ת"צ 2168-06-23 ת"צ 2168-06-23

1.המבקשים, מר מאיר אדרי ומר ברוך שלתיאל הועסקו כקופאים במשיבה, חברה שעיסוקה בקמעונאות מזון והמפעילה מרכולים בפריסה ארצית תחת המותג 'רמי לוי שיווק השקמה'. בבקשה שלפנינו עותרים המבקשים לאישור תובענה ייצוגית בטענה שחוסרים המתגלים בקופות המרכולים בסיום משמרות העבודה מושלמים בדרך של ניכוי משכר עבודת הקופאיות והקופאים או באמצעות חיוב הקופאים להשלים את החסר במזומן מכספם. זאת לשיטת המבקשים בניגוד להוראות הדין, ובכללן הוראות חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום. המבקשים עותרים לשורה של סעדים ובהם צו שיורה למשיבה לחדול מגבייה זו ולהשיב לחברי הקבוצה את הכספים שנגבו מהם כמו גם להשלים את הזכויות הסוציאליות הנגזרות. השתלשלות ההליך ואפשרות סבירה להכרעה לטובת הקופאים 2. השתלשלות ההליך: בראש המותב עמד מראשית ההליך השופט עמיצור איתם. לאחר הגשת תשובת המבקשים לתשובת המשיבה (להלן: רמי לוי) לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, עתרה רמי לוי למחיקת סעיפים ממנה בטענה להרחבת חזית אסורה, 'מקצה שיפורים' וצירוף אסור של ראיות חדשות, לרבות תצהירים של עובדים נוספים. המבקשים מצדם עתרו להעברת ההליך למותב זה שלפניו התבררה באותה עת תובענה ייצוגית קודמת (ת"צ (י-ם) 70982-05-23 ולעס – מרב מזון כל בע"מ (1.12.2024)). בהחלטה מיום 25.8.2024 נדחתה בקשת רמי לוי, אולם לפנים משורת הדין הותר לה להשלים טיעוניה, והיא עשתה כן תוך הוספת תצהירים מטעמה. לאחר הישיבה המקדמית נקבעה הבקשה להוכחות, אשר בסופו של דבר נשמעו לפני מותב זה, בשל מינויו של השופט איתם לשופט בית הדין הארצי (בפועל). 3. התקיימות סעיף 8(א)(1): לעת הכרעה בבקשה, דומה שעיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להתקיימות תנאי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות), ובראשו התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1), לעניין האפשרות שהבקשה מגלה 'עילה טובה'. דהיינו, שיש אפשרות סבירה להכרעה כוללת לטובת קבוצת הקופאיות והקופאים. על כן בכך נתמקד. לעניין זה נזכיר מיד כי בשלב זה כל שנדרש בית הדין הוא לוודא שהונחה תשתית לכאורית לעילות התביעה, מבלי להציג למבקשי האישור רף גבוה מדי ואף אין הוא נדרש להכריע בשאלות הניצבות לפניו במלואן. עם זאת לעתים, וגם כאן, תידרש הכרעה בפרשנות חוק בטרם נוכל לקבוע אם קמה 'עילה טובה' (ראו והשוו: עת"צ (ארצי) 64554-05-22 פרץ – חברת אלבר ציי רכב בע"מ (27.8.2023)). ככל שנבוא לכדי מסקנה כי הבקשה מגלה עילה טובה נדרש ליתר תנאי הסעיף לאישור הבקשה ולטענות נוספות שהעלו הצדדים. תשתית עובדתית 4. נפתח בעובדות הרקע הבסיסיות, שעל מרביתן אין מחלוקת של ממש, כפי שהן עולות מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים והתצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות ומן העדויות שנשמעו בבית הדין: עדות המבקשים ושני קופאים נוספים: מר רם לוי, הגברת ליאורה חן. מטעם המשיבה העידו מנהלת משאבי האנוש של החברה, גברת יוכי חדד, מנהלי סניפים, מר רונן טל (סניף חולון) ומר נתי חדד (סניף גבעת שאול), ומנהלות כוח אדם בסניפים, גברת לירון בוחבוט (עפולה), וגברת טל פרדה (פרדס חנה). ליתר הדברים נתייחס בפרקים המתאימים. 5. המבקש 1, מר מאיר אדרי, הועסק כקופאי ברמי לוי משך 5 חודשים, מיום 19.3.2018 ועד ליום 14.8.2018, עת פוטר, לאחר הליך שימוע, עקב חריגה מנהלי העבודה בחברה (נספחים 1-3 לתשובת רמי לוי, ועמ' 38 לפרוטוקול ישיבת ההוכחות הראשונה מיום 11.11.2025). 6. ביום 29.3.2018 התגלה בקופה שעליה עבד מר אדרי חוסר של 45.70 ₪. רמי לוי הציגה מסמך הנושא בראשו את אותו תאריך (29.3.2018), שזו לשונו: אישור לניכוי מהשכר בהמשך לטופס עליו חתמתי עם קבלתי לעבודה, אני הח"מ ___________ (כאן מאיר אדרי בכתב יד – רב"ה) ת.ז. ___________(כאן מספר תעודת הזהות של מר אדרי בכתב יד – רב"ה) קופאי/ת בסניף ________ (כאן מהדרין בכתב יד – רב"ה) מאשר/ת כי החוסר שהתגלה בקופה בסך של _______ש"ח (כאן 45.7 בכתב יד – רב"ה), הינו חוסר שנבע באשמתי ו/או באחריותי. בנסיבות אלה, אני מאשר/ת לראות הסכום (כך במקור) הנ"ל חוב שלי לחברת "רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה" וככזה זכאית החברה, בהתאם לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, לנכותו, ורק אותו, משכרי. הנני מבין/ה את האמור באישור זה היטב וחותם/ת עליו מרצוני החופשי. שם העובד/ת: __________ מס. עובד: __________ חתימה: __________ תאריך: _________ ארבעת הפרטים האמורים נכתבו בכתב יד. התאריך שנכתב בתחתית האישור הוא 1.4.2018 (נספח 13 לתשובת רמי לוי). 7. נוסיף מיד כי מר אדרי הכחיש בחקירתו הנגדית את חתימתו על הטופס, והעריך שמאחר שסירב לחתום על הטופס מישהו חתם עליו בשמו (עמ' 35, בשורות 32-27). המשיבה טענה בסיכומיה כי מדובר בטענה כבושה (סעיף 47), שכן קודם לכן המבקש לא חלק על עצם החוב ושיעורו. לטעמנו, בשלב זה קשה לקבוע מסמרות בשאלה האם אכן מדובר בחתימתו של מר אדרי אם לאו. שכן לפנינו הוצגו למצער, שתי צורות חתימה שבהן משתמש מר אדרי (האחת, על גבי תצהיר התמיכה בבקשה, השנייה על גבי תצהיר עדותו הראשית וכן לפני בית הדין נ/1). על כן לא מן הנמנע כי מר אדרי משתמש במגוון חתימות. מאחר שלא הונחה לפנינו חוות דעת מומחה אין בידינו לקבוע כי כאן לא מדובר בחתימתו. עם זאת העובדה שהמסמך נושא שני תאריכים שונים מעוררת ספקות ביחס לאותנטיות שלו. בכל אופן בתלוש שכר חודש אפריל 2018, נוכה החוסר האמור משכרו של מר אדרי (תלוש חודש אפריל 2018 צורף כנספח א' לבקשה). 8. המבקש 2, מר ברוך שלתיאל, הועסק ברמי לוי קרוב לשש שנים, מיום 1.2.2012 ועד ליום 21.11.2018, עת התפטר מטעמים רפואיים. במשך מרבית תקופת העסקתו (עד ליום 1.9.2017), הועסק כקופאי. ביתרת התקופה שימש כמחסנאי. בימים 13.7.2016 ו – 13.11.2016 נמצאו חסרים בקופות שעליהן עבד מר שלתיאל בסך 200 ₪ ו – 57.5 ₪ בהתאמה. רמי לוי הציגה שני אישורים לניכוי מהשכר בנוסח שהובא לעיל שעליהם מופיעה חתימתו של מר שלתיאל. סכומי החסר נוכו משכר עבודתו של מר שלתיאל בחודשים יולי 2016 ו – נובמבר 2016 (נספחים ב' ו – ג' לבקשה). 9. לעניין הניכויים משכר הקופאים הציגה רמי לוי "נהלי עבודה לקופאי/ת" מהדורת 2011, שהם הרלוונטיים לתקופת עבודתם של המבקשים. נהלים אשר כל עובד/ת נדרשים לאשר עם תחילת עבודתם והכוללים את ההנחיה הבאה: "בסיום המשמרת יש לסכם את כל התקבולים ולוודא כי קיימת התאמה בין התקבולים לסכום המופיע בקופה בהתאם לרישום במחשב. במידה שתתגלה חוסר התאמה תקבל הקופה הראשית את הקופה מהעובד רק לאחר שיחתום על טופס "אישור לניכוי מהשכר". עובד שיסרב לחתום על אישור זה, יוזמן לשיחה אצל מנהל/אחראית כ"א על מנת שיוכל להציג נימוקיו להתנגדותו לחתום" (נספח 8 לתשובת רמי לוי). עותק הנהלים בחתימת מר אדרי צורף לתשובת רמי לוי לבקשה לאישור תובענה ייצוגית (נספח 9). 