עת"א 9832-12-25 עת"א 9832-12-25

בפניי עתירת העותר להורות למשיב לשלבו לאלתר בהליך טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן, ולחלופין לשלבו עד אז במחלקה טיפולית לעברייני מין בביס"ר דקל או בביס"ר רימונים. העותר מרצה עונש מאסר של 31 שנים ו-208 ימים החל מיום 21.07.2004, בגין עבירות מין חמורות הכוללות אונס בכוח או באיומים, בעילה שלא כחוק, ומעשה מגונה בכוח. מועד תום מאסרו המלא של הנאשם חל ביום 13.02.2036. העותר מסווג בקטגוריה ב', מוגדר כעבריין מין בעל רמת מסוכנות מינית גבוהה, ושוהה בבית סוהר אשל, באגף טעוני הגנה. לטענת ב"כ העותר, העותר מרצה כבר למעלה מ-22 שנים מתוך 31.5 שנות המאסר שהושתו עליו, ומועד שני שלישים ממאסרו חלף לפני כשנה, כך שהוא זכאי להתייצב בפני ועדת השחרורים. הנאשם התייצב בפניי ועדת השחרורים, וזו הבהירה לו כי לא תוכל לדון בשחרורו המוקדם בטרם ישלים הליך טיפול ייעודי לעברייני מין במב"ן. לטענת ב"כ העותר, העותר שולב בהליכי טיפול רבים, סיים בהצלחה טיפול במחלקה לגמילה מסמים בביס"ר השרון בין השנים 2014–2018, השתתף בקבוצות פסיכו-חינוכיות והוא אף יוצא לחופשות סדירות, לכן המתנתו הממושכת לטיפול במב"ן אינה סבירה ופוגעת בזכויותיו. לדבריה, האמירה לפיה העותר נמצא ברשימת המתנה היא אמירה בעלמא ללא יעד או תאריך קונקרטי. לשיטתה, אין לקבל את ההסתמכות של מב"ן על פסק הדין בעניין ברברמן. לגישתה, נקודת הייחוס לשילוב בטיפול צריכה להיות מועד תום שני שלישים ממאסרו ולא מועד שחרורו המלא, שכן המצב הנוכחי מונע ממנו הלכה למעשה את האפשרות לזכות בשחרור מוקדם, המצב מנוגד לחוק שחרור על תנאי ממאסר, ומרוקן מתוכן את האפשרות של אסירים שפוטים לתקופות ארוכות לזכות בשחרור מוקדם. כמו כן, טענה ב"כ העותר כי העותר הציע להשתלב במחלקה ייעודית בכל כלא אחר ולא ברור מדוע נדרש הליך טיפול דווקא במב"ן, בשעה שמצבו הטיפולי הולך ונסוג לאחור עקב המאסר הממושך. ב"כ המשיב ביקשה לדחות את העתירה וסמכה ידיה על הוראות חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, תשס"ו-2006, המקנה למערך השיקום בשב"ס את הסמכות לקבוע את התנאים המקדמיים לטיפול ואת מועד תחילתו. לטענת ב"כ המשיב, מסוכנותו המינית של העותר נבדקה לאחרונה ביום 29.4.25 והוערכה כגבוהה, ועל כן ההתוויה המקצועית שנקבעה בעניינו מחייבת שילוב בטיפול ייעודי במב"ן בלבד ולא במחלקות טיפוליות אחרות. לדבריה, שילוב העותר בטיפול נעשה בהתאם לקריטריונים מקצועיים ולמתווה שנקבע ברע"ב ברברמן, לפיו יש לשלב עברייני מין ברמת מסוכנות גבוהה בטיפול ייעודי כחמש שנים לפני מועד שחרורם המלא, כדי למנוע את שחיקת תכני הטיפול. ב"כ המשיב הבהירה כי מב"ן פועל על פי מחקרים קליניים המראים כי אסירים מפיקים תועלת מרבית מהטיפול בטווח של שנתיים עד חמש שנים לפני שחרורם. ב"כ המשיב ציינה כי העותר מצוי ברשימת המתנה לטיפול במב"ן וישולב בהתאם לקריטריונים המקצועיים, כאשר בקבוצה שנפתחה לאחרונה שולבו אסירים שמועד שחרורם המלא קודם לזה של העותר. עוד צוין כי לצד רצונו של העותר להקדים את הטיפול, קיימת מציאות מנהלתית וטיפולית המונעת את שילובו כעת, וכי הוצע לעותר להשתלב בינתיים בפרויקט מצפ"ן שנועד להקנות מיומנויות של ויסות רגשי ותקשורת בין-אישית, זאת לצד שמירה על רציפות תעסוקתית והתנהגות חיובית. ב"כ המשיב הוסיפה כי העותר סירב להשתלב בפרויקט מצפ"ן החל מחודש מרץ 2026, על אף שמדובר בפרויקט שיכול להועיל לו ולשמור על הרצף הטיפולי עד לשילובו במב"ן. בתשובה שהתקבלה ממב"ן הובהר כי "ההתוויה הטיפולית של אסירים שביצעו עבירות מין מתבצעת על ידי הגוף המקצועי מב"ן, בהתאם למאפייניהם ולצרכיהם הקימינולוגיים ... שילובו בקבוצה לטיפול יעודי של מב"ן ייבחן על פי קריטריונים מקצועיים, ובהתאם למתווה שנקבע ברע"ב ברברמן... על פיו ישולב בטיפול כחמש שנים לפני מועד שחרורו המלא מבית הסוהר". העותר הסביר בדיון כי הוא מסרב להשתלב בפרויקט "מצפין" מאחר שהוא כבר עבר בעבר טיפול אינטנסיבי במחלקת גמילה, והשתתפות בפרויקט זה גורמת לו להרגיש כאילו נכשל, בעוד שהוא שומר על עצמו, עובד בנגרייה ויוצא לחופשות. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שהוצגו בפניי, מצאתי כי דין העתירה להידחות. בכל הנוגע למועד שילוב העותר בהליך טיפולי במב"ן, סוגיה זו נדונה במסגרת עתירה שהגיש האסיר ברברמן, המשפט המחוזי בעת"א (מחוזי מרכז) 20490-08-14 ברברמן נ' שב"ס (19.5.15), קבע כי אינו מקבל את עמדת מב"ן והורה למב"ן לחשב את מועד שילובם של אסירים בטיפול ייעודי לעברייני מין לא לפי מועד השחרור המלא, אלא לפי מועד שחרור 2/3. בית המשפט העליון, ברע"ב 4008/15 מדינת ישראל נ' ברברמן (4.4.17) (להלן: "רע"ב ברברמן") ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שאישר "את ההחלטות שאליהן הגיעו הצוות הרב-מקצועי בישיבה מיום 20.12.26, ונותנים להן תוקף של פסק דין", במסגרת החלטות הצוות המקצוע נקבע כי עברייני מין ישולבו בהליך טיפולי במב"ן 5 שנים לפני מועד שחרורם המלא. מב"ן מסרב לשלב את העותר בטיפול ייעודי לאור העובדה שמועד שחרורו המלא עולה על 5 שנים (לעותר נותרו לרצות מעל 9 שנים עד למועד שחרורו המלא. כאמור, מב"ן פועל בהתאם למדיניות שגובשה ואושרה על ידי בית המשפט העליון, ומשכך לא מצאתי הצדקה להורות למב"ן לפעול בניגוד למדיניות זו. אני ערה לכך שבסיכום והחלטות ועדת המומחים מיום 20.12.16 הוסכם "לשוב ולדון בנושא בעוד 5 שנים, על מנת שבתקופה זו ניתן יהיה ללמוד את יישום ההמלצות, על סמך נתונים שיאספו ועל סמך הניסיון שיצטבר". לא הוצגה בפני כל אינדיקציה לכך שוועדת המומחים שבה לדון בנושא. ככל שלא עשתה כן, מן הראוי לעשות כן בהקדם, לאור ההתחייבות שהוגשה לבית המשפט העליון ברע"ב ברברמן, ובשים לב שחלף מאז כמעט עשור. על אף שאין אינדיקציה לכך שהוועדה שבה לדון בעניין, וגם אם אצא מנקודת הנחה שהוועד לא התכנסה מאז, אין בכך כדי לאיין את יתר המלצות הוועדה, אשר אושרו בפסק דינו של בית המשפט העליון. בית המשפט מודע לכך שהעותר חצה את קו שני שלישים ממאסרו, ולכך שוועדת השחרורים הבהירה לו, לטענתו, כי לא ישוחרר בשחרור מוקדם ללא השלמת הטיפול. יש להניח שנתונים אלה היו ידועים לצוות הרב-מקצועי (שכלל נציגי סניגוריה ציבורית) אשר גיבש את המדיניות שאושרה כאמור על ידי בית המשפט העליון ברע"ב ברברמן. כידוע, שחרור על תנאי איננו מהווה זכות קנויה של אסיר אלא טובת הנאה, ואין בכך כדי לפגום בסבירותה של המדיניות הקלינית של מב"ן. אשר לשילוב העותר בטיפול במחלקות ייעודיות לעברייני מין בתוך שב"ס: בהתאם לפקודות הנציבות ולנהלים הרלוונטיים של שירות בתי הסוהר, שילוב אסיר עבריין מין במסגרת טיפולית נעשה בכפוף להערכת מסוכנות מינית תקפה ובהתאם לחוות דעת מקצועית. העותר מוגדר כעבריין מין בעל מסוכנות גבוהה, ועל כן קבעו גורמי המקצוע אצל המשיב קבעו כי הוא מתאים לטיפול ייעודי במב"ן בלבד – ולא במחלקות טיפוליות אחרות. החלטת המשיב שלא לשלב את העותר בקבוצות לטיפול בעברייני מין בשב"ס, מבוססת כאמור על עמדת גורמי המקצוע. מדובר בהחלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. סיכומו של דבר, העתירה נדחית. מומלץ לעותר לשתף פעולה עם גורמי הטיפול ולהשתלב בקבוצות ובפרויקטים המוצעים לו, על מנת לשמור על רצף טיפולי והתנהגות חיובית עד לשילובו במב"ן.