ת"א 72277-02-26 ת"א 72277-02-26

לפניי בקשה מטעם הנתבעים 1-4 לסילוק התביעה על הסף. רקע לבקשה הנכס נשוא התביעה הינו משק עזר מס' 17 במושב עין העמק, הידוע כגוש 11742 חלקה 57, בשטח כולל של כ-13,400 מ"ר ( להלן המשק). המשק מורכב ממגרשים על פי תוכנית מפורטת מק/יז/7078/15: מגרש A1 בשטח של כ-1,003 מ"ר, מגרש 2 בשטח של כ-501 מ"ר, מגרש 3 בשטח של כ-500 מ"ר, מגרש 1B המשמש כזכות מעבר, ושטח חקלאי בגודל של כ-11 דונם. הזכויות במשק רשומות ברשות מקרקעי ישראל כחוזה משק עזר על שם הנתבעים 1-2, מנחם יהודה וגדעונה יהודה, בחלקים שווים (1/2 כל אחד). והם קיבלו את הזכויות במשק בהעברה מאת הוריו של מנחם-הנתבע מס' 1 , ה"ה יעקב וזלפה יהודה. התובעים 1-2 הם בני זוג, התובע מס' 1 הוא אחיו של הנתבע מס' 1.התובע מס' 3 הוא בנם של התובעים 1-2, והתובעת מס' 4 הוא בת זוגו. התובעים 1-4 מחזיקים ומתגוררים במגרש A1, שבו בנויים בתי המגורים שלהם מזה עשרות שנים. מגרש 3 מוחזק בפועל על ידי הנתבע 1 ומשפחתו, ובו בנוי בית מגוריהם. על המשק נרשמה משכנתא לטובת הנתבעת מס' 5- הנושה של הנתבעים 1-2 . הנתבעים 3-4 רכשו את המשק (למעט מגרש A1,ומגרש 2) במסגרת הליכי חדל"פ של הנתבעים 1-2, כפי שיפורט בהמשך. ביום 25.4.21 ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינם של הנתבעים 1-2 במסגרת תיק חדל"פ 18098-01-21 ו -17484-01-21 (להלן: תיק החדל"פ) ועורכת דין לנא מטר מונתה כנאמנת לניהול הליכי החדל"פ. במסגרת הליך החדל"פ, אושרו תביעות חוב בעניין שני הנתבעים 1-2 בסך כולל של 2,845,451 ₪ מתוכם סך של כשני מיליון שקל אושרו כחוב מובטח, לנתבע מס' 5. הנאמנת פעלה לצורך מכירת המשק. ובמסגרת הליך החדל"פ הוגשו בקשות למתן הוראות מטעם התובעים המתגוררים בבתים נפרדים על מגרש A1 , להצהיר כי יש להם זכות קניינית גם בשטח המגורים של מגרש A1 וגם זכות חזקה ושימוש בשטח החקלאי השייך למשק, בחלקים שווים עם הנתבעים 1-2 , כאשר המשכון אשר נרשם על חלקיהם אינו כדין. במסגרת ההליך בבית משפט בתיק החדל"פ הגישו הנתבעים 1-2 תגובה לבקשה הנ"ל, במסגרתה הודו כי הייתה חלוקה ברורה בנוגע לשטחים כאשר מגרש A1 היה בשימוש התובעים 1-2 מאז ומתמיד ואין מחלוקת בכך. הם אישרו אף שהחלו בהליך פיצול עוד בשנת 2010 ואף ציינו כי המשכון שאף נרשם על הנחלה אינו כולל את מגרש A1. אך הכחישו שלתובעים זכויות כלשהן בשטח החקלאי. הנאמנת הגישה תגובה. התנגדה לבקשה מטעם התובעים, שכן הליך הפיצול לא הושלם. מדובר אם בכלל בהתחייבות לתת מתנה שלא הושלמה, ועל כן היא מתנגדת לביצוע כל דיספוזיציה בנחלה. בדיון אשר התקיים בבית משפט של החדל"פ ביום 27.3.24, בית המשפט אישר לתובעים לנקוט בהליך משפטי מתאים בבית משפט לענייני משפחה לצורך הכרה בזכויותיהם, ויחד עם זאת הורה על מימוש הנחלה ולאחר המימוש תוחזק התמורה בנאמנות אצל הנאמנת עד לסיום ההליך האזרחי ובירור זכויותיהם של המבקשים-המערערים בנחלה. התובעים הגישו ביום 19/5/2024 תביעה לבית משפט לענייני משפחה במסגרת תיק 42556/05/24 בעניין זכויותיהם במשק, בעניין מגרש A1 והשטח החקלאי.