לפני כבוד השופט ירון מינטקביץ בעניין: מדינת ישראל ע"י עו"ד ספיר מרדכי המאשימה נגד 2.קוציי אבו סנינה ע"י עו"ד אכרם חליחל 3.רשאד אסקאפי ע"י עו"ד אמיר נבון הנאשמים הכרעת דין – נאשמים מס' 2 ו- 3 רקע נגד הנאשמים הוגש כתב אישום, בו יוחסו להם עבירות נשק, ואלו עובדותיו: בתחילת חודש ינואר 2025, נאשם מס' 1 (להלן: אבו סווי) סיכם עם אדם אשר פעל כסוכן משטרתי סמוי (להלן: הסוכן), כי ימכור לסוכן אקדח בעבור 38,000 ש"ח, אך לבסוף הוא לא הצליח להשיג את הנשק והעסקה לא התבצעה. בהמשך לכך, ביום 2.7.25 פנה אבו סווי לסוכן בהצעה למכור לו כלי נשק ושלח לו תמונות של כלי נשק שונים, בצד מחיריהם, והשניים קבעו להפגש למחרת היום, על מנת לקדם את העניין. ביום 3.7.25, בסמוך לשעה 17:30, נפגשו אבו סווי והסוכן בוואדי קדום. אבו סווי הציג לסוכן תמונות של אקדחים שונים, והסוכן התעניין באקדח מסוג גלוק, אך ביקש מהסוכן לוודא שבעל האקדח אכן "רציני" ומתכוון למכרו - ואבו סווי התקשר לנאשם מס' 2 בנוכחות הסוכן, על מנת לוודא כי הוא מעוניין למכור את אקדח הגלוק. נאשם מס' 2 אמר לאבו סווי כי הוא דורש בעבור האקדח 40,000 ש"ח, ובהמשך השיחה הסכים להפחית את המחיר ל- 38,000 ש"ח. הסוכן אמר לאבו סווי כי יחזור אליו עם תשובה בעניין. ביום 6.7.25 פנה הסוכן לאבו סווי ואמר לו כי הוא מעוניין לקנות את האקדח וביקש הנחה נוספת, ושאל אם ניתן לבצע את העסקה למחרת היום. לאחר מכן התקשר אבו סווי לסוכן, עדכן אותו כי המוכרים הסכימו להפחית את המחיר ל- 35,000 ש"ח, והשניים קבעו לבצע את העסקה למחרת היום, בשעה 14:00. ביום 7.7.25, לאחר עיכובים מצידו של אבו סווי, הסוכן פגש אותו באיזור אבו גוש בסמוך לשעה 19:00, אסף אותו ברכבו והשניים נסעו לבית חנינה. בדרך, שוחח אבו סווי עם נאשם מס' 2, אשר הפנה אותו לנאשם מס' 3, אשר אמר כי אדם אחר יגיע אליהם תוך כעשר דקות עם האקדח. לאחר כחצי שעה של המתנה, התקשר אבו סווי לנאשם מס' 3, אשר אמר כי יש עיכובים בגלל המחסום, והציע למכור לסוכן אקדח אחר מסוג גלוק, שנמצא בכפר עקב. הסוכן סירב להצעה, ונאשם מס' 3 הציע לאבו סווי ולסוכן שימתינו עוד כשעה או שידחו את ביצוע העסקה ליום המחר, והשניים אמרו כי הם מעדיפים להמתין. בהמשך לכך יצר אדם אחר קשר עם אבו סווי והכווין אותו ואת הסוכן למקום פתוח באיזור בית חנינה, שם קיבל אבו סווי מאדם אחר אקדח מסוג גלוק (להלן: האקדח) ומסר אותו לסוכן. בשלב זה פנה לסוכן ילד כבן 13 שנים וביקש את הכסף בעבור האקדח, והסוכן השיב לילד, כי ישלם לאחר שיבדוק את האקדח ויספור את הכסף יחד עם אבו סווי. בהמשך הסוכן שילם לאבו סווי סכום של 35,000 ש"ח ואמר לו כי הוא מבקש לירות באקדח לשם בדיקה, אך אבו סווי השיב כי אין לו תחמושת, ועזב את המקום יחד עם הילד והאדם שמסר לו את האקדח. בשם מעשים אלו, יוחסו לנאשמים עבירות של סחר בנשק ונשיאת נשק, סע' 144(ב2) ו- 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. להשלמת התמונה אוסיף, כי אבו סווי הודה והורשע בחלקו בכתב האישום, בעקבות הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים לפני שופט המוקד. במסגרת ההסדר תוקן כתב האישום ביחס לאבו סווי ורוכך, וביום 21.7.26 נגזר דינו, לעונש עיקרי של 38 חודשי מאסר ועונשים נלווים. התשובה לאישום ויריעת המחלוקת נאשם מס' 2, קוציי אבו סנינה תשובתו של נאשם מס' 2 לאישום ניתנה במספר מועדים: לפני שופט המוקד, בדיון ביום 10.11.25, ולפניי בדיונים בימים 18.1.26 ו- 24.2.26. ב"כ הנאשם, עו"ד חליחל, לא חלק על כך שאבו סווי מכר לסוכן אקדח, כפי שיוחס לו בכתב האישום, אך חלק על כל קשר של הנאשם לעסקה זו. ב"כ הנאשם חידד, כי הנאשם ואבו סווי הם חברי ילדות ונמצאים בקשר, אך כפר בכך שהנאשם שוחח עם אבו סווי כאשר זה ביצע את עסקת הנשק עם הסוכן וטען, כי לא היה בין השניים קשר טלפוני או ישיר בכל הנוגע לעסקה. בצד זאת טען ב"כ נאשם מס' 2, כי גם לו היו עובדות האישום מוכחות, המעשים המיוחסים לנאשם אינם מקימים עבירה של סחר בנשק. נאשם מס' 3, רשאד סקאפי בדיון מיום 18.1.26 הכחיש ב"כ נאשם מס' 3, עו"ד נבון, כי נאשם מס' 3 שוחח עם אבו סווי במהלך ביצוע העסקה, וטען כי מחומר הראיות לא עולה כל קשר של נאשם זה לעסקה. בהמשך לכך, בדיון ביום 24.2.26, שינה ב"כ נאשם מס' 3 את תשובתו, ואישר כי הנאשם אכן שוחח עם אבו סווי במהלך ביצוע העסקה, אך הוסיף כי תרומתו של הנאשם להשלמת העסקה היתה שולית, והתמצתה בכך שאמר לאבו סווי ולסוכן היכן ניתן לקבל את הנשק, תוך שהדגיש שאין לנאשם מס' 3 כל קשר לנשק עצמו. לאור זאת טען הסניגור, כי לכל היותר ניתן לייחס לנאשם מס' 3 עבירה של סיוע לסחר בנשק או מתן אמצעים לביצוע פשע. בצד זאת טען ב"כ נאשם מס' 3, כי ישנו מעורב בשם מ"ח, אשר למרות שישנן ראיות המלמדות על קשר שלו לעסקת הנשק, המשטרה נמנעה מלברר את חלקו. הראיות וסדר הדיון המאשימה הגישה, בהסכמתם של ב"כ הנאשמים, תיק מוצגים ובו עיקר חומר הראיות הרלוונטי, ובכלל זה הודעות הסוכן, תיעודים חזותיים וקוליים של המפגש בין הסוכן לאבו סווי ביום 7.7.25, האזנות סתר, מחקרי תקשורת, מיצוי פריקת מכשירי הטלפון של הנאשמים ושל אבו סווי, הודעות הנאשמים וכן מוצגים נוספים – והדבר ייעל את שמיעת התיק ומיקד את הדיון. בצד תיק המוצגים העידו מטעם המאשימה הסוכן והשוטר ניסן משיח, אשר הפעיל את הסוכן. למרות שבעת שמיעת התיק אבו סווי כבר הורשע ודינו נגזר, המאשימה לא העידה אותו מטעמה, וזאת למרות ששאלת קבילות דברים שאמר לסוכן במהלך ביצוע העסקאות עלתה במספר דיונים (18.1.26, 5.2.26, 24.2.26 ו- 26.2.26). ארחיב ביחס למשמעותה של נקודה זו בהמשך הדברים, אך אקדים ואומר כי קבעתי שאמירות של אבו סווי לסוכן, בהן התייחס למעשיהם וחלקם של הנאשמים בעסקת הנשק, מהוות עדות שמיעה ועל כן אינן קבילות. הנאשמים נמנעו מלהעיד ולא הביאו עדי הגנה אחרים. על פי כתב האישום, ביום 3.7.25 התקיים מפגש ראשון בו הציע אבו לסווי לסוכן למכור לו את האקדח וביום 7.7.25 השניים נפגשו ואבו סווי מכר לסוכן את האקדח. לשיטת המאשימה, מהראיות עולה הקשר של נאשם מס' 2 לעסקה כבר במפגש מיום 3.7.25, ובמפגש מיום 7.7.25 שני הנאשמים שוחחו עם אבו סווי ונקשרו לעסקה. כפי שפרטתי למעלה, יש מחלוקת בין הצדדים בדבר זיהויו של נאשם מס' 2 כמי ששוחח עם אבו סווי במפגש המקדים ובמהלך ביצוע העסקה, ובדבר עצם הקשר שלו לעסקת הנשק. מנגד, אין מחלוקת כי נאשם מס' 3 שוחח עם אבו סווי במהלך ביצוע העסקה ביום 7.7.25, ולגביו המחלוקת היא האם מעשיו עולים כדי ביצוע עיקרי, סיוע או עבירה אחרת. הראיות הנוגעות לשתי השאלות (זיהויו של נאשם מס' 2 והקשר של שני הנאשמים לעסקה) שלובות זו בזו, כאשר ליבתן היא עדות הסוכן והתיעוד החזותי והקולי של העסקה ביום 7.7.25 (המפגש המקדים לא תועד), ובצד זאת ראיות סיגינטיות: פלטי התקשרויות שהופקו ממכשירי הטלפון של המעורבים והאזנת סתר. לאור העובדה שאין מחלוקת על עצם העובדה שהסוכן קנה מאבו סווי את האקדח ועל זיהויו של נאשם מס' 3, אתייחס בסקירת הראיות בעיקר לשאלת לזיהויו של נאשם מס' 2 כמי ששוחח עם אבו סווי, וכן לחלקים הנוגעים למעורבותם של שני הנאשמים בעסקת הנשק. לשם הנוחות, אסקור בנפרד את הראיות הנוגעות למפגש המקדים ולעסקה עצמה. המפגש המקדים דברי הסוכן הסוכן העיד, כי ביום 2.7.25 שלח לו אבו סווי שלח הודעות טקסט, כי הוא יכול למכור לו נשק, וצירף תמונה של כלי נשק שבידו לספק (אותה הסתיר בתוך סרטון פורנוגרפי). לדברי הסוכן, הוא קבע עם אבו סווי כי ייפגשו למחרת היום, שכן לא רצה לשדר להיטות. למחרת, ביום 3.7.25, התקיימה הפגישה, ובמהלכה אבו סווי הציע לסוכן לקנות אקדח מסוג גלוק, ואמר לו כי שמו של בעל האקדח הוא קוציי אבו סנינה (ע' 31, ש' 17, ע' 34, ש' 29). עוד אמר הסוכן, כי במהלך המפגש, אבו סווי אמר לסוכן כי הוא מתקשר לקוציי אבו סנינה, התקשר לאדם אחר, שוחח איתו על העסקה וביקש ממנו שיוריד את המחיר (ע' 38, ש' 30 וע' 40 למטה). הסוכן הוסיף, כי גם הוא נטל חלק בשיחה בין השניים (ע' 41, ש' 3). לדברי הסוכן, אבו סווי דרש תחילה סכום של 40,000 ש"ח בעבור האקדח, ובהמשך ירד ל- 38,000 ש"ח. שלושה ימים לאחר המפגש, הסוכן התקשר לאבו סווי ואמר לו ואמר שהוא מעוניין לקנות את האקדח, ואז אבו סווי הסכים להוריד את המחיר ל- 35,000 ש"ח והשניים קבעו לבצע את העסקה למחרת, ביום 7.7.25. עוד אמר הסוכן, כי כאשר אבו סווי שוחח עם אותו אדם, הוא ראה שבמסך הטלפון שלו כתוב השם "קוציי אבו סנינה" – אך בחקירה הנגדית עלה, כי הסוכן אמר זאת לראשונה בהכנה לעדות, ולא באמרות החוץ שלו, וכך גם אמירתו כי השתתף בשיחתם של אבו סווי ואותו קוציי. בחקירתו הנגדית נשאל הסוכן מדוע המפגש המקדים לא תועד. הסוכן אישר, כי המפגש היה במכוניתו וכי הותקן בה ציוד הקלטה וצילום, אך הוא והמפעיל "חשבנו שזה משחק ילדים כמו בפעם שעברה" (ע' 62, ש' 17), ועל כן המפגש לא תועד. בצד עדות הסוכן, הוגשו שתי אמרות חוץ שלו, כהגשה דיונית, היינו לעצם אמירת הדברים: ת/2, הודעה מיום 8.7.25 ות/3, הודעה מיום 4.8.25: בהודעה הראשונה, ת/2, הסוכן תיאר את המפגש הראשון, אך לא נקב בתאריך או שעה. לדברי הסוכן, באותו מפגש אבו סווי התקשר לאדם אחר ואמר כי מדובר בבעל האקדח ושמו קוציי אבו סנינה, והשניים שוחחו על העסקה דרך דיבורית הטלפון, תוך שהסוכן שמע את חילופי הדברים. בשיחה ביקש אבו סוווי מבן שיחו למכור את האקדח בעבור 35,000 ש"ח, ולאחר כמה דקות התקשר אליו אותו אדם, הסכים למחיר המוצע, 35,000 ש"ח, וסיכם עם אבו סווי כי האקדח יימסר בבית חנינה. בהודעה השניה, ת/3, אמר הסוכן כי אבו סווי יצר איתו קשר לאחר נתק ארוך ביום 2.7.25 וכי המפגש בינהם היה למחרת היום, ביום 3.7.25, בסמוך לשעה 17:30, וארך 30-40 דקות. עוד אמר הסוכן, כי במהלך המפגש אבו סווי שוחח בטלפון עם אחר, שלדבריו שמו