עפ"ג 70984-06-20 ביהמ"ש המחוזי נצרת, אב"ד סג"נ אסתר הלמן: פס"ד בערעור פלילי בגין תקיפות קטינים (עפ"ג 72416-06-20)

השופטת אסתר הלמן ,ס .נשיא – אב"ד .1

המשיב הורשע ,לאחר שמיעת ראיות ,בעבירות אלימות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן מיום ( ,18.12.2018להלן" :כתב האישום המתוקן") ,שהוגש נגדו בבית המשפט קמא ,שעניינן, תקיפת קטין או חסר ישע ,עבירה לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין ,התשל"ז1977- ותקיפה בנסיבות מחמירות ,עבירה לפי סעיף 379יחד עם סעיף (382ב)( )2לחוק העונשין. המשיב זוכה בהכרעת הדין מביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית .בעקבות הרשעתו נדון המשיב ל 7 -חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך תקופה של 3שנים מיום מתן גזר הדין לא יעבור עבירת אלימות במשפחה ,למעט איומים.

.2

כנגד פסק הדין של בית המשפט קמא הוגשו שני ערעורים: ערעור המשיב/המערער שכנגד (להלן" :המשיב")( ,ע"פ ,)72416-06-20במסגרתו הוא משיג על הכרעת הדין ומבקש לזכותו מכל אשמה ,מאחר ולטענתו ,ישנם חסרים מהותיים בניהול החקירות הן על ידי חוקר הילדים והן על ידי המשטרה ,נמצאה בעייתיות בראיות הסיוע והמערערת לא הוכיחה את אשמתו ,ברמת ההוכחה הנדרשת.

9

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

מנגד ,מערערת המדינה/המשיבה שכנגד (להלן" :המערערת")( ,עפ"ג )70984-09-20על קולת העונש שנגזר על המשיב ומבקשת כי נחמיר בעונשו בין היתר על ידי הטלת עונש בדמות מאסר בפועל. הרקע: .3

כתב האישום המתוקן ,שהוגש נגד המשיב ייחס לו עבירות אלימות ,שבוצעו ,לפי הנטען ,כלפי ילדיו הקטינים ,פ' יליד שנת 2006ו-ח' יליד ( 2009ביחד להלן" :הקטינים"). על פי כתב האישום המתוקן ,המשיב ואימם של הקטינים הם גרושים .במהלך שנת 2015בשני מועדים שאינם ידועים במדויק למערערת ,נהג המשיב בכעס כלפי הקטינים ובאלימות פיזית ומילולית. כתב האישום פירט את שני המקרים בהם פגע המשיב בקטינים: א.

האירוע הראשון ,התרחש במהלך שנת 2015בצהרי היום ,עת שהו הקטינים בביתו של המשיב .במהלך שהות זו ,רבו הקטינים ביניהם ובתגובה לכך גער המשיב בקטין פ' ואמר לו כי עליו ללמוד לא להכות את אחיו .מיד בהמשך הורה המשיב לקטין פ' להתכופף והכה בישבנו באמצעות חגורה וכתוצאה מכך נגרם לקטין פ' סימן אדום בישבנו .בגין כך ,יוחסה למשיב עבירה של תקיפת קטין בנסיבות מחמירות (להלן: "האירוע הראשון").

ב.

האירוע השני מושא כתב האישום המתוקן ,התרחש ,כך נטען ,במהלך התקופה שבין יום ה 5.11.15-ל ,18.11.15-במהלכה שהתה אמם של הקטינים בחו"ל לצורכי עבודה. על פי כתב האישום המתוקן ,החל מיום 4.3.15קיים היה בין בני הזוג הסכם להסדרי ראיה ,שקבע את הימים בהם ישהו הקטינים אצל כל אחד מן ההורים. עובר ליציאתה של האם לחו"ל במהלך התקופה הנ"ל ,סידרה היא מטפלת ,אשר אמורה הייתה לשהות עם הקטינים במועדים במהלך התקופה בה הקטינים אמורים היו להיות בחזקתה מכוח ההסכם אולם ביום הראשון של התקופה הודיע המשיב למטפלת כי הקטינים ישהו בחזקתו לכל אורך התקופה .באחד ממוצאי השבת במהלך התקופה רבו ביניהם הקטינים וכתוצאה מכך ,התרגז המשיב על הקטין ח' והורה לו להסתובב .בעוד הקטין ח' ,אוחז במיטה שהייתה שם היכה המשיב על ישבנו באמצעות חגורה ואמר לו כי" :בפעם הבאה זה יהיה חזק יותר" (להלן: "האירוע השני"). 10

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

24דצמבר 2020

כאמור ,בגין מעשים אלה ,הואשם המשיב בתקיפת קטין או חסר ישע ,תקיפת קטין בנסיבות מחמירות ובהפרת הוראה חוקית. .4

המשיב כפר במיוחס לו בכתב האישום המתוקן ,למעט קיומו של הסכם בנוגע להסדרי הראייה והעובדה שהקטינים שהו בביתו בעת שאימם הייתה בחו"ל .הוא הוסיף כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה שותקת לגבי תקופה שבה אימם של הקטינים בחו"ל לכן לא הפר את ההוראה החוקית ,כנטען .כאמור ,לאחר שמיעת הראיות הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן למעט עבירה של הפרת הוראה חוקית ,ממנה זוכה.

.5

להשלמת התמונה יאמר ,כי בשלב כלשהו ,הודיעו הצדדים לבית המשפט קמא על כך שהגיעו להסדר טיעון ,שכלל תיקון עובדות כתב האישום .המשיב הורשע על פי הודאתו בכתב האישום שתוקן על פי ההסדר ונשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר .בהמשך ,לאחר שנשמעו טיעונים לעונש התבקשה חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות אולם בטרם נגזר דינו ביקש המשיב לחזור בו מן ההודאה ובית המשפט קמא נעתר לבקשתו ביום .4.7.17 הכרעת דינו של בית המשפט קמא

.6

בהכרעת הדין אימץ בית המשפט קמא את גרסת התביעה כפי שהוכחה בעדויות הקטינים ח' ו -פ' ,שהוגשו באמצעות חוקר ילדים ,בהתאם לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו( ,1955 -להלן" :חוק הגנת ילדים") ,ואשר להם נמצאו חיזוקים ראייתיים נדרשים.

.7

הכרעת הדין המרשיעה התבססה על מספר נדבכים .המרכזי שבהם הוא כאמור ,עדות הקטינים בפני חוקר הילדים ,עדותו של חוקר הילדים ,שהותיר רושם מקצועי ואמין ,וראיות סיוע שנמצאו לעדות הקטינים ובהן :עדות אמם של הקטינים ,שיחה מוקלטת בין האם לבין המשיב אודות תקיפת הקטין ח' ,ועדויות הקטינים שסייעה האחת לרעותה .לצד זאת ,עדות המשיב נמצאה לא מהימנה ,נתגלו בה סתירות ובחלקה היא הייתה עדות כבושה שלא נמצא הסבר משכנע לכבישתה.

.8

בית המשפט קמא מצא לנכון לזכות את המשיב מעבירה של הפרת הוראה חוקית מאחר והסכם הסדרי הראיה בין האם לבין המשיב שתק ביחס להסדרי השהייה של הקטינים במקרה של היעדרות אחד מן ההורים מן הארץ .בנוסף ,ניתן היה לראות בהתנהגותה של האם ,לאחר שנודע לה על התנהלות המשיב ,משום הסכמה שבשתיקה לכך שהקטינים ישהו אצל אביהם. 11

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

.9

24דצמבר 2020

על פי הכרעת הדין שני הילדים תיארו בפני חוקר הילדים מקרים דומים ,שבהם הגיב המשיב למריבות בין האחים בהכאתם באמצעות חגורה ,על ישבנם ,וזאת לאחר שאמר להם להתכופף או לרכון קדימה: פ' סיפר לחוקר הילדים כי עקב מריבה בינו לבין אחיו ,היכה אותו המשיב באמצעות חגורה בישבן מעל המכנסיים .לדבריו ,המשיב ביקש ממנו להתכופף ואז צלף בישבנו באמצעות חגורה בצבע חום באופן המכונה על ידי המשיב באנגלית ,SPANKING -וכתוצאה מכך נגרם לו סימן אדום על ישבנו בצורת עיגול. ח' גולל בפני חוקר הילדים סיפור דומה ,שלפיו בעקבות מריבה עם אחותו ,שבמהלכה הוא נפל עליה בטעות ,היכה אותו המשיב בישבנו באמצעות החגורה ,מכה בעוצמה בינונית ,מעל מכנסיו .עדות זו נתמכה בדברים שמסר פ' לחוקר הילדים ,שלפיהם על רקע המריבה בין אחיו ח' לבין אחותו ולאחר שבטעות ח' נפל עליה ,נתן לו המשיב מכה על ישבנו באמצעות חגורה. פ' תיאר כי המשיב הורה לח' להפוך את עצמו ולהסתכל לכיוון הקיר כשידיו על המיטה ורגליו על הרצפה ואז נתן לו את המכה האמורה באומרו כי בפעם הבאה המכה תהיה יותר חזקה.

.10

חוקר הילדים המנוסה שהעיד בפני בית המשפט קמא מצא את עדויותיהם של הקטינים כמהימנות ,הוא נימק היטב בעדותו מדוע קבע כי עדויות הקטינים הן אוטנטיות ואין בהן כוונה להשחיר את פניו של אביהם או להפלילו .בית המשפט קמא אימץ את הערכותיו של חוקר הילדים ,תוך שנימק בהכרעת הדין את הסיבות בעטיין הוא מקבל את מסקנותיו, לרבות לאחר עיון בעדויות הקטינים עצמם.

.11

בית המשפט קמא שלל את הטענה לפיה הקטינים העלילו עלילת שווא על אביהם בהשפעת אימם .על פי נימוקיו ,מחומר הראיות עלה כי האם גילתה לראשונה כי המשיב הכה את פ' לאחר שאחיו ח' סיפר זאת למטפלת הרגשית שלו בנוכחות הפסיכולוגית וזאת עוד ביולי .2015 ח' סיפר למטפלת הרגשית כי איננו אוהב ללכת לבית אביו -המשיב ,מאחר והוא "חזר למכות" ותיאר באותה הזדמנות את האירוע בו היכה המשיב את פ' .האם ,לפי עדותה ,בררה את ה דברים עם פ' ,אשר אישר את התקיפה אך סירב לדבר על כך ,כדי שלא לפגוע באביו ובנימוק ש "לא התנהגתי יפה אז היה מגיע לי מכות" .האם הסבירה מדוע לא התלוננה כבר אז על אלימותו של המשיב ,לאחר ששוחחה עם עורכת דינה ועם המטפלת הרגשית ובתקווה כי מדובר באירוע חד פעמי .האם פנתה למשטרה רק לאחר ששמעה אודות האירוע השני ,עם חזרתה ארצה ,ומשהתברר כי המשיב חזר על מעשיו .תמיכה לגרסתה של האם מצא בית 12

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

המשפט קמא במזכר אשר נערך על ידי השוטר בושור עמאר ביום ( 29.11.15נ )4/ואשר הוגש על ידי ההגנה ,בו ציין השוטר כי שוחח הן עם המטפלת הרגשית ועם הפסיכולוגית ואלה אישרו בפניו כי אכן שמעו מאת ח' על אירוע התקיפה והסבירו מדוע לא דיווחו על כך. .12

האם פנתה למשטרה ביום ראשון ,לאחר שובה ארצה מחו"ל בסמוך לאחר שנודע לה מח' כי גם הוא הוכה על ידי המשיב .לפי עדותה ,ח' ביקש ממנה בבכי שלא ללכת אל המשיב וסיפר לה כי הלה הכה גם אותו באמצעות חגורה .היא ניסתה לברר האם אחיו ראו משהו ,ועל פי עדותה ,בעוד בתה ט' טענה כי לא ראתה דבר ,הרי פ' מסר לה שראה את ח' מקבל מכות ,הגם שהיה בחדר השני.