התביעה הוגשה כנגד הנתבעים 1-2, הנאמנת והנתבעת מס' 5 הנושה הממשכן. וכן הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני לעיכוב הליכי מימוש המשק. על פסק הדין הנ"ל של ביהמ"ש –חדל"פ מיום 27/3/2024 , הוגש ערעור בפני ביהמ"ש המחוזי במסגרת ע"א 9313-06-24. ובהמשך ביום 20.5.25 הוגשה בקשה דחופה מטעם התובעים לעיכוב הליכי מכירת המשק. לשיטתם, לאחרונה הנתבעים 1-2 והנאמנת פועלים למכירת המשק לצדדי ג'(הנתבעים 3-4 כאן), על אף שתלויה ועומדת תביעה בבית משפט לענייני משפחה להכרה בזכויותיהם. הנאמנת הגישה תגובה. לשיטתה, מאז פסק הדין של בית משפט קמא מיום 27.3.24 חלו הרבה שינויים. נמצא רוכש למשק , תוך שמירת זכויות התובעים במגרש A1. הסכם המכר שאושר בתיק החדל"פ מחריג את מגרש A1 בה מתגוררים התובעים וגם את מגרש 2 השייך לנתבעים 1-2. אציין כי בין לבין ,הגיעו התובעים והנתבעים 1-2 להסכמה לעניין העברת הזכויות במגרש A1 לידי התובעים, וחתמו על תצהירי העברה בהתאם. בדיון אשר התקיים בערעור התנגדו התובעים לאישור הסכם המכר, אשר כולל השטח החקלאי. הנתבעים מסרו שהם הסכימו להחריג את מגרש A1 מהסכם המכר ,הם מכחישים כל טענה לזכויות של התובעים בשטח החקלאי ואף טוענים כי לא ניתן לפצל את החלק החקלאי מהמשק. הרוכשים(הנתבעים 3-4) מסרו שהם הסכימו לרכוש את המשק, תוך החרגת מגרש A1 בה מתגוררים התובעים ואף הסכימו להחריג את מגרש מספר 2, אך אין הם מוכנים לרכוש את המשק ללא השטח החקלאי שמהווה לב ליבו של המשק . ביום 29/6/2025 ניתן פסק בע"א 9313-06-24 .בית המשפט המחוזי קבע כי ביחס למגרש A1, המערערים(התובעים כאן) הציגו מסמכים המקימים זכות לכאורה לחלק זה, ולכן, מכיוון שהסכם המכר החדש שגובש מחריג במפורש את מגרש A1 ואת מגרש מספר 2, ,אושר הסכם המכר והנאמנת נדרשה לתקנו כך שיירשם במפורש כי הממכר אינו כולל את מגרש A1 ואת מגרש מספר 2. ביחס לשטח החקלאי, בית המשפט המחוזי דחה מכל וכל את טענות המערערים(התובעים כאן) לזכויות קנייניות או זכות של בר רשות בשטח החקלאי וקבע ככל שהמערערים(התובעים כאן) יוכיחו בעתיד כי עיבדו את השטח החקלאי או השקיעו בו, תעמוד להם לכל היותר זכות לפיצוי כספי מאת הנתבעי1-2. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את הסכם המכר המתוקן (מכירת הנחלה תוך החרגת מגרש A1 ואת מגרש מספר 2. ביום 1/2/2026 הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני במסגרת תיק תמ"ש 42556-05-24 הנ"ל, האוסר על הנתבעים 1-4 לבצע חסימת דרכים וגישה למקרקעין בדרכים המובילות לחלקת המגורים והשטח החקלאי. ביום 5/2/2026 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על הנתבעים ביצוע כל פעולה המונעת גישה של התובעים למגרש A1. התובעים הגישו בקשה לתקן את ההחלטה באופן לאסור על הנתבעים גם ביצוע כל פעולה המונעת גישת התובעים לשטח החקלאי. וביהמ"ש לענייני משפחה דחה את הבקשה בהחלטתו מיום 5/2/2026, וזאת לאור פסק הדין בע"א 9313-06-24 אשר הורה על אישור מכר המשק כולל השטח החקלאי והמכר כבר בוצע. התובעים הגישו בקשה לצירוף הנתבעים 3-4 כבעלי דין נוספים בתביעה שהתנהלה בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 42556-05-24). בעקבות הבקשה, קבע בית המשפט כי נוכח מכר הזכויות לנתבעים 3-4, מרכז הכובד של טענות התובעים עבר אליהם. מאחר והנתבעים 3-4 אינם עונים על הגדרת "בני משפחה", קם ספק מובנה באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה. לאור החלטה זו, הגישו התובעים ביום 11.2.26 הודעה לפיה ככל שהסמכות העניינית אינה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, הם עותרים להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי, ולחלופין להורות על מחיקתה. בהתאם לכך, ביום 16.2.26 נתן כבוד השופט עמי זנאטי בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין המורה על מחיקת התביעה. ביום 23/2/2026 הוגשה התביעה שבפניי למתן סעד הצהרתי לפיו התובעים הם בעלי זכויות קנייניות ובלתי הדירות במקרקעין נשוא התביעה לרבות בשטח החקלאי הייחודי במשק. וכן הוגשה ביום 24/2/2026 בקשה למתן צו מניעה זמני לאסור בצו על הנתבעים ביצוע כל פעולה שיש בה כדי לפגוע בזכויות התובעים, להורות בצו ברור כי לא ניתן לפנות את התובעים מהמקרקעין והשטח החקלאי המוחזק על ידם באופן בלעדי, ולאסור כל פעולה המונעת את שימושם הייחודי והבלעדי במקרקעין. הנתבעים 3-4 הגישו ביום 12/4/2026 תגובה לבקשה לצו מניעה זמני, בנוגע למגרש המגורים A1, הנתבעים 3-4 מבהירים כי מגרש זה הוחרג מהמכר, כמו כן ממוקם בסמוך לכביש הציבורי. בשל כך, הם מדגישים כי אין להם כל אפשרות פיזית, זכות משפטית או רצון למנוע או לחסום את גישתם של התובעים מהרחוב אל המגרש. טענת התובעים לגבי חסימת דרכי הגישה לחלקת המגורים או התקנת שערים המובילים אליה נדחית על ידם כדרישה תיאורטית ומיותרת לחלוטין. ביחס לשטח החקלאי, הנתבעים עומדים על זכותם לקבל חזקה בלעדית בשטח בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי שקבע כי לתובעים אין בו כל זכות קניינית או זכות של בר רשות. הנתבעים 3-4 טוענים כי יש לדחות את הבקשה על הסף ולגופה, שכן בקשה דומה לצו מניעה זמני ביחס לשטח החלקאי נדחתה אך לפני חודשיים בלבד ע"י בית המשפט לענייני משפחה, מבלי שחל כל שינוי נסיבות המצדיק הגשתה בשנית. בד בבד הגישו הנתבעים 3-4 בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף. גם הנתבעים 1-2 הגישו בקשה לדחיית התביעה נגדם על הסף. והתובעים הגישו תגובה לבקשה. ביום 15/7/2026 התקיים דיון בפניי ,והצדדים חזרו על טיעוניהם. הבקשה לסילוק התביעה על הסף הנתבעים 3-4 עתרו לבית המשפט הנכבד בבקשה "לסלק את התביעה נגדם על הסף, לטענתם שאלת הזכויות שרכשו במשק כבר הוכרעה וקיים לגביה מעשה בית דין. לשיטתם טענות התובעים לעניין הזכויות בשטח החקלאי נדחו במפורש ולגופן הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור. בנוסף, הם טוענים להעדר יריבות בין התובעים לנתבעים 3-4, שכן הם רכשו את המקרקעין במסגרת הליך חדלות פירעון של הנתבעים 1-2, כאשר הסכם המכר קובע בפירוש כי הרכישה נקייה "מכל זכות כלשהי לצד ג'" וכוללת את "החזקה, השליטה והשימוש הבלעדיים בנכס" (זולת מגרש A1). ככל שיש לתובעים טענות לגבי זכויות שהיו להם בעבר, או זכות לפיצוי כספי, עליהם להפנותן כלפי הנתבעים 1-2 בלבד. עוד טוענים הנתבעים 3-4 כי מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן התובעים גוררים אותם שוב ושוב להליכים משפטיים באותן טענות שכבר הוכרעו. הנתבעים 3-4 מוסיפים כי עומדת לטובתם הגנה של רכישה מרשות לפי סעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח-1968, לפיה