאשימה בנושא זה, עולה בקנה אחד עם הדין והפסיקה הנוהגת, שכן מעבר לריחוק הזמן והנסיבות השונות של האירועים, קביעת מתחם נפרד בכגון-דא, "מבטאת את ההכרה בפגיעה שחווה כל אחד מן המתלוננים בגופו ובנפשו" (ע"פ 319/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.7.2018)). מכאן, ייקבע מתחם נפרד לכל אישום תוך שמובהר, כי בסוף גזר הדין, יושת עונש אחד לשני האירועים (סעיף 40יג(ב) בחוק העונשין). הערכים המוגנים בעבירות שבהן הורשע הנאשם ככלל, האיסורים הקבועים בדין ועניינם עבירות מין, נועדו להגן על פרטיותו ועל האוטונומיה של הקורבן על גופו. איסורים שבעבירות מין הם בליבת החובה להגן על המרחב האישי של הפרט, הוא המרחב האינטימי, הן במובן הפיזי הן במובן הנפשי והרגשי. בע"פ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (11.8.2008), נקבע בין השאר: "על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהעדר הסכמה מרצון אין צורך להכביר מילים. הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות הפלילית בתחום זה מוליכה מזה שנים קו בולט של החמרה בדין הן בהיבט הגמול והן בהיבט ההרתעה. הניצול המיני של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל. הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה. היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין בפועל ובפוטנציה" (ראו גם: ע"פ 1216/21 לארי נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (19.5.2022); ע"פ 3677/21 מדינת ישראל נ' שללאשוילי, פסקה 21 (13.2.2022); בע"פ 4713/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 2 (18.6.2018)). עבירות מין בכלל, וכשהן מבוצעות בקטינים בפרט, נושאות "חומרה יתרה" (ע"פ 1026/24 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 13 (9.3.2025) (להלן: "עניין פלוני")). כנובע מכך, על החמרת הענישה בעבירות מין בקטינים, שב בית המשפט העליון וחידד את הצורך בענישה מוחשית ומרתיעה, נוכח הנזקים העצומים של הפגיעות המיניות בקורבנות הקטינים. בעפ"ג 18020-09-24 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (30.10.2025), נקבע כלהלן: "בית משפט זה עמד לא פעם על חומרתן הרבה של עבירות מין כלפי קטינים. זאת בין היתר בשל הניצול הבוטה של חולשת הקטינים ותמימותם, ובשל הפגיעה הקשה בנפשם המותירה צלקות ונכות צמיתה לעולמי-עד (...). על כן הודגש בפסיקת בית המשפט כי יש לנהוג במבצעיהם של מעשים אלה ביד נוקשה ובענישה מרתיעה (...)." (ההדגשה אינה במקור) (ראו גם: ע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (10.3.2008)). נסיבות ביצוע העבירות בנסיבות המקרה של האישום הראשון, כששהה הנאשם במרחב הציבורי והבחין בילד י', בן ה-7 באותו מועד, ותוך ניצול תמימותו, פיתה אותו הנאשם בתגמול כספי. הוא הוביל אותו למקום מוסתר מעיני עוברי האורח. שם הוריד הנאשם את תחתוניו, וגם את הוריד את תחתוני הילד והפריד באמצעות ידיו בין שני פלחי ישבנו. לולא הבכי של הילד, ככל הנראה היה ממשיך הנאשם בזממו. משהמשיך הקורבן בבכי חרף ניסיונות הנאשם להשתיקו, ברח האחרון מהזירה, אך לא לפני שאיים על הילד כי ירביץ לו אם יספר לאחרים על שאירע. כאמור, הפגיעה