ת"צ 12118-10-24 ת"צ 12118-10-24

להלן החלטתי בבקשות שנאספו אל התיק. רקע לבקשות המשיבה (להלן: "העמותה") היא עמותה העוסקת בגיוס תרומות במטרה לסייע לזולת. ביום 8.10.2024 הוגשה כנגד העמותה תביעה ולצדה בקשה לאישור תובענה ייצוגית ע"י עובדת שעבדה כמגייסת תרומות טלפוניות (להלן: "המבקשת הקודמת"), בעילה של תשלום בחסר של זכויות עקב חישוב חסר של ערך השכר היומי והחודשי. בא כוחה של המבקשת הקודמת היה עו"ד רונן בן צבי (להלן: "עו"ד בן צבי"). כחודש ימים לאחר הגשת התביעה הגישה המבקשת הקודמת בקשה לתיק, בה טענה כי היא מוטרדת ומאוימת ע"י גורמים מטעם העמותה במטרה לגרום לה לחזור בה מתביעתה. יומיים אחר כך, הגישה המבקשת הקודמת בקשה למחיקת התביעה ולביטול ייפוי הכוח שמסרה לעו"ד בן צבי. לאחר קבלת תגובת העמותה בה הכחישה את טענות המבקשת הקודמת, ניתנה שהות לעו"ד בן צבי להגיש בקשה מתאימה להחלפת המבקשת ולחלופין הסתלקות מההליך. ביום 19.12.2024 הגיש עו"ד בן צבי בקשה למתן ארכה למציאת מבקש/ת חלופי/ת. בהמשך לכך, ביום 14.3.2025 הגיש עו"ד בן צבי בקשה לתיקון בקשת האישור, כך שחלף המבקשת הקודמת תבוא המבקשת הנוכחית – הקרן לאכיפה אזרחית וביזור תאגידי בע"מ (להלן: "המבקשת"). על פי הבקשה, מדובר בחברה לתועלת הציבור שמטרתה קידום עקרונות השוויון והצדק החברתי באמצעות אכיפה אזרחית של הדין, בין היתר באמצעות תמיכה בהגשת תביעות ייצוגיות. ביום 15.4.2025 אושר התיקון ובהתאם הוגשה בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"). ביום 10.8.2025 הוגשה בתיק בקשה להוספת ב"כ לייצוג המבקשת, זאת לאחר שלמרבה הצער, עו"ד בן צבי הותקף באכזריות ואושפז במצב קשה, בו הוא מצוי עד למועד זה. לאחר קבלת עמדת העמותה, אישר בית הדין את הבקשה ביום 12.11.2025. בר"ע שהגישה העמותה על החלטה זו (בר"ע 39051-12-25) נמחקה בהסכמתה ביום 26.2.2026. במקביל, הגישה העמותה בקשות למתן ארכה להגשת תגובתה לבקשת האישור וזו הוגשה ביום 21.6.2026. ביום 7.6.2026 הגישה העמותה בקשה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך. ביום 20.7.2026 הגישה העמותה בקשה למחיקת סעיפים מתגובת המבקשת לתשובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ביום 26.7.2026 התקיים דיון מוקדם בבקשת האישור ולאחריו בהתאם להוראת בית הדין הגישה המבקשת את תגובותיה לבקשות אלו. כעת משהוגשה אף תשובת המשיבה לתגובות המבקשת, לאחר קבלת ארכה, יש מקום להכריע בדרוש. הבקשה להפקדת ערובה העמותה טוענת כי בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") רשאי בית הדין לחייב תובעת שהיא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע אלא אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בענייננו, סבורה העמותה כי קיימות אינדיקציות לכך שמצבה הכלכלי של המבקשת אינו מן המשופרים ובכלל זאת היותה חברה לתועלת הציבור שאינה מחזיקה במקורות הכנסה כלשהם, אחריות בעלי מניותיה מוגבלת והיא לא שילמה אגרה שנתית לרשם החברות מאז הקמתה. המבקשת אף אינה מגישה דו"חות שנתיים כנדרש ואינה מחזיקה באישור ניהול תקין או אישור ממס הכנסה לזיכוי בגין תרומות. עוד טוענת העמותה כי התנהלותה של המבקשת אינה ראויה ובין היתר מפנה להליך אחר בו הגישה המבקשת ערעור על החלטה שאישרה הסתלקות מתביעה ייצוגית מבלי שהיה לה כל מעמד בתביעה ואף חויבה בהפקדת ערובה בסך 40,000 ₪ (עת"צ (ארצי) 