הבעלות במקרקעין שנרכשו באישור בית המשפט עוברת כשהיא "נקייה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס". הם מדגישים כי נכנסו לעסקה והסתמכו על החלטות שיפוטיות חלוטות לפיהן "למערערים לא מגיעות זכויות קנייניות או זכויות ברות רשות בשטח החקלאי". כמו כן, אם יימצא שהתובעים זכאים לפיצוי בגין מכירת המקרקעין, זכות זו תהא מהנתבעים 1-2 ולא מהנתבעים 3-4, שכן אלה האחרונים שילמו את מלוא התמורה עבור זכויות בלעדיות. בנוסף, קיים מעשה בית דין חלוט לגבי טענות התובעים בענין זכויותיהם בשטח החקלאי אשר נדונו ונדחו במפורש ולגופן הן בערכאות הדיוניות והן בערכאת הערעור. הנתבעים 1-2, שהגישו בקשה עצמאית לדחיית התביעה, טוענים כי הם בעלי הזכויות במשק העזר מאז 1984 ומעולם לא היו לתובעים זכויות במשק. לטענתם, התובעים מעולם לא הציגו ראייה או מסמך לביסוס טענותיהם, והם מתעלמים מהחלטות בתי המשפט לפיהן "לתובעים אין שום זכויות במשק". בנוגע למגרש המגורים (שטח A-1), הנתבעים 1-2 טוענים כי השטח הוחרג ממכירת המשק והועבר במתנה לתובעים, כולל ברשויות המס וברשות מקרקעי ישראל, ועל כן אין בסיס לתביעה בעניין זה. ביחס לשטח החקלאי, הם מדגישים כי בפסק הדין נאמר מפורשות שאין לתובעים זכויות בשטח החקלאי, וכי לא ניתן להפריד שטח זה כחלק מתהליך המכירה הנמכר כמקשה אחת. תגובת התובעים לבקשה לסילוק על הסף התובעים מבקשים לדחות את הבקשות לסילוק על הסף שהוגשו על ידי הנתבעים, לטענתם, הבקשות לסילוק על הסף הוגשו בחוסר תום לב מובהק ומהוות ניסיון לחסום את זכות הגישה לערכאות ולנשל אותם מזכויות קנייניות והיסטוריות בשטח חקלאי המוחזק על ידם בלעדית למעלה מ-60 שנה. הנתבעים מתעלמים מהחלטות שיפוטיות מפורשות של ביהמ"ש של החדל"פ שקבעו כי תביעתם של התובעים בעניין השטח החקלאי מצריכה בירור ושמיעת ראיות. התובעים מדגישים כי מעולם, באף שלב של הליכי פשיטת הרגל או הערעור עליהם, לא ניתן צו פינוי כנגדם. הם יושבים במקרקעין כדין מזה עשרות שנים, וניסיון הנתבעים לסלק את התביעה על הסף נועד לעקוף את החובה להתמודד עם זכויותיהם בהליך אזרחי מלא. טענתם המרכזית של הנתבעים 3-4, המנסים לייצר "מעשה בית דין מלאכותי", נשענת על משענת קנה רצוץ. הנתבעים 3-4 רכשו את זכויות הנתבעים 1-2 בנחלה במסגרת "מכר עצמי" בסטטוס מפורש של "AS IS", תוך ידיעה מלאה ופוזיטיבית על חזקת התובעים וטענותיהם. הם ידעו על התביעה התלויה ועומדת בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לזכויות התובעים במקרקעין, ובחרו לרכוש את הנכס על אף זאת. על כן, טענות להיעדר יריבות או ל"תקנת השוק" ולתחולת סעיף 34א לחוק המכר משוללות כל יסוד. פסק הדין בתיק החדל"פ מיום 27.3.2024 אפשר להם לנהל הליך אזרחי נפרד להוכחת זכויותיהם. החלטת בית משפט הפש"ר מיום 27.5.2025 קבעה במפורש כי מכר הזכויות בנחלה נעשה "AS IS", ואין בכך כדי לפגוע בזכויות התובעים הלכאוריות בנכס. התובעים מזכירים כי דחיית תביעה על הסף היא צעד דרסטי וחריג ביותר, אשר ייעשה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד. הגישה השיפוטית הרווחת דוגלת במתן יומו של תובע בבית המשפט, שכן חסימת דרכו לערכאות עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית. קריאת