ת"א 17452-04-23 ת"א 17452-04-23

מהות התביעה והמחלוקת ענייננו בתביעה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו התובעים הם הבעלים של 3/12 חלקים מחלקה 54 בגוש 16962 ביישוב דבוריה (להלן: החלקה) וזאת, לטענתם, מכוח עסקת מכר מקרקעין משנת 1956, במסגרתה מכרו הנתבע 1 (להלן: המנוח עבד אלחמיד) וסעיד מוחמד עבדאללה ג'אג'יני (להלן: המנוח סעיד) את זכויותיהם בחלקה לתובע 1 (להלן: המנוח מוחמד), שהתובעים 2-8 הם יורשיו. הנתבע 2 (להלן: המנוח מוסטפא) הוא יורשו של המנוח עבד אלחמיד ומי שרשום כיום כבעל הזכויות שבמחלוקת. הנתבעים 3-5 נתבעו כיורשיו של המנוח מוסטפא (צווי ירושה וקיום צוואה נספחים 1, 3-4 לתצהיר התובע 3). הזכויות הרשומות וטענות הצדדים לפי נסח הרישום של החלקה, ביום 2.11.1942, בפעולת רישום לאחר הסדר, נרשם המנוח סעיד כבעלים של 2/12 חלקים מן החלקה והמנוח עבד אלחמיד נרשם כבעלים של 1/12 חלקים מן החלקה. 65 שנים לאחר מכן, ביום 15.11.2007, הועברו זכויותיהם בחלקה למנוח מוסטפא וזאת בשתי פעולות רישום: האחת - העברת חלקו של המנוח סעיד (1/6) מכוח "מכר לפי צו בית משפט", והשנייה - העברת חלקו של המנוח עבד אלחמיד (1/12) מכוח "ירושה" (נסח הרישום כולל רשומות מבוטלות נספח 2 לתצהיר הנתבע 4). התובעים טוענים כי בשנת 1956 מכרו המנוחים סעיד ועבד אלחמיד את זכויותיהם בחלקה למנוח מוחמד וכי ביום 13.1.1984 הם חתמו על ייפוי כוח נוטריוני כאות וכהוכחה לעסקה זו. חרף האמור, המנוח מוסטפא רשם את הזכויות בחלקה על שמו בשנת 2007 בחוסר תום לב ואף שידע שהזכויות אמורות להירשם על שם התובעים. ביום 25.3.2018 חתם המנוח מוסטפא על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת כל זכויותיו בחלקה (3/12) למנוח מוחמד ובכך אישר את העסקה המקורית. הנתבעים טוענים, מנגד, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ולחלופין מחמת שיהוי ניכר בהגשתה, אשר גרם להם נזק ראייתי משמעותי. לגופו של עניין מכחישים הנתבעים את העסקה הנטענת ואת תוקפם של ייפויי הכוח עליהם נסמכים התובעים. לטענתם, הזכויות בחלקה נרשמו על שם המנוח מוסטפא כדין: חלקו של המנוח סעיד (2/12) נרשם על שמו מכוח פסק דין סופי וחלוט מיום 12.11.2007 וחלקו של המנוח עבד אלחמיד (1/12) נרשם על שמו מכוח ירושה. המנוח מוסטפא לא חתם על ייפוי הכוח משנת 2018 ומצבו הרפואי והנפשי במועד החתימה היה רע ביותר באופן שהשפיע על כושרו הקוגניטיבי. הוא אף ביקש ממיופה הכוח, עו"ד יוסף סלאמה (להלן: עו"ד סלאמה), לבטל את ייפוי הכוח. מדינת ישראל - רשות המסים נתבעה אף היא, בהיותה בעלת הערה רשומה בחלקה על עיקול. בהודעתה מיום 29.10.2023 ציינה המדינה שעל פי הדיווח שהוגש לה, בעסקה משנת 1956 מכר המנוח עבד אלחמיד למנוח מוחמד 3/12 חלקים מן החלקה. העסקה דווחה לרשויות המס ושולמו בגינה מלוא המסים המתחייבים (אישורי המס נספח 5 לכתב התביעה). היא מחקה את הערת האזהרה ובנסיבות אלה, הוסכם בינה לבין התובעים על מחיקת התביעה נגדה ללא צו להוצאות (פסק דין מיום 31.10.2023). העדים במסגרת שמיעת הראיות העידו העדים הבאים: מטעם התובעים העידו התובע 3 וכן עו"ד סלאמה, אשר ערך את ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 25.3.2018 ומשמש כמיופה כוח לפיו. כמו כן העידו מוחמד סולימאן עיד, מוותיקי הכפר המתגורר בשכנות לבית המגורים של משפחת התובעים וחוסין דיב נאסר יוסף, אחיינו של המנוח מוחמד, גם הוא מוותיקי הכפר, שניהם העידו על השימוש והחזקה שעושים התובעים בחלקה מזה עשרות שנים. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 4, בנו של המנוח מוסטפא. דיון והכרעה הוכח שהמנוח מוחמד רכש את זכויותיהם של המנוח עבד אלחמיד והמנוח סעיד בחלקה התביעה הוגשה בשעה שהצדדים לעסקת המכר וכן המנוח מוסטפא, הבעלים הרשום של הזכויות שבמחלוקת, כבר אינם בין החיים. למעט עו"ד סלאמה, שלו ידיעה אישית בנוגע לנסיבות ייפוי הכוח אותו ערך בשנת 2018, לא הובאו מטעם הצדדים עדים שלהם ידיעה אישית של העובדות. בנסיבות אלה, ההכרעה בתביעה תיעשה בעיקרו של דבר על סמך המסמכים שהוגשו לבית המשפט. כפי שיפורט להלן, התובעים הגישו ראיות טובות ומספקות שיש בהצטרפותן יחדיו כדי להטות את מאזן ההסתברויות ולהוכיח כי אכן נכרתה עסקת מכר במסגרתה רכש המנוח מוחמד מן המנוחים סעיד ועבד אלחמיד את זכויותיהם בחלקה וכי המנוח מוסטפא הסכים לכך ובהתאם הסכים להעברת הזכויות שנרשמו על שמו בחלקה למנוח מוחמד. אין ראיה בכתב לכך שעסקת המכר נכרתה בשנת 1956 התובעים טוענים כי עסקת המכר במסגרתה רכש המנוח מוחמד את זכויותיהם של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד בחלקה, נכרתה בשנת 1956. לבית המשפט לא הוגשה כל ראיה בכתב המעידה כי אכן באותה שנה נכרתה העסקה הנטענת. על פי אישורי המס שהגישו התובעים, עסקת המכר האמורה, מכל בעלים בנפרד, דווחה בשנת 2015 ובמסגרת הדיווח הוצהר כי תאריך המכירה הוא 1.1.1956 (נספח 5 לתצהיר התובע 3). אין בדיווח זה, כשלעצמו, כדי להוות ראיה לכך שאכן זהו מועד העסקה. התובע 3 אישר בעדותו כי אין בידיו את מסמך העסקה משנת 1956 (עמ' 10 שורות 31-35 לפרוטוקול). ייפוי הכוח הנוטריוני של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד מיום 13.1.1984 המסמך הראשון בזמן אשר מקיים את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969 ומהווה ראיה לעסקת המכר הנטענת, הוא ייפוי כוח נוטריוני אשר נחתם ביום 13.1.1984 בנצרת, בפני הנוטריון עו"ד עבדאלחפיז דראושה (להלן: ייפוי הכוח משנת 1984, נספח 6 לתצהיר התובע 3, תרגום לעברית הוגש ביום 30.11.2023). בייפוי הכוח משנת 1984 הצהירו המנוחים סעיד ועבד אלחמיד כדלקמן: "... מאשרים, מצהירים ומודים בזאת כי הוסכם ונכרת הסכם עם מר מוחמד אסעד מוסטפא יוסף נושא ת.ז... למכור לו ולמסור לחזקתו מלוא זכויותינו בחלקה 54 גוש 16962, אדמות כפר דבוריה ואשר שטחה הכללי הינו 1987 מ"ר וחלקנו בה הנו 3/12 חלקים, היינו לסעיד 2/12 ולעבד אלחמיד 1/12 (סך הכל 3/12) וזאת בתמורה מוסכמת ואשר קיבלנו אותה מידי הקונה ואין לנו כנגדו זכות כלשהי. לאור הנ"ל ובכדי להשלים את הרישום והעברת הבעלות משמנו לשם הקונה בחלקה הנ"ל אנו מיפים את כוחם בנוסף לקונה את גב' פאיקה סולימאן מוחמד אבו חשיש ומר פהמי אסעד יוסף, ביחד ולחוד על מנת לבצע כל ההליכים המשפטיים והאדמיניסטרטיביים ולחתום על כל המסמכים וההצהרות ובכלל זה אישור קבלת התמורה והתצהירים והטפסים הדרושים ולפנות לכל המוסדות... עד לקיום ייפוי כוח זה והשלמת רישום מלוא חלקנו בטאבו ע"ש הקונה בחלקה הנ"ל. ייפוי כוח זה הינו בלתי חוזר שלא ניתן לחזור ממנו לאור היותו להבטחת זכויותיו של הצד השלישי הנ"ל ועל כן יהיה בלתי חוזר ולא יהיה ניתן לביטול או לשינוי על ידינו ויחייב אותנו ואת מי שיבוא במקומנו" ייפוי הכוח משנת 1984 הוא בלתי חוזר והוא מהווה הוכחה להתחייבות תקפה לעשות עסקת מקרקעין: הוא מבטא גמירות דעת של המוכרים למכור את מלוא זכויותיהם בחלקה למנוח מוחמד ועומד בדרישות המסוימות והכתב. הפעולה היחידה שנדרשה לצורך השלמת העסקה מכוחו, היא רישום העסקה בפנקסי המקרקעין [(ע"א 4836/06 עזבון המנוח סאלח יוסף חמוד ז"ל נ' כמאל חוסיין חרב (13.7.2008); ע"א 3205/00 עלי סאלח נאטור נ' שאפע עלי יאסין, פ"ד נה(4) 145)]. בהיותו ייפוי כוח נוטריוני, נהנה ייפוי הכוח משנת 1984 מחזקת תקינות ומהווה "ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור" [(סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976; ע"א 