.13

הקטינה ט' נחקרה על ידי חוקר הילדים ומטופס סיכום עדותה (ת 1/א') עלה כי היא הגיבה בבכי ,טענה שאיננה רוצה להיות במקום וכי לא הייתה עדה למעשי האלימות הללו .היא כן שמעה את אחיה מספרים לאם על מה שקרה ,לכן הייתה מודעת לטענות כנגד המשיב .ט' סיפרה לחוקר הילדים על אלימות שחוותה דווקא מצד סבה ,אביה החורג של האם. בית המשפט קמא דחה את טענת ההגנה ,לפיה ,עדותה של ט' מלמדת שהאם שמה דברים בפי הקטינים .נקבע כי דווקא גרסתה של הקטינה יש בה כדי לשלול אפשרות של השפעה על הקטינים ,כנטען ,וזאת בין היתר ,בשל הנימוקים הבאים :העובדה שהקטינה העלתה טענות ביחס לנקיטת אלימות כלפיה דווקא מצד אביה החורג של האם אך שללה כי המשיב פגע בה באופן כלשהו .נוסף על כך ,לו הייתה האם מנחה אותה מה לומר ,לא הייתה ט' מכחישה שראתה את מעשי האלימות. מעדויות הקטינים בפני חוקר הילדים ומעדותו של החוקר עצמו ,הסיק בית המשפט קמא כי לא ניכרה השפעה של האם על גרסאותיהם .ח' אמנם טען בפני חוקר הילדים כי אימו אמרה לו מה להגיד אך הוא לא ידע לומר ולו פרט אחד שאימו אמרה לו לספר.

.14

יתרה מכך ,על פי הכרעת הדין ,המשיב בעדותו לא חלק על מרבית הדברים שמסרו הקטינים בתיאור של שני האירועים הנדונים: לגבי האירוע בו הוכה פ' ,העיד המשיב: "...היה מכות בין הילדים ,אני הפרדתי ביניהם ...אז פה מה שעשיתי, כפפתי את החגורה ליד ונתתי מכה על היד שלי כדי שהוא ישמע את המכה 13

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

אבל בלי לגעת בו .רק כדי להפחיד אותו ולהראות לו שאני רציני( .הערת ביהמ"ש העד מדגים כיצד עם יד ימין הוא לכאורה מכה עם חגורה בכף יד שמאל) .זה קרה לפני כמה חודשים". בית המשפט קמא הוסיף כי בהודעתו במשטרה מיום 26.11.15אישר המשיב כי ביקש מפ' להתכופף כאילו הוא מתכוון לתת לו SPANKINGאבל לטענתו ,בסוף לא נתן לו. לגבי האירוע השני ,שבמרכזו עמד ח' ,העיד המשיב כך: "...לגבי ח' היה מכה בינו לבין אחותו ,הוא נתן לה מכה ...היה אלימות בין הילדים ואז עשיתי אותו דבר שכפפתי על היד ,נתתי מכה על יד שמאל שהפנים שלו מול הקיר ,כדי שהוא ישמע בלי לגעת"... .15

מכאן הסיק בית המשפט קמא כי המשיב אישר את עצם התרחשותם של שני האירועים .את העובדה שבאירוע הראשון הריב היה בין הקטין פ' לקטין ח' ובעקבותיו הוא ליפף את החגורה על ידו והכה בידו השנייה ,וכן את העובדה שבאירוע השני הכה ח' את אחותו ולכן הוא עשה את אותו הדבר ואף אישר ,כפי שטען ח' ,כי ביקש ממנו לעמוד עם הפנים מול הקיר לפני שהשתמש בחגורה .גרסת המשיב תמכה ,לעמדת בית המשפט קמא במסקנתו של חוקר הילדים ,לפיה עדויותיהם של שני הקטינים היו מהימנות ,בעלי רצף לוגי ,ומשולבים בקונטקסט של נסיבות ,מקום ,זמן ועדים.

.16

גרסתו של המשיב לפיה הכה באמצעות החגורה בידו השנייה למרות שביקש מהקטינים להתכופף ,נדחתה על ידי בית המשפט קמא לאור סתירות בין עדותו לבין גרסתו במשטרה ובשל כך שחלקים ממנה הם בבחינת "עדות כבושה" .את מסקנתו זו נימק בית המשפט קמא, בין היתר תוך הפניה לגרסה שמסר המשיב במשטרה ,ההגדרה למונח ,SPANKINGכפי שהסביר בחקירותיו ("פליק על הטוסיק בלי כוח וזה בכדי לעורר את הילד") ,ממנה חזר בו במהלך עדותו .נוסף על כך ,המשיב אישר בעדותו כי אמר לילדים שאם הם ירביצו אחד לשני הוא יפליק להם .ניסיונו של המשיב לחזור בו מן ההסבר שמסר במשטרה לגבי משמעות המונח נדחה ,בהסתמך על עדותו של הקטין פ' בפני חוקר הילדים ,שם ידע פ' לתאר כי מה שנעשה לו מכונה על ידי אביו ,SPANKכשהוא מדגים ומתאר את הכאתו באמצעות החגורה בישבן וכן על סמך תשובות המשיב עצמו בעדותו (בעמ' 76שורות 20- 19לפרוטוקול).

14

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

בית המשפט קמא הוסיף כי הסברו של המשיב אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שהוא אישר כי בעקבות העובדה שדיבוריו עם הקטין פ' לא הביאו לעצירת המעשים אזי הוא "נתן לו אחד" לא חזק .בדבריו אלה אישר המשיב למעשה ,כי נתן לפ' מכה על ישבנו. .17

גרסת המשיב נדחתה גם בהיותה בלתי סבירה .בית המשפט קמא תהה מדוע סבר המשיב כי הכאה שלו בעצמו עשויה להרתיע באופן כלשהו את הקטינים מלהמשיך לריב זה עם זה ומדוע היה על הקטינים להתכופף ,אם כוונת המשיב הייתה להכות את ידו השנייה לצורך הרתעה. נקבע כי חוסר סבירות זה בגרסתו של המשיב מקבל משנה תוקף לאור העובדה שבהודעותיו במשטרה הוא לא טען כלל כי עשה שימוש בחגורה במהלך האירועים נשוא כתב האישום. הסבריו של המשיב לכך שלא סיפר את הדברים הללו במשטרה נדחו על ידי בית המשפט והדברים נומקו היטב בהכרעת הדין .המשיב טען ,בין היתר" :ניסיתי להסביר להם את זה אבל הם לא רצו להקשיב ,הם כתבו מה שרצו וצעקו עליי ואמרו שאני שקרן ואבא רע" .נקבע כי הסבריו של המשיב אינם סבירים כלל ועיקר וניכר כי המדובר בגרסה מתפתחת לאור התיאור שמסרו הקטינים לגבי האופן בו הותקפו על ידיו.

.18

בית המשפט קמא מצא בראיות שהונחו בפניו סיוע כנדרש על פי חוק הגנת ילדים: סיוע לעדותו של פ' נמצא בראיות הבאות -א) בעדותה של האם ,שהעידה כי פ' סיפר לה על מה שקרה (לאחר שח' סיפר לה את הדברים והיא בררה אותם עם פ') .ב) בשיחה בין המשיב לאם (ת )10/שבה אישר המשיב שהוא סובב את פ' ,גרם לו להתכופף ו"נתן לו אחת" לא חזקה בכדי שיבין שהוא רציני .ג) בגרסתו של ח' בפני חוקר הילדים ,במסגרתה מסר גם כי הבחין בסימן שנותר על גופו של פ' לאחר שהמשיב הכה אותו באמצעות החגורה. סיוע לעדותו של ח' מצא בית המשפט קמא בעדותה של האם אשר העידה כי ח' סיפר לה על התקיפה ובעדותו של פ' ,אשר מסר בין היתר ,כי שמע את המשיב אומר לח' לאחר שהכה אותו שבפעם הבאה זה יהיה חזק יותר .בית המשפט קמא ציין כי אמנם ,פ' מסר בעדותו שהוא בחר לעצום את עיניו ולא לראות את עצם המכה ,אולם ,הוא ידע לתאר בדיוק את השלב שקדם למכה ואת הרגע שלאחריה ,כך שלא נותר מקום לספק כי בעת שעצם את עיניו הכה המשיב את ח' על ישבנו.

15

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל הערעור על הכרעת הדין: נימוקי הערעור: .19

המשיב הגיש ערעור המכוון כנגד הכרעת הדין בלבד ,וביקש לזכותו מהעבירות בהן הורשע.

.20

בהודעת ערעור מנומקת ומפורטת תוקף המשיב את ממצאיו של בית המשפט קמא ומסקנותיו ,בפרט ביחס לקביעה כי מעשיו של המשיב הותירו סימן אדום בישבנו של הקטין פ' .טיעוניו של ב"כ המשיב התמקדו בליקויים והחסרים שנמצאו ,לטענתו ,בחקירות שבוצעו הן על ידי חוקר הילדים והן על ידי המשטרה .לעמדתו ,קיימים מחדלי חקירה רבים ,בעטיים נמנע חקר האמת ,ונפגעה יכולתו של המשיב להוכיח את חפותו .בין מחדלי החקירה עליהם עומד המשיב הוא מונה את העובדה שזירת האירוע ,לא נבדקה ולא נתפסו מוצגים רלוונטיים, בראשם החגורה מושא כתב האישום ,מחדל אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות האירוע. עוד גורס המשיב כי המשטרה צריכה הייתה לחקור את הפסיכולוגית ,המטפלת הרגשית והגננת או הסייעת בגן ,שאולי נחשפו לאותם "סימנים אדומים" ואולי שמעו על המקרים מאחד הילדים.

.21

לטענת ב"כ המשיב חוקר הילדים לא קיים את חקירות הקטינים בצורה מלאה ומקיפה, במיוחד בכל הנוגע לסימן האדום שהופיע על ישבנו של הקטין פ' .בעניין זה ,טען המשיב כי אין אינדיקציה של זמן אשר יש בכוחה להוכיח כי הסימן האדום על ישבנו של הקטין פ' נגרם על ידי המשיב ולא מאירוע אחר שהתרחש בין הילדים סמוך לכך ,ועניין זה לא עומת עם הקטינים על ידי חוקר הילדים .בהודעת הערעור מפרט ב"כ המשיב את הנקודות בהן הוא מוצא קושי באופן בו נוהלה חקירת הילדים כולם ובמסקנות אליהן הגיע החוקר.