התביעה על נספחיה מלמדת כי ככל שהתובעים יוכיחו את חזקתם הבלעדית, הבטחות ההורים והשקעותיהם, דין תביעתם להתקבל. בקשת הנתבעים 1-2 הוגשה כמסמך סתמי, ללא בסיס משפטי וללא תצהיר תומך, וסותרת מסמכים מפורשים בחתימתם. תצהירי העברה ללא תמורה, שנחתמו על ידי הנתבעים 1-2 לצד התובעים, הצהירו במפורש כי התובעים אינם מוותרים על זכויותיהם בשטח החקלאי. מסמכים חתומים אלו מדברים בעד עצמם ומוכיחים כי קיימת עילת תביעה איתנה שיש לבררה עובדתית. עיון בהסכמי המכר והטיוטות מראה כי אין בהם ולו סעיף אחד או התחייבות פוזיטיבית מצד המוכרים (הנתבעים 1-2) לפנות את התובעים מהשטח החקלאי או למסור את השטח כשהוא "פנוי וריק מכל אדם וחפץ". היעדרות תניית מסירת חזקה פנויה, בעסקה בה ידוע על מחזיק הטוען לזכויות היסטוריות, איננה מקרית. הנתבעים 3-4 נטלו על עצמם חוזית את מלוא הסיכון המשפטי מול התובעים. דיון והכרעה בכתב התביעה , עתרו התובעים לקבלת סעדים הצהרתיים וכספיים חלופיים הנוגעים לזכויותיהם במשק מס' 17 במושב עין העמק. במסגרת הסעדים ההצהרתיים, התבקש בית המשפט להצהיר כי התובעים הם בעלי זכויות קנייניות ובלתי הדירות במקרקעין (הן בחלק המגורים מגרש A1 והן בשטח החקלאי), וכי הם בעלי זכות שימוש בלתי הדירה בשטח החקלאי המוחזק על ידם בפועל. כמו כן, התבקש סעד המצהיר כי זכויות הנתבעים 3-4 במקרקעין נרכשו בכפוף לזכויותיהם של התובעים 1-4, וכי מכר הזכויות לנתבעים 3-4 אינו מאיין את זכויותיהם. לחלופין בלבד, למקרה שבו התובעים יפונו מהמקרקעין, עתרו לפסיקת פיצוי כספי בסך של "לפחות 1.5 מ' ש"ח בגין אובדן הזכויות, שווי השקעותיהם והשבחתם, פיצויי הסתמכות וציפיות בגין מצגים ארוכי טווח, וכן בגין הוצאות שנדרשו לשאת בהן בשל הליכי הפש"ר ומחדלי הנתבעים. בכל הנוגע למגרש A1, אין חולק כי מגרש זה הוחרג במפורש ובאופן מלא מגדר עסקת המכר של המשק, ואף נחתמו תצהירי העברה ללא תמורה מצד הנתבעים 1-2 לטובת התובעים, תוך התחייבות לפעול לפיצולו של מגרש זה מהמשק. כפועל יוצא מכך, יריעת המחלוקת האמיתית והיחידה הטעונה הכרעה בתיק דנן מצטמצמת ומתמקדת אך ורק בשאלת זכויותיהם הנטענות של התובעים בשטח החקלאי. לאחר שעיינתי במכלול כתבי הטענות והנספחים להם, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי כי יש לקבל את בקשת הנתבעים ולהורות על סילוק התביעה על הסף נגד הנתבעים 3-4, ולסלק התביעה נגד הנתבעים 1-2 בכל הנוגע לסעדים שעניינם עתירה לזכויות בעלות או חזקה בשטח החקלאי, וזאת מחמת קיומו של מעשה בית דין מובהק מסוג השתק פלוגתא, החוסם התדיינות נוספת בעניין זה. בהתאם לתקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי-התשע"ט 2018, בית המשפט רשאי לדחות תביעה בכל עת בשל קיומו של מעשה בית דין, התיישנות או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה. לכלל של "מעשה בית דין" שני ענפים: השתק עילה והשתק פלוגתא. באשר לכלל של השתק פלוגתא: בעא 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי-טפחות נקבע: "השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני בפני בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה, עובדתית או משפטית, שנדונה בין הצדדים בעבר, בתנאי שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והוכרעה באותו הליך, במפורש או מכללא, שאז בעלי הדין מושתקים מלהתדיין בעניינה מחדש במשפט נוסף, וזאת, גם אם עילתו שונה מעילתה של התביעה הראשונה ". ראה גם ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ''ד נד(1) 642 בעא 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ציין בית המשפט את התנאים של "השתק פלוגתא" כפי שסכמה ד"ר זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי(1991): א. הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; ב. בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ג. ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ד. ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון " ראה גם ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ''ד נד(1) 642. יישום הכללים שהותוו בפסיקה כאמור לעיל, תוך בחינתן של הפלוגתות העובדתיות והמשפטיות שעלו בתיק החדל"פ והע"א 9313-0-24, לאלה שבתביעה דכאן, מובילים למסקנה כי בנסיבות מקרה דנן , מתקיים מעשה בית דין של השתק פלוגתא, בכל הקשור לזכויות הקנייניות /החזקה שיש לתובעים בשטח החקלאי. התובעים הגישו בקשה למתן הוראות לבית המשפט של חדלות הפירעון בעניין זכויותיהם במשק לרבות במגרש A-1 והשטח החקלאי. בית המשפט של החדל"פ אישר בסופו של ההליך את מכירת המשק לנתבעים 3-4 , תוך החרגת מגרש A-1, ומגרש 2, בלבד. ערעור אשר הגישו התובעים לבית המשפט המחוזי נדחה , וביהמ"ש דחה מפורשות את הדרישה של התובעים-המערערים להחריג את השטח החקלאי . ביחס לשטח החקלאי, קבע בית המשפט המחוזי כי "לא מצאתי כל בדל ראיה במסמכים אשר הוגשו, המעיד על זכויות קנייניות או זכות של בר רשות בשטח החקלאי". בית המשפט ציין כי המסמכים שהוצגו והצוואה הנטענת משנת 1994 מתייחסים אך ורק לבית המגורים (מגרש A1 בשטח של כ-1,003 מ"ר) ולא לשטח החקלאי בכלל. עוד נקבע כי לא ניתן לפצל את השטח החקלאי מהמשק לצורך המכירה, ורוכשי הנחלה אף הצהירו מפורשות בפרוטוקול כי לא יסכימו לרכוש את המשק ללא השטח החקלאי. לפיכך, נקבע כי ככל שהמערערים(התובעים כאן) יוכיחו בעתיד כי עיבדו את השטח החקלאי או השקיעו בו, תעמוד להם לכל היותר זכות לפיצוי כספי מאת הנתבעים1-2. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את הסכם המכר המתוקן (מכירת המשק תוך החרגת מגרש A1 ואת מגרש מספר 2). בית המשפט המחוזי קבע באופן פוזיטיבי ונחרץ בפסק דינו מיום 29.6.2025 כי: "לא מצאתי כל בדל ראיה במסמכים אשר הוגשו, המעיד על זכויות קנייניות או זכות של בר רשות בשטח". קביעה פוזיטיבית וחלוטה זו מקימה מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, החוסם את התובעים מלהעלות פעם נוספת את אותן הטענות ממש אשר נדונו והוכרעו לגופן. יתרה מכך, הכרעת בית המשפט המחוזי כי השטח החקלאי נכלל בממכר וכי לא ניתן למכור את המשק בלעדיו, הייתה חיונית ומכריעה לתוצאת ההליך, שכן ללא אישורו לא ניתן היה לאשר את הסכם המכר כולו. התובעים דנן, שהיו המערערים באותו הליך, היו מיוצגים ונטלו בו חלק פעיל, תוך שניתן להם מלוא יומם להשמעת טענותיהם בטרם נדחו בפסק דין מנומק. משכך, קביעותיו הפוזיטיביות של בית המשפט