31231-06-25 הקרן לאכיפה אזרחית וביזור תאגידי בע"מ - רנואר אופנה ייצור ושיווק (1993) בע"מ; להלן: "עניין רנואר"). עוד נטען כי למבקשת ובא כוחה אין ניסיון בהליכים ייצוגיים וכי לנושא המשרה בה יש 'רקורד' בעייתי בתחום ההליכים הייצוגיים לאחר שבית הדין הארצי הורה בעבר על החלפתו כבא כוח מייצג ואף אושרה נגדו תובענה ייצוגית בגין גבייה שלא כדין שבמסגרתה התחייב להשיב כ- 1.3 מיליון ₪. העמותה מוסיפה כי סיכויי בקשת האישור דלים, שכן זו רצופה טענות בעלות אופיי אישי המחייבות בירור פרטני, נעדרת בסיס עובדתי בהיותה נסמכת על מסמכיה של המבקשת הקודמת, כי לא הובאה ראיה בדבר קיומה של קבוצה וכי בעניין רנואר, שעסק אף הוא בהפרשה מעמלות מכירות הסתלק התובע לאחר אישור הבקשה. בשים לב לאמור, מבקשת העמותה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה בסך של 75,000 ₪ בתוך 30 ימים ממועד ההחלטה. המבקשת טוענת בתגובה כי בעוד שבחוק החברות ברירת המחדל היא חיוב בערובה, בהליכים ייצוגיים נקודת המוצא היא הפוכה ורק במקרים חריגים ביותר יקבע חיוב כזה, מקום בו לבקשת האישור סיכויים דלים ומצבו הכלכלי של המבקש רעוע והוא התנהל בצורה בלתי ראויה. בענייננו, טוענת המבקשת, בקשת האישור היא בקשה מבוססת הנתמכת בתלושי השכר של המבקשת הקודמת, המדברים בעד עצמם, כאשר הזכויות הסוציאליות משולמות רק על רכיב השכר ולא על רכיב התמריץ שהוא רכיב שכר לכל דבר. זאת ועוד, המבקשת וב"כ כשירים לנהל את ההליך. אשר למצבה הכלכלי, טוענת המבקשת כי בעניין רנואר הפקידה את הערובה בה חויבה עוד קודם למועד שהוקצב לה וכי כל האגרות שולמו על ידה כדין לרשם החברות. עוד נטען כי אין שחר לטענות בדבר התנהלות בלתי ראויה של נושא המשרה במבקשת אשר ייצג במאות הליכים ייצוגיים בעבר וכי המבקשת הקודמת אישרה לבא כוחה לייצג אותה בהליך. המבקשת מוסיפה כי בקשת האישור המתוקנת הוגשה לפני למעלה משנה, במהלכה הגישה העמותה שורה של בקשות אורכה ובקשות אחרות על מנת שלא לקדם את ההליך. בתשובתה לתגובה לבקשה להפקדת ערובה, טוענת העמותה כי הנטל להוכיח שאין צורך להפקיד ערובה מוטל על המבקשת וכי זו לא צירפה תצהיר לתמיכה בטענותיה. העמותה מדגישה כי בתצהיר שצורף לבקשת האישור המתוקנת, העיד עוה"ד מטעמה של המבקשת כי "במועד החתימה על תצהיר זה אין לקרן פעילות כספית", כך שלא ברור כיצד זה מתיישב עם טענת המבקשת כי מצבה איתן. בנוסף, הפקדת הערובה בעניין רנואר ותשלום חובות רשם החברות אינם סותרים את הודאת המבקשת בדבר היעדר פעילות כספית, כאשר גם בעניין רנואר היא חויבה בהפקדת ערובה מאחר שלא הציגה ראיות לאיתנות כלכלית. נוסף לכך, העמותה מצביעה על היעדר אישור ניהול תקין, אליו לא התייחסה המבקשת. עוד שבה על טענותיה כי סיכויי ההליך קלושים לאור העובדה כי הוא מתבסס על תלושים שהתקבלו שלא כדין מעובדת שאינה מעוניינת בניהול ההליך ועל הטענות בדבר עברם הדיוני והמקצועי הבעייתי של מנהלי המבקשת ובא כוחה. אשר להכרעתי. תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "התקנות") קובעת כי "בית המשפט לא יתנה הגשת בקשה לאישור בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסיקת בית המשפט העליון נקבע בהקשר זה כי בקשה לחייב מגיש בקשת אישור בערובה תיבחן בהתאם למבחן דו-שלבי: "בשלב הראשון, יש לבחון אם מגיש הבקשה שרוי במצב כלכלי רעוע.. במקרה שהתשובה לשאלה זו חיובית, יש לפנות