7303/01 עאסף נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נז(2) 847)]. יתרה מכך, על גבי ייפוי הכוח משנת 1984 מוטבעת חותמת "נתקבל" של מס שבח מקרקעין מיום 10.2.1984, דבר שיש בו כדי לבסס ביתר שאת את חזקת התקינות וללמד כי העסקה דווחה לרשויות המס בסמוך לאחר חתימת המנוחים סעיד ועבד אלחמיד על ייפוי הכוח (צורף כנספח 6 לכתב התביעה וכנספח לתרגום המסמך). לצורך סתירת חזקת התקינות, על הנתבעים להציג ראיות כגון עדות, חוות דעת מומחה לכתב יד או ראיות חיצוניות אחרות. דא עקא, שהנתבעים לא הגישו כל ראיה לסתור ואף לא פירטו כל טענת הגנה ממשית נגד ייפוי הכוח, אלא הסתפקו בהכחשה כללית שלו (סעיף 22 לכתב ההגנה). גם בתצהירו של הנתבע מס' 4, המצהיר היחיד מטעם הנתבעים, הוא לא התייחס כלל לייפוי הכוח משנת 1984 ולא טען כל טענה שהיא לגבי עצם חתימתו, תוקפו ומעמדו. ההתייחסות היחידה לייפוי כוח זה הייתה שהוא לא דווח לרשויות המס בתכוף לאחריו אלא שנים לאחר מכן (סע' 13 לתצהיר), אלא שכאמור, החותמת המתנוססת על ייפוי הכוח מעידה אחרת. בסיכומיהם, טענו הנתבעים לראשונה נגד תוקפו של ייפוי הכוח משנת 1984, שלטענתם איננו מקורי, איננו עומד בכלל "הראיה הטובה ביותר", נעדר גמירות דעת ומסוימות ואיננו מזכיר תמורה (סעיף 37 לסיכומי הנתבעים). מעבר להרחבת החזית, כפי שצוין לעיל הנתבעים לא הגישו כל ראיה או חוות דעת להוכחת הטענה כי מדובר במסמך שאיננו אותנטי. כלל "הראיה הטובה ביותר", אשר מחייב את הצגתו של המקור לבית המשפט, רוכך ונשחק במשפט הישראלי, כך שניתן להגיש ראיה משנית ובהיעדר חשש ממשי לאמינותה, אין לפסול אותה רק משום שאינה המקור (2449/08 משה טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, 16.11.2010). בניגוד לטענת הנתבעים וכאמור, בייפוי הכוח משנת 1984 צוינו כל הפרטים המהותיים אשר יש בהם כדי לקיים את דרישת המסוימות, כולל שמות המוכרים ומספרי תעודת הזהות שלהם, פרטי החלקה כולל שטחה ומיקומה, חלקו של כל אחד מן המוכרים בחלקה והעובדה שבעקבות המכר לא נותרת להם כל זכות בה, אישור כי התמורה שולמה ע"י הקונה במלואה ושמות מיופי הכוח לצורך המשך הטיפול בהעברת הזכויות. כמו כן, מתקיים גם יסוד גמירות הדעת ולראיה - הופעת המוכרים בפני הנוטריון ביום החתימה ואישורם כי "חתמו מרצונם על ייפוי הכח הבלתי חוזר דלעיל", לצד אישור הנוטריון כי חתמו בפניו. הליכים משפטיים קודמים הצדדים הגישו לבית המשפט, מכאן ומכאן, מסמכים מתוך שתי תביעות שהתנהלו בעבר בנוגע לזכויות המנוחים בחלקה. אף שמדובר בתיקים ישנים אשר בוערו ולכן לא הוגשו כלל המסמכים מתוכם באופן שניתן לקבל ממנו תמונה מלאה וברורה, יש במסמכים אלה כדי לשפוך אור נוסף על שרשרת העברת זכויותיהם של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד בחלקה ולהוות חיזוק לתוקפו של ייפוי הכוח משנת 1984, כמפורט להלן: ת.א. (שלום עפולה) 1196/87 (להלן: התביעה בעפולה) התובעים הגישו מסמכים מתוך התביעה בעפולה, מהם עולה כדלקמן: מדובר בתביעה שהוגשה על ידי מנהל מקרקעי ישראל נגד המנוח מוחמד ונתבעים נוספים. במסגרת אותה תביעה, הגיש המנוח מוחמד כתב תביעה שכנגד נגד מנהל מקרקעי ישראל ושורת נתבעים נוספים, שלפי נסח הרישום חלקם היו בעלי זכויות בחלקה באותה עת, האחד מהם הוא המנוח סעיד (נתבע שכנגד ה'). התובעים הגישו את שני עמודי הכותרת של כתב התביעה שכנגד וכן את פסק הדין שניתן במסגרת התביעה שכנגד ביום 10.6.1990 (נספח 7 לתצהיר התובע 3). לפי פסק הדין, הנתבעים שכנגד למעט מנהל מקרקעי ישראל לא התגוננו ומשכך, התקבלה התביעה שכנגד ונקבע כי המנוח מוחמד הוא בעלים של 6912 / 5144 חלקים בחלקה דנן החל מיום 13.5.1953. בהעדר מלוא