סע"ש 63599-07-25 סע"ש 63599-07-25

לפניי בקשת הנתבעים להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך, בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – הבקשה ו- התקנות בהתאמה). רקע עובדתי בבית הדין מתבררת תביעת התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות מיחסי העבודה ששררו לשיטתו בינו ובין הנתבעים, בכללן הפקדות לפיקדון עובדים זרים; תשלום חלף הודעה מוקדמת; שעות נוספות; דמי הבראה; דמי חופשה; דמי חגים; קרן השתלמות; דמי מחלה; דמי נסיעות; פיצוי בגין היעדר ביטוח; פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד; פיצוי בגין היעדר תלושי שכר ועריכת תלושי שכר פיקטיביים; ופיצוי בגין פיטורין שלא כדין והיעדר שימוע על הסך הכולל של 336,100 ₪. התובע טען, כי תקופת העסקתו אצל הנתבעים, עוסקים מורשים בתחום השיפוצים, נמשכה "החל מחודש 08/2018 ועד לחודש 07/2022 ובסך הכל 48 חודשי העסקה" [כשבין החודשים 1-6/2022 שהה בתקופת מחלה]. התובע הדגיש, כי הוא "מייחס לשני הנתבעים את מלוא התקופה ומלוא האחריות"; מאידך, הנתבעים טענו כי התובע עבד אצל כל אחד מהם בנפרד (משאין קשר עסקי בין שניהם לבד מקשר משפחתי). אצל הנתבע 1 הועסק התובע "באופן מזדמן ולא קבוע ובפרקי הפסקה של שנים", ואצל הנתבע 2 הועסק "שלושה חודשים בלבד ושעות בודדות בכל חודש". לצורך שלמות התמונה יוער, כי במסגרת ניהול ההליך [וקודם להגשת הבקשה מושא החלטה זו] הגישו הנתבעים תצהירי גילוי מסמכים כלליים מטעמם ולתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבע 1 צורף פלט תכתובות בין התובע והנתבע 1 באמצעות אפליקציית "ווטסאפ" (להלן – פלט ווטסאפ) המתעד את התכתובות שהוחלפו בין התובע והנתבע 1 החל מיום 13.6.2019 ועד 18.5.2023. כמו כן, ביום 11.3.2026 נערך דיון מוקדם (להלן – הדיון המוקדם), במהלכו ניתנה החלטת בית הדין, אשר הורתה, בין היתר, לנתבע 2 להגיש לתיק חשבוניות הרלבנטיות לפרויקט כיכר המדינה, בו טען כי הנתבע הועסק על ידו "לתקופה קצרה של 31 ימים לכל היותר" (סעיף 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע), כפי שמעידים תלושי השכר שהונפקו עבורו. בנוסף, ניתנו מספר צווים בכללם, צו לשירות בתי הסוהר לשם קבלת פירוט המועדים בהם שהה התובע במאסר/מעצר (להלן – דו"ח שב"ס); צו לחברות הסלולאר לצורך קבלת פירוט שיחות יוצאות ונכנסות בין התובע והנתבעים (להלן – פלט שיחות); צו למוסד לביטוח לאומי להמציא דו"ח מעסיקים עבור התובע; וצו לרשות האוכלוסין וההגירה לקבלת מידע בדבר מעמד התובע במהלך שהייתו בארץ. טענות הצדדים בבקשה ביום 19.8.2026 הגישו הנתבעים את הבקשה שלפניי. תחילה הבקשה הוגשה "בהתאם לתקנות 157(א) ו/ 157(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018". כך ובהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה הנוגעת לתקנות שצוינו, הנתבעים טענו כי סכום התביעה גבוה באופן "המעמיד חזקה ביחס לשיעור ההוצאות המשמעותי הצפוי לנתבעים במסגרת התגוננותם מתביעה זו"; כי לתובע אין כל זיקה לישראל וכמו כן אין לו נכסים בישראל ואינו בעל מעמד בארץ; וכי מדובר בתביעה מופרכת כך "שיש