המחוזי חוסמות את התובעים מלחזור ולהתדיין באותה פלוגתא בעניין זכויות הבעלות או החזקה בשטח החקלאי. כל פסיקה אחרת תאפשר פתיחה מחדש של הכרעות שיפוטיות חלוטות שעליהן הסתמכו הרוכשים כדין. התובעים, אשר היו המערערים בהליך הערעור, לא השיגו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא הגישו ערעור או בקשת רשות ערעור עליו, ומשכך פסק הדין הפך לחלוט וסופי לכל דבר ועניין. בהמשך לכך, המשק נמכר לנתבעים 3-4 בהתאם להסכם המכר המאושר, תוך החרגה מפורשת של מגרש A1 ושל מגרש מספר 2 מגדר הממכר. טענת התובעים, לפיה אין בפסק הדין המחוזי מיום 29.6.2025 או בקביעות שנקבעו בו כדי לחסום אותם מפני הגשת תביעה בעניין זכויות הבעלות או החזקה שלהם בשטח החקלאי, הינה טענה מופרכת המרוקנת מתוכן את פסק הדין החלוט ואת הסכם המכר שאושר. טענה זו חותרת באופן בוטה תחת עקרון סופיות הדיון ויציבותם של הליכי מכר המבוצעים תחת פיקוח שיפוטי. קבלת עמדה זו תביא לאיון מוחלט של קביעות בית המשפט המחוזי, אשר נדרש לסוגיה זו בדיוק, שמע את טענות הצדדים באריכות ודחה אותן לגופן בפסק דין מנומק. ניסיונם של התובעים להתנער מהכרעה שיפוטית זו, תוך הצגתה כאילו אינה מהווה סוף פסוק, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט והתנהלות חסרת תום לב מובהקת. יתרה מכך, עמדת התובעים עומדת בסתירה חזיתית להסכם המכר שאושר בפסק הדין מיום 16.4.2025, הקובע בפירוש כי המקרקעין נמכרים כשהם נקיים "מכל זכות כלשהי לטובת צד ג''" וכוללים את "החזקה, השליטה והשימוש הבלעדיים במשק. ניסיון התובעים להחיות מחדש טענות לחזקה או בעלות בשטח החקלאי מעקר מתוכן את העסקה שאושרה ומסכל את ציפייתם הלגיטימית של הרוכשים שהסתמכו על פסק דין חלוט. אוסיף כי , זכויותיהם של הנתבעים 1-2 במשק העזר במושב עין העמק נמכרו לרוכשים, הנתבעים 3-4, במסגרת הליכי חדלות פירעון על ידי הנאמנת. עסקת המכר אושרה כדין על ידי בית משפט השלום בפסק דין מיום 16.4.2025, וכן על ידי בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור בפסק דין חלוט מיום 29.6.2025. בנסיבות אלה, חלה במלוא תוקפה ועוצמתה ההגנה המהותית הקבועה בסעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח-1968, המקנה הגנה רחבה לרוכשים במסגרת מכירה על ידי רשות. סעיף 34א לחוק המכר קובע באופן קטגורי כי: "נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי". הוראה זו מקימה מעין "תקנת שוק" מיוחדת ברכישה על פי דין, שמטרתה להעביר לקונה בעלות נקייה לחלוטין מזכויות קודמות או מטענות של צדדים שלישיים בנכס. הנתבעים 3-4 רכשו את המקרקעין בתמורה משמעותית בסך של 5,000,000 ש"ח ובתום לב, תוך הסתמכות על החלטות שיפוטיות מפורשות ותשלום הסך של 3,348,800 ש"ח לקופת הנשייה לצורך סילוק תיקי החדל"פ. טענת התובעים כי המכר בוצע בחוסר תום לב, שכן הרוכשים ידעו על טענות התובעים לזכויות בשטח החקלאי, נדחית מכל וכל, שכן כל טענותיהם לזכויות בשטח החקלאי הובאו, נבחנו ונדחו במפורש על ידי הערכאות השיפוטיות השונות טרם אישור המכר סופית. משכך, מכוח סעיף 34א לחוק המכר, זכות הבעלות של הנתבעים 3-4 בשטח החקלאי הינה נקייה ומוחלטת, והיא גוברת באופן מוחלט על כל טענה לזכויות בשטח החקלאי מצד