המסמכים מאותה תביעה, אלא מסמכים בודדים וחלקיים בלבד, ומשמדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה, אין בפסק דין זה כדי להוות מעשה בית דין וראיה כי למנוח מוחמד זכויות בחלקה. יחד עם זאת, יש בכך כדי ללמד כי המנוח מוחמד טען לזכויות בחלקה, ששיעורן גדול מאלה שהוקנו לו ע"י המנוחים סעיד ועבד אלחמיד. מסמך נוסף שהוגש מתוך התביעה בעפולה, הוא כתב ההגנה שהגיש המנוח סעיד, באמצעות עו"ד, כנתבע מס' 4 בתביעה העיקרית. בכתב הגנה זה טען המנוח סעיד "כי אמנם הוא עודנו רשום בטאבו כאחד הבעלים של החלקה, אולם הוא העביר את כל זכויותיו בחלקה בשנת 1946 ו/או בסמוך לכך למר עבדל-חמיד ג'יג'יני (נתבע מס' 6), אשר העביר אותן למר מוחמד אסעד מוסטפא יוסף (נתבע מס' 11), המחזיק במקרקעין מאז שנת 1946". עוד טען כי "עקב מחדליהם של שני הנעברים הנ"ל, הזכאים להרשם כבעלים של החלקה הנ"ל, נשאר הרישום הישן על כנו" (נספח 8 לתצהיר התובע 3). כתב הגנה זה של המנוח סעיד מהווה חיזוק לטענת התובעים כי זכויותיהם של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד בחלקה אכן הועברו למנוח מוחמד, אך העסקאות לא הסתיימו ברישום. הנתבע מס' 4 לא ידע להסביר מדוע כך נטען ע"י המנוח סעיד בכתב ההגנה שהגיש (עמ' 32 שורה 33 עד עמ' 33 שורה 25 לפרוטוקול). ת.א. (מחוזי נצרת) 804/06 (להלן: התביעה בנצרת) הנתבעים הגישו אסופת מסמכים אותם קיבלו מלשכת רישום המקרקעין ואשר הוגשו שם בשנת 2007 במסגרת הבקשה שהגיש המנוח מוסטפא לרישום זכויותיהם של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד בחלקה על שמו (נספח 3 לתצהיר הנתבע 4). בין יתר המסמכים נמצא כתב תביעה שהוגש ע"י המנוח מוסטפא ביום 20.12.2006 בנצרת. בכתב תביעה זה טען המנוח מוסטפא כי הוא בנו ויורשו היחיד של המנוח עבד אלחמיד וכי המנוח סעיד, הבעלים הרשום של 2/12 חלקים מן החלקה, מכר למנוח עבד אלחמיד את זכויותיו "על פי תצהיר מיום 12.1.1958, כאשר הוצהר על המכירה ביום 2.2.1988 באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין". עוד הוא טען כי מלוא המסים עבור המכר שולמו וכי המנוח עבד אלחמיד נפטר ביום 14.1.2001. על כן, ביקש המנוח מוסטפא שזכויותיו של המנוח סעיד בחלקה יירשמו על שמו. ביום 12.11.2007 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה בנצרת ובו נקבע כי המנוח סעיד מכר למנוח עבד אלחמיד 2/12 חלקים מן החלקה ועל כן זכויות אלה יירשמו על שם יורשו היחיד של המנוח עבד אלחמיד, הוא המנוח מוסטפא. עוד עולה מן המסמכים שהגישו הנתבעים מתוך מסמכי לשכת רישום המקרקעין, כי לבקשה לרישום זכויותיו של המנוח סעיד בחלקה על שם המנוח מוסטפא צורפו, בין היתר, אישור של רשויות המס מיום 10.8.2005 לרישום פעולת המכר של 2/12 חלקים מהמנוח סעיד למנוח עבד אלחמיד, בו צוין כי תאריך המכירה הוא בשנת 1938, אישור מיום 5.12.2006 של המועצה המקומית דבוריה להעברת זכויותיו של המנוח סעיד, אישור המועצה המקומית דבוריה מיום 14.11.2007 בעניין זיהוי פרטיהם של המנוח סעיד והמנוח עבד אלחמיד ואישור מיסוי מקרקעין מיום 27.11.2006 לרישום בספרי המקרקעין של 2/12 חלקים מן החלקה על שם המנוח עבד אלחמיד, בו צוין בכתב יד מס' השומה ותאריך העסקה 2/2/88 (עמ' 15, 30, 32, 34 ו- 36 לתצהיר הנתבע 4). המסקנה המתגבשת מן המסמכים האמורים היא שלבקשת המנוח מוסטפא, הזכויות בחלקה נרשמו ביום 15.11.2007 על שמו וזאת משני מקורות: 1/12 חלקים נרשמו על שמו מכוח ירושת אביו המנוח עבד אלחמיד ו- 2/12 חלקים נרשמו על שמו מכוח פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בתביעה בנצרת ועל יסוד טענתו כי המנוח סעיד מכר זכויותיו אלה ביום 12.1.1958 למנוח עבד אלחמיד, שהוא יורשו