בילד נחשפה רק כאשר נמצא בוכה ליד המכולת השכונתית, כשאינו מעז לשוב לביתו בשל חששו מאיומי הנאשם. אישה זרה שפגשה אותו במקרה ליוותה אותו לביתו. בנסיבות המקרה של האישום השני, גם כאן, בזמן ששהה הנאשם במרחב הציבורי, הוא הבחין בילד ד', בן 6 באותו מועד, יוצא מבניין מגוריו. הנאשם פנה לילד ופיתה אותו "לתת לו משהו". הילד הלך אחריו לקומה מוסתרת מעיני עוברי האורח. שם, נגע הנאשם בישבנו ובאיבר מינו של הילד מתחת לבגדים, ואף מצץ לו את איבר המין למשך מספר שניות. לאחר מכן, שאל הנאשם את הילד אם הוא רוצה לעשות "משהו כיף", האחרון בתמימותו המוחלטת השיבו בחיוב. הנאשם הוביל אותו לבית הכנסת הקרוב, ושם בחדר השירותים, אנס הנאשם את הקטין עת החדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלו, אונן ושוב אנס אותו עד שהגיע לפורקן. גם במקרה הזה, עזב הנאשם את המקום אך לא לפני שאמר לילד, כי לא יספר לאחרים על שאירע. התנהגות הנאשם בשני המקרים, היא נבזית ומעוררת סלידה. המעשים שבהם הוא הודה ונסיבות ביצועם, במיוחד באישום השני, מצביעים גם על מסוכנות הנשקפת ממנו. בשני המקרים הוא פעל באופן מניפולטיבי ובתעוזה עת ארב במרחב הציבורי הפתוח לקורבנות מזדמנים, רכים בשנים, כדי לנצל את תמימותם המוחלטת ולפגוע בהם מינית לצרכיו וסיפוקיו. בנסיבות הביצוע מושא האישום השני, שכוללות נסיבות חמורות יותר, ביצע הנאשם את זממו ואנס את הילד, תוך ניצול גם של מרחב בית הכנסת השכונתי, אשר נתפס בעיני הקהל שבא בשעריו כמקום בטוח ומוגן עבור מבקריו, ובפרט, בעיני הילד התמים נפגע העבירה. ניצול התמימות לא הסתיים רק בביצוע המעשים, אלא גם לאחר סיומם עם דרישת הנאשם המאיימת מקורבנותיו, שלא לספר לזולת על אשר אירע. מן העבר האחר, ביחס לנסיבות הביצוע בשני המקרים, ניתנת הדעת למשך הזמן הקצר יחסית של המעשים, וכי אלו לא כללו הפעלת אלימות פיזית מצד הנאשם מעבר למעשים והאיומים המתוארים באישומים, וגם לא כללו התנהגויות משפילות מצדו נוסף למה שתואר באישום ואשר הודה בו. לאור האמור, ביחס לאישום הראשון, נסיבות הביצוע מצויות ברף חומרה בינונית, ואלו נסיבות הביצוע באישום השני, מצויות ברף חומרה בינוני-גבוה. מתחמי הענישה ההולמת העונש שלצד עבירת מעשה מגונה בקטין שלא מלאו לו 16 ושלא בהסכמה חופשית, הוא עד 10 שנות מאסר. העונש שלצד עבירת האינוס של קטין שלא מלאו 16 ושלא בהסכמה חופשית, הוא עד 20 שנות מאסר. לפי סעיף 355 בחוק העונשין, הורשע אדם, בין היתר בעבירות לפי סעיפים 345 ו-348(ב) בחוק העונשין, "לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו". על היחס בין העונש המזערי לבין מתחמי הענישה, נקבע בע"פ 1288/17 מדינת ישראל נ' שנהר, פסקה 23 (3.10.2017), כלהלן: "אין לקבוע, ככלל, רף ענישה תחתון הנמוך מהעונש המזערי, וזאת גם כאשר קיימת הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. בצד זאת, יתכנו "טעמים מיוחדים" המצדיקים קביעת רף תחתון נמוך יותר, ובמקרה מעין זה על בית המשפט לפרט את אותם טעמים מיוחדים (וראו גם, ע"פ 337/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.9.2013); ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (4.12.2013))." לאחר שעיינו בפסיקה