10. על בסיס התחייבות העובד/ת להקפיד על נהלי העבודה בקופה הוא "מוחזק כאחראי לחוסר בה" (סעיף 15 לתשובת רמי לוי). 11 .למען שלמות התמונה נוסיף כי בשנת 2023, לאחר הגשת הבקשה מושא הליך זה, הטמיעה רמי לוי "נוהל סגירת קופה בסיום משמרת" מעודכן (נספח 12 לתשובת רמי לוי). לטענתה לרגל הכנסת השימוש ברשת של "כספות חכמות" שהן כספות "...המוצבות בכל הסניפים על ידי חברת ברינקס המאפשרת הפקדת כל המזומנים המתקבלים בסניף בסוף המשמרת, ספירתם באופן ממוחשב והוצאת דו"ח מעודכן באשר לכספים שהופקדו..." (סעיף 20 לתשובת רמי לוי). נוהל זה כולל את ההנחיות מטה לעניין "טיפול במקרה של חוסר בתקבולים": "4. אם נמצא חוסר בתקבולים של עד 100 ₪ - 4.1 בסניף בו אין "כספת חכמה" – תערך ספירה נוספת של התקבולים ע"י קופאי/ת ראשי/ת בנוכחות הקופאי/ת. 4.2 הקופאי/ת יבצע בדיקה חוזרת באזור הקופה, מגירת הקופה והמסוע. 4.3 הקופאי/ת יתבקש לחתום על דוח הקופה הראשית עם פירוט החסר. 4.4 אם סכום החוסר במשמרת הוא עד 10 ₪ ("חוסר קטן") – החוסר יירשם בדוח ולא ינוכה. הדוח יתויק ויישמר אצל כספרית הסניף. 4.5 במקרה של הצטברות חוסרים קטנים בסכום של עד 50 ₪ ומעלה בחודש, יוזמן הקופאי/ת לשיחה עם מנהלת/ת הסניף ו/או מנהל/ת כ"א בסניף לצורך בחינת התאמה לתפקיד. 4.6 אם סכום החוסר במשמרת עולה על 10 ₪ - יתבקשו הקופאי/ת לחתום על אישור לניכוי מהשכר בנוסח המצ"ב כנספח א', במידה והעובד/ת מסרב/ת לחתום, הקופאי/ת הראשי/ת תציין זאת על גבי טופס אישור הניכוי ("העובד/ת מסרב/ת לחתום") שיצורף לדוח החוסר. עובד שסירב לחתום על אישור זה, יוזמן לשיחה אצל מנהל/אחראית כ"א על מנת שיוכל להציג נימוקיו להתנגדותו לחתום. 5. במקרה של חוסר העולה על 100 ש"ח למשמרת – 5.1 הבירור יועבר לטיפול קב"ט. בסיום הבירור יעביר הקב"ט למנהל/ת כ"א בסניף דוח המפרט את מהלך הבירור והממצאים (בצירוף סרטוני אבטחה ככל שישנם). 5.2 במידה ולפי דו"ח הקב"ט מקור הפער הוא בטעות בתום-לב בחיוב הלקוח – יעשה מאמץ לאיתור הלקוח ולגביית התשלום ממנו. ללא תלות בגביית החוב מהלקוח, טעות כאמור תישקל לעניין בחינת התאמת הקופאי/ת לתפקיד. 5.3 במידה ודו"ח קב"ט ימצא שהעובד/ת אחראי/ת לחוסר (במכוון או ברשלנות) ו/או לא יימצא הסבר כיצד נוצר החוסר – העובד/ת יוזמן לשימוע וכן יישקלו צעדים נוספים בהתאם לסכום החוסר ונסיבותיו." [ההדגשות במקור – רב"ה]. בהמשך הנוהל מודגש, בין היתר, כי בכל מקרה סכום הניכוי לא יעלה על רבע משכרו החודשי של העובד/ת וכי לא יבוצע ניכוי משכר של נער/ה עד גיל 18 וחודש. ה"אישור לניכוי שכר" דומה לאישור שאת נוסחו הבאנו לעיל. אם כי הושמט ממנו יסוד "האשמה" ונותרה רק האחריות של הקופאי/ת לחסר, וכן מודגש כי "החוב" הוא למעסיקה שהיא החברה "רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה", ועל כן המעסיקה היא שרשאית לנכותו מהשכר בהתאם להוראות חוק הגנת השכר. 12. המבקשים לא פנו במכתב התראה לרמי לוי אלא הגישו את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לבית הדין. בבקשה נטען, בין היתר וכאמור בראשית הדברים, כי ניכוי סכומים חסרים בקופות המרכולים משכר העובדים נעשה בניגוד לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר), תוך הפרת חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987 (להלן: חוק שכר מינימום) והפרת חובת תום הלב. עוד נטען כי ניכויים אלה מנוגדים לתקנת הציבור, מהווים תנאי מקפח בחוזה אחיד, ותוצאתם עשיית עושר ולא במשפט. הבקשה הוגשה בשם "כל עובדי המשיבה, ובפרט הקופאים והקופאיות שעבדו אצל המשיבה, החל מ – 7 שנים לפני הגשת בקשת האישור ואשר היא גבתה מהם כספים בגין חסרים בקופה, בין אם הם עדיין עובדים ובין אם לאו". בית הדין התבקש לקבוע כי רמי לוי הפרה את הדין; להוציא מלפניו צו המורה לרמי לוי לפעול מיידית להפסקת גביית חסרים בקופה מחברי הקבוצה; להורות לרמי לוי להשיב את הכספים שנגבו מחברי הקבוצה ולשלם הפרשות סוציאליות על הסכומים שנוכו. בנוסף לכך להורות על תשלום גמול למבקשים ושכר טרחה לבא כוחם. מוקד המחלוקת – סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר 13. סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר קובע כך (ההדגשה שלי – רב"ה): "לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה: (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק; (2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו; (3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לועד העובדים במפעל; (3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על-פי פסקה (3), המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת; (3ב) דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פסקה זו; (4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק; (5) תשלומים שוטפים לקופות גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעסיקו בכתב על התנגדותו לתשלומם; (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; (7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פסקה (6)." השאלה שבמוקד המחלוקת בין הצדדים היא האם החסרים שנוצרים בקופות של רמי לוי באים בגדר "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הניתן לניכוי משכר העובדים – הקופאיות והקופאים. טענות הצדדים 14. המבקשים טוענים בסיכומיהם כי המשיבה נוקטת בפרקטיקה שיטתית, פסולה ובלתי חוקית של ניכוי חוסרים כספיים המתגלים בקופות משכרם של קופאים וקופאיות המשתכרים שכר מינימום, או דרישה להשלמתם במזומן בסוף יום העבודה. במרכז הטיעון המשפטי של המבקשים ניצבת הטענה כי חוסר בקופה אינו מהווה "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר, שכן נזק שנגרם במהלך העבודה הרגיל אינו יוצר חוב למעסיק "יש מאין". לגרסתם בהתאם לפסיקה, עובד אינו חב בנזקים שנגרמו במהלך עבודתו הרגילה ולכל היותר עקב רשלנות סבירה, אלא אם מדובר ברשלנות חמורה או בנזק שנגרם בזדון. רמי לוי מנהלת משטר אחריות מוחלטת המטיל על העובד את החוסר באופן אוטומטי, ובכך הופכת את שכר העובד ל"קופת ביטוח" לכיסוי נזקיה. המבקשים מבהירים כי ה"אחריות" התפקודית עליה חותם העובד בטופס ("אחראי על הקופה") אינה זהה ל"חוב" משפטי כמשמעו בחוק הגנת השכר. עובד יכול להיות אחראי תפעולית על הקופה ועדיין לא לחוב בגין חוסר שנבע מגורם חיצוני כגון: מחליף שנכנס לקופה, תקלה טכנית או טעות אנוש רגילה. לדידם רמי לוי מנצלת את עמימות נוסח טופס הניכוי האחיד כדי לגשר באופן מלאכותי ואסור בין "אחריות תפקידית" לבין "חוב משפטי". עוד נטען כי התנאי לפיו החוב יהיה "בלתי שנוי במחלוקת" אינו מתקיים, שכן הוכח שהעובדים הביעו מחאה מפורשת בזמן אמת, כפרו בחוסר ודרשו לפתוח מצלמות. חתימתם של העובדים על טופס הניכוי הושגה תחת כפייה, לחץ מערכתי כבד