היחיד. הדבר מתיישב עם טענתו של סעיד בכתב ההגנה שהגיש בתביעה בעפולה, שלפיה הוא מכר את זכויותיו בחלקה (2/12) למנוח עבד אלחמיד וזה מכר אותן למנוח מוחמד. ייפוי הכוח הבלתי חוזר של המנוח מוסטפא מיום 25.3.2018 לבית המשפט לא הוגשה ראיה המלמדת על כך שבשנים 2006 - 2007, בעת שהמנוח מוסטפא פעל לרישום זכויותיהם של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד בחלקה על שמו, הוא ידע שהזכויות כבר נמכרו שנים קודם לכן למנוח מוחמד. לפיכך, התובעים לא הוכיחו כי המנוח מוסטפא רשם את הזכויות על שמו בחוסר תום לב. יחד עם זאת, התובעים הוכיחו כי ביום 25.3.2018, משמע 11 שנים לאחר רישום הזכויות על שמו, חתם המנוח מוסטפא על ייפוי כוח בלתי חוזר בו אישר והסכים לכך שהמנוח עבד אלחמיד "מכר בתמורה מלאה למנוח מוחמד... 3/12 חלקים המהווים 496.75 מ"ר" מן החלקה וכן אישר: "ואני מעוניין לקיים את העסקה / המכר הנ"ל ולרשום את השטח הנ"ל על שם הרוכש". במסגרת ייפוי כוח זה ייפה המנוח מוסטפא את כוחו של עו"ד סלאמה לבצע את כל הפעולות הנדרשות לצורך העברת 3/12 חלקים בחלקה למנוח מוחמד (להלן: ייפוי הכוח משנת 2018). בכל הנוגע לייפוי הכוח משנת 2018, הובאה בבית המשפט עדות ישירה של עורך המסמך, עו"ד סלאמה. עדותו הייתה מהימנה ונתתי בה אמון מלא, חרף העובדה שבשל אירוע רפואי הוא סובל מקושי בדיבור. על פי האמור בתצהירו, ייפוי הכוח משנת 2018 נחתם לבקשתו של המנוח מוסטפא אשר הזמין אותו לביתו ושם ביקש שיכין ייפוי כוח לעסקה "על מנת לנקות את מצפונו". עו"ד סלאמה ערך את ייפוי הכוח במשרדו ואז חזר לביתו של המנוח מוסטפא, אשר חתם עליו מרצונו הטוב והחופשי, לאחר שעו"ד סלאמה הסביר לו את תוכנו. עדותו של עו"ד סלאמה שלפיה המנוח מוסטפא ביקש ממנו לחתום על ייפוי הכוח, מתיישבת עם העובדה שהוא גם ייצג את המנוח מוסטפא בבית הדין השרעי בנצרת ביום 19.7.2005 במסגרת בקשת המנוח מוסטפא להוצאת צו ירושה להוריו ובהם המנוח עבד אלחמיד. על פי עדותו של עו"ד סלאמה, הוא שערך צו ירושה זה (עמ' 60 שורה 1 עד עמ' 61 שורה 7 לפרוטוקול, עמ' 25 לתצהיר הנתבע 4). בעדותו בבית המשפט העיד עו"ד סלאמה כי הוא החל לטפל בעניין לאחר שהתובעים פנו אליו בשנת 2015. בעקבות זאת, הוא הביא את אישורי מיסוי מקרקעין, אך חוב למס רכוש עיכב את הרישום. בשנת 2018 הוא החתים את המנוח מוסטפא על ייפוי הכוח ובשנת 2019 הוא חלה וכתוצאה מכך נבצר ממנו להשלים את הטיפול (עמ' 41 שורות 27-37, עמ' 42 שורות 30-38, עמ' 43 שורות 1-7, 16-17, 20-35, עמ' 45 שורות 4-6, עמ' 46-47 לפרוטוקול). במסגרת פעולותיו הוא גם פנה לבית המשפט בעפולה והוציא משם את פסק הדין שניתן בתביעה בעפולה (עמ' 49 שורה 12 עד עמ' 51 שורה 19 לפרוטוקול). עו"ד סלאמה נשאל בעדותו מדוע היה צורך להחתים על ייפוי הכוח משנת 2018 בהינתן פסק הדין משנת 1990, והשיב כי כך רצו שני הצדדים (עמ' 53 שורה 16 עד עמ' 55 שורה 19 לפרוטוקול). הצורך בייפוי כוח מטעם המנוח מוסטפא ברור, שכן החל משנת 2007 מלוא הזכויות (3/12) כבר רשומות על שמו ולא על שם המנוחים סעיד ועבד אלחמיד, שהיו רשומים כבעלי הזכויות במועד מתן פסק הדין בתביעה בעפולה (עמ' 57 שורות 23-25, עמ' 58 שורות 29-31, עמ' 59 שורות 8-39 לפרוטוקול). יש לדחות את טענת הנתבעים שלפיה ייפוי הכוח משנת 2018 מתייחס רק להעברת זכויותיו של עבד אלחמיד בחלקה (1/12), אותן קיבל המנוח מוסטפא מכוח ירושה, ולא להעברת זכויותיו של המנוח סעיד (2/12), אותן קיבל המנוח מוסטפא מכוח פסק הדין בתביעה בנצרת. כפי שפורט לעיל, פסק הדין בנצרת ניתן גם הוא מכוח ירושה: במסגרת התביעה בנצרת טען המנוח מוסטפא כי הוא ירש מאביו, המנוח עבד אלחמיד, גם את חלקו של המנוח סעיד, אשר נמכר לאביו כבר בשנת 