פרטי ההליך
לפני
כבוד השופט מרדכי כדורי
מאשימה
מדינת ישראל
נגד
נאשמים
1. עידן אליהו דיין (אחר/נוסף)
2. עדיאל אזולאי (אחר/נוסף)
3. אוראל שמעון אביטבול (אחר/נוסף)
4. מוחמד אבו דהוק (עציר)
5. מערוף ע'ית (עציר)
6. יוסף שמאסנה (עציר)
7. מוחמד זאיד (אחר/נוסף)
8. מוחמד זאיד
העתק החלטה
מפרוטוקול שניתנה בבית משפט מיום 04 אוקטובר 2026, כ"ג תשרי תשפ"ז גזר דין (בעניינו של נאשם 4) הרקע: נאשם 4 (להלן: "הנאשם") הורשע על פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, במספר עבירות של ניסיון לסיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12(א)(1) בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") בצירוף סעיפים 31 ו-25 בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); מספר עבירות של מתן שוחד, לפי סעיף 291 בחוק העונשין; ועבירה של נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישה בחוק העונשין. תמצית עובדות כתב האישום המתוקן: כתב האישום המתוקן כולל חלק כללי ושמונה אישומים. לצורך גזר דין זה יצוינו האישומים הנוגעים לנאשם – האישומים הראשון והחמישי. בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן מפורט, כי נאשמים 1, 2 ו-3 שירתו כשוטרים בשירות חובה במשמר הגבול, בפלוגה שפעלה בעוטף ירושלים, ושהייתה אחראית, בין היתר, על איוש מבצעי של מחסום "ראס בידו", הממוקם בין כפר בידו לבית איכסא (להלן: "המחסום"). עוד מפורט, כי כפר בידו מזוהה עם ארגון הטרור חמאס, מתגוררים בו פעילים רבים של ארגון הטרור ויצאו ממנו מחבלים רבים. בית איכסא הוא כפר פלסטיני ממנו ניתן לעבור לשטחי מדינת ישראל, ושאליו רשאים להיכנס מכיוון כפר בידו רק אלו המחזיקים באישור מיוחד. בשל אפשרות המעבר מבית איכסא לישראל, המחסום מסווג ברמת בידוק גבוהה. בתקופה שבין חודש אוגוסט 2025 וחודש נובמבר 2025, בזמן שמדינת ישראל ניהלה מלחמה במספר גזרות (להלן: "התקופה הרלוונטית"), נאשמים 2 ו-3 יצרו קשר עם נאשמים 4, 5, 6 ו-7, וסיכמו איתם כי יאפשרו מעבר של תושבי האזור שאינם מחזיקים בהיתר (להלן, לשם הנוחות: "שב"חים") בכלי רכב דרך המחסום, ללא בדיקה ותמורת תשלום. נאשם 1 ניצל את סמכותו כשוטר וניסה לאפשר כניסת שב"חים לבית איכסא; נאשמים 2 ו-3 ניצלו את סמכותם כשוטרים, אפשרו לשב"חים להיכנס לבית איכסא ובכך הקלו על אפשרות כניסתם לישראל; נאשמים 1, 2 ו-3 פעלו כשהם מודעים לסיכון הביטחוני, תוך זלזול ואדישות לסכנות הממשיות שבמעשיהם, נאשמים 2 ו-3 במטרה להפיק רווח אישי ולקבל סכומי כסף במזומן, באמצעות נאשמים 4, 5, 6 ו-7. על פי עובדות האישום הראשון, בין נאשם 1 לבין הנאשם קיימת היכרות על רקע מעברו התדיר של הנאשם במחסום. במהלך התקופה הרלוונטית, לאחר מספר שיחות ביניהם, נאשם 1 פעל כדי לאפשר מעבר שב"חים במחסום ללא היתר וללא בדיקה, גם כאשר חשד כי חיפוש ברכבו של הנאשם עלול להוביל לאיתור ממצאים אסורים, לרבות כלי נשק. בתחילת חודש נובמבר 2025, הנאשם הגיע למחסום כשבמכוניתו שבעה שב"חים. נאשם 1 ניסה לאפשר את מעברם של השב"חים ללא בדיקה, אך שוטר אחר מנע זאת. ביום 3/11/2025 בשעה 23:36 לערך, נאשם 1 התקשר לשוטר ששירת במחסום וביקש ממנו לשחרר לאלתר בן משפחה של הנאשם שעוכב במחסום לצורך בדיקה ביטחונית, בטענת כזב לפיה נשקפת סכנה לחיי נאשם 1 אם יתגלה שברכב מוסלק נשק. ביום 6/11/2025 בשעה 12:30 לערך, לאחר שהנאשם הגיע למחסום ברכב, נאשם 1 ניגש אליו במטרה להעביר אותו. אולם שוטרי הפלוגה חשדו במניעיו של נאשם 1, ערכו לרכב בידוק ואיתרו בו כשבעה שב"חים וסך של כ-1,500 ₪ שהיה בתיקו של אחד מהם. בגין מעשיו אלה הנאשם הורשע במספר עבירות של ניסיון לסיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין. על פי עובדות האישום החמישי, הנאשם ושוטר בשם דוד מלול (להלן: "מלול") קשרו קשר להעביר שב"חים במחסום ללא בדיקה, והסכימו כי הנאשם ישלם למלול סכום של 100 ₪ במזומן עבור כל שב"ח. במהלך תקופת ההסכם הועברו דרך המחסום כ-60 שב"חים, במספר מועדים. בתמורה לכך הנאשם שילם למלול סך של 5,000 ₪ לפחות במזומן. באחת ההעברות הנאשם שילם למלול סכום של 1,600 ₪ באמצעות נאשם 5 או מי מטעמו. במהלך חודש ספטמבר 2025 הנאשם קנה ממלול רימון הלם במחיר של 650 ₪. בגין מעשיו האמורים הנאשם הורשע במספר עבירות של מתן שוחד, מספר עבירות של ניסיון לסיוע לכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, ועבירה של נשיאת נשק שלא כדין. הראיות לעונש: המאשימה הגישה תדפיס מידע פלילי בעניינו של הנאשם. כעולה ממנו, לנאשם חמש הרשעות קודמות (אחת מהן מבית משפט צבאי יהודה), בין היתר בעבירות אלימות, רכוש, שהייה בלתי חוקית בישראל והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, בגינן הוטלו עליו שלושה עונשי מאסר בפועל, לתקופה כוללת של 16 חודשים וחצי. כמו כן, נגד הנאשם תלויים ועומדים עונשי מאסר על תנאי לעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל, אחד מהם הוטל על ידי בית משפט צבאי יהודה. ההגנה לא הגישה ראיות לעונש. תמצית טיעוני הצדדים לעונש: המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 60 חודשים, להפעיל באופן מצטבר את עונש המאסר המותנה שהוטל עליו על ידי בית משפט השלום ברמלה, מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מעבירה וקנס משמעותי ומרתיע. בטיעוניה עמדה המאשימה על חומרתן של עבירות השוחד, תוך שהפנתה לטיעונים שהעלתה בעניינם של נאשמים אחרים שנדונו בהליך זה, הדגישה את ריבוי העבירות לפי חוק הכניסה לישראל בהן הנאשם הורשע עד כה, את העובדה שהעבירות נעברו בזמן מלחמה רב זירתית במחסום ביטחוני רגיש. המאשימה הוסיפה ועמדה על כך שהנאשם הורשע גם במעשה עבירה של רכישת רימון הלם משוטר, וציינה כי לא ניתן לדעת לאילו גורמים הרימון יועד, ומה השימוש שעלול היה להיעשות בו. המאשימה זקפה לטובתו של הנאשם את הודאתו. לחובתו זקפה את עברו הפלילי ואת הצורך בהרתעת הרבים. לעומתה טענה ההגנה כי, מתחם העונש ההולם למעשי השוחד והעבירות לפי חוק הכניסה לישראל נעים בין מאסר על תנאי לבין שלושה חודשי מאסר בפועל, ולמעשה רכישת הנשק בין שישה חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשי מאסר בפועל. ההגנה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 11 חודשים, כמשך תקופת מעצרו. לטענת הסנגור, נקודת המוצא לגזר הדין בעניינו של הנאשם, הוא גזר הדין ש
ניתן ביום 2026/9/24 בעניינם של נאשמים 1, 3, 5 ו-6 (להלן, לשם הנוחות: "גזר הדין בעניינם של נאשם 1 ואח'"). לעמדתו, כיוון שסכום השוחד הכולל ששולם על ידי הנאשם נמוך מזה ששולם על ידי נאשמים 5 ו-6, ומכיוון שמספר השב"חים שהועברו במחסום בתמורה לשוחד ששילם, נמוך מזה שהועברו על ידי נאשמים 5 ו-6, מתחם העונש ההולם שיש לקבוע בעניינו צריך לעמוד על כרבע ממתחם העונש ההולם שנקבע בעניינם של נאשמים 5 ו-6.