סיכוי גבוה ולמעלה מסביר, כי כתב התביעה כנגדם יידחה". מנגד, התובע טען כי התקנות דלעיל אינן רלוונטיות לבקשה מעין זו המוגשת בבית הדין לעבודה וכי פלט השיחות המתעד "אלפים רבים של שיחות יומיומיות בין התובע לנתבעים" מהווה ראשית ראיה לתביעתו ולמעלה מכך. עוד נטען, כי בניגוד להחלטת בית הדין במסגרת הדיון המוקדם, הנתבע 2 לא המציא את החשבוניות הנוגעות לפרויקט כיכר המדינה וכי הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ללא התייחסות לראשית הראיה שהוצגה ולמעשה "אין תוכן עובדתי בבקשה". בתשובה, הנתבעים ציינו כי הבקשה עונה על כלל הפרמטרים המפורטים בתקנה 116א לתקנות. כך, התובע הינו אזרח אריתריאה, אינו מחזיק באזרחות ישראלית ואינו בעל מעמד קבע בארץ ובנוסף לא הצביע על "כל נכס, מקרקעין או זכויות רשומות על שמו בישראל מהם יוכלו הנתבעים להיפרע ככל שתביעתו תידחה". יתר על כן, לשיטת הנתבעים התובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו. שכן, אין לראות בפלט השיחות ראשית ראיה משהתובע "נהג להטריד את הנתבעים, לעקוב אחריהם ולחדור לפרטיותם" ועצם קיומן של שיחות, רבות ככל שיהיו, אינו מעיד על מהות היחסים שבין הצדדים, לא כל שכן שקיומן של שיחות אלה "אינו מהווה הוכחה לזכאות לרכיבי שכר סוציאליים כגון פנסיה, פיצויי פיטורין, דמי הבראה או שעות נוספות, ובוודאי שאינו מעיד על היקף המשרה או על רציפותה". עוד הודגש, כי מדובר בתביעה בסכום גבוה (336,100 ₪) וכי יש לבחון את הצורך בערובה אף למול סכום התביעה, כך שככל שסכומה גבוה יותר כן גדל הצורך בהבטחת הוצאות הנתבעים, שהרי ניהול הגנתם "כרוך בהוצאות משפטיות ניכרות". הנתבעים הוסיפו, כי אין חובה לתמוך את הבקשה בתצהיר משהיא נסמכת על עובדות שהתובע עצמו אישר, בכללן "היותו נתין זר (אריתראי) והיעדר זיקה קבועה או נכסים בישראל". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, כמו גם בכלל חומר התיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ככל שהיא נוגעת לנתבע 1 ולהתקבל ביחס לנתבע 2. להלן אפרט נימוקיי. ויוער, אין בקביעות כדלקמן לעניין ראשית הראיה [או היעדרה] כדי להקרין בהכרח על משקלה הראייתי של התביעה בראי ההליך העיקרי, סוגיה בה יכריע המותב השיפוטי בתיק לאחר ניהול הליך הוכחות. היות שהתובע אזרח אריתריאה, רלוונטית הוראת תקנה 116א(ב) לתקנות שזו לשונה: "היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו". ויוזכר, ברירת המחדל ביחס לתובעים שהתקנה חלה עליהם כבענייננו, שונתה מעת שהותקנה, ועתה "ברירת המחדל בעת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה היא לחייב תובע שחלה עליו התקנה בהפקדת ערובה, ועל פי לשון התקנה לכאורה הנתבע אינו נדרש להציג טעמים נוספים לשם חיוב תובע שהתקנה חלה עליו בהפקדת ערובה" (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן - קיבוץ בית הערבה (11.2.2021), בפסקה 28). כך, על תובעים מסוגו של התובע כאן, להפקיד ערובה (ככל שהתבקשה) כל עוד לא מתקיימים התנאים החלופיים לפוטרם מחובה זו, בכללם הצגת ראשית ראיה להוכחת התביעה; הצגת יכולת פירעון; וטעמים מיוחדים, כמפורט בתקנה. אשר למהות