בסוף יום העבודה ואווירת "מצור" ו"סגירת דלתות" שבה נאמר להם כי לא יוכלו ללכת הביתה ללא חתימה על גבי הטופס. חתימה המושגת בנסיבות של כפייה ולחץ אינה יכולה להפוך חוב שנוי במחלוקת לחוב מוסכם וקצוב כדין. 15. מנגד רמי לוי טוענת כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, שכן היא אינה נשענת על תשתית עובדתית ומשפטית אלא על רטוריקה מופרזת ותיאורים דרמטיים חסרי בסיס ראייתי כגון "כפייה", "מצור" או "סגירת דלתות". לגרסתה, הוכח כי התנהלותה מבוססת על נוהל עבודה מסודר, העומד באופן מלא בדרישות חוק הגנת השכר, תוך הפעלת שיקול דעת וקבלת הסכמה פרטנית ובכתב של כל עובד לכל ניכוי משכרו. רמי לוי מדגישה כי מדובר במחלוקות אינדיבידואליות מובהקות, הטעונות בירור עובדתי פרטני, אשר אינן מתאימות בשום אופן להתברר כטענה ייצוגית גורפת. לגופו של הנוהל, רמי לוי מבהירה כי עבודת הקופאים כרוכה בטיפול שוטף במזומנים בהיקפים גדולים, וכי מטרת נוהל ניכוי החוסרים אינה השבת כספים לחברה אלא הטמעת הרגלי עבודה נכונים והגברת האחריות של הקופאים. על פי נוהל העבודה בקופה (מהדורת 2011 והנוהל המעודכן משנת 2023), אם מתגלה חוסר בסיום המשמרת, מבוצעת בדיקה יסודית בשטח הקופה, ספירה חוזרת, ובמקרים של חוסר משמעותי מעל 100 ₪ מבוצעת גם בדיקה במצלמות האבטחה על ידי קב"ט. ניכוי החוסר משכר הקופאי מותנה לחלוטין בהסכמתו המפורשת והחופשית בכתב על גבי "טופס אישור לניכוי מהשכר", ובמקרים שבהם עובד מסרב לחתום – דבר המתרחש בפועל בכ-30% ממקרי החוסר – לא מבוצע כל ניכוי והסניף סופג את אובדן התקבולים. במישור המשפטי, רמי לוי טוענת כי לא עומדת למבקשים עילת תביעה אישית מכוח חוק הגנת השכר, שכן סעיף 25(א)(6) לחוק מתיר ניכוי חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד, ובלבד שלא ינוכה יותר מרבע משכר העבודה. בהסתמך על פסק הדין בת"צ (י-ם) 13586-09-13 נדרה – רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ ורשת חנויות א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ (10.6.2019) (להלן: ענין נדרה), רמי לוי מבהירה כי חוסר בקופה הנובע מרשלנות או מחדל של העובד עונה על הגדרת "חוב" הניתן לניכוי כדין, וכי הניכוי מבוצע לחוב קצוב שאינו שנוי במחלוקת לאחר שהעובד שותף לבירור ואישר בחתימתו את אחריותו לחוסר ואת הסכמתו לניכוי. רמי לוי דוחה גם את הטענות להפרת חוק שכר מינימום, שכן בחינת העמידה בחוק זה נעשית לפי שכר הברוטו של העובד טרם הניכויים, וכן שוללת קיומן של עילות מכוח תקנת הציבור, חוק החוזים האחידים או עשיית עושר ולא במשפט. לבסוף, רמי לוי טוענת כי תנאי הסף לאישור התובענה הייצוגית אינם מתקיימים, שכן הבקשה אינה מעוררת שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה אלא שאלות פרטניות המצריכות בירור עובדתי מעמיק לנסיבות של כל ניכוי וכל הסכמה, ולכן ההליך הייצוגי אינו הדרך היעילה וההוגנת להכרעה. כמו כן המבקשים אינם מתאימים לשמש כתובעים ייצוגיים ובא כוחם אינו פועל בתום לב. בין היתר, מאחר שלא ביצעו פנייה מוקדמת אליה, הציגו מידע שקרי והסתירו כי חתמו על טופסי הניכוי בזמן אמת, ואף פוטרו או הועברו מתפקידם עקב הפרת נהלים חמורה ועבירות משמעת. על יסוד כל אלה מבקשת רמי לוי לדחות את בקשת האישור במלואה ולחייב את המבקשים בהוצאות ריאליות. דיון 16. במוקד המחלוקת שניטשת בין הצדדים ניצבת, כאמור, השאלה אם בגדר "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר בא גם נזק או פיצוי עבור נזק כספי שהסב עובד, קופאית או קופאי, למעסיקתו, רמי לוי, במהלך עבודתו, בדמות חוסר כספי בקופת המרכול שעליה עבד/ה העובד/ת. לטעמם של המבקשים התשובה לשאלה זו היא באופן ברור שלילית ואילו רמי לוי מדגישה כי מדובר בסכום קצוב שלדידה אינו יכול להיות שנוי במחלוקת, בפרט לאחר הבירורים שמבוצעים בעת התגלות חוסר בקופה, ומדגישה את הסכמת העובד לניכוי משכרו כפי שלטענתה הוכחה בהליך. נקדים הכרעה להנמקה ונאמר כי הגענו לכלל מסקנה שחוסרים שמתגלים בקופה של מרכול אינם יכולים להיחשב "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר. על כן ניכויים משכר הקופאיות והקופאים בגין חוסרים בקופה אינם יכולים להיעשות מכוח סעיף זה. הן משום שלדידנו סעיף 25(א)(6) לא נועד לאפשר למעסיק לחייב עובד באחריות לנזקים שגרם, והן משום שגם אם תמצי לומר אחרת העובדות הקונקרטיות שהונחו לפנינו כפי שנפרט בהמשך מלמדות שהחוסרים בקופה אינם בגדר "חוב" כמשמעו בחוק. עוד נאמר כי ייתכן שניתן היה להעמיד את ההכרעה על העובדות שהוכחו לפנינו המלמדות שכלל לא מדובר ב"חוב" ולפתוח בהן. אולם התרשמנו שבשל האופי העקרוני שלבשו טענות הצדדים יש תועלת בהרחבת המבט לעבר פירוש החוק ובהנחת מצע רחב יותר לדיון. לכן מוצאים אנו בראש ובראשונה, לצאת למסע פרשני של המונח "חוב" על פי הכללים המנחים לפרשנות דבר חקיקה, ובכך נפתח. פרשנות החוק 17. לשון החוק: כידוע, "נקודת המוצא לכל בחינה פרשנית הינה לשון החוק..." כאשר העמידה על גבולותיה הלשוניים של הפרשנות תכלול במקרים המתאימים גם "הבחנה בין אפשרויות טבעיות יותר לבין אפשרויות טבעיות פחות ... תחושת הלשון צריכה לשמש נקודת מוצא למיפוי האפשרויות הלשוניות, ולדירוגן על פי טבעיותן וראשוניותן הלשונית" (אהרון ברק פרשנות במשפט: פרשנות החקיקה כרך ב 100 (תשנ"ג)). כאשר התשובה למה יחשב פירוש "טבעי" "כרוך בשאלה מהי המשמעות של המונח בשפה בכלל, ובמשפט בפרט" (דנ"מ 5331/24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קלמנט (7.12.2025) להלן: עניין קלמנט). לענייננו המונח "חוב" מתייחס דרך כלל למונח "צר" שנוגע לחוב כספי שהתגבש, ועל כן ניתן לדרוש את קיומו מהבחינה המשפטית. אלא שבענייננו הרושם שנותר הוא שמדובר דווקא ב'התחייבות' שנטל על עצמו עובד בחוזה העבודה, ועד שנבוא לכדי גיבושו לכדי 'חוב', במשמעות הפשוטה של הדברים נדרש הליך בירור כפי שרמי לוי מודה. על כן מהבחינה הלשונית מדובר באפשרות פחות טבעית. 18. "דיבור שבחיקוק הוא יצור חי בסביבתו" – משמעות מונח תלויה תמיד בהקשר הדברים. כלומר, ""אין לבודד את המילה נושא הפרשנות מההקשר הלשוני שבו היא מצויה בהוראת החוק, מאחר שלא ניתן לעמוד על משמעותו של ביטוי אלא בהקשר המלא שלו"...בהתאם לכך..."...