אליה הפנו הצדדים בטיעוניהם לעונש, וכן לאחר עיון בפסיקה נוספת, אשר לעתים כוללת עבירות נוספות או נסיבות חמורות יותר או פחות בחומרתן מנסיבות המקרים שלפנינו, נמצא כי מתחמי הענישה, מתחילים ממאסרים בפועל ולמשך תקופות משתנות. להלן חלק מהפסיקה הרלבנטית לקביעת המתחמים: עבירת מעשה מגונה ע"פ 4203/24 פלוני נ' מדינת ישראל (27.10.2025): באותו עניין, דובר על נאשם אשר היה אורב לקורבנותיו ליד בית הספר ובית הכנסת. במקרה אחד, הוא ניגש לקטין והוביל אותו לבוא אחריו ולהיכנס למבואת בית הכנסת. שם, הניח את ידו על כתפו של הקטין, הובילוֹ פנימה ונשק על לחיו ללא הסכמתו. במקרה אחר, בקרבת בית הספר, ניגש הנאשם לקטין אחר ושאל אותו היכן נמצא בית הכנסת. הקטין הלך בעקבות הנאשם והראה לו את המקום. הנאשם והקטין נכנסו ויצאו מבית הכנסת, כאשר הנאשם מחבקו וצובט בלחיו. במקרה השלישי, עת עשה הקטין את דרכו לבית מספר, ניגש אליו הנאשם ושכנע אותו לבוא עמו לבית הכנסת. הקטין התלווה אליו לשם, והשניים נכנסו פנימה. כי אז, הנאשם התיר את חגורת חליפתו ונכנס עם הקטין לתוך תא השירותים. בעודם שם, הפשיל הנאשם את מכנסיו ותחתוניו של הקטין עד ברכיו, נעמד מאחוריו, אחז בידו באיבר המין של הקטין, מישש את ישבנו ובכך הכאיב לו, והכל ללא הסכמתו. בית המשפט המחוזי, קבע מתחם ענישה הנע בין 4 עד 6 שנות מאסר, אך חרג לקולה מעונש זה בין היתר משיקולי שיקום, וגזר על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל בגין ביצוע שלוש עבירות של מעשים מגונים בקטינים מתחת לגיל 16 שלא בהסכמה חופשית. בית המשפט העליון דחה את ערעור הנאשם על גזר הדין. בע"פ 8313/22 פלוני נ' מדינת ישראל (7.5.2024), דחה בית המשפט העליון ערעור שהגיש נאשם על הרשעתו ועל גזר הדין שהוטל עליו בגין ביצוע שלושה מעשים מגונים מין בקטינה בת כ-8. המעשים כללו נישוק, מגע ברגליים ובאיבר המין של הקטינה מעל הבגדים. באותו עניין נקבע מתחם ענישה שנע בין 2 עד 4 שנות מאסר, ועל הנאשם נגזרו 30 חודשי מאסר בפועל. בע"פ 3906/21 הדרי נ' מדינת ישראל (21.12.2021), דחה בית המשפט ערעור שהגיש נאשם לאחר שנגזר דינו 2.5 שנים עקב ביצוע מעשה מגונה בקטינה שלא מלאו לה 16 וללא הסכמתה החופשית. באותו מקרה, הנאשם הבחין בקטינה כבת 10 שנים ששיחקה מחוץ לבית הכנסת שבו הוא מתפלל. הוא קרא לה ונכנס עמה לבית הכנסת, ושם הושיב אותה על ברכיו כשהוא מספר לה סיפורים. בשלב מסוים הוא נגע עם שתי אצבעותיו, באיבר מינה מעל תחתוניה, בעוד הקטינה מנסה לרדת מברכיו. לאחר זמן מה הוריד הנאשם את הקטינה מברכיו. ע"פ 4511/20 פלוני נ' מדינת ישראל (7.11.2021): באותו מקרה, הגיע קטין בן 15 לערך לחנות של הנאשם לממכר מאפים. האחרון סיפר לקטין שהוא מורה והציע לו ללמדו. למחרת, שב הקטין לחנות של הנאשם. בעודם שם, הנאשם ליטף אותו בישבנו; נגע באיבר מינו מעל למכנסיים; התחכך בו; ביקש ממנו שיראה לו את איבר מינו; וכן הוציא את איבר מינו שלו לעיני הקטין וביקש ממנו כי ימצוץ אותו. בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם 22 חודשי מאסר בפועל, אך התקופה הופחתה בערעור ל-18 חודשים, זאת נוכח גילו ומצבו הרפואי המורכב של הנאשם. בע"פ 3998/17 פלוני נ' מדינת ישראל (22.3.2018), דובר על עובד זר בעל אשרת עבודה לטיפול בקשישים. במהלך עבודה אצל משפחה המורכבת גם מילדות קטינות, ניגשה אליו אחת הילדות (כבת 6) והתיישבה על השידה בשירותים. הנאשם ניגש אליה הצמיד את מצחו למצחה, ונישק אותה בלחי. סמוך לאחר מכן, הוא אחז בה, הרים והוביל אותה לחדרה, הניח אותה על המיטה בחדר בתנוחה שכיבה. הנאשם הרים את החצאית של הקטינה, הפשיל את תחתוניה עד אזור הברכיים וליקק את איבר מינה. המתלוננת דחפה אותו וברחה מהמקום. בית המשפט גזר על הנאשם 3 שנות מאסר בפועל. ערעורו על חומרת העונש נדחה. עבירת האינוס בע"פ 8430/20 עמר נ' מדינת ישראל (25.11.2021), דחה בית המשפט העליון ערעור על עונש של 7.4 שנות מאסר בגין ביצוע עשרות מעשי סדום בקטין מתחת לגיל 16 באישום אחד, ובגין שני מעשי סדום ומספר מעשים מגונים בקטין מתחת לגיל 14 באישום אחר. בית המשפט אישר מתחמי ענישה, בהתאמה, של 6 עד 12 שנות מאסר בפועל בנוגע לאישום הראשון, ומתחם שנע בין 5 עד 7 שנות מאסר בפועל בנוגע לאישום השני. באותו מקרה, דובר על נאשם אשר נהג לפגוש קטינים במקווה ובמקומות נוספים, כאשר במפגשיו עמם היה פוגע בהם מינית. מעשיו כללו החדרת איבר מין הנאשם לפי הטבעת של הקורבן עד הגיעו לסיפוק, או לפיו של הקורבן. בע"פ 8861/20 ראובני נ' מדינת ישראל (25.11.2021), דובר על נאשם שפנה לקטינה בת 5, הוליך אותה למבואה מאחורי מבנה ציבורי גדול, ובתואנה של משחק, הוא חשף בפניה את איבר מינו, ביקש ממנה לגעת באיברו, שם אותו על שפתיה וביקש ממנה "שתעשה לו כמו סוכריה", אולם הקטינה סירבה וסכרה את פיה. הנאשם אונן בפניה עד הגיעו לסיפוק מיני. לאחר מכן, אמר הנאשם לקטינה שלא קרה דבר והורה לה לחזור לביתה. הערכאה הדיונית, לאחר שקבעה מתחם ענישה שנע בין 5 עד 9 שנות מאסר, גזרה עליו 8 שנות מאסר בפועל, בגין ביצוע עבירות ניסיון למעשה סדום, מעשה מגונה בקטינה והפרת צו פיקוח. הערעור על חומרת העונש, נדחה. בע"פ 4629/19 פלוני נ' מדינת ישראל (19.11.2020), דחה בית המשפט העליון ערעור של נאשם אשר הורשע בביצוע עבירת גרם אינוס בקטינה, גרם מעשה סדום וריבוי עבירות של מעשים מגונים. הערכאה הדיונית קבעה מתחמי ענישה לפי הקטיגוריות שצוינו: מתחם שנע בין 15 עד 36 חודשי מאסר בפועל ביחס לעבירת גרם אינוס ומעשה סדום, וכן מתחם הנע בין 4 ל-12 חודשי מאסר בגין מעשים מגונים. בע"פ 3732/19 פלוני נ' מדינת ישראל (24.10.2019), הוטלו על נאשם על-ידי הערכאה הדיונית, 6 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע שתי עבירות מעשה סדום בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, וביצוע עבירת איומים. בערעור לבית המשפט העליון, עונשו הופחת ל-5 שנות מאסר בפועל, בין השאר, בשל גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע המעשים (בן 16). בע"פ 4713/17 פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2018), דובר על נאשם מבוגר, שביצע מעשה סדום ומספר עבירות של מעשים מגונים בנכדה הקטינה (עוד כשהייתה בת 10), של בת-זוגו דאז. בין יתר מעשיו, מישש הנאשם את איבר מינה של הקטינה מעל בגדיה, הכניס את ידו מתחת לתחתוניה והחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה, הניח את ידיו