1958. פסק הדין בתביעה בנצרת איננו קובע כי מדובר בעסקת מכר במסגרתה רכש המנוח מוסטפא את זכויותיו של סעיד, אלא שמדובר בירושה שקיבל המנוח מוסטפא מאביו, אשר רכש את זכויותיו של המנוח סעיד. לפיכך, בדין העיד עו"ד סלאמה כי במועד עריכת ייפוי הכוח משנת 2018, מלוא הזכויות - הן זכויותיו של המנוח עבד אלחמיד והן זכויותיו של המנוח סעיד, כבר היו רשומות של שם המנוח מוסטפא מכוח ירושת אביו ועל כן ייפוי הכוח משנת 2018 מתייחס, ככתוב בו, ל- 3/12 חלקים מן החלקה (עמ' 48 שורות 2-13, עמ' 58 שורה 32 עד עמ' 59 שורה 7, עמ' 69 שורות 9-37, עמ' 70 שורות 1-28, עמ' 71 שורות 24-25 עמ' 73 שורה 7 לפרוטוקול). טענת הנתבעים שלפיה המנוח מוסטפא לא חתם על ייפוי הכוח משנת 2018, לא גובתה בכל ראיה שהיא ובפרט חוות דעת גרפולוגית. בעדותו בבית המשפט אישר הנתבע מס' 4, באופן מפורש שאיננו משתמע לשתי פנים, כי החתימה המתנוססת על גבי ייפוי הכוח משנת 2018 היא אכן חתימת אביו, המנוח מוסטפא (עמ' 15 שורות 13-23, עמ' 16 שורות 33-34 לפרוטוקול). באותה נשימה הוא עדיין הכחיש, באופן לא מוסבר ובסתירה, כי אביו חתם על המסמך (עמ' 16 שורות 33-36 לפרוטוקול). עוד לפי עדותו של הנתבע 4, כשקיבל את התביעה דנן הוא ניגש לעו"ד סלאמה וזה אמר לו שאביו אכן חתם על ייפוי הכוח (עמ' 27 שורות 30-36 לפרוטוקול). טענת הנתבעים שלפיה מצבו הרפואי של המנוח מוסטפא במועד החתימה על ייפוי הכוח משנת 2018 לא איפשר לו להתחייב במסמך שכזה, לא נתמכה בכל ראיה או חוות דעת רפואית, כנדרש להוכחת טענה זו (ע"א 8023/16 לילך נוזית ארביב אור נ' חנה מרגרט פנטופט ג'נאח, 20.8.2019). המסמכים הרפואיים שצורפו ע"י הנתבעים (נספח 5 לתצהיר הנתבע 4), שהם מאוחרים לייפוי הכוח, מלמדים אמנם כי המנוח מוסטפא סבל מבעיות רפואיות שונות לרבות אלכוהוליזם ועישון כבד, אך יחד עם זאת צוין בהם כי הוא "צלול ועצמאי" (מסמכים מיום 27.7.2018 ומיום 3.12.2018 עמ' 44 ו- 49 לתצהיר הנתבע 4). גם שנתיים לאחר החתימה על ייפוי הכוח משנת 2018, במסמך של בית האבות "האגודה למען הקשיש" מיום 28.3.2020, נכתב כי הוא "צלול בדעתו וסיעודי בתפקודו לאחרונה" (עמ' 54 לתצהירי הנתבע 4). זאת ועוד, התובעים הגישו ראיות לכך שהמנוח מוסטפא התקשר בעסקאות מכר נוספות באותה תקופה, האחת מיום 20.7.2018 והשנייה מיום 9.10.2018 וחתם על מסמכים כדוגמת ייפוי כוח (ת/2). הנתבע 4 אישר בחקירתו הנגדית כי החתימה על מסמכים אלה היא חתימת אביו המנוח מוסטפא (עמ' 22 שורות 1-24 לפרוטוקול). לא נטען ע"י הנתבעים כי הם פעלו לביטול עסקה כלשהי בה התקשר המנוח מוסטפא בשל העדר כושר משפטי לביצוע פעולות משפטיות. ראיה נוספת לכך שהמנוח מוסטפא אכן חתם על ייפוי הכוח בו הסכים להעברת מלוא זכויותיו הרשומות בחלקה, מצויה בעובדה שהחלקה איננה נמנית על רשימת נכסיו במסגרת הסכם חלוקת נכסי העיזבון שלו מיום 30.6.2022 (הוגש ע"י הנתבעים ביום 20.2.2025). במסגרת הסכם זה פירטו יורשי המנוח מוסטפא את רשימת נכסי המקרקעין הכלולים בעיזבונו, כולל פרטי גוש וחלקה, אך החלקה דנן לא צוינה שם. הנתבע 4 בעדותו לא נתן לכך הסבר המניח את הדעת. טענתו כי החלקה כלולה ב"סעיף הסל" שבהסכם, לא לוותה בנימוק מדוע בניגוד לחלקות אחרות, פרטיה לא צוינו במפורש בהסכם. לדבריו, סעיף הסל נכתב בהסכם "כי היה דברים שעל אבא שלי עדיין לא ידעו אם הם כאילו, שעדיין לא נרשמו, הייינו במצב בדיקה רחבה כאילו שבגלל זה כתבנו במילים שאר הנכסים..." (עמ' 7 שורות 20-23 לפרוטוקול מיום 30.6.2025), אלא שבהמשך עדותו טען כי החלקה דנן "לא הייתה בבדיקה כי היה משהו בטוח שם" (עמ' 7 שורות 21-29), מה שמלמד שהיא לא נכללה בסעיף הסל. טענת הנתבעים שלפיה המנוח מוסטפא ביקש מעו"ד סלאמה לבטל