.22

על פי הנטען ,עדויותיהם של הקטינים זוהמו על ידי אימם ועדות האם עצמה חובקת בתוכה מגמה מפלילה כשהיא נמצאת בהליכי גירושין עם המשיב .כך למשל ,האם התייחסה לאירוע אלימות נוספים ,וזאת בניגוד לעדויות הקטינים ,אשר תיארו אירוע חד פעמי .האם גם מסרה לחוקרים באופן סלקטיבי שיחה אחת שניהלה עם המשיב ,שממנה ניתן להתרשם כי ניסתה במהלכה להוציא הודאה מהמשיב על כך שהיכה את ילדיו ,למרות זאת המשיב הכחיש זאת פעם אחר פעם.

.23

המשיב תוקף את קביעת בית המשפט קמא ביחס לראיות הסיוע והמשקל שלהן .לטענתו, ראיות הסיוע עליהן הצביע בית המשפט קמא הן מלאכותיות ואינן מתייחסות ליריעת 16

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

המחלוקת בין גרסאות הקטינים לבין גרסת המשיב ,הן אינן ראיות עצמאיות ואינן עומדות בדרישה הפורמלית .לחלופין ,אין להן משקל מספיק כדי לכסות על החסרים שבניהול החקירה ובחקירת חוקר הילדים. על פי טענת ב"כ המשיב שגה בית משפט קמא כאשר אימץ את גרסת האם והתעלם מהסתירות שבעדותה והמניע שלה להפליל את המשיב .אשר לקביעה כי עדויות הקטינים מהוות סיוע האחת לשנייה ,נטען כי על פי הפסיקה (ע"פ 5357/93פלוני נ .מדינת ישראל) שימוש בעדותו של קטין אחר כראיה מסייעת יהווה חריג שיש להפעילו בנסיבות מיוחדות בלבד ,לאחר שבית המשפט קבע את הערך ההוכחתי הגבוה של העדויות ושלל חשש לשיתוף פעולה בין המתלוננים .במקרה שלפנינו ,כך נטען ,עדותו של פ' בפני חוקר הילדים מעוררת סימני שאלה רבים לגבי עצם התקיפה וסוגיית הסימן האדום .בנוסף ,נטען כי בית המשפט קמא נתפס לכלל טעות בהפעילו כלל משפטי שנועד להוות חריג לעדות שמיעה .גם אם חל במקרה זה הכלל של רס גסטה עדין לא ניתן לטעון שמדובר בראייה עצמאית אלא בראיה שמקורה בדברי האם. .24

לאור כל המפורט בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו סבור ב"כ המשיב כי לא עלה בידי המערערת /המשיבה שכנגד להוכיח את אשמתו מעבר לכל ספק סביר ,ולכן יש לזכותו מן העבירות בהן הורשע. תשובת המערערת /המשיבה שכנגד:

.25

המערערת /המשיבה שכנגד ,מבקשת לדחות את הערעור ,מנימוקיו של בית המשפט קמא, אשר ביסס את הכרעת הדין בעיקר על עדויות שני הקטינים ,אשר חוקר הילדים ראה לקבוע לגביהם ממצאי מהימנות .חוקר הילדים עמד בחקירה נגדית בפני בית המשפט קמא וזה מצא את קביעותיו מבוססות היטב ,ואת המקצועיות שלו ואת אופן עבודתו ככאלה שראוי לקבוע על פיהם קביעות בהכרעת דינו .לטענת המערערת ,לעדויות אלה נמצאו ראיות סיוע משמעותיות מאוד ועל אף שהפסיקה קבעה שאין צורך בסיוע כלפי כל רכיב ,קיימים כאלה. שני האירועים הוצגו כל אחד על ידי המתלונן השני ודי בכך כדי לעמוד בדיות הראיות הנדרשות .מעבר לכך ,התביעה הגישה לבית המשפט קמא שיחה שנערכה בין אשתו לשעבר של המשיב (האם) לבינו ,ממנה עולה באופן מובהק שהמשיב הלכה למעשה התוודה בפניה על אירוע ההכאה .המערערת סבורה כי בית המשפט קמא דחה בדין את הסבריו של המשיב ביחס לשימוש בביטוי .SPANKINGמסקנה זו מתיישבת עם ת 10/והקשרם של הדברים ,ראיה 17

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

המהווה סיוע דרמטי לעובדה שאכן הייתה הכאה ,בנוסף למכלול האמרות של הילדים בחקירות הילדים. .26

המערערת מבקשת לדחות את הטענות לגבי השפעה על הקטינים וזיהום עדויותיהם ומפנה לנימוקי הכרעת הדין.

.27

ביחס לטענה כי לא הוכח שמעשי המשיב גרמו לסימן על גופו של הקטין פ' טענה המערערת כי בית המשפט קמא הפנה לאמרות הילדים ,ששניהם מעידים כי לאחר האירוע היה על ישבנו של פ' סימן אדום .בתגובה לטענה כי יכול והסימן נגרם כתוצאה מהמריבה שהייתה בין הילדים ,גורסת המערערת כי ציר הזמן ,ההיגיון וניסיון החיים מלמדים שאם הייתה הכאה בישבן ולאחר זמן קצר אובחן הסימן באותו מקום הרי שהוא נגרם כתוצאה מן המכה .ב"כ המערערת הוסיף וטען כי הקטין אף אפיין את החבלה מבחינת הצורה שלה כעיגול ,דבר המתיישב עם התזה הזו .הדבר מקבל חיזוק מעדותו של האח הנוסף והגיונם של דברים שמכה מהסוג הזה אך הגיוני שתותיר סימן כזה .בהקשר זה סבורה המערערת כי האמרה של ח', שהיה עד ראיה באירוע בעינינו של אחיו היא בעלת משקל גבוה ,שכן סיפור תקיפתו של פ' מוזכר על ידיו באופן פתוח ,כאשר הוא נשאל האם נותר לו עצמו סימן כתוצאה מהמכה שקיבל ,ומיוזמתו הוא מציין כי לאחיו נשאר סימן. המערערת מוסיפה כי האפשרות שילד בן 5וחצי יצליח לפגוע באחיו בן ה 9 -בריב כפי שתואר על ידם ,ולגרום לו לחבלה כזו על הישבן באותו מקום ממש בו הוא הוכה באמצעות החגורה, היא אפשרות קלושה מאוד .שני הילדים שהיו במקום( ,ח' באופן חד משמעי ופ' עם הסתייגות מסוימת) ,ואשר הכירו את אופי האלימות עשו קישור בין המכה בחגורה לסימן בישבן .לפי הנטען ,יצירת נטל ראייתי שדורש מעבר לכך יוצר מסוכה בלתי סבירה .המערערת סבורה כי האמור לעיל מוביל מעל לכל ספק סביר למסקנה שאליה הגיע בית המשפט קמא.

.28

בהתייחס לטענה לגבי קיומם של מחדלי חקירה נטען כי אין המדובר במחדלים ובוודאי לא כאלה שצריכים היו להוביל להכרעת דין שונה. ביחס למחדל שבאי תפיסת החגורה ,מקום בו המשיב מודה כי הוא עשה שימוש בחגורה לא הייתה משמעות לתפיסת החגורה .נוסף על כך ,פער הזמנים בין האירוע המדובר לבין הגילוי, החשיפה והחקירה היה של חודשים רבים ולכן האפשרות שתפיסת החגורה וזיהוי אבזם מסוג מסוים היה מעניק איזה כלי אמיתי לבית המשפט קמא הוא קלוש עד בלתי קיים ,שכן לא ניתן היה לבחון את התאמת האבזם לסימן שבו הבחינו הילדים.

18

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל .29

24דצמבר 2020

על סמך האמור לעיל מבקשת המשיבה שכנגד להורות על דחיית הערעור על הכרעת הדין.

דיון והכרעה: .30

כלל ידוע הוא שערכאת הערעור איננה נוטה להתערב בקביעות ובממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ,אשר התרשמה באופן ישיר מן העדים ,ותעשה כן רק במקרים חריגים ,כמו "מקרים בהם נפלה טעות מהותית או בולטת לעין בהערכת מהימנות של עד; כאשר מדובר במסקנות להבדיל מעובדות; מקום בו ממצאיה של הערכאה הדיונית מבוססים על שיקולים שבהגיון ,שכל ישר או סבירות של עדות; כשממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על ראיות שבכתב או התרשמות מחפץ; כאשר הערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מראיות או לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות וכיו"ב חריגים" (ע"פ 511/11מריסאת נ' מדינת ישראל (.))14.03.2012

.31

בענייננו ,בית משפט קמא הגיע למסקנות ברורות ונחרצות בהכרעת דינו ,באשר לרושם שהותירו בו העדו יות ,בהעדיפו את גרסת הקטינים והאם על פני גרסת המשיב .בית משפט קמא נימק היטב מדוע בחר לאמץ את הערכת המהימנות של חוקר הילדים ,האמין לקטינים ולאם ודחה את גרסת ההגנה ,תוך שהוא מקבל את עדות חוקר הילדים כעדות מקצועית ומבוססת .לא שוכנעתי כי בפי המשיב טענות ממשיות ,המצדיקות סטייה מן הכלל ,באשר למידת התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי המהימנות שנקבעו בהכרעת הדין.

.32

כפי שניתן לראות ,כתב האישום פירט שני אירועים של התנהגות אלימה בה נקט המשיב כלפי ילדיו הקטינים במהלך שנת . 2015המשיב כפר בעצם הכאתם של הקטינים וכן בהוכחת הקשר הסיבתי בין הסימן האדום שנראה על ישבנו של פ' סמוך לאחר תקיפתו לבין צליפת החגורה באחוריו.

.33

במהלך חקירתו במשטרה ניתנה למשיב הזדמנות להגיב על טענת הקטינים כי הוא ביקש מהם להסתובב או לרכון קדימה ואז היכה באחוריהם באמצעות החגורה .בתגובה הוא הכחיש את הדברים וטען כי הכל המצאה של אימם (ת 16/ו -ת .)17/בהמשך אישר כי כופף את פ' כאילו בכוונתו לתת לו " ,SPANKINGפליק על הטוסיק בלי כוח וזה בכדי לעורר את הילד" ,אבל לטענתו בסוף לא נתן את המכה .גם במענה לכתב האישום לא סיפר המשיב כי אכן בעקבות מריבות בין הילדים ,בשתי הזדמנויות ,הוא אחז בחגורה ,עשה עצמו עומד להכותם אך הכה על ידו השנייה באמצעות החגורה ,כפי שסיפר בעדותו .למעשה רק במהלך עדותו בבית 19

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

המשפט צמצם המשיב את יריעת המחלוקת ,כאשר תיאר סיטואציות דומות מאד לאלה שתוארו על ידי הקטינים ,על רקע מריבה בין הילדים ,ומתוך רצון לחנך אותם בדרכו ,פרט לטענה כי המכה שנתן הייתה על ידו שלו ולא על גופם של הקטינים .בנסיבות אלה צדק בית המשפט קמא כאשר התייחס לחלק זה של עדותו כ"עדות כבושה" ולא מצא את עדותו כמהימנה ,בהעדר הסבר מניח את הדעת לכבישת העדות .נימוק זה הצטרף להתרשמותו הישירה של בית המשפט קמא מן האופן בו העיד המשיב ,הסתירות שנתגלו בגרסאותיו והעובדה שגרסתו לא עלתה בקנה אחד עם דברים שאמר בשיחה המוקלטת עם אימם של הקטינים. .34

האמור לעיל ,קרי ,ההודאה כי הסיטואציה שתוארה על ידי הקטינים אכן קרתה ,גם אם בסופו של דבר לטענת המשיב הוא לא היכה באחוריהם ,מחזקת את מסקנת בית המשפט קמא שלפיה ,הדברים לא הומצאו על ידי הקטינים או אימם ולא מדובר בעלילה או בעדויות שזוהמו .לכך מצטרפים יתר הנימוקים שפירט בית המשפט קמא בהכרעת הדין ,בדחותו את טענת ההפללה ,לרבות הערכתו של חוקר הילדים שהתרשם מן האוטנטיות של גרסאותיהם של הקטינים.