הסנגור הדגיש כי הנאשם רכש רימון הלם ולא רימון רסס. לטענתו, מדובר ברימון שמטבעו לא נועד לפגוע, לפצוע או להרוג, אלא שמטרתו לגרום הלם, והעלול לגרום נזק.
הנאשם בטיעוניו בפני בית המשפט הביע צער על מעשיו, והתחייב שלא לשוב ולעבור עבירות דומות.
דיון ומסקנות:
מתחמי העונש ההולמים:
במקרה זה, יש לראות במעשי עבירות השוחד ובמעשה עבירת הנשק שני אירועים נפרדים, ולקבוע בגינם מתחמי ענישה נפרדים. אמנם, מעשי העבירה התרחשו במהלך אותה תקופה ומעורבות בהם אותן נפשות פועלות. אולם, רכישת הרימון על ידי הנאשם לא נכללה בקשר שנקשר בינו לבין מלול; לא נעשתה במטרה לאפשר את תשלום השוחד, את העברת השב"חים במחסום או כדי להסוות את המעשים האמורים; לא נעשתה תחת אותה מחשבה פלילית עם עבירות השוחד ושלא לאותה מטרה; ולא פגעה באותם ערכים מוגנים.
מתחם הענישה לעבירות השוחד:
כפי שפורט בגזר הדין בעניינם של נאשם 1 ואח', עבירת השוחד ניצבת בראש עבירות השחיתות השלטונית (ע"פ 3244/22 מדינת ישראל נ' ערן, פסקה 14, 20/9/2022). הפסיקה עמדה על כך שעבירת השוחד גובה מחירים כבדים מהסביבה ומהחברה, ובראשם פגיעה בשלטון החוק ובפעילותו התקינה של המנהל הציבורי; גורמת להשחתת המידות במנהל הציבורי; מסכלת עקרונות העומדים ביסודות הדמוקרטיה; מביאה לכך שהמנהל הציבורי פועל שלא במטרה להגשים את האינטרסים והמטרות של המדינה ומבלי להתחשב בשיקולים ענייניים בלבד; ופוגעת ביוקרתו של המנהל ובאמון שהציבור רוחש לו (ע"פ 5405/21 רמי נ' מדינת ישראל, פסקה 4 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) עמית, 24/8/2022).
נקודת המוצא היא, שפגיעתו של לוקח השוחד בערכים המוגנים חמורה מזו של נותן השוחד, כיוון שלוקח השוחד הוא עובד ציבור העושה שימוש פסול בכוח השלטוני המסור לו וגורם לפגיעה אנושה באמונו של הציבור. לכן, בצדה של עבירת לקיחת השוחד נקבע עונש מאסר חמור יותר. עם זאת, הפסיקה עמדה על כך שנותן השוחד משמש שותף להשחתת השירות הציבורי, וקבעה כי במקרה בו הוא פעל באופן שיטתי ולאורך זמן, עניינו חמור באותה מידה כמו של מקבלי השוחד (השוו: ע"פ 325/21 ניניו נ' מדינת ישראל, פסקה 16, 29/8/2021), ושכאשר הוא מחולל השחיתות, ראוי להתייחס אליו בחומרה רבה יותר מאשר למקבל השוחד (ע"פ 4506/15 בר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 לפסק דינו של השופט סולברג בפרק "שאול לגזיאל" עמ' 152, 11/12/2016).