והיקף ראשית הראיה, נקבע כי "על מנת שהתובע יהיה פטור מחובת הפקדת ערובה, עליו להראות ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי, וזאת בהתחשב בחזית המחלוקת בין הצדדים, ובכפוף להוראות החוק ולפסיקה בעניין נטל ההוכחה, החובות הרישומיות המוטלות על מעסיק ותוצאות הפרתן, והוראות חוק אחרות" (עניין אבו מוחסן בפסקה 53; כן ראו בר"ע (ארצי) 49134-03-21 berhe okbamichael - עץ השקד הנדסה בע"מ 25.4.2021, בפסקה 10). עוד נקבע בהקשר זה, כי "התובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי... מכאן, שהתובע אינו נדרש להציג ראייה לכל רכיב ורכיב בתביעתו או לכל תקופת העבודה הנטענת, ואינו נדרש לתמוך בראייה כל טענה וטענה בתביעתו" (עניין אבו מוחסן, בפסקה 39). ומן הכלל אל הפרט: כאמור לעיל, על ראשית הראייה להלום את "חזית המחלוקת בין הצדדים" (עניין אבו מוחסן, בפסקה 53; עניין עץ השקד הנדסה, שם). בענייננו, חזית המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופת העסקתו של התובע אצל הנתבעים - בעוד שהתובע טען לתקופת העסקה אחת רציפה החל מחודש אוגוסט 2018 ועד חודש יולי 2022 אצל הנתבעים יחד (כך שהוא "מייחס לשני הנתבעים את מלוא התקופה ומלוא האחריות"), הרי שהנתבעים טענו כי התובע עבד אצל כל אחד מהם בנפרד (משאין קשר עסקי בין שניהם לבד מקשר משפחתי). אצל הנתבע 1 הועסק התובע באופן עראי בלבד, לסירוגין ולתקופות קצרות ושכרו שולם באופן יומי ואילו אצל הנתבע 2 הועסק במסגרת "פרויקט כיכר המדינה" בלבד, לתקופה בת 31 ימים שנפרשה על פני חודשים אוקטובר-דצמבר 2021. ממילא, מחלוקת זו מקרינה על רכיבי השכר והזכויות שנתבעו. במסגרת זו, התובע טען כי יש לראות בפלט השיחות ראשית ראיה להוכחת תביעתו, שכן מדובר באלפי שיחות בינו ובין הנתבעים. התובע עצמו לא חילק לעניין זה בין שני הנתבעים והדגיש כי "בצו הטלפונים נגלו אלפים רבים של שיחות יומיומיות בין התובע לנתבעים", היינו שיחות שנוהלו בין התובע ובין הנתבע 1, כמו גם שיחות שנוהלו בין התובע והנתבע 2. אכן, בהינתן שהעסקתם של תובעים מסוגו של התובע כאן, מאופיינת לעיתים רבות "בהיעדר תיעוד מסודר בנוגע לעבודתם" (עניין אבו מוחסן, בפסקה 42), נקבע כי "ראשית ראייה יכולה להיות גם תצהיר של אדם אחר, פירוט שיחות טלפון המעידות על קשר עבודה בין העובד לבין המעסיק (לרבות מי מעובדיו שהיה ממונה על עובדים), הודעות ווטסאפ, הקלטות וכיו"ב" (שם). הנה כי כן, הגם שעצם קיומן של שיחות אינו מעיד בהכרח על מהות היחסים בין הצדדים, לרבות על כינון יחסי עובד-מעסיק, משמדובר בצורך להראות ראשית ראיה בלבד, המציבה "רף מינמאלי" (סע"ש (אזורי ת"א) 13850-10-21 אסעד גבארה - אביב ושות חברה קבלנית לעבודות צבוריות ועבודות בנין (29.10.2023), בפסקה 8), ובהתחשב במאפייני העסקתם של תובעים מוחלשים כדוגמת התובע דנא, בכללם היעדר תיעוד מסודר כמפורט מעלה, הרי שדי בקיומן של השיחות כמתועד בפלט השיחות (לא כל שכן נוכח היקפן הרב) על מנת לעמוד ברף זה. יחד עם זאת, הפלט שהוגש לתיק נוגע אך ורק לשיחות שבוצעו בין התובע ובין הנתבע 1 ואינו מכיל תיעוד על שיחות (נכנסות או יוצאות) בין התובע ומספר