.35

הקטין פ' ,שהיה כבן 9וחצי במועד ההתרחשות ,מסר לחוקר הילדים גרסה מפורטת לגבי השתלשלות העניינים באירוע הראשון .הוא תיאר במפורש כי אביו היכה אותו בישבנו, באמצעות החגורה וידע לתאר גם איזה חלק של החגורה פגע בו .לפי גרסתו של פ' ,אביו גם הקדים והזהיר מה בכוונתו לעשות ,לפני שהכה אותו" :ואז אבא שלי יצא מהשירותים ואמר לי שהוא כבר הזהיר אותי הרבה פעמים לא להרביץ ,ואז הוא הוציא את הדבר ששמים במכנסיים וזהו ,ואז הוא עשה לי ככה ....הוא אמר לי שהוא הזהיר אותי הרבה פעמים לא להרביץ .בשביל זה הוא יצטרך ...לתת לי .שהוא יצטרך לתת לי על זה ,שאני אלמד לא להרביץ לאח שלי" (עמ' 7 – 6לתמליל חקירת הילדים -ת.)2/ לדבריו ,הוא חש כאב ,התרגז והתעצב במשך זמן מה. "כאב לי קצת ,התרגזתי והלכתי לשחק" (שורה 24בעמ' 6לת" .)2/הייתי קצת עצוב לקצת ואז הלכתי והלכתי לשחק ,הייתי עצוב לדקה משהו" (שורה 24בעמ' 10לת.)2/ מכאן עולה בבירור ,ובניגוד לטענת המשיב בערעורו ,כי פ' תיאר מכה שחש על גופו ,גרמה לו לכאב והשפיעה על מצב רוחו ,גרסה שאיננה מתיישבת עם טענת המשיב ,כביכול היכה את ידו שלו ולא פגע בגופו של פ'. 20

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

.36

גם הקטין ח' ,שהיה כבן 6בלבד ,סיפר אודות המכה שנתן לו המשיב ,ידע לתאר באמצעות איזה חלק של החגורה הוא קיבל את המכה ,באיזה מקום בגופו חש אותה ("על הצד של הטוסיק") וכן באיזה עוצמה היא פגעה בו: "הוא הרביץ לי עם החגורה בינוני ,וקצת צעקתי ,הוא אמר שזה חלש ,אבל זה היה בינוני ולא חלש (עמ' 10 – 9לת" .)3/היה ...רק עשה את זה בינוני וככה הוא אמר 'פעם הבאה יהיה חזק'" (שורה 4בעמ' 10לת .)3/ח' הוסיף כי אביו ביקש ממנו להפוך את עצמו והוא אכן הסתובב ובכה וחש עצוב .כלומר ,גם לפי גרסתו של ח' המכה פגעה בגופו ,הוא חש אותה ובכה בעקבותיה.

.37

כל אחד מן הקטינים חיזק ותמך גם בעדות אחיו בכל הנוגע לאירוע שארע לו ,בנותנו תיאור דומה של הרקע למעשה ,הנסיבות בהן היכה המשיב את אחיו והאופן בו עשה זאת.

.38

הילדים לא העידו בפני בית המשפט קמא מאחר והעדתם לא אושרה על ידי חוקר הילדים, והיא הובאה בפני בית המשפט קמא באמצעות חוקר הילדים בהתאם לסעיפים 2ו 9 -לחוק הגנת ילדים .משכך ,כלל אי ההתערבות חל בעוצמה פחותה ביחס לקביעות המהימנות הנוגעות לעדויות הקטינים ,שכן יכול בית המשפט בשלב הערעור להתרשם מעדויות הקטינים, מתוך צפייה בקלטות המתעדות את חקירתם ,בדומה לאופן בו התרשם מהן בית המשפט שדן בהליך (ע"פ 8805/14כהן נ' מדינת ישראל ( ,)07.01.2016להלן" :עניין כהן").

.39

בהתאם לחוק ,כאשר עדות הילד מובאת בפני בית המשפט באמצעות חוקר הילדים ,החוקר מביא בעדותו גם את התרשמותו מדברי הילד ואת עמדתו בשאלה אם בעיניו דברי הילד הם אמת אם לאו (ע"פ 1741/99יוסף נ' מדינת ישראל ,פ"ד נג( .))1999( 750 )4בהקשר זה יש לזכור כי הקביעה בנוגע לשאלת מהימנות עדותו של הילד נתונה לבית המשפט בלבד ,יחד עם זאת ,במסגרת שיקוליו רשאי בית המשפט להביא בחשבון את הערכתו של חוקר הילדים (עניין כהן דלעיל). "נמצאנו למדים כי חוקר הילדים הוא גורם מקצועי שמוסמך לחקור ולהביא בפני בית המשפט את עדות הילד באופן מיטבי .על כך יש להוסיף כי לא זו בלבד שלחוקר הילדים נתון שיקול דעת מקצועי רחב לגבי אופן החקירה ,ההנחה היא גם שהתרשמותו ממהימנות הילד היא ראיה קבילה ורלוונטית במסגרת ההליך המשפטי .בלשונו של הנשיא שמגר" :על-כן הציב המחוקק את חוקר הנוער לפני בית המשפט לא רק כאדם שגבה את ההודעה מן הקטין ומגיש אותה לבית המשפט ,אלא גם כמי שמעמיד 21

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

לרשות בית המשפט ,לאור ניסיונו והבנתו המקצועיים ,את ההתרשמות שלו מדברי הקטין" (דנ"פ 3750/94פלוני נ' מדינת ישראל ,פ"ד מח(,621 )4 ;)1994( 626וכן ראו ע"פ 446/02מדינת ישראל נ' קובי ,פ"ד נז(778 ,769 )3 (( )2002להלן :קובי))" (עניין כהן ,דלעיל). .40

משמע ,אף שבכל הנוגע להתרשמות מעדויות הקטינים עצמם אין לבית המשפט קמא יתרון ממשי על פני ערכאה זו ,בכל הנוגע להתרשמותו ממידת המקצועיות והמהימנות של חוקר הילדים ,יש לו יתרון רב ,כמי שהתרשם ישירות מעדותו ומן האופן בו ניתח את עדויות הקטינים ,על פי הקריטריונים המקובלים ,ולהערכתו של החוקר עשוי להיות משקל ממשי בקביעתו של בית המשפט לגבי הערכת מהימנות עדותם של הילדים: "חוק הגנת הילדים ביקש לצמצם את הקושי הנובע מכך שבית המשפט אינו‚ מתרשם באופן בלתי אמצעי מעדותו של הילד ונסמך במידה רבה על שיקול דעתו ,כישוריו ,מקצועיותו והתרשמותו של חוקר הילדים .על כן ,נקבעו בחוק ,בין היתר ,הסדרים על אודות תיעוד חקירתו של הילד (סעיף 5א לחוק) והתוספת הראייתית מסוג סיוע הנדרשת לעדותו (סעיף 11לחוק)" (ע"פ 5597/19פלוני נ' מדינת ישראל ( .))25.11.2020

.41

בענייננו ,אין כל סיבה להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא לפיה עדות הקטינים היא מהימנה וניתן לסמוך עליה .ראשית ,על מהימנות הגרסאות ניתן ללמוד מתוכן הדברים עצמם .שני הקטינים מסרו גרסה ספונטנית ועקבית באשר למהלך הדברים בשני האירועים. ליבת גרסתם של הקטינים מתארת כיצד הרביץ המשיב לכל אחד מהם כאשר שניהם העידו על שיטת הכאה מאופיינת בשימוש בחגורה ומתן מכה על הישבן. ניתן להתרשם מעדויותיהם של הקטינים כי גרסתם ניתנה באופן פתוח ,ללא הנחיה או הכוונה של החוקר ,הם ידעו למסור פרטים לגבי המקום בו ארעה התקיפה ,מה קדם לה וכיצד חשו במהלכה ולאחריה .ניכר כי לא הגזימו בעדותם ולא ביקשו לפגוע באביהם. הקטינים לא סיפרו למשל כי אביהם צעק עליהם בזמן שכעס על התנהגותם .להיפך פ' תיאר כי הוא דיבר בטון רגיל (עמ' 8לת .)2/פ' גם לא הגזים בהשלכה שהייתה למכה על מצבו" :היה קצת אדום ,ואז הלכתי ואז התארגנתי ואז הלכתי לשחק" (עמ' 9לת .)2/פ' סיפר כי המשיב היכה אותו פעם אחת בלבד ופרט אליו הוא היכה רק את אחיו ,ח'. גם בעת שפ' תיאר את מה שקרה לאחיו הוא הקפיד לדייק ולא להחמיר את הדברים .לדבריו המשיב "נתן לו קטנות" מכות חלשות ,בהמשך הבהיר כי מדובר היה במכה אחת בלבד .ח' חשש מהמכות והחל לבכות אבל כשהמשיב היכה אותו הוא הפסיק לבכות (עמ' 14לת .)2/פ' 22

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

סיפר אמנם שהוא עצם את עיניו ברגע שהמשיב היכה את ח' אך ידע לספר מה קרה בשניות שלפני ואחרי המכה ,תוך שתיאר את מה ששמע בזמן שהמשיב היכה את ח' .בפתח חקירתו ציין פ' בין הדברים שהוא אוהב לעשות כי הוא אוהב ללמוד תורה עם אביו ובסיום החקירה השיב כי הוא רוצה ללכת לשחק איתו .הוא נראה גם מוטרד לאורך החקירה מן הידיעה שדבריו יועברו למשטרה .מכל האמור ,הרושם הוא כי לא ביקש לפגוע באביו ,אלא להיפך, עם זאת סיפר את האמת על מה שקרה לו ולאחיו ולא הסתיר מפני החוקר דבר בהקשר זה. גם ח' ,שהוא ילד צעיר מאד ,שטרם מלאו לו ,6מסר גרסה ברורה ועקבית לגבי מה שקרה. אף הוא השיב כי אביו היכה אותו פעם אחת בלבד .הוא תיאר כי המכה הייתה "קצת חלשה וקצת חזקה" (עמ' 8לת .)3/מיוזמתו ,ובעוד הוא נשאל על פרטי המקרה שקרה לו ,הזכיר ח' כי דבר דומה קרה לאחיו ,אך ציין שאת אחיו היכה המשיב במכה חזקה ,גם פעם אחת בלבד (עמ' 12לת ) 3/ונשאר לו סימן אדום מהמכה .לעומת זאת ,ח' ציין כי לו עצמו לא נותר סימן אדום מהמכה .ח' ,שסיפר לאימו על מה שקרה לאחיו ולו ,הביע בסוף החקירה את אי רצונו ללכת לבית אביו ,בגלל שהיכה אותו. .42