הפרשנות הטבעית ביותר והנכונה ביותר של חוק היא לפרש חלקו האחד על ידי חלק אחר של אותו החוק..." (עניין קלמנט, בסעיפים 42-41 והאסמכתאות שם). כלל מושרש זה מוביל לבחינת מבנה סעיף 25 לחוק הגנת השכר בכללותו, ואשר מלמד בבירור כי 'הסביבה הנורמטיבית' נועדה לשמש לניכוי "חוב" קיים ומוגדר, כזה שבעיקרו הוא ידוע מראש להבדיל מטענה לנזק או חיוב הטעון בירור נוסף. כך עיון 'ממעוף הציפור' במבנה סעיף 25 מעלה שהוא עוסק בסכומים ידועים מראש שאינם דורשים בירור נוסף: לדוגמה סכום שחובה לנכותו או שמותר לנכותו (25(א)(1), דוגמת מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי וכיוצא בזה, שלגביהם שיעור הניכוי קבוע בחוק; תרומות (25(א)(2)), שלגביהן ברור מראש מה השיעור שבו מתחייב העובד; דמי חבר בארגון עובדים (25(א)(3)); דמי טיפול מקצועי - ארגוני (25(א)(3ב)); תשלומים שוטפים לקופת גמל (25(א)(5)) – שכולם שיעורם ידוע מראש, דרך כלל כאחוז מהשכר; מקדמות על חשבון שכר העבודה (25(א)(7)), שגם הן ידועות, בפרט לעובד שקיבל אותן מראש, ואינן טעונות בירור נוסף. 19. מן העדויות שהובאו לפנינו עלה, כי בניגוד לניכויים המוגדרים והידועים מראש שבהם עוסק סעיף 25, הבירורים הקשורים ב"חוב" שנוצר בקופת מרכול כוללים – לא אחת – בירור מורכב שיכול לערב שורה ארוכה של גורמים ובהם הקופאי/ת הראשי/ת, מנהל/ת הסניף, מנהל/ת כוח האדם בסניף, קצין הביטחון שנדרש לבדוק את מצלמות הסניף, ההנהלה הראשית. וכן בירור מתוך המצבים המגוונים שגורמים לחוסר בקופה למשל: תשלום במזומן ובכרטיס אשראי בעד אותה עסקה/קנייה שמצדו גורם לטעות בחיוב הלקוח, למשל חיוב רק על החלק של המזומן (ישיבה שניה, עמ' 57, בשורה 38, עמ' 65, בשורות 36-35); 'לקוח מתוחכם' המערים על הקופאי/ת או מוסר שטרות כסף מזויפים (ישיבה שניה, עמ' 60, בשורה 17); החלפה בין קופאים במהלך המשמרת מבלי להקפיד על ספירת התקבולים קודם להחלפה ולאחריה (ישיבה 2, עמ' 62, בשורות 22-16); היסח דעת של הקופאי/ת, למשל מסירת עודף שגוי או אובדן ריכוז של קופאי/ת בשל שימוש בטלפון סלולרי (ישיבה ראשונה, עמ' 39, בשורה 16); מטבעות כסף או שטרות שנופלים בסביבת הקופה או בתוכה ו'נעלמים', טעות בספירה של הקופאי/ת הראשי/ת וכיוצא באלה דוגמאות. אלא שעצם הצורך באותם בירורים מורכבים איננו משתלב באופן 'טבעי' עם הרעיון מאחורי ניכוי 'אוטומטי' מהשכר במקרים שנקבעו כמצדיקים את הניכוי. בירור כזה אף מעורר את החשש, שכוחו העודף של המעסיק יוביל להחלטה חד צדדית מצדו לנצל את גישתו לשכר העבודה לצורך ניכויים לא הוגנים המקפחים את זכויות העובד, ועל כך נעמוד גם בהמשך הדברים. נוסיף כי, למעשה, דומה שבענייננו מדובר במצב דברים הקרוב יותר למשמעת בעבודה. אלא שכאשר בכך מדובר הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 25(א)(4) לחוק. הפעלתו מצריכה הליך סדור הקודם לניכוי מהשכר, וככלל פריטטי, בהתאם להסכם קיבוצי או חיקוק שתוצאתו קנס (ולא חוב בעד נזק). רק אז הוא מותר לניכוי מהשכר. שכן מקום בו נקבע קנס מדובר ב"חוב" קבוע ומוגדר אשר נועד לשמש דרך פשוטה ליישום בפועל של 'עונש'. משהעמדנו את דירוג הניתוח הלשוני נסתייע בו בבחירה בין האפשרויות הפרשניות השונות שישתלבו עם שיקולים מעולם הניתוח התכליתי, שאליו נפנה עתה. 20. התכלית הסובייקטיבית: סעיף 25(א)(6) נכלל כבר בנוסח חוק הגנת השכר המקורי ולא תוקן מאז. אף על פי שמדי פעם בפעם הועלו הצעות לתיקונו (ראו למשל, הצעת חוק הגנת השכר (תיקון – איסור ניכוי חובה או קנס), התשע"ח – 2018, ס"ח התשי"ח, עמ' 86 או הצעת החוק שמזכירה המשיבה בסעיף 54 לסיכומיה). עיון בדיוני ועדת העבודה בכנסת לקראת הבאתו לפני הממשלה מעלה כי חקיקתו כמו גם חקיקת סעיף 25(א)(4) באו, ככל נראה, כתוצאה מיישומן של הערות נציגי התאחדות בעלי התעשייה, כפי שנשמעו מפי נציגיה, מר לוי ומר האוזמן בדיון מיום 9.12.1957. נציגי התאחדות התעשיינים ביקשו להבחין בין סוגי חובות שונים לבין הלוואה ולאפשר ניכוי הלוואה של עובד ממעסיק עד לגובה של מחצית השכר שכן סברו ש"...לא פעם זה לתועלת של העובד אם אפשר לנכות בשיעורים יותר גדולים, כי אם התשלום יהיה בשיעורים קטנים זה ישפיע על גודל ההלוואה...". עוד ביקשו להוסיף אפשרות לניכוי "קנס שעל פי הסכם קיבוצי או נוהג אפשר להטיל על העובד"... שכן "אנחנו סבורים שמגמת חוק, הבא(ה) להבטיח לעובד את שכרו, אין מגמתו להחליש את המשמעת בעבודה" (פרוטוקול ישיבת המשנה ג/3, בעמ' 10-9). עיון בדברי ההסבר להצעת חוק הגנת השכר מעלה כי אין בו פירוש לביטוי "חוב", כי אם אמירה כללית ולפיה "החוק המוצע אוסר ניכויים משכר העבודה בדרך כלל ומתירם רק במקרים המפורטים בסעיף 6 (לימים סעיף 25) (הצעות חוק 280, ט' בכסלו תשי"ז, 13.11.1956). עיון בדברי שר העבודה, מרדכי נמיר, בהגישו בשם הממשלה את הצעת חוק הגנת השכר לקריאה ראשונה מעלה שסבר כי "הכלל המונח ביסודו של החוק המוצע הוא, כי שכר העבודה שייך לעובד, ורק לעובד זכות שליטה עליו. ומכאן בא החוק להטיל בסעיף 6 איסור על המעסיק לנכות משכרו של העובד. רק מקרים מיוחדים – והם פורטו בסעיף 6 – מתיר החוק ניכוי מהשכר. מקרים אלה יסודם בחובות שעל פי חוקים אחרים, כגון ניכוי מס הכנסה, ובהסכמת העובד – ניכוי לקידום ענין ציבורי, כגון תרומות או חברות בארגון העובדים. בהקשר לניכוי דמי חבר בארגון העובדים משכר העבודה, עלי לציין כי העדר הוראה חוקית מפורשת בעניין זה גרם בשנים האחרונות סכסוכי עבודה, היו מעבידים שסירבו לנכות סכומים אלה, בטענה בין השאר כי אינם רשאים לעשות זאת. מבחינה פורמאלית היה יסוד מה לטענה זו. הסדר מפורש בחוק ימנע סכסוכים על רקע זה". 21. העולה מן המקובץ הוא שגם אם לא ניתן להתחקות עד תום אחר כוונת המחוקק, שכן לא פירש 'ברחל בתך הקטנה' את הביטוי "חוב", הרי שמה שכן ניתן לדלות מההיסטוריה החקיקתית מתיישב יותר עם פירוש המונח "חוב" שבסעיף 25(א)(6) כחוב כספי קיים ומוגדר מראש, דוגמת הלוואה, שגובהה ותנאיה ידועים לעובד מראש ועל כן השבתה בהחלט מתאימה להיעשות על דרך של ניכוי משכרו. הדברים עולים גם מדברי מלומדים. כך, סמוך לאחר חקיקת החוק, סקר המלומד, פרופסור יוסף גרוס, את הוראות חוק הגנת השכר בהשוואה לעקרונות המשפט העברי כמו גם לחקיקה מן העולם הרחב ועל בסיסה חיווה את דעתו, כי התשובה לשאלה "האם רשאי המעביד לנכות משכר העבודה, פיצוי עבור נזקים שהסב העובד במהלך עבודתו?..." היא ש"...החוק אינו מטפל בבעיה זו ישירות, אבל משתמעת מהוראותיו כי התשובה לכך היא שלילית", שכן "חוק הגנת השכר העדיף כנראה, בנקודה זו, את עקרונות המשפט העברי...במקרהו של רבה בר בר-חנה שסבליו שברו חבית יין...", ובכל זאת חויב רבה בר בר חנה בתשלום שכרם. זאת, בהשוואה, למשל, לחוק העבודה הנורבגי המתיר במפורש הורדה מהשכר כפיצוי על נזק שנגרם בזדון או עקב רשלנות חמורה או חוק העבודה ברומניה שמכיר במפורש בניכוי עקב נזק שגרם העובד, ובלבד שהודע לו על הכוונה להפחית משכרו לפחות 30 ימים מראש (יוסף גרוס "הגנת שכר העובד (סיום)" הפרקליט ט"ז 153, 168 (1960)). 22. תכלית אובייקטיבית: בהקשר לתכליתו האובייקטיבית של חוק הגנת השכר, וסעיף 25(א)(6) בפרט, מצויים אנו בשדה חרוש, עליו עמד בית הדין הארצי בימים אלה בעניין הרטמן (עת"צ (ארצי) 24927-05-25 הרטמן – מרכז החינוך העצמאי לת"ת ובתי ספר (26.8.2026)). נביא אפוא את הדברים כלשונם: "26. חוק הגנת השכר כשמו כן הוא נועד להגן על שכרו של העובד, שהיא מחויבותו הבסיסית של המעסיק כלפי עובדו, ועל כך אין צורך להכביר מילים. משכך, קבע המחוקק שורה של הגבלות שנועדו להגן על שכר העובד לרבות הגבלת ניכויים משכרו. 