על חזהּ וניסה לנשק אותה. הנאשם עשה את כל המתואר חרף התנגדותה של הקטינה. הערכאה הדיונית קבעה מתחם ענישה שנע בין 6 עד 9 שנות מאסר, וגזרה עליו 6 שנות מאסר בגין בביצוע מעשה סדום ומעשים מגונים בקטינה. ערעורו על חומרת העונש, נדחה. בע"פ 5678/14 מדינת ישראל נ' פלוני (26.5.2015), דובר במקרה שבו נאשם (קטין), פגע מינית בקורבן (קטינה) תוך ניצול שכרותה. בתוך כך, הוא הוביל אותה אל גרם המדרגות של בניין, החל לגעת בה בכל חלקי גופה ונשך גם את שדהּ, וכל זאת בניגוד לרצונה. הוא הושיב אותה על גרם המדרגות, הסיט את מכנסיה ותחתוניה והחדיר בכוח את אצבעותיו לאיבר מינה, וגרם לה דימום מאיבר המין. כמו כן, הוא חשף את איבר מינו בפני הנפגעת, לקח את ידהּ ושם אותה על איבר המין החשוף. בהמשך, בעודם על גרם המדרגות, הוא השכיב אותה, ולאחר שהסיט את מכנסיה ותחתוניה, חיכך את איבר מינו בפתח איבר מינה. בהמשך, פשט הנאשם את מכנסיו ותחתוניו עד הברכיים, שב והסיט את מכנסיה ותחתוניה של הנפגעת וחיכך בכוח את איבר מינו בפתח איבר מינה. לבסוף, הוא הרפה מהקורבן, ולנגד עיניה שפשף בידו את איבר מינו עד הגיעו לפורקן. כתוצאה ממעשיו, נגרמו לנפגעת העבירה נזקי גוף. הערכאה הדיונית השיתה עליו 3 שנות מאסר. ברם, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש והחמיר את העונש ל-4 שנות מאסר בפועל. בתפ"ח (מחוזי חיפה) 15997-03-21 מדינת ישראל נ' פלוני (17.8.2025), דובר במקרה שבו נאשם פגש בנפגעת העבירה (קטינה בת 7) וקרובת משפחתה המבוגרת ממנה בשנה, בשטח מיוער בקרבת הבית של קרובי משפחה. הנאשם ניגש אל הילדות והחל לשוחח עמן. בהמשך, הוא פנה לנפגעת העבירה, ביקש ממנה להתלוות אליו למקום סמוך, אמר לה כי הוא רוצה לתת לה סוכריה והחל ללכת עמה מהמקום. כאשר קרובת משפחתה ביקשה ללכת אחר השניים, הורה לה הנאשם לעזוב את המקום והמשיך ללכת עם הקטינה ביער. כעבור מרחק מה, הושיב הנאשם את הקטינה על הקרקע כשהיא על ברכּיה, לקח שקית ניילון שהייתה במקום והניח אותה על עיניה כשהוא מחזיק בראשה. ואז, בידו השנייה פתח את מכנסיו, הוציא את איבר מינו והחדיר אותו לפיה של הקטינה. בית המשפט הטיל עליו 9 שנות מאסר בפועל, בגין ביצוע מעשה סדום בנסיבות מחמירות בקטינה. בית המשפט קבע מתחם באותן הנסיבות, שנע בין 8 ועד 11 שנות מאסר בפועל. בתפ"ח (מחוזי נצרת) 54475-04-15 מדינת ישראל נ' פלוני (9.8.2020), גזר בית המשפט את דינו של נאשם 8 שנות מאסר בגין מספר אישומים שעניינם ביצוע מעשי סדום ומעשים מגונים בקטינים. אשר לאישום שעניינו מעשי סדום ומעשים מגונים, קבע בית המשפט מתחם שנע בין 5 ל-9 שנות מאסר בפועל, ואילו ביחס למעשים מגונים בקטינים מתחת לגיל 14, קבע מתחמים הנעים בין מספר חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות, ולעתים עד למעלה משנת מאסר. בתפ"ח (מחוזי ת"א) 21304-10-14 מדינת ישראל נ' אסלן (1.12.2016), גזר בית המשפט את עונשו של נאשם 4.5 שנות מאסר בגין אינוס קטינה מתחת לגיל 16, וכן בגין ביצוע מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16. בית המשפט קבע מתחם הנע בין 3.5 ועד 6 שנות מאסר בפועל. ערעור שהוגש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה ביום 