קוציי אבו סנינה, וסיכם איתו על מחיר של 38,000 ש"ח, ובשיחה נוספת, ביום 6.7.25, הוריד את המחיר ל- 35,000 ש"ח. פלט שיחות מפלט פריקת מכשיר הטלפון של אבו סווי (ת/33( עולה, כי ביום 3.7.25, בשעה 18:16, ניהל באמצעות יישומון הווטסאפ שיחה קולית של 48 שניות עם מנוי אחר, אשר מספר הטלפון שלו 051-2869742 (להלן: טלפון 472): כפי שעולה מהפלט, המספר 472 נשמר במכשיר הטלפון של אבו סווי תחת השם קוציי אבו סנינה 2 (בערבית) – היינו שמו של נאשם מס' 2. כמו כן, מהראיות עולה, כי טלפון 472 אכן שייך לנאשם מס' 2: במהלך חקירתו של הנאשם ביום 15.7.25 (ת/23) החוקר התקשר למספר זה, והטלפון שנתפס בעת מעצרו של הנאשם צלצל, והוא גם הודה כי זה הטלפון שלו. העסקה ת/31 ות/47, תקליטור תיעוד חזותי וקולי של העסקה מיום 7.7.25 ותמליל ההקלטה המפגש בין הסוכן לאבו סווי ביום 7.7.25 היה במכוניתו של הסוכן ותועד תיעוד חזותי וקולי (על ידי שתי מצלמות בפנים הרכב, שתי מצלמות מחוץ לרכב, מיקרופון ברכב ומכשיר הקלטה שנשא הסוכן על גופו), וזו הראיה המרכזית עליה אסתמך לשם קביעת ממצאים ביחס לעסקה עצמה. ככלל, התמליל תואם את עדות הסוכן ואת אמרות החוץ שלו, אך בשל חשיבותה הרבה של ראיה זו להבנת חלקם המדויק של הנאשמים ותרומתם לביצוע העסקה, צפיתי בתיעוד החזותי באופן מעמיק, בצד קריאת התמליל (אני מבין ערבית באופן שאפשר לי לעקוב אחרי הנאמר). על מנת שלא להאריך מעבר לדרוש, מכיוון שאין מחלוקת על כך שנאשם מס' 3 שוחח עם אבו סווי בטלפון מספר פעמים לאורך העסקה, וגם לא על כך שמושא השיחות הוא האקדח (למרות שמטבע הדברים הדוברים לא אמרו זאת במפורש בשיחות הטלפון), אתייחס באופן זה לדוברים ולנושא השיחה, ולא אדרש לראיות בדבר זיהויו של נאשם מס' 3 וקישור מכשיר הטלפון אליו. כמו כן, אתמקד בסקירת הראיות בחלקים מתוך התיעוד הרלוונטיים לנאשמים מס' 2 ו- 3, ועל מנת להקל על הקורא, אפנה לשעה (על פי שעון המצלמה) ולשורה בתמליל. 18:59:20: הסוכן אסף את אבו סווי למכוניתו. 19:03:00, ש' 149: אבו סווי נראה מתקשר לאדם אחר, אליו פנה בשם "דוֹד" (מבטא את השם DOD), ועדכן אותו שעכשיו הוא נמצא ליד אבו גוש ויגיע לבית חנינה עוד כחצי שעה. בהמשך לכך אבו סווי אמר לסוכן שאותו אדם (דוֺד) אמור להוציא את האקדח מכפר עקב, וכי רשאד (נאשם מס' 3 – י.מ.) שלח לאבו סווי את המספר שלו. 19:19:30, ש' 271: הסוכן עצר את המכונית ואבו סווי יורד. 19:20:45, ש' 296: נשמע צלצול טלפון והסוכן נראה מסתכל על מכשיר הטלפון של אבו סווי. 19:23:19, ש' 300: אבו סווי חזר למכונית והסוכן אמר לו שקוסיי אבו סנינה התקשר אליו. אבו סווי השיב, שקוסיי רוצה לברר, והסוכן אמר לאבו סווי שלא "לא אכפת לנו ממנו" ושלא יתקשר אליו (לקוסיי). 19:30:30, ש' 390: אבו סווי והסוכן הגיעו לכיכר "גן עדן" (בבית חנינה), ואבו סווי התקשר לאדם אחר, אמר לו כי שלח תמונה היכן הוא, ביקש הערכת זמן מתי אותו אדם יגיע, ונענה כי ייקח לו כחצי שעה. בהמשך לכך אבו סווי אמר לסוכן שהמפגש יהיה בערך בשעה 20:00. 19:31:20, ש' 407: אבו סווי אמר שהולך "לזיין" את רשאד ואת קוסיי. 19:46:30, ש' 474: הסוכן ביקש מאבו סווי שיתקשר ל"דוֺד" ויאמר לו שהוא מחכה באמצע הכביש ושלא יתעכב יותר. 19:47:35, ש' 485: אבו סווי אמר שהוא מתכוון להתקשר לקוסיי והסוכן השיב לו שיעזוב את קוסיי ושאם ייצאו בלי כלום, ש"יזיין" את קוסיי. 19:48:00, ש' 490: אבו סווי התקשר ל"דוֺד" וביקש עדכון לגבי זמן הגעה. אותו "דוֺד" הסביר לאבו סווי שעליו לעבור מחסום ושבודקים שם את המכוניות אחת אחת, והציע להפגש בכפר עקב. אבו סווי דחה את ההצעה וביקש מדוֺד שיוריד את המחיר ב- 2,000-3,000 ש"ח. דוֺד השיב, שהעברת האקדח דרך המחסום עולה 1,000 ש"ח ושהמחיר שנתן לו הוא סופי. 19:51:50, ש' 542: אבו סווי התקשר לנאשם מס' 3, פנה אליו בשמו הפרטי (רשאד) והתלונן על כך שהאדם האחר אינו מגיע, אך הציע לאבו סווי להגיע לכפר עקב. אבו סווי אמר לנאשם מס' 3 שאם "ההוא" יוריד מהמחיר 3,000 אבו סווי יסכים יוציא בעצמו את האקדח ונאשם מס' 3 אמר לאבו סווי לדבר ישירות עם אותו אדם. לחלופין נאשם מס' 3 הציע לאבו סווי לבצע את העסקה למחרת היום. השיחה התנתקה ולאחר שהתחדשה השניים סיכמו שנאשם מס' 3 ידבר עם האדם האחר, על מנת לוודא שזה יספק לאבו סווי את האקדח. 19:56:30, ש' 620: אבו סווי התקשר לאדם אחר, אליו פנה בכינוי "ח'אלי" (מילולית, המשמעות היא דוד (מצד האם), אך זו צורת פניה חברית מקובלת, שאינה בהכרח מעידה על קרבת משפחה), וביקש לזרז את הגעת האקדח. הדובר השיב לאבו סווי שזה יכול לקחת כמה שעות ומציע במקום זה "17" שנמצא במחנה (מוח'יים – הכוונה למ"פ שועפאט). אבו סווי הסביר שקבע את המפגש בבית חנינה כי אינו רוצה לעבור דרך מחסומים. 