27. בע"ע (ארצי) 9431-11-16 ליאור בן דוד – קומסק בע"מ (22.10.17) (להלן: ענין בן דוד) נאמר באופן כללי כי "חוק הגנת השכר קובע שורה של הוראות המיועדות להבטיח את תשלום השכר לעובד, בין היתר, במועדו, בהיקפו, בצורתו, בשקיפותו ועוד. סעיף 25 לחוק זה נועד להבטיח את תשלום מלוא השכר, וליתר דיוק לצמצם את הסיכון שהמעסיק יתפתה לנצל את גישתו הנוחה לשכרו של העובד, וינכה משכרו סכומים בצורה לא הוגנת ומבוקרת, תוך קיפוח זכויותיו. בהתאם לכך, בסעיף 25 נקבעה רשימה סגורה של ניכויים מותרים". בענין רשת עמל נאמר לענין תכלית סעיף 25 כך: "סעיף 25 לחוק הגנה (צ"ל – הגנת) השכר קובע כלל, המאפשר ניכוי משכר עבודה רק במקרים מסוימים המוגדרים במפורש בסעיף. הגיונו של ההסדר, הקובע אפשרויות מצומצמות ביותר ומוגדרות היטב לניכוי משכר עבודה, נעוץ במאפייניו של החוק כחוק מגן, הבא להגן על לִיבָּתַהּ של התמורה המוענקת לעובד כגמול לעבודתו – הוא שכר העבודה". 28. בסעיף 25 לחוק קבע המחוקק שלושה תנאים מרכזיים לצורך התרת הניכוי משכר העובד, כשבחלופותיו השונות של סעיף 25 – ובהתאם למהות הענין - לעיתים החילם המחוקק במצטבר ולעיתים כלל לא נזקק להם. ואלה הם: 29. התנאי הראשון - דרישת כתב. דרישה זו מופיעה בסעיף 25 לחוק הגנת השכר כתנאי לחוקיות ניכוי במספר הקשרים, והם: תרומה (סעיף 25(א)(2)); תשלום דמי חבר ככל שהמחויבות לא נובעת מהסכם קיבוצי או חוזה העבודה (סעיף 25(א)(3)); תשלום דמי טיפול ארגוני מקצועי (סעיף 25(א)(3ב)); חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, (ו)בלבד שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע משכר העבודה (סעיף 25(א)(6)). למען שלמות התמונה נציין כי דרישת הכתב מופיעה בחוק גם כדרך להבעת התנגדות להמשך תשלום (ראו סעיף 25(א)(3א) וסעיף 25(א)(5) לחוק)..... 31. התנאי השני - סוג התשלום. לא כל ניכוי חוקי, אלא יש לבחון את ייעודו ומהותו. כל אחת מחלופות סעיף 25 לחוק מגדירה מהות תשלום מסוימת בגינה ניתן לנכות תשלום משכר העובד. לעיתים הגדרת מהות התשלום נעשית בצורה מדויקת ושאינה ניתנת לפרשנות (כגון, סכום שחובה או מותר לנכותו לפי חיקוק או דמי חבר לארגון עובדים), ולעיתים היא טעונה פרשנות. בענייננו קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לדרך פירוש הרכיב "תרומה" בסעיף 25(א)(2) לחוק .... 32. התנאי השלישי - היקף הניכוי, והוא רלבנטי לניכוי מכוח חוב או התחייבות בכתב, או אז נקבעה מגבלה להיקף הניכוי כך שזה לא יעלה על רבע משכר העובד (סעיף 25(א)(6) לחוק). 23. אשר למונח "חוב" נקבע כי הוא התפרש: "בהקשר לסעיף 25(ב) שעניינו "ניכוי כל יתרה של חוב" משכרו האחרון של עובד שסיים עבודתו אצל מעסיקו. בדיון (ארצי) נד/101 – 3 יעקב עמנואל - שופרסל בע"מ ואח', פד"ע כח 241 (1995)... נאמר כי כוונת המילים "יתרה של חוב... לרבות מקדמות" היא, לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת" (פסקה 65). הגיונה של הלכה זו הוסבר בכך "שהרי לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו "יתרות-חוב" שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז, לטעון לקיזוז בכתב הגנתו - ולהוכיח את טענתו" (שם)... רוחם של דברים אלה יפה גם לענייננו, משהמדובר באותו סעיף חוק ואותן תכליות שהוא נועד להגשים. בנוסף, הנטל להוכיח את חוקיות הניכוי – היינו כי עסקינן ב"חוב" כהגדרתו בפסיקה - מוטל על המעסיק..." (ע"ע (ארצי) 63241-09-24 גהאנמא – פלאפון תקשורת בע"מ (11.5.2005) (להלן: ענין גהאנמא). נעיר, כי העובדה שעל פי הפסיקה גם במצב בו יחסי העבודה בין הצדדים מסתיימים, כלומר, בנקודת הזמן האחרונה שבה יכול מעסיק לנכות משכר או מגמר החשבון ומתבקש שכך יעשה, נדרש ה"חוב" להיות סכום קצוב ומוכח או בלתי שינוי במחלוקת, מלמדת שמקל וחומר עליו להיות כזה בתוך תקופת העבודה, והדבר אינו משתלב עם הצורך בבירור מורכב כמו זה שהוצג לפנינו. 24. אמנם נכון הוא שחובתו של עובד לנהוג בזהירות המתבקשת בנכסי המעסיקה היא תנאי מכללא בכל חוזה עבודה. כך מובנת טענתה של רמי לוי ששמירה על תקבולי הקופות במרכולים היא הכרחית לשם המשך קיומה, הכולל גם את פרנסת 6,000 (!) עובדיה (ישיבה שניה, עמ' 2, בשורה 30). על כן מובן המהלך הפרשני שהיא מציעה ושלפיו מקום בו חלק מתקבוליה אבדו לנוכח התנהלות רשלנית של הקופאי או הקופאית, ומקום שבו שיעור התקבול האבוד ידוע והעובד מאשר בחתימתו את אחריותו לחוסר ואת הסכמתו לניכוי שאינו עולה על רבע משכרו, הדבר עונה על הגדרת "חוב" הניתן לניכוי על פי הוראות סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר. מהלך פרשני שממבט ראשון נראה אפשרי ואפילו פשוט, ויתכן שאף שובה לב מקום בו מדובר בסכומי כסף נמוכים, שאינם מצדיקים התדיינות נוספת. אלא שכאמור פירוש מוצע זה אינו משתלב ב'זירה הלשונית', ומפסיקת בית הדין הארצי בעניין גהאנמא ועתה גם בעניין הרטמן (סעיף 42), עולה במפורש כי את המונח "חוב" יש לפרש באופן מצמצם, לנוכח אופיו הקוגנטי של החוק, וככזה הנועד להגן על "לִיבָּתַהּ של התמורה המוענקת לעובד כגמול לעבודתו..." (כאמור בעניין רשת עמל). ענין הזוכה למשנה תוקף כאן בו מדובר בעובדים המשתכרים שכר מינימום שעתי או תעריף קרוב לו שהפחתתו עשויה לפגוע ביכולתם להשתכר בכבוד. למעשה, קבלת הפרשנות שמציעה רמי לוי תוביל לריקונו מכל תוכן של חוק הגנת השכר בכללותו, וסעיף 25 בפרט, כפי שנראה מיד שעולה גם מהראיות שהונחו לפנינו. ואולם קודם לכן נדגיש כי קבלת קו הטיעון המוצע על-ידי רמי לוי משמעו הוא שניתן יהיה לקזז משכר עבודה כל סכום ובכך 'לפתור' בפשטות כל מחלוקת על שכר או כל מחלוקת אחרת תוך 'עקיפת' הצורך בהגשת תביעה או העלאת טענת קיזוז. די יהיה בהתחייבות על 'חיוב' (ולא 'חוב') עתידי בחוזה העבודה ובקביעה של מעסיק/ה כי קיים 'חוב'. אלא שברור הוא שמצב דברים זה הוא היפוכו של תכלית החוק. כדי להמחיש את הדברים נאמר שעל פי קו הטיעון של רמי לוי הרי שגם פסיקת בית הדין הארצי בעניין הרטמן אינה דרושה. שכן אם עובד התחייב בכתב ובמפורש לניכוי משכרו, יהיה ייעודו אשר יהיה, והניכוי אינו עולה על רבע השכר הרי שמדובר "בחוב" ודי בכך, אלא שלא זו קביעת בית הדין הארצי. הדברים עולים בברור גם מעדויות עדיה של רמי לוי, ונבהיר. 25. הנחת המבוקש: מעדותם של עדי רמי לוי עלה בברור כי אכן, כפי גרסת המבקשים, היא מיישמת 'משטר אחריות מוחלטת' שבו ככלל, הרשת אינה סופגת חוסר שנמצא בקופה. כך עדיה הודו כי מקום בו גם לאחר בירור מקיף שנערך לא ניתן לקבוע מהו הגורם שהוביל לחוסר בקופה. דהיינו גם מקום בו לא ניתן לקבוע בצורה פוזיטיבית כי לקופאי/ת יש אחריות לחוסר שנמצא בקופה פלונית הוא יחויב בו: "ש. ...