בענייננו, הנסיבות הביטחוניות האופפות את עבירות השוחד משמשות נסיבה לחומרה. כאמור, העבירות בוצעו במטרה לסייע למי שאינם מורשים לכך לעבור במחסום ולסייע להם להיכנס בהמשך לשטחה הריבוני של מדינת ישראל, בניגוד לחוק. זאת בשעה שהמתח הביטחוני רב, ומדינת ישראל מצויה במערכה במספר חזיתות. יודגש, כי מרבית התקופה בה בוצעו העבירות חלה קודם ליום 9/10/2025 – המועד בו נחתם בין מדינת ישראל לארגון הטרור "חמאס" ההסכם שהביא להפסקת אש ולשחרור החטופים. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שלא נטען בכתב האישום המתוקן כי בעקבות מעשיהם של מי מהנאשמים או כתוצאה מהם נכנס מי מהשב"חים לשטחה הריבוני של מדינת ישראל ללא היתר כדין.
חלקו היחסי של הנאשם בפרשיה דומה לחלקם של נאשמים 5 ו-6. בדומה לאחרונים, הנאשם שילם לשוטר שוחד בסכום כולל של אלפי שקלים, בתמורה להעברתם של עשרות שב"חים במחסום, באופן שיטתי ולאורך זמן, בניסיון לסייע להם להיכנס לישראל בניגוד לחוק. עוד בדומה לנאשמים 5 ו-6, היוזמה לפעילות העבריינית לא ננקטה על ידי הנאשם, אלא על ידי שוטרים שפנו אליו, ולא נטען בכתב האישום כי מי מהשב"חים נכנס בפועל לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. בנוסף, כפי שנקבע בגזר הדין בעניינם של נאשם 1 ואח', אין להטיל על הנאשם עונש בגין עבירה של ניסיון לסיוע לכניסה לישראל בה הורשע לפי הסכמתו במסגרת הסדר הטיעון, כיוון שמעשה של ניסיון לסיוע אינו מבסס עבירה על פי הדין. אכן, נסיבות ביצוע העבירות בעניינו של הנאשם קלות במידת מה מנסיבות ביצוע העבירות על ידי נאשמים 5 ו-6. כך, סכום השוחד הכולל ששולם על ידי הנאשם נמוך מזה ששולם על ידי נאשמים 5 ו-6, מספרם של השב"חים שהועברו על ידו במחסום בתמורה לשוחד ששילם נמוך מזה שהועברו על ידי נאשם 5, ומספר השוטרים להם שילם שוחד נמוך מזה להם שולם שוחד על ידי נאשם 6. אולם, כידוע, ענישה אינה נעשית לפי השוואה חשבונאית (ראו לדוגמה רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל, 5/5/2019). לטעמי, הנסיבות האמורות ממתנות במידה מוגבלת בלבד את מידת הפגיעה בערכים המוגנים, ולכן מצדיקות לקבוע בעניינו של הנאשם מתחם ענישה נמוך רק במעט מזה שנקבע בעניינם של נאשמים 5 ו-6, שעמד על 16 עד 34 חודשי מאסר בפועל.
כיוון שבגזר הדין בעניינם של נאשם 1 ואח' פורטה מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות שוחד, אין צורך לחזור על הדברים.
לאור כל האמור, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נראה לי כי מתחם העונש ההולם לעבירות השוחד שבהן הורשע הנאשם נע בין 14 חודשי מאסר בפועל לבין 32 חודשי מאסר בפועל.
מתחם הענישה לעבירת הנשק:
הפסיקה חזרה ועמדה על כך שעבירות הנשק פוגעות בערכים חברתיים רמי מעלה, ובהם: שלום הציבור וביטחונו, והשמירה על סדרי חיים תקינים ושלווים שאינם מופרעים על ידי אדם האוחז נשק בידיו. מדובר בעבירות שהפכו זה מכבר למכת מדינה, ואשר על החברה להילחם בהן כחלק ממלחמתה העיקשת בנגע של זילות חיי אדם והקלות הבלתי-נסבלת של הלחיצה על ההדק. החזקת נשק שלא כדין משמשת תשתית למגוון רחב של עבירות אלימות, וזמינותו מעודדת את השימוש בו לצורכי עבירה. יש בסיס להנחה כי מי שמחזיק ונושא כלי בו גלום פוטנציאל קטלני, ללא פיקוח מטעם רשויות המדינה ומבלי שנבחנו מיומנותו לעשות בו שימוש וכשירותו להחזיק בו, עושה זאת למטרות לא כשרות (ע"פ 147/21 מדינת ישראל נ' ביטון, 14/2/2021; ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח, 5/11/2019; ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי, 22/2/2007).