19:59:35, ש' 666: אבו סווי התקשר פעם נוספת לנאשם מס' 3 והתלונן על העיכוב בהגעת האקדח. אבו סווי אמר לנאשם מס' 3 כי היה אמור לקבל את האקדח כבר בשעה 19:00 ואינו יכול להמתין יותר וכי "סיבכתם אותי עם הבנאדם". עוד אמר אבו סווי, כי "הוא" אמר לו שיש בעיה עם המחסום, וכי תיאם עם נאשם מס' 3 ואינו יכול לחכות שעה נוספת. נאשם מס' 3 אמר לאבו סווי שהעיכוב הוא בגלל המחסום, אך אפשר לדחות למחר. בהמשך לכך, אדם אחר התקשר לאבו סווי והשיחה הופסקה. 20:04:40, ש' 733: מישהו התקשר לאבו סווי ואמר שיגיעו תוך 40 דקות. 20:09:20, ש' 788: אבו סווי התקשר למישהו והציע לו שהוא (אבו סווי) יתקרב למחסום של חזמה, אבל לא יעבור אותו, ובן שיחו אמר לו להשאר בבית חנינה. 20:28:40, ש' 1047: אבו סווי ענה לשיחת טלפון במהלכה פנה למתקשר בשם "קוסיי", ועידכן אותו שהוא עדיין ממתין למישהו, מהשעה 20:00, ושאותו אדם אכזב אותו וגרם לו לריב עם רשאד (נאשם מס' 3) – ואז אמר לבן שיחו שהאיש הגיע ומסיים את השיחה. 20:29:35, ש' 1057: אבו סווי נראה יוצא מהמכונית ולאחר זמן קצר חזר עם אקדח, נתן אותו לסוכן, ובהמשך לכך השניים ספרו שטרות כסף ואז אבו סווי לקח את הכסף ונפרד מהסוכן. בעדות הסוכן עלה, כי האדם עימו אבו סווי שוחח במהלך העסקה הוא בן דוד של נאשם מס' 3, וכי הוא ביקש ממנו הנחה נוספת בשל העיכוב. עוד אמר הסוכן, כי לאחר שקיבל את האקדח הוא שילם לאבו סווי סכום של 35,000 ש"ח ואז בדק את האקדח וירה בו כדור, אותו קיבל מהמפעיל לפני המפגש. ראיות חפציות מתדפיס פלט פריקת מכשיר הטלפון של אבו סווי 2 (ת/12) עולה, כי ביום 7.7.25 התקיימו בין השעות 20:50-21:50 שבע שיחות קוליות באמצעות ווטסאפ עם טלפון 472, השייך לנאשם מס' 2, תחת אותו איש קשר (קוציי אבו סנינה 2), ואלו שעות השיחות ומשכן: 20:50 (0:40), 21:02 (1:12), 21:08 (0:49), 21:19 (0:17), 21:20 (1:02), 21:49 (0:31) ו- 21:50 (0:36). בצד זאת, עלה מהפלט כי אבו סווי שוחח לאורך ביצוע העסקה גם עם נאשם מס' 3, אך כאמור למעלה, אין מחלוקת לגבי נקודה זו. ת/15 + ת/16, האזנת סתר בהאזנת סתר למכשיר הטלפון של אבו סווי, נקלטו ביום 7.7.25 מספר שיחות בינו ובין שני הנאשמים: שיחה 107, משעה לא ידועה, בין אבו סווי לנאשם מס' 3: אבו סווי שאל את נאשם מס' 3 האם "קוסיי" איתו ואמר שהם מוכנים שמישהו יבוא לתת משהו. שיחה 111, משעה 20:50, בין אבו סווי לנאשם מס' 2 (הזיהוי על פי מס' הטלפון וכן על פי השם קוסיי): אבו סווי התקשר וביקש מנאשם מס' 2 שיבוא לאסוף אותו מכיכר גן עדן בבית חנינה, ואמר שהכל הלך בסדר ושהוא צריך לקחת כסף מ"הבחור". שיחה 112, 21:02, בין אבו סווי לנאשם מס' 2: נאשם מס' 2 התקשר לאבו סווי לתאם היכן יאסוף אותו, ואז אמר: גרסאות הנאשמים הנאשמים בחרו שלא להעיד להגנתם, אך אמרות החוץ שלהם הוגשו. אתייחס לנקודות המהותיות: נאשם מס' 2 ת/23, הודעה מיום 15.07.25, 07:47: הנאשם מסר, כי אבו סווי הוא שכן שלו ובכך מתמצה הקשר ביניהם. הנאשם הכחיש כל קשר לעסקת הנשק או לאמל"ח בכלל. הנאשם נשאל על שיחות בינו ובין אבו סווי והכחיש כי הוא הדובר, או כי שוחח עם אבו סווי בין הימים 3.7.25-7.7.25. גם לאחר שהושמעו לנאשם הקלטות ונערך עימות עם אבו סווי, אשר זיהה את הנאשם כדובר, הנאשם שב וטען כי לא הוא הדובר בהקלטות. הנאשם אישר כי טלפון 472 הוא שלו, ונערכה בדיקה ועלה כי זה אכן המספר של מכשיר הטלפון שנתפס מידי הנאשם. ת/24, הודעה מיום 21.07.25, 16:06: הנאשם חזר וטען, כי הוא ואבו סווי אינם מדברים הרבה והשיחה האחרונה ביניהם הייתה לפני כשנה. הנאשם הכחיש מעורבות בעסקה מיום 7.7.25 וטען כי השיחות שהושמעו לו לגבי מחיר האקדח אינן אותנטיות. ת/25, הודעה מיום 29.07.25, 17:56: הנאשם אמר, כי הוא ואבו סווי חברים כ-15 שנים, ולפני כשנתיים אבו סווי עבד איתו בשטיפת מכוניות למשך חודש אחד. הנאשם שב והכחיש כל קשר לעסקת הנשק. ת/26, הודעה מיום 31.07.25, 09:25: הנאשם אמר, כי בעבר היה ביחסי חברות עם אבו סווי, אך הקשר עימו ניתן, והכחיש כל קשר לעסקת הנשק או שיחות בנושא. נאשם מס' 3 ת/27, הודעה מיום 22.07.25, 19:05: הנאשם מסר כי אבו סווי עבד איתו ועם נאשם מס' 2 בעבר בשטיפת מכוניות, וכי אין ביניהם קשר טלפוני או סכסוך. הנאשם הכחיש כל קשר לעסקת הנשק והכחיש כי שוחח עם אבו סווי בעניין זה, ובכלל זה הכחיש כי אבו סווי התקשר אליו וביקש הנחה על מחיר האקדח. הנאשם אישר כי מס' הטלפון שלו הוא 052-5295932. ת/28, הודעה מיום 27.07.25, 20:19: הנאשם שמר על זכות השתיקה. ת/30, הודעה מיום 31.07.25, 15:53: הנאשם אמר, כי אבו סווי עבד איתו בעבר הרחוק בשטיפת מכוניות, וכי אינו שדיבר איתו בתקופה האחרונה. הנאשם הכחיש כל מעורבות בעסקת הנשק. הנאשם הכחיש כי היה בקשר טלפוני עם אבו סווי, ואמר שייתכן שחייג אליו בטעות. סיכומי הצדדים המאשימה ב"כ המאשימה ביקשה להרשיע את שני הנאשמים בעבירות אשר יוחסו להם, סחר בנשק ונשיאת נשק. ביחס לנאשם מס' 2 טענה ב"כ המאשימה, כי מעדותו של הסוכן עולה שנאשם זה סיכם עם אבו סווי במפגש