אם עולה בבדיקה שאתם לא יודעים (מה מקור החסר בקופה – רב"ה)? ת. אז מחויבות (הקופאיות – רב"ה)" (עדות גברת בוחבוט ישיבה שניה, עמ' 49, בשורות 34-23 וראו גם 50, בשורות 16-12). מתוך עדות הגברת חדד, במענה לשאלת בית הדין, "ברגע שהיא אחראית על הקופה היא חתומה על נהלי הקופה" (ישיבה שניה, בעמ' 18, בשורה 34). מר טל העיד כי אם לא נמצאת הסיבה לחוסר הוא "אומר לו שהוא צריך לשלם את החוסר, צריך למצוא את הבעיה" (ישיבה שניה, בעמ' 24, בשורה 25) או בעדותו של מר חדד "כשאתה לא יכול לדעת אתה יוצא מנקודת הנחה שהקופאי אחראי על הקופה שלו" (עמ' 42, בשורה 6) (וראו גם, עמ' 18, בשורות 19-17, עמ' 63, בשורה 25). גברת פרדה העידה כי אם לא נמצאת הסיבה לחוסר בקופה העובד "סופג" את זה (ישיבה שניה, בעמ' 64, בשורות 9-8). אלא שאחריות מוחלטת זו שקבעה רמי לוי באופן חד צדדי אינה יכולה לבוא בגדר "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר. 26. יוער, כי רמי לוי עשתה מאמץ בלתי מבוטל להראות כי היא מפעילה שיקול דעת וכי ישנן דוגמאות רבות בהן בסופו של יום העובד/ת לא חויב בתשלום החסר שנמצא בקופה עליה עבד וגם לאחר שחתם על הטופס המאשר את ניכוי החוסר משכרו. כך, למשל קופאית מסניף עכו שמחמת טעות חייבה לקוח בחוסר של 100 ₪, לא חויבה בחוסר אלא הוא הושלם על ידי עודף בגובה זהה שנמצא אותו היום בתום ספירת הקופה הראשית (נספח 2, לתצהירה של גברת חדד). עובדת שבקופתה נמצא חסר של 1,000 ₪ שהמקור לו לא הוברר, ובשל נסיבותיה האישיות לא נגבו ממנה אלא הושלם מעודפים (ולא מתקציב החברה כפי שנטען בתצהירה של הגברת חדד) (נספח 3), וכיוצא באלה דוגמאות. אלא שלא רק שנכון הוא, כטענת המבקשים, שמרבית הדוגמאות שהביאה רמי לוי לא מלמדות על כך שהחברה סופגת חוב מתקציבה אלא 'מאפסת' את החוב באמצעות עודפי גבייה או מאתרת את הלקוח וגובה את החוסר, הרי שהדברים מלמדים בעיקר שגם רמי לוי מסכימה שמדובר במחלוקת שטעונה בירור מסודר, ולראיה יש מקרים שבהם גם היא באה לידי מסקנה כי הם אינם מצדיקים ניכוי משכר הקופאי/ת. ולכן ברור גם שלא מדובר ב"חוב" כספי קיים ומוגדר מראש כמשמעו בסעיף 25(א)(6) לחוק. לא למותר להוסיף, כי העובדה שניתן לכאורה לכסות על מרבית החוסרים בדרך של ניכוי מעודפים תומכת במסקנה שניכוי החוסרים משכר העובדים הוא, כפי שרמי לוי מודה בעצמה, מנגנון משמעת בעבודה ולא "חוב". אלא שניכוי מהשכר בגין עבירת משמעת מוסדר בסעיף 25(א)(4), ומחייב הטלת קנס משמעתי בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק, כפי שהראנו. 27. נסכם אפוא ונאמר כי החוב בו עוסק סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר נדרש להיות סכום קצוב ומוכח או כזה שאינו שנוי במחלוקת בין העובד למעסיק. לכן דוחים אנו את פרשנותה של רמי לוי ולפיה ניכוי החוסרים מהקופות נעשה בהיתר מכוח סעיף זה בשל התחייבות כללית שמסר העובד עם תחילת עבודתו או האישור שעליו חתם לאחר התגלות החוסר. לעניין זה נבהיר כי יש להבחין בין החקיקה הקוגנטית האוסרת על ניכוי סכום משכר העבודה שלפי הפרשנות האמורה אינו בא בגדר חוב לבין האפשרות להסדיר את הטיפול במקרה שבו מתגלה חוסר בקופה באופן חוזי. יתר על כן וכפי שהראנו יתכנו גם הסדרות חוקיות שמאפשרות ניכוי נזקים משכר עבודה, אלא שלא זו דרכו של המחוקק הישראלי. כעת נצלול לעובדות שהונחו לפנינו באשר לאופן שבו ניכתה רמי לוי את החוסרים בקופות משכרם של העובדים ונראה כי גם אם תמצי לומר אחרת מהמסקנה הפרשנית שאליה הגענו, אין מדובר בניכוי שנעשה לפי סעיף 25(א)(6) לחוק. לטעמנו הוכח שהאופן שבו מתקבלת ה'הסכמה' בכתב של הקופאיות והקופאים לחוב, ובפרט לניכוי מן השכר, אינה יכולה לבסס את תנאי סעיף 25(א)(6), ונפרט. 28. חתימה על נהלים: בראשית נאמר, כפי שהראנו גם בפרק העובדתי, כי חתימה על נהלי העבודה הוצגה רק מטעם מר אדרי, ועל כן לא ברור עד כמה יושמה בתקופה הרלוונטית. גברת חן העידה כי הוא נשלח לה לטלפון הנייד לחתימה (ישיבה ראשונה, עמ' 11, בשורות 20-18). מנגד, גברת פרדה הודתה כי במעמד הריאיון לעבודה היא לא מסבירה למועמד/ת לגבי האפשרות להתנגד לניכוי משכרו בעת מציאת חוסר בקופה (עמ' 64, בשורה 18). מכל מקום אם כגרסת רמי לוי מדובר בחלק מהליך קליטתו של עובד לעבודה כקופאי הרי שהוא מהווה גם תנאי לקבלה לעבודה שדומה ש'בלעדיו אין', ועל כן נותר ספק אם ניתן להלום מצב דברים זה עם הסכמה לניכוי "חוב". לא כל שכן כאשר בעת הקבלה לעבודה "החוב" טרם נוצר, ועל כן גם ברור הוא שהעובד לא יכול להסכים לקיומו. 29. טופס אישור הניכוי: אשר לטופס הניכוי יאמר כי הוכח מעדויות המבקשים כי מופעל על הקופאים והקופאיות לחץ בלתי הוגן להסכמה לחוסר בקופה, קרי לחתימה על טופס הניכוי מהשכר. מר לוי העיד, ועדותו נאמנה עלינו, כי בתום משמרת הערב/לילה דלתות המרכול נסגרות. אף אם נקבל שלא מדובר 'במצור' העובדה שהדלתות נסגרות מסתברת, שהרי אם לא כן לקוחות היו ממשיכים להיכנס למרכול לאחר סגירתו. ועל כן האפשרות שעד שלא כל הדברים 'יושרו' העובד לא עוזב לביתו היא אפשרית. עוד העיד מר לוי כי בשעה 23:00 כשהמרכול נסגר לא נמצא בסניף מנהל כוח אדם אלא רק מנהל אבטחה שסוגר את הדלת ויחד עם הקופאית הראשית הם דורשים חתימה על טופס הניכוי על השכר תוך הבטחה (שהיא לא אחת הבטחת שווא), שמדובר בחתימה 'טכנית' שלאחריה ולמחרת תערך בדיקה שבמהלכה הקופאי או הקופאית יקראו לבירור אך, למעשה, החתימה אינה טכנית ולא נערכת בדיקה משלימה (עמ' 7, בשורות 22-19). תמיכה לדברים נמצאה בעדותו של מר שלתיאל שהעיד ש"קודם כל תחתום אחרי זה נברר את זה" (ישיבה ראשונה, עמ' 25, בשורה 17), אך לאחר שחתם נאמר לו שאין יותר מה לעשות כי חתם על הטופס (ישיבה ראשונה, בעמ' 25, בשורות 30-25). 30. בדומה, העידה גברת חן, בעדות אמינה, כי בעת גילויו של חוסר בקופה הקופאית הראשית עומדת על דעתה שעל העובדת לחתום "או שהיא אומרת אני אגיד לאחראית, ולא רציתי לחתום, בסוף חתמתי" (ישיבה ראשונה, בעמוד 16, בשורות 34-31, עמ' 18, בשורה 24). לאמור, וכפי שגם עולה מנוסח הנוהל המעודכן שהבאנו בפרק העובדתי, הסיכון הנלווה עבור עובד/ת שמתנגדים לחתום על טופס הניכוי הוא הליך שימוע ואף פיטורים. מר טל העיד באופן נחרץ כי קופאי שמתגלים אצלו חוסרים חוזרים אינו יכול להמשיך ולשמש כקופאי, והמשיל זאת לנהג שלא עוצר באדום ונוטלים ממנו את רישיון הנהיגה (ישיבה שניה, עמ' 30, בשורות 35 – 38). דהיינו, ברור הוא שחוסר בקופה הוא 'דגל אדום' מבחינת הממונים ושמקום בו על הכף מוטלת האפשרות של גדיעת מטה הלחם, יעדיף העובד לחתום על טופס ניכוי ולא להסתכן בהליך שימוע ובפיטורים. 31. גברת חן העידה עוד ש"עצם העובדה...