ב"ל 51769-02-23 ב"ל 51769-02-23

לפנינו תביעה להכיר בפגיעות בכפות ידיו של התובע, מתקין דודי שמש בעיסוקו, כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה או כמחלת מקצוע. עיקרי העובדות ההליך ותמצית טענות התובע התובע יליד 1964, עובד בהתקנת דודי שמש. במסגרת עבודתו מרים התובע דודי שמש עם חבלים, מפתחות צינורות, קידוחים, ועבודה עם פטישון. התובע סובל מכאבים ומגבלות בתנועה ומהירדמויות בידיים ובמרפקים. ואובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפלית (CTS). התובע פנה לנתבע בתביעה לדמי פגיעה בדין CTS דו צדדי, בטופס התביעה נכתב כי התובע סובל מכאבים, הרדמויות והגבלה בתנועות בידיים (ראו עמודים 3 לנספח א לכתב ההגנה). ביום 1.2.2022 נדחתה תביעתו מהטעם ש "לא הוכח קיום אירוע תאונתי/ אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך/ עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו למצבך" ו-"מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אף אם הייתה כזו פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים" (ראו הודעת הדחייה שצורפה לכתב התביעה). בגין החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו. במסגרת ההליך התובע העיד כעד יחיד מטעמו. התובע טוען כי הוא עוסק בתחום מזה 30 שנה, בין השעות 8:00 בבוקר ועד 18:00 לעיתים מעבר לכך. כן לטענתו, במסגרת עבודתו הוא מרים התובע דודי שמש שמשקלם נע בין 70-90 ק"ג עם חבלים, משתמש באופן שוטף במפתחות צינורות , מבצע קידוחים וחציבות עם פטישון בקירות. ע"פ התובע מדובר בפעולות קבועות חוזרות ונשנות, בכל התקנה והתקנה תוף שימוש במכשירים רוטטים. דיון והכרעה כבר בתחילת הדברים נציין כי לאחר שעיינו בטענות הצדדים, עדות התובע, המסמכים, הוראות הדין וההלכה הפסוקה, מצאנו לנכון לדחות את תביעתו של התובע, הכל כפי שיפורט להלן בהרחבה. כללי הקושי העיקרי העולה מתיק זה הוא הליך קודם שניהל התובע, במסגרת תיק ב"ל 66867-09-2014 במסגרתו נידונה תביעתו של התובע לדמי פגיעה בגין פגימת CTS עקב תנאי עבודתו במנגנון מיקרוטראומה – בדומה לתביעה שלפנינו. בתום ההליך ניתן פסק דין המורה על דחיית התביעה. משלא הוגש ערעור על פסק הדין, הוא הפך לחלוט (להלן: "התביעה הקודמת"). בנסיבות אלו, משהפלוגתא ביחס לשאלה האם תנאי עבודת התובע מקימים תשתית עובדתית למיקרוטראומה בגין CTS נידונה והוכרעה לגופה על ידי בית הדין הנכבד, במסגרת התביעה הקודמת, על פניו, לא ניתן לדון בה פעם נוספת במסגרת הליך זה, בין השאר על מנת למנוע בזבוז משאבים הכרוך בדיון חוזר. כך גם התובע לא הרים את הנטל, בהיותו עד יחיד להראות כי עבודתו של התובע השתנתה מאז 2017, למעט העובדה שהיא נעשתה מאומצת יותר, גם כפי טענתו, בין היתר, לנוכח טענתו, ממנה חזר במהלך עדותו, כי עבד לבדו. מעבר לנדרש, נציין כי גם בחינת תביעתו של התובע לגופה, לאחר עיון במכלול הראיות שהוגשו בתיק, כמו גם בעדותו של התובע בפנינו - מעלה, לטעמנו, כי התובע אכן עבד בעבודה פיזית מאומצת, אך מאופן עבודתו