לשלב השני, במסגרתו ייבחנו, במעין מתכונת של "מקבילית כוחות", השיקול הנוגע להתנהלותו הדיונית של מגיש הבקשה, וסיכוייה של בקשת האישור להצליח. משקלם המצטבר של שני השיקולים הללו, הנבחנים במבט צופה פני עתיד, יקבע אם יש מקום לחייב את מגיש הבקשה בהפקדת ערובה, ובאיזה שיעור". (ר' רע"א 1468/23 עו"ד אריה ישראל ערמון נ' ויקטורי רשת סופרמרקטים בע"מ, ניתן ביום 9.7.2023; להלן: "עניין ערמון"). בית המשפט העליון קבע בעניין ערמון כי מצבו הכלכלי הרעוע של המבקש הוא "תנאי סף" לצורך חיובו בהפקדת ערובה, במובן שאם תנאי זה אינו מתקיים והמבקש מצוי במצב כלכלי סביר לכל הפחות, לא תהיה כל סיבה לחייבו בהפקדת ערובה לכתחילה (ר' פסקה 16 לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף). בעניין רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 2.10.2017 (להלן: "עניין בנק הפועלים"), קבע בית המשפט העליון כי הנטל להוכיח את הפרמטרים לעיל מוטל על הנתבע (מבקש הערובה) ובלשונו: "על הנתבע להציג הוכחות ברורות ונחרצות לקיום הדרישות המהותיות המצטברות – שכן בית המשפט לא יצלול לבירור ראייתי מעמיק בשלב הקדם-מקדמי בו עסקינן". אשר ליחס בין סעיף 353א לחוק החברות, עליו הסתמכה העמותה, לבין תקנה 2(ו) לתקנות, קבע בית המשפט העליון בעניין בנק הפועלים כי "מבקש האישור ניצב בקטגוריה עצמאית. הוא אינו כתובע יחיד, ואינו כחברה", כך שתקנה 2(ו) לתקנות והשיקולים העומדים בבסיסה לחיוב בערובה, מבטאת את השוני בין יחיד המגיש תביעה אישית לבין מבקש אישור. מילים אחרות: אין מקום להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות במקרה זה רק נוכח העובדה כי המבקשת הינה חברה בע"מ, אלא יש לבחון את השיקולים שהותוו בפסיקה מכוח תקנה 2(ו) לתקנות ובראשם מצבה הכלכלי של המבקשת. בעניין זה, לא שוכנעתי כי העמותה הציגה "ראיות ברורות ונחרצות" לכך שמצבה הכלכלי של המבקשת הוא רעוע, כאשר בהתאם לפסיקה כאמור, הנטל לכך מוטל לפתחה ולא לפתחה של המבקשת. התדפיסים שצירפה העמותה מאתר רשם החברות בכל הנוגע לאי תשלום אגרה אין בהם די, בפרט לאור טענת המבקשת כי האגרות שולמו, שנתמכה בצילום מסך ממערכת התשלומים של רשם החברות שצירפה לתגובתה (ר' סעיף 14 לתגובת המבקשת). עוד טוענת המבקשת כי הערובה בסך 40,000 ₪ בה חויבה בהליך אליו הפנתה העמותה, הופקדה על ידה והציגה החלטה של רשמת בית הדין הארצי התומכת בכך, כאשר אין די בעצם חיוב המבקשת בערובה בהליך אחר על מנת להוכיח כי מצבה רעוע. בעניין זה אציין כי לא ניתן לגזור 'גזירה שווה' מההחלטה בעניין רנואר לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה לענייננו, כפי שסבורה העמותה. באותו מקרה דובר בערעור שהגישה המבקשת על החלטה לאשר הסתלקות מתוגמלת בהליך ייצוגי בו כלל לא הייתה צד. בהתאם, האופן בו נבחנה בקשת הערובה בעניין רנואר (ר' החלטה מיום 1.10.2025) היה לאור הדין הכללי הנוגע לבקשות ערובה ובכלל זה סעיף 353א' לחוק החברות, בעוד שבענייננו מדובר במבקשת בבקשה לאישור תביעה ייצוגית, כך שהבחינה צריכה להיעשות על פי תקנה 2(ו) לתקנות, כפי שצוין לעיל. כך שאף נקודת המוצא לעניין זהות הגורם שלפתחו מונח הנטל להוכיח האם יש לחייב בהפקדת ערובה היא שונה בין שני המקרים. אשר על כן, מאחר שלא שוכנעתי כאמור כי עלה בידי העמותה להראות כי מצבה הכלכלי של המבקשת הוא "רעוע" ומאחר שמדובר כאמור בתנאי סף, אין