את ייפוי הכוח משנת 2018, לא פורטה ולא נתמכה ולו בבדל ראייה. עו"ד סלאמה לא נשאל על כך בחקירתו הנגדית ולמעשה הטענה נזנחה ע"י הנתבעים. החזקה והשימוש בחלקה ביטוי נוסף לקיומה של עסקת המכר, הוא החזקה והשימוש שהתובעים עושים בחלקה מזה עשרות שנים, בלא כל התנגדות מצד הנתבעים. כאמור, המנוח סעיד טען בכתב ההגנה שהגיש בתביעה בעפולה, כי המנוח מוחמד מחזיק בחלקה מאז שנת 1946 (נספח 8 לתצהיר התובע 3). התובעים הוכיחו כי בית המגורים שלהם, אשר נבנה בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, בנוי בחלקו על החלקה ובחלקו על החלקה הסמוכה לה (סעיף 22 ונספח 9 לתצהיר התובע 3, נ/3, נ/4, עדות התובע 3 בעמ' 32 שורה 22). לפי אישור המועצה המקומית דבוריה מיום 9.11.1991, הבית הבנוי על החלקה והחלקה הסמוכה לה (55) קיים בצורתו הנוכחית מלפני שנת 1965 (נספח 9 לתצהיר התובע 3). הנתבע 4 אישר בעדותו כי מאז שנולד (1996) הוא יודע שבית התובעים קיים באותו המקום (עמ' 30 שורות 1-24 לפרוטוקול). בנוסף, זימנו התובעים כעדים את ותיקי הכפר מוחמד סולימאן עיד ו- חוסין דיב נאסר יוסף, אשר העידו גם הם על בניית ביתו של המנוח מוחמד ומשפחתו בחלקה והחזקתם בה במשך כל השנים (עמ' 77 שורות 35-38, עמ' 79 שורות 1-16, עמ' 80 שורה 10, עמ' 81 שורות 16-34, עמ' 82 שורות 4-15 לפרוטוקול). מנגד, הוכח כי הנתבעים לא עשו בחלקה כל שימוש שהוא. התובע 3 העיד כי אף אחד מן הנתבעים לא התעניין בחלקה וכי הם לא דרכו שם, לא קטפו זיתים וגם לא נטעו בחלקה, בעוד שהתובעים שתלו בה עצי זית וירקות בלא כל התנגדות מצד הנתבעים במשך 50 שנה (עמ' 33 שורות 14-20, 29-35 לפרוטוקול). הנתבע 4 אישר בעדותו את טענת התובעים כי הנתבעים מעולם לא עשו שימוש בחלקה והשיב: "אבל אני מאמת את זה, בחיים לא השתמשתי, אני מאשר לך שלא השתמשתי" (עמ' 29 שורות 30-33 לפרוטוקול). עוד אישר כי מעולם לא קטף זיתים מן העצים המצויים בחלקה משום ש"זה לא שייך לנו, איך אני אקטוף משהו שלא שייך לי?" (עמ' 28 שורות 4-30 לפרוטוקול). התביעה לא התיישנה ואין לדחותה מחמת שיהוי עסקינן בתביעה לאכיפת זכות במקרקעין מוסדרים ולפיכך, לפי סעיפים 5(2) ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958, תקופת ההתיישנות שחלה עליה היא 25 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה. כאמור, ייפוי הכוח משנת 1984 יש בו כדי להוות התחייבות תקפה מטעם הבעלים דאז (המנוחים סעיד ועבד אלחמיד) לביצוע עסקת מכר. מדובר בעסקה "כמעט מושלמת", כאשר על פי האמור בייפוי הכוח הקונה (המנוח מוחמד) שילם את מלוא התמורה וכאמור הוכח כי קיבל חזקה במקרקעין וכל שנותר הוא השלמת העסקה ברישום. במסגרת ייפוי הכוח משנת 1984 אף ניתנו הוראות להשלמת הרישום וכאמור, מוטבעת עליו חותמת "נתקבל" של רשויות המס. המנוח מוחמד אף הגיש בשנת 1988 תביעה שכנגד להכרה בזכויותיו בחלקה, משמע ראה עצמו כבעל הזכויות. בנסיבות אלה, קמה למנוח מוחמד זכות קניין שביושר ונוצרו יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית, שבה המוכר הוא נאמן והרוכש הוא נהנה, ורק "נימוקים כבדי משקל" עשויים לשלול מן הקונה זכותו להירשם כבעל המקרקעין [(ע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן (29.6.2003); ע"א 2159/19 אהרון דיוה נ' אורי סבן (9.3.2020)]. כשמדובר בנאמנות קונסטרוקטיבית, מרוץ ההתיישנות מתחיל כאשר הנאמן כופר בנאמנותו או מפר את חובותיו כנאמן והכפירה מובאת לידיעת הנהנה [(ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עיריית קרית אתא (17.10.2012)]. בחומר הראיות לא הובאה כל ראיה לכפירה בנאמנות מצד המוכרים - המנוחים סעיד ועבד אלחמיד. קיימת אף ראיה לכך שהמנוח סעיד הכיר גם בחלוף שנים