כפי שתוארה בפנינו, היא אינה עונה על הקריטריונים שנקבעו בפסיקה הענפה בתורת המיקרוטראומה. כאמור, התובע העיד כעד יחיד, וסתר בעדותו הצהרות קודמות, ולא הצליח להרים את הנטל, באשר לאופן הפעילות ו/או שינוי נסיבות ו/או מאמץ שונה במסגרת עבודתו השוטפת, משנת 2017. המסגרת הנורמטיבית בהתאם להלכה הפסוקה, תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הוא: "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע..." (עב"ל (ארצי) 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, 533 (2000). עוד נפסק כי: "... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו...". (עב"ל 7807-10-12 מוניר ג'בור- המוסד לביטוח לאומי (14.1.14))" עב"ל (ארצי) 30813-11-13 ציון ערמי- המוסד לביטוח לאומי (נבו, 11.3.2015). הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות. ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות. ראו: עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי - המוסד לביטוח לאומי, (נבו, 30.12.2007). הלכה היא כי על מנת שיקום מעשה בית-דין מסוג השתק פלוגתא, צריכים להתקיים ארבעה תנאים עיקריים, כדלקמן: התנאי הראשון – הפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; התנאי השני – התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; התנאי השלישי – ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה; התנאי הרביעי – ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין. ראו:ע"א 1041/97 סררו – נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642 ; ע"א 9647/05 פוליבה בע"מ – מדינת ישראל (נבו, 22.7.2007). מן הכלל אל הפרט בנסיבות המקרה שלפנינו, מצאנו כי יש בסיס לטענת השתק פלוגתא מטעם הנתבע, מקום בו התביעה הקודמת נדחתה עוד בשנת 2017. מצאנו, כפי טענת הנתבע, כי הפלוגתא ביחס לשאלה האם תנאי עבודת התובע מקימים תשתית עובדתית למיקרוטראומה - נידונה והוכרעה לגופה ולפיכך, לכאורה, לא ניתן לדון בה פעם נוספת במסגרת הליך נוסף. עלינו לבחון אם כן, האם אכן היה שינוי נסיבות משנת 2017 באופן עבודתו של התובע, באופן המקים עילה, לכל הפחות ממועד זה. התובע הצהיר כי במסגרת עבודתו הוא מבצע עבודה מאומצת של הרמת משאות כבדים, כגון דודי שמש והעמסתם לרכב, התקנות, ועבודה עם כלים רוטטים. לטענתו בשונה מתביעתו שנדחתה בשנת 2017, כאשר לטענתו הוא הצליח להניח תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה. כך לדבריו: "בכתב הגנתה, הנתבעת ציינה כי תביעתי בשנת 2017 נדחתה. לעניין זה מבקש להבהיר כי בתביעתי משנת 2017, לא הוקמה תשתית עובדתית. ואילו כעת לאור האמור בתצהירי זה לעניין ביעתי הנוכחית, אף בהסתמך על דו"ח החוקר מטעם הנתבעת, נראה מעל לכל ספק שקיימת תשתית עובדתית רחבה התומכת בטיעוני להכרה בפגיעתי בידיים על פי הלכת המיקרטראומה." במסגרת עדותו לפנינו התובע חזר על כך כי החל משנת 2017 עבודתו הייתה קשה יותר, אולם התובע לא העיד על ביצוע פעולות נוספות או שונות, ראו : "עו"ד מימון: משהו השתנה מ-2017 או שזה פחות או יותר אותה עבודה? העד מר סגיב: בגדול, בשנים האחרונות אני קצת יותר מתאמץ בגלל שיש בעיה של מחסור של עובדים, ואז אני עובד יותר קשה." ... " עו"ד מימון: או-קיי אז אני רק רוצה לדייק את זה, העבודה היא אותה עבודה פשוט אתה מתאמץ יותר. העד מר סגיב: בדיוק. עובד יותר קשה." ... " כב' הש' שביט כפתורי: ועוד פעם אדוני, כפי שציינתי, ועכשיו לאחר שאני הערתי לאדוני, אז הספק ייתכן ויצטמצם אם אדוני בוחר כן לדבר ושוב אני אומרת התשובות נאמרו כאן לפרוטוקול מוקלט. עוד פעם, אני רוצה להבין. פנית, דחו אותך, ואמרנו את זה מ-2017. עכשיו אנחנו מנסים להבין מה אדוני עושה שונה, אם עושה שונה. העד מר סגיב: תראי, סך הכל, מאז ועד היום, אני עובד רוב הזמן לבד. וכשאני צריך, כב' הש' שביט כפתורי: אז עבדת לבד? העד מר סגיב: לא. אז, לפני 2017? היה לי שותף או עובד או 2 לפעמים. כב' הש' שביט כפתורי: או-קיי, ומה קרה ב-2017 שכבר, ממתי כבר אין את השותף? העד מר סגיב: מ-2019 השותפות התפרקה ומאז אני עובד לבד. כב' הש' שביט כפתורי: ולמה אתה לא עובד עם עוד עובדים כפי שהיה בעבר? העד מר סגיב: כי יש באמת יש מחסור של עובדים. אין עובדים. פשוט אין עובדים. כב' הש' שביט כפתורי: ומה המשמעות מבחינת העבודה? העד מר סגיב: המשמעות היא שאני עובד יותר קשה. .. " עו"ד מימון: העבודה היא אותה עבודה, אתה נדרש להעמיס סחורה לרכב? העד מר סגיב: כן. עו"ד מימון: להרים מסע לגג? העד מר סגיב: כן. עו"ד מימון: למשוך מסע עם חבלים? העד מר סגיב: כן. עו"ד מימון: פעולות פירוק והרכבה? העד מר סגיב: כן. עו"ד מימון: כל זה אותו הדבר." ... "עו"ד הראל: תאמר איזה פעולות אתה עושה שלא עשית ב-2017, באופן קבוע. העד מר סגיב: באופן קבוע זה כל העבודות הקשות שפעם הייתי יכול לעשות, אני עושה אותן יותר היום..." בנוסף, במסגרת עדותו התובע סתר את עצמו. התובע טען תחילה כי עבודתו הפכה להיות קשה יותר מהסיבה שהוא עובד לבד מאז שנת 2018, אולם בהמשך לעדותו נתגלה כי התובע נעזר בעובד נוסף. כך השיב: " העד מר סגיב: בגדול, בשנים האחרונות אני קצת יותר מתאמץ בגלל שיש בעיה של מחסור של עובדים, ואז אני עובד יותר קשה. עו"ד מימון: עד 2017 אתה עבדת עם אחיך, נכון? העד מר סגיב: עם אחי והיו לי מספר עובדים. 1, 2, לפעמים 3. עו"ד מימון: ומ-2017? העד מר סגיב: ב-2018 הייתה לי קצת בעיה רפואית, עברתי נפילה מגובה ועברתי אירוע מוחי, והייתי צריך להפסיק את העבודה. ומאז עבדתי לבד." ... העד מר סגיב: לא. אי אפשר להרים את זה לבד, צריך להרים את זה עם עוד עוזר. כב' הש' שביט כפתורי: אז איך היום אתה מרים את זה? העד מר סגיב: אז פשוט אני מרים את זה עם עוד עובד, אבל הם לא עובדים מקצועיים היום. וזה קשה לי. כב' הש' שביט כפתורי: אז תראה. אז יש כן עובד אבל הוא לא מקצועי? העד מר סגיב: הוא לא מקצועי מספיק, כב' הש' שביט כפתורי: אז כן יש עוד עובד היום. העד מר סגיב: אם אני צריך אני עובד עם זה, ויש עבודות שאני פעם הייתי עושה עם עוד מישהו, והיום אני עושה