כאן המקום לציין כי אין לקבל את טענת המשיב שחוקר הילדים השתמש בשאלות מזמינות ובהערות מתגמלות ,באופן המטיל דופי במהימנות גרסתם ובמקצועיותו של חוקר הילדים. מתמלילי החקירה (ת 2/ו -ת )3/עולה כי בפתח החקירה הבהיר החוקר לכל אחד מהקטינים את הכללים שנועדו להבטיח כי הילד ימסור בחקירה רק דברים הידועים לו מידיעה אישית, לא ינחש ,יתקן את החוקר אם ציין פרט לא נכון בשאלה וכיוצ"ב .המילים כמו "יפה מאוד" ו" -נכון" אליהן מתכוון המשיב בטענתו לעיל ,נאמרו במסגרת ההנחיות וההבהרות שניתנו על ידי חוקר הילדים לקטינים במטרה לקבל מהם תשובות מדויקות לשאלות .החוקר גם הודה להם בפתח החקירה כאשר שיתפו אותו במה שעובר עליהם בחיי היומיום ללא קשר לחקירה ,כחלק משלב ההיכרות שלהם .לא מצאתי כל פסול בדרך בה פעל החוקר ,שהיא מקובלת ונפוצה בחקירות מעין אלה ,ובוודאי לא ניתן לומר כי היה בה משום תגמול או עידוד למתן תשובות מסוימות ,כנטען.

.43

כך גם אין לקבל את טענת המשיב ,לפיה ח' לא תיאר כלל תחושת כאב ולא סיפר על מגע בעת שהוכה .את גרסתו של ח' ניתן להבין ללא ספק כמתארת תחושה של מגע על גופו .כך למשל כאשר סיפר על עוצמת המכה ותיאר כי בניגוד למה שאביו אמר ,שהוא נותן לו מכה חלשה, שהמכה שקיבל הייתה בעוצמה בינונית .הוא לא ציין במפורש כי המכה הכאיבה לו אך סיפר:

23

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

"הוא הרביץ לי עם החגורה בינוני ,וקצת צעקתי ,והוא אמר זה חלש ,זה היה חלש אבל זה היה בינוני ,לא חלש" (עמ' 10 – 9לת.)3/ .44

חוקר הילדים שאל את הקטינים שאלות במטרה לוודא כי חקירתם לא זוהמה או הושפעה מאימם ,ואין יסוד לטענה כי לא נתן דעתו להיבט זה. אוסיף כי צפיתי בקלטות הילדים והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מכנותם של הקטינים ,מן האוטנטיות של הסיפור שגוללו ,ואין ספק בעיניי כי התרשמות חוקר הילדים ממהימנותם היא מבוססת ונכונה.

.45

לגבי עדותה של אחותם של הקטינים ,ט' ,חוקר הילדים ציין כי איננו יכול להעריך את מהימנותה ,כיוון שחלקים ממנה נותרו לא ברורים .היא הביעה חוסר נכונות לשתף פעולה כבר מראשית החקירה ,בכתה וטענה כי לא ראתה דבר .ממילא ,עלה מדבריה כי לא הייתה עדה לאירועי האלימות ורק שמעה אודותיהם בזמן שאחיה שוחחו עם האם ומפיו של ח' בעצמו .לעדותה לא ניתן משקל בהכרעת הדין בכל הנוגע להערכת מהימנותם של הקטינים. בית המשפט קמא נזקק לעדותה של ט' רק על מנת לדחות את טענת ההגנה כי אפשר להסיק ממנה לגבי מידת ההשפעה של הא ם על ילדיה .בצדק דחה בית המשפט קמא טענה זו ,שכן ניכר מעדותה של ט' כי איננה מעוניינת לסבך את אביה ,היא ידעה להבדיל בין דברים שראתה במו עיניה לבין דברים ששמעה מאחרים ,והאלימות שתיארה בעדותה התייחסה דווקא לאלימות מצד אביה החורג של האם .בניגוד לטענת המשיב ,לא שוכנעתי כי מחקירתה על ידי חוקר הילדים ניתן ללמוד על אופן פעולה לא מקצועי של זה האחרון ,כנטען.

.46

אין חולק כי בהתאם לסעיף 11לחוק הגנת ילדים עדות קטין המוצגת לבית המשפט לפי סעיף 9לחוק היא עדות הטעונה סיוע .בענייננו ,קבע בית המשפט קמא כי מצא בחומר הראיות שלוש ראיות סיוע לאירוע הראשון ,קרי אירוע תקיפת הקטין פ' על ידי המשיב .האחת -עדות המתלוננת לפיה הקטין ח' שיתף אותה בכך שהוא לא רוצה ללכת למשיב מכיוון שהוא "חזר למכות" וכי הוא היכה את הקטין פ' עם חגורה והוא מפחד שזה יקרה גם לו .על כן ,עימתה האם את פ' עם הדברים וכתוצאה מכך הוא אישר כי המשיב אכן היכה אותו .השנייה – תמלול השיחה בין המשיב לבין המתלוננת בו אישר המשיב כי הוא סובב את פ' ,גרם לו להתכופף ואז "נתן לו אחת" לא חזקה כדי שיבין שהוא רציני .השלישית – גרסתו של הקטין ח' שנמסרה בפני חוקר הילדים (ת )3/לפיה ,אישר את התיאור שמסר פ'.

24

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

אשר לאירוע השני ,קרי ,אירוע התקיפה של הקטין ח' על ידי המשיב ,מצא בית משפט קמא שתי ראיות סיוע כלהלן .האחת – עדותה של המתלוננת אשר טענה שלאחר חזרתה מחו"ל, סיפר לה ח' כי המשיב היכה אף אותו עם החגורה .השנייה – עדותו של פ' ,אשר תיאר באופן דומה את אירוע התקיפה של אחיו .בית המשפט קמא קבע בעניין זה ,כי על אף שפ' סיפר כי עצם את עיניו בעת שהמשיב היכה את ח' ,הוא ידע לתאר בדיוק את השלב שקדם למכה ואת הרגע שלאחריה ,ובכך לא נותר מקום לספק כי המשיב היכה את ח'. .47

המשיב העלה טענות כנגד טיבן ומשקלן של ראיות הסיוע הללו ,כאשר לעמדתו הן אינן עונות על הדרישה ,שלפיה ראיית סיוע צריכה לעמוד בשלושה תנאים :מקור נפרד ועצמאי ,הנוטה לסבך את הנאשם באחריות פלילית ,והיותה נוגעת לסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים. על פי הפסיקה: "התנאי הראשון מדבר בעד עצמו .ראיה עצמאית ונפרדת מהראיה העיקרית .התנאי השני מתייחס לנטייה לסבך ,ולא להפליל .במסגרת התנאי השלישי בודקים את המחלוקת הקונקרטית בין הצדדים והזיקה של ראיית הסיוע אליה ,תוך שימת דגש על כך שלא כל נקודה השנויה במחלוקת תספיק ,אלא נקודה ממשית. בהתאם ,בניגוד לתוספות הראייתיות המאמתות מסוג חיזוק ודבר מה נוסף ,ראיית הסיוע ייחודית בכך שנדרש שתיטה לסבך את הנאשם בביצוע העבירה .דרישת הסיבוך באה לידי ביטוי בכך שראיית הסיוע אינה מחזקת את הראיה המרכזית ,אלא את המסקנה העולה ממנה – דהיינו ,התקיימותם של יסודות העבירה .מכאן נגזר גם התנאי השלישי המתייחס לרלוונטיות של הראיה המסייעת ,ודורש כי היא תתייחס לנקודה שבמחלוקת בין הצדדים .אם הראיה המסייעת אינה מתייחסת לנקודה ממשית שבמחלוקת ,היא אינה מחזקת את המסקנה לפיה מתקיימים יסודות העבירה"( .ע"פ 6813/16נחמני נ' מדינת ישראל ( ,)17.09.2018בסעיף 15לפסק דינו של כב' השופט נ. הנדל)( .להלן" :עניין נחמני").

.48

יוצא ,כי דרישת הסיוע מושפעת מגדר המחלוקת .בעניין זה נפסק בעניין נחמני כי השלב הקובע להגדרת יריעת המחלוקת לצורך בחינת ראיית הסיוע הוא המענה לכתב האישום. כלומר ,אם צמצם הנאשם את גדר המחלוקת במענה לאישום ,לעומת גרסתו במשטרה ,תבחן ראיית הסיוע מול גדר המחלוקת כפי שהתגבשה בשלב זה .לצד זאת ,יש לומר כי שלב עדותו של הנאשם ,גם אם צמצם את גדר המחלוקת בעדותו לעומת גרסאותיו הקודמות (כמו במקרה שלפ נינו) ,איננו רלוונטי לצורך הגדרת המחלוקת וראיית הסיוע הנדרשת בהתאמה. (יש לומר כי פסק הדין נחמני ניתן ברוב דעות ,אך הייתה תמימות דעים כי שלב העדות של 25

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

הנאשם איננו השלב המגדיר את יריעת המחלוקת ,אלא אם כן הנאשם הרחיב בעדותו את המחלוקת לעומת גרסאותיו הקודמות). .49

המסקנה היא שראיית הסיוע הנדרשת בענייננו ,נגזרת מתשובתו של המשיב לכתב האישום, בה כפר באופן מוחלט בסעיפים המתארים את התקיפה.

.50

בית המשפט קמא מצא מספר ראיות סיוע לגבי תקיפתו של פ': א)

בעדות האם ששמעה מפי ח' על מה שקרה לפ' ,בזמן שזה הביע את חוסר רצונו ללכת יותר לבית אביו ,בנוכחות המטפלת הרגשית והפסיכולוגית ,עדות אותה מצא כמהימנה ומבוססת ,באופן המאפשר לסמוך עליה. בית המשפט קמא מצא תמיכה וחיזוק לגרסת האם במזכרו של השוטר בושור נ,4/ בו פירט כי שוחח עם המטפלת הרגשית ועם הפסיכולוגית .ספק רב האם נכון היה להסתמך על האמור במזכר זה :ראשית ,המסמך הוגש כמוצג מטעם ההגנה בטיעוניה לעונש ,לאחר שהמשיב הודה בביצוע העבירות ובטרם חזר בו מהודאתו. שנית ,תוכנו של המסמך מהווה עדות מפי השמועה ,כאשר לא נגבתה הודעה מבעלות התפקיד הללו .ב"כ המשיב טען כי מדובר במחדל חקירתי .לטעמי ,הגם שהיה ראוי לגבות הודעותיהן של המטפלת הרגשית והפסיכולוגית ,אין במחדל זה כדי להשפיע על הכרעת הדין .נוסף על כך ,אם חלק המשיב על הדברים שעלו מהמזכר נ ,4/יכול היה לזמן את המטפלת הרגשית והפסיכולוגית כעדות מטעמו, אך הוא בחר שלא לעשות כן. יחד עם זאת ,גם אם נ 4/איננו יכול להוות ראיה התומכת בעדות האם ,עדיין ,אין סיבה להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא ביחס לעדותה .בית המשפט קמא נתן אמון בגרסת האם ,וזאת על פי התרשמותו הישירה מעדותה וראיות נוספות שתמכו בה ,כמו שיחת הטלפון שנערכה בינה לבין המשיב (ת .) 10/על פי עדותה ,שנתמכה גם על ידי עדותו של ח' ,הרי סמוך לאחר שפ' הותקף על ידי המשיב ,ח' סירב ללכת לבית אביו והסביר את עמדתו באלימותו של האב ,בתארו את הפגיעה באחיו.