המקדים את מחירו של האקדח, וכי במהלך ביצוע העסקה אבו סווי שוחח עמו ביחס לתיאומים עם האדם שאמור היה לספק את האקדח, וכן אמר לסוכן מספר פעמים כי "יזיין" את נאשם מס' 2 בגלל העיכוב בקבלת האקדח מאותו אדם. לטענת ב"כ המאשימה, דבריו של אבו סווי קבילים, למרות שלא העיד, שכן תועדו בזמן ביצוע המעשים. ביחס לנאשם מס' 3 טענה המאשימה, כי אבו סווי שוחח איתו מספר פעמים לאורך ביצוע העסקה, על מנת לתאם את המפגש עם האדם שמסר לאבו סווי את האקדח. לעניין מ"ח טענה המאשימה, כי הסוכן מסר באמרתו ת/2 מס' טלפון אותו ראה על המסך של אבו סווי במהלך ביצוע העסקה, כאשר מישהו התקשר אליו לומר לו שיגיע עוד 40 דקות, ואכן כיוון חקירה זה לא נבדק בהתחלה. עוד טענה ב"כ המאשימה, כי כאשר בשלב מאוחר התברר כי מס' הטלפון הזה שייך לאדם בשם מ"ח, המאשימה העדיפה שלא לבצע פעולות חקירה בזמן שההליך לפניי התנהל. בצד הסיכומים בעל פה, הגישה ב"כ המאשימה גם השלמה בכתב ובה הפניות ומראי מקום, והדבר סייע לבית המשפט לעקוב אחרי סיכומיה. נאשם מס' 2 ב"כ נאשם מס' 2 חלק על כל קשר של הנאשם לביצוע העסקה. בסיכומיו הכתובים ובדיון לפניי, הפנה הסניגור לכך שהראיה היחידה לכך שהשיחה בין הנאשם לבין אבו סווי ביום 3.7.25 היא עדותו של הסוכן, וטען כי לא ניתן לייחס לה משקל. עוד טען ב"כ נאשם מס' 2, כי השיחות בין אבו סווי לנאשם מיום 7.7.25 נערכו בשעות הבוקר, או לאחר ביצוע העסקה, ולא ניתן ללמוד מכך על קשר של הנאשם לעסקה. לחלופין טען ב"כ הנאשם, כי גם אם יוכחו כל העובדות המיוחסות לו, אין המעשים עולים כדי ביצוע עיקרי או סיוע. בצד זאת הפנה ב"כ הנאשם לכך שהמאשימה לא עשתה מאמץ ממשי לברר מיהו האדם שסיפק לאבו סווי את האקדח, למרות שניהל איתו שיחות טלפון רבות, וניתן היה לאתרו במאמץ לא רב. לאור אלה, ביקש ב"כ נאשם מס' 2 לזכותו. נאשם מס' 3 בסיכומיו הכתובים וכן בדיון לפניי, לא חלק ב"כ נאשם מס' 3 על כך שהנאשם שוחח עם אבו סווי במהלך ביצוע העסקה, אך טען שחלקו של הנאשם מצומצם, שכן עולה מהשיחות שהוא אינו המחזיק באקדח בפועל, אינו בעל השליטה בו ואינו יכול לקבוע מה יהיה מחירו. בהקשר זה הפנה הסניגור לכך שכאשר אבו סווי ביקש מנאשם מס' 3 שיפחית ממחיר האקדח, הנאשם הפנה אותו לאדם אחר. עוד טען ב"כ נאשם מס' 3, כי הנאשם לא תרם דבר להשלמת העסקה, וכי ניתן היה לבצעה גם בלעדיו. לאור אלה טען ב"כ נאשם מס' 3, כי על פי הפסיקה הנוהגת לא ניתן לייחס לנאשם זה ביצוע עיקרי, וכי מעשיו לכל היותר מהווים סיוע, והפנה למספר פסקי דין לתמיכה בעמדתו. עוד טען ב"כ נאשם מס' 3, כי משלא נטען שהנאשם מסר בעצמו את האקדח לאבו סווי או החזיק בו פיזית בעצמו בכל שלב, לא ניתן לייחס לו נשיאת נשק. בצד זאת טען ב"כ נאשם מס' 3, כי הראיות מלמדות על מעורבות של אדם אחר, בשם מ"ח, אשר שוחח עם אבו סווי לאורך ביצוע העסקה והוא זה שסיפק לו את האקדח בפועל – וחרף העובדה שניתן היה לאתרו במאמץ מינימלי, המשטרה לא פעלה בכיוון זה, באופן שלכל הפחות מהווה אכיפה בררנית, ורמז כי היו למחדל זה מניעים נוספים. לאור זאת ביקש ב"כ נאשם 3 לזכותו, ולכל היותר להרשיעו בסיוע לסחר בנשק, ולא כמבצע עיקרי. דיון והכרעה לשם הנוחות, אפצל פרק זה ואדון בנפרד בכל נאשם. נאשם מס' 2 המפגש המקדים מפגש זה לא תועד והראיה היחידה לתכנו היא עדות הסוכן לבדה, ויש בכך מספר קשיים: ראשית, יש קושי לקבוע מתי בדיוק התקיים המפגש: באמרה מיום 8.7.25 (ת/2) הסוכן לא נקב בתאריך המפגש, ורק אמר שהמפגש היה לפני מספר ימים. באמרה שנגבתה חודש לאחר מכן, ביום 4.8.25 (ת/3) הסוכן אמר כי המפגש היה ביום 3.7.25, יום לאחר שאבו סווי פנה אליו בהצעה לקנות כלי נשק, וההתכתבות בין השניים היא מיום 2.7.25. בעדות לפניי הסוכן חזר על הסבר זה. אציין גם, כי הסוכן הוסיף בעדותו לפניי פרטים שלא עלו באמרות החוץ שלו ביחס למפגש המקדים, והדבר משפיע על משקל דבריו. ואפנה בהקשר זה גם התרשמות הישירה מהסוכן ולהערת בית המשפט לצדדים בעת שהעיד הסוכן בע' 69, ש' 9. אוסיף, כי התקשיתי להבין מדוע המפגש לא תועד, שכן מעדות הסוכן עלה שציוד ההקלטה והמצלמות היו מותקנים במכוניתו מראש. הסברו של המפעיל, כי העריך שיש תוחלת נמוכה שהמפגש יניב עסקה, אינה מצדיקה הימנעות מתיעוד של מפגש בין הסוכן ובין אדם המציע למכור לו נשק. וכתוצאה מכך שהמפגש לא תועד, לא ניתן לדעת באופן ברור מתי בדיוק התקיים המפגש, והאם השיחה אליה מפנה המאשימה בפלט ההתקשרויות, היא אכן השיחה עליה העיד הסוכן. אחדד בהקשר זה, כי למרות הערותי לגבי האופן בו העיד הסוכן, התרשמתי שהוא עשה מאמץ לדייק בעדותו ולתאר לבית המשפט את ההתרחשויות כפי שקרו - אך לא ראיתי כי ניתן לקבוע על סמך דבריו לבדם ממצאים מחייבים ברמת הוודאות הנדרשת בהליך פלילי – במיוחד לא ביחס לפרטים ה"קטנים", ובכלל זה המועד המדויק של המפגש המקדים, שבתיק זה חשיבותם רבה. משכך, לא ניתן לקבוע כי האדם עמו דיבר אבו סווי בטלפון בזמן המפגש המקדים הוא אכן נאשם מס' 2, בין היתר מכיוון שהמפגש המקדים לא תועד, ולא ניתן לדעת מה שעת השיחה והאם השיחה אליה הפנתה המאשימה בפלט התקשורת, היא אכן אותה שיחה עליה העיד הסוכן. אני ער לדברי הסוכן, כי ראה על צג הטלפון של אבו סווי את שמו של נאשם מס' 2, אך מדובר בפרט שעלה לראשונה בעדות הסוכן, ויש קושי להסתמך על חלק זה בעדות. לאור הקשיים האמורים, הקביעה העולה מעדות הסוכן היא, כי במהלך המפגש המקדים, אבו סווי אמר לסוכן ששמו של בעל האקדח הוא קוציי אבו סנינה, ואז התקשר לאותו אדם, שוחח איתו על העסקה וסיכם איתו את מחיר האקדח. וכאן עולה שאלת קבילות דברי הסוכן: הסוכן העיד, כי לדבריו של אבו סווי, נאשם מס' 2 הוא בעל האקדח – וחלק זה מתוך עדותו של הסוכן מהווה עדות שמיעה מובהקת שאינה קבילה, וכך גם אמירתו של אבו סווי כי האיש שעמו שוחח במהלך המפגש הוא נאשם מס' 2. ור' למשל ע"פ 5136/22 אברהם לוקר נ' מדינת ישראל (10.11.2024), פס' 307: הכלל הפוסל עדות שמועה משתייך לקבוצת הכללים הבוחנים את קבילות הראיות במשפט. הכלל קובע שעד מעיד בבית המשפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו; ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, כאשר עדותו באה להוכיח את אמיתות העובדות הללו. לפיכך, ראיות שאינן נמסרות מכלי ראשון תיפסלנה כראיה לאמיתות תוכנן. זאת, בין היתר משום שהמקור הישיר של המידע לא נבחן לגבי אמיתות המידע בחקירה שכנגד – דבר המעורר קשיים ניכרים באשר מהימנות גרסתו (ראו לעניין זה: יניב ואקי דיני ראיות כרך ג 1259 (2021); יעקב קדמי על הראיות חלק שני – הדין בראי הפסיקה 549 (2009)). אחדד בהקשר זה, כי הטענה שדברי הסוכן מהווים עדות שמיעה ואינם קבילים עלתה מספר פעמים בדיונים המקדמיים, המאשימה היתה ערה לטענה זו, וחרף זאת בחרה שלא להעיד מטעמה את אבו סווי. משכך, לא ניתן לקבוע על סמך עדות הסוכן, כי נאשם מס' 2 הוא בעל האקדח או כי אבו סווי שוחח עם נאשם מס' 2 במהלך המפגש המקדים. נתתי דעתי לטענת ב"כ המאשימה, כי דבריו של אבו סווי נאמרו בשעת מעשה העבירה ועל כן ניתן לקבלם, אך סע' 9 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 קובע מפורשות, כי: עדות על אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, לפי הטענה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו, והאמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לענין, תהא קבילה אם אמר אותה אדם שהוא עצמו עד במשפט. לסיכום הנקודה אומר, כי משהמאשימה בחרה שלא להעיד את אבו סווי, אין היא יכולה להסתמך על דברים אותם שמע הסוכן מפיו – ובמיוחד הדברים אמורים לאור העובדה שהנושא עלה מראש, ולא היתה כל מניעה לזמן את אבו סווי לעדות (בין היתר בשים לב לכך שהוא עדיין נושא במאסר שנגזר עליו בתיק זה). העסקה על פי התיעוד בפנים הרכב, במהלך ביצוע העסקה, בשעה 19:23, בעת שאבו סווי יצא מהמכונית, היתה אליו שיחת טלפון שלא נענתה, והסוכן אמר לאבו סווי כי קוציי אבו סנינה התקשר אליו, וביקש ממנו שלא יתקשר אליו חזרה, כי "לא אכפת לנו ממנו". ראשית אומר, כי שיחה זו אינה מופיעה בפלט ההתקשרויות שבמכשיר הטלפון של אבו סווי ולא בזה של נאשם מס' 2, ועל כן לא ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת כי אכן נאשם מס' 2 הוא המתקשר. מעבר לכך, אבו סווי לא התקשר חזרה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי השיחה אכן קשורה לעסקה. מהמשך התיעוד עולה, כי בזמן ההמתנה להגעת האקדח, בשעה 19:31 אבו סווי אמר שהוא "יזיין" את רשאד ואת קוסיי ובשעה 19:47, אבו סווי רצה להתקשר לקוסיי, אך הסוכן אמר לו שלא לעשות כן. גם אמירות אלו של אבו סווי הן במובהק עדות שמיעה שאינה קבילה, וגם אם אניח שכאשר התייחס לקוסיי כוונתו היא לנאשם מס' 2, לא ניתן לבסס על כך כל ממצא בדבר הקשר של הנאשם לעסקה. בשעה 20:28, אבו סווי ענה לשיחת טלפון מאדם בשם "קוסיי" ועידכן אותו שהוא עדיין ממתין למישהו מהשעה 20:00, ושאותו אדם אכזב אותו וגרם לו לריב עם רשאד (נאשם מס' 3) – ואז אמר לבן שיחו שהאיש הגיע ומסיים את השיחה. אמנם על פי הגיונם של דברים, שיחה זו קשורה לעסקה, אך השיחה לא נקלטה בהאזנת הסתר לאבו סווי ואינה מופיעה בפלט השיחות שבמכשיר הטלפון של אבו סווי או של נאשם מס' 2, ועל כן לא ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת, כי אכן מדובר בנאשם מס' 2. השיחות לאחר העסקה לאחר השלמת העסקה, אבו סווי התקשר לנאשם מס' 2 וביקש כי יאסוף אותו, ובשיחה מס' 112, משעה 21:02, שיתף אותו בפרטים ביחס לעסקה, ומשיחה זו ניתן להבין שנאשם מס' 2 ידע לכאורה במה מדובר. עם זאת, שיחות אלו בוצעו רק לאחר שהעסקה הושלמה והסוכן נפרד מאבו סווי, כאשר הסוכן עם האקדח ואבו סווי עם הכסף. אכן, משיחה 112 שהובאה למעלה עולה שנאשם מס' 2 הכיר את פרטי עסקת מכירת האקדח וניתן להסיק כי היה לו קשר כלשהו אליה - ומסקנה זו מתחדדת לנוכח העובדה שנאשם מס' 2 בחר שלא להעיד ולא הסביר את השיחה. ועם זאת, יש קושי לבסס על שיחה זו, בעמדה לבדה, ממצא מחייב בדבר מידת מעורבותו של הנאשם – ואדגיש פעם נוספת, כי אין לפניי ראיה קבילה אחרת בדבר קשר של נאשם מס' 2 לעסקה, בטרם הסתיימה, ועל כן לא ניתן לקבוע על סמך כי האקדח היה של נאשם מס' 2, או כי אבו סווי פעל בעבורו, או כל ממצא ברור אחר ביחס לתפקידו של נאשם מס' 2. משכך, ולאחר לבטים, ראיתי כי המאשימה לא ביססה הקשר של נאשם מס' 2 לעסקה ברמת הוודאות הנדרשת בפלילים, ועל כן אזכה אותו מחמת הספק. נאשם מס' 3 שונים הם פני הדברים ביחס לנאשם מס' 3: מהראיות עולה, כי לאורך ביצוע העסקה, בעוד אבו סווי והסוכן ממתינים להגעת האקדח, אבו סווי התקשר פעמיים לנאשם מס' 3, על מנת לקדם את העברת האקדח, ושיחות אלו מלמדות באופן ברור על כך שלנאשם מס' 3 היה תפקיד משמעותי בהעברת האקדח לאבו סווי לצורך מכירתו לסוכן: בשיחה הראשונה, משעה 19:51:50 (ש' 542 בתמליל), אבו סווי התקשר לנאשם מס' 3 על מנת להתלונן על כך שהאדם האחר אינו מגיע, ואמר לנאשם מס' 3 שאם יקבל הנחה של 3,000 ש"ח, הוא ייסע בעצמו לכפר עקב ויעביר את האקדח במחסום. נאשם מס' 3 אמר לאבו סווי שעליו לדבר ישירות עם האדם האחר, והציע לו אפשרות חלופית, לבצע את העסקה למחרת היום. בהמשך השיחה, סיכם נאשם מס' 3 עם אבו סווי כי הוא ידבר עם האדם האחר, על מנת לוודא שאותו אדם ימסור לאבו סווי את האקדח עוד באותו היום. בשיחה השניה, בשעה 19:59:35 (ש' 666 בתמליל), אבו סווי התקשר פעם נוספת לנאשם מס' 3 להתלונן על העיכוב בהגעת האקדח ואמר כי אינו יכול להמתין יותר. במהלך השיחה אמר אבו סווי לנאשם מס' 3 כי תיאם עם הנאשם שיקבל את האקדח בשעה 19:00 ואינו יכול לחכות שעה נוספת, והוסיף כי נאשם מס' 3 סיבך אותו "עם הבנאדם". נאשם מס' 3 השיב לאבו סווי שהעיכוב הוא בגלל המחסום וחזר על כך שאפשר לדחות את העסקה למחר. אחדד, כי בשונה מקביעותיי ביחס לדברים שאמר אבו סווי על נאשם מס' 2, המהווים עדות שמיעה, בהקלטה ת/31 והתמליל 47, נאשם מס' 3 נשמע בעצמו כאשר שוחח עם אבו סווי, תוך שאין מחלוקת לגבי זיהויו. משכך, הדברים שאמר אבו סווי לנאשם מס' 3 אינם עומדים לבדם, שכן נאשם מס' 3 הגיב להם, ובכך אימץ את דבריו של אבו סווי, ועל כן ההקלטה והתמליל מהווים ראיה ישירה וקבילה למעורבותו של נאשם מס' 3 בעסקת הנשק. ור' בהקשר דומה ע"פ 5140/99, וידאל נ' מדינת ישראל (20.2.2002), פס' 16: על-כן דברים שאמרו בני שיחו של אלקיים, שלא העידו במשפט – אף אם אין בכוחם ללמד על אמיתות תוכנם, הרי יש בהם כדי להעיד על עצם אמירתם. אין למעשה מחלוקת בדבר ערכם הפרובטיבי של דברי המשוחחים האחרים בכל הנוגע לעצם אמירתם באוזניו של אלקיים. די בכך, לדעתי, כדי ללמד על פליליות הדברים שנאמרו מפיו של אלקיים אשר הגיב כפי שהגיב וענה כפי שענה לדבריהם ולשאלותיהם של בני שיחו. אמיתות דבריהם של אותם בני שיח אינה מעלה ואינה מורידה. העדות על עצם אמירת הדברים שנשמעו מפי בני שיחו של אלקיים לא באה אלא כדי להצביע על משמעות דבריו שלו. וכן ר' יניב ואקי, דיני ראיות (2021) ע' 1263: בצד זאת אבהיר, כי דברים שאמר אבו סווי ביחס לנאשם מס' 3 במהלך העסקה, ובכלל זה האמירות לסוכן, כי "יזיין" את נאשם מס' 3 בשל העיכוב בהבאת האקדח, מהווים עדות שמיעה ולא ביססתי עליהם כל ממצא. מסקנה משפטית כפי שפרטתי למעלה, אין מחלוקת בדבר מעורבותו של נאשם מס' 3 בעסקה, והמחלוקת היא האם הוא בגדר מבצע עיקרי, מסייע, או שתרומתו כה שולית עד שאינה מקימה עבירה. מהשיחות אליהן הפניתי למעלה עולה, כי כאשר אבו סווי נתקל בקשיים מול האדם שאמור היה לספק לו את האקדח והתעכב, הוא פנה פעמיים לנאשם מס' 3 על מנת שזה יפעל מולו ויזרז את הבאת האקדח. כמו כן, אבו סווי הטיח בפני נאשם מס' 3 כי קבע איתו שהאקדח יסופק עד השעה 19:00 – והנאשם קיבל אמירה זו. כל אלה מלמדים על מעורבות ממשית וישירה של נאשם מס' 3 בעסקה ועל כך שהוא קישר בין אבו סווי ובין מי שסיפק לו את האקדח לצורך מכירתו לסוכן, ונאשם מס' 3 לא הציע על הסבר אחר לשיחותיו עם אבו סווי ולא סתר מסקנה זו. במיוחד דברים אמורים בשים לב לכך שנאשם מס' 3 נמנע מלהעיד להגנתו, ושיקר באמרות החוץ שלו, כאשר הרחיק את עצמו מאבו סווי ומכל קשר לעסקת הנשק, והכחיש כי שוחח איתו טלפונית או כי יש לו קשר כלשהו לעסקת נשק. ב"כ הנאשם הפנה לכך שכאשר אבו סווי ביקש מהנאשם הנחה במחיר האקדח בשל האיחור, הנאשם אמר לו שעליו לדבר עם אדם אחר, וטען כי הדבר מלמד על כך שלא היתה לו הסמכות לעשות כן, או שאינו בעל השליטה באקדח. לטעמי, מהפנייה האמורה דווקא עולה שאבו סווי ראה בנאשם מס' 3 כגורם שמוסמך לקבוע את מחיר האקדח, והדבר מתיישב עם כך שהיה לו תפקיד מהותי בביצוע העסקה, ומשהנאשם נמנע מלהעיד ולהסביר את דבריו של אבו סווי, הוא בחר שלא להתמודד עם מסקנה זו ולנסות ולסתור אותה. מכאן עולה הקביעה, כי נאשם מס' 3 השפיע, שלא לומר שלט, על מועד ואופן העברת האקדח לאבו סווי, באמצעות האדם שהחזיק בו, לשם מכירתו לסוכן המשטרתי, והמסקנה המשפטית העולה מכך היא שנאשם מס' 3 הוא מבצע בצוותא של עבירת הסחר בנשק, יחד עם אבו סווי, גם אם חלקו שונה, וחלקו עולה בהרבה על סיוע. נשיאת הנשק המאשימה ייחסה לנאשם מס' 3 בצד עבירת הסחר, גם עבירה של נשיאת נשק. עם זאת, בעובדות כתב האישום, כלל לא יוחס לנאשם כי נשא את הנשק, והמאשימה הבהירה כי עבירה זו יוחסה לו כמבצע בצוותא. לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות וטענות הצדדים, לא ראיתי מקום להרשיע את הנאשם בעבירה זו, מקום בו הוא לא החזיק בנשק בעצמו. ר' למשל בהקשר זה את ע"פ 8146/09, מדינת ישראל נ' מחמוד חרבוש (9.6.2010), פסקה 53: לשם גיבוש העבירה, נדרשת, איפוא, נשיאה של הנשק, מרכיב שאותו יש לפרש במשמעותו הלשונית המקובלת – קרי המחזיק נשק, על גופו או בהישג ידו כך שיוכל לעשות בו שימוש מיידי כשיבקש לעשות כן, הריהו נושא נשק כאמור בסעיף 144(ב) לחוק העונשין (ראו קדמי, בעמ' 1973)). לצד זה נדרש יסוד נפשי של מודעות כלפי טיב המעשה וטיב הנסיבות. מצאתי כי יש לקבל את הערעור בגין הרשעת המערערים בעבירה זו. בענייננו, היה אהרון היחיד שנשא את האקדח על גופו באופן פיסי והובילו אל מקום המחבוא שליד הגדר. הנאשמים האחרים לא נשאו, בשום שלב, את הנשק על גופם. אפשר אמנם שייטען כי הנשק היה בהישג ידם, שכן לכל אחד מהם היתה גישה אל הנשק אשר הוחבא, כאמור, ברשות הרבים. השקפתי שונה. העבירה של נשיאת נשק מתייחסת אל מי שזיקתו הפיסית אל הנשק הינה קרובה ומיידית, במובן זה שהוא עצמו נושא פיסית את הנשק או שהנשק מצוי תחת הישג ידו. ההסתפקות באפשרות אחרונה זו, המתייחסת למי שאינו נושא בנשק באופן פיסי אך הנשק נמצא בהישג ידו, איננה מבטלת את מרכיב הנשיאה, אלא רק מרחיבה אותו למצבים שאין ביניהם לבין נשיאה הבדל ממשי. אכן, עצם החזקתו הפיסית של הנשק טומנת בחובה מטען שלילי עצמאי, בהיותה חיונית לשם ביצוע הסופי של העבירה. הגם שכל נשיאת נשק מהווה גם החזקה שלו, המסקנה ההפוכה איננה הכרחית, ולא כל המחזיק בנשק גם נושא אותו. משכך, הגדיר המחוקק את הנשיאה כעבירה נפרדת, ובכך הגביר את המימד ההרתעתי הכרוך בה, ואף ייחד לה גמול עונשי פרטני. מי שזיקתו לנשק מתמצה בשליטה בו, אך הוא אינו נושא אותו פיסית, אינו מגלם בהתנהגותו את המטען השלילי האמור. בענייננו, כאמור, היה אהרון היחיד שנשא פיסית את האקדח. בהיעדר נשיאה פיסית על-ידי המעורבים האחרים, לא היה מקום להרשעתם בעבירה זו. ר' גם את ניתוח יסודות עבירת נשיאת נשק בת"פ 41952-02-22 מדינת ישראל נ' עיסאם אמארה (15.9.2022) ובת"פ 15387-01-21, מדינת ישראל נ' עבד אלרחמן שוויקי (15.6.2021), שם נקבעו קביעות דומות, וכן ר' ת"פ 40229-05-25, מדינת ישראל נ' סלהב (24.3.26), שם קבעתי כי ביצוע עבירה של סחר בנשק, אינו מחייב כי הנאשם יעבור גם עבירה של נשיאת נשק. המעורב הנוסף מ"ח מהראיות עולה, כי במהלך המפגש בין אבו סווי לסוכן ביום 7.7.25, בשעה 20:04:40 (ש' 733 לתמליל), אדם אחר התקשר לאבו סווי ממס' טלפון 052-5654353, אמר שיגיע תוך 40 דקות ותיאם היכן להפגש על מנת לקבל את האקדח. למרות שמספר הטלפון הוא "קצה חוט" משמעותי על מנת לאתר את אותו אדם, המשטרה לא ביצעה במהלך הפעלת הסוכן והמעבר לחקירה גלויה כל פעולה על מנת לאתר את אותו אדם ולחקור אותו. יתרה מכך, גם כאשר בהמשך עלה, כי מספר הטלפון מוביל לאדם ששמו מ"ח, הוא לא נחקר בחשד לביצוע העבירות. ב"כ הנאשמים טענו כי מדובר באכיפה בררנית כלפי הנאשמים, וב"כ נאשם מס' 3 אף רמז שיש טעמים נסתרים להתנהלות האמורה. ב"כ המאשימה השיבה, כי אכן היה מקום לבדוק כיוון חקירה זה בזמן אמת, אך בשל ריבוי המעורבים הדבר לא נעשה, ובהמשך המאשימה סברה שיש קושי לבצע השלמת חקירה לאחר שהוגש כתב האישום. במלוא הזהירות אומר, כי אכן מהנתונים שלפניי עולה קיומו של חשד סביר כי אותו מ"ח מעורב במכירת הנשק. עם זאת, גם אם מצופה היה שהיחידה החוקרת תפעל בכיוון זה, לא ראיתי כל בסיס לרמיזות כי מדובר במניעים פסולים של היחידה החוקרת, ולא ראיתי כי הדבר פגע בהגנת הנאשמים, או כי מצבם היה משתפר לו היה אותו מ"ח נחקר, נעצר או מועמד לדין. כמו כן, ההסבר שמדובר בטעות שנבעה מריבוי מעורבים מתקבל על הדעת, ומתיישב עם השכל הישר וניסיון החיים. משכך, לא ראיתי כי הדבר מקים לנאשמים הגנה כלשהי, וכי ניהול ההליך נגדם מהווה אכיפה בררנית. בצד זאת, בקביעת הטלת העונש על נאשם מס' 3, אביא בחשבון, בין היתר, את העובדה שהמאשימה לא פעלה כלפי מעורב אחר. סיכום לאור האמור למעלה, מזכה את נאשם מס' 2 מכל העבירות המיוחסות לו, מזכה את נאשם מס' 3 מעבירת נשיאת נשק ומרשיעו בעבירה של סחר בנשק.
ניתנה היום, י"א חשוון תשפ"ז, 22 אוקטובר 2026, במעמד הצדדים