אותן לבד. שאני לא יכול, שאני יכול לבצע אותן לבד ללא עוזר. כב' הש' שביט כפתורי: כמו מה? העד מר סגיב: אם זה עבודות שירות, אם זה החלפת צנרת, אם זה החלפה של כל מיני אביזרים שפעם הייתי נעזר בעובד קבוע איתי, היום אני עושה את זה לבד. כב' הש' שביט כפתורי: אבל את הרמת הדודים בכל מקרה אתה לא עושה (מדברים ביחד) העד מר סגיב: ההתקנות עצמן, קשה מאוד לעשות אותם לבד, אפשר. ויש עבודות שאני כן עושה לבד כי אין לי באותו רגע מעמד עובד אז אני עושה אותן, אבל לפעמים אני גם נעזר בעוד מישהו. לפעמים אני מביא במת הרמה, מין מנופים כאלה מיוחדים, ואני נעזר בהם." ... העד מר סגיב: תראה, העבודה עצמה זה יותר, ברגע שאתה עובד לבד אתה יותר מתאמץ, יותר מרים. עובד יותר עם כלים שפעם היית אולי נותן לעובד שלך לעשות את זה, היום אתה עושה את זה בעצמך, אם זה כלים, אם זה פטישון, אם זה מברגות, עם כל מיני דברים כאלה, שהעבודה הייתה מתחלקת בקושי. אבל היום זה הרבה יותר אני עושה את זה, כב' הש' שביט כפתורי: אבל אנחנו כן הסכמנו מקודם שיש לך עובד בעצם. אבל לא עובד מספיק מיומן. העד מר סגיב: לפעמים אני לוקח עובד בגלל שאני לא יכול להרים. אבל ברגע שהרמנו יחד? הוא לא מקצועי. אני עושה הכל. כב' הש' שביט כפתורי: אז מה הוא יושב ולא עושה כלום? העד מר סגיב: בדרך כלל כן." בנסיבות הענין, אין בידינו לקבל את טענות התובע לפיהן היה שינוי משמעותי בעבודתו משנת 2017, באופן שיש בו כדי להוכיח תשתית עובדתית שונה מזו שהובאה במסגרת התביעה הקודמת. בנסיבות אלו יש בידינו לקבוע כי דין התביעה דחייה עקב השתק פלוגתא. התובע לא הוכיח כי חל שינוי באופי עבודתו למעט הטענה כי העבודה פיזית קשה יותר. כאמור, התובע לא הוכיח גם טענה זו, וטענות התובע נדחות גם לגופן. התובע, בנסיבות אלו, לא הצליח להרים את הנטל להוכיח כי קיימת תשתית עובדתית לפגיעה בטעת מיקרוטראומה. כאמור, התרשמנו כי מדובר בעבודה פיזית קשה, אולם לא מצאנו בה חזרתיות הנדרשת על מנת להקים תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה. על פי הפסיקה אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרו-טראומה, שכן "השימוש במונח מיקרו-טראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". שגרת עבודתו של התובע כללה מדי יום מגוון פעולות ועבודות השונות זו מזו במהותן ותדירותן שדרשו מאמץ גופני שונה. אשר לטענת התובע לעילה של מחלת מקצוע, זו נטענה "על הדרך", ללא הפניה לפריט מחלה המופיע ברשימת המחלות והיא ממילא נזנחה לאורך ההליך והועלתה בסיכמים בלבד. על אף האמור לא מצאנו כי פרט מהפרטים המופיעים ברשימה רלוונטים לענייננו, מקום שהתובע לא הוכיח מבחינה עובדתית תשתית לכאורה לקיומה, ואף לא הוכחה עבודה ממושכת עם כלים רוטטים. סוף דבר: התביעה להכרה בפגימות התובע בכפות הידיים בהתאם לתורת המיקרוטראומה ומחלת מקצוע, נדחות, הן לאור בנסיבות של השתק פלוגתא והן לגופן, כפי המפורט לעיל בהרחבה. לאור אופיו של ההליך אין צו להוצאות. ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, כדין.