שזה סוף היום שאנשים רוצים ללכת הביתה, כולם עומדים בקופה והיא לא עוזבת אותך עד שאתה חותם" (ישיבה ראשונה, בעמ' 18, בשורות 29 – 30). מר שלתיאל העיד אף הוא על אווירת לחץ סביב סגירת הקופות ועל כך שקופאית ראשית דרשה חתימות על טופס אישור לניכוי מהשכר של חוסרים שהיו למעשה טעויות שלה עצמה ואף סירבה לאפשר לעובדים לספור את הקופה פעם נוספת לאחר גילוי החוסר הנטען (ישיבה ראשונה, בעמ' 24, בשורות 32-18). בדומה לגברת חן העיד מר שלתיאל כי "בסוף משמרת אנחנו עייפים ומותשים, כולם רוצים ללכת הביתה, ואז היא (הקופאית הראשית – רב"ה) אומרת תחתום, אתה מעכב את כולם, תחתום" (ישיבה ראשונה, בעמ' 25, בשורות 14-12). "תחשבי שעומדים 20 קופות, היה שמה 18 קופות, ואנשים עומדים ליד קופה ראשית עם השקית ומחכים שיספרו להם, כולם בלחץ, ואז אומרים אתה מעכב את כולם וזה, ואז יש לחץ. אם העובדים לא אכלו, לא שתו, צריכים ללכת הביתה, אז זה לחץ כאילו לצאת הביתה" (ישיבה ראשונה, בעמ' 27, בשורות 10-6). 32. דומה שטענות העובדים ביחס לנוהג להחתים אותם על טופסי האישור לניכוי מהשכר בטרם בירור כל הנוגע לחוסר בקופה זכה לאישוש בעדות מר חדד שהסכים כי הקופאית הראשית אומרת לעובד שיש חוסר והוא צריך לחתום (ישיבה שניה, עמ' 41, בשורה 1). אישוש נוסף נמצא בנוסח נוהל 2011 שהבאנו בפרק העובדתי ושלפיו, חתימה על טופס הניכוי מהשכר הוא תנאי לקבלת הקופה על ידי הקופה הראשית: "במידה שתתגלה חוסר התאמה תקבל הקופה הראשית את הקופה מהעובד רק לאחר שיחתום על טופס "אישור לניכוי מהשכר"...". בעדותה ניסתה גברת חדד לטעון כי מדובר בשיבוש במובן זה שלמעשה ההפך הוא הנכון, כלומר שקודם נמסר פדיון הקופה לקופאית הראשית שסופרת ורק אם היא מוצאת חסר אז היא מחתימה את העובד על טופס הניכוי, אך לא יכולה הייתה ליישב בין הנוסח הברור של הנוהל לגרסתה (ישיבה שניה, עמ' 20, בשורות 39-35). והדברים מתיישבים עם גרסת המבקשים כי חתימתם על הטופס אינה נקיה מהשפעה בלתי הוגנת. 33. בסיכומיה הדגישה רמי לוי כי לשיטתה מדובר בעדויות דרמטיות שאין מאחוריהן דבר ושעדיה הכחישו. אלא שבה במידה עדיה אישרו בחקירתם הנגדית כי לנוכח תפקידם הם אינם נוכחים במרכולים לעת סגירת הקופות. כך לדוגמא, מר טל העיד כי הוא אף פעם לא נמצא לעת סגירת סניף המרכול, ולא ידע איך בנסיבות אלה הוא יכול להעיד על מה שמתרחש לעת סגירת הקופות (ישיבה שניה, עמ' 36, בשורות 9-4). מר חדד העיד שהוא לא נמצא בסוף משמרת לא בצהריים ולא בלילה ומעולם לא היה עד ל"...תהליך של הסגירת קופה והצהרה לא" (ישיבה שניה, עמ' 43, בשורה 25). גברת פרדה העידה שהיא עובדת במשמרת בוקר (עמ' 60, בשורה 4). על כן בעוד שעדי המשיבה סבורים שאין לגרסת המבקשים התכנות הרי שהמבקשים ועדיהם העידו 'מכלי ראשון' ועל כן עדותם עדיפה. בהקשר זה אף צודקים המבקשים בסיכומיהם כי העובדה שרמי לוי בחרה שלא להעיד קופאי/ת ראשית פועלת לחובתה. 34. על האמור נוסיף כי גברת חדד אישרה בחקירתה הנגדית, וגם רמי לוי מסכימה בסיכומיה, כי הליך 'סדור' של בירור מקור החוסר בקופה מתבצע רק כשסכום החוב הוא למעלה מ – 100 ₪, "אם העובד חתם וזה לא משהו חריג, עד סכום שהוא לא גבוה, לא עושים בירור" (ישיבה שניה, עמ' 19, בשורה 27), והדברים עולים בקנה אחד עם הנוהל המעודכן משנת 2023, כפי שהראנו. הנתונים המדויקים מהם ניתן ללמוד מה שיעור החוסרים העולים על 100 ₪ לעומת חוסרים 'קטנים' יותר יתבררו בהליך העיקרי. בשלב זה הרושם שעולה מעדויות עדי רמי לוי הוא שעל פני הדברים החוסרים 'הקטנים' עולים על 'הגדולים' והדבר מסתבר ועולה בקנה אחד עם ניסיון החיים. ועל כן ככלל וכאמור, כאשר קופאים 'מסכימים' לניכוי מהשכר מדובר ב"חובות" שמקורם כלל לא נבדק. כלומר, הם אינם בהכרח טעות של הקופאי/ת ועל כן גם לא "חוב" שלו/ה. יתר על כן חלק מעדי המשיבה העידו ששיעורי ההסכמה של העובדים לניכוי משכרם הוא מאד גבוה. מר חדד וגברת בוחבוט אישרו שב – 90% מהמקרים עובדים מסכימים לחתום על טופס הניכוי משכרם (ישיבה שניה עמ' 41, בשורות 32-31; עמ' 52, בשורות 33-30). עוד העיד כי מטרת 'הבירור' לפניו היא לשכנע את העובד שמדובר באחריות שלו לחוסר בקופה (ישיבה שניה, עמ' 40, בשורה 34). עובדות אלה אינן מתיישבות עם 'חוב' כמשמעו הפשוטה אלא עם הבנה של העובדים שממילא ימצאו אחראים ועל כן מה הטעם להתנגד. 35. לבסוף, גרסת רמי לוי ל"חוב" לא מביאה בחשבון כלל את 'חלקה' האפשרי בדבר. כאמור, מדובר 'במשטר אחריות מוחלטת' אלא שיכול ודווקא התנאים שהיא מספקת לעובדיה בסניף כזה או אחר הם הטעם לאותם חוסרים ובכל זאת העובד/ת הם שאחראים ל"חוב". למשל, הכשרה לא מספקת ובפרט כזו המדגישה התמודדות עם טעויות שמובילות לחוסרים בקופה, למשל, חובה לעבור לומדה בנושא זה. כמות קופות לא מספקת שגורמת לתורים, ללחץ של לקוחות על הקופאיות והקופאים ובתורם לטעויות אנוש שעובד/ת סבירים היו טועים בהם במצב דברים זה. גברת פרדה עצמה העידה כי אותו לחץ הוא שמונע מהקופאיות והקופאים לספור את הקופות עם יציאתם להפסקה ושובם ממנה (ישיבה שניה, עמ' 61, בשורות 22-17). ויכול שאותה ספירה שרמי לוי דורשת הייתה מאיינת הלכה ולמעשה את ההפסקה. כך המבקשים העידו על תנאים פיסיים ירודים במרכולים של קור קיצוני בחורף (ישיבה ראשונה, עמ' 22, בשורה 22) ועל לא מספיק הפסקות לשירותים "...אנשים חיכו שלושת רבעי שעה לשירותים ולא קיבלו שירותים בגלל שיש חוסר בעובדים..." (עמ' 22, בשורות 8-7, עמ' 39, בשורה 18), או הפסקות לעניינים פרטיים דחופים (עמ' 39, בשורות 12-11). 36. בשולי הדברים נוסיף, ועל אף שלטעמנו הדבר אינו דרוש בשלב זה כי רמי לוי התקוממה מאד על טענות המבקשים ועדיהם כי כביכול ניטלים מהם כספים במזומן. אלא שהדברים מסתברים משני טעמים עיקריים: אחד, 'השלמה' במזומן, כאמור, תמנע דיווח כלשהו לממונים ועל כן הליכי שימוע ופיטורים ולכן בוודאי יש עובדים שיעדיפו דרך זו. שני, אם לגרסת רמי לוי עצמה חוסר של עד 10 ₪ לא מורד משכר העובדים והדבר הוא, לפי האמור בסיכומיה משום 'תורה שבעל-פה' שהייתה קיימת גם קודם שהועלתה עלי כתב בנהלי הקופה המעודכנים, הרי שמסתברת עדותו של מר שלתיאל ולפיה "לפעמים (החוסר בקופה – רב"ה) זה היה עם שקל, שתיים (צ"ל שניים) אחרי 10 שקלים, אז היו מביאים שני שקלים נגיד לקופה הראשית ואז היא הייתה אומרת בגלל שעד 10 שקלים לא גובים, אז היו אומרים תביא לי שני שקלים וזה בסדר כאילו" (ישיבה שניה, עמ' 32, בשורות 5-2). לאמור, עדיף תשלום של שקלים בודדים, ויתכן שגם יותר, במזומן מכספם של הקופאית או הקופאי על דיווח לממונים, סכנה להליכי שימוע ופיטורים, ואם ממילא האחריות היא מוחלטת תשלום נמוך יותר. 37. עניין נדרה: טרם חתימת פרק זה נתייחס בקצרה לטענות החוזרות של הצדדים ביחס למשמעות של קביעות בית דין זה, מפי כבוד הנשיאה ברוינר-ישרזדה, בעניין נדרה שם נדונה בקשה דומה לזו שלפנינו, שאחד הצדדים לה הייתה רמי לוי. בין היתר, נפסק שם כי נזקים שהסב עובד למעסיקו יכולים לבוא בגדר "חוב" כמשמעו בסעיף 25(א)(6), אולם כי בנסיבות העניין שם הפחתתם משכרו מנוגדת לתקנת הציבור. כל אחד מהצדדים לפנינו אוחז אפוא באותן קביעות המשרתות את עמדתו. אלא שמדובר בהחלטה זמנית שלאחריה ניתן פסק דין בו נדחתה הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, משלא צלח הניסיון למצוא בא כוח נוסף שיבטיח שעניינה של הקבוצה ינוהל באופן הולם (פסק דין מיום 