כך, בית המשפט העליון חזר וקבע:
"עבירות הנשק מצויות על סדר יומו של בית משפט זה דרך שגרה. עובדה זו מהווה השתקפות של תמונת האלימות והפשיעה בנשק הגואה בחברה הישראלית, ובחברה הערבית בפרט; של תמונת הקורבנות מעבירות הנשק המציגה גידול מידי שנה; ושל רמת האכיפה בכל המתייחס להחזקת נשק לא חוקי. כבר תואר כי המצב הגיע לכדי מצב חירום לאומי. על רקע זה, ניכרת בפסיקה מגמה של הקשחת מדיניות הענישה בעבירות נשק, תוך מתן משקל מרכזי לשיקול של הרתעת הכלל... ענישה זו כוללת לרוב עונשי מאסר ממושכים לריצוי בפועל, המושתים גם על נאשמים צעירים נעדרי עבר פלילי ...."
(ע"פ 7971/23 אגבאריה נ' מדינת ישראל, 26/5/2024)
בשל החומרה היתרה שבעבירות הנשק, הפוטנציאל הגלום בהן לפגיעה בחיי אדם ולסיכון ביטחון הציבור, ובשל העובדה שהן הפכו למכת מדינה של ממש, קבע בית המשפט העליון כי יש להחמיר בענישה על כל עבירות הנשק לסוגיהן ולהטיל בגינן עונשי מאסר משמעותיים, גם כאשר הנאשם נעדר עבר פלילי (ע"פ 3610/23 גוהר נ' מדינת ישראל, פסקה 10, 23/5/2024).
הצורך להיאבק בעבירות הנשק בדרך של החמרת הענישה עולה מהוראת השעה שהוטמעה בסעיף 144(ז) בחוק העונשין, ובה נקבע עונש מינימום של שתי שנות מאסר וחצי לעבירות של רכישת או נשיאת נשק, אשר את חלקו רשאי בית המשפט להטיל באופן מותנה.
רכישת נשק שלא כדין, כשהיא לעצמה, פוגעת אפוא פגיעה לא מבוטלת בערכים המוגנים האמורים. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שבמקרה זה מדובר ברימון הלם, שחומרתו פחותה מכלי נשק בעלי פוטנציאל נזק גדול יותר (עפ"ג 53348-09-24 מדינת ישראל נ' הייב, פסקה 6, 10/4/2025; ע"פ 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל, פסקה 12, 5/6/2013).
עוד אין להתעלם מכך שכתב האישום המתוקן לא כולל בחובו עובדות המלמדות כי הנאשם רכש את הרימון לאחר תכנון, כי הוא זה שיזם את מעשה העבירה, כי בוצעו על ידו פעולות מקדימות ואף לא פורט מה נעשה עם הרימון לאחר רכישתו. יש לראות אפוא את הנסיבות האמורות כנסיבות לקולה.
קיים קושי להפנות לפסיקה שעניינה מעשה עבירה של רכישת נשק בכלל, ורכישת רימון הלם בפרט. עם זאת, נראה כי הפסיקה שלהלן מתווה את מדיניות הענישה הנהוגה:
1. ת"פ (מחוזי ירושלים) 1544-12-25 מדינת ישראל נ' מלול, 10/9/2026: גזר דין שניתן בעניינו של מלול, שהורשע, בין היתר, בכך שמכר לנאשם שני רימוני הלם בתמורה לסך של 1,300 ש"ח. נקבע כי מתחם העונש ההולם לעבירות הנשק נע בין 20 חודשי מאסר בפועל לבין 36 חודשי מאסר בפועל.
2. עפה"ג 21226-02-26 ודעי נ' מדינת ישראל, 28/7/2026: נדון ערעור שהגיש נאשם 1 על גזר דין שניתן בעניינו. הנאשם הורשע, בין היתר, בעבירות של הצתה במזיד בצוותא; נשיאה והובלה של נשק בצוותא, איומים בצוותא, מעשה פזיזות ורשלנות בצוותא, ריבוי עבירות של הפרת הוראה חוקית, ועבירה של החזקת סכין. ביוזמתו של הנאשם, הוא נסע עם אחרים לעבר ביתו של המתלונן, כשהם מצוידים בבנזין וברימון הלם. הנאשם שפך בנזין על רכב המתלונן והצית אותו, ונאשם 2 זרק את רימון ההלם לעבר המקום. בנוסף, הנאשם הפר תנאים מגבילים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט, והחזיק סכין שלא כדין. בית המשפט המחוזי קבע, כי מתחם העונש ההולם נע בין 30 חודשי מאסר בפועל לבין 60 חודשי מאסר בפועל. הערעור נדחה.