הטלפון הסלולארי של הנתבע 2. ממילא, אין בו כדי לשמש ראשית ראיה לעניין המחלוקת למול הנתבע 2 אודות תקופת העסקה, ולמצער אין בו כדי לסתור את טענת הנתבע 2 בהקשר זה. ודוק, טענת הנתבעים כי התובע נהג להטרידם ועל כן אין לייחס משקל לפלט השיחות ולמספר הרב של השיחות שתועדו בגדרו, אינה מתיישבת עם העובדה כי שיחות רבות המוצגות בפלט זה, הן שיחות שביצע הנתבע 1 ממספר הטלפון הסלולארי שלו למספרי הטלפון הסלולארי של התובע ולא להיפך, ולאופי שנושאות הודעות ווטסאפ ששלח הנתבע 1 לתובע כמפורט בפלט הווטסאפ שצורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו, לרבות הודעות ברכה לחג, וסמלונים (אימוג'י) של פרצופונים מחייכים (סמיילי) ואגודל למעלה (like). לכך יש לצרף את ההודעה ששלח התובע לנתבע 1 ביום 10.12.2019 כמפורט בפלט הווטסאפ, בה הוא מכנה אותו "Boss": "Hayi my boss hapiy kirysimas" (הטעויות במקור) ובתגובה עונה לו הנתבע 1: "חג שמח", כמו גם הודעות נוספות הנושאות אופי של קשרי עבודה (ההודעה מיום 14.4.2021 בה פונה הנתבע 1 אל התובע וכותב לו: "היום לא עובדים יש חג ברביעי וחמישי מתחילים ביום ראשון" וההודעה מיום 31.12.2021 במסגרתה שלח התובע לנתבע 1 קובץ PDF בשם "דוחות תלושים"). סקירה זו מעלה כי ביחס לנתבע 1 הוצגה ראשית ראיה באופן המצדיק דחיית הבקשה ככל שהיא נוגעת אליו. שונים פני הדברים ביחס לנתבע 2. כאמור לעיל, התובע אינו יכול להסתייע בפלט השיחות על מנת להוכיח (ולו ברמה של ראשית ראיה) את טענתו לתקופת העסקה רצופה החל מחודש אוגוסט 2018 ועד יולי 2022 ככל שטענה זו נוגעת לנתבע 2, אשר טען מצדו כי העסקתו שלו את התובע הסתכמה ב-31 ימים בלבד, שנפרשו על פני חודשים אוקטובר-נובמבר 2021. טענת הנתבע 2 אף נתמכת בתלושי השכר שהונפקו לתובע (וצורפו כבר לכתב התביעה), ואלו כידוע "מהווים ככלל ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת" (סע"ש (תל אביב-יפו) 59408-12-15 TESFAY TOLDEBERHA - טוטאל מיקור חוץ בע"מ (5.1.2017), בפסקה 49 והמקורות שם; דיון (ארצי) 3-146-מז יוסף חוג'ירת - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ(1) 19, 28 (1988)). ער אני לטענות התובע בדבר פגמים אלו ואחרים שעולים לשיטתו מתלושי השכר הנ"ל, לרבות מועד הדפסתם המעיד לשיטת התובע על כך שהונפקו אך ורק לצורך הליך תביעה אפשרי למול המוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה בתאונת עבודה, הגם שלתאונת הדרכים שאירעה לתובע לא היה קשר, לטענתו, לעבודתו. ברם, טענות אלה מצריכות בירור עובדתי שהבקשה להפקדת ערובה איננה האכסניה המתאימה לעריכתו (ראו לדוג' סע"ש (אזורי ת"א) 57074-01-23 mohamed omar Mohamed mahmoud - סאיג שמחה (4.6.2025), בפסקה 22 והמקורות שם), שהרי על פי הפסיקה "ככלל, על ביה"ד לדון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה על יסוד הבקשה, התגובה, והתשובה לתגובה, ואין להפוך את הדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה לדיון בהליך גופו" (סע"ש (אזורי י-ם) 2267-01-20 תאמר פרוח - איחוד יסודות בניה בע"מ (12.7.2021), בפסקה 13). טענה נוספת שהעלה התובע ביחס לנתבע 