התובעים. אכן, בהסכם המכר קיימת תניה מפורשת לפיה הנכס נרכש במצבו הנוכחי, קרי "AS IS", כפי שבא לידי ביטוי בהצהרת הקונה בסעיף 3(א) להסכם. ברם, אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה סעיף זה משמר עבורם את הזכות לתבוע בעלות או חזקה בשטח החקלאי אך ורק מן הטעם שהרוכשים היו מודעים לטענותיהם בעת הרכישה. ידיעת הרוכשים על קיומן של טענות מצד התובעים אינה יוצרת יש מאין זכויות מהותיות במקרקעין, ואינה יכולה לעקוף את הכרעות הערכאות השיפוטיות אשר דנו בטענות אלו ודחו אותן לגופן. לפיכך, משהסכם המכר אושר כדין תוך החרגה מפורשת של מגרש A1 ומגרש מספר 2 בלבד, השטח החקלאי נמכר לרוכשים כחלק בלתי נפרד מהממכר כשהוא נקי מכל זכות צד ג'. התובעים תולים את יהבם בתביעה זו לסעד הצהרתי, על הטענה כי בית המשפט של חדלות הפירעון אישר להם להגיש הליך משפטי נפרד לבירור זכויותיהם. דא עקא, מעיון בהחלטת בית המשפט של חדלות הפירעון מיום 27.3.24 עולה כי אומנם הותר לתובעים לנהל הליך אזרחי נפרד להסדרת זכויותיהם, אך במקביל נקבע מפורשות כי יתרת הסכום ממימוש הנחלה תוחזק בנאמנות אצל הנאמנת עד לסיום ההליך האזרחי ובירור זכויותיהם של המבקשים בנחלה. קרי, ההיתר שניתן לתובעים הוגבל הלכה למעשה לבירור זכותם הכספית לקבלת חלק מהתמורה שתתקבל ממימוש הנחלה, ולא לעיכוב או מניעת הליכי המכר והמימוש עצמם. יתרה מכך, מאז אותה החלטה חלו תמורות מהותיות בנסיבות העניין, שכן הסכם המכר של הנחלה אושר סופית תוך החרגת מגרש המגורים A1 ומגרש 2 ,בלבד מהממכר. בהמשך לכך, בפסק הדין בערעור מיום 29.6.2025 נדחו טענות התובעים בכל הנוגע לשטח החקלאי, ונקבע פוזיטיבית כי "למערערים לא מגיעות זכויות קנייניות או זכויות ברות רשות בשטח החקלאי". בית המשפט המחוזי הבהיר בפסק דינו כי ככל שהתובעים יוכיחו כי עיבדו את השטח החקלאי או הוציאו הוצאות לפיתוחו, תעמוד להם, לכל היותר, זכות לפיצוי כספי מאת היחידים, ועל כן אין עוד כל בסיס לתביעתם לסעד הצהרתי קנייני בשטח זה. בנסיבות אלה, ככל שיש לתובעים טענות כלשהן, זכותם מתמצה לכל היותר ב"זכות לפיצוי כספי מאת הנתבעים 1-2" על השקעות או השבחות ככל שיוכחו, ואין בהן כדי להעניק להם זכות קניינית או זכות להמשך החזקה בשטח. סוף דבר אשר על כן, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה לסילוק על הסף ועל דחיית התביעה כנגד הנתבעים 3-4 במלואה. כמו כן, אני מורה על סילוקה על הסף של התביעה כנגד הנתבעים 1-2, ככל שהיא נוגעת לסעד הצהרתי שעניינו זכויות בעלות, חזקה או רישיון שימוש בלתי הדיר בשטח החקלאי. באשר ליתרת התביעה, בית המשפט עמד על כך שאל כתב התביעה צורפה גם הנושה של הנתבעים 1-2 (הנתבעת 5), אולם מאחר שהמשכון לטובתה כבר הוסר, הרי שרכיב זה אינו מונע את העברת הדיון. משכך, מרכז הכובד ועילת התביעה מבוססים כעת בעיקרם על מערכת היחסים והסכסוך בתוך המשפחה בין האחים – התובע 1 והנתבע 1. לפיכך, ומכוח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אני מורה על העברת הדיון ביתרת הסעדים לבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל. אני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהנתבעים 1-4 הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.