14.11.2019). בערעור שהוגש על פסק הדין נקבע על ידי בית הדין הארצי, כי לנוכח חזית הדיון שהוצבה לפניו ושנגעה לשאלת ייצוג הקבוצה בלבד, קביעותיו מצומצמות לעניין זה בלבד (עת"צ (ארצי) 34444-12-19 ברק – נדרה (1.10.2020)). לאמור, אין המדובר בהחלטה מחייבת ואף איננו סבורים כי מדובר בהשתק פלוגתא, כטענת המבקשים. לא רק על שום טענת רמי לוי שלא נסתרה כי מדובר בהליך שעסק במצב עובדתי שונה, קרי מצב ששרר אצלה קודם לנהלים משנת 2011, תקופה שבה יושמו אצלה נהלי עבודה קודמים שכבר אינם בתוקף, אלא שספק בעינינו אם ניתן 'לקטוף' מתוך החלטה או פסק דין טענות 'נוחות' בלבד ובו זמנית לקבוע כי מדובר בהשתק פלוגתא. כך למשל, אם לשיטת רמי לוי יש לאמץ את הקביעות בעניין נדרה לעניין חוק הגנת השכר יש גם לקבוע כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להתקבל, והרי טענתה הפוכה. והדברים יפים 'בתמונת ראי' לטעוני המבקשים. כללם של דברים, לנוכח כל האמור בפרק זה, ובכלל זה בחינה פרשנית הוליסטית של סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר הנשענת הן על שיקולים לשוניים והן על שיקולים תכליתיים, כמו גם העובדות שהוכחו דעתנו היא שיש אפשרות סבירה להכרעה כוללת לטובת קבוצת הקופאיות והקופאים בעילה שעניינה הפרת חוק הגנת השכר. יתר העילות 38. לנוכח קביעתנו ביחס לעילה הנובעת מחוק הגנת השכר דעתנו היא כי לא נדרשת, בשלב זה, התייחסותנו לסוגיות שעניינן טענות להפרת חובת תום הלב, הפרת תקנת הציבור, חוזה אחיד ועשיית עושר לא במשפט. נסתפק בכך כי ספק בעינינו אם מקום בו קיימת הפרה אפשרית של חוק קוגנטי יש צורך במי מאלה. אשר להפרת חוק שכר מינימום, נאמר כי בשלב זה הונחו לפנינו תלושי שכר ספורים בלבד שלא מאפשרים לקבוע מסמרות ועל כן ענין זה יתברר בהליך העיקרי. עם זאת נעיר כי מהתלושים שהונחו לפנינו ועל פני הדברים ניכוי השכר נעשה מ"הנטו", והדבר מלמד לכאורה כי ניכויי השכר הדרושים, למשל לגמל, נעשו מה"ברוטו". 39. תנאים נוספים: [א] עילה אישית – כפי שהראנו בפרק העובדתי למבקשים עילה אישית הנוגעת להפרת חוק הגנת השכר, ובניגוד לטענת רמי לוי בתשובתה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית אין יסוד לטענה כי למי מהמבקשים צריכה כביכול לעמוד עילה אישית ביחס לכל אחד מהשנים בהם מתבקש סעד. [ב] תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת – בהקשר זה תמימי דעים אנו עם המבקשים כי בהתאם לבג"ץ קסטרו (בג"ץ 5148/18 שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה (11.7.2022), מקום בו קיימת אפשרות סבירה שהתביעה תוכרע לטובת הקבוצה, כפי שקבענו, והעובדה שלא קיים ארגון עובדים, התובענה הייצוגית היא המכשיר האפקטיבי לאכיפת זכויות העובדים, והדברים מקבלים משנה תוקף כאן מקום בו על הפרק ניצבות זכות/וית קוגנטיות של העובדים, המהוות חלק מחקיקת המגן אשר נועדה להגן על זכויות בסיסיות של העובדים, ובראשן ליבת התמורה בעד עבודתם – שכר העבודה. זכויות שאינן ניתנות לוויתור. עוד נקבע בעניין קסטרו כי מורכבות או חדשנות של השאלה המשפטית אינם חוסמים כשלעצמם ניהול תובענה ייצוגית. למעשה, לעיתים ההפך הוא הנכון. לאמור, כאשר העובד/ת הבודדים מצויים בעמדת חולשה, אינם מאורגנים הם גם אינם צפויים להשקיע משאבים ניכרים בבירור סוגיה מורכבת, לא כל שכן כאן כאשר יתכן שניכוי מהשכר הסתכם בשקלים בודדים. ועל כן ההליך הייצוגי עשוי לרכז את הבירור, להפחית את עלויות האכיפה, ואף להבטיח אכיפה שלא הייתה מתרחשת בתביעות אישיות. עוד נקבע כי הצורך בבירור פרטני של שיעור הנזק אינו שולל בהכרח את ההליך, במיוחד נוכח המנגנונים שבסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות. והדברים יפים גם כאן. [ג] עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב – בניגוד לטענות רמי לוי דעתנו היא כי גרסאות המבקשים דווקא נמצאו אמינות, וכי לסיבה בגינה פוטר אחד מהם אין בנסיבות העניין השפעה על השאלה אם הוא יכול לשמש תובע ייצוגי. בהקשר זה נזכיר כי התובע המייצג חייב להיות בעל עילת תביעה אישית המשמשת יסוד לתובענה הייצוגית כולה, כפי שהראנו. ואילו בא כוחו הוא בעל המקצוע האמון על ניהול ענייניה המשפטיים של הקבוצה (ראו למשל: ע"א 1582/20 עו"ד חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ (29.12.2021)). להתרשמותנו המבקשים דווקא רואים חשיבות ציבורית רבה במיצוי טענותיהם. רמי לוי מוסיפה מלוא הטנא טענות ביחס לאופן הנחת התשתית העובדתית לפני בית הדין אלא שככל הנראה נשמט ממנה, כפי שהראנו בפרק השתלשלות ההליך, שהדבר רובץ גם לפתחה, וגם לה נדרשו יותר מהזדמנות אחת לעשות כן. העדרה של פניה מוקדמת אליה קודם להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית אף היא אינה מחויבת ואינה טעם לקבוע כי המבקשים או בא כוחם לא ייצגו את הקבוצה בדרך הולמת ובתום לב (בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי (30.8.2015)). [ד] הגדרת הקבוצה: כאמור בפרק העובדתי, הבקשה הוגשה בשם "כל עובדי המשיבה, ובפרט הקופאים והקופאיות שעבדו אצל המשיבה, החל מ – 7 שנים לפני הגשת בקשת האישור ואשר היא גבתה מהם כספים בגין חסרים בקופה, בין אם הם עדין עובדים ובין אם לאו", אלא שלדעתנו ההגדרה אינה צריכה לכלול את כלל עובדי רמי לוי כי אם את העובדים שמילאו תפקיד של קופאי/ת בלבד. על כן כך אנו מורים. 40. סוף דבר - הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מתקבלת לפי הפירוט מטה. חברי הקבוצה: כל עובדי המשיבה שמילאו תפקיד של קופאי/ת החל משבע שנים קודם להגשת בקשת האישור ואשר המשיבה ניכתה משכרם כספים בגין חוסרים בקופה. התובעים המייצגים: כמפורט בכותרת החלטה זו. בא כוח התובעים המייצגים: כמפורט בכותרת החלטה זו. עילת התביעה בגינה מאושרת התובענה הייצוגית: ניכוי משכר העבודה בגין חוסרים בקופה. השאלה המשותפת: כמפורט בהחלטה זו. הסעדים הנתבעים: השבת ניכויי השכר לחברי הקבוצה בהתאם לעילת התביעה המאושרת. 41. בא כוח המבקשים ידאג לפרסום הודעה על אישור התובענה הייצוגית, כאמור בסעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006. הודעה זו תכלול את הפרטים הנדרשים לפי סעיף 14(א) לחוק, וכן הבהרה בדבר זכותם של חברי הקבוצה לצאת מהקבוצה, לפי סעיף 11 לחוק. ההודעה תפורסם בשני עיתונים יומיים. נוסח ההודעה יוגש לאישור בית הדין בתוך 30 ימים. כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים. לאחריו יינתנו הוראות מתאימות לעניין אופן קידום ההליך. בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 23 לחוק תובענות ייצוגיות, אנו פוסקים לבא כוח המבקשים שכר טרחה בתובענה עד לשלב זה בסכום כולל של 25,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים. נוסף על כך אנו פוסקים לכל אחד מהמבקשים הוצאות בסך 4,000 ₪. ככל שלא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות במועד, יישאו ריבית שקלית.