26

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

בית המשפט קמא קיבל את הטענה כי דבריו של פ' לאמו ,לאחר שביררה עימו את מה ששמעה מח' ,מהווים ראייה מסייעת .אכן יש קושי לראות בדברים אלה משום ראיה עצמאית ונפרדת מעדותו של פ' ,שהיא הראיה הדרושה סיוע .לעומת זאת, עדות האם לגבי מצבו הרגשי של ח' ,שהיה עד לאירוע ,וסירב להגיע לבית אביו לאור אלימותו ,יכולה להוות ראיית סיוע לעבירה שבוצעה כלפי אחיו פ' ,זאת גם אם לא היה נפגע העבירה באותו מקרה. ב)

דבריו של המשיב בשיחת הטלפון עם האם -ת ,10/הם ראיית סיוע ממשית לאישום בתקיפתו של פ' .מתוכן השיחה והסבריו של המשיב לגבי מה שהניע אותו ל"תת לו אחת" לא חזקה ,עולה בבירור כי המשיב מודה בכך שהכה את פ' באחוריו ,וזאת כדי לחנכו וללמדו לקח שלא ירביץ לאחיו.

ג)

עדותו של ח' בפני חוקר הילדים -אין לקבל את טענת המשיב לפיה ,בית משפט קמא שגה כאשר קבע כי עדותו של ח' מהווה סיוע לעדותו של פ' ,בין היתר בשל כך שלגרסתו קביעה כ זו מהווה חריג שיש להפעילו רק בנסיבות מיוחדות על פי הפסיקה .ב"כ המשיב מפנה בהקשר זה לע"פ 5357/93פלוני נ' מדינת ישראל ( ,)15.05.1994אולם לא מצאתי כיצד פסק דין זה תומך בעמדתו .מסקנתו של בית המשפט קמא ,אשר סבר כי יש בעדויות הקטינים כדי לסייע זו לרעותה ,בדין יסודה ,שהרי לא אחת נפסק כי "עדות הטעונה סיוע יש בכוחה לסייע לעדות האחרת ,העיקרית ,אשר טעונה היא עצמה סיוע" (ע"פ 4009/90מדינת ישראל נ' פלוני (.)03.02.1993

יש לציין בהקשר זה כי עדויות קטינים ,שכל אחת מהן טעונה סיוע ,שימשו לעיתים סיוע זו לזו ,כאשר מדובר על מקרים דומים ,ולאו דווקא כשהן כללו עדות ישירה לגבי המקרה האחר, שלהוכחתו סייעו .במקרה שלפנינו ,עדות הקטינים מסייעת האחת לרעותה ,משני היבטים: ראשית ,כל אחד מן הקטינים היה עד לתקיפת אחיו ותיאר אותה בצורה דומה מאד למה שתיאר אחיו (כשהמשיב בעדותו אישר למעשה את הסיטואציות שתיארו ,פרט להנחתת המכה על אחוריהם) ושנית ,כל אחד מהם מתאר מקרה דומה להפליא ,שהקו המקשר ביניהם הוא אקט "חינוכי" שבא מצד המשיב בתגובה לכך שהכו את אחיהם או היו מעורבים במריבה איתם ,ולאחר שהמשיב הזהיר אותם בעבר שיצליף בהם אם יתנהגו כך כלפי אחיהם .בשני המקרים הורה להם להסתובב או לרכון קדימה ואז הצליף בהם באמצעות חגורה בישבן, כשהוא מלווה את מעשיו באמירות מחנכות. 27

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

.51

24דצמבר 2020

סיוע לעדותו של ח' מצא בית המשפט קמא בעדותה של האם לגבי הדברים שמסר לה ח', כאשר סיפר לה שהותקף על ידי אביו ובעדותו של פ' בפני חוקר הילדים .כאמור לעיל ,יש קושי לראות בדבריו של ח' לאמו ראיה עצמאית ונפרדת מעדותו .יחד עם זאת ,עדותו של פ' מהווה לה ראיית סיוע טובה .בית המשפט קמא הסביר היטב מדוע הוא מקבל את עדותו של פ' כראיה מסייעת ,אף שפ' טען כי עצם עיניו ברגע המכה .כאמור ,פ' ידע לתאר את השניות שקדמו למכה ,שמע מה התרחש והיה עד גם למה שקרה לאחריה .לו היה גדר המחלוקת לצורך בחינת הסיוע מצומצם לשאלה על מה היכה המשיב באמצעות החגורה ,יתכן שמדובר היה בראיית סיוע חלשה ,אלא שכמפורט לעיל ,בתשובתו לאישום פרס המשיב יריעה רחבה של מחלוקת ,כאשר כפר בכל המתואר בסעיפי כתב האישום שתיארו את התקיפה .בנסיבות אלה ,עדותו של פ' מהווה ראיית סיוע בעלת משקל לעדותו של ח'. מעבר לדרוש ,אומר כי תוכנו של התמליל ת 10/יכול להוות אף הוא ראיית סיוע לתקיפתו של ח' .אמנם השיחה נסובה אודות האירוע בו הותקף פ' ,אך הסבריו של המשיב ומשנתו החינוכית מהווים משום סיוע נוסף לעדותו של ח' ,שכן יש בהם כדי לחזק את המסקנה בנוגע לביצוע העבירה ,בנסיבות שתיאר ח'.

.52

מנגד מצא בית המשפט קמא את עדותו של המשיב כבלתי מהימנה ,בחלקה היא עדות כבושה ובנוסף נמצאו בה סתירות מהותיות .בכל הנוגע לרושם שהותיר המשיב על בית המשפט קמא אין כל סיבה להתערבותנו כערכאת ערעור .בין היתר ,מצא בית המשפט קמא כי המשיב שינה בעדותו מן הפירוש שנתן בחקירות במשטרה למונח ,SPANKINGבניסיון להרחיק עצמו מהמשמעות שבה הודה בחקירה .בעוד בחקירתו( ,כמו גם בשיחה ת )10/אישר כי הכוונה היא למכה ממש (הצלפה על גופו של אחר) ,כפי שתיארו גם הקטינים בעדויותיהם ,הרי בעדותו ניסה למזער את משמעות המונח .המשיב לא הודה ,עד לעדותו בבית המשפט ,כי אחז בחגורה והיכה באמצעותה ,מבלי שהיה לו הסבר סביר לכך .לאור האמור ויתר המפורט בהכרעת הדין הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי מדובר בגרסה מתפתחת בהתאם לתיאור שנתנו הקטינים לגבי האופן בו הותקפו על ידי המשיב ,ומסקנה זו מתיישבת היטב עם הראיות שהונחו בפניו.

.53

הנה כי כן ,התשתית הראייתית עליה נסמך בית המשפט קמא בהכרעתו מורכבת בעיקרה מראיות מהימנות ,המעידות ,ללא כל ספק ,כי המשיב היכה את שני הקטינים פ' ו -ח' על ישבנם בשני מקרים נפרדים באמצעות חגורה ובמסקנה זו אין סיבה להתערב.

28

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל .54

24דצמבר 2020

עם זאת ,המשיב הצביע על קושי ממשי לקבוע ,על סמך הראיות המהימנות הללו ,ברמת ודאות הנדרשת בפלילים ,כי המכה באחוריו של פ' הותירה בו סימן אדום. הרשעתו של המשיב בעבירה של תקיפת קטין או חסר ישע – עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין מבוססת על הקביעה ,כי כתוצאה מהתקיפה נגרמה לפ' חבלה של ממש -סימן אדום בישבנו .קביעה זו מבוססת על עדויותיהם של שני הקטינים ואין לה ראייה נוספת מסייעת או תומכת .אף שעל סמך עדויותיהם המהימנות של שני הקטינים אין מניעה לקבוע כי אכן נותר סימן אדום על ישבנו של פ' זמן קצר לאחר האירוע ,הקשר הסיבתי בין החבלה למכה בישבנו של פ' ,לא הוכח מעל לכל ספק סביר.

.55

פ' מסר בעדותו כי לאחר שאביו היכה אותו היה לו "קצת אדום" (עמ' 9לת .)2/הוא נשאל לפי מה הוא יודע כי היה לו קצת אדום והשיב "כי הייתי צריך ללכת להתפנות ,אחרי קצת זמן, כאילו הלכתי לשחק ,הלכתי לשחק ,אז הייתי צריך להתפנות וראיתי קצת אדום ,ואני לא יודע מה זה ,אבל חשבתי שאולי זה מזה" (שורות 3- 2בעמ' 10לת .)2/הכתם האדום היה לדבריו ,בצורת עיגול. כאשר נשאל ח' על ידי חוקר הילדים לגבי המכה שקיבל מהמשיב והאם הותירה בו סימן הוא השיב בשלילה .יחד עם זאת ,הוא הוסיף כי לפ' כן נשאר סימן בטוסיק (עמ' 18לת .)3/הוא ידע לתאר את צורתו – "חצי עיגול וישר" .בתחילה השיב כי הוא יודע על קיומו של הסימן "לפי החגורה" .בהמשך השיב כי ראה שלפ' נשאר סימן על ישבנו ,אולם לא זכר מתי ואיך ראה אותו ,כך שנותרה עמימות בשאלה האם באמת הבחין בו או שמע אודותיו. על כל פנים ,עדותו של פ' היא מהימנה ואין סיבה שלא לקבלה ,גם באשר לסימן האדום שנותר על ישבנו ,במקום בו קיבל זמן קצר קודם לכן מכה באמצעות החגורה.