19.7.2018 (ע"פ 9741/16 אסלן נ' מדינת ישראל). לאחר בחינת נסיבות הביצוע ובדיקת הפסיקה הנוהגת כאמור, נקבע בזאת, כי מתחם הענישה ההולמת ביחס לאישום הראשון, נע בין 2.5 ועד 5.5 שנות מאסר, לצד ענישה נלווית; ומתחם הענישה ההולמת ביחס לאישום השני, נע בין 5 ועד 9 שנות מאסר, לצד ענישה נלווית, כאשר יש מקום לחפיפה מסויימת בין העונשים. נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות הנאשם צעיר בגיל. בן 20 במועד ביצוע המעשים ובן 23 כיום. הוא נעדר עבר פלילי. לקולת העונש ניתנת הדעת לנטילת האחריות שלו על מעשיו המפורטים בכתב האישום המתוקן, והבעת האמפתיה שלו כלפי קורבנותיו. הנאשם אף החל, ביוזמתו, הליך טיפולי פרטי. עוד בנדון, ניתנת הדעת להודאתו של הנאשם במיוחס לו תוך חיסכון בזמן שיפוטי, בזמנם של הצדדים, ובעיקר, תוך חיסכון בשמיעת עדויותיהם של קרובי הילדים, על כל המורכבות והמטען הרגשי שמלווה מעמד זה. בהקשר זה, לא נעלם מעיני בית המשפט הריכוך המשמעותי שחל בכתב האישום המתוקן, זאת לעומת המקורי. זאת ועוד, ניתנה הדעת גם לטענות ההגנה בדבר המורכבות שחווה הנאשם בגיל צעיר לעניין גיבוש זהותו המינית והדרכים של המשפחה להתמודד עם מורכבות זו. הנאשם שהה במעצר למשך כשנה, וגם תחת פיקוח באיזוק אלקטרוני למעלה משנתיים. ההגנה עותרת לחרוג ממתחמי הענישה, זאת משיקולי שיקום, מכוח הוראת סעיף 40ד(א) בחוק העונשין. כפי שטענה בהרחבה, וגם באמצעות עדיה, לשיטת ההגנה, מאסרו של הנאשם יפגע בהליך השיקומי המשמעותי שבו החל וראוי כי ימשיך, זאת גם תוך מתן הדעת לחוויה הקשה שעבר במהלך מעצרו וניסינו לפגוע בעצמו. יש לברך על ההליך השיקומי שבו נקט הנאשם באופן פרטי. אין להמעיט בחשיבות הדברים, ויש לברך על כל התקדמות שיקומית חיובית שיכולה להחזירו למוטב. ברם, איננו סבורים כי קיימת הצדקה לחרוג לקולא מהמתחמים בנסיבות העניין. נסביר. כפי שנקבע בעניין פלוני לעיל (פסקה 13), עבירות מין בכלל, וכשהן מבוצעות בקטינים בפרט, הן נושאות "חומרה יתרה". משכך, לפי סעיף 40ד(ב) בחוק, לא יחרוג בית המשפט ממתחם העונש ההולם, אף אם הנאשם השתקם או אם יש סיכוי של ממש שישתקם, אלא בנסיבות "מיוחדות ויוצאות דופן", לאחר שבית המשפט שוכנע שהן "גוברות" על הצורך לקבוע את העונש במתחם העונש ההולם ופירט זאת בגזר הדין. בעניין פלוני לעיל (פסקה 13), נושא זה חודד כלהלן: "...כאשר מדובר בעבירות מין, ובייחוד עבירות מין בקטינים, כבענייננו, עולה מפסיקת בית משפט זה, כי יש לנקוט במדיניות מצמצמת ביישום הוראות סעיף 40ד לחוק העונשין. זאת שכן, נוכח הפגיעה הקשה של עבירות אלו בנפגעי העבירה, והפסול המוסרי הכבד הכרוך בפגיעה מינית בקטינים, מתחייב כי שיקולי ענישה מסוג עקרון ההלימה, הרתעה והתחשבות במידת הפגיעה בקורבן העבירה, יקבלו משקל משמעותי אל מול שיקולי השיקום, חרף חשיבותם הרבה של שיקולי השיקום, ולא יידחקו לקרן זווית (...)