2, היא שהאחרון ציין [במסגרת הדיון המוקדם] כי יגיש לתיק את החשבוניות של פרויקט כיכר המדינה לתמיכה בטענותיו אודות תקופת העסקתו של התובע על ידו, אלא שעד עתה לא עשה כן. ייתכן והתובע כיוון לכך שהחשבוניות לא צורפו לתצהיר גילוי המסמכים או לתצהיר העדות הראשית של הנתבע 2 באופן שייתכן ויש בו להקים את חזקת ההימנעות, לפיה "הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מהבאתה" ע"ר (ארצי) 11820-01-24 שושנה צ'פיגה ג'אנה - בית אריזה לפרחים אביב בע"מ (19.3.2024) בפסקה 20 והאסמכתאות שם). אלא שבפריזמה של הבקשה להפקדת ערובה אין להפוך את היוצרות. התובע לא יוכל אפוא, להיבנות מאי הבאת ראיות על ידי הנתבע 2, מקום בו הוא עצמו לא הציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו את הנתבע 2, מקום בו הנטל בעניין זה מוטל עליו. ודוק היטב, כפי שפורט התובע הוא שהדגיש (במסגרת תגובתו לבקשת הנתבעים למחיקת התביעה) כי מבחינתו התביעה היא אחת כלפי שני התובעים: "התובע מייחס לשני הנתבעים את מלוא התקופה ומלוא האחריות (בכל כתב התביעה)". משזו מתכונת התביעה, נדרש בית הדין לבחון את הראיות שהוצגו על ידי התובע עד כה כלפי שני הנתבעים בראי תקופת ההעסקה כולה. זאת ועוד, התובע לא טען לקיומם של הפרמטרים האחרים המנויים בתקנה 116א לתקנות. לא צוין כי לתובע חשבונות ו/או נכסים בארץ שיש בהם להעיד על יכולת פירעון וכמו כן, לא נטען להתקיימותם של "טעמים מיוחדים" כלשהם המצדיקים מתן פטור בניגוד לברירת המחדל, הגם שיש לזכור כי התובע נמנה על אוכלוסיית עובדים מוחלשת הזקוקה להגנה, וכי עיקר תביעתו הוא לקבלת זכויות קוגנטיות. בנסיבות שפורטו דומה כי טעמים אלו, אשר כאמור לעיל לא נטענו במפורש על ידי התובע, אינם יכולים לפטור את התובע מהפקדת ערובה לגמרי, ולכל היותר יש להתחשב בהם במסגרת קביעת שיעורה. לעניין גובה הערובה נפסק, כי "על בית הדין לנהוג במתינות בקביעת סכום הערובה, ולהימנע מחיוב בסכומים גבוהים שיציבו חסם בלתי עביר לגישה לערכאות, בהתחשב במאפייני אוכלוסיית העובדים עליה חלה התקנה" (עניין אבו מוחסן, בפסקה 62). בהתחשב בחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה "זכות יסוד חוקתית על חוקית" (רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' שמואל אבן זוהר, פ"ד סא(1) 301, 321 (2006) והאסמכתאות שם); נוכח השתייכותו של התובע לאוכלוסיית עובדים מוחלשת; ובהינתן שהתביעה בעיקרה היא לתשלום זכויות קוגנטיות, יש להעמיד את הערובה ביחס לתביעה כלפי הנתבע 2 על סך נמוך יחסית (למול סכום התביעה) של 3,000 ₪ בלבד. סוף דבר מכל האמור לעיל נראה כי יש לדחות את הבקשה ביחס לנתבע 1 ולקבלה ביחס לנתבע 2 כלפיו לא הוצגה (באופן פוזיטיבי) ראשית ראיה להוכחת התביעה במתכונתה. התובע יפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך 3,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים ממועד מתן החלטה זו, שאם לא כן תימחק התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבע 2 בהתאם להוראת תקנה 116א(ג) לתקנות. משהבקשה התקבלה באופן חלקי איני עושה צו להוצאות. התיק יובא לעיוני ביום 22.11.2026.