3. ת"פ (מחוזי ירושלים) 24309-10-24 מדינת ישראל נ' עגלוני, 21/7/2025 (לא פורסם): הנאשם הורשע על פי בעבירות של רכישת נשק והחזקת נשק. הנאשם רכש כלי נשק דמוי רובה סער M16 והחזיק אותו בביתו יחד עם שלוש מחסניות ו-20 כדורים במשך כחצי שנה. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 20 חודשי מאסר בפועל לבין 38 חודשי מאסר בפועל.
4. ת"פ (מחוזי חיפה) 22642-11-23 מדינת ישראל נ' טאהא, 5/2/2024: הנאשם הורשע בעבירה של החזקת נשק, בכך שבעת שנסע ברכב החזיק רימון הלם על רצפת הרכב סמוך לרגליו. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין שמונה חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשי מאסר בפועל.
5. ת"פ (מחוזי מרכז) 33663-04-25 מדינת ישראל נ' פזאותי, 28/9/2025: הנאשם הורשע בעבירה של נשיאה והובלת נשק. בעת שהנאשם שהה הנאשם בחנות בעיר פתח תקווה הוא נשא על גופו רימון הלם וסכין בעלת להב באורך 20 ס"מ. בהמשך, התקרב למתלונן שעמד בסמוך לחנות ואמר לו "מה יא בן זונה", שלף את הסכין ממכנסיו, נופף בה בסמוך למתלונן ואמר לו "יא בן שרמוטה". נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין עשרה חודשי מאסר בפועל לבין 24 חודשי מאסר בפועל.
לאור כל האמור, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, נראה לי כי מתחם העונש ההולם לעבירת הנשק שהנאשם עבר נע בין 10 חודשי מאסר בפועל לבין 22 חודשי מאסר בפועל.
העונש המתאים לנאשם:
לצורך קביעת העונש המתאים לנאשם יש להביא בחשבון, לטובתו של הנאשם, את הודאתו בשלב מוקדם של ההליך, עוד במסגרת הדיון המקדמי. יש בצעד זה כדי ללמד על מידה של קבלת אחריות, הכרה בפסול שבמעשים ונכונות לשאת במחירים הכרוכים בהם. בנוסף לכך, הודאת הנאשם הביאה לחיסכון בזמנם של הצדדים ושל עשרות העדים המפורטים בכתב האישום, ובמשאבי המערכת. עוד עומדים לטובת הנאשם נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, פרק הזמן בו הוא נתון במעצר מאחורי סורג ובריח; הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע העבירות; והנזקים שייגרמו לו כתוצאה מהעונשים שיוטלו עליו.
לחובתו של הנאשם עומד עברו הפלילי, שאמנם אינו זניח, אך גם לא חמור מאוד (העונש החמור ביותר הוטל על הנאשם על ידי בית משפט צבאי יהודה בגין עבירת אלימות, והוא עומד על שנת מאסר בפועל).
כיוון שאין להטיל על הנאשם אחריות בגין עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, כאמור לעיל, עונש המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו אינו בר הפעלה.
לאור כל האמור, נראה לי כי העונש המתאים לנאשם עומד בחלקם התחתון של מתחמי הענישה, אך לא בקרבת הרף התחתון. כמו כן, מהשיקולים האמורים, וכיוון שעבירות השוחד והנשק נעברו במסגרת אותה פרשייה, נראה כי ראוי להטיל על הנאשם עונש כולל שיבטא חפיפה ניכרת בין שני מתחמי הענישה.
התוצאה:
אני דן אפוא את הנאשם לעונשים הבאים:
1. מאסר בפועל למשך 26 חודשים, שיחושבו מיום מעצרו, 27/11/2025.
2. מאסר למשך עשרה חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, אם יעבור עבירת שוחד או עבירה בנשק.
3. מאסר למשך שבעה חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, אם יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.
4. קנס בסך 25,000 ₪, שישולם עד ליום 3/1/2027.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.