." כפי שנקבע לא אחת, "המילה שיקום אינה מילת קסם" (רע"פ 3406/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (21.4.2024); בש"פ 3277/24 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.4.2024)). מכאן החובה לבחון את מכלול הנתונים בהיתוך ובהרמוניה. בהקשר הספציפי של שיקולי שיקום של עבריין מין, אל מול הצורך בהרתעת היחיד והרבים, בע"פ 4203/24 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (27.10.2025), נפסק כלהלן: "שיקולי שיקום – כבודם במקומם מונח. בכל זאת, לא רק ששיקולי שיקום אינם "חזות הכל", הם אינם העיקרון המנחה בענישה – שהרי הבכורה בשיקולי הענישה (במקרה של ענישת בגיר) שמורה לעיקרון ההלימה כקבוע במפורש בסעיף 40ב לחוק. אסור כי תקוצר תקופת מאסרו של העבריין באופן המחליש שיקולי הרתעה כללית ואישית ומעוות את התכליות המוסריות של הדין הפלילי (ע"פ 4802/18 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 34 לחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין (29.1.2019)). בעיקר, אסור כי עונשו של העבריין יוקל ויופחת באופן שבו יישחק ויעלם הקשר המתחייב בין חומרת המעשה, נסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם ומידת העונש המוטל עליו." מן הכלל אל הפרט. מעשי הנאשם הם חמורים, וחלקם אף מצוי ברף חומרה גבוה (האישום השני). הם מעוררים סלידה ומחייבים ענישה מוחשית, ברורה ומרתיעה, הן ליחיד הן לרבים (השוו: ע"פ 6990/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (10.3.2008)). זו אף זו. לפי חוות הדעת של המרכז להערכת מסוכנות, המסוכנות המינית הנשקפת מהנאשם אינה מצויה ברף נמוך, אלא היא בינונית, ולא רק זאת. לפי גורמי המקצוע, לא ניתן לקבוע או לשלול קיומה נטייה פדופילית דומיננטית אצל הנאשם. שירות המבחן עמד גם על כך שהירתמות הנאשם להליך הטיפולי הנוכחי הפרטי שהוא עובר, אינה מסייעת בהפחתת רמת המסוכנות, וכי נדרש תהליך טיפולי ייעודי, אינטנסיבי וארוך טווח, אשר יינתן על-ידי מרכז מורשה לטיפול בעברייני מין. מכאן גם נשללה האפשרות של טיפול שיקומי במסגרת הוסטל "מעגלים", ולפי התסקיר, הליך שיקומי זה יכול להתבצע במהלך ריצוי עונש המאסר. לא מצאנו כי קיימת הצדקה שלא לאמץ את העמדה המקצועית של גורמי המקצוע. להמלצת שירות המבחן קיים משקל במסגרת כלל השיקולים הרלבנטיים שבית המשפט שוקל (השוו: רע"פ 8215/16 יצחק נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (29.3.2017); רע"פ 5331/18 ויזמן נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (18.7.2018)). חזקה כי ההליך השיקומי יקבל הנאשם במהלך ריצוי עונשו. אשר לטענות ההגנה בדבר השפעתו האפשרית של המאסר על מצבו הנפשי של הנאשם על רקע ניסיון קודם לפגוע בעצמו במהלך מעצרו בהליך זה – אכן, הנשיאה בעונש מאסר משמעותי אינה קלה ומחייבת התמודדות גם במישור הנפשי. אולם, לא ניתן לראות בה נימוק להימנעות מהטלת עונש מאסר על עבירות חמורות שביצע הנאשם. חזקה כי שירות בתי הסוהר ייתן את הדעת מראש בהליך המיון, וגם מתן מענה הולם מידי למקרה הצורך לאחר קליטת הנאשם, לשם השגחה ולשמירה על בריאותו ועל הביטחון האישי שלו בזמן ריצוי עונשו. לשירות בתי הסוהר קיימות מסגרות המאפשרות הענקת טיפול נפשי לאסירים (השוו: ע"פ 351/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (6.6.2007); עפ"ג (מחוזי מרכז) 866-01-09 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (7.4.2009)). הוא הדין גם ביחס לטענה של ההגנה לפיה, מאסרו לא יאפשר מתן מענה להפרעה