.56

צודקת המערערת בטענתה כי לפי ניסיון החיים וההיגיון הבריא ,על דרך הכלל ,די בכך שמתלונן שהבחין בסימן חבלה/המטומה על גופו במקום שבו ספג זמן קצר קודם לכן מכה, כדי לבסס קשר סיבתי מספק ,אלא אם כן יש סיבה להניח כי החבלה נגרמה ממקור אחר. בענייננו ,הצטברו שני נימוקים מיוחדים שבעטיים נותר ספק במסקנה זו. ראשית ,הצלפה חזקה באמצעות אבזם החגורה ,כפי שתיארו הקטינים יכולה בהחלט להותיר אדמומיות על המקום המוכה .גם העובדה שהסימן שבו הבחינו על ישבנו של פ' הוא באותו המקום שעליו הונחתה המכה ,מעלה את הסבירות לכך שמקור הסימן הוא בתקיפתו של פ' על ידי המשיב .למרות האמור ,מדובר בנסיבות ,בהן קדמה לתקיפה מריבה בין הילדים, 29

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

והסימן המדובר הוא במקום נסתר (מתחת למכנסיו של פ') ,כך שלא ניתן לשלול את האפשרות שהסימן נגרם עוד קודם להכאתו של פ' על ידי המשיב ,במהלך המריבה .לכך מתווסף הנימוק העיקרי ,אמנם אין בפני בית המשפט אינדיקציה לכך שהמריבה בין הקטינים הייתה כזו שיכולה הייתה להותיר חבלה על גופו של פ' ,ובנסיבות אחרות יתכן והיה די בהשתלשלות העניינים שתוארה כדי להוכיח ברמה הנדרשת גם את הקשר הסיבתי בין המכה לבין החבלה .אלא ,שאין לשכוח כי במקרה שבו מובאת עדות הקטינים באמצעות חוקר הילדים ,מצויה ההגנה בנחיתות יחסית ,כאשר נמנע ממנה לחקור את הקטינים בחקירה נגדית ,לברר עימם מה קדם לתקיפה ולעמת אותם עם האפשרות שהסימן נגרם כתוצאה מאירוע אחר .חוקר הילדים אמנם בירר היטב עם הקטינים מה ראו אך לא עימת אותם עם האפשרות כי הסימן יכול היה להיגרם כתוצאה מאירוע אחר ,כמו המריבה בין הילדים. .57

מנימוקים אלה ,עמדתי היא כי נותר ספק בשאלה האם החבלה נגרמה כתוצאה מאירוע התקיפה ,ולכן יש לזכות את המשיב מחמת הספק מן העבירה של תקיפת קטין או חסר ישע, עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין ולהרשיעו בעבירה נוספת של תקיפה בנסיבות מחמירות ,לפי סעיף 379יחד עם סעיף (382ב)( )2לחוק העונשין.

.58

טענה נוספת שהעלה המשיב מתמקדת בקיומם של מחדלי חקירה ,אשר לעמדתו הביאו לקיפוח הגנתו .כידוע ,קיומו של מחדל חקירה אינו מוביל מינה וביה לזיכויו של נאשם. נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית הפוזיטיבית הספציפית שהציגה התביעה, מחד ,ובספקות הספציפיים אותם מעורר הנאשם ,מאידך .על בית המשפט הדן בדבר לבחון בקפידה האם הימנעות מעשיית פעולת חקירה מסוימת ,יש בה כדי לגרום לאובדן ראייה בעלת פוטנציאל מזכה ,או כדי להקשות על הנאשם להתמודד עם חומר הראיות העומד לחובתו ,באופן הגורם לקיפוח הגנתו .על פי ההלכה" :אין הרשות החוקרת חייבת לאסוף – ואין התביעה חייבת להציג – את כל הראיות הקיימות במקרה פלוני ,וניתן להסתפק בראיות המספיקות לשם הרשעה במידה הנדרשת בפלילים ...גם כאשר לקתה פעולת הרשות החוקרת במחדלים שהובילו לידי כך שראיות רלוונטיות אינן בנמצא – ואיני קובע שכך היה במקרה הנוכחי – אין הדבר מאיין את משקלן של הראיות שהושגו .הנפקות המשפטית של מחדלים כאלה נקבעה לעולם על-פי מידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן ,ואם אותם מחדלים מעוררים ספק סביר באשמה" (ע"פ 37/07פרג נ' מדינת ישראל ( ,)10.03.2008וראו גם ע"פ 6876/17אזולאי נ' מדינת ישראל (.))20.04.2020

30

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל .59

24דצמבר 2020

במקרה דנן ,לא עלה בידי המשיב להצביע על מחדלי חקירה ,כל שכן כאלה שגרמו לקיפוח הגנתו ויש בהם כדי לעורר ספק באשמתו. לא ברור כיצד היה בביקור המשטרה בזירת האירוע כדי לסייע בבירור העובדות ,לאור גדר המחלוקת ,בפרט ,כפי שהיא עולה מעדותו בבית המשפט קמא .כך גם אי תפיסת החגורה איננה בבחינת מחדל ,שיש בו לפגוע בהגנת המשיב .מוטב היה לו המשטרה הייתה פועלת לתפיסת החגורה שתוארה על ידי הקטינים ,לשם זיהויה ,וזאת בפרט כאשר בחקירתו במשטרה לא הודה המשיב כי אחז בידו בחגורה בכל אחת מן הפעמים המתוארות בכתב האישום .יחד עם זאת ,אי תפיסתה של החגורה לא הייתה יכולה לקפח את הגנת המשיב ,גם לו דבק בגרסתו כפי שהייתה בעת שנחקר במשטרה ובוודאי שאין בה כדי לפגוע בהגנתו לאחר שהודה בכך שאחז בחגורה ועשה עצמו מכה את הקטינים – כך לגרסתו. הקטינים תיארו כי המשיב היכה בהם באמצעות אבזם החגורה ,ובנסיבות אחרות יכולה הייתה תפיסתה לסייע בבדיקת ההתאמה בין הסימן שנותר על ישבנו של פ' לבין צורת האבזם .אלא שהחקירה נפתחה בשלב כזה שכבר לא ניתן היה לבצע את ההשוואה .ממילא, לאור מסקנתי כי יש לזכות את המשיב מחמת הספק מן האישום בגרימת החבלה אין משמעות לטענה זו.

.60

עוד יש לדחות את הטענה כי אי גבית עדויות נוספות ,כגון עדויות המטפלת הרגשית, הפסיכולוגית ,הגננות והסייעות בגן הילדים ,קיפחה את הגנת המשיב .הגם שלא היה מקום להסתמך על האמור במזכר אשר פירט את גרסתן של המטפלת והפסיכולוגית ,כמפורט לעיל, אם סבר המשיב כי בעדויותיהן היה כדי לסייע להגנתו ,יכול היה לזמנן לעדות מטעמו אך הוא בחר שלא לעשות כן .הטענה כי יתכן וגורמים אחרים ,כמו סייעות /גננות הגן היו עדים לסימן האדום על גופו של פ' או שמעו מפי הקטינים גרסה אחרת ,היא השערה בעלמא .מכל מקום, גם בעניין זה ,רשאי היה המשיב לזמן גורמים אלה ,כעדים מטעמו ,לו סבר שיש בעדותם לסייע לו .אין צורך לומר ,כי לו היו נחקרות הגננות או הסייעות ומתברר היה כי לא הבחינו בסימן האדום ,ממילא לא היה בכך לשמוט את הקרקע מתחת לראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא.

.61

לפיכך ,אין בטענות לגבי קיומם של מחדלי חקירה כאלו או אחרים שהעלה המשיב כדי לפגוע במסקנה בדבר הרשעתו בתקיפתם של הקטינים ,בשתי הזדמנויות שונות ,על ידי הכאתם באמצעות חגורה. 31

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל הערעור על גזר הדין: .62

המשיב נדון ל 7 -חודשי מאסר על תנאי ,לאחר שבית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין עונש מאסר מותנה לבין עונש מאסר בפועל לתקופה של מספר חודשים ומיקם את עונשו של המשיב בטווח הנמוך של מתחם זה.

.63

המדינה הגישה ערעור ,בו קבלה כנגד המתחם שנקבע ,בטענה כי הוא נמוך באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור וכן כנגד מיקום עונשו של המשיב בתוך מתחם זה. על פי הנטען ,המתחם שנקבע הינו שגוי ואיננו נותן ביטוי לחומרת האלימות שהפעיל המשיב כנגד ילדיו הקטינים ולמידת הפגיעה בערכים המוגנים ,למרות שבית המשפט קמא קבע כי מדובר בפגיעה משמעותית .המערערת סבורה כי בית משפט קמא טעה כאשר לא מצא במעשיו של המשיב משום התעללות או התאכזרות ,שכן מעשה של הצלפה באמצעות חגורה בגופם של ילדים רכים ,יש בה משום אכזריות. כך גם ,לפי הנטען ,לא היה מקום להסתמך על התרשמותה של פקידת הסעד בתסקיר מיום ,7.12.16כי מדובר באב מסור לילדיו הרוצה בטובתם ,בעוד שנקבע בגזר הדין כי המשיב מחזיק בתפיסה הדוגלת באלימות כשיטת חינוך. באשר למיקום העונש בתוך המתחם ,סבורה המערערת כי בית משפט קמא שגה כאשר מיקם את עונשו של המשיב ברף הנמוך של מתחם העונש ההולם ,וזאת תוך ייחוס משקל רב לנסיבותיו האישיות ולתסקירי שירות המבחן ,אשר נערכו לאחר הודאתו של המשיב ,ממנה חזר בהמשך .לטענת המערערת השיקולים לקביעת העונש הראוי למשיב מובילים למסקנה כי אין למקם את עונשו בתחתית המתחם :המשיב לא הודה ולא לקח אחריות ,לא הוזמן תסקיר מעודכן לאחר הרשעתו ולא הוצג כל אופק שיקומי ,שיכול להביא להפחתת מסוכנותו לאור דפוסיו האלימים .יתרה מכך ,לעמדת המערערת ,שגה בית המשפט קמא כאשר התייחס בגזר הדין לשני תסקירים (מיום 12.4.16ו )7.12.16 -והסתמך על המלצותיהם ,למרות שניתנו עובר לחזרתו של המשיב מהודאתו ,ונוסף על כך לא התייחס כלל לתסקיר שלישי (מיום ,) 18.6.17אשר לא בא בכל המלצה טיפולית ,בין היתר ,בשל כך שהמשיב לא לקח אחריות למעשיו .בתסקיר זה תיאר שירות המבחן את התרשמותו מכך שהמשיב מצוי ברף גבוה של ביטוי כעס ,ניכר קושי בוויסות דחפים ונטייה לתוקפנות במצבים מסוימים .המערערת מבקשת לקבוע גם כי בית המשפט קמא נתן משקל גבוה לטענה כי מאסרו של המשיב עלול לפגוע בפרנסת המשפחה ,כאשר לא מדובר בפגיעה השונה מזו הנגרמת לנאשמים אחרים 32

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

במצבו .כך גם לא היה מקום לראות בחלוף הזמן נסיבה לקולה ,כאשר נתון זה נובע מהתנהלותו של המשיב עצמו. לבסוף ,טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי המלצת שירות המבחן להטיל על המשיב מאסר בעבודות שירות איננה עולה בקנה אחד עם נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה ועם מדיניות הענישה ההולמת .מכל מקום ,בית משפט קמא לא שילב יחד עם העונש שהטיל על המשיב ענישה טיפולית ,אשר בכוחה להפחית מרמת מסוכנותו של המשיב ולשנות את אופיו .לאור כל האמור ,סבורה המערערת כי יש להחמיר בעונשו של המשיב ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל. .64