מקום לבחון את יתר השיקולים העומדים בבסיס הסעיף. בשים לב לאמור, לא מתקיימים בענייננו "טעמים מיוחדים" לנקיטה בצעד החריג של חיוב מבקשת האישור בערובה והבקשה נדחית. הבקשה למחיקת סעיפים בתגובה לתשובה בבקשה זו עותרת העמותה להורות על מחיקת סעיפים 6-10, 15, 17 ו-20 לתגובת המבקשת לתשובה שהגישה העמותה לבקשת האישור, מן הטעם כי אלו רצופים בטענות אסורות, הרחבות חזית וטענות שלא גובו בתצהירים. לטענת העמותה, המבקשת עורכת "מקצה שיפורים" אסור ומעלה טענות חדשות שהיה עליה לטעון כבר בבקשת האישור המתוקנת, לרבות טענות בדבר ניצול עובדים, קושי באיתור תובעים חלופיים, משך פעילות המבקשת, אופן פעולתה וניסיון להסביר פגמים שנפלו בתצהיר שצורף לבקשת האישור. זאת, בעוד שתגובה לתשובה אינה האכסניה להעלאת טענות חדשות אלא אמורה לאפשר מתן מענה לטענות בלתי צפויות שהעלה המשיב. המבקשת טוענת כי גם כאן מדובר בבקשה שנועדה למשוך זמן ולהיתלות בזוטות. לטענתה, מטרת התגובה לתשובה היא להשיב לטענות העמותה שעלו בתשובה ואין למנוע ממנה לעשות כן. המבקשת מוסיפה עוד כי אין מדובר בהרחבת חזית או בהתנהלות בחוסר תום לב המצדיקות צעד חריף של מחיקת סעיפים לפי פסיקת בית המשפט העליון. בהתאם לפסיקה, התגובה לתשובה לבקשת האישור לא נועדה לשמש להצגת טענות או עובדות חדשות, אלא להוות מסגרת דיונית למתן מענה לטענות שהועלו בתשובה מצד המשיב לבקשת האישור, כאשר אמת המידה המרכזית לצורך בחינה זו היא האם מדובר במענה לטענת הגנה שהועלתה במסגרת התשובה (ר' רע"א 1637/22 ניצן רובינשטיין נ' שופרסל בע"מ, ניתן ביום 3.10.2022) עיון בסעיפים שמחיקתם התבקשה הביא אותי למסקנה לפיה אין להעתר לבקשה. כך, סעיפים 6–10 בתגובת המבקשת, העוסקים באפיון מגזר הטלמרקטינג כאוכלוסייה מוחלשת ובחשש של עובדים נוספים מלהיחשף, מתייחסים ישירות לסעיפים בתשובת העמותה בהם נטען כי המבקשת החליפה את התובעת המקורית מבלי שהראתה "קושי ממשי להגיש את בקשת האישור באמצעות עובד בעל עילה אישית" ומבלי שצירפה ראיות לניסיונותיה לאתר עובד חלופי (ר' סעיפים 4 ו-11 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). סעיף 15 בתגובת המבקשת, בו נטען כי המבקשת "פועלת ברציפות בתחום זה מיום הקמתה ועד היום", מתייחס לטענת המשיבה בסעיף 4 לתשובה לפיה המבקשת הוקמה רק בשנת 2023 ולא הראתה פעילות ממשית בתחום הרלוונטי וכן לטענות כי המבקשת אינה עומדת בתנאים המצטברים לשמש כ"ארגון" המגיש בקשת אישור (ר' סעיפים 17 ו-48 לתשובת המשיבה). סעיף 17 בתגובת המבקשת, המדגיש כי היא אישיות משפטית נפרדת ונושאי המשרה בה מפוקחים לטובת הקבוצה, מהווה אף הוא מענה לסעיפים בתשובה בהם טענה העמותה כי המבקשת היא גוף שנועד לאפשר לעו"ד גורודיסקי לפעול בשדה התובענות הייצוגיות בניסיון להתחמק מקביעות חמורות שנקבעו לגביו בפסיקה וכי קיים חשש ממשי שההליך לא ינוהל בדרך הולמת ובתום לב (ר' סעיפים 134-135 לתשובת המשיבה). סעיף 20 בתגובת המבקשת, הדן בפגמים הטכניים הנטענים במועדי החתימה, משיב לפרק ג'2 בתשובת המשיבה בו פורט בהרחבה מדוע תצהיר העובדת פגום מהיסוד ופסול מלשמש כראיה. בשים לב לאמור, לא סברתי כי מדובר בחריגה המצדיקה מחיקתם של סעיפים אלו מכתב התגובה לתשובה לבקשת האישור והבקשה נדחית. הבקשות נדחות, כאמור לעיל. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. נקבע להוכחות ליום 14.3.2027 בשעה 09:00.