האישיותית ממנה הוא סובל. גם כאן, חזקה שמתקן הכליאה יבצע את האבחונים הרפואיים המתאימים, ויספק את הטיפולים הנדרשים לאסירים. בשולי הדברים אך לא בשולי החשיבות נציין, כי לא נעלמה מעינינו טענת הנאשם שבאה לידי ביטוי בתסקיר, ולפיה, הוא נפגע מינית בילדותו. לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענה זו, שעה שהנטל מוטל עליו (ע"פ 2796/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.9.2018). הוא הדין גם ביחס לטענות ההגנה בטיעונים לעונש בדבר פגיעות מיניות בנאשם במהלך מעצרו (ש' 21, ע' 209; ש' 3, ע' 226). בשקלול של האמור, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן שמצדיקות חריגה מהמתחמים משיקולי שיקום. לצד זאת, מצב הדברים הקיים מצדיק לדעתנו למקֵם את העונש סמוך לתחתית של המתחמים. נחתום את הדברים בדברי כבוד השופט (בדימוס) י' אלרון, שנאמרו בנסיבות קרובות לענייננו, בע"פ 4203/24 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 12, כלהלן: "אשוב ואציין את חובתנו לראות אף את עניינם של הקורבנות נפגעי העבירה, במקרה דנן תלמידי תלמוד תורה רכים בשנים. לא ייתכן כי מי שארב לילדים בבוקרו של יום כמשחר לטרף לשם מילוי גחמותיו המיניות, ירצה עונש כה מקל כפי שמתבקש כי נקבע; נהפוך הוא. עליו לרצות עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח." (ההדגשה אינה במקור) סיכום על-יסוד הנימוקים לעיל, אנו משיתים על הנאשם את העונשים הבאים: 7 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו במסגרת הליך זה. תחילת ריצוי העונש 12.7.2026. 12 חודשי מאסר שירוצו ככל שהנאשם יעבור עבירות מין או אלימות מסוג פשע, תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. 6 חודשי מאסר שירוצו ככל שהנאשם יעבור עבירות מין או אלימות מסוג עוון, תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר. הנאשם יפצה את המתלונן מושא האישום הראשון בסך 20,000 ₪, ואת המתלונן מושא האישום השני בסך 60,000 ₪. הסכומים ישולמו ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ועוקבים, כאשר התשלום הראשון יבוצע עד יום 1.7.2026, והתשלום השני עד היום ה-1 בחודש העוקב. באחריות המאשימה לעדכן את המתלוננים בהוראה זו. תשלום הפיצוי יבוצע באמצעות רשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות www.eca.gov.il; מוקד שירות טלפוני בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000; במזומן בכל סניף של בנק הדואר. הנאשם יתאם את כניסתו למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר: פקס 08-9193314, דואר אלקטרוני MaasarN@ips.gov.il, טלפונים: 074-7831077 או 074-7831078. ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב במועד המוזכר בשעה 10:00 במתקן המעצר בכלא ניצן ברמלה, עם תעודה מזהה והעתק של גזר הדין. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום. המזכירות מתבקשת להעביר את גזר הדין לשב"ס, לשירות המבחן ולמרכז להערכת מסוכנות. <#8#> ניתן והודע היום כ"ז אייר תשפ"ו, 14/05/2026 במעמד הנוכחים. חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת אילן סלע, שופט מוחמד חאג' יחיא, שופט