ב"כ המשיב ביקש לדחות את טענות המערערת .לטענתו בית משפט קמא התייחס לתסקירי שירות המבחן שנערכו בעניינו של המשיב רק במטרה להכיר את נסיבותיו האישיות ולא לצורך אחר .נוסף על כך ,טוען המשיב כי המערערת לא הפנתה לפסיקה המלמדת על מדיניות ענישה התומכת במתחם העונש לו היא עותרת .לעומת זאת בית המשפט קמא ביסס את העונש על פסיקה אליה הפנה בגזר הדין .לעמדת ב"כ המשיב בית משפט קמא לא סטה באופן קיצוני מן הענישה הראויה ,באופן המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור .ב"כ המשיב הוסיף כי התייחסות המערערת לאימפולסיביות של המשיב וכמי ששם לנגד עיניו את האלימות כאמצעי לגיטימי היא שגויה .בהקשר זה ציין ב"כ המשיב כי האמירות של המשיב לגבי הלגיטימיות בשימוש באלימות ,מדובר בהן על מה שהיה מותר בעת שהוא התגורר בארה"ב ,שם מתיר החוק להפעיל כוח סביר ,בשונה ממדינת ישראל ,אבל המשיב גם אמר בבית המשפט קמא שהוא מודע לכך שבמדינת ישראל הדבר אסור וזו הסיבה שהוא לא נוקט באלימות. ב"כ המשיב ביקש לתת משקל לשיקול חלוף הזמן שכן לעמדתו ,התארכות ההליך איננה רובצת כולה על כתפי המשיב וכיום 5 ,שנים לאחר האירועים ,שליחת המשיב לרצות מאסר היא צעד קיצוני ולא מידתי (בהקשר זה הפנה לפסקי הדין שניתנו ברע"פ 8009/10ורע"פ .)2103/07לאור המפורט לעיל סבור ב"כ המשיב כי אם בית המשפט לא יקבל את ערעורו כנגד הכרעת הדין ,יש לדחות את ערעור המדינה כנגד קולת העונש שהוטל עליו.

.65

צודקת המערערת בטענתה כי מתחם הענישה שנקבע לעבירות בהן הורשע המשיב על ידי בית המשפט קמא הוא מקל יתר המידה ואיננו נותן ביטוי הולם לנסיבות ביצוע העבירות ,קרי, לעובדה שמדובר בשני מקרים ,בהם נקט המשיב באלימות כנגד שני ילדיו הקטינים ,הצעירים מאד בגילם ,תוך שהוא עושה שימוש בחגורה וגורם חבלה לאחד מהם ,גם אם מדובר בחבלה 33

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

לא חמורה וזאת אף כאשר לוקחים בחשבון כי מטרתו לא הייתה להכאיב להם אלא לחנכם, בדרך אותה ראה כלגיטימית. בהקשר זה יש לדחות את טענת ב"כ המשיב ,לפיה כביכול התבטאויותיו של המשיב לגבי הלגיטימיות של השימוש באלימות כדרך חינוכית התייחסו רק למצב ולזמן שבו התגוררו בארה"ב .הדבר עולה בבירור מתוך הדברים שאמר לילדיו לפני שהיכה אותם ולאחר מכן, השיחה שניהל עם אימם ,ואף הסבריו בפני שירות המבחן. .66

לא אחת עמד בית המשפט העליון על החובה להוקיע את תופעת האלימות בתוך המשפחה ואת המבקשים לעשות שימוש בכוח הזרוע כלפי בני משפחתם ,גם אם לשיטתם מדובר בדרך לחנכם .בהקשר זה ,נקבע בפסיקה אליה הפנה גם בית המשפט קמא כי: "בהתאם לכל האמור ,יש לקבוע ,כי ענישה גופנית כלפי ילדים ,או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם ,פסולה היא מכול וכול ,והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה כלח .הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק אגרוף ,שבו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום-לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו .הילד תלוי בהורהו ,זקוק לאהבתו ,להגנתו ולמגעו הרך. הפעלת ענישה הגורמת לכאב ולהשפלה אינה תורמת לאישיותו של הילד ולחינוכו ,אלא פוגעת היא בזכויותיו כאדם .היא פוגעת בגופו, ברגשותיו ,בכבודו ובהתפתחותו התקינה .היא מרחיקה אותנו משאיפתנו לחברה נקייה מאלימות .אשר-על-כן ,נדע כי שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך ,הינו אסור בחברתנו כיום( ".ע"פ 4596/98פלונית נ' מדינת ישראל ,נד(.))2000( 145 )1

.67

בחנתי את פסקי הדין אליהם הפנה בית המשפט קמא ,ואינני סבורה כי הם משקפים את מדיניות הענישה הנוהגת (חלקם אינם מתייחסים לתקיפת בני משפחה או ניתנו בטרם שונה חוק העונשין על ידי החלת פרק הבניית שיקול הדעת בענישה) .יתרה מכך ,על פי ההלכה, המתחם ההולם מהווה אמירה נורמטיבית וזו איננה נגזרת אך ורק מטווח הענישה ,אלא מגלמת בתוכה גם שקלול של הערכים המוגנים שנפגעו ,מידת הפגיעה בהם והתייחסות לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה והכל כשהעיקרון המנחה הוא עיקרון ההלימה.

.68

גם בחינת מיקום עונשו של המשיב בתוך המתחם לא יכולה הייתה להביא למסקנה כי יש למקם את עונשו בתחתית המתחם ,וזאת בשל העדר לקיחת האחריות ,אי ההכרה בטעותו והעדר אפיקי טיפולי שיקומי ,אשר יכול היה להפחית את הסיכוי להישנות מעשים דומים. 34

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל .69

24דצמבר 2020

בהקשר זה שגה בית המשפט קמא כאשר הסתמך על תסקירי שירות המבחן שניתנו בטרם חזר בו המשיב מהודאתו ,וזאת לא רק לצורך בחינת נסיבותיו האישיות של המשיב ,כנטען. בפרט ,נפלה שגגה בכך שבית המשפט קמא לא נתן דעתו לתסקיר האחרון שהוגש לבית המשפט ביום ,18.6.17שם נבחנה האופציה הטיפולית ונדחתה. יתרה מכך ,עיון בתסקירים מלמד ,כי האמור בהם איננו תומך במסקנה שיש למקם את עונשו של המשיב בתחתית המתחם. בתסקיר הראשון מיום 12.4.16המשיב אישר בפני שירות המבחן כי הוא דוגל באלימות כשיטת חינוך ותיאר כי הוא מכה את ילדיו באמצעות הצלפות על הישבן ברצועה רכה וקצרה באופן שאינו גורם להם לשיטתו ,נזק גופני .הוא הדגיש כי הענישה נעשית מתוך שיקול דעת ולא כביטוי של התפרצות כעס .המשיב לא הביע נזקקות טיפולית ולא לקח אחריות למעשיו (הגם שהודה בביצועם) ,ולכן לא הייתה כל המלצה טיפולית בעניינו. בהמשך שולב המשיב בטיפול במסגרת היחידה למניעת אלימות ודווח כי החלה הכרה ראשונית מצדו בעובדה שאופן התנהלותו גורמת לו נזק וילדיו משלמים מחיר בעקבות הנתק ביניהם .בהסתמך בין היתר על דיווחי פקידת הסעד ציין שירות המבחן ,כי המשיב הוא הורה מסור בדרכו ,מבטא חום כלפי ילדיו והם משמעותיים בעולמו אך יחד עם זאת ,יחסיו עם האם ,נוקשותו ותפיסת עולמו ,אשר בין היתר מצדדים בענישה גופנית כשיטת חינוך ,מקשים עליו לפעול באופן עקבי ורציף כהורה מטיב עבורם .לפיכך ,בתסקיר השני הוצע כי לצד המשך הטיפול יוטל על המשיב עונש מאסר בו יישא בדרך של עבודות שירות. בתסקיר האחרון מיום 18.06.2017נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית ,לאחר שבמפגש עם המשיב ,הוא שלל כל פגיעה בילדיו וביטא עמדה קורבנית ,בטענה כי התלונה כנגדו הוגשה כחלק ממאבק הגירושין בינו לבין אשתו .שירות המבחן ציין כי למרות הליך טיפולי ממושך, בו נטל חלק ,המשיב לא לקח אחריות למעשיו .במהלך השיחה עימו המשיב התפרץ באופן תוקפני ולא מווסת ,והרושם היה מאדם אימפולסיבי .המשיב גם סירב בתוקף לתת דגימות שתן לבדיקת הימצאות סם .על רקע האמור ,העריך שירות המבחן כי קיים סיכוי נמוך לעריכת שינוי בדפוסי התנהגותו התוקפניים של המשיב והמליץ על ענישה מחדדת גבולות כעבודות שירות לצד מאסר מותנה.

.70

לאור האמור ,לולא מסקנתי כי יש להתערב באופן חלקי בהכרעת הדין ,נכון היה להחמיר בעונשו של המשיב ,ולהטיל עליו ענישה באמצעות מאסר בעבודות שירות .זאת ,אף אם לא 35

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

היינו מתערבים במתחם העונש ההולם ועל אף חלוף הזמן ,שלו יש לתת משקל ,גם אם לא גדול ,בקביעת מיקום העונש בתוך המתחם. .71

יחד עם זאת ,הואיל ולעמדתי יש לזכות את המשיב ,כאמור ,מחמת הספק ,מן העבירה של תקיפת קטין שגרמה לחבלה של ממש והואיל וערכאת הערעור איננה ממצה את הדין עם הנאשם ,אני סבורה כי אין מקום לקבל את ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל על המשיב.

.72

סוף דבר ,אציע לחבריי לזכות את המשיב מחמת הספק מן העבירה של תקיפת קטין או חסר ישע ,עבירה לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין ולהרשיעו בביצוע עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות ,לפי סעיף 379יחד עם סעיף (382ב)( )2לחוק העונשין ,בשתי הזדמנויות ,כלפי שני ילדיו הקטינים ,תוך הותרת העונש שהוטל עליו על כנו.

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

אסתר הלמן ,שופטת ,סגנית נשיא 13 14 15

השופטת יפעת שטרית מסכימה.

16 17 18 יפעת שטרית ,שופטת 19 20 21 22

השופט סאאב דבור מסכים.

_____________________ סאאב דבור ,שופט 36

23 24 25

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

24דצמבר 2020

עפ"ג 70984-06-20ישראל נ' ****** ע"פ ****** 72416-06-20נ' מדינת ישראל

הוחלט ,אפוא ,פה אחד כאמור בפסק דינה של ס .הנשיא ,השופטת הלמן.

1 2

ניתן והודע היום ט' טבת תשפ"א 24/12/2020 ,במעמד הנוכחים.

3 4 5

אסתר הלמן ,שופטת ס .נשיא

יפעת שיטרית ,שופטת

סאאב דבור ,שופט 6 7 8 9 10 11

פסק הדין הוקרא על ידי הרכב כב' השופטים :

אסתר הלמן ,שופטת ס .נשיא

_________________ עירית הוד ,שופטת

סאאב דבור ,שופט 12 13 14 15

הוקלד על ידי ליאור ממן

37