בעסקת המכר, כעולה מכתב ההגנה שהגיש בתביעה בעפולה בשנת 1990 (נספח 8 לתצהיר התובע 3). אשר למנוח מוסטפא, כיורשו של המנוח עבד אלחמיד, הפעולה הראשונה המבטאת כפירה בנאמנותו היא הגשת התביעה בנצרת בשנת 2006, שבה ביקש לרשום את חלקו של המנוח סעיד בחלקה על שמו ולאחר מכן הגיש בשנת 2007 את הבקשה לרישום החלקים של המנוחים סעיד ועבד אלחמיד על שמו. בחומר הראיות אין ראיה למועד בו ידעו התובעים על הגשת התביעה בנצרת, אולם בכל מקרה מאז ועד להגשת התביעה לא חלפו 25 שנים ולפיכך, התביעה לא התיישנה. יתרה מכך, חתימתו של המנוח מוסטפא על ייפוי הכוח משנת 2018 - אז הוא כבר רשום כבעל החלקה - ממילא יוצאת התחייבות עצמאית משלו לקיום עסקת המכר ולהעברת זכויותיו בחלקה למנוח מוחמד. ממועד זה ועד להגשת התביעה חלפו 5 שנים בלבד. אשר לטענת השיהוי שהעלו הנתבעים - דחייתה של תביעה מחמת שיהוי תיעשה במקרים חריגים בלבד והטענה כי התובע זנח את זכותו להגשת התביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה [(ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ (3.5.2016)]. התובעים אכן לא סיפקו הסבר לשיהוי הניכר בהשלמת הרישום בחלקה. בתוך כך, לא ניתן הסבר מדוע הדבר לא נעשה מאז שנחתם ייפוי הכוח משנת 1984 ומדוע פנו התובעים לעו"ד סלאמה בעניין רק בשנת 2015. התובע 3 נשאל בעדותו מה מנע מאביו המנוח מוחמד לרשום את עסקת המכר מאז שנת 1956 (אז לפי הנטען היא נכרתה) ועד לפטירתו בשנת 2002, אך השיב שאיננו יודע וכי "... ככה שהייתה של הזקנים היית עושה איזה שלב ועוצר 20 שנה שלב אפילו היו קונים במילה קודם, אז מה זה אומר שלא קנה?" (עמ' 17 שורות 16-25 לפרוטוקול). התובע 3 גם לא ידע להשיב מדוע המנוח מוחמד לא רשם את פסק הדין שקיבל במסגרת התביעה בעפולה, אך טען שהעובדה שהייתה רשלנות איננה אומרת שאין זכויות וקיימים מקרים רבים בכפר של עסקאות מאותה תקופה שלא נרשמו בטאבו (עמ' 18-19 לפרוטוקול). תמיכה לטענתו זו ניתן למצוא בעובדה שגם העסקה מכוחה הגיש המנוח מוסטפא את התביעה בנצרת, במסגרתה מכר המנוח סעיד את זכויותיו בחלקה למנוח עבד אלחמיד, נכרתה לטענתו כבר בשנת 1958 וחרף זאת פעל המנוח מוסטפא לרישום העסקה רק החל משנת 2006. לפי האמור בכתב התביעה בנצרת, אותה עסקה דווחה לרשויות המס רק בשנת 1988, משמע 30 שנה לאחר כריתתה. הנתבע מס' 4 נשאל מדוע במשך כל השנים לא נעשה דבר להשלמת עסקה זו ברישום, אך לא ידע להשיב על כך (עמ' 10 שורות 22-25, עמ' 11-12, עמ' 25 שורות 32-37 לפרוטוקול). מכל מקום, איחור בהגשת התביעה, כשלעצמו, איננו מצביע על ויתור מצד התובע להגשת התביעה ונדרש מצג ברור מצדו המעיד על זניחת זכותו לתבוע. כזה בענייננו אין. הנתבעים גם לא הוכיחו כי הם שינו את מצבם לרעה. אמנם, התביעה הוגשה בעת שהצדדים לעסקת המכר כבר אינם בין החיים ויש בכך משום נזק ראייתי, אולם כאמור הנתבעים נמנעו מהגשת ראיות שלא הייתה מניעה להגישן, כדוגמת חוות דעת גרפולוגית וחוות דעת רפואית, לביסוס טענתם בדבר תוקף המסמכים. בנוסף, לא נמצא כי התובעים פעלו בחוסר תום לב. מכל מקום, מאז שהמנוח מוסטפא חתם על ייפוי הכוח בשנת 2018, במסגרתו הודה בעסקת המכר, ועד להגשת התביעה, חלפו חמש שנים בלבד. בנסיבות אלה, אין מקום לדחיית התביעה מחמת התיישנות או שיהוי. סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת. בהתאם לכך, זכאי המנוח מוחמד להירשם כבעלים של 3/12 חלקים מן החלקה (1/6+1/12), הרשומים כיום על שם המנוח מוסטפא. העברת הזכויות מן המנוח מוחמד ליורשיו על פי דין, תיעשה בפני רשם המקרקעין בכפוף להגשת בקשה מתאימה ובכפוף לכל